שיעור בוקר 19.01.2020 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

פתח דבר חדש לספר "הבחירה היהודית"

תלמיד: בעקבות הקריאה בספר "הבחירה היהודית", הספר שעוסק באנטישמיות, בפתרון על פי הקבלה, מצאנו וגם שמענו הרבה הערות מהחברים שחסר להבין קצת יותר את המנגנון הפנימי שפועל מאחורי הספר, שאנחנו לא רק קוראים על תופעות ועל היסטוריה אלא שזה לפי חכמת הקבלה. מכיוון שהספר יוצא בשם הרב, מדובר במערכת של כוחות שמפעילה את כל זה, וכדאי לקרוא את הספר מהזווית הזו, ולכן לקחנו את דברי הרב, ערכנו אותם, והגשנו אותם, וזה מה שעכשיו נקרא.

החלק הזה לא יהיה בסוף הספר או באמצעו, אלא הוא ייפתח את הספר, מהמקום הזה נשמע את זה, ואם יש הערות, אנחנו תמיד פתוחים לשמוע.

מלב ללב

"גדלתי בברית המועצות לשעבר, והרוב המכריע של משפחתי נספה בשואה. הייתי עֵד לַפנים הרבות של האנטישמיות, המרומזת והגלויה, וחוויתי אותה על בשרי. יש לי משפחה, חברים ואלפי תלמידים בישראל, בצפון אמריקה ובכל העולם, ואני רואה את הסכנה האורבת ליהודים בדמות מלחמת עולם שלישית ושואה נוספת. הסערה האנטישמית מתרגשת, ואסור לנו להגיב בזלזול ובהתעלמות, אלא לעשות יד אחת כנגד הסכנה.

אני דואג מאוד לעתיד היהודים בארה"ב ובישראל. אני דואג לתלמידים שלי. אני דואג לחברים שלי. אני דואג למשפחתי. דאגה מנקרת זו היא שהביאה אותי לכתוב את הספר. זוהי פנייה מעומק הלב לכל בני עמי להתעורר עכשיו, כשעדיין יש אפשרות לשנות את המסלול מנבא הרעות, שכן מכאן ואילך המצב רק ילך ויידרדר.

אני יודע שלא נעים לשמוע את האזהרות שלי, ושדבריי מעוררים כעס וגינוי. אך גם אם אנשים ילעגו לי, יבוזו לי, ואף יזלזלו בי בשל תחזיותיי, יותר מדי אכפת לי מהעם שלי מכדי שאחסוך במילים. אני תקווה שלאחר שתקראו ספר זה, גם אתם תשתכנעו שיש מקום לדאגה, ושהגיע הזמן לפעול באחדות, מעל ההבדלים הרבים בין פלגי העם."

מיכאל לייטמן

זאת הקדמה לתרגום לעברית, זה לא לאנגלית.

פתח דבר

רבותיי, האנטישמיות חוזרת

"הספר שאתם אוחזים בידיכם אינו ספר היסטוריה. הוא מציג עובדות, נתונים, סיפורים ורשמים מההיסטוריה העולמית בכלל ושל העם היהודי בפרט. אולם אלה מגלמים מערכת פנימית ורחבה יותר, תוצאות של סיבות עמוקות יותר. ההיסטוריה המוכרת משקפת לנו מנגנון אדיר של כוחות חיוביים ושליליים הפועלים במציאות. את הכוחות האלה חוקרת חכמת הקבלה, החכמה שאני לומד ומלמד מעל ארבעים שנה.

לפי מקורות הקבלה, יש בטבע כוח חיובי אחד, כוח עליון המכונה בשם "בורא" – אור עליון פשוט הממלא את כל המציאות. זהו כוח נתינה והשפעה (מלשון הענקת שפע), כוח חיבור ואהבה.

מלכתחילה פרט לכוח הזה אין כלום במציאות. אולם "כאשר עלה ברצונו הפשוט לברוא את העולמות ולהאציל את הנאצלים", כפי שמתאר האר"י הקדוש, כדי "להוציא לאור שלמות פעולותיו, שמותיו וכינוייו", הנה אז הבורא ברא את הרצון לקבל הנאה ותענוג – ההיפך הגמור ממנו – כדי שיהיה מי שיוכל לקבל את ההנאה והתענוג שברצונו לתת.

אבל זה לא מספיק. כדי להיות מסוגל לקבל את טוּבוֹ באופן מושלם, הרצון לקבל שנברא צריך להתפתח עד לרמה שישתווה לבורא בכוונתיו. לכן הטביע הבורא את תכונת ההשפעה שלו על הרצון לקבל שנברא, בתהליך רוחני הנקרא "שבירה".

השבירה היא פעולה מורכבת אך חיונית שגרמה לתוצאה חיובית: הקשר הקודם בין הרצון לקבל והרצון להשפיע נשבר, ונוצר קשר חדש שבו הרצונות הללו מתערבים זה בזה. כך נעשה הרצון לקבל שבנברא כלול משני כוחות מנוגדים: רצון לקבל, שזה הוא עצמו, ורצון להשפיע, שאותו קיבל מהבורא. שני הכוחות הללו התחילו לפעול בנברא ולפתח אותו לקראת ייעודו: לקבל את ההנאה המושלמת. זו המהות של חכמת הקבלה – החכמה איך לקבל נכון שפע של הנאה.

אולם התהליך אינו מסתיים עם השבירה, אלא ממשיך ומשתלשל מהעולמות הרוחניים העליונים עד לעולם העכור הזה, בתהליך מדורג שבו הבורא והנברא מתרחקים ונפרדים זה מזה. רק מתוך העולם החשוך הזה, נטול כל אור, אנחנו מתחילים לעלות חזרה אל שורש הבריאה, אל המקור שממנו באנו, אל החיים הטובים והשלמים. החידוש הוא שבדרך חזרה אנחנו צוברים רשמים וכוחות שמעצימים לאין ערוך את ההשגה הרוחנית שלנו, הנתונה לחופש הבחירה מצידנו.

על פי חכמת הקבלה, אדם מאוזן פועל בין שתי תכונות מנוגדות המשלימות זו את זו: לקבל – אבל מתוך כוונה להשפיע הלאה את כל הטוב שקיבל. ככל שהאדם שואף לפסוע בשביל הזהב, כך הוא מתדמה יותר ויותר לבורא.

הבחירה היהודית

בעולמנו הרצון לקבל, שמוגדר בקבלה כחומר הבריאה, ממשיך להתפתח ללא הרף. לתפיסתם של המדענים, חומר הבריאה נגלה לראשונה לפני כ-14 מיליארד שנה עם המפץ הגדול, האירוע המחולל שבמהלכו נוצר היקום – על ממדי הזמן, התנועה והמקום – ומאז התפשט עד שכדור הארץ הבשיל לתנאים המאפשרים היווצרות חיים על פניו. רבים חיו על פני כדור הארץ, אך רק לפני כ-5,780 שנה, כאשר לראשונה גבר הרצון לקבל ביצור הולך על שניים בשם "אדם" החלו חיים של ממש.

מה מיוחד באדם הראשון הזה? ממנו והלאה, התחיל הרצון לקבל לצבור תאוצה מדור לדור עד שתפח למצב הנקרא "בבל". הרצון לקבל היה כה גדול, עד שבני האדם שאפו לבנות מגדל גבוה שיגיע עד השמיים, שייגע באלוהות. מגדל בבל היה סמל לרצון לקבל המופרז שהתגלה אז, בשחר האנושות. הבבלים היו מוכנים לעבוד יחדיו למען אינטרס אגואיסטי משותף. יחד, כך חשבו, יוכלו לשלוט אפילו בכוחות הטבע.

ואז התגלה אברהם, לימים המנהיג הרוחני של עם ישראל. מתוך שאלות נוקבות על פשר החיים ועל מי מושך בחוטים, גילה אברהם את חוקי מערכת הכוחות שבטבע. הוא גילה שבטבע פועל כוח אחד כולל, כוח המנהל את כל המציאות כמערכת אחת, בעלת חוקים קבועים ומוחלטים מראש, בלתי משתנים. הוא גם גילה שכל בני האדם קשורים ברשת קשרים אחת – מנוהלים כאיש אחד על ידי כוח אחד, אותו כוח השפעה ואהבה שהתחיל את הבריאה כולה.

יתרה מזאת, אברהם גילה ששורש כל הרע נעוץ באגואיזם הצר, ברצון לקבל המופרז, שגובר כל הזמן – הוא שפורם את הקשרים בין בני האדם, ומוציא את המערכת כולה מאיזון. הרצון לקבל הזה, באיזון נכון עם שאיפה להשפיע, עוד ישמש כמנוף להעלות את בני האדם לקשר עם הכוח העליון.

אברהם הבין שכדי לאזן את הכוח השלילי והטבעי של האגואיזם, חובה לעורר כנגדו את הכוח החיובי שבטבע, אלטרואיזם. האתגר הוא שהכוח הזה נסתר, ומתגלה מתוך מאמץ משותף להתחבר, לבנות קשרים טובים זה עם זה, מעל הדחייה האגואיסטית.

את התגלית הרוחנית המרעישה ואת הדרך למימושה גיבש אברהם לשיטת חיבור הנקראת בימינו חכמת הקבלה. עם השיטה הזאת פנה אברהם אל תושבי בבל ובישר להם שאת האלוהות, את כוח ההשפעה והאהבה, אפשר להשיג רק באמצעות החיבור ביניהם.

לא רבים צעדו בעקבותיו, אך אלה שכן שמעו בקול אברהם ונהרו אחריו, יצאו עימו מבבל העתיקה לארץ כנען. סביב האידיאה שלו נבנתה קהילה מיוחדת אשר לימים תהפוך לעם ישראל. השם "ישראל" הוא צירוף של המילים "יָשָׁר" "אֵל" – ישר אל הכוח העליון, כוח ההשפעה, הטוב והמיטיב.

ביתר הבבלים האגו התפתח באופן רגיל ולא מואץ, וברבות הימים הם הפכו לשבעים אומות עולם. לעומת זאת, בישראל האגו גבר יותר ויותר, והם למדו לכסות את הפשעים באהבה, בעזרת שיטת החיבור שלימד אב האומה.

לאורך מסעם עברו ישראל עליות ומורדות ברמת היחסים ביניהם. היו תקופות שהאגו גבר והפריד ביניהם, והיו תקופות שהם הצליחו להתעלות מעליו בעוצמת החיבור ביניהם. הם ירדו למצרים, יצאו ממצרים, עמדו סביב הר סיני, קיבלו תורה, חיו ארבעים שנה במדבר, נלחמו והשלימו שוב ושוב, עד שנכנסו לארץ ישראל. בירושלים הם הקימו את בית המקדש הראשון, שנפל וחרב, ושוב עלו ובנו את בית המקדש השני, שהפעם חרב כתוצאה משנאת חינם – מרצון לקבל גדול יותר, שגרם לפילוג כזה שהעם לא הצליח להתגבר עליו. אז יצא העם לאלפיים שנות גלות.

כתוב, "לא הגלה הקב"ה את ישראל לבין האומות אלא כדי שיתווספו עליהם גרים" (פסחים פז ע"ב). תכלית הבריאה אינה עבור עם ישראל, אלא עבור כל באי עולם. באפשרותו של כל אדם להגיע להשגה מלאה של הבורא והבריאה, להגיע למצב המכונה בחכמת הקבלה "גמר התיקון". כלומר, תיקון הרצון לקבל מכוונה אגואיסטית "על מנת לקבל" לעצמו בלבד, לכוונה אלטרואיסטית "על מנת להשפיע" לזולת.

אחרי אלפיים שנות גלות, האנושות, אותם בבלים שהתפשטו ברחבי תבל, מתקשרת חזרה לאותה קבוצת אברהם, ישראל. איך הם מצטרפים? לשם כך נדרש להבין את העיקרון הקבלי הבא: הקשר שנוצר על ידי השבירה בין הרצון לקבל והרצון להשפיע הביא ליצירת מבנה רוחני שנקרא "הנשמה הכללית". מבנה זה מתחלק לשני חלקים: "ראש" ו"גוף". התעוררות לתיקון יכולה להופיע קודם ב"ראש", ורק אחר כך ב"גוף". הראש נקרא גם "ישראל", מה שרמוז באותיות "לי ראש", והגוף נקרא "אומות העולם". בתהליך השבירה שני החלקים מתערבבים זה בזה וזה עם זה – הכנה לחיבור העתידי ביניהם ולעלייה ההדדית המשותפת אל גמר התיקון.

לכן, אם נתבונן בעיניים חדשות על העולם שלנו, נראה התקשרות הדדית בין שני כוחות – בורא ונברא, רצון להשפיע ורצון לקבל, ישראל ואומות העולם, פנימיות וחיצוניות, אהבה ושנאה, חיובי ושלילי. יתרה מזאת, אם נסקור את ההיסטוריה בפריזמה של כוחות בלבד, נגלה כיצד האנושות לובשת את אותן צורות רוחניות.

כל חלקי האנושות קשורים זה לזה ברשת אחת גדולה. מכיוון שכך, יחסו של העולם כלפי היהודים תלוי אך ורק ביחסים בין היהודים עצמם. שכן, הם זכו קודם לעלייה רוחנית ובידיהם שיטה לחיבור, מפתח לעולם טוב, שלם ונצחי. כל עוד ישראל מפולגת ומסוכסכת מבפנים, השפעתה על אותה הרשת היא שלילית. מכאן נובעות כל ההתנגשויות בין בני אדם, בין מדינות ומעצמות, מכאן נולדות האלימות והשנאה. זו הסיבה לאנטישמיות.

טיב הקשר בקרב העם היהודי, בין בני ישראל, תלמידיו של אברהם, הוא הגורם שמטה את כף המאזניים של מערכת הקשר הכללית, לכיוון של קשר חיובי או שלילי בין כולם. כאשר ישראל תממש את השיטה לחיבור בתוכה היא תשפיע באופן חיובי על מערכת הקשר הכללית. הכוח החיובי יקרין עד לאחרון בני האדם. לכן נאמר שעם ישראל אמור לשמש "אור לגויים".

המשמעות היא שבניית קשרי חיבור ואהבה בתוך עם ישראל, מפעילה את הכוח שיכול לאזן ולתקן את מערכת הקשר האנושית. מתוך הרגשת האחדות שתתפשט מישראל לעולם, ייפסקו האנטישמיות, האלימות, הפיגועים והמלחמות. כמו שכתוב, "כאשר יש בישראל אהבה ואחדות ורֵעות בין זה לזה, אין מקום לשום פורענות לחול עליהם" (מאור ושמש, פרשת ניצבים).

עבדות במצרים, עלילות דם באנגליה, פוגרומים ברוסיה, האינקוויזיציה בספרד ואפילו השואה הנוראה שהתחוללה בגרמניה הנאצית – כל אלה ביטויים להתגלות הכוח השלילי, תוצאה של אגו שגבר וישראל לא התאחדו מעליו. לעומת זאת, בית המקדש בירושלים, תור הזהב של ספרד ודוגמאות נוספות שניתן לספור על כף יד אחת – אלה ביטויים להתגלות הכוח החיובי, לחיבור הלבבות שרומם את ישראל מעל האגואיזם המפריד.

בשנת 2020, כאשר האנטישמיות גוברת במדינות נאורות ומפותחות, כדוגמת ארה"ב ומדינות במערב אירופה, עלינו להבין שההיסטוריה חוזרת. חוקי הטבע אינם משתנים: האגו גדל ומפריד בינינו כדי להניע אותנו להתקדם אל עבר השלמות, כלומר להתחבר באהבה איש לאחיו ולקדם את כל באי עולם לאותה אחדות שבה תתממש מחשבת הבריאה להיטיב לנבראים.

אפשר וכדאי לקרוא את הספר מנקודת מבט זו. לגלות פרק אחרי פרק מהם חוקי הטבע, כיצד הם פועלים בהדדיות ביניהם, איך הם באים לידי ביטוי בכל אחת מהתקופות הגדולות שבהן פרח או נבל העם היהודי. להבין לעומק את המאורעות שפוקדים בימים אלה את יהודי התפוצות ומה עליהם ועלינו מוטל כאחד לעשות. החכם – עיניו בראשו. לכן ככל שנגביר את המודעות לתופעת האנטישמיות ולפתרונה ונְפַתח נטייה עדינה לאיחוד, נוכל לכתוב על ליבנו את הפרק הבא של האנושות, ולהשתתף בתהליך יחד עם הכוח העליון."

יש מה לשנות, להוסיף?

שאלה: הפנייה האישית בהתחלה מאוד חזקה, כי היא קושרת את הקורא אתך.

לא לדבר על התלהבות אלא לעניין, מה לשנות כאן?

תלמיד: זו לא התלהבות, אני חושב שהחלק השני שמדבר על אברהם ומטרת הבריאה, מאבד לגמרי כיוון, כי זה בלשון הטפתית.

רצוי לקצר, לפחות.

תלמיד: ושיהיה יותר אישי.

בסדר, עוד.

שאלה: נראה לי שהתוספת של ההקדמה החדשה הזאת ממעיט באפקטיביות של הספר. אני מבין שאנשים רוצים שהכול יכוון לקראת חכמת הקבלה, ושכל העולם צריך ללמוד את חכמת הקבלה, אבל אני חושב שזה דווקא פועל ההיפך, זה עושה אפקט הפוך על אותו הקהל שאליו אנחנו רוצים להגיע.

אנחנו לא מדברים על חכמת הקבלה בספר בכלל, רק על החיבור.

תלמיד: כן, אבל זה מה שזה מעמיד בחזית, במקום לבקש מהקורא להסתכל על הספר עם פרספקטיבה, מבקשים מהקורא בכמה פסקאות, להסתכל על הספר מזווית כזו שהוא לא באמת יכול לספוג. אני חושב שהכוח של הספר בזה שהוא לא דוגמתי, ושהוא מאפשר למגוון רחב יותר של אנשים לספוג את הדברים ולראות דפוס של מה שקורה בעולם, ומאיפה מגיעה האנטישמיות.

ההקדמה צריכה להיות יותר רגשית וקצרה.

תלמיד: אבל שהיא לא מתייחסת לחכמת הקבלה, למרות שיש כתבי מקובלים שמוזכרים בספר אבל זה לא הרבה, זה מורגש רק שזה מסביר כמה דברים.

שלא יוזכר כל הקשר לחכמת הקבלה, זה נכון.

תלמיד: כן, עד כדי כך שאני מרגיש שצריך להיות כתוב "ספר מאת חיים רץ". עם כל הכבוד אליך, אתה המקור של כל מה שאנחנו עובדים עליו, אבל בכדי שאנשים יקלטו את זה בצורה טובה יותר, זה צריך להיות תחת איזה שם בדוי, שם של מוציא לאור אחר, "חיים רץ".

זאת אומרת אם זה יהיה חיים רץ, לא חשוב מי, אבל לא אני, הספר כאילו יהיה יותר קרוב לקורא?

תלמיד: כן, אנשים יסתכלו על זה בפרספקטיבה. ישנם הרבה אנשים בקהילה היהודית שיש להם דעה כזו או אחרת אם הם שומעים את השם שלך, ואם הם לא מכירים אותך אז הם בודקים מי אתה.

אני שומע, וכדאי לחשוב על זה, למרות שזה כבר יצא ונמצא באמזון. אבל מצדי אדרבה, רק שזה יגיע לקורא.

שאלה: ממה אנחנו רוצים שקורא הספר יתרשם?

שיידע שחיבור זאת ההצלה.

תלמיד: כן אבל שיתרשם בפן הרגשי או בפן המערכתי?

לא, הרגשי.

תלמיד: רק הרגשי?

הרגשי, לאדם אנחנו צריכים לדבר ברגש, אנחנו מדברים גם על אסונות, זה הכול רגש.

תלמיד: כן, אבל אם הוא יבין את חוקי הטבע בפן המערכתי?

לא, איפה הוא יבין את חוקי הטבע? לאף אחד מהם אין ראש ואין לו כלום, צריך לרגש אותו ולכוון לחיבור, זה הכול.

שאלה: בהתחלה כתוב שאתה מאוד דואג לעם ישראל. לדעתי, בתור מקובל, אולי כדאי להוסיף "לאנושות ולעם ישראל". צריכים לבדוק את מה שהחבר אמר כי בדקנו בעבר, וראינו שבעצם אותך מכירים יותר מאשר את בני ברוך, אז אולי גם על זה צריכים לחשוב, אם רק לכתוב "חיים רץ" או לכתוב אותך? כי אותך מכירים.

לא, אני לא מדבר על כך שלא מכירים או כן מכירים, אלא על כך שאולי השם שלי דוחה.

תלמיד: זה מעורב, יש גם וגם, יש אנשים שיקראו דווקא כי זה אתה.

מה עושים?

שאלה: דבר ראשון, אני חושב שאולי לצטט קצת יותר מקורות על ההתחלה, דבר שני, להדגיש שיש את העניין הזה של השפע והתענוג, יש לא מעט גופים וארגונים שמדברים בשפה הזאת. חייבים לחדד שני דברים, האחד, שקיימת נטייה טבעית והשתוקקות בכל אדם לאיזשהו חיפוש, והשני, גם העניין הזה של אהבה, צריך להבין שרוחניות והשפעה זה מגיע אחרי כמה זמן. אני הייתי שותל את זה בהתחלה, כי זה כל ההבדל.

כן.

שאלה: הבנתי שזה אמור להיות לעם ישראל בישראל, אז בתור ישראלי קודם כל, זה לא מרגיש כאיום על ישראל עצמה, זאת אומרת, איך האנטישמיות מביאה לאיום גם על עם ישראל? כי אם זה לא מביא לאיום על עם ישראל אז שהם יבואו לארץ, אנחנו מסתדרים, זו תהיה ההכרה של הישראלי.

דבר שני, איכשהו אנחנו מנתקים את מה שקורה בעם ישראל מתוך התהליך הטבעי של הבריאה שאנחנו מתארים. למה המלחמות כנגד עם ישראל הן לא חלק מביצוע התפקיד של עם ישראל? אנחנו לא מחברים את כל מה שקורה פה בארץ לכל תהליך הבריאה בכלל, זה מנותק לגמרי.

זה חסר, כן ההקדמה הזאת לא שלמה. זאת אומרת, יש הרבה דברים שאפשר עוד להוסיף.

שאלה: לדעתי יש פה יותר מידי קבלה, זה קורס שלם בקבלה הפתיחה הזאת.

כן.

תלמיד: ואם נסתכל על האנשים שיושבים פה, ובכלל בכל הארץ, זה מספר האנשים שמסוגלים לספוג את המושגים האלה.

נכון.

תלמיד: יותר מזה אין מה לעבוד עם המושגים האלה, צריך למצוא טרמינולוגיה אחרת.

מאה אחוז, אתה צודק, מסכים אתך.

שאלה: בהקדמה לתע"ס, בעל הסולם מתחיל עם שאלות שמכניסות את הקורא עם החיסרון הנכון לתוך הקריאה, ואולי אפשר מהפנייה האישית שלך, להגיד את הדברים דרך שאלות שעלו לך, כמו פעם תקפו את עם ישראל כי הוא היה מבודד בתוך עצמו, ופעם תקפו אותו כי הוא היה מתבולל, פעם תקפו אותו כי היה לו הרבה כסף, ופעם כי לא היה לו כסף.

תכתבו לחבר שעורך, הוא יתעסק בהקדמה הזאת, איך לשנות אותה לטובה.

שאלה: לא דיברנו על השאלה בעצם למי הספר נועד, אבל אם הוא נועד לכולם, אני עשיתי תרגיל על עצמי, ואני מרגיש שכמו שהספר עכשיו בלי התוספת, באמת אפשר לתת אותו להרבה אנשים, אפילו הייתי מקצץ עוד ציטוטים על אברהם וכן הלאה שהקורא הרגיל לא רואה אותם כציטוטים היסטוריים או כמעניינים. התוספת הזאת מרגישה כמשהו אחר לחלוטין, כאילו הדבקנו שיר ראפ לסימפוניה, זה לא קשור אחד לשני, אני מרגיש כמו שהחבר אמר, שזה מאוד פוגע באפקטיביות של הספר.

יכול להיות. טוב, צריכים לשמוע ולראות.

שאלה: הפנייה האישית מאוד טובה אבל יש פה קצת דברים שהם חדים מידי, ואני חושב שהם מיותרים, כשאתה אומר "אם אנשים ילעגו לי, יבוזו לי ויזלזלו", זה מיותר, אפשר להגיד, "אני יודע שייתכן שלחלק מהאנשים לא יהיה נעים לשמוע את האזהרות, ושאולי זה עלול לעורר כעס וגינוי, אבל יותר מידי אכפת לי".

אל תשכח לכתוב את זה לחבר שעורך. וכך כולם, מי שרוצה, אנחנו בזה עכשיו, תכתבו לחבר הזה את מה שאתם חושבים, הוא יעבור על הכול ויסדר. אומרים שיש צורך בהקדמה, אני לא יודע.

עם ההקדמה הזו גמרנו, יש לכם כתובת, תשלחו לשם ומה שיקרה יקרה.

תלמיד: אנחנו עדיין מודים, מתרגשים ובהתפעלות גדולה מהכנס באפריקה. ואנחנו כבר עם הפנים קדימה לקראת האירוע הבא, ביום ראשון הבא, בעוד שבוע מהיום, יש ערב איחוד לכל קבוצות ישראל, כאן במרכז שלנו בפתח תקווה. יגיעו לכאן החברות והחברים מכל הארץ, 1400 איש, זה אירוע מאוד עצמתי, מאוד חזק, כולם מוזמנים כמובן.

מתי?

תלמיד: ביום ראשון, ב 18:00 בערב מתאספים, ב 19:30 מתחיל שיעור. לו"ז מפורט נשלח לכל החברים דרך הווטסאפ ואפשר למצוא את זה בסביבה טובה.

אני רוצה לפנות לחברים שלנו בכל העולם, שגם יעשו מאמץ להיות איתנו כמה שאפשר ממש בחיבוק ככה מסביב לכל העולם. שאם אפשר שיתאספו במרכזים ויצפו ביחד איתנו בשיעור, שנהיה אחד. כי המטרה של הערב כולו היא להכין אותנו לכנס הגדול, כולו יהיה ממוקד לזה. אנחנו רוצים לעשות את זה ביחד עם כל החברים בישראל וכל החברים בעולם, אז כולם מוזמנים.

מצוין.

תלמיד: קיבלתי הרבה הודעות על הכנס באפריקה.

יופי.

תלמיד: אנשים מרגישים אהבה, מרגישים שהם ביחד, מרגישים ייעוד.

כדאי להמשיך.

תלמיד: כן.

יופי, אני חושב שכל העולם התרשם מזה גם כן. כי בפעם הראשונה מופיעה יבשת שלמה שהייתה כאילו מנותקת, לא היינו מתחשבים בהם והם היו מנותקים מאיתנו. בקיצור זה היה אירוע מאוד מיוחד, באמת יפה.

אנחנו נעשה עוד כמה כאלו אירועים איתם. וצריך לחשוב איך אנחנו בכל זאת מגדילים את הקשר, מרחיבים את הקשר, מה חסר להם? ממכשור, מכל מיני דברים, כדי לעשות בכל זאת קשר יפה וטוב קבוע.

שאלה: היום יש לנו את ישיבת החברים העולמית על ההכנה לכנס בישראל. אחרי הכנס שהיה לנו באפריקה, מה הצפייה שלך מאיתנו לגבי ההכנה לכנס הגדול בישראל?

אנחנו צריכים להבין שכלפי חכמת הקבלה אנחנו "דיסלקטים", פשוט אני לא יודע מה זה, יש לי חוסר רגש, יש לי חוסר תפיסה שכלית, אני לא יודע מה חסר לי אפילו. ישנם אנשים בעולם שלנו שיש להם את ההרגשה הזאת, שהם נמצאים בקשר לרוחניות, ואני אפילו לא יודע מה זה, מה חסר לי ואיך להרגיש וככה זה.

לכל אחד מאיתנו חסר משהו. כי אנחנו חלקים מכל הכלי הכללי של אדם הראשון, ולכן אפשר להגיד שבמשהו תמיד כל אחד בטוח דיסלקטי, כביכול, בחוסר תפיסה כלפי משהו. נגיד אני כלפי ציור, לא יודע, מישהו כלפי מוזיקה, שלישי כלפי משהו, אבל כלפי רוחניות כולנו כאלה. ואנחנו צריכים לפתח את אותן התכונות שאין בנו, אין.

ראיתם ילדים דיסלקטים, הם אפילו לא מבינים מה שחסר להם, אם מלמדים אותם כל מיני דברים אז הם משתדלים ואיכשהו יכולים להשלים את עצמם במקצת, אבל יודעים שבזה חסר משהו, בזה חסר משהו. אז אנחנו צריכים להתייחס לעצמנו בצורה כזאת, ואך ורק על ידי חיבור בינינו אנחנו זוכים לתרופה, למאור המחזיר למוטב, ואז אנחנו נהיה בני אדם שלמים, נשתדל.

תלמיד: עדכון לו"ז לגבי היום, היום כמו תמיד יש וובינר ושיעור שלך עם הכלי העולמי. מ 16:00-17:00 יש את הוובינר זה יהיה בשידור חוזר, וגם השיעור מ 17:00-18:00 יהיה בשידור חוזר. וחצי השעה הארגונית עם הקורדינטורים לא תשודר, חלק מהקורדינטורים עושים פגישות עם השפות שעליהן הם אחראים בצורה ישירה.

(סוף השיעור)