בכחול - עצות פרקטיות מרב.
*טעימות נבחרות משיעור בוקר 29.12.2021*

מצוות הקלדות וטעימות.

*שיעור מס' 1 - מתקרבים לבורא דרך רשת הקשר בינינו*

1. ככל שאני מתקשר ומתקרב לזולת, אני מתקרב למושג הבורא, בתוך עמי אנוכי יושבת. בדאגה כזאת ההדדית זה לזה אנחנו מתקרבים יותר ויותר למושג הבורא, בוא וראה. מתגלה לנו כוח הכללי בקשר בינינו ככל שאנחנו יכולים להעמיד את הקשר הזה ולבקש ממנו. הוא נמצא שם, טמון בינינו, אבל אנחנו צריכים לבקש שיתגלה. כך בדאגה כל אחד על האחרים, שלא יפלו מהסירה שלנו, שגם ישתתפו, אנחנו מתקרבים לתיקון הכללי, מזמינים בזה את כוח התיקון הכללי שנקרא אור מקיף, והוא מטפל בנו ומקרב אותנו.
   
   לכן העבודה שלנו נעשית יותר קלה ולא יותר קשה, כי אני צריך לדאוג לאחרים שיתקרבו לבורא, וע"י זה שאני נמצא ביניהם, גם אני מתקרב לבורא. הבורא הפוך מאיתנו, אנחנו לא רוצים להשתנות כדי להיות קרובים אליו, אבל כשאני דואג לחברים כאילו אני דואג מחוצץ לי, ע"י הפעולה הזאת מחוץ לי, אני מקרב גם את עצמי.

2. *ככל שאני דואג לחברים, דוחף אותם קדימה כדי לקרב אותם לבורא, אני פועל בזה לא בדיוק מהרצון להשפיע שלי, יש בזה גם משהו מהרצון לקבל המקולקל שלי, אבל ע"י זה אני גם מתקדם ומקרב אותי את עצמי לזה*. כמו שיושבים בסירה אני מעורר אותם להתקדם וכולם מתקדמים ואני איתם, אפילו שאני בעצמי, אם הייתי באותה הסירה, לא הייתי יכול לשנות את עצמי עד כד כך כדי לעשות אפילו צעד קטן לקראת הבורא.
   
   יש מערכות בקשר בינינו שבכל מיני צורות הקשר, כשאנחנו מעוררים זה את זה אפילו שאנחנו פועלים עדיין לבטח בצורה אגואיסטית, עוד לא יצאנו ללשמה, אבל בניית היחסים האלה בכל זאת מקרבת אותנו לבורא. זה שאני מעביר את המאמצים שלי דרך הסביבה, והסביבה היא לא אני אלא סביבה, לכן אני יכול כביכול ללחוץ עליהם, להעביר דרכם את פעולות ההשפעה. *מעצמי אני בעוצמה כזאת לא יכול לדרוש, אבל מפני שאנחנו יחד, אני מתקדם איתם*.

לכן שבירת אדם ראשון כוללת בתוכה הרבה מאוד הבחנות שמקלות עלינו ועושים את דרך התיקון שלנו יותר קלה. *ע"י זה שאני דוחף את האחרים קדימה לתיקון, עושה כל מה שאני יכול לעשות, אני בזה מתקן את עצמי. יוצא שאפילו בצורה אגואיסטית, כשאני דוחף אותם קדימה אבל אני נמצא בתוכם בהכרח, אנחנו נמצאים במערכת אחת, אז אני סוחב גם את עצמי איתם. כך ע"י החברים אני מתקן עצמי*. אחרת לא הייתי מתקן, לא היה לי כוח לעבוד נגד האגו שלי.

תראו כמה יש בשבירת הכלים כל מיני אמצעים, הזדמנויות שהבורא הכין לנו. אנחנו באמת יכולים להשתמש בזה, עדיין בצורה אגואיסטית הנוכחית שלנו, אבל לקדם אותנו לקראת תיקונים. גם התפילה, אני יכול להתפלל עבור עצמי, אני יכול להתפלל עבור האחרים, ותפילה עבור האחרים נושאה בתוכה את האגו שלי, רוצה או לא רוצה. אם אני לא מתוקן, במידה שאני לא מתוקן, כשאני מתפלל עבורם שהם יתוקנו, ככל שאני יכול להיות במאמץ שהם יתוקנו, בבקשה הזאת נמצא האגו שלי. מצד שני *מפני שהתפילה הזאת היא בכל זאת עבורם, היא עוזרת להם וגם סוחבת אותי אחריהם*.

3. לזה גורם ריבוי האנשים, כי ריבוי אנשים העובדים את ה', יותר מתגלה עליהם אור השכינה. כלומר לא שיש עוצמה בפעולה אחת, אבל *כשפעולה אחת, אפילו קטנה, נגרמת ע"י מיליוני אנשים, אז אנחנו רואים בפעולה הזאת עוצמה רוחנית. כי רוחניות מתגלה מתוך ריבוי חלקים שמתחברים ביניהם נגד רצונם*, בניגוד לשכל. כשהם בכל זאת מתאספים, אז האוסף הזה נותן לנו את עוצמת השגת הבורא.

4. לפי ריבוי האנשים שנמצאים בגילוי הבורא, בצורה אקטיבית יותר, אקטיבית פחות, *לכל אחד יש מקום. האדם לא צריך להשתדל להיות דומה לאחרים, הוא צריך לגלות את עצמו, את השורש הרוחני, שורש הנשמה שלו, לזה להתקדם ואת זה לממש*. אנחנו צריכים להסתכל על האחרים, לקנא בחברים אם אנחנו רואים אותם מוצלחים. חס ושלום, אני לא מבטל אף אחד, אני דווקא צריך ללמוד מכל אחד ואחד כמה יש בכל אחד עבודה שהוא עושה, וכך אתקדם איתם יחד באותה הסירה.

5. ש: מה זה אומר לא לשמור לעצמך כלום כדי להתכלל עם הנשמות?…

ר: *אני צריך מכל החיים שלי תמיד לעשות מיון ותיקונים. אני משאיר לעצמי רק מה שאני צריך לתיקון. עד כדי כך שכל דבר נוסף שאתה לא זקוק בו ממש להגיע לחיבור עם החברים, לחיבור עם האנושות ולגמר התיקון, לחיבור עם הבורא, אתה צריך להבין שאם הוא נמצא לידך הוא מחייב אותך לדאוג לו. אז שיחייב אותך לדאוג להתקשר לחברים ולבורא, זה העיקר. כל היתר זה משני, אל תחזיק לידך דברים נוספים שאין להם אותו תפקיד*.

6. ש: איך לרבוע בעבודה שלנו הגשמית מה הכרחי ומה מיותר?

ר: הכל אתה מברר במחשבה שלך. אני לא יכול להגיד. כל דבר שאתה עושה, אתה חייב לראות בו דברים הכרחיים, או דברים משניים שעוזרים לקיים את ההכרחיות. אבל *דברים שאין להם כל כך צורך, ממש מסתירים לך את העיקר. לכן לכל דבר יש מקום, אבל אתה צריך למיין את הדברים לפי החשיבות בהשגת המטרה, ולפי חשיבותם בעיניים שלך אתה יכול לראות באיזה מצב אתה נמצא, עלייה או ירידה, וכך להתקדם*.

ש: אם אני יכול להרוויח פי 2, אני צריך להחשיב את זה למיותר?

ר: זה תלוי בך. אני לא יכול לקבוע.. פעם היה לאדם בגד אחד, היו כאלו בגדים שהיה הולך בהם לישון וגם באמצע היום.. והיום אתה נכנס לדירה ויש לך חדר לבגדים, הם נעשים כאלה חשובים שיש להם חדר. כך אנחנו חיים.

ש: ראיתי שאתה שינית את החיים שלך. היה לך עסק מאוד מצליח ועזבת אותו ?

ר: אני לא רוצה לדבר על זה כי אני לא רוצה לתת לכם דוגמה שתעתיקו מה שאני עשיתי. זה לא שייך אחד לשני, אני לא רוצה לגרום לכם כל מיני כאלה פעולות. *עד שהלימוד עצמו לא יסדר לנו את החיים, אנחנו לא עושים שינויים בחיים הגשמיים. ברור? יותר טוב אם תשאל את אשתך. אתה קובע את הלימוד שלך בחכמת הקבלה, ושהיא תקבע את החיים שלכם, של המשפחה בחיים הרגילים, ושאחד שלא יפריע לשני. זה הכי טוב*.

7. אני צריך לראות מה אני רוצה להשיג. סוף מעשה במחשבה תחילה. מחשבה צריכה להיות בתחילה, ואז לפי זה אני בודק האם כדאי לי לעשות מעשה או לא. אחרת, שב ואל תעשה עדיף.

8. ש: לפי מה לדעת מה עיקר ומה טפל בקשר בינינו?

ר: קשה לנו לברר זאת כי אנחנו לא יכולים לשקול את הדברים האלה כלפי המטרה, מה יותר חשוב ומה פחות חשוב. אבל לזה ניתן לנו כלי. זה לא רק אני וחבר, אלא הרבה חברים. בסה"כ יש לנו מטרה ואנחנו מבררים אותה כל הזמן. *אם אני נכנע כלפיהם, כבר אני נמצא במקום הנכון של הכנעה וגם בכיוון הנכון שהם קובעים לי. אני נמצא בסירה ומוכן ללכת עם הסירה הזאת לאן שהיא הולכת. אני מתבטל כלפי החברים, ובעיניי זה להתבטל כלפי הבורא, כי אין בעולמי משהו יותר קרוב לבורא, חוץ מהחברים*. איך שהם מחוברים, זה המקום שממנו אני יכול לקבל את הבורא, לגלות אותו, להתקשר אליו וכך להתקדם.

9. כותב לנו מאור ושמש העיקר באסיפה, ולא רק באסיפה, בכלל, שכל אחד ישתדל להתחבר לחבר, לשמוע ממנו על העבודה הרוחנית שלו. לא שלו אישית, על זה אנחנו בדרך כלל לא מדברים. *אסור לאדם לגלות את מצפוני ליבו*, אלא בכל זאת על מה שכתוב, מה שקראתי, שמעתי, זה בסדר. ע"י זה אנחנו נכללים זה מזה, אנחנו מתחילים יותר ויותר להעריך זה את זה, מקנאים זה בזה. קנאה תאווה וכבוד מוציאים אדם מהעולם, מעלים אותנו מדרגה למדרגה יותר גבוהה. כך נתקדם.

10. ש: מה זה מצפוני ליבו, איך אני יודע שזה משהו שאסור לגלות?

ר: פשוט, אם אנחנו מדברים בינינו *אנחנו צריכים לדבר על הרוחניות במילים כמו במאמרים, ולא שאדם מדבר כל כך מתוך הלב שלו, כי אנחנו עדיין מקולקלים ויכולים בזה לבלבל את החברים להסיט אותם מהדרך אולי אפילו חס ושלום, וזה יגרום לנו בחזרה גם נזקים. לכן אם אנחנו מתקשרים, אנחנו מתקשרים ומדברים על מה שקראנו, שמענו על העבודה הרוחנית מהמקורות*.

ש: ואם אני לא מרגיש את מה שכתוב פשוט עדיף לא לדבר?

ר: אתה יכול לדבר במילים מאוד מאוד כלליות על כמה חשוב להתחבר, כמה חשוב להשתוקק, מתי לומדים מה לומדים בדיוק. אבל לא שאתה נותן נאום מעצמך. זה אפשרי אך ורק עם מתחילים שמגיעים אלינו. הם בכל זאת שוכחים, הם מתפעלים מהמילים הכלליות.

11. ש: איך האיסור לגלות מצפוני ליבו פועל במקרה של בנית תפילה משותפת?
    ר: כשאנחנו רוצים לכתוב תפילה משותפת, אנחנו משתמשים בה בכל זאת במילים כלליות לא אישיות. כולם רוצים להגיע לתיקון, כולם מבינים שצריכים לעשות את זה דרך החיבור, כולם מבינים שאנחנו לא מסוגלים לעשות את זה אלא רק הבורא יכול לחבר בינינו.. אתה דברים הכללים האלו שאנחנו כולנו יודעים, אפשר לכתוב..
    
    האמת שלכולנו יש ברוחניות אותם הרצונות, אותן הציפיות והמטרות. אין כאן מה להסתיר. אבל מדובר על המצב שבו אדם נמצא ברגע זה, אז אני צריך להסתיר זאת, אני צריך לא לגלות כלפי החברים. לא לטוב, שאני צועק בהתפרצות שלי, ולא ברע שאני נכנע ולא יודע מה לעשות עם עצמי. את הדברים האלה אני צריך לשמור לעצמי.
    
    *ישנה תפילה כללית של העשירייה, וישנה תפילה פרטית. בדרך כלל תפילה פרטית יוצאת מהלב, מבפנים, כשאדם לא יכול להתאפק. ואילו התפילה הכללית נמצאת ויוצאת מהקבוצה, ובמילים כך מתגלה*.

12. ש: איך להתכונן לכנס שירגישו שהוא הכי חשוב אי פעם?

ר: *תמיד הכנס הבא הוא כנס יותר חשוב מהכנסים הקודמים*. קודם כל בגלל שאנחנו גדלים ולפי זה בוחרים שם לכנס, נושאי השיעורים ואת דברים החשובים ביותר לנו לעת עתה לנו. לכן הכנס חשוב. אין מה לדבר, הכנס חשוב גם כי כולו מדבר על החיבור וזה מה שחשוב לנו, חשוב לעולם וחשוב לבורא. לפי כל המקורות אין יותר מזה. זה התיקון של הכלי דאדם הראשון. מה שאנחנו משיגים, משיגים רק במידה שמצליחים להחזיר את עצמנו לחיבור. *דרגות החיבור הן דרגות ההתקדמות, התפתחות הרוחנית שלנו*. זה מה שאנחנו צריכים לברר, לחשוב ולהבין. אנחנו צריכים באמת במאמץ שלנו להיכנס לחיבור בצורה שנתחיל להרגיש את מהות החיבור. כמו שבכל מכשיר אתה מפעיל אותו יותר יותר ואז אתה מתחיל להרגיש שהוא מגיב..

להרגיש את הקבוצה שפועלת כאיש אחד, זו כבר התקדמות. נקווה שנתחיל להרגיש, כל קבוצה, כל אדם בקבוצה שלו, וכולנו יחד. *בהתפעלות בין הקבוצות יש עוצמה גדולה, היא מגבירה את העוצמה של כל קבוצה וקבוצה*.

*אני מאוד מקווה שבכנס הזה גם אני אגיע לאיזושהי דרגה מיוחדת, מסוימת, שקודם לא הצלחתי. אני אומר ברצינות, זה חשוב לי. הכנס הזה חשוב לי, אני מתכוון להגיע בו לעוד עוצמת חיבור, דרך כל האמצעים, לבורא*.

*חלק 2 – מאמר השלום*

13. מאמר מאוד חשוב. נקרא במאמר השלום כאלה דברים שאנחנו רגילים להתייחס אליהם בקלות, אבל זה דווקא הפוך. הנושא הזה הכי חשוב, הכי נדרש ואקטואלי ביותר. אנחנו נראה כמה אנחנו נמצאים ממש לפני המושג הזה, שלום, ולא מסוגלים לקלוט אותו. משם כל הצרות שלנו, כל הבעיות שלנו, כל מלחמות עולם שלישית ורביעית שיכולה להיות. כל זה אך ורק מפני שאנחנו לא מבינים מושג השלום.

14. *כשאנחנו שומעים את הקריין, צריכים להשתדל להתכלל במה שאנחנו שומעים, במילים של בעל הסולם, ולהתחבר בהם. זאת עבודה שלנו עכשיו. אנחנו כולנו רוצים להרגיש מה שכתוב, להרגיש את זה יחד, זה מה שחשוב*. אני לא קורא כאן אינפורמציה, זה לא כל כך חשוב לי אפילו מה כתוב. אלא *יותר חשוב לי כמה אני מתחבר עם זה שאנחנו קוראים יחד עם החברים ועם בעל הסולם, ועם הבורא שהעיר אותו כך לכתוב. כך אני עושה מהשיעור כבר פעולה רוחנית אקטיבית, היא ממש פועלת עליי ועל כל חבריי לעשות כלי אחד ולגלות בו את מה שאנחנו עכשיו לומדים בפועל, נגלה פעולות רוחניות שהוא כותב לנו עליהן כאן*.