שיעור בוקר 28.06.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", חלק מאמרי "שמעתי",

עמ' 627, מאמר קל"ח: "ענין יראה ופחד שבא לפעמים לאדם",

עמ' 657, מאמר רכ"א "רשות הכל"

1. קריין: ספר "כתבי בעל הסולם", מאמרי "שמעתי", מאמר קל"ח: "ענין יראה ופחד שבא לפעמים להאדם".

אנחנו עוברים עכשיו על המאמרים הקצרים של בעל הסולם, נעבור אחר כך למאמרים יותר ארוכים שלו וגם של הרב"ש. יש לנו הרבה חומר.

נקווה, ובטוח שכך זה קורה, שמכל החומר הזה יש לנו התרשמות פנימית, אף על פי שאנחנו לא זוכרים לפרטים את הכול. הכלים שלנו משתנים על ידי שאנחנו לומדים את זה וכך אנחנו מגיעים לסכום מסוים שאנחנו רוכשים ואוספים, מאחסנים במוח ובלב שלנו, ואת זה אנחנו צריכים כדי להיות בהרגשה ובהבנה של אותן הפעולות שהבורא עושה עלינו.

קלח. ענין יראה ופחד שבא לפעמים להאדם

שמעתי תש"ב

"בזמן שבא לאדם בחינת יראה, הוא צריך לידע, ש"אין עוד מלבדו" כתוב. ואפילו מעשי כשפים.

ואם הוא רואה, שהיראה מתגבר עליו, אזי הוא צריך לומר, שאין חס ושלום מקרה, אלא נתן לו השם ית' הזדמנות משמים. והוא צריך לעיון ולמוד, לאיזה מטרה שלחו לו את היראה הזו. מסתמא, הוא בכדי שיוכל להתגבר ולומר "אין עוד מלבדו".

ואפילו אחרי כל אלה, עדיין היראה והפחד לא הלך ממנו, אזי הוא צריך לקבל מזה דוגמא, ולומר: "באותו שיעור היראה צריך להיות בעבדות השם ית'". היינו, שהיראת שמים, שהוא לזכות, צריך להיות בזה האופן של יראה, שיש לו עכשיו. היינו, שהגוף מתפעל מהיראה הזו החיצוניות, כן ממש באותה הצורה של התפעלות הגוף, צריך להיות יראת שמים."

בכל מקרה במה שעובר עלינו אנחנו צריכים להיות במחשבה וברצון שאנחנו נשארים דבוקים בבורא, למרות כל ההפרעות שהוא בעצמו שולח, ושולח אותן אך ורק כדי לחזק אותנו במוח ובלב, כדי שאנחנו נהיה דבוקים בו, ודרך המכשולים האלה נוכל להיות עוד יותר דבוקים, צמודים, להבין אותו, להרגיש אותו יותר.

זה כמו ילד קטן שיושב על אימא ורוצה כל הזמן לברוח ממנה והיא אומרת לו, "תראה, תראה", זאת אומרת היא קצת מפחידה אותו, מסבה את תשומת ליבו שיש כאן משהו לא כל כך נעים, לא כל כך בטוח. ואז הוא נשאר בשקט ועוד יותר תופס אותה ורוצה להיות עליה. כך גם בכל ימי הקטנות שלנו, שאנחנו נכנסים לדבקות האמיתית עם הבורא, בצורה כזאת מלמדים אותנו איך אנחנו צריכים להידבק אליו למרות כל המכשולים. כי כל המכשולים האלו הם דווקא אותן ההכוונות, אותן הסיבות, אותם המקרים שעל פניהם אנחנו צריכים כל פעם להגדיל את הדבקות שלנו בבורא.

אלה דברים פשוטים כביכול אבל ברגע שהם באים אלינו בצורה מעשית, מפני שאנחנו כולנו כלולים רק ממוח ולב, אז המקרים האלה שעוברים עלינו פשוט ממלאים אותנו בפחדים, בחשבונות, בחרדות. הם זורקים אותנו מהדבקות עם הבורא, עם אין עוד מלבדו, ושוב אנחנו נמצאים באילו מצבים שאנחנו חושבים שבאים לנו מהגוף, מהאוויר, ממקרים מהעולם הזה. וזו הבעיה הגדולה ביותר שיש לאדם, שהוא בזה מתנתק מאין עוד מלבדו. ואז אנחנו צריכים מראש להשתדל לבנות כל מיני חיזוקים, חיבורים כאלו, שהם יעזרו לנו לא להתנתק מההפרעות הכי גדולות שיכולות להיות.

וכאן העיקר זאת ודאי הסביבה, אבל חוץ מהסביבה אנחנו כל הזמן צריכים לאחסן בתוכנו במוח ובלב את כל ההתרשמויות האלה, ככל שהיו הפרעות שונות, איך למרות הכל השתדלנו להתגבר עליהן. ככל שנעשה את זה גם בקשר עם הסביבה, זה יעזור לנו ביותר. כי ברגע שאדם בורח מאין עוד מלבדו אז רק הבורא והסביבה יכולים להחזיר אותו לזה.

ולכן אנחנו צריכים להשתדל לקבוע בינינו רצון ומחשבה שבהם אנחנו מייצבים את המצב שלנו יחד כך שאם אפילו אחד נופל במשהו או מתחיל ליפול, אחרים מחזיקים אותו ומחזירים אותו למצב האיזון. האיזון זה נקרא שאני מרגיש בפנימיות שלי שאין עוד מלבדו ואוחז בו ולא יוצא מזה.

שאלה: מה היא אותה ההזדמנות מלמעלה שהבורא נתן לנו? האם זה כמו בחירה?

לא, ודאי שאתה יכול להגיד בחירה, כי יש לך אפשרות או לברוח מהקשר עם הבורא או לחזק את הקשר עם הבורא, אבל זאת לא בחירה, אלה פשוט מצבים שהאדם מרגיש שעל ידם הבורא רוצה לחזק את הקשר עימו. על ידי זה שדוחה אותו מפה לשם, על ידי ההפרעות במוח ובלב, האדם מקבל את המשחק הזה ומחזק את עצמו בזה עוד ועוד, כי באמת כל המצבים שהוא עובר הם רק מאין עוד מלבדו, כך הוא מתקדם לחיבור הקבוע עם הבורא.

שאלה: באותה מידה שהאדם מרגיש פחד כך גם תהיה לו יראת ה', אז מהי אותה יראת ה' שעימה צריך כל הזמן להשוות את עצמו?

יראה כלפי הבורא שיכול לזרוק אותנו מהקשר עימו, שיכול להרחיק אותנו, לבלבל אותנו ברצונות, במחשבות, היראה הזאת צריכה להיות קבועה אצלנו כי עד גמר התיקון, כמו שכתוב "אל תאמין בך עד יום מותך", זאת אומרת עד היום שמת הרצון לקבל. ולכן אדם צריך להשתדל להיות כל הזמן במחשבות ורצונות קשור לבורא. עד כמה שזה מתאפשר.

אנחנו יודעים, מבינים שזה בלתי אפשרי כי הבורא כדי לקדם אותנו צריך להרחיק אותנו. ואנחנו מתקרבים והוא עוד מרחיק, עוד מתקרבים, ועוד מרחיק ועוד מתקרבים, עד ש"על כל הפשעים תכסה אהבה" מה שנקרא. על אף כל ההרחקות, המצבים ההפוכים האלו אנחנו כן נתקרב ונתפוס אותו. זאת כל העבודה. תיקון הכלים.

תלמיד: מהו המנגנון שישמור שלא לצאת במצבים שהבורא מרחיק אותנו?

יש לנו רק מנגנון אחד - הקבוצה, החברה, העשירייה, הקשר שלי עם החברים שנמצא למעלה מההבחנות הרוחניות שנעלמות, כך אני נשאר בכל זאת בקשר עם החברים. ודאי שאז הקשר הזה מאוד נחלש, אבל בכל זאת אנחנו צריכים לראות עד כמה הוא עובד, עד כמה אנחנו יכולים להיאחז בו. אנחנו מראש קובעים סדר יום, שבוע, כל מיני פגישות בינינו וכן הלאה. ולכן זה נשאר ואני מתחזק בזה ועובר ממצב למצב.

משהו קבוע אני חייב להשאיר, אחרת אני בכלל אתנתק ומי יודע מתי הבורא יוכל להחזיר אותי לקשר, אבל אני בעצמי חייב לחזק ולבנות קשרים כאלה בינינו, שהם יהיו כעוגן, ממש כחוט קשר בינינו לבורא. אז אחד נמצא בעלייה, השני בירידה, השלישי בעוד כל מיני מצבים וכן הלאה.

אם אנחנו כולו נחשוב איך לחזק את הקשר עם הבורא ואיך הקשר עם הבורא צריך לעזור לכולנו, דווקא לחברים, שכל אחד יגיד ש"אני אחראי על הקשר הזה בין העשירייה לבורא", בזה אנחנו בונים קשר כזה שלא מתנתקים ממנו.

ועד שמגיעים לתיקונים כאלו, שאפילו אם הבורא חייב להעלות את הרצון לקבל ולהביא לנו כל מיני הפרעות כדי שאנחנו נתקדם על פניהן, ההפרעות האלה לא ינתקו אותנו אלא לרגע, זה מה שנקרא "ככפאו שד", זאת אומרת לרגע קטן, ממש כעקיצה. ואז אנחנו מיד חוזרים לחיבור ולהתקדמות בלחזק את עצמנו סביב הבורא.

שאלה: האם יראת שמיים מבטלת יראה גשמית?

בוודאי. אם הבורא מנהל הכול, מפקח ואחראי על הכול ואין עוד מלבדו, ברגע שאתה דבוק בו, אז וודאי שכל צורות היראה הגשמיות, מה שנקרא הארץ, כל מיני בעיות אחרות שלא באות ממנו, נעלמות. הן לא קיימות אם אין עוד מלבדו.

תלמיד: מה תפקיד היראה הגשמית והאם צריך כל פעם לזכור שתקדם אותנו רוחנית?

אנחנו צריכים להשתדל לעצב אווירה כזו בתוך החברה שלנו, שכל מה שבא, בא לטובתנו כדי לחזק אותנו, את הקשר בינינו ובינינו לבורא.

אנחנו חייבים להיות בטוחים שרק במצבים האלה אנחנו מתקדמים, וכל מצב מגיע רק לצורך זה.

תלמיד: יראה גשמית מורגשת בנו כדבר לא נעים, לא טוב, יראה רוחנית מורגשת אחרת?

יראה רוחנית מורגשת אחרת, ודאי. ברוחניות יש לך מטרה והיראה הרוחנית מביאה אותך למטרה הזאת, מכוונת אותך איך להתייחס לכל המקרים שיש בדרך, ואתה על פניהם מאתר שאין עוד מלבדו.

שאלה: אם בן אדם לוקח אחריות על הדאגה ועל העשירייה שתגיע לרוחניות, איך זה משפיע על היראה הגשמית?

ודאי שאחד משפיע על השני.

שאלה: האם חוסר של יראת ה' היא חולשה בהתפתחות הרוחנית שלנו?

חוסר ביראת ה', ודאי שזה פגם וצריכים להשתדל לעבוד על זה כל הזמן. מה שקורה, קורה אך ורק כדי שתגדל בי יראת ה'.

שאלה: בגשמיות, הפחד מגן בפני מחשבות ופעולות לא הגיוניות שיכולות לפגוע בבריאות, בחיים. איך זה מסתדר אם האדם מתחיל להתייחס נכון לפחד הזה, בגשמיות זה נעלם? כי יוצא שבגשמיות נעלם הכוח שמגונן על כל יצור חי מלבצע פעולות לא רציונאליות. איך הדברים מתחברים?

ברוחניות היראה באה כדי להגדיל תפיסה בבורא ולכן יש לה אותה המטרה כמו ליראה בעולם הזה. גם בעולם הזה היראה באה כדי להראות לי שאני צריך להיזהר ממצבים מסוימים, וגם ברוחניות היראה באה כדי שאזהר לא להתנתק מהבורא.

תלמיד: הפחד הגשמי הוא הכרחי כדי לשמור על האדם מביצוע כל מיני פעולות לא נחוצות או מסוכנות. כלומר, אסור לבטל אותו, הוא מגן על האדם.

כך גם ברוחניות, היראה שבאה לי נשארת והיא הופכת להיות לכלי שבו אני מתקדם ביראת ה'. הבורא יכול לעשות לי את כול המקרים והמצבים ואני על פני זה בונה את הדבקות אליו. היראה שאני מרגיש ממה שהבורא משחק איתי, באה כדי שאני כל הזמן אפתח רגישות אליו, דבקות בו, כי אחרת אני לא אוכל להתקדם.

תלמיד: כלומר, הפחד שמגיע לאדם בגשמיות נשאר וכדאי לקחת אותו כדוגמה של היראה שצריכה להיות בפני הבורא, אבל הפחד הגשמי לא צריך להתבטל כפועל יוצא מכך?

זה לא פשוט. אנחנו עוד נדבר על כך, הרבה מזה נפגוש עוד בדרך.

שאלה: ראינו שפחד הוא כלי מאוד חזק ונראה שלפעמים אנחנו צריכים לעורר פחד, לפעמים הפחד מעורר אותנו. איך ומתי לעבוד עם פחד כדי לזרז את הזמנים?

פשוט לא למחוק את הפחדים והחרדות שמתעוררים בנו ולעבוד איתם. אנחנו לא זורקים אותם וגם לא מפתחים אותם, אלא העיקר ללכת דרך הקבוצה לבורא ובדרך, כשאנחנו מרגישים כל מיני פחדים, הפחדות, מצבים לא נעימים ולא ידועים, אז לעבוד איתם, לחזק בזה את הרגשת אין עוד מלבדו. כל הצורות שמגיעות, הן כביכול מבטלות בנו את ייחודיותו של הבורא בכל מצב ומצב, אבל אנחנו עובדים דווקא מולו, בלבד.

תלמיד: בחיים אתה מתבייש, פוחד כל כך מדבר גשמי, לו רק הייתי כך מתיירא מפני הבורא. אבל כשאין פחד, מה עושים, איך לעורר אותו?

אם אין יראה, סימן שאנחנו לא משתמשים בכל האמצעים שיש לנו כדי להתקדם, שאנחנו לא מספיק רגישים לאותן הפרעות שיש לפנינו. זה לא הפחד שצריך להיות, כשאנחנו ממש מפחדים ממשהו כמו בעולם הזה, זה הפחד מפני שאנחנו לא דבוקים בבורא. יציאה מדבקות בבורא או ראייה שאנחנו לא דבוקים מספיק בבורא, כבר צריכה לעורר בנו פחד.

כמו שכתוב בתהילים, "הסתרת פניך הייתי נבהל", שברגע שאדם מרגיש שהבורא קצת נסתר ממנו הוא כבר נבהל מזה.

שאלה: יש פחד בפני הבורא ויש יראת ה', זה כתוב ב"שמעתי", שם הוא קורא לנו לפחד מהבורא או להתיירא מפניו. אם כן, למה אני צריך לשאוף, לפחד, או להיות ביראה בפניו?

הייתי אומר, שהרגשת החרדה באה כשעדיין הדבר לגמרי לא מבורר, וכשהוא כבר מבורר יותר והכלי ברור אבל עוד לא מתוקן, אז אפשר להגיד שזה פחד. חרדה זה החצי הראשון של חוסר הדבקות בבורא, ופחד זה כבר החצי השני.

שאלה: בעל הסולם כותב שברגע שמופיע באדם פחד, הוא צריך לחקור לאיזו מטרה נשלח לו אותו הפחד, והמסקנה ממנו שאין עוד מלבדו. מהו אותו מחקר ואותה למידה? האם זה הכול כדי לברוח בצורה כזו, כלומר הכול מהבורא?

לא, אנחנו לא יכולים לברוח מזה. אנחנו צריכים לראות מה היה לנו ואיך הגיע אלינו הפחד שאנחנו רוצים לברוח ממנו ברגע הראשון. אחר כך אנחנו מתחילים להבין שזה בא מהבורא כדי שאני אעבוד עם ההרגשה הזאת, כי ההרגשה הזאת מביאה לי את עומק הכלי החדש שאני צריך לקבל ולרכוש אותו. והפחד הזה צריך להתמלאות עם אור הביטחון בבורא, דבקות בבורא למעלה מהפחד דרך הקבוצה, דרך חברים, ביגיעה שלי. ויוצא שאותו כלי של פחד, הוא כלי ריק חדש, שנותן לי אפשרות לדבקות חדשה וכך להתקדם.

זאת אומרת, אי אפשר להתקדם ולעשות צעד קדימה אם אנחנו לא מרגישים פחד, אי נעימות, חרדה וכן הלאה. זו הרגשה של הכלי החדש. תסתכלו על תינוק, איך הוא גם רוצה וגם מפחד. כל הזמן הוא רץ אליכם וכל הזמן נמצא בתנועה - הוא לומד את החיים. מצד אחד יש לו משיכה מאוד גדולה לקבל הכול ולדעת הכול, מאידך הוא נמצא במצבים הפוכים, ודורש מהגדולים כל הזמן שיעזרו לו, ובוכה כשאין צורך, ומשתמש בזה כדי שנעזור לו וכדי למשוך את תשומת הלב אליו.

זאת העבודה שאנחנו צריכים לעשות. כך להתייחס לבורא, ובצורה כזאת כמו תינוק מושכים אותו, נמצאים עימו, דורשים ממנו לגלות יותר ולהשתמש בזה יותר. תתארו לעצמכם עושים זאת ממש באותם השלבים, כמו שהילד הקטן עושה את זה. בואו נעשה כך בינינו לבורא ותראו עד כמה שזה עובד.

תלמיד: אצלנו לכל אחד יש את הפחדים שלו והסיבות שלו, כל מיני אירועים ועניינים אינדיווידואליים. האם אני צריך לנסות להבין למה דווקא המאורע הזה הפחיד אותי?

אין איך לברר את הדברים האלה, לעשות בירורים ואנליזות על המצב. קודם כל אני צריך להגיע להידבק עד כמה שאני יכול. אחרי שאני דבוק במשהו, מהנקודה הזאת אני יכול להתחיל לברר את המצב שעברתי ולמה הבורא עשה לי את זה.

למה עשה כך זה ברור, כדי שאתקדם, אבל זה לא מספיק. זאת אומרת גם, במה הוא עשה לי את זה? באיזה סוג? באיזו הפרעה? באילו דברים? וכך לאט לאט אני מתקרב לבירור המצבים.

תלמיד: אני יכול להביא את הפחד הזה לעשירייה?

לא. בגלל שאנחנו כולנו מתקדמים יחד, אז בכלי שלנו נכללים כבר כל המצבים האלה וכך אנחנו מתקדמים. אבל לדבר על זה ולבלבל את החברים זה לא מתאים וזה לא נהוג. עוד נלמד את זה.

שאלה: כשיש לי יראה מהבורא, זה אותו הדבר כמו שיש לי יראה מהעשירייה שלי?

זה צריך להיות כך. עד כמה שאפשר להרגיש כך זה טוב.

שאלה: איך ליישב בין יראת ה' לבין השמחה לעבוד אותו? למשל, אני יכול ליהנות לעבוד ברוחניות, אבל מבלי שבהכרח יהיה לי יראת ה'. אז איך אפשר לגייס או ליישב, בין יראת ה' או הפחד הזה, לבין השמחה מהעבודה?

צריכים לראות את גילוי היראה כדבר הכרחי בדרך. יש הרבה פעולות בחיים, במיוחד במקצועות שיש בהם הצלחה והפסד, כמו במקצועות הספורט השונים וגם מכוניות מרוץ, שבהן אדם יכול גם להפסיד וגם להרוויח בגדול. אפילו מטפסי הרים, ועוד כל מיני תחומים שבין רווח להפסד – ודווקא בגלל זה יש להם תענוג. ואם נתעמק בכל מה שאנחנו עושים בעולם הזה, אז נראה שכל העבודות שלנו, כל החיים שלנו הם בעצם נכללים מיכולת להפסיד ויכולת להרוויח.

ולכן אני חושב שאנחנו צריכים לייצב את עצמנו נכון. שאי אפשר להתקדם בלי הפסד ואי אפשר להתקדם רק ברווח. אלא אנחנו מתקדמים בשתי הרגליים, בשני הקווים ולא יכול להיות האחד ללא השני - כי זה בא ומראה על זה, וזה מתקן את זה. ואם לא יהיה קלקול בצד שמאל לא יהיה תיקון בצד ימין. וכך אנחנו צריכים ללכת.

לכן היראה והפחד צריכים להיות עד הרגע האחרון בדרך, והתיקון גם צריך להיות כך. לא יכול להיות אחד ללא השני, כי אנחנו נבראים ואנחנו מתקיימים רק מתוך גילוי הפירוד שלנו, הריחוק שלנו מהבורא. ואם הפירוד, הריחוק הזה לא יופיע בנו באיזו צורה שלילית, אז אנחנו לא נוכל לעשות כלום. לכן עלינו להיות בכיוון נכון בחברה, ולהחזיק זה את זה וכך אנחנו מתקדמים.

שאלה: המלצת לבצע כל בירור, כל ניתוח מתוך מצב של דבקות. תוכל להרחיב קצת מהו אותו מצב?

אחרת אנחנו לא יכולים לעשות בירורים נכונים, אם לא נעשה את זה ממצב של מקסימום וכמה שאפשר בקשר בינינו. כי איך אני יכול לגשת לאיזה מצב ולהסתכל עליו בצורה נכונה אם אני מקודם לא מאזן את עצמי?

כמו שאתה מודד משהו עם איזה מכשיר. אז אתה צריך קודם כל לאפס אותו, לכוון אותו, שהכול יהיה לפי האפס ואז להתחיל את הבדיקה והמדידות. ואז לעשות בירורים עם ההבחנות.

לכן אנחנו צריכים קודם כל לייצב את עצמנו בקבוצה, בחיבור בינינו. ואחר כך לראות מה קורה לנו. מה הבורא רוצה מאתנו? מה אנחנו יכולים לדרוש ממנו?

אבל קודם לייצב את עצמנו, ואולי בזה שאנחנו מתחילים לייצב את עצמנו, כבר ברור לנו מה לעשות הלאה ואנחנו לא צריכים אפילו לפנות אליו. או פונים, אבל בתביעה או במשפט אחר לגמרי.

שאלה: הקשר בין הפחד להתרחק מהבורא והיראה מהבורא, מה הקשר ביניהם?

הרגשה שאתה מתרחק מהבורא מגיעה לך מלמעלה, ואנחנו צריכים לעבוד בינינו כדי להתקרב בינינו. במידה שמתקרבים בינינו אנחנו מתקרבים לבורא. יראה כלפי הבורא היא לא מזמינה ולא באה כתוצאה מריחוק או קירוב, אלא היא באה יותר מפיתוח הכלים שלנו, והעלאת רגישות שזה מעלה בנו.

הדברים האלה הם קשורים זה בזה, אבל חוץ מהם יש עוד כמה הבחנות שאנחנו נעבוד איתם בדרך. הרבה מאוד הבחנות מתפתחות בנו עכשיו ואנחנו עדיין לא מסוגלים לסדר אותם ולא לראות קשר ביניהם. אבל לאט לאט זה יסתדר, אנחנו נעשה בהם סדר.

תלמיד: אפשר לומר שפחד זה מה שמגיע מהבורא, ויראה זה מה שאנחנו בונים?

הכול בא מהבורא רק בצורה ישירה או בלתי ישירה. על זה עוד נדבר.

שאלה: הפחד שאתה מדבר עליו הוא פחד על החיים שלך?

לאו דווקא.

שאלה: האם יראה יכול לנבוע מתחושת אשמה?

כן. אתה צודק. יוכל להיות.

שאלה: מה מפריע למצב של יראה, והאם אדם ללא יראה מנותק מרוחניות?

זה כמו בחיים שלנו, אנחנו לא יכולים להתקשר לסביבה ללא יראה, כי אז אנו עלולים להזיק לעצמנו, ולעשות כל מיני דברים שמזיקים לאחרים או לסביבה. זאת אומרת, יראה זו הרגשה הכרחית.

אבל יש הבדל בין יראה ופחד. זה אזור מאוד מיוחד ששייך ליציבות הכלי. אנחנו צריכים לעבוד על זה, נקווה שהחברים ימצאו לנו חומר בנושא ונוכל ללמוד אותו בימים הקרובים.

שאלה: האם הפחד הזה מהווה סוג של הזמנה מצד הבורא כדי לצאת מעצמנו, כדי לחזק, לאשרר שזה בדיוק מה שאנחנו צריכים?

כן.

שאלה: האם זה בסדר להרגיש שהבורא לא רוצה להגיב לתפילות שלנו, ואיך זה עוזר לנו?

אני לא יודע לענות על זה. אם הבורא לא רוצה להגיב לתפילות שלנו, זו ההחלטה שלו, וכמובן שזה לטובתנו.

שאלה: איך פחד שאני מרגיש כרגישות מוגברת, יכול לסייע לכלי המשותף של העשירייה? איך אני יכול להוסיף אותו לכלי המשותף של העשירייה?

הוא שייך לכלי המשותף. כל הפחדים הפרטיים שלנו, כי בכלל אין לנו משהו פרטי, אחר כך אנחנו מגיעים למצב שהמשפחות, הילדים והעסקים שלנו ומה שלא יהיה, הכול שייך לכלי אחד. לאט לאט אנחנו רואים שכל האנושות שייכת לכלי אחד. וודאי שהפחדים והחרדות שלנו הם אך ורק כדי להגדיל את הכלי הזה.

תלמיד: אני מדבר על הפחד לבייש את המלך, איך אני משתמש בזה כדי להגדיל את החשיבות, ולהפוך אותו לפחד של העשירייה?

הוא כותב על זה, שיש לאדם פחד שלא תהיה לו יראת ה', יש לו פחד שהוא לא יוכל לעמוד על שמירת כבוד המלך, אלו פחדים מאוד מכובדים.

תלמיד : כן, זה באמת פחד כזה שאין לך פחד או שחסרה לך הרגשת בושה מזה שאתה משתמש בכלים דקבלה שלך. ממש מורגש שהפחד הזה בונה את הכלי, האם זה נכון?

הפחד בונה את הכלי, ברור, ואת כל ההתקדמות שלנו. תסתכלו על תינוקות, אצלם זה ממש מורגש. קודם הוא מפחד ממשהו, ואחרי שעזרתם לו להכיר את הדבר, ושאין לו ממה לפחד, הוא מתחיל לגשת אליו בצורה עדינה, אבל לאט. הוא מסתכל עליך, ונוגע, וככה לאט לאט. כך בדיוק העבודה הרוחנית שלנו, כמו שאנחנו רואים בגשמיות אצל ילדים קטנים.

תלמיד: האם אנחנו צריכים להשתמש בחיסרון הזה? נניח אני מרגיש משהו כשאני משתמש בכלים גדולים של קבלה, ואני מרגיש שאני לא מתבייש בזה שאני גאוותן. אני מרגיש שחסרה לי תחושת בושה. האם אפשר להשתמש בפחד כי אני חושש שאני יכול להשתמש בכלים האלה בלי צמצום. האם אפשר להשתמש בחיסרון הזה בתפילה שלנו כדי לבקש שיהיה לנו צמצום יותר חזק יותר?

כתוב "לך לאומן שעשני". זאת אומרת אם אתה מדבר על הכלים שהבורא ברא בך, מהם אין לך בושה, אבל אתה צריך לברר בדיוק איך אתה יכול למיין אותם ולהביא אותם לתיקון בדרגה הנכונה.

ודאי שכל מה שיש לי בא מהבורא, אני לא בורא לעצמי, לא עשיתי שום דבר לעצמי, ולכן אין לי במה להתבייש, זה אני. אני צריך להתבייש רק אם לא עשיתי מאמצים אפשריים לתיקון שלי, היינו להתכללות שלי בעשירייה, ולדחוף את כולם לבורא. בזה אני צריך להתבייש, בהזדמנויות שקיבלתי מהבורא, ולא ניצלתי.

אבל מה שלא הצלחתי, אין מה לעשות, כך כיוונו אותי מהשמיים. לכן "לך לאומן שעשני", מדבר על כל אותן נטיות, תכונות שלי שאיתן אני לא יכול לעבוד, אבל אני משתדל לקחת מתוכן עוד ועוד חלקים ולתקן אותם ככל האפשר.

שאלה: אמרנו קודם שחרדה זה החצי הראשון של חוסר דבקות בבורא, ופחד זה החצי השני. בחרדה יש עניין שהרבה פעמים נמנעים, זאת אומרת החרדה מובילה את האדם להימנעות מהתמודדות. איך מתגברים על זה?

אז נמנעים מהתמודדות, מה לעשות? צריכים למיין את הדברים האלה בתוך העשירייה. הבירור יכול להיות רק בתוך העשירייה, ואז תראה פחדים, חרדות, וכמה אני יכול או לא יכול להיות איתם. יש פחדים וחרדות אישיים שלא ממש שייכים לעשירייה, אבל הם מאוד מפריעים לנו להתקדם לדבוק בחברים ובבורא. זו עבודת האדם עם עצמו, ועם הבורא. לא על כל דבר אפשר לספר לכולם, ואפילו לא לחברים הקרובים, אלא זה בינו לבורא.

שאלה: קיימת יראה בלי אהבה, או שיראה ואהבה תמיד מגיעות יחד?

יראה ואהבה מגיעות יחד. לא יכולה להיות אהבה בלי יראה, אבל יראה יכולה להיות בלי אהבה, נלמד איך לעבוד עם זה.

שאלה: האם לפי גודל היראה האדם יכול להסיק שהוא מתקדם בעבודה, ואפילו באיזו מידה הוא מתקדם?

לפי גודל היראה וודאי שהאדם מתקדם בעבודה. בהמשך נצטרך לברר איזה סוגי יראה יש. בזוהר, בהקדמה לספר הזוהר יש מאמרים שלמים על היראה. המצווה הראשונה היא יראה. נכין לנו חומר על זה, ואז נראה מה לעשות ואיך לעבוד עם היראה.

שאלה: האם היראה מפני הבורא יכולה להיות עד המחסום, או שהיראה האמתית מפני הבורא מופיעה רק לאחר הכניסה לרוחניות?

יש יראה לפני המחסום, ואחרי המחסום, היראה מלווה אותנו עד סוף הדרך. היראה היא תוצאה מהכלים שעדיין לא נמצאים בתיקון השלם.

שאלה: איך עוזרים לחבר אם הוא מאבד אחיזה בבורא עד כדי כך שהוא לא מצליח לקשור את המצב אליו?

אז מה? הוא משתדל. הכול קורה.

שאלה: איך לעבוד עם תכונה כמו פחד חזק מבושה?

פחד חזק מבושה דורש בירור. ממה הפחד, למה הבושה, למה אני קושר את שני הדברים האלה את הפחד והבושה ביחד, ולמה זה ניתן לי כך. צריכים לברר את הדברים האלה, תחשוב על זה.

שאלה: מה לגבי פחד לא על עצמי, אלא פחד עבור החברים שלי, פחד עבור הילדים, או על העם שלי. איך להתמודד עם פחדים שהם לא עבור עצמי?

אלה פחדים שצריך לשייך לבורא, ולהתפלל אליו. הם באים כדי שנפנה למקור, שזה הבורא, ונבקש ממנו שיאזן אותנו, שיקשור אותנו יחד, ושייתן לנו אפשרות לעזור לכולם וכן הלאה.

קריין: עמוד 657 כתבי בעל הסולם מתוך מאמרי "שמעתי" רכא. "רשות הכל"

רכא. רשות הכל

שמעתי

"אין כלי יוצא מרשותו, אלא כשממלאים אותה בדבר אחר. אבל בריקנות אי אפשר לה להיות. לכן, כיון שהוא ברשות הס"א, וודאי הוא שצריכין להוציאה, לכן צריכין להשתדל למלאותה בדברים אחרים. לכן ההכרח הוא שימלאנה באהבה. כתוב, "ואז ימשוך אחריה מאהבת עצמו".

אם נמצאים במצב שלא יודעים מה בדיוק לעשות במצב הזה, עם הרצון, עם הכוונה, עם הנטייה, תחשבו על אהבה - איך אנחנו ממלאים את המוח והלב שלנו, הפעולות שלנו, היחסים שלנו במקסימום אהבה, ככל האפשר, ואז בטוח תהיו בכיוון הנכון לתיקון הנכון. פשוט מאוד, בכל מצב ומצב שלא יודעים מה לעשות, תמלאו את המצב הזה באהבה, ביחס יפה לזולת.

שאלה: האם יש סתירה בעבודה שלנו שמגיעה מפחד?

העבודה שלנו היא תמיד בסתירה, אנחנו תמיד נמצאים כנבראים מול הבורא, במרחק זה מזה שאין יותר גדול ממנו. אנחנו פשוט נמצאים בצורה הפוכה, בתכונה הפוכה, שאין כמוה במציאות. לכן כשאנחנו הולכים להתקרב ולהתקשר בינינו זה רק על ידי זה שאנחנו בונים בנו את אותן התכונות שיש לבורא, כי בנו יש תכונות הפוכות, וכך אנחנו מתקדמים.

שאלה: אחרי שאני מקבלת מכה מהי הפעולה הדרושה בעשירייה?

העשירייה צריכה בכל פעם שיש גילוי של מכה פרטית של אחד מחבריה להשתדל להידבק להתחזק ולהתחבר למעלה מהמכה, ואז המכות האלה יהיו ממש לטובתם.

שאלה: מה זה אומר שהגוף מתפעל מהיראה החיצונית?

הגוף מתפעל, אני מפחד מיראה. מיראה חיצונית או פנימית, זה לא חשוב. האמת שאין חיצונית או פנימית, "אין עוד מלבדו", הבורא מעורר את כל הדברים האלה או דרך הסביבה או דרך הטבע או בצורה כזאת שזה ממנו אבל אני לא רואה שזה בא ממנו, ופתאום אני מתחיל לפחד ממשהו לא ידוע, וכן הלאה. תמיד זה בא מהבורא. בסופו של דבר את החשבון אנחנו צריכים לסגור עימו, רק שלסגור עימו את החשבון האדם לא מסוגל לבד, גם אם הוא חושב שהוא קרוב לבורא, ועכשיו הוא זקוק לו, אלא הכול דרך הסביבה. הוא חייב להתקשר לסביבה ודרך המערכת הסביבתית הוא יתקשר לבורא.

תלמיד: מה לעשות אם אנחנו מקבלים פחדים פיסיים כל כך חזקים שאדם לא מסוגל להתגבר עליהם במשך זמן רב מאוד, אפילו שנים?

זה לא חשוב שהוא לא יכול, אולי עכשיו הגיע הזמן שהוא יוכל. וחוץ מזה תבינו שיש דברים לא נעימים שאנחנו לא יכולים להתגבר עליהם בבת אחת, אבל על ידי הרבה מצבים של התגברות אנחנו כן מתגברים עליהם. לכן יש כאן עניין שצריכים עוד ועוד להוסיף ביגיעה.

תלמיד: איך בדיוק עוברים מפחד פיסי לפחד רוחני?

על ידי זה שקובעים שהכול בא מהבורא.

תלמיד: אם יש רק אהבה ופחד, האם אנחנו לא רוצים להתעלות מעל הפחד, האם הפחד הזה הוא לא האגו שמדבר?

לא, פחד הוא לא האגו, פחד הוא תוצאה מחוסר אהבה.

שאלה: אם כבר מדברים על הפחד, למה הכוח העליון גורם לי לפחד כשאני חושבת עליו?

כי עדיין אין לך אחיזה בו ואת לא יודעת במי ובמה את צריכה להיאחז, אבל אם תתחברי דרך הסביבה זה יהיה בסדר.

שאלה: האם פחד לא להגיע לתיקון בחיים האלה זה פחד גשמי או רוחני?

גשמי.

שאלה: שמענו ממך, אם תלך עם הבורא לא תפחד מכלום, "גם כי אלך בגיא צלמוות לא אירע רע". כיצד צריך האדם לבסס בפנימיותו גם את יראת הבורא וגם את הביטחון?

יראה וביטחון הן תכונות שצריכות להיות יחד. זו לא בעיה, הן דווקא תומכות זו בזו. אם לא תהיה יראה אז לא יהיה ביטחון. בשביל מה אני צריך ביטחון? רק כדי לחפות על הרע.

שאלה: איך האדם יודע שיש לו את הסוג הנכון של הפחד, את היחס הנכון, האם כל הפחדים יכולים לקדם את האדם?

בסופו של דבר כן, ודאי.

שאלה: מה זה אומר להתגבר על הפחד ולומר "אין עוד מלבדו". האם האדם עושה את זה בעצמו?

אדם לא עושה שום דבר לבד, אלא בקשר שלו עם הקבוצה ועם הבורא הוא מגלה את מצבו האמיתי ואת היחס לכל ההבחנות במצב, ולפני כן הוא צריך לייצב את עצמו כך.

שאלה: אם נתגבר על הפחד ונגיע למצב של אין עוד מלבדו, האם המצב הזה הוא כבר מעשה של השפעה כלפי הבורא?

כן.

שאלה: איך לדעת מתי צריך יותר להתגבר ומתי יותר להתפלל?

אני חושב שתמיד צריך את שניהם - להתגבר עד שמגיעים לתפילה. ההתגברות האמיתית היא כשאדם מגלה שחוץ מהתפילה אין לו מה לעשות.

שאלה: האם הפחד מהעשירייה הוא שיהיה רצון פנימי עמוק לא לאכזב אותם, ואם נרגיש זאת, האם זה כמו פחד מהבורא?

לפני כן צריך להרגיש פחד מהבורא ואז לראות.

שאלה: אנחנו מדברים על אהבת הזולת, ואני רואה שאני מתקשה להיות בקשר פיזי עם אנשים, האם זה בסדר?

פיזית זה לא חשוב, לא סתם אנחנו רואים איך התפתחה מערכת הקשר סביב כדור הארץ, אנחנו נמצאים בכל היבשות ואנחנו יכולים להיות בקשר כמו שאנחנו נמצאים בחדר אחד, לכן פיזית זה בכלל לא חשוב. עכשיו יש לנו שוב גל פנדמיה ומי יודע איזה עוד גלים יגיעו כך שלא נוכל להיפגש פיזית. אנחנו צריכים השתדל לקבוע בינינו קשרים שיהיו במקום מפגשים פיזיים. הגענו לזמן חדש, אין מה לעשות.

תלמיד: אבל אני רואה שאני מתרחק מהזולת בכוונה בגלל שאני לא יכול לאהוב אותו. אני לא יכול להיות בחברת אנשים הרבה זמן.

אתה צריך להבין שגם לפני כן לא אהבת אותם, רק זה לא היה ברור לך, וכעת אתה מגלה כמה אתה רחוק מהם מפני שאתה לא רוצה לאהוב אותם, זאת אומרת ש לך כבר יחס לאהבה, לחיבור איתם וזו כבר התקרבות.

אבל לגבי הקשר הפיזי אני מיום ליום יותר בטוח שזה לא ילך כל כך. יהיו בעיות, מלחמות, ומכשולים שיפריעו להתקשר ולהגיע לכל מיני מקומות, וגם אם אתה מגיע זה יהיה יקר והעולם לא מתקדם לכיוון פיננסי טוב. לכן אומנם היינו רגילים להתחבר, אבל זה לא יקרה. אני חושב שלפחות מפגשים אזוריים תוכלו לעשות, תנסו, אבל לא מפגשים יותר גדולים.

לאחרונה מזמינים אותי לכנס דרום אמריקאי בברזיל, בצ'ילה, לכנס צפון אמריקאי שעכשיו מתכננים, או ברוסיה, מה אני אעשה? אלו הוצאות גדולות ומה זה ייתן לי? גם לא כולם יכולים להגיע למקום הכנס. ואם 10% נגיד יכולים להגיע ממדינות אמריקה לאותו כנס, אז לשם מה לי לטוס לשם, האם כדי להיות בקשר עם אותם 10%? לכן עדיף שכולנו נהיה בקשר כמו עכשיו. אנחנו צריכים להיות מכוונים יותר לכנסים וירטואליים.

שאלה: אנחנו לומדים שהרצון לקבל לא נעלם, אבל אנחנו יוצאים משליטתו, האם זה יקרה גם עם הפחד?

כן. זו שאלה כללית. התכונות שלנו לא נעלמות, מה שהבורא ברא הוא ברא וזו הנצחיות, והוא גם מגלה את התכונות הנצחיות שבנו, רק הוא מגלה אותן לסירוגין כדי שנלמד איך אנחנו יכולים להתאים את עצמנו אליו. לכן בתכונות שלנו אין רע ואין טוב רק בשימוש שלהן.

לכן את כל צורות היחסים שמתגלות עכשיו בעולם, ואת העיוותים שיש בכל אחד, אנחנו צריכים כדי לקשור אותם לבורא, וגם כי בו אנחנו נתקן את הכול.

שאלה: את כל הכלי אנחנו צריכים לתקן באהבה, האם גם היראה מתוקנת באהבה?

ודאי. אם יש אהבה, אז האם יש מקום ליראה? ודאי שלא, "על כל פשעים תכסה אהבה". נקודה.

שאלה: במאמר האחרון נאמר שהכלי לא יכול להיות ריק, ברגע שהוא מפסיק להתמלא ברוחניות מיד מתחיל להיכנס לשם מילוי אגואיסטי. נניח שחבר בעשירייה לא מסוגל להרים את עצמו ולחזור למסלול ולהיות איתנו, האם זה מעיד על כך שלא הקפנו אותו מספיק באהבה?

אנחנו נמצאים בדרך ועדיין לא נכנסנו לעבודה רוחנית אמיתית, כלומר צמצומים, מסך ואור חוזר, קביעת הקשר שלנו על ידי זיווג דהכאה, ולכן אני לא יכול להגיד. תנסו "כל אשר תמצא ידך לעשות בכחך עשה". 

.

(סוף השיעור)