שיעור צהריים 18.10.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", חלק "שמעתי", עמ' 536,

מאמר כ', "ענין לשמה"

קריין: ספר "כתבי בעל הסולם, עמוד 536, "שמעתי", מאמר כ' "ענין לשמה". הרב בבקשה.

אנחנו כל הזמן מדברים על "לשמה", אז בואו נחדור קצת יותר פנימה מבחינת ההרגשה. אנחנו בעלי הרגשה, רצון לקבל, זאת אומרת מה שאני מרגיש זה מה שמגיע לרצון לקבל שלי, ועד כמה הרצון לקבל מתמלא מכל מיני דברים.

סך הכול יש לי איזה סנסור, חיישן, מקום שמרגיש שנקרא רצון לקבל, ומה שנכנס בו, זה מה שאני מרגיש. קצת יותר, קצת פחות, באיזה צורות, באיזה אופנים, חמוץ, מתוק, טעים, חם, קר וכן הלאה. זאת אומרת, בסך הכול אני מרגיש תענוגים או חוסר תענוגים ואני מרגיש אותם בי, בתוך הרצון לקבל שלי.

האם אני יכול להרגיש משהו שנמצא ברצון לקבל של מישהו אחר, נגיד חבר או בורא? אני לא יודע. איך אני אכנס לתוך הרצון לקבל של החבר או של הבורא, אם יש לו דבר כזה, ואוכל להרגיש מה הוא מרגיש? זאת שאלה גדולה מאוד, אני לא ידוע בכלל איך לגשת אליה. אבל בואו נחשוב האם יש לזה מקום או לא.

נקרא את המאמר ונראה האם המאמר הזה נותן לנו אפשרות להמחיש, קצת להרגיש איפה נמצא המקום שבו אני מרגיש. אנחנו אומרים שמרגישים בלב, במוח, בכל הגוף שלנו. אבל מאוד לא מובן מה זה גוף, אלא זו הרגשה פנימית כזאת. אז מה זה נקרא שאני מרגיש בתוכי איזה מצבים, תענוגים, טעמים, צלילים, צבעים, לא חשוב מה, אבל מרגיש בהם משהו.

אם אני מרגיש את הדברים האלה בי, זה נקרא שאני נמצא במצב האגואיסטי שלי. ואז החיישן הזה, הסנסור הזה שנקרא רצון ליהנות, רצון לקבל, מכוון אותי כל הזמן לכל מיני צורות, לכל מיני אופנים איך להרגיש יותר, שכך יותר טוב לו, וכך עוד יותר טוב. איך אני יכול להפוך את עצמי ולהתחיל להרגיש מה טוב לחבר, לבורא, לזולת שמחוץ לי, האם אני מסוגל?

אם אני יכול להחליף את החוש שלי שבו אני מרגיש מה טוב לי ולהרגיש מה טוב לזולת, זה נקרא שאני יוצא משלא לשמה, לשמה. בינתיים לא נתעמק בזה, אנחנו צריכים לברר רק את שני המצבים האלה ובהם אנחנו רוצים להבין את עצמנו, להרגיש את עצמנו, על זה מדובר. על ידי זה שאני מחליף את הקליטה הזאת ממה שטוב לי, למה שטוב למה שמחוץ לי, על ידי זה אני פשוט יוצא מעצמי ונכנס במישהו אחר, ומישהו אחר חוץ ממני זה הבורא.

נקרא את המאמר "ענין לשמה". אנחנו צריכים לצאת מהרגשה עצמית, ממה שאני מרגיש בתוך הרצון לקבל שלי, למה שאני ארגיש בתוך הזולת. חוץ מאדם יש רק בורא, אז מה יש בתוך הבורא? אומרים שבדרך יש חברים, שאנחנו יכולים לתקן אלו את אלו, שאנחנו יכולים לחזק את ההרגשה הזאת בנו, עד כמה היא תימצא בנו. בואו נראה.

כ. ענין לשמה

שמעתי תש"ה

"דענין לשמה. בכדי שהאדם יזכה לשמה, הוא צריך לאתערותא דלעילא [להתעוררות מלמעלה]," זאת אומרת שיבוא אליו כוח מלמעלה ויעזור לו לצאת מהרגשה עצמית להרגשת הזולת. "כי זהו הארה ממרום," התעוררות מלמעלה, "ואין זה בשכל האנושי להבין," אנחנו לא יכולים להבין איך זה קורה, "אלא מי שהוא טועם," מה זה נקרא להרגיש משהו מחוץ לעצמו אז "הוא יודע. ועל זה נאמר: "טעמו וראו כי טוב ה'"."

אנחנו צריכים לטעום, להרגיש, איך זה להרגיש משהו שנמצא מחוץ לאדם.

"ומשום זה, צריך האדם, בזמן קבלת עול מלכות שמים," כשהוא רוצה לעבור רק להרגשה החיצונית, כשהוא רוצה להרגיש מה שנמצא מחוץ לו, ומחוץ לו זה הבורא, "שיהיה על תכלית השלימות," כל כולו רוצה להרגיש רק מה שמחוץ לו, לא בתוך הרצון לקבל שלו, לא בתוך האגו שלו. "היינו כולו להשפיע ולא לקבל כלום. ואם האדם רואה, שאין האברים מסכימים לדיעה זו, אין לו עצה אחרת," אם הוא רואה שלא מסוגל להרגיש משהו מחוץ לו, "אלא" לתת "תפילה, שישפוך שיחו לה', שיעזור לו," במה? "שגופו" זאת אומרת כל הרצון שלו "יסכים לשעבד את עצמו להקב"ה" לבורא.

ואל תאמר, אם בחינת לשמה הוא מתנה מלמעלה, אם כן מה מועיל את התגברותו ועבודתו, וכל הסגולות והתיקונים, שהוא עושה, בכדי לבוא לשמה, אם זה תלוי ביד ה'." מה יעזור שהאדם יעשה כאן משהו? אין לו מה לעשות, הוא לא שייך לזה, להרגיש משהו שמחוץ לו. "ועל זה תירצו חז"ל ואמרו: "אי אתה בן חורין לפטור ממנה". אלא על האדם מוטל לתת את האתערותא דלתתא" זאת אומרת [ההתעוררות מלמטה]. וזהו בחינת תפילה."

זאת אומרת, אנחנו לא יכולים להגיע ללשמה, אין לנו שום סיכוי על ידי פעולות שלנו להגיע לדבר כזה, זה נמצא מחוץ לרגש ומכל שכן לשכל של האדם, אבל מה שאנחנו יכולים זה לבקש. רק דבר אחד.

"אבל אי אפשר שיהיה תפילה אמיתית, אם לא יודע" האדם "מקודם, שבלי תפילה אי אפשר להשיגה." את הלשמה. "לכן ע"י המעשים והסגולות, שהוא עושה בכדי לזכות לשמה, מתרקם אצלו כלים מתוקנים, שירצו לקבל את ה"לשמה"."

זאת אומרת, בכל זאת לבקש כל מיני בקשות, לעשות תפילות, להוריד דמעות, כל דבר, ורק לכיוון זה, שהוא לא צריך שום דבר מלבד לצאת מההרגשה הפנימית האגואיסטית ולהתחיל להרגיש מה שנמצא מחוץ לו.

"ואז, לאחר כל המעשים והסגולות, אז הוא יכול לתת תפילה אמיתית." זאת אומרת, בשביל מה אנחנו צריכים לעשות כל מיני דברים? רק כדי להגיע לבקשה אמיתית, לשבירת הלב. "משום שראה, שכל המעשים שלו לא הועילו לו כלום. ורק אז הוא יכול לתת תפילה אמיתית מעומקא דליבא. ואז הקב"ה שומע תפילה, ונותן לו המתנה של לשמה."

וחוץ מזה "וגם צריך לדעת, שע"י קניית הלשמה הוא ממית את היצר הרע." את הרצון לקבל האגואיסטי שלו, רק אז. "משום שיצר הרע נקרא "המקבל לתועלת עצמו". ועל ידי זה שזוכין להשפיע, אז הוא מבטל את התועלת עצמו. וענין המיתה פירושו, שהוא כבר לא משמש עם כלי הקבלה שלו לתועלת עצמו. וכיון שביטל את תפקידו," של הכלים דקבלה, אז "הוא נבחן למת." הרצון לקבל שלו נבחן למת.

"ובאם האדם יתן חשבון לנפשו, מה יש לו בעמלו, שיעמול תחת השמש, אז הוא רואה, שלא כל כך קשה לשעבד את עצמו לשמו ית', מב' טעמים:"

הטעם הראשון "א. הלא בין כך ובין כך, היינו בין שרוצה ובין שלא רוצה," בכל כורחו, "הוא מוכרח להתיגע בעולם הזה," כי נולד וחי, אז מה יש לו לעשות, "בעל כורחך אתה חי" מה שנקרא.

והטעם השני "ב. שגם בזמן העבודה, אם הוא עובד לשמה," בעל מנת להשפיע נחת רוח לבורא, "הוא מקבל תענוג מן העבודה בעצמה.

לפי המשל המגיד מדובנא," היה חכם כזה, "שאמר על פסוק "לא אותי קראת יעקב, כי יגעת בי ישראל"," יש כזה פסוק בתורה, "שפירושו הוא, שמי שעובד אצל השם ית', אין לו שום יגיעה, אלא להיפוך, שיש לו תענוג והתרוממות רוח."

ככל שהוא עובד יותר, כך הוא יותר נהנה ומתחיל להרגיש יותר התלהבות והתפתחות ומילוי.

"אלא מי שלא עובד לשם השם ית', אלא לשם מטרות אחרות," היינו לעצמו, "לא יכול לבוא בטענה אצל השם ית', מדוע לא משפיע לו חיות בעבודה, היות שהוא עובד למטרה אחרת." לא לטובת הבורא אלא לטובת עצמו. "שרק לשם מי שהוא עובד," או לבורא או לעצמו, "הוא יכול לבוא בטענה אליו, שישפיע לו חיות ותענוג בעת עבודתו. ועליו נאמר: "כמוהם יהיו עושיהם כל אשר בוטח בהם".

ואל יקשה בזה, מדוע בזמן שהאדם מקבל על עצמו את העול מלכות שמים, היינו שרוצה לעבוד בעמ"נ להשפיע להבורא ית', מכל מקום אינו מרגיש שום חיות, שחיות הזו יחייב אותו את הקבלת עול מלכות שמים, אלא צריך לקבל על עצמו בעל כרחו שלא בטובתו, היינו שהגוף לא מסכים על עבדות זו, מדוע הקב"ה לא משפיע לו אז חיות ותענוג.

הטעם, שזהו תיקון גדול." שאנחנו לא מקבלים תענוג בזמן שחושבים על לשמה. "שלולי זאת, אלא הרצון לקבל היה מסכים לעבודתו זו," בעל מנת להשפיע "אף פעם לא היה לו באפשרותו" של אדם "להגיע לשמה." כי היה תמיד עובד רק כדי לקבל תענוג. "אלא תמיד היה עובד מטעם תועלת עצמו, היינו למלאות תאוותו. וזה דומה כדאמרי אינשי [כדברי האנשים], שהגנב בעצמו צועק: "תתפסו את הגנב". ואז אי אפשר להכיר, מי הוא הגנב האמיתי, כדי לתופסו ולהוציא מידו הגניבה.

אבל בזמן שהגנב, היינו הרצון לקבל, לא מרגיש טעם בעבודה של קבלת עול מלכות שמים," אלא שוכח, זה דוחה אותו, יש לו משהו יותר חשוב, "אז כיון שהגוף מרגיל את עצמו לעבוד עבודה מה שהוא נגד רצונו," "מרגיל את עצמו", כלומר הוא בדיוק מבין מה זה לפי רצונו ומה זה נגד רצונו, ומבין שנגד רצונו זה מה שמביא אותו לשמה "אז יש לו האמצעים, שיכול לבוא לידי עבודה, שיהיה רק במטרה לעשות נחת רוח ליוצרו. כי כל כוונתו צריך להיות רק לה', כמ"ש "אז תתענג על ה'". היינו מקודם, כשהיה עובד לה', לא היה לו תענוג מעבודתו," אלא בכוח, בקושי, במשהו, לפעמים היה רוצה להכניע את עצמו כלפי הבורא, "אלא עבודתו היתה על דרך הכפיה.

מה שאין כן כשכבר הרגיל את עצמו לעבוד בעמ"נ להשפיע, אז הוא זוכה להתענג על ה' מעבודה בעצמה יהיה לו תענוג וחיות. וזה נקרא, שגם התענוג יהיה אז" לבורא "לה' דווקא."

זה המאמר, הוא מאוד קצר, לעניין ומאוד חשוב. אני ממליץ לשמוע ולקרוא אותו הרבה פעמים ומידי פעם לחזור אליו עד שתתחילו לקבל את הכניסה ללשמה בצורה מעשית.

שאלה: לא כל כך ברור מתי קורה המעבר ממצב שאני מרגיל את עצמי לעבוד בהכרח, לא רוצה אבל עושה, למצב שאני מתחיל לקבל תענוג מהעבודה עצמה וליהנות מלהסתמך על הבורא?

כשאתה משתדל לעשות כל מיני פעולות על מנת להשפיע, אתה יכול אותן לעשות או לא?

תלמיד: אני יכול לעשות אותן פרקטית בעבודה החיצונית בחיבור שלנו.

אני מבקש ממך תשובה פשוטה בלי לסובב את הדברים, אתה יכול לעשות או לא? תגיד שלא, תגיד את האמת, "אני לא יכול לעשות פעולות על מנת להשפיע". אני בנוי בצורה כזאת שאם אני לא מרגיש תענוג אני לא יכול אפילו להזיז אצבע. אני לא יכול לעשות את זה, כך אני בנוי, כך הבורא בנה אותי. מה קורה? מה נשאר לי? להשתדל לעשות משהו. אבל להשתדל, כי אנחנו נמצאים בעולם המעשה, אז להשתדל לעשות פעולות השפעה. זה יכול להיות רק כלפי החברים או כלפי הבורא, אבל כלפי הבורא אנחנו לא יכולים, אלא "מאהבת הבריות לאהבת השם", ואם אני עושה כך אז אני מפעיל תפילה.

כי אני לא מסוגל, אבל איך לעשות? איך אני אקבל כוח לעשות פעולות לא לעצמי אלא לחברים? איך אני אעשה פעולה כך שלי לא יצא ממנה שום דבר, אלא היא תהיה רק לטובת הבורא או לטובת העשירייה, אבל בצורה שאף אחד לא יבין שזה ממני, אף אחד לא ירגיש שזה ממני, אף אחד לא ידע פעם שזה ממני. אני נותן להם את הכול, את כל הכוחות שלי, הכול, והם לא ידעו על זה אף פעם. זאת אומרת, אני רוצה לתאר לעצמי פעולות שהן באמת פעולות השפעה, שיוצאות ממני והלאה לאוויר העולם, ואף אחד לא ידע ואף אחד לא יחזיר לי על זה כלום. איך אני עושה את זה? אם אני משתדל לעשות את זה, זה נקרא תפילה. ודאי שאני לא יכול, אבל ההשתדלות שלי, המאמץ שלי זו כבר תפילה.

לפעמים אני סתם מנסה לעשות כמו ילד קטן שמשתדל לעשות משהו ולא יכול, ולפעמים אני מצרף לזה פנייה לבורא שיעזור לי, וזה נקרא "מלא לשמה באים לשמה". מה זאת אומרת? שעל ידי כאלה פעולות, מאמצים, אני מפעיל את הכוח העליון, אני מפעיל את הבורא, אני משתף אותו במה שאני עושה, ואז "בעזרת השם" אני מגיע למצב שפתאום אני כן מקבל איזו הרגשה שאני יכול לעשות משהו ללא חזרה אלי, שזה כנראה כבר נקרא "בעל מנת להשפיע".

בצורה כזאת, לאט לאט, זה לוקח זמן, זה דורש בירורים פנימיים, כך אני מתקדם ואני מתחיל להבין עד כמה הדבר הזה הוא מוזר, הוא הפוך מהטבע שלי, אבל דווקא מההפכיות הזאת אני מסוגל להבין איך לגשת אליו. לכן הבורא ברא את הרע, את היצר הרע, את האגו שלנו כדי שמהצורה ההפוכה נוכל להבין אותו, להרגיש אותו, להתקרב אליו, "ונהפוך הוא", מה שנקרא. וכך אנחנו באים מלא לשמה, לשמה.

אנחנו עברנו חגים מאוד מאוד מועילים, טובים. זה הכין אותנו למצב שעכשיו כבר לדבר על דברים כאלו, איך אנחנו מגיעים ללשמה. ואנחנו נצליח בעזרת השם ונתקרב אליו, לכוח העליון שלנו. הוא יעזור לנו ונרגיש מה זה נקרא להיות בטבע שלו.

שאלה: אני משתדל לעשות פעולות השפעה וחלק מהן גם בלי שהחברים ירגישו, אבל למען האמת זה תמיד מהול קצת ברצון לקבל, זה אף פעם לא ממש נקי. איך אני מנקה את הרצון לקבל מהפעולות שאני עושה?

רק על ידי ריבוי פעולות כמו שעכשיו דברנו.

שאלה: ההשתדלות, התפילה, המאמצים האלו כל פעם דורשים כוחות מחדש. המצבים כל פעם מתחדשים, אז איפה ההרגל הזה, על איזה הרגל מדובר?

תקראי כמה פעמים ותראי מה אנחנו צריכים לעשות כדי לאט לאט להתקרב, לפחות בצורה מכאנית, לפעולות לשמה. לטובת החברים, החברות, לטובת הזולת, ודרך זה לטובת הבורא. אבל אחד צריך להיות מלובש באחר. אם אנחנו מגיעים ישירות לבורא אנחנו משקרים לעצמנו, לכן בכל מקום כתוב "מאהבת הבריות לאהבת ה'", כי בלי זה לא נוכל לכוון את עצמנו לבורא, אנחנו לא מסוגלים. אלא רק בצורה כזאת שהיא נגדנו, ונגדנו זה רק הנבראים האחרים, ורק דרכם אנחנו מגיעים לבורא. לכן הבורא ברא את המציאות שנקראת "אדם" ושבר אותו להרבה חלקים ובלחבר את כל החלקים האלה אנחנו מגיעים לבורא.

שאלה: האם כלים דקבלה וכלים דהשפעה נמצאים באותו מרחב? האם אחד מחליף את האחר או שניהם נשארים?

אלו ואלו נשארים. יש כלים דקבלה וכלים דהשפעה, אנחנו עובדים עם שניהם. להשפיע על מנת להשפיע זה נקרא "קטנות" ברוחניות, ולקבל על מנת להשפיע זה "גדלות" ברוחניות.

תלמיד: אמרת שאם אני נהנה למען הבורא זה נעים, אבל כשאני בדרך לזה זה קשה לי. האם המצבים שעובר המקובל הם נעימים או שהם תמיד לא נעימים?

הכול תלוי בהחלטה שלו, למה הוא משייך את החשיבות. זה כמו בדוגמה עם המזוודה. תלוי את המזוודה של מי אתה סוחב. אם זו מזוודה של אדם חשוב לך אז אתה לוקח אותה ואתה מודה על כך שהיום יש לך מזל גדול שאתה יכול לעשות את זה לאדם החשוב לך. אם זה לא חשוב אז אפילו אם לא מדובר בסחיבת מזוודה אלא טובה קטנה ביותר אתה לא רוצה לעשות בשבילו.

שאלה: הוא כותב פה שעל ידי המעשים והסגולות שהוא עושה בכדי לזכות לשמה מתרקמים אצלו כלים מתוקנים. מה זה כלים מתוקנים?

מתוקנים שיכולים לעשות פעולות על מנת להשפיע. ברור לך שאתה לא מקבל מזה כלום. אתה רואה שהכלים שלך לא יתמלאו בשום דבר, אבל אתה בכל זאת מסוגל לעשות את העבודה הזאת מפני שאתה מרגיש שכך אתה עושה נחת רוח לבורא, ומזה יש לך חומר דלק. אתה מסוגל את זה לבצע. על זה אנחנו עוד נדבר. יש הרבה דברים.

שאלה: מה יותר מקרב את האדם לשמה זה שהוא בעצמו מבקש מהבורא, או שמבקשים עבורו החברים?

גם וגם. ודאי כשהוא נמצא גם בתפילת רבים, נכלל איתם, היא הכי עוזרת. אבל לא שמבקשים עבורו. מה זה עבורו? הם צריכים להיות מחוברים כך שהם מבקשים עבור עצמם, עבור כולם, עבור עשירייה, עבור הנשמה שלהם ולא על איזה פריט ממנה.

שאלה: בפסקה האחרונה כותב בעל הסולם שכשאדם מרגיל את עצמו לעבוד בעל מנת להשפיע אז הוא נהנה מהעבודה עצמה. מה זה מרגיל?

אני לא רוצה עדיין לדבר על זה. אנחנו ניכנס לעניין בחלקים, בפרוסות, אחרת "תפסת מרובה לא תפסת".

שאלה: האם כשאנחנו מקבלים על מנת להשפיע אנחנו מפעילים כלים דקבלה אבל מתוקנים על מנת להשפיע?

כן.

שאלה: אנחנו מרגילים את עצמנו ומגיעים לאיזון. מגיע הכוח העליון, הורס את האיזון. מה עכשיו אנחנו בוחרים, חיבור מחדש? כי נפתחים כל מיני חוטים, מחלות, מלחמות.

אתם צריכים להשיג מתוך הניסיון. יהיו כאן הרבה שאלות בטוח, זו כל העבודה שלנו. הלוואי שאנחנו נקיים אותה תוך כמה חודשים, או אפילו אולי שנים, אבל להגיע לשמה זו המטרה הרוחנית שלנו הראשונה. ואחר כך בדרגות לשמה אנחנו צריכים לעלות בסולם המדרגות, מכאן ועד גמר התיקון.

שאלה: דיברת על בירורים פנימיים שיכולים לקדם אותנו. אז מה השאלות שאני צריכה לשאול את עצמי כדי לקרב אותי להשפיע?

איך אני מתקרבת להשפעה.

תלמידה: זהו, יש עוד אולי?

אולי יש עוד. יהיו לך שאלות מתוך העבודה שלך. אני לא אגיד לך את זה. ככל שאתם תתקדמו בצורה מעשית לקיים מה שכתוב במאמר יותר ויותר ביניכם כלפי הבורא, אז בהתאם לזה תבינו מה כתוב.

שאלה: אם אדם עבר למצב לשמה, האם זה אומר שהרוויח מסך, או שהדברים לא קשורים?

נקרא שיש לו מסך.

שאלה: האם שמעתי נכון שיש לנו מטרה בבני ברוך להשיג לשמה, ואנחנו מתקרבים למטרה הזאת למרות הכול. חייבים להגיע לשמה, נקודה.

כן.

שאלה: אם הרצון שלי להגיע לשמה הוא עדיין בלקבל. זה שאני רוצה להשיג את לשמה זה ברצון לקבל כי אני לא יכולה ללכת נגד הרצון זה, איך אני צריכה להבין את זה?

נכון. אנחנו נמצאים עכשיו עדיין ברצון לקבל. אבל מהרצון לקבל לעצמו אנחנו רוצים להגיע לרצון להשפיע. המעבר הזה נקרא לעבור מלא לשמה - לשמה ואיך לעשות את זה אנחנו עכשיו לומדים. יש הרבה מאמרים שמדברים על זה ואנחנו צריכים לממש אותם.

שאלה: איך אני בודקת איזו מזוודה אני סוחבת כמה פעמים במשך היום - לפני שינה או בפגישת עשירייה, איך לבדוק את המצבים האלה?

כל הזמן.

תלמידה: לגבי דחיית האור, איזה סיבה גורמת לי לדחות את האור?

אין דבר כזה.

תלמידה: ולגבי תפילה, אני מרגישה את עצמי טובעת באור ואני צריכה משהו לעשות בעצמי. האם אני מבקשת צמצום?

אנחנו נדבר על זה, אלה דברים מיוחדים. בוא קודם כל נדבר איך אנחנו יכולים לקבל את האור העליון.

שאלה: איך אני יכול להכיר ולתפוס את "הגנב" שבי?

תדאג לטובת החברים ואז תראה איפה הגנב שלך, תתפוס אותו ותשלוט עליו. רק בעבודה כלפי החברים.

שאלה: בקטע כתוב שרק אחרי כל המאמצים הוא יכול להתפלל מעומק הלב. האם עומק הלב, זה משהו שצוברים, איזה מידה זו, למה אפשר לקרוא עומק הלב?

הרצון הכי הכי פנימי עמוק חזק.

שאלה: תפילות מרובות, לא שלמות אבל עם כוונה נכונה, האם הן יכולות לשנות את איכות התפילה?

כן ולא. בכל זאת אנחנו צריכים כל הזמן להוסיף, להתעמק בתוך הבקשות שלנו, שיהיו כמה שיותר להשפעה, לחיבור.

שאלה: אני יושב בשיעור ותוך כדי הקריאה יש רצון לברוח. האם יש מזה תועלת רוחנית ואיך זה קשור לחברים?

ודאי שיש בזה תועלת רוחנית כי אתה מבין מהו הרצון שלך, שאתה לא רוצה, אתה שונא לשמוע על דברים כאלה. זה מצב רוחני. תלמד אותו.

תלמיד: איך זה קשור להשפעה על החברים?

אתה עושה נזק כללי.

תלמיד: ואם אני כן מתגבר?

להשתדל להתגבר עבורם, לא עבור עצמך. אתה מבקש כוח התגברות על הרצון האגואיסטי שלך כדי לעזור לחברים, להיות יחד איתם, לא לעזוב אותם, רק כדי לעזור להם. זו תהיה תועלת גדולה ואחר כך תבין שהבורא עושה לך.

תלמיד: מה אני צריך לחשוב שאני מוסיף להם בזה שאני עושה את ההתגברות הזאת?

אתה מוסיף להם כוח גדול.

שאלה: איך להתגבר על המשיכה לחומריות ולרצות להגיע למצב יותר עליון?

אנחנו לא צריכים להילחם עם החומריות, אנחנו רק רוצים לקרב את עצמנו לחיבור דרך החברות לבורא, זו הדרך שלנו. לא לעשות פעולות נגד אלא לעשות פעולות בעד.

שאלה: העולם התהפך, אני דאגתי לעצמי ועכשיו מדאיגים אותי רק החברים שלי, הם כמו הילדים שלי, האם זאת הדרך ללשמה?

כן.

שאלה: האם המעבר מלא לשמה ללשמה זה המעבר ממעשה לכוונה?

גם הכוונה היא מעשה.

תלמיד: אתה רוצה מאוד להעביר לנו משהו ואני לא מצליח למצוא מה חוץ מאשר מאור המחזיר למוטב ואמונה, אני מרגיש שאני מפספס משהו.

כולם מפספסים ומפספסים הרבה אבל זו הדרך. הכול יהיה בסדר, הכול יסתדר, אני רואה את זה ממש. החגים עברו עלינו לטובתה כולם ונתקדם הלאה. אני בטוח שבעזרת ה' בזמן הקרוב כבר נתחיל להיכנס ללשמה. זו המטרה הכללית שלנו וגם הפרטית של כל אחד, ובזה נעזור זה לזה.

תלמיד: מה שהשגנו בתקופה האחרונה שמאוד עוזר זה שיש בעשירייה יותר נטייה לעבוד בצורה הדדית.

כן.

שאלה: איך להחליט לעשות צמצום אמיתי?

לעשות תרגילים בקבוצה, שאני לא רוצה כלום חוץ מלעזור לחברות.

שאלה: אני מרגיש שהעבודה קורית מכוח ההרגל, איך אני יכול לחדש את הרצון שלי להגיע ללשמה?

לחשוב על זה כל הזמן, לקרוא על זה יותר.

שאלה: האם אפשר להגיד שפעולה אמיתית בהשפעה היא תמיד בסוד, בהסתר, וזה שאנחנו משחקים באהבה, נותנים מתנות גלויות, זו רק הכנה?

כן.

שאלה: שמעתי שאמת היא אור ואמונה היא כלי, האם המוכנות שלנו לאור היא לפי דרגת האמונה?

כן.

תלמידה: ואיך אמונה, כלומר השפעה, יכולה להיות בתוך כלי המקבל?

האמונה ממלאת את הכלי, ואז הכלי יכול לקבל בתוכו גם את אור החכמה שמתלבש באור החסדים, את אור האמונה.

שאלה: אתמול הייתה שמחת תורה ואלפי אנשים בארץ רקדו עם ספרי תורה והתפללו. אם כל האלפים האלה מעלים תפילה, אז התפילה לא מתקבלת? ואם אני צופה בהם, האם אני יכולה להביא וירוסים לקבוצה שלי?

זה לא לטובה ולא לרעה.

שאלה: אם לשכן יש אמונה נגד מה שאני מאמינה, אז איך אני יכולה למלאות את הרצון שלו?

אי אפשר, צריכה להיות איזו קרבה.

שאלה: כשמשלבים התרוממות רוח בעבודה וצורך לזרז את הזמנים, אנחנו יכולים להרגיש חוסר איזון אפילו שהעשירייה מחוברת. איך לשמור על איזון בעבודה?

רק על ידי חיבור בינינו. ליצור בינינו חיבור שווה וקרוב ככל האפשר, ועל ידי זה אנחנו מתקנים את הכול.

שאלה: אחרי שעשינו את המאמץ וביקשנו מהבורא, האם זה מושך את האור המקיף? איך אני צריכה להגיב במצב הזה, האם לבטל את החוש הפנימי, או פשוט לאפשר את הבירור ובמקום ללכת אחרי השכל ללכת אחרי הלב?

אנחנו צריכים ללכת אחרי הלב בעזרת השכל, בשילוב הנכון בין המוח והלב אנחנו מתקדמים. אני לא יכול להתקדם רק במוח ולא יכול להתקדם רק בלב, רק בשילוב ביניהם. וכשאנחנו עובדים בקבוצה יחד, אז לאט לאט אנחנו מתחילים להרגיש איך עושים זאת.

שאלה: אמרת שאנחנו צריכים לצאת מהרצונות שלנו ולחיות בתוך הרצונות של הזולת, לדאוג שיהיה לו טוב. מה משחרר אותי מהדאגה לעצמי? איך אני יכולה להשתחרר מזה ובאמת להתמסר לזולת?

לא לחשוב לא על זה ולא על זה, אלא לטפל בחיבור בקבוצה, ואז זה יקרה לאט לאט.

שאלה: האם בזמן שאני מתאמצת לחיבור, אני צריכה לשאוף להתחיל להרגיש את הרצונות של החברות?

כן, ככל האפשר, העיקר שתהיו כולכן יחד.

שאלה: כשמתעורר בי רצון לעצמי מה שמן הסתם קורה רוב הזמן, איך אני אמורה להתייחס אליו, האם להתנגד לו, להתעלם ממנו? אלו מחשבות שאין לנו ממש שליטה עליהן. באיזה אופן אני מטפלת ברצונות לקבל שלי?

את לא מדברת ולא חושבת על הרצונות לקבל, את חושבת רק על חיבור והשפעה.

שאלה: כשאני עובד בהשפעה מגיע תענוג, אני מרגיש שאני מקבל וזה מכבה אותי, ואז אני צריך להתחיל מחדש. מה לעשות?

להמשיך שוב ושוב.

שאלה: אנחנו יודעים שלשמה זה השפעה למען הבורא, האם לא לשמה זה לאהוב את מי שקרוב לעצמי?

אנחנו צריכים לעבוד כמו שכתוב, ככל האפשר לחיבור ודרך החיבור אנחנו מגלים על מה מדובר בכלל. בכול מדובר איך אנחנו מתחברים כדי למלאות כלים, אני את שלך ואתה את שלי, זה נקרא "איש את רעהו יעזורו". זה מה שאנחנו צריכים, למלאות כל אחד את הכלים של השכן, של החבר, של האחר. בצורה כזאת אנחנו מתקדמים לזה שנהיה מחוברים, ואחרי החיבורים נרגיש שאנחנו יכולים למלאות את הבורא, ש"ישמח ה' במעשיו".

(סוף השיעור)