שיעור בוקר 19.10.2024 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה
קטעים נבחרים מן המקורות בנושא - "סוכות"
קריין: קטע מספר 12.
המצוה, "צא מדירת קבע ושב בדירת ארעי". כלומר, כי תדע, כי רק דירת ארעי הוא, וח"ו לא ידח ממנו נדח. עד"ש ז"ל: "אפילו כל העולם כולו אומרים לך צדיק אתה, היה בעינך כרשע", וז"ס הכתוב "והיית אך שמח". ועל כן נקרא חג האסיף זמן שמחתנו, ללמדך שהאדם צריך לשבת בצל סוכה בשמחה גדולה, בשוה ממש כמו בבית המלך, ויושבים ראשונה במלכות, "תשבו" כעין "תדורו", בלי שום הבדל כלל וכלל. ועם כל זה ידע שיושב בצל סוכה, דהיינו, פסולת גורן ויקב, אלא ש"בצלו חמדתי וישבתי", להיותו שומע דברו "צא מדירת קבע ושב בדירת ארעי". ואלו ואלו דברי אלקים חיים. ואז יציאתו הנאה לו כביאתו. "
(בעל הסולם. אגרת נ"א)
שאלה: מה הקשר בין זה שהוא כותב, ש"אפילו כל העולם כולו אומרים לך צדיק אתה, היה בעינך כרשע", לבין זה שמיד הוא כותב, "וז"ס הכתוב "והיית אך שמח"", וצריך לשבת בסוכה, וזה זמן שמחתנו?
אז מה?
תלמיד: כל העולם אומר לאדם "צדיק אתה", והוא צריך להחזיק את עצמו כרשע. איך מפה נובע "וז"ס הכתוב "והיית אך שמח"? איך יחס כזה שאני רשע מביא לשמחה?
כנראה שיש דבר כזה.
תלמיד: האם מזה שהצלחתי להגיע לכזה יחס זה צריך להביא שמחה?
כנראה שכן.
שאלה: הוא כותב "כי רק דירת ארעי הוא, וח"ו לא ידח ממנו נדח", ואז הוא מגיע לשמחה. מה זה "ידח ממנו נדח"?
לא יודע. אתה יודע עברית יותר טוב ממני.
תלמיד: אבל התחושה הפנימית היא שאתה באמת קולט את זה, ואז יכולה לבוא שמחה.
נחשוב.
שאלה: מה זה אומר "ויושבים ראשונה במלכות"?
דרגה מיוחדת.
תלמיד: האם לשבת בסוכה זה "יושבים ראשונה במלכות", זו מלכות דעליון?
כן.
שאלה: כשאתה מנסה לבנות את הסוכה ואתה מרגיש שהכול ריק, המוח ריק, אף אחד גם לא קורא לך צדיק, אתה מרגיש רשע, אתה לא ממש מרגיש את השמחה מזה, אתה מלא בטענות, מה אתה עושה?
אני מקטין את עצמי ככל האפשר, מתחבר עם החברים וממשיך איתם.
תלמיד: איך אתה מגיע למצב הזה של שמחה מזה שאתה מגלה שאתה רשע?
ישנם גם כאלה מצבים.
תלמיד: כן, מצב של רשע אתה מרגיש. איך אתה מוציא מזה את המקום של השמחה, שגילית את זה?
זה מגיע אליך מהבורא, שעכשיו רוצה לראות אותך כרשע.
תלמיד: למצוא את השמחה כי גם זה קשר עם הבורא, שאתה גילית את זה?
כן.
תלמיד: ומתוך זה, איך אתה עולה?
פעם רשע, פעם צדיק, אין ברירה.
תלמיד: כלומר אתה חייב לעבור גם את זה וגם את זה.
כן.
שאלה: למדנו ממה בונים את הסכך בסוכה, מפסולת, ממאכל בהמה. לפני סוכות ואחרי סוכות, ממה בדרך כלל בונים צל?
אנחנו מתייחסים רק לצל של סוכות. בונים ממש מפסולת גורן ויקב, עושים מזה סכך, מכבדים אותו מאוד ובצילו יושבים.
תלמיד: זו עבודה יום יומית שלנו לברר מה להסתיר, מה לקחת. למה בסוכה זה מאוד חשוב? יש הרבה סיפורים שרב"ש ירד לבדוק את תקינות הסוכה, נראה לי שגם בעל הסולם, ומה עם שאר השנה, האם זה לא חשוב?
בשאר השנה אין מצווה לשבת בצל סוכה.
תלמיד: אבל עדיין אנחנו צריכים איזו אמונה.
כן, בדיוק.
תלמיד: רציתי להבין את ההבדל, כי רוב השנה שלנו היא מחוץ לסוכה, האם זה לא חשוב? למה לא מדברים על זה?
זה כענף ושורש. יש לך חובה לבנות צל סוכה ולשבת בה שבעה ימים.
תלמיד: אין טעם לחשוב על מה שאני חושב כנראה.
אני לא יודע מה אתה חושב. אני רק אומר לך שזו מצווה, ציווי.
תלמיד: אבל העבודה שלנו היא כל הזמן, וסוכות הוא רק שבוע בשנה. סכך בונים מפסולת גורן ויקב, אבל מה כל החיים?
כל החיים זה לא חשוב, הם מחוץ למצוות סוכה.
שאלה: ברוחניות יש דירת קבע ודירת ארעי. מה זו דירת קבע?
דירת קבע היא אותו מקום קבוע שלך שלא משתנה.
תלמידה: אבל אחרי יום כיפור, אחרי סוכות, כמדרגה רוחנית, האם הדבר הזה נשאר בכל מקרה, גם במצב קבוע?
כן.
תלמיד: בן אדם אומר, "אני סומך על אמונה למעלה מהדעת וזה הסכך שלי, בזה אני מחזיק, אני לא צריך יותר מזה, ואני עושה את כל המאמצים דווקא בהסתרה להיות קשור לבורא בסוכות".
כן.
תלמיד: לאחר מכן, בעבודה הקבועה שלו, על מה הוא מתבסס, על מה הוא סומך, לא על זה?
לא. הוא הולך לעבודה שלו, עובד, מקבל שכר וחוזר הביתה.
תלמיד: אבל אנחנו אומרים שהכול צריך להיות מבוסס למעלה מהדעת?
יש אומרים.
תלמיד: אמרת שבזמן אחר אין מצווה, מה זאת אומרת?
לא בונים סוכה חוץ מהזמנים האלו, לזמנים האלו, וכך אנחנו עוברים את החג.
תלמיד: האם בכל מדרגה רוחנית יש בניית סוכה?
אין.
שאלה: הוא כותב שלהיות שומע דברו זה לצאת מדירת קבע ולשבת בדירת ארעי, ואלו ואלו דברי אלקים חיים. ואז יציאתו הנאה לו כביאתו. יש פה איזו נקודת יחס שצריך לבנות עם הבורא בין המעבר מבית קבוע לבית ארעי, ולהרגיש שזה אלוהים חיים. מה זה אומר?
זה אומר שאנחנו מגיעים לבית ארעי, ואז יכולים להשוות את הישיבה בו לישיבה בבית קבע.
תלמיד: מה זה היחס הזה שאני צריך להרגיש אלוהים חיים בשני המקומות האלה?
שהבורא נמצא גם בזה וגם בזה כנראה.
תלמיד: האם אני בונה יחס שאני צריך לקחת אותו איתי אחר כך, להמשיך אותו?
לא, אתה לוקח רק פנימיות. אם השגת פנימיות מדרגה, אז אתה לוקח אותה.
שאלה: הוא קושר ישיבה בסוכה לזה שאדם צריך לראות את עצמו כרשע. סוכה בנויה מפסולת גורן ויקב, כלומר פסולת גורן ויקב אלו החולשות שלי, האגואיזם שלי, כל הדברים השליליים שבי שהם נגד הדרך.
כן.
תלמיד: כלומר הבית הארעי הוא כל החטאים שלי, שאני מונה אותם ומודע להם, ואומר שזה ממנו ואני מקדש את זה, וכך זה צריך להיות. אמנם זה לא טוב, אבל כך עשו אותי וזה מה יש.
כן.
תלמיד: בן אדם מרשיע את עצמו, וזה נקרא שהוא יושב בסוכה.
לא, הוא לא מרשיע את עצמו. הוא מקבל את כול ההגדרות האלה, ההבחנות הללו מלמעלה, מהבורא, מקבל על עצמו, ומתפלל איך לעלות למעלה מהן.
תלמיד: ואז שבוע הוא יושב בסוכה, אחר כך הוא יוצא מהסוכה וחוזר לבית של קבע. מה זה בית של קבע, שם אין את הדברים האלה?
אין.
תלמיד: שם הוא צדיק?
שם זה המקום הקבוע שלו שעל פי התפיסה שלו כך הוא מתנהג.
תלמיד: כל זה מדובר על מי שנמצא בעבודה פנימית.
כן.
תלמיד: כאשר אתה לא בעבודה פנימית, אתה עסוק בעניינים שלך, אז המאמר הזה לא מדבר עליך.
לא.
תלמיד: האדם מוצא את עצמו הרבה פעמים, הרבה זמן, שענייני היום סוחבים אותו. ויכול להיות שפתאום הוא מוצא את עצמו שמשהו בו משתנה, והוא מתחיל לחשוב מאיפה זה בא ולמה הוא כך, ואז כבר ניכר שהוא נמצא בעבודה פנימית. זה לא בא מעצמו, זה קורה לו, פתאום הוא מגלה שהוא ככה. מדברים על אתערותא דלתתא, האם יש משהו שאדם יכול לעשות בשביל לגרום לעצמו לחזור לעבודה פנימית?
כן.
תלמיד: מה הוא יכול לעשות?
סדר יום.
שאלה: אני רוצה לשאול על השמחה. הוא כותב, ""והיית אך שמח" ועל כן נקרא חג האסיף זמן שמחתנו, ללמדך שהאדם צריך לשבת בצל סוכה בשמחה גדולה". אומרים לנו מקובלים שמצווה גדולה כל הזמן להיות בשמחה. אז למה דווקא פה ההדגשה? למה בדירת ארעי מדגישים שצריך להיות בשמחה?
אנחנו בעצם כל הזמן בדירת ארעי. אם אנחנו מתקדמים כמו שצריך, אז יש לנו כל הזמן סוכות, כל הזמן אנחנו צריכים להחליף את דירת הקבע לדירת ארעי וכך לעלות.
תלמיד: אז מה מיוחד בשמחת החג או בשמחת "דירת ארעי"?
מה מיוחד? היחס שלנו, אנחנו כל הזמן יכולים להלביש הבחנות רוחניות חדשות בדירה שלנו, בכלי שלנו.
תלמיד: האם זה עושה נחת רוח לבורא, כל פעם יציאה לדירת הארעי הזאת?
כן.
(סוף השיעור)