שיעור בוקר 02.09.2024 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", חלק "אגרות", עמ' 506,

מאמר "ששים רבוא נשמות"

קריין: ספר כתבי בעל הסולם. עמ' 506. מאמר "ששים רבוא נשמות".

ששים רבוא נשמות

"אמרו, שיש ששים רבוא נשמות, וכל נשמה מתחלקת לכמה ניצוצין. וצריך להבין, איך אפשר שהרוחני יתחלק, כי מתחילה לא נבראה רק נשמה אחת - נשמת אדה"ר.

ולענ"ד, שבאמת אין בעולם יותר מנשמה אחת, כמ"ש, (בראשית ב, ז) "וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים". ואותה נשמה מצויה בכל בני ישראל, אצל כל אחד ואחד בשלמות, כמו אצל אדה"ר. כי הרוחני לא יבא בחיתוכים וחילוקים, שזה דווקא מִגִּדְרֵי הגשמיים. אלא מה שאמר שיש ששים רבוא נשמות וניצוצי נשמות, נראה שזה מתחלק בכח גופו של כל אחד ואחד. דהיינו, בתחילה הגוף חוצץ ומונע זוהר הנשמה ממנו מכל וכל, ובכח התורה והמצווה נזדכך הגוף, ולפי המדה שנזדכך, באותו השיעור מאירה הנשמה כללית עליו.

לכן נעשה בערך הגוף הגשמי ב' בחינות. בחינה א', שמרגיש את נשמתו לפרט מיוחד, ואינו מבין כי זהו כלל ישראל, וזה באמת פגם, לכן גורם ביחד עם הנ"ל.

בחינה ב', שאינו מאיר עליו באמת אור נשמת ישראל בכללות כח הארתה, אלא בחלק הימנה, פירוש, לפי המדה והשיעור שזיכך את עצמו, בבחינת השבתו אל הכלל.

והסימן אם נתתקן הגוף בשלמות, בשעה שמרגיש שנשמתו נמצאת בכל כלל ישראל, בכל אחד ואחד מהם, ולכן אינו מרגיש ג"כ את עצמו לבחינת פרט, כי זה תלוי בזה, ואז הוא תמים בלי מום, ושופע עליו באמת הנשמה בכל כחה, כמו שהופיעה באדה"ר, בסוד, "מָאן דְּנָפַח מִתּוֹכוֹ נָפַח" [מי שנפח, מתוכו נפח].

וז"ע ג' זמנים לאדם.

א. בחינת ניצוץ מנשמה, סוד הפעולה בדרך התנוצצות, בסוד שָׁרֵי וַאֲסַר [התיר ואסר].

ב. בחינת נשמה פרטית, חלק אחד מששים רבוא, ונשלם בסוד הקביעות, אבל פגמו עמו. דהיינו, שגופו אינו יכול לקבל בחינת כללות הנשמה, ומרגיש את עצמו לפרטיות, שזה עדיין מסבב לו הרבה יסורים של אהבה.

ואח"כ מתקרב לשלימות, סוד הנשמה כלליות כנ"ל, כי כבר נזדכך הגוף וכולו קדש להוי' ואינו עושה שום שיעורים ומסכים ונכלל כולו בכלל ישראל.. ... .... ... ...

אִיתָא, "וַאֲפִילּוּ גַּבְרָא חָדָא אִי יִתְקְרֵב קַמֵי מָארֵיהּ בִּתְיוּבְתָּא שְׁלֵימָתָא מִיָּד יֵיתֵי מַלְכָּא מְשִׁיחָא" [למדנו, ואפילו איש אחד, אם יתקרב לפני אדונו בתשובה שלמה, מיד יבוא מלך המשיח].

ונראה פירושו, דהנה אמרו, (שהש"ר פ"א, ועוד) "שקול משה כנגד ששים ריבוא". וצריך להבין, כי לפי זה נמצא ב' פעמים ששים ריבוא נשמות, נשמת משה, ונשמות ישראל.

והאמת נראה כנ"ל, שלא נמצא יותר מנשמה אחת, שנודע לפי שערים של כל נפש ונפש שמזדככת ומטהרת א"ע מזוהמתה.

לכן בהתקן כל הנפשות, ימשיכו אליהם כל בחינת הנשמה העליונה של אצילות לכל נפש ונפש, כי הרוחני אינו מתחלק, ואז, (זכריה יד, ט) "והיה ה' למלך על כל הארץ". לכן בעוד שחסר נפש אחת משלימות הטהרה, תחסר המשכת קדושה זו בכל נפש ונפש מישראל.

וגם בהיטהר נפש אחת מישראל עצמה מכל זוהמתה, אז תמשיך אליה כל בחינת הנשמה דאצילות, וְאָגָבָה יתוקנו כל נפשות דורה, וז"ע שתלוי זה בזה הרבה כמ"ש, (סנהדרין יא.) "ראוי היה שתשרה שכינה עליו, אלא שאין דורו ראוי לכך".

ותוכן הדברים מפלאי תמים דעים, שאותה הנשמה שזכתה להיטהר, מיד היא מתאמצת לעלות חן הדור ולבקש עליהם, עד שמעלה כל הדור שלה למעלתה.

וז"ס, "שקול משה כנגד ששים רבוא". כי כיון שהיה רועה נאמן שלהם, על-כן היה לו אותה הקדושה שראויה לכל הדור, והבן.

ובאמת, בכל פרט ופרט נמצא כל הכלל, מפני שבאחרית, סוף כל סוף, יתאחדו כל הנפשות לבחינה אחת, בסוד, תשובתם לשורשם הרוחניים, לכן כל מה מהנסים והנפלאות וכל בחינות המסעות שעברו על כל העולם בשית אלפי שני [בששת אלפי השנים], צריכים לעבור על כל נפש פרטית, והנפש הטובה, שואבת אליה מכל בחינות הקדושה שלפניה ולאחריה, והנפש הרעה להפך.

וסוד העתים המתחלפים עליו, הוא בחינת דורות, אלא שכל דור ודור מתנהג כפי השופט שלו, סוד השכל השופטו, לפי שמקבלת מהקדושה בזמן ההוא.

לכן כל נפש מוכן לשאוב בתוכו נשמת משה, אהרן, שמואל, דוד ושלמה, דהיינו, בבחינת זמנים העוברים עליו, ביציאת מצרים וקבלת התורה, נשמת משה רע"ה מתגלית עליו. ובשבע שכבשו, נשמת יהושע. ובבנין המקדש, נשמת שלמה המלך, והבן.

ואין הכונה על פרטי נשמות הנ"ל, אלא לפי הכלל שאמרנו שהרוחני אינו מתחלק, ומיד שזוכה לבחינת נשמה, זוכה לנשמת כלל ישראל, אלא לפי מקום וערך הטהרה שלו, ולכן בזמנים שזוכה לנפלאות הנ"ל, אז הוא מקבל לתוכו שפעת הנשמה באותה הגילוי, לכן שם בעל הגילוי עליו ממש.

ואמרו, (שבת סז. ב"מ קיג:) "כל ישראל בני מלכים הם". (ירושלמי הוריות ג ה) "ומלך שמת כל ישראל ראויים למלכות". וז"ס גדול, דהנה בכל הדורות שקדמו, שהמה רק הכנה לבחינת מלכות, היו צריכים כלים מיוחדים להמשכת השופטים שלהם, כמו נשמת משה ושמואל וכו'. אבל סוד התכלית האחרון תלוי בכל כלל ישראל, כי בהחסר חלק קטן מניצוץ קטן, לא יוכל להתגלות הקץ, וע"כ כל ישראל ראוים למלכות, כי הכל שוים בבחינה זו האמיתית, ולכן אין שום כלי מיוחד להמשכת השלימות הזה, אלא כל מי שמזכך, ומטהר את נפשו להיות ראוי להמשיך גילוי המלכות לעולם, יהיה נקרא דוד המלך ממש. וזה סוד (ר"ה כה.) "דוד מלך ישראל חי וקים", כי לא מת כלל, וכלי שלו נמצא בכל נפש ונפש מישראל, מה שאין כן נשמת משה שאינה אלא בתלמידי חכמים שבדור וכן נביאים וכהנים וכו'.

וזה סוד (ירושלמי הוריות ג ה) "מלך שמת כל ישראל ראויין למלכות". והבן. וזה סוד, מוציא את הרבים ידי חובתן והבן מאד.

וזה ענין, (סוטה מט:) "בְּעִקְבוֹת מְשִׁיחָא חוּצְפָּא יִסְגֵּא [בסמוך למשיח החוצפה תתרבה]". (ישעיהו ג, ה) "וְאִישׁ בְּרֵעֵהוּ יִרְהֲבוּ הַנַּעַר בַּזָּקֵן וְהַנִּקְלֶה בַּנִּכְבָּד". פירוש שנער גם נקלה ירהיב בנפשו עוז, להמשיך מלכותו לעולם, כאילו היה מזקנים שבדור ונכבדי הדור.

כי גם הַנִּקְלֶה, דהיינו, בעל נפש נמוכה ושפלה באמת בשורשו, אם יכוון לבבו ויטהר מעשיו להיות רצוים, יזכה להמשיך בנפשו כלל הנשמה של עם קדוש, עם כל הנפלאות שטעמו עם קדוש עד היום הזה, כי כולם לא היו אלא הכנה לשלימות הזה, לכן מוכרח גם אותו הנפש הפרטי לטעום הכל, וקונה עולמו בשעה אחת, מפני סגולת הדור ההוא להמשיך כתר מלכותו ית' שכולל הכל, (ברכות סד. ב"ב קמה:) וְהַכָּל צְרִיכִין לְמָרֵי דְּחִטֵּי [לבעל החיטים] וְכָל פְּרָט וּפְרָט חַיָּיבִין בּוֹ. והבן.

וזה שאמרו, וַאֲפִילּוּ גַּבְרָא חֲדָא אִי יְזַכֵּי לְמִיתַב בִּתְיוּבְתָּא שְׁלִימְתָּא מִיַּד יֵיתֵי מַלְכָּא מְשִׁיחָא [ואפילו איש אחד, אם יזכה לשוב בתשובה שלמה, מיד יבוא מלך המשיח], פירוש, יהיה מי שיהיה, אפילו אם אדם אחד שבדור יזכה להמשיך בעצמו אותו הנשמה, יוכל לזכות כל בני דורו, כי כל המחויב בדבר מוציא את הרבים ידי חובתן, ויוכל להרבות בתפילה ולעמוד בפרץ לפניו, עד שיזכה בעד כל דורו.

מה שאין כן בשאר מיני גאולות, שהיו רק בבחינת הכנה, לא היו שייכים לכל פרט ופרט, למשל נתינת התורה היתה שייכת דוקא לדור המדבר ומשה רבם, וכל דור אחר אפילו היו זכים ביתר שאת, לא היו ממשיכים בחינה זו, וכן אדם אחר חוץ ממשה, כי זה תלוי בזה.

אבל בחינת משיח מוכן לכל דור ודור, ומחמת זה מוכן ג"כ לכל פרט ופרט, להיות הממשיך בחינת משיח, בסוד, כל המחויב בדבר כנ"ל.

והטעם כי ענין משיחות, הוא תיקון הכלים, וציור כל הכלים שוים, כי כל החילוק בהם, הוא רק בחב"ד שלהם, למדות שלהם, ולכן מהשר הרואה פני המלך עד היושב אחר הרחים, כולם משרתים שוים בזה להחזיר העטרה ליושנה, ובזה לא נמצא כל דרגות בין אחד לחברו."

שאלה: במאמר הזה הוא מדבר על המציאות האמיתית, שכל אחד מאיתנו הוא ניצוץ, ואם הוא מתקן את עצמו, אז הוא יכול להרגיש את הנשמה הכוללת. במקביל לזה אנחנו חיים במציאות מדומה, שנראה לנו שאלו באמת החיים, והיא מנותקת לגמרי מכל מה שכתוב כאן. למה דווקא המאמצים לחיבור בתוך העשירייה יכולים לעזור לנו לגלות את המציאות האמיתית?

אין שום אפשרות אחרת להגיע למציאות אמיתית, אלא רק מתוך המאמצים שלנו להתחבר בעשירייה. ומתוך החיבור הזה, ככל שאנחנו מתקרבים ונכנסים לזה, אנחנו מגלים גם מציאות אמיתית, רוחנית.

תלמיד: מה מייחד את הפעולה הזאת שאני עושה בתוך עשרה אנשים, כשאני מנסה להתחבר איתם, מכל מיני מצבים במשך היום שבהם אני מנסה להיות קשור לבורא ולראות מה נכון לעשות? מה מייחד את הפעולה בתוך העשירייה לנסות להתחבר למרות ההתנגדות, משאר הדברים?

אין לך מקום אחר לממש את הרוחניות. אין לך שטח אחר שבו אתה יכול לממש רוחניות, אלא רק בתוך עשירייה.

תלמיד: למה זה לא מורגש אצלי בכלל?

זה לא מורגש ולא רק בך, אבל זה לא מורגש.

תלמיד: אם אמרנו שהעשירייה היא המקום להתחבר, אז איך הפעולה של הכנס יכולה לעזור לנו באותו חיבור?

החיבור הוא לא מיוחד בכנס או לא בכנס, אלא חיבור זה חיבור. ככל שאנחנו יכולים לממש אותו בינינו, בהתאם לזה אנחנו מגלים בו חוקים רוחניים, השפעה רוחנית מהבורא, וכן הלאה.

תלמיד: אם זה אותו חיבור, אז מה מייחד את הכנס על פני מצב רגיל שבו אנחנו נמצאים ביום יום בעשירייה?

הכנס מיוחד בזה שאנחנו באים מכל מיני כיוונים, אנשים שונים, שרוצים להתחבר יחד, וזה מאוד דומה לזה שאנשים בגמר התיקון ירצו להתחבר. לכן יש לזה הכנה בטבע, יש כוחות שעוזרים לחיבור. ואנחנו מקווים שנגיע למצב שמתוך הדרישה שלנו, שעכשיו אנחנו לומדים איך להגיע לזה, נהיה במצב שהבקשה, התפילה שלנו, תחייב את הבורא להאיר עלינו ולעזור לנו, אם אפשר להגיד כך.

תלמיד: לדייק את זה, בשיעור בוקר אנחנו נמצאים פה שלוש שעות, יש הרבה חברים שבאים. ואם אמרת שמה שקובע זה המאמץ של החיבור בעשירייה, אז ההבדל הוא בזה שבכנס אנחנו קובעים יחד, ושם המאמצים לחיבור יהיו הרבה יותר חזקים כי אנחנו מכינים את עצמנו, ואז זה ייתן אפקט מאוד חזק.

כן.

שאלה: אמרת שכנס הוא סוג של מיני תיקון כללי. בעל הסולם כותב לנו שאדם יכול לקנות עולמו בשעה אחת. מה האדם קונה בכנס כזה, מה הוא רוכש?

מה שהוא רוצה ולמה שהוא הכין את עצמו.

שאלה: לפי המאמר יוצא שפרט אחד משיג את כללות הנשמה.

כל אחד.

תלמיד: ומתי הפרט הזה מתבטל?

מתבטל? למה?

תלמיד: כי יוצא שכל אחד משיג את כללות הנשמה. מתי כל האחדים מתחברים לדבר אחד?

זה בגמר התיקון, לכן זה נקרא גמר התיקון. כנס הוא לא גמר התיקון.

תלמיד: האם בגמר התיקון אין הרגשת פרט, יש הרגשת כלל?

אני לא יודע. אני יכול להגיד כך ויכול להגיד כך, אבל לא כתוב באף מקום.

תלמיד: בינתיים יש פרט ויש כלל.

כן.

תלמיד: איפה העשירייה כאן?

עשירייה היא חלק מהכלל, אבל לא מכלל האנושות, אלא חלק מהפרט שאנחנו כבר יכולים להשיג.

תלמיד: ומה תפקיד העשירייה במעבר מהרגשת הפרט להרגשת הכלל?

להתחבר ביניהם, בין העשרה, ולהביא את החיבור שלהם לפני כולם.

שאלה: הוא כותב "הנפש הטובה, שואבת אליה מכל בחינות הקדושה שלפניה ולאחריה". איך להיות אותה נפש טובה? איך לשאוב מכל כיוון, מכל דבר?

לשאוף לחיבור, כמו שאתה מבין, אין כאן שום דבר חוץ מחיבור. אני רוצה להיות כנפש טובה, כאותו חלק מהנפש הכללית של אדם הראשון, אני רוצה לגרום לחיבור בינינו, וגם למשוך את האחרים לחיבור, ועכשיו זה הזמן שעלינו לעשות את זה. כך זה בצורה פשוטה, לעשות פחות טעויות.

שאלה: בעל הסולם כותב פה וזה גם כתוב לפניו, שחוצפה ישגה, שזה סימן שאנחנו מתקרבים לסיום. שצעיר ירהב בזקן, כאילו הוא זקן, וזה סימן שהנשמה הכללית בצורה הפוכה דוחפת מבפנים כל אחד, ואנחנו גם רואים בחוץ מה קורה. איך יקרה שהכוח העליון יסובב את המצב העקום לשלם? איך מגיעים למהפכה הזאת שהכול פתאום מתחבר?

על ידי העבודה של קבוצות כמונו, כי אנחנו יכולים לגרום לזה. גם לגרום בפועל, וגם על ידי תפילה למשוך לזה עוד קבוצות ואנשים, וכך כולנו נתחבר. גם יתגלו עוד חוקים ששייכים לחיבור שעדיין אנחנו לא מרגישים אותם.

שאלה: מה זה ללמוד את הדרישה לחייב את הבורא להאיר עלינו?

שלא חשוב באיזה מצב נראה לנו שאנחנו נמצאים, אנחנו בכל זאת יכולים לפנות לבורא, מכל מצב שיהיה לנו, ולבקש ולדרוש ממנו תיקונים.

תלמיד: אמרת שכנס זה מיני תיקון.

כן.

תלמיד: ואנחנו יודעים שההכנה היא דבר מאוד משמעותי לכל דבר בדרך שלנו.

נכון.

תלמיד: מורגש שבתקופה האחרונה עשינו הכנה מיוחדת עבור הכנס, אנחנו מאוד רוצים לקבל מצב חדש. איך אנחנו גורמים לתיקון כללי של כולנו שיחייב את הבורא להביא לנו את המצב החדש?

מתוך החיסרון לעשות תפילה. שכל החיים שלנו עד הכנס הם יהיו כתפילה. ואז האור העליון יחבר אותנו, יקרב בינינו, וכך נזכה ל"כאיש אחד בלב אחד".

תלמיד: בהמשך לתפילה וחיוב הבורא לתת לנו את המצב החדש, איך תפילה של כל עשירייה גורמת לתפילה הכללית של כל הכלי?

כל עשירייה היא בעצם מביאה לנו אותה תמונה כמו של כולנו, או בכלל של כל העולם, של כל המציאות. כי בעשירייה יש רצונות לקבל שהם רוצים להתעלות מעליהם, ולכן הם קרובים לבורא, דומים לבורא, וכך הם מתקנים את עצמם. לכן בתוכם יכולים להתכלל כל יתר חלקי המציאות.

שאלה: כשאני מזהה רע בתוכי, רע בחבר, או רע בעשירייה ואני מבקש מהבורא חיבור בעשירייה על פני מה שמתגלה, מה אני מתקן בפעולות האלה?

בממדים הקטנים שלך אתה עושה את אותו הציור כמו ציור התיקון בכל הכלי הרוחני.

תלמיד: אני מתקן את הכלי שלי הפרטי או את הכלי הכללי של הנשמה?

את הכלי הפרטי שלך, אבל בזה אתה כבר יודע ומתכוון שגם הכלי הכללי כולו יתקרב לתיקון.

תלמיד: אני יכול לתקן עבור החבר, עבור הציבור הכללי את מה שמתגלה בו?

כן.

תלמיד: יוצא שצריך להשקיע מחשבה לגילוי הרע שאני רואה, ולבקש שיתוקן.

כן, אתה מקבל קשר איתם. מתי עוד בהיסטוריה קרה שהתגלה קשר בין המדינות, בין יבשות, בין בני אדם, וכולם יכולים להגיע, מסוף העולם עד לסופו, לכנס או למשהו?

תלמיד: לכן כל הזמן אני חשוף לרע הכללי ולא סתם מציגים לנו את זה כל הזמן?

לא, אנחנו עובדים על המטרה הכללית.

תלמיד: מצד אחד הוא כותב, שנפש אחת מתקנת את כל הדור. מצד שני, אם "שחסר נפש אחת ... תחסר המשכת קדושה זו בכל נפש ונפש ...", אז איך זה מסתדר?

איך זה מסתדר, אני לא יודע. אבל אם אנחנו יודעים את זה, אז אנחנו כבר בודקים, האם בחיבור שלנו כל הנשמות הפרטיות, זאת אומרת, כל נפש ונפש נכללות יחד.

תלמיד: אז עבודה שלנו היא כל הזמן לכלול עוד ועוד.

כן.

שאלה: לפי המאמר, רואים שגילוי הנשמה הוא בשלבים, הוא עובר מהפרט לכלל. והמטרה בסופו של דבר, לא משנה הרמה של כל אחד ואחד, היא "להקים שכינתא מעפרא", בזה כולם זהים, והמאבקים הפנימיים בין הכלל לפרט הם מאוד חזקים. יש אפשרות להגיע לכנס עם אמונה מעל לדעת?

בנושא הזה לא. באופן כללי, כן.

תלמיד: מה הדבר הכי חשוב בחיבור שקשור לזה?

החיבור, רצוי שיהיה מעל פני כל הכלים שלנו אפילו במידה הכי קטנה, אבל בכל זאת שיהיה בכל הכלים כי הוא הגורם לנו להתחבר ולהציג לבני האדם את אותו הכלי הרוחני של הנשמה האחת.

תלמיד: ובתוך התהליך הזה, התפילה המשותפת של החברים צריכה לבוא רק מהלב? יכול להיות שהיא צריכה להיות שקטה כדי שלא יהיו הפרעות?

כן.

שאלה: שמעתי אותך אומר שיש סביבנו עוד חוגים שגם הם עוסקים בחיבור, רק אנחנו עוד לא מרגישים אותם.

נגיד.

תלמיד: אני שומע שפעם בכמה שבועות אתה אומר משהו כזה. ובאותו זמן, גם מאוד ברור שהעבודה שלנו היא פה ולא לזוז הצידה למקומות אחרים. האם בעתיד לבוא אנחנו נצטרף להתקשר עם כאלה חוגים?

לא. לא לחשוב על זה, אנחנו לא נצטרך.

תלמיד: זה משהו שצריך להרגיש אותו ככוח כללי שפועל לכיוון חיבור?

יש להם כל מיני חוגים בהם הם כביכול פועלים לחיבור.

תלמיד: ואותנו זה לא מעניין בשום צורה.

כן.

תלמיד: שמעתי אותך אומר שעד תחילת הכנס כל החיים שלנו יהיו כתפילה, מה זאת אומרת?

שאנחנו בכל רגע מהחיים שלנו רוצים למשוך את עצמנו לחיבור, לכנס, כנס זה כינוס, לחיבור הכללי הגדול שיכלול בתוכו את כל האנשים שלמדו ולומדים איתנו ורוצים להיות יחד.

תלמיד: איך בונים את החיים שכל הרגעים יהיו תפילה?

איך בונים את החיים שכל הרגעים הם יהיו תפילה? החיים צריכים להתקיים בקבוצה גדולה שיודעת עבור מה ולאיזו מטרה היא קיימת והאם יכולה להגיע לאותה המטרה. בקבוצה תמיד יהיו הרבה אנשים שחושבים על אופן החיבור וכך הם מגיעים, עוברים במדרגות.

תלמיד: נתת קו כזה - עד הכנס אנחנו צריכים לבנות את כל החיים שלנו כתפילה.

כן.

תלמיד: איך עד לאותה נקודה אנחנו פורסים את כל הרגעים?

יש לך כמה ימים, ואתה בימים האלו רוצה לראות את עצמך ואת החברים שלך מוכנים לחיבור, מה עוד חסר לכם כדי להיות מוכנים לחיבור.

תלמיד: אז התוספת שמניעה אותנו זו התפילה, איך להכניס את התפילה שהיא תהיה הכוח שמניע אותנו, שדווקא מתוך התפילה אנחנו רוצים להגיע לאותו הכינוס?

אין לנו יותר מה לעשות, הכוונה שאנחנו לא מסוגלים לעשות שום דבר חוץ מתפילה, חוץ מבקשה.

תלמיד: אז איך נראה אדם שכך מובל, שהוא מנוהל עכשיו ומכוון את עצמו כלפי הכנס שכל הרגעים יהיו תפילה?

הוא מחפש את המדרגה הרוחנית הבאה שבה הוא ירגיש את עצמו שהוא כן יכול לעמוד עליה ולהתפלל לבורא על כולם, במיוחד על הקבוצה שלו ובמיוחד על העשירייה שלו, וכך הוא מעלה את זה כל הזמן לבורא.

שאלה: הוא כותב על נשמת משה ועל נשמת דוד שהוא המשיח. הוא אומר שדוד יותר קרוב לדור, קשור יותר לנפש שלנו ומשה יותר קשור להורדה של חכמה. בסוף הוא אומר "כולם משרתים שוים בזה להחזיר העטרה ליושנה, ובזה לא נמצא כל דרגות בין אחד לחברו.", יש משהו שקרוב אלינו בגילוי דווקא של נשמת דוד, של המשיח, בשוויון שאנחנו צריכים להשיג בינינו?

כן. אנחנו צריכים להשתוקק לחיבור ולעשות את כל הפעולות שלנו בתוך החיבור, וזו תהיה מלחמה עם הרבה כוחות שעדיין מפריעים לנו. לאחר מכן אנחנו נצטרך לערוך מלחמה עם הכוחות היותר פנימיים שלנו וכך נתקדם.

תלמיד: באמת הכוח החזק של דוד הייתה התפילה, הוא אמר, אני מתפלל כל היום.

כן.

תלמיד: בקשר לכך שגם האחרון מרגיש שהוא גם יכול. זה כוח שאנחנו יכולים להשתמש בו בכנס, שאדם שמרגיש באותו רגע הכי רחוק גם יכול.

אם אנחנו לפני זה מתכוונים לחיבור, זה יהיה לנו ככוח לפעול.

תלמיד: אז בעצם התפילה היא זאת שמאחדת, לא משנה איפה הוא נמצא?

הכול מתחיל ונגמר בתפילה.

שאלה: כתוב, "לכן כל מה מהנסים והנפלאות וכל בחינות המסעות שעברו על כל העולם בשית אלפי שני [בששת אלפי השנים], צריכים לעבור על כל נפש פרטית, והנפש הטובה, שואבת אליה מכל בחינות הקדושה שלפניה ולאחריה, והנפש הרעה להפך." על אילו ניסים ונפלאות מדובר?

אנחנו לא יודעים, כדי לראות נס אתה צריך לראות את העולם לפני הנס ולראות אותו אחרי שהנס מופיע, אנחנו עוד לא נמצאים בזה.

שאלה: מהי הנפש הטובה ומהי הנפש הרעה?

נפש טובה - זו שנותנת לנו דוגמה של חיבור, ונפש רעה - זו שעושה פירוד ושנאה בין כל הנפשות הפרטיות.

תלמיד: האם כל הנשמות בחברה שלנו הן נשמות טובות?

אני לא חושב, אני לא חושב שיש איזו נשמה טובה, אפילו אחת, אבל כולנו רוצים להגיע לרמה כזאת.

שאלה: כתוב "בתחילה הגוף חוצץ ומונע זוהר הנשמה ממנו מכל וכל, ובכח התורה והמצווה נזדכך הגוף, ולפי המדה שנזדכך, באותו השיעור מאירה הנשמה כללית עליו." מה בדיוק האדם צריך לתקן את הגוף או את הנשמה?

אדם צריך לתקן את הקשר שלו עם האחרים בעשירייה. וכשיגיע לתיקון הזה אז יהיה לפניו עוד שטח אחר, כי כל רצון שברצון שבתוך עשירייה יקבל ממד אחר, יותר גבוה, ואז הוא יצטרך גם שם לעשות את זה, ואחר כך עוד, וכן הלאה.

שאלה: האם הגוף הוא הרצון והנשמה היא הכוונה?

גוף האדם זה לא רצון. הגוף הרוחני של האדם זה הרצון והמילוי שלו זו הנשמה.

שאלה: כתוב "אם נתתקן הגוף בשלמות, בשעה שמרגיש שנשמתו נמצאת בכל כלל ישראל", מה עם אומות העולם ביחס לאותה הנשמה?

גם הם נכללים.

שאלה: כתוב "וז"ע ג' זמנים לאדם. א. בחינת ניצוץ מנשמה, סוד הפעולה בדרך התנוצצות, בסוד שָׁרֵי וַאֲסַר [התיר ואסר].", מהי בחינת ניצוץ מנשמה?

שיש לו ניצוצין. למדנו את זה פעם, אין יותר מה להוסיף.

שאלה: כתוב בסעיף ב' על זמנים לאדם "ב. בחינת נשמה פרטית, חלק אחד מששים רבוא, ונשלם בסוד הקביעות, אבל פגמו עמו. דהיינו, שגופו אינו יכול לקבל בחינת כללות הנשמה, ומרגיש את עצמו לפרטיות, שזה עדיין מסבב לו הרבה יסורים של אהבה." מהם ייסורי האהבה בעבודה הרוחנית, ולמה זה לא ייסורי צער?

כך זה נקרא, שאני רוצה להגיע לאהבה ועדיין לא יכול, אז מה שעובר עלי אני קורא לזה "ייסורי אהבה".

שאלה: האם שישים ריבוא נשמות הם סך התיקונים שאנחנו עושים כדי להגיע לתיקון הסופי?

נכון.

שאלה: במאמר כתוב על הנשמה ואז על הנפש. מה ההבדל בן נפש לנשמה בעבודה בעשירייה?

אין הבדל, קטן וגדול אפשר להגיד. זאת אומרת, בימים האלו אנחנו צריכים להשתדל להיות בלימוד עצמנו - איך אנחנו יכולים להתחבר ברצונות שלנו, בכוונות שלנו, לראות את המצב הטוב שאנחנו רוצים שהוא ייבנה. זאת אומרת שכולנו נהיה קשורים יחד למערכת אחת, במערכת הזאת שיהיו כלולות כל הנשמות ואנחנו רוצים יחד כולנו עם המערכת הזאת לנוע למצב של חיבור, שזה יהיה בכנס, חיבור בין כולנו יחד ואז גם להמשיך הלאה. זה יהיה רק המצב הראשון שאנחנו אליו נגיע.

שאלה: אמרת שעלינו לתקן את היחס שלנו כלפי החברים בעשירייה, וכך כל רצון בעשירייה יקשור אותנו למדרגה גבוהה יותר. איך אני עובד עם הרצונות של החברים בעשירייה כדי שכל אחד מהם יקשור אותי למדרגה גבוהה יותר?

אני נמצא בעשירייה ויש עליי חוב, להתקשר אליהם עד כדי כך שאני במערכת שלי עם העשירייה גורם לאור נרנח"י, לשם זה אני קיים בתוך עשירייה ושם העשירייה קיימת. זה מה שאנחנו צריכים.

שאלה: מה זה אומר שאני מושך את אור הנרנח"י לעשירייה?

שאני נכלל בעשירייה, העשירייה הופכת להיות עשר ספירות, מרצונות הם הופכים לספירות ואני יכול בעשרה ספירות האלו להתחיל לעבוד עם הרצונות שלי. קירוב מסכים, למשוך אורות, להתנגד לקבלת האור בצורה ישירה ולקבל אותו על מנת להשפיע, זאת אומרת בדחייה, שעל ידי הדחייה אני מגיע לחיבור.

תלמיד: מתוך הרגשת החברים כמו שאנחנו מרגישים אותם היום בעבודה שלנו בעשירייה, בחיבור בינינו, בפגישות שלנו, מה מתווסף כדי שבאמת נרגיש את העשירייה כעשר ספירות עם מילוי נרנח"י?

אם אני רוצה להרגיש אור נרנח"י שיש בתוך עשירייה, אז אני צריך להגיע לכזאת רמה שאני מסוגל להשקיע בתוך עשירייה שהיא תקבל אור כזה על ידי, שאחר כך מגיע אליו אור נרנח"י, זאת עבודה גדולה מאוד.

תלמיד: זאת איזו התעוררות בעשירייה שאני צריך לתת לה, וזה יורגש כאור נרנח"י.

כן.

תלמיד: איך אני יכול לתת דבר כזה לעשירייה?

אנחנו צריכים להתכלל בעשירייה ולהשתדל לעזור כל אחד לאחרים בצורה כזאת שנתחיל להרגיש באיזו דרגה אנחנו גורמים חיבור בעשירייה, בדרגת נפש, רוח, נשמה, חיה, יחיד. זה מה שאנחנו צריכים לעשות.

שאלה: מה אני צריך להשקיע בעשירייה כדי שהיא תקבל את האור הזה?

אתה צריך לגרום להם חיבור, לעורר אותם לחיבור ולגרום לחיבור עצמו.

תלמיד: זה משהו שאני עושה לבד עם העשירייה או צריך לחבר אליו את הבורא?

כן, אתה דרכך מחבר את הבורא לעשירייה.

תלמיד: במה מתבטא החיבור הזה, ההשקעה הזאת, אני יכול למדוד כמה אני מצליח להזיז אותם לזה?

כן.

תלמיד: במה? איך? איפה?

ככל שהם אומרים לך, ככל שאתה מגלה דרכם את העביות שלך, זה בעצם הכלי שלך.

תלמיד: איך העביות שלי קשורה לזה? במה אני גורם לחיבור?

במה אתה גורם? אתה גורם חיבור לעשירייה בזה שאתה פונה לבורא, בפנייה לבורא אתה מעלה את הרצונות שלך לעל מנת להשפיע מתוקנים, או כמה שאתה רוצה שהם יהיו מתוקנים, ואז הבורא ברצונות האלה מעביר לעשירייה את המאור המחזיר למוטב שלה. ואז אותה עשירייה מתחברת לבורא על ידי ההתכללות עם הרצונות שלך.

תלמיד: אז אני צריך לתאר לעצמי את החיבור המקסימלי שאני יכול לתאר עכשיו?

כן.

תלמיד: ואת זה אני מעלה לבורא שיבצע?

כן.

תלמיד: איך אני יכול להיעזר בעשירייה כדי לתאר את מצב החיבור היותר מתקדם?

מה שעשית עשית, לעת עתה גמרת את הפעולה.

תלמיד: יש חשיבות לעשות את זה כמה שיותר פעמים או להגיע לאיזה מדרגה ואז לאסוף מדרגת חיבור ואז לפנות לבורא?

כן, כמה שיותר פעמים. זאת אומרת, כמו אימפולסים כאלה, עוד ועוד ועוד, כי בכל פעם אתה מקבל אור יותר גדול, אבל הוא לא באמת יותר גדול, אלא בתדירות יותר גבוהה. מה ההבדל בין אור הנפש ואור הרוח ואור הנשמה - כמה פעמים הוא יצא ונכנס, יצא ונכנס לתוך הכלי, זה ההבדל. אבל ככה כל אימפולס בתוך עצמו זה כניסה ויציאה, אין בו יותר קילוגרמים או פחות ואטים.

שאלה: אתה תמיד מדבר על תפילה. הכול כלפי האדם המשיג והכול מושג על ידי תפילה והלוואי שיתפלל כל היום. למה?

כי הכול מושג על ידי התפילה.

תלמיד: אני מבקש סליחה, מה הכוח של זה?

אם הלב באמת מבקש סליחה אז נקרא שעדיין האדם מרגיש את הרע שבו ורוצה לבטל את הרע שלו, ומקבל אורות, כוחות שהרע הזה לא ישלוט עליו.

שאלה: כתוב השיעור ש"זיכך את עצמו בבחינת השבתו אל הכלל". מהו התנאי שהנשמה הכללית תאיר באדם כאשר אני עושה תיקונים?

התנאי שהרצון לקבל שלי יהיה מותאם לרצון להשפיע של הבורא.

שאלה: אמרת שהחיבור צריך להיות על פני כל הכלים שלנו ורצוי אפילו שיהיה במידה הכי קטנה. אז מה זה אומר?

אני רוצה להיות מחובר לבורא לפי הכלים שלי. זאת אומרת אפילו הכלי הכי קטן אבל צריך להשתתף כולו בחיבור עם הבורא. בכל דרגה ודרגה אני צריך להפעיל את כל הכלי שלי שעכשיו צריך להיות בהשתתפות עם הבורא.

שאלה: האם צריך אחרי זה להציג את הכלי הרוחני של נשמה אחת לבני אדם?

אנחנו נגיע לזה אחר כך. זה עוד לא עכשיו.

שאלה: שמענו שהרב דימה את העבודה בעשירייה לאימפולסים של כניסה ויציאה.

מה זה כניסה ומה זה יציאה?

כשאני מתחיל פעולה ויוצא ממנה.

תלמיד: איזו פעולה?

ההתאמה שלי למדרגה יותר עליונה.

תלמיד: האם מדרגה יותר עליונה זו הבדיקה, המדד של הקשר שלי בעשירייה?

כן.

תלמיד: זאת אומרת, כל עשירייה מביאה לי תמונת מציאות מתוקנת.

הזדמנות למציאות המתוקנת.

תלמיד: ואז אני מגלה כמה אני הפוך מהמציאות הזאת.

כן. ואז אני מתקן את עצמי.

תלמיד: איך?

על ידי המאור המחזיר למוטב, על ידי חיבור עם העשירייה.

תלמיד: זאת אומרת שהעשירייה מגלה לי כמה אני לא מתוקן. כל פעם מראה לי תמונה מתוקנת שמתקדמת בהתאם להתקדמות שלי. שזה כנראה מותאם מלמעלה.

כן.

תלמיד: אז אני כל פעם מגלה מחדש כמה אני לא מתוקן וזו כבר ההתחלה, הגילוי של חוסר התיקון.

כן.

תלמיד: ועכשיו מה אני מבקש?

עכשיו אתה מבקש חיבור עם העשירייה ואתה נמצא איתם יחד בעבודה משותפת. אז מגיע מאור המחזיר למוטב ומילוי ואז אתה כבר תהיה מתוקן בדרגה נגיד ראשונה או שנייה וכן הלאה. אז אתה כבר נכנס ונכלל בהם.

תלמיד: זה תהליך שמתקדם בהתאם להתקדמות של האדם.

כן.

תלמיד: שמענו גם שאדם צריך להגביר את התדירות. מה זה להגביר את התדירות?

טיק טיק טיק טיק, אימפולסים. זאת אומרת הפעולות הפרטיות שנמצאות בכל פעולה כללית, שהם יהיו בתדירות יותר גבוהה.

תלמיד: זאת אומרת הוא לא בורח מזה שהעשירייה מגלה לו את התמונה שהוא לא מתוקן.

כן.

תלמיד: אנחנו עושים את הכנס בעשיריות קבועות, האם כשאנחנו נכנסים כיחידה, כעשירייה לתוך הכנס, אנחנו מצפים לכך שהעוצמה הכללית תגביר לנו את התדירות ואת כל הכניסות והיציאות האלה?

כשאתם נכנסים עכשיו לתוך הכנס וגם לפני הכנס אתם כבר משתדלים להיות יחד בפעולות כאלה, להתכלל יחד, לעלות יחד, לתמוך זה בזה יחד, וזה מה שמביא אתכם לצורת הפעולות הנכונות, ודרך הפעולות האלה אתם מתחילים להשיג מדרגות.

תלמיד: אנחנו מצפים שהכניסה המשותפת כעשירייה לכנס תגביר, כמו זכוכית מגדלת, את עוצמת התהליך הזה ותייצר יותר תדירות, יותר מאמצים, יותר כניסות ויציאות, וזה בעצם האירוע שנקרא כנס?

כן. אני חושב שבהמשך שנגיע לכאלו כנסים, שכולנו נעשה עבודה משותפת יחד. לא כמו עכשיו שכל אחד עושה כביכול איזה תנועות או עליות בסולם שלו, כי אין לנו עדיין ידיעה איך זה צריך להיות, אלא אחר כך זו תהיה הכנה לפני הכנס ונגיד בכנס תהיה לנו עבודה שכולנו מחוברים, וכולנו עושים מאמץ לעלות מדרגת נפש לדרגת רוח, מרוח לנשמה.

שאלה: האם המצב שתיארת עכשיו נקרא "טוב ומיטיב"?

לא, "טוב ומיטיב" זה כשאנחנו מקבלים מהבורא תוצאות על המאמצים שלנו. יכול להיות שכבר נרגיש ונגלה את זה, זה תלוי בנו ובבורא יחד, איך אנחנו גורמים זה לזה.

תלמיד: המושג הזה של טוב והמיטיב, זו מידת הקשר שלנו, בין חברי העשירייה, לאותו כוח עליון שנקרא אהבה והשפעה?

כן.

תלמיד: ובאיזה כלי מרגישים את זה? איפה מרגישים את ה"טוב והמיטיב" הזה?

חוץ מרצון לקבל אין לנו שום דבר.

תלמיד: כי מה שהסברת עכשיו נשמע כמו מאבק רציני כל הזמן - רצון לקבל, בקשות, רצון לקבל, בקשות. איפה מתלבש הדבר הזה של האור עצמו שכנראה זה הטוב והמיטיב?

האדם שמתחיל את התהליך הרוחני נמצא כל הזמן בלחץ, כי הוא צריך לעבוד נגד הרצון שלו, בחיבור עם החברים ובחיבור עם הבורא. ואחר כך הוא משיג קשר עם החברים וקשר עם הבורא, במידות קשר שונות, וזו כבר העבודה במדרגות שאנחנו צריכים בפועל לברר ולבצע.

תלמיד: והפעולה הזו שתיארת עכשיו זו הפעולה של הטוב והמיטיב?

כן. זה רק תלוי עד כמה אתם תתייחסו ברצינות, אבל אני מקווה שאנחנו כבר נהיה ברצינות.

מה קורה בשיעורי הכנס?

תלמיד: יש לנו ארבעה שיעורים, שלושה שיעורים למען האמת.

מתי מתחיל שיעור?

תלמיד: בבוקר יהיה לנו שיעור ראשון בין השעות 8:00 עד 10:00 בבוקר, ושיעור נוסף בין השעות 14:00 עד 16:00. אלה השיעורים איתך בשני ימי הכנס.

אני שואל כי אני רוצה באותו שיעור לעשות פעולת חיבור ופעולת עלייה, מדרגה לדרגה, מרמה לרמה.

תלמיד: מה זו פעולת החיבור ומה זו פעולת העלייה?

פעולת החיבור זו פעולה שאנחנו צריכים לעשות בקשר בינינו, בכל עשירייה, ובהתאם לזה נרגיש שאנחנו מעלים את עצמנו ממדרגה למדרגה.

תלמיד: יש לנו שעתיים מ8:00 עד 10:00, מה זה הזמן הזה?

בזמן הזה אנחנו צריכים להשתדל לעשות את זה.

תלמיד: באותו שיעור גם חיבור וגם עלייה.

כן.

תלמיד: ושעתיים יספיקו לנו לזה.

אני חושב שכן, אם תהיו מוכנים לזה, אז כן.

תלמיד: לא ברור למה אנחנו צריכים להתכונן, מה זו פעולה של חיבור ועלייה?

להתכונן לחיבור פנימי, כל אחד בתוך העשירייה שלו, וזהו, לא יותר.

תלמיד: מה זה מצריך מאיתנו? אנחנו יושבים בכנס, כל אחד בעשירייה שלו, מקשיבים לרב, למקורות, לשאלות.

לא. זה לגמרי לא מה שאני מתכוון. אני מתכוון לכך שבזמן שאנחנו יושבים יחד בעשיריות, הלבבות שלנו יתחברו ככל האפשר, במקצת, כמו במשחק של ילדים, משהו מאוד רך, אבל הלבבות שלנו יתחברו ללב אחד.

תלמיד: הפעולה הפנימית הזאת צריכה לבוא לידי ביטוי גם בצורה חיצונית כלשהי? על ידי איזה אמצעים כמו דיבור, הכנה, או שזו פשוט פעולה רגשית?

אני חושב שלא. בסידור יש לפעמים פסוקים כאלה, אבל אין הרבה חומר על זה. זה חיבור רגשי בינינו, אז נשתדל לשיר, אולי לתת למישהו לדבר.

תלמיד: אנחנו מתכננים לעשות גם הכנות לשיעורים, פתיחת הלבבות, שירים, יש את כל האמצעים האלה.

כן, אבל כאן זו כביכול עבודה בפועל. שכל אחד רוצה לגלות בתוך עצמו את המצבים האלה, את המדרגות האלו, הרצונות, הפעולות ולעשות קשר ביניהם.

תלמיד: מה יהפוך את הפעולה הזאת לכך שנרגיש בפועל חיבור רגשי בינינו?

המידה שבה נרצה להתקשר ברצונות, בכוונות, בעצם בלבבות.

תלמיד: ומה מיוחד בפעולת החיבור הזאת שאתה מדבר עליה בכנס, בשונה מכל פעולות החיבור הרגילות שאנחנו מכירים?

אני מקווה שאנחנו נשפיע זה על זה, ואז אנחנו נרגיש שזה שונה.

תלמיד: ומה ההבדל בין חיבור לעלייה?

חיבור גורם לעלייה.

תלמיד: מה זו עלייה בכנס?

עלייה זה שאני מרגיש את עצמי עוד יותר מחובר לחברים בתוך העשירייה, עד כדי כך שההתקרבות בינינו מעלה בנו הרגשת השתתפות כזאת שנקראת "גילוי הבורא".

תלמיד: איך נראית ישיבת חברים, הכנה לקראת שיעור כזה?

אני לא חושב שצריכים לעשות כאן הכנה לשיעור, זה יכול לקלקל את השיעור.

תלמיד: זאת אומרת אנחנו יכולים להגיע לשיעור באופן נקי, פשוט להיכנס איתך לקשר ולהתחיל את החיבור.

כן.

שאלה: דיברת קודם על הרבה כניסות ויציאות של האדם לעשירייה המתוקנת. אם ניקח פרגמנט אחד של כניסה ויציאה, האדם גם יכול לטעות, פתאום הוא יכול לראות את החברים לא מתוקנים, הוא רואה שהחבר צריך לעשות פעולה על עצמו ולא הוא. איך אנחנו נמנעים מסטיות כאלה שגורמות ליציאה אחת ארוכה ונכנסים יותר לקצב, מה תלוי באדם?

באדם תלוי עדינות, עדינות הנפש, עדינות הלב שלו, המאמץ, ועל ידי זה הוא יתקן את עצמו.

שאלה: הסברת קודם שההכנה לשיעור יכולה רק לבלבל אותנו.

כן.

תלמיד: כשאנחנו מגיעים לשיעור, כל אחד מגיע ממצב אישי שלו, מצב חיצוני כלשהו, איך אנחנו מגיעים מוכנים לשיעור, מוכנים לחיבור, מוכנים פנימית בצורה נכונה, שלא נקלקל?

לא יודע מה להגיד לכם.

תלמיד: צריך לעשות הכנה אישית?

הכנה אישית.

תלמיד: מה ההכנה האישית שצריך לעשות? לפני שאני בא לשיעור ומתיישב עם החברים בעשירייה, על מה אני צריך לחשוב, איך אני צריך לכוון את הלב?

לכוון את הלב בזה שאתה פותח את הלב שלך, אתה מתחיל להרגיש את כל הפרטים שבו, פחות או יותר, ואתה רוצה את הפרטים שלך לחבר עם הפרטים של כל חבר בעשירייה. יותר מעשירייה לא צריך.

תלמיד: מה זה נקרא הפרטים שבלב?

רצונות, מחשבות, כוונות. וכשאתה מתחבר, בעצם לא חשוב מה יוצא לך, חשוב שגילית מאמץ לרצות להיכנס לליבו של החבר ולחיות שם, להתכלל שם, והוא בך, וכך בתוך העשירייה כולנו בכולם.

תלמיד: להתכלל, לחיות בתוך החיבור הזה?

כן.

תלמיד: אז ההכנה לשיעור של כל אחד צריכה להיות שהוא מוכן לפתוח את הלב לחברים בעשירייה, שזה מה שיקרה בשיעור. זאת הכנה לשיעור?

יכול להיות שלא תצליחו כל כך בדיבורים, ואנחנו לא חושבים שאנחנו צריכים לדבר על זה ממש בצורה גלויה, אבל זה צריך להיות בפנים.

תלמיד: שזאת הכוונה שאיתה אני מגיע לשיעור?

כן.

שאלה: אתמול היה מפגש שבו עשינו בירור כחברה לגבי היחס להכנה, לשיעור, לסעודה, לכל המצבים בכנס, והרגשנו בעשירייה שכל הדיבורים רק מפריעים, שזה מצב מאוד מיוחד, כמו שדיברנו כל השיעור, שחוץ מתפילה אין מה לעשות, וממש מורגש שאם זה לא קטע מקור או איזו הכוונה מאוד מדויקת שלך, אלו פשוט הסחות דעת.

בסדר, נעשה יחד.

תלמיד: אני רוצה לשאול לגבי האפשרות לשבת ולשתוק ולהחזיק מתח שמאפשר להיכנס לתפילה יותר ויותר במקום פנימי כזה בינינו. האם אפשר יותר להשתמש בכלי הזה גם בתוך השיעור? כי כשיש שיעור שבו קוראים ואז יש עוד ועוד שאלות, אנחנו לא מצליחים בתוך זה להגיע לאיזו נקודת ריכוז משותפת של כולם במאמץ פנימי לחיבור. כשתיארת עכשיו איזה מצב צריך להיות בשיעור, זה הרגיש שזה בדיוק המקום שכולנו משתוקקים להגיע אליו.

נקווה שכך נהיה בעזרת ה'.

שאלה: במאמר קראנו שבכל דור יש איזה מנהיג שמזכה את בני דורו בצורה כזו או אחרת, כנראה בדרגות מסוימות. אתה יכול לזכות אותנו רב?

לא, יש לנו את רב"ש.

תלמיד: זאת אומרת רב"ש הוא גדול הדור שמזכה אותנו כרגע?

כן, אני סומך רק עליו.

תלמיד: ואיך זה יתבטא בכנס בנקודות הקריטיות האלו בשיעור?

שאנחנו נרצה שזה יתקיים בנו ואנחנו מבקשים על זה כל סיוע מלמעלה.

תלמיד: וזה יכול לזכות רק אותנו או גם את כל בני הדור?

את כל בני הדור, במיוחד את החברים של "בני ברוך" בכל מקום שבעולם, זה יקרב אותנו בינינו כך שאנחנו נצליח.

תלמיד: אנחנו נשב כנראה בעשיריות קבועות, ולצורך הדוגמה בעשירייה שלנו פתאום אחד החברים פורץ, הוא כמו נחשון שקופץ ראשון, האם הוא יזכה גם את העשירייה?

נגיד שכן.

תלמיד: ואז הוא יכול לזכות את העשירייה שלו, למשוך את העשירייה שלו פנימה?

כן. אל תדאג, את זה כבר הבורא יסדר.

שאלה: ממה ששמעתי העלית אותנו מדרגה לקראת הכנס ובמיוחד השיעור הראשון. איך אנחנו עוזרים לך כשאנחנו מתיישבים בשיעור, האם להיות במצב של ספיגה של כל מה שאתה רוצה לתת או להיות במצב של בקשה? כי אני מרגיש שזה לא אותו דבר, האם אתה רוצה שיהיה לנו רצון שהבורא יעזור לנו או שפשוט נספוג את כל מה שאתה הולך לתת?

לא, רק רצון שכל אחד רוצה להתחבר עם האחרים ועם הבורא. אני נמצא בתוך עשירייה, אני נכלל בתוך עשירייה, ורוצה בתוך העשירייה גם למשוך את הבורא, להזמין אותו.

שאלה: ייעצת לנו לפני כמה ימים לקחת יומיים לפני הכנס כזו הפסקה לנקות את עצמנו. איך ביומיים האלה כל אחד צריך להכין את עצמו אישית לחיבור?

לחשוב רק על החיבור, כלום חוץ מזה, ולא לעזוב את זה עד תחילת הכנס. בכנס אתם כבר נכנסים ומתחילים לעבוד עם כולם יחד על אותו חומר שיש בכנס.

תלמיד: וביומיים האלה, מה אנחנו צריכים לברר יותר, איך אפשר למקד את הכיוון הנכון ביומיים האלה?

גם כן חיבור.

שאלה: שמענו שבשיעור יש שתי פעולות, פעולת חיבור ופעולת עלייה.

כן.

תלמיד: האם פעולת החיבור זו עבודה שהעשירייה עושה בתוך העשירייה כעשירייה, כל אחד מביא את המאמצים הפרטיים שלו והעשירייה נכללת?

כן.

תלמיד: ופעולת העלייה היא מה שהעשירייה מביאה אולי לעשירייה הכללית, לקבוצה הכללית, לקבוצה העולמית?

כן. מה כל אחד רוצה? התוצאה מהחיבור ביניהם גורמת לעלייה הכללית.

תלמיד: של כל משתתפי הכנס לצורך העניין?

לא, בתוך העשירייה בינתיים, בהתכללות. אני עובר על הפעולות שלי בעשירייה, ואני רוצה על ידי הפעולות האלה לגרום לעליית העשירייה, שלי. האחרים גם עושים אותו דבר, אז כל עשירייה כאילו מוכנה ועושה מעצמה איזו עלייה, ואז אנחנו רוצים להתחבר בינינו, ובעלייה בינינו, כבר בהתכללות בינינו, אנחנו גורמים שוב, כתוצאה מההתכללות, לעלייה, וכך אנחנו כל הזמן עולים.

תלמיד: אז כל עשירייה כמו מקבלת איזו חתיכה קטנה מקולקלת שהיא עובדת עליה במקום שלה, על הקשר בינינו, ואז היא עושה עבודה עם חתיכת הרצון לקבל הזה או מה שזה לא יהיה?

כן.

שאלה: איך אנחנו מבדילים בין שיעור שאנחנו עושים אותו יום יום, לבין שיעור בכנס?

אבל באותם הימים אנחנו לא לומדים שיעורים רגילים.

תלמיד: בדיוק. אז "מה נשתנה" כמו שאומרים, באים ואז עוד פעם שואלים אותך שאלות, שאלות - תשובות, שאלות - תשובות?

אני לא מבין למה אתה מתכוון. באותם הימים אנחנו יכולים לשאול ולדון, לדבר ולספר רק על נושא אחד שזה הנושא של הכנס - איך אנחנו מגלים את העשירייה בצורה שהיא נמצאת היום כתוצאה מאיזו עבודה שהיא עשתה, ומה אנחנו מתכוונים שהיא צריכה לעשות בימים האלו.

תלמיד: זאת אומרת, ההבדל זה המיקוד?

המיקוד, נגיד.

תלמיד: אני לא אמור להגיע לכנס בכלל בלי שאלות.

תגיע, שם נעשה לך שטיפת מוח.

שאלה: שמעתי שאנחנו אמורים לבוא לכנס עם איזו עדינות נפש, ופה קראנו שאנחנו צריכים גם חוצפה כלשהי כדי לבקש. איך לשלב נכון בין עדינות נפש למידה נכונה של חוצפה?

אני לא יודע. כשיתגלו בך גם זה וגם זה, אז נראה. סתם לדבר בצורה מופשטת אני לא יכול.

שאלה: הרבה מהדברים שעלו פה היום, נשמעים לי כעבודה פרטית של האדם, עבודה על הכלי של עצמו. האם אנחנו צריכים לכוון מתוך העבודה הזאת גם להדדיות בינינו? איפה המעבר בין עבודה פרטית לעבודה הדדית?

אני לא חושב שיש מעבר כזה, כי אם אנחנו נכללים, אז לא נשאר לנו כלום. זה כמו אימא המטפלת בתינוק, היא מוסרת את כל כולה אליו.

תלמיד: אז לא צריך יותר כלום?

כלום.

תלמיד: וההדדיות בסוף, מגיעה מכוח המאמץ, או שלא בהכרח?

כן, בחיבור מתברר הכול.

שאלה: שמעתי ממך שחשוב המאמץ להיכנס לליבו של החבר ולחיות שם והוא בך וכך כולם בכולם. אז להשתדל לחיות בתוך החבר זה ברור. מהי הפעולה של הוא בך וכך כולם בכולם? איך אני יכול לעזור בכך?

בזה שאתה עובד על הקשר ביניכם, רוצה לנקות את עצמך מכל הפסולת ולעלות לדרגה הבאה, בכך גם העזרה שלך לחבר. כך אנחנו עוזרים איש לרעהו.

תלמיד: אז זו עבודה פרטית שכל אחד מחויב לעשות.

כן.

תלמיד: האם בתוך ליבו של החבר אפשר לגלות גם עביות וגם דברים אחרים.

הכול אפשר לגלות.

תלמיד: בחבר מסוים אני יכול לגלות נניח עביות, קושי. בחבר אחר אני יכול לגלות ביתר קלות נטייה, ובקשה. יש הבדלים.

יש הבדלים, אבל אתה רוצה בעצם להתחבר עם כל הפרטים האלה, שיש בלב כל אחד.

תלמיד: מה שיש ביחס שלי לכל אחד?

מה שיש בלב של החבר.

תלמיד: איך לזהות מה יש לו בלב?

מה שמתגלה לך, זה מספיק.

תלמיד: ואת כל הפרטים האלה אנחנו אוספים?

אנחנו אוספים ועם זה עובדים.

תלמיד: ומהי העבודה עם כל הפרטים?

העבודה עם כל הפרטים האלה היא, שאני רוצה להתכלל מהם.

שאלה: איך אנחנו משלבים נכון בין העבודה בעשירייה לבין העבודה מול הקבוצה הכללית בזמן הכנס? אלפי אנשים ישתתפו בכנס.

אני לא יודע, אני חושב שאחרי שנדון ונגלה את העבודה שלנו כלפי הפרטים, מתוך זה יהיה לנו ברור יותר, איך לראות את הקבוצה בכללות, את כל קבוצת בני ברוך.

שאלה: דיברת על כך שצריך להיות קצב של כניסות ויציאות. כמה אנחנו צריכים להיות מסונכרנים במאמץ המשותף הזה? או שאחד יורד ואחד עולה, כל אחד בקצב אחר וזה בסדר?

אני לא חושב שאפשר לעשות עכשיו דירוג, דרישות, הבחנות, כלפי כל אחד, וגם לא שכל אחד יתחיל עכשיו לשאול את עצמו האם הוא עושה מספיק ולפי הקצב? אני חושב שמתוך העבודה על החומר, הדברים האלה יסתנכרנו בינינו.

תלמיד: אז שנהיה דבוקים במה שנלמד, בשיעור?

כן, השיעור בכל זאת יזרום בינתיים וזה יקשור בינינו.

שאלה: האם בכניסות וביציאות יש סדר פעולות שאני מגלה בכוונה לקבל לעצמי, ואז עליי לשנות את הכוונה להשפעה על ידי תפילה, בקשה ועבודה למעלה מהדעת?

כן, את זה עשינו כבר בעבר, לכן לא נכנסתי כאן להסברים האלה.

תלמיד: ואז בכל פעם מחדש אני שוב מגלה ועוד פעם פועל?

כן.

שאלה: איך העבודה שאני עושה מול כל חבר בעשירייה, מתכלל ברצון שלו, מעלה אותו כבקשה לבורא, עוברת להיות עבודה מול העשירייה?

אתה לא כל כך מחלק את העשירייה לעשרה, לתשעה חברים, אלא פועל בכללות כך שיש לך איתם קשר באופן יותר פנימי, יותר חיצון. נעבוד על זה בזמן הכנס על ידי השאלות שלי.

שאלה: האם היכולת שלנו להתחבר ולעלות בכנס, תלויה בחומר הלימוד?

לא, היא תלויה בכמה אדם משתדל בתוכו לממש את מה שאנחנו לומדים. אחר כך נצטרך לדבר על זה על ידי השאלות שלנו. כל הכלי יעלה את השאלות האלה ללב ולמוח, והחברים יוכלו אז לתת גם תשובות.

שאלה: התקרבות לכל חבר או לכל העשירייה זו עבודה קשה המגלה את הרע, וגורמת צער. אם אדם צריך לעבור חבר חבר ולהרגיש שהוא רוצה להתקרב אליו, הוא מגלה הרבה חיסרון וחולשה, אבל זה מה שעלינו לעשות כדי להגיע לתפילה. לעומת זה, אנחנו אומרים שלא צריך להיות בצער כל הזמן, איך לשלב?

אני חושב שגילוי הפסולת שלנו צריך לשמח אותנו. כי בסך הכול זה החומר שאנחנו מגלים וגילינו על ידי העבודה, ואולי עוד נגלה במדרגות היותר עליונות. אני רואה את השלב הזה בדומה למה שמתגלה לאדם המנקה את דירתו. הוא שמח בכמות ובצורות הזבל שהוא מוצא בפינות ועליו עכשיו לאסוף את הכול ולזרוק למזבלה. אני לא חושב שזה גורם לרע וגם לא לחולשה. בסך הכול אנחנו רואים שכולם עושים זאת, וכדאי גם לרשום על כך מספר שאלות שיישאלו בסדנאות.

תלמיד: זה, אני מבין. פשוט בעבודה הזו מתגלה הרבה מאוד שפלות וחולשה, וצריך כוחות כדי להיות שמח בכל זאת בעבודה הזו, במאמץ הזה.

אדם יכול לבדוק את עצמו, האם הוא כבר נמצא במצב שהגילויים של הפסולת מביאים לו שמחה, או מביאים לו עדיין צער.

תלמיד אני מרגיש, רק מפני שזו התחלה, שיש הרבה צער וזה דוחק החוצה, אבל רוצים לעשות הרבה יותר. וכביכול הכוח שדוחף אותך החוצה הוא מאוד גדול, ככל שאנחנו מתקרבים. איך לעבוד נכון, איזה איזון נכון צריך להיות לנו בדרגה שלנו עם העבודה הזו? נגיד בזמן הכנס אפילו, שזה צריך להיות מצב שכולם שמחים, אם כל אחד יהיה מרוכז בשבר שיש בינינו יהיה לו קשה מאוד.

אנחנו צריכים לברר את הפסולת, ובמידה שאנחנו יכולים - להתנקות ממנה, ולא יותר. זהו. היתר להשאיר.

שאלה: לגבי השיעורים בכנס. נראה שאתה רואה איזה פורמט חדש, יותר סדנאות, יותר עבודה בינינו. מה אתה רואה? ציור קלאסי של שיעור רגיל בינינו? שהקריין קורא מקור, אתה מסביר, אנחנו שואלים, או צורה אחרת? חיצונית אני מדבר.

אני לא רוצה שהכנס יהיה כמו סדרת השיעורים הרגילה. אז לי נראה שאנחנו צריכים להוביל את הכנס כך שאנחנו נרגיש שאנחנו נמצאים כאן ביצירת יחס חדש, גם לצורת הלימוד, וגם לחומר הלימוד.

תלמיד: איך אתה רואה את צורת הלימוד בכנס בזמנים שאנחנו איתך?

אני חושב שאנחנו נצטרך לדבר על מה שיש לנו בחומר, וגם לא לפי החומר, לפי השאלות. אני חושב שבמשך הזמן הזה עד סוף השבוע, עד הכנס, אתם תחברו שאלות, ואנחנו נדון עליהן כדי שזה יהיה מאוד אקטואלי.

תלמיד: על מה השאלות האלה? שאלות שאנחנו מחברים באיזה נושא?

בהתקרבות שלנו למטרה.

תלמיד: אנחנו רוצים לדון בשאלות האלה לפני הכנס, במהלך הכנס?

גם לפני, אבל בכנס במיוחד.

תלמיד: לדון בהן, הכוונה אנחנו שואלים אותך במהלך הכנס?

כן.

תלמיד: מה לגבי חומר הלימוד בכנס?

אני לא יודע.

תלמיד: הכנו כבר, אבל זה לא משנה, אנחנו מרגישים שמשהו חדש נולד ורוצים לשרת אותו.

אני לא רואה כל כך משהו חדש.

תלמיד: מבחינתך כל מקור יפתח לנו את הפתח לייחס החדש.

כן.

תלמיד: יש פחד של חברים מזה שהכנס יהפוך להיות בפורמט של, מתכנסת כל המשפחה הגדולה שלא התראתה הרבה זמן, מעגלים שונים שלנו, לא רק הגרעין, ועכשיו מתחילים עם כל מיני שאלות, ודרישות שלום, ותודות וכפיים. כביכול יש שמחה כזאת באוויר ויש לה כנראה מקום, אבל שלא יהיה לנו פיזור של המיקוד הרוחני.

זה כבר משהו אחר. אתם תשאירו את כל הדברים האלה מחוץ לסדר. הסדר כולל שיעורים, שאלות, תשובות, סדנאות. זה מה שיש לפי הסדר.

תלמיד: השאלה איך בשיעורים איתך נשמור על רמה כזאת? כי הרי יש פה אחריות לכל אחד, כל אחד יכול להצביע להתחיל לשאול, לספר מה קורה בעם שלי, מה קורה במדינה שלי, לבקש.

לא, זה לגמרי מיותר, חבל על הזמן.

שאלה: אז מה זה שיעור מועיל, שיעור טוב בכנס?

שיעור טוב זה שיעור שפותח לנו הרגשה, הבנה לעוד שלב קדימה.

תלמיד: במה הוא שונה מהשיעורים שיש לנו עד הכנס? מה הייחודיות דווקא של שיעורים בכנס?

בכנס אנחנו כמעט ולא לומדים לפי הספר, אנחנו לומדים את עצמנו, וזה מה שחשוב.

תלמיד: אנחנו תמיד אומרים ששיעור זה מידה מסוימת שאנחנו משיגים, ככה אנחנו מגדירים שיעור. איך להצליח להשיג את השיעור בכנס?

שכל שיעור ושיעור אתם תרגישו איך אתם התקדמתם למטרה, ואתם מתחילים להרגיש מה המעמד שלנו, ומה עושה איתנו המאור המחזיר למוטב שאנחנו מייצרים, מייצבים, מושכים, ואיך אנחנו מגיעים ומתקדמים על ידי אותו המאור.

תלמיד: איך עשירייה צריכה להיכנס לשיעור בכנס ואיך היא צריכה לצאת? איך היא עובדת נכון בשיעורים בכנס, עם מה היא נכנסת ועם מה היא יוצאת?

ברור לכל עשירייה באיזה מצב פחות או יותר היא נמצאת, את זה היא צריכה לרשום עדיין, אנחנו לא יכולים לשקול את עצמנו נכון, אבל כתוצאה מהכנס עצמו אנחנו כן יכולים לבדוק את ההתקדמות שלנו, לא במטרים, לא בקלוריות, אבל יכולים. נראה.

שאלה: איך להחזיק בחיבור בינינו? כי הקשר בינינו ישר מוליד כל מיני מצבים לאדם. איך על פני כל המצבים המשתנים האלה הוא מחזיק בזה כמו יתד כזאת שמובילה, מנחה אותו?

על פני המצבים המשתנים, זה ברור. אני חושב שזה קורה לנו שאנחנו מתארים את עצמנו בקשר בינינו, שיש בינינו לכל אחד ואחד התקשרות ברזל, חזקה לקבוצה, ואולי פחות חזקה לעשירייה או ההיפך, צריכים לדבר על זה אחר כך. העיקר לאדם זה אילו הם הכוחות הרוחניים שהוא יכול לקבל מהעשירייה ושאותם הוא מעריך מאוד, ולכן לא מוכן לעזוב את העשירייה הזאת בשום צורה, היא בשבילו גלגל הצלה.

שאלה: בכנס בארץ וגם בחו"ל בכנסי מראה יהיו הרבה חברים שבאים מעשיריות שונות ונכללים שם בכנס המקומי איפה שהם נמצאים.

או שהם נמצאים איתנו דרך אינטרנט.

תלמיד: כן. אלה שמגיעים מתוך עשיריות חלקיות שבאים לכנסי מראה, אמרת שהם צריכים להתכלל עם החברים שנמצאים שם פיזית.

בדרך כלל זה היה כך, אני לא יודע מה עכשיו, למשל בקבוצת מוסקבה או בעוד כמה מקומות, אני מזהה שיש ביניהם קשר חזק בעשיריות, ואז אני לא ממליץ להם להתנתק ולהתכלל במשהו אחר.

תלמיד: כן, אבל למשל אם חבר מגיע ישר מעשירייה וירטואלית וחבר או שניים נסעו לכנס פיזי, אז המלצת שאלה שנמצאים בכנס הפיזי יתחברו עם האנשים שנמצאים שם בכנס הפיזי.

כן.

תלמיד: האם זה נכון לחשוב שהכנס הוא מאוד פנימי, ובתוך העבודה עם החברים בכנס הפיזי, אלה שאנחנו מתכללים איתם, תהיה איזה סוג של עשירייה קבועה, זמנית לכנס אבל שיתכללו עם אותם אנשים?

כן.

תלמיד: אותם אנשים שבאים מעשיריות שונות ויתכללו עם עשירייה קבועה לצורך הכנס, הם צוברים הרבה מאוד הבחנות בתוך הכנס הזה.

כן.

תלמיד: מה הם מביאים לעשירייה הקבועה שלהם כשהם חוזרים לאחר הכנס?

התרשמות. הם תפסו את ההשפעה מהקבוצה שהתכללו בה, אז קיבלו משם כמה "וירוסים".

תלמיד: ומהי העבודה של העשירייה הקבועה אחרי הכנס כדי לקבל את ההתרשמויות האלה?

הם צריכים ביניהם לשבת ולדבר ולברר מה קרה להם שם, ויכול להיות שזה יביא לנו שינויים גדולים פה ושם.

שאלה: אתה חושב שיש מקום לעשות שיעור כזה לדוגמה נגיד בשבת הקרובה, איך אנחנו רוצים שהשיעור יתנהל בכנס?

לא נראה לי. אם אתם רוצים אפשר לעשות, למה זה צריך להיות בשבת? כי יש יותר אנשים? תחשבו. אתם צריכים להיות כאן קצת יותר מלקבל מה שמורידים לכם מלמעלה.

(סוף השיעור)