סדרת שיעורים בנושא: undefined
שיעור בוקר 11.08.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה
ט"ו באב: יום האהבה – קטעים נבחרים מהמקורות
שני התאריכים הללו, תשעה באב וחמישה עשר באב, הם תאריכים מיוחדים מאוד. הראשון, תשעה באב מדבר על השנאה שמתגלה, והשני, חמישה עשר באב על האהבה שמתגלה. אנחנו לומדים מזה שלא יכול להיות אחד ללא האחר, ומפני שהבורא ברא את יצר הרע ואחר כך בהדרגה מביא את כל הבריאה לצד הטוב, מפירוד לחיבור, משנאה לאהבה, אז רואים שכך קורה לאט לאט בעולם הזה. שהאנושות מתקרבת קודם לגילוי הרע שבה, ואחר כך לאט לאט בהתאם לזה, גם לנחיצות באהבה. אומנם הנחיצות באהבה עדיין לא כל כך גלויה אבל ההכנה לחיבור בין כולם ולנחיצות לחיבור בין כולם כבר נמצאת בתוך האנושות. לכן כל ההיסטוריה האנושית על פני כדור הארץ היא מעבר של שני השלבים הללו ונקווה שאנחנו כבר נכנסים לתקופה של אהבה.
התקופה הזו מתחילה מרחוק בכל מיני אירועים הפוכים וחיבורים למיניהם, כשהאנושות לא יודעת מה קורה לה ואיך ובשביל מה, עד שאנחנו מתחילים להכיר בזה עוד ועוד וכך מתקרבים ומבינים ומרגישים יותר את התהליך הזה. ומתוך התהליך אנחנו משיגים את הבורא, משני המצבים ההפוכים האלה שעוברים עלינו אחד על פני האחר, אנחנו משיגים את הכוח העליון שמעורר אותנו וכך מתגלה בדבר והיפוכו.
לכן בואו נקרא ונראה את זה לפי הפסוקים. אתם יכולים לשאול בכל מקום על כל דבר ואנחנו נשתדל לברר. ברור שאין יום יותר שמח, יותר חשוב, יותר יפה וטוב כחמישה עשר באב כי זה יום של אהבה, חיבור ודביקות וכך אנחנו רואים את מטרת הבריאה, את המצב הסופי של הבריאה.
קריין: קטע מס' 1.
"אמרו בגמרא (תענית ד, ח) "אמר רבן שמעון בן גמליאל, לא היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב וכיום הכפורים". בהגיע יום חמשה עשר, נתעורר הרחמים הגדולים עלינו, ומתחילים ימי הרצון. לכן לא היו ימים טובים כאלו מקודם. כן יהפוך הכל לטובה ולישועה ונחמה."
("תפארת שלמה על התורה". פרשת דברים)
לכן אנחנו גם מקווים שכבר התגלתה השנאה שצריכה להתגלות, ומהיום הזה והלאה יתחילו להתגלות חיבור ואהבה, ואנחנו נראה איך כל מה שהיה לנו, כמו שהוא אומר "יהפוך לטובה". לטובה, זאת אומרת לקראת החיבור, לקראת החיבוק, לקראת האהבה, לקראת ההבנה ההדדית. אפילו שאנחנו נמצאים בכל מיני מצבים הפוכים זה מזה, אבל כשאנחנו מתחברים, וההפכיות הזאת פועלת דווקא לחיבור מעל הפירוד, אז אנחנו מרגישים את עוצמת החיבור על פני עוצמת הפירוד שהייתה קודם, והתגלתה דווקא בימים האלה יותר ויותר.
לכן אנחנו צריכים להבין עד כמה עוצמת החיבור תופיע ותתגלה יותר. ושלא יכול להיות אחד ללא האחר, אלא כרגיל צריך להתגלות קודם היסוד הרע שבטבע, כמו שהבורא אומר "בראתי יצר הרע", ואחר כך אנחנו צריכים לראות איך מגיעות הזדמנויות לחיבור מעל הרע, "על כל פשעים תכסה אהבה", וכמו שכתוב כאן בקטע "כן יהפוך הכול לטובה", שאין טוב אלא שיוצא מתוך הרע, ונקווה שנזכה לזה מהימים האלו והלאה.
שאלה: למה אנחנו צריכים לחכות כדי להתעלות בט"ו באב, למה אי אפשר לעשות את זה קודם וכבר להתעלות מתשעה באב?
צריכים להתגלות שורשים לתיקון טוב שיוצא מהרע. אין טוב בעולם אלא אם יוצא קודם שורש הרע. אנחנו מדברים על הנבראים, כלפי הנבראים, ומה שמתגלה בתוך הנבראים, ולכן זה לא יכול להיות בצורה פתאומית ומיידית, אלא צריך להיות כאן תהליך איך הרע מתהפך לטוב. והאמת שהרע לא מתהפך לטוב מ-ט' באב ל-ט"ו באב, אלא זה קורה אחרי זה. בט"ו באב מתחיל להתגלות רק שורש לחיבור ולאהבה, ואחר כך הוא עוד ממשיך ומופיע.
לכן צריך להיות תהליך, ואנחנו צריכים את התהליך כדי להבין עד כמה אנחנו מתהפכים. נגיד השנה עברנו את תשעה באב בצורה רצינית הרבה יותר מאשר בשנים קודמות ואנחנו מקווים שמהיום והלאה, מט"ו באב והלאה, אנחנו גם נגלה בצורה ממשית עלינו את תהליך ההתהפכות משנאה לאהבה. מה שקורה מתשעה באב עד ט"ו באב זו השתנות השורשים, אבל עלינו זה עוד צריך להתגלות. לכן אני מקווה מאוד שמהיום והלאה אנחנו נרגיש איך עובדים עלינו כוחות האהבה, החיבור, ואנחנו נעזור להם, נשתתף איתם וכך נתקרב לתיקון.
שאלה: מה זה אומר שאנחנו נרגיש שעובדים עלינו כוחות של אהבה וחיבור?
מצד אחד אנחנו צריכים להעלות רגישות גם לשנאה וגם לאהבה יותר ויותר כדי להרגיש שהכוחות האלה פועלים דווקא לפי מה שציינו לנו המקובלים מהדורות קודמים. מצד אחר, אנחנו צריכים לקבל שהדברים האלה יכולים לקרות בכל הזמנים, בכל ימים, התאריכים, ושאין לזה זמן מוגדר. לקבל שזה גם כך וגם כך. בכל זאת לכלל המציאות, לכלל העולם, התאריכים האלה מסמנים לנו שהכוחות כן פועלים ונמצאים, ואנחנו כבר יכולים למשוך אותם ולהתקדם על ידם.
תלמיד: זה מתגלה כאיזושהי מתנה מלמעלה?
אלו כוחות, פשוט כוחות. אנחנו כל הזמן פועלים, נפעלים על ידי כוחות הטבע העליונים, שהם בסך הכול הבורא, כוח עליון, ולכן אנו צריכים להשתדל ללכת איתו ככל האפשר באהבה, להצדיק, להתחבר, להמתיק וכן הלאה, ובזה אנחנו מזמינים אותן פעולות מצידו. כי הפעולות מצידנו הן מין תפילה, שאנחנו מעלים את עצמנו אליו.
שאלה: מה זה אומר שבט"ו באב מתחיל להתגלות שורש לחיבור ואהבה, מה המשמעות?
שמהיום הזה והלאה אנחנו יכולים להצליח יותר בהפצת אהבה, בהפעלת אהבה בינינו, ומאיתנו גם לכל העולם.
תלמיד: אנחנו יכולים להרגיש את זה עוד בשורש הדברים או רק כשזה יתגבש?
תלוי עד כמה אנחנו מפעילים את הכוחות שלנו, מעלים את הרגישות שלנו, נמצאים ביתר חיבור. כי לפי מידת החיבור בינינו, ככל שאנחנו צמודים זה לזה בצורה פנימית, כך אנחנו יכולים להרגיש את הכוחות שפועלים עלינו.
תלמיד: איך מעלים רגישות להרגיש את המצב?
על ידי העלאת הרגישות בינינו. וכדי להעלות את הרגישות בינינו, אנחנו צריכים לחשוב על ידי איזה פעולות, דיבורים, סעודות, כל מיני מעשים חיצוניים כאלה ניתן לעשות זאת, והעיקר זה איך מכוונים את הלב שלנו לחיבור בינינו, עד כמה אני מחפש בתוך הלב שלי את החברים שצריכים כמו שאומר רב"ש לעמוד בתוך ליבי.
תלמיד: בתשעה באב חלקינו הרגשנו הכבדה מתוך התכללות טבעית במצב הזה, האם אנחנו יכולים להרגיש גם התרוממות בימים האלה כתוצאה משורש וענף?
כן, תנסו על ידי כוחות נוספים מתשעה באב להיום והלאה לעורר את עצמכם לחיבור, להרגשת הכוח המשותף שבו אתם כבר כן עומדים לגלות את הכוח העליון. הבורא יתגלה בכוח האהבה בינינו.
שאלה: איך אנחנו צריכים להשתוקק לאהבה בינינו, שתשמח את הבורא?
זה הכול תלוי בנו, כי אנחנו נמצאים בהכנה מיוחדת מלמעלה, והבורא סידר לנו כוח דחייה הדדית ואנחנו צריכים להגיע לערבות הדדית. הוא סידר בינינו שנאה ואנחנו צריכים להתעלות מעל השנאה הזאת לחיבור, לאהבה. הכול תלוי בנו איך נקרב את עצמנו לזה.
קריין: שוב קטע 1.
"אמרו בגמרא (תענית ד, ח) "אמר רבן שמעון בן גמליאל, לא היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב וכיום הכפורים". בהגיע יום חמשה עשר, נתעורר הרחמים הגדולים עלינו, ומתחילים ימי הרצון. לכן לא היו ימים טובים כאלו מקודם. כן יהפוך הכל לטובה ולישועה ונחמה."
("תפארת שלמה על התורה". פרשת דברים)
בסופו של דבר זה גם הולך לפי אותו הסדר. קודם מתגלה הרע ואנחנו צריכים לעבור אותו וללמוד ממנו הרבה דברים, כי אי אפשר להכיר את הטוב, אלא אם כן הרע מגיע ומופיע ומתהפך לטוב.
שאלה: האם המצב של ט"ו באב התגלה במציאות גשמית כדוגמת תשעה באב, או שזה רק מצב שנמצא בכוח, כפוטנציאל שעתיד להתגלות?
כן, זה עתיד להתגלות.
קריין: קטע מספר 2.
"ט"ו באב הוא בחינת התיקון וההמתקה של תשעה באב, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, שבתשעה באב היתה הגזרה של מֵתֵי מִדְבָּר, שאז היו מתים בכל שנה במדבר, ובט"ו באב פסקו מתי מדבר. נמצא, שט"ו באב הוא בחינת התיקון וההמתקה של תשעה באב."
("ליקוטי הלכות". הלכות גטין, הלכה ג')
גם מזה אנחנו צריכים ללמוד, שלא יכול להיות טוב, אלא כשהוא צומח מהרע. לא יכולים להיות חיים רוחניים, נצחיים, שלמים, אלא שיוצאים מהשורש שלהם ההפוך, כמו מוות, פירוד, שנאה.
קריין: קטע מספר 3.
"ביום ט"ו באב, שמתחיל להתנוצץ ימי הרצון, להיות הכנה על רצון ה' הבא עלינו לטובה, צריך להיות ג"כ רצון כל איש כלול בחבירו, להיות עומד ומצפה לראות טובתו. וזה הרמז בגמרא, יום שהותרו השבטים לבא זה בזה. פירוש, שכל אחד מבני ישראל ישפיע מברכתו וטובתו גם על חבירו."
("תפארת שלמה על התורה". פרשת דברים).
קריין: שוב.
"ביום ט"ו באב, שמתחיל להתנוצץ ימי הרצון," הם מתחילים רק מט"ו באב. לא שהיום נגיד יש לנו יום של חיבור שנקרא "יום האהבה" וזהו אין יותר. אלא מהיום מתחיל התהליך של החיבור. "להיות הכנה על רצון ה' הבא עלינו לטובה, צריך להיות ג"כ רצון כל איש כלול בחבירו, להיות עומד ומצפה לראות טובתו. וזה הרמז בגמרא, יום שהותרו השבטים לבא זה בזה. פירוש, שכל אחד מבני ישראל ישפיע מברכתו וטובתו גם על חבירו."
("תפארת שלמה על התורה". פרשת דברים)
שאלה: מה זה אומר, ש"הרצון של כל אדם צריך להיות כלול בחברו"?
איך זה יכול להיות אחרת אם אנחנו מתחברים? איך אנחנו משיגים את מושג האהבה? איך משיגים תיקון? רק על ידי חיבור, כשאנחנו מחברים את הרצונות שלנו מאלה שהם הכי קרובים זה לזה ומובנים זה לזה, ועד לכאלו שהם מנוגדים בעביות גדולה, בפירוד גדול ביניהם. ולאט לאט אנחנו מתקרבים בכל מיני רצונות שונים, עד כדי כך שבסופו של דבר, אנחנו משיגים את גמר התיקון – וזה קורה כשכל הרצונות, כל המחשבות, כל ההבחנות שיש באחד, משלימים את השני.
זאת אומרת, לא שהם ממש אותו הדבר בכולם, אלא אנחנו מחפשים איך אנחנו יכולים בזה שאנחנו שונים - ואנחנו עוד צריכים לגלות עד כמה אנחנו שונים, עד כמה אנחנו לגמרי רחוקים - ועל כל השנאה הזו תתגלה אהבה, ויפעלו ביחד לכיוון החיבור.
אנחנו לא נתרחק, אלא נתקרב כולם לכולם על ידי זה שמתגלים הכלים השבורים ואנחנו אוספים אותם ומחברים אותם בכל מיני צורות ביניהם, כך שכל אחד מחובר לאחרים. זה מין לגו כזה רב גווני על פני המרחב הרוחני, שיש בו אלפי צירים ובכולם אנחנו צריכים להיות מחוברים כל אחד עם האחרים.
זה מה שאנחנו צריכים לראות בעתיד, שכל אחד תומך בכל אחד ובכולם. ובסופו של דבר החיבור הזה הופך להיות לחיבור הכדורי ואנחנו מאבדים את השטח שלנו והמרחב שלנו ונכנסים למושג שנקרא אהבה - מוכנים להיות בחיבוק עם כולם, כל אחד עם האחרים, וזורקים כל דבר שמפריע לנו וכך מגיעים לאהבה חלוטה. זה מה שהבורא רוצה שיקרה בינינו ושנעשה את זה.
שאלה: קראנו " שכל אחד מבני ישראל ישפיע מברכתו וטובתו גם על חבירו". מהי אותה ברכה ומהו אותו שפע שצריך להעביר?
"כל אחד מישראל", זאת אומרת מי שמשתוקק לבורא ישר-אל זה ישראל, והוא יעזור לאחרים, כי הוא משתתף בדרך להגיע לבורא על ידי חיבור עם החברים, ומתוך זה גם החברים מקבלים כוחות והתעוררות לעשות כך. וכך "איש את רעהו יעזורו", על ידי דוגמה, על ידי תמיכה, וכך מתקרבים עד שהחיבור בינינו הופך להיות כדור.
שאלה: יוצא שאנחנו כל שיעור מדברים על אותו דבר בערך, על איך אנחנו עושים תיקון, איך אנחנו מצרפים, בונים את הבורא, למה יש כל כך הרבה גישות שונות לאותה פעולה?
זה מפני שאדם כך מורכב מהרבה מאוד הבחנות וצריכים להגיע אליו כל פעם בגישה שונה כדי לעורר אותו, להראות לו עד כמה העסק שלנו הוא נכון, אמיתי, נתמך על ידי אלו וגם אלו שהם כוחות הטבע והחוקים. זה הכול מתוך המבנה האגואיסטי שלנו.
שאלה: המשפט "שאותו יום שבו לשבטים ניתן יהיה לבוא זה בזה", האם זה מצב של גמר התיקון, או מצב מוקדם לגמר התיקון?
לא, זה לפני זה. זה עוד לא גמר התיקון, אבל זה תחילת תיקון הכלי.
שאלה: מה זה אומר "ישפיע מברכתו וטובתו" הרי אנחנו יודעים שזה לא מתחלק?
כן, אבל עד שלא הגענו לגמר התיקון השלם, אז אנחנו מתקנים את עצמנו בחלקים, בזה שנכללים באחרים ועובדים למען האחרים.
שאלה: הימים של חודש אב מורגשים באופן בולט יותר, בהשוואה לשנים קודמות וזה ברור שאנחנו מתקרבים לגמר תיקון, וכתוב שצריך להתכונן לרצון ה'. איך מתכוננים לרצון ה'?
כמה שאפשר להתאחד יחד בתוך הקבוצה שלכם ולהיות מוכנים להתחבר עם האחרים. אני מאוד שמח שעברנו את תשעה באב בצורה רצינית, שהרגשנו עד כמה גילוי הרע יכול להיות חמור. ועכשיו אנחנו מרגישים כמה החיבור בינינו הוא כבר בדרך ויכול להתרחש ולהתגלות בנו.
קריין: קטע מספר 4.
"ענין החשוב שבחשובים, נקרא "אהבה" שהיא הקשר הרוחני בין ישראל לאביהם שבשמים, כמ"ש: "וקרבתנו מלכנו לשמך הגדול סלה באמת באהבה", וכמ"ש: "הבוחר בעמו ישראל באהבה". וזו תחילת הישועה, וגמר התיקון, אשר הבורא ית' מגלה לבריותיו אשר ברא, כל האהבה שהייתה מקודם מוסתרת בלבו."
(בעל הסולם. אגרת ב')
שאלה: מה זה אומר שזה "תחילת הישועה" אבל "גמר התיקון"?
כי אין יותר מאהבה, היא כוללת בתוכה את כל ההבחנות. יש קשר בין כל פרט שבכל אחד כמו במערכת מורכבת וכל פרט תומך בכל הפרטים עד שזה הופך להיות מדיסקרטי לאנלוגי, לדבר שכבר אין בו מצב שכל אחד מתקשר עם כל אחד, ומה שיש בכל אחד, אלא זה הופך להיות כלי אחד ואור אחד בתוכו ממש.
תלמיד: אז למה זו רק "תחילת הישועה" ולא סוף הישועה?
כי אנחנו מתחילים להשיג את המהות הזאת שקיימת כבר במציאות, רק כלפינו היא מתגלה בהדרגה, לפי הכלים שלנו, ככל שאנחנו מתחברים ומתפתחים ונכללים בזה.
ויש בכך גם הרבה מצבים שאנחנו צריכים עוד להכיר, להסכים איתם. הכול קורה על פני התגברות האגו שלנו, שנכנס אז למאבק תקיף עם כל הדברים האלה. לא לחשוב שאז הטבע שלנו מסכים לגמר התיקון, זה נקרא מלחמות גמר התיקון, "מלחמות המשיח", דברים מאוד רציניים ולא פשוטים.
תלמיד: הוא אומר ש"הבורא ית' מגלה לבריותיו את כל האהבה שהייתה מקודם מוסתרת בלבו.", זה בהתאם למידה בה אנחנו מגלים אחד לחברו את האהבה שהייתה מוסתרת בליבנו?
במידה שהבורא יכול לפתוח את האהבה שלו אלינו, כך אנחנו כתוצאה מזה, מרגישים ויכולים לגלות את האהבה שבינינו. אין דבר שמתגלה בעולמנו אלא מתוך שקודם התגלה מלמעלה.
שאלה: מה יכול להיות מוגדר כ"לב הבורא"?
אהבה חלוטה שיכולה להתגלות לכולם ללא שום תנאי. בזה שאנחנו רוצים לפתוח באהבה מצדנו, אנחנו מגלים את האהבה שכבר נמצאת ולא השתנתה מצדו.
תאר לעצמך שמצד הבורא יש אהבה בלבד, שלא משתנה, במאה אחוז ללא שום הגבלה. אם אנחנו לא מגלים את האהבה שלנו, אנחנו לא נותנים לו אפשרות לגלות אהבתו אלינו ובזה גורמים לבורא סבל נוראי וזה נקרא "צער השכינה".
ככל שאנחנו יכולים לגלות קשר בינינו, אנו נותנים לבורא אפשרות לגלות את אהבתו אלינו, בזה נותנים לו אפשרות לשמוח, להשפיע ולהיות בגילוי שלו.
תלמיד: האם הריקנות שאני מרגיש תתמלא לגמרי באהבה שלו?
כן. ככל שאנחנו מגלים חיבורים בינינו, התקרבות בינינו, מקשרים את ליבנו יחד, אנחנו נותנים לו למלא את הלבבות שלנו, לקשור אותם, למלא אותם ובזה אנחנו עושים לו נחת רוח. זה התחילה והסוף של כל הפעולות הנכונות שלנו.
שאלה: בחיבור בינינו, האם אנחנו מהווים צינור שמקבל מהחברים ומעביר בחזרה לחברים, ושום דבר מעבר לזה, כשהעיקרון המנחה הוא אהבת החברים?
עיקרון החיבור בינינו, שאנחנו קודם צריכים להתחבר בינינו בכוונה לגשת עם זה לבורא ולהתחבר אליו, כדי לעשות לו נחת רוח, שאנחנו רוצים לקבל ממנו תיקון ומילוי ואחר כך במידת החיבור והמילוי שלנו, אנחנו יכולים לפתוח את עצמנו ולהשפיע לבורא.
כשאנחנו כבר בפועל מסוגלים לעשות זאת, אז אנחנו פונים אליו ורוצים שהוא יתמלא מהיחס שלנו אליו, כמו אורח ובעל הבית. לאורח אין מה לתת לבעל הבית רק את היחס שלו, והיחס שלו הוא בזה שהוא מקבל מבעל הבית, כי בקבלה הזאת הוא בעצם נותן לבעל הבית.
אלה המצבים, יש הרבה מילים, אבל הן בדרך כלל מטשטשות את המצב.
תלמיד: האם עלינו להרגיש שהמצב הזה הוא כמתנה?
אולי אנחנו כן מגלים את זה כמתנה אבל בסופו של דבר אנחנו צריכים להגיע למצב של חיבור, איחוד, שותפות, של "בנים אתם לה' אלוקיכם"1, וכן הלאה. יש כאן שילוב של כל מיני יחסים וקשרים של אב ובן, של גבר ואישה, של גדול וקטן, זה כולל הכל.
ואנחנו מגלים את זה בדרך, אין לזה כל כך מילים, גם כאשר אנחנו קוראים טקסט אנחנו רואים שיש אנשים שלא מוצאים בטקסט הזה שום דבר, יש כאלה שיכולים לבכות, ויש כאלה שיכולים לצחוק, בסופו של דבר הכל נכלל בהרגשה.
תלמיד: יש כביכול סוג של פחד שהמצב הזה שמגיע יאבד בגלל שהוא כסוג של מתנה.
נכון, יש פחד לאבד וזה פחד טוב, ואנחנו נשתדל גם לחזק אותו. כמו שאנחנו פוחדים לאבד את אהבת הקרובים שלנו, הילדים, החברים, וכן הלאה. כן, זה טוב, הפחד מחזיק אותנו, והוא ממשיך להיות, אנחנו מתחברים עוד ועוד כדי להגיע לדרגות היראה הגבוהות.
שאלה: מהי ההכנה הנכונה כעשירייה כדי להיכנס ליום המיוחד הזה?
צריכים לנענע את הלבבות שלנו, כל אחד את ליבו, שידרוש מהלב שלו שיהיה יותר רגיש, שסוף סוף יוכל להתקרב לחיבור עם האחרים, להרגיש שהוא נוגע עם לבו בלב האחרים, שהחיים שלו הם מכך שלבבות הקבוצה מורגשים בו באופן שהם מקור החיים שלו.
אין הרבה מילים כדי להעביר את זה מאחד לשני, אלא במידה שכל אחד ישתדל להרגיש, אז אנחנו נמצא איך להביע יותר רגש במילים ספורות.
שאלה: למה עדיין לא ממש ברור מה זה חיבור, ואיך צריך לבוא לידי ביטוי החיבור בינינו?
אז לפחות תרגישו שאתם נמצאים בפירוד, ומתוך הרגשת הפירוד, שהיא רב גונית בכל מיני מצבים ביניכם, אתם תרגישו צורך בחיבור. כך נראה לי שצריך לעשות.
אני מבין אתכם, גם אני לגמרי לא בנוי לחיבור מצד הטבע שלי, אני לגמרי מנותק מאחרים, ויבש, עם לב מאוד קשה, אבל משתדלים לעבוד על זה, משתדלים לעבוד. אני מסתכל על אחרים ורואה עד כמה הם מוכנים להתקרבות הדדית. זה לא סיוע מהשמיים, הסיוע ניתן לכולם, ברע או בטוב, אבל בכל זאת יש כאלה שקל להם, יש כאלה שקשה להם, אבל אחר כך כשאנחנו כולנו מתחברים בצורת כדור כמערכת אדם הראשון, כל הדברים האלה מתחברים, משתלבים, ואז הם פועלים בצורה הדדית.
שאלה: בעשירייה כל אחד עובד עם הנטייה הטבעית שלו, איך אנחנו יכולים למצוא את האהבה כדי להגיע להתכללות?
תחפשו, אין לי תשובה. תחפשו איך אתם יכולים להגיע לחיבור כזה שבו תתגלה האהבה ומתוך האהבה יתגלה הבורא, בבקשה תנסו, זה מוכן לכל אחד.
שאלה: איזו דרישה צריכה להיות לנו כדי לעלות מהמצב הנמוך, כדי שהעשירייה תהיה כמו מעלית לעלייה שלנו? איך אנחנו מעלים את חשיבות העשירייה? איך אמורה להיבנות הפגישה שלנו?
אנחנו צריכים לתאר לעצמנו שיש מגרש כדור ושער, ובתוך השער עומד משהו שמפריע לנו. ואנחנו, כל הקבוצה שלנו, משחקת עם חיבור, בהבנה, בהדדיות, בלבביות לכל אחד ואחד אך ורק כדי להגיע לשער הזה ולהבקיע גול. זה מובן? אז כל הזמן נהיה כולנו יחד במאמץ הזה כדי להגיע לשער של השונא שלנו ולהכניס את הכדור. תנסו. דווקא שמעתי שמשחקים פה טוב בכדורגל.
שאלה: מאיפה מגיעה השנאה הזאת שאני צריך לעבור כדי להגיע לאהבת הבורא? איך יכול להיות שהוא יצר את השנאה הזו כשהוא כולו אהבה?
זה בעצם דבר קל. אתה צריך לזהות לפניך מי מפריע לך להגיע לחיבור שאתה כבר רוצה אותו במידה מסוימת. המפריע לחיבור זה השונא שלך, זה היצר הרע שלך שהבורא שם אותו לפניך כדי שאתה 'תשבור לו את השיניים' ותעבור דרכו לחיבוק ולאהבה עם החברים.
שאלה: האם לראות את האהבה כמערכת של חוקים או כדבר רגשי? איך יותר נכון להתייחס לאהבה כבורא?
בכל מיני צורות. אהבה זה בעצם חיבור שאני רוצה להשיג כדי למלא את רצון הזולת, זה נקרא שאני "מתחבר עם הזולת". אני מתחבר עם הרצון שלו במטרה לעשת הכול כדי שהרצון הזה יהיה שמח, שיהיה מסופק. וזו המטרה שלי.
שאלה: האם נכון יהיה לפעול כך שאת מה שאני מחשיב עבורי לטוב, ביחס לרוחניות, כמו למשל גדלות הבורא וכוח האמונה, אני רוצה ומייחל שיהיה גם לחברים?
כן.
שאלה: כאשר מנגנון התיקון נמצא בידנו, ואנחנו הולכים בדרך הנכונה, האם גם כאשר הדרך קשה, האדם לא יעבור את המצבים הקשים שעולים בה? האם זו הדרך לקראת הקמת בית המקדש, דרך של צדיקים?
כן. הר הבית או בית המקדש זה מקום החיבור של כולנו. סכום הלבבות שלנו נקרא "בית המקדש".
שאלה: האם כשאנחנו מגיעים להכרת הרע, אז אנחנו מבינים שאנחנו בשנאה לבורא?
כן. ודאי שכן. הכרת הרע האמיתית זה כאשר מתגלה לנו ההבדל בינינו לבורא ושנאה אליו.
שאלה: איך אפשר לפנות בתפילה למשהו, למישהו שאנחנו לא אוהבים אותו?
במידה שאתה נבדל מהאגו שלך, שאתה רוצה לסלק אותו ממך, אז אתה יכול לפעול בצורה כזאת שמצד אחד אתה רוצה להגיע לאהבת הבורא, ולעומת זאת, אתה נמצא בהרגשתך בשנאת הבורא. העיקר הוא שתמשיכו ותגלו את זה, זה עניין של הרגשה שצריכים לגלות.
שאלה: תמיד מתגלה עוד שנאה מעל האהבה. אז מה שנבנה קודם זה כבר לא אהבה? תמיד נשארים עם שנאה?
לא. ככה אנחנו הולכים, שמאל ימין, שמאל ימין, וכך אנחנו עולים. לכן אם אתם גיליתם מידה כלשהי של אהבה, אז מראים לכם שאתם נמצאים בשנאה גדולה יותר. ומשתדלים להגיע לאהבה מעל זה, ואז מגלים שנאה יותר גדולה. וכך אנחנו עולים, שמאל ימין. מה יש כאן לשאול? אנחנו כבר רגילים לזה.
שאלה: מה זה אומר להעביר חלק מהברכה שלך לחבר?
זאת אומרת שאני מוכן לעבוד ולהשקיע כוחות והתוצאה הטובה מזה שהיא תעבור לחבר.
שאלה: מה ההבדל בין ט"ו באב לבין פורים?
נגיע לזה ונחליט. אני לא אוהב סתם שאלות חכמות. אנחנו לומדים על משהו אחר, ואי אפשר ללמוד עכשיו מה זה פורים ומה בדיוק כל ההבחנות שם, ואז לראות מה בין ט"ו באב לפורים.
שאלה: איך אפשר להוסיף באהבה על מנת שהאהבה הקודמת לא תיחשב כפגם?
אם אנחנו מוסיפים זה לא נקרא שאנחנו פוגעים במה שהיה קודם, אלא רק מוסיפים לזה. אנחנו רוצים להרחיב את כל הדברים שהיו לנו, בזה שעכשיו הם יגדלו יותר ויותר. זאת אומרת, אנחנו לא עומדים על זה שאנחנו רוצים למחוק, לסתור את המצב הקודם, אלא להוסיף עליו. זה נקרא "על כל פשעים תכסה אהבה", שאנחנו מגלים ומגלים ליקויים בקשר בינינו והופכים אותם לאהבה.
קריין: קטע מספר 5.
"יש אהבה עצמית, ויש אהבת ה'. ויש בחינה ממוצעת, שהיא אהבת הזולת, שעל ידי אהבת הזולת באים לידי אהבת ה'. וזה שאמר ר' עקיבא "ואהבת לרעך כמוך זה כלל גדול בתורה". וכמו שאמר הלל הזקן להגר, שאמר לו, "למדני כל התורה על רגל אחת. אמר לו, "מה ששנוא עליך, אל תעשה לחברך, והיתר, לך ולמד". משום שעל ידי אהבת הזולת באים לידי אהבת ה'. ואז כל התורה וכל החכמה נתונים בלבו."
(הרב"ש. 410. "אהבה עצמית ואהבת ה'")
אי אפשר להגיע לאהבת הבורא, שזו המטרה, "ואהבת את ה' אלוהיך", בלי שנגלה בדרך את אהבתנו לכולם, לכל אחד ואחד, לכולם יחד מכל באי עולם בסופו של דבר. כי זה הכלי שבו אנחנו צריכים לגלות את התנאי שלנו, ואז תתגלה בכלי הזה אהבת הבורא אלינו.
שאלה: איך פועל המנגנון הזה שאם אני אוהב את החבר אז אני מגיע לאהבת הבורא? מה הקשר בין הדברים האלה?
הקשר בין זה לזה הוא הכלי שבו אתה מגלה את היחס שלך לחברים, ובזה מתגלה היחס שלך לבורא, כי שם אתם נפגשים. כי הבורא מתייחס לכלי הזה, לחברים שלך, ואתה מתייחס לחברים שלך, ושם כביכול, באמצע הדרך, אתם נפגשים.
הבורא נותן לך את הכלי כדי שבינתיים תעשה את העבודה כלפיהם. במידה שאתה מגלה את היחס שלך אליהם, אתה מרגיש שיש לך למה להתייחס, כי הבורא לגמרי נעלם בינתיים מהחושים שלך והחברים לא. לכן אם אתה מגלה את הלב שלך לחברים, אז אתה מרגיש עד כמה אתה מתקרב אליהם ובזה אתה רוכש ניסיון בעבודה עם רצונות זרים, שהם בסך הכול הבורא.
תלמיד: אני יכול לאהוב את החברים בצורה שלא תביא אותי לאהבת הבורא, נניח לאהוב אותם אהבה אגואיסטית? איך אני בודק את זה?
ודאי. אבל אם אתה נמצא בחברה, בעבודה רוחנית, בלימוד כדי להתקדם לחיבור ולבורא, אז אתה נמצא בזרם הזה. אתה נמצא בסך הכול בכוח עליון שמכוון אותך.
קריין: קטע מספר 6.
"וזה ששיער הלל הנשיא, אשר "ואהבת לרעך כמוך" הוא המטרה האחרונה שבמעשיות. כי הוא האופי והצורה היותר ברורה לאדם. ואין לטעות במעשים, שהרי הם מסודרים לעיניו, ויודע שאם מקדים צרכי חברו על צרכי עצמו, הריהו במדת השפעה, ולפיכך אינו מגדיר המטרה - "ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך". כי באמת הם היינו הך, כי גם את חברו הוא צריך לאהוב בכל לבבו ובכל נפשו ומאודו. כי כן מתבטא במלה "כמוך". כי את עצמו ודאי שהוא אוהב בכל לבבו נפשו ומאודו, ובהשי"ת יכול לרמות את עצמו. ובחברו הדבר פרוש תמיד לנגד עיניו."
(בעל הסולם. "אהבת ה' ואהבת הבריות")
קריין: שוב קטע מספר 6.
"וזה ששיער הלל הנשיא, אשר "ואהבת לרעך כמוך" הוא המטרה האחרונה שבמעשיות." זאת אומרת אין לנו מה עוד לעשות, אם אנחנו מגיעים לאהבת חברים בצורה השלמה, אנחנו בזה גמרנו מה שאפשר לעשות מצדינו, וכל היתר מגיע מהבורא. "כי הוא האופי והצורה היותר ברורה לאדם. ואין לטעות במעשים, שהרי הם מסודרים לעיניו, ויודע שאם מקדים צרכי חברו על צרכי עצמו, הריהו במדת השפעה, ולפיכך אינו מגדיר המטרה - "ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך". כי באמת הם היינו הך, כי גם את חברו הוא צריך לאהוב בכל לבבו ובכל נפשו ומאודו. כי כן מתבטא במלה "כמוך". כי את עצמו ודאי שהוא אוהב בכל לבבו נפשו ומאודו, ובהשי"ת יכול לרמות את עצמו. ובחברו הדבר פרוש תמיד לנגד עיניו."
(בעל הסולם. "אהבת ה' ואהבת הבריות")
שאלה: מה זה לאהוב בכל ליבו נפשו ומאודו, מהן שלוש ההבחנות האלה?
אנחנו לא מרגישים עדיין את ההבחנות האלה, ליבו נפשו ומאודו, בחיבור הפנימי בינינו, אבל צריכים להגיע לזה. כשאנחנו נמשכים לחיבור אז אנחנו מגלים עוד ועוד יכולות להתחבר בהרגשה הפנימית זה אל זה, ושם אנחנו מגלים את לבבו, נפשו ומאודו, יש שם הרבה הבחנות.
שאלה: כתוב שאדם מגיע מאהבת הבריות לאהבת ה', במה נבדלת האהבה לכלי של הבורא מהאהבה לאור, כי הרי הבורא הוא אור והחברים הם כלי?
היום קשה לי לדבר מפני שהרגשה אי אפשר להעביר במילים, אבל ההבדל הוא שמה ששייך לכלי שייך לפעולות שלנו ואז דרך הפעולות אנחנו יכולים לבטא את העניין, ומה ששייך למילוי אנחנו לא יכולים לבטא. גם על האורות וגם על המילויים אנחנו מדברים מבחינת הכלים, ולכן אין לנו כל כך מה להבחין ביניהם.
גם בעולם שלנו, אתה לא יכול להסביר איך אתה מבחין בין הצלילים דו פה סול. אתה לא תעביר את זה לרגשות, אלא תעביר את זה לתדרים, זאת אומרת אנחנו תמיד מדברים מצד הכלים, מצד המילוי אנחנו לא יכולים לדבר.
תלמיד: האם אפשר לומר שבכלי האדם מתפעל מאיך החברים מקבלים יפה, איך הם מתמלאים בצורה יפה, ולגבי האור, איך האור ממלא אותם בצורה יפה? אולי כך אדם יכול להתפעל?
תנסה להסביר ותראה עד כמה אין לך מילים. תראה לפי העבודה בעולם שלנו כמה יצירות יש שמביעות סבל, צער, כמה יצירות עמוקות יש, ספרים, שירים, טרגדיות למיניהן, ולעומת זאת כמה יצירות יש על שמחה, דברים קלים כאילו, פשוטים, לא עמוקים, וזאת מפני שהכלים שלנו יותר בנויים להרגיש לעומק.
כשאנחנו מדברים על החיבור בינינו ואחר כך על חיבור עם הבורא, אז ההיפך, אנחנו רוכשים את הכלים האלו שלנו בהשפעה, ואז אנחנו מתחילים לגלות, לדבר בהשפעה. אבל איך לדבר? תראו איך מדברים ב"תלמוד עשר הספירות" או באיזשהו מקום - מצד הכלים. מצד הכלים אנחנו מדברים על ידי איזה עביות ומסך אנחנו מגלים איזשהו אור, והאור הזה נקרא נרנח"י. אז מה? אתה לא יכול לבטא את זה, כי בהרגשה שלנו יש לנו רק התרשמות מהכלים, מהסבל, מהרגש. נגיע למצבים שבהם כולנו נתחיל להתחבר בינינו ובזה, כך אני חושב, אנחנו נייצב כלי חדש, חיבור בינינו, וכך נתקדם.
שאלה: כתוב "להקדים צרכיו של חברו". אנחנו יודעים שכל הדברים שאנחנו חווים במציאות הם רק בשביל לקדם אותנו. אם הבורא נותן מצב מורכב לחבר שמוציא אותו מהדרך ואנחנו מתפללים ומבקשים עבורו, אז יכול להיות שזה יקדם אותו אבל לא בהכרח שזה יהיה טוב בשבילו. על איזה צרכים בדיוק אנחנו צריכים להתפלל?
אני צריך לראות את החבר כקרוב שלי ועלי לעזור לו בכל מה שהוא רוצה. אם הוא מרגיש איזשהו צורך בדרך הרוחנית שלו, אז ודאי שאני רוצה להצטרף ולהיות יחד איתו.
תלמיד: איך אני אדע מה בדיוק הוא צריך במצב מסוים?
אתה לא צריך לדעת מה בדיוק הוא רוצה, איזה רצון יש בו, איך הוא מרגיש את הרצון, ואתה גם לא יכול להיות במקומו. אתה צריך לעזור לו לפי מה שאתה מבין ולפי מה שאתה מרגיש שאתה יכול לסייע לו. קודם כל בזה שאתה נותן לו הרגשת ביטחון, תמיכה, שאתה לידו ומוכן יחד עימו לגשת לכל בעיה שיש לו בחיים, שאתה רוצה לסייע לו בכל דבר שהוא עומד להשיג, לתת לו כתף וכוחות משלך. זה מה שצריך לקרות ושום דבר חוץ מזה.
שאלה: כתוב "ואהבת לרעך כמוך" זה כלל גדול בתורה, גם כתוב שזאת הצורה הכי טבעית לאדם. למה ברור שהיא טבעית ביותר?
האדם נמצא בקשר עם אנשים אחרים ומתוך תמיכה הדדית הוא יכול להבין עד כמה זה מועיל, ולכן הוא יכול להסכים לכך שתמיכה הדדית בחברה עוזרת לכל אחד. זה שקשה להגיע לזה, זה משהו אחר, אבל תמיד כשאנחנו נמצאים בחברה, באיזשהו קשר בינינו, אנחנו רוצים לסדר את הקשר הזה כך שהוא יועיל לכולם, זה מה שאנחנו רוצים.
שאלה: בעל הסולם כתב להציב את הצרכים של החבר לפני הצרכים שלי. מה זה אומר לפניי, האם לא נשאר שום דבר בשביל עצמי?
קודם כל שהצרכים של החבר יהיו יותר נחוצים לי מהצרכים שלי, ועלי לתת כוחות במוח ובגוף שלי כדי שהוא ישיג את מה שהוא רוצה. כך אני מצטרף אליו, נכנס בו ועובד לממש זאת יחד עימו.
תלמיד: האם ביטול מוחלט הוא לפני הצרכים שלך, שלא נשאר לך שום דבר בשביל עצמך במצב הזה?
אם אני רוצה להתקשר לחבר, אז אני צריך לבטל את הרצונות שלי לעת עתה, לגשת ולעזור לחבר ולהתכלל עימו. רק אחר כך אני יכול לבדוק אם נשארו לי רצונות שדורשים מילוי. בדרך כלל אנחנו רואים שבזה גם הם כבר מלאים ומסופקים.
שאלה: האם ט"ו באב מסמל לא את השגת מטרת החיבור אלא את תחילת התנועה לעבר המטרה מהמצב השבור ביותר?
כן. מתשעה באב ועד ט"ו באב אנחנו מגיעים לשורש האהבה, לתחילת האהבה, ומכאן והלאה אנחנו כבר מתחילים לקלוט, לסדר, להסתדר ולהתקשר עם נושא האהבה. נקווה שבאמת נרגיש איך זה מתממש בנו.
שאלה: הוא כותב "כי את עצמו ודאי שהוא אוהב בכל לבבו נפשו ומאודו,". האם "האוהב את עצמו" אומר שהוא מחויב לספק את התענוג שלו, הוא אוהב שתמיד יהיה לו תענוג?
האהבה העצמית היא התנאי ההתחלתי שיש בכל אחד. היא לא נעלמת אלא אנחנו בונים את הכול על פניה ובניגוד אליה. דווקא בזכות זה שהיא קיימת אנחנו יכולים להרגיש, להגדיר ולבדוק לעומתה את כל המדרגות של אהבת הזולת. ככל שאנחנו גדלים, אז "כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו". כלומר אם עליתי לאיזושהי מדרגה, אז אני עומד על אותה המדרגה שממנה ומטה עד האפס זה כול האגו שלי שהתגלה בי.
תלמיד: האם האהבה העצמית מתבטאת בכך שאני ממלא את התענוג שלי, שאני מחפש את התענוג למלא אותו?
לא, האהבה העצמית מתגלה בכך שמעוררים בי רצון רק למלא את עצמי ואני לא ממלא אותו, אלא משתמש בו כדי לעלות עם אהבת הזולת למעלה מהאהבה העצמית, וכך "על כל הפשעים תכסה אהבה" עוד ועוד. אחרת אני לא מעלה את עצמי.
תלמיד: אנחנו יודעים שמתפתחת אצל האדם שמתקדם מה שנקרא "שנאת עצמותו". מה זה אומר שיש לו "שנאת עצמותו" לעומת זה שהוא אוהב את עצמו תמיד?
יש לו את שניהם. מצד טבעו הוא מרגיש שהוא אוהב את עצמו ויש לו בזה עוד ועוד גילויים, בדברים קטנים, והוא כל פעם מגלה זאת יותר ויותר. עם זאת הוא קובע שהוא שונא את הטבע שלו ולא רוצה לקיים אותו מפני שהוא רוצה להתעלות. הוא כבר לא יכול יותר לסבול את האגו שלו שכל הזמן מכוון ומנהל אותו, והוא ממש מרגיש אותו כשונא. יש איזה מעבר בהתפתחות האדם שבמקום להסכים עם הטבע שלו הוא מתחיל לשנוא את הטבע שלו, כי הוא רואה שהטבע הזה שולט עליו ולא נותן לו לעשות שום דבר בצורה חופשית.
אז אני מחפש על ידי מה אני יכול לגלות את כוח ההתנגדות שלי, שלא סתם אגיד במילים שאני מתנגד לטבע אלא שגם אתעלה מעליו וארגיש שייך לשתי הקומות. בקומה אחת הטבע מתגלה כל פעם יותר ויותר ואז אני משיג כוח התנגדות אליו ומתעלה מעליו יותר ויותר. וכך אני יכול לעלות בכל פעם בסנדוויץ' כזה - "על כל הפשעים תכסה אהבה". אם הרצון לקבל לא יתגלה בכל מצב בצורתו החדשה, אז לא תהיה מדרגה שעל פניה אני אעלה יותר ויותר.
לכן אנחנו צריכים לראות בכל מצב שבו לא יכולים להתגבר על הרצון לקבל שהתגלתה מדרגה חדשה, ואנחנו אנחנו צריכים לעלות עליה על ידי חיבור עם החברים, על ידי תפילה, וכך נעשה.
שאלה: אם אני משתדל לאהוב את החבר, אז אני לא מבין למה זה בטוח שאני לא יכול לרמות את עצמי? הרי החבר תמיד יגיד לי שהוא מרגיש ממני אהבה ותמיכה והוא ירמה אותי חזרה, ואז אני לא יכול להתייחס למה שאני רואה בעיניים המקולקלות שלי.
אני לא יכול להגיד, תבררו ביניכם. תחפש תשובה ושוב תשאל.
שאלה: כל הדרך שהנברא צריך לעבור מהבריאה, ממצב שלם עד למצב שבור לחלוטין, ושוב חזרה לשלמות.
למה אתה אומר כך, מאיפה אתה מתחיל? ממצב שהנברא נמצא בצורה מושלמת ואחר כך עובר שבירה וחוזר לצורה מושלמת, איפה ראית נברא בצורה מושלמת בהתחלה?
תלמיד: ככה זה נראה ממה שאנחנו לומדים על האדם שהיה בגן עדן.
לא, זה לגמרי צורה לא מושלמת. הוא היה כמו תינוק נגיד, שלא מבין מהחיים שלו כלום, לא ניגלה לו יצר הרע, ולכן הכול נראה לו כגן עדן. לא ניגלה לו הרצון לקבל הגדול. ולכן מה שהוא הרגיש - הרגיש איזה עולם קטן כמו, נגיד חדר מלא צעצועים והוא יכול לשחק וכן הלאה, אבל לא יותר מזה.
בצורה כזאת הוא לא יכול להכיר שום דבר בבריאה, את הבריאה ואת מנהל הבריאה, הבורא, לא יכול. לכן צריכים להזיז אותו מאותו מקום ואז מחדירים בו את הרצון לקבל, היצר הרע, וכבר הוא יכול להתקדם, להכיר את היצר הרע שבו יותר, ויותר ויותר. אנחנו נמצאים בתהליך הזה מתקופה מסויימת והלאה כשמתחילים להרגיש ביצר הזה את היצר הרע, שהוא לרעתנו. אנחנו גדלנו מתחילת הבריאה על ידי האגו שלנו והאגו כל הזמן שולט עלינו, לכן נקרא יצר הרע.
ואנחנו צריכים להפטר ממנו לא בגלל שהוא עושה לנו רע. כאן יש עוד בעיה נוספת, אני רוצה להפטר מהאגו בגלל שהוא מבדיל אותי מהשפעה, מאהבת הזולת, שנקרא "כוח הבורא הטוב". ואז אני נמצא כאילו בבעיה כפולה, מצד אחד אני צריך להתרחק מהיצר הרע ומצד אחר אני צריך להתקרב ליצר הטוב. לכן הדרך שלנו כוללת שני חלקים. התקופה הראשונה להכיר ביצר הרע שהוא רע ובמידה הזאת להשתדל להתרחק ממנו, לדחות אותו ככל האפשר וגם להכיר ביצר הטוב שכנגדו. יש לנו עוד מטרה - אנחנו צריכים להגיע לחיבור עד אהבה, וכך אנחנו צריכים לראות את המצב בו אנחנו מתקדמים בשביל הזה.
תלמיד: כנראה המילה שלמות לא הייתה נכונה. אדם בגן עדן קרוב לבורא בצורה מרבית.
אבל עם רצון אפס, הרצון האגואיסטי עדיין לא התפתח הוא אפס ממש, קטן מאוד. לכן אמנם הוא נקרא "אדם" אבל נקרא אדם הדומה לבורא לעתיד ולא באותו זמן שנמצא בגן העדן. בגן עדן הוא נמצא כמו תינוק קטן, אז אנחנו לא מייחסים לו שום דבר, הכול מצד הטבע, הבורא כאילו מנהל אותו וזהו. מה שהוא עושה רע ומה שעושה טוב לא מתחשבים לא ברע ולא בטוב. כמו שאנחנו מסתכלים על הקטנים.
תלמיד: בתהליך הזה ממצב של התקרבות מקסימלית לבורא עד לריחוק מקסימלי ממנו וחזרה שוב להתקרבות - המעגל, המסלול הזה בא לידי ביטוי בחג?
אנחנו מגיעים לתהליכים בלוח השנה מהכרת האדם שנמצא כבר בדרך, אחרת לא יהיה לנו עם מי לדבר. תראה איזה חגים יש לנו. קודם כל "יציאת מצרים" שם אנחנו מגלים את האגו שלנו ואנחנו רוצים לברוח ממנו. הכול מתחיל מיציאת מצרים, כאילו ראש השנה. ומיציאת מצרים אנחנו מגיעים לקבלת התורה - "שבועות", זאת אומרת חמישים יום אחרי יציאת מצרים. אחרי זה אנחנו מגיעים ל-"תשעה באב" שעברנו אותו ו-"ט"ו באב" היום. אבל אלה תאריכים - לא שאנחנו עברנו את זה בהתפתחות שלנו, כי מעגל השנה בעצם מסמל לנו את כל התיקון שלנו. ואחרי זה אנחנו מגיעים לראש השנה שעוד נדבר עליו ויום כיפור, חנוכה עד שמגיעים לפורים. פורים כנגד גמר התיקון.
(סוף השיעור)
-
"בנים אתם לה' אלוקיכם" (דברים י"ד, א')↩