שיעור בוקר 11.07.2023 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

חורבן כהזדמנות לתיקון - קטעים נבחרים מן המקורות

קריין: חורבן כהזדמנות לתיקון – קטעים נבחרים מן המקורות, מקטע מס' 3.

קטע שלישי, אומר רב"ש:

ענין שבירת הכלים

"ענין שבירת הכלים. שהיה התערבות הרצון לקבל לעצמו בקדושה, שמסיבה זו הכלים נשברו. והיה גם ענין חטא של עץ הדעת, שזה גרם, שניצוצין קדושים נפלו לתוך הקליפות. נמצא, ששבירת הכלים וחטא של עץ הדעת גרמו בזה, שהנבראים הבאים אחרי זה, שהרצון לקבל, מקבל חיותו מאבי"ע דקליפה."

(הרב"ש. מאמר 13 "מהו שעל ידי יחוד קוב"ה ושכינתה כל העוונות מתכפרים" 1990)

שאלה: האם שבירת הכלים שהייתה בבריאה לא הספיקה כדי להביא את הנבראים לתיקון? היה חייב להיות חורבן ותוספת מלאכה של בני אדם?

כן. הנברא בנוי בצורה כזאת שהוא צריך קודם כל להיות ברצון הפוך מהבורא, ומתוך הרצון ההפוך הוא צריך להשתדל בכוחותיו, עם קבוצה כמו שאנחנו לומדים, להתחיל לקבל כוח עליון שיהפוך אותו מרצון לקבל לרצון להשפיע. עליו לעבור את כל המדרגות האלו של הנברא המתפתח ומדמה עצמו יותר ויותר לכוח עליון. זו בעצם העבודה שלנו וזה התהליך שאנחנו צריכים לעבור, עד שאנחנו מגיעים להידמות לבורא לגמרי, שזה גמר התיקון של האדם.

זו העבודה שלנו, אלו החיים שלנו, זה הגורל שלנו בתהליך הרוחני שאנחנו צריכים לעבור.

תלמיד: אותו חורבן שהיה לפני למעלה מאלפיים שנה נמשך עד היום, הנברא כביכול לא מצליח להתעורר, ולכן נותנים לו עוד ועוד מצבים כדי שכן יתעורר, כי החורבן נמשך.

כן. הנבראים שעברו חורבן ומרגישים לא טוב, משתדלים לצאת איכשהו מהרע שהם מרגישים וזו תחילת העבודה שלהם. אחר כך במשך העבודה הם מתחילים להרגיש, להבין שהעבודה היא לא כדי לצאת מהרע שנדמה להם, אלא כדי להידמות לכוח ההשפעה, לבורא. ואז חלק קטן מהנבראים מתארגן לקבוצה, לחברה, לסביבה כזאת שעוזרת להם להיות בעל מנת להשפיע אחד כלפי האחר, מה שנקרא "מאהבת הבריות לאהבת ה'".

כך הם מגיעים לצורת ההשפעה. החלק הראשון של העבודה שלהם הוא בהשפעה הדדית זה לזה ואחר כך חלק השני הוא שהם כבר מגיעים מהשפעה לעצמם להשפעה לבורא. זו הדרך שצריכה לעבור כל האנושות. אנחנו כביכול הראשונים שעושים את העבודה הזאת, זאת אומרת, על ידי הכרת המשבר שבנו, אנחנו יוצאים מדרגת בהמה שחושבת רק על עצמה ומתפתחת רק בזה שמספקת לעצמה צרכים גשמיים וגופניים, לדרגה של על מנת להשפיע. זאת אומרת ההתפתחות האמיתית היא לא להתפתח כבהמה שמרגישה נוח וטוב, אלא שמתפתח בה האדם, כמו שכתוב "אדם ובהמה תושיע ה'". בתהליך הזה אנחנו נמצאים, אנחנו מתחילים בהתפתחות האדם בתוך הבהמה.

תלמיד: אז כל ההוויה של העולם הזה נמצאת תחת החסדים אפשר להגיד, ממש שומרים עלינו כדי לעורר בכל פעם, בכל הזדמנות את הבחירה החופשית מצד האדם.

כן, ודאי.

שאלה: מה הצורך שהיה בחטא עץ הדעת?

הצורך בחטא עץ הדעת הוא שכלים דקבלה שבאדם יקבלו ניצוצי השפעה כך שיוכלו אחר כך להתפתח בהם. אז בתוך הבהמה שנולדנו כבר מתחילה להיות פה ושם בכמה מהבהמות הרגשת האדם, מתחיל צורך להיות אדם. והכול נעשה על ידי השבירה, שכלים דהשפעה נכנסו לכלים דקבלה, ואז הבהמות האלה יכולות לכבד את חלק האדם שמתעורר בהן, לגדל אותו ולהפוך את עצמן מבהמה לאדם, כמו שכתוב, "אדם ובהמה תושיע ה'".

הבורא עוזר להם על ידי הכוחות האלו, גם הבהמה וגם האדם מתפתחים יחד, ובמי שצריך להתפתח יש יצר בהמי, יצר הרע גדול יותר, וזו ההתפתחות במשך ההיסטוריה.

תלמיד: בעבודת האדם יש התעוררות מלמטה שאנחנו צריכים לתת, ונשמע שיש לאדם שתי מדרגות שהוא צריך לעבוד בהן על מנת להגיע לתיקון השלם.

נכון.

תלמיד: מה העבודה הראשונה שאדם צריך לעשות כדי שאחר כך הוא יוכל לעבוד בעבודה האמיתית, שהיא התיקון של השבירה?

העבודה היא כל הזמן לעורר ולגדל את הרצון להשפיע שבנו, ועד שאנחנו מגלים שזו התכלית אנחנו מתפתחים כבהמה. זאת אומרת גם הבהמה כל הזמן מרגישה את עצמה לא בנוח, כי גם היא לא מקבלת את מה שהיא צריכה אלא בצורה, במידה מאוד מוגבלת, כך שהיא לא מרוצה מצבה. אבל דווקא בזה שהיא לא מרוצה ממצבה היא מתקדמת לרכוש את דרגת האדם.

כך אנחנו מתפתחים בשלב הראשון ואחר כך בשלבים הבאים אנחנו כבר מתחילים לרכוש דרך הקבוצה יכולת להשפיע. קודם כל בזה שכל אחד יוצא קצת מעצמו לקשר חברתי בתוך קבוצה מוגבלת, עשירייה נגיד, על זה רב"ש כתב הרבה מאמרים, וכשאנחנו מגיעים כבר למצב שאנחנו מבינים שהמטרה שלנו היא לצאת מדרגת הבהמה לדרגת האדם, "אדם" מהמילה דומה לבורא, אז אנחנו רוכשים לאט לאט את תכונות הבורא, את תכונות ההשפעה. התהליך מתחיל בחברה, "מאהבת הבריות לאהבת ה'", ואז עוברים מהשלב הראשון הזה של אהבת הבריות, לשלב השני שהוא אהבת הבורא.

הכול תלוי בכוונה, ברצון, בתפילה, במימוש בקבוצה.

תלמיד: ככל שהאדם מתקדם בלימוד כך הוא מרגיש יותר ויותר בהמה. מה על האדם לעשות כדי שתתהפך בו ההרגשה הזאת של הבהמתיות וכמה הוא שפל, לכך שיהיה לו איזה ניצוץ קטן שמראה לו "הנה, אני בדרך הנכונה".

כבר יש לו הניצוץ הזה, כי אחרת הוא לא היה מרגיש שהוא מתפתח והוא צריך משהו. בלי ניצוץ של האדם שבנו, לא היינו מרגישים שאנחנו צריכים לעשות משהו עם עצמנו, לעלות ולהידמות לבורא.

תלמיד: אם האדם מרגיש יותר ויותר כבהמה זה סימן שהוא מתקדם בדרך, שהוא הולך בדרך הנכונה?

כן, הדברים השליליים שהוא מגלה על עצמו דוחפים אותו להתקדמות, הוא לא יכול לסבול את המצב הזה, ולאט לאט זה מתגלה. ככל שהחברה הקטנה, העשירייה מכוונת לתיקונים, להיות דומה לצורת האדם, שזו צורה רוחנית שעשרה מתחברים כאחד, כך כל אחד ואחד מהם שנכלל מהאחר ועוזר לו, הופך להיות חלק מהמבנה של אדם. עשירייה שנמצאת כולה בהשפעה הדדית כבר נקראת "אדם", ולפני כן היא נקראת "בהמה".

שאלה: איזה קשר יש בין שבירת הכלים לבין חטא עץ הדעת?

אפשר להגיד שזה אותו דבר. בשבירת הכלים יש לנו הרבה שבירות כשנופלים מדרגת הבורא לדרגת הנברא הנבזית, ומזה אנחנו כוללים את כל הרשימות, שעל פניהן אנחנו צריכים לעלות מדרגת הבהמה לדרגת האדם. על זה כתוב, "אדם ובהמה תושיע ה'".

שאלה: לפי הקטע נשמע שהיו נבראים לפני שבירת הכלים. האם היו בני אדם בלי רצון לקבל על מנת לקבל לפני שבירת הכלים?

בלי רצון לקבל על מנת לקבל אין בריאה - "בר" מבורא. מזה שהייתה שבירת הכלים והכלים האלה רוצים לעלות למעלה מהמצב שלהם, מזה בעצם מתחילה הבריאה ותיקונה.

שאלה: מה זה אבי"ע דקליפה?

יש עולמות, בוא נגיד מצבים, שנקראים עולמות שעל פניהם אנחנו צריכים לגדול. יש שתי סוגי מערכות שמנהלות אותנו, אבי"ע דטומאה ואבי"ע דקדושה, ובין שתיהן אנחנו מתפתחים, פעם מזו ופעם מזו. אנחנו מקבלים כוחות, תכונות מאבי"ע דקליפה, מתקנים אותם ועוברים לאבי"ע דקדושה, וכך שמאל ימין, שמאל ימין, אנחנו מגלים את המדרגות האלה ועולים על פניהן.

שאלה: איך בונים את הכלי מחדש?

אנחנו תוצאות מהשבירה, יש בנו את כל הרשימות. על ידי המאור המחזיר למוטב שמאיר עלינו אנחנו מרגישים את עצמנו במצב הנוכחי ולעומתו במצב הבא, ברשימות הבאות, ואז אנחנו עושים מאמצים בחיבור בינינו כדי להעלות את עצמנו ממדרגה למדרגה.

שאלה: מה ההבדל בין השבירה לירידה לגלות?

השבירה היא שהיו כבר מסכים, כלים על מנת להשפיע והם נשברו והפכו לעל מנת לקבל. לכן אנחנו צריכים לעבור את כל המצבים האלו, בעצם אנחנו כבר עברנו, אנחנו כבר אחרי השבירה, אנחנו רק צריכים לגלות את המצבים השבורים ולתקן אותם למצבים מתוקנים. ואז יהיו לנו כוחות, רצונות על מנת להשפיע, שזה יקבע כבר את הדרגה הרוחנית שלנו. ובהתאם לדרגות הרוחניות, לפי חוק השתוות הצורה אנחנו נתקדם, נתקרב לבורא ונתחיל להכיר אותו, להתקשר אליו ולעבוד עימו.

שאלה: איך הופכים את הקללות לברכות? מה התהליך?

התהליך הוא שאנחנו על ידי זה שנמצאים בחברה, צריכים קודם כל להגיע לאהבת הבריות, ומאהבת הבריות לאהבת ה', לאהבת הבורא. אז אנחנו מגלים את עצמנו שקיימים בעשירייה ושנמצאים בין כמה חברים, אז אנחנו יחד איתם קובעים מה שהמקובלים ממליצים לנו לקיים, שזה חיבור, התקרבות, השפעה הדדית וכן הלאה. עד שאנחנו מתחילים להרגיש את העלייה שלנו ממדרגה למדרגה בתכונות ההשפעה לתכונות האהבה. ובזה אנחנו מרגישים את הבורא, מגלים אותו וכך מתקדמים עד גמר התיקון.

אלה מדרגות, מצבים של השתוות הצורה עם הבורא.

שאלה: האם ניתן לרכך את גילוי עוצמת השבירה או שהוא חייב להתרחש בשביל התיקון? כי יש המון דאגה ממה שקורה.

אנחנו כבר שבורים ונמצאים בתוך השבירה והשבירה מתגלה בהתאם לכוחותינו. ככול שאנחנו מחוברים, זאת אומרת, אנחנו מוכנים לקבל את הרשימות של השבירה ולתקן אותן למצבים של תיקון. וכך כל פעם, פעם אחר פעם, מדרגה אחר מדרגות. כמו בסולם, לא שמאל ימין, שמאל ימין בכל מדרגה ומדרגה.

שאלה: מה ההבדל בין גילוי השבירה במחשבה וגילוי השבירה שמתרחש כתקלה במערכת הגשמית? האם יש אפשרות שכל השבירה תעבור רק בבירור של המחשבה?

בעצם כן, אם אנחנו מצליחים, מסוגלים לעשות את זה כך, בכוח המחשבה בלבד. על ידי התפילה, על ידי החיבור אנחנו יכולים לעבור את כל התיקונים וכך להיות מסודרים כבר בלהידמות לבורא. ואם אנחנו מאחרים, אם אנחנו לא מסוגלים בזמנו לתקן את עצמנו, אז פועלים עלינו כבר כוחות שליליים שמתגלים מהשבירה והם דוחפים אותנו ומקדמים אותנו בצורה אחרת, לא כל כך נעימה על ידי כל מיני צרות, בעיות. אבל בין כה וכה אנחנו נתקן את עצמנו, רק השאלה איך לקצר את הזמן.

שאלה: למה קודם כתוב שבירת הכלים ואחרי זה חטא עץ הדעת? האם זה לא אותם מושגים? או שזה כבר תחילת הגילוי שאנחנו בגלות?

כן, עץ הדעת זו כבר צורה מתקדמת של השבירה.

שאלה: האדם מגלה מצבים חיוביים כמו גם מצבים שליליים בדרך. התדירות של המצבים האלה והעוצמה שלהם היא מתגברת בצורה אינסופית, אבל נראה לי שהתוצאה היא תמיד אפס. איך אדם יכול לבדוק איפה הוא נמצא בתהליך הזה ובעוצמת התדירות של המצבים?

אנחנו עדיין לא יכולים. אתם יכולים לראות את זה אצל הילדים שלנו. שהם הולכים לבית הספר הם מבינים מה הם עושים? הם לא מבינים, הם לא מבינים באיזו מסגרת הם נמצאים, איזו מערכת מוכנה בשבילם ואת כול ההכנות עשו מלמעלה. ולאט לאט הם נכנסים יותר ויותר למערכת הזאת ועוברים משנה לשנה בלימודים שלהם בבית ספר, ואז הם מתחילים לעכל יותר איפה בכלל התהליך שלהם נמצא, ממה הוא כלול ולמה הם צריכים להגיע. כך אנחנו.

שאלה: איך נשמת אדם הראשון נולדה ונשברה?

זה לא שייך לנו כרגע.

שאלה: מצד אחד, כתוב שאנחנו על ידי התפילה ועל ידי החיבור בינינו אנחנו נתקן את השבירה ולא נצטרך לעבור דרך כל מיני אסונות וחורבנות. מצד שני, לפי האירועים גם בארץ וגם בעולם אנחנו רואים שהעניינים הולכים ומחמירים מיום ליום, בקצב מטורף. אז מה לא בסדר בעבודה שלנו? מה אנחנו לא עושים נכון?

אנחנו עדיין לא מסוגלים להיתקן לפי הקצב שיורדות עלינו הבחנות שליליות מלמעלה, ממדרגות עליונות. אנחנו לא מסוגלים להדביק את עצמנו בינינו ולבורא, לכן אנחנו כביכול מאחרים בתיקונים שלנו. והאיחורים הם כאלו שכדי להראות לנו איפה אנחנו נמצאים, אז אנחנו נמצאים במצבים של מחלות, מלחמות וכן הלאה.

כל זה כדי שהנבראים שנמצאים בדרגת בהמה יבינו שהם צריכים להתקדם והצרות האלה יביאו אותם ללידה רוחנית.

שאלה: מה הם סימנים של גאולה שיוצאים מהחורבן?

עד כמה שאנחנו מחוברים בינינו.

תלמיד: והאם אנחנו יכולים להשתמש בכתבים של המקובלים שהם כבר מדברים על זה שגמר התיקון מובטח ושכבר הכלי בעתיד בנוי כדי להאיץ את המצב הנוכחי?

אנחנו משתמשים בכתבים של המקובלים כדי להאיץ את התהליך, אבל יש עוד אפשרות להוסיף לזה קצב התיקון.

תלמיד: במה אפשר להוסיף את הקצב של התיקון?

בחיבור בינינו. בתפילה, בהשפעה הדדית.

תלמיד: אנחנו קוראים הרבה על כך שיש את המצב המושלם. איך אנחנו יכולים דווקא להשתמש במצב של השלמות העתידי כדי להעצים את החיבור בינינו ואת הקשר בינינו ואת הרצון להשפיע נחת רוח לבורא?

הכול תלוי בקצב החיבור. הכול תלוי גם עד כמה שאנחנו מתפללים.

אנחנו צריכים לראות לפנינו את המצב המתוקן ולהשתדל כל הזמן לקרב את עצמנו לזה.

"אנו צריכים להאמין, במה שאמרו לנו חז"ל, במה שאמרו, שכל התענוגים שנמצאים בתענוגים גשמיים, אינם אלא נהירו דקיק בערך התענוגים הנמצאים ברוחניות. כמו שכתוב בהסולם (הקדמת ספר הזוהר דף קע"ג) וזה לשונו, "והנה גם זה סוד שבירת הכלים, שהיתה קודם בריאת העולם. כי ע"י שבירת הכלים דקדושה ונפילתם לבי"ע דפרודא, נפלו עמהם ניצוצין קדישין לקליפות, שמהם באו עניני תענוגות ואהבות מכל המינים לרשותם של הקליפות, שהם מעבירים אותן לקבלת האדם ולהנאתו". נמצא לפי זה, כי עיקר התענוגים נמצאים בקדושה."

(הרב"ש. מאמר 7 "חשיבותה של תפילת רבים" 1986)

איך להסביר את זה? העתקה קטנה, הארה קטנה מהמצבים הרוחניים היא נמצאת בקליפות, היא מושכת, מעוררת את האנשים שנמצאים בקליפות, גם זו כבר דרגה, זה לא בהמה, אלה כבר בני אדם שנמצאים עדיין בקליפות ונמשכים לתענוגים בהמיים על מנת לקבל למיניהם, ואנחנו צריכים להשתדל לעלות לדרגה של קדושה, שאנחנו מכבדים ומתקרבים לתכונות שהם יהיו בהשפעה.

שאלה: למה הוא אומר ש"נמצא לפי זה, כי עיקר התענוגים נמצאים בקדושה"? מה הדבר הזה? הפוך. למה?

אני לא מבין את השאלה. ודאי שכל האור העליון נמצא בקדושה ורק ניצוצין קטנים נפלו לקליפות כדי להחיות אותם ולפתח אותם האנשים שנמצאים עדיין בקליפות.

תלמיד: כן, אבל מה הוא אומר, "שמהם באו עניני תענוגות ואהבות מכל המינים לרשותם של הקליפות, שהם מעבירים אותן לקבלת האדם ולהנאתו"." מה זה, הנאה לרצון לקבל, אז איך פתאום הוא אומר לי.

כן.

תלמיד: הוא אומר ש"עיקר התענוגים נמצאים בקדושה". איזה תענוגים נמצאים בקדושה?

בקדושה יש תענוגים אמתיים פי מיליארד יותר גדולים מאשר בקליפה. בקליפה יש רק נר דקיק שמושך את האנשים להיות בקליפה וכך הם מתפתחים. אחרי זה הם עוברים לפי בחירתם, על ידי השפעת הסביבה לקדושה, לעל מנת להשפיע.

תלמיד: האם התענוגים בעולם הגשמי דומים לתענוגים בעולם הרוחני, יש איזה קשר?

אין קשר. אבל בכל תענוג גשמי יש בכל זאת איזה ניצוץ עליון שאליו נמשכים. במשך ההיסטוריה כשאנחנו נמשכים לתענוגים גשמיים אנחנו מגלים עד כמה הם ריקים. ולאט לאט אנחנו עוזבים אותם מזה לזה, ומזה לזה, וזה גורם להתפתחות האנושית, להתפתחות האדם וכן הלאה. על ידי שאנחנו מבררים מה כדאי ומה כבר לא כדאי וכל ההתפתחות שלנו הגשמית היא גם כאיזו מדרגה מוקדמת להתפתחות הרוחנית.

תלמיד: לקראת סוף השיעור, יש בלגן במדינה ויש שבירה לא נורמלית. האם אפשר להשתמש בשיעור שלנו על מנת להשפיע באמת לשנות את המצב הקשה שלפנינו? זה הולך לקראת מלחמת אחים. זה לא יאומן מה שקורה במדינה. ממש פחד. אתה לא יכול להגיע לעבודה, אתה שומע את השנאה יוקדת מכל אחד ואחד במיוחד אצלנו. מה אתה אומר על המצב ואיך אתה חושב, אם בכלל אפשר לתקן את המצב הזה?

קודם כל אין מצב שאי אפשר לתקן כי סך הכול גמר תיקון כבר קיים ונמצא לפנינו. רק שאנחנו צריכים להשתפר ולהגיע להזדהות עמו, זה דבר אחד. דבר אחר, אני חושב שאנחנו לא צריכים להתערב בכל הדברים האלה, רק לדבר על אהבה בין בני אדם. ואז רק מתוך הגישה הזאת אנחנו נמשוך את המאור המחזיר למוטב.

תלמיד: אתה לא חושש מהידרדרות בעם שלנו?

יכול להיות שכן, אבל אנחנו מבינים שגם התדרדרות מביאה לתיקון.

תלמיד: הפחד הוא שיהיה מאוחר מדי?

מה זה מאוחר או לא מאוחר? אנחנו נמצאים כבר ברצון לקבל על מנת לקבל בצורה אגואיסטית מובהקת, ברורה שאי אפשר יותר כביכול, אבל אתה רואה שאפשר. מה שהיה לפני שנה ולפני שנתיים בקטן, היום אנחנו רואים שזה יכול להיות יותר.

תלמיד: אתה אומר שיש לנו סיכוי לצאת מזה.

אני בוטח בכוח העליון שהוא מעביר אותנו דרך כל הניסיונות ודרך כל המצבים, וודאי שאנחנו נצא מזה.

אם אנחנו רוצים להצליח אנחנו צריכים רק לעבוד על הקשר בינינו ולא חשוב שיש שנאה וכן הלאה. אנחנו עובדים על הקשר וצריכים לפזר את הידיעה הזאת בין כולם.

תלמיד: מקווה מאוד שהבורא יעזור לנו.

הבורא יעזור אם אנחנו נרצה שיעזור. ואם לא נרצה, אז סך הכול הפעולות שלו עלינו באות כדי לעורר אותנו לעזרתו, שזה כבר על ידי ייסורים.

שאלה: האם קדושה אלה כלים דקבלה מתוקנים?

בדרך כלל לא. אבל אנחנו מהכלים השבורים רוצים להקים כלים מתוקנים, אז אנחנו פונים לבורא ועל ידי התפילה הוא מרגיש את החיסרון שלנו ומתקן את הכלים.

תלמיד: האם כשמדברים על הכלים שנמצאים בקדושה אלה כלים בכוח, עוד לא כלים בפועל?

נכון.

שאלה: בטקסט שקראנו בקטע מס' 4 מדובר על השבירה שנפלה אל תוך עולמות הקליפות. האם הכלים השבורים שנפלו לתוך הקליפות, גם הם הגיעו מהקדושה?

כן. ודאי.

שאלה: איך אפשר להשתמש בתקופה הזאת של "בין המצרים", כדי להאיץ את התיקון בצורה המקסימלית ולא פשוט לחכות שזה יעבור, שיגיעו זמנים אחרים. איך דווקא להתחזק בתקופה הזאת?

אנחנו לא חייבים רק להמתין שהתקופה הזאת תעבור, אלא להתחבר בינינו, להתפלל ולבקש מהבורא. אנחנו לא צריכים לחכות לזמנים, למצבים אחרים. אנחנו צריכים להתחבר בינינו ולבקש מהבורא שיתקן את הקשר בינינו. כי כל התיקון הוא בסך הכול כדי שאנחנו נתחבר.

שאלה: יש הרגשה שיש צורך בכוח נשי על מנת לאזן את מה שקורה, לפחות במדינה. האם זה מספיק שנהיה בתפילה ,בעבודה הרוחנית שלנו בתוך העשירייה וב"בני ברוך", או שיש צורך לעשות גם איזו פעולה חיצונית, שקטה כמובן, תפילה, אבל שתיראה גם בחוץ?

אני חושב שאין כוח חוץ מ"בני ברוך" שמכוון את עצמו ואת האנושות, עד כמה שמסוגל בינתיים, לתיקונים. אנחנו צריכים להשתדל לתת את כל המרץ שלנו, את כל פנימיות הלב שלנו לתיקון דרך חיבור בינינו לחיבור העולם.

שאלה: אי אפשר שלא להתעלם מה שקורה בארץ והכול בא מהבורא כדי שנעשה את העבודה. במאמר שלמדנו בתחילת השיעור הוא כותב, "כל הירידות באות רק בשביל שנגיע לתפילה שלימה לעזרתו ית'." מהי "תפילה שלימה"?

"תפילה שלימה", כשכולנו נמצאים במטרה אחת. כולנו מרגישים את המצב, כל אחד בוודאי לפי הכלים שלו, וכולם מתפללים על המטרה האחת.

קריין: קטע חמישי. אומר הרב"ש.

"הנבראים, לאחר חטא אדם הראשון, נבחנים לכלים שבורים ומתים, היינו הכלים שלהם הם רק בקבלה עצמית, שנפרדו מהחיי החיים. רק יש בהם ניצוץ, שהוא מהרשימות דאור חוזר, שנשאר וירד להחיות הכלים, שיוכלו על ידו לקום לתחית המתים.

והניצוץ הזה הוא ניצוץ דקדושה, שהוא שיריים מהאור חוזר. וצריכים להעלות אותו, היינו לקבל אותו בעל מנת להשפיע, שזהו נקרא "העלאה", היינו עלית מ"ן. שעל ידי זה נעשה בחינת מסך ועביות, שיוצא על זה מילוי, שהאור חוזר ממלא את הכלים בשיעור שילביש את האורות (אור ישר)."  

(הרב"ש. 179. "עיבור- א'")

שאלה: כתוב "לקבל בעל מנת להשפיע, שזהו נקרא "העלאה", היינו, עלית מ"ן." זה נשמע גבוה מאוד. מה עושים עד המקום הגבוה הזה?

מבקשים להתקרב להשפעה, לחיבור.

תלמיד: זה כמו ילד קטן, איך הוא יכול לתאר, להתקרב למצב הזה? איך יהיה לו חיסרון אמתי אם זה כל כך מרוחק?

למה מרוחק? כפי שאתה מרגיש שאתה נמצא בשבירה, במידה זו אתה יכול לבקש על תיקון השבירה. ואיך אתה מגלה שבירה? תתחיל להתחבר עם החברים ותתחיל לגלות שאתה לא יכול להתקשר אליהם מלב ללב, בלב אחד ואז תהיה לך באמת הבחנה נכונה על מה לבקש תיקון.

שאלה: איך לקבל את הניצוץ הכללי המשותף לעל מנת להשפיע?

להשתדל להגיע לזה ולהיות ערים למצב הנוכחי האמתי שקיים ואז לגלות עד כמה אנחנו לא נמצאים עדיין במצב המתוקן. הרגשת המצב הזה, צריכה לעורר בנו תפילה, פניה לבורא לתיקון.

שאלה: לא לרצות לעצמי זה להבין שרק בכלים עליונים זה יכול להתקבל בעל מנת להשפיע?

ודאי. אנחנו צריכים לגלות רצונות, מסכים, רשימות ועל פניהם להתקרב למצבים מתוקנים.

קריין: קטע שישי, אומר בעל הסולם.

"ידוע, שע"י השבירה נפלו נצוצין דקדושה לבי"ע. ושם בבי"ע אין הם יכולים להתתקן. לכן צריכין להעלותם לאצילות. ועל ידי זה שעושים מצות ומעשים טובים בכוונה עמ"נ להשפיע נחת רוח ליוצרו ולא לעצמו, מתעלים הנצוצין הללו לאצילות."

(בעל הסולם. "שמעתי". פ"א. "ענין העלאת מ"ן")

אצילות כבר עושה זיווגים ושולחת את האורות לכלים שנמצאים בבי"ע כדי להעלות אותם ולצרף לאצילות.

שאלה: מה זה אומר שאנחנו מעלים את הניצוצות לאצילות, ואיך עושים את זה?

על ידי התפילה, על ידי בקשה, אנחנו מעלים את הכלים השבורים לאצילות ושם נכללים בכלים דאצילות, ומיתקנים.

תלמיד: אז אני צריך לבקש שדווקא הם יעלו לאצילות?

בטח.

תלמיד: שהכתובת אצילות תהיה בבקשה שלי?

אני מבקש להעלות את הכלים השבורים שלי לאצילות. אני לא יודע מה זה אצילות, הכתובת הזאת היא לא מורגשת בי, לא מוכרת לי, אבל ככה אני מבקש. ועל ידי הבקשות האלו, התפילות האלו, אני מעורר חיסרון בעליון, והעליון עושה כבר הכול. זה דומה לתינוק שבוכה, צועק, והאמא יודעת מה הוא צריך ומביאה לו מה שהוא צריך. אמנם שהוא לא מדבר על זה, רק מביע חיסרון כמה שהוא יכול. הוא בוכה וצורח שהוא צריך נגיד חלב, אבל האמא יודעת שהיא צריכה להביא את החלב ולחמם אותו ולהכין אותו בדיוק כמו שהוא צריך, ועליו רק לעורר בה חיסרון.

שאלה: מהם מעשים טובים ואיך אנחנו יכולים לעשות את אותם מעשים טובים שעליהם בעל הסולם מדבר?

מעשים טובים אלה מעשים של השפעה, שזה בעיקר מעשים של חיבור. שבהם אנחנו צריכים לתקן את עצמנו ככל שאנחנו מסוגלים להיות בקשר בינינו. ואז האור העליון משפיע עלינו, מחבר אותנו יחד, ולפי עוצמת החיבור שבינינו, אנחנו מרגישים את העלייה הרוחנית ומעלים את עצמנו מהעולם הזה לעולם העשייה, ומעשייה ליצירה ומיצירה לאצילות וככה עד אינסוף לתיקון מושלם.

שאלה: מערכת הקליפות קיימת בעולם האצילות או רק בעולמות בי"ע? מה זה קליפות של הספירות העליונות?

אנחנו עוד נלמד את זה. אני מאוד דואג לא למשוך אותכם למצבים, לחלקים שאנחנו עוד לא למדנו.

שאלה: האם הקשר, החיבור שלנו והתיקון שלנו זה בעצם עולם האצילות?

כן. אצילות זה מהמילה "אצלו". "אציל". כשאנחנו נכללים בבורא, המצב הזה נקרא "מצב האצילות".

שאלה: צריך להעלות את הרצונות לאצילות. כלומר, קודם משתמשים בשכל ואחרי זה הרגש מגיע?

יכול להיות שקודם אנחנו מפעילים הכול בכוח השכלי, ואחר כך משתדלים לחבר אליו כוח רגשי.

שאלה: אמרנו שפעולות החיבור בינינו מעלות את הניצוצות. כשאנחנו רוצים להתחבר בינינו איך זה מעלה לאצילות ומיתקן?

אנחנו מתפללים להיות יותר קרוב לבורא, ובחיבור שאנחנו משיגים, אנחנו יכולים לחבר את הכלים שלנו, ובאמצע ביניהם אנחנו נגלה את הבורא, כי דווקא בשביל זה היתה השבירה. וכשאנחנו מחברים את הכלים השבורים, אנחנו מגלים ביניהם משהו חדש שזה הבורא, ובצורה כזאת אנחנו מגלים אותו יותר ויותר, מרגישים את עצמנו נמצאים בהשתוות הצורה עימו, וכך עולים ומתקרבים יותר ויותר.

תלמיד: כשנעשה סוף סוף פעם אחת פעולה נכונה, ונגלה את הבורא בפעם הראשונה בקשר בינינו, זאת תהיה פעולה שממנה נמשיך לעלות, או שעוד פעם ניפול לקשר המקולקל בינינו ועוד פעם נעלה? איך זה עובד?

זה עובד גם כך וגם כך. ירידות עליות, ירידות עליות, זה מה שאנחנו עוברים עד שמתקנים את כל הכלים. אבל כל העבודה הזאת הופכת להיות עבודה נהדרת, כי על ידה, אנחנו מרגישים עד כמה שאנחנו רחוקים מהבורא ומיד מרגישים עד כמה אנחנו מתקרבים אליו, נכללים בו, "כיתרון אור מתוך החושך". אז קודם הרגשת חושך ואחר כך הרגשת האור.

שאלה: מה ההבדל בין אור חוזר לבין נקודות?

אור חוזר זה גם נקודות, ועל ידי האור החוזר, אנחנו יכולים להרגיש את עצמנו עד כמה אנחנו משתווים עם הבורא, עם האור הישר, ומכניסים לתוך האור הישר נקודות מתוך האור החוזר, ומגלים את החסרונות שלנו, הליקויים שבנו, וכך אנחנו מגלים את התיקונים שאנחנו צריכים לעבור.

שאלה: אם אין מקום ואין זמן, אז אנחנו מתוקנים בעיני הבורא?

בעיני הבורא אנחנו מתוקנים, אבל כלפינו אנחנו לא מתוקנים, לפי תפיסתנו לפי הרגשתנו ולכן הוא פועל עלינו. אפשר אולי להשוות את זה איך שאימא שמרגישה את התינוק. מצד אחד בשבילה הוא מושלם, לא יכול להיות שהוא צריך עוד משהו, ממש מלאך, מאידך, גם ברור לה ולכולם שהוא צריך עוד הרבה שלבי התפתחות.

שאלה: למה הקליפות מתות?

כי מה שהם מעוררים בנו זה הרגשת הניתוק מהבורא שנקרא "מיתה".

תלמיד: למה הקליפות מתוקות?

הקליפות מתוקות לרצון לקבל שלנו, ואנחנו רוצים לקבל אותו האור שיש לקליפה בעל מנת לקבל. וזו הבעיה, כי בפעולת השבירה האורות נפלו לתוך הכלים, אז עכשיו בזמן התיקון, הם משכו אותנו לעשות אותה הפעולה ולהרגיש את האור שבה, שזו בעצם עבירה ואור של קליפה. ואנחנו רוצים לתקן אותם אחרת, בעל מנת להשפיע. ולכן ישנה עבודה גדולה כדי להוציא את הקליפה מרשות הקדושה.

שאלה: אני לא זוכר שאי פעם הרגשתי כל כך הרבה דאגה למה שקורה פה במדינה, ממש דאגה קיומית והלב דופק חזק. לא מלחמות, לא טילים, לא כלום ועוד הזמן של "בין המצרים", ועם כל ההשלכות שכביכול אנחנו רואים שמתפשטות בעולם, יש ממש חרדה שאנחנו בדרך לקטסטרופה. ממש חורבן.

אז אני רק עולה בשביל להביע בקשה לחברים שלנו בכלי העולמי, שבתפילות שלהם יכללו את האחים והאחיות שלנו בארץ בישראל והייתי מאוד מודה אם הרב היה יכול לשתף אותנו גם בתפילה שלו.

אני לא יודע מה לענות לך, כי זה הכול מלחמת הבורא. אנחנו יכולים להתערבב בזה רק במידת החיבור שבין כולנו יחד, אבל לא יותר. "מה שלא עושה השכל, עושה הזמן". יכול להיות שיהיו מצבים עוד יותר גרועים, והרבה יותר גרועים, ואני מבין את הדאגה שלכם, אבל אין לנו מה לעשות, אלא רק חיבור בינינו. אני מאוד מצפה, שבכל זאת זה שבירה לצורך תיקון וירידה לצורך עלייה.

לא לשכוח שאנחנו נעשים ככוח אקטיבי בכל המציאות ואנחנו במצבנו צריכים לחשוב רק על החיבור. רק על החיבור. אז גם נגלה איך פעלו המקובלים במלחמות, בכל הבעיות, והיו עושים חיבור ביניהם.

אז שיהיה לכם כל טוב.

(סוף השיעור)