שיעור בוקר 02.03.20 – הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה
שיעור בנושא: עבדו את ה' בשמחה
קריין: שיעור בנושא "עבדו את ה' בשמחה". מתוך כנס קבלה לעם העולמי 2020 - "חיבור למקור החיים".
ציטוט מס' 5 מתוך רב"ש ג', מאמר "עבדו ה' בשמחה".
"עובד ה', היינו מי שכוונתו בעל מנת להשפיע, צריך להיות בשמחה בזה, שמשמש את המלך. ואם אין לו שמחה בזמן העבודה הזאת, סימן שחסר לו בהערכת גדלות המלך. לכן אם רואה שאין לו שמחה, אז צריך לתקן, היינו שיחשוב בגדלות המלך. ואם מכל מקום הוא לא מרגיש, יש לו להתפלל לה', שה' יפתח עיניו וליבו, שירגיש את גדלות ה'."
(רב"ש - ג'. מאמר 42 "עבדו ה' בשמחה")
ברור מכאן מה אנחנו צריכים לעשות?
שאלה: לפי מה ששמעתי אני מרגיש שאין לי מספיק כוח כדי שתהיה לי שמחה, האם עליי לדרוש מהקבוצה שנתפלל ביחד שנרים את כל הכלי העולמי?
למה זה שייך לכלי העולמי אני לא הבנתי. אתה התחלת מזה שאין לך כוח, אז אתה שואל ככה, האם אני, שאין לי כוח, יכול להתפלל שיהיה לי כוח, כדי שבכוח שעכשיו אני אקבל מהבורא אני אוכל לעורר את הכלי העולמי? שלא לעצמי אני מבקש אלא כדי לעורר את הכלי העולמי?
תלמיד: כן.
זה נכון. מצוין. מדבר יפה.
שאלה: כאן מדובר על תפילה, להתפלל. הרבה פעמים יש לנו בלבול לגבי מה זה אומר תפילה. אנחנו מתאמצים, אנחנו לא מקבלים שום דבר ואז במילים אנחנו אומרים, "אנחנו מבקשים ממך". מה זה באמת אומר להתפלל כדי שנוכל לקבל אחר כך את עניית התפילה, את המענה?
להתפלל זה נקרא לבקש כוח. להתפלל זה נקרא לבקש כוח, כוח השפעה, כוח חיבור, זה נקרא להתפלל. זאת אומרת לפני זה אתה צריך לבדוק האם יש לך את הכוח הזה, אחרי שאתה בודק ורואה שאין לך את הכוח הזה אז אתה פונה לבורא בבקשה שייתן לך את הכוח הזה. הבקשה הזאת נקראת תפילה או מ"ן. כשאתה מעלה חיסרון לכוח השפעה זה נקרא תפילה או העלאת מ"ן.
שאלה: אבל לפנות לבורא זה אומר במאמצים תמידיים להתחבר לחברה, לעשות הפצה, או שזה אומר להרגיש את עצמו סמרטוט ובאופן פנימי לנסות להיות דבוק או אולי לקרוא דברים, להתפלל?
לא, לקרוא דברים, להתפלל, תעזוב. צריכים לראות מה אני צריך, ולהגיע למצב שמה שאני צריך זה כוח ההשפעה, כוח החיבור, שאין לי ולא יכול להיות, יש רק בבורא. ואז אני יכול דרך העשירייה לפנות לבורא, כי הבורא נמצא בתוך העשירייה. אני לא יכול ישירות ככה לחשוב עליו, איפה הוא נמצא, באוויר, מעליי? הבורא זה כוח שטמון, שנסתר בתוך העשירייה, על זה כתוב "בתוך עמי אנוכי יושבת". ואז אני פונה לעשירייה שבתוכה נמצא הבורא ואני מבקש ממנו שהוא יעזור לי שיהיה לי כוח השפעה, שבכוח ההשפעה הזה אני אוכל להשפיע לחברים. ושוב להתקשר לבורא, אבל כבר להתקשר אליו מתוך הקשר שלי עם החברים, שהוא יאיר לנו, שהוא ימלא את הקשר הזה בינינו. וכך כל הזמן, אני, עשירייה, בורא, כל הזמן בצורה כזאת אני פונה, וזה נקרא "תפילה".
זאת אומרת תפילה זו תמיד בקשה על כוח ההשפעה, כוח החיבור, זה דבר אחד. דבר שני תפילה לא יכולה להיות ממני לבורא בצורה ישירה, כי הבורא נמצא בתוך הקבוצה ולכן אני צריך לפנות לקבוצה וממנה לבורא. המצב הזה לא משתנה, כשאני מרגיש את עצמי מנותק אני מנותק מהקבוצה שבתוכה נמצא בורא, והמצב של קבוצה ובה נמצא בורא זה המצב הקבוע.
שאלה: מה זה נקרא לחשוב על גדלותו של המלך, על מי ועל מה לחשוב?
לחשוב על גדלותו של המלך זה נקרא שאני מברר לעצמי שאין בעולם חוץ מכוח אחד והוא שורה בכל הנבראים, הוא ממלא אותנו, הוא מסדר אותנו, ממש מנענע אותנו, הכול כוח אחד, ואני יכול לפנות אליו. איך אני פונה, הרי זה כוח, איך אני משפיע על הכוח? אז אני מתקשר לעשירייה שדרך העשירייה אני יכול להתקשר לכוח. עשרה אנשים, במידה שהם מתחברים ביניהם איכשהו הם כבר משפיעים על הכוח הזה והוא משפיע לְמה שהם מחוברים ביניהם. זה הקשר שלנו עם הבורא, דרך העשירייה.
שאלה: אמרת בשיעור שהכלי שלנו יתרוקן, יתמלא, וכך זה ימשיך עד שנזכה לאור הנפש. ואם נתאר לעצמנו שהשיעור מסתיים ומתחיל היום, אני אלך שם לענייני עבודה, אשב באיזו פגישה, אחרי זה בערב תהיה לנו הפצה, קמפוס, ומחר תהיה סעודה של כל הקבוצה, השאלה היא כזאת, איך מתוך דאגה לחברים, מתוך הימצאות בתפילה עליהם, מתוך ניסיון לבנות תפילה כמו שהיתה במהלך הכנס, נגיע למצב כמו שתיארת של אותו אור הנפש?
איך אני זוכה לאור הנפש בתוך שגרת החיים שלנו, עם העבודה והפגישות ותוך כדי שיש סעודת קבוצה בערב וקמפוס?
"אור הנפש" זה נקרא הרגשה שאני נמצא בקשר קבוע עם הבורא. זאת אומרת יש לי כוח השפעה קבוע כלפיי העשירייה, יש בעשירייה מצב של משהו קבוע מסוים ששם כביכול שורה הבורא, מתגלה הבורא, הוא תמיד נמצא. ואז המצב הזה נקרא "אור הנפש", מצב הנפש, מצב העובר. העובר זה מפני שאני עדיין לא יכול להבדיל בו שום דבר חוץ מזה שאני מרגיש שאני קיים בתוך האור העליון, בתוך הרחם. זה נקרא ש"עובר ירך אימו" רואה מסוף העולם ועד סופו ומלמדים אותו כל התורה כולה. מה זאת אומרת כל התורה כולה? מלמדים אותו אורות, כלים, המצבים האלה, חושך אור, חושך אור, כל מיני מצבים, עד שעוברים עליו תשעה ירחי לידה, שהוא לומד את המצבים האלה ומסדר ומסדר אותם כך שיכול כבר להתחיל להגיב עליהם. באיזו צורה להגיב עליהם? בצורה של יניקה. אז מקבל כבר רגש חדש ומוח חדש, כי הוא מתהפך ונולד עם הראש למטה. זאת אומרת הוא מאבד את כל מה שהיה לו בתוך העליון ומתחיל לקבל בכלים שלו אחרי שנולד. את זה אנחנו צריכים לעשות, כל אלה מצבים שבתוך העשירייה, אל תחשבו שיש משהו אחר, אבל הם מאוד משמעותיים.
שאלה: אנחנו בהתפעלות, אתמול כולנו, הכלי העולמי עשינו סיכום על תוצאות הכנס והיו הרבה התרשמויות ואחת ההתרשמויות היא מקבוצת פתח תקווה, הקשר ביניהם, התפקיד שלהם בכנס. עכשיו הכנס הסתיים, איך צריך להראות הקשר שלנו עם קבוצת פתח תקווה, איך לבנות את היחסים האלה, איזה יחסים צריכים לבנות איתם כדי לשמור על אותה התפעלות, על אותו תפקיד דווקא של קבוצת פתח תקווה?
תפסיקו לכבד יותר מדי את קבוצת פתח תקווה, אל תקלקלו לי אותם. החברים גדלים, הם מבינים יותר מה שנעשה, הם גם רואים מה קורה בעולם בהתאם לאיך שאנחנו מתקדמים להבנה, להכרה, לחיבור, למצב חדש, מתקדם, לנצחיות. העיקר בשבילנו זו השגת הנצחיות, שהעסק לא נגמר, לא חיים מהיום למחר. טוב מאוד שכך מרגישים, כי באמת הרגשת החיים ללא גבול זה מה שחכמת הקבלה קודם כל צריכה לתת לנו.
פתח תקווה, בסדר, לָמה אני צריך לדבר עליהם יפה? אבל הם כן מתקדמים ומבינים יותר את המצב, ויודעים יותר איך להתגבר. רק אני בכל זאת צריך להגיד, חלק מההצלחה היא בזה שהם יורדים זה מזה, שנמצאים בפחות דרישה איש לרעהו, וזה טוב מצד אחד, ומצד שני זה כאילו מרחיק ביניהם והם נמצאים במצב של חוסר אכפתיות כזה שזה לא טוב. כל זה בדרך.
שאלה: איך הנשים יכולות להיות קשורות יותר לרב במהלך שיעור הבוקר? הרב לא יכול לראות אותנו, אבל ישנו מספר רב בינינו שצופות מידי יום ברב בשידור חי. איך הוא יכול להרגיש אותנו?
נשים?
תלמיד: כן.
אני לא רואה גם הרבה אנשים בשיעור בוקר. ואם אני רואה כאן פרצופים, אז אני רואה אנשים? כמה אני מכיר? מתוך מאות אנשים שנמצאים לפַנַי אני אולי מכיר עשרה, חמש עשרה, לפי שמות. כי זה לא חשוב לי, אני לא עובד עם ההבחנה הזאת. אם הייתי איזה פוליטיקאי, הייתי משתדל להכיר כל אחד בשמו וכן הלאה, אתה יודע איך הם עובדים על זה, אבל לי אין דבר כזה, בשביל מה? ממש לא.
קריין: ציטוט מספר 6 מתוך "רב"ש" א', "סדר ישיבת התוועדות".
"לפי מה שכתוב "ברוב עם הדרת מלך", נמצא, מה שהרבים יותר גדול, הכוח של הרבים יותר פועל, היינו שמייצרים אווירה יותר חזקה של גדלות וחשיבות של הקב"ה. שאז כל אחד ואחד, הגוף שלו מרגיש, שכל המעשים מה שהוא רוצה לעשות עבור קדושה, שהוא להשפיע לה', להון תועפות יחשב לו, שזכה להיכנס בין האנשים, שזוכים לשמש את המלך. ואז, כל מעשה קטנה שהוא עושה, הוא מלא שמחה ותענוג, שיש לו עתה במה לשמש את המלך. ולפי שיעורו, שהחברה עם מחשבותיהם בעת ההתוועדות חשבו בגדלות ה', כל אחד לפי שיעורו גרמו לו חשיבות בגדלות ה', כן הוא יכול ללכת כל היום בעולם השמחה והחדווה."
(רב"ש - א'. מאמר 17 "סדר ישיבת התוועדות" 1986)
כן, הכול תלוי בחשיבות, הכול תלוי בחשיבות המורה בעיני האדם.
שאלה: כמו שאומר רב"ש, יש אדם שהוא מאוד שמח ומרגיש זכות גדולה להיות כאן, אך בו בזמן מרגיש גם איזה פחד, מפני שהמלך, כשהוא מגיב, הרחמים שלו לפעמים מורגשים מאוד קשים על הגוף שלי. אם כך, איך להחזיק בדרך ושלא יהיה בי הפחד הזה שהמלך ישים עינו בי, כאילו ייתן לי תשומת לב כזו, אלא אמצא חן בעיניו?
אם אתה קושר את מה שאתה מרגיש לבורא, אז כבר רוב הצער, אם לא הכול, נעלם. זה דבר אחד. דבר שני, הכול מחוסר אמונה. רק תבין, הצער שאתה מרגיש, אתה מרגיש אותו בכלי קבלה שהוא ריק ומרגיש את עצמו כריק. "ריק" זה לא שחסר לי משהו, יכול להיות שחסר בריאות, רוגע, עד כאבים נוראים, עד המוות, זה הכול סימנים של כלי שהולך ומתרוקן, עד שמתרוקן לגמרי. אם אתה קושר את זה עם הבורא, תנסה לא להיפרד, כמו שהוא כותב, לא להיפרד מהבורא במצבים הכי הכי גרועים, שזה הוא גורם לך, ולא שהוא גורם לך רע, הוא גורם לך טוב, אלא אתה מרגיש את זה כרע, מפני שעדיין אתה לא מקושר אליו בקו ישיר, ואז תראה עד כמה שזה משנה אותך. לא להיפרד, זה העיקר, ואז תראה עד כמה אתה מרוויח מזה.
תלמיד: לאחר שעודדת אותנו להפיץ עשיתי פוסט קטן, איזה וידאו בפייסבוק, ולמעשה חזרתי על המילים שלך. סיימתי את הווידאו וחשבתי שיצא משהו לא כל כך טוב. אתמול כשבדקתי היו יותר מאלף צפיות והרבה שיתופים, וזה הפתיע אותי מאוד. דבר ראשון, אני רוצה לעודד את כל החברים לעשות את זה, לחלוק את זה עם החברים. ודבר שני להיות אמיצים, כי הבורא יעזור.
זה נכון. והפעולה הזאת היא פעולה מאוד חשובה. תתאר לעצמך, אם כל אחד היה מכניס משהו שזוכה לאלף תגובות ושיתופים וכן הלאה, עד כמה זה היה מתפשט יותר ויותר. וזה דווקא עיקר התיקון. על ידי זה שמתחברים עוד ועוד ועוד אלפים, אמנם שהם קטנים ולא מבינים כלום, אבל זה מתחבר, אלה חלקים של הכלי השבור ולזה אתה גורם. כבר יש לך פעולת תיקון והשם של התיקון רשום על שמך.
שאלה: מה זה נקרא לבקש מהחברים להתפלל תפילה משותפת, מה זה לפנות אל הבורא דרך הקבוצה? איך זה נראה פרקטית, האם אני צריך לקרוא לחברים לבקש מהם להתפלל ביחד תפילה משותפת על מה שמדאיג אותי באיזה רגע מסוים?
כן, זה מה שאנחנו מתאספים, זה נקרא מניין. זה שאנחנו נגיד מתאספים דרך הטלפון, לא חשוב איך, פעם בשבוע, מתי שאנחנו יכולים, או פעם ביום לכמה דקות שאתם מתאספים, ואז אני מבקש מהבורא שיעזור לנו להיות מחוברים ושיעזור לנו לאבחן את החיסרון הנכון שאנחנו יכולים לפנות אליו. זה נקרא שהוא "שם תפילה בפינו", ושאנחנו נפנה אליו, שנדע איך לפנות ושהתפילה הזאת תתקבל.
אנחנו רוצים לברר עימו את כל פרטי הפרטים של הפניה אליו, שלא יקרה שאני אהיה אשם, "לא ידעתי, לא חשבתי, לא סיפרו לי, לא דווחו לי". אלא אני רוצה על כל צעד ושעל לשאול אותו. תשאל, תשאל איך לעשות את זה, איך לעשות את זה, ככה וכך וכך, כמו תינוק, כמו ילד קטן. הכול לפי השאלות והתשובות. ואז תדע מה לעשות, ואז תהיה תלמיד חכם כי אתה לומד מהבורא שנקרא חכם.
שאלה: שאלה לגבי הרגשת השמחה. אם בכלים האגואיסטים אנחנו לא יכולים להתמלא ואנחנו מתחילים להרגיש שמחה, אז באיזה כלים בעצם אנחנו מרגישים את השמחה?
"כלי", זה קודם כל רצון, חיסרון. חיסרון יכול להיות על מנת לקבל או על מנת להשפיע. אז בינתיים זה חיסרון על מנת לקבל, אבל אנחנו רוצים איכשהו לסדר אותו שיהיה בהתאמה לבורא. לאט לאט מגיעים לכל מיני מצבים, קצת לחברים קצת לעצמי, אבל לומדים מכל הצדדים האלה. לכן אנחנו נמצאים במצב שנקרא "עיבור", על חשבוננו זה רק לרצות להיות מחובר. בצורה יפה, טובה, או לא, זה הכול עושה הגוף של האמא.
האם מפנה לו מקום, מסדרת לקבוצה, את הבורא, זו דרגת בינה. מסדרת להם מקום, עוטפת אותם, מאכילה אותם דרך הצינור שנקרא "שלייה" וכולי. אנחנו צריכים לעבוד כמו שאנחנו בלי לחשוב הרבה האם זה על מנת לקבל או על מנת להשפיע. מעל מנת לקבל לעל מנת להשפיע לעבור זו לא בעיה. ברגע שמאיר עלי המאור המחזיר למוטב, האור העליון מאיר עלי, אז אני נעשה על מנת להשפיע, אני לא רוצה לקבל לעצמי כלום.
הכול תלוי בהשפעת האור. לא שאני מתקן את עצמי, הבורא מתקן. לכן אנחנו צריכים להשתדל רק להיות מחוברים כמה שאפשר יחד, ולפנות לבורא כמה שאנחנו יכולים לתאר אותו. אבל לעשות את זה כמה שיותר ויותר פעמים ואז זה קורה. כל פעם ממשיכים מאור, כל פעם המערכת מתחדשת.
שאלה: בזמן הכנס נפגשנו בעשיריות שונות ואין בכלל הרגשה שהכנס הסתיים. היינו בהמון התקשרויות מקבילות עם עשיריות שונות עם קבוצות שונות, בלי קשר אפילו לשפה. ברגע שחזרנו לעשיריות שלנו עכשיו, איך לשמור על המצב הזה של הקשר כעשירייה אחת, אולי זה יכול להתבטא בקשר חזק יותר בין הקבוצות, איך נכון לעשות את זה?
אני לא יודע מה להגיד לכם, על זה אנחנו לא נוכל לקרוא באף מקום. ברור שקשר צריך להיות הרבה יותר חזק ממה שהיה קודם, וברור לנו שאנחנו גם מרגישים צורך בזה. וגם ברור לנו שלא ברור לנו איך לבצע. ואז צריך להיות ברור לנו שאנחנו צריכים לפנות לבורא ולבקש ממנו עצה. "הרבה מחשבות בלב איש ועצת ה' היא תקום". וכך צריכים להשתדל לעבוד. אני לא יודע איך עלינו יותר ויותר לבנות קשרים.
יש לנו כמה אנשים שמטפלים בקשר בין הקבוצות. אני חושב שצריכים להשתדל לעשות את זה. כי אין דבר שמקדם אותנו יותר בדרך למטרה, מהתקשרות בין כולם. אין אמצעי יותר חזק. דרך זה מקבלים אור פנימי, אור מקיף, כל מיני התעוררויות, בירורים, הכול דווקא בקשרים כאלו. לכן כדאי, אבל איך לעשות? תשאלו, תבררו.
קריין: ציטוט מספר 7 מתוך רב"ש ג' מאמר "עבדו ה' בשמחה"
"האדם צריך להיות בשמחה בזה שכל הצער מהחסרונות על רוחניות, ולא כמו שאר אנשים, שכל חסרונות, שמהם מצטערים, הם רק על על מנת לקבל. וצריך לדעת, מי הוא שנתן לו לאדם את הידיעה הזאת, שצריך להצטער על רוחניות. ומזה הוא צריך להיות שמח, שה' שלח לו מחשבות של חסרון רוחני, שזה בעצמו נקרא ישועת ה'. ולכן הוא צריך לשמוח."
(רב"ש - ג'. מאמר 42 "עבדו ה' בשמחה")
איך לעורר אנשים אני לא יודע.
סדנה
7. "האדם צריך להיות בשמחה בזה שכל צער מהחסרונות על רוחניות," ושיש לו כל הצער על חיסרון של רוחניות "ולא כמו שאר אנשים, שכל חסרונות, שמהם מצטערים, הם רק על על מנת לקבל. וצריך לדעת," כל אדם ואדם "מי הוא שנתן לו לאדם את הידיעה הזאת, שצריך להצטער על רוחניות" דווקא. ודאי שהבורא. "ומזה הוא צריך להיות שמח," שהבורא בעצמו "שלח לו מחשבות של חסרון רוחני, שזה בעצמו נקרא ישועת ה'." זאת אומרת שהבורא מציל אותו "ולכן הוא צריך לשמוח" שיש לו חיסרון על רוחניות.
במה זה מתבטא חיסרון לרוחניות אצלנו?
*
קריין: ציטוט מספר 8 מתוך רב"ש - א' מאמר "מהו לא תוסיף ולא תגרע, בעבודה".
"צריך להאמין למעלה מהדעת ולצייר לעצמו, כאילו כבר זכה לאמונת ה' בהרגשה באברים שלו, ורואה ומרגיש שהבורא מנהיג את כל העולם כולו בבחינת טוב ומטיב. והגם כשהוא מסתכל בתוך הדעת, הוא רואה להיפך, מכל מקום הוא צריך לעבוד למעלה מהדעת, ושיהיה דומה בעיניו, כאילו זה נמצא כבר בהרגשה באברים, שכך הוא באמת, שהקב"ה מנהיג את העולם בבחינת טוב ומטיב. וכאן הוא קונה חשיבות המטרה, ומכאן הוא מקבל חיים, היינו שמחה מזה שיש התקרבות לה', ויש להאדם מקום לומר, שה' הוא טוב ומטיב, ומרגיש עצמו שיש לו הכח לומר לה' "אתה בחרתנו מכל העמים, אהבת אותנו ורצית בנו", מסיבת שיש לו על מה לתת תודה להבורא. ולפי שהוא מרגיש את חשיבות הרוחניות, כך הוא מסדר שבחו של הקב"ה."
(רב"ש - א'. מאמר 28 "מהו לא תוסיף ולא תגרע, בעבודה" 1987)
ואז בתוך הכלים האלו מתחיל לגלות את הבורא.
שאלה: עלינו לקחת את החיסרון של החבר על מנת להוציא את החבר מהמצב שלו, שהוא כעת כלוא בשמאל, או שהחבר צריך לעשות מאמץ מצידו? איזו עבודה צריך לעשות החבר ומה העשירייה או אני?
באיזה מצב?
תלמיד: אם החבר במצב כאילו הוא כלוא עכשיו בירידה או משהו כזה, האם עלי לקחת את החיסרון של החבר לעבוד איתו או להשאיר את החבר לעשות את העבודה מצידו, מה נוגע לכל אחד לעשות?
קודם כל, כל אחד באופן קבוע צריך לראות במה הוא יכול להציל את החברים, להעלות אותם, וכך הוא זוכה לעורר אותם והם מעוררים אותו. אם הוא לא מעורר אותם מי יעורר אותו? איך הוא יתקדם? הכול הדדי. אז אני צריך כל הזמן להיות על המשמר, כמו שהוא כותב, להעלות את החברים לעלייה, להתעוררות, וכך כולנו נתקדם. רק עם החברים.
שאלה: איך אנחנו יכולים לזהות מצב של ירידה ברוחניות?
ירידה זה ירידה בחשיבות. ירידה בחשיבות של כוח ההשפעה, הבורא, הקבוצה, המורה, כל הנושא שלנו. ירידה בחשיבות של הדברים האלה נקרא "ירידה".
תלמיד: אתה אמרת שאנחנו צריכים לדאוג שכול החברים יגיעו בעצמם.
מה זה יגיעו בעצמם? אף אחד לא מגיע בעצמו. אם אנחנו לא נתפלל עבור החבר, אפס הסיכוי שלו להגיע למשהו. אף אחד לא מגיע עבור עצמו, אלא כל אחד עוזר לאחרים והם עוזרים לו. זה נקרא ערבות.
שאלה: יוצא ששמחה, אמונה מעל הדעת, אלו מצבים שאנחנו נמצאים בהם כל הזמן. וכדי לעבור את המצבים אנחנו צריכים להתבונן בהם, כלומר להתבונן על עצמנו ותהליך ההתבוננות הוא תהליך תמידי. וכשאנחנו מתחברים בקבוצה גם אז אנחנו צריכים להתבונן על המצבים שלנו. למה מגיע בסוף, תהליך ההתבוננות?
הוא מגיע לזה שאנחנו נעשים חכמים, כי אנחנו מתבוננים בעבודת ה'.
שאלה: איך אתה יכול להרגיש נמוך או שפל מהחברים אם אתה מרגיש שהבורא בחר בך? איך משלבים בין שתי התחושות האלו?
אני מבין, רק אני מחפש מילים איך לענות. אפילו בעולם שלנו אומרים שאנשים שהם באמת גדולים, מיוחדים, הם מרגישים את עצמם דווקא שפלים ופחותים מאחרים. ככה זה. השאלה היא כך, שברוחניות גם גדלות וגם שפלות הולכות יחד, רק יש בהן שני שורשים השונים, אפשר להגיד כך. אני גאה במה שהבורא בחר בי, ואני יחד עם זה רואה עד כמה שהכלי הזה שהוא עשה, שזה אני, הוא כלי נבזה, נמוך, שפל.
אחד לא מבטל את השני, כי אנחנו עובדים בג' קווים ושני הקווים האלה מכחישים זה את זה, ימין ושמאל, ואין לנו עם זה שום בעיה. כי אנחנו מצד אחד שפלים מצד שני אנחנו הגדולים ביותר, זה לא מבטל זה את זה. כך זה. תחשבו ותראו. לכן אנחנו מגיעים לשלמות, מפני שטוב ורע לא מבטלים זה את זה, הם קיימים יחד כדי להדגיש דווקא, כדי להרגיש שהם קיימים שניהם יחד ואחר כך בהבנה הקרה שלנו הרע מצטרף לטוב.
שאלה: אנחנו אומרים שמצד אחד הקבלה לא מדברת על העולם הזה ובכל מה שכתוב בטקסטים הוא מדבר על משהו אחר, ומצד שני אנחנו אומרים שרק הקבלה יכולה להציל את העולם.
הקבלה לא מתארת את העולם הזה, הקבלה לא מטפלת בעולם הזה, היא מטפלת בכוחות שפועלים במציאות, והכוחות האלו זה כוח קבלה וכוח השפעה שאנחנו צריכים לסדר, לאזן ביניהם. והעולם הזה זה דרגת הדומם שאין בו שום דבר שיכול להשתנות. אנחנו קיימים בו ללא שום תנועה רוחנית, קיימים כדי להתחיל להתקיים מזה. כל התנועה למעלה מהעולם הזה היא רוחנית, כל התנועות שבתוך העולם הזה זה, גשמי ומת.
תלמיד: איך להתייחס לזה?
בעולם הזה שום דבר אנחנו לא יכולים לשנות. בעולם הזה מה שתעשה כך או כך זה לא חשוב, זה לא משפיע על הרוחניות. מה שאין כן העולם הרוחני, שם אתה עובד, שם אתה משפיע. אבל בעולם הזה לא, אין פה שום דבר.
תלמיד: מצד אחד אומרים שהקבלה לא מדברת על העולם הזה, מצד שני אנחנו אומרים שאם נעשה תיקונים זה ישפיע על העולם. אז איך ליישב את שני הצדדים האלה?
ההגדרה של העולם הזה זה רצון לקבל בדרגת הדומם שאותו אין מה לשנות. אם אני אהיה מקובל גדול, או שאני אהיה מקובל מתחיל, או שאני בכלל לא אהיה מקובל, הגוף שלי יתנהג אותו דבר. אני הולך לרופא, הוא בודק אותי. הוא לא שואל אותי על רוחניות, הוא בודק את הגשמיות שלי. אני נמצא בידיים שלו. העולם שלנו הכוונה היא הרצון לקבל שבו ישנם כוחות שכך הם פועלים, לפי הטבע.
העולם הרוחני נקרא כוחות שהם פועלים כולם בעל מנת להשפיע, למעלה מהאגו. לפי הרצון להשפיע ולא לפי הרצון לקבל. סך הכול. אז לפי רצון לקבל אם אני אפעל, אני לא אוכל בזה לשנות שום דבר בגורלי, בכלום. ברצון להשפיע אם אני פועל, אני משנה את עצמי, אני משנה את הכול. כי בעצם איך אני משנה? כי אני משפיע על הבורא. הבורא הוא הכוח היחידי, והבורא אז משפיע על כל המציאות, על הרצון לקבל, שהוא כל המציאות. ואז כל המציאות הזאת היא משתנה.
ההבדל בין העולם הזה לעולם הבא, או הרוחני, זה שהעולם הזה זה "מלכות", העולם הבא זה "בינה". ברצון לקבל שזה נקרא מלכות, אני לא יכול לשנות שום דבר. אני צריך כוח כדי לשנות את הרצון לקבל. הכוח הזה זה כוח האור, כוח ההשפעה, כוח הבורא.
לכן הרצון לקבל שהוא בפני עצמו גולם, הוא נח ולא יכולים לעשות שום דבר. רק הרצון להשפיע, היינו הרצון של האור, של הבורא, כוח ההשפעה, הוא יכול לעשות שינויים.
שאלה: לפעמים אנחנו אומרים שלחכמת הקבלה אין שום קשר לעולם הזה.
כי חכמת הקבלה מדברת על כוח ההשפעה, וברמה שנקראת העולם הזה כוח ההשפעה לא מופיע, לא נמצא. אצלו העולם הזה והעולם הרוחני זה כאילו מקומות שונים.
תלמיד: בעולם הזה עלינו להתנהג כמו כולם?
מה זה כמו כולם? שאם אני עובד ברצון לקבל שלי אז אני מתנהג כמו האנשים האחרים. אני מגיע לעבודה ונניח שאני חשמלאי, מכונאי, רופא, לא חשוב מי, אז אני עובד לפי החוקים של הרצון לקבל.
תלמיד: מה זאת אומרת שרק הקבלה יכולה להציל את העולם מכל הייסורים? כי אנחנו כן אומרים שאנחנו יכולים לשנות את המצב של העולם, ואנחנו אומרים שהמצב של בני האדם בעולם הוא כזה שאם תתחבר יהיה לך טוב. אז מה זאת אומרת אם זה מצב פנימי?
זה כבר משהו אחר. עכשיו אני מבין מה שהוא שואל. זה תפיסת המציאות. שברגע שאתה מתחיל להשתנות, אתה מתחיל לראות את המציאות אחרת. אתה מתחיל לראות את דומם, צומח, חי, מדבר של העולם הזה שגם הם נפעלים על ידי אותו הכוח העליון, רק הוא מחזיק אותם ברמה מסוימת. ואז אתה מתחיל לראות שכל העולם הזה זה הוא העתקה מהמצב הפנימי שלך. שיש בך דרגת דומם, צומח, חי, מדבר הגשמיים, שכך אתה רואה אותם שנמצאים מחוצה לך.
מכאן אתה יכול לשאול כך, ואם אני עכשיו מגיע למצב שאני מגלה את העולם העליון, את העולם הרוחני, אני רואה אותו גם מחוצה לי, או אני רואה אותו בתוכי? אתה תראה את המצב הרוחני גם כמתלבש בתוך העולם הזה. כמו שנתתי דוגמה שרב"ש היה אומר על הסוס שזה מלאך. אתה תוכל לראות בדברים האלה שבעולם הזה גם את כוחות הטבע העליון. את זה אי אפשר להסביר. נחיה ונראה.
שאלה: אם אני מתקן את כל הדרגות האלה, נגיד אני מתקן את הראייה שלי כלפי המצב האקולוגי של העולם, אז אין התחממות גלובלית? כי אני תיקנתי את זה בתוכי?
אתה לא יכול לעשות את זה. איך אתה תעשה?
תלמיד: אתה אמרת שזה הכול נראה לי ככה, ואם אני אתקן את הראייה שלי אז כל הדרגות האלה יתוקנו.
לא, כי זו דרגה כללית, זאת לא דרגה פרטית שלך.
תלמיד: אז איפה הכלל והפרט פה? אם אני מתקן את עצמי בדרגה הפרטית?
אם אתה תתקן את כל היחסים בין בני האדם, אז ודאי שכל המצבים, כולל העולם הזה, כולל המצבים האקולוגיים, ישתנו. מה השאלה?
תלמיד: ומה עם זה שאדם מתקן רק את הראייה שלו כלפי היחסים של כל העולם?
כן, אבל המצב האקולוגי לא ישתנה. יהיה לך קר, יהיה לך חם, יהיה לך גשם, יהיה לך הכול, כי אתה עדיין לא מגיע למצב שאתה משנה את העולם. התמונה הכללית לא משתנה, כי עדיין אין גמר תיקון.
תלמיד: אז איך אני רואה את הכול מתוקן אם התמונה הכללית עוד לא מתוקנת?
אתה לא רואה את העולם המתוקן. אתה רואה שהכוח העליון פועל בכל העולם, ואתה תראה שכל העולם מתוקן מצדך, בצורה הפרטית שלך, אבל לא אקולוגית ולא כלום, וכלפי בני אדם אתה תראה כמה שהם סובלים. ואתה מצדך, כמו בעל הסולם, לא תוכל לראות עד כמה שהם סובלים ואתה הולך להציל אותם. קשה להביע את כל זה במילים.
שאלה: מה לגבי, "ויזעקו בני ישראל, ותעלה שוועתם מהעבודה",
רק להעלות מ"ן.
שאלה: אמרת על רב"ש שהוא כאילו התייחס לגוף כלחלק הכי נמוך, הכי פחות חשוב.
לא, זה לא פחות חשוב. לא, דווקא ההיפך. בחכמת הקבלה אין לך פחות חשוב ויותר חשוב. בסופו של דבר הכול הופך להיות לעיגול ולכן אין יותר חשוב, או פחות חשוב. כולם חשובים כאחד. אבל מה אתה רוצה לשאול על זה?
תלמיד: כשאתה אמרת שכשרב"ש היה בירידה הוא התחיל לרקוד ומזה לאט לאט לעורר את הגוף, ודרך הגוף לעורר את עצמו דרך הפעולות האלה, איך אנחנו יכולים ליישם את זה בעשירייה?
תנסו, תתחילו לרקוד יחד ולצעוק ולשיר, ותראו עד כמה שזה עוזר לכם לצאת מירידה. ודאי שכן, שכדאי כך לעשות. או שיש לנו סיפורים על זה שהוא שילם לכליזמרים, העיקר שיעלו לו מצב רוח, זה אפשר. כן. על ידי פעולות לגמרי לגמרי שלא שייכות לרוחניות.
היה איזה מקובל שהזמין מנגנים שינגנו לו ניגונים, והיה משלם להם. אשתו אמרה "אין לנו במה לאכול, מה אתה משלם לאנשים האלה, נותן להם כסף, הם עכשיו ילכו ויקנו שתייה וישתכרו וזה כל החיים שלהם?", הוא אומר "מה אכפת לי מזה, העיקר שבינתיים הם מנגנים ואני נמצא בהתעלות הרוחנית ואז אני יכול משהו לעשות עם העבודה שלי. הם עוזרים לי לצאת מהירידה". "מי עוזר? אותם המוזיקאים שרק יודעים לשתות, להשתכר ולנגן כמה ניגונים?", והוא ענה "כן, זה עוזר לי לרוחניות".
זה לא חשוב על ידי מה אנחנו עושים את הפעולות, העיקר שהתוצאה היא התעלות רוחנית.
תלמיד: בנוסף אמרת שרב"ש היה אומר על הגוף "שיסבול", איך אפשר להכניס את זה לעבודה בעשירייה?
יש ויש. כשהסתכלתי על רב"ש, ראיתי שאני לא יכול. לא כל מה שהוא עושה אני מסוגל לעשות.
תלמיד: בהתייחסות הזאת יש משהו שאפשר להביא לעבודה בעשירייה?
תעשה כל מה שיש, כל מה שבידך לעשות תעשה. אבל כשהסתכלתי על רב"ש, ראיתי שאת זה לא אהיה מסוגל אף פעם לעשות. אמנם אחר כך ודאי שכן יכולתי משהו, אבל לא הגעתי לכזאת התגברות, הייתי מאוד מפונק וחלש לעומתו. הוא היה איש ברזל.
שאלה: השאלה היא למה הרב לא נותן לנשים מבני ברוך לשאול?
נארגן להן הזדמנויות.
שאלה: איך לעבוד עם הניגוד הזה שמצד אחד לקבל את כל המצבים שמגיעים מהבורא בשמחה ומצד שני לא להסכים עם המצב הנוכחי?
רק על ידי האווירה הכללית שבקבוצה נוכל כך להתנהג. אם סביבי יש קבוצה, אפילו את המצבים הרעים ביותר אני מיד מעריך כמצבים שמוליכים אותי קדימה, ואז אני שמח. בוכה וצוחק. ברוחניות בכלל בכי וצחוק הם קרובים ואפילו לפעמים יחד.
שאלה: בפעם הראשונה כששמעתי הקלטה של רב"ש, זו הייתה חוויה מאוד עמוקה. איך נוכל להשיג גישה יומית או קבועה להקלטות האלה כדי שנוכל ללמוד מזה איך להרים את רוחנו?
הן כולן נמצאות באינטרנט. הכול ישנו באינטרנט. רק אגיד לך, כשאנחנו לאט לאט מתחילים לגלות את הדמות הזאת, קודם כל מגלים אותה לא כמו שאת לומדת על איזה סופר או מלחין, אלא זאת דמות שאת מגלה כנשמה. יותר ויותר אנחנו מגלים שבתוכה, בתוך הנשמה הזאת אנחנו קיימים. כך אנחנו נגלה, ואם מישהו עדיין לא מרגיש, הוא ירגיש אחר כך, שאנחנו קיימים בתוכו, ובבעל הסולם שזה עוד יותר רחב, ואחר כך בכל המקובלים עד האדם.
את תתחילי להרגיש ניגונים ומה שהוא כתב, כל דבר ודבר שבא ממנו, תתחילי להרגיש כמשהו שעוטף אותנו יחד, ובזה אנחנו מגלים לא בן אדם, אנחנו מגלים את ההסתכלות של הנברא על הבורא, משהו מאוד רחב וכולל. לא את האדם, אני לא מרגיש אותו כאדם, אני מרגיש אותו כמשהו שאני בתוכו נמצא ופועל, כך זה עובד.
שאלה: התשובות שאתה נותן רב, נותנות לי עוד חיסרון להמשיך לשאול. איך לשמור אחד על השני בהתרוממות של כנס, של התעלות, של האצה? גם כשאתה בבית איך לשמור על האווירה החזקה הזאת? מה לעשות כדי לחזק אחד את השני בלי לרדת? אני רוצה איזו משימה, מטרה, אני רוצה לעבוד על האצה, אני רוצה להוסיף. מה אתה ממליץ, מה אפשר לעשות פה באירופה כדי להעיר אחד את השני, כדי לשמור על ההרגשה החזקה הזאת שאנחנו רוצים עוד ואנחנו רוצים לעלות?
היית חייל?
תלמיד: כן.
אנחנו צריכים להיות חיילים. רע לי, טוב לי, אני עצוב או שמח, אפילו כואב לי קצת משהו פה, קצת משהו שם, בגבול שאפשר לסבול, אני חייב כל הזמן לראות את המטרה וכל הזמן להתקדם לעברה. על זה אין ויתור מה שלא יהיה. אתה יכול להיות בכל המצבים שאתה רוצה, הכי גבוהים או הכי נמוכים, לא חשוב, אתה בכל זאת מכוון למטרה. ואתה יודע שגם כשיבוא מוות ואתה תמות גם זה כמו שאומרים, גם המוות לא יפריד בינינו, אתה נשאר בכל זאת בדרך, שום דבר לא קורה. אז אנחנו רואים עד כמה שהזבל הזה שקצת משתנה, וכל מקרי המוות שאנשים כל כך מפחדים, זה כלום, פשוט ממשיכים באותו שביל.
ולכן זה מה שאנחנו צריכים לבנות לעצמנו עכשיו, ההתקדמות שלנו תלויה רק בסביבה. בעל הסולם כותב על השפעת הסביבה על האדם. בהתאם לכמה שבונים סביבה, מתקדמים. בדרגה הבאה בונים סביבה, מתקדמים, ושוב בדרגה הבאה בונים סביבה, עיגול, מתקדמים. עיגולים ויושר, עיגולים ויושר, עיגולים ויושר, רק בצורה כזאת אנחנו פוסעים קדימה. אי אפשר אחרת. כתוב שאדם לא יכול להיות יותר מהסביבה שלו.
קריין: שמעתי רכ"ה:
"אי אפשר להגביה את עצמו ממעל להעיגול שלו. לכן האדם מוכרח לינוק מתוך הסביבה שלו. ואין לו שום עצה, אלא דרך תורה ויגיעה רבה.
לכן, אם האדם בוחר לעצמו סביבה טובה, אזי הוא מרויח זמן ויגיעה, יען שהוא נמשך לפי הסביבה שלו."
כל עוד אנחנו לא בונים סביבה בדרגה שאנחנו נמצאים, אנחנו לא יכולים לעלות לדרגה אחרת, אבל לעלות אנחנו עולים בקו. עלינו בקו במשהו, חייבים לבנות סביבה, עיגול. גמרנו את העיגול, אנחנו חיים בו, הוא שומר עלינו, אנחנו שומרים עליו, שוב אנחנו עושים העלאת מ"ן וכל הדברים האלה, ושוב עולים בקו. וכך בצורה כזאת עיגולים ויושר, עיגולים ויושר, אי אפשר אחרת. לכן בלי סביבה [לא נעלה]. ואם אתה שואל איך אני יכול להיות כל הזמן לאותו הכיוון, [רק] סביבה.
תלמיד: בהולנד יש לך את העשירייה, זו הסביבה, ובכנס יש לנו כלי אחד גדול, זו עשירייה אחת גדולה, אנחנו מדברים על סביבה מאוד שונה.
היום אנחנו לא כל כך רואים, אבל יש לנו היום גם כנס, תראה כמה עשיריות יש לנו מכל העולם, תראה מה שיש, גם כן. אצל רב"ש היו עשרים, עשרים וחמישה אנשים בשיעור, זה היה הרבה. כשהגעתי אליו היו לו ששה אני הייתי השביעי, כולם לא פחות מגיל 60, זה מה שהיה. לא חשוב מספר האנשים, אלא עוצמה.
(סוף השיעור)