שיעור בוקר 24.06.2024 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי רב"ש", כרך ב', חלק "אגרות", עמ' 1494, אגרת ל"ח/ב'

אגרת ל"ח/ב'

"מי הוא האני שאנו אומרים שהוא העובד ה', ומי הוא המקבל שכר שהבטיחו עליו שע"י מעשים טובים הוא יזכה לעתיד הטוב.

כל הדברים נאמרו רק על האדם שהוא מבחר היצורים, כמו שכתוב: "ויברא אלקים את האדם בצלמו". וענין בריאה נקרא דבר חדש, שהוא בחינת יש מאין, שענינו הוא הרצון לקבל תענוג. היינו שנברא מציאות חסרון שמשתוקק תמיד למלאות את החסרון עם תענוג.

ובכדי שהרגשת התענוג תהיה בתכלית השלמות, ניתן לו בחינת עבודה בתורה ומצות שעל ידי זה ישתלם ויהיה מוכשר לקבל את התענוג בלי שום חסרון כל שהוא. היינו שמדרך מקבל תענוג מחברו שמרגיש ביחד עם קבלת התענוג בחינת הרגש יסורים מטעם בושה הנקרא נהמא דכסופא, ועל ידי השתלמות במידות טובות אזי תהיה לו היכולת לקבל תענוג בלי הרגש בושה.

היוצא מזה שהאדם נקרא הרצון לקבל תענוג. ולהרצון לקבל תענוג ניתן לשמשו ידים ורגלים, וכמו כן משמש הכי נכבד הנקרא שׂכֶל, שכל אלו המשמשים מביאים לו תענוג, ואם חסר לו אחד מהמשמשים אזי חסר לו אותו התענוג המיוחד להמשמש החסר לו.

ואם חסר לו המשמש הכי נכבד, היינו שחסר לו השכל, גם אז יש לו הרגש של תענוג ויסורים, רק שאז הוא יכול להחליף ובמקום לקבל תענוג גדול הוא מקבל תענוג של מה בכך, היינו שהוא אינו מסוגל לשקול בשכלו מה ששוה יותר בבחינת כמות ואיכות ולכן הוא מסוגל לעשות היזקים ולשבור כלים. ובטח גם במה שהאינו שפוי בדעתו עושה יש לו כוונה לקבל תענוג, אחרת הוא לא היה עושה את הדבר הרע הזה, אלא שיש לו סיבה שמביאתו לעשות את הדבר המקולקל, אלא שכל מה שרק נדמה בעיניו שיהיה לו תענוג תיכף הוא עושה, ואין לו אותו הכח לשקול בשכל אם הסיבה היא סיבה אמיתית או שזה רק דמיון.

ואל יקשה בעיניך איך אפשר להיות תענוג אם משברים או מקלקלים איזה דבר. הלא מספרים על הפילוסוף אריסטו ששרף פלטין גדול ויקר, והסיבה שלו היתה בכדי להנציח את שמו, היינו שישאר שמו לנצח שכל אחד יזכור את שמו על ידי העשיה הזו שעשה, שכולם יזכרו שאריסטו שרף את הפלטין הגדול. נמצא לפי זה הגם שעשה דבר רע אבל היתה לו סיבה, היינו שהיה מרגיש תענוג בזה שעשה את המעשה המקולקל בזה שינציח את שמו. כמו כן לכל מי שאינו שפוי בדעתו חסר לו רק כח הביקורת, אבל עצם האדם עדיין נמצא במציאות. וכמו כן יש תענוג ממניעת היסורים, והיות שזהו כבר חשבון מבחינת עתיד, היינו שהוא עושה עכשיו מעשה בכדי שלא יהיה לו אחר כך יסורים, ודבר זה כבר שייך להשכל, היינו מה שהשכל מזכירו שדבר זה הוא רע, והיות ששכלו כבר לקוי לכן אינו יכול לצרף מחשבות, לכן אין הוא מרגיש רק ההוה ולא העבר והעתיד.

היוצא מזה שהשכל הוא רק משמש להאדם כמו שאר המשמשים, ועצם האדם נקרא החסרון המשתוקק לקבל תענוג, היינו שמרגיש תכלית השלמות בתענוג. והרצון לקבל ישנו בכל בעלי החיים, רק לאדם ניתן מציאות הרגש זולתו, היינו שיכול להשתתף עם חבריו ולקבל חלק מהרגשת חברו, היינו לקבל תענוג בזה שיש לחברו תענוג, וכמו כן לקבל יסורים חס ושלום בזה שיש לחברו יסורים.

נמצא שניתן לאדם עוד מקום לקבל תענוג היינו ממקום שמחוץ לגופו, היינו שבעלי חיים אינם מתפעלים רק מהם עצמם אבל לא מזולתם, מה שאם כן למדבר ניתנה יכולת להרגיש מזולתו גם כן (חוץ מבעלי חיים ידועים שניתנה להם הרגשה זו מצד הטבע וזהו דוקא לאותו מין בעלי החי שיש להם הרגשה זו).

ונוסף על המדבר ניתן כח לאיש הישראלי במיוחד - הרגש אלקות, שמבחינה זו אמרו: "אתם קרויין אדם", שזהו כח נוסף על מין המדבר, היינו שיכול להצטער בגלות השכינה ולשמוח בכבוד שמים שמתגלה בעולם. נמצא לפי זה שניתן לאיש הישראלי עוד מקום לקבל תענוג, נוסף על בחינת המדבר. וזהו עיקר התענוג שהעולם נברא רק בכדי לקבל את התענוג של הרגש אלקות.

והגם שכל התענוגים שישנם בעולם הם מצד הקב"ה, מה שהקב"ה מאיר בכל אלו הדברים - ומדוע נקראים התענוגים האלו תענוגים גשמיים? זהו מטעם שהאדם יכול להרגיש בהם תענוג ואין לו ההכרח לשתף את הקב"ה בדבר זה, היינו שאפילו שאין לו הרגש באלקות, אפילו בזמן שאינו מאמין בה' חס ושלום - גם כן ניתן לאדם להרגיש טעם בכל אלו הדברים.

מה שאם כן להרגיש טעם בתורה ומצוות אי אפשר בלי קבלת עול האמונה, ובשיעור שמאיר לו אור האמונה בשיעור זה הולך ומתגדל אצלו הרגש התענוג בתורה ומצוות, לכן אנו מכנים את הרגשת התענוג בתורה ומצוות בשם תענוג רוחני.

והתענוגים הגשמיים ניתן לאדם להרגיש אפילו בזמן שאין לו שום שייכות לתורה ומצוות, מטעם שבלי חיות אין האדם יכול לחיות, כי כל אדם מוכרח לטעום טעם תענוג, וזה נובע מטעם שהטבע של הבריאה הוא רצון לקבל תענוג, כי מחשבת הבריאה הנקרא רצונו להטיב לנבראיו, הטביע בנבראים צורך לקבל הנאה, ובזמן שאין האדם רואה לעצמו שום תענוג לא בהוה ולא בעתיד הוא מוכרח לאבד עצמו לדעת, משום שכל ביאתו לעולם הזה היא רק לקבל תענוג.

והיות שניתן לאדם זמן בעבודת הבחירה שיהיה מואס ברע ובוחר בתורה ומצוות, כי רק בזמן הבחירה יש אפשרות להסתגל במידות טובות שיהיו מוכשרות לקבל את הטוב האמיתי, לכן בזמן העבודה ניתן זמן של הסתר, היינו שאינו מרגיש טעם של תענוג בתורה ומצוות, כי רק בזמן ההסתר שייך ענין בחירה.

ובנתיים היינו עד שזוכה האדם להרגיש טעם חיות של רוחניות אזי הוא לוקח כל חיותו רק מדברים גשמיים שהנאתם היא מצומצמת, שזהו רק בחינת מעבר, היינו עד שיבוא לטעום טעם רוחני, לכן הוא מוכרח להרגיש טעם רק בדברים גשמיים. וגם באלו התענוגים הגשמיים ניתנה הזדמנות שהאדם יכול להרגיל את עצמו שיקבל את הנאתו לשם שמים.

הרצון לקבל נקרא גופו של אדם, ולכן אינו מקבל שום השתנות לעולם אלא הוא במצב הזה היינו שמשתוקק תמיד לקבל תענוג.

לבוש. כל דבר המקבל שינוים אינו עיקרו של העצם, כי עצם אינו מקבל שינוי. לכן כל הדברים שהאדם לוקח מהם הנאה דבר זה נחשב אצלו כמו לבוש, למשל היום הוא לובש בגד זה ומחר בגד אחר. יש בגדים שמשמשים עמהם במטבח ויש בגדים שמשמשים עמהם לפני המלך.

כל הנאה נבחנת לאור, ואין אור בלי כלי, שהוא דבר רוחני וכל דבר רוחני מוכרח שיהיה מלובש באיזה לבוש גשמי ורק על ידי הלבוש יכולים לקבל את התענוג שיש בתוכו. ולכן ניתנו לנו הרבה לבושים שיש בתוכם תענוגים, כמו אכילה שתיה מלבושי כבוד וסתם כבוד שנותנים לו, או שמקבלים הנאה מדברי שכל או מתורה ומצוות. ולכל אדם יש לבושים אחרים, שאין אדם דומה לחברו, אבל בדבר אחד יש השתוות - שכולם רוצים תענוג.

שינוי לבושים. השינויים שיש באדם שלפעמים אדם רוצה להנות מכבוד ולפעמים רק מסתם תאוות ולפעמים מתורה ומצוות, יש בזה הרבה סיבות. לפעמים זה נובע מתורשת אבותיו, היינו שהאבות בחרו להם תענוגים מיוחדים להנות וזה עובר מדור לדור. וזה ענין יחוס משפחה, היינו שהמידות הטובות עוברות מאבי המשפחה לדורות הבאים.

כמו כן מקבלים שינויים על ידי ספרים וסופרים, שהאדם מתפעל מהסביבה, כמו שהאילן יונק ממה שנמצאים אצלו מסביבותיו שלכן חותכים תמיד את הקוצים ושאר דברים רעים הנמצאים על יד האילן, כמו כן האדם עץ השדה גם כן יונק מסביבותיו. לכן הוא מתפעל מסופרים, היינו שיש לו חברים טובים ולוקח לעצמו להנות מאותם הדברים שהחברים אומרים שזה דבר טוב וזה דבר רע. או מסביבה של ספרים, היינו מה שלומד וקורא בספרים ושהספרים אומרים שזה דבר טוב וזה דבר רע, ואז האדם הולך בעצתם."

מדובר פה בכתבי יד של בעל הסולם ולכן אין סדר וחלוקה בטקסט. אבל בכל זאת אפשר להתרשם.

שאלה: הוא כותב פה שיש רמות של תענוגים, דומם, צומח, חי ומדבר, חי לא מרגיש את הזולת, מדבר כבר יכול ליהנות וליהנות את הזולת, ובנוסף יש ישראל שיכול ליהנות את הבורא, את השכינה. מה ההבדל בין ליהנות לזולת לבין ליהנות לכוח העליון?

זה הבדל גדול, הנאה לכוח העליון היא בלתי מוגבלת כי היא בהתאם למטרה.

תלמיד: אבל אנחנו אומרים שגם מהשפעה ההנאה בלתי מוגבלת. אני יכול להשפיע בלי סוף וליהנות.

השאלה היא, האם מי שמקבל ממך הנאה לא סותם אותך. כמה כבר אתה יכול לתת לילד שלך? יש הבדל.

שאלה: הוא מדבר פה על שני תענוגים, גשמי ורוחני ואומר שבתענוג הרוחני אתה משתף את הקדוש ברוך הוא. מה זה תענוג עם שיתוף של הקדוש ברוך הוא?

זה כנראה באמת תענוג רוחני בלתי מוגבל שאותו עלינו לראות כמטרה.

תלמיד: הוא אומר שיש אנשים שיש להם הרגשת אלוהות, אבל זה עדיין לא תענוג רוחני אלא גשמי. מה ההבדל?

אני לא יכול להגיד בבירור.

תלמיד: כי הוא מדבר פה על הכוח הישראלי שיש לו איזו הרגשת אלוהות אבל עדיין בתענוגים שהוא לוקח לעצמו אין שיתוף של הקדוש ברוך הוא, כולם לעצמו. האם יש פה עניין של כוונה, כי בסופו של דבר תענוג רוחני זה כשאני מכוון אותו לעשיית נחת רוח לבורא, האם זהו תענוג רוחני או שיש מעבר לזה משהו?

כן. נראה לי שזהו תענוג רוחני.

שאלה: הוא אומר שתענוג רוחני חייב להתלבש בלבוש גשמי. יוצא שאי אפשר ליהנות בלי שהתענוג מלובש בלבוש, נניח אוכל, משפחה, כבוד, כל מה שאנחנו מכירים. זאת אומרת אין הנאה ישירה מהבורא.

לא.

תלמיד: כי זה כביכול בלי כלי.

כן.

תלמיד: אז מקובל נהנה מכל התענוגים, זאת אומרת, הם בשבילו לבוש בו עליו להרגיש את התענוג הרוחני. מה גורם לזה, מה ההבדל בין אדם רגיל שנהנה מאוכל לבין מקובל שנהנה מאוכל, מה הוא מרגיש שם בנוסף?

הוא מרגיש נרנח"י.

תלמיד: אבל חייב להיות אוכל נניח, הוא חייב לאכול כדי ליהנות.

משהו כן.

תלמיד: מה זה נרנח"י?

תענוגים רוחניים למיניהם. הכול תלוי כבר בכוונה שלו, בקשר שלו עם הנותן.

תלמיד: מה הוא מזהה באוכל שאדם רגיל לא מזהה?

הוא יכול לשייך את גילוי התענוגים באוכל לבורא ולהעלות אותם למדרגות גבוהות.

תלמיד: זאת אומרת, הוא נהנה לא רק מהאוכל עצמו אלא גם מנותן האוכל.

כן.

תלמיד: מה, עד כדי כך הוא מרגיש מי הכין לו את זה?

זה לא עניין של הכין, אין כאן מטבח או משהו דומה. מדובר בקשר עם העליון שיש לו דרך המזון שהוא מקבל, ודרך הקשר הזה הוא כבר משיג נרנח"י.

תלמיד: יוצא שבמציאות של מקובל כלום לא משתנה. מלבד הרגשת נותן התענוג כל המציאות נשארת?

מה זה כל המציאות נשארת? המקובל מגלה עם מי יש לו קשר, ממי הוא מקבל ומה הוא יכול להעביר למקבל.

תלמיד: וכך גם אפשר ליהנות מהזולת?

תלוי מי, אבל כן.

תלמיד: מקובל נהנה בצורה אחרת מאוכל או מהשפעה לזולת? האם מפני שהלבוש שונה גם ההנאה שונה?

כן.

תלמיד: אבל הבורא הוא אותו בורא, מה משנה הלבוש?

זה לא אותו בורא. זה בורא שבכל פעם מתגלה בכל מיני לבושים אחרים.

תלמיד: בורא שמתגלה באכילה שונה מבורא שמתגלה בהשפעה לזולת.

כן.

תלמיד: במה הוא שונה?

בעוצמתו, בטעמים שלו.

שאלה: רב"ש כותב "מה שאם כן להרגיש טעם בתורה ומצוות אי אפשר בלי לקבל עול אמונה". איך קבלת עול אמונה עוזרת לאדם להגיע להרגשת אלוהות? מה זו אמונה?

אמונה היא הקשר העליון בין האדם לבורא.

תלמיד: ואיך אדם המקיים תורה ומצוות מרגיש שהוא חייב גם לקבל עול אמונה? סתם לקיים זה לא מספיק, הוא חייב לקבל עול אמונה?

כן. כי עול האמונה קושר את האדם והבורא יחד.

שאלה: הוא אומר שהשכל הוא המשנה למלך והוא משתמש בכל החושים בכדי להזין את האדם בתענוגים. במקום אחר הוא מספר על אדם המרגיש עצמו עני כל החיים ויום אחד הוא מכניס את ידו לכיס ומגלה שם אוצר שהיה שם כל הזמן והופך לעשיר באדם. איפה הקלקול שיש בחוש עד שאדם מכניס את היד לכיס ומגלה את האוצר?

הוא לא השתמש בכלי הנכון.

תלמיד: הכלי הנכון הוא חוש, שכל? איפה הוא נמצא בשרשרת מעבר התענוגים לאדם?

בדרגה האחרונה, ביד האדם.

תלמיד: ביד? בחוש המישוש?

כן.

שאלה: הנאה לכוח עליון היא דבר נפרד או היא על בסיס תענוג או רצון כלשהו.

הכול תלוי בחיסרון, האם אכפת לך, אם אפשר כך להגיד, בכמה הבורא נהנה ממך דווקא.

תלמיד: זה מתלבש במשהו? על מה זה יושב?

זה יושב על היחסים שלך עם הבורא.

תלמיד: על איזה רצון זה יושב פה? אני מבין אוכל, מין, משפחה, כסף, כל הרצונות דרכם אפשר להוסיף מי נתן לי ועד לאן. האם יש משהו שהוא נקי מהרצונות האלה, משהו שהוא קשר ישיר בין האדם לבורא?

אין דבר כזה באף מקום. תמיד זה מלובש במידת קשר כלשהי.

תלמיד: מהו הקשר שלי עם הבורא, במה זה מלובש?

ככול שתתעלה מעל עצמך ותשתווה עם הבורא, בהתקשרות הזאת ביניכם יש התלבשות של מילוי.

תלמיד: הוא כותב פה "טעם חיות של רוחניות אזי הוא לוקח כל חיותו רק מדברים גשמיים". תמיד מתוך משהו גשמי יוצא טעם רוחני.

כן.

תלמיד: אין טעם רוחני נפרד, אין שלב שעולה מעל הגשמי והוא ברובד רוחני בלבד?

לא, כלפי אדם אין.

שאלה: אני מנסה להבין מי זה האדם. למשל כשאני אוכל, אני בעצם משתמש ברצון לקבל שהבורא ברא והאור שממלא אותו. מה התפקיד שלי במעמד הזה?

לעשות קשר בין הכלים שלך לאור של העליון.

תלמיד: מה אני צריך לעשות, האם להגביר את התענוג שכבר קיים בבריאה?

בלי החיסרון שלך אין שם אור.

תלמיד: מה עושה החיסרון שלי, האם הוא מגביר את התענוג?

הוא מגלה את המילוי.

תלמיד: האם זה מוסיף משהו לבריאה?

בלי זה אין בריאה, אין קשר בין הבורא לנברא, אלא רק על ידי החיסרון.

שאלה: הוא מתאר פה תהליך שיש יצורים, יש בן אדם ויש איש ישראלי. ואז הוא כותב שהתענוג הגשמי מנותק מהבורא, כל דבר שאתה נהנה ממנו ומנותק מהבורא הוא גשמי. ואז הוא כותב את המשפט הבא, "מה שאם כן להרגיש טעם בתורה ומצוות אי אפשר בלי קבלת עול האמונה, ובשיעור שמאיר לו אור האמונה בשיעור זה הולך ומתגדל אצלו הרגש התענוג בתורה ומצוות, לכן אנו מכנים את הרגשת התענוג בתורה ומצוות בשם תענוג רוחני". מה זה קבלת עול האמונה?

כשאתה מסוגל, רוצה, מתכוון לגלות קשר עם הבורא רק דרך תכונת האמונה, באור חוזר.

תלמיד: למה זה נקרא "קבלת עול"?

כי זו ההתחייבות שלך, לעבוד רק באור חוזר.

תלמיד: האם זו התחייבות שהיא דבר קשה, שהיא כמו עול?

כן.

תלמיד: וזה תנאי לתענוג רוחני, ללא קשר עם רוחנית.

כן.

שאלה: הוא כותב על הכוח של האיש הישראלי, שיש לו הרגש האלוהות. ואז הוא כותב שזה כוח שהוא בנוסף על מין המדבר.

כן.

תלמיד: מה הן שתי הרמות האלה? מה ההבדל בין "מדבר" ל"איש ישראלי"?

יש הבדל. יש דומם, צומח, חי, מדבר. איזה דרגות יש למעלה מהמדבר?

תלמיד: הוא מגדיר את זה כאיש ישראלי שיש לו הרגש האלוהות, שהוא מצטער על גלות השכינה, "וזהו עיקר התענוג שהעולם נברא רק בכדי לקבל את התענוג של הרגש אלקות".

כן.

תלמיד: חשבתי שדרגת המדבר זו דרגה שצריך לשאוף להגיע אליה, אבל יש פה עוד התפתחות מעבר לזה, זה נקרא "איש ישראלי".

כן.

תלמיד: מה ההבדל ביניהם?

"איש ישראלי" זו הרגשה, אפשר להגיד שזו כוונה בתוך האדם שכולו מתכוון לעלות ולהידבק בבורא.

תלמיד: בקשר למסמך יש ציטוט ב"ויהי אור" שמדבר על הנושא, "לעולם יהיה אדם זהיר באדונו, וידבק לבו באמונה העליונה, כדי שיהיה שלם עם אדונו. כי כשיהיה שלם עם אדונו, לא יוכלו להרע לו כל בני העולם ".

חזק.

שאלה: אנחנו יודעים שכל הבריות וגם אנחנו זה רצון לקבל תענוגים. באגרת שקראנו רב"ש מסביר שמי שאין לו שכל לא יכול לשקול איפה התענוג האמיתי, ואז הוא עושה דברים מקולקלים ומזיקים גם לו וגם לסביבה שלו. פילוסוף ומחזאי יווני עתיק איאוריפדס אמר שאת מי שאלוהים רוצה להעניש הוא שולל את דעתו, ואז אדם שאינו שפוי בדעתו לא יכול לבדוק איפה תענוג הכי גדול בשבילו. אני זוכר שפעם הסברת שאנשים עם פיגור שכלי עושים עבורנו תיקונים גדולים, אין חלקים מיותרים במערכת. אם אנחנו ב"בני ברוך" העולמי עדיין לא מממשים במאה אחוז את הפוטנציאל הרוחני שקיבלנו מהבורא, האם בזה אנחנו עושים נזק לכל המערכת האלוהית?

לא, עוד לא. לא עושים נזק.

שאלה: הוא כותב שלמדבר יש כבר הרגש הזולת לעומת חיות שיש להן הרגש זולת לבני מינן, ואחר כך הוא כותב שלאיש הישראלי יש קשר לבורא, לשכינה, לצער השכינה. ויש פה גם עניין של תורה ומצוות שהם בהסתרה, תענוגים שיש בהם הסתרה.

מה העבודה שלנו בהרגש הזולת שהיא מעבר להרגש הבורא? באיזו צורה אנחנו משתמשים ביכולת הזאת שהיא גבוהה יחסית לשאר החיות והמינים?

אנחנו צריכים לפתח בנו את הרגשת הזולת, וזו עבודה בקבוצה, בעשירייה, עד כדי כך שנוכל להרגיש בתוך הקשר בינינו גם קשר נוסף עם הבורא. הבורא לא נמצא בתשעת החברים שלי ואני העשירי, אבל מתוך זה שאני משתוקק להיות איתם בלב אחד, "כאיש אחד בלב אחד", מתוך זה אני מעורר בי תכונות כאלה שאז אני אוכל להרגיש את הבורא שמתלבש בתוך העשירייה שלי, וכך אני מגיע לגילוי הבורא לנבראים.

תלמיד: בכל קשר שיש לי עם החברים יש גם שינויים כל הזמן, פתאום יש דחייה, יש אפילו מדרגה כזאת של שנאה.

כן.

תלמיד: ואנחנו אומרים שגדלות החברים היא בתוך הדעת אבל גם למעלה מהדעת זה טוב, אבל מול הבורא זה רק למעלה מהדעת. האם המערכת הזאת זו מערכת שהיא חייבת להיות מחוברת? האם אני לא יכול להיות במגע עם הבורא בלי שאני מסדר את הקשר עם החברים לפני זה, אלא תמיד אני צריך לסדר את הקשר שלי עם החברים ורק דרך זה לבורא?

כן. אחרת לא יהיה לך כלי שאתה מכין אותו לקשר עם הבורא. על ידי מה תתחיל להתאים את עצמך לבורא? מה יכול להיות? איך תתקרב אליו? איך תפנה? איך תתחבר אליו? זה יכול להיות אך ורק על ידי החברים.

(סוף השיעור)