סדרת שיעורים בנושא: undefined
שיעור בוקר 25.03.2020 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן- אחרי עריכה
בניין החברה העתידית – קטעים נבחרים ממאמרי בעל הסולם
קריין: קטע מספר 12 מתוך מאמר "השלום בעולם" של בעל הסולם.
"כבר נמצאים בנו אנשים המשמשים עם היחידיות שלהם בצורות של "השפעה לזולתו", אלא שעדיין מועטים המה, להיותנו נמצאים עוד באמצע הדרך של ההתפתחות." זה כמונו. הוא מדבר עלינו. כבר נמצאים באנושות אנשים שרוצים בהתפתחות, כבר נמצאים באיזו התפתחות, לומדים מה זה.
"וכשנגיע לנקודת הגובה העליון של המדרגות, נשמש כולנו ביחידיות שלנו רק בצורה של "השפעה לזולתו"," זה מה שאנחנו צריכים היום להתחיל ללמוד וליישם. שאנחנו בינינו מתקשרים כהשפעה לזולתו, ומאיתנו, מהעשיריות מתקשרים לכל האנושות כהשפעה לזולתו. "ולא יארע אף פעם לשום אדם שישמש עמה בצורות של "קבלה לעצמו".
ועל פי הדברים הללו, מצאנו הזדמנות, להסתכל בתנאי החיים של דור האחרון, הזמן של שלום העולם, בזמן שהאנושות כולה... יהיו משמשים עם היחידיות שלהם רק בצורה של "השפעה לזולתו" ולא כלל בצורה של "קבלה לעצמו"." כי בזה שאנחנו עוזבים את ההשפעה לזולתו אנחנו מתנתקים מהבורא. תתארו לעצמכם שיש לכם מגע עם הבורא אנחנו צריכים לתאר לעצמנו בזה שאני משתדל להתקשר עם החברים אני מתקשר עם הבורא, בזה שאני עוזב אותם, אני מתנתק מהבורא. הבורא נמצא בהם.
אומנם אני עכשיו עדיין לא מרגיש את זה, אני רוצה לעשות את כל המאמצים שלי להתקשר אליהם עד שאני מרגיש שהבורא נמצא בפנים. ואז אני כל הזמן יהיה במגע עם הבורא, לא, מגע, לא, נתק, חיבור, נתק, חיבור. כל הזמן בצורה של התחל הפסק, התחל הפסק ומכל הדברים האלה כמה שאני אעשה אותם יותר ויותר ויותר אני כך עולה במדרגות.
"וכדאי להעתיק כאן את צורות החיים האמורה, במדה שתשמש לנו לקח ומופת, ולהתיישב בדעתנו תחת שטף גלי החיים שלנו, אולי כדאי ואפשר גם בדורנו לעשות נסיון, להדמות לצורת החיים האמורה."
קריין: קטע מספר 12 מתוך מאמר "השלום בעולם" של בעל הסולם.
"כבר נמצאים בנו אנשים המשמשים עם היחידיות שלהם בצורות של "השפעה לזולתו"," הייחודיות שלהם, זאת אומרת שהבורא נתן להם רצון להתקשר אליו, רצון להתקרב אליו, אז הם מבינים שחוץ מזה שמחפשים את הבורא ולהתקשר אליו, הגישה אליו יכולה להיות רק בתנאי שהם יתחברו עם הקבוצה הקטנה ואז יוכלו להתחיל להתקשר עם הבורא. אבל עד כמה שיירצו להרגיש אותו יותר, להשיג אותו יותר, יצטרכו קבוצה יותר ויותר גדולה. כמו שכתוב "ברוב עם הדרת מלך"1. אבל לפחות עשירייה, בזה מגיעים למגע הראשון עם הבורא. "אלא שעדיין מועטים המה, להיותנו נמצאים עוד באמצע הדרך של ההתפתחות.
וכשנגיע לנקודת הגובה העליון של המדרגות, נשמש כולנו ביחידיות שלנו רק בצורה של "השפעה לזולתו", ולא יארע אף פעם לשום אדם שישמש עמה בצורות של "קבלה לעצמו".
ועל פי הדברים הללו, מצאנו הזדמנות, להסתכל בתנאי החיים של דור האחרון, הזמן של שלום העולם, בזמן שהאנושות כולה... יהיו משמשים עם היחידיות שלהם רק בצורה של "השפעה לזולתו" ולא כלל בצורה של "קבלה לעצמו".
וכדאי להעתיק כאן את צורות החיים האמורה, במדה שתשמש לנו לקח ומופת, ולהתיישב בדעתנו תחת שטף גלי החיים שלנו, אולי כדאי ואפשר גם בדורנו לעשות נסיון, להדמות לצורת החיים האמורה."
(בעל הסולם. "השלום בעולם")
עכשיו אנחנו צריכים רק לרשום לפנינו שקודם כל אני חייב כל הזמן, כמה שאפשר פעמים ביום, להתקשר לעשירייה שלי, לקבוצה שלי, לחברים שלי ולהרגיש, אולי עדיין אני עוד לא יכול להרגיש את זה, אבל להשתדל להרגיש עד כמה שאפשר שאני בזה מתקשר עם הבורא, שהבורא מסתתר אחרי החברים.
ושאני מתקשר אליהם אני מתכוון שדרכם אני רוצה להתקשר אליו. וכל פעם, הבורא, זה דרך החברים אליו, דרך חברים אליו. אין לי שום אפשרות אחרת. אין לי. פשוט זה התנאי. אחרת לא יהיה לי קשר עם הבורא, כי קשר עם הבורא יכול להיות רק בצורת השפעה. איך אני יודע מה זה השפעה? אם אני מצליח להתקשר לחברים אז אני מצליח גם להתקשר לבורא. ממש במידה הזאת.
אז אנחנו רושמים לפנינו למשך היום שאנחנו צריכים להתקשר לחברים. להיזכר, לא צריכים אפילו בטלפון, להיזכר איך אני מתקשר אליהם ורוצה להיות איתם בלב אחד, בנשמה אחת כמו שאני מתאר לעצמי שאני מתקשר בזה לבורא. אחרי כמה כאלו גיחות אנחנו נרגיש שאנחנו מתקשרים לבורא, שהוא באמת נמצא אחרי החברים.
שאלה: אתה יכול לתת לנו כיוון במשך היום באיזה ערוץ להתקשר לעשירייה, לחברים, ערוץ לבבי, ערוץ מחשבתי? הזומים שאנחנו עושים הם די קצרים. אתה יכול להנחות אותנו קצת יותר, לכוון אותנו?
אני לא יודע. זה לא עניין שאני מתקשר בטלפון. אני כמעט ולא משתמש בקשרים כאלה. רק בצורה אינפורמטיבית אם אני צריך משהו לשאול או שהם שואלים אותי אז מתקשרים אלי. כי עיקר הקשר צריך להיות בפנים, פנימי. אני משתדל בזמן שאני אוכל, בזמן שאני שומע חדשות, בזמן שאני קורא מאמר, לא חשוב במה, אני משתדל כל הזמן לחדש איתם את הקשר הפנימי שהם נמצאים בי.
ולאט לאט התרגילים האלה מאוד עוזרים. הם בונים בתוך אדם בעליות וירידות. לפעמים אני לא רוצה לחשוב עליהם, לפעמים כן. ובעליות וירידות האלה כל אחד ואחד בונה בתוכו גישה מיוחדת המוכנה להתקשרות.
תלמיד: ובמחשבה שלי כלפיהם איפה הבורא נמצא?
בתוכם. אם אני מצליח להתקשר אליהם, ממש להיכנס ביניהם נגיד, יש משהו משותף בינינו, שם נמצא הבורא בטוח. אין מקום אחר ואין תכונה אחרת, אלא יש כלל. הבורא נקרא הכולל, הכולל של העשירייה שלי זה הבורא.
שאלה: מה זה "ברוב עם הדרת המלך"?
עשירייה זה מינימום בוא נגיד, או מינימום זה שניים "מיעוט הרבים שניים". אם ישנם אני וחבר ואנחנו רוצים מאוד להתקשר בינינו בצורה שהקשר, תכונת הקשר שלנו תהיה כתכונת הבורא כולו להשפיע, כולו אהבה, כך אנחנו בינינו מתקשרים ללא שום חשבון אחר רק לזולת, רק לשני, אז אנחנו בזה יכולים למצוא את הבורא. מספיק שניים. אבל בשניים יש כאן כל מיני חשבונות שקשה מאוד מהם להפטר, לעלות לצורת השפעה. אם זה יותר, נגיד חמישייה זה כבר משהו.
כשאני מגיע לקשר עם החברים אני רוצה לגלות ביניהם את הבורא. זה כל העניין של רבי יוסי בן קיסמא. הוא ידע שאפילו בין התלמידים הקטנים שלו, אם הוא נמצא איתם, אם הוא חבר שלהם, אם הוא מכניע את עצמו כלפיהם, מכניע את עצמו כלפיהם, אז הם מביאים לו את צורת הבורא, תכונת הבורא, דמות הבורא. זה העיקר, את זה אני צריך לייצב בתוך עשירייה.
לפי השאלה, "ברוב עם הדרת המלך" מה הוא מתכוון? הוא מתכוון, אחרי שאני מתקשר לעשירייה, אם אני רוצה להגדיל את הבורא לפניי, כי בורא זה נקרא "בוא וראה", אז אני צריך להגדיל את העשירייה לעוד עשירייה יותר גדולה ליותר גדולה עד שאני מגדיל אותה לכל האנושות ואז אני מגלה את הבורא בכבודו ובעצמו בצורה שלמה. זה נקרא "גמר תיקון".
תלמיד: כשמדברים על הדור אחרון למי הכוונה, מי הוא אותו דור אחרון, אנחנו או כל העולם?
הדור אחרון זה אנחנו כמו שכותב בעל הסולם, וזה באמת אנחנו. תראה מה שהבורא עושה בשבילנו. אתה חושב שאת וירוס הקורונה הזה מישהו הזמין? אנחנו הזמנו אותו, אנחנו, שהוא יעזור לאנושות האומללה הזאת להפטר מכל הקליפות.
תלמיד: אנחנו הבאנו את הווירוס ורק אנחנו יכולים להוציא את הווירוס?
הווירוס בא כדי לנקות את כל האנושות מהזבל, הווירוס הזה אוכל את כל הזבל, את כל הקליפות, ובזה הוא מנקה. אבל תראה איך שהוא מנקה את הכול, כולם יושבים בבית כמו ילדים טובים. עכשיו אנחנו נבחר איזה דברים חיוניים יש לנו ואיזה לא. נגיד לחם, חלב, בשר, כל הדברים האלה כן, וממתקים לא. וכל מיני שטויות, אופנה, לא, וטיולים וסתם ריצה במטוסים ממקום למקום, לא.
אנחנו נהייה קשורים כמו שאנחנו עכשיו, נעשה כך אינטרנט בכל העולם עד שנתחיל להרגיש את הלב של כולם והבורא בינינו, ואז אנחנו נכנסים לעולם הבא. אני אומר לך, בצורה ש"עולמך תראה בחייך". מה יש לך לעשות? גם כך הסתובבת בכל העולם.
תלמיד: יש לנו את הכוח לבטל את הווירוס הזה?
אני לא רוצה שהוא יתבטל. אתה לא קראת את המאמר "הכול תיקונים"? הכול תיקונים, מה שהבורא עושה הכול לטובה.
תלמיד: אז כמה זמן לפי דעתך יימשך כל הסיפור?
מה אכפת לי, אני מסכים עימו מראש, אני מברך אותו על הרע כמו על הטוב, כי באמת אין רע, אלא רק לפי איך שאני מזהה את זה עדיין לפי הקלקול שלי. אני לא מבין אותך, איפה אתה מסתובב, בדרום תל אביב, בשינקין, על מה אתה מדבר בכלל?
תלמיד: האם אנחנו מסוגלים באיזה שלב להוריד את הטורים?
איזה טורים?
תלמיד: את העוצמות של הווירוס הזה.
למה? דווקא ההיפך, הוא מורח את הכול. אם הוא היה בא במכה אתה היית מרגיש ממש שהשמיים נופלים.
תלמיד: מתי לפי דעתך הסיפור הזה יעבור?
עד שאתה בישיבתך בבית תדע בשביל מה אתה חי, למה אתה חי, איך אתה צריך להתקשר יפה עם האחרים, ואז כשתצא החוצה, זה כמו שנותנים לילד לצאת החוצה, שאתה לא תשתולל, אתה תעשה רק את הדברים הטובים. והממשלות יקבלו שכל, אתה יודע מה זה שהממשלה תקבל שכל, זה לא פשוט, אתה הרי משם. ואז הממשלה תגיד, את הדברים האלו והאלו, דברים חיוניים אנחנו מחזירים בצורה כזאת וכזאת, ואת אלו ואלו אנחנו סוגרים, אנחנו לא צריכים אותם. ואז יכול להיות שכל האנושות מהמכה הזאת, ועוד חכה המכה עוד לא התחילה, כל האנושות תגיד אנחנו לא צריכים חימוש, בוא נזרוק את הכול, הכול פתוח, גבולות פתוחים, לבבות פתוחים, הכול פתוח.
תלמיד: רואים את זה גם היום שאין כבר ראש למלחמות.
זאת רק ההתחלה. האנושות לא יודעת עד כמה כולנו חלשים, הבורא עושה כך וכולנו עומדים כמו שפנים על הרגליים האחוריות וזהו, מוכנים לשמוע. ככה להסתובב, מה שתגיד נעשה, רק תגיד. הרצון לקבל הוא מאוד חלש, הוא רק מתגאה כמו ילד קטן שחושב שבצעקה הוא יכול להשיג את הכול, אבל כשעוצרים אותו הוא מיד שותק.
תלמיד: אני שומע כל פעם כמה אנשים מתים, וזה לא קל לשמוע את זה.
כמה מתים?
תלמיד: מתו כבר שלושת אלפים אנשים.
שלושת אלפים אנשים.
תלמיד: מעל.
מעל שלושת אלפים. תוך כמה זמן?
תלמיד: שלושה שבועות.
תוך שלושה שבועות מתו שלושת אלפים איש. קודם כל, בצורה טבעית גם היו מתים, מהם דווקא, כי הם רובם זקנים, זה דבר אחד. ודבר שני, כמה היו מתים מזיהום אוויר, וזיהום מים, כל מיני מחלות אחרות, בתאונות דרכים וכן הלאה? הרבה יותר. זאת אומרת, הווירוס הזה זאת תרופה, הצלה, מציל לך חיי אדם ולא שממית אותם. על מה אתה מדבר בכלל? תעשה חשבון נכון.
תלמיד: כשעשו סיכום על אותה תקופה בשנה שעברה אמרו, שבגלל אין תאונות דרכים מתו פחות אנשים עם כל הווירוס של היום, זה נכון. אבל לא בעולם, בעולם מתו המון, אלפים.
אז למה אנחנו בוכים?
תלמיד: כואב הלב.
כואב הלב? למה יום יום לא כואב לך הלב מזה שאנשים מתים? אפילו ארגוני הטרור כבר לא רוצים לעשות טרור. תראה למה הגענו, כולם משתגעים, אני לא יודע מה קורה עם האנושות.
תלמיד: אומרים גם שהטבע מתקן את עצמו, באילת, בירקון, פתאום רואים דגים.
אז בוא נברך את הווירוס הזה, שהוא ממש בא ומנקה אותנו מהיצר הרע. ואם כמה אנשים מתים, תאמין לי שהוא מביא להם מתנה הרבה יותר גדולה מאלו שנשארים בחיים. אתה שומע, כדאי לך לקנא באנשים האלה שמתים מהווירוס, אם אתה שומע אותי.
תלמיד: למה?
כי הם מקבלים מתנה, שהם מתים מהווירוס הזה.
תלמיד: באמת?
כן. את היתר תשיג אחר כך.
קריין: אני רק מעדכן, שמהשידור אומרים לנו שיש 131 קבוצות שמחוברות בגלקסי עם 964 חברים בכל העולם.
זה עוד לא הסוף, אבל בתור התחלה זה בסדר. אני רק רוצה לשאול אתכם, אני לא מומחה בזה, כולם צריכים לחשוב איך לקנות, להשיג מיקרופונים טובים, אוזניות טובות, זה דבר אחד, אני לא חושב שזה כל כך יקר. ואיך לעשות לנו רשת קשר, גלקסי, שתהיה כזאת שאנחנו נהייה בלתי מוגבלים בכמות החברים שרוצים להתקשר, ממש כך. לעשות איזה חדר קליטה כזה, שאין בעיה, כל אחד בעולם שרוצה להתקשר אנחנו קולטים, רואים אותו. יש לי כאן מסך 1.5 על 3 מטר, ועוד שני מסכים של מטר וחצי ומטר וחצי, ואני פחות או יותר רואה אנשים, אבל לא את כולם. אז בואו נשתדל לשדרג את המכשור שלנו.
קריין: קטע מס' 13 מתוך "כתבי הדור האחרון" של בעל הסולם.
"תחילה יש לעשות מוסד קטן, שרוב צבורו יהיו אלטרואיסטים, דהיינו שיעבדו בחריצות כמו בקבלנות, גם מעשרה עד י"ב שעות ביום ויותר," מה בעל הסולם אומר לנו? עבדת קודם 10 וְ 12 שעות, גם עכשיו תעבוד 10וְ 12 שעות, אבל בצורה אלטרואיסטית, לטובת האנושות. "וכל אחד ואחד יעבוד לפי כוחו ויקבל לפי צרכיו." לא יותר. "ויהיה בו כל הצורות של הנהגת מדינה, עד שאפילו אם מסגרת המוסד הזה תכיל בקרבה כל העולם כולו, אשר אז יתבטל כליל משטר האגרוף, לא יהיה צורך לשנות דבר בין בעבודה ובין בהנהגה. והמוסד הזה יהיה כעין נקודה מרכזית עולמית, שעליה ילכו ויקיפו עמים ומדינות עד סוף העולם. וכל הנכנס במסגרת הקומוניזם יהיו להם תכנית אחת והנהגה אחת עם המרכז, ויהיו כמו עם אחד ממש לרווחים ולהפסדים ולתוצאות."
(בעל הסולם. "כתבי הדור האחרון")
לאט לאט, צריכים ודאי קודם כל לא להתחיל לבנות את הדברים האלה, כמו שבעל הסולם אמר על רוסיה עד כמה הם טעו, אלא קודם צריכים לספר לכולם, להסביר לכולם, לנסות עד כמה אפשר או אי אפשר לעבוד למען הזולת. אבל אנחנו חושבים שכשאנחנו עובדים למען הזולת אנחנו זורקים ולא נשאר לנו כלום, זה לא נכון, בזה שאנחנו עובדים למען הזולת אנחנו רוכשים לעצמנו את העולם הבא, אנחנו יוצאים לנצחיות שלנו, לשלמות שלנו, לחיים למעלה מהמוות, לכל טוב, להשגה, להבנה, להרגשה אין סופית. אי אפשר להגיד שאנחנו לא רוכשים שום דבר, אנחנו מקבלים אבל מקבלים בצורה לא אגואיסטית, מקבלים את זה שהעולם נפתח, שהחיים שלנו לא נגמרים בבית הקברות.
שאלה: באמת התקופה היא פשוט מדהימה, אני לא יודע כבר איך לאכול את זה, יש הרגשה מאוד מיוחדת של אחרית הימים. אבל אני דווקא רוצה לדבר על תקופת המעבר, היא מאוד מדאיגה אותי. כרגע אנחנו מסתכלים על מה שבעל הסולם אומר וכולנו מרגישים את זה טוב טוב, אבל תקופת המעבר הזאת, בין המצב של היום, לתקופה המושלמת, תימשך בטח קצת זמן ותידרש קצת עבודה עד שנבין את זה. מה שמטריד ומדאיג אותי זה איך אנחנו שומרים על החברים שנמצאים בשלוש חזיתות, הראשונה היא ההתמודדות האישית שלהם להתפרנס, השנייה היא נושא החיבור הפנימי בינינו, והשלישית היא ההפצה החוצה. איך אתה רואה את זה?
אני חושב שאין בזה שום בעיה אם אנחנו מחזיקים יחד ומחזקים זה את זה, מפני שבסך הכול האור עושה את העבודה. אם אנחנו מתחברים, רק לחיבור אנחנו צריכים לדאוג, לשום דבר אחר, חיבור בכל מיני אופנים, אם אתה דואג לחיבור הכול מסתדר, האור מסדר את הכול. תן לאור לעשות את העבודה, אל תחשוב שיש לך משהו חוץ מזה, רק יחד עם החברים לצפות לאור בלבד. ואז בעבודה שלך, בפרנסה הפרטית, גם במשפחה ובבריאות, גם עם החברים, גם בהפצה, גם במדינה, גם בעולם, בכול, תן לאור לסדר את זה. הוא לבד השליט היחיד בזה, רק תן לו מקום, תרצה ותבקש שיסדר את הכול. כלום חוץ מזה לא צריך.
שאלה: איך אנחנו צריכים להתייחס לרצונות ההכרחיים שלנו, מה נחשב מהיום והלאה לרצון הכרחי?
הרצון ההכרחי הוא רק להיות יחד עם החברים, כי אז אתה מגלה בזה את הבורא שממלא את המקום ביניכם. והבורא נותן לך את הכול, אל תדאג, גם קמח וגם תורה, הכול יהיה בפנים, גם את האור וגם את כל החיים. רק דבר אחד צריכים, קשר בינינו ובו מגלים את הבורא.
שאלה: איך אני מושך את כל האנושות לעשירייה?
אתה קודם כל תארגן את העשירייה, ויחד מכל העשירייה, יחד, כשאתה פונה לאנושות אתה תראה כמה האנושות תשמע אותך. זה מה שדיברו קודם, "אנחנו מפזרים, מפיצים, ואין, לא מרגישים אותנו, לא שמים לב אלינו". כי אתם פונים לא מתוך חיבור, תנסו לפנות מתוך חיבור ביניכם ואתם תראו עד כמה כולם יבואו אליכם ופתאום ירצו וירצו להיות יחד איתכם.
אין לכם כוח משיכה, כוח משיכה יכול להיות רק מתוך זה שאתם מחוברים. אז כולם יסתכלו עליכם, "מה יש לכם?". כמו שאנחנו שרים, אם הבורא רוצה להחזיר לעצמו את העמים "אז יאמרו בגויים הגדיל ה' לעשות עם אלה, הגדיל ה' לעשות עמנו, היינו כחולמים"2. זה מפני שאנחנו מתחברים. זה מה שנקרא "הבורא מחזיר אותנו אליו", מחזיר אותנו לחיבור ובחיבור הוא מתגלה, אנחנו צריכים להיות מערכת שבה הוא מתגלה.
ואם אתם, כל אחד מפיץ בצורה משלו, אז לא מרגישים את זה, זה לא פועל על האנושות. כאלה כמוכם יש עוד מיליונים שמפיצים כל מיני דברים. כשתתחברו ותפיצו, אז זה יהיה משהו מיוחד, יהיה בכם כוח אלוקי, כוח עליון, ולזה האנשים יבואו.
(סוף השיעור)