שיעור צהריים 11.08.2023 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

הרגל נעשה טבע שני – קטעים נבחרים מן המקורות

קריין: שיעור בנושא - "הרגל נעשה טבע שני", קטעים נבחרים מן המקורות, קטע מספר 11.

"ההבחנה שהאדם ידע שהוא מקבל רק מטעם מצוה היא, אם מרגיש בעצמו שהוא יכול לוותר על התענוגים, אף על פי שיש לו רצון וחשק, ורק מקבל על תנאי שרצון השם יתברך הוא כך, שזה נקרא שהוא מקבל רק מטעם מצוה. ורק בזמן שהוא יכול לוותר על התענוגים, הוא יכול לבוא לבחינת מקבל על מנת להשפיע.

וזה כלל, להרגיל את עצמו בויתורים, מוכרחים להרגיל את עצמו בתענוגים יותר קטנים, ואחר כך בתענוגים יותר גדולים, משום שתמיד הולכים מקל אל הכבד.

וזה מקובל אצלנו, שהתענוג היותר גדול בעולם הוא להיות דבוק בהקדוש ברוך הוא בבחינת השגת אלקות."

(הרב"ש. 428. "זאת חקת התורה - ב'")

שאלה: מדוע אנחנו מקבלים את ההבחנה או את התחושה שאפשר לוותר על התענוגים רק כשאנחנו חושבים שאי אפשר לוותר עליהם?

כשאנחנו ניגשים לתענוגים שנמצאים לפנינו ואנחנו חושבים איך אנחנו יכולים לוותר עליהם, אז אני מתחיל לעשות חשבונות, וכאן אני מתחיל לראות גבולות עד כמה כן וכמה לא. עד שאני מגיע למצב שאין לי שום ברירה אלא לכוון את עצמי לכוח העליון ולבקש ממנו עזרה, ואז על בטוח אני אקבל עזרה מלמעלה והיא תהיה בדיוק מכוונת למכשול שעומד לפניי. כך אני אתגבר על המכשול ואגיע למטרה.

שאלה: ממבט ראשון הקטע הזה נראה מאוד פשוט, אבל כשקראנו אותו פעם שנייה מיד צצה שאלה, על איזה תענוגים מדובר פה?

זה לא חשוב.

תלמיד: כתוב שצריך להרגיל את עצמו בתענוגים קטנים ואחר כך בתענוגים יותר גדולים, ובסוף כתוב שהתענוג הגדול ביותר הוא להיות דבוק בבורא. האם אנחנו צריכים לוותר על כל התענוגים בשביל להגיע למטרה שהיא להידבק בבורא ולקבל את התענוג הגדול ביותר?

בעיקרון כן, כי דווקא בצורה כזאת אנחנו עולים במדרגות.

שאלה: אנחנו יודעים שבמשך מאות שנים חכמת הקבלה, השגת האלוהות, הושגה על ידי כל מיני סיגופים, צמצומים והגבלות, ומאז האר"י שעשה תיקון, המאור המחזיר למוטב הוא השיטה. כשאנחנו קוראים על קטעים כאלה של ויתורים וגם שומעים ממך עצות שלא משנה איזה תענוגים צריך לצמצם ולוותר עליהם, זה מאוד מבלבל. על מה אנחנו מדברים פה בעצם?

אנחנו מדברים כאן על זה שאדם צריך במשך החיים שלו לוותר על כל מיני תענוגים שמתעוררים לפניו והוא נמשך אליהם, הוא צריך להתרחק מהם ככל האפשר וכך הוא יגדל.

תלמיד: מהי הגישה של חכמת הקבלה לוויתור על תענוגים? במה היא מיוחדת?

אנחנו מוותרים על תענוגים שעומדים בדרך לבורא, אנחנו חייבים לוותר עליהם כדי להתקדם לבורא, להגיע אליו, ואפשר גם להגיד כך, שיש לפניי חברה, חברים, וכדי להגיע אליהם עליי לוותר על כל מיני תענוגים. כך אנחנו משתדלים לבצע.

תלמיד: איזה תענוגים לדוגמה עומדים בדרכו של אדם לבורא שהוא צריך לוותר עליהם?

כל מה שמתעורר באדם.

תלמיד: אנחנו תמיד אומרים שיש בידול, כלומר תאכל ארבע ארוחות ביום, תישן 12 שעות, וזה לא קשור לרוחניות. לכן זה לא מובן, איזה תענוגים מפריעים לאדם להשיג את הבורא?

תענוגים שעומדים בדרך להשיג את הבורא.

תלמיד: כמו מה, לאכול שלוש ארוחות ביום?

לא.

תלמיד: למה לא?

כי אין בזה שום בעיה.

תלמיד: זה בדיוק העניין, באיזה יש בעיה ובאיזה אין בעיה, האם יש איזו הבחנה?

אתה צריך לכוון את עצמך להשיג את הבורא בזה שבכל רגע אתה מקבל ממנו כל מיני הבחנות, וההבחנות האלה צריכות לקשור אותך אליו. תהיה כל הזמן על המשמר מה אתה מרגיש שאתה מקבל כדי להישאר דבוק לבורא.

שאלה: בנוגע לתענוגים הקטנים שכדאי לנו לוותר עליהם מאחר והם מפריעים לנו בדרך לבורא. לדוגמה תענוג מגלידה או תענוג מרכילות לשון הרע בעשירייה, האם מדובר על תענוגים כאלה, או שהתענוג לא קשור ומה שחשוב אלו היחסים?

העניין הוא לא הגלידה או העשירייה, העניין הוא התענוגים, ולתענוג יש צורה קונקרטית שממנה האדם נהנה. וכאן הוא צריך בצורה מדויקת להבין האם הוא הולך בעקבות התענוגים האלה או נגדם למען הקשר עם החברים והבורא.

תלמידה: איך לקבל תענוג בצורה נכונה ולהודות לבורא בלב שלם בלי בושה מהקבלה?

לנסות ולברר את כל היחסים שלך עם הבורא עד כדי כך שתוכלי את כל המחשבות, הרצונות והייאוש שלך לכוון אליו.

תלמידה: ברגע קבלת התענוג, האם עליי לחשוב שזה עושה תענוג לבורא או לשמוח מזה שהוא נותן? על מה צריך לשים לב, האם לתענוג שלי או לתענוג שלו ממני?

זה תלוי ממי מגיע התענוג, האם ממך לבורא או מהבורא אלייך.

שאלה: האם אתה אומר שזאת האחריות שלי לבנות את הצמצום ואני לא צריך לחכות שהבורא ייקח ממני את הרצונות האלה, אלא אני בצורה פעילה אצמצם את הרצונות האלה, אגביל אותם?

כן.

שאלה: במפגש בעשירייה אני תמיד מקבלת תענוג, איך אני צריכה להתייחס לתענוג הזה?

תיהני, העיקר שיהיה לך מובן שאת נהנית מהקשר עם החברות.

שאלה: האם המטרה של התענוגים היא שנצמצם אותם או שנקבל אותם למען הבורא?

משימת התענוג היא שבצורה נכונה נכוון את עצמנו כלפיהם ודרכם אל הבורא.

תלמיד: נגיד שמתגלה בי תענוג כזה או אחר, איך אני יכול לכוון את עצמי בצורה נכונה?

אתה רוצה את התענוג הזה, אתה רוצה לקבל אותו, רק במקרה שבזה אתה עושה נחת רוח לבורא.

תלמיד: ואם אני עובד בשביל הקשר עם העשירייה ועם הבורא וכבר טוב לי בקשר איתם, והאמת שאני לא צריך תענוגים מיוחדים, אבל הבורא בכל זאת נותן לי אותם, מגלה לי, אז מה אני עושה עם זה?

כלום. אתה צריך לקבל אותם ולהודות, ליהנות בתענוגים האלה עם הבורא והעשירייה.

תלמיד: ואם אני רואה שהתענוגים האלה מושכים את תשומת הלב שלי מהקשר בינינו, אז אני לא מתייחס אליהם, לא משתמש בהם.

נכון.

תלמיד: איזה תענוגים אפשר יהיה להעביר לדבקות עם הבורא?

לחלוטין את כולם.

שאלה: האם התבודדות או להיות בבידוד מהיום יום יכול להיחשב כרצון לעבוד על השפעה?

לא, לא.

שאלה: יש קו שמאל ברצון ויש יראה מכך שאני לא אוכל לקבל את התענוג שאני מצפה לו, ויש קו ימין שאני מבינה שהרצון צריך להיות על מנת להשפיע לבורא, אבל אני לא מצליחה להלביש את הרצון בלבוש של השפעה. איך להגיע לזה?

תגיעי לזה בהדרגה, רק תהיי נוכחת יחד איתנו ואת תראי שבהדרגה את תגיעי לזה.

שאלה: איך להעביר תענוג של אם כלפי הילד הקטן שלה להודיה לבורא על כך שהוא קיים, או שזה לא קשור?

זה לא קשור.

שאלה: האם התענוגים והוויתורים הם כלפי הכוונה על מנת לקבל שמתגלה במאמצים שלנו להתחבר בפעולות השפעה בינינו?

כן.

שאלה: אז איך אנחנו יכולים להגביר את ההרגשה כלפי התענוגים שיהיה על מה לעבוד, על מה לוותר?

את זה הבורא ייתן לך. או שעל ידי שאת תתעמקי במה שקורה לך תרגישי יותר ויותר תענוגים.

שאלה: האם קבלת תענוג מהרצון שלי או קבלת תענוג מהשפעה לבורא, אלה רצונות מיותרים בעבודה שלנו?

בינתיים תנסו לברר אותם. בינתיים לא זה ולא זה עדיין הבשילו.

שאלה: מה הפירוש "השגת האלוהות" ואיך אדם משיג את זה?

השגת האלוהות זה שאנחנו משיגים את הבורא כמקור התענוג שהוא שולח לנו, ואנחנו יכולים לקבל את התענוג הזה, ולהבין לפי האופי, אופן וגודל התענוג מיהו הבורא, מהו הבורא, מה הוא רוצה מאיתנו.

שאלה: האם זה כך גם כאשר הדעות שונות בפגישת העשירייה?

כן, גם משם אפשר לקבל את זה, להבין, להרגיש.

שאלה: איזו בחירה יש לעשות בין תענוג מזה שאני רוצה לשמוע את השיעור, ובין פעולה משותפת עם העשירייה? האם להיפגש עם העשירייה, או לצפות בשיעור לבד?

בטח להיפגש עם העשירייה. ללא ספק מפגש עם העשירייה, את השיעור תוכלי לראות אחר כך בהקלטה.

שאלה: האם שלבים בוויתורים על תענוג נעשים לפי הכלים שלנו?

כן, זה קורה לפי הכלים שלנו.

שאלה: כאשר אנחנו משפיעים, האם ההשפעה עצמה היא תענוג רק עבור הבורא?

יכול להיות שגם עבור הנבראים.

קריין: קטע מספר 12, כותב הרב"ש.

”האדם צריך להרגיל עצמו בכל דבר ודבר, לעשות השוואה בין זמן של יסורים לזמן תענוג, ולתת ברכה על הנס, שהוציא אותו מהיסורים למצב של תענוג. ובזה תהיה לו היכולת לתת תודה לה', ולקבל הנאה בכלים החדשים, ממה שנתווספו לו עכשיו, בזמן שהוא שוקל את הב' זמנים זה לזה. ומזה האדם יכול להתקדם בעבודה.

וזהו כמו שאמר אאמו"ר זצ"ל, לא חשוב מה האדם מקבל מהבורא, אם זה דבר גדול או דבר קטן. אלא חשוב עד כמה שהאדם נותן תודה להבורא. בשיעור התודה שהאדם נותן, בשיעור זה מתגדלת הנתינה, מה שהבורא נתן."

(הרב"ש. מאמר 15 "מהו הברכה "שעשה לי נס במקום הזה" בעבודה" 1991)

שאלה: מה זה אומר שאדם צריך להרגיל את עצמו לעשות השוואה בין זמן של ייסורים לזמן תענוג? מה אנחנו עושים בזמן הזה כדי שיופיעו כלים חדשים?

מתפללים שזה ישתנה.

שאלה: כתוב "בשיעור התודה שהאדם נותן, בשיעור זה מתגדלת הנתינה, מה שהבורא נתן." האם אפשר להגיד שזו אותה נתינה שלא משתנה, אלא פשוט מתווספים כלים חדשים?

כן, אפשר להגיד כך, שמצד הבורא אין שום תוספת אלא התוספת היא מצד הכלים של האדם ולכן הוא מרגיש הרבה יותר. כן, זה קורה גם אצלנו בחיים, במידה שיש לי כלים גדולים יותר אז אני מרגיש יותר שאני מקבל הרבה יותר מהחבר, מהחברים וכן הלאה.

שאלה: מה הם התענוגים האלה שאנחנו צריכים להודות עליהם לבורא, על כך שהוא לקח ייסורים ונתן במקום תענוגים?

כל מיני תענוגים, אצל כל אחד זה משהו אחר.

שאלה: האם אני צריך להודות לבורא עליהם?

כן.

תלמיד: האם זו עבודה בעל מנת לקבל? כי אנחנו מחפשים להשפיע לבורא.

לא. אם אתה מרגיש שקיבלת משהו מהבורא, אז למה לא להודות לו?

תלמיד: כי זה כאילו שאני מודה לו שהוא מילא לי את הרצון האגואיסטי, ואנחנו הרי רוצים להגיע להשפעה.

זה לא חשוב, אם הוא נותן לך, אז אתה צריך להודות לו וזה יהיה בשבילך כמו לקבל על מנת להשפיע. אתה מקבל ממנו כדי להשפיע ולהודות לו.

שאלה: פעם הייתה תקופה של מרדף אחרי תענוגים גשמיים, עכשיו המרדף הוא אחרי תענוגים רוחניים, כלומר אחרי תענוג מהשפעה. איך אפשר להיות שקועים בשלב החדש הזה של החיפוש, של ההנאה מהשפעה בלי שום הפרעות מהצד?

אנחנו יכולים ליהנות גם מהשפעה וגם מקבלה, אין שום בעיה. כשאני נותן לתינוק, לילד הקטן, אז אני נהנה מזה שאני נותן לו ושהוא מקבל, כך גם לחבר, גם למישהו גדול. יש לנו הרבה תענוגים בהשפעה וגם בקבלה, תלוי ממי, כמה ואיך אני מקבל. לכן עלינו רק להיות יותר רגישים למה שנותנים לנו ולמה שאנחנו מקבלים, ואפשר להתפתח הרבה מאוד מכל הדוגמאות הארציות שלנו.

שאלה: האם הודיה לבורא זאת השפעה?

כן.

שאלה: האם ויתור על התענוג הגשמי הוא בכדי ללמד אותנו ולשמור עלינו שלא נרצה לקבל תענוג רוחני לעצמנו?

גם כן.

שאלה: איך אדם יכול ליהנות מהסבל? איך הגוף יכול להסכים לדבר כזה?

אדם מוכן לסבול בתנאי שהוא יכול לתאר לעצמו את השכר שהוא עומד לקבל. אנחנו רואים זאת גם על דרגת החי, כשמטפלים בכלב, בסוס, לא חשוב במי, הם מבינים שאנחנו עושים להם טיפול ומוכנים לסבול.

שאלה: אני מבינה שגם ההפרעות באות ממנו ואני מרגישה שצריך לתקן אותן. האם עליי להודות לו על ההפרעות שמתגלות או לבקש עליהן תיקון?

לבקש תיקון.

שאלה: לומדים שצריך להודות על הרע כמו על הטוב. האם להפוך את הייסורים לתענוג זה שברגע של גילוי הרע, ברגע הכי שפל, אנחנו מצליחים לקשר זאת לבורא, לראות בכך מתנה ולהודות לו על כך?

כן.

שאלה: האם ככל שאנחנו חווים יותר ייסורים וקשיים בעבודה הרוחנית, כך אנחנו יכולים לקבל תענוג יותר גדול בהשגה?

כן.

שאלה: האם הכלים החדשים שמתווספים, בהשוואה בין ייסורים והתענוג, הם כלים של יראה?

גם כן.

תלמיד: מה זה כלי של יראה?

נדמה לי שביראה יש ארבע דרגות. אתה יכול לקרוא על כך.

שאלה: כתוב בקטע שצריך להרגיל את עצמו להשוות בין זמן הייסורים לבין זמן התענוג. בין מה למה אנחנו משווים? בשביל מה צריכים את הבירור הזה? מה אנחנו מבררים?

כדי להבין את הכלים שלהם אנחנו צריכים להודות, או מה אנחנו צריכים לעשות.

תלמידה: האם אנחנו מבררים באיזה מצב אנחנו עכשיו?

כן.

תלמידה: האם אנחנו מבררים את הנקודה ומשווים אותה עם נקודה אחרת שהיינו בה?

כן, נכון מאוד.

שאלה: יש שתי צורות של הודיה, האחת נובעת מייסורים, כשאתה מגלה את ההשגחה הטובה של הבורא, ויש צורה אחרת, שהבורא נותן לך בכלים דקבלה שלך הרגשה של מילוי, שמחה וחיבור. מאיזו צורה של הודיה נובעת השפעה, משתיהן או רק מהראשונה?

בעיקר מהראשונה.

שאלה: ההפרש בין שני המצבים מתקצר ומאפשר לנו להתרגל לכאב או לתענוג, אז למה אנחנו רוצים לנתק את הרגש מהמעשים שלנו?

מי אמר לך שאנחנו רוצים לנתק את הרגש מהמעשים? אנחנו לא רוצים לעשות זאת, כל העבודה שלנו היא דווקא ברגש.

תלמידה: האם העבודה נהיית יותר פשוטה במידה שמתקצר הפער בין שני המצבים, בין הכאב לתענוג?

לא, אנחנו עוד נברר, זה לא כל כך פשוט.

שאלה: האם הבדיקה בין הייסורים לתענוג זו האנליזה שעושים בין מצב של ירידה לבין מצב של עלייה, בפער שבין שני המצבים האלה?

כן.

תלמיד: האם אנחנו עושים זאת דווקא במצב של עלייה?

כן.

תלמיד: אז האדם מחליט אם הוא יקבל זאת למען עצמו או על מנת להשפיע. כלומר, אם הוא מודה לבורא על כך שהוא קיבל את העלייה הזאת, אז הוא משתמש ברצון הזה על מנת להשפיע, אבל אם הוא חושב שהוא עשה זאת בעצמו, אז הוא מקבל את זה עבור עצמו.

כן.

תלמיד: האם זו עבודה בעל מנת לקבל? כי אנחנו מחפשים להשפיע לבורא.

לא. אם אתה מרגיש שקיבלת משהו מהבורא, אז למה לא להודות לו?

תלמיד: כי זה כאילו שאני מודה לו שהוא מילא לי את הרצון האגואיסטי, ואנחנו הרי רוצים להגיע להשפעה.

זה לא חשוב, אם הוא נותן לך, אז אתה צריך להודות לו וזה יהיה בשבילך כמו לקבל על מנת להשפיע. אתה מקבל ממנו כדי להשפיע ולהודות לו.

שאלה: פעם הייתה תקופה של מרדף אחרי תענוגים גשמיים, עכשיו המרדף הוא אחרי תענוגים רוחניים, כלומר אחרי תענוג מהשפעה. איך אפשר להיות שקועים בשלב החדש הזה של החיפוש, של ההנאה מהשפעה בלי שום הפרעות מהצד?

אנחנו יכולים ליהנות גם מהשפעה וגם מקבלה, אין שום בעיה. כשאני נותן לתינוק, לילד הקטן, אז אני נהנה מזה שאני נותן לו ושהוא מקבל, כך גם לחבר, גם למישהו גדול. יש לנו הרבה תענוגים בהשפעה וגם בקבלה, תלוי ממי, כמה ואיך אני מקבל. לכן עלינו רק להיות יותר רגישים למה שנותנים לנו ולמה שאנחנו מקבלים, ואפשר להתפתח הרבה מאוד מכל הדוגמאות הארציות שלנו.

שאלה: האם הודיה לבורא זאת השפעה?

כן.

שאלה: האם ויתור על התענוג הגשמי הוא בכדי ללמד אותנו ולשמור עלינו שלא נרצה לקבל תענוג רוחני לעצמנו?

גם כן.

שאלה: איך אדם יכול ליהנות מהסבל? איך הגוף יכול להסכים לדבר כזה?

אדם מוכן לסבול בתנאי שהוא יכול לתאר לעצמו את השכר שהוא עומד לקבל. אנחנו רואים זאת גם על דרגת החי, כשמטפלים בכלב, בסוס, לא חשוב במי, הם מבינים שאנחנו עושים להם טיפול ומוכנים לסבול.

שאלה: אני מבינה שגם ההפרעות באות ממנו ואני מרגישה שצריך לתקן אותן. האם עליי להודות לו על ההפרעות שמתגלות או לבקש עליהן תיקון?

לבקש תיקון.

שאלה: לומדים שצריך להודות על הרע כמו על הטוב. האם להפוך את הייסורים לתענוג זה שברגע של גילוי הרע, ברגע הכי שפל, אנחנו מצליחים לקשר זאת לבורא, לראות בכך מתנה ולהודות לו על כך?

כן.

שאלה: האם ככל שאנחנו חווים יותר ייסורים וקשיים בעבודה הרוחנית, כך אנחנו יכולים לקבל תענוג יותר גדול בהשגה?

כן.

שאלה: האם הכלים החדשים שמתווספים, בהשוואה בין ייסורים והתענוג, הם כלים של יראה?

גם כן.

תלמיד: מה זה כלי של יראה?

נדמה לי שביראה יש ארבע דרגות. אתה יכול לקרוא על כך.

שאלה: כתוב בקטע שצריך להרגיל את עצמו להשוות בין זמן הייסורים לבין זמן התענוג. בין מה למה אנחנו משווים? בשביל מה צריכים את הבירור הזה? מה אנחנו מבררים?

כדי להבין את הכלים שלהם אנחנו צריכים להודות, או מה אנחנו צריכים לעשות.

תלמידה: האם אנחנו מבררים באיזה מצב אנחנו עכשיו?

כן.

תלמידה: האם אנחנו מבררים את הנקודה ומשווים אותה עם נקודה אחרת שהיינו בה?

כן, נכון מאוד.

שאלה: יש שתי צורות של הודיה, האחת נובעת מייסורים, כשאתה מגלה את ההשגחה הטובה של הבורא, ויש צורה אחרת, שהבורא נותן לך בכלים דקבלה שלך הרגשה של מילוי, שמחה וחיבור. מאיזו צורה של הודיה נובעת השפעה, משתיהן או רק מהראשונה?

בעיקר מהראשונה.

שאלה: ההפרש בין שני המצבים מתקצר ומאפשר לנו להתרגל לכאב או לתענוג, אז למה אנחנו רוצים לנתק את הרגש מהמעשים שלנו?

מי אמר לך שאנחנו רוצים לנתק את הרגש מהמעשים? אנחנו לא רוצים לעשות זאת, כל העבודה שלנו היא דווקא ברגש.

תלמידה: האם העבודה נהיית יותר פשוטה במידה שמתקצר הפער בין שני המצבים, בין הכאב לתענוג?

לא, אנחנו עוד נברר, זה לא כל כך פשוט.

שאלה: האם הבדיקה בין הייסורים לתענוג זו האנליזה שעושים בין מצב של ירידה לבין מצב של עלייה, בפער שבין שני המצבים האלה?

כן.

תלמיד: האם אנחנו עושים זאת דווקא במצב של עלייה?

כן.

תלמיד: אז האדם מחליט אם הוא יקבל זאת למען עצמו או על מנת להשפיע. כלומר, אם הוא מודה לבורא על כך שהוא קיבל את העלייה הזאת, אז הוא משתמש ברצון הזה על מנת להשפיע, אבל אם הוא חושב שהוא עשה זאת בעצמו, אז הוא מקבל את זה עבור עצמו.

כן.

תלמיד: דווקא במקום הזה אם הוא פועל בצורה נכונה, כלומר הוא מודה לבורא, אז האם מתוך ההודיה הזאת הוא מקבל כלים חדשים לצורך השפעה לבורא?

כן.

שאלה: האם התענוג האמיתי מהבורא הוא התיקון שהבורא נותן?

כן.

תלמידה: האם כך הייסורים עוברים לתענוג?

כן.

שאלה: שמעתי ממך שאנחנו צריכים להוסיף את הבורא לבירורים שלנו. איך הפעולה הזאת של להוסיף את הבורא לבירורים מכוונת אותנו לכיוון הקשר עם החברים?

אתם יכולים למשוך את הבורא לכל הפעולות שלכם, לבקש ממנו עזרה, הכוונה, כל מה שאתם רוצים. תזמינו אותו ותרצו להיות יחד עימו בכל פעולה שלכם.

קריין: קטע מספר 13, כותב הרב"ש,

"אסור לו לאדם שיאמר, אני מחכה שה' יתן לנו רצון וחשק לעסוק בתורה ומצות. ובזמן שירגיש שאני מרגיש הרגשה טובה, אז אקיים את התו"מ. ואסור לומר, היות שאנחנו, "כחומר ביד היוצר", בידי הקב"ה, ומה מועילה ההתגברות שלנו לעבוד נגד דעתו של הגוף שלנו. ואומרים לנו, שאל יסתכל האדם על הגוף שלו, מה שהוא דורש למלאות את רצונו, אלא צריכים להרגיל ולשכנע את הגוף שילך לפי חוקי התורה, בין שהוא מסכים או לא."

(הרב"ש. מאמר 16 "כי יעקב בחר לו יה" 1986)

שאלה: איך לקבל תענוג בצורה נכונה מהשפעה של חברות ולהעביר השפעה אליהן, לגרום להן תענוג וגם לקבל מהן תענוג, שהן ישמחו שאני שמחה מהשפעה?

להתחבר יחד איתן.

שאלה: כתוב שהלב שלנו בידי הבורא, גם שרים ומלכים הלב שלהם בידי ה', אז בעצם אנחנו רק גוש של אגו. אז מי הוא אותו "אני" כשאני אומרת אני קמה, אני הולכת, אני יושבת, אני רוצה, האם הוא נחבא במקום כלשהו, אני אוכל להתקשר אליו מתישהו?

כן. עוד מעט תקבלי תשובה.

שאלה: הוא כותב, "צריכים להרגיל ולשכנע את הגוף שילך לפי חוקי התורה, בין שהוא מסכים או לא." מה קורה בתוך התהליך הזה של ההרגל?

מה זה מה קורה בתוך התהליך? זה תהליך מכאן ועד גמר תיקון.

תלמידה: כלומר אי אפשר לפרט כי זה יותר מדי.

כן. אבל בכל שלב ושלב את תקבלי הסבר קטן מתוך הרגשות שלך.

שאלה: האם זה נכון לומר שהייסורים והתענוגים הם מקל וסוכר מהבורא?

אני לא חושב, אבל נניח שכן, בינתיים שיהיה ככה. אחר כך תראי שגם זה וגם זה עוגייה.

שאלה: האם חוק התורה הוא "ואהבת לרעך כמוך" והתורה היא המאור המחזיר למוטב לאלה שלומדים קבלה?

כן.

שאלה: עד כמה ההתכללות משפיעה על הרגשת הייסורים והעונג בצורה הפרטית של כל אחד?

כן.

תלמיד: האם זו השפעה מוחלטת, או שיש חלק פרטי וחלק בהתכללות?

כל מצב הוא משהו מיוחד.

תלמיד: זאת אומרת, שאדם שסובל ייסורים גדולים הוא סובל אותם מתוך כך שהחברה לא נכללת ויכול להיות שאדם סובל בגלל ההתנהגות של החברה?

לא.

שאלה: האם זה הרצון האגואיסטי שלי, שנולד ממני, מתוך האגו שלי, או שזה רצון הבורא שאני אשפיע לחברות?

את זה צריכים לברר.

שאלה: מה הקשר בין אמונה, פחד, יראה ואהבת חברים?

הקשר הוא שהכול קורה ברצון אחד.

קריין: קטע מספר 14, כותב הרב"ש,

"האדם צריך לבטל צרכי עצמו בפני צרכי הכלל. והיות שהאדם צריך לבטל את דעתו ומחשבתו לפני ה', לכן הוא צריך להרגיל את עצמו בחיצוניות, הנקרא בחינת עשיה, הנקרא בחינת נעשה. ושכל אלו הביטולים ישפיעו עליו, שיוכל לבטל את דעתו ומחשבתו לה'."

(הרב"ש. 821. "נעשה ונשמע - ב'")

שאלה: אם בעשירייה כשיש לנו מצבים קשים בינינו, האם חשוב להביע הכרת טובה על המפגשים כדי דרך זה להתקרב זה לזה למרות המצבים?

כן, זה נכון.

קריין: קטע מספר 15, כותב הרב"ש.

"כשהאדם מתחיל את העבודה על מנת לקבל אזי הוא מרגיל את עצמו להיות זריז בעבודה. ואזי אחר כך עם ההרגל הזה יוכל לשמש גם כן בעת שיתחיל לעבוד על מנת להשפיע, מפני שכלי הזריזות כבר קנה מזמן השלא לשמה."

(הרב"ש. 14. "כה תאמר לבית יעקב")

שאלה: לפי הקטע שקראנו, האם הזריזות הזאת זאת פעולה שעלינו לבצע? ואם אנחנו לא יודעים איזו פעולה, מה הבורא רוצה מאיתנו באותו רגע?

מה בורא רוצה מאיתנו? הוא רוצה מאיתנו דבר אחד בלבד, שאנחנו נשתדל להתקרב אליו. למרות שזה הולך נגד הרצונות האגואיסטיים שלנו, אבל בסופו של דבר כתוצאה אנחנו נקבל את כל המילויים, הכול כולל הכול. זה מה שהבורא רוצה מאיתנו.

תלמידה: ההתנגדות הזאת שלנו היא בניית המסך?

כן, כדי שאנחנו נתמלא בו, בבורא, זה מה שהבורא רוצה מאיתנו. והוא נמצא רק ברצון דלהשפיע, לכן אם אנחנו רוצים להתמלא בתכונת ההשפעה, אז אנחנו מתמלאים בו, אנחנו הופכים להיות כמוהו ואנחנו משיגים את ההתקרבות השלימה.

שאלה: מהו כלי הזריזות ומה החשיבות שלו בעבודה לפי הקטע?

כלי הזריזות זה עד כמה שאני בכל מקום פונה לחברה, לסביבה, ומזרז אותה לחיבור.

שאלה: הזריזות היא מתרחשת בפעולות שלנו כשאנחנו מקבלים ממך מידע ומשתדלים להשתמש בעבודה שלנו. אני מקבלת תענוגים גדולים מאוד מהשיעורים שלך ומשתדלת להיות כל יום אפילו אם אני בעבודה להיות גם בשיעור, אבל אחר כך יש רצון לממש את כל מה ששמעתי בשיעור ואין לזה לא זמן ולא אפשרות. האם אני יכולה לעשות את זה גם בעולם הגשמי לפני שאני נכנסת לעשירייה ונמצאת איתם?

בטח שאת יכולה, תנסי, תנסי ותעשי.

שאלה: עד כמה חשוב שניפגש עם עוד עשיריות מהכלי העולמי, כמו שפעם היינו נפגשים הרבה בקורונה כי זה היה קל וירטואלי, אז עד כמה זה חשוב היום?

איך אתם מרגישים?

תלמיד: מרגישים שחסר מאוד להיפגש עם הכלי העולמי.

אז למה אתם לא נפגשים?

תלמיד: כי צריך להעלות חשיבות לזה ולמצוא זמנים, לפעמים זה קצת קשה.

זה אותו דבר, זאת אומרת, זה חוסר חשיבות. כי אתה לא צריך יותר מעשר דקות, רבע שעה.

שאלה: זריזות ברוחניות זה יכולת להתעלות מהר מעל המצבים?

עליות וירידות.

שאלה: להרחיב את השאלה הקודמת, השפעה בתוך העשירייה זה תמיד השפעה כלפי הבורא?

כן, זו השפעה לבורא.

שאלה: כדי שכל הביטולים האלה ישפיעו עליו שהוא יוכל לבטל את דעתו בפני הבורא, האם זה חשוב כמה ביטולים הוא עשה, מאיזה כלי גבוה יותר הוא עשה?

זה חשוב, זה הכול מצטבר.

תלמידה: אני רוצה להצטרף לפגישות של העשיריות אנחנו צריכות אותן בשביל זה?

כן.

שאלה:

מה הגבול הנכון בין הזריזות כשאנחנו רוצות לזרז את העניינים ברוחניות, לבין כשהחברות מרגישות לחץ, מה הגבול הנכון, איך לא להגזים בזריזות?

יותר טוב לתת את זה לאחרים, שהם ינהלו את העניינים. מי שמרגישה לחץ מהזריזות שהיא רוצה יותר ויותר, שהיא דווקא תתרחק מזה.

שאלה: מהירות של כל חברה בקבוצה היא שונה, אז איך אנחנו יכולים לייצב את המהירות שלנו בלי להפריע לחברות בעבודה?

זה לא חשוב שכולנו שונים, ודאי שכולנו שונים, אנחנו עוד לא יודעים עד כמה, אבל אף אחד לא עוזב את העבודה, מתרחק מעצמו, מתעלה מעל עצמו, מתחבר שם עם החברים, ואז כשמתחבר איתם, אז מתחיל להשתדל לבצע עבודה המשותפת.

שאלה: הבורא נתן כל כך הרבה, הודיה גדולה, הוא נתן לנו עבודה שגורמת לנו תענוג כל רגע, איך לא להתענג או כן להתענג?

להתענג על הבורא, כן, נכון מאוד.

(סוף השיעור)