שיעור בוקר 01.03.23 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "זוהר לעם", כרך א', עמ' 382, "הקדמת ספר הזוהר",

מאמר "המצווה הארבע עשרה", סעיף 247

קריין: "המצווה הארבע עשרה", סעיף 247.

"247. המצווה הארבע עשרה, לשמור את יום השבת, שהוא יום המנוחה מכל מעשה בראשית. כאן כלולות שתי מצוות: שמירת יום השבת ולקשור יום ההוא בקדושתו. כלומר, להמשיך המוחין דחכמה, הנקראים קודש, לשמור את יום השבת, כמו שנזכר, שהוא יום המנוחה לעולמות, וכל המעשים השתכללו בו, ונעשו מטרם שהתקדש היום.

כי ביום השבת עולה הז"א לא"א, והנוקבא לאו"א, ובי"ע עולים לישסו"ת ולזו"ן דאצילות. ונמצאים נר"ן של האדם עולים עימהם לאצילות, והם מקבלים שם אור החיה. ולפיכך יש ב' מצוות:

א. שמירת יום השבת, שלא ייכשל בעשיית מלאכה, והוצאה מרשות לרשות. כי אחר שהעולמות נפרדו לגמרי מהקליפות, עלינו להישמר, שלא נגרום לקליפות כוח לחזור ולהתערב ביום ההוא. אשר העושה מלאכה בו, גורם שוב להתערבות הקליפות בקדושה.

ב. לקשור היום ההוא בקדושתו כראוי. כלומר, ע"י תענוג שבת, ממשיכים אור האצילות לנר"ן שלנו. אור האצילות הוא אור החכמה, הנקרא קודש, ואנו מתקדשים על ידו.

לשמור את יום השבת הוא, כל הטרחות והמלאכות רמוזים בעבודות ובמלחמות עם הס"א, המפרידים אותנו מלהתדבק בה'. וזה הכלל, שבמקום שיש טרחה שם יש ס"א. כי ע"י המלחמות והטרחות, אנו מבררים הניצוצין הקדושים המובלעים בתוך ס"א. שכל בירור נבחן למלאכה מיוחדת.

מִתחילה נעשו כל הבירורים האלו ע"י המאציל עצמו, שהם כל המלאכות של הבורא, המובאים בששת ימי בראשית. וכאשר נגמרו כל הבירורים כולם, נבחן שהם השתכללו ובאו על תכליתם, ואז התקדש השבת, שהוא יום המנוחה. שהרי כלתה המלאכה, ואין עוד מה לתקן. לכן יום השבת הוא יום המנוחה לכל העולמות.

כי בכל שבת חוזרת ובאה אותה השלמות, שהייתה בשבת בראשית, יום המנוחה, שנפרדו כל הקליפות ונתקעו בתהום הגדול, והעולמות עולים לאצילות, שהוא הייחוד הגמור. וצריכים אנו להמשיך קדושה זו. וזה נמשך לנו ע"י ב' המצוות זכירה ושמירה".

שאלה: כתוב כאן בצורה מעניינת שמצד אחד צריך לשמור על יום השבת ולא לעשות שום עבודה, לא להעביר חפצים, והמצווה השנייה היא לקשר את היום הזה לקודש. אז מצד אחד לא עושים כלום, לעומת זאת כן צריך לעשות משהו, להתקשר לקדושה. אז איך בכל זאת לעשות את מצוות השבת בצורה נכונה, בצורה אקטיבית או שעדיף לא לעשות כלום?

אנחנו לא מדברים על פעולות בעולם הזה שאנחנו מקיימים בגוף האדם אלא רק באותן הכוונות שאנחנו מפעילים על ידן את המציאות. דבר שני, מה זאת אומרת שאנחנו פועלים או לא פועלים בשבת? כל העבודה שלנו היא כדי לגלות את הרצון לקבל, בכוונתו על מנת לקבל, ולהביא אותו לפעולות כאלה שהוא יהפוך לעל מנת להשפיע, שיעבור תיקונים. בנוסף, אנחנו בעצמנו לא יכולים לעשות שום פעולה, כי אין בידינו שום כוחות שאנחנו יכולים לעשות על ידם משהו בטבע. הטבע זה הבורא. כשאנחנו רוצים לעשות משהו בטבע, זאת אומרת להעביר את חלקי הרצון לקבל לעל מנת להשפיע, אנחנו צריכים לעשות את הפעולות האלה בנו, במיוחד בינינו, בקשר בינינו, בין בני אדם, ולכן בזה כל העבודה שלנו.

לכן כל עבודות השבת הן בסופו של דבר כמו העבודות שאנחנו מכירים בעבודה היום יומית שלנו, בחיבור שלנו, בהתקרבות שלנו, בתפילה שלנו כלפי הבורא שיעזור לנו, וכך אנחנו מיתקנים. זאת כל העבודה.

כמו שכל התורה מדברת על חיבור, על איחוד, על תיקונים, על התקשרות והתקרבות בין בני אדם, כך כשהרצונות שלנו מתחברים ומיתקנים, בסופו של דבר אנחנו רוצים להגיע למערכת אדם הראשון, להיות "כאיש אחד בלב אחד", וזה בעצם עיקר העבודה שלנו. ובשבת זה "שבת וינפש", זאת אומרת אנחנו מפסיקים את כל עבודות התיקון ולא עושים שום דבר ששייך לתיקון בפועל, אלא בזה שאנחנו לא עושים עבודות תיקון ולא עושים שום דבר, בזה אנחנו מתקנים את השבת.

זאת אומרת עבודת השבת, תיקוני השבת הם שבשבת דווקא לא עושים שום פעולות, שום מלאכה, וכך אנחנו מתקנים אותה. זה לא פשוט, אנחנו צריכים ללמוד איך לעשות את זה, מה נקרא "עבודות בשבת" ומה נקרא "מנוחת השבת", וכך אנחנו נתקן את הכול.

תלמיד: מה זה אומר שאנחנו לא עושים תיקונים בשבת?

אנחנו עושים תיקונים על ידי זה שלא מבצעים אותם כמו בימי חול, כמו במשך השבוע, אנחנו עושים תיקונים בצורה אחרת. לכן בשבת אנחנו לא עושים שום דבר, אנחנו לא מבשלים, לא מנקים, לא מסדרים שום דבר, לא בונים ועוד ועוד, יש 39 מלאכות, סוגי עבודה שאסור לנו לעשות בשבת כי על ידי זה אנחנו לא מתקנים את השבת, לא עושים תיקונים שרק בשבת אפשר לתקן.

תלמיד: אני מבין שברמה שלי אולי הבעיה הזאת לא קיימת, אבל אנחנו תמיד אומרים שהתיקון הוא בחיבור החברים, אנחנו מתחברים עם החברים.

כן.

תלמיד: אז ברמה שלנו, מה אנחנו יכולים לקחת מכאן שלא לעשות בשבת?

תעשו הכול רק כדי להתחבר אחד לאחר, הדברים האלה הם גם מותרים וגם מבורכים בשבת.

שאלה: מהי הרמה של הקשר בינינו שאנחנו יכולים לקרוא לה "שבת"?

שאנחנו לא עושים שום עבודות תיקון, אלא רק עובדים בחיבור בינינו, אם אפשר לקרא לזה "עבודות". קשה בינתיים להסביר את זה, אנחנו עוד לא יודעים מה זו עבודה רוחנית ומה זו עבירה רוחנית. נלמד את זה.

תלמיד: כתוב כאן בסעיף ב' "לקשור היום ההוא בקדושתו כראוי", מה זה אומר לקשור את היום בקדושה?

יום השבת צריך להיות כולו בקדושה. "קדושה" זה על מנת להשפיע. אנחנו לא מבררים מה זה מקבל, מה זה משפיע, על מנת לקבל, על מנת להשפיע, אנחנו פשוט רוצים לעלות ולהיות כל הזמן קשורים להשפעה. לחיבור בהשפעה, יום האהבה, יום החיבור, יום ההשפעה. ואם מתגלים באדם איזה רצונות, כוונות, פעולות של קבלה, אנחנו מיד בורחים מהם, לא מתקשרים אליהם.

שאלה: האם אפשר להגיד שהמאמץ להתאפק שלא לעבוד הוא תיקון?

אנחנו לא מתקנים בזה שום דבר, אבל אפשר להתחיל מזה.

שאלה: האם לשמור שבת זו צורה לחפש את השתוות הצורה עם הבורא? ואם כן, איך אנחנו יכולים ליישם את השבת כדי להשיג השתוות הצורה יחד עם החבר והעשירייה?

אם אנחנו מקבלים על עצמנו שהיחסים בינינו יהיו רק של אהבה, של חיבור, של נתינה, ולא רוצים להתעסק בשום דבר אחר, זה נקרא שאנחנו מקיימים את יום השבת.

שאלה: אני מבין שבשבת אנחנו מתמקדים בחיבור, בהשפעה. מה זה אומר שדרך המלחמות אנחנו מבררים את הניצוצות הקדושים? האם יש מלאכה מסוימת שאנחנו צריכים לעשות, ומה זה אומר לברר את הניצוצות הקדושים מהס"א, כי זה נחשב לעבודה, ואנחנו לא אמורים לעשות עבודה.

אני לא יודע איך להיכנס לכל ים הדיונים והדיוקים האלו שבהם עלינו לברר מה העבודות שמותר ואסור לעשות, מה שנקרא שמירת שבת כהלכתה. אנחנו פשוט צריכים לדעת את העיקרון, שכמו שיש לנו פעולות תיקון בכל יום ויום בשבוע, כך יש לנו עוד יום אחד שבו אסור לנו לעשות שום תיקונים. כי אלה תיקונים שבהם אנחנו דווקא לא מבצעים שום דבר. אם תשב, ולא תעשה כלום, זה נקרא שאתה מקדש את השבת.

אבל אנחנו צריכים להבין שזה לא שייך לזמן שלנו, שבו אנחנו מסתכלים על השעון ואומרים שבמשך 24 שעות אנחנו לא עושים שום דבר. ומה זה נקרא לעשות? יכול להיות שמה שמובן לנו לעשות בידיים, ברגליים, בפה, בראש, במוח, כל מיני פעולות, זה לא נקרא עבודה, ואם אנחנו נחשוב שזו דווקא לא עבודה אלא מנוחה, זו תהיה עבודה.

העיקר להבין מה הם העקרונות בטבע? מה העקרונות בטבע הרוחני שכשאנחנו מפעילים אותם בצורה מיוחדת, זה נקרא שאנחנו עובדים איתם וזה אסור, ואם אנחנו לא עושים כך, אז מותר לנו.

זו בעיה גדולה של הלימוד הזה, אנחנו לא צריכים אותה עכשיו, לגמרי לא. לכן אנו פשוט לומדים זאת כמו שיש לנו מצוות, זאת אומרת ציווי, הכרחיות לעשות כל מיני פעולות כמו פעולות חיבור וכן הלאה, וכך יש לנו גם מצווה אחת שנקראת לשמור את המצב שנקרא יום השבת.

שאלה: כתוב שעלינו למשוך את הקדושה על ידי שתי המצוות זכור ושמור. איך נוכל להשתמש בזה בעבודה שלנו בעשירייה?

שמור וזכור, נכתב על היחס שלנו לעבודות שבת. ואנחנו צריכים ללמוד מה שייך ל"לשמור" ומה שייך ל"לזכור". נלמד, לאט לאט ניגע בזה, אין בזה שום בעיה.

שאלה: האם השבת קשורה לעליות וירידות, ואם כן, איך?

שאלה יפה. בשבת יש עליות וירידות אבל הן לא נגרמות על ידי עבודת האדם, אלא על ידי כוח חיצון. אבל יש בשבת עליות וירידות.

שאלה: כתוב "וכאשר נגמרו כל הבירורים כולם, נבחן שהם השתכללו ובאו על תכליתם, ואז התקדש השבת,". מה זה "השתכללו ובאו על תכליתם"?

"שבת" זה נקרא גמר התיקון, כשאנחנו מגיעים למצב שאנחנו מבררים את כל מה שיש לנו, את הכול, ואז מגיעים למצב שנקרא "גמר התיקון", "שבת". זאת אומרת, שאנחנו כבר לא צריכים לתקן שום דבר, אנחנו חוזרים למערכת אדם הראשון המתוקנת וזה סוף התיקונים, סוף המעשה, סוף העבודות שלנו נקרא שבת.

תלמיד: הוא כותב "מִתחילה נעשו כל הבירורים האלו ע"י המאציל עצמו,". מה פה השינוי אחרי השכלול?

הבורא, הכוח העליון, הטבע עצמו, ברא את המערכת בצורה כזאת שהכול מסודר לפי שישה ימי תיקונים, והיום השביעי זה שבת כדי להכניס את הכול למחזוריות, ולפי זה אנחנו פועלים עד גמר התיקון. בגמר התיקון כל ששת ימי העבודה מתחברים לשבת, והכול הופך לשבת אחת, למצב שבו לא צריכים לתקן שום דבר, אלא כולו שבת, יום מנוחה לכולם, לכל הטבע.

שאלה: בכל מדרגה יש שבת בפני עצמה, מה זה אומר?

בכל מדרגה, אחרי כל שש מדרגות, יש מדרגה שביעית שנקראת שבת. כמו בשבוע ימים, יש ששה ימי עבודה, והיום השביעי הוא יום מנוחה, כך זה מושרש בטבע. אומנם אנחנו לא רואים את הדברים האלה בטבע, כי אנו לא רואים עד כמה הדומם, צומח, וחי קשורים לעבודת האדם, אבל זה ככה. בסופו של דבר נגלה שכל הטבע פועל לפי המחזוריות של ששה ימים, והיום השביעי.

תלמיד: איך אפשר לחלק בין השבת לששת ימי המעשה בתוך המדרגה? האם אפשר להגיד ששבת זה המצב שבו אנחנו מרגישים את השפע העליון בתוך המדרגה?

אפשר לחלק בין שבת לששת ימי המעשה לפי מידת המאור שמאיר על כל יום ויום, ונותן לנו אפשרות לתקן בהתאם לזה את כל המצבים שבינינו. ממצב של ראשון, שני, שלישי וכן הלאה, עד שאנחנו מגיעים למצב שאין כבר מה לתקן, אלא זה שאנחנו מפסיקים ולא מתקנים, שמים גבול לכל התיקונים שלנו, זה יום השבת.

שאלה: למה כשמתגלה אור חכמה בכלים זה נקרא יום מנוחה? הרי יש לאדם אפשרות להרחיב ולמלא את כלי ההשפעה שלו.

לא, אין אפשרות יותר להרחיב, ויותר להשפיע. אם התחלנו לתקן משהו, החבילה הזאת נגמרת בדיוק ביום השביעי.

תלמיד: אבל למה זה נקרא יום מנוחה, כי מתגלה אור חכמה בכלים, יש פה איזושהי עבודה, אז למה זה נקרא מנוחה?

זו מנוחה מפני שאסור לנו לברר, וכל העבודה שלנו היא בירור, האם מותר לי להשתמש בזה בעל מנת להשפיע או לא? והיום השביעי זה סימן שאנחנו מגיעים למצב שאי אפשר יותר לברר במה עוד אפשר להשפיע עם מה שהתגלה בששת ימי העבודה. כשסיימנו את העבודה של ששת ימי העבודה, זה נקרא יום השביעי. כך נראה את עצמנו פועלים בינינו, ושיש מחזוריות בתיקונים של העולם.

בכל העולם יש תיקונים, אנחנו רואים את זה בסיבובים של השמש, של הירח, של כל הפלנטות. בכל דבר שיש בתוך הטבע, בדומם, בצומח, בחי, ובנו באדם יש כל מיני שינויים, ואנחנו מרגישים על עצמנו שאנו הולכים וחוזרים לאותן שאלות, לאותם מצבים, גם זה שייך למחזוריות שנובעת מששת ימי העבודה ושבת.

עוד נדבר על זה, נתחיל לגלות איפה בנו יש העתקה מששת ימי העבודה הרוחניים ושבת, לששת סוגי העבודות, המחשבות, הרצונות וכו' ושבת.

שאלה: האם השבת היא כעין גמר תיקון?

כמו גמר תיקון של אותה מדרגה שהיינו בה שבוע ימים.

תלמידה: וביום הזה מתגלה אור החכמה ועלינו להתקשר לקדושה. האם הכוונה שאנחנו לא מבררים אבל העבודה שלנו היא דווקא להיות למעלה מהדעת ולהלביש לנו את אור החכמה?

נכון מאוד.

שאלה: האם יום השישי זהו המצב שבו מגיעים להשפיע בעל מנת להשפיע?

ביום השישי אנחנו מגיעים לכל התיקונים, במידה שניתן לנו לפי הדרגה שלנו. כל אחד נמצא כביכול בשבוע אחר, בששה ימי עבודה אחרים, ולקראת השבת אנחנו מרגישים שמגלים כבר סיכום של העבודה שלנו.

שאלה: ביום שבת האדם צריך להתענג ולברך את הבורא. האם החיפוש עצמו איפה אני יכול לקבל תענוגים ולברך את הבורא, כלומר בחיבור בינינו, בהשתוות הצורה כלפי הבורא, אילו הפעולות האפשריות. והבירור למה אני יכול להתענג או לברך את הבורא, את זה כבר אסור לעשות, ובשבת צריך להתענג רק בהשוואת צורתנו אליו על ידי השפעה עצמה ולא על ידי בירורים אם זה יותר או פחות.

אמת, יפה מאוד.

שאלה: אנחנו רואים שבגשמיות ישנה מחזוריות ברורה לפי לוח השנה. האם גם במצבים פנימיים אפשר לראות את המחזוריות הזאת?

כן ולא. עדיין אנחנו לא רואים את המערכת השלמה, שאנחנו יכולים להגיד שאנחנו נמצאים בה בעיגולים, אבל זה יתגלה עוד מעט.

תלמיד: מתי אפשר להגיד - זה המצב שנקרא שבת בעשירייה?

אם נגיע לדבר כזה אז נרגיש אותו.

שאלה: האם נכון שלאדם הראשון מטרם החטא, לפני השבירה היה רק נר"ן?

נר"ן מבי"ע ונר"ן מאצילות.

תלמיד: כתוב במצווה השלוש עשרה שמטרם החטא דעץ הדעת היה האדם הראשון גם אור דחיה. לא ברור למה הייתה שבירה מלכתחילה אם כבר היה לו אור דחיה?

אבל יש בזה הרבה פירושים שהייתה לו כהארה עליונה מלמעלה, לא מה שהוא השיג.

תלמיד: אז מה התוספת של מה שהוא כן משיג מעצמו?

מה מתווסף בגמר התיקון?

תלמיד: כן.

בגמר התיקון מתווסף בו כל הכלי שלא היו לו מלכתחילה. אדם הראשון, כמו שכתוב - נולד מהול. זאת אומרת לא היה לו רצון לקבל בשימוש מעשי, ולכן הוא לא ידע מה זה טוב ומה זה רע ולכן הוא לא גילה את הבורא בצורה השלמה. כל העבודה שלו הייתה בזה שהוא עבר את החטא מלמעלה והתחברו אליו רצונות על מנת לקבל, כוונות על מנת לקבל. ואז כל העבודה שלו הייתה בזה שצריך לעשות את כל התיקונים מברית מילה והלאה עד על מנת להשפיע. זו העבודה. בלי שהיה עובר את כל שלבי התיקון הזה לא היה מתקן את הרצון לקבל שלו.

תלמיד: איך יכול להיות שהיה מוחין דחיה? כתוב "והשיג אדה"ר אז המוחין דחיה בשלמות", זה היה עוד מטרם חטא עץ הדעת. איך יכול להשיג אם לא היו לו כלים כאלה?

אבל תלוי באיזו מידה נפתח לו. מה שנותנים לאדם כך הוא רואה, כך הוא מרגיש, כך הוא משיג.

תלמיד: אנחנו יודעים שיש 125 מדרגות מלמעלה למטה ואנחנו עולים ופוסעים על אותן מדרגות כלפי מעלה.

נניח שכך.

תלמיד: אם אלה אותן מדרגות אז מה התוספת בגמר התיקון כשאנחנו עלינו את הכול למעלה, אלה אותן מדרגות?

כי אנחנו עושים את זה בתוספת יגיעה שלנו, אנחנו רוצים את זה, אנחנו דורשים את זה ולא שזה קרה מעצמו.

שאלה: כתוב "כי בכל שבת חוזרת ובאה אותה השלמות שהייתה בשבת בראשית, יום המנוחה, שנפרדו כל הקליפות ונתקעו בתהום הגדול". מה זה אומר "ונתקעו בתהום הגדול"?

כי שבת היא לא רק סוף התיקונים, היא גם תחילת התיקונים, זו מחזוריות, שבה חוזרים שוב לנקודה ההתחלתית ומתחילים אבל כבר ברמה אחרת, בדרגה אחרת את התיקונים. זה מה שקורה לנו משבת לשבת, משבוע לשבוע.

שאלה: השבת שהיא גמר התיקון, איך אנחנו יכולים לחיות את השבת הזו, בסוף כל שבוע למשל אנחנו צריכים רק לשבח את הבורא?

כן, מה שאנחנו צריכים לעשות בשבת זה לא רק לשבח את הבורא, שבת זו עבודה שאנחנו מבדילים בין כל הכלים שאפשר לתקן אותם בעל מנת להשפיע, לכל הכלים שאי אפשר לתקן אותם בעל מנת להשפיע. כשאנחנו מבדילים תוך עשרים וחמש שעות של שבת, אם אנחנו מבדילים ביניהן ושומרים עליהן כדי לא לנגוע אלו באלו, אז אנחנו בזה מבודדים את המושג "שבת", תיקון שנעשה בשבילנו יקר מאוד, ובכל היתר אנחנו לא מתעסקים, אנחנו כאילו משליכים את זה לבורא. לא עלינו.

יש אולי עוד הרבה כלים, רצונות, מחשבות, כוונות, פעולות וכן הלאה שלא מתגלים ואני לא נוגע בהם כי "לא בכוחי ועוצם ידי" לעשות את התיקונים. לכן כל העבודה שלנו היא כמה אנחנו יכולים להיות בעל מנת להשפיע בחיבור בינינו, אנחנו צריכים לבצע את זה באותה מסגרת שנקראת "שבת", ומעבר לזה לא עלינו לבצע. יש עוד הרבה כוחות ומי יודע איזה מצבים בטבע שאנחנו לא מתקנים ולא עלינו לתקן, זה נקרא "ה' יגמור בעדי", הבורא יתקן אותם.

שאלה: יש חיסרון להעלות תפילה לקדש את השבת. האם יש תפילה שאנחנו יכולים להתפלל כדי לקדש את השבת?

יש הרבה תפילות שאנחנו אומרים אותן בשבת, שהמקובלים חיברו אותן בכוונה כי הן הכי מתאימות למצבים שאנחנו עוברים בשבת. אפשר לקרוא אותן. גם בתהילים אנחנו רואים הרבה כאלו שמדברים על השבת. "שיר ליום השבת" ועוד כל מיני שירים. על שבת יש הרבה מאוד חומר מפני שזה מצב שהוא מסכם את כל התיקונים שלנו.

שאלה: איך נדע מהם המצבים שניתן לתקן ומה המצבים שאסור לתקן?

מה שניתן לחיבור, להשפעה, לאהבה, אתה יכול לעשות בלי פחד. מה שאין כן, אם אתה רואה שהדברים האלה הם קשים ודורשים בירורים והתגברות, אז כנראה שיש כאן את כוח האגו שעדיין מעורב ולכן אנחנו לא עושים את זה בשבת, במצב שנקרא בצורה רוחנית אצלנו כשבת. אבל זה עדיין לא בשבילנו, אנחנו רק נתבלבל בזה.

בקיצור, בכל מצב שאתה נמשך לחיבור, תעשה. כל מצב ומצב שאתה צריך לברר ולא יודע אם תצליח או לא, בינתיים אל תעשה.

שאלה: בעבודה היום יומית שלנו בתוך העשירייה מהו המצב של שבת, איך אנחנו מגיעים אליו?

כשאנחנו נחליט שמה שיכולנו לעשות עשינו, ואין לנו כרגע יותר מה לעשות, סימן שהגענו לסיום כלשהו, אז תגיד שהגעתם לסוף שבוע.

(סוף השיעור)