שיעור בוקר 26.01.2020 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

הכנה לכנס במדבר "מתחברים בנקודה המרכזית" -

שיעור 1: הגורל שלי תלוי בעשירייה

קריין: נושא השיעור "הכנה לכנס במדבר". "מתחברים בנקודה המרכזית", שיעור מספר 1 - "הגורל שלי תלוי בעשירייה". קטע מספר 4.

"אומר רבי יהושע בן פרחיה "והוי דן את כל האדם לכף זכות". שהאדם צריך לדון את כולם לכף זכות. היינו, מה שהוא לא רואה בהם מעלות, אין הם אשמים, אלא הוא בעצמו אין לו בהכוחות שלו מספיק כישרון לראות את המעלות של הכלל. לכן לפי תכונת נפשו, הוא רואה. וזהו אמת לפי השגתו. אבל לא לפי האמת."

(רב"ש - א'. מאמר 1 "עשה לך רב וקנה לך חבר- א" 1985)

איך אנחנו צריכים ללכת לפי זה כלפי העשירייה? אם אני מזהה משהו רע בעשירייה אני צריך לחשוב, האם זה נראה לי או שזה באמת, יכול להיות שלא רק אני מזהה את זה, נגיד איזה חבר לגמרי יוצא מהעיגול אז אנחנו צריכים לדון עליו ולעשות משהו, או שזה נראה רק לי ואז אני צריך לתקן את עצמי. אז יש כאן גם הבחנות עד העיגול הפנימי של העשירייה שאנחנו דנים את כולם לכף זכות, ואם זה מעבר לזה אנחנו כבר צריכים להבין שכאן זה [משהו אחר], אבל זה כלפי חוקי העשירייה.

מה שאין כן כלפי העולם אלה דברים שהם תלויים בדרגת האדם. זאת אומרת, אנחנו לא יכולים להתייחס לכל המציאות בצור העיוורת אלא הכול בהתאם לכמה ניתנה לנו, לפי הדרגה שלנו, אפשרות להצדיק את הבריאה או לא. זאת אומרת גם זה במידות שלנו, לא מעבר לזה. אני לא יכול לסגור את העיניים ולהגיד הכול מושלם ולא מתייחסים רע לשום דבר, הכול זה בורא ואור אין סוף. לא, אלא אנחנו מתייחסים לכל המציאות בכמה רמות של תפיסה, ברמה הגשמית, ברמת הקבוצה, ברמה רוחנית, ברמה שאין עוד מלבדו.

ואת כל הדברים האלה אנחנו צריכים בדרך לאט לאט לקרב למצב שבאמת אני לא אהיה, לא אחיה באיזה מצב הזוי, אלא הכול "אין לדיין אלא מה שעיניו רואות" וכך לאט לאט אני מתקדם לתיקון, כך שהתיקון שאני מתקדם אליו באמת יהיה תיקון רוחני שלי ולא דמיון. זה לא פשוט.

שאלה: למה אנחנו לא רשאים לעבוד עם קו ימין, כמו שמספרים לנו שכל המציאות האמיתית היא בשלמות ואנחנו לא רואים את זה, למה הצעת שלא לעשות את זה?

לא הבנתי.

תלמיד: עכשיו קראנו שכל המציאות היא בשלמות ואני כביכול לא רואה את זה.

כן.

תלמיד: למה אני לא צריך לאמץ את הגישה הזו כל הזמן, שהמציאות שאני רואה היא מוטעית, זו לא המציאות האמיתית אלא כולם בשלמות וכל הזמן להיתפס בזה, להשתדל לאחוז בזה?

ומה קורה אז?

תלמיד: אמרת שאני אהיה אסטרונאוט כזה.

אז אתה נמצא כמלאך, כן.

תלמיד: אבל אנחנו לומדים שאם אנחנו נתפסים לקו ימין הזה, לשלמות הזו אז המאור המחזיר למוטב כבר זורק אותי באיזו צורה לקו שמאל, למציאות האמיתית. האם תפקידינו לבנות את שני הקצוות?

תפקידינו להיות בדבקות, להשתדל להיות בדבקות, ישראל אורייתא קודשא בריך הוא חד הוא, וכשאנחנו משתדלים להיות בדבקות הזאת אנחנו כל הזמן נמצאים בסטיות לכאן או לכאן. אין קו ישיר, תמיד זה כיוון אחד, חזרה, כיוון שני, חזרה, ורק בצורה כזאת אנחנו יכולים להפליג נכון.

תלמיד: אנחנו לומדים שהמשימה שלנו, התפקיד שלנו זה להיצמד לקו ימין, לא לקו שמאל, לשנאה, אלא לקו ימין, והמאור כבר זורק אותנו, מראה לנו את האמת כביכול.

כן.

תלמיד: אז מה רע בזה שאנחנו ניצמד למציאות הזו שהכול בשלמות והמאור יעשה את הקו הנגדי?

זה נכון. אני לא מבין את השאלה.

תלמיד: מה ההמלצה, איך לעבוד, איך אני משתמש במה שקראנו עכשיו, שהכול בשלמות ואני לא רואה את זה?

אתה משתמש בזה שאתה משתדל לראות שחוץ ממך הכול מתוקן ואז אתה רוצה להגיע למצב שאתה מתקרב לשלמות הזאת שאתה רואה לפניך. אבל לא שאתה דומה להם, אלא אתה מתקן את עצמך כדי לראות שהכול שלם.

תלמיד: ואם לא הצלחתי בינתיים בתקווה לתקן את עצמי?

אז יש לך מה לתקן ולא לאחרים, "כל הפוסל במומו פוסל". אבל שוב, זה בחוג הקטן סביבך. על כל העולם אתה גם יכול להגיד כך תאורטית אבל יש הרבה מקרים כאלה שאנחנו לא מסוגלים להתייחס כך לחיים, אנחנו לא מסוגלים. בנושאי בריאות, המערכת משפטית, כל מה שיש לך, אתה לא יכול להגיד, הכול מושלם, הכול תלוי בי. בפועל אתה לא יכול להגיד, כי אז אין לך מה לעשות, רק להתפלל, והעולם שלנו לא בנוי בצורה כזאת, אנחנו בכל זאת צריכים לעשות כאן משהו, פעולות. אתה לא יכול להגיד שרק על ידי התפילה אני מתקן את העולם, אני אבנה מנזר, אשב בו ואתפלל. זה נגד חכמת הקבלה, "אשר ברא א-לוהים לעשות".

שאלה: כל מה שקורה לנו בחיים הגשמיים זה כורח המציאות, אם מזמינים אותי למשפט, אם קורה משהו עם מס הכנסה, אם אני צריך ללכת לרופא, אני הולך בכל מקרה, מה שצריך לעשות אני עושה בכל מקרה, אבל השאלה מה אני צריך מעל זה, במה לאחוז?

זה שאתה הולך ומטפל בעצמך דרך כל הרשויות האלה, זה מה שהבורא שם לך, ואתה צריך לעשות את זה יחד עם זה שאתה אומר שטוב ומיטיב והעולם בכלל נמצא. כל העולם נמצא בגמר התיקון מלכתחילה, הכול ניתן לנו רק כדי שאנחנו נתקן את היחס שלנו אליו.

תלמיד: אז להשתדל להיות בשני הקצוות?

בינתיים כן.

תלמיד: רבי מנחם מנדל מקוצק אמר שרק סוסים הולכים באמצע הרחוב, בני אדם הולכים בקצוות, אז כל הזמן להשתדל להיות בשניהם?

כן. עד שזה לא מתייצב בפנים בתוכנו לדבר כך, כל העבודה שלנו צריכה להיות בעצם יותר במעשה. כנס, כל הדברים האלה, בשביל מה לעשות? הכול אפשר לבצע בצורה שיושבים ועושים ייחודים. זה לא הולך כך.

שאלה: כל השיעור הראשון דיברנו על זה שהדבר היחידי שיש לתת לבורא זה רק כוונה. אז המעשים הם רק בשביל להרכיב עליהם כוונה?

כן.

שאלה: מה הוא אותו כישרון שצריך להיות באדם בכדי שידון לכף זכות?

מה שהוא מקבל, התכונה שהוא מקבל כתוצאה מהתיקונים שלו, זה הכישרון, זה לא שנולד עימו. כל אחד נולד רק עם האגו שלו, עם רצון לקבל.

שאלה: אמרת שאנחנו מתייחסים לכל המציאות ברבדים שונים, ברמות, בדרגות שונות. אפשר לפרט יותר מה הן הדרגות האלה?

לא. הכול לפי התיקונים של האדם, זה מאוד אישי, זה תלוי בשורש נשמה שלו, באיזו מערכת בגופו של אדם הראשון הוא נמצא, בתיקון הכללי של כל המערכת. לכן אי אפשר להגיד, המצבים שלנו, כמו בעולם שלנו, הם מאוד מאוד מורכבים.

שאלה: מה קובע את מידת, סאת היגיעה אם אנחנו לא יודעים מה בדיוק אנחנו מנסים לגלות?

אנחנו לא יודעים מהי סאת היגיעה, שנשאר לי כך או כך כדי להגיע לסאה, אלא אני צריך לעשות כמו שכתוב, "כל מה שבידך ובכוחך לעשות עשה". לא יותר, כך עושים.

קריין: קטע 5 מתוך רב"ש, "בענין חשיבות החברים".

"אם יש לו אהבת חברים ובחינת אהבה, החוק הוא, שרוצים לראות דוקא מעלת חבירו ולא חסרונו. לכן יוצא, אם הוא רואה איזה חסרון אצל חבירו, סימן הוא, לא שהחסרון הוא אצל חבירו, אלא החסרון הוא אצלו. היינו, שהוא פגם באהבת חברים, לכן הוא רואה החסרונות על חבירו. אי לזאת, הוא צריך עכשיו לראות, לא שחבירו יתקן את עצמו, אלא הוא בעצמו, לתיקון הוא צריך. יוצא לנו מהנ"ל, לא שהוא צריך לראות, שחבירו יקבל תיקון על החסרונות, מה שהוא רואה בחבירו, אלא הוא בעצמו צריך תיקון, במה שפגם באהבת חברים. וכשיתקן את עצמו, אז יראה רק מעלת חבירו ולא חסרונו."

(רב"ש - א'. מאמר מאמר 17, חלק א'. "בענין חשיבות החברים" 1984)

זה ברור?

תלמיד: זה איכשהו ברור בעשירייה, כשזה מוגבל למספר חברים.

על זה היה לנו ויכוח כאן, בהתחלה כשקראנו את קטע ד'.

תלמיד: אבל אם אנחנו קוראים את זה בהקשר לכנס במדבר וערב האיחוד, שיהיו בו אלפי אנשים מחוברים שיגיעו פיזית, כאילו מאבדים את היכולת לתפוס כשזה גדל לכאלה ממדים, לכמות כזאת של אנשים.

למה? כל אלו שבאים לכנס, אני מלכתחילה צריך להיות מכוון אליהם כמו לנשמה שלי, כלפיהם אין לי שום ספק, ביקורת. יש לנו ביקורת וספק כלפי הדרך הכללית שלנו שאנחנו צריכים לברר אבל לא כלפי המשתתפים, כל אחד משם נמצא בעיניי במקום שלו ובתכונות הנכונות שלו שהבורא מסדר אותנו כך להיות בחבילה אחת.

מה שאין כן כשאנחנו משתדלים להיות יחד, אנחנו צריכים לברר את הדרך הכללית שלנו, רק את זה אנחנו מבררים, רק לשם זה אנחנו באים להתחבר לכנס. אבל בכנס עצמו אין תיקון פרטי של כל אחד ואחד, רק הדרך הכללית שצריכים להתחבר ולעשות צעד קדימה.

תלמיד: אז העבודה הזאת שאנחנו עושים בעשירייה ביום יום, במצב כנס היא כאילו משתנה. נניח עכשיו יש לי את העשירייה, אני עובד איתם במהלך היום, עוד מעט יתחילו להגיע אלפי חברים מהעולם.

אז מה?

תלמיד: היכולת להבחין בטעמים נעלמת כי יש יותר מידי על החושים, יש עומס על החושים, כאילו זורקים לך כל כך הרבה דברים לתוך הצלחת שאתה כבר לא טועם כלום.

העיקר שאני נופל לתוך איזו עשירייה וכל פעם עשירייה אחרת, ואני מרגיש איתם שזהו, "זה הכלי שלי". בעוד שעה "זה הכלי שלי", ובעוד שעה "זה הכלי שלי". ואחר כך אני יכול לשבת עם עשירייה אחת וכל פעם היא משתנה, "זה הכלי שלי", "זה הכלי שלי", הפרצופים לא משתנים, העשירייה משתנה.

אלא מה השאלה?

תלמיד: חוץ מהרגעים האלה שאני יושב בעשירייה אקראית, רוב הזמן זו מין מסה כזאת. נניח אתה נכנס לגני התערוכה, אתה נכנס לאוהל במדבר, אתה רואה ים של אנשים ואתה כאילו נעלם שם, אני אישית לא מרגיש שאני יודע מה לעשות עם זה.

אני אגיד לך, זה גוף גדול מאוד, מחובר, כולו שלם, הבורא שורה ומסדר אותו ומחזיק אותו וכולנו באים כדי שכל אחד בתוך העשירייה המקרית שמזדמנת לו, ילמד איך עובדים דווקא לטובת כל המערכת הגדולה הזאת. זאת הזדמנות בלתי חוזרת, אני מזמין שוב ושוב כל אחד ואחד בכל זאת לבוא. כי אם אתה יושב בבית, אם אתה עוסק במשהו אחר, זה לא אותו דבר כמו להיות בתוך עשירייה בזמן הכנס. עשירייה מקרית, ושאתה נמצא בין כולם, יש לך מזה התרשמות גשמית שהיא בינתיים מאוד חשובה לנו.

אין מה לעשות, אנחנו לא יכולים בלי זה, קח את האדם לאיזה מקום שיסדר שם את הקבוצה, עשירייה במשהו, זה לא ילך לו, אלה אנשים שכבר יודעים פחות או יותר בשביל מה באים, הם נמצאים תחת הטיפול העליון ששומר עלינו במשך שנים רבות, אז מה אתה חושב? איפה יש לך קבוצה שכל כך הרבה שנים שומרת את עצמה ומתקדמת מיום ליום ובאותו כיוון, לאותה מטרה, למרות שקמים עליה כל מיני שרצים, כלבים, ודווקא מתחזקת ובאה.

ודאי שהיא קטנה אבל בהרגשה, בהבנה, בעוצמה הפנימית שלה, בנכונות שלה, היא כל פעם מבוררת יותר. יש הבדל גדול בין לשבת בבית באיזה מקום או לבוא לכנס ולהיות שם בעשירייה שאתה באמת משתדל.

תלמיד: חברים ממוסקבה ביקשו להודיע שהיום יש להם הרצאת מבוא גדולה, כבר שלוש מאות איש נרשמו, ומתוכם כמעט מאתיים אישרו את ההגעה שלהם והם ביקשו תמיכה של כל הכלי עולמי.

כן, אני שמעתי את זה אתמול ומאוד שמחתי לשמוע. יפה מאוד, נקווה שבאמת זה ילך ויצליח יותר ויותר. כנראה שיש ביקוש פתאום מעל המשוער. ממש יפה, כל הכבוד מוסקבה.

תצליחו בגדול.

תלמיד: בדיוק על זה רצינו לעדכן, שיש פשוט ביקוש אדיר, מאתיים אנשים כבר אישרו שהם עומדים להשתתף והוובינר שלך הוא גם חלק מההרצאה הזאת, ואנחנו ממש מבקשים אם תוכל בתחילת הוובינר להסביר מהי הרוחניות מנקודת מבטה של חכמת הקבלה. יש קהל מאוד מגוון, כל אחד עם ההבנה שלו, אז אם תוכל לישר קו עם כולם, יהיו שאלות ותשובות וביחד נהיה בהרצאה הזאת. גם רצינו להכריז שהיום יש צרוף מקרים נדיר כזה שיש את ערב האיחוד בישראל, יש הרצאת מבוא במוסקבה, ובגאורגיה גם יש להם הרצאה מאוד גדולה, ככה יצא.

יופי. שיהיה לנו יום יום כך. אני אשתדל לעשות הכול, אתם תשאלו בכל זאת ותתקנו אותי ואני אענה אם צריך, אין שום בעיה. אני גם לא חייב לסיים בשעה חמש, אני יכול להישאר איתכם עוד קצת זמן כי אין מיד אחרי זה פגישה עם קבוצות חו"ל, יש לנו אחר כך רק אספה כללית, "ערב איחוד".

תלמיד: רק לוודא שכולם מעודכנים, יש את הוובינר בשפה הרוסית ואחרי זה לא יתקיים השיעור הרגיל עם הכלי העולמי מחמש עד שש, וגם לא החצי שעה עם הקואורדינטורים בגלל שכולם צריכים להתכונן לערב האיחוד. אחרי הוובינר לא יהיו שידורים עד תחילת ערב האיחוד.

טוב.

תלמיד: נמשיך מיד ללו"ז של ערב האיחוד אם אפשר. קודם מכל הלב הצלחה גדולה למוסקבה ולטביליסי. לגבי ערב האיחוד, מארבע אחרי הצהריים יתחילו השידורים של רדיו זוהר, יהיה שידור חי עם דיווחים מהשטח של חברים שמגיעים. בשש בערב תתחיל ההתאספות כאן עם אוכל טוב, יהיה פונטש חם, יש גם איזו שמועה שצמד שוטרים יגיע לפה ויבדוק את הכוונות שלנו ומידת המוכנות שלנו לכנס, אז תגיעו מוכנים, שימו לב. בשבע ועשרה נתחיל להכין את עצמנו לשיעור, נתחבר לאור הציטוטים של המורים שלנו ונשיר ביחד, בשבע וחצי יהיה שיעור עם הרב לייטמן, ויש עוד הפתעות, תגיעו ותגלו בעצמכם.

כולם להירשם, כולם להגיע, זה אירוע מאוד מאוד חשוב, זו ממש קריאה מכל הלב לכל החברות והחברים בישראל, וגם כאן בפתח תקווה להגיע כולם להתכנסות המאוד מאוד חשובה הזו. שיהיה לנו בהצלחה.

לחיים.

איך אנחנו מתקדמים לכנס הגדול? מישהו יכול להגיד?

תלמיד: קודם כל אתמול הצגנו את מבנה השיעורים שיהיה בכנס הגדול, יש צוותים שעובדים עכשיו על ערבי התרבות, על ישיבות החברים. נשאר לנו לברר עוד קצת לגבי הכנות לשיעורים איך החברים רוצים לראות את הדבר הזה. זו פשוט עבודה בתוך הצוותים. נעשה דבר מאוד יפה עם קבוצות ישראל, שאנחנו ניישם אותו גם כלפי העולם, אנחנו נפרסם את מפגשי התוכן של הקבוצות השונות שעוסקות בתוכן וכל מי שרוצה להשתתף, לצפות בדבר הזה, לקחת חלק יוכל לעשות זאת, זה יהיה בהמשך.

בסדר. אם הכול מסתדר יפה, מה טוב. מה הכוונות להיום, מי יכול להגיד לנו?

תלמיד: שיהיה לו נעים מהעשירייה, מהחיבור בינינו.

לעשות נחת רוח לבורא מתוך העשירייה והחיבור בינינו.

תלמיד: חיבור בינינו, לא סתם שיהיה לו טוב.

לא סתם. אז אנחנו נמצאים בכוונה הזאת, לעשות נחת רוח לבורא מתוך העשירייה, מתוך החיבור בינינו. יפה מאוד.

דיברנו אפילו לא לעשות טוב לו אלא לדאוג. הרגשה פנימית זו צריכה להיות דאגה.

(סוף השיעור)