שיעור בוקר 11.04.19 – הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 617 "שמעתי",

מאמר קטו. "ענין דומם, צומח, חי, מדבר"

כבר דיברנו ונחזור על זה בכל זאת מההתחלה ועד הסוף. כמו שדיברנו, העיקר בשבילנו, מה שחשוב לנו הוא, לתפוס את הנקודה הזאת שאנחנו נמצאים עכשיו בשליטה שלמה של הבורא ומבצעים כל דבר ודבר שהטבע, היינו הא-לוהות, הא-לוהים בגימטרייה, הטבע, לא חשוב באיזו צורה [נקרא לו], [מכתיב]. הוא שולט עלינו ומכתיב לנו, ואנחנו, בלי להבין ובלי להרגיש שזה בא לנו כשליטה זרה, מחוצה לנו, מבצעים את זה, כי לא מרגישים כנגד זה שום שליטה אחרת. לכן מקבלים את זה כרצון שלנו, למרות שזה לגמרי לא הרצון שלנו ולא אנחנו, אלא אנחנו רצון ליהנות, ומה שברצון ליהנות הזה, בחומרה הזאת, מתעורר ובא כאיזו תוכנה, אנחנו מקבלים שזה אנחנו, "הרצון שלי, המחשבות שלי, הנטיות שלי. הכול שלי" מפני שאין משהו מחוצה לזה.

לכן, להרגיש, לגלות את זה, להתחיל להבין שזה כוח זר שבמקרה כך מתלבש בי, מנענע אותי, מוליך אותי, מסובב אותי לכל הכיוונים, ואני עד כדי כך דבוק בו וחושב שזה אני, ללא שום הרגשת הפרדה ממנו. זה נקרא דרגת ה"דומם". מאוד חשוב להתפעל, להתרגש מזה, ממש, בכל העצמות להרגיש שזה כך, כי אז נוכל להגיע למצב שיהיה לנו סיכוי להתנתק ממנו ולהגיע להיות חופשיים, לצאת ממצרים, מהשליטה הזאת.

קטו. ענין דומם, צומח, חי, מדבר

"דומם: הוא בחינת שאין לו רשות בפני עצמו. אלא רשות של בעל הבית עליו. והוא מוכרח למלאות כל חשקו ורצונו של בעל הבית. לכן, היות שהשם ית' ברא את הבריאה לכבודו, כמ"ש "כל הנקרא בשמי וכו' לכבודי בראתיו", היינו שהשם ית' ברא את הבריאה לצורכי עצמו, הטבע של בעל הבית נטבע בהנבראים. היינו, שכל אחד מהנבראים אינם יכולים לעבוד לתועלת זולתו, אלא לתועלת עצמו."

סדנה

מה זה נקרא "להיות דומם" ולמה אנחנו דוממים, ד"דוממים", שאנחנו אפילו לא מכירים שאנחנו דומם, במה נקרא שאני דומם, אבל אפילו לא מגלה את זה, זאת אומרת, דומם אמיתי?

*

אז אם אני מרוצה מהחיים, לא מרוצה מהחיים, מה זה אומר כלפי אותו כוח עליון שמחייב אותי ועושה בי הכול, הוא גם מכניס בי, כנראה, את כל ההתפעלויות הללו כלפי הניהול שלו, כלפי השליטה שלו. איך אני יכול להתחיל לצאת משליטתו דווקא על ידי זה שאני לא מרוצה מהשליטה שלו, זאת אומרת, הכרת הרע, דיכאון, כל מיני המצבים הללו שהבורא מעורר בנו שאנחנו לא מרוצים מהחיים, זה השלב הראשון לקראת הכרת הדומם שאנחנו נמצאים כדומם?

*

היציאה מהדומם מלווה או באה רק בתנאי שאני לא מרוצה מהמצב. יש כזה חוק, "שלילת השלילה", על ידי זה מתפתחים. אנחנו לא יכולים לעזוב אף מצב, אם אנחנו ממש לא מרוצים ממנו עד כדי כך שמוכנים להתנתק, לקרוע את עצמנו ממנו. מה הסימנים שאנחנו מתקדמים לסיום מצב הדומם?

*

איזה סימנים יש ליחיד ביציאה מהדומם לצומח, ואיזה סימנים יש לכלל ביציאה מהדומם לצומח?

*

איזה תרגילים אני עושה על עצמי ובעשירייה כדי להיות מודע שאני מנוהל על ידי הכוח העליון, איזה תרגילים אני עושה גם בעזרת הסביבה כדי להיות מודע שאני כל הזמן מנוהל על ידי הכוח העליון. למה בהכרה הזאת, שאני מנוהל על ידי הכוח העליון, יש לנו תקופה טובה, שבע שנות שובע, ותקופה רעה, שבע שנות רעב, מהו בדיוק "שובע" ומהו בדיוק "רעב" שאני מגלה את שליטת הבורא המחויבת עליי שנקראת "פרעה"?

*

איך אנחנו עוברים משבע שנות שובע לשבע שנות רעב, מה גורם לזה? היה כל כך טוב, היינו נמצאים בחיים. מה היה בהם טוב אני לא יודע, אבל היה טוב. כל מה שהיה לנו קיבלנו כדבר טוב. ופתאום, התחלנו להיות לא מרוצים מהחיים. מה קרה?

*

קריין: נתחיל שוב מהפסקה הראשונה, "דומם".

"דומם: הוא בחינת שאין לו רשות בפני עצמו. אלא רשות של בעל הבית עליו. והוא מוכרח למלאות כל חשקו ורצונו של בעל הבית. לכן, היות שהשם ית' ברא את הבריאה לכבודו, כמ"ש "כל הנקרא בשמי וכו' לכבודי בראתיו", היינו שהשם ית' ברא את הבריאה לצורכי עצמו, הטבע של בעל הבית נטבע בהנבראים. היינו, שכל אחד מהנבראים אינם יכולים לעבוד לתועלת זולתו, אלא לתועלת עצמו."

ואז הנבראים, מזה שהם נמצאים בדומם, צומח, חי ומדבר שבתוך הדומם, בהתאם לזה לא מגלים, או לאט לאט, איכשהו מגלים שהם מקיימים את שליטת הבורא עליהם. יש סוגי בני אדם, [בדרגות] דומם, צומח, חי ומדבר שבמין המדבר בעולם הזה, שמתפתחים כך, שעוברים בדרגות דומם, צומח, חי ומדבר שבמין האנושי, כך שמגלים שהם מקיימים את פקודות הטבע ולא יכולים לברוח ממנו. כמו שכתוב, אף אחד לא יכול לברוח ממצרים. אבל זה כבר שנמצא בשליטת הטבע, א-לוהים, ולא יכול לא לקיים את זה.

ומתי הוא יודע שלא יכול לקיים את זה? כשמשתדל לצאת מזה בכל כוחו כמה שאפשר ורואה שגם בכוחות שהוא רוצה לצאת, הכוחות האלו גם שייכים לאותו כוח הטבע, ולכן ודאי שהוא לא יכול לצאת מזה.

שאלה: המעבר מדומם, בכל השלבים בתוכו ועד לצומח, קורה רק בזכות המאור המחזיר למוטב? רק בזכות זה שאנחנו עובדים ועובדים מושכים את המאור ואז משהו זז, זו לא איזו החלטה של הנברא לעבור, נניח מדומם לצומח?

כן ולא. ישנם שלבים שאנחנו בכלל לא יודעים מה זה המאור המחזיר למוטב, כלום לא יודעים, רק מגלים שאנחנו נמצאים בחוקי הטבע. אם תדבר היום עם ביולוגים, זואולוגים, מדענים למיניהם במדעי הטבע, רובם יגידו שאין לנו שום בחירה חופשית וכולנו נמצאים בתוך הטבע שלנו והטבע מחייב אותנו כך וכך להתנהג.

בסך הכול האדם הוא תוצאה של כל מיני תהליכים שקורים לו שם בפנים, בתוך הנוזלים שלו בגוף, בתוך החשמל שלו בראש וזהו. אין לאדם בחירה חופשית ובכלל הוא לא אשם בזה שהוא חושב כך או אחרת, זו פשוט איזו מכונה שמתקיימת על ידי פעולות בצורה כימית וחשמלית שנקבעות בתוכו, בתוך גופו. אין שום בעיה כך להגיד. באינטרנט אפשר לראות הרבה מאמרים של מדענים רציניים, שמדברים בצורה כזאת.

ואני שואל אותך אחרת, מאיפה יהיה לאדם משהו אחר? אתה יכול להגיד, כן, אבל אנחנו מלמדים אותו, מכניסים בו עוד כל מיני תוכנות חדשות, אחרות של חינוך, של בושה, של כל מיני חשבונות, שיהיה לו לא רק חשבון שלו כבהמה אלא שיהיה מעליו חשבון של אדם. גם זה, הכול, גם איפה שאדם עושה השוואה בין כל הדברים ומחליט מה לעשות, כל הדברים האלה, זה רק נסתר מאיתנו, ודאי נמצאים בו ללא שום החלטה חופשית. אין דבר כזה. רק הבעיה שלנו שאנחנו בצורה כזאת לא יכולים להתקיים בחברה האנושית, אז אנחנו קובעים שכן, האדם יכול כך לעשות וכך לעשות. בין המצוי לבין הרצוי שם אנחנו מכניסים כל מיני מערכות של משטרה, ממשלה, מערכת שיפוטית וכן הלאה, אבל באמת הכול בשליטת הכוח העליון בלבד.

תלמיד: אני מדבר בעצם עלינו, על העבודה פה, לא על מה שהמדענים אומרים.

גם העבודה שלנו כאן ברובה היא בצורה כזאת בינתיים, אבל במידה שאנחנו רוצים לצאת מהמדרגה הזאת ולהגיע לבעל הבית ולשנות אותו, כי הוא בעל התוכנה, הוא בעצם מנהל אותנו, אז אנחנו צריכים להגיע אליו ולחייב אותו שיחייב אותנו בצורה החדשה.

ורק דרך הבורא אנחנו יכולים להתנהג אחרת. אנחנו יכולים לשנות משהו בתוכנו אך ורק על ידי פנייה אליו, לחייב אותו, זה נקרא "ניצחוני בניי", שאנחנו על ידו, משנים את עצמנו.

תלמיד: והפעולה הזאת נקראת "משיכת המאור המחזיר למוטב"?

כן. אבל אנחנו מעלים מ"ן, אנחנו יודעים איך, אנחנו צריכים לדעת את כל התהליך הזה, זה בעצם כל העניין, איך נשכנע אותו, נחייב אותו שישנה אותנו. בכל זאת אנחנו המכונה והוא המנהל אותה, אנחנו רק צריכים להשפיע עליו איך לנהל אותה אחרת. ותמיד זה נגד התוכנה הראשונה, הטבעית, שהחדיר בנו.

תלמיד: אני בכלל לא מדבר ברמה האישית שלי, אלא ברמה של העשירייה, האם העשירייה פתאום מתחילה לעבוד כמשהו שמנסה לשנות את יחס הבורא אליו?

להשפיע על הבורא ולקבל ממנו, זה דרך עשירייה. ישנן כל מיני תופעות שאנחנו יכולים לקבל בעצמנו, ישנן תופעות חלקיות שאנחנו גם יכולים להיות כביכול ברוחניות, אבל זה לא ימין ושמאל אלא רק בדרך התבטלות בימין ולא גם בקו שמאל, בקיצור לנהל את הבורא אנחנו צריכים עשירייה. לתת פידבק נכון, שלם, למאציל שישנה אותנו לפי מה שאנחנו מבקשים, אנחנו צריכים שתי מושכות. אנחנו צריכים לפנות אליו בצורה בריאה.

שאלה: לפי השורות ראשונות פה, אם מנסים להלביש זאת על העבודה בעשירייה, יש עדיין מרחק עצום לדרגת דומם.

ודאי. סתם בן אדם בעולם שלנו לא נקרא "דומם". "דומם" מתחיל מהכרת המצב שאני מנוהל על ידי כוח עליון, אחרת למה אני נקרא דומם?

תלמיד: כתוב פה, "והוא מוכרח למלאות כל חשקו ורצונו של בעל הבית".

כן.

תלמיד: הלוואי ונרגיש שאנחנו בכל רגע מוכרחים רק למלא את רצונו של הבורא.

אבל ישנה פעולה שאתה מבצע בכל רגע את פעולת הרצון של בעל הבית, וישנה הכרה שאתה מבצע את רצון בעל הבית. אתה מסתכל על חתול ואומר, החתול הזה ב-100% מבצע את פקודות הטבע שלו, נכון או לא?

תלמיד: כן, אבל הוא לא מודע לזה שיש חוקי טבע.

גם אנחנו לא מודעים. אני לא מרגיש שהבורא מחייב אותי כך לעשות ואני עושה, עם הסכמה, בלי הסכמה, אני לא מרגיש את זה. אז אני כמו חתול, לכן כתוב "כולם כבהמות נדמו".

תלמיד: זאת אומרת לדומם אין עדיין הכרה של הבורא, אלא הוא פועל רק לפי ערכים מסוימים?

לא. אנחנו מגיעים למצב שאנחנו מתחילים להרגיש שאנחנו נפעלים על ידי הבורא ואנחנו לא מסכימים עם זה. הבורא אז נקרא אצלנו "פרעה" ואנחנו רוצים לצאת משליטתו.

תלמיד: זאת אומרת אנחנו מזהים את פרעה, ואת הבורא מאחורי פרעה?

לא, [אני מזהה] כוח עליון שמכתיב לי כל הזמן מה לעשות ואני לא רוצה להיות מנוהל בצורה כזאת.

תלמיד: אנחנו עכשיו בדרגת דומם?

הכול זה כלפי אדם, איך שהאדם קובע. אם אדם מרגיש שהוא כולו נמצא בשליטת הבורא, אז הוא צריך להגיד, "לפי זה שאין לי שום אפשרות להתנגד לזה, אני נקרא "דומם"".

תלמיד: מרגיש, זאת אומרת בכל רגע?

כל הזמן.

תלמיד: כל פעולה שהוא עושה, כל רגע בחיים, הכול הבורא.

במוחא וליבא.

תלמיד: הלוואי, במהרה בימינו אמן.

אבל זה מה שיש. אתה מסכים שככה זה?

תלמיד: אני מסכים כי כך אומרים לי, אבל בין זה לבין ההרגשה הפנימית שלי עדיין המרחק רב.

עכשיו השאלה, מתי אנחנו יכולים לגלות שאנחנו נמצאים בשליטת הבורא? כשנרצה לצאת ממנו. רק על ידי הבדלה בין זה לזה. אני רוצה עכשיו להיות באיזו פעולה, לא כמו שהבורא מכתיב לי. יש רק פעולה אחת, על מנת להשפיע. אם אני אשתדל לבצע אותה, אני אראה שאני לא יכול, שאני נמצא בעל מנת לקבל ואני רוצה להישאר בזה וזה בעצם החיים שלי. רק בצורה כזאת, זאת אומרת להכיר את הדומם אני צריך להשתדל להיות צומח. רק מדבר והיפוכו אני יכול להכיר את המצב.

שאלה: דומם הוא כבר נמצא בהכרה שהוא תלוי בבורא?

תלוי על מה אנחנו מדברים. אם מדברים ממצב שכולם כבהמות נדמו, אז לא מכירים ולא יודעים שום דבר, אלא נפעלים וזהו, כמו החיות. מדרגת האדם מתחילה בזה שהוא מרגיש שהוא נפעל, ונפעל בצורה כזאת שאין לו שום אפשרות להתנגד לזה. אבל להתנגד לזה, אני צריך להיות קצת מחוצה מלהתנגד ולהיות בזה, כדי לראות את הגבול שלוחץ עליי לקיים. ומה זה לוחץ עליי לקיים? שאני לא רוצה והוא לוחץ ואין לי ברירה ואני מקיים. אתה מבין? אחרת זה לא יהיה. צריך להיות דבר והיפוכו, כי בגבול ביניהם אנחנו נתחיל להרגיש.

הרגשה היא תמיד בין שני הפכים, אחרת לא תהיה הרגשה. אם אנחנו לא משתדלים לצאת, לא נרגיש שאנחנו נמצאים בשליטה שלו. נמצאים בשליטה ללא מודעות, ללא הכרה. תנסה לצאת לשליטתך, על מנת להשפיע, משהו אחר, תנסה לעשות את זה עם החברים לקראת זה שאתה רוצה להתחבר איתם, לאהוב אותם, משהו לעשות, ותראה עד כמה זה נגדך, בצורה כזאת שאתה פשוט לא מסוגל. אז תבין שבמה שאתה נמצא, זה נקרא "שליטת העליון".

תלמיד: אז במה אתה פה דומם בדיוק?

שאני לא יכול להתנגד, אני לא יכול לעשות שום דבר, זה בסופו של דבר יותר חזק ממני ומכתיב לי את הכול. זה נקרא שאין לי בחירה חופשית, אין לי שום פעולה חופשית ואני נמצא בידי הטבע, האלוקים בגימטרייה "הטבע", זהו, חוץ ממנו כלום.

תלמיד: אבל להתנגד למה?

להתנגד למה שהוא קובע לי כל החיים.

תלמיד: אתה רוצה להתנגד לבורא?

כן.

שאלה: אבל האם אתה לא רוצה להיות בשליטת הבורא עליך, להגיע למצב שאתה קובע "אין עוד מלבדו" ושהוא "טוב ומטיב"?

כתוב, "דומם: הוא בחינת שאין לו רשות בפני עצמו. אלא רשות של בעל הבית עליו."  ישנו בעל הבית והוא שולט עליי, בעל הבית הזה נקרא הבורא, הטבע, תגיד פרעה, לא חשוב איך אתה תקרא לזה, כוח עליון.

 

תלמיד: אז למה לצאת מזה, האם זה לא משהו שאתה רוצה להיות בו?

 לא. כי בזה אין לי את ה"אני", אני פשוט לא נמצא, אין לי לא בחירה חופשית, לא הרגשה עצמית, לא משהו שאני קובע. הגעתי על ידי האבולוציה בוא נגיד, למצב שאני מתחיל לדרוש את ההכרה העצמית, מי אני, מה אני, בשביל מה אני. כל השאלות האלה, יותר נכון [שואלות], "מי מנהל אותי?"

 

תלמיד:  בהתפתחות נראה שאתה הולך לכיוון קביעת שליטת הבורא עליך בכל רגע בחיים, ופה אתה רוצה לצאת מזה.

 אני רוצה לדעת מי מנהל אותי. זאת השאלה. מה מהות החיים, מטרת החיים, בשביל מה חיים, מאיפה חיים, בעצם שאלות שמתעוררות באדם, אני רוצה לדעת מאיפה אני מקבל חיים, מה קורה.

 

תלמיד: אז למה לצאת מזה?

כי אני רוצה להכיר את מקור החיים שלי, מאיפה זה. מה שאלת את עצמך? אולי שאלת בצורה אחרת? אני לא יודע. לכאן מגיעים אנשים שיש להם שאלה.

 

תלמיד: זה ברור. אני חשבתי שצריך להגיע למצב שאנחנו כל הזמן מצליחים לקבוע שאין עוד מלבדו על כל מה שקורה לנו בחיים. ופה אתה רוצה להתנגד לזה.

מאיפה אני יודע, שאין עוד מלבדו? אני לא יודע כלום, אני לא מבין מהחיים שלי שום דבר, אני רק שואל. אני חייב כך להתקיים, אין לי ברירה, יש משהו אחר, מאיפה החיים, הם נגמרים? השאלות ברורות.

תלמיד: אז איפה מתחילים?

מהשאלות האלו. עד שנופלים למקום מסוים, ומלמדים אותך כאן איך לצאת מהמצב. ואז אתה לומד ש"לצאת" זה נקרא, לברר ולבקר את מי ששולט עליך, ולהתנגד לו, "ניצחוני בניי". להתנגד לשליטה שלו. הוא מפיל עליך את הטבע שאתה נמצא בו, הרצון לקבל, ואתה נמצא. חוץ מזה הוא נותן לך בתוך הטבע הזה גם ניצוץ. וכשמתפתח הרצון לקבל, הוא מתחיל להרגיש שוני בינו לבין הניצוץ, ואז הוא מתחיל לשאול, למה לי, בשביל מה לי, מה קורה לי, "מה טעם בחיי?" את זה הוא שואל על הניצוץ שבו. ואז הוא לפי זה מוצא מקום ושיטה בעצם, איך להכיר מאיפה הניצוץ.

 

תלמיד: מה המטרה בלהתנגד לבורא?

המטרה להתנגד לבורא זה חיפוש עצמי, לקבוע את האני. אני לא רוצה להיות מנוהל, אני לא מסכים להיות בשליטה שלו, לא חשוב מיהו ומה הוא, אלא זה מוחק את האני שלי. אני לא רוצה חיים כאלו, אם אני לא אעשה בהם כלום. אז מה הבדל בין חיים לבין מוות? מה ההבדל בין זה שנולדתי לבין זה שאני מת? ככה כמה עשרות שנים. אין שום שוני.

 

תלמיד: אני פשוט כאילו רואה על עצמי, ממתי שהתחלנו לקרוא את המאמר הזה, זה נראה כאילו שאתה לחלוטין לא התחלת בכלל את הדרך.

שיהיה לך ככה, זה לא חשוב. כל הדרך היא קלה מאוד אחרי שאנחנו נכנסים לדרגה הראשונה ותופסים את המושכות, את ההגה, ומבינים מה שקורה. זה לא חשוב לי עכשיו איפה אני נמצא, העיקר שאני אדע איפה אני נמצא.

 

שאלה: לא ברור לי, איך זה שבחיים הרגילים כשאני מגלה שליטה של מישהו עליי, זה מוציא אותי מדעתי, ואני לא רגוע, ובדרך כאן הרבה פעמים אני אומר, "אני אעשה ככה וככה" ואני רואה שאני לא מצליח, אבל האגו מספר כל מיני סיפורים. למה יש את ההבדל הזה?

מפני שכאן אתה צריך לגלות עד כמה שאתה בכל זאת מנוהל, עד כדי כך שאתה תשנא את בעל הבית. שאותה השליטה שהיא מנוגדת לגדילה הרוחנית שלך, היא תקרא "פרעה".

 

שאלה: מתוך הקטע הזה, זה מובן שיש את הכוח, כוח שיש לו את הרצון להיטיב, והוא בנה את הכלי. מה שאנחנו בעצם לומדים זה את היחס שלו, היחס הוא להיטיב, ואתה לא יכול להרגיש אותו כל עוד אתה לא מגיע לאותו מצב שאתה רוצה גם להיטיב. זה מה שאנחנו לומדים. אבל זה אומר שאתה מסרב לקבל את ההטבה שלו, כי הוא בנה אותנו. הוא, זה כוח שבנה כלי אגואיסטי גדול, ענק, שעדיין אין לו הרגשה.

השאלה, אז מה שאנחנו צריכים לבנות זה כזה קשר שנוכל להיטיב כמוהו.

כן, יש לך עשירייה, תבנה את זה שם. איך? פשוט מאוד. כל אחד מאיתנו הוא דומם, אם אנחנו משפיעים עליו, אנחנו נותנים לו הזדמנות להיות צומח. תעשו, תממשו את זה בתוך עשירייה.

 

תלמיד: זה הכי אגואיסטי שיכול להיות.

בסדר גמור. יפה. תשעה אנשים עובדים על אחד, כמו שהבורא עובד על האדם. כן, פשוט. יש לכם עשירייה, אנחנו עכשיו נעבוד על כל אחד ואחד, כמו שהבורא עובד עלינו.

 

תלמיד: מתוך קטע הזה אני הבנתי, שהכוח הזה שבנה אותנו הוא אגואיסטי ביותר. ככה זה.

נו זה בסדר.

 

תלמיד: לא.

מה? אני לא מבין את השאלה שלך. מה השאלה? ברור שזה עדיין לא מבורר. עוד קצת.

 

שאלה: אותה בובה שהוא יצר הרצון לקבל, אנחנו אומרים שלפעמים שהיא מגיעה לנקודה שהיא מבקשת לשנות את הטבע.

כן.

שאלה: וזה נשמע כמו קטן שמבקש מגדול. אבל לפעמים אתה אומר לדרוש, לחייב. מה זה המעמד הזה? מה זה להגיע למעמד שאתה דורש?

לא יודע. תראה איך הקטנים דורשים מהגדולים, אין שום בעיה. אם רצון הוא חזק, אמיתי, שלם, זה נקרא "דרישה".

 

שאלה:  דומם הוא למעשה הדרגה הכי קשה ומסובכת שעוברת על הנברא. והשאלה אם כן, יגיד הרב לי, איך הנברא מתפתח מדרגה זו לדרגת הצומח, שהרי הוא כלוא בתוך עצמו, בתוך הדומם?

על ידי גורם חיצון. גורם חיצון זה עשירייה, והבורא שנמצא בתוך עשירייה. הנברא לא יכול בעצמו לעשות כלום. לכן ניתן לנו רק כוח חיצון שאנחנו יכולים לעורר אותו, והוא ישפיע עלינו וישנה אותנו.

 

תלמיד: מי מעורר אותו הרצון?

אני.

 

תלמיד: אבל אני דומם.

אבל אני מעורר אותם בצורה כזאת, אז מה?

 

תלמיד: איך דומם בכלל יכול לעורר, הוא לא נתון לרצונו ולא לשליטתו?

אני מעורר אותם כדומם, והם שמתייחסים אליי מפני שהם משתדלים להתחבר, הופכים להיות לצומח. מאיפה באות לנו מולקולות אורגניות, מאיפה הן באות? הן באות מזה שיש שם כל מיני חומרים כימיים כמו CH וכל האלו, הם דומם. כשהם מתחילים להתחבר בצורה מיוחדת לפי חוקי הוולנטיות לכמה שיש להם אלקטרונים חופשיים לכל אחד ואחד, אז הם מתחברים כך ביניהם, אז הם הופכים להיות לצומח, לדברים חיים.

מאיפה יש להם חיות? מחיבור. הדוממים שמתחברים ביניהם, הופכים להיות צומח וחי. איך יכול להיות? אנחנו לא יודעים. אנחנו רואים שזה כך. הכוח הטמון בפנים, הבורא, הכוח העליון הוא נמצא בתוך החיבור, זה נקרא ש"הכול בא מהדומם". אין שום דבר מיוחד בצומח, בחי, במדבר, אלא תוספת הכוח הרוחני שהוא מגיע מלמעלה, על ידי זה שיש נטייה לחיבור מלמטה. זה הכול. רק תבינו את זה, תנסו להרגיש את זה. וזה סוד החיים.

 

תלמיד: ניתן לומר שלמעשה כל העשירייה היא דוממת, ורק כשאנחנו בינינו מתחברים, אז הופכים לצומח?

אין עשירייה לפני החיבור, אין. יש עשרה שסתם יושבים שותים ויסקי או בירה. עשירייה זה שמשתדלים להתחבר בציפייה שיבוא כוח מלמעלה ויחבר אותם, והם יהיו במקום אטומים בדידים, גוש חי ביולוגי נגיד, כן. כך זה קורה.

אם אתה תיקח כל חומר וחומר מצומח, מחי, מרקמות בני אדם נגיד, מה יש בו? יש בו כל מיני חלקיקים שהם בעצמם דומם, כל אחד מהם. אלא החיבור ביניהם הופך אותם להיות לצומח או לחי. האמצעי לעלות מדרגת הדומם, זה להתחבר.

 

שאלה: מה מיוחד בחיבור של הדוממים שהם הופכים לצומח?

הם רוצים להידמות לצומח. הם רוצים להידמות. הכוח שמעורר אותם זה לא כוח מאותה דרגה שלהם, אלא כוח מדרגה יותר עליונה. מפני שהכוח הזה מגיע אליהם דרך הניצוצין שנמצאים בהם, זה נקרא אצלנו "רשימות".

 

תלמיד: במה זה מתבטא בעשירייה? איך שזה מתבטא בטבע, בדומם, צומח שלנו זה ברור, את זה אפשר ללמוד. אבל בעשירייה.

איך שאנחנו במכוון רוצים לעורר את החיבור המיוחד.

שאלה: מה זה חיבור המיוחד?

חיבור המיוחד, "איש את רעהו יעזורו", שאנחנו עוד לא מרגישים שאנחנו שייכים לגוף אחד, וכן הלאה.

תלמיד: את זה אני שמעתי, ונראה לי שאנחנו עושים את זה. מה מיוחד בזה? אני מבין "ואהבת לרעך כמוך" כן. אבל תכלס במה זה מתבטא?

השאלה הייתה, למה אצלנו יכול להיות שעשירייה הופכת להיות לגוף אחד?

תלמיד: כן.

בגלל שהאור העליון שמופיע עלינו, הוא מסוג שמחבר אותנו כך. למה? כי נתאספו עשרה אנשים שיש בהם ניצוצות, והניצוצין האלו נמשכים לחיבור. יש להם את זה כרשימו בתוכם וכך הם פועלים ולכן הם נמשכים לזה, למרות שלא רוצים. לא רוצים לפי דרגת הדומם, וכן רוצים לפי דרגת הצומח שכבר נמצא בהם. כמו רשימו דהתלבשות ורשימו דעביות. רשימו דהתלבשות מגיע מדרגה יותר גבוהה, נניח ד'/ג'. אז אני נמצא בג' אבל יש לי גם רשימו ד', שברשימו ד' אני צריך להיות מחובר. ברשימו ג' אני לא מחובר.

כשהאור העליון מופיע, הוא מעורר בי להיות בדרגת המחובר, לפי הרשימו דהתלבשות שפועל עלי. וזה בכל אחד שיש בו ניצוץ. לפי הרצון לקבל אני נמצא בדרגת הדומם, הניצוץ מאיר לי מדרגת הצומח. זה נקרא "חלק א-לוה ממעל".

תלמיד: התהליך מובן. אולי מצד השלילה לשאול. מה לא עשינו נכון בחיבור, שלא הגענו לצומח, או שזה תהליך ואנחנו פשוט בדרך?

זה תהליך, אנחנו עוד בתהליך אבל אפשר לזרז אותו. מה לא עשיתם? לא עשיתם נכון מספיק את היגיעה.

תלמיד: עושים הכול נכון, פשוט עדיין לא הגיע הזמן. או שיש מרכיבים שלא עושים נכון או לא עושים בכלל?

לא שלא עושים בכלל, אלא עושים מאין ברירה. לא בלחץ, לא בהתעוררות הדדית זה לזה. אני לא מרגיש שהעשירייה לוחצת עלי. אני גם לא מרגיש ולא נעים לי או משהו, כך אני מסתכל עליהם שהם לא לוחצים גם זה על זה. אנחנו לא דורשים, לא מרגישים תלות כזאת שככה זה יקרה. אין התחייבות. לפי חוקי העשירייה אין לנו התחייבות הדדית, שאני מחויב לעורר כל אחד, להביא אותו לחיבור הנכון. וכך הם עלי.

יש לנו הכול. יש לנו רשימות, יש לנו סדר, עשיריות, הכול חוץ מהלחץ מתוך כל אחד כלפי מרכז עשירייה. אין.

תלמיד: אז זאת הנקודה, התחייבות.

כן.

תלמיד: חסרה התחייבות כדי לעלות לדרגת הצומח.

התחייבות וביצוע.

שאלה: האם נכון להגיד שההבדל בין דומם לצומח, הוא כמו ההבדל בין אדם רגיל לבין מקובל. אדם רגיל חושב שה"אני" שלו זה הגוף שלו, הרצונות שלו, המחשבות שלו. ומקובל, כמו שסיפרת על רב"ש, זה הגוף שלי, וה"אני" נמצא לגמרי במקום אחר, בעשירייה, בעם.

כן, הרוח.

תלמיד: מה היחס ל"אני" שלי, איפה ה"אני" שלי נמצא, עם מה אני מזדהה?

זה תלוי בך, זו הבחירה שלך. או שאתה הולך לפי הגוף או שאתה הולך לפי הנשמה.

תלמיד: אבל נכון לייחס להגדרה ולהבדלים בין דומם לבין צומח עם מה אני מזהה את עצמי, עם הגוף או עם העשירייה?

כן.

שאלה: אני רוצה שהעשירייה תלחץ עלי יותר. מה כדאי לי לבקש מהם?

שתלחץ עליך יותר.

תלמיד: מה מותר לבקש מהם?

מותר את זה לבקש.

שאלה: אני מבין שהכרת הרע זה ההפכיות שלי מהבורא. כמה שאני רחוק ממנו, כמה שאני רחוק מלהשפיע, כמה שאני הפוך ממנו. אבל אם אני מזהה אותו כטוב ומיטיב, למה אני מתנגד לשליטה שלו?

את זה אתה צריך לברר לבד.

תלמיד: מנסה לברר עכשיו.

תברר.

תלמיד: למה לא להיות דבוק בו אם הוא טוב ומיטיב?

כי בשבילך זה לא נקרא טוב ומיטיב, מה שאצלו טוב ומיטיב. אתם נמצאים בשתי דרגות שונות. אצלו טוב ומיטיב זה להשפיע ולשכוח על עצמו לגמרי, לא קחת את עצמו בחשבון, רק להכניס את עצמו להשפעה ואצלך לא.

תלמיד: נכון. ובגלל זה אני מבקש להיות תחת ההשפעה שלו.

אתה לא יכול לבקש. אתה לא יכול לבקש מה שאתה לא רוצה. זו עבודה בעיניים. זה שקר שאתה תבקש השפעה.

תלמיד: לרצות להיות דבוק במשפיע, לרצות לקבל ממנו.

זה אותו דבר. להיות דבוק במשפיע, להיות כמו המשפיע וכן הלאה, אתה לא יכול לבקש. זה הכול עבודה בעיניים. אתה מדבר, אתה בוכה, אבל זה לא שאתה מבקש, לא שאתה רוצה. הבורא רואה לבב.

שאלה: המעבר מדרגת דומם לצומח, זה מעבר שעוברת כל העשירייה יחד כיחידה שלמה, או כפרטים שיש להם כאב פנימי?

נראה. אני לא רוצה לענות. חלקית, ככה וככה.

תלמיד: אתמול דיברנו על תפילה וגם ביררנו אותה במהלך היום, ויש הרגשה מאוד ברורה שבעצם זו היציאה מדומם לצומח.

נכון, הכול תלוי בהעלאת חיסרון. בזה "איש את רעהו יעזורו". אני לא יכול להעלות את החיסרון שלי, אלא רק את החיסרון של החבר והוא את שלי. ככה זה.

שאלה: דרגת דומם, האם זה כשאנחנו בהשתוות הצורה לבורא מבחינת שהוא יצר את נבראיו לצרכיו כמו שכתוב, אולם בדרגה של חוסר מודעות?

כן. הבורא מתחיל את הבריאה מזה שהבריאה נמצאת בחוסר מודעות, זאת אומרת הכול בא מדומם דדומם. הכול בא מרצון לקבל גולמי שמשפיע עליו האור העליון. ולאט לאט בתוך הרצון לקבל הגולמי הזה מתחילה להתעורר גם בושה, כמו שאנחנו אומרים, בד' בחינות דאור ישר וכן הלאה, אבל עדיין זה רצון לקבל שמתקיים בצורה, בשליטה השלמה של הבורא.

לכן כל העולמות, אנחנו אפילו לא צריכים להגיד שזה דומם, כי אף פעם זה לא היה צומח, זו פשוט מערכת, אבל לומדים ממנה מה זה נקרא דומם, דומם טוטאלי. אלה המערכות של המדרגות, א"ק, אצילות, בריאה, יצירה, עשיה. כל מה שקורה זה דומם בלבד.

שאלה: למה צריכה להתפשט הרגשת הדומם הזאת? כי אתה מגלה שכל מה שקורה בחיים, אפילו בגשמיות, הוא תלוי לחלוטין בבורא ואם אתה איכשהו נופל או לא מבקש או לא פונה אל הבורא, אז כלום לא קורה. וברגע שאתה מתחיל לפנות או מתחיל לנוע אל עבר הבורא או החיבור, משהו מיד משתנה, משהו קורה. איפה כאן אותה נקודה שאנחנו צריכים לברר ומהו הצעד הבא שלנו?

אין כאן אותה נקודה, יש כאן רק עניין של חיבור. אם אתה רוצה לברר משהו מהדרגה הרוחנית, זה נמצא רק בין כולם בחיבור בקבוצה. וזו נקודה שנעלמת, בינתיים לא קיימת כביכול. היא קיימת, מי שרואה רוחניות הוא רואה איפה זה צריך להיות, הוא רואה את העתיד. שאם תתחברו, אתם תגלו את הנקודה הזאת של חיבור ביניכם, והנקודה הזאת היא המצב הרוחני הבא שלכם, כבר צומח. אבל אתם צריכים לגרום שזה יהיה צומח, בזה שאתם פונים לבורא והבורא מבצע את הפעולה. הוא מבצע פעולות, לא אנחנו, אבל לפי הבקשה, לפי הדרישה שלנו.

תלמיד: שנבקש על מה, על זה שתופיע שליטה משלנו כדי שבלי תלות במה שהוא נותן לנו נוכל להגיע לחיבור בעצמנו? מה אנחנו צריכים לבקש?

אנחנו צריכים לבקש כמו חתיכות אדמה שיש בינינו גרעין, ואת הגרעין הזה אנחנו לא מגלים, כי זה כבר רשימו מדרגה יותר עליונה, ואנחנו רוצים לחבק אותו מכל הצדדים, את הגרעין הזה, במרכז העשירייה, ולהתחיל לתת לגרעין הזה כל מה שאנחנו מסוגלים, חום, מיצים, כל מה שהוא צריך כדי לגדול. הגרעין הזה שיגדל, זה הרצון המשותף שלנו שהוא נקרא כבר נשמה. והכוח שמחייה אותו זה הבורא. אז דרך מרכז החיבור שלנו יש את הקשר שלנו עם הבורא. ואנחנו בעצמנו, סביב הרשימו הזה, סביב הגרעין הזה, סך הכול כדומם, כאדמה.

שאלה: איך לקבוע שהעשירייה שלי היא באמת משתוקקת לחיבור?

זה "איש את רעהו יעזורו". צריכים לעורר זה את זה, צריכים לקבוע עתים לתורה, לישיבה, לכל הדברים. הכול תלוי בכם. מתחילים מפעולות שכולנו יכולים לעשות, ומדברים על מה שכולנו יכולים לדבר, אפילו שלא יכולים לקיים. ולאט לאט כך מתקדמים, ומתקרבים לזה שמעוררים מאור המחזיר למוטב. יכולים, אתם יכולים בטוח.

שאלה: מה אני צריך לדרוש מעצמי ומה אני יכול לדרוש מהחברים כדי לארגן את הלחץ הזה בעשירייה שעליו דיברנו עכשיו?

אתם מתחילים שוב עם המאמרים על החברה. את זה אתם צריכים לדעת לבד, זאת לא שאלה. "מה אנחנו צריכים לדבר ומה אנחנו צריכים לעשות כדי להתחבר לקבוצה, שבה יהיה מרכז הקבוצה, שדרכה נפנה לבורא והבורא יהיה בקשר דרך מרכז העשירייה איתנו", אתם מתחילים שוב אותו סיפור. אתם צריכים לעסוק בזה כל הזמן ולא עכשיו לשאול.

שאלה: האם השאלה של "מה הטעם בחיינו" צריכה ללוות את האדם בכל דרגות דומם, צומח, חי, מדבר?

וודאי שכן, בלי זה אין שום שאלה.

שאלה: מוקדם יותר בשיעור ציינת את חוק שלילת השלילה. האם תוכל להסביר את זה ואיך זה קשור למה שאנחנו לומדים הערב?

מדובר על פילוסופיה. אם אני רוצה להכיר את עצמי, אני צריך לצאת מעצמי לכל מיני כיוונים ואז אני אכיר איפה אני נמצא. בחכמת הקבלה מדובר ש"אין אדם מכיר את עצמו אלא מהיפוכו". לכן כדי להרגיש גם בעולם הזה, גם ברוחניות, אנחנו צריכים שתי הבחנות מנוגדות ואז אנחנו יכולים להגיד איפה אנחנו, מי אנחנו.

שאלה: הרצון המשותף, זהו מרכז העשירייה, שסביבו הכול צריך להסתובב? האם נכון לחשוב ככה?

לא הרצון המשותף במרכז עשירייה, אלא החיסרון המשותף המכוון לבורא הוא מרכז העשירייה.

שאלה: אתה אמרת היום, וגם אנחנו בינינו דיברנו בסדנה על אותם תרגילים שאנחנו יכולים לעשות בעשירייה כדי לתת מוטיבציה, להוציא אותנו מדרגת דומם לדרגת צומח. תוכל לייעץ לנו על התרגיל המובהק ביותר שיכול לעזור לנו למשש את נקודת הלחץ המשותפת הזאת בינינו?

לא, אתם צריכים לעשות את זה, אני כבר נתתי כל כך הרבה עצות, אתם צריכים ביניכם להבין מה הכי מועיל. זאת השאלה, מה יכול להיות הכי מועיל כדי שאנחנו נתרכז במרכז העשירייה ומשם נפנה לבורא כמ"ן, יכולים שם במקום, באותו מקום, באותו חיסרון לקבל את המ"ד ויהיה לנו אז קשר עם הבורא לא בדרגת הדומם, אלא בדרגת הצומח. כי אנחנו דורשים ממנו והוא משפיע אלינו. זו כבר דרגת הצומח.

שאלה: החיבור בסופו של דבר, הוא תוצאה של חיבור בין דומים או בין שונים?

בין שונים. אף פעם אנחנו לא דומים, אלא רק דומים במטרה. בזה שכולנו מרוכזים גם בראייה, גם בנטייה לבורא, בו אנחנו מתחברים ובזה אנחנו דומים, אבל כל אחד ביסודו הוא מאוד שונה מאחרים.

שאלה נכונה, דווקא שאלה טובה.

תלמיד: האם שליטת הדומם, או שאמרנו שליטת פרעה, אז בעצם אנחנו התעסקות בחוקי פיסיקה?

מה זה חשוב באיזה חוקים, הכול זה חוקי הטבע.

תלמיד: אנחנו מנסים להשתחרר מחוקי הפיסיקה.

תלוי איזו פיסיקה. יש לך פיסיקה רוחנית, פיסיקה גשמית. אבל הכול זה חוקים.

תלמיד: האם גילוי שליטת הפרעה, נגיד במדרגת הדומם היא כבר שחרור למדרגה הבאה?

זה עדיין גילוי, זה לא שחרור. אתה צריך לשנא את זה.

תלמיד: על שלילת השלילה, בעל הסולם כותב ב"דור האחרון" שזהו "תכליתית להרגש עם השי"ת מדצח"ם [דומם, צומח, חי, מדבר] עד לנבואה או לדעת ה'.

התענוג הוא התזיס, והיסורין הוא האנטיתזיס והרגש מחוץ להעור הוא הסינתזיס".

לאט לאט נלמד את זה.

שאלה: האם יש הבדל בין רמות דומם, צומח, חי, מדבר במדבר לבני אדם?

ודאי שבכל אחד ואחד, ובקבוצה זה מצטרף יחד, אבל כל אחד ואחד בצורה פרטית לא מאבד בקבוצה את הפרטיות שלו, אף אחד לא מאבד את הפרטיות שלו כשהם מתחברים. אלא ההיפך, כשאני פועל דרך הקבוצה אז אני מגביר את עצמי דרך הקבוצה. וכך כל אחד. ואנחנו בזה לא מפריעים זה לזה אלא ההיפך. זה הפלא שברוחניות, שאני נכנס כאילו שאני רוצה לשלוט בקבוצה ולהביא אותה להתקרבות לבורא, ושני ושלישי ורביעי, אנחנו בזה לא מפריעים. ההיפך, המאמצים שלנו מתחברים לפרצוף אחד.

וההיפך, אנחנו רק מגבירים כל אחד את מאמצים של האחרים. לכן זה יוצא פי תר"ך פעמים.

נמשיך, מה יש לנו בצומח, בואו נתבלבל קצת.

"צומח: הוא שכבר יש לו רשות בפני עצמו במקצת. שכבר יכול לעשות דבר, שהוא בהיפוך מדעת בעל הבית." זאת אומרת, במקצת. לא שהוא כבר לגמרי יוצא מלהיות שפוט של בעל הבית, להיות חופשי ועושה את הכול בעצמו, לא. זה בהגבלה מאוד מיוחדת, מאוד מוגדרת שנקראת "צומח". כמו שאנחנו מבינים הוא לא זז, ואין לו שכל להתפתח במשהו מהעבר ומהעתיד וכולי. אלא יש לו רק קצת שליטה על ההתפתחות שלו, באותו מקום, באותו זמן, עם אותו מאציל, בצורה מאוד מאוד מוגדרת. הוא לא משנה את הטבע שלו, כלום, והשליטה שלו למעלה, מהכוח הדומם מאוד מדודה."היינו, שכבר יכול לעשות דברים, שאינם לתועלת עצמו, אלא להשפיע. וזהו כבר ההיפוך, ממה שיש ברצון בעל הבית, שהוא הטביע בהתחתונים, שיופעלו רק ברצון לקבל לעצמו." זו כבר יציאת מצרים, כי "מצרים" זה נקרא שליטה מוחלטת של הרצון לקבל כמו שהבורא קבע. "אבל עם כל זה, כמו שאנו רואים בצמחים הגשמיים, אף על פי שהמה בעלי תנועה, שמתפשטים באורך וברוחב, ומכל מקום תכונה אחת יש לכל הצמחים."

זו כבר לא כל כך בעיה, תנועה אחת, לא אחת. ודאי שכאן מדובר על המימוש עצמי, עד כמה שהוא עדיין לא חופשי בכל מה שיש בו ברשימות, הוא עדיין לא מממש את עצמו מכול וכל לכל הכיוונים, אבל הוא כבר יודע מה הטבע שנולד בו והטבע שרכש כרגע וזה העיקר.

הגענו ל"זאת אומרת, אף על פי שהמה בעלי תנועה, שמתפשטים באורך וברוחב, ומכל מקום תכונה אחת יש לכל הצמחים." זאת אומרת, זה מאוד מוגבל אבל בכל זאת יש כבר ידיעה על כך. רואים את ההבדל בין הדומם והצומח. והאמת, מכאן רואים עד כמה דרגת הדומם היא דרגה טוטאלית, כולה ממש בשליטה, ולצאת ממנה זה העיקר. כל הדברים האחרים, צומח, חי, מדבר, הם חיים, נמצאים בקשר עם המאציל, יוצאים מהטבע שניתן להם. ולכן היציאה הזאת, "זכר יציאת מצרים" אנחנו צריכים להגיד על כל פעולה ופעולה שלנו, על כל ברכה וברכה. "זכר יציאת מצרים". כי מזה נובע הכול. לכן הדרגה שאנחנו צריכים לעבור עכשיו היא דרגה חשובה, קשה ובאמת אין כמוה.

שאלה: לגבי הקריסטלים שגדלים בטבע.

אני לא יודע. למה אתה רוצה לבלבל אותנו?

תלמיד: סליחה.

קריסטלים, יש לך כאלו המון דברים, אני לא רוצה להיכנס לזה. אז מה יש להם מוח, שכל? אפשר להגיד שלחתול יש מוח ושכל. יש להם משהו כדי לקיים את התוכנה שנמצאת בהם. בכל אחד ואחד ישנה תוכנה פנימית, איך הוא צריך לגדול ולקיים את מה שהבורא בצורה מוחלטת משפיע ודורש ממנו. אז לא חשוב אם זה קריסטלים, חתול, או חכם כמו איינשטיין, לא חשוב לי מי. אם כולם מקיימים את אותו הרצון שמתעורר בהם, אז זה נקרא דומם. ודומם שלא מכיר שהוא דומם. אבל יש הרבה דוגמאות כאלה, אתה צודק.

שאלה: לגבי המעבר בין דרגת דומם דדומם וצומח דדומם בעשירייה. כשכל אחד מתחיל להכיר שהוא נמצא בשליטה מוחלטת של הכוח העליון שמכתיב לו הכול ואז הוא רוצה להתנגד.

לא ככה. במידה שאני רוצה להיות צומח, במידה הזאת אני מתחיל להרגיש שאני נמצא בשליטת פרעה, בשליטת הדומם. אחרת אני לא יכול להרגיש שאני דומם, לא יכול. תגיד לי שאני דומם, אני יודע מה זה דומם? אני לא יודע. אלא רק מדבר והיפוכו אני יכול להכיר את המצב האמיתי שלי. זאת אומרת במידה שאני רוצה לצאת ממצב של יחיד, למצב של להיות מחובר עם קבוצה, רק במידה הזאת אני ארגיש שאני נמצא בטבע של יחיד. ואני לא רוצה לצאת ממנו, אני עושה הכול כדי לא לצאת ממנו, אמנם שכאילו אני רוצה לצאת.

שוב. מאיפה זה נובע? מכל ההשתלשלות מלמעלה למטה, כי יש לנו רשימות דעביות ורשימות דהתלבשות. רשימות דעביות זה עביות, זה אני. ורשימות דהתלבשות זה התלבשות, זו הקצת רוח שיש בי מדרגה יותר עליונה. אם אני משתוקק בכל זאת לממש את הרשימו דהתלבשות או תקרא לזה את הניצוץ או הנקודה שבלב, אז אני מבין עד כמה העביות כובלת אותי.

תלמיד: במידה שאנחנו כמו אטומים שמשתוקקים להיות מולקולה, משהו שחי, אז אנחנו נתחיל להכיר עד כמה שהשליטה, הכוח העליון נגד זה, ואז צריכים להתנגד לזה שהוא מכתיב לנו להישאר באותו מצב, בדומם?

את זה אתה גם כן לא יכול לעשות. אלא אתה יכול בצורת דומם להתחבר עם הקבוצה,למה? מפני שטוב לך, מפני שלומדים יחד כולם, מפני שאתה מרגיע את עצמך, אומרים שזה טוב. על ידי זה אתה מעורר את הכוח העליון והכוח העליון משנה לך את הדברים.

תלמיד: אבל לא מגלים אותו, הוא כאילו אומר לנו "טוב, תישארו ככה ביחד", הוא כאילו מכריח אותנו להישאר במצב הדומם.

לא, אסור שהקבוצה כך תחשוב. תקרא את מאמרי רב"ש על הקבוצה. אנחנו צריכים לעורר את גדלות הבורא בעינינו, בשביל זה אנחנו מתאספים, גדלות הבורא בעינינו [כדי] להעלות את הניצוץ, את הרשימו דהתלבשות, את הרשימו מדרגה עליונה יותר, אנחנו צריכים לעורר אותה. בשביל זה אנחנו מתאספים. ואסור לנו סתם להגיד כמו שאתה אומר שטוב לנו ככה לשבת. את זה אני לא רוצה לשמוע מהחברים. אנחנו לא סתם איזו חבורה שטוב להם לבלות יחד.

תלמיד: זה מה שאני אומר, שדומם דדומם מכריח אותנו להשאר, שאלו חיים טובים, והצומח דדומם מכריח אותנו לצאת מזה.

כן.

תלמיד: זאת שלילת השלילה? שאי אפשר יותר לחיות ככה ולא מסוגלים בלי כוח הבורא.

כן.

שאלה: הוא אמר שלצומח יש רשות בפני עצמו, מה זה אומר?

יש לו רשות בפני עצמו מפני שהוא יכול לחייב את הבורא לשנות אותו.

תלמיד: הוא אומר בהמשך שהבורא ייתן לו אפשרות להשפיע, אז זה לא נקרא שהוא תחת שליטה, שעכשיו יבוא כוח שייתן לו את זה?

לא, זה לא תחת שליטה כי אני דרשתי שיהיה לי את הכוח הזה. החיסרון הוא לפניי, לפני שאני קיבלתי. שום דבר ברוחניות לא קורה אלא בהקדם מ"ן.

תלמיד: זה שהוא ישפיע בפועל, מה הופך את זה לרשות בפני עצמו? בא כוח נתן לו אפשרות להשפיע אז עכשיו הוא ישפיע.

כן, אבל אני הזמנתי את הכוח הזה.

תלמיד: זה משנה את הכול שאתה הזמנת, זה מה שעושה את ההבדל?

ודאי, מה זאת אומרת? הבורא כאן כספק כוח. אני מזמין, הכול עליי, אני הופך להיות דומה לו, אני רוצה לקנות ממנו את כל התוכנה שלו. אצלו זה הטבע, אצלי זאת תוכנה על הרצון לקבל. ועל הרצון לקבל שלי, לא שלי אלא העשירייה, כל המציאות, לא חשוב, שתתנהג לפי התוכנה הזאת.

שאלה: בין כל מידה למידה יש שבע שנות רעב ושבע שנות שובע?

לא, פעם אחת.

תלמיד: פעם אחת?

פעם אחת, תעבור, גמרנו.

תלמיד: בכדי שהאדם ירצה להתקדם, אז נותנים לו את ההרגשה בהתחלה של מלאות מהמצב, זה המצב שהעשירייה נמצאת בשבע שנות שובע?

טוב לה, טוב לה להיות דומם. מעוניינת בפרעה שמנהל אותם.

תלמיד: ולמה ההפסק, הבורא נותן הפסק על ההרגשה הזאת?

כן, מפסיקים להיות מרוצים מזה.

תלמיד: מתוך המאמץ של העשירייה שבע שנים לפני זה הגיע מצב חדש?

כן, ודאי, כתוצאה מהתפתחות.

תלמיד: אז זה המצב שאנחנו משתוקקים אליו?

כן.

שאלה: מה זה לרצות להיות צומח?

זה להתקשר לשורש החיים, מקור החיים. אני אז מגלה את הכוח שמנהל את כל המציאות, אותי, בשביל מה אני חי, למה אני חי, איך אני מנוהל, איך אני יכול לנהל את עצמי? אני מתחיל להכיר את המציאות, לא זאת שנמצאת לפני, אלא מציאות של כוחות שהם נצחיים וקיימים. לא את החומר עצמו, החומר עצמו הופך להיות אצלי דבר שרק מגיע בהכרת הבהמה שלי ולא אני. אני מחלק את עצמי אז בצורה ברורה, מה זה אני ומה זאת הבהמה. והבהמה היא חיה ומתה ודרכה זה העולם המדומה. אבל מה שאני עכשיו מרגיש, אני מרגיש מערכת כוחות שנקראת אלוקות.

תלמיד: זה כל פעם במעבר לדרגה הבאה, או שרק מדומם לצומח זה כך?

לא, זה גילוי. זה גילוי מעל דרגת הדומם, דרגת הצומח. גילוי של הכוחות שמפעילים את המציאות. שהמציאות זה אני בעצם.

שאלה: עד עכשיו חשבתי שאנחנו בדרגת בהמה, עכשיו אנחנו אפילו לא דומם?

אל תגיד לכולם.

תלמיד: רב"ש אמר שצריך לצאת ממצב של בהמה לאדם, כולם כבהמות נדמו, פתאום עכשיו אפילו לא זה, מה קרה פה?

יש קצת גילוי, מה יש?

תלמיד: אני התאמצתי לחשוב שאני בהמה, מה לחשוב עכשיו?

יש דרגות, זה חיות הקודש, יש לך כאלה דרגות גם כן.

תלמיד: אז תעשה לי סדר כאן, כי אני קצת מבולבל מזה.

מבולבל זה לא נורא. אתה תעשה מה שצריך בעשירייה והכול יסתדר. אין שום דבר חוץ מזה.

שאלה: המעבר מדומם דדומם לצומח דדומם בעשירייה, זה שחברים בעשירייה מתחילים לנסות להשפיע אחד לשני? עוד לפני שאנחנו בכלל יוצאים החוצה, מחוץ לעשירייה, אלא אנחנו רק ביננו מתחילים להתפלל אחד על השני, לעבוד בהשפעה אחד לשני, זה נקרא צומח דדומם?

חיבור, אני לא יודע, אל תשאל אותי על פעולות, תנועות פרטיות. חיבור זה אמצעי גשמי למצב הרוחני, נקודה. כמו שדיברנו על האטומים שמתחברים למולקולות והמולקולות מתחילות לחיות. למה לחיות? כי החיבור נעשה מורכב מכל מיני חלקיקים מנוגדים, ואז יש ביניהם החלפת אנרגיות, החלפת חומרים, שהם נקראים חיים. אתה לא רואה בהם שום דבר, שום חומרים חדשים, הכול לפי טבלת החומרים. אבל איך שהם מחוברים ביניהם, בגלל שמתחברים ביניהם, זה הופך אותם לחומר ביולוגי.

למה? שוב לפי אותו עיקרון, מפני שהם משתדלים להתחבר, כביכול משתדלים להתחבר, זה הכול לפי הטבע בדרגה שלהם, מתוך זה שהם משתדלים להתחבר ביניהם, הבורא נכנס בהם נותן להם רוח חיים. ואז הופך להיות מדומם, צומח וחי.

אנחנו בדרגה שלנו חייבים לגרום לזה, להזמין את הבורא בעצמנו. אבל חיבור חייבים לנסות לעשות, זה כל העניין, זאת יציאת מצרים בעצם. סתם לצאת זה לא אומר כלום. סתם לצאת זה שאתה רוצה להתנהג לפי חוק הצומח. בבקשה, קח תורה, את המאור המחזיר למוטב, תתחבר אחרת לא ייצא כלום, בערבות וקדימה.

אני חושב שיש כאן בכל זאת איזה בירור יותר מובן, של מה קורה לנו בעשירייה וגם לפי החוק הכללי של הטבע, שזה לא סתם ככה משהו מלאכותי קורה לנו.

קריין: פסקה שלישית.

"זאת אומרת, שאין אף צמח אחד יכול נגד שיטת כל הצמחים, אלא שמחויב לשמור את חוקי הצמחים, ואין לו שום כח שיוכל לעשות נגד בני גילו. זאת אומרת, שאין לו בחינת חיים בפני עצמו. אלא שהוא חלק מחיי כל הצמחים בכלל. זאת אומרת, שלכל הצמחים יש בחינת חיים אחת, שצורת החיים אחת הוא לכל הצמחים כולם, שכל הצמחים דומה לבריה אחת. והצמחים באופן פרטי דומים לאברים של הבעל חי הזה."

זאת אומרת, יש מלא סוגי צמחים אבל לכולם בעצם יש כוח אחד שנקרא הצומח הרוחני והוא מקיים את כל הצמחים האלו. ודאי שאנחנו יכולים לראות את זה בימינו, זאת אומרת בעולמנו, שיש הבדל גדול בין הדומם לצומח ובין הצומח לחי. כי בעולם הצומח יש שפע וכמות, ואת כל הדרגות דומם דצומח, צומח דצומח, חי דצומח ומדבר דצומח. אנחנו יכולים לראות בצומח כל מיני צורות צמחים, צמחים יותר פשוטים, יותר מורכבים, עד כדי כך שהם אוכלים חיות קטנות, זבובים, כל מיני דברים כאלה. אנחנו רואים איך שהם מתרבים בצורה מיוחדת או על ידי הדומם, שפולטים את הגרעינים שלהם, או על ידי צמחים אחרים, או על ידי חי שאוכל אותם ואחר כך פולט אותם, על ידי ציפורים, כל מיני דברים.

החוקיות הזאת היא חוקיות שאנחנו אחר כך נראה איך היא פועלת בדרגה שלנו, אנחנו נראה עד כמה יש שינויים בדומם, צומח, חי ומדבר שבדרגת האדם. ולכן זה כמו שבעל הסולם אומר לנו במאמר "בחירה חופשית" על מה אנחנו יכולים להשפיע, על מה אנחנו לא יכולים להשפיע, נניח באותם הצמחים, על הסביבה וכן הלאה. וגם כמו שרב"ש כותב לנו באגרת על ט"ו בשבט, כמה עבודות יש לנו בצומח וכן הלאה.

זאת אומרת, יש כאן עושר גדול מאוד בין הצמחים. ובזמן אחרון אנחנו גם מגלים דבר מעניין, שכל הצמחים קשורים בקשר תת קרקעי ביניהם, בטח שמעתם על זה, שזה דבר מאוד מיוחד. עד כמה שאנחנו אכן יודעים על ידי הבוטניקה הזאת, אבל באמת יש קשר. אנחנו גם יכולים לגלות את הרשימות שיש בצמחים האלו מצמחים שהיו לפני מאה אלף או חצי מיליון שנה, הרי הכול נמשך זה מזה, לכן אפשר לגלות את הדברים האלו ולעורר ולעשות.

זאת אומרת, העולם הוא עולם מאוד מאוד מורכב והכול נמצא לפי חוקי הטבע העגול הזה שסובב את הכול. אבל מה שכן מעניין בדרגת הצומח, שהוא במקצת, במשהו דורש מעל הטבע שלו, ולדרוש מעל הטבע שלו יש רק דבר אחד, לכיוון התיקון, זאת אומרת לחיבור. אין יותר ואין פחות, הכיוון הוא ברור, רק לחיבור. לא לסטות לכל מיני כיוונים ולא לשנות ולא לחפש, כלום. עשירייה ואחר כך כל העולם.

שאלה: בעל הסולם כותב פה שיש לצמחים צורת חיים אחת. מה זה בעשירייה צורת חיים אחת?

אני לא יכול להגיד. שעדיין האנשים האלו שנמצאים בעשירייה מרגישים שהם די דומים בעבודה שלהם, בתפקיד שלהם, בהתקדמות שלהם לבנות עשירייה ולגלות את הבורא. עדיין אין בהם אישיות. נניח אתה שייך לספירת הוד. למה הוד? מה הוד? מה אני? מה פתאום? אלא בעשירייה שלך נניח יש לך תפקיד יותר קרוב לספירה הזאת, כמו שזה היה אצל רשב"י, שכל אחד היה כאיזו ספירה בעשירייה. אבל עדיין האישיות הזאת לא בולטת ואתה לא יודע והאחרים לא יודעים. ואל תתבלבלו, אל תתחילו לחשוב על זה בכלל. ברור שזה לא ניתן, זה מתגלה מתי שצריך.

תלמיד: זו צורת חיים אחת.

צורת חיים אחת בינתיים.

תלמיד: שלא ברור מה התפקיד של כל אחד.

לא. החיים הרוחניים הם לפי אותו סגנון, עוד אין סגנון אישי לכל אחד ואחד. גם בדרגת חי זה עוד לא כל כך יוצא לפועל, למרות שמתחילים להיות איזה שינויים מהאחרים. למה הכוונה? שבכל זאת יכול לנוע, יש לו כבר איזו מן אפשרות להתחבר לסביבה, להרגיש את הסביבה בצורה שונה לפי ההתפתחות האישית שלו.

לא שהוא מחפש עשירייה אחרת, אלא באותה עשירייה כל אחד ואחד מתנהג אחרת מהאחרים, כמו רשב"י ותלמידיו. אבל בינתיים זה כך.

שאלה: ומה כן אפשר לקחת ממה שהוא כתב עכשיו על צומח לתוך העבודה?

תעשו חיבור, אין יותר. צומח זה חיבור, לקראת החיבור בינינו. עד כמה שנרצה להתחבר ולא נצליח ונצעק "ויאנחו בני ישראל מן העבודה"¹ של חיבור, שלא יכולים להתחבר כי נמצאים בשליטת הפרעה, וחיבור יכול להיות רק מחוצה למצרים, אז עושים כל מיני פעולות כדי להתחבר והבורא כבר מכוון אותם למכות מצרים, זאת אומרת למכות על הרצון לקבל כך שהם ירצו לצאת ממנו, ירצו להתחבר. הכול לקראת החיבור.

אין מה לעשות, מי שמתנגד לזה יש לו נשמה יותר תקיפה, אם יתגבר וימשיך אז יצליח אפילו יותר מהאחרים, אבל יכול להיות שיצטרך לתת יותר יגיעה ויותר זמן.

שאלה: אנחנו לומדים וגם מלמדים שתחילת הדרך הרוחנית היא בזה שהבורא מאיר לנו את הנקודה שבלב, לוקח את האדם, שם ידו על הגורל הטוב, נותן לו סביבה, זאת אומרת, זו התחלה של דרך רוחנית. יש מן הסתם דרך ארוכה, אבל איך להתייחס לעניין הזה שאנשים מרגישים שהם בתחילת הדרך?

כבר כשאתה רוצה לצאת מהמצב ולכן אתה בא ללמוד, ואתה רוצה לדעת מה סוד החיים, זו כבר נטייה לצאת מהדומם.

השאלה שלך, שאני לא רוצה להיות כפוף לאותם הכוחות שפועלים עלי, שאני רוצה להתעלות מעליהם, אני רוצה לדעת, אני רוצה לשלוט בעצמי, בזה אתה כבר אתה מנוגד לבורא. מה זה נקרא שאתה רוצה לשלוט? תחייה נורמאלי, בסדר גמור, לפי מה שנתנו לך. לא, אני רוצה עד השמיים. אני רוצה לשלוט על הבורא. נכון שלפעמים אתה חושב כך?

תלמיד: רוב הזמן.

רוב הזמן, יופי. אתה רואה? יש לך רצון טוב.

קריין: "וכמו כן ברוחניות, אלו האנשים שכבר יש להם כח להתגבר על הרצון לקבל במקצת, אבל הם משועבדים להסביבה, אבל לעשות בהיפוך מהסביבה, שבו הוא נמצא, אין לו עוד הכח הזה, אלא על כל פנים הוא עושה להיפוך, ממה שהרצון לקבל שלו רוצה, היינו שהוא כבר עובד עם רצון להשפיע."

אתם רואים מה שקורה? אני יצאתי מהטבע שהבורא החדיר בי, שבו הוא ברא אותי, ומהטבע הזה אני נכנסתי לטבע של הקבוצה. ובקבוצה אני נמצא ונכלל בקבוצה, ממש נכלל בה, מתבטל שם, ובזה אני נקרא "צומח". אין לי תנועות פרטיות, אבל תנועה כללית רוחנית עם הקבוצה יש לי. אני נמצא בתוכם ואני מתקדם איתם יחד. ויש בזה כבר תנועות, עונות השנה, כמו שאנחנו רואים בעולם הזה עד כמה זה משפיע על הצמחים, כל מיני דברים, תנאים של הסביבה וכן הלאה. אבל אני לא יכול לצאת מזה.

אבל לא צריך לצאת, אני צריך להיות ממש בתוך הסביבה, מכור להם, לא יודע מה, נכלל בהם, מתבטל בהם. זו דרגת הצומח, שאני בחרתי את הסביבה ואני נכלל בה, ואני לא מסוגל לצאת ממנה. כמו שפעם לא יכולתי לצאת מהדומם לצומח, כך אני לא יכול לצאת משליטת העשירייה לדרגה יותר גבוהה, דרגת חי, שתהיה לי תנועה חופשית מהסביבה. זה לא נקרא שאני בועט בהם, שאני לא רוצה, מבטל אותם חס ושלום. אלא אני רוצה להיות עוד יותר חופשי, לא מדרגת הדומם אלא עכשיו מדרגת הצומח, להיות יותר חופשי.

שאלה: מה זו הגדרה של חופשי? אתה אומר שמה שדוחף כל פעם את ההתקדמות זה רצון להיות יותר חופשי.

חופשי זה שאני רוצה עוד יותר להיות בקשר אישי עם הא-לוהות. אתה יכול להגיד שזה אגואיזם, זו אינדיבידואליות, נכון, אבל זה בעל מנת להשפיע.

תלמיד: לממש את הייחודיות שלי בהשפעה לבורא.

נכון, את הייחודיות שלי בהשפעה לבורא. אבל זה אך ורק אחרי שאני דבוק בקבוצה מכל וכל, ואני כולי מסור שם ומה שאני הולך עכשיו לעשות זה מעבר למסירות הזאת, מעבר לדבקות שלי בקבוצה. את זה אנחנו עוד נצטרך לברר. העיקר שאתם תקבלו בערך תמונה שזו ממש מערכת שאנחנו בה נמצאים וכך הולכים עם כל החוקיות שבה.

(סוף השיעור)

---

1. "ויאנחו בני-ישראל מן-העבדה, ויזעקו" (שמות ב', כ"ג.(↩