שיעור בוקר 29.09.2021 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 176, פתיחה לחכמת הקבלה,

אות נ"ו

אנחנו למדנו עד כה איך נברא הרצון לקבל, איך הוא התפתח, איך הוא בנה מעצמו איזושהי מערכת להתקשר לאור העליון, עד כמה הוא יכול להיות ברצון לקבל שלו, אבל בצמצום הרצון ובמסך להפוך את הרצון לקבל בעל מנת להשפיע. בצורה כזאת הרצון לקבל בונה פרצופים של גלגלתא, ע"ב וס"ג.

עכשיו אנחנו לומדים הלאה, איך הרצון לקבל הזה שנברא מאין סוף ומתגלגל ומתפתח, איך הוא הלאה יכול להתפתח אחרי שנגמר לו כוח המסך מאור אין סוף שהיה בו, ואין לו יותר כוח להתפתח לפי אותה נוסחה של הרצון לקבל שנמצא בצמצום, מסך ואור חוזר. ואז מה קורה איתו הלאה.

צמצום ב' הנק' צמצום נה"י דא"ק

אות נ"ו

"והנה נתבאר היטב ענין הצמצום א' שנעשה על כלי המלכות שהיא הבחי"ד, שלא תקבל לתוכה אור העליון. וכן ענין המסך והזווג דהכאה שלו עם האור העליון, המעלה או"ח, שהאו"ח הזה נעשה לכלי קבלה חדשים במקום הבחי"ד. וכן ענין ההזדככות של המסך דגוף הנעשה בגופין דכל פרצוף, מפאת הביטוש דאו"מ באו"פ, המוציאה ד' הבחינות טנת"א דגוף דכל פרצוף, והמעלה את המסך דגוף לבחינת מסך של ראש, ומכשרתו לזווג דהכאה עם אור העליון, שעליו נולד פרצוף שני הנמוך במדרגה אחת מהפרצוף הקודם. וכן יציאת ג' פרצופין הראשונים דא"ק, הנק' גלגלתא ע"ב ס"ג, וסדר הלבשתם זה את זה."

תקרא שוב.

קריין: שוב אות נ"ו.

צמצום ב' הנק' צמצום נה"י דא"ק

אות נ"ו

"והנה נתבאר היטב ענין הצמצום א' שנעשה על כלי המלכות שהיא הבחי"ד, שלא תקבל לתוכה אור העליון. וכן ענין המסך והזווג דהכאה שלו עם האור העליון, המעלה או"ח, שהאו"ח הזה נעשה לכלי קבלה חדשים במקום הבחי"ד." 4:00

היה לנו רצון לקבל, הרצון לקבל הזה עבד בצורה כזאת שהיה מקבל, ועל ידי השפעת האור התפתחו בו ד' בחינות 1, 2, 3, 4, ארבע בחינות, ארבע דרגות העביות. או 0, 1, 2, 3, 4, חמש דרגות. זה לא חשוב איך אנחנו אומרים. זה הרצון לקבל, רצון (ראו שרטוט מס' 1, שרטוט ימני).

אחר כך אנחנו לומדים שהרצון לקבל הזה עשה צמצום, זאת אומרת הוא גירש את האור שהגיע אליו ואז נשאר ריק, זה נקרא מעשה הצמצום (ראו שרטוט מס' 1, שרטוט אמצעי). ואחר כך הוא מחליט שהוא מקבל לפי מידת ההשפעה לבורא, לבעל הבית, ואז הוא כבר צריך להיות מקבל בתנאי אחר, רק במידה שהוא יכול להשפיע. כתוצאה מזה הוא מקבל, ובמה שהאור ממלא אותו זה נקרא נשמה (ראו שרטוט מס' 1 שרטוט שמאלי).

יש אור שבא מהבורא, 1. יש אור שהוא דוחה אותו, לא רוצה לקבל, 2. ו-3 שהוא עושה חשבון כמה לקבל על מנת להשפיע, שכל הקבלה שלו היא תהיה כהשפעה, ועושה את זה רק בשביל הבורא. זה כמו שבעל הבית לוחץ על האורח והאורח לא רוצה, לא רוצה, אבל בסופו של דבר מסכים ומקבל. ומה שמקבל זה מה שמקשר אותו עם בעל הבית, וזה נקרא "נשמה" (ראו שרטוט מס' 1 שרטוט שמאלי).

שרטוט מס' 1

שאלה: מה זה אומר שהאור החוזר הופך לכלי המקבל?

הכוונה שלי היא להשפיע לבעל הבית, וכדי להשפיע לבעל הבית אני חייב לקבל ממנו, אז הכוונה הזאת להשפיע לבעל הבית היא נקראת "אור חוזר".

שאלה: ממה הכלי נהנה לפני הצמצום וממה הוא נהנה אחרי הצמצום?

לפני הצמצום הכלי נהנה מזה שממלא את הרצון של עצמו. אחרי הצמצום הוא נהנה מזה שממלא את הרצון של בעל הבית, של הבורא.

תלמיד: אז האור שנכנס בכלי הוא אחר לגמרי, זה לא אותו אור?

ודאי. זאת אומרת, אם לפני זה היית נהנה נגיד מחתיכת בשר שבעל הבית מכבד אותך, אז אתה נהנית מהבשר. אחרי שעשית צמצום ואתה מקבל רק בשביל בעל הבית אז אתה נהנה ככל שאתה מהנה לבעל הבית. זה לא עניין של חתיכת בשר שאתה מקבל, אלא העניין הוא עד כמה אתה מהנה לבעל הבית. זאת אומרת אתה כבר מרגיש את בעל הבית, בעל הבית נמצא בך עם הרצון שלו, עם היחס שלו אליך, ואתה מרגיש עד כמה אתה גם מתייחס אליו כך, אתם מתחילים להיות מחוברים יחד בתוך הרצון שלך. זאת אומרת הרצון שלך מתמלא עם בעל הבית עצמו, הבורא ממלא את הנברא.

שאלה: מה יש בתוך הרצון שמרגיש את הבורא ומחליט לעשות צמצום?

כשהוא מקבל את האור העליון מבעל הבית, הוא לא מרגיש באור הזה סתם תענוג בתוך הרצון שלו, שאלו דרגות דומם, צומח וחי, אלא הוא מרגיש באור הזה מאיפה האור מגיע, שזה מגיע מהעליון, מאהבת העליון אליו. זאת אומרת, הוא חייב גם להפעיל אהבה של עצמו לעליון ואז הוא ירגיש עד כמה העליון אוהב אותו.

בסך הכול מה שאנחנו מפתחים בנו זה את הרגשת האהבה של הזולת. איך אנחנו יכולים להגיע לזה? על ידי זה שאנחנו נמצאים בקבוצה ומשתדלים להיות קשורים בינינו, ואז אנחנו מפתחים בנו חושים שעל ידי החושים האלו אנחנו מגיעים להזדהות עם הבורא. לא מתחילים לראות את האור העליון שממלא אותנו כאיזה מילוי, אלא מרגישים בו דרגה עליונה, אהבה של הבורא אלינו שמתקבלת באהבה שלנו לבורא. זה מה שאנחנו רואים כאן שקורה אחרי צמצום, מסך ואור חוזר, שאנחנו רוצים בצורה כזאת להיות קשורים לבורא.

שאלה: בכל דבר שקיים במציאות יש את הניצוץ הזה להתקשר לבורא?

כן, ודאי, אבל לא בכולם זה עובד. זה שאדם רוצה להתקשר לבורא זה נקרא שיש לו נקודה שבלב. ואז כל הנטייה שלו היא דווקא להתקשר עם הבורא ולא לעשות כל מיני פעולות אחרות שבעולם הזה, מנהגים, ובכלל כל מיני דברים, אלא דווקא את הבורא הוא רוצה להשיג. איך להשיג? לפתח בו כאלו כלים שהוא יעשה כאלה פעולות שהן יהיו דומות לבורא, ואז הוא ירגיש בתוכו את ה-"בוא וראה", בורא. זו העבודה שלנו.

שאלה: איך אנחנו נוכל להרים את חשיבות הנותן יותר ממה שהוא נותן?

זו שאלה יפה. זה מה שהמסך עושה בפה דראש של הפרצוף. כשמגיע אליו תענוג הוא עוצר את התענוג, לא מקבל אותו, ואז זורק אותו בחזרה. הוא אומר "אני לא רוצה לקבל לרצון לקבל שלי, אני אעשה קודם חשבון כמה אני יכול לקבל כדי להשפיע לך עוד למעלה מהצמצום, למעלה מהדחייה". ואז הוא עושה חשבון, וכמה שמחליט את זה הוא מקבל בעל מנת להשפיע.

שאלה: איך הוא יכול לעשות עוד למעלה מהצמצום, מה יש לו למעלה מהצמצום עוד לעשות, תוספת, חשבון לבעל הבית?

כשמגיע האור הוא עוצר אותו, לא רוצה לקבל כלום לפני שהוא שוקל בשביל מה הוא עושה ולמה הוא עושה, ובודק. הוא רוצה להרגיש את בעל הבית, איך שבעל הבית מתייחס אליו הוא רוצה באותה הצורה להתייחס לבעל הבית. זאת אומרת אני עשיתי צמצום, אני לא מקבל לעצמי, וכמה שאני אקבל, שכל הקבלה הזאת היא תהיה רק כדי להשפיע בחזרה לבעל הבית. זה החשבון שהוא עושה.

החשבון הזה נעשה בראש. יש ראש, תוך וסוף, ויש את המסך. האור נכנס והמסך דוחה אותו בחזרה ואחר כך עושה חשבון, סך הכול עושה חשבון כמה הוא יכול לקבל בעל מנת להשפיע. חלק הוא מקבל, והחלק הזה נקרא "תוך", פנימיות הכלי. אז יש כאן ראש, תוך וסוף, ובסוף הוא לא מקבל כלום. כך בנוי הכלי (ראו שרטוט מס' 2).

שרטוט מס' 2

תלמיד: השאלה, האם האור החוזר שהוא עושה, הוא בדיוק במידה של הדחייה של העביות שהוא משתוקק לקבל, או שיש באור חוזר עוד תוספת?

אם יש לו יותר לקבל ולא מקבל, זה כבר חשבון לא לטובת בעל הבית. הוא חייב לקבל מקסימום כמה שמסוגל.

תלמיד: זה ברור. השאלה אם הוא יכול להשפיע יותר מאשר הוא רוצה לקבל? יכול להיות דבר כזה?

אז אני אומר לך שלא, כי זה אגואיסטי אם הוא לא רוצה לקבל על מנת להשפיע. אני יכול לקבל על מנת להשפיע 20 קילו תענוג, ואני מקבל רק 15, למה אתה לא מקבל יותר? אתה רוצה להראות שאתה יותר מבעל הבית? שאתה רוצה לקבוע את החשבון שלך ולא את החשבון של בעל הבית? אתה חייב כאן לבטל את עצמך עד כמה שאפשר, ולקבל מבעל הבית מקסימום כמה שאתה מסוגל בעל מנת להשפיע. אחרת זו לא תהיה השתוות הצורה.

תלמיד: אבל לא יכול להיות מצב כזה שבו אני משתוקק להשפיע לו 25 למרות שאני רוצה לקבל 20, אין כזה דבר?

איך יכול להיות שאתה משתוקק ליותר ממה שאתה מסוגל?

תלמיד: משתוקק להשפיע לו יותר ממה שאני מסוגל.

זה יכול להיות, אבל אין לך במה לעבוד עם השתוקקות כזאת.

תלמיד: אז מה זה אומר שזה יכול להיות?

אני רוצה גמר תיקון, סתם ככה, אבל זו רק שאלה שתלויה באוויר, אני לא יכול לממש את זה.

שאלה: כל מה שאני מקבל, אני מקבל בתוך החברים. החברים הם הנשמה וכל היתר זה השקר והאגו שלי?

נכון. גם האגו שלך, כשתתקן אותו, הוא גם יהיה כלי של נשמה. כל הרצון לקבל שהבורא ברא, אם אנחנו יכולים לתקן אותו בעל מנת להשפיע, החלק שתיקנו בעל מנת להשפיע נקרא "הנשמה". וכך אנחנו יותר ויותר מגדילים את הנשמה.

שאלה: שמעתי ממך שבזמן לימוד ה"פתיחה" עלינו להשיג את כל החומר בעבודה הפנימית שלנו, בפנים, כל מה שאנחנו לומדים. איך עושים את זה? מה זאת ההכוונה הזאת כדי שזו לא תהיה סתם מכאניקה, גיאומטריה, אלא איך מתוך תהליך הלימוד אנחנו צריכים לכוון את עצמנו?

אתה צודק, באמת זה יכול להיות, ולכן אנחנו צריכים לממש את זה בעשירייה. כמה שאפשר יותר ויותר לדבר בצורה פרקטית, איפה המצבים שלנו שאנחנו רוצים להתחבר ברצון אחד, להגיש אותו לבורא, לבקש עליו תיקונים, לבקש הבנה איך אנחנו מעמידים את הרצון הזה שנוכל לעבוד עימו בעל מנת להשפיע. זה מה שאנחנו צריכים לדרוש מהבורא. אם אנחנו פונים אליו ומבקשים יחד כולנו, בטוח שהוא יעשה לנו את התיקונים, ואנחנו נראה איך זה עובד.

שאלה: על איזה סוגי תענוגים מדובר כאן?

אנחנו לא יכולים עדיין להבין אותם, אבל זה תענוג מזה שאנחנו יכולים ליהנות מהבורא או להנות לבורא. עדיין אין לנו כאלה תענוגים שאנחנו יכולים להבין על מה מדובר.

שאלה: איזה תפקיד יש להכרת תודה בתהליך החישוב שקורה בפה דראש?

אנחנו נלמד את זה, אתה צודק, זה תהליך ואנחנו נלמד את זה אולי מחר או מחרתיים. היום אנחנו עוד לא מדברים על פעולות. בראש יש לך הכול, ומה שקורה אחר כך בגוף זה הכול אחרי החלטה שבראש.

שאלה: למה הרגשת האהבה של הבורא כלפי הנבראים היא חזקה הרבה יותר מכל התענוגים שבעולם הזה?

כי היא הכי גבוהה והכי גדולה גם בכמות וגם באיכות. זה מגיע כאור העליון מהבורא, וכל מה שיש לנו כאן בעולם הזה, זה ניצוץ קטן שמחייה את כל העולם הזה. לכן כשאנחנו מגיעים לקבלת האור העליון בעל מנת להשפיע, שבזה אנחנו נעשים דומים לבורא, אז אין גבול לכלי שלנו ולמילוי שלנו, מה שאנחנו מגלים.

שאלה: בהתאם לשרטוט, הכלי הראשון ששרטטת, האם זו בחינת שורש או זו בחינה א', איפה שהאור מגיע לכלי מלמעלה ולא נכנס אליו?

יש כלי עם כל ארבע הבחינות, עם כל הרצונות. והאור מגיע לכלי ורוצה להיכנס בו והכלי יכול להתחיל לקבל אותו. זה מה שיש לנו, שני דברים, בורא ונברא. הבורא מתחיל למלא את הנברא, והנברא, תחת השפעת המילוי שמקבל מהבורא, מתחיל בהתאם לזה להשתנות, לגדול (ראו שרטוט מס' 3, שרטוט ימני).

כאן אנחנו רואים את הצמצום, (ראו שרטוט מס' 3, שרטוט אמצעי ימני) שאחרי שהכלי מילא את עצמו, הרגיש את עצמו שהוא מקבל והפוך מהבורא, הוא מגרש את כל האור שקיבל בחזרה.

וכאן זה כבר חשבון, אחרי שהוא צמצם את עצמו במצב 2, מצב 3 הוא ששוב מגיע אור והכלי דוחה אותו (ראו שרטוט מס' 3, שרטוט אמצעי שמאלי). אבל לא סתם דוחה שעושה צמצום, אלא דוחה מלקבל אותו על מנת לקבל, ובודק כמה הוא יכול לקבל אותו בעל מנת להשפיע. וכמה שהוא עושה את זה, זאת אומרת מביא את עצמו לאיזון עם בעל הבית, אז אותו חלק שהוא מקבל על מנת להשפיע לבעל הבית נקרא "נשמה".

כאן אנחנו נלמד את זה בכל הפרצופים(ראו שרטוט מס' 3, שרטוט שמאלי).

בסך הכול מה שצריך להיות, שאותו אור עליון שרצה להיכנס לתוך הכלי, בסופו של דבר הוא ייכנס בכלי ויתקבל בתוך הכלי אבל בהתאם לזה שהכלי ייעשה דומה למקור של האור, לבורא. ואז יוצא שיש לנו נברא שנעשה ממש כמו הבורא, וזה נקרא גמר התיקון של הנברא.

שרטוט מס' 3

תלמיד: אנחנו מרגישים את אהבת הבורא אלינו במידה שאנחנו אוהבים אותו. הם יודעים שהדרגה הראשונה להגיע לזה זה לפתח את האהבה כלפי החברים שלי.

מה ניתן לעשות בעשירייה בשביל להעלות את האהבה שאנחנו מרגישים כלפי החברים שלנו?

ככל שהקשר בינינו יהיה חזק בחברה נוכל יותר לסדר את הרצון לקבל שלנו המשותף וממנו להשפיע לבורא. אז נוכל יותר לקבל גילוי הבורא בתוכינו, האור יותר ייכנס בתוך הרצון המשותף שלנו.

תלמיד: אבל איך נעשה הצעד לבורא, לא אמורים תחילה לאהוב את החברים?

כן, ודאי, זה תיקון הרצון. במידת תיקון הרצון מאהבת הבריות לאהבת ה', אז אנחנו גם יכולים כך להתייחס לבורא, נכון. אי אפשר במשפט אחד לכלול את הכול.

שאלה: במשפט שקראנו וביררנו, "ההזדככות של המסך דגוף הנעשה בגופין דכל פרצוף, מפאת הביטוש דאו"מ באו"פ". מדוע נאמר ביטוש דאו"מ באו"פ, ולא פשוט לחץ של אור מקיף על המסך?

האמת, נגיד שבעל הבית לוחץ עליך שאתה תקבל ממנו עוד משהו ממה שהוא נתן לך ורוצה שאתה תקבל יותר מנה, יוצא שמה שקיבלת יש לך טעמים מזה ומה שלא קיבלת אתה יכול גם לשאר את זה לפי הטעמים שקיבלת.

ולכן יש לך יחס בין מה שקיבלת ומה שעוד לא קיבלת. יש לך רשימות גם מזה וגם מזה ולכן זה נקרא כביטוש אור פנימי ואור מקיף, ששניהם לוחצים על המסך שמבדיל ביניהם.

תלמיד: כלומר בסופו של דבר גם האור המקיף וגם הפנימי שניהם לוחצים על המסך. יוצא ששני האורות הם מהבורא ויש ביניהם בירור, איפה הנברא.

תצייר את זה איך שאתה רוצה, אבל ודאי שאת הכול עושים האורות.

שאלה: שאלה לגבי צמצום. הדוגמה הגשמית עם הבשר, מובנת. אבל העשירייה, מה מזין אותה לפני הצמצום ועל מה היא צריכה לצמצם את עצמה?

העשירייה צריכה להתפעל מהחיבור ביניהם ומהיחס לבורא וזה צריך למלא אותם. אם אנחנו יכולים לכוון את עצמנו בחיבור בינינו ובחיבור לבורא זה צריך למלא אותנו באור החסדים, באור הבינה. לא רוצים לקבל בינתיים כלום, רק להיות בהרגשה כזאת, ביחס כזה כלפי הבורא, ואחר כך יבואו יותר.

שאלה: אז על סמך מה נעשה צמצום א'?

צמצום א' נעשה כתוצאה מהבושה שהרצון לקבל במלכות הרגיש עד כמה הוא הפוך מהרצון להשפיע של הבורא.

שאלה: אבל זה לא רשימות, לא היה לפני זה. אז איך פתאום מגיעה בושה וצמצום, מאיפה זה בא?

בחינה ד' כשהיא מקבלת, היא מקבלת מהאור העליון והיא בעצמה תוצאה מהתפתחות כל הבחינות הקודמות. יש לה רצון לקבל והיא מרגישה עכשיו שהיא מקבלת לעצמה ולכן מרגישה בושה. הרגשת הבושה מבדילה אותה מהמאציל לגמרי ולכן היא חייבת לצמצם את עצמה אחרת היא לא יכולה להתקיים בניגוד, בניתוק מהמאציל. ולכן היא עושה צמצום.

שאלה: איך להפוך ניצוץ קטן לאור גדול בעבודה בינינו?

על ידי זה שאתה מקבל את האור הקטן ועל מנת להשפיע יותר ויותר ויותר הכלי שלך מגדיל את האור מניצוץ לאור אין סוף. כי באור אין מידות, הכול תלוי בכלי. אז אם אתה מגדיל את החשיבות והיחס שלך לאור אז האור הופך להיות בך מניצוץ קטן עד אור אין סוף, שאין לו שום מידה וחשבון וגבול.

תלמיד: יש איזה כלי לתפוס את האור אין סוף?

אור אין סוף נתפס בכלי אין סוף, זה בגמר התיקון.

שאלה: בסוף הסעיף הזה למדנו על סדר התלבשות הפרצופים. מה זה אומר שפרצוף אחד מתלבש בפרצוף אחר, נגיד גלגלתא בע"ב, ע"ב בגלגלתא, מה זה התלבשות?

זה שכל אחד יוצא מהשני וממשיך אותה העבודה כמו העליון. הוא נקרא שיצא מהתחתון, נולד ממנו, נגיד ע"ב מגלגלתא וממשיך את דרכו.

שאלה: התוספת של ע"ב לגלגלתא, האם לגלגתא יש את המסך הכי חזק? בשביל מה צריך את ע"ב, אם הוא יותר חלש אז מה הוא יכול להוסיף?

זו שאלה טובה, היא תמיד מתעוררת. אבל מה שעושה ע"ב, גלגלתא לא יכולה לעשות. כי אותו אור שהיה בגלגלתא הוא אור מופשט ולכן נקרא בעצם אור הנפש. ובע"ב יש כבר אור נפש רוח, עד שמגיעים לכלי האחרון, החמישי, אז אנחנו מקבלים את כל אור הנרנח"י, גלגלתא מקבלת את כל האורות האלה. תחשבו, אנחנו עוד נדבר על זה הרבה.

(סוף השיעור)