שיעור בוקר 04.11.2021 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 183, פתיחה לחכמת הקבלה,

אותיות פ"ו-פ"ז

קריין: ספר "כתבי בעל הסולם", עמוד 183, "פתיחה לחכמת הקבלה", אות פ"וט.

ביאור ג' הנקודות חולם שורק חירק

אות פ"ו

"דע, שהנקודות נחלקות לג' בחינות ראש תוך סוף, שהם נקודות עליונות שממעל לאותיות הנכללות בשם חולם. ונקודות אמצעיות שבתוך האותיות הנכללות בשם שורק או מלאפום, דהיינו ו' ובתוכה נקודה. ונקודות תחתונות שמתחת האותיות הנכללות בשם חירק."

יש ג' סוגי נקודות. הנקודות הן כאורות, והן יכולות להיות למעלה מהכלים, בתוך הכלים ולמטה מהכלים.

אות פ"ז

"וזה ביאורם. כי אותיות פירושם כלים, דהיינו הספירות דגוף, כי הע"ס דראש הם רק שרשים לכלים ולא כלים ממש. ונקודות פירושם אורות המחיים את הכלים ומנענעים אותם, והיינו אור החכמה הנקרא אור חיה, והוא בחינת אור חדש הנ"ל שהזו"ן דא"ק קבלו מע"ב ס"ג והאירו להכלים דנקודים, והורידו את ה"ת בחזרה לפה דכל מדרגה, והשיבו להמדרגה את האח"פ דכלים וג"ר דאורות, כנ"ל הרי שאור הזה מנענע הכלים דאח"פ ומעלה אותם מהמדרגה שלמטה ומחבר אותם לעליונה כבתחילה, שז"ס נקודות המנענעות להאותיות. וזה האור להיותו נמשך מע"ב דא"ק שהוא אור חיה, ע"כ הוא מחיה לאותם הכלים דאח"פ ע"י התלבשותו בתוכם."

על ידי זה שאור ע"ב נכנס לכלים דאח"פ, הכלים האלה יכולים להתחבר לגלגלתא ועיניים ולעבוד בעל מנת להשפיע. כך אור ע"ב מחייה את הכלים. אבל זה בתנאי שהכלים האלה מקבלים את אור הע"ב כדי לעבוד בעל מנת להשפיע, זאת אומרת קודם הם צריכים להיות מחוברים לס"ג. לכן זה נקרא אור ע"ב ס"ג, זיווג ע"ב ס"ג.

שאלה: זה נשמע שיש פה מנגנון חדש שפתאום עובד כלפי מעלה, לא רק השתלשלות כלפי מטה.

העניין, שתיכף אנחנו נדבר על שבירת הכלים. וודאי שכל ההתחברות הזאת של ע"ב וס"ג היא כדי להעלות כלים למעלה. כל האורות האלה שבאים מפרצוף ע"ב וס"ג שנמצאים למעלה מטבור, הם באים למטה מטבור כדי לטפל בכלים האלה, למיין אותם ולהעלות אותם ולחבר אותם לכלים שלמעלה מטבור. כי רק למעלה מטבור אפשר לקבל אור חכמה בעל מנת להשפיע.

עכשיו אנחנו לומדים על זה שיהיה עוד מצב מאוד מיוחד. שס"ג יכול לרדת למטה מטבור ולקדש את המקום מטבור עד הפרסה, ובמקום הזה ישלוט אור חסדים, כוונה על מנת להשפיע. ואז אם נמצאים שם כלים, הם יכולים גם לקבל אור חכמה, במשהו, לא לגמרי, בעל מנת להשפיע. בזה אנחנו יכולים לראות שהרצון לקבל כשמתחבר לדרגת הבינה, מלכות לבינה, אז במלכות מתחילים להיות תנאים שאפשר יהיה לקבל בעל מנת להשפיע. וכך מלכות יכולה להיתקן פעם, אפילו שאחר כך היא מגיעה לכתר, כי זה נברא, זו מלכות, שמגיע לדרגת הבורא שזה הכתר.

הכול קורה על ידי התהליך הזה שיש כאן בשבירה, בזה שמגיע אור ע"ב ס"ג, מתקן את הכלים, מעלה אותם למעלה, מוריד למטה. זאת אומרת, יש כאן מנגנון שלם שעובד על זה שמערבב את הרצון של מלכות, רצון לקבל, עם הרצון של בינה, רצון להשפיע, ובצורה כזאת אנחנו רואים שהכלים האלה שהם רצון לקבל מקבלים תכונות בעל מנת להשפיע, כוחות בעל מנת להשפיע, מתחברים לכלים שהם על מנת להשפיע. וכך לאט לאט הם יותר ויותר משייכים את עצמם להשפעה, היינו לבורא.

תלמיד: זה מרגיש שהתהליך של אור ע"ב ס"ג שמוריד את ה' תתאה לפה הוא לא תהליך טבעי של ההתפתחות של כל המהלך הזה, אלא זה כאילו איזה פלסטר ששמו לרגע?

נכון. כי באמת התיקון הוא בזה שמלכות תתחבר עם בינה בצורה כזאת, שכל התכונות של מלכות וכל התכונות של בינה ישפיעו אלו אל אלו, יתקנו זו את זו, כי לבינה אין כוחות ולמלכות אין תכונות השפעה, וכשהן יתחברו יחד הן יגיעו לדרגת הכתר. הן לא יכולות להיות זו בלי זו, מלכות בלי בינה ובינה בלי מלכות.

שאלה: אילו התרשמויות, התפעלויות נשארות בכלים? מה יותר חשוב ההתרשמויות האלה שנשארו או התהליך בעצמו?

אני לא רואה הבדל בין התרשמות ותהליך, ברוחניות לא מחלקים כך. אם יש רשימות, הן פועלות, האורות שמופיעים מלמעלה, הם פועלים. כל הפרצופים נמצאים בפעולה מאין סוף עד העולם שלנו ובחזרה מהעולם שלנו עד אין סוף. אין תזוזה קטנה שקורית באיזשהו מצב ברוחניות אם היא לא מחושבת מתחילת הבריאה ועד גמר הבריאה.

אנחנו כשלומדים עכשיו אז אנחנו לומדים כל דבר לחוד, כאילו שאין כל כך השפעה כללית כוללת כולם על כולם, אבל בעצם ברוחניות הכול זז אחרי כל אחד ואחד.

שאלה: בטקסט מדובר על נקודות ועל נקודים, מה זה נקודות ומה זה נקודים מעבר להתרשמות שזה זכרי או נקבי?

זה לא כך. בגלגלתא יש ראש, תוך וסוף. יש זיווג דהכאה בראש, התפשטות לתוך, ואלו "טעמים". ואחר כך הזדככות ואלו "נקודות". יש פה, טבור, אור פנימי, אור חוזר, והדרגות של יציאת האורות 0, 1, 2, 3, 4 ואפילו 5, אלו הן הנקודות (ראו שרטוט מס' 1, שרטוט ימני).

כשאנחנו לומדים על פרצופי גלגלתא, ע"ב, ס"ג, שס"ג יורד למטה ומתערבב עם נה"י דגלגלתא, אז נעשה כאן צמצום, פרסה. ואז ס"ג עושה אחר כך זיווג על הרשימות שעלו אליו מלמטה למעלה. והוא עושה זיווג לא בפה שלו כמו קודם, אלא בנקבי עיניים, ואז יורדת למטה איזו קומה (ראו שרטוט מס' 1, שרטוט שמאלי). הקומה הזאת היא כרגיל כוללת ראש דהתלבשות (R1), ראש דעביות (R2) וגוף. והקומה הזאת היא נקראת "קטנות דעולם הנקודים". זה עדיין לא עולם אלא הפרצוף כך נקרא לשם עתיד. למה נקודים? בגלל שהוא יצא גם על נקודות התערבבות מלכות בבינה. וזה אחרת לגמרי ולא שייך לנקודות שהיו בגלגלתא (ראו שרטוט מס' 1).

שרטוט מס' 1

שאלה: נקודות דס"ג שעכשיו ציירת, הן קשורות איכשהו לנקודות שמגיעות לפרצוף?

לא, זה משהו אחר לגמרי. הנקודה מראה לנו שמלכות משתתפת בהתפתחות. כי מלכות נקראת "נקודה שחורה" והיא נמצאת כנקודה השחורה מפני שעל ידה דווקא הפרצוף הולך ומזדכך. ומתחת לטבור למה באות הנקודות? בגלל שיש את תכונת הבינה מעל הפרסה, ואת תכונת המלכות מתחת לפרסה, ומלכות מצמצמת את הבינה, ולכן מה שייצא, ייצא פרצוף קטן מטבור ועד הפרסה, לכן זה נקרא "עולם הנקודים בקטנות". בראש אחד (R1) יש לנו רק גלגלתא ועיניים, ובראש שני ((R2 יש רק גלגלתא ועיניים, ובגוף יש לנו גם גלגלתא ועיניים, זאת אומרת רק כלים דהשפעה. לכן זה נקרא "עולם הנקודים" מפני שהוא התקצר על ידי השתתפות המלכות. ומלכות נקראת "הנקודה השחורה" (ראו שרטוט מס' 2).

שרטוט מס' 2

תלמיד: למה אחר כך הוא כותב באות פ"ז שהנקודות הן אורות?

קריין: בפ"ז הוא כותב "ונקודות פירושם אורות המחיים את הכלים ומנענעים אותם".

זה כבר אחרת לגמרי, כי הם אורות שבאים מהבינה והם מנענעים את הכלים ונותנים להם כוח. הנקודות אלו האורות שמשפיעים למעלה מהאותיות, בתוך האותיות ולמטה מהאותיות, ובצורה כזאת הם מנענעים את הכלים איפה שהם נמצאים.

בגלגלתא, הנקודות הן שמלכות דוחפת את כול הקומות האלה להזדכך, בגלל ההגבלה שלה, ואילו כאן הנקודות הן בצורה אחרת, ולכן אלו "נקודים", אלו לא נקודות. אין קשר ביניהם, כמו שאתם חושבים שזה אותו הטבע. עוד נדבר על זה. אני לא מוכן עכשיו לתת הסבר שלם.

שאלה: האם זה נכון לתאר שהחלק של המלכות הוא שמעלה חיסרון והשתוקקות, ובעצם זה לא מספיק, אלא בינה תעלה לאבא ותבקש ממנו את הלובן כאשר המלכות תהיה ראויה?

אני מסכים איתך.

שאלה: האור החדש שהגיע לע"ב ס"ג, למה הוא כותב שהזו"ן דא"ק קיבלו את זה ולא הראש דס"ג, ששם נעשה הזיווג?

אור ע"ב ס"ג זה אור שמגיע מאינסוף, והוא גם באור ע"ב וגם באור ס"ג כך משפיע על הרצון לקבל. כי הרצון לקבל נעשה על ידי אור הע"ב ומתוקן על ידי אור הס"ג, ולכן שני האורות האלו הם ממש מטפלים ברצון לקבל השבור ויכולים לתקן אותו.

תלמיד: אבל הזיווג דהכאה על האור הזה, הוא לא נעשה בנקבי עיניים של ראש דס"ג?

אור ע"ב ס"ג לא יכול להיות בנקבי עיניים כי זה כבר אור של גדלות, בפה.

תלמיד: אז למה הוא כותב זו"ן דא"ק?

זו"ן דא"ק זה לא קטנות. זו"ן זה חלק מפרצוף גלגלתא שנמצא למטה מטבור, שאותו צריכים לתקן כדי להגיע לגמר התיקון הכולל.

תלמיד: זאת השאלה, האם האור הזה הגיע לזו"ן דא"ק שמתחת לטבור, או לפה דראש של ס״ג?

אנחנו אמנם אומרים שהפעולות נמצאות בס"ג, אבל הפעולות לא נמצאות בס"ג, הן כולן מגיעות מאינסוף, ואז הן מגיעות לגלגלתא ולע"ב ואחר כך לס"ג. ולכן הן מתרחשות בנה"י דגלגלתא ובע"ב, ורק ואחר כך הן באות לס"ג ולנקודות דס"ג וכן הלאה (ראו שרטוט מס' 3).

זאת אומרת כל הפעולות, כשאנחנו מדברים על עולם הנקודים, שהן מתרחשות למעלה מפרסה, במחויב, הן חייבות קודם להתרחש בנה"י דגלגלתא, בע"ב ובס"ג, ורק אחר כך הן מגיעות לשם. אין דבר שלא בא מאינסוף.

שרטוט מס' 3

שאלה: איך הכי נכון לחזור על שיעור שהוא ממש עמוס בהרבה דברים?

השיעורים שלנו הם מאוד מגוונים. אני ממליץ לשמוע את השיעור הראשון לפי המאמר, וגם את השיעור השני. יש לכם שתי פגישות, תנסו כך לעשות. חלק על השיעור הראשון וחלק על השיעור השני.

תלמיד: האיכות עולה, ויש המון שאלות, אי אפשר להספיק.

אתה צריך רק לדעת דבר אחד, בחיבור אתה פותר את כול הבעיות. תעזוב את "פתיחה" בינתיים, אתה תקלוט אותה אחר כך. זאת אומרת מספיק כמה שאתה שומע, אתה לא חייב להיות פרופסור ב"פתיחה". יש כאלה שלומדים ומבינים את כל הדברים האלה, "לא החכם למד". בינתיים הפעולות האלה הן רחוקות מאיתנו, אנחנו צריכים ללמוד מהן רק דבר אחד, כולן מתרחשות בעל מנת להשפיע.

המאמרים הם מאוד חשובים. כי בזה אנחנו ממש מסדרים את הפנימיות שלנו, את הרצונות שלנו, את החיבור בין הרצונות, את החיבור בין החברים, ממש ממשים את זה. לכן אני בעד שאתם תשמעו את החלק הראשון של השיעור. ואני שמח שזה לוקח לנו הרבה זמן ומעורר הרבה שאלות.

תלמיד: אנחנו רוצים לשתף בחשיבות של שיעור שבת בוקר המאוד מיוחד שמצפה לנו. הבורא מצפה שנצטרף להיכל המלך, הרב אמר שאנחנו עולים לירושלים. לא צריך לשאול את האישה שלנו מה היא תגיד על זה, אנחנו צריכים לעלות למעלה מהדעת, מעל כל המכשולים, לעורר זה את זה.

תלמיד: אפשר כבר להרגיש את השמחה וההתרגשות לקראת שיעור שבת שמתקרב. הכבוד של המלך, הפאר של המלך נמצא בכמות, ואנחנו מחכים לראות את כל החברים, אפילו אלה שמגיעים פעם בחודש וגם חברים שהגיעו רק לכנס, ויש עוד חברים שמגיעים מכל מרכזי הלימוד שלנו, הם כולם יגיעו לשבת וזה באמת יהיה שיעור נפלא. אנחנו מבקשים מכל החברים, וכבר יש הרגשה של מיני-כנס.

(סוף השיעור)