שיעור בוקר 28.05.2020 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

העבודה באמונה למעלה מהדעת - קטעים נבחרים מהמקורות

קריין: "העבודה באמונה למעלה מהדעת", קטע מס' 16. מתוך בעל הסולם, שמעתי צ"ו.

"תכלית העבודה היא בבחינת הפשט והטבע, שבעבודה זו אין לו כבר מקום לפול יותר למטה, מאחר שהוא כבר מונח בארץ. וזהו מטעם, שאין הוא נצרך לגדלות, מטעם שאצלו הוא תמיד כמו דבר חדש. כלומר, שתמיד הוא עובד כמו שהתחיל עתה לעבוד. והיה עובד בבחינת קבלת עול מלכות שמים למעלה מהדעת. שהיסוד שעליו בנה את סדר עבודה, היתה בצורה השפלה ביותר. וממש שהיה כולה למעלה מהדעת. שרק מי שהוא פתי באמת יכול להיות כל כך שפל, שילך ממש בלי שום בסיס, שיהיה לו מקום לסמוך את האמונה שלו, ממש על שום סמיכה. ונוסף לזה הוא מקבל את העבודה זו בשמחה רבה, כמו שהיה לו דעת וראיה אמיתית, על מה לסמוך את הוודאות של האמונה. וממש באותו שיעור למעלה מהדעת, באותו שיעור כאילו היה לו דעת. לכן אם הוא מתמיד בדרך זה, אי אפשר לו ליפול אף פעם, אלא שתמיד הוא יכול להיות בשמחה, בזה שהוא מאמין, שהוא משמש מלך גדול."

(בעל הסולם, שמעתי, מאמר צ"ו, "מהו פסולת גורן ויקב, בעבודה")

שאלה: מה זה אומר שאין לו שום סמיכה, שאין לו שום בסיס, איך זה יכול להיות? יש לו אמונת חכמים, אם לא, הוא לא יכול לעבוד.

לא, הוא הולך למעלה מדעת, זאת אומרת הוא לא מקבל שום דבר, רק מבטל את עצמו. ואז בטוח שאין לו לאן ליפול ואז הוא נמצא במצב כמו הטבע וכך זה המצב הכי בטוח, השפל ביותר. ולכן הוא לא יכול לקבל שום היזק, הוא לא יכול לקבל כלום. זאת אומרת, הוא לא יכול לטעות בשום דבר, הוא פשוט נמצא במצב שלא יכול להיות מצב יותר שפל, יותר גרוע ממנו, אבל הוא מסכים עם זה כי זה באמת המצב האמיתי שהוא לפי גופו, לפי רצונו נמצא. אז מה רע בזה?

פשוט מבחינתו, מבחינת החלק שלו באדם הראשון, בחלק זה הוא הגיע למצב שהוא אפס ואז מתוך זה מתחיל לעלות, אבל כבר לא על החשבון שלו אלא על חשבון זה שהוא מתקשר לאחרים. תאר לעצמך חלק שבמערכת אדם הראשון שמבטל את עצמו לגמרי לגמרי ואז הוא מתקשר לאחרים ומתחיל לגדול, לפרמט את עצמו, לסדר את עצמו רק עד כמה שהוא מקבל מהאחרים השפעות. אז ודאי שהוא גדל נכון וודאי שהוא לא יטעה כי זו הצורה הכי טובה, הכי אמיתית, הכי נכונה שיכולה להיות.

הוא לא רוצה שום דבר מעצמו, הוא לא עושה מעצמו שום פעולה, חוץ מביטול ואיך שהוא נכלל מכולם שהוא אפס, ומה כולם היו רוצים ממנו, ואז הוא מוכן לגדול בצורה כזאת. הם רוצים ככה, הם רוצים ככה, ככה וככה, זה מה שאני צריך להיות.

תלמיד: הכוונה שאין לו בסיס היא שאין לו בסיס אישי?

יש לו בסיס אישי הכי חזק, הוא נעשה אפס בעצמו וגדל רק על חשבון אחרים, רק כדי להתחבר עם אחרים, רק כדי להיות ממש חלק אינטגראלי נכון בתוך אוסף כל הנשמות. בעל הסולם נתן לך כאן הבנה איך האדם באמת ניגש לתיקון שלו.

יש את מערכת אדם הראשון, ויש כאן איזשהו חלק קטן (ראו שרטוט מס' 1). איך החלק הזה יכול להיות מתוקן? הוא כולו אגואיסטי, זה האגו שלו. איך יכול להיות? זה פשוט מאוד, הדבר הראשון (1), הוא עושה מעצמו אפס, אפס אחד גדול. דבר שני (2), הוא מתחיל לגלות את האחרים, מה הם רוצים ממנו, מה אחרים רוצים ממנו. דבר שלישי (3), איך הוא יעשה מעצמו מה שהם צריכים. זאת אומרת, במקום 0 הוא עושה מעצמו מה שהם רוצים ממנו. ואז בהתאם לזה הוא עושה גם תפילה, זה נקרא מ"ן, ובהתאם לזה מקבל מ"ד (4) ואז מגיע לתיקון.

אבל איזה תיקון? כי כל פעם יש לו לידו, כל מיני חלקים שנמצאים לידו, ואחר כך לא לידו, ועוד יותר לא לידו, כולם כולם, כל אחד קשור דרך זה ודרך זה אליו. כי אין דבר כזה שבצורה אינטגרלית יש משהו שלא קשור אליו, וכך כל הזמן הוא עושה בעיגולים כאלו צורות, עיגול יותר גדול ויותר גדול ויותר גדול, עד שמתחברים אליו כל הרצונות.

וכל הזמן הוא עוסק ועוסק, נגיד בכמה שהוא נמצא באיזו נשמה שהרכיב, זה לא מספיק, אז הוא הולך להרכיב אותה בצורה אחרת, אחר כך עוד בצורה אחרת, יותר ויותר. עד שמגיע לזה שתופס כל את כל נשמת אדם הראשון, ואז הוא נקרא "אדם". זו הנשמה (ראו שרטוט).

תלמיד: אבל מה זה אומר שהיסוד שהוא בונה עליו את העבודה הוא בצורה השפלה ביותר, שאין לו שום סמיכה? היסוד לא צריך להיות גדלות?

אין לו שום סמיכה מעצמו אלא רק מה שאחרים דורשים ממנו, רק מה שהמערכת הכללית הזאת צריכה, את זה הוא מקבל כמצב שמאיר לו, שאומר לו מה לעשות. אחרת תגיד לי, איך הוא יעשה? אחרת "שב ואל תעשה, עדיף". הוא מצמצם את עצמו ואומר, אני לעצמי לא צריך כלום. אלא מה אני רוצה? מה שאלו שנמצאים לידי רוצים ממני, אני אבנה את עצמי במה שהם רוצים ממני, אז זה בעצם יהיה נכון איך שאני בונה את עצמי.

אין לי אפשרות אחרת, אין לי כיוון אחר. אז אני נכנס איתם במגע ואני נכלל איתם כמו שבעשירייה אנחנו לומדים, ובזה אני בונה את עצמי, וזו הצורה היחידה שאני יכול לבנות את עצמי בצורה נכונה. עשיתי את זה, עשיתי איתם כבר עשירייה, זאת אומרת עשר ספירות, פרצוף אחד ראשון, אחר כך אני הולך הלאה יחד איתם, פרצוף שני, שלישי וכן הלאה, זאת אומרת מתחיל לגדול עד שאני מגיע לנשמה הכללית כולה, של אדם הראשון. וכל אחד חייב להגיע. למה? כי הוא בנה את המערכת הזאת מתוך הנקודה שלו, ואתה תבנה כאן מערכת מתוך הנקודה שלך, וההוא מתוך הנקודה שלו. וככה זה עד שכולם כולם בונים את אותה המערכת, כל אחד מהנקודה שלו.

זאת מערכת כבר לא עגולה אלא כדורית, זה אין סוף כיוונים. זה לא שטח ולא כדור, זה משהו, שעד כמה שיש נשמות פרטיות בנשמת אדם הראשון, כך הצורה הזאת של הנשמה המתוקנת, שמגיעה מתוך התכללות.

שרטוט

שאלה: בהתאם לשרטוט ששרטטת אמרת שאני בונה קודם כל את עשר הספירות הראשונות בעשירייה, ואחרי זה מצרף עוד עשר ספירות ועוד עשר ספירות. איך זה קורה, איך אני מצרף מתוך החיבור בעשירייה את הספירות האלה?

אתה אוגר אותם בתוכך, אתה רוצה לבנות את עצמך מתוכם על ידי זה שאתה משרת אותם, על ידי זה שאתה משקיע את עצמך בהם, שאתה מתבטל כלפיהם, על ידי זה אתה נכלל כדי להתבטל, כלפי לשרת. אתה צריך להתכלל מהרצונות שלהם, מהכוחות שלהם כדי לעשות להם מה שהם רוצים. השאלה היא רק לעשות את הרצון שלהם, "תעשה רצונך כרצונו".

ואז מתוך זה אתה גדל. על ידי זה שאתה משרת אותם אתה קונה אותם ובזה שאתה קונה אותם אתה בעצם מפסל את עצמך, בונה את עצמך בצורה נכונה. כי אחרת אין לך שום אפשרות.

תלמיד: האם אנחנו מדברים עכשיו לגבי צירוף של עשיריות נוספות לכלי העולמי שלנו?

לא, אנחנו מדברים על איך שאדם עובד בעשירייה.

תלמיד: זה המעגל הראשון שציירת, אבל אמרת שמצרפים עוד.

את זה אנחנו עוד נלמד, ודאי שיש שם עשיריות אחרות. והם גם משתנים כל פעם, זה לא שהוא עובד עם מישהו קבוע והוא בעצמו קבוע, הכול ניתן לשינויים. לא נדבר על זה עכשיו, זה מתברר בדרך.

שאלה: העבודה הפנימית הזו של האדם, היא מתרחשת אחרי רכישת המסך או לפני קבלת המסך?

העבודה הזאת היא בעצמה מביאה לאדם מסך. כשהוא עובד על זה שהוא רוצה להתחבר עם האחרים, בזה הוא מבצע את כל הפעולות כך שבסופו של דבר הרצון שלו גדל והמסך על הרצון גדל. וכך הוא מתחיל לראות את עצמו שהוא כבר נמצא באמונה למעלה מהדעת, כי הוא מחובר לאחרים כדי לשרת את האחרים וזה בדיוק הביטוי של אמונה למעלה מהדעת.

שאלה: ביחס לנקודה השלישית, על מה אני מתפלל? האם אני מתפלל לבורא להתגבר על ההתנגדות שלי כשאני מתפלל שהבורא יתקן את החברים וישנה בי משהו כלפיו?

אני מתפלל שהבורא יתקן אותי, שאני אוכל להיות מחובר לכל הכלי החיצון עד כמה שאני מרגיש אותו, ושאני אשרת אותם. כל העלאת מ"ן, כל התפילה שלנו היא להיות משרת. כמו שהבורא משרת את כל הבריאה, אנחנו רוצים דרך הבריאה לשרת את הבורא.

שאלה: העבודה שעליה דיברת עם החבר, הרי ניתן לעשותה גם עם חבר אחד. למה דווקא תשעה אנשים נחוצים בעשירייה?

הרצון שלי הוא מגיע ממערכת שנקראת "אדם". והרצון הזה הוא לא רצון אחד, אלא הוא כתוצאה מתשע מיני תופעות, תכונות שנקראות "ט' ראשונות", ט' ספירות ראשונות. ולכן, אפילו הרצון שלי שנראה לי פשוט, רוצה לקבל, הוא תמיד כלול בתוכו מתשעה רצונות שונים שפעלו עליו, שהאורות האלה בנו אותו, ומהרצון של עצמו, מלכות דמלכות. ולכן אנחנו חייבים להיות בהתאם לזה בעבודה שלנו בעשירייה. אמנם לא נראה לנו, כי מה ההבדל, זו גשמיות וזו רוחניות, ואם אני אהיה בחמישייה או בשישייה, לא חשוב איפה, האם זה ישנה משהו? זה לא ישנה משהו. אבל, נניח אתם ארבעה כמו שאנחנו רואים אתכם, כשאנחנו נתחיל לעבוד, אנחנו בכל זאת נתחיל לגלות, כל אחד ואחד מאיתנו, שהוא כלול מעשרה.

כך זה בא לנו מ''הכלי דאדם הראשון''. ולכן כשנשבר, כל חתיכה היא כלולה מעשר. וכשתשבור אותה, היא עוד תהיה כלולה מעשר. ולא יכול להיות פחות מעשר. פחות מעשר זה לא יהיה קיים, הוא לא יחזיק בתוכו את האור העליון כדי להיות קיים בכלל במציאות.

שאלה: היגיעה שמביאה ל-0 והיגיעה שבעבודה מ-0, האם זו אותה יגיעה מכל הכוחות? האם חל שם שדרוג?

זה מה שיש לו, אבל זה מגיע בשדרוג ממדרגה למדרגה.

שאלה: האם ההרגשה של מה העשירייה רוצה ממני, מגיעה רק אחרי שאני מביא את עצמי ל-0 או שיש רצונות של העשירייה שאני יכול להרגיש וכלפיהם להתבטל?

ההרגשה מה העשירייה רוצה ממך תלויה בעד כמה אתה מבטל את עצמך. כי יכול להיות שאתה בכלל לא מבטל את עצמך ואז אין לך על זה שום שאלה ואתה לא מרגיש שיש להם דרישה אליך. הכול תלוי בביטול שלך.

תלמיד: הביטול שלי הוא זה שאני יכול להרגיש באמת מה העשירייה צריכה ממני ולפי זה לעבוד.

כן, ואז אתה מזה מתחיל לעבוד. נכון.

קריין: קטע 17 מתוך רב"ש ג', "קידוש החודש".

"האדם צריך לקבל על עצמו עול מלכות שמים על בחינה הנמוכה ביותר, ולומר עליה, שאצלו אפילו מצב הזה, שלא יכולה להיות שיפלות יותר גדולה, היינו שהוא כולו למעלה מהדעת, שאין לו שום סמיכה מצד השכל וההרגשה שיוכל לבנות עליה את היסודות שלו. והוא נמצא אז כאילו שעומד בין שמים וארץ ואין לו שום סמיכה, שאז הוא הכל למעלה מהדעת. ואז האדם אומר, שהקדוש ברוך הוא שלח לו את המצב הזה, שבו הוא נמצא בתכלית השיפלות, מטעם שהקדוש ברוך הוא רוצה בכך שהוא יקבל על עצמו את העול מלכות שמים בצורת שיפלות כזו. ואז הוא מקבל על עצמו, משום שמאמין למעלה מהדעת, שהמצב שבו הוא נמצא עכשיו בא לו מצד ה', היינו שה' רוצה שהוא יראה המצב הכי שפל שאפשר להיות בעולם. ומכל מקום הוא צריך להגיד, שהוא מאמין בה' בכל אופנים. וזה נקרא אצלו כניעה ללא תנאי."

(הרב"ש, רשומות, מאמר 21 "קידוש החודש")

שוב.

"האדם צריך לקבל על עצמו עול מלכות שמים על בחינה הנמוכה ביותר, ולומר עליה, שאצלו אפילו מצב הזה, שלא יכולה להיות שיפלות יותר גדולה, היינו שהוא כולו למעלה מהדעת, שאין לו שום סמיכה מצד השכל וההרגשה שיוכל לבנות עליה את היסודות שלו. והוא נמצא אז כאילו שעומד בין שמים וארץ ואין לו שום סמיכה, שאז הוא הכל למעלה מהדעת. ואז האדם אומר, שהקדוש ברוך הוא שלח לו את המצב הזה, שבו הוא נמצא בתכלית השיפלות, מטעם שהקדוש ברוך הוא רוצה בכך שהוא יקבל על עצמו את העול מלכות שמים בצורת שיפלות כזו."

סדנה

איך אנחנו מזכירים זה לזה שכל דבר שאנחנו מקבלים, מרגישים, עובר עלינו, עושה איתנו משהו, שאת כל זה אנחנו מקבלים רק ממקור אחד, מאין עוד מלבדו, בכל רגע ורגע, מה שאדם מקבל בכל פעם ומה שהוא מרגיש בתוך העשירייה. איך אנחנו מודיעים זה לזה ונמצאים בהרגשה אחת, שכוח אחד פועל, שורה, שולט עלינו?

בלי זה אנחנו לא יכולים להתחיל להגיב נכון. הכול מתחיל רק מזה שאני נמצא בכל רגע בשליטת הכוח העליון ואין לפני זה שום דבר, פשוט הוא שולט.

איך אנחנו מסדרים כך את החיים שלנו, שאנחנו כל הזמן נמצאים רק בזה, שקודם כל כוח אחד שולט עלינו על כולם ועל כל אחד ואחד?

*

1. (סוף השיעור)