שיעור צהריים 16.11.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 525, חלק מאמרי "שמעתי",

מאמר י"ג, "ענין רמון"

המאמרים האלה הם מאמרים מאוד מאוד מועילים להתקדמות הרוחנית וכדאי לנו לדעת אותם, לחזור עליהם ולהיכנס לתוכם, עד שנדע אותם ממש בעל פה.

יג. ענין רמון

שמעתי בסעודת ליל ב' דר"ה תש"ח

"ענין רמון, אמר, זה הוא רמז למה שאמרו חז"ל "שאפילו הרקנין שבך מלאין מצות כרמון" (עירובין י"ט).

ואמר "רמון" הוא מלשון רוממות, שהוא סוד למעלה מהדעת. ויהיה הפירוש "שהרקנין שבך מלאים מצות". ושיעור המלוי הוא, כפי שהוא יכול ללכת למעלה מהדעת, שזה נקרא רוממות. שענין ריקנות אינה שורה אלא על מקום שאין שם ישות (בסוד "תולה ארץ על בלימה").

נמצא, כמה הוא השיעור של המלוי של מקום הריקן? התשובה הוא: לפי מה שהוא רומם את עצמו למעלה מהדעת. זאת אומרת, שהריקנית צריכים למלאות עם רוממות, היינו עם בחינת למעלה מהדעת. ויבקש מה', שיתן לו את הכח הזה. ויהיה הפירוש, שכל הריקנית לא נברא, היינו שלא בא לאדם שירגיש כך שהוא ריקן, אלא בכדי למלאות זה עם רוממות ה', היינו שיקח הכל למעלה מהדעת.

וזהו מה שכתוב "והאלקים עשה שיראו מלפניו". כלומר, שזה שבא לאדם, אלו המחשבות של ריקות, הוא בכדי שהאדם יהא לו צורך לקבל על עצמו אמונה למעלה מהדעת.

ולזה צריכים את עזרת ה'. היינו, שהאדם מוכרח אז לבקש מה', שיתן לו את הכח, שיוכל להאמין למעלה מהדעת. נמצא, שדוקא אז האדם נצרך להבורא, שיעזור לו. וזהו מטעם, היות השכל החיצוני נותן לו להבין את ההיפך.

לכן אין עצה אחרת להאדם אז, אלא לבקש מה', שיעזור לו. ועל זה אמרו "יצרו של אדם מתגבר עליו כל יום, ואלמלא אין הקב"ה עוזרו, אינו יכול לו". נמצא, שרק אז הוא המצב, שהאדם מבין, שאין מי שיעזור לו, אלא הקב"ה. וזהו "אלקים עשה", בכדי "שיראו מלפניו". שענין יראה הוא בחינת אמונה, שרק אז האדם נצרך לישועת ה'."

זה המאמר, קצר ולעניין.

שאלה: אפשר להבין מהמאמר שכל הריקנות שמופיעה באדם מופיעה כדי למלא אותה בגדלות הבורא. מה זה שאת כל הריקנות ממלאים בגדלות הבורא?

איפה שאדם מרגיש שאין לו גדלות בורא, המקומות האלה, המצבים האלה, מורגשים כחיסרון באדם, הם מורגשים כדבר שחסר לו. אדם ההולך בדרך הוא רוצה כל הזמן לראות לפניו את הבורא שממלא את הכול, מסדר את הכול וסובב את הכול, כמו שכתוב, "כבודו מלא עולם". אם אין לו את זה, אז זה סימן שיש לו מקום ריק. ואז הוא פונה לבורא, אין לו עוד למי לפנות כי "אין עוד מלבדו", והוא רוצה למלאות את כל הריקנות הזאת עם גדלות הבורא. כי הבורא ממלא את הכול, ואפילו את המקום הריק הבורא עושה בכוונה כדי שהאדם ידרוש ממנו למלא את המקום הריק, להופיע במקום הריק, וכך דרך המקום הריק יהיה קשר בין האדם לבורא.

לכן כתוב "האלוהים עשה שיראו מלפניו"¹. שהאדם יראה שאין לו קשר עם הבורא, שהבורא לא מופיע לפניו, ואז הוא מיד יפנה לבורא ויבקש שהבורא יקרב אותו, יתגלה לפניו. מתוך זה בסופו של דבר הבורא מתגלה והאדם מגלה אותו, זה נקרא שמגיע למצב שכבוד הבורא ממלא את המציאות, את העולם כולו.

לכן יש לכל אחד מקום ריקן, ולאדם יש הרבה מקרים כאלה בכל יום ויום, וזה כדי שנבקש שהבורא ימלא את המקומות האלה, שנוכל במקומות האלה להתנהג כאילו שהבורא מגולה.

שאלה: בטקסט כתוב שאין ריקנות אלא רק במקום שאין בו קיום. מה המשמעות של המקום הריק כדי להתקדם בעבודה הרוחנית?

המקום הריק הוא מקום שממנו והלאה אני לא יכול להתקדם ברוחניות, כי אני לא מרגיש במקום הזה את מציאות שליטת הבורא. לכן זה מה שאני מיד דורש מהבורא, שיתגלה לי בשליטה שלו, בכוח שלו, שהוא ממלא את הכול, סובב את הכול ו"אין עוד מלבדו".

שאלה: האם הריקנות, האם החיסרון הזה באמת מתמלא בגדלות כמו בדוגמה של הרצון לקבל שלנו?

אם הבורא מתגלה במקום הריק, אז זה ממלא לנו את הכול, אני כבר יכול ללכת באמונה למעלה מהדעת. אני כבר לא זקוק יותר לכלום, יש לי כוח אמונה ללכת קדימה.

שאלה: אצלנו בקבוצה כבר יש את הריקנות הזאת, אפילו סובלים ממנה. איך אפשר למלא את החברים באמונה למעלה מהדעת? מה אני יכול לעשות בשבילם כדי למלא אותם?

כל אחד צריך לתת דוגמה לחברים איך הולכים קדימה באמונה למעלה מהדעת. אני לא דורש כלום אלא רק שיהיה לי כוח מהבורא ללכת קדימה כל פעם יותר ויותר.

שאלה: מצב של ריקנות ומילוי, אנחנו נמצאים פעם בזה ופעם בזה, אבל המצב הבא של ריקנות שמגיע הוא תמיד גדול יותר, ואז גם המילוי בגדלות הבורא גדול יותר. האם זה נכון לקבל את מקום הריקנות כעלייה למדרגה יותר גבוהה?

בטוח שדווקא במצב הזה קורית עלייה רוחנית, כשמתגלה יותר ויותר ריקנות והאדם מתגבר על המצב הזה וממלא אותו בגדלות הבורא.

שאלה: מאיפה מגיעה הריקנות ומי יוצר אותה, מי בורא אותה?

הבורא ודאי. הבורא יוצר מקומות ריקניים כדי שנוכל דווקא על פניהם להתקרב אליו. כי אני לא יכול לסבול מקום ריק, ואז אין לי ברירה, אני מתגבר על הריקנות הזאת ומבקש מהבורא שייתן לי אפשרות ללכת באמונה למעלה מהדעת. אין לי עם מה למלאות את המקום הריק אלא רק בכוח אמונה.

שאלה: יש בעולם שלנו הרבה אנשים שחיים בריקנות וזה לא כואב להם.

לא, זו לא הריקנות שאנחנו מדברים עליה.

תלמיד: אתה סיפרת על אור שחור, על הרגשת מלכות שהיא ריקנות, האם על הריקנות הזאת מדובר?

לא, גם זו ריקנות אבל מסוג אחר. הריקנות שמדובר עליה כאן זו ריקנות מחוסר כוח אמונה, הייתי אומר שזו ריקנות לא שחורה אלא לבנה. אני מרגיש שחסרה לי כאן אמונה, חסר לי כוח השפעה, כוח דביקות בבורא, חסר לי כאן הבורא, לכן הריקנות היא אחרת.

תלמיד: לפני בקשה אמיתית לתיקון, האם האדם חייב להגיע להרגשת אור שחור?

אני לא רוצה לתת על זה שום תשובה.

שאלה: האם מידת מילוי הריקנות זו דרגה קירבה לבורא?

כן, זו דרגת רמת האמונה שלך, דרגת ההשפעה שלך, המידה שאת יכולה להימשך לבורא כדי להיטיב לו.

שאלה: מאיפה אני יודע מה חסר לי בעת הריקנות? מאיפה אני יודע שחסרה לי השפעה?

תמשיך ותתחיל להרגיש כל מיני הבחנות, ואז תראה מה בדיוק חסר לך. אתה תראה שלא חסר לך כלום חוץ מלהרגיש שאתה מתקרב לבורא, שאתה עושה משהו בשבילו. עם מה שאתה יכול לעשות בשבילו, לחשוב עבורו, עם זה אתה ממלא את עצמך.

שאלה: איך לדעת אם תחושת הריקנות מגיעה מהרצון לקבל או מהרצון להשפיע? האם אנחנו מחליטים על ידי הכוונה מה איכות הריקנות?

תלוי למה את משתוקקת. אם אני משתוקק לחשוב על הבורא, לעשות פעולה כדי להיטיב לו, לשמח אותו, אז זו הריקנות הנכונה. לכן צריכים לבדוק. אבל אפילו סתם להרגיש ריקנות שאני רוצה למלא אותה, זו גם כבר מדרגה רוחנית ודבר גדול.

שאלה: אם אני מרגיש למשל שאין לי רצון לחיות, תוקפת אותי הרגשה עזה כזאת.

אין לך רצון לחיות?

תלמיד: יש רגעים שתוקפת אותי הרגשה שאני רוצה כלום יותר.

זה הבדל גדול.

שאלה: בין מה למה?

בין שאני לא רוצה לחיות לבין זה שלא אכפת לי מהחיים. יש בזה הרבה דברים. מה אתה מרגיש, שלילי או חיובי?

תלמיד: שלילי.

זאת אומרת היית עכשיו רוצה לגמור עם החיים.

תלמיד: כן.

לגמרי.

תלמיד: לגמרי, לוותר על הכול, כולל הרוחניות.

כן, זה ברור. ללחוץ על הכפתור ושלום.

תלמיד: מאה אחוז.

מצוין, אז מה הבעיה?

תלמיד: אני מנסה לקשור את זה לכאן. האם מצב כזה נחשב לריקנות?

זו גם ריקנות, אבל ריקנות לא מטרתית.

תלמיד: מה אני עושה במצב כזה?

אתה רוצה להעביר את כל צורות הריקנות לריקנות אמיתית, נכונה, מטרתית.

שאלה: מהי ריקנות מטרתית?

שאם הבורא לא ממלא אותה אז באמת טוב לי מותי מחיי, אבל יותר טוב שאני ארצה שהבורא ימלא אותה, את הריקנות.

שאלה: אבל האם זה לא רצון אגואיסטי שאני פשוט רוצה שימלא אותי, שייתן לי?

לא, לא. גם זה טוב, כן. כתוב שהבורא עשה ש"ייראו מלפניו".

שאלה: איך אני נותן לחברים דוגמה שאני עובד "למעלה מהדעת", בלי קשר למצב בו אני נמצא?

בכך שלמרות שאתה עובר כל מיני מצבים, ובדרך כלל הם מרגישים את המצבים האלו שלך, פחות או יותר, אז אתה מראה להם שאתה ממשיך בדרך למרות הכל. אין דבר כזה שאתה לא מגיע לשיעור, שאתה לא ממלא את התפקיד שלך בקבוצה, שאתה לא מעורר אותם בכל מיני מצבים קשים. אתה נותן להם דוגמה.

שאלה: איך אנחנו יכולים לארגן את הלימוד ואת העבודה בעשירייה באופן שכאשר נוצר מצב של ריקנות, נוכל למלא אותו ברוממות מלמעלה?

קודם כל צריכים להבין היטב שגם הריקנות מגיעה מהבורא. אין מצב שמתחיל מהאדם, אלא הכול מתחיל מהבורא, הוא תמיד הראשון. ולכן אם אני מרגיש ריקנות, אז הבורא שולח לי את הריקנות כדי שאני אמלא אותה בהערכה אליו, בגדלות שלו, ביראה, באמונה, בכל מיני רגשות כאלה. אני אומר בכוונה כמה דוגמאות, כדי שתראו באיזה רגשות אתם יכולים למלא אותו, אבל לא להשאיר אותו סתם מקום ריק. לכן בכל רגע כשאנחנו נמצאים בחיים, צריכים להשתדל למלא את החיים שלנו בהרגשת המילוי כלפי הבורא.

שאלה: האם הבורא שולח לנו את הריקנות הזאת כדי שאנחנו נגיע לאמונה, למצב שהסתר זה כמו פנים?

כן, בדיוק. שאנחנו נמלא את המקום הזה עם האמונה, כך גם כתוב במאמר.

שאלה: הזכרת שאחת הדרכים למלא את הריקנות זה לתת דוגמה לחברים. איך לתת את הדוגמה הזו בצורה נכונה כך שמצד אחד הם ירגישו שאנחנו נמצאים בריקנות, אבל מצד אחר הם גם ירגישו את הגדלות?

להשתדל להעביר להם את שני המצבים הללו. שמצד אחד יכול להיות שאני ריק ומיואש, ועוד מיני רגשות כאלה, ומצד אחר להראות להם שאני מתגבר ושאני מלא בכוח האמונה התקווה ואפילו בשמחה, ושני המצבים הללו נמצאים אצלי, נמצאים בי.

שאלה: כשאנחנו מרגישים את גדלות הבורא אנחנו מרגישים סיפוק, שעשוי לגרום לנו לעצלות בעבודה. איך אנחנו מוצאים את הרצון, את הכוחות, להמשיך לעבוד גם כשאנחנו מרגישים מילוי או רוממות מהבורא?

אנחנו צריכים להודות לבורא שנותן לנו התעוררות. כמו שכתוב "צריך אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה". זה לא חשוב איך הוא מרגיש, אלא איך הוא יכול לראות את הדבר הזה כמטרתי, על זה הוא מודה לבורא. כך שמבחינתו זה לא חשוב איך הוא מרגיש, אם טוב או רע, מיואש, בחוסר אונים, או מלא תקווה, בשמחה בהתרוממות הרוח. במידה והוא יודע שזה מגיע מהבורא ובצורה כזאת הבורא מוביל אותו, כמו גדול שאוחז ביד הקטן ומושך אותו אחריו, כך אנחנו צריכים לשמוח בזה שאנחנו נמצאים בטיפול הבורא.

שאלה: הבנתי שאין אפשרות למדוד את הריקנות, אלא רק להרגיש אותה. האם זה באמת כך שאי אפשר למדוד אותה, והאם יכולים להרגיש מילוי. האם תוכל בבקשה להסביר?

למדוד לא ניתן, זה קשה. זה לא לעכשיו, זה במדרגות יותר עליונות שם אנחנו נמדוד את הריקנות הזאת בעביות שורש א' ב' ג' ד', במסך, אור חוזר וכן הלאה, אבל עכשיו זה בלתי אפשרי, אלא רק להרגיש את הריקנות ולהשוות עם מה היה קודם. זה לא לנו עדיין מה יהיה אחר כך. כמו שאפשר לראות ילד קטן שבוכה ובוכה ואחר כך הוא צוחק וצוחק, וחוזר חלילה, ככה זה אצלם, ללא מדידה וללא השוואה. כך אנחנו בינתיים, ולכן צריכים להגיב לפי שאנחנו מבינים ומרגישים.

שאלה: השלב הזה שאנחנו אומרים "אין עוד מלבדו" ומשלימים עם כך שהבורא הוא ששולח את כל המצבים וכל המחשבות, הוא שלב שאנחנו כבר מנוסים בו, ויש בו משהו מאוד נוח בזה ש"הכול מהבורא", אבל איך מעמיקים את הקשר עם הבורא, איך מחזקים אותו, איך מוסיפים לו אינטנסיביות?

אנחנו צריכים לחבר לכל הרגשה שלנו גם את התשובה הרגשית שהיא נניח, שמחה, זה מה שאנחנו צריכים לעשות. אם הרגשתי קודם לכן ריקנות ואחר כך נקשרתי לבורא, והחלטתי, ואני הולך אחריו ומעלה את דמותו ואת האמונה בו לפני, ככוח מוביל, שמוליך אותי, אז כך אני מרגיש. כך אני מחליף את המצב שלי מייאוש לשמחה.

שאלה: אז החלפתי את המצב מייאוש לשמחה, וזה ממתיק לי את ההרגשה שהבורא מעורב בעניין שלי, ושזה מטרתי והוא אפילו חושב עלי וגורם לי לכל המצבים. אבל איך ממקום זה אני מעמיקה את הקשר, איך אני פותחת את זה לעבודה יותר משותפת, להתמסר אליו יותר?

רק על ידי חיבור עם החברים, שאת רוצה לחלוק איתם את ההרגשה הזאת, את המדרגה הזאת, ואז תראי באיזו מידה הבורא מחליף לך את המצבים שוב ושוב. המימוש חייב להיות כשאת מתחברת עם החברים ומגיעה לחיבור יתר כל פעם, למצב של חיבור חדש שוב ושוב. זה נקרא שאת מסיימת כל מצב בצורה נכונה.

שאלה: ואם אני נמצאת במצב שלא קשור לעשירייה, אם אני נוסעת בכביש ויש לי פנצ'ר בגלגל, אז אני חושבת על הבורא וחושבת שהוא שלח לי את המצב, אבל איך אני מקשרת את זה לעשירייה, לחיבור?

לא שוכחת שאת נמצאת עם העשירייה בחיבור, ויחד עם זה מתקנת את הפנצ'ר.

שאלה: האם זה נעשה רק באופן פנימי, במחשבה, מעלה את העשירייה בדמיון שלי?

כן, מה צריכים עוד. וחוץ מזה את מתפקדת כמו שנדרש בחיים הגשמיים.

שאלה: אם כך, הכול תלוי ביחס של האדם. בהתחלה הוא מרגיש בתוכו ריקנות, אחר כך הוא מרגיש שבאופן הזה הבורא מגלה לו שהוא ריק בגלל היחס שלו אליו, וזה הופך לדלק לעבודה. פתאום הריקנות הפנימית הופכת להיות דלק לעבודה ביחס אליו, האם זה כך?

בינתיים זה כך, כן.

שאלה: ומה הלאה?

נדבר על כך בהמשך.

שאלה: אם יש לנו כבר יראה כלפי חברים, האם זה אומר שכבר קיבלנו מהבורא את תכונת השפעה?

תמשיכו הלאה ותראו. את צריכה עוד לגלות מה זה אמונה.

שאלה: האם הריקנות מורגשת כסבל כי אין לנו כוחות לעשות משהו?

נגיד שכך.

שאלה: הריקנות הזאת התגלתה בי כלפי העשירייה, אני מרגישה חוסר חיבור, ועל חברה אחרת זה משפיע אחרת, היא מרגישה אחרת. לדוגמה, יש חברה שנכנסה לעשירייה והיא לא משתתפת בשיחות, במפגשים. יש חברה שלא יכולה, יש לה הרבה ילדים, יש לה עבודה. אני מרגישה התמלאות רק כשאנחנו כולנו ביחד, ואם הן לא נמצאות, אז מה עושים הלאה?

תעבדי ככל שאת יכולה ותתפללי עבורן, שהבורא יסדר אותן.

שאלה: האם אפשר להגיד שככל שהקשר שלנו עם הבורא חזק יותר, כך קל לנו יותר להתגבר על ריקנות?

דווקא כך. ככל שיש לכם קשר עם הבורא, אז יהיה לכם קל יותר לעבור את המקומות הריקניים.

שאלה: כתוב שהבורא לא סובל ריקנות, אז כשאנחנו מגלים ריקנות בכל מיני דרגות, ברגע שמגלים את הריקנות יחד היא מיד מתמלאת, רק צריך לפתוח אותה.

כן, נכון מאוד.

שאלה: אם אנחנו יודעים שהכול מגיע מהבורא ואנחנו נמצאים בידיו, האם הפחדים שלנו נעלמים, או שהפחדים והחששות יישארו תמיד?

אנחנו נלמד איך לעבוד איתם כדי להתקדם לבורא ובכלל בדרך הרוחנית. אנחנו לא נזלזל באף רגע ובאף מצב, אלא נשתמש ככל האפשר בכל רגע ובכל מצב כדי להגיע לדבקות בו.

שאלה: מה לעשות במקרים שמתגלה הרגשה קשה של ריקנות? אני מבינה בשכל מה לעשות אבל כאילו נתקעת רגשית.

חייבים להתקשר לחברות ויחד איתן להגיע לחיבור, ובחיבור שאתן מייצבות כך להמשיך לעלות לבורא, ואז הוא יעזור לכן.

שאלה: האם אפשר לתאר את הריקנות הזאת כמו ילד שהמשחקים כבר לא מתאימים לו והוא רוצה יותר?

לא. אל תדאג, מתי שתעבור את כל השלב של הריקנות תבין מה צריך להיות הלאה, זה יבוא אליך בצורת קודם ונמשך.

תלמיד: התכוונתי שזו הזמנה לעשות יותר.

תן לבורא לעשות מה שצריך. תתגבר על הריקנות בינתיים, תתגבר על אותם המצבים שהוא מזמין לך.

שאלה: לא חשוב מה קורה בעשירייה, אם אני מטריד את האחרים או עושה דברים לא כמו שצריך, אני צריך להבין שהכול מגיע מהבורא ולהתפלל ולבקש מהבורא שיתקן את זה וייתן לנו יתר חיבור.

קודם כל אני צריך להבין שבאמת הכול מגיע מהבורא, ולכן מה שמגיע אלי דרך החברים זה גם מגיע מהבורא. ואתה אומר שני דברים סותרים. כל מה שמגיע מגיע מהבורא, נקודה. ואיך אני מגיב על זה? בפנייה שלי לבורא.

תלמיד: השאלה שלי, האם יש משהו שאני רואה שקורה בעשירייה שאני יכול להגיד "זה לא צריך לקרות", או שכל מה שקורה בעשירייה זה בסדר ואני צריך רק להתמקד ולהתפלל עבור חיבור.

השיטה השנייה היא נכונה. לגרום לחיבור, להתפלל עבור החיבור, ולבקש מהבורא להוביל את כל העשירייה למטרה.

תלמיד: לא משנה מה קורה בעשירייה.

לא משנה.

שאלה: מה הקשר בין המושג "ריקנות" שמדובר במאמר עם המושג "שהנברא נברא משום דבר"? למה הבורא המציא את הריקנות לקראת מטרת הבריאה?

הבורא בורא ריקנות כדי שנמלא אותה בכל האמונה.

שאלה: לא ברור לי מה הכוונה במילה ריקנות. אני יודעת מה זה כובד, חוסר כוח, חוסר חשק, אני יודעת מה זה מצבים של האגו, אבל מה זה להרגיש ריקנות?

חוסר אמונה, חוסר הרגשת גדלות הבורא שהוא ממלא את הכול.

שאלה: האם המצב של ריקנות הוא תנאי הכרחי להתעוררות רוחנית כדי להשיג את דרגת הבורא? האם זה משהו שמוטמע בתוך הבריאה?

כן. זה חייב להופיע, ולא פעם אחת.

שאלה: האם בשלבים המוקדמים בדרך אנחנו לא מצליחים לזהות את הריקנות? ואם כן, האם אנחנו צריכים אפילו בצורה מלאכותית לנסות לזהות אותה כדי להיות מסוגלים להתמודד איתה?

כן, מה שאנחנו מרגישים. אנחנו צריכים לקבל שכל הרגשת הריקנות מופיעה מחוסר אמונה, מחוסר כוח השפעה מצידנו.

שאלה: מדוע אמונה מעל הדעת פותרת את עניין החסרונות? מהו הכוח הפנימי שיש באמונה מעל הדעת?

הכוח הפנימי באמונה למעלה מהדעת הוא כוח השפעה שממלא את כל הרצונות שמתגלים מהבורא ומופיעים ומורגשים בנו, ואז אנחנו לא דורשים כלום חוץ מלהרגיש איך אור האמונה ממלא את כל החסרונות והרצונות.

שאלה: אם חוסר גדלות הבורא הוא ריקנות, אז האם כשיש לי טענות, אי הסכמה איתו, זאת גם ריקנות או משהו אחר?

זה לא חשוב, אנחנו צריכים להרגיש שאין לנו סבלנות, כוח סבל, לסבול את הריקנות, ואז אנחנו מחפשים איך אנחנו יכולים למלאות את הריקנות עם כוח האמונה.

תחשבו על זה ותראו איך זה עובד.

שאלה: אם הריקנות כוללת את הכול והיא נמצאת בכל מקום אבל אין עוד מלבדו, אז איך מיישבים ביניהם, האם זו אשליה?

אתם צריכים להתחיל לעבוד, ואז יהיה לנו עם מי לדבר.

שאלה: הבורא לא סובל ריקנות. האם הטבע האגואיסטי הוא ריקנות מכוונת?

כן, יפה אמרת.

שאלה: כשאני נמצא בריקנות ומחייב את עצמי להרגיש שההסתרה היא כמו פנים, האם הבורא ייתן לי יותר כוח באמונה?

אנחנו נגלה אחר כך שמה שהייתה הסתרה נעשתה לפנים.

תלמידה: האם הריקנות עוזרת להגדיל את הרצון העז לגלות את הבורא?

כן, ודאי, דווקא בריקנות אנחנו מגלים את הבורא.

שאלה: כשאני מנסה להתחבר לחברות יש לי התרשמויות, אני לא רוצה להקשיב להן, אין לי סבלנות, לעיתים אני מתעלמת מהן ואני לא מכבדת אותן, אני חושבת שאני הכי מוצלחת, ואני ממש חסרת יחס חיובי אליהן. אני מוצאת את עצמי במצבים שאני רוצה לאהוב אותן, אבל יש לי את כל התכונות האלה שעוצרות אותי מלאהוב אותן ואני צריכה את עזרתו של הבורא. האם זו ריקנות?

בינתיים כן.

שאלה: כשאנחנו מתבוננים במציאות, אז יש הרבה מאוד חלקים שבורים שנראה שהם מנסים ליצור קשר זה עם זה. זה גורם לנו לחוסר סיפוק ולכאב.

אמת, כך אנחנו לומדים בשבירת הכלים. היה כלי שלם שנשבר להרבה מאוד חתיכות ועל ידי העבודה שלנו עלינו לאחד אותם.

תלמיד: האם זה נכון לבקש מהבורא שהוא יגלה את אהבתו אלי דרך כל החלקים השבורים האלה? האם זה נכון לרצות להרגיש את האהבה שלו, את הרחמים שלו ואת הדאגה שלו?

כן, תבקש.

שאלה: כשנמצאים במצבים קשים, עושים כל מה שצריך, "תן לרופא לרפא", ומקבלים את המצב בהכנעה, אבל הקושי ממשיך ולא מוצאים כל כך כוחות. האם זה אומר שלא עושים עבודת הכנעה נכונה?

נכון, לא עושים עבודת הכנעה נכונה. כי לא מספיק לך להגיע להכנעה אלא את רוצה על ידה להשיג איזו גדלות, ולכן זה לא מתקיים. את צריכה להיות מרוצה מזה שנותנים לך כוח הכנעה ואת יכולה להכניע את עצמך ולא לדרוש יותר.

שאלה: האם הרגשת הריקנות שלי קשורה להרגשת הריקנות של חברה בקבוצה?

לא, זה יכול להיות ללא שום קשר.

שאלה: אנחנו לומדים שאין ריקנות, יש רק אותנו ואת הבורא, והריקנות מתגלה כנראה לפי מידת העבודה שלנו - ככל שאנחנו יותר מתחברים, כך יותר מתגלה לנו הריקנות שעליה אנחנו צריכים להתגבר.

כמובן, כך צריך להיות עד גמר התיקון. ובסוף, לפני גמר התיקון, לפני הזיווג האחרון, התיקון האחרון, תרגישו כמה באמת הריקנות גדולה.

שאלה: אני נכנעתי אבל אני לא יכול להשלים עם זה שהחברים שלי רוצים להנות את הבורא והם לא מצליחים לעשות זאת. איך אני משכנע את הבורא בכנס הקרוב שזה יקרה?

עוד נדבר על כל זה וזו עשויה להיות שיחה לא קצרה. אתם תוכלו לבצע זאת רק דרך קשר עם חברים ופנייה לבורא. אנחנו כעיקרון קוראים מאמרים ואחר כך שואלים, אבל אולי במקום זה כדאי לפנות לבורא ולנסות לקבל תשובות ממנו ולא ממני. תנסו לעשות זאת יותר, תרשמו את השאלות שלכם ותפנו איתן לבורא. תשאירו את השאלות ואחר כך נברר אם קיבלתם תשובה או לא.

שאלה: מה הסימן שהריקנות מתמלאת ברוממות ולא בגאווה?

אם אנחנו עובדים נכון עם הריקנות, אז היא מתמלאת בכוח אמונה ובכוח השפעה. כי אני מרגיש שאני ריק, ממה אני ריק? מזה שאני רוצה להתקדם, להתחבר, אז חסר לי כוח השפעה, כוח אמונה, ואת זה אני מבקש.

תלמיד: מה עושים הלאה לאחר שמילאתי זאת באמונה?

על זה כתוב "אפילו ריקנין שבך מלאים מצוות כרימון".² דווקא הריקנים דורשים שיהיה להם כוח השפעה והם ממלאים את עצמם בו. כשהם משתמשים בכל כוח ההשפעה שהם מקבלים מלמעלה, זה נקרא שהם עושים מצווה.

שאלה: מה ההבדל בין מצב לא לשמה לבין שמים לארץ?

לא לשמה זה לא לכיוון הבורא, לא לשם חיבור, השפעה ותיקון הכלים. ארץ זה בדרך כלל רצון לקבל ושמים זה רצון להשפיע.

(סוף השיעור)

---

1. ידעתי כי כל אשר יעשה האלהים הוא יהיה לעולם עליו אין להוסיף וממנו אין לגרע והאלהים עשה שיראו מלפניו (קהחצ ג', י"ד)↩

2. סנהדרין, ל"ז ע"א↩