שיעור ערב 18.03.2020 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר פסח, "מהו, כי אני הכבדתי את לבו, בעבודה" עמ' 239

קריין: ספר פסח, עמ' 239 מאמר של רב"ש "מהו, כי אני הכבדתי את לבו, בעבודה". המאמר מופיע גם בכתבי רב"ש כרך ב' בעמ' 1267.

אני יכול רק להגיד שאתמול קראנו את אותו מאמר, אבל כל מה ששייך לנושא של יציאת מצרים אנחנו קוראים בדרך כלל פעמיים, גם בבוקר וגם בערב.

מהו, כי אני הכבדתי את לבו, בעבודה

"על הכתוב, "כי אני הכבדתי את לבו", יש לשאול, מדוע לא כתוב שה' הכביד את לב פרעה תיכף בהתחלה, אלא שאנו רואים, רק לאחר שפרעה הודה, ואמר, ה' הוא הצדיק ואני ועמי הרשעים, אז אומר הכתוב, "כי אני הכבדתי את לבו", וכמו כן כל המפרשים שואלים, מדוע לקח ה' את הבחירה מיד פרעה.

ידוע כי סדר העבודה הוא, שמתחילים בעבודה בכדי לקבל שכר, והגוף בשיעור שהוא שומע שיקבל שכר, ואם לא הוא יקבל יסורים, זה מדריך האדם לעבוד בעבודה דקיום תו"מ, כלומר בשיעור שהוא מאמין בשכר ועונש, בשיעור זה הוא מקבל חומרי דלק, שיהיה בידו לקיים תו"מ בכל פרטיה ודקדוקיה, ובאופן זה האדם רואה שהוא מתקדם בכל יום ויום, לכן הוא נהנה מעבודתו, היות שהוא רואה התקדמות בעבודה, וזהו לפי הכלל, שאין האדם יכול לעבוד איזה עבודה שהיא, אם אין האדם רואה התקדמות בעבודה, וזה דומה לאדם שלומד איזה מקצוע, והוא רואה שאין לו התקדמות במקצוע זו, אז הוא הולך לחפש לעשות משהו, עבודה שהיא יותר קלה בשבילו, אבל בלי התקדמות אי אפשר לעשות שום דבר, וזה נובע מבחינת, "אשר ברא אלקים לעשות", לכן צריכה להיות התקדמות בכל דבר, כמו שסוס הטוחן בריחיים, שהוא מסתובב כל היום, ובאמת הוא הולך על אותו המקום שעומד בו, לכן מוכרחים לכסות לו העינים בכדי שלא יראה את האמת, אלא שיחשוב שהוא הולך כל פעם למקום אחר, כלומר שאפילו בעלי חי מוכרחים גם כן לראות התקדמות במעשיהם. וכל התקדמות בעבודה נראה רק בזמן שעובדים בעל מנת לקבל פרס.

מה שאין כן כשמתחילים לעבוד בעל מנת להשפיע, היינו שרוצים להגיע לדביקות ה', שהיא בחינת השתוות הצורה, שאז אין האדם יכול להסתכל על המעשים שהוא עושה, זאת אומרת, הגם שהוא רואה שהוא עושה עתה מעשים יותר מרובים, מכפי שהוא היה עושה בזמן שהיה עובד בעל מנת לקבל שכר, מכל מקום יש לו עתה מדידה אחרת, שהיא, כמה הוא מכוון שהמעשים שלו יהיו בעל מנת להשפיע, ולא לתועלת עצמו, ואז הוא רואה איך שהוא מרוחק מזה, הגם שיש לו הרבה עליות, היינו שעולה בדרגה, ורוצה עתה לעשות הכל לתועלת ה', וזהו רק מסיבת שקבל התעוררות מלמעלה, אז הוא רוצה להיבטל אליו יתברך, כטבע, "נר בפני האבוקה", אבל אח"כ הוא יורד ממצבו, ונופל שוב לאהבה עצמית, ואז הוא רואה איך שכל פעם הוא נעשה יותר גרוע, כלומר שרואה כל פעם, איך שהוא מרוחק מעבודה דלהשפיע, עד שבא הרבה פעמים לידי מצב של "תוהה על הראשונות".

והאדם שואל לעצמו, מדוע בזמן שהיה עובד בכדי לקבל שכר, היה לו טעם בעבודה, היינו שהתפלל עם חשק, ולמד עם חשק, וכעת שהוא רוצה לתת יותר יגיעה מכפי שהוא היה נותן בזמן שעבד בעל מנת לקבל שכר, הוא רואה שחסר לו הטעם שהיה לו אז, והאדם שואל, עכשיו שאני רוצה לעבוד לשם שמים, השכל נותן שהוא צריך להרגיש יותר התקרבות מכפי שהיה עובד לתועלת עצמו, ועתה הוא רואה להיפוך, לא די שהוא לא מתקדם, אלא הוא הולך אחורה.

והתשובה היא, כמו שאמר אאמו"ר זצ"ל, שהאדם צריך להאמין, שכל מה שהוא מרגיש עכשיו, שהוא יותר מרוחק מה', זה בא מלמעלה, היינו שזה הוא ענין הכבדת לב, שה' נותן בכדי שהאדם יגלה את החסרון אמיתי, היינו שירגיש איך שבלי עזרת ה' אין הוא מסוגל לצאת משליטת הרצון לקבל לעצמו, אלא רק הבורא בעצמו הוא יכול לעזור. היינו כמו שהבורא נתן לו את הטבע של רצון לקבל לעצמו, שיתן לו עתה טבע שני, הנקרא, רצון להשפיע, מטעם כי אין אור בלי כלי, הנקרא, חסרון, היינו החסרון הוא הנותן טעם בהמילוי, זאת אומרת, אם נותנים להאדם מילוי ואין לו חסרון על זה, אין האדם מסוגל לטעום את הטעם אמיתי שיש בהמילוי, זאת אם יתנו לו המילוי בטרם שיש לו חסרון, הוא לא יוכל להשתמש עם המילוי, להוציא מהמילוי מה שיש בה. נמצא, שהחסרון הוא חלק מהמילוי, כי זה בלי זה לא הולך, נמצא, כמו שנותנים מילוי מלמעלה, כמו כן צריכים לתת לו גם כן חסרון, נמצא, זה שהאדם רואה, שעתה הוא יותר מרוחק מהעבודה דלהשפיע, זה נותנים לו מלמעלה מטעם הנ"ל, כי החסרון הוא חלק מהמילוי, לכן כמו שהמילוי נותן העליון, כמו כן החסרון נותן העליון.

ובזה יש לפרש את הב' שאלות ששאלנו:

א. מדוע דוקא לאחר שפרעה אמר, "ה' הוא הצדיק, ואני ועמי הרשעים", ה' הכביד את לבו, ולא מקודם לכן.

ב. מדוע ניטל ממנו הבחירה, כמו שכתוב, "כי אני הכבדתי את לבו".

התשובה היא, היות מתחילה כשנכנסין לעבודה, אז האדם צריך לראות, שהכל תלוי בידו, וזהו כל זמן שהוא עובד בעל מנת לקבל שכר, שאז האדם יכול לומר, ה' הוא הצדיק, ואני ועמי הרשעים. לכן בזמן שהאדם רוצה לעבוד בעל מנת להשפיע, היינו להגיע לדביקות ה', אז האדם מוכרח לראות האמת, שאין זה בידי אדם, מטעם שזה הוא נגד הטבע שבו האדם נולד, ורק ה' יכול לתת לו טבע שני, אולם בלי חסרון אין טעם אמיתי בהמילוי, לכן ה' נותן את ההכבדת הלב, בכדי שהאדם ירגיש את החסרון במלואה, ובזה מובן, שרק אח"כ ה' הכביד את לבו, היינו לאחר שנכנס בעבודה דלשם שמים, ולא מקודם לכן, וגם למה היה צריך להכבדת הלב, הוא מטעם אחרת, אם לא היו מרגישים את החסרון האמיתי, לא היו יכולים לקבל מילוי אמיתי, כי אין אור בלי כלי. נמצא, שענין הכבדת הלב לא היתה לרעתו, היינו שזה יגרום לו שיהא מרוחק מה', אלא להיפך, שהכבדת הלב יגרום לו להגיע לידי דבקות בה'.

ובהאמור אנו רואים, שגם החסרון שהאדם מרגיש בזה שהוא מרוחק מה', גם זה בא מלמעלה, ולא מצד התעוררות האדם. ובזה יש לפרש מה שאמרו חז"ל (אבות ב' ה'), "ובמקום שאין אנשים, השתדל להיות איש".

ויש לפרש זה על דרך העבודה, בזמן שהאדם התחיל בעבודה, שאז מתחילים לעבוד בעל מנת לקבל שכר, ואח"כ הוא ראה שאין כאן אנשים, כי בדרך העבודה לומדים הכל באדם אחד, נמצא, שראה שאין בלבו בחינת אנשים, אלא כל השאיפות שיש בלבו אינם אלא כמו בהמות, שיותר מתועלת עצמן אין הם יודעים, והוא חושב על עצמו, איך אפשר לומר על עם הנבחר, כמו שכתוב, "אתה בחרתנו מכל העמים, אהבת אותנו". שלא יהיה בלב עם הנבחר יותר מרצון של בהמות, על זה אמרו חז"ל, "במקום שאתה רואה שאין אנשים בלבך, אל תסתכל על שאר אנשים איך שהם מתנהגים, אלא השתדל להיות איש", כלומר היות שאתה באת לידי ראיית האמת, שצריכים להיות איש ולא בהמה, מה שאין כן שאר אנשים לא הגיעו לידי ידיעה זו, שאין אנשים בלבם, לכן היות שלא קבלו את הידיעה הזו, זהו סימן שהם עוד לא שייכים לבחינת עבודת הפרט, שהיא בחינת עבודה דלהשפיע, וזה שכתוב, במקום, היינו בהמקום שבאה הידיעה, שאין אנשים, היינו באדם הזה שקבל את הידיעה הזו, הוא צריך להשתדל להיות איש ולא בהמה.

לכן בדרך כלל האדם מרגיש עצמו שהוא בשלימות, דהיינו הוא מתפלל, והוא לומד תורה, ומקיים מצות, ורק הוא חושב שעליו להרבות בכמות, אבל על איכות עבודה, אין לו על מה להסתכל, היות הוא חושב, בטח הכל הוא עושה לשם שמים.

ובהאמור יוצא, שזה שהאדם מרגיש שהוא בעל חסרון, היינו שמרגיש איך שהוא משוקע באהבה עצמית, ואיך שהוא מרוחק מענין דלהשפיע, אין זה בא מצד האדם, אלא זה בא מצד התעוררות מלמעלה, היינו שמלמעלה הודיעו לו את מצבו האמיתי, איך שהוא מרוחק מה', ולא רוצה להיבטל אליו, זאת אומרת, בזמן שהאדם מרגיש את שפלותו, הוא צריך להאמין שזה בא לו מצד הקדושה, וזהו כעין שכתוב אצל משה (שמות שלישי), "ויצא אל אחיו וירא בסבלותם, וירא איש מצרי מכה איש עברי מאחיו, וירא כי אין איש".

ובדרך עבודה יש לפרש, דוקא בזמן שיש להאדם בחינת משה, הנקרא, בחינת תורה, הוא יכול לראות איך איש מצרי, היינו הרצון לקבל לעצמו, הוא אומר, שהוא נקרא, איש, ועם הכח הזה הנקרא, בחינת תורה, הוא רואה שמכה את איש עברי, היינו שאצל עברי, איש נקרא, דוקא שאינו עושה מעשה בהמה, כלומר שאיש נקרא, שאין הוא משתמש עם הרצונות של בהמות, וזה שכתוב, "וירא כי אין איש", היינו שאף פעם לא תצא ממנו איש מכח עצמו. וזהו מטעם שיש להאדם בחינת משה, שהוא בחינת רעיא מהימנא, (שהוא בחינת רועה את האמונה לכלל ישראל), הכח הזה מעורר את האדם לראות את האמת, שאף פעם האדם לא ישיג בחינת איש מכח עצמו, וזה שכתוב, "וירא כי אין איש", זה גורם לו שיבקש מה' שיתן לו בחינת אמונה בה', שע"י זה הוא יבוא לידי דביקות בה'.

אולם לאחר שהאדם זוכה לבחינת אמונה, עדיין אין זה שלימות, הגם שכבר נקרא, "בחינת איש", ולא בהמה, אבל האדם צריך לזכות לבחינת תורה גם כן, שדוקא ע"י התורה האדם בא לשלימותו, כי האדם צריך להגיע לבחינת, "אורייתא, וקוב"ה, וישראל, חד איהו" כי זה נקרא, בחינת מדבר, כמו שכתוב אצל משה, שאמר, "ויאמר משה אל ה', בי אדני, לא איש דברים אנכי". על דרך עבודה יש לפרש, שביקש שלא מספיק שהוא כבר בחינת איש, אלא הוא רוצה להיות, איש דברים, היינו שיזכה לבחינת מדבר, הנקרא, בחינת תורה, שדוקא בחינת מדבר שהוא בחינת תורה, נבחן לשלימות.

אולם לא לשכוח שבעבודה יש ענין ימין, שהוא ההיפך מהשמאל. כלומר כמו שבדרך השמאל, מה שהאדם רואה יותר חסרון אצלו, הוא יותר משובח, מטעם שחסרון נקרא, כלי, וממילא חסרון גדול נקרא, כלי גדול, אותו דבר הוא בדרך ימין, היינו כל כמה שהאדם מרגיש עצמו ליותר שלם, יש לו כלי יותר גדול, זאת אומרת, כמו שבזמן שהאדם רואה שהוא מלא חסרונות, הוא יכול לתת תפלה יותר גדולה, מהאדם שאינו כל כך בעל חסרון, ולכן התפלה שלו היא לא כל כך מעומק הלב, ודוקא החסרון קובעת שיעור התפלה.

כמו כן דרך הימין, שנקרא, שהאדם צריך להרגיש שיש שלימות, הוא גם כן, בשיעור שהוא מרגיש שלימות, בשיעור זה הוא יכול לתת תודה לה', כלומר שהשלימות שבו האדם נמצא, זה קובע את שיעור התודה לה'. לכן מוטל על האדם לראות עצות, איך לראות שיש לו שלימות, אולם האדם צריך לראות, שהשלימות שלו לא יהא בנוי על בסיס של שקר. ויש לשאול, אם האדם רואה שאין לו שום צורך לרוחניות, והוא משוקע באהבה עצמית, ואיך הוא יכול לומר לעצמו, שיש לו שלימות.

קודם כל יש לנו להחשיב את הקשר שיש לנו עם הבורא, כלומר שהאדם צריך להאמין, שהמצב שהאדם מרגיש שהוא ריקן וחוסר כל, כלומר שהוא מרגיש שאין בלבו עתה שום צורך לרוחניות, ההרגשה זו מי נתן לו. כי באופן כללי האדם דואג על מה שחסר לו, ואינו דואג על מה שאינו חסר לו, אם כן יש לשאול, מי נתן לו עכשיו שידאג על מה שלא חסר לו. והתשובה היא, שבאמת יש לו רצון פנימי, שכן חסר לו התקרבות לה', אלא החסרון הזה עוד לא מגולה אצלו בשיעור גדול, עד שיהיה לו צורך לחפש עצות, איך למלא את החסרון, ולכן האדם צריך לשמוח בזה, על כל פנים יש לו חסרון על רוחניות, מה שאין כן שאר אנשים, אין להם בכלל שום ענין עם רוחניות.

וכשהאדם מחשיב את דבר זה, אף על פי שאין זה דבר חשוב אצלו, והאדם כן מחשיב זה, והוא משתדל לתת תודה לה' על זה, זה גורם לו שיקבל חשיבות על רוחניות, ומזה האדם יכול להיות בשמחה, וע"י זה האדם יכול לזכות לדביקות, מטעם כמו שאמר אאמו"ר זצ"ל, "כי ברוך מתדבק בברוך", היינו זה שהאדם בשמחה ונותן תודה לה', שאז האדם מרגיש, שהוא מרגיש, שה' ברך אותו בזה שנתן לו להרגיש קצת משהו קדושה, אז "ברוך מתדבק בברוך", וע"י השלימות הזו האדם יכול לבוא לדביקות אמיתי.

ואאמו"ר זצ"ל אמר, שיש לאדם לצייר לעצמו, אפילו בזמן שהוא נמצא בתכלית השפלות, שהאדם חושב אז, אילו ה' היה מאיר לו התעוררות גדולה, כמו שהוא היה מרגיש איזה פעם בזמן עליה, בטח שהיה מוכן לעבוד עבודת הקודש, מה שאין כן עכשיו, שאינו מרגיש שום דבר, איך הוא יכול לרמאות עצמו שיש לו שלימות, אז עליו להאמין באמונת חכמים, מה שהם אמרו לנו, שהאדם צריך לצייר לעצמו כאילו כבר זכה להרגיש את מציאות ה' בכל אבריו, ואיך הוא היה אז מודה ומשבח לה', כמו כן הוא צריך עכשיו להיות מודה ומשבח לה', כאילו זכה כבר לשלימות האמיתי."

אני מבין שהמאמר ארוך ומרדים, אז מה לעשות? אז אתם יכולים לשאול שאלות לא רק לפי המאמר, אלא כל דבר שאתם רוצים לשאול.

שאלה: מה ההבדל בין דרגת המדבר לבין דרגת האדם? כי בסוף המאמר מדברים על האדם שהגיע לרמת מדבר, האם זה המצב הסופי?

דרגת אדם, זה הדרגה הדומה לבורא, "אתם קרויים אדם". דרגת המדבר זה דרגה יותר כללית שמדברת על המדרגות, אבל בעצם אפשר להגיד שזה אותו דבר. בינתיים בשבילנו להגיע לדרגת אדם או לדרגת המדבר זה אותו דבר. זה עוד רחוק מעלינו, זה שייך כבר לאלו שנמצאים בהשתוות הצורה עם הבורא.

שאלה: כתוב, שרק אחרי הכבדת הלב האדם מגיע לרצון אמיתי, האם הכבדת הלב זו פעולה שבאה אחרי הרצון לחיבור, אחרי השתוקקות חזקה? ומה קורה עכשיו עם העולם כשהבורא כאילו מעיר אותם, האם אפשר להגיד שהוא מכביד את הלבבות שלהם כדי שהם יקבלו את הרצון להתאחד? ומה זה התהליך הזה ואיך הוא שונה ממה שכל אחד מאיתנו עובר בבני ברוך?

דבר ראשון, אנחנו נמצאים כולנו ברצון לקבל בעל מנת לקבל, זה הטבע שלנו שנקרא יצר רע, ואנחנו הפוכים בזה מהבורא. דבר שני, כדי להגיע לתכלית, והתכלית היא להיות אדם, האדם ממילה דומה לבורא, אנחנו צריכים להפוך את הטבע שלנו מעל מנת לקבל לעל מנת להשפיע. שכל הפעולות שלנו יהיו כדי להשפיע לזולת, ולא כדי לנצל את הזולת. לדרגה הזאת כולם צריכים להגיע.

לא מדובר על בני אדם, אלא על הנשמות שבכל בני האדם. האנושות כבר עשתה עבודה גדולה במשך אלפי שנים והרבה אנשים עשו את זה מדור לדור. נשאר עוד דור שלנו, אולי עוד כמה דורות, אבל בעצם אנחנו כבר נמצאים בסוף לקראת התיקון הכללי הסופי הגדול.

הטבע שלנו, שהוא רצון לקבל רק לעצמו, זה נקרא "ליהנות לעצמו", זה הטבע שהבורא נתן לנו ואנחנו לא מסוגלים לחשוב ולעשות שום דבר אם לא יהיה לנו מזה תועלת לעצמנו. זאת אומרת, אם אני לא מרגיש שאני מרוויח, אני לא יכול לעשות שום דבר, כך אני בנוי. תנסו לחשוב אם יש לכם אפשרות לעשות פעולה אחרת חוץ מלהנות לעצמכם, או להימנע מייסורים או לקבל תענוגים, רק זה בעצם מה שאנחנו עושים, זו העבודה שלנו.

מתי מתחילה להיות הרגשת העבודה באדם? מתי שהוא מתחיל להרגיש שהוא לא מסוגל לעשות שום דבר לתועלת הזולת. ואז הוא מרגיש שהעולם חשוך, ולזה הבורא מתחיל לקרב אותו. ההרגשה הזאת אחר כך עוברת, האדם עובר כל מיני מצבים, אבל בעצם כל העבודה היא, איך אנחנו נגיע להכרעה שרק על מנת לקבל אני מסוגל לעשות ושום דבר חוץ מזה.

וזה לוקח הרבה זמן, שנים. אם אני אחרי שנים מגיע להחלטה שרק על מנת לקבל אני מסוגל, ולא על מנת להשפיע במאומה, וחוץ מזה, אני חייב להגיע לעל מנת להשפיע, כי בעל מנת לקבל אני לא מסוגל יותר להיות, ולהחלטה כזאת אני מגיע על ידי המאור שהבורא מאיר עלי, אז אני אומר ש"טוב לי מותי מחיי"¹, אם אני לא מוצא את החיים האלה בעל מנת להשפיע, אני מוכן למות, עד כדי כך.

אם האדם מגיע להחלטה הזאת נקרא שהוא מוכן ליציאה ממצרים, ואז הבורא מאיר לו ואדם מתחיל לקבל כוחות על מנת להשפיע. בהתחלה זה איכשהו להתרחק מהרצון לקבל שלו וכך להתקדם לרצון להשפיע. על זה מדובר.

לכן כתוב "בוא אל פרעה, כי אני הכבדתי את ליבו". זאת אומרת, מתי האדם זוכה לכך שהבורא מזמין אותו ללכת יחד איתו לפרעה, ללכת יחד עם הבורא לפרעה? מתי שהבורא בכוונה מכביד את ליבו של פרעה, עושה את פרעה יותר חזק. למה? שהאדם ירגיש שהוא עומד מול מפלצת, והוא חייב להתנהג עם המפלצת הזאת בצורה כזאת שהוא עומד לפניו ואומר "אני יוצא ממך, אני לא מסוגל להיות אִתך יותר".

זה כבר כמו משה שאומר לפרעה "שלח את עמי ויעבדהו."² אנחנו חייבים לצאת ממך, תן לנו לצאת. ואם אתה לא נותן, אז יהיו לך מכות. זאת אומרת, האדם לא מפחד מהמכות שהרצון לקבל שלו יסבול, כי הרצון לקבל של האדם זה פרעה, והוא מוכן לסבול רק כדי שכתוצאה מזה הוא יוכל להתעלות מעל האגו שלו לעל מנת להשפיע.

תראו עד כמה הכול נגד הרצון הרגיל שלנו, אני מוכן לסבול, אני מוכן לעשות הכול כדי לברוח מפרעה. בשביל מה? כדי להשפיע טוב לזולת. זה נקרא יציאה ממצרים לארץ ישראל, שאני אהיה בערבות עם כולם, שאני אשפיע לכולם, שאני ארצה להיות טוב עם כולם, זה נקרא יציאה ממצרים. ולזה אני עוד אצטרך לשלם כל כך קשה במכות על הרצון לקבל שלי, שעדיין שלי, אני מרגיש שהוא נמצא בגופי. אז ברור שאנחנו צריכים לקבל עזרה גדולה מלמעלה כדי להיות מסוגלים לעשות את המעבר הזה, מארץ מצרים לארץ ישראל.

שאלה: בקשר למעבר הזה, איך צריכה להיות הבקשה שלי, איזו תפילה צריכה להיות כדי לעבור את המעבר הזה מהמצב שאנחנו נמצאים בו כרגע?

מה שהלב שלך ירגיש זה נקרא תפילה, אין כאן שום דבר אחר. לא מתחשבים עם מה שאתה מדבר בפה, אלא עם מה שאתה מרגיש בלב. ועל מה שהלב מרגיש, אתה לא בעל הבית. התכונות שלך, הכוונות הפנימיות שלך הם כאלו ואתה לא שולט על הלב שלך.

לכן עבודה בקבוצה, לימוד, הפצה, כל מה שאתה יכול תעשה, מתוך זה הלב ישתנה ואז אתה תוכל מהלב להגיד לבורא את מה שאתה רוצה. אתה לא תצטרך לדבר במילים, אתה תגיד את זה מהלב שלך לבורא. וזה הדיבור האמיתי, זה הקשר האמיתי, שהבורא קורא את מה שנמצא בליבו של האדם. ומה שהאדם רוצה שיהיה בליבו, סתם כך שהוא חושב מתוך השכל, זה כלום לא שווה. כאן זה רק בצורה ישירה מלב אל לב.

שאלה: אמרת שלכל נשמה יש את השורש שלה, כלומר כולנו באנו מאדם ולכל אחד מאיתנו יש את שורש נשמתו ועלינו לנתח זאת, לבקר זאת. ואז לפני כמה ימים גם אמרת שכל חבר בעשירייה יש את הכישרון שהוא מביא וגם זאת עלינו לנתח.

אני לא שומע שאלה. תגיד לו להגיד רק דבר אחד, אם הוא לא נותן עכשיו שאלה במשפט אחד, אני לא שומע יותר. שאלה צריכה להיות במשפט אחד.

תלמיד: אני שואל מה התפקיד שלי בקבוצה, ואני מקבל תשובה כאילו אני אמור למות ולעזוב את הכול, איך אני אמור להתייחס לזה?

אני לא יודע. אני לא שמעתי כאלה שאלות ואני לא מבין מאיפה זה נובע.

שאלה: האדם צריך להיות בהודיה שהוא קיבל אפילו רצון קטן לרוחניות כשאחרים לא קיבלו, וכשהוא רואה שאחרים כן קיבלו?

הוא צריך לשמוח מזה שאחרים קיבלו.

שאלה: המעבר הזה ממצרים לישראל זה בכל מדרגה, או שרק פעם אחת תיקון ואז זה עובד?

פעם אחת, ואחר כך רק עליות ממדרגה למדרגה.

שאלה: איזה מצבים האדם מפרש כהליכה אחורה?

אדם יכול לפרש מה שהוא רוצה, אבל בעצם אין אחורה, מקדמים בקודש ולא מורידים בקודש.

שאלה: מה המסר שהווירוס הזה נותן לנו כלפי הרוחניות שלנו?

וירוס הקורונה נותן לנו הרבה מאוד הבחנות חדשות, במיוחד לכל האנושות, לא לנו, אלא לכל האנושות, הרבה מאוד. האנושות מתחילה להבין שהדרך שלה היא לא בסדר, שהיא לא יכולה כבר לחזור לאותו המצב כמו שהייתה, שהמכה הזאת היא מכה ארוכה מאוד וגדולה מאוד והיא באה כדי לסדר לנו עולם חדש. אנחנו צריכים לעזור לאנושות להסביר לעצמה את זה. אנחנו צריכים להבין, כמו שכותב בעל הסולם המורה שלנו, שהגענו לדור האחרון. הדור האחרון שהתפתח בתוך האגו צריך לעשות עלייה מהטבע האגואיסטי לטבע של אהבה והשפעה. זה וירוס הקורונה עושה לנו.

אני מקווה שהמכה הזאת היא תעזור לנו להשתחרר מכל ה"עסקים המדומים" מה שנקרא, שאין בהם שום צורך לקיום האדם. האדם צריך לעבוד רק כדי שיהיה לו אוכל, מין, משפחה, וכל היתר חוץ מבית, מזון, משפחה שהוא צריך בצורה גשמית, כל היתר, כל העסקים שלו שיהיו בצורה רוחנית. נקווה מאוד שאנחנו נוכל לסדר את העולם בצורה כזאת, ושיהיו כולם מרוצים מזה שמגלים את הבורא, וכך להתקדם. זה מה שאני מקווה שווירוס הקורונה עושה לנו.

שאלה: עלינו להיות בדיוק באמצע בין הבורא לאנושות, האם אתה יכול להסביר את הדבר הזה יותר בפרטים, לפרט יותר?

לפרט יותר, זאת אומרת אנחנו צריכים להסביר את התפקיד שלנו, של כל בני האדם, מה הטבע הכללי רוצה מאיתנו, שאנחנו נעלה ונהיה לא אגואיסטים הפוכים מהטבע הגלובלי, אלא ההיפך, נהיה כחלק האינטגרלי עם כל חלקי הטבע, ועל ידי זה נשיג את הכוח הכללי שנמצא בטבע שנקרא "א-לוהים". כדי להשיג את הכוח הכללי שבטבע נצטרך להתחבר בינינו, להגיע למצב שאנחנו כולנו מרגישים את כולם, שהקשר הזה הוא נקרא "נשמה".

כך נסביר איך לעשות זאת. שאין לנו ברירה, אנחנו חייבים לעשות זאת כי לטבע ישנה תכנית, והתכנית הזאת חייבת להתממש. ואם אנחנו מממשים את התכנית הזאת אז טוב לנו ואנחנו מתקדמים יפה וקל. ואם אנחנו לא רוצים לקיים את התפקיד הזה, הטבע ידחוף אותנו לקיום התכנית על ידי מכות, ייסורים, ולא כדאי לנו לעשות זאת. כבר היינו בכל מיני בעיות, מלחמות, ועכשיו גם בווירוס הזה, ויש לטבע עוד הרבה מאוד אמצעים כדי לחייב אותנו להיות ממש אנשים טובים בינינו ועם הטבע הכללי. את כל זה אנחנו צריכים להסביר.

אנחנו צריכים לכתוב על זה הרבה ולדבר בכל השפות, כמה שיותר, לפי זה כל אחד ואחד יתקדם. זאת אומרת אם אני לא מושך אחריי לתיקון הרוחני עוד עשרות, אפילו מאות ואפילו אלפים ומיליונים, אני לא אתקדם. כי התיקון הוא לא כדי להביא אותי לרוחניות ולקשר עם הבורא, אלא עד כמה אני אוכל לסחוב עוד אנשים אחרי.

לכן אני מבקש לא לשכוח את זה ולקרוא מה שכותב על זה בעל הסולם ולהשתדל. במידה שתשתדלו להתקדם, לקדם אנשים, בני אדם לבורא, במידה הזאת הבורא יקרב אתכם ולא ההיפך. אתם רוצים להיות קרובים לבורא, בבקשה, תעשו כך שהרבה אנשים יהיו קרובים אליו.

שאלה: אם אני לא בעלים של מה שאני מרגיש בליבי, איך אני יכול להגיע למצב כנה או אמיתי של טוב לי מותי מאשר למות ללא השפעה?

זה לא בידיים שלך. בידיים שלך לעשות מה שאתה מסוגל, וכול היתר יתגלגל אליך, אל תדאג. אתה צריך לעשות רק מה שאתה מסוגל, מסוגל להיות יחד עם הקבוצה, מסוגל ללמוד יחד והעיקר לפרסם. כל הרווח שלנו הוא יוצא במיוחד מתוך ההפצה, כי בהפצה אתה מראה את עצמך שאתה דואג לאחרים, ולכן, רק על ידי ההפצה אתה עושה פעולת השפעה. אל תשכח את זה. אתה רוצה להצליח? תשתתף בהפצה מכול הלב, בצורה כמה שיותר מסורה, ואז תראה עד כמה הבורא יתחיל להתייחס אליך אחרת.

שאלה: היום כשאני מדבר עם המשפחה בשבילי זה נשמע כאילו בפעם הראשונה מזה שלושים שנה ההורים שלי מבינים אותי, האוזניים שלהם נפתחות אחרי שנים שאני מנסה להסביר להם על מה שאנחנו לומדים. היום כשאני מסביר להם וכשאני מדבר על טבע, על המערכת האינטגרלית, הם פותחים את האוזניים. איך אפשר להעביר את התחושה הזאת לכולם?

צריכים להשתדל. אני לא יכול להגיד לך בשתי מילים. יש לנו ספרים שמדברים בצורה פשוטה, קח אותם, תראה באינטרנט או אפילו אפשר לקנות כספרים ותתחיל לפרסם אותם. אתה תראה שדווקא זה יקדם אותך כלפי הבורא, כי אתה בסך הכול מסביר אותו, מסביר את העבודה שלו.

שאלה: בסדנאות שלנו לפעמים מגיע מצב שכול אחד מתייחס למה שקורה בקבוצה בדרך שלו, בצורה שלו, וכשמבררים, מתברר שלכול אחד יש בורא משלו. איך במצב הזה להעלות מצב רוח בקבוצה?

אל תבררו מה יש לכול אחד ואיזה בורא יש לכול אחד, זה הכול שטויות ומיום ליום זה משתנה. אין לכם שום דבר ואין לכם בורא, רק דמיונות. במה אתם דנים שם אני לא יודע. אתם צריכים פשוט לקרוא יותר ופחות לדבר ביניכם. יותר ויותר לקרוא, לקרוא מקורות, רב"ש ובעל הסולם ואז לא יהיה לכם בלבול. אחרת אתם מבלבלים זה את זה, כל אחד ככל שיש לו דמיון מכניס את הדמיון הזה לשני. זה אסור, חייבים מיד להפסיק ולא לחזור על זה אף פעם.

שאלה: האם אפשר לעשות כנס וירטואלי אחרי פסח על נושא וירוס הקורונה?

אני לא מבטיח, יכול להיות שכן, ומתי אני לא יודע. בינתיים נלמד חכמת הקבלה ואז יהיה לך מובן יותר מה זה וירוס הקורונה. על הווירוס עצמו אין לך מה ללמוד, אף אחד לא מבין אותו.

שאלה: נראה שכעת הממשלה הבינה שרק מתוך האיחוד הלאומי ניתן להילחם בווירוס הזה. כיצד ניתן להפיץ את המסר מה הוא האיחוד הנכון שעלינו להשיג בשביל להילחם בווירוס? הם רואים את זה מצד האיחוד האגואיסטי, אז איך להפיץ את המסר של האיחוד הנכון על מנת להילחם בווירוס?

אם אתה תכתוב להם כמו שאתה חושב, הם יחשבו עליך שאתה לא שפוי, שאתה כולך בפנטזיות, כי זה לא מציאותי מה שאתה רוצה להגיד. לכן, אנחנו לא מדברים על זה, אנחנו מדברים על זה שאם אנחנו רוצים לחיות יותר טוב, כדאי לנו לגרום להתקרבות בין אנשים, אפילו שהם אגואיסטים. תשמע מה שאני אומר ואל תסובב את זה אחר כך לכיוון שלך, כמו שנראה לך. שוב, אנחנו רק רוצים לקרב בני אדם זה לזה בצורה נכונה, שיהיו טובים זה לזה בסך הכול. אנחנו לא רוצים להפוך אותם בעל מנת להשפיע, למעלה מהדעת וכול הדברים האלה, זה לא מציאותי בשבילם ולכן אנחנו לא מדברים את הדברים האלה. רק תבינו.

כל טוב לכם. תלמדו, כנסו לאתר שלנו, לארכיון שלנו, תראו כמה ספרים קלים יש, תקראו אותם ותראו איך אפשר להעביר אותם בקלות לאנשים אחרים. כמה שתפרסמו במידה הזאת תתקרבו.

(סוף השיעור)

---

1. "כי טוב מותי, מחיי". (יונה, פרק ד', ג')↩

2. "שלח את עמי ויעבדני." (שמות, פרק ט', א')↩