שיעור בוקר 19.12.21 – הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", חלק מאמרי "שמעתי", עמ' 643

מאמר קפ"א "ענין כבוד"

קריין: שמעתי קפ"א, "ענין כבוד".

קפא. ענין כבוד

שמעתי כ"ה ניסן תשי"א

"ענין כבוד הוא, דבר שמשבית את הגוף. ובשיעור זה הוא מזיק להנשמה. לכן כל הצדיקים שנתפרסמו ושיש להם כבוד, הוא מחמת עונש. אבל הצדיקים הגדולים, מה שהבורא ית' רוצה, שהם לא יפסידו, בזה שהם נתפרסמו לצדיקים, אז הבורא ית' שומר עליהם, שלא יקבלו כבוד. בכדי שלא יהיה להם שום היזק להנשמה. לכן בשיעור שיש להם כבוד מצד אחד, אזי מצד השני עומדים עליהם בעלי מחלוקת, שמבזים את הצדיקים האלו בכל מיני בזיונות. בשיעור שיהיה משקל שוה להכבוד שנותנים להצדיק, ממש באותו שיעור הצד שני נותן בזיון."

יפה, נקרא שוב.

קרין: "ענין כבוד", קפ"א.

קפא. ענין כבוד

שמעתי כ"ה ניסן תשי"א

"ענין כבוד הוא, דבר שמשבית את הגוף. ובשיעור זה הוא מזיק להנשמה. לכן כל הצדיקים שנתפרסמו ושיש להם כבוד, הוא מחמת עונש." זאת אומרת לא יכול להיות שאדם ירגיש כבוד בדרך הנכונה, ואם כן מרגיש, זה מגיע אליו כעונש מלמעלה. "אבל הצדיקים הגדולים, מה שהבורא ית' רוצה, שהם לא יפסידו, בזה שהם נתפרסמו לצדיקים, אז הבורא ית' שומר עליהם, שלא יקבלו כבוד. בכדי שלא יהיה להם שום היזק להנשמה. לכן בשיעור שיש להם כבוד מצד אחד, אזי מצד השני עומדים עליהם בעלי מחלוקת, שמבזים את הצדיקים האלו בכל מיני בזיונות. בשיעור שיהיה משקל שוה להכבוד שנותנים להצדיק, ממש באותו שיעור הצד שני נותן בזיון."

אלה דברים מאוד מאוד חשובים לכל אחד ואחד מאיתנו, כי בדרך שלנו אנחנו באמת מגיעים למצבים שרוצים לכבד ולהעלות אותנו ואנחנו צריכים לראות בזה מכשול, שאנחנו יכולים להיכנס לכבוד ומזה קשה מאוד לצאת.

אני הייתי נוכח בכזה מצב כשלמדתי אצל רב"ש. היה אדם אחד שקיבל כבוד ולא היה יכול להתמודד נגדו, נגד הכבוד, ואז ממש הרגישו עליו עד כמה הוא הבדיל את עצמו מכל החברה, מרב"ש עצמו שהיה המורה שלו, והרגיש שהוא קיים בפני עצמו ושלא מכבדים אותו. היה פלא להסתכל על האדם עד כמה הוא ממש נכנס לעסק של גאווה ודרישה לכבוד. אנחנו צריכים להיזהר מזה מאוד.

אתם תראו עד כמה מכבדים אתכם כשאתם מדברים מילים יפות, כשאתם נואמים לפני הקהל, וכאן זו גם בעיה גדולה מאוד, לא ליפול בעניין הזה. אני מכיר את זה טוב וכל פעם התייעצתי עם הרב"ש איך לעשות כך או כך. אבל עניין הכבוד, אדם לא צריך שום דבר חוץ מזה, אם הסביבה מעריכה ומעלה אותו והוא מקבל את זה על החשבון שלו ולא על חשבון הפצה, לא על חשבון הבורא, בזה הוא גמור.

שאלה: איך הבורא שומר על הצדיקים מהשפעה של כבוד ומה זה נקרא שהוא משפיל את הצדיק?

הבורא צריך להביא אותנו לתיקונים, תיקונים אפשר לעשות רק באותן ההבחנות שאדם מרגיש בהן את גילוי הרע. לכן אין ברירה, הבורא כל הזמן מגלה את הרע יותר ויותר, זה נקרא "בראתי יצר רע, בראתי תורה תבלין", וכך זה בכל צעד ושעל שאנחנו עוברים. בעיקר זה מתגלה בכבוד ושפלות, וכמו שלמדנו במאמר הקודם את עניין השפלות, כך אנחנו לומדים עכשיו את עניין הכבוד. אדם צריך להשתדל כל הזמן להביא את עצמו להשפלה כלפי העשירייה, בפועל, ובזה אנחנו נשמור על עצמנו להתקדם בקו ישר לבורא.

שאלה: מצד אחד אנחנו כל הזמן אומרים שקנאה תאווה וכבוד מוציאים את האדם מן העולם לעולם הרוחני ומצד אחר כמו שכתוב פה כבוד הוא עונש. איך לחבר בין הדברים?

למה לא? "גאוות אדם תשפילנו" מצד אחד, מצד אחר אי אפשר להתקדם אם הוא לא יתגאה, אם הוא לא יחשיב את המאמצים שלו, את ההשתתפות שלו, חייבים להתקדם גם בזה וגם בזה. איך אתה יכול לעלות בסולם אם אתה לא רוצה לעלות, מה זה נקרא עליה? להשתמש בכוחות יותר גדולים, להבין יותר, להרגיש יותר, רק צריכים כל הזמן לייצב את זה עם השתתפות בתוך החברה, בתוך הבורא.

תלמיד: כתוב כאן שבמידה שבה ההשפלות יהיו שוות לכבוד שהצדיקים מקבלים דווקא במידה הזו הצד האחר יעורר השפלה. זה לא ממש ברור, הייתי רוצה להבין באיזה משקל מודדים את ההשפלה מול הכבוד.

כלפי העשירייה, רק כלפי העשירייה, בה אתה יכול לבדוק את הכול. ולא אתה כלפי הבורא שהבורא נסתר, ולא אתה כלפי עצמך, ולא כלפי איזה חבר אחד אלא כלפי הקבוצה, שם אתה יכול לאזן גם רע וגם טוב בזה שאתה מתבטל כלפיהם.

קריין: אנחנו רוצים לעשות עכשיו הצבעה, יש לנו שתי אפשרויות להמשך הלימוד שלנו, או "פתיחה לחכמת הקבלה" או המאמר "אהבת ה' ואהבת הבריות".

ברור לנו שרוצים ללמוד "אהבת ה' ואהבת הבריות". זה טוב, אנחנו מרגישים שזה יותר קרוב וזה יותר נחוץ. אם אנחנו נקבל הכוונה נכונה בקשר בינינו ומהקשר בינינו לבורא אז גם ב"פתיחה" וגם בכל חכמת הקבלה יהיו הבחנות שאנחנו צריכים לגלות אותן בדרך, כשניכנס לדרך.

שאלה: לפעמים שולחים לאדם הזדמנות לפרסום ולכבוד והאדם מתלבט האם לקבל את ההזדמנות לטובת ההפצה, כלומר אם הוא יסכים להצעה הזו זה יעזור להפצה. איך להבדיל בין הזדמנות להפצה לבין מכשול ומבחן מהבורא?

שהאדם יספר את זה לקבוצה והקבוצה תחליט ולפי זה הוא יעשה, זה הכי בטוח. אבל הקבוצה גם צריכה לראות בזה הזדמנות להפיץ ולחזק את האדם. הקבוצה מתחייבת לחזק את האדם המפיץ, ואז אותו אדם שמתחלק עם הקבוצה הוא כבר יותר בטוח ויעשה את זה נכון יותר.

שאלה: האם יותר מידי שבח כלפי חבר מסוים בעשירייה יכול לפגוע בהתקדמות של אותו חבר?

ודאי שכן, ואנחנו צריכים להיזהר לא לחלק שבח לחברים כי זה יכול לקלקל אותם אלא העיקר שהשבח יהיה לכולם יחד ויתחלק בין כולם, כי בסך הכול אף אחד לא פועל לטובת עצמו אלא אנחנו בטוח מקדמים בזה את כולם. רוצים או לא רוצים כל ההצלחה שלנו מקדמת את כל העולם.

שאלה: איך אפשר ללמוד להתגאות בעבודת הבורא ולא לרשום את זה על עצמך?

אני מתגאה בזה שאני עושה ככל שאני מסוגל, יכול להפצת שם הבורא בעולם, ושיש לי הרבה תלמידים שגם מתקדמים ומפיצים את שם הבורא בעולם וכך מקדמים את כל האנושות לחיבור ולתיקון, אני מתגאה בזה. אבל, אם אני משתדל למסור את זה לזולת זה חוזר אלי בצורה כזאת שאני גם מרגיש את עצמי יותר מושפל.

ככל שאני מתקדם אני מרגיש את עצמי מהצד השני, כמו בנדנדה, יותר בשפלות. ואז בעליות וירידות, בכאלו מדידות אנחנו כך מתקדמים. ולכן מי שמתקדם בתוך החברה שלנו, בכל הקבוצה הגדולה הזאת, אין סיכוי, אין פחד, שהוא ייפול לאגו שלו ולא יוכל לצאת מזה.

אלא רק אנשים בודדים שאחר כך פתאום מגלים את עצמם שהם לא רוצים להיכנע כלפי הבורא, הם גם לא רוצים להיכנע כלפי החברה, אבל בזה הם יוצאים מהדרך לרוחניות והופכים שוב לחיות, כמו שכתוב "כולם כבהמות נדמו".

אז אותו אדם שכבר היה בדרך לרוחניות במשהו ויוצא מזה שוב לחיים הגשמיים האלה הוא מסכן. הוא גם לא יודע מה לעשות עם עצמו, כי הוא כל הזמן נמצא בכל זאת בסימן שאלה אם עשה נכון או לא ואז יש לו בעיה, הוא רוצה להשפיל אותנו.

האנשים האלה מגלים שהם רוצים להשפיל אותנו, רוצים להוריד אותנו, רוצים לעשות לנו איזה נזקים, ולא בגלל שהם רוצים לעשות נזק אלא הם רוצים לגרום לנו ירידה כי בזה הם ירגישו שהם בעצם צודקים במה שעשו, וכך הם מתקדמים בירידה שלהם יותר ויותר. מה לעשות, צריכים להתפלל גם עבורם, יש כאלו ויש כאלו. אז לא להיבהל מהירידות ולא מאלו שעוזבים אותנו, אנחנו צריכים רק להשתדל להיות בחיבור המתגבר, ואז תראו איך אנחנו מתקדמים, בקרוב.

שאלה: איך חבר בעשירייה יכול להיות צודק כחבר שמעליב את החברים?

אנחנו עדיין לא יודעים מה קורה לנו לאורך כל הדרך אבל כשבאים בדרך הבורא, כדי להראות לנו עד כמה שהוא שבר את הכלי של אדם הראשון, עד כמה שאנחנו שבורים ומנוגדים הוא עושה איתנו תרגילים כאלו נוראיים, שאנחנו מתחילים לשנוא את החברים.

תלמידים של רבי שמעון שכתבו את הספר הזוהר יחד עימו, הם השיגו את ההבחנות רוחניות האלה וכתבו אותם אחר כך בספר, הם רצו להרוג זה את זה, היו כאלו מצבים, אני לא חושב שאנחנו בעשירייה כבר רוצים להרוג זה את זה אבל אם נגיע לזה אנחנו יחד עם זה נגיע להבחנות שזו גדלות.

הרצון לקבל שמתגלה בהתאם לזה, הוא יעלה אותנו לדרגה מאוד גבוהה, עד כדי כך שאדם ירצה להרוג את הבורא, את החברים, הוא לא יסכים עם שום דבר, יהיו כאלו מצבים, עוד חכו מה יהיה, וזה הכול מפני שאנחנו צריכים להתקדם בשתי רגלים, בשמאל ובימין.

שאלה: האם יכולים להיות היבטים שקשורים לכבוד וכוונה להשפיע ואיך בכלל להימנע מכבוד בהפצה, אם זה מגיע, הרי זה אחד מהקריטריונים של איכות והצלחת ההפצה, מה עושים אז?

לפעמים אין ברירה וחייבים לקבל כבוד אבל יחד עם זה חייבים לעשות במקביל פעולה כלשהי של שפלות, שפירושו בחכמת הקבלה "להביא קורבן", קורבן זה התקרבות לעשירייה ולבורא ולכן יש כאן עבודה גדולה, אנחנו עוד נלמד את זה.

כשתתחילו לקבל כבוד מהעולם החיצון שאתם גדולים, מיוחדים, מראי דרך, אז אנחנו נעבוד על זה, בינתיים אני חושב שה' ישמור עלינו, לא נרגיש את זה.

שאלה: אז יוצא שאנחנו חייבים לפעול לכיוון של אין עוד מלבדו כשאנחנו מקבלים כבוד, שהכול נעשה על ידי הבורא ואני כאן כבר לא קשור?

כן נכון.

שאלה: אנחנו לומדים שלשבח את החבר עלול להיות מסוכן להתקדמות שלו, איך אנחנו מראים את הגדלות של החבר נכון בלי לפגוע בהתקדמות של החבר?

זו בעיה, אתם צריכים ללמוד בקבוצה, להתייעץ בקבוצה איך לעשות את זה כל פעם ספציפית כלפי החבר וכלפי המקרה.

תלמיד: הוא כותב שבמידה שבה לשפלות יהיה משקל שווה לכבוד, באותה המידה הצד שכנגד מעורר שפלות.

כיתרון האור מתוך החושך. כי הבורא מוסיף רצון לקבל ואנחנו צריכים להרגיש ברצון לקבל שהוא עכשיו התלבש בנו, ואת זה יכולים להרגיש בכל רגע ורגע, כי ברצון לקבל שהתלבש בנו אנחנו צריכים להרגיש את השפלות. ומתוך זה שמגיעים להרגשת השפלות אנחנו גם מגיעים להרגשת גדלות הבורא, מה שהוא עושה איתנו ואיך מביא אותנו לאי שלמות. העיקר קודם כל לקשור את זה עם הפועל היחיד שזה הבורא, הכוח העליון הוא אחד.

שאלה: מה רוצה לומר לנו הבורא אם אנחנו רואים כבוד באחר, איך להבין את זה?

לראות עד כמה שיש מה שנקרא "מספרים", כמה הבדל יש בין מה שחשוב לנו למה שחשוב לבורא, ואיך אנחנו יכולים להגיע למצב שהחשיבות שלנו וחשיבות הבורא יהיו כאחד, זה יכול להיות על ידי שאנחנו מתקרבים בינינו בעשירייה, אז אנחנו מקרבים את עצמנו לבורא. ואז לראות מה ההבדל בינינו ועד כמה אנחנו מתקרבים, ואנחנו נראה שהבורא גם בזה נעשה יותר קרוב עד שיתלבש בנו. וכשהבורא מתלבש נעשה הכול ברור ואין לנו יותר שום בעיות.

תלמיד: ואם בכנות, אני באמת רואה אותו כדוגמה של מישהו ענק אז אני כאילו דוחף אותו כאן לקראת קבלת כבוד.

יש כאן דברים שאתם צריכים לבדוק לבד, אני לא יכול עכשיו לעבוד לפי הרגשות שלכם, אנחנו לא נכנס לפסיכולוגיה. תשתדלו עוד פעם לקרוא את המאמר, להבין, לדון את עצמכם עד כמה אתם מסוגלים להבין את זה וכך נתקדם. ובדרך כלל לאט לאט אנחנו נעשה בעבודה עוד ועוד ברורים, אבל עכשיו להיכנס לכל זה, זה ממש לא ניתן.

שאלה: אני מרצה בקמפוס כבר הרבה מאוד שנים, איך לשמור על עצמי מפני הכבוד והערכה שהתלמידים רוכשים לי?

ברור שמי שמרצה לפני קבוצה, הקבוצה מתחילה להתייחס אליו כמו לגדול וכך הוא מרגיש איך שהם מתייחסים אליו. מה צריכים לעשות? צריכים להשתדל, אתה לא יכול שלא לקבל כבוד, אתה לא יכול שלא לקבל הערכה, זה משפיע עליך.

אבל אני אגיד לך, למשל אחרי השיעורים אתכם, או אחרי השיחות שלי יום יום עם הכתבים או עם כל מיני אנשים, כשאני חוזר אל עצמי אני קורא דברי רב"ש ובעל הסולם וזה מחזיר אותי למצב הנכון שאני לא מבין, שאני לא יודע, שהבורא נתן לי רצון, כל יום מחדש לי את הרצון להמשיך ולהמשיך, אבל יותר מזה אין לי כלום.

זאת אומרת יותר מהרצון להמשיך, שהבורא יום יום מחדש בי, אותו "מעשה בראשית" מה שנקרא, אין לי שום דבר ולכן אחרי שאני נכלל בחומר בשמעתי ובעוד מאמרים, אני רואה עד כמה אני רחוק מאוד מאותם המצבים שעברו המורים שלי ולכן אין לי שום יסוד לגאווה, ההיפך מרגיש את עצמי בהתאם, ביחס לזה יותר ויותר בצורת השפלות.

שאלה: אם נכנסנו לכבוד ומכבדים אותנו בתוך העשירייה, איך נצא מזה?

רק על ידי זה שאני עוד ועוד פותח מאמרים, אגרות, נכלל בזה, מתקשר למורים שלי, בצורה כזאת אני שומר על עצמי, אין שום אפשרות אחרת, אם אני נשאר לבד אז אני או מנותק או מתגאה, ודאי שזה קורה עם כל אחד. ולכן לימוד במקורות זה חובה לכל אחד. לכן אנחנו קבענו שאנחנו לפחות עוד פעמיים במשך היום עוברים על השיעור הראשון שקראנו משמעתי וזו חובה, כי בלי זה אנחנו מאבדים את הקשר.

שאלה: האם קנאה, תאווה וכבוד אלו תכונות הבורא?

לא, לבורא יש רק תכונה אחת, להיטיב וזהו. ומהטבע להיטיב כבר יוצאים כלפי הנבראים כביכול טבע טוב וטבע רע, טבע שהוא מנוגד לבורא וטבע שהוא דומה לבורא, כדי שהנבראים יוכלו להבדיל בין מה שבעד למה שנגד וירצו להתקרב לבורא מעצמם, שתהיה להם בחירה חופשית. ואז יוצא שהבורא נותן לנו הכול חוץ מזה שאנחנו צריכים מעצמנו להוסיף את הרצון להתקדם לבחירה חופשית ולדבקות. זה עלינו.

שאלה: אם העשירייה עוסקת כל הזמן באהבת חברים זה שומר על האדם מהגאווה שלו והוא מרגיש תמיד חייב יותר ויותר לחברים?

כן, אם אדם מתקדם נכון הוא מרגיש שהוא חייב לקבוצה בכול, כי הקבוצה בעצם מסדרת לו את כל ההווה והעתיד.

(סוף השיעור)