שיעור בוקר 04.06.2025 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ליקוטי מקובלים בנושא: הכול מושג בכוח התפילה

קריין: ליקוטי מקובלים בנושא: הכול מושג בכוח התפילה. קטע מספר 1.

"אין שום דבר קטן או גדול, מושג רק בכח התפלה, וכל ענין היגיעה והעבודה שאנו מחוייבים, אינם אלא לגלות את מיעוט כחותינו ושפלותנו, שאין אנו ראויים לכלום מכחנו עצמנו, כי אז אנו מוכשרים לשפוך תפלה שלמה לפני יתברך.

ואין לטעון על זה, אם כן, אני מחליט מראש בלבי שאינני ראוי לכלום, וכל הטרחא והיגיעה למה לי? אמנם חוק הוא בטבע, שאין חכם כבעל הנסיון, ובטרם שאדם מנסה בפועל לעשות כל מה שבכוחו, אינו מוכשר בשום אופן לבוא לשפלות האמיתי, בשיעור האמיתי כאמור.

ולכן אנו מחויבים להתיגעות בקדושה וטהרה, כמ"ש: "כל אשר תמצא ידך לעשות בכוחך עשה וכו'". והבן זה, כי עמוק ואמת הוא.

לא גיליתי לך את האמת הזה, אלא כדי שלא תרפה ידיך ואל תתיאש ח"ו מן הרחמים. ואע"פ, שאינך רואה כלום, מפני שאפילו בשעה שנגמרה הסאה של יגיעה, הוא הזמן של תפלה. ועד שם האמן בחז"ל: "לא יגעתי ומצאתי אל תאמין". וכשיגמר הסאה יהיה תפלתך בשלמות, והשי"ת יענה כידו הרחבה, וזה שהורינו ז"ל: "יגעתי ומצאתי תאמין". כי אינו ראוי לתפלה מקודם זה, והשי"ת שומע תפלה."

(בעל הסולם. אגרת נ"ז)

תלמיד: מה ההבדל בין יגיעה לתפילה, אם כל העבודה שלנו היא בתפילה?

התפילה בעצמה היא יגיעה, היא דורשת יגיעה. לפני זה כשאני ניגש לתפילה, אני צריך לסדר את התפילה, את החבילה הזאת, אני רוצה להגיד מה אני מרגיש, וכתוצאה מזה מה אני מבקש. תפילה היא משהו שנשאר עם סימן של בקשה. אין בבקשה בכתב איזה סימן, אבל כשאדם עושה את זה, אז הוא מעלה את הבקשה. אני רוצה לקבל בסוף התפילה, שהבורא יכבד אותה כשאלה וייתן עליה תשובה.

תלמיד: מה התפקיד של הפעולות שאנחנו עושים בידיים וברגליים לטובת התפילה?

על ידי הפעולות האלה, אנחנו רוצים לשייך למה שאנחנו מדברים בפה יותר כוח, יותר את עצמנו. ואז יש לנו יותר התקשרות, מסירות לבורא עם המילים שאנחנו מדברים, ומזה בא כוח לתפילה.

תלמיד: הוא כותב שבן אדם צריך להתאמץ כפי יכולתו, לבקש.

כן.

תלמיד: הרבה פעמים אני גם צריך לבצע פעולות. כמו שיש את הבדיחה הזאת עם אותו אדם שרצה כל הזמן לזכות בלוטו, ובסוף הבורא שאל אותו "מילאת טופס?". כלומר אני צריך לעשות פעולות. איך אנחנו מתייחסים נכון לפעולות שצריך לעשות כדי להגיע לתפילה?

אנחנו צריכים להתייחס בתוקף, בצורה נכונה למה שאיתו אנחנו פונים לבורא, שיסדר לנו כוחות והבנה כדי שנוכל לדרוש ממנו, לבקש ממנו שיתגלה. מתוך ההתגלות שלו נבין מה אנחנו באמת רוצים, כי אנחנו תופסים את עצמנו בזה שלא מרגישים, לא מבינים את מה שמבקשים. אחרי שמבקשים בצורה שלמה גם במוח וגם בלב, מתוך זה אנחנו מגיעים לתפילה שלמה. ואז יכולים להעלות לבורא מילים שהוא כתב דרך התלמידים שלו, דרך אנשים יותר גדולים מאיתנו.

תלמיד: לגבי הבקשה שאנחנו מבקשים. אתה רוצה לבקש בעוצמה חזקה, אבל אתה לא מצליח. מ-1 עד 10 עוצמת הבקשה היא נגיד 3. איך מעלים את עוצמת הבקשה לעוצמות יותר גבוהות?

זה לפי הרגשת האדם. האדם צריך להרגיש שהוא חייב לפוצץ את מחיצת הברזל שיש בינו לבורא, ולחייב בזה את הבורא, שאז הבורא ייתן לו תשובה.

תלמיד: כדי להגיע למצב הזה שמחייבים את הבורא שהוא ייתן תשובה, עוצמת הבקשה חייבת להיות חזקה, מקסימלית.

כן.

תלמיד: אם בן אדם רוצה, יש לו בקשה, אבל זה עדיין זה לא חזק אצלו, הוא רוצה שזה יהיה יותר חזק והוא לא מצליח, איך בכל זאת הוא יכול להגביר?

אם הוא עדיין מרגיש שהוא לא צועק מבפנים, מתוך הלב, אז זו עוד לא בקשה אמיתית. הוא צריך עוד ועוד לבדוק מה עוד לצרף לאותה בקשה ראשונה כדי שהיא תגדל.

תלמיד: מה הכוונה לצרף לבקשה, את מה הוא צריך לבדוק, לצרף?

לעשות את הבקשה כזאת, שהבורא לא יוכל לא לשים לב אליך, וודאי שיקיים את הבקשה.

תלמיד: אמרת שאנחנו תופסים את עצמנו לפעמים בזה שלא מרגישים, לא מבינים את מה שמבקשים. מה אנחנו לא מבינים ולא מרגישים?

את הנושא שעליו מתפללים.

תלמיד: אבל יש רצון.

רצון הוא משהו שגם נע ונד. אנחנו לא מסוגלים למדוד את הרצונות שלנו לפי החוק שנמצאים מול הבורא בלבוש הפוך מהבורא. לכן לא מרגישים את הבורא, מרגישים את הלבוש בלבד, כי זה יותר קרוב לנו. ורק מקווים שעל ידי התפילות האלו שאנחנו מעלים, בפרט בשיעור בוקר, שהבורא יפתח לנו פתח וניכנס.

קריין: נקרא שוב את ציטוט מספר 1.

"אין שום דבר קטן או גדול, מושג רק בכח התפלה, וכל ענין היגיעה והעבודה שאנו מחוייבים, אינם אלא לגלות את מיעוט כחותינו ושפלותנו, שאין אנו ראויים לכלום מכחנו עצמנו, כי אז אנו מוכשרים לשפוך תפלה שלמה לפני יתברך.

ואין לטעון על זה, אם כן, אני מחליט מראש בלבי שאינני ראוי לכלום, וכל הטרחא והיגיעה למה לי? אמנם חוק הוא בטבע, שאין חכם כבעל הנסיון, ובטרם שאדם מנסה בפועל לעשות כל מה שבכוחו, אינו מוכשר בשום אופן לבוא לשפלות האמיתי, בשיעור האמיתי כאמור.

ולכן אנו מחויבים להתיגעות בקדושה וטהרה, כמ"ש: "כל אשר תמצא ידך לעשות בכוחך עשה וכו'". והבן זה, כי עמוק ואמת הוא.

לא גיליתי לך את האמת הזה, אלא כדי שלא תרפה ידיך ואל תתיאש ח"ו מן הרחמים. ואע"פ, שאינך רואה כלום, מפני שאפילו בשעה שנגמרה הסאה של יגיעה, הוא הזמן של תפלה. ועד שם האמן בחז"ל: "לא יגעתי ומצאתי אל תאמין". וכשיגמר הסאה יהיה תפלתך בשלמות, והשי"ת יענה כידו הרחבה, וזה שהורינו ז"ל: "יגעתי ומצאתי תאמין". כי אינו ראוי לתפלה מקודם זה, והשי"ת שומע תפלה."

(בעל הסולם. אגרת נ"ז)

(סוף השיעור)