שיעור בוקר 11.05.19 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

הכנה

אנחנו דיברנו הרבה פעמים על העניין של העשיריות, האם צריכות להיות עשיריות קבועות או יכולות להיות משתנות, ואני בכל זאת רוצה עוד להוסיף לזה אולי. כל פעם בא "דם חדש". בכל פעם העשירייה היא חדשה. זה לא חשוב אם אני רואה אותם הפרצופים, כשאני רואה פרצופים זה בדרגת חי, וכשאני מתקשר עם בן אדם פנימית זה בדרגת המדבר, דרגה אחרת לגמרי, זו גשמיות וזו רוחניות. ולכן אנחנו לא צריכים להחזיק כל כך בעניין ההגבלות בדרגת החי, ואם אני דבוק לחברים שלי הגשמיים בצורה גשמית, ואני לא יכול לשבת עם האנשים האחרים זה לא טוב.

אם אין לי עשירייה, אני מצטרף לעשירייה אחרת. אם יש חלק מהעשירייה, יכולה להתחבר עם חלק של עשירייה אחרת. אין שום בעיה בזה. בכל זאת אנחנו משתנים. אנחנו כולנו נמצאים באותו התהליך. אז לכן אני מבקש תהיו יותר גמישים. אל תהיו כאלה שחושבים שאם אני נמצא עם העשירייה שלי, לגופים האלה אני דבוק. אני לא דבוק לגופים. אני דבוק לנשמות, ונשמות הן כולן בהשתוקקות ישר א-ל.

לכן אם אתם רואים שחסר בעשיריות, מהר תשלימו ותתנהגו כמו שאתם נמצאים בעשירייה שלכם. ממש כך. אין שום בעיה בזה. תשתדלו. אל תהיו דבוקים לגופים. זה לא טוב. אנחנו יכולים לשבת עם כל אדם ואדם אם הוא נמצא באותו תהליך כמונו. זה בנוסף לאותו הוויכוח שהייתה לנו עשירייה קבועה, והעשירייה משתנה.

שאלה: אז בזמן שיעור הבוקר בשביל מה צריך עשיריות קבועות, אם זה סתם מבלבל אותנו נשב בצורה אקראית כולם וזהו.

לא. טוב שיהיו גם העשיריות הקבועות כי אולי ידאגו לזה שאנשים יבואו. או שאתם רואים שזה לא עוזר.

תלמיד: עוזר.

אם זה עוזר, רק לשם זה. רק תבינו למה אמרתי שכדאי שיהיו עשיריות קבועות. לשם הסדר שכל עשירייה תלחץ על חבריה, אבל אם זה לא עוזר או אחרי שזה קורה ובכל זאת יש חוסר פה ושם, תשלימו. זאת אומרת, צריך להיות גם זה וגם זה. זו תמיד האמת או שהפיתרון נמצא בפשרה.

תלמיד: יותר מזה, העשירייה היא כל החיים אצלך, אתה נמצא איתה לא רק במהלך השיעור, אתה נמצא איתה במהלך כל היום, יש לך מפגש איתה פעם בשבוע. אפילו יותר מזה, לפני הנסיעה שלך אמרת "תבדוק את עצמך כל הזמן שאם אתה משקיע במקומות, בחברים אחרים, שזה לא גונב ממך את ההשקעה בעשירייה.

נכון. זה בדרך כדי לחזק אתכם, אבל באמת, מה זה חשוב לנו אם אנחנו משתוקקים כולם לאותה המטרה אם אין לי עכשיו בדרך עם מי לשבת? יושב כאן חבר אחד, חיכה לתשעה חברים שלו והם לא באו. אז איפה יישב?

תלמיד: בסדר. זה משהו אחר.

לא משהו אחר. למה אני לא יכול לשבת, להצטרף לעשירייה אחרת? לא שאני בוגד בעשירייה שלי, אלא כדי להשלים את הדרך, כדי להתכלל. בסופו של דבר אנחנו כולנו נתכלל זה בזה. אלא רק לצורך הסדר שלנו עכשיו כמתחילים, לחלשים שתהיה לנו הגאווה של הקבוצה.

תלמיד: אז פה בן אדם יכול לעשות לעצמו פשוט הרגל. הוא רואה שעד שעה שלוש וארבעים לא הגיעה העשירייה שלי, אני הולך יושב במקום אחר.

יכול להיות שלוש ארבעים, אני לא קובע, אבל בעצם כן.

תלמיד: לא חשוב. זה דבר מאוד טכני כדי להגיע למצב של האם אני יושב בשולחן עם עוד אנשים או לא יושב עם עוד אנשים, אבל הגישה שאתה נותן זה שתשקיע את הכול רק בתוך העשירייה שלך וזהו. ואין שום דבר מסביב.

זה כדי לחזק אתכם כחלשים וחדשים. אבל באמת אחר כך אתם תראו שעניין העשירייה מתפוגג, כולנו עשירייה. כל אחד. אני מתחבר אליך, לעשירייה שלך פעם ביום ולעוד כמה עשיריות פעם ביום, אז מה? אני לא מרגיש שאני נמצא באיזה [הבדל], אתה לא יכול להגיד כולם, בשבילך כולם תלמידים. לא. אני חושב שזה לגמרי אפשרי.

גם זה וגם זה צריך להיות, העיקר שתהיה עבודה כמה שיותר שלמה. אני לא בוגד בזה שאני יכול להצטרף עם חלק מהעשירייה שלי לחלק של עשירייה אחרת. העיקר מה אנחנו צריכים? עוצמת ההתקדמות, אז איפה שאני משיג את זה שם אני נמצא, אם אני לא מחליש את העשירייה שלי. אבל אם חברים בגדו ולא באו, אז מה אני אעשה?

אני צריך לסבול בשבילם עכשיו, שאני נגיד יושב שניים שלושה במקום עשירייה? תצטרף למישהו וזהו. אין בזה מסירות נפש שמקדמת.

תחשבו. אני לא לוחץ. רק אני אומר שכמו שהיה לנו ויכוח על עשיריות קבועות או משתנות, אז זה נובע משם. צריכים גם את זה וגם את זה. גם העבודה שלנו כולה היא ככה. אנחנו, עם ישראל, עבור כל האנושות, עבור הקבוצה, עבור כל הקבוצות. תהיו גמישים.

(סוף ההכנה)