שיעור צהרים 29.06.24 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי רב"ש" ג', אסופת "דרגות הסולם", עמ' 1919

מאמר 601 "תפלה ובקשה"

קריין: "כתבי רב"ש" ג', עמוד 1919, מאמר 601, "תפלה ובקשה".

תפלה ובקשה

"תפלה" הוא מה שסידרו לנו חז"ל, שזהו ענין כלל. "בקשה" זהו ענין פרטי, מה שכל אדם מבקש, מה שהוא מרגיש שחסר לו.

לכן תפלה צריך להיות בפה, אחרת אין שום אחיזה בתפלה, היות שיש בנוסח התפלה דברים, שאין לאדם שום מושג לצורך בהם, לכן אחיזה בהתפלה הוא, מה שהאדם אומר את המילים מה שכתוב.

מה שאין כן בקשה, מה שהאדם מבקש, מה שהוא מרגיש שחסר לו, אין צריך להוציא בפה, אלא זהו מספיק שהוא מרגיש בלב, מה שחסר לו. כלומר, מה שהאדם מרגיש בלב שחסר לו, זה נקרא בקשה, שהלב רוצה, שמי שיש יכולת לתת לו את מבוקשו, הוא יתן לו.

והיות איש דתי רוצה שה' ימלא את בקשתו, וה' יודע מחשבות לבו של כל אחד ואחד, מה שלבו דורש, לכן מספיק אם האדם מרגיש את חסרונו - זהו תפלה לה', על מחסורים שבלבו. מה שאין כן נוסח התפילה הוא נתיסד על לבם של חז"ל, מה שהיה בלבם."

שאלה: אז כל עוד אין השגה רוחנית, המענה לתפילה היחידי זה הסבל הכללי, כי כל אחד מבקש לעצמו.

אז מה?

תלמיד: מתי הבקשות יכולות להיות באמת ביחד? רק כשמרגישים הרגשה כללית, אז ההרגשה הזאת הופכת לתפילה, לבקשה, זה הפה והלב שלי, אבל מה עושים כל עוד אין?

אפילו כשאנחנו לא מחוברים בבקשות שלנו, בכל זאת בקשה של כל אחד ואחד מגיעה לבורא ויש עליה תגובה, תשובה.

תלמיד: אבל כל אחד רוצה למלא את ליבו?

יכול להיות שלא. יכול להיות שלא עד כדי כך. יכול להיות שזה מעורב עם עוד בקשות של הכלל, עם זה שמתפללים עבור החברים, עבור החברה. לאו דווקא שכל אחד עבור עצמו ובשום דבר לא מתפלל על אחר.

תלמיד: אני מנסה להלביש את זה על המצב פה בארץ. אנחנו מתפללים, יש הרבה קהלים שונים מתפללים, עושים אותה פעולה אבל זה לא עוזר.

לא, זה לא אומר שזה לא עוזר. זה שאתה לא רואה בעיניים שלך את השינוי, זה לא אומר שלא עוזר וזה לא אומר שאתה לא מקבל מהבורא תגובה. אלא יכול להיות שהתפילה שלך עדיין לא בשלמות.

שאלה: ממה נובעת הבקשה בלב האדם?

מחיסרון בליבו.

תלמיד: ואיך הוא יכול לכוון את החיסרון בליבו?

הוא קודם צריך לברר מה חסר לו. אחר כך, האם החיסרון שלו נמצא בחיבור עם חיסרון הקהל, הכלל, חברים, גברים, נשים, ואז הוא יכול אולי להתכלל, להתחבר לאותו כלל ולהעלות יחד עמו את הבקשות שלו.

תלמיד: אדם יכול לשנות את הבקשות בליבו?

כן.

תלמיד: איך הופכים את הבקשה הפרטית, לתפילה כללית, מה שהיה בלב חז"ל?

זו באמת הדרך, שאדם נכלל בכלל ומרגיש שיש לו חיסרון משותף עמו, מתחבר לכלל בחסרון שלו וכך מגיע לבקשה הכללית.

תלמיד: התפילה הכללית עוזרת לבקשה הפרטית?

אם אדם משתתף בה, ודאי שכן, זה נקרא תפילה בציבור.

תלמיד: וצריך להגיע למצב שהבקשה הפרטית שלי ותפילת הכלל הם אחד?

רצוי.

תלמיד: למה הבורא מצפה? לבקשה פרטית או לתפילה, על מה הוא עונה?

לא, הבורא מצפה לכל החסרונות שאדם יכול להביע, גם לחיסרון הכללי וגם לחיסרון הפרטי ולכולם יש לו מקום.

תלמיד: יש אצלו עדיפות למשהו מסוים?

כן.

תלמיד: לְמה, מה הוא מעדיף?

הבורא מעדיף שהאדם הבודד יעלה את בקשתו לחיבור עם הכלל. להעלות בקשה עם הכלל, בקשה כללית כאחד, שהבקשה הזאת תהיה עבור כל אחד.

שאלה: מה החשיבות של התפילה שסידרו לנו חז"ל לאנשים שלפני מחסום ולאנשים שאחרי מחסום?

אנשים שנמצאים לפני המחסום אבל יודעים שיש דבר כזה, יכולים להתפלל איך לעבור את המחסום, איך להשיג אותו, להבין, להרגיש אותו. אנשים שלא מבינים, לא מרגישים, שאין להם ידיעה על זה, אפילו ידיעה בעלמא, לא מתפללים עבור התקדמות כזו להגיע מעבר למחסום, ללשמה, אלא חיים, רוצים לספק לעצמם כל מה שמתגלה בחסרון שלהם, זאת אומרת לחסרונות רגילים, לא רוחניים.

תלמיד: התפילה שמופיעה בסידור היא בעצם העתקה של השורשים הרוחניים, שבעולמות הרוחניים?

כן.

שאלה: בתפילות שאנחנו מתפללים, אנחנו מבקשים מהבורא שייתן לנו מקום אצלו, או שייתן לנו מקום בשבילו?

גם וגם. בעצם ודאי שהבקשה האמתית צריכה להגיע למצב שאנחנו מתפללים להתכלל בבורא. שיהיה לנו מקום אצלו.

שאלה: אמרת שיש תפילה שאתה מדבר ויש תפילה מתוך הלב, שהבורא מבין הכול. האם הבקשה מתוך הלב, זה חוסר אמון בבורא שאני מבקשת ממנו?

יכול להיות, אם את מבקשת על זה להרגיש.

תלמידה: אם אני מגיעה למצב שהלב שלי מבקש את זה, אז אני לא מאמינה שהבורא נותן?

יכול להיות שלא, יכול להיות שפשוט עוד לא קיבלת ואין לך ביטחון בלב שהבורא מספק לך מה שצריך.

שאלה: רב"ש כותב "אחיזה בהתפילה הוא מה שהאדם אומר את המילים מה שכתוב." מהי אחיזה בתפילה?

כשאדם מרגיש את כל הנתונים שעליהם כתוב בתפילה ומהם הוא פונה לבורא ומבקש את התגובה.

שאלה: מה זה אומר תפילה בשלמות?

תפילה בשלמות זה כשאדם מגלה את מצפוני ליבו, מעלה אותם לבורא והבורא עונה וממלא אותם ובזה מתקשר לאדם. אז יוצא לנו שהבורא והאדם נמצאים כאחד.

תלמידה: מתי הבורא מסכים לקבל את התפילה של האדם?

כשהאדם מתפלל על החיסרון האמתי, שמתגלה מהלב. כשהוא מכוון את זה ישירות לבורא, ועושה את זה מתוך חיבור עם החברים, עם כולם, יכול לכלול בזה את חיסרון הכלל, אז הוא מגיע לנקודת החיבור שלו עם הבורא.

תלמידה: התחלנו לקרוא את תפילת שמונה עשרה אחרי שיעור הבוקר. מה ההבדל בין הקריאה בסידור לבין כך שמעלות תפילה מהלב. מה ההבדל בין התפילות?

כל התפילות רצוי, ראוי, שיעלו ישירות מהלב וישירות לבורא, ושנחבר את הלבבות וכך נחבר את התפילות, את הפניות שלנו לבורא, אז בטוח שאנחנו מגיעים אליו.

שאלה: איך אדם יכול לקשור את הרצונות של הכלל לתוך הלב שלו? איך הוא יכול לקלוט אותם בכלל?

לפתוח את הלב ולהשתדל להרגיש את החסרונות של הכלל ולהתכלל מהם.

תלמידה: זה רק רצון? רק לרצות להרגיש את הרצונות של הכלל?

כן.

תלמידה: יש למקובלים טכניקה כשהם עושים את זה?

לא, זה לא עניין טכני.

תלמידה: הבורא מעדיף שהאדם יעשה מאמץ להרגיש את הכלל, או שיתפלל עליו מתוך חסרון אמתי שחי בו כבר?

החיסרון שיש באדם, אומנם נראה לו שזה חיסרון אמתי, הוא לא מספיק. אנחנו צריכים לעבוד על החיסרון שלנו עד כדי כך שנרגיש בו התכללות עם כולם וחיסרון של כולם, וכך נגיע לדביקות בבורא.

תלמידה: אז העבודה צריכה להיות כל הזמן לפתוח את עצמנו להרגיש את הזולת?

כן.

שאלה: לפני שהגעתי לבני ברוך לא ממש התעמקתי בקריאת תהילים ועכשיו, כשאנחנו קוראות תהילים אני מבינה איזו השגה הייתה לדוד המלך. האם כשאני מרגישה שהכותב בהשגה, ואני כרגע לא נמצאת בה, אני יכולה רק להרגיש את ההשגה, האם יש בזה טעם?

כי שכשאני כותבת ומתפללת, ממש כותבת תפילה, אז זה שלי, זה חיסרון שלי, זו השגה שלי. אז מה יותר חשוב, לקרוא תהילים או לנסות להגיע להשגה הזאת, או להיות במקום שבו אני נמצאת או העשירייה שלי?

לקרוא תהילים.

תלמידה: אז אין צורך לכתוב תפילה מתוכנו?

אם יש לך כזאת נטייה, דחף, כדאי לעשות גם את זה פעם בשבוע.

שאלה: כאשר אדם נמצא בהשגה רוחנית, הוא לא מתפלל? כי בעצם הוא בהשתוות הצורה עם הבורא, ומסכים לכל מה שהוא עושה.

לא.

תלמידה: אז מה?

הוא מתפלל, וכל הזמן התפילה שלו מתחדשת.

תלמידה: ועל מה הוא מתפלל?

תשאלי אותו.

תלמידה: כי אם אני נמצאת בגמר תיקון, אני כבר לגמרי בהשתוות הצורה עם הבורא, ומסכימה לכל מה שהוא עושה, אז אין לי חיסרון, אז על מה יש לבקש?

לבקש שיהיה חיסרון.

שאלה: מה זה החיסרון של הכלל?

זה כשהכלל מגלה חיסרון אחד, נכלל בו, ומעלה אותו לבורא.

תלמידה: אז זה משהו אחד, שהוא החיבור של הכול?

פחות או יותר, כן.

תלמידה: כי קודם דיברת על להרגיש חסרונות של כולם. אז צריך לחשוב על חיסרון אחד משותף, או על חסרונות רבים?

רצוי לגלות חיסרון אחד שהוא המשותף לרבים.

תלמידה: שזה בעצם הרצון להתקדם אל הבורא? אין משהו אחר.

יכול להיות.

תלמידה: הרבה פעמים בעשיריות חברה מבקשת מחשבה, מבקשת עזרה. איך עשירייה מתפללת על חברה כך שהבורא יענה?

מכל הלב, מה יש לי כאן להגיד?

תלמידה: אם אני מגלה בעצמי אדישות מסוימת לצורך של חברה, איך אני צריכה להתייחס לזה?

להתפלל על האדישות, שבמקומה יבוא כאב, והבנה מה חסר לך כדי להתכלל.

תלמידה: לפעמים יש תחושה של חוסר אונים, שאני לא יודעת איך לעזור, ושאולי אי אפשר לעזור.

את זה הבורא יודע, לכן אפילו שאת לא מגלה שום חיסרון כלפי החברה, זה לא אומר שאת יכולה להרשות לעצמך להרפות ידיים.

שאלה: הוא כותב ש"בקשה זהו ענין פרטי, מה שכל אדם מבקש, מה שהוא מרגיש שחסר לו." החיסרון הזה שהוא מרגיש, זה לפני שהוא התכלל באחרים, או אחרי שהוא התכלל באחרים?

אחרי שהוא התכלל באחרים.

תלמיד: אם כך מה ההבדל בין הבקשה הזאת, אחרי שהוא התכלל באחרים, לתפילה?

אין הבדל. כשהוא מעלה את הבקשה שלו לבורא, זאת תפילה.

תלמיד: ומה זה אומר שהוא מעלה?

פונה לבורא.

תלמיד: פונה עם הבקשה הזאת?

כן.

תלמיד: הוא כותב "בנוסח התפלה דברים, שאין לאדם שום מושג לצורך בהם, לכן אחיזה בהתפלה הוא, מה שהאדם אומר את המילים מה שכתוב." זאת אומרת שאם אדם קורא תפילה, ומרגיש שמה שכתוב לא נמצא אצלו בלב, אז ההרגשה הזאת היא בעצם התפילה שלו?

מה שיש, אבל הוא מעלה את זה בכל זאת לבורא.

תלמיד: הבקשה ששאלתי קודם, שהוא באמת עבד על עצמו, והתכלל באחרים, ומרגיש אותם, וזה נמצא לו בלב. אבל כשהוא קורא את הטקסט, ורואה שזה לא נמצא בלב שלו. איך הוא יכול להידבק לטקסט, ובכל זאת לבקש ממנו משהו אמיתי?

הוא יכול לבקש.

תלמיד: מזה שהוא מרגיש שהוא לא נמצא בדבר הזה.

אפילו, כן.

תלמיד: אם כך נניח שהוא לא קורא תפילה בסידור, אלא קורא מאמר של רב"ש או בעל הסולם.

אין הבדל.

תלמיד: והוא מרגיש שזה לא נמצא אצלו בלב, אז זו גם תפילה.

כן. בעצם אפשר להגיד שכל פניה לבורא נקראת תפילה.

שאלה: מה ההבדל בין רצון לחיסרון. האם זה נכון שהחיסרון זה כבר שלב שהאדם עושה עיבוד על הרצון שהבורא שולח לו, ובעצם כבר עובד עם החיסרון הזה עם הבורא, והתפילה זה בעצם כבר ממש סוג של בירור?

כן. יפה.

שאלה: אם אני באמת מתוך עומק ליבי מתפללת לחברה שחולה כרגע. האם אותה תפילה, אותה בקשה יכולה להיות על כולם בסוף, אפילו שאני מבקשת לאותה חברה? האם אותה תפילה, אותה בקשה כבר מתפשטת לכל מי שצריך?

יכול להיות. בדרך כלל מוסיפים על זה איזה משפט.

תלמידה: בשביל כולם.

כן.

שאלה: נאמר שאדם קורא בסידור, בתפילה, ויש שם כל מיני מילים "מגן אברהם", "מצמיח קרן ישועה", כל מיני מילים שברור לו שהוא לא מבין. הוא מסתכל על עצמו ואומר "מה אני רוצה"? והוא רואה פער מאוד גדול בין זה לזה. מה עושים עם הפער הזה?

אם הוא מרגיש שזה מאוד רחוק מליבו, זו גם כן תפילה.

תלמיד: איך לדייק אותה?

אפילו לא כל כך צריכים לדייק. אם אתה אומר מילים שכתובות על ידי בעלי השגה, ואתה מצטער שאתה לא כל כך בהם, זו תפילה.

תלמיד: בכל זאת, הסידור תפילה נקרא "סידור". כנראה שהם עשו סדר, וכולם הסכימו שהוא הסדר הנכון.

כן.

תלמיד: אז מה ההבדל בין שאני עכשיו קורא תפילה מהסידור, לבין שאני קורא תע"ס, שגם שם ברור שאנחנו לא נמצאים בהשגה?

אבל בתע"ס יש לך מטרה אחרת, מה שאינו כן בתפילה, שבה אתה מעלה את בקשתך לבורא, ומבקש ממנו להעלות את הפניה שלך, ממך אליו. לכן תפילה זו בעצם הבקשה החזקה ביותר.

תלמיד: ובתע"ס מה אנחנו עושים?

יכול להיות שתע"ס זה במקום תפילה, יכול להיות שזה כחלק מהתפילה, ויכול להיות שאלה פשוט דברים ששייכים ללימוד.

תלמיד: אני שואל על יחס האדם, איך עליו לעשות את סדר הדברים ביחס לסידור, שהוא משהו מאוד גבוה אותו סידרו המקובלים, גם את תע"ס בעל הסולם סידר. מה ההבדל ביחס בין זה לזה? אמרת קודם שתפילה היא משהו יותר אישי, יותר אינטימי, ותע"ס הוא יותר עבודת הקבוצה, או העשירייה?

יש עבודה שבלב ויש עבודה שבמוח, תפילה שייכת לעבודה שבלב.

תלמיד: תפילה אנחנו קוראים כל יום, אותן מילים, אותם דברים. ובכל פעם מגלים שם יחס אחר, משהו אחר. זה משנה בכלל מה מגלים שם?

בכל פעם אדם יכול לגלות משהו אחר, וזה חשוב.

תלמיד: למה זה חשוב מה מגלים, חוץ מזה שרוצים להיות בדרגת הכותבים?

סידרו לנו את זה אנשי הכנסת הגדולה ואנחנו קוראים את הדברים האלה ומעלים אותם למעלה, למקור הרוחני שלהם ולכן זה חשוב.

תלמיד: אנחנו החלטנו לקרוא את התפילה כקבוצה, אבל יש עוד המונים שקוראים עכשיו את אותן המילים, את אותו הדבר, כי הרי מדובר באותו סידור. האם יש ערך לכך שעכשיו המון אנשים קוראים את אותו טקסט יחד איתנו?

כן, גם מפני שאנחנו קוראים יחד בקהל וגם מפני שאנחנו קוראים זאת יום יום או כמה פעמים בחודש או בשנה. ומאחר שאנחנו עושים את כל הדברים האלה לפי מה שהראו לנו אנשי הכנסת הגדולה, אנחנו מבצעים כאן עבודה, מצד אחד הרצון שלנו, מצד אחר הרצון של המורים הקדושים שלנו, ואז כולנו נושאים יחד תפילה משותפת. יש כאן יחס מיוחד.

תלמיד: האם עצם הפעולה שאנחנו עושים והידיעה שהמון אנשים, מיליונים, עושים אותה פעולה, קוראים את אותו טקסט בדיוק, והיחס שאנחנו יוצקים לאחר שיעור הבוקר, מוסיפים לכלל משהו?

כן, כל אחד מוסיף משהו לכלל. יש הרבה קבוצות ולכל קבוצה יש מקום משלה וכך כולם מתחברים.

תלמיד: האם גם זה צריך להיות במודעות שלנו כשאנחנו קוראים את התפילה?

לא, לאו דווקא. מי יודע בעולם, אתה יודע כמה אלפי קבוצות יש?

תלמיד: לא חשובה התוצאה, אבל עצם זה שאנחנו עושים זאת עכשיו יחד, ולא מדובר רק בדור שלנו אלא גם בדורות שהיו לפנינו וגם באלה שיהיו אחרינו, כולם ימשיכו לקרוא את אותו טקסט.

כל הדברים האלו חשובים.

שאלה: לפי המאמר בתפילה חסר משהו ובבקשה חסר משהו והוא כותב שהמקשר בין תפילה לבקשה זה האיש הדתי. מה מאפיין את האיש הדתי?

מאפיין אותו הרצון לקבל תגובה מהתפילה, מהבקשה, הוא רוצה לקבל סיכום מהתפילה שלו.

תלמיד: אז העניין הוא רק לקבל פידבק, זה הופך אותו לאיש דתי?

לא, לא זו הייתה השאלה. איש שמתפלל רוצה על ידי התפילה להשיג משהו ולכן הוא מתפלל.

תלמיד: לפי מה שהוא כותב האיש הדתי מתפלל על הבקשות שלו, איך נקשרות ביחד בקשה ותפילה?

בכל טקסט שאנחנו קוראים יש חלק מתפילה, חלק מבקשה, אין צורך כל כך לחלק אותן.

תלמיד: הוא כותב פה שתפילה לה' היא מה שלב האדם דורש והוא רוצה שהבורא ימלא אותו. האם האדם יכול לקחת חיסרון כלשהו שיש לו ולהפוך אותו לתפילה?

כן.

תלמיד: איך הוא עושה זאת?

לפי הבקשה שלו.

תלמיד: אבל זה חיסרון פשוט.

אין דבר כזה פשוט, אם זה חיסרון והוא יכול לפנות איתו לבורא ופונה אליו, אז כבר על זה הוא ראוי לקבל תגובה.

תלמיד: וזה צריך להגיע לכך שהאדם יודע להגיד שהוא באמת משייך את הבקשה שלו לפי סדר התפילה, או יודע להגיד שרק הבורא יכול לתת לו את זה?

זה תלוי באדם, אבל אני לא חושב שאפשר לברר.

תלמיד: אז פשוט להשאיר את הפער הזה.

כן, ככול שאתה יכול.

שאלה: תפילה היא הקשר או הדיבור בין הבורא לנברא?

תפילה היא הקשר של הנברא לבורא.

תלמיד: האם יש הבדל אם אנחנו קוראים בסידור תפילה או בכתבי הזוהר?

כן, כי בסידור התפילה אתה ממש הולך לפי המילים שחיברו אנשי הכנסת הגדולה כתפילה בשבילנו, ואז יחד עם זה שאנחנו מתפללים ועוברים על אותם הטקסטים שהם השאירו, חיברו לנו, אנחנו גם מחברים אלינו את הכוונות שלהם, זה דבר גדול.

תלמיד: ומה המקום של שאר הכתבים כמו הזוהר ותע"ס?

זה תלוי במי שקורא, באיזו צורה הוא קורא ובאיזו כוונה.

תלמיד: אז יש מקום לזה ולזה, הם לא יכולים להחליף ביניהם?

לא.

שאלה: יש בקשה ויש תפילה. בקשה בעולם שלנו היא כשאדם מבקש ממישהו, זאת אומרת המישהו הזה לא נתן לו את זה עד עכשיו והוא אומר לו תשתנה ותביא לי מה שלא הבאת לי קודם, כי אני רוצה את זה. האם כלפי הבורא היחס הזה נכון?

לא.

תלמיד: אז מה היחס הנכון? הרי לומדים שהוא תמיד נותן, שהוא כבר אוהב.

תקרא מה כתוב בסידור, אלה דוגמאות של פנייה לבורא.

תלמיד: אבל כשמדברים על חיסרון שאדם מרגיש בליבו וגם על זה שרכש מאחרים, אז הוא מרגיש מה חסר ומהחיסרון הזה פונה נכון לבורא. מה עוד צריך לעשות עם מה שהוא מרגיש, שכביכול הבורא לא נותן להם או לי או לנו, איך הוא הופך את זה לפנייה נכונה?

תלוי איך האדם הופך את המילים האלה לבקשה.

תלמיד: אנחנו לומדים שחסר כלי, חסר לפרש נכון את מה שהבורא כבר נותן.

אז צריכים ללמוד יותר.

שאלה: אם הבנתי נכון, תפילה היא כשאנחנו יושבים וקוראים טקסטים של תפילה של מקובלים?

לא, זאת לא תפילה. זאת סתם קריאה או לימוד, אבל זאת לא תפילה. תפילה היא שלפי מה שכתוב בטקסטים האלה, אנחנו רוצים לחבר את הלב שלנו אליהם, ולהעלות את הבקשות שלנו לבורא.

תלמידה: ועד שמגיעים לזה, האם אנחנו צריכים לקרוא הרבה טקסטים של תפילות?

לא כל כך הרבה, אבל כן צריכים.

תלמידה: יש לי שאלה טכנית. אנחנו נפגשות כל יום בעשירייה, ואחרי כל מפגש בין אם זה אחרי שיעור, או מפגש במהלך היום, אנחנו מסיימות את המפגש בתפילה. האם זה יהיה נכון יותר לקרוא טקסט של תפילה, או לעשות סבב תפילה כשכל אחת משתפת את מה שיש לה על הלב?

קודם כל אנחנו צריכים לקרוא את הטקסט, את מה שחיברו לנו אנשי הכנסת הגדולה ועוד אנשים שאפילו חיו לפניהם, כמו דויד המלך וכן הלאה. ועל ידי קריאה יומיומית כזאת, אנחנו גם נגיע להרגשה ולהבנה של מה שטמון בתוך הטקסט.

תלמידה: האם לא בהכרח צריך לעשות סבב תפילה, כשכל חברה משתפת את מה שעל הלב שלה?

יש לנו סידור. למה הוא נקרא סידור? כי זה סדר של הפניות שלנו לבורא יום יום.

תלמידה: ופעם בשבוע אמרת כן לכתוב תפילה שהיא מהלב שלנו.

רצוי.

תלמידה: כי אנחנו כל יום כותבות תפילה, אפילו שלוש פעמים ביום עושות סבב של תפילה מהלב. אז נראה שצריך לעשות שינוי ממש גדול עכשיו.

אתן לא צריכות לעשות שינויים. אבל אם אתן קשורות בצורה כזאת שאתן כותבות תפילות יום יום, אז מה טוב.

תלמידה: האם זה לא חשוב אם אנחנו לא קוראות טקסט לפני שאנחנו כותבות תפילה מהלב?

זה לא חשוב.

שאלה: ממה שהבנתי מהמאמר, אם הבקשה היא כבר החיסרון של האדם, אז הוא לא צריך להוציא אותו החוצה במילים, אלא הבורא מרגיש. אז מה הכוונה שהרב"ש אמר לך, למה לא ביקשת?

אם לאדם יש טענה, חיסרון במשהו, אז למה הוא לא פונה לבורא ומבקש?

תלמידה: במילים?

במילים.

תלמידה: אבל הבנתי עכשיו שלא צריך להוציא במילים, אלא הבורא מרגיש את מה שיש לי בלב.

אם הוא מרגיש שזה מספיק, אז זה מספיק. העיקר שמדבר מהלב.

שאלה: אם יש בי איזו התנגדות כשאני קוראת סידור, יש משפט שאני מתנגדת לו פנימית, מה אני עושה עם זה, האם אני מבקשת לשנות את זה? איך אני מתמודדת עם זה?

תבקשי לשנות את הלב, אם את לא מסכימה עם מה שכתוב.

שאלה: יש את הסידור, ואני מבינה שזאת תפילה שכל העם שיכול להתחבר אליה יחד. אבל אנחנו רואים דוגמאות של דויד המלך והרמח"ל, שכן היה להם חשוב להוציא את התפילה בטקסט, אני לא יודעת אם זו תפילת יחיד, אבל בכל זאת אלה תפילות אישיות, דברים שדויד חווה על בשרו ופנה לה'. מה אנחנו יכולים ללמוד מזה, שהסידור הוא לכלל, והמקובלים שהיה בהם את הצורך להוציא טקסט תפילה משלהם?

הרבה אנשים חוץ מאנשי הכנסת הגדולה ועוד קהלים למיניהם חיברו תפילות. אחר כך באו חכמים וסידרו את כל התפילות האלה ואמרו, "כך וכך תתפללו". לכן אנחנו לוקחים את הסדר הזה שנקרא "סידור" ועוברים עליו יום יום לפי החגים, לפי ימות השבוע וכן הלאה. זה מה שאנחנו צריכים לעשות. מתוך זה שאנחנו קוראים את זה, אז ככול שאנחנו יכולים להצמיד לזה את הלבבות שלנו מה טוב, ובמידה שלא יכולים, בכל זאת אנחנו מבצעים את מה שהגדולים אמרו לנו לבצע.

שאלה: האם מה שחסר לי צריך להיות חסר לעוד חברות בשביל שזה יקבל מענה?

לא, יכול להיות שזו רק הבקשה שלך. את לא צריכה לרוץ ביניהן ולשאול, "מי עוד רוצה?". אנחנו לא עומדים בתור, ולא רוצים לחבר את הבקשות שלנו דווקא בצורה כזאת. אבל יוצא כך, שהתפילות עצמן שאנחנו מתפללים לפי הסידור הן שמכוונות אותנו לקשר בינינו, ולכן הן פועלות.

שאלהה: למה תפילה של חז"ל צריכה להיות בפה, בדיבור, ולא רק בלב?

תפילות צריכים להגיד גם בפה, זה יותר חזק, זה יותר מתקבל אם אתה מדבר בפה.

שאלה: פעם הייתי מבקשת המון מהבורא. לפני שהגעתי לחכמת הקבלה הייתי מבקשת מהלב, הייתי בוכה, הייתי מרגישה. ומאז שנכנסתי ללימוד אני מרגישה בדיוק הפוך, הלב רק נאטם, רק נסגר, פחות מרגיש, וגם יש את הבירורים על מה לבקש, איך לבקש. כי היום אני מבינה שלא כל דבר מקבל מענה, ורק התפילה הנכונה והחיסרון הנכון מקבלים מענה. אני כביכול נסתמת ולא מרגישה שיש לי מה לבקש בכלל, למרות שאני אומרת את זה בפה לפני הסדנאות, לפני השיעורים, אני אומרת "אני רוצה לעשות לך נחת רוח", אבל זה בפה. מה עושים?

אני לא יכול להגיד לך. אבל אני מבין את הצער שלך. כשפיו וליבו לא שווים זה צער גדול.

שאלה: האם עשירייה צריכה להגיד תפילה על מצבים של חברות כמו בריאות, פרנסה, זוגיות?

כן, זה חשוב מאוד.

שאלה: כשאנחנו קוראות את התפילה בבוקר, האם אפשר שחברה אחת מקריאה וכולן מקשיבות, או שחשוב שכולנו נגיד בקול רם?

לא, זה לא כל כך חשוב, זה יכול להיות גם כך וגם כך, העיקר שכולן יתכללו.

שאלה: אני בטוחה שלכל החברים והחברות יש תפילה בלב בכל רגע כל הזמן. האם חבר יכול להועיל במשהו בלקשר בין התפילות של החברים לבורא?

כשכולם מתחברים, וכולם רוצים להגיע לבורא עם התפילה המשותפת שלהם, מה טוב, זה מצוין.

תלמידה: אם מרגישים את התפילה, כמו שאמרת לחברה קודם "תפתחי את הלב", אז אם פותחים את הלב לתפילה של החברים, ומתחילים להרגיש באמת את החיסרון הגדול הזה, האם אנחנו צריכים לבקש מהבורא שהתפילות של החברים יתקבלו, כדי שייווצר המגע הזה?

כן.

תלמידה: מחר אנחנו מתכנסים לפעולה חשובה ותמיד בפעולות כאלה מורגשת תפילה של כולנו. זה כבר מתחיל מההכנה, ההרשמה, החשיבות של פעולה כזאת. איך נתכונן לתפילה משותפת שאנחנו רוצים שתפרוץ מהלב שלנו, שתקדם אותנו לצעד שאנחנו רוצים להגיע אליו?

לחשוב על זה מראש, כולם.

תלמידה: ואיזו תפילה צריכה להיות לנו בלב, בזמן האירוע?

"תן לנו כוח, שכל, התמדה, להיות פנויים אליך 'כאיש אחד בלב אחד'", וכן הלאה, כל מה שאתן רוצות להגיד.

שאלה: אפשר להגיד שכוונה אמתית פרטית נמצאת בחיסון של הכלל והכי חשוב לבקש למלא את החיסרון של הכלל תמיד?

כן.

שאלה: בסוף השיעור לחלק מהחברות בעשירייה יש חיסרון לסיכום, ולחלק מהן יש חיסרון לקרוא ביחד את התפילה מהסידור. מפני שאנחנו קצרות בזמן, אנחנו צריכות לבחור בין שניהם. מה אתה ממליץ לנו, סיכום שיעור או תפילה מהסידור?

זה לא אותו דבר. לעשות לסירוגין אולי, פעם זה ופעם זה.

תלמידה: איך להגיע למצב שהפה, הלב והשכל יהיו שווים?

קודם כל שיהיו מכוונים למטרה אחת, לנושא אחד ותבקשו על זה כולכן יחד. אני אומר לכן שילך לכן, אתן די רציניות.

שאלה: מה הוא הכלל? לפעמים זה מרגיש כמו עשירייה שלי, לפעמים כל בני ברוך, לפעמים כל עם ישראל, לפעמים כל העולם.

כן.

תלמידה: האם כולם צריכים להיות כלולים תמיד או שלפעמים מתמקדים?

גם כן.

תלמידה: תמיד צריך להיות לנו מאחורה לדאוג לעולם, לכל עם ישראל, או שאני צריכה להרגיש קודם את החברות שלידי?

קודם כל את החברות.

תלמידה: ואז לכלול את בני ברוך ואז את עם ישראל ואז את כל העולם?

כן.

שאלה: פעמים רבות אני מעלה תפילה מתוך בכי, מתוך כאב, מתוך צער. ובתפילה אני מרגישה שהיא יוצאת מעומק הלב. איך לשלב בה את הצער וגם את השמחה וההודיה?

איך שזה יוצא לך מהלב. יש פנים לכאן ופנים לכאן, יש כל מיני אופני תפילה.

תלמידה: ואיזה צער צריך להיות בתפילה, צער ממה?

אי אפשר להגדיר כי לכל אחד יש צער משלו ואם אין לך צער אז אין. להתפלל מכל הלב שאין בו צער.

שאלה: אם יש מישהו שאני לא אוהבת או לא מסתדרת, איך אני מבקשת על אותו אדם? האם מותר לי לדבר עליו לבורא דבר שלילי?

לא הבנתי. אם יש אדם שאת לא מתייחסת אליו טוב?

תלמידה: אין לי אהבה אליו, לא מתחברת.

לא מתחברת.

תלמידה: אז אני יכולה לבקש מהבורא משהו שלילי עליו?

למה שלילי? למה שלא תבקשי אהבה?

תלמידה: בסדר. תודה.

יופי.

שאלה: כתוב "מה שאין כן נוסח התפילה הוא נתיסד על לבם של חז"ל, מה שהיה בלבם." מה היה בלב חז"ל כשהם כתבו את זה, כשהם רצו לקשור את עם ישראל בירידה ובעלייה? מה היה בליבם?

הם רצו חיבור ושלום.

תלמידה: מה הם רוצים מאתנו?

שליבנו יהיה פתוח לחיבור ולשלום.

תלמידה: בתוכנו, בעשירייה?

בינינו.

תלמידה: בינינו בעשירייה, בינינו כל הכלי? כל ישראל? כל העולם?

כל עם ישראל ואחר כך כל העולם.

תלמידה: ואיך אנחנו קושרים את הקשר אחרי שקשרנו אותו בינינו, לעם ישראל?

אם קשרנו את הקשר הזה בינינו, אז אנחנו רוצים לבקש אותו קשר שיהיה בין כל העם.

תלמידה: איך אנחנו נכנסים ללב של העם, כדי לקשור אותם ביחד?

מתוך מאמצים, הרגלים, פעולות, אנחנו מגיעים לזה.

תלמידה: אילו מאמצים, הרגלים, פעולות?

של חיבור, שבו אני מרגיש את עצמי נכלל בתוך כולם וכולם נכללים בתוכי.

תלמידה: רק בתפילה?

כן, בוודאי.

שאלה: יש משהו בשיעור היום, שאם מחברים אותו לכתבי הדור האחרון, הוא בעצם עושה סדר. כי יש רמה גבוהה שצריכים להגיע אליה, התפילה היא להשתנות, יש חשיבה על הכלל, ואתה בשיעור בוקר כל הזמן אומר לנו לא עכשיו. זו תפילה חזקה שיוצאת עכשיו, אתה מרגיש מאוד קרוב לזה.

מה שיוצא מתוך לב האדם, נקרא תפילה. אז בבקשה, אתן יושבות כאן ומתפללות.

תלמידה: ויש לנו מחר ערב איחוד על זה, רוצים לבנות תהליך לקראת. אני מרגישה שאנחנו בוערות בזה, לא רק מתפללות.

יפה.

תלמידה: אנחנו בוערות להתחיל לבנות את התהליך, את עצמנו, את העולם. איך בונים תפילה משותפת כלפי זה?

תפילה משותפת בין כולם, גברים ונשים, שאנחנו כולנו רוצים להיות מחוברים ללא שום פער והפסק בינינו, שכל הרצונות שלנו יעלו לבורא לתפילה אחת, להיות כאיש אחד בלב אחד וללא שום הרגשת פירוד בינינו, כולנו מחוברים ורוצים להעלות רק בקשה אחת, שהבורא ישרה בינינו.

(סוף השיעור)