שיעור צהריים 21.09.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

רב"ש ב', אגרות, עמ' 1509, אגרת מ"ט

קריין: "כתבי רב"ש", כרך ב', אגרות, עמ' 1509, אגרת מ"ט.

אנחנו ממשיכים בחומרים ששייכים לראש השנה כי ראש השנה הוא תחילת ההתקדמות, העלייה, ההתפתחות הרוחנית של כולנו ולכן החומר הזה הוא חומר חשוב ואנחנו משתדלים לעבור על כל דבר ששייך לתחילת התפתחות הנשמה שלנו. זו נשמה אחת כללית, לכל אחד יש חלק בה, ואנחנו צריכים לחבר את החלקים האלה כדי שתהיה לנו נשמה אחת שבה אנחנו מגלים בורא אחד לכולם.

אגרת מ"ט

ב"ה י"א אלול [תשי"ט] פה בני ברק יע"א

"שלום וכל טוב סלה לידידי ...

זה מזמן שלא קבלתי ממך מכתב ... אצלי אין שום חדש ואקוה שה' יעזור לנו בכל מילי דמיטב.

הנה יש להבין את המדרש על הפסוק שאנו אומרים בתפילת שמונה עשרה של ראש השנה: "ויגבה ה' צבאות במשפט והאל הקדוש נקדש בצדקה". וזה לשונו: "אמר הקב"ה לישראל: בני, חייכם, בזכות שאתם משמרים את הדין אני מתגבה. מנין, שנאמר: ויגבה ה' צבאות במשפט. ועל ידי שאתם מגביהין אותי בדין אף אני עושה צדקה ומשרה קדושתי ביניכם. מנין, שנאמר: והאל הקדוש נקדש בצדקה".

ויש להבין: א) וכי כביכול ... למטה שצריכים להגביה אותו? ב) וכי דין הוא דבר ממש, שעם הדין יכולים להגביה משהו? ג) אם הקב"ה רוצה ליתן צדקה למה הוא צריך לבחינת דין, וכי בלי דין הוא לא יכול לתת צדקה ולהשרות את הקדושה?

ויש לפרש את זה על דרך המוסר בעבודת ה' יתברך. הנה האדם מורכב משתי בחינות, מיצר רע ומיצר טוב. וכדי שלא יהא נהמא דכסופא, ניתנה לאדם העבודה בתורה ומצוות, שעל ידי הבחירה שהאדם בוחר בטוב ומואס ברע הוא זוכה לקבל את מתנותיו ית' בלי שום בושה.

נמצא לפי זה שהאדם הוא השופט והוא צריך לדון ולהכריע עם מי הצדק. היינו, שהיצר הרע טוען כולו שלי, שכל הגוף שייך לו, שהאדם צריך לדאוג ולעשות מעשים שיהיה רק לטובת היצר הרע; וכמו כן היצר-טוב טוען כולו שלי, שכל הגוף שייך לו, שהאדם צריך לדאוג ולעשות מעשים שיהיה רק לטובת היצר-טוב.

ובזמן שהאדם רוצה לעשות את הדין ולבחור בטוב - אז נשאלת השאלה למה הוא צריך לבחור בהטוב ולומר שהצדק עם היצר הטוב? ואין לומר שבשביל שיקבל שכר בעולם הבא, הלא אמרו: "אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס" וכו'. אלא האדם צריך לבחור בטוב בשביל גדלותו של ה' יתברך, וכמו שכתב הזהר הק' שצריכין לעבוד את ה' "בגין דאיהו רב ושליט וממלא כל עלמין וסובב כל עלמין" וכו', היינו שעיקר יסוד עבודתו הוא מטעם רוממות ה' יתברך.

היוצא מזה שבזמן שהאדם עושה את הדין הוא מוכרח לעסוק ברוממות ה', נמצא שעל ידי הדין מתגבה הקב"ה. ואז לאחר שהאדם כבר עשה את הבחירה בטוב - לא מטעם שכר, הקב"ה כבר יכול לתת לו כל מתנותיו ולא יהיה נהמא דכסופא, ואז הקב"ה משרה את קדושתו, היינו שנותן כבר להרגיש את הקדושה. וכל אלה המתנות נבחנות מטעם צדקה שה' יתברך נתן, היות שהאדם לא עובד מטעם שכר לכן עכשיו נקראות מתנות ה' בשם צדקה.

וה' יעזור לנו לזכות להרגיש את הקדושה, ויקוימו בנו דברי המדרש הנ"ל.

ואני מברך אתכם בכתיבה וחתימה טובה.

מאת ידידך המאחל לך ולמשפחתך כל טוב

ברוך שלום הלוי אשלג"

נקרא שוב ונענה על שאלות.

קריין: "כתבי רב"ש", כרך ב', עמ' 1509, אגרת מ"ט.

אגרת מ"ט

ב"ה י"א אלול [תשי"ט] פה בני ברק יע"א

"שלום וכל טוב סלה לידידי ...

זה מזמן שלא קבלתי ממך מכתב ... אצלי אין שום חדש ואקוה שה' יעזור לנו בכל מילי דמיטב.

הנה יש להבין את המדרש על הפסוק שאנו אומרים בתפילת שמונה עשרה של ראש השנה: "ויגבה ה' צבאות במשפט והאל הקדוש נקדש בצדקה". וזה לשונו: "אמר הקב"ה לישראל: בני, חייכם, בזכות שאתם משמרים את הדין אני מתגבה. מנין, שנאמר: ויגבה ה' צבאות במשפט. ועל ידי שאתם מגביהין אותי בדין אף אני עושה צדקה ומשרה קדושתי ביניכם. מנין, שנאמר: והאל הקדוש נקדש בצדקה".

ויש להבין: א) וכי כביכול ... למטה שצריכים להגביה אותו? ב) וכי דין הוא דבר ממש, שעם הדין יכולים להגביה משהו? ג) אם הקב"ה רוצה ליתן צדקה למה הוא צריך לבחינת דין, וכי בלי דין הוא לא יכול לתת צדקה ולהשרות את הקדושה?

ויש לפרש את זה על דרך המוסר בעבודת ה' יתברך. הנה האדם מורכב משתי בחינות, מיצר רע ומיצר טוב. וכדי שלא יהא נהמא דכסופא, ניתנה לאדם העבודה בתורה ומצוות, שעל ידי הבחירה שהאדם בוחר בטוב ומואס ברע הוא זוכה לקבל את מתנותיו ית' בלי שום בושה."

יש לנו עבודה, נתנו לנו כל מיני הזדמנויות בחיים, ואנחנו צריכים למיין אותן לדברים טובים ולדברים רעים. דברים טובים מדברים על חיבור, על התקרבות, על השפעה לזולת וכן הלאה, ודברים רעים הם ההיפך, הם לפי האגו שלנו, שכל אחד סוגר בתוך עצמו את עצמו ומתרחק מאחרים ובזה גורם את כל הרע לכולם. ויכול להיות שהוא אפילו לא מתכוון להרע לכולם אבל מפני שהוא משתמש בכוח האגו שלו, כך נעשה.

"נמצא לפי זה שהאדם הוא השופט והוא צריך לדון ולהכריע עם מי הצדק. היינו, שהיצר הרע טוען כולו שלי, שכל הגוף שייך לו, שהאדם צריך לדאוג ולעשות מעשים שיהיה רק לטובת היצר הרע; וכמו כן היצר-טוב טוען כולו שלי, שכל הגוף שייך לו, שהאדם צריך לדאוג ולעשות מעשים שיהיה רק לטובת היצר-טוב.

ובזמן שהאדם רוצה לעשות את הדין ולבחור בטוב - אז נשאלת השאלה למה הוא צריך לבחור בהטוב ולומר שהצדק עם היצר הטוב? ואין לומר שבשביל שיקבל שכר בעולם הבא, הלא אמרו: "אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס" וכו'. אלא האדם צריך לבחור בטוב בשביל גדלותו של ה' יתברך, וכמו שכתב הזהר הק' שצריכין לעבוד את ה' "בגין דאיהו רב ושליט וממלא כל עלמין וסובב כל עלמין" וכו', היינו שעיקר יסוד עבודתו הוא מטעם רוממות ה' יתברך.

היוצא מזה שבזמן שהאדם עושה את הדין הוא מוכרח לעסוק ברוממות ה', נמצא שעל ידי הדין מתגבה הקב"ה. ואז לאחר שהאדם כבר עשה את הבחירה בטוב - לא מטעם שכר, הקב"ה כבר יכול לתת לו כל מתנותיו ולא יהיה נהמא דכסופא, ואז הקב"ה משרה את קדושתו, היינו שנותן כבר להרגיש את הקדושה. וכל אלה המתנות נבחנות מטעם צדקה שה' יתברך נתן, היות שהאדם לא עובד מטעם שכר לכן עכשיו נקראות מתנות ה' בשם צדקה.

וה' יעזור לנו לזכות להרגיש את הקדושה, ויקוימו בנו דברי המדרש הנ"ל.

ואני מברך אתכם בכתיבה וחתימה טובה.

מאת ידידך המאחל לך ולמשפחתך כל טוב

ברוך שלום הלוי אשלג"

שאלה: מה זה אומר לעסוק ברוממות ה'?

ש"אין עוד מלבדו", "טוב ומטיב" קובע את הכול, שולט על הכול, משתמש בשתי מערכות, יצר הרע ויצר הטוב, ושולט בהן, ועל ידי שתי המערכות האלה הוא מנהל אותנו להיות דווקא חופשיים ממנו, חופשיים מעצמנו, ובסופו של דבר להיות באיזון בין יצר הרע ויצר הטוב כמוהו, שנמצא למעלה מהטבע. זאת העבודה של הבורא עלינו.

תלמיד: מה זה לעסוק מצידי ברוממות ה'?

לעסוק ברוממות ה' זה להעלות אותו לדרגה שהוא למעלה מכל הטבע שאנחנו רק יכולים לתאר. יש כוח מחוץ לטבע, ואיפה שהטבע שאנחנו מרגישים מסתיים, שם מתחיל להיות הכוח העליון, לכן הוא נקרא "עליון".

תלמיד: ולמה אני צריך לעסוק ברוממות ה'?

כי בזה אתה מתעלה בעצמך עד הרמה שלו, אם זה אפשרי, ובזה נקבעת הדבקות שלך בבורא.

שאלה: מהי הכוונה שהבורא רוצה לתת צדקה?

שהוא לא דורש שום דבר בחזרה. צדקה זה משהו שנותנים אחד לאחר ללא שום התחייבות מאף אחד לאף אחד, אלא פשוט אחד רוצה להעביר משהו לאחר. למה? כי כך הוא רואה שהוא יכול לעשות טובה לאחר, אבל זה לא מחייב בחזרה בשום דבר. זה דבר מיוחד מאוד, אל תחשבו שקל לעשות צדקה. אם אתה מתכוון שיהיה לך מזה עולם הבא, שיהיה לך טוב, בריאות למישהו, מזל למשהו, זו לא צדקה, כי אתה רוצה תמורתה להגיע למשהו.

"צדקה" נקרא שאתה נותן לשני מפני שהוא זקוק ולא מפני שיש לך כוונה למלא את עצמך במשהו. יש צדקה בסתר, יש הרבה סוגי צדקה.

תלמיד: כאן כתוב שמתנות הבורא נקראות צדקה, אבל הבורא אף פעם לא צריך לדאוג לכוונה הנכונה, אז למה זה נקרא צדקה מהבורא?

גם אצל הבורא לפעמים זה נקרא צדקה ולפעמים לא. כשהבורא נותן לנו, אפשר להגיד שזו צדקה ואפשר להגיד שזו לא צדקה, כי תמורת זה הוא רוצה מאיתנו משהו, אבל מפני שמצידו, כלפיו, זה לא לעצמו אלא רק לטובתנו, לכן זה נקרא "צדקה".

שאלה: רב"ש מדבר באיגרת על צדק, על איזה צדק מדובר?

שכל הפעולות האדם יהיו כאלו שלא משתמש לעצמו אלא רק לטובת הזולת, זה נקרא "צדק". הבורא הוא הצדיק וכל מי שעושה פעולות ורוצה להידמות לפעולות הבורא גם נקרא "צדיק" ואז הפעולות שהוא עושה נקראות "צדקה" או "צדק".

שאלה: מה הכוונה שאדם עושה דין מגדלות הבורא?

זה נקרא שאנחנו רוצים לעשות את הפעולה רק על ידי הכוח העליון, רק מזה שאנחנו דבוקים בגדלות הבורא. אני רוצה להשיג את גדלות הבורא, להידבק אליו כאל כוח גדול, שלם, ורק מתוך זה שאני דבוק אליו אני עושה את הפעולה. על מה אני עושה את הפעולה? על מה שעדיין לא תוקן בי.

שאלה: למה כל החיים שלנו אנחנו צריכים ללמוד תורה בכדי לצאת מהבושה?

מפני שכל הטבע שלנו הוא רצון לקבל ואנחנו רוצים לגלות עד כמה הוא הפוך מהבורא, וכשנגלה, נבין, נכיר את ההפכיות שלו מהבורא, שהרצון לקבל הפוך מהרצון להשפיע של הבורא, אז אנחנו נגלה שאנחנו נמצאים בבושה, כמו שאנחנו אומרים "לך ה' הגדלות ולנו בושת הפנים"¹, ואז מתוך זה נגיע לתיקון. זו כל העבודה שלנו.

שאלה: האם הצדקה שאנחנו מקבלים מהבורא היא צדקה אישית ואיך אפשר להעביר את הצדקה הזאת לעשירייה, איך היא משתקפת בעשירייה?

אנחנו מקבלים מהבורא תגובה טובה בתנאי שאנחנו מתחברים בכוונה להתקרב אליו. צריכים להיות כאן שני תנאים, חיבור בינינו בעשירייה, אבל זה לא מספיק כי אם אנחנו סתם מתחברים בעשירייה יכול להיות שאנחנו בונים איזו מאפיה, כנופיה, אלא בנוסף אנחנו רוצים להידמות לו. אז אם אנחנו עושים פעולה כזאת, "מאהבת הבריות לאהבת הבורא", אנחנו עושים לו בזה נחת רוח, וזו מצווה כוללת, כללית וגדולה מאוד.

שאלה: האם אפשר להגיד שאני בוחרת בטוב אם אני מנסה להתעלות מעל הדחייה שלי מהחברות?

ודאי שכן. בכל פעולת חיבור שאנחנו מבצעים, מתקרבים זה אל זה כדי בסופו של דבר להתקרב לבורא שהוא כולל הכול, אנחנו עושים פעולה נכונה שנקראת "פעולת מצווה".

שאלה: אנחנו בבירורים שלנו מגיעים לשם כלשהו של הבורא, נותנים לו איזו דמות, והוא ישר בורח מהשם הזה, מתעלה למקום גבוה יותר. למה הוא בכל זאת נותן לנו איזו הזדמנות לקרוא לו בשם כלשהו?

אנחנו נותנים שמות לבורא בהתאם לתכונות שלו שאנחנו מגלים. לכן אל רחום, חנון, כל שם ושם שאנחנו נותנים, אנחנו נותנים לפי איך שהבורא מתגלה בכלים שלנו. כך גם בעולם שלנו, אנחנו נותנים שמות לפי היחסים של האדם, הפעולות של האדם, שאנחנו מגלים כלפינו, זה נקרא "שם". שם זה הביטוי של מישהו כלפיי, לפי זה אני קורא לו בשם הזה.

תלמיד: למה הוא כל פעם חומק מזה?

כדי שנחליף שמות, נגלה עוד שמות אחרים. לבורא כעיקרון יש 72 שמות, עוד מעט נלמד אותם, נחיה בהם, נכיר אותו בזה. כל התורה היא השמות של הבורא, כל העולם הוא השמות של הבורא, אז כך נכיר. לאט לאט, עוד מעט זה יקרה, ממש בעוד כמה שיעורים.

שאלה: האם הצדקה היא כוונה מהלב בלי לצפות לשום דבר בתמורה, או שזה פשוט איזה שקט פנימי?

עלינו להשתדל להתקרב לבורא, להידבק בו, לשייך את עצמנו אליו, ושזה יהיה כל הכיסוי, כל הפיצוי, כל התשלום עבור היגיעה שלנו. כמו תינוק שממש נדבק לאימא ולא רוצה לרדת ממנה, זה מה שאנחנו רוצים כלפי הבורא, וזה השכר הכי טוב שלנו, הדבקות בעצמה. כי על ידי זה שאני מגיע לכזה מצב עם הבורא, אני בזה מגיע למצב הכי טוב שלי, כי אני מסוגל מהדבקות הזאת לעשות את כל הפעולות בהתאמה לבורא, להרגיש מתי כן, מתי לא, איך לעשות וכן הלאה. לכן קודם כל להגיע לכזה מצב שבו אני דבוק בבורא בצורה אפילו הכי קטנה, אבל דבוק בו, ממש כמו תינוק על הידיים של אימא. מתוך זה כשנגדל נגדל כבר בטוב.

שאלה: מה ההבדל בין מתן צדקה לבין השפעה?

השפעה היא השם הכללי, שאני משפיע למישהו. כאן צריכה להיות כבר מערכת קשר, שיש במישהו רצון לקבל דווקא ממני, ויש בי לתת לו מה שהוא רוצה לקבל. זו מערכת קשרים הדדית שאותה אנחנו קודם כל צריכים לבנות, ואחר כך אני יכול להעביר לאחר את מה שאני מעביר והוא מקבל ממני את מה שהוא רוצה לקבל. זו מערכת שלמה של התקשרות נותן ומקבל.

לפעמים יש כאלו מצבים שאחד נותן והאחר אפילו לא מרגיש שהוא מקבל. לפעמים יש מצבים אחרים שמי שנותן לא מרגיש שהוא נותן, אבל האחר מרגיש שהוא מקבל. יש לפעמים שאין לי חיסרון לקבל מהאחר מה שהוא רוצה לתת לי, אבל אני עושה חישוב שכדאי שיהיה לי חיסרון כדי שבזה אכבד את האחר ואקבל ממנו. בין "תן וקח", כך זה נקרא בחכמת הקבלה, יש לנו הרבה מאוד הבחנות.

לכן כל החכמה הזאת נקראת "חכמת הקבלה", איך לקבל, איך לתת, ואיך להחליף את הנתינה והקבלה כך שבינינו יהיה קשר. הקשר בסופו של דבר הוא לא כמה מקבלים ואיך מקבלים, אלא הקשר הוא כדי שנתקרב זה אל זה, כדי שנתחבר זה עם זה, עד הדבקות בינינו כך שנחזור למערכת אחת. כולנו נמצאים בכל המערכת הזאת בלתת ובלקבל כל אחד מכל אחד, וכך כולנו יחד כמו תאים בגוף אחד, ואז הגוף הזה יתקיים בהרמוניה ויידמה לבורא אחד.

שאלה: הוא כותב במאמר, שאחרי שהאדם כבר בחר בטוב לא מטעם שכר, אז הבורא כבר יכול לתת לו את הצדקה. איך אפשר לבחור בטוב?

אתה צריך להרגיש את האחר, מה הוא צריך, למה הוא באמת זקוק, מה טוב לו, ולהשתדל לכוון את הלב שלך בצורה כזאת שאתה בהחלט רוצה למלא אותו. לעשות כל מיני תנאים סביבתיים כך שהוא לא ירגיש שאתה נותן לו במחשבה להרוויח, למשוך אותו אליך, להשתמש בו אחר כך. צריכים לבדוק כאן את כל התנאים עם הרצון לקבל שלך והרצון לקבל שלו, שהקשר הזה לא יהיה לא לטובתך ולא לטובתו בצורה אגואיסטית. אלא תעלו לדרגה אחרת, תקבלו זה מזה ותיתנו זה לזה, ולא חשוב כאן מי מקבל ומי נותן, אלא העיקר שיהיה קשר הדדי ביניכם ויזרמו הרגשות אהבה, נתינה וחיבור, ממך אליו וממנו אליך, כך שתרגישו שאתם מתחבקים ודבוקים כאחד.

תלמיד: הדבקות הזאת, כוח האהבה שבינינו, האם הוא צריך ממש להיות בעשירייה?

כן. כך אנחנו צריכים לסדר את היחסים שלנו בעשירייה. תנסו, אנחנו לא רחוקים מזה. אנחנו כבר יכולים לפעמים לעשות את זה, ועוד ועוד לחזור לזה.

שאלה: איך אנחנו יכולות להבדיל בעבודה שלנו מתי אנחנו מקבלות מתנה שזכינו לה, ומתי זו צדקה שאנחנו לא יכולות לקבל?

אתן צריכות לברר זאת בקשר ביניכן. אני לא יכול להסביר דברים כאלה. תבררו כמה אתן קשורות, כמה אתן רוצות באמת לעזור זו לזו, עד כמה לא אכפת לי אם אני מעלה את עצמי, אלא אכפת לי עד כמה אני מעלה את החברות שלי. בצורה כזאת תוכלו להבין את מהות הקשר שלכן.

שאלה: אם הטבע שלנו הוא רצון לקבל, אז מה זה אומר שיש באדם גם יצר רע וגם יצר טוב?

יש לנו קצת מהיצר הטוב, זה נקרא "נקודה שבלב", אומנם כל הלב שלנו הוא יצר רע, כמו שכתוב "יצר לב האדם רע מנעוריו". אבל כדי לא להשאיר את האדם בצורה כזאת לעולם ועד ניתנה לו נקודה שבלב שהיא היצר הטוב. על ידי הנקודה הזאת, תלוי עד כמה היא בוערת באדם, הוא מתקרב לתיקונים.

שאלה: הצדקה וההשפעה הן ממש ההתחלה של החיים שלנו. מה הצורה הנכונה לעסוק בהשפעה ובצדקה?

רק בחיבור בינינו, אין לנו במה עוד לעסוק. ככל שנצמיד את עצמנו לעשירייה, כך נתחיל להבין מה הם חוקי החיבור ונתחיל להרגיש בזה את תכונות הבורא.

שאלה: סיפרת לנו לא מזמן איך להפוך להיות לצינור. האם במקרה הזה לתת צדקה זה לקבל על עצמי להיות צינור, לקבל את החסרונות מהחברים כדי להעלות אותם לבורא ולהחזיר את התשובה במ"ד לחברים?

כן, בדיוק כך. לקבל ולתת, להיות מקושרים בין כל החברים לכל החברים, זה התפקיד של כולם.

שאלה: אנחנו מקבלים את הצדקה מהבורא דרך החברים. האם אנחנו צריכים להרגיש בושה שאנחנו לא מעריכים זאת כדי להצליח להעריך זאת?

כן. כל העבודה שלנו היא להעריך את תכונת ההשפעה על פני תכונת הקבלה, כדי להעלות את הבורא למעלה מהתכונות של כל הנבראים.

שאלה: האם הקשר בינינו צריך כל הזמן להתחזק, או להתחזק ולהיחלש לסירוגין?

לסירוגין. הקשר בינינו צריך להיות יותר ופחות, פחות ויותר, בעליות ובירידות, אחרת לא נרגיש איפה אנחנו נמצאים. גם אם נהיה במצב הכי טוב אבל הוא לא ישתנה, אז נפסיק להרגיש אותו. אנחנו מרגישים רק מרגע לרגע, ממצב למצב הסמוך, גם לפניו ויכול להיות גם אחריו. לכן אנחנו צריכים כל הזמן להיות בביקורת לאן אנחנו משתנים וכל פעם להיות במצב מתקדם יותר.

שאלה: איך מתמלא הפער כשאני רואה בי פגם גדול ולעומתו את גדלות הבורא?

את לא צריכה להיות שקועה במה שעשית ובמה שהיה לך קודם, הרגע שעבר הוא כבר על חשבון הבורא ואת לא עשית שום דבר. אדם צריך להרגיש בכל רגע שהוא מתחיל הכול מחדש. לכן כמו שאת עכשיו את כ"נולד דמי", כאילו שנולדת עכשיו, ואין לך שום עבירות, שום מצוות, שום דבר, אפס, ומרגע זה והלאה תתחילי לעבוד. כך אדם צריך לראות את החיים שלו. לא לעשות כך מראש, אלא עכשיו אני רואה שאני צריך להתחיל את העבודה מחדש, את החיים מחדש ואת היחס מחדש. תעשי כך ותראי שזה נכון.

תלמידה: איך להחזיק בחברות בגדלות הזאת שמתגלה, מה אני צריכה לעשות?

גם החברות שלך הן כל פעם כחדשות. אתן צריכות להתחבר ביניכן, להידבק ביניכן ולהתחיל מחדש כאילו לא היה שום דבר קודם, ולהתחיל להתקדם לבורא.

שאלה: האם גם אנחנו כמו הבורא צריכים לתת צדקה, להשפיע בלי שום גבול, בלי שום תוצאה לעצמנו? האם דבר כזה יקרב אותנו אליו?

יקרב. אם אתן רוצות להתחבר ביניכן ולהתחבר לבורא, אז כל המחשבות והרצונות ייכנסו לסדר וזה יקרב אתכן.

שאלה: האם ניתן להגיע לאהבה בלי שנאה? חלק מהחברות מסתמכות על דברים כאלה שאמרת ואחרות על דברים אחרים.

אני לא יכול לענות על השאלה הזאת מפני שהיא תלויה מאוד בהרגשה הפנימית של כל אחד. לא יכול להיות האחד ללא האחר, כמו שאנחנו לומדים "כיתרון האור מתוך החושך". לכן כדאי לכם רק להתקדם, ואז תראו שבאמת לא יכול להיות האחד בלי האחר. שנאה לדוגמא צריכה להיות כיסוד שעליו אנחנו מכסים באהבה וכך אנחנו צריכים לקבוע, לבצע ולסדר על פני כל המצבים. כי לא יכול להיות טוב בלי רע ורע בלי טוב, אבל הטוב שאנחנו בונים תמיד יכסה על הרע שקיים רק כדי להעלות את הטוב עוד יותר למעלה ולהבליט בו את כל ההבחנות הטובות והמנוגדות.

שאלה: כשאנחנו מדברים על גילוי הבורא, כל אחד מדמיין שזה אושר, טוב, כל מיני דברים חיוביים, אבל הבורא יכול להתגלות בכלים דקבלה שלנו גם כמשהו מר.

כן.

תלמידה: כשאני מרגישה שמשהו מגיע מהבורא, אז כמובן שאני מקבלת זאת כטוב. האם זה בגלל שאני כבר רואה זאת מהמקום של האחד, מהתמונה הכוללת, או בגלל שאני עולה באמונה למעלה מהדעת, או בגלל שאני מרגישה שזה מהבורא או שגדלות הבורא מכסה על זה?

את צריכה בעצמך לענות על השאלה הזאת וכך תתקדמי.

שאלה: לגבי בחירה חופשית ומימוש הזדמנויות. איך אנחנו עוזרים זה לזה כדי שבאמת נהיה בנטייה לטוב?

איך אתם עוזרים זה לזה להיות בנטייה לטוב? על ידי דוגמה, על ידי לימוד ועל ידי תמיכה. יש הרבה אפשרויות, תקראו שוב את מאמרי הרב"ש ואולי תמצאו עוד אמצעים איך לעזור זה לזה בעשירייה.

תלמיד: בראש השנה יש דגש על פנייה ותפילות כלליות יותר לבורא, אני לא יודע להפריד את העבודה בעשירייה, עשירייה לחוד, בורא לחוד, הכול נראה לי כמו מכלול אחד. האם אני טועה?

אתה לא טועה, תמשיך והכול יסתדר.

שאלה: הרבה מדובר על כך שאנחנו צריכים להתחיל דף חדש ולשכוח את הישן, אבל יש רשימות והתרשמויות ממצבים קודמים. מה האיזון הנכון בין "דף חדש" ושימוש בניסיון קודם?

אני לא יכול להסביר לכם עכשיו את כל המערכת ועל תת המערכות שבה, ואיך הן משפיעות זו על זו. אבל אנחנו צריכים לקחת בחשבון שקודם כל, כמו שאנחנו עובדים תמיד כדי להביא אותנו בכל מצב ובכל התנאים המתגלים, לתיקון המושלם ככל האפשר בזמן הנתון, כך אנחנו גם צריכים להבין שישנה מערכת עליונה יותר, שסובבת אותנו ומספקת לנו תנאים חדשים.

ובמערכת שלנו התחתונה, ביחסים בינינו, ביחס שלנו לחיים, אנחנו צריכים לקחת בחשבון גם את המערכת העליונה, שהיא סובבת אותנו. כמו נניח עכשיו כשאנחנו נמצאים בסתיו, ועוד מעט יגיע חורף, אז אנחנו משנים קצת את החיים שלנו כדי להתאים את עצמנו למערכת חורף, ואחריו יגיעו אביב וקיץ וכן הלאה. יש מערכות שפועלות עלינו, ולא שואלות אותנו באילו יחסים אנחנו בינינו וכן הלאה, אלא הן פשוט פועלות.

כמו שאנחנו פועלים בהתקשרות בינינו, כך אנחנו צריכים לקחת בחשבון שיש גם מערכות יותר עליונות מאיתנו, שהן גם מעבירות השפעה על המערכות שלנו, ואז ההתקשרות בינינו צריכה להיות בסגנון שונה, ביחס ובעוצמה שונה. זה העניין של ההשתוות, התחברות של מספר גורמים בתיקונים שלנו, שאלה גם עונות השנה, גם המצבים שעוברים עלינו כמלחמות, כימים טובים, רעים, וגם מה שעובר על כל אחד מאיתנו בחיים הפרטיים שלו, כמו גם המגפה הזו ששוב חוזרת אלינו וכן הלאה. יש הרבה מערכות, ויחד עם זאת אנחנו צריכים להשתדל להיות בחיבור המתגבר.

שאלה: כתוב "בזכות שאתם משמרים את הדין אני מתגבה" ו"אף אני עושה צדקה ומשרה קדושתי ביניכם", האם אתה יכול להסביר את זה?

כבר דיברתי על זה במשך השיעור, תקשיבי לו שוב ותקבלי תשובה.

שאלה: איך מתוך הטבע האגואיסטי שלנו אנחנו מתחילים בכל רגע מחדש?

כמו שכתוב, שבכל רגע ורגע אנחנו צריכים לתאר את עצמנו כאילו מתחילים מחדש. לכן כתוב "ויהיו בעיניך כחדשים", כך אנחנו מתקרבים זה לזה ומתחברים, עד שיהיה לנו מנגנון שלם שמתאים במשהו למערכת אדם הראשון המתוקנת, וזה נקרא "עשירייה", ובתוך הקשר שלנו המתוקן אנחנו נתחיל להרגיש את נוכחות הבורא. זה נקרא "גילוי הבורא לנברא בעולם הזה". אז בואו ונבצע את זה, ומתוך זה נלמד.

בעוד כמה ימים נחגוג את "ראש השנה" שזו התחלת ההתפתחות הרוחנית של האדם, ונקווה שאנחנו באמת מוכנים להתפתחות הזאת ונמשיך אותה גם גברים, גם נשים, כולנו יחד בתמיכה הדדית. אני מאחל לכם שההתפתחות הזאת תהיה קלה, יפה, טובה ושמחה, כי רק בשמחה ובתמיכה הדדית אנחנו נוכל לעבור את תיקון הנשמה, ונקום אחרי החג, אחרי התיקון ,כנשמה אחת.

שאלה: בסוף האיגרת נכתב "וה' יעזור לנו לזכות להרגיש את הקדושה" מה הכוונה?

שנהיה מחוברים בינינו, שאנחנו רוצים להתחבר בינינו, זה התיקון הראשון, לפחות בדרגה הראשונה, דרגת "עיבור", "לידה", דרגת "נפש", אז לפחות כבר בזה אנחנו נרגיש את עצמנו מחוברים. ובחיבור הזה אנחנו כבר נתחיל להרגיש את החיים הרוחניים, שאורות זורמים בנו, הרצונות על מנת להשפיע ובהם אורות, ואנחנו גדלים מרגע לרגע במסכים, בחיבורים בינינו, וכך אנחנו נראה את עצמנו מתקדמים באמת לקראת הצורה הזאת שנקראת "אדם", שהוא אמנם קשור מיצר הרע ומיצר הטוב אבל מאזן את שניהם כדי להדמות לבורא.

שאלה: האם אנחנו יכולות לאהוב באמת אם לא הכרנו את השנאה לפני כן, אם לא התגברנו על השנאה?

אנחנו נתגבר גם על השנאה בדרך, אל דאגה. יש בך גם שנאה וגם אהבה, והם יצאו לפועל ואת תרגישי ש"על כל פשעים תכסה אהבה".

(סוף השיעור)

---

1. לך אדני הצדקה ולנו בשת הפנים (דניאל ט', ז')↩