שיעור בוקר 04.09.22 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

אני לדודי ודודי לי – קטעים נבחרים מן המקורות

קריין: שיעור בנושא – "אני לדודי ודודי לי", קטעים נבחרים מהמקורות בנושא.

"אני לדודי ודודי לי"

"אני לדודי ודודי לי" מדובר על היחס של האדם לבורא. קודם כל, "אני לדודי", ואז אני מגלה שדודי מלכתחילה כבר מכוון אליי, לי. "אני לדודי ודודי לי" זו בעצם העבודה שלנו, הנטייה שלנו, לגלות יחס לבורא כך שבתוך היחס שלנו נגלה את יחס הבורא אלינו. ככל שאני לדודי, כך אני מגלה שדודי לי, אליי, וזו המהות של חודש אלול.

ראשי התיבות של אלול הם "אני לדודי ודודי לי", ובמיוחד בזמן הזה, בחודש הזה, לקראת ראש השנה שמתקרב, אנחנו צריכים לפתח ולבדוק את היחסים בינינו ואת היחסים לבורא ועד כמה אנחנו מכוונים נכון כך שהכול יהיה מכוון לחיבור, לדבקות, אני לו והוא לי.

לכן התקופה שאנחנו נמצאים בה עכשיו היא תקופה מיוחדת מאוד, זאת תקופת פיתוח היחסים שלנו לבורא, ובתוך הקשר בינינו אנחנו יכולים לכוון את עצמנו אליו. ודאי שהכלי שממנו אנחנו מתכוונים אליו, מתקרבים אליו, הוא הקשר בינינו, הוא הקודם, אבל אנחנו כבר יכולים לדבר גם על הכיוון שלנו להתקרבות ודבקות בבורא.

נתחיל לקרוא את הפסוקים, ונראה מה אומרים לנו המקובלים.

קריין: "אני לדודי ודודי לי", קטע מס' 1. כותב בעל הסולם:

"כתוב "בטל רצונך מפני רצונו". היינו לבטל את הרצון לקבל שבך, מפני הרצון להשפיע, שהוא רצונו של ה'. זאת אומרת, שהאדם יבטל אהבה עצמית מפני אהבת ה', שזה נקרא שיבטל את עצמו לה', שזה נקרא בחינת דביקות. ואח"כ ה' יכול להאיר בתוך הרצון לקבל שלך, מפני שהוא כבר מתוקן בבחינת מקבל בעמ"נ להשפיע. 

וזה שאומר "כדי שיבטל רצונו מפני רצונך". שפירושו, שה' מבטל את רצונו, היינו סוד הצמצום, שהיה מטעם שינוי צורה. מה שאין כן עכשיו, שכבר יש השתוות הצורה, לכן יש עכשיו התפשטות האור להרצון של התחתון, שקבל תיקון בעל מנת להשפיע, כי זהו מטרת הבריאה להטיב לנבראיו, ועתה יכול זה לצאת לפועל." 

(בעל הסולם. "שמעתי". מ"ב. "מהו, שראשי תיבות אלול "אני לדודי ודודי לי" מרמזת בעבודה")

שאלה: כתוב כאן שקודם כל אני מבטל את רצוני בפני הבורא, ואז הוא יכול להאיר באותו רצון שלי כי הוא כבר מתוקן. מהו התהליך המעניין הזה?

זה תהליך פשוט, שברצון לקבל על מנת לקבל, אתה עושה על עצמך צמצום על העל מנת לקבל. על הרצון אתה לא יכול לעשות כלום, אתה יכול לעשות שינויים רק על הכוונה, על השימוש ברצון, אבל לא על הרצון עצמו. אז על כל הרצון שלך אתה עושה צמצום כדי לא להשתמש לעצמך, אלא אתה רוצה להשתמש ברצון שלך ככל האפשר לטובת הבורא. זו הנתינה שלך, זה היחס שלך לבורא בצורה המתוקנת, הנכונה, כמו שהוא אליך גם אתה אליו, ובצורה כזאת אתם מתחילים להיות בהשתוות הצורה, להתקשר זה אל זה.

ואז במידה שאתה נמצא עימו בהשתוות הצורה, המילוי שישנו בבורא, האור העליון, עובר אליך ואתה מתמלא עימו, מתמלא בו, וכך מגיעים להשתוות הצורה. מידת המילוי שאתה תקבל, קובעת את המדרגה הרוחנית שלך, היא קובעת כמה תבין ותרגיש בעולם הרוחני כי המילוי ממלא את החושים שלך וכך אתה מגיע ממש לדבקות, להזדהות, לחיבור עם הבורא.

חודש אלול מסמל לנו את הנטייה מצד האדם כלפי הבורא אחרי שעבר שבירה וכל מיני בירורים של השבירה, אכזבות, והוא עובר לתיקונים. יש הרבה מה לדבר על זה אבל לאט לאט.

חודש אלול הוא בדרך כלל חודש של סליחות. כשאנחנו מבקשים סליחה אנחנו כביכול נמצאים ברצון לקבל על מנת לקבל ורוצים להתעלות מעליו לעל מנת להשפיע.

שאלה: אני מרגיש שהצעד הראשון לשינוי הכלי דקבלה, הוא לעשות צמצום על הקבלה. איך אפשר להישאר בשמחה בתהליך הצמצום?

תלוי לקראת מה אתה הולך. אם אני מצמצם את הרצון לקבל שלי שאני נמצא בו בצורה מוגבלת מאוד, כלומר בהכרת העולם הזה, בדרגה הנמוכה ביותר, הגרועה ביותר מכל מה שאפשר, ואני מתחיל לפתוח את הכלים שלי בצורה אחרת, בהשפעה, זאת אומרת, בהתקשרות עם הכוח העליון, עם כלים של הבורא, שהם על מנת להשפיע, כוונות על מנת להשפיע, אז אני נמצא בשמחה ומתקדם.

ככל שאני יכול לחבר את הרצון לקבל שלי עם כוונות על מנת להשפיע, כך אני מתקדם ומתחיל להרגיש את הבורא, את העולם של הבורא, עולם ההשפעה, ובזה משיג את עולם האמת, השפעה, אהבה, חיבור. לזה אנחנו צריכים להשתדל להגיע, והחודש שאנחנו עכשיו מתחילים מסמל לנו את העבודה הזאת, תקופה כזאת.

קריין: קטע מס' 2, כותב בעל הסולם.

"כתוב "אני לדודי". כלומר בזה שה-אני מבטל את הרצון לקבל שלי לה', בבחינת כולו להשפיע, אז הוא זוכה "ודודי לי". זאת אומרת, ודודי, שהוא הקב"ה, לי, שהוא משפיע לי את הטוב והעונג, שישנו במחשבת הבריאה. כלומר, מה שהיה מקודם בחינת הסתר וצמצום, נעשה עכשיו לבחינת גלוי פנים, היינו שנתגלה עתה מטרת הבריאה, שהיא להטיב לנבראיו.

ויש לדעת, שכלים דהשפעה נקראים בשם י"ה דשם הוי"ה, שהם בחינת כלים זכים. וזהו הפירוש "כל המקבל, מקבל בכלי היותר זך". אז הוא זוכה "ודודי לי". והוא משפיע לו כל טוב, היינו שזוכה לגלוי פנים.

אולם יש תנאי לזה, כי אי אפשר לזכות לבחינת גילוי, מטרם שהאדם מקבל את בחינת אחוריים, שהיא בחינת הסתרת פנים, ולומר שאצלו זהו חשוב כמו גילוי פנים, היינו שיהיה בבחינת השמחה, כאילו הוא כבר זכה לבחינת גילוי פנים."

(בעל הסולם. "שמעתי". מ"ב. "מהו, שראשי תיבות אלול "אני לדודי ודודי לי" מרמזת בעבודה")

אנחנו צריכים להגיע לכוונה כזאת שהעיקר זה מה הבורא יקבל ממני, במה הוא נהנה ממני, באיזו צורה, ובאותה הצורה שהוא במקסימום נהנה, אני מוכן להישאר, אני רוצה להיות בה. ולכן אני כבר לא חושב עד כמה אני נהנה, אלא עד כמה במצב שלי אני מהנה את הבורא, וזה נקרא "אני לדודי". ואז במידה שאני מתנתק מהנאה עצמית וחושב כמה אני מכוון לבורא, במידה הזאת הבורא כבר יכול להשפיע אלי, וכך אני מתחיל לגלות אותו לפי חוק השתוות הצורה.

שאלה: למה דודי ולא אבי או מורי ורבי או מלכי או אדוני?

זה מצביע על קרבה מסוימת, מיוחדת. המקובלים רואים שזו הפנייה הכי נכונה.

תלמיד: זה מראה על קשר מיוחד?

כן, זה עוד מ"שיר השירים".

שאלה: הקטע הזה שקראנו עכשיו נראה קצת מורכב לביצוע. בדרך כלל אנחנו מדברים על עבודה בעשירייה וכאן לכאורה נראה שאני עובד ישירות מול הבורא. האם אתה יכול להסביר את זה?

רק בהתחלה נראה לנו שאלו שני דברים שונים, אחר כך נראה שהם באים זה לאחר זה. שקודם צריכים להתקשר לחברים, להשפיע להם ואחר כך דרכם להגיע להרגשת הבורא ולהשפיע לו דרך החברים. וכשמתקרבים לזה יותר ויותר הם הופכים להיות ממש כעבודה אחת, על אף שהיא כוללת שני חלקים, ותמיד יש הכנה בעבודה עם החברים כדי לפנות נכון לבורא. אבל לפעמים המקובלים לא כל כך מקפידים בכתיבה מפני שכבר ידוע וברור להם שכך זה קורה, כך צריך להיות, כך זה מסודר.

שאלה: אם אני מבין נכון אני צריך לבטל את הרצון לקבל כלפי הרצון להשפיע. איך אני בודק שביטלתי את הרצון לקבל כלפי הרצון להשפיע ושלא ביטלתי אותו כלפי רצון לקבל גדול יותר?

זה עניין של ניסיון.

שאלה: הפנים של הבורא, האם זוהי כוונת הבורא, כוונת ההשפעה?

כן.

שאלה: כתוב "אולם יש תנאי לזה, כי אי אפשר לזכות לבחינת גילוי, מטרם שהאדם מקבל את בחינת אחוריים". מה הוא התנאי הזה?

התנאי הוא שהאדם צריך לקבל קודם כל את כל הכלים המקולקלים, הוא צריך להרגיש אותם, הוא צריך להשתדל לתקן אותם בכך שהוא מבקש את כוח התיקון, ואחרי כן הוא כבר מגיע לפנים.

תלמיד: זה מתחיל בכאילו הוא אומר.

כן, כאילו.

שאלה: התנאי בסוף שההסתרה והגילוי חשובים באותה מידה. כשמגיעים למצב הזה האם זה לא מבטל את החיסרון לרוחניות להשפעה של האדם?

לא. כי החיסרון לרוחניות הוא דווקא להיות בהשתוות הצורה עם הבורא. ולכן זה שהוא מתקרב לבורא בעל מנת להשפיע, זה בעצם בשבילו הדבר החשוב.

שאלה: מה נותן לרצון לקבל את היכולת לזהות את הרצון להשפיע ולהתבטל אליו?

הרצון לקבל, בכך שהוא מתחיל להיות מחובר במקצת אפילו עם הרצונות של החברים, הוא כבר במשהו מתנתק מעצמו ומשולב איתם, עם הרצונות של החברים, כבר נעשה ביכולת לתפוס משהו זר מחוצה לו, ולא שהוא רק שומע את מה שנכנס בו, מה שנמצא בו, מה שיוצא מתוכו, מה שעולה מתוך כל הטבע שלו לראש שלו, אלא הוא כבר מתחיל להיות מחובר עם הרצונות והמחשבות הזרים של החברים, ומתוך כך הוא כבר מתחיל להתכלל איתם ויש לו כבר קליטה, הרגשה אחרת חדשה.

הוא מבין שיש משהו מחוצה לו. זה לא פשוט. לוקח הרבה זמן עד שאדם תופס שיש מציאות מחוצה לו, גם מציאות החברים. ובכלל מציאות מחוצה לנו, מאיפה היא באה, למה. אין לי כלים לתפוס אותה. וככל שהוא מתקשר לחברים הוא מפתח בעצם כלים לגילוי הכוח הזר, הכוח שמחוץ לו, וכך הוא מתקרב לבורא.

הכלל הזה, "מאהבת הבריות לאהבת ה'" זו נוסחה פיזית, זו נוסחה מדעית, שאי אפשר אחרת לפתח את הכלים לקליטת כוח יותר עליון משלנו. הוא לא סתם נקרא "עליון", הוא עליון מהקליטה שלנו. ולכן אפשר לקלוט אותו רק על ידי כך שאני קונה כלים מהסביבה. על ידי כך שאני מתבטל לסביבה ונכלל בה. ככל שאני נכלל בה כך אני מושך את הכלים שלהם אלי, אני כולל אותם בי וכך אני יכול כבר להתחיל לקלוט את הכוח העליון, את הבורא, כי אני כבר מבין את השיטה הזאת.

וכל זה נקרא "אני לדודי ודודי לי".

תלמיד: מרגיש שצריכה להיות ממש התנגדות מלאה.

כן, ודאי. לכן כתוב, כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו. אם באדם יש נשמה גבוהה, אז היצר הרע שלו מאוד גדול, ההתנגדות מאוד גדולה. הוא צריך לעבוד על זה הרבה זמן ולא לצאת מזה.

תלמיד: אז רק כשהוא מגלה התנגדות יש יכולת לבטל את עצמו?

בסופו של דבר כן, אבל לכל אחד יש את הסגנון שלו.

שאלה: בהתחלה האדם מבטא את האהבה שלו לבורא על ידי זה שמשרת את הבריאה שלו. אבל איך הוא מבטא את האהבה לבורא עצמו, מהאדם הפרטי או מהבריאה כולה? האם אתה יכול להסביר את המעבר הזה, מאהבה של אדם פרטי לבורא לכך שכל הבריאה אוהבת את הבורא.

אני לא יכול, אין לזה מילים. צריכים להתחיל להרגיש את זה, אי אפשר לבטא את זה במילים.

תלמיד: אבל המחשבה עצמה נכונה?

לא הייתי אומר שכך אנחנו צריכים ללכת. אנחנו צריכים להבין שקודם כל אנחנו צריכים לבנות את הכלים שלנו בכך שאנחנו מתחברים לחברים ועליהם אנחנו לומדים איך להשפיע להם, איך הם משפיעים עלי, האם אני מרגיש שהם משפיעים עלי או שאני סותם את היחס שלהם אלי. וזה קורה במשך הרבה זמן, והאדם נעשה בזה כסתום, הוא לא מרגיש שיש עליו איזה יחס מיוחד. הוא אפילו לא מאמין שדבר כזה קורה.

תלמיד: אבל אחר כך האדם מתחיל ללמוד את התהליך של יחסי כל החברים עם הבורא.

זה יבוא. אל תתבלבל בטכנולוגיה.

שאלה: לגבי אחרי או לפני הגילוי, כתוב "ולומר שאצלו זהו חשוב כמו גילוי פנים, היינו שיהיה בבחינת השמחה, כאילו הוא כבר זכה לבחינת גילוי פנים". למה חשוב לפי התנאי הזה להיות בשמחה?

מפני שלא חשוב לי באיזו צורה יש לי קשר עם הבורא, העיקר שיש לי קשר.

שאלה: למה הכוונה שהבורא מבטל את רצונו?

שהוא מבטל את הצמצום. לא שהוא מבטל, שתנאי הצמצום לא קיים, אלא שמתעלים מעל הצמצום ביחסים ביניהם.

שאלה: מה זה להתכלל בכלים של החברים? איפה נקודת האחיזה הזאת? אנחנו כביכול כבר מכירים ומנסים אבל מה זה להתכלל?

להתכלל זה להיות בהרגשות משותפות. אם אנחנו משתוקקים לחיבור עם הבורא אז אנחנו מתחילים גם להבין זה את זה. כי בעצם הנטיות שלנו הן נטיות דומות. אומנם שלי יש רצון לקבל משלי ולחבר יש רצון לקבל משלו, אבל כשאנחנו משתוקקים לבורא אז אנחנו מתחילים גם להבין זה את זה.

שאלה: האם לראות עולם חדש, קשור לתיקון האישי שאחר כך אנחנו נתקן את עצמנו?

אל תקפוץ לפני שאתה מגיע לזה. אתה אוהב לדבר על דברים שעוד לא הגענו אליהם. עולם חדש, איך אנחנו נעשה, בואו נברר בדיוק ונעשה בדיוק מה שאנחנו צריכים עכשיו. ואז מתוך זה אנחנו נגיע ונברר מה זה נקרא "העולם החדש".

שאלה: האם אהבת הבריות משויך איכשהו ל-ו' ה'? כי הוא כותב שי' ה' זה "ודודי לי", זה גילוי.

כן. אנחנו עוד מעט נגיע לזה.

שאלה: האם יש פערי זמן בין ביטול עצמי לבין מילוי האור בכלי שלנו?

ודאי, שזה לא באותו הזמן, לא מיד. מאיפה אדם יודע שהוא ביטל את עצמו, שהוא נמצא בהכנת הכלים הנכונים.

תלמיד: האם יש התייחסות גם ש"ישועת ה' כהרף עין"? אז יש פער.

שאלה: איך אני יכול לגלות ממה אני מהנה יותר את הבורא?

זו לפי ההרגשה הפנימית שלך. היכן שאתה יכול לבטל את עצמך יותר, שם אתה יכול לעשות יותר נחת רוח לבורא.

שאלה: מה זה אומר שהבורא מבטל את ההגבלה?

"הבורא מבטל את ההגבלה" זה שאנחנו רואים את זה בדרך. כבר הקשר בינינו נעשה פחות ופחות מוגבל.

שאלה: בקטע הראשון קראנו שהבורא מבטל את רצונו, אבל איך הבורא יכול לבטל את רצונו בשלמות ובאופן מוחלט ולא משתנה ומשנה את תכונותיו?

הבורא לא מבטל את רצונו, הוא מורד את הצמצום ונותן לנו יותר אור, זאת אומרת הוא מתקרב אלינו יותר לפי הכלים שלנו, לפי המסכים שלנו.

שאלה: איך נצייר לעצמנו כאילו השגנו את גילוי הפנים כמו שכתוב בציטוט 2?

אם אנחנו יכולים לגלות את הבורא בנטיית ההשפעה מאיתנו אליו אז אנחנו מגלים עד כמה הוא נמצא בהשפעתו אלינו, זה נקרא "גילוי פניו".

שאלה: כדי לזכות לאור הפנים עלינו לקבל זאת קודם באחוריים. האם הכוונה שצריכים להגיע קודם כל לגילוי שהכול זה הבורא, שהוא עובד מתוך אהבה כלפינו אבל לפני זה צריכים לגלות אותו דווקא מתוך הרע?

אני לא צריך לגלות אותו מתוך הרע אלא אני צריך לגלות שהטבע שלי הוא רע.

שאלה: לפעמים אני נתקל בהתנגדות ומרגיש שאני לא מוכן ולא יודע מה לעשות, איך להתעלות מעל מצב כזה?

אני חושב שהאמצעי הכי בטוח ומהיר הוא להידבק בחברים ואז כל הדברים, הטובים, הרעים, לא חשוב מה, הם מיד מתחברים לחיבור שהחברים נמצאים בו, ואז אני מוסיף לחיבור הזה גם עביות, גם זכות, את כל מה שיש לי, ואם אני מתבטל כלפיהם, אז אני נכנס אליהם בצורה הכי נכונה.

שאלה: האם נכון לומר שחלק מהשתוות הצורה הוא שהן הגילוי והן ההסתרה הם היינו הך והכול מגולה לי ואני רק צריך לגלות זאת דרך היחס שלי לחברים, בהשפעה עם החברים?

כן.

שאלה: האם היחס של כל אחד מאיתנו לחברים במשך היום משפיע על כך שהוא יגיע לשיעור בוקר או לא?

לבוא לשיעור בוקר נקרא שאתה מגיע "להתקפה" עם החברים, אתם נמצאים יחד, ואתם רוצים להתקיף את כל ההפרעות שבדרך מביניכם לבורא. זה כמו לבוא לקרב ולכן מי שלא מגיע הוא ממש בוגד.

תלמיד: איזה יחס צריך להיות בינינו במשך היום כדי שיווצר כוח שיכריח, ידחוף את החבר להגיע לשיעור בוקר?

תראו לכולם שאתם מחשיבים את החברים רק לפי הנוכחות שלהם בשיעור בוקר.

תלמיד: איך מראים יחס כזה?

לדבר על חשיבות כי לא יכול להיות שאדם לא יקום לשיעור בוקר. יש אנשים וחברים שלנו שנמצאים במקומות כאלה בכדור הארץ שהם לא יכולים להיות נוכחים בשיעור, אבל אם אצל החבר ערב או לילה אז הוא יכול להשתתף, זאת אומרת זה רק עניין של חשיבות. כמו שהרב"ש כותב שאם היו צועקים שיש שריפה ועוד מעט הכול עולה באש אז ודאי שהיה קופץ מהמיטה. כך זה אצלנו, הכול תלוי בחשיבות.

אני לא מתאר לעצמי שמישהו יכול שלא לקום לשיעור. אולי צריכים לבטל במשך היום כל מיני דברים לא כל כך חשובים וללכת לישון יותר מוקדם. יש אנשים שמספיקות להם 4 שעות שינה ויש אנשים שלא מספיקות להם גם 8 שעות, הכול תלוי בטבע של האדם. אבל בנוסף לכך שמקצרים את שעות שינה צריכים גם להעלות את החשיבות לשיעור.

תלמיד: חשבתי שאם ניתן לחבר יחס יותר חם ולבבי, אז הוא פתאום ירגיש שהוא נמשך לשיעור בוקר ומסתבר שאולי זה לא כך.

בדקנו את כל הדברים האלה בזמני הרב"ש וראינו שאנשים פשוט לא יודעים לנהל את הזמן שלהם. ליד הרב"ש למדתי שאו שאתה עובד ליד הספר או המחשב, או שאתה עובד בעבודה שלך, או שאתה אוכל, נח, ישן, זה הכול ואין אחרת.

כך סידרנו את החיים שלנו, אבל לא היה זמן מיותר שבו סתם יושבים ומדברים אלא הכול היה בדיוק תחת ההגדרה "מה אתה עושה עכשיו". זה מאוד חשוב כי "מה בכך", זמן מיותר, "חופשי" מה שנקרא אצלנו, זה הדבר הכי גרוע.

קריין: קטע מס' 3. כותב בעל הסולם.

"אנחנו צריכים לעורר, שיהיה רצון למעלה, בכדי להשפיע למטה. שעוד לא מספיק בזה, שיש לנו רצון, אלא שצריך להיות רצון טוב גם מצד המשפיע. ואף על גב שיש למעלה רצון כללי להטיב לנבראיו, מכל מקום הוא מחכה לרצון שלנו, שיעורר את הרצון שלו. היינו, שאם אין ביכולתנו לעורר את הרצון שלו, זהו סימן, שהרצון מצד המקבל אינו עדיין בשלימות." 

(בעל הסולם. "שמעתי". נ"ז. "יקריב אותו לרצונו")

שאלה: אנחנו לומדים שיש לבורא רצון קבוע להשפיע ורק את עצמנו אנחנו צריכים לשנות, אז מה זה אומר לעורר רצון מלמעלה?

לבורא יש רצון להיטיב לנבראיו ב-100%, אבל לכולם. אם אתה רוצה יחס מיוחד כלפיך מהבורא, שהבורא יתן לך טיפול מיוחד, שהוא יתקן אותך, שהוא יקרב אותך ויעשה ממך כלי מתוקן, אז אתה צריך לעורר את הרצון שלו.

תלמיד: איך לעורר את הרצון שלו?

עליך לבקש ולעשות כל מיני פעולות שמוצאות חן בעיניו ושהוא אוהב, אז הוא ישים לב אליך, הוא יקשיב למה שאתה מבקש, ויעשה את מה שאתה מבקש.

תלמיד: מה זה אומר לעשות את מה שהוא אוהב?

אתה לא יודע מה מוצא חן בעיניו? הבורא אוהב שאתה אוהב את החברים, מתקשר אליהם, מתקרב אליהם, עוזר להם, מפיץ את הידיעה עליו בכל העולם, משפיע על כל העולם להתקרב לחיבור, לדבקות ולחזור למערכת של אדם הראשון. כל הדברים האלה מוצאים חן בעיניו, ואם תעשה אותם אז תתחיל למשוך תשומת לב אליך, ואז תבקש תיקון. איזה תיקון? שייתן לך יותר כוחות, אפשרויות להתקרב אליו, למלא תפקיד יותר חשוב, וכך מתקדמים.

תלמיד: כל הפעולות שתיארת, התקרבות לחברים, הפצה, האם הן מוסיפות לאדם הרגשה שהבורא שומע אותו?

כן, דווקא דרך זה האדם מרגיש שהוא מתקרב לבורא. ככל שהוא מתקרב לחברים, הוא צריך בתוך זה להרגיש שהוא מתקרב לבורא.

תלמיד: למה אני לא יכול להשתמש ברצון לקבל שלי לטובת עצמי וגם כך להיות שלם?

כי בזה אתה לא חוזר לחיבור עם האחרים. הבורא שבר את הרצון לקבל הכללי לחלקים על מנת שכל החלקים האלה ירגישו שהם צריכים להתחבר, ובהתחברות ביניהם הם יכירו את הבורא שהוא הכוח שמחבר אותם, וכך הם יגיעו לדרגת הבורא. כל השבירה הייתה כדי להעלות את האדם, כל אחד וכולם יחד לדרגת הבורא, שזה סימן שהבורא אוהב אותם. הוא רוצה לתת להם את המעמד הכי גבוה שאפשר להיות בו.

שאלה: אם אנחנו מעוררים את הרצון שלו אז אנחנו יכולים לבקש להנות לבריאה שלו?

כן.

שאלה: אם עשירייה אחת תקיים את מה שהמקובלים הגדולים אומרים, אז האם יתוקן כל העולם?

כן. אם יש עשירייה אחת בעולם שיכולה לתקן את עצמה לגמרי, במאה אחוז, אבל היא נכללת מכל העשיריות כי כך זה בכלי שלנו, אז זה סימן שכולנו מתוקנים.

שאלה: האם אפשר לבקש כל דבר מהבורא, האם זאת לא חוצפה? כי הבורא הוא משפיע ולכן צריך להיות בהודיה על מה שיש, או שאפשר לבקש יותר?

כל ההתקדמות שלנו, כל הגודל שלנו, שאנחנו גדלים, מתקדמים, זה כדי שאנחנו נוכל להשפיע עוד ועוד, לאהוב, לחבק את כולם, לעשות יותר נחת רוח לבורא. לכן אין בזה שום בושה.

קריין: קטע מס' 4. כותב הרב"ש.

כתוב "על פסוק דומה דודי לצבי. מה צבי, כשהוא בורח, מחזיר פניו לאחוריו. כך הקב"ה, בשעה שהוא מסתלק חס ושלום מישראל, מחזיר פניו לאחוריו. אשר אז חזר הפנים להיות באחוריים. כלומר, שמשתוקק ומתגעגע לחזור להידבק בישראל. ומזה נולדים גם בישראל געגועים והשתוקקות להידבק בהשם יתברך, אשר השיעור של השתוקקות והכיסופין הוא באמת הפנים עצמם". 

(הרב"ש. מאמר 44 "מהי מלחמת הרשות, בעבודה - ב'" 1990)

זה שהבורא מסתלק מאתנו, מסתתר מאתנו, אז בהסתרה שלו יש גם כוונה שבכך הוא מושך אותנו לחפש אותו, לגלות אותו. ואז בצורה כזאת אנחנו מגדילים את עצמנו, את החיסרון שלנו, את הנטיות שלנו אליו. ולכן הבריחה שלו היא גם לטובתנו, כדי שנגלה את הכלים, חסרונות לגילוי שלו.

שאלה: למה הבורא נהנה מאגו מתוחכם יותר? כשאנחנו למעשה רוצים את הבורא בצורה אגואיסטית, להתחבר כדי שיהיה לנו טוב, מה שנקרא "לא לשמה".

נכון, "כל הגדול מחברו ייצרו גדול ממנו". לכן ככול שלאדם יש אגו יותר גדול, אז יש לו יותר כוח פוטנציאלי להיות דבוק בבורא, להיכנס יותר לתוך הבורא, להתקשר יותר לבורא. רק שצריך לתקן אותו, כמו שכתוב "עתיד מלאך המוות להיות מלאך קדוש". שמלאך המוות זה האגו בצורה השלימה והגרועה ביותר, והצורה הזאת תתהפך לקדושה ביותר.

תלמיד: אז מה ההבדל בין הגסות שיש לסתם אגו, לבין ההתחכמות הזאת שגם רוצה לתפוס הכול לעצמו?

כל האגו בכל מיני צורות שלו, מהקלות עד הגרועות ביותר, כל האגו נכנס תחת הכוונה על מנת להשפיע. ואז מהכוחות הרעים ביותר, הגרועים ביותר, האכזריים ביותר, זה הופך להיות לכוח הטוב ביותר, כך צריך להיות. אדם שיש לו רצון לקבל גדול, דווקא הוא יכול להגיע לדרגות הגבוהות ביותר של קדושה.

שאלה: האם הבורא חייב להסתלק כדי שאנחנו נשתוקק אליו?

כן. רק אחרי שאנחנו לא רואים, לא מרגישים את הבורא, אז אנחנו מתחילים להשתוקק אליו. וההשתוקקות הזאת מיישרת אותנו, מכוונת אותנו, מייצבת אותנו בצורה נכונה להתקרב לבורא.

שאלה: נאמר "שאין עוד מלבדו", אבל הכוונה היא הדרך היחידה להגיע להשתוות הצורה, אז מהו המקור של הכוונה, מאיפה היא מגיעה?

הכוונה מגיעה מתוך קשר בורא נברא שהם כביכול יוצאים מנקודה אחת, שהבורא מוליד את הנברא. הוא מוליד את הנברא ובורא אותו בצורה הפוכה, רצון לקבל, ובורא בו נקודה של כוונה על מנת להשפיע, שהכוונה הזאת על מנת להשפיע מתפתחת בנברא במשך הרבה זמן, עד שהיא מתגלה כלפי הנברא ומתחילה למשוך אותו לגלות את הבורא. זה תהליך גדול מאוד של הטבע שלנו, עד שמגלים את זה בפועל באדם.

שאלה: מה ניתן ללמוד מההשוואה של הבורא לצבי?

שהוא תמיד נמצא אלינו בפנים, או פנים בפנים או פנים באחוריים.

שאלה: מה זה אומר שהבורא מחזיר את פניו לאחוריו, בהתחשב בכך שאנחנו אומרים שהכוח של הבורא הוא קבוע?

זה באמת אומר שהכוח שלו קבוע והכוונה שלו קבועה, אלא שהוא משחק איתנו כאילו שמסתיר את עצמו ומגלה את עצמו, על מנת לבנות בנו הרגשות של הסתרה וגילוי, הסתרה וגילוי, ואז על ידי זה אנחנו מתקדמים לעל מנת להשפיע. שלא הסתרה וגילוי פועלים עלינו, אלא שחשוב לנו שזה מגיע מהבורא. כשאין הבדל בין הסתרה לגילוי, אז אנחנו יכולים להגיד שאנחנו נמצאים למעלה מהצמצום.

שאלה: מה זה אומר שאנחנו תמיד מחפשים את הבורא?

אנחנו מחפשים תמיד את המקור שלנו, את מקור החיים, את הסיבה למה אנחנו כך, באיזה מצב נמצאים, מה חושבים ומה קורה. אנחנו תמיד מחפשים מאיפה ולמה, וזה נקרא "בורא".

שאלה: לפי קטע 3, מה זה אומר רצון שלם של המקבל?

רצון שלם של המקבל זה רצון שלם שיכול להיות רק בתנאי שהוא אחד, וזה יכול להיות רק בגמר התיקון שהוא כולו על מנת להשפיע, שהוא כולו פתוח, כולו עובד, נפעל ומרגיש את המילוי במלואו, זה בגמר התיקון.

שאלה: לפי קטע 3, איזה רצון שלנו מעורר את הרצון שלו?

הרצון שלנו לתיקון, לחיבור, לגלות אותו, לקלוט אותו, לפי חוק השתוות הצורה להידמות לו, זה מעורר את הבורא.

תלמיד: אם אנחנו לא הבעלים של הרצון, מה זה אומר שאני צריך לעורר את הרצון שלי לפני הרצון שלו?

אני צריך לעורר את הבורא שיתקן את הרצון שלי, שיהיה רצוני כמו רצונו.

שאלה: מה הפירוש של גילוי פנים של הבורא בעשירייה?

כשמתחילים להרגיש שאנחנו נמצאים בחיבור בינינו בעשירייה, אפילו אולי בנטייה, אפילו אולי באהבה, זה נקרא שאנחנו מגלים את השפעת הבורא בינינו.

שאלה: איך אדם מבצע הגבלה בפועל, בזמן שהוא מרגיש רגשות עזים של דחייה כלפי החברים?

אני צריך להשתדל להתחבר עם החברים למרות היחס שלהם אלי, ולהיות כלפיהם פתוח ככול שאני מסוגל, כדי לתת להם דוגמה וכדי לתת להם יכולת לאחוז בי, וכך אני אוכל להתקשר אליהם, למשוך אותם אלי, זאת בעצם כל העבודה שלי.

שאלה: איך לא להיות סתום להשפעת החברים עלי?

זו בעיה, אני חושב שהכי טוב אם אשמע אותם ואשתדל לעשות מה שהם אומרים, אשתדל להידבק אליהם כמו תינוק לאימא. כלומר אבטל את עצמי ככול היותר, ואז מתוך הביטול אני אוכל להתחיל לגדל את עצמי להיות כמוהם. אני צריך להשתדל לקבל את יחס החברים אלי שהוא כמו יחס הבורא אלי.

שאלה: מהי התקפה במהלך היום בעשירייה?

התקפה במהלך היום של העשירייה צריכה להיות שהם מתקשרים בצורה יותר צמודה זה אל זה, ועם זה רוצים לגשת לבורא. זאת צריכה להיות בעצם הנטייה הקבועה שלנו, איך אנחנו מתקשרים בינינו ומתוך הקשר הזה מגיעים לבורא, כדי להתקשר עימו.

(סוף השיעור)