שיעור בוקר 09.11.2026 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

שיעור מוקלט מתאריך 14.10.2002

https://kabbalahmedia.info/he/lessons/cu/lT4XU7v9?activeTab=transcription&mediaType=video

ספר "כתבי רב"ש", כרך א', עמ' 182

"צדיק וטוב לו, צדיק ורע לו"

שמענו מאמר מכרך ג' שלבי הסולם, "צדיק וטוב לו, צדיק ורע לו", מ"דברים" פרשת "כי תצא". אדם שיוצא לעבודת ה', עד שמגיע למטרה הוא עובר כל מיני מצבים, שינויים, וכל מצב ומצב אינו דומה לקודם. צריכים להתרגל לזה ולקבל כל שינוי בהבנה מטרתית שכך זה צריך להיות, וגם השלבים עד המחסום הם שלבי התפתחות, רשע וטוב לו, רשע ורע לו, צדיק ורע לו, צדיק וטוב לו, בהתאם למידת התיקון שאדם עובר.

במידה שהוא מסכים עם ההשגחה שפועלת עליו, עם המטרה שהוא חייב להשיג, עם הכוחות שמכריחים אותו להתקדם, בהתאם לזה הוא נמדד, זאת אומרת כלפי ההשגחה הוא נמדד אם הוא צדיק או רשע, רע לו או טוב לו, באותה מידה שמתאים את עצמו להשגחה.

ומפני שיש לנו רצון לקבל, רצון להשפיע, כוונה על מנת לקבל, כוונה על מנת להשפיע, בהתאם לזה יש לנו ד' דרגות של היחס להשגחת הבורא.

תלמיד: מה זה מתאים את עצמו להשגחה?

מתאים את עצמו להשגחה זה מצדיק את ההשגחה במידה שיכול להתאים את עצמו להשגחה. במידה שמשווה צורתו לבורא, במידה הזאת הוא יכול להצדיק את הבורא. אני לא יכול להגיד "אתה טוב", אם בי אין את התכונה הזאת "טוב" שאני מצביע עליה. אני לא יכול להגיד שזה טוב, אני רק יכול להכיר אותה ולהיות בה ובאמת להגיד שזה טוב, אחרי שהשגתי אותה.

ולפני זה, כשאני אומר טוב בזמן ההכנה, אנחנו אומרים שזה רק כנגד המצב הזה, אבל המצב הוא לא אמיתי. לכן אדם צריך בחושיו, בכלים שלו לעלות על כל המדרגות ולהגיע להשתוות הצורה, כי רק בצורה כזאת הוא יכול להצדיק, הוא יכול להבין, הוא יכול להכיר ולקבל מה שהבורא עושה.

רק בצורה שהוא עושה את זה בעצמו ולא איכשהו תיאורטית אומר "כן, זה טוב". כן, זה טוב, זה לא נחשב ברוחניות. רק במידת ההתאמה לבורא אפשר להגיד עליו משהו בכלל, ואז אדם אומר שזה טוב, כי רכש את התכונה הזאת, ולפני זה הוא אומר שזה רע, והבורא רע.

זה דבר מאוד פשוט. במידת השתוות הצורה אנחנו מצדיקים את הבורא ובמידת שינוי הצורה אנחנו מקללים אותו. אין באמצע. אם יש משהו באמצע זה נקרא "הסתרה", שאנחנו לא מבינים באיזה מצב נמצאים.

תלמיד: הוא מדבר פה על ארבעה מצבים. שני המצבים האחרונים נשמעים פחות או יותר כמו הסתר כפול והסתר רגיל, אבל אתה אומר שגם השניים הראשונים - צדיק וטוב לו וצדיק ורע לו, נמצאים בשלב ההכנה. איפה זה נמצא בשלב ההכנה? הרי אין כזאת השתוות צורה בשלב ההכנה.

בשלב ההכנה אין לנו לא הפכיות הצורה ולא השתוות הצורה. רק מעל המחסום יש לך גם הפכיות הצורה שאלו כוחות הקליפות, קו שמאל, וגם את כוחות הבורא, תכונות הבורא, שזה קו ימין. גם קדושה וגם קליפה נמצאות מעלינו, מעל המחסום. אנחנו עוד לא הגענו לזה ולכן אנחנו עוד לא רשעים, וודאי שעוד לא צדיקים, כי המצבים הם זה כנגד זה.

רשע וצדיק אלו שני מצבים באותה מדרגה כל פעם. ככל שאדם עולה, בכל מדרגה שעולה יש רשע וצדיק, רשע וצדיק. כשהוא נמצא בקו שמאל אז הוא נמצא ממש טובע, טבוע, נטבע בתוך הכלים הלא מתוקנים שלו, נטבע בזה, הוא חש את זה, חי את זה. זה כל הפנימיות שלו, המחשבות, הרצונות, כל זה שלו, והוא חייב כל כולו להרגיש את זה, ואז הוא נקרא רשע, ומרגיש את המצב הזה כנגד הבורא. והמצב הזה הוא מצב אמיתי, הימין נסתר ממנו בכלל, אחרת זו לא תהיה הרגשה אמיתית, כמו שאצלנו עליה, עליה, ירידה, ירידה.

עכשיו אתה יכול להיות בעליה, היי אני גיבור. אבל אם יש לך ניסיון אז כבר ראית איך יכול להיות ההיפך. "אין חכם כבעל ניסיון", אתה רואה שאדם תלוי במצב, מחליפים לו את הפנימיות, הוא אדם אחר. אז מעל המחסום, הפנימיות שמחליפים אלו מצבים ממשיים, גם קליפה וגם קדושה.

לפני המחסום זה מצב כנגד זה, וכנגד זה יש לנו בעצם את כל המצבים. הם לא כל כך בולטים, הם לא כל כך גדולים, אנחנו לא יודעים להגדיר אותם, למדוד אותם, להגיד עליהם בצורה ברורה במידות, איפה זה ובמה, אבל יש משהו כנגד זה. ויש רשע וצדיק, וטוב לו ורע לו גם כן, ואדם שמתקרב למחסום הוא יותר מצדיק את הבורא, יותר נמשך אליו, לבורא האמיתי, לא שהוא צייר לעצמו מי זה, איזו דמות זאת.

אתה אולי שואל, אבל אנחנו לומדים שלפני המחסום האדם נמצא בכלים ההפוכים ביותר. אז אומנם הוא נמצא בכלים ההפוכים ביותר, אבל הוא גם נמצא ברצון בכל זאת להידבק, ובחן דקדושה הגדול ביותר.

זה כנגד זה, שני המצבים, שני הנתונים נמצאים תמיד בכל מצב. מי אני ומי הוא ומה היחס שלי אליו. בעצם שלושת הדברים, הם מהווים כל מדרגה ומדרגה, הם קובעים את השם של המדרגה, את המהות שלה.

תלמיד: העניין הוא שלפני המחסום אנחנו לא יכולים לקבוע את המדרגה, את המהות שלה, את השם שלה. לכן, איך זה יכול להיות שיש מצבים כאלה ברורים לפני המחסום?

אלו לא מצבים ברורים לפני המחסום שאני יכול להגדיר אותם, שאני יכול לחזור עליהם, לכתוב אותם ובדיוק לבצע, או אחרי כמה מצבים שוב להיות בהם. מעל המחסום אני עובר מצבים, והמצבים שאני עובר אני שולט בהם, אני מדמה בהם את עצמי לבורא, אלו דרגות ההתאמה, ההשוואה. הדרגות האלה הן דרגות ברורות והן רשומות אצלי כי אני מבצע אותן לפי הרשימות. ואז אני באמת לוקח את הרשימות, מבצע אותן, ובמידה שבצעתי אותן, במידה הזאת אני מחליף את הבורא, דומה לו, לוקח את ההשגחה בידי במדרגה הזאת.

לפני המחסום אין לנו את זה, כנגד זה יש מצבים כאלה מעורפלים, אבל משהו כנגד זה יש. כל העולם הזה הוא כך כנגד הרוחניות, כל הבריאה שלנו מתחת למחסום. אומנם יש כאן כל מיני הבחנות, אבל הן לא מוגדרות ברור ולא שאנחנו שולטים בהן, אלא זה כמו בחלום, כך זה כתוב.

תלמיד: מה זה מצב של רשע וטוב לו?

רשע וטוב לו, זה האדם קובע שהוא רשע וטוב לו בזה שהוא נמצא ברֶשַׁע שלו, בהפכיות הצורה מהבורא.

תלמיד: אין פה כל כך שוני.

המצבים האלה יכולים להיות גם לאנשים שמתקדמים מאוד. בכל מדרגה ומדרגה יש גם את המצבים האלו, זאת אומרת גם ברוחב, בספירות ברוחב, בכל מדרגה ומדרגה. ואדם שנמצא באיזה מצב, למרות שהוא יודע ומרגיש שהוא עדיין לא מתוקן, לומד, אבל לא אכפת לו עכשיו המטרה והבורא העיקר שיהיה לו טוב, ועל ידי הלימוד ושייכות לקבלה רוצה להרוויח עוד משהו, כבוד או מה, הוא רואה שזה כך, מסכים עם זה שזה כך, ולא יכול לעשות עם זה שזה כך. הוא רואה את עצמו מהצד וקובע שכן, אני נמצא במצב כזה. הוא קובע בעצמו, לא שמישהו אומר לו, הוא קובע שהמצב שלו עכשיו הוא רשע וטוב לו. ואין לו מה לעשות, ואפילו מהבורא הוא לא רוצה לבקש, אלא שיישאר מצב כזה. אובייקטיבית הוא מסתכל מהצד על עצמו וקובע שזה המצב שלי, עד כדי כך שאני לא רוצה שום דבר שישתנה, טוב לי.

תלמיד: מה מזיז אותו?

מה מזיז אותו זה משהו אחר, אנחנו מדברים על המצב עצמו. איך לצאת, מה להיות, זה כבר משהו אחר, אנחנו מדברים על מצבים. אדם קובע בעצמו, אנחנו מדברים על קביעת האדם, ולא שיש דרגות, אין ברוחניות שום דרגות, ברוחניות אתה קובע את הדרגה. צריכים להביא אותך למודעות בכל מצב ומצב לקבוע את מצבך בצורה האמיתית, ואחרי שאתה קובע, השם שלך נקבע לפי זה.

תלמיד: האם המעבר בין המצבים האלה הוא באופן הדרגתי?

המצבים האלה מתחלפים באופן הדרגתי, וגם בהתחלפות באופן הדרגתי יש כל מיני קפיצות כדי ללמד את האדם את הפער בין המצבים כדי שיהיו לו התרשמויות בין זה לזה. אבל כל פעם יכולות להיות כל מיני קפיצות, עליות וירידות מהירות בתוך התהליך, כל מיני שינויי מצבים, והתהליך בעצמו הוא בכל זאת נמשך. זה כבר לא חשוב.

תלמיד: אתה יכול להסביר לי את המושג רשע וטוב לו, צדיק ורע לו במציאות?

במציאות שלנו בעולם הזה באמת תמיד לרשע טוב, הוא יודע להסתדר בעולם הזה כי העולם הזה הוא רע, אז הוא מתאים לרשע. ולצדיק, באמת העולם הזה הוא זר ורע לו. זה איך שהעמך מדבר וזה נכון, זו עובדה.

תלמיד: ברוחניות יש גם צדיק וטוב לו.

ברוחניות, אם אתה רוצה באמת להרגיש טוב ברוחניות, אז כמו שבעולם הזה הרשע מסתדר, ברוחניות הצדיק מסתדר.

תלמיד: למה לא כולם רצים אחרי זה?

אחרי מי, מה, אחרי רוחניות?

תלמיד: למה לא כולם רוצים לעבור לרוחניות אם מגיעים לצדיק וטוב לו?

אתה שואל למה כולם רוצים לבוא לרוחניות?

תלמיד: למה לא רוצים.

למה לא רוצים?

תלמיד: בגלל שצדיק וטוב לו, אז כולם אמורים לרצות לרוץ לרוחניות.

למה לרוץ לרוחניות?

תלמיד: למה זה לא מושך את כולם?

אני אומר שאף אחד לא נמשך לרוחניות, גם אנחנו לא נמשכים. אם היינו יודעים מה זה רוחניות, אז לא היינו נמשכים.

תלמיד: אבל אומרים לנו שבסוף הדרך נגיע ל"צדיק וטוב לו".

מה שאומרים לנו, אנחנו בכל זאת מתרגמים לפי מה שטוב לנו. את הרוחניות סוגרים, שמים כל פעם וילון יפה, עליו מציירים לנו כל מיני דברים שעכשיו אנחנו רוצים שיהיו לנו, לכן אנחנו רוצים את הווילון הזה, אנחנו חושבים שאחרי שהווילון יפתח, יהיה לי אותו דבר מה שעליו מצויר.

אני רץ לקראת הווילון, רוצה לפתוח אותו, ואז מתחילה להיות העבודה. אני קצת מקבל שינוי, זעזוע, כל מיני דברים. פתאום אחרי הווילון הזה אני רואה וילון קצת אחר, גם מה שטוב לי, אבל בכל זאת קצת משונה. אבל אני מסכים גם לזה, למה? כי קיבלתי בינתיים מכות, ראיתי שבעולם הזה במשהו נעשה רע לי, אז אני כבר מקבל את המצב הבא שלי שהוא טוב.

כל פעם מתקנים אותנו לראות רוחניות בעין יותר אמיתית. אבל אם עכשיו היו פותחים לנו את זה, אז אין דבר יותר מאוס, שנוא, נגד ונורא, אין. זה לא כאב, זה לא מוות, זה רע נצחי כזה שהיה נפתח לנו, והבורא היה נראה לנו מקור הרע. עכשיו נסתר מאיתנו שממנו בא רע, כאילו הרע בא לא ממנו, ממנו בא רק טוב, אבל אם זה היה גלוי, ואנחנו נמצאים לגמרי בהפכיות הצורה, אז היית שונא לגמרי את כל הדברים שישנם. למה הדרגה העליונה, הקטנה ביותר, הקרובה אליך נסתרת ממך? כי אותה אתה לא יכול לסבול, אז אתה מדבר על לפתוח אליך את כל הדרגות עד גמר התיקון? היית פשוט מתבטל לגמרי מההרגשה הנוראה הזאת. זו הרגשה נוראית, זה נקרא "הארת המלכות", גם בטוב וגם ברע. אנחנו לא מבינים מה זה הפכיות הצורה.

תלמיד: אם כל אחד היה מתנהג כך בקבוצה?

אולי אתה שואל, איך בכל זאת נותנים לנו שקר, ציור כזה, שזה טוב בשבילנו? זה עניין של הסתרה. ההסתרה היא מין מערכת פנימית בתוכנו שיודעת להוריד את כל האמת בכל המדרגות, ולהפוך אותה לפי המצב שלי, שייראה לי טוב, שהאמת תראה לי טוב. ואומנם האמת הזו עד שהיא יורדת ומתהפכת, נעשית לי שקר, אבל כל המנגנון הזה נקרא "הסתרה", ואצלנו זה נקרא "חמשת העולמות". בי נמצא כל הדבר הזה.

אתה יודע מה? מה שאני רואה, ושומע ומרגיש בכל החושים הרוחניים שלי, וגם הגשמיים שלי, אני מרגיש אין סוף, בורא, רוחניות, גמר התיקון, המצב המושלם. כשזה עובר דרך החושים שלי, זה עוד לא משתנה, אבל כשזה עובר למוח, ונכנס לרצון לקבל שלי, שהוא אחרי החושים, שם אחרי שאני מקבל מהרצון לקבל הזה פיענוח, עיבוד של הנתונים האלה. איך שהרצון לקבל מפענח לי אותם, אז כל האמת הזאת, וגמר התיקון, וכל הדברים האלה נותנים לי צורה כמו שעכשיו אני רואה ומרגיש אותה. זה בחושים, ובהבנה שאני עכשיו מבין. אז ההסתרה נמצאת אצלנו, והיא כמו מין קופסה, מנגנון שנמצא מאחורי החושים, ובין הרגשת האני שלי.

ואנחנו עובדים רק על הקופסה הזאת. יש לה כוונות על מנת לקבל, וצריכים לאט לאט לתקן אותם בעל מנת להשפיע. מה תהיה השוואת הצורה? כאשר מה שיהיה בכניסת הקופסה ומה שיהיה ביציאה מהקופסה, יהיו דברים זהים. לא יתהפכו ולא יתמעטו. זה נקרא שאני עושה "תיקון" על הקופסה הזאת. שום דבר לא משתנה חוץ מהקליטה שלי.

תלמיד: קשה להבין את זה.

כן, זה קשה להבין. אבל לא, הציור הזה הוא די פשוט. תצייר לך חמישה חושים, אחריהם באים חוטים לקופסה, ומהקופסה החוטים באים למקום שנקרא "הרצון לקבל".

תלמיד: לא קשה להבין את הציור, מה שקשה להבין זה שכל הדרך הזאת, אני צריך להרגיש כאילו שאני משקר את עצמי.

מי שרוצה לתקן את עצמו, שכבר מתעוררת בו איזו נקודה בתוך הקופסה, ומתוך הנקודה הזאת הוא מתקן את כל תוכנית הקליטה מעל מנת לקבל לעל מנת להשפיע, אז נותנים לו לפי הנקודה הזאת שנמצאת שם, שהיא נקודה כאילו זרה, הנקודה שבלב, אז נותנים לו אפשרות לראות את עצמו מהצד.

"מהצד" זה נקרא מתוך הנקודה הזאת. ואז הוא כבר יכול להיות אובייקטיבי, לראות את עצמו שאני ככה או אני ככה. אבל אדם מהרחוב לא רואה את זה. זה מעניין, גם פסיכולוגים מדברים בצורה כזאת כאילו אובייקטיבית על עצמם, איך אני מרגיש, ואיך אני עושה, ואיך אני פועל, אבל זה לא אותו דבר.

תלמיד: הרופא הטיבטי שלך שואל, וגם אני, יש כל מיני שיטות של לצאת מהגוף, להתבונן על הגוף מהצד, לעשות מדיטציות כאלה. אני תרגלתי הרבה שיטות כאלה בעבר. מה שם פסול?

אני לא רואה בהם דברים פסולים, במה שהוא עושה, כי הוא לא עושה מזה פסלים, הרופא הטיבטי הזה לא משתחווה לשום דבר. אין לו סטיגמות, והוא מוכן ללמוד כל דבר. הוא לא בונה לעצמו שום דמויות מוגדרות, אלא הוא מרגיש כך מתוך הזיכוך הטבעי שלו.

קודם כל הוא רופא במקצועו, ופיזיולוג טוב. הוא מסביר יפה וטוב את פעילות הגוף מצד הרפואה הרגילה. ומסביר את הדברים האלה גם לפי שיטות אחרות, לפי האנרגיות, ולפי כל מיני מקומות בגוף. אין לנו הרבה מילים לזה, אז הוא יכול לקרוא לזה "צ'אקרות", או יכול לקרוא לזה במילים אחרות מכל מיני שיטות. אבל ידוע לו, שכל הדברים שעליהם הוא מדבר ומה שפועל עליהם, אלה דברים פיזיולוגיים.

אלה דברים של הגוף שלנו כחלק מהיקום, כחלק מהעולם הזה, כי הוא שייך לכל היקום, שייך לכל השדה הכללי שיש בעולם האנרגטי הזה. הגוף שלנו פועל לא רק ברמת חילוף החומרים או הנוזלים או הגזים, אלא גם ברמת חילוף האנרגיות.

אז הוא עובד ברמה הזאת, ובשבילו כל איבר בגוף, כמו שלרופא רגיל הוא נחשב רק לאיזו משאבה או רק לאיזה מנגנון כימי שפולט, מפריש ומקבל כך וכך, בשבילו כל איבר חוץ מזה שהוא מבין ויודע את זה, לו יש עוד תמונה נוספת על כל איבר, שהוא גם מקור אנרגיה, שהוא לוקח סוגי אנרגיות שונות, פולט ושולח אותן. כך הוא מתייחס לגוף.

ראית פעם תמונות רנטגן, ראית תמונות שעושים ב -CT וכל מיני דברים כאלה, אז עכשיו עושים תמונות מגנטיות, עוד מעט יהיו גם כאלו, עוד מעט נגיע לזה שיצלמו את האנרגיות שיוצאות מהאדם.

תלמיד: כבר יש כאלו.

כבר יש, אלה פשוט דברים פיזיולוגיים, זה לאט לאט נפתח לנו, אבל זה הכול עדיין למטה מהמחסום.

תלמיד: עושים איזושהי מדיטציה ומתבוננים על המחשבות, מתבוננים על הרגשות ובאמת מגיעים לזה.

ודאי שבן אדם אם הוא מתבונן, אז בהתבוננות הזו הוא צובר איזושהי אנרגיה או מקבץ את האנרגיה שלו ובזה הוא יכול לשלוט או בטוב או ברע, זה נקרא עין טובה ועין רעה. בעולם שלנו יש דבר כזה, אבל אלה דברים גשמיים, אין בזה שום דבר לא גשמי. אתה יכול ללכת לשבטים פרימיטיביים הם יעשו לך כאלה דברים וזה לא נקרא רוחניות, זה שליטה בכוחות הטבע שלנו שאנחנו לא שולטים.

אנחנו הלכנו בהתפתחות שלנו לכיוון אחר. ודווקא אנשים שהם פחות אגואיסטים, הם כן שולטים בזה יותר. ואנחנו הלכנו בהתפתחות שלנו לכיוון יותר אגואיסטי, אז התחלנו להתפתח לתוך החומר והם התפתחו כאילו לכיוון יותר של הרוח שבעולם שלנו.

תלמיד: השאלה במה זה מפריע להתקדמות?

זה מפריע בזה שאדם מסתפק רק בזה ורק בזה מותר לעסוק. אם אתה עוסק בזה ברפואה, בדברים הטובים לאדם אז אתה עושה טוב, אם אתה עוסק במה שיהיה רע לאדם, אז אתה עושה רע. כמו בדבר פיזי, שאתה לוקח מקל או אתה לוקח סוכרייה. רק שבזה יש דברים באמת יותר חזקים כאילו. ה ק.ג.ב או FBI ועוד גם הם משתמשים בזה, יש לזה מכונים ויש המון אנשים שיושבים ולומדים את זה ומייצרים כל מיני דברים.

יש בימינו כבר מגברים למחשבה ויש כל מיני דברים בכל מיני רמות של טכניקה גם רוחנית, כאילו רוחנית וגם גשמית של האנושות, שהם כבר מחברים אותם יחד ועובדים לפי זה.

תלמיד: השאלה היא לא לגביהם, כל זה אני מכיר.

אני לא מכיר, אני אומר לכם מה שטבעי וצריך להיות.

תלמיד: נאמר למישהו כואב בכתף אז מישהו עושה לו עיסוי, ובאותה מידה למה הוא לא יכול להגיד תעצום עיניים, תסתכל על הכאב, תוציא אותו החוצה? האם זה עלול לגרום לאדם בלבול שעקב כך יתחיל לחשוב ולדמיין כל מיני דברים, או שזה לגיטימי?

הבעיה היא שאנחנו אולי לא יודעים את הגבול בין זה לזה. אין לי מה להגיד, אנשים יכולים מכל דבר לעשות פסל ודמות ולעכב את עצמם מלהתפתח רוחנית. ומי יודע מי ילמד אותך, ומי יודע מה המטרה שלו, מי יודע אם אתה תתחיל להסתפק בזה.

אתה בסופו של דבר מרפא את עצמך וזה מותר. אדם שמקבל ייסורים למרות שהם מהבורא, יש כאן מנגנון בעולם הזה, "הרופא ירפא", שנכנס לתיקון למערכת התיקון.

עכשיו, אתה אומר שאתה יכול לבוא לאדם ולהגיד לו, תחשוב שאין לך כאב, תחושב כל מיני דברים כאלה, נכון. אני עובד איתו בצורה אחרת, הוא עושה לי כאב ואני יוצא מהכאב, אני מתרומם מעל זה. אבל הוא מרגיש, כי הוא מקבל תגובה, אנרגתית, הוא מרגיש שאני יצאתי. זה היה עם סיני שהלכנו אליו פעם.

אבל אתה רואה, אני לא למדתי את זה. הרוחניות מלמדת את הדברים האלה פשוט כי זה גשם, אין בזה שום דבר, זה גשמיות. אין לי מה לדבר איתו. הוא נמצא בהרגשה שככה זה אנרגיה, ככה זה בא. אבל מילים משותפות אין, ואין לי מה לדבר, זה כאילו דבר מאוד פשוט. לי אין הטכניקות האלה, אני לא יכול לעשות כמו שהוא. אבל אם הוא עושה משהו אז אני מרגיש שהוא עושה, ואני יכול להגיב על זה גם באותה רמה. אבל המקובל לא נמצא בדברים האלה, ובכלל לא עוסק בזה.

תלמיד: מקובל לומד וכואב לו הראש, מה לעשות? כל הגוף כואב. הוא בהמה. הוא יכול לקחת אקמול, יכול לעשות קצת עיסוי בצוואר ויעבור.

יותר טוב אופטלגין.

תלמיד: הוא יכול לעשות עיסוי בצוואר וזה יעבור לו, ויכול לעצום עיניים, לדמיין משהו, לא משנה איזה טכניקה של חמש דקות וזה יעבור לו.

כן. זה אותו דבר. זה תלוי באיזה רמות. אבל אם תסתכל על כדור, על עיסוי ועל דמיון מודרך, אז תראה שזה אותו הדבר. זה אותה אנרגיה בסופו של דבר, רק שהמקבלים משתמשים בה בצורות שונות ברמה שונה. אבל בסופו של דבר זה אותה אנרגיה, זה אותו אור, רק זה לא אור שלמעלה מהמחסום זה מלמטה.

תלמיד: אני יודע שזה אותו דבר, רק אצלנו לא נהוג להשתמש בזה.

לא נהוג להשתמש בזה אבל בעיניי הוא רופא ממש. גם סיכות וגם לחיצות וגם כל הדברים האלה, זו רפואה. רק רפואה שמדברת על גוף האדם כעל שדה של כוחות. הוא מדבר על הכוח שמתלבש על החומר. אני באמת לא רואה בזה שום דבר רוחני. הוא בטיפול שלו מרגיש את האנרגיות של האדם ואז הוא יכול לראות פחות או יותר איפה האדם נמצא, באיזה רמה הגוף שלו חי. לא הרוח, הגוף. אבל דרך הגוף הוא כבר רואה בכל זאת קצת פנימיות.

הוא לא יכול להגיד מה הדרגה שלי, שום דבר. אין לו מילים, לא נוגע אליי, ודאי. יש לשבטים פרימיטיביים, 1, 2, עד 5 או עד 10, ואחר כך "הרבה", "הרבה מאוד", אז עוד מאה "הרבה מאוד", ומיליון "הרבה מאוד", אין מספר. ככה זה אצלו. אין מה לקנאות. אבל זה עוצר בהתפתחות, הוא לא יוכל להתפתח.

תלמיד: למה? זה כאילו לא אמור לגעת ברצון לרוחניות. למה את הרופא הרגיל זה לא יעצור?

הסטיגמה שלו, הכיוון שלו הוא לעשות איזון בדרגה שהוא עוד מבין שהיא הרוחנית, שבזה אתה חי עם הקוסמוס, עם כל היקום בהרמוניה, בהחלפת האנרגיות, יין-יאנג, וכן הלאה. זאת המטרה שלו, בזה הוא מרגיש את עצמו שלם, ומרגיש באמת שלמות ושלווה. זה לא חיסרון להשתוות הצורה לאלוהות, זה חיסרון להשתוות האנרגיה ליקום. שאני אהיה עם הדומם הזה בצורה שווה.

תלמיד: ואם הוא יקבל פתאום נקודה שבלב?

אם יקבל נקודה, יקבל. אני אומר לך שהטכניקה הזאת לא מביאה לחיסרון. זו רפואה כמו כל רפואה רגילה. תביא לי רופא רגיל ורופא כמוהו, רק אצלו הכלים יותר חזקים, זה נכון. אני יכול להגיד שזה טיפול נורא. עוד לא הרגשתי כאבים כאלו כמו שהוא עושה. באמת עוד מעט אתה מאבד את ההכרה.

תלמיד: האם זה מועיל?

כן, אבל לא הכאב מועיל בעצם. גם הכאב, כן, זה מועיל. העיקר אצלי היה הלחץ בראש. לחץ הדם שלי היה מורגש בראש כל הזמן דו-דו-דו-דו-דו, לפעמים לא יכולתי לשמוע מילים. היום באמת זה ירד קצת, אני יותר סבלני, זה היה לי מאוד חשוב. בגשמיות זה היה מפריע מאוד להתקשרות עם אנשים, עם הכול, כאן, בבית, בכל מקום. זה ירד קצת, כן. זאת אומרת, אם היה כאן אחד כזה היינו משתמשים בו לצורך גופני.

תלמיד: להסכים עם ההשגחה, מה זאת אומרת השגחה?

להסכים עם ההשגחה, זאת אומרת כל דבר שאני מרגיש בעולמי זה דבר מושלם מפני שהוא בא מהכוח העליון. לא מפני שרע לי או טוב לי, או יש לי התקשרות בעבר או בעתיד עם משהו ואיכשהו, אלא מסיבה אחת פשוטה, מפני שזה בא מהבורא.

תלמיד: אז מה זאת אומרת לא להסכים עם המצב?

זה נקרא שבהחלט אני נמצא בדרגת צדיק. יכולים להיות דברים נוראיים ואדם אומר שזה הדבר הטוב, המושלם ביותר מפני שזה בא מהבורא. אנחנו לא יכולים להבין איך זה קורה ואם יש בזה שקר או אמת. נגיד כמו שמספרים במילים כאלו על רבי עקיבא, שמורידים לו את העור והוא אומר "קריאת שמע", זאת אומרת נמצא בדרגת קריאת שמע. זה לא מובן לנו. זאת אומרת מדובר על הקליפה הגדולה ביותר כנגד הקדושה הגדולה ביותר שמתחברים במדרגה הגבוהה ביותר. כי "עור" זו הדרגה האחרונה של הגוף, ומפנים, זאת אומרת מדרגת החכמה, מדרגת האור.

תלמיד: מה זאת אומרת לא להסכים עם המצב? הפער הזה להסכים עם ההשגחה ולא להסכים עם המצב. איך בן אדם מתחיל לעבוד?

לא להסכים עם המצב ולהסכים עם ההשגחה, זאת אומרת לא להסכים עם מצב שאני מרגיש את עצמי שאני טבוע ברצון לקבל, ולהסכים עם ההרגשה שאני מתקן את המצב הזה ונעשה מסכים. זה קו שמאל וקו ימין באותה מדרגה.

(סוף השיעור)