שיעור הקבלה היומי27 אוג׳ 2023(בוקר)
שיעור בוקר 27.08.2023 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה
ספר "כתבי רב"ש", כרך ג', עמ' 2102,
"ביאור ל"פתיחה לחכמת הקבלה""
קריין: ספר "כתבי רב"ש" כרך ג', עמוד 2102, "ביאור למאמר "פתיחה לחכמת הקבלה"".
"ונחזור לבאר ענין הזדככות המסך. ההתפשטות הראשונה שיצאה מפה ולמטה נקראת בשם טעמים, מלשון "וחיך אוכל יטעם". ולאחר הביטוש דאו"מ החל המסך להזדכך, ולהוציא בדרך הזדככותו, בכל פעם מדרגה חדשה, והמדרגות האלו נקראות בשם נקודות, ובארתי את דברי הרב שע"י הביטוש נעשו כלים, והוא משום שכעת יש לו יכולת לקבל עוד אור. אבל באו"פ מפרש ענין עשית הכלים באופן אחר: בזמן שהאור היה בכלי היו האור והכלי מעורבים זה בזה, וע"י הביטוש נסתלק האור ואז נעשה היכר כלי.
פירוש: בזמן שהאור האיר בכלי, אין ניכר החסרון של הכלי שיהיה נק' בשם כלי, שהרי ללא הכלי אין האור יכול להאיר, לכן שניהם באותה החשיבות. אולם לאחר הסתלקות האור, ניכר הכלי לכלי והאור לאור.
הטעם שהקומות היוצאות בזמן ההזדככות נקראות בשם נקודות הוא ע"ש נקודת הצמצום. מה פירוש נקודת הצמצום?
הזוה"ק אומר: מלכות נקראת "נקודה שחורה דלית בה לבנוניתא". היינו, בזמן החושך נקראת מלכות נקודה. ובזמן שיש צמצום היינו שאסור לקבל בעמ"נ לקבל, נעשה חושך. כלומר, בכל מקום שלא יכולים לקבל בעמ"נ להשפיע ורוצים לקבל עמ"נ לקבל, שם שורה נקודת הצמצום.
ובענינינו, כשנזדכך המסך מבחי"ד, א"כ על בחי"ד כבר אסור לקבל, זה נקרא ששורה עליה נקודת הצמצום. אבל על בחי"ג עדיין יכול לקבל. וכשנזדכך המסך גם מבחי"ג נק' זה נקודת הצמצום.
עוד נבאר מהו ההבדל בין ראש, תוך, סוף: ראש נק' בחי' בכח. כלומר שאין שם קבלה. ומהראש מתפשטים ב' חלקים:
* חלק אחד שיכול לקבל בו את האור, ונק' ע∀ס דתוך. האור - השפע בא בתוך הכלים. ונק' או"פ שהוא אור החכמה, האור של "להיטיב לנבראיו".
* החלק השני שמתפשט מן הראש, הוא חלק הרצון לקבל בעמ"נ לקבל, שבו אינו רוצה להשתמש, ואומר שלא רוצה לקבל שם, היינו שעושה סוף. לכן נק' חלק זה ע"ס דסוף.
שאלה: למדנו שספירות הן מלשון "ספיר" היינו שמאיר, ואם מלכות דגוף המכונה מלכות דטבור אינה רוצה לקבל, ועושה סוף על האור, מדוע מכונה חלק זה בשם ספירות?
תשובה: עשר ספירות נקראות ע"ש שאליבא דאמת האור האיר לה. ובאור בענין זה נמצא בח' ד' פרק ה' אות א', שם מבאר מהו ההבדל בין תוך לסוף: "והנה מן הפה דא"ק יצאו י"ס פנימים וי"ס מקיפים, ונמשכים מנגד הפנים עד נגד הטבור של זה הא"ק. וזה עיקר האור, אבל ג"כ מאיר דרך צדדים לכל סביבות זה, האדם". היינו, לאו דוקא מכנגד הפנים אלא גם דרך צדדים.
ובאו"פ אות ב' מפרש דברי הרב האלו ע"ש. ובקצרה נבאר, שמטבור ולמעלה נק' "פנים" היות ששם מתפשט אור החכמה שנק' עיקר האור, ומטבור ולמטה נק' "אחור" היות והוא בחי' מקבל עמ"נ לקבל כנ"ל ולכן אור החכמה אינו מתפשט שם. "אלא שמגיע דרך צדדים". עיין טור ב' בסופו, השורה "וצד": "כי ע"י האו"ח שבחי"ד מביאה בפרצוף, שהוא אור החסדים", היינו שהמלכות דטבור אינה רוצה לקבל שם, משום ששם הוא רל"ק עמ"נ לקבל, אלא שרוצה בהשתוות הצורה שנק' חסדים, "נמצאת מקבלת גם הארת חכמה, אלא מבחינת אור נקבה, שפירושו, רק לקבל ולא להשפיע". "לקבל ולא להשפיע", פירושו, שאינה רוצה להשפיע לעצמה את האור אלא להפך, שאומרת שאינה רוצה לקבל. ומתוך הדביקות הזו מאירה לה הארה מאור החכמה, שנקראת הארת חכמה. ולפי"ז ההבדל בין תוך לסוף הוא, שבתוך מאיר אור החכמה, ובסוף כל זמן שאינה רוצה לקבל מטעם השתוות הצורה, מאיר שם אור דחסדים בהארת חכמה.
ועדיין צריכים להסביר מדוע השמות באור דחסדים הם ימין ושמאל, ובאור החכמה נקראים ארוך וקצר, היינו כשמאיר האור נק' זה בחסדים ימין, ובחכמה ארוך, וכשלא מאיר נק' זה בחסדים שמאל, ובחכמה קצר, ומה פשר השמות הללו?
תשובה: למדנו שאור החכמה מאיר בכלים דקבלה בעל"ה כמובן. א"כ גודל ההארה תלוי בשיעור העביות שיש לו, וזה נק' מעלה ומטה, לכן השמות באור החכמה הם ארוך וקצר. משא"כ אור דחסדים אינו נמשך על ידי עביות ואינו תלוי בה, לכן השמות באור דחסדים הם בבחי' הרוחב היינו ימין ושמאל, המרמז שמאירים באותה הקומה, ואין משנה להם אם יש יותר עביות או פחות עביות."
אני לא מרגיש שיש הרבה שאלות על זה, אלו באמת לא הדברים הקריטיים.
ענין פרצוף פנימי
"א"כ עד כאן דיברנו מפרצוף הראשון דא"ק, המכונה גלגלתא או פרצוף הפנימי דא"ק. ונבאר ענין פרצוף פנימי: הוא נותן כלל, שבכל העולמות יש פרצוף פנימי ויש לו ד' לבושים. ונבאר בא"ק: לפרצוף גלגלתא יש הוי' שלמה בפנימיות מדרגתו. ומכל אות דהוי' הזו יוצאת מדרגה שלמה ומתגלית לחוץ.
* את ראשו לא משיגים, ונק' כתר או קוצו של יוד.
* מפה עד החזה נק' י' דהוי', ומשם יצא פרצוף ע"ב דא"ק המלביש עליו.
* ומה' ראשונה שלו הנק' בינה, יצא מחזה ולמטה פרצוף ס"ג.
נמצא שי'-ה' שהם ע"ב וס"ג, מלבישים אותו מטבור ולמעלה. ולמטה מטבור הוא ו'-ה' דהוי',
* שהו' נק' שלישין עילאין דנה"י המכונה פרצוף מ"ה, וממנו יצא עולם הנקודים המלביש שם.
* ומה' אחרונה שלו שנק' מלכות שהם ב' שלישין תתאין דנה"י דא"ק, יצא פרצוף הב"ן המכונה עולם האצילות, המשמש בעביות דשורש."
שאלה: הוא כותב שאור חסדים לא נמשך על ידי עביות ולא תלוי בה. אז במה הוא כן תלוי?
אור חסדים מגיע כרצון הכלי להיות בהשתוות התכונה עם האור, ולכן כך הוא בונה את עצמו.
-
תלמיד: איך מודדים רצון להשתוות?
רצון להשתוות אנחנו מודדים במסך ואור חוזר.
תלמיד: אנחנו לומדים שאת המסך מודדים לפי עביות ופה זה לא כך.
כן, מפני שמדובר על חסדים, זה לא אור חכמה שכלפיו אנחנו עובדים עם עביות הכלי.
תלמיד: איך מודדים רצון להשתוות אם זה לא לפי עביות?
אין לנו אפשרות להשתוות עם כלי דחסדים על ידי צמצום, מסך ואור חוזר, זה לא כמו אור חכמה. אנחנו יכולים להשתוות עם כלי דחסדים רק על ידי הפעולה עצמה.
תלמיד: מה זו הפעולה עצמה?
לא לעבוד בעל מנת לקבל עם העביות שלנו, ודוחים את האור.
תלמיד: האם גם אנחנו יכולים להרגיש את הרצון הזה?
אנחנו יכולים להרגיש את הרצון הזה, ודאי, מהר יותר מאשר לעבוד עם אור חכמה.
תלמיד: איך זה מורגש אצלנו?
על ידי זה שאנחנו מקטינים את הרצון לקבל שלנו. בכלים לאור החכמה ככל שמגדלים את הרצון לקבל, כך יותר נכנסים לפעולה, ובכלים לאור חסדים ככל שמקטינים את הרצון לקבל, כך נכנסים לפעולה.
תלמיד: האם המדידה היא על ידי התגברות?
זו מדידה על ידי התגברות, אבל ההתגברות היא שונה מזו שבכלים עם אור החכמה. כי עם כלים דאור החסדים אנחנו יכולים להגדיל את עצמנו אך ורק לפי השתוות הצורה, שלא רוצים לקבל את האור.
ענין הרשימות
"כאשר נסתלק האור מפרצוף גלגלתא, נותרו כלים ריקים ובהם רשימות מהאורות שהאירו בתוך הכלים. ופירוש ענין הרשימות הוא, כפי שאנו רואים בגשמיות, כאשר אדם אוכל מאכל טעים, או ששומע איזה ענין טוב, נשאר לו טעם ממה שהיה לו, ומעוררו להמשיך שוב את מה שהיה לו. כמו"כ כאן הרשימו פירושה - תשוקה למה שהיה לו.
וברשימות יש ב' בחינות:
א. אור הזך שברשימו.
ב. אור העב שברשימו.
פירוש: כפי שכללות האור ישר האיר בכלים הנקראים או"ח הכללי, כמו"כ האו"י כשמסתלק ומניח רשימו שהוא חלק מהאו"י, רשימו הזו מתלבשת בחלק מן האו"ח שהיה. היינו שנשאר רושם גם מן העבודה שעבד לכוון בעמ"נ להשפיע, והוא המכונה רשימו מאו"ח.
* ומה שנשאר מאו"י הוא מכנה אור הזך שברשימו,
* ומה שנשאר מהאו"ח נק' אור העב שברשימו.
ושניהם מלובשים יחד באו"ח הכללי שנק' כלי. ושניהם בחי' אחת.
פירוש: בזמן שהאיר האור בכלים, אמרנו שהאור והכלי מעורבים זב"ז עד שאין להבחין בין האור לכלי. היינו ששניהם עושים אותה הפעולה ולא יתכן האחד ללא השני. בדומה לסעודה ותאבון ששניהם עושים אותה פעולה. שהרי אם אין סעודה ויש תאבון א"א לאכול, וכן אם יש סעודה אבל אין תאבון ג"כ א"א לאכול. משא"כ אח"כ כשהאור הסתלק, אז אנו מבחינים בכלי. היינו שהאו"ח מקבל שם כלי.
כך הוא גם בענין הרשימות: כאשר אור הזך ואור העב הם ביחד, נקראים שניהם אור ומעורבים זב"ז. ובזמן שאור הזך נפרד מאור העב, מקבל אור העב שם חדש - ניצוצין.
ויש להבין, מדוע כאשר מסתלק האו"י הכללי, מכונה האו"ח הכללי בשם "כלי", אולם כאשר מסתלק האו"י שברשימו מכונה אור העב שברשימו "ניצוץ", שפירושו ניצוץ אור?
תשובה: ויש לומר, כאשר או"י הכללי מסתלק, אינו מאיר כלל, אולם כאשר מסתלק האו"י שברשימה, הוא מאיר מרחוק.
ולפי הנ"ל נבין ענין שורש הכלים ושורש האורות: יש כלל - כל העולמות יוצאים בדרך חותם ונחתם. היינו, כפי שיצאו הבחינות בפעם הראשונה, כך מתפשטים העולמות מלמעלה למטה לפי אותו הסדר. והפעם הראשונה שיצאו כלים היתה בפרצוף גלגלתא, לכן הוא נק' שורש הכלים.
פירוש: כנ"ל שבזמן שהאור מאיר בכלים, הם מעורבים וא"א להבחין לא באור ולא בכלי, אולם לאחר הסתלקות האור נגלו הכלים. ובכלים נשארו רשימות מהאור, היינו בכלי דכתר רשימו דאור הכתר, ובכלי דחכמה רשימו דאור החכמה וכו', לכן כשמדברים מכלים מתחילים בכח"ב. וכשיצא פרצוף הב' שנק' ע"ב, שבו מאיר אור החכמה, ולפי הכלל שכל אור שבא מאיר בכלי הזך שנק' כתר, מאיר כעת אור החכמה בכלי דכתר. וזה נק' שורש האורות, שמסודרים על סדר הזה, היינו על סדר חב"ד. וע"ז נבין מה שפעם מתחיל הע"ס מכח"ב ופעם מחב"ד."
שאלה: לפי מה שקראנו פה, האם אפשר לומר שהפרצוף נקרא פרצוף רק כשהאור מסתלק, כשיש הזדככות?
לא. "התפשטות האור והסתלקותו עושה את הכלי", כאן זה את הפרצוף, "ראוי לתפקידו". יש בו רשימות, אור ישר, אור חוזר, אור מקיף, אור פנימי, יש בו את כל הנתונים.
תלמיד: לפני שיש הזדככות או אור חוזר הוא לא נקרא פרצוף.
זה עדיין לא פרצוף שלם.
תלמיד: כמה פרצופים יש? זה נראה שיש אין סוף פרצופים.
למה? תלוי איך אתה סופר. יש חמישה עולמות, בכל עולם חמישה פרצופים, סך הכול 25 פרצופים.
תלמיד: אבל כביכול כל הבחנה כזו היא פרצוף.
יש הרבה, כן, כך אתה יכול לספור בלי סוף. כי כל תנועה קטנה בונה המון פרצופים ובכל העולמות, כי לא יכול להיות שיש שינוי באיזה מקום שלא תהיה תגובה בכל העולמות. לכן כן.
תלמיד: אז למה קוראים לזה 125 מדרגות?
אתה צריך איכשהו לספור. אתה לא יכול להגיד עד אין סוף.
ענין תגין ואותיות
ועתה נבאר ענין תגין ואותיות: למדנו אשר הרשימות שנשארו מהטעמים נקראות "תגין", ופעמים, מכנה לרשימות שנשארו מן הנקודות בשם "אותיות". וסבת הדבר היא כך: בזמן שנזדכך כל פרצוף גלגלתא שהוא בחי"ד דעביות, למדנו שהמסך נכלל מן הרשימות של כל הקומות שנסתלקו, ומסך זה עלה לראש המדרגה, וביקש כוחות שאבדו לו, והיות "שבחינה אחרונה נאבדת", וסבת הדבר הוא הביטוש דאו"מ שהחליש את כח המסך, לכן אינו מסוגל להתגבר על בחי"ד, אלא על בחי"ג בלבד, הדומה לנקודות.
והנה למדנו, שנשארו ב' מיני רשימות: רשימה מאור הכתר שהיה מלובש בכלים, ומכונה ד' דהתלבשות, אולם, רשימה מן הכוחות וההתגברויות אבדה לו, ועליה נאמר "בחינה אחרונה נאבדת", ומה שנשאר הוא רק ג' דעביות.
נמצא שהמסך דגוף דגלגלתא כאשר עלה לראש דגלגלתא, ביקש כח המסך על ב' מיני רשימות:
א. על ד' שהיא רשימה מקומת הטעמים.
ב. על עביות שהיא קומת הנקודות.
וע"כ נעשו ב' זווגים בראש המדרגה:
א. על הד' דהתלבשות בקומת כתר.
ב. על הג' דעביות בקומת חכמה.
ועוד למדנו, אשר הד' דהתלבשות מאירה רק בראש מדרגת התחתון, היינו בראש דע"ב, משא"כ ג' דעביות יש לה גם התפשטות בגוף. והיות שהגוף נק' כלים ואותיות, ע"ש זה מכונה הרשימו דעביות, היינו הרשימו דנקודות בשם אותיות, כיון שאח"כ מתפשט מן הרשימו הזו כלים, משא"כ הרשימו דהתלבשות נשאר בבחי' תגין, היינו שמאיר רק בראש המדרגה.
בע"פ הסביר כך: הג' דעביות דע"ב והג' דגלגלתא אינם זהים, כיון שהג' דע"ב הוא הג' דעביות הכללי, ואילו הג' דגלגלתא הוא ג' של ד' דעביות, אולם עכ"פ הג' דע"ב נמשך מן הג' דגלגלתא, ע"כ מיחס כאן את הרשימו דעביות עליה יצא פרצוף ע"ב לרשימו דנקודות שבחינתן העליונה היא ג'."
(סוף השיעור)