שיעור בוקר 31.08.2021 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", פתיחה לחכמת הקבלה, עמ' 168, אות כ"ה

קריין: אנחנו קוראים בספר "כתבי בעל הסולם", בעמוד 168, את ה"פתיחה לחכמת הקבלה" אות כ"ה.

אות כ"ה

"הרי שכל עוד שלא נגדלו כל ה' הכלים כח"ב תו"מ בפרצוף, נמצאים האורות שלא במקומם המיוחס להם, ולא עוד אלא שהם בערך ההפכי, שבחוסר כלי מלכות חסר שם אור היחידה, ובחוסר ב' הכלים תו"מ חסרים שם יחידה חיה, וכו', שהוא מטעם שבכלים נגדלים העליונים תחילה, ובאורות נכנסים האחרונים תחילה, כנ"ל. גם תמצא שכל אור הבא מחדש הוא מתלבש רק בכלי דכתר, והוא מטעם שכל המקבל מחויב לקבל בכלי היותר זך שבו, שהוא הכלי דכתר. ומטעם זה מחויבים האורות שכבר מלובשים בפרצוף לרדת מדרגה אחת ממקומם בעת ביאת כל אור חדש, למשל בביאת אור הרוח, מחויב אור הנפש לירד מהכלי דכתר לכלי דחכמה, כדי לפנות מקום הכלי דכתר שיוכל לקבל את אור החדש, שהוא הרוח. וכן אם האור החדש הוא נשמה, מחויב גם הרוח לרדת מהכלי דכתר לכלי דחכמה לפנות מקומו דכתר לאור החדש שהוא נשמה, ומשום זה מחויב הנפש שהיה בכלי דחכמה לרדת לכלי דבינה, וכו' עד"ז. וכל זה הוא כדי לפנות הכלי דכתר בשביל אור החדש. ושמור הכלל הזה בידך, ותוכל להבחין תמיד בכל ענין אם מדברים בערך כלים ואם בערך אורות, ואז לא תתבלבל כי יש תמיד ערך הפכי ביניהם. והנה נתבאר היטב ענין ה' בחינות שבמסך, איך שעל ידיהן משתנים שיעורי הקומה זה למטה מזה".

אות כ"ה

"הרי שכל עוד שלא נגדלו כל ה' הכלים כח"ב תו"מ בפרצוף, נמצאים האורות" שממלאים את הפרצוף "שלא במקומם המיוחס להם," לכל אור ואור "ולא עוד אלא שהם בערך ההפכי," מה זאת אומרת בערך הפכי? "שבחוסר כלי מלכות חסר שם אור היחידה, ובחוסר ב' הכלים תו"מ חסרים שם יחידה חיה, וכו', שהוא מטעם" מאיפה זה בא ומה הסיבה שדווקא ערך הפוך אורות וכלים "שבכלים נגדלים העליונים תחילה," כי הם יותר זכים "ובאורות נכנסים האחרונים תחילה," אורות חלשים, קטנים "כנ"ל. גם תמצא שכל אור הבא מחדש הוא מתלבש רק בכלי דכתר," כי האורות נכנסים כך "והוא מטעם שכל המקבל מחויב לקבל בכלי היותר זך שבו," כי בזה הוא הכי קרוב להאור "שהוא הכלי דכתר. ומטעם זה מחויבים האורות שכבר מלובשים בפרצוף לרדת מדרגה אחת ממקומם בעת ביאת כל אור חדש," זה כמו ברגיסטר, גם במחשבים יש לנו אותו דבר, הכל זז מדרגה אחת "למשל בביאת אור הרוח, מחויב אור הנפש לירד מהכלי דכתר לכלי דחכמה," וכן הלאה "כדי לפנות מקום הכלי דכתר שיוכל לקבל את אור החדש, שהוא הרוח. וכן אם האור החדש הוא נשמה, מחויב גם הרוח לרדת מהכלי דכתר לכלי דחכמה לפנות מקומו דכתר לאור החדש שהוא נשמה, ומשום זה מחויב הנפש שהיה בכלי דחכמה לרדת לכלי דבינה, וכו' עד"ז. וכל זה הוא כדי לפנות הכלי דכתר בשביל אור החדש." שתמיד בא מאין סוף לכתר "ושמור הכלל הזה בידך, ותוכל להבחין תמיד בכל ענין אם מדברים בערך כלים ואם בערך אורות, ואז לא תתבלבל כי יש תמיד ערך הפכי ביניהם. והנה נתבאר היטב ענין ה' בחינות שבמסך, איך שעל ידיהן משתנים שיעורי הקומה זה למטה מזה".

שאלה: עלתה שאלה מתוך הטקסט, למה האור החדש מתקבל בכתר, דווקא בכלי הזך ביותר? הרי אנחנו לומדים שהעביות היותר גדולה היא החשובה, היא יכולה להכיל את כל האורות, אז למה הוא מתקבל דווקא בכתר?

כי יש השתוות בצורה, זה עיקר החוק ברוחניות, "חוק השתוות הצורה", המצב בין הבורא והנברא. אז המצב הכי זך בנברא הוא הכי קרוב לבורא. עד כדי כך שנגיד בעיבור, עובר נמצא בתוך האימא, אז אנחנו נמצאים בתוך הבורא. במידה שאנחנו גדלים, וגדלים ברוחניות, כמה שאני גדל ברוחניות יש לי עביות יותר גדולה ועליה מסך יותר גדול, ואז יוצא שאני כאילו יוצא מהבורא. אומנם יחד עם זה אני נמצא בו ומבין אותו ומרגיש אותו יותר, אבל לפי הכלים שלי, לפי העביות, אני כאילו מתרחק. כמו שתינוק, עובר שנולד, יוצא מאימא ומתחיל לגדול מבחוץ. וכך אנחנו, זאת אומרת על ידי זה שקונים עביות, גדלים, אנחנו מתרחקים מהבורא, יחד עם זה מה שאנחנו בונים בנו זה דומה לבורא וכך אנחנו גדלים.

זאת אומרת אין ברירה, אנחנו תמיד נהייה מחולקים לשניים, לפי הכלים יותר ויותר עבים, אבל הכלים יהיו מתוקנים בעל מנת להשפיע, ולפי הכלל הזה, הכלי יותר גדול בעל מנת להשפיע יותר ויותר אבל באורות אנחנו נקבל יותר ויותר השתוות עם הבורא ולכן נתמלא באורות עוד יותר גדולים. אתם צריכים לחשוב על זה, אתם צריכים לצייר את זה, אתם יכולים להיכנס לארכיון, יש שם הסברים על זה במשך 40 שנה, ממש כך. מאז שהתחלתי ללמוד בשנת 79' ועד היום, בתוך כל השנים האלה היו הרבה שנים שציירתי ציורים, אתם יכולים לראות את הציורים. אבל יותר טוב אפילו בפנים כך לחשוב, אני נמצא בבורא לפי דרגות העביות שלי שמתגלות. כשהוא מאיר עליי יותר אז אני יותר מגלה את האגו שלי וכך אני מרגיש את עצמי יותר ויותר מתרחק ממנו. גם קודם הייתי באותה הרמה, דרגה, אבל הכול כלפיי האדם המשיג.

ולכן כמה שמתגלה בי, בהרגשה שלי, אגו יותר גדול, נקרא שאני מתרחק מהבורא. כמה שאני מתקן את האגו שלי, אז אפילו שאני נעשה נבדל מהבורא, כנולד, כגדול, אבל בכל זאת יחד עם זה אני בונה בי אותה המערכת כמו בבורא, יש לי רצון לקבל וברצון לקבל שלי אני בונה מערכות כמו על מנת להשפיע וזה נקרא "ויהיה שם ה' עלייך". זאת אומרת שהבורא בורא בי בצורה כזאת את המערכת שהיא כמו המערכת שלו, כמו שהוא בעצמו, ואז אני בפנים מתפקד ממש כמו בורא. תבנית הבורא ישנה בי, ולזה אנחנו מגיעים. שהרצון לקבל, בסופו של דבר, על ידי זה שהוא שבור, על ידי זה שמגלה את עצמו שהוא הפוך ולא מסוגל לכלום, הוא מתחיל לאסוף ולאסוף ולחבר את כל החלקים שלו בכוונה על מנת להשפיע ובזה יותר ויותר מרכיב את עצמו בצורה כזאת שדומה לבורא, וזה גמר התיקון.

שאלה: בעל הסולם כותב פה את התהליך של השתלשלות מלמעלה למטה?

כן.

תלמיד: אז לא ברור איך הכלים גדלים. זה אמור להתחיל בכלי הגדול?

לא, זה תמיד מהכלי הקטן. איך יכול להיות שהכלי הגדול יגדל? האור שמשפיע משפיע לפי השתוות הצורה, זאת אומרת הוא הכי קרוב לכלי דכתר, ולכן דרך זה הוא נכנס ומשפיע לפרצוף.

תלמיד: אבל אחרי צמצום זה לא הכלי הכי גדול שעליו פועל המסך?

אבל אין השתוות הצורה בין אור לכלי. למה הוא יכול להשפיע? פשוט, לפי הטבע שלו הוא משפיע למצב, למקום, לתכונה הכי קרובה לו, וכך מתקן תמיד את הכלי מקל לכבד.

שאלה: יכול להיות שהאורות נמצאים לא במקומות המיוחסים להם? זו שאלה אחת. ושאלה שנייה לגבי מלכות, כלי דמלכות חסר, איך זה יכול להיות שחסר כלי דמלכות?

הרצון לקבל שמתגלה בכל הצורה השלמה באותו פרצוף זה כלי מלכות. הוא עדיין לא מתגלה, אנחנו הרי בדרך מגלים את השלבים האלו. זה דבר אחד. ודבר שני, לגבי האורות שלא במקומם. כאילו לא יכול להיות שאור בינה יתגלה בחכמה, אלא אנחנו מדברים כאן בצורה כזאת שיהיה מובן לנו שהאורות צריכים להגיע למקום שלהם, אבל בדרך כשהם עוברים אנחנו כבר קוראים להם בשמות של אותו המקום אליו הם צריכים להגיע. לכן נגיד אור הזעיר אנפין שעובר כתר, חכמה, בינה, עד שמגיע לזעיר אנפין, אז אפילו שהוא נמצא שם אנחנו יכולים לקרוא לו בשם אור דזעיר אנפין, למרות שודאי שם הוא מתגלה בצורה אחרת ממה שיתגלה בזעיר אנפין, אבל מפני שהוא מיועד למלאות את הזעיר אנפין, כך אנחנו קוראים לו. צריכים להתרגל לעניין הזה, צריכים לראות את התמונה ואז לא יהיה בלבול, יהיה מובן מה שהוא רוצה להגיד.

שאלה: בכל ההשתלשלות הזאת מה שאנחנו מגלים זה כלים חדשים בלבד. כל פעם אנחנו מגלים עביות, והזכייה של האורות הזכים היא לא בכלים שלנו, זה בכלל מתגלה במקום אחר.

האורות תלויים בזכות הכלים שלנו. זכות הכלים תלויה בעביות הכלי ומסך. עביות ומסך, אם הם פועלים יחד, הם עושים את הכלי לפי העביות שלו לזך. לכן "כל הגדול מחברו", כמה שהוא גדול בהשפעה זה מפני שהוא יותר עב, "יצרו גדול ממנו"¹. ככה זה עובד. ככל שהעביות גדולה יותר, אז ההשפעה יכולה להיות גדולה יותר. רק זה אחרי שיש צמצום, מסך, אור חוזר והפעולה עצמה של השפעה, אבל מרצון לקבל יותר גדול יכולה להיות השפעה יותר גדולה.

לכן אמרתי לא פעם שאנחנו בעצם הכי גרועים מכל הנשמות שהתגלו עד הזמן שלנו, כי אנחנו רק עכשיו מגלים את עצמנו ומגיעים לתיקון. ואלו שיתגלו עוד יותר אחרינו יהיו עוד יותר עבים, עוד יותר גרועים, וכך מקל לכבד תמיד מתקנים את כל הבריאה.

שאלה: אז איפה מתגלים האורות, הרגשת ההשפעה? אנחנו נרגיש את זה איפשהו בעולם? מה זה אומר שמתגלים האורות הזכים יותר, הכלים הזכים יותר?

יש בכלי שני חלקים, שני אזורים. אזור אחד שזה רצון לקבל שהוא מפעיל את ההשפעה ואור חוזר, ואזור אחר בכלי ששם הכלי לפי השתוות הצורה עם הבורא מקבל מהבורא את האור ומגלה אותו. וזה שני דברים שלא שייכים, כביכול, כי ודאי שזה כלי אחד, לא שייכים אחד לשני. יש חלק שמשפיע ויש חלק שמקבל כי יש כאן ערך הפוך אורות וכלים.

כי אנחנו אמנם רצון לקבל אבל רוצים להיות כמו מקור האור, כמו משפיעים, לכן יוצאת אצלנו צורת השפעה הפוכה, לא בצורה ישירה כמו הבורא. הוא משפיע מפני שהוא מקור האור ומשפיע עלינו, ואנחנו לא. אנחנו משפיעים לו בזה שאנחנו מגישים לו כלים דקבלה ורוצים לקבל ממנו. ולכן העבודה שלנו היא הפוכה. היא מתחילה מהמלכות, ותוצאה מהעבודה אנחנו מקבלים דרך הכתר.

שאלה: קשה לי לקלוט איך יכולה להיות ירידה בתהליך מלמעלה מלמטה, כי האורות תופסים את המקומות שלהם בפרצופים, זה נראה כמו תיקון. האם זה לא אמור להיות שהאור יהיה במקום שלו, המתאים לו?

זה יהיה בגמר התיקון, אבל לא עכשיו. עכשיו בינתיים האורות לא במקומם. תראה מה שבעל הסולם כותב, הוא אומר שאחרי שגדלים כל הכלים ואורות, ו"אז באים כל האורות בכלים המיוחסים להם. כי אור הנפש יורד מהכלי דת״ת לכלי דמלכות, ואור הרוח לכלי דת״ת"² וכן הלאה, וכל האורות נמצאים ואור היחידה נכנס לכלי דכתר וכל הכלים נמצאים באורות שלהם.

זה יהיה בגמר התיקון. עד גמר התיקון אנחנו לא נראה בצורה הכללית שכל האורות שבאים הם באים ומתלבשים בכלים המיועדים להם. תמיד יהיה הפרש בין אור וכלי, וזו הבעיה.

תלמיד: למה בעל הסולם מתכוון כשהוא אומר שהכלים יהיו במקומות שלהם?

הוא מתכוון לזה שאורות נרנח"י יתלבשו בכלים כח"ב זו"ן. שכל האורות יכנסו לכל הכלים. בצורה כללית, שלמה זה יכול להיות רק בגמר התיקון, שכל הרצון לקבל יתוקן בעל מנת להשפיע, אבל בינתיים מה שכן קורה, שהאורות לא נמצאים במקומם אלא חלק מהכלי עובד וחלק מהאור נכנס לתוך הכלי וממלא אותו וכך אנחנו מתקדמים. וזה בדרגות רוחניות, שאנחנו משיגים את הבורא.

במצב שאנחנו לא משיגים את הבורא ונמצאים רק ברצון שלנו בעולם שלנו, פועל עלינו רק אור קטן מאוד שהוא מאיר בכללות על כולנו, על כל האנושות וכך מקדם אותנו לאט לאט לפי התוכנה שלו ולפי התגובה שלנו לתיקונים, שכל האנושות תתחיל תיקונים. הכול יתקדם כדי לגרום לנו להתחיל בעבודות אמונה למעלה מהדעת, להעדיף כוח השפעה על פני כוח קבלה.

שאלה: האם אפשר להחשיב את זה כתהליך הפוך להזדככות המסך או שזה לא קשור בכלל?

זה דומה לכניסת האורות והזדככות המסך, רק בצורה הפוכה, אבל אני לא רוצה עכשיו לדבר על זה, זה יבלבל אנשים, בשביל מה? שיבינו את זה בצורה פשוטה. אנחנו סך הכול צריכים להבין את העקרונות ורק אחר כך למצוא אותם בעבודה שלנו בינינו.

שאלה: כשאנחנו אומרים שהמלכות, שהאור מגיע מכתר, זה אומר על איכות ולא על כמות, נכון?

גם כמות וגם איכות קשורות זו לזו, על זה אנחנו עוד נדבר. להסביר לך את ההבדל בין אור הנפש לאור הרוח? על כמות אנחנו מדברים רק בצורה איכותית. בכלים אנחנו יכולים לדבר גם על כמות, אבל גם זה מאוד מאוד יחסי.

שאלה: החברים שאלו לגבי זה שכל אור חייב להיכנס למקום המיועד. עד שהוא נכנס למקום המיועד שלו הוא צריך לעבור כל מיני שלבים באמצע.

כן.

תלמיד: אם הכלי יתמלא לגמרי וכל האורות יכנסו למקומות המיועדים להם בכלי, זה נקרא שהבורא מילא את הכלי בצורה שלמה שזה נקרא גמר התיקון?

ודאי. מה השאלה?

שאלה: מה זה אומר שאור יורד ממקום למקום?

שהכלים לאט לאט מגלים את עצמם נכונים לקבל את האור, זאת אומרת לדמות את עצמם לאור, ולכן האור מופיע בהם לפי חוק השתוות הצורה. עוד כלי ועוד כלי, יותר עב, יותר עב, מגלה את האור בתוכו מתוך זה שהכלי עצמו יכול לדמות את עצמו לאור, בהשפעה לאור באור חוזר, להיות משפיע לבורא כמו שהבורא רוצה להשפיע לו, ואז מתלבש האור שבא מהבורא באור חוזר שמגיע מהנברא, וכך הנברא מגלה את הבורא והבורא ממלא את הנברא.

שאלה: יש קשר בין עבודה באמונה למעלה מהדעת לה׳ בחינות שבמסך?

ודאי. הכול מתגלה מתוך אמונה למעלה מהדעת, מתוך השפעה למעלה מהקבלה.

תלמיד: זאת אומרת מתוך תיקון למטרה?

ודאי. על מה השאלה?

תלמיד: אבל זה בו זמנית?

את זה אני כבר לא מבין. מה בו זמנית?

תלמיד: ה׳ בחינות שבמסך זה נשמע כל כך מטרתי, לקבל על מנת להשפיע.

כן.

תלמיד: ובאמונה למעלה מהדעת זה יותר תיקון, איך לרכוש כלים של השפעה?

זה אותו דבר.

שאלה: במשפט האחרון במה שקראנו נאמר "והנה נתבאר היטב ענין ה' בחינות שבמסך, איך שעל ידיהן משתנים שיעורי הקומה זה למטה מזה.". יש פה סוג של דינאמיקה בין מסך לאורות. אתה יכול להרחיב איך זה עובד בדיוק?

מה אתם לא מבינים? איך האורות נכנסים לכלים? האור לפני שהוא נכנס לכלי הוא אור אינסוף. אין בו שום הבדלים, הוא עומד למלא את הכלי. בהתאם לכמה שהכלי מגלה את העביות שלו ומסך על פני העביות, היינו אור חוזר, מידת ההשפעה שהכלי רוצה להשפיע לבורא, בהתאם לזה יש קשר ביניהם. "אני לדודי ודודי לי"³ זה נקרא. שהכלי רוצה להשפיע לבורא, באותה צורה הכלי מגלה שהבורא רוצה להשפיע לו, ואז בצורה ההדדית הזאת, האורח ובעל הבית, כלי ואור מתחילים להתקשר זה אל זה. זה נקרא שאור ממלא את הבחינה הזאת שברצון לקבל.

שאלה: זו עבודה של מסך כעיקרון, צריך להיות מסך.

נכון. ודאי שמסך.

תלמיד: אבל עכשיו בעל הסולם מזכיר פה ארבע בחינות. איך הן קולטות כל אור שנכנס לכלי? למה הוא מזכיר ארבע בחינות?

אתה ראית איך אנחנו מציירים איך הפרצוף עובד? שיש צמצום, מסך, אור חוזר, לפי דרגת האור חוזר מתלבש בו אור ישר ושניהם, אור חוזר ואור ישר נכנסים לתוך הפרצוף. במידה שיש אור חוזר, במידה הזאת מתלבש בו אור ישר ובמידה הזאת שניהם ממלאים את הפרצוף. אין לי יותר מה להגיד.

שאלה: הכניסה של אור הנפש לספירת כתר בגוף, האם זה מצביע על ההרגשה הראשונה של הבורא בתוך העשירייה?

נגיד שכן.

שאלה: בעל הסולם כותב פה "ושמור הכלל הזה בידך, ותוכל להבחין תמיד בכל ענין אם מדברים בערך כלים ואם בערך אורות,". אני לא מבין מה זה "בערך כלים"? וגם אמרנו שלכלי יש שני חלקים של מקבל ומשפיע.

לא חשוב, אבל יש כלים, ויש אורות. אנחנו יכולים לדבר על התיקונים מטעם הכלים, או מטעם האורות שנכנסים לכלים. ודאי שהתיקון עצמו הוא בכלים.

תלמיד: זה לא שמדברים מהכלים או מהאורות, זה לא מצב שהוא שקול?

ודאי.

תלמיד: מה זה אומר "בערך כלים"? קצת איבדתי את ההרגשה לגבי זה.

הערך של הכלים הוא בהתאם לכמה שהכלי מיועד לקבל את האורות, כי במידת קבלת האור, הכלי משפיע לבורא.

תלמיד: זאת אומרת, זה על החלק בכלי שבהשתוות צורה עם האור.

כן.

תלמיד: ולא על החלק שעוד לא הגיע לשם.

ודאי שלא. זה לא נקרא כלי. כלי בעצם נקרא רק אותו חלק מהרצון לקבל שמיועד לקבל מהבורא.

תלמיד: מדובר על הרצון או על האור חוזר? כאילו הכלי שנחשב אחרי הצמצום?

אנחנו אומרים שרצון לא יכול להיות כלי מפני שהוא צריך לעשות עיבוד, לעבור עיבוד. לכן במקום זה, אנחנו מדברים על האור חוזר. מידת ההשפעה של הרצון לבורא נקראת אור חוזר, ולכן אנחנו מודדים את היכולת להשפיע של הכלי, את היכולת לקבל מהבורא כאור חוזר.

שאלה: האם אנחנו יכולים להרגיש איזו תלות או קשר בין איך שמסודרים האורות בתוך הכלי, לבין המצבים שלנו, ירידות ועליות?

תשתדלו להשפיע זה אל זה, ולהתחבר זה אל זה, ואז אתם תתחילו להרגיש את עצמכם יותר קרובים לטקסט, ואפילו תוכלו לאתר איך הטקסט הזה מסביר לכם על המבנה הפנימי שלכם. אבל הטקסט מסביר על החיבור ביניכם כלפי הבורא. הבורא הוא מקור האור, והחיבור ביניכם זה הכלי, ואז תבנו סופסוף את הכלי לגבי הבורא

שאלה: אנחנו לומדים על הכוונה שאנחנו צריכים לבנות, ויש קושי כי כמה שלא השתדלנו לבנות את הכוונה, היא ישר נופלת. אי אפשר להחזיק בה הרבה זמן. אז איך אפשר להיות כל יום בכוונה נכונה?

לא כל יום. צריכים להשתדל יום ולילה, כל השנים, כל החיים להיות בכוונה אחת להשפיע דרך הקבוצה לבורא. אם לא בונים את זה, קשה מאוד להיות בקשר עם הבורא בצורה אישית. מאוד קשה. ובכל זאת, כשתתקדמו בזה, הבורא יסדר לכם קבוצה, ותצטרכו בקבוצה לממש את החיבור, ולגלות את הבורא בתוך החיבור בין החברים. זה כל מה שיש לי להגיד.

שאלה: אנחנו לומדים פה על איזו הדרגה בין האורות, מהגדול לקטן. מצד שני, אנחנו אומרים שתמיד העבודה שלנו היא ממלכות לבינה. זאת אומרת, נכנסים, יוצאים. איך לשלב את שני הדברים? בעל הסולם מתאר כאן את השתלשלות האורות, כאילו הקטנת הכלים. אבל בעבודה שלנו אנחנו אומרים שאנחנו תמיד עוברים מהמלכות לבינה, בין השתיים האלה. אז איך זה עובד בעבודה שלנו?

אני לא יודע איך להסביר את זה בצורה פשוטה. בינה זה רצון להשפיע, ומלכות זה רצון לקבל. ככל שמלכות רוצה לעשות מעצמה כאילו שהיא רצון להשפיע, כך היא מעלה את עצמה לבינה.

נגיד שמלכות כולה עושה על עצמה צמצום, ורוצה לעבוד רק בהשפעה, לזה אנחנו קוראים "מלכות עולה לבינה". בינה בעצמה, לא קיימת בתוך עצמה, אלו תכונות הבורא. אבל כשאנחנו משתדלים להיות כמו הבורא, ונניח מגיעים למצב שכולם רוצים להשפיע, זה נקרא שהגענו לדרגת בינה.

תלמיד: איך עכשיו בעבודה בין מלכות והבינה אנחנו מגלים את האורות השונים, שעליהם הוא כותב פה?

כשמלכות משתדלת להגיע לדרגת ההשפעה בכל מיני האופנים שהיא עובדת, אז היא מגלה שהיא קרובה לבורא בכל מיני צורות. זה מתגלה בה כאורות, וכך היא מרגישה את הופעת הבורא בה בכל מיני אופנים, נפש, רוח, נשמה, חיה, יחידה.

תלמיד: ובעבודה שלנו, אלה ניסיונות להידמות לבינה, כל ההוראות האלה?

ודאי, איך יכול להיות אחרת?

תלמיד: מה זה אומר שכל האורות האלה בסופו של דבר מגיעים מהכתר?

ודאי שהכול בא מהכתר, אבל כתר הוא המשפיע, ממש בעצמו, העליון. אבל למה אנחנו יכולים להגיע ברצונות שלנו לקבל, לאיזו דרגת השפעה? אז אנחנו מדברים על בינה. כי בהשתלשלות ממעלה למטה, מאיפה מופיע בפעם הראשונה הרצון לקבל, המקור שלו? זה בבינה, לכן בינה נקראת "אימא". שם מופיע הרצון לקבל בפעם הראשונה, והוא עדיין שייך לדרגת הבורא, לדרגת אימא. אחר כך הוא יותר ויותר יורד אלינו, עד שהוא הופך לרצון לקבל הנבדל וקיים בפני עצמו, שזה כבר מלכות.

הכול יתברר בהשגה, כמה שלומדים את כל הדברים האלה, עד שלא משיגים אותם לא יכולים ממש להבין אותם. יכולים קצת, אבל זה הכול בשכל.

שאלה: מה בעצם מניע את ההשתלשלות של האורות האלה מלמעלה למטה, תיקונים או חשבונות שקורים במסך? זה בגלל שזה קורה בתוך המסך, נכון?

הכול קורה בקשר בין הקבוצה לבורא. אם כבר לדבר על זה, הכול קורה בקשר בין הקבוצה לבורא. זה מה שאנו צריכים לעשות, להגיע לקשר כזה, ואז נראה בפועל מה בעל הסולם כותב.

שאלה: השאלה לא בדיוק קשורה, אבל אולי זה יעזור לכמה חברים שנמצאים גם במצב כזה. כשאני יושב בשיעור, מנסה להתקשר לחומר ולא מצליח להתקשר לקבוצה, יוצא שאני נאחז, כאילו הקשר היחיד שיש לי בעשירייה זה רק שאני נאחז בהם ממש ברגליים, ונגרר אחריהם. איך במצב הזה אני יכול להשפיע להם, או לעזור להם?

קודם כל צריכים להשתדל לקרוא את חומר השיעור הבא לפני השיעור, וכשקוראים אפילו לחבר מתוכו כמה שאלות, אבל לעניין, לפי מה שנלמד. נניח היום תעבור על החומר של השיעור למחר, תכין את עצמך, וכך תהיה באמת מוכן לקלוט את מה שאנחנו לומדים, ואז תתקדם.

שאלה: הכלי אחרי צמצום א' הוא כבר תבנית שמוכנה לקבל את האורות או שהאורות שמגיעים אחד אחרי השני בונים את הכלי?

לא. לפני שהכלי עושה צמצום, מסך ואור חוזר, האור לא מופיע, הוא לא יכול להופיע בתוך הכלי, כי הכלי עשה "צמצום", זאת אומרת הוא גירש את האור, כמו עם בעל הבית והאורח, ואומר "אני לא מקבל ממך שום דבר" צמצמתי את עצמי, עכשיו למעלה מהצמצום איך אני יכול להשפיע לבעל הבית, ואז הכלי מגלה שהוא יכול להשפיע לבעל הבית דווקא על ידי כך שיקבל, אבל הוא עכשיו הולך ומקבל בכוח ההשפעה, מה שנקרא "באמונה למעלה מהדעת", וכך הוא מגלה את עצמו כמשפיע. ובהשתוות הצורה בינו לבורא, שכל אחד מהם משפיע, אם הכלי בודק שהוא יכול להיות כמו הבורא, משפיע, הוא פותח את עצמו לאור העליון שימלא אותו, כי המילוי הזה עכשיו ייקרא אור של השפעה מצד הכלי כלפי הבורא.

ככול שהאורח, אחרי שסירב לקבל מבעל הבית, מסכים אחר כך לקבל ממנו, אז הקבלה שלו היא כבר לא קבלה, זו כבר השפעה, אומנם שהוא נהנה אבל זו כבר השפעה לבעל הבית, הוא נהנה בשבילו, בשביל בעל הבית. זה מה שקורה בתוך הכלי. תנסו לעשות זאת בתוך הקבוצה, בתוך הכלים שלכם ותראו.

תלמיד: כשהאורח יושב מול בעל הבית, ובעל הבית פורס לו את כל המנות על השולחן ואומר לו "בוא תיקח את המנה הכי גדולה" על זה הוא עושה צמצום?

הוא עושה צמצום על הרצון לקבל שלו, על המנות הוא לא יכול לעשות צמצום. מה זה לצמצם את המנות?

תלמיד: עושה צמצום על הרצון למנה הכי גדולה.

הוא עושה צמצום על כול הרצונות שלו ולא על הרצון הכי גדול, הוא בודק עכשיו כמה הוא יכול להיות בקשר עם התענוגים שבעל הבית נותן לו, כמה הוא מסוגל לקבל אותם בעל מנת להשפיע, זה אחרת לגמרי מאשר לקבל סתם בצורה ישירה, בצורה ישירה כשאני מקבל מבעל הבית איזו מנה, אז קיבלתי ואני אוכל אותה, אבל אם על ידי זה שאני אוכל, אני צריך לגלות איזה תענוג אני נותן לבעל הבית, ובהתאם לזה איזה תענוג אני מקבל מזה שאני משפיע לבעל הבית, איזה תענוג אני מקבל כשבעל הבית לפניי ואני משפיע לו והוא נהנה ממני, אז יש לי קשר עם הבורא, ואני נותן לו, אני כמוהו, אלה תענוגים אחרים לגמרי ממה שבעל הבית נותן לי צלחת.

עכשיו על ידי הצלחת הזאת שהוא נותן לי, אני יכול להתקשר ולהיות כמוהו, לא סתם לאכול איזו מנה, אני על ידי זה שמקבל ממנו את המנה הזאת ועושה עליה צמצום, מסך, אור חוזר ומתייחס אליו, נעשה כמוהו, משפיע, אני נעשה כבורא במידה כלשהי, שאני מקבל ממנו, ועל זה אני צריך לעשות חשבון. זו כל העבודה שלנו, לעשות חשבון כמה אנחנו מקבלים מהבורא ושזה יהיה ללא בושה, בהשתוות הצורה. וכאן יש לנו עבודה גדולה ובירור לא פשוט.

תלמיד: אז צמצום הוא על היחס, לא על המנה עצמה.

כן.

שאלה: האם תוכל להסביר לנו את החוק של "ערך הפוך אורות וכלים"?

"ערך הפוך אורות וכלים", זה באמת מבלבל מאוד, אבל הוא נובע מתוך זה שהנברא נעשה מקור להשפעה, שכביכול נעשה מקור לאור כי אור זה נקרא המשפיע, מפני שהוא עושה על הרצון לקבל שלו צמצום, מסך, אור חוזר, חשבון למי ומה הוא נותן וכן הלאה. ובעצם מה הוא נותן? הוא לא נותן כלום, הוא נותן יחס, שרוצה להידמות לבעל הבית ולכן מצמצם את עצמו, ועל ידי הפעולות שלו רוצה להידמות לבעל הבית, לתת לבעל הבית.

תארו לעצמכם שלידכם ילד קטן שאומר אני לא רוצה לאכול כמו אתמול, אני רוצה עכשיו לאכול כמוכם, הוא רוצה להיות משפיע, שווה לנותן. ואז הוא צריך ללמוד איך עושים את זה. מאיפה הוא יכול לעשות? רק מתוך זה שהוא מתקשר לנותן. לכן הפעולה הראשונה, ההתקשרות שלו עם הנותן היא, שהוא מצמצם את הרצון לקבל שלו ומפסיק לקבל, כי בזה מצד אחד הוא חותך את עצמו מבעל הבית מהנותן, ואומר אני עומד בפני עצמי, אמנם שאני מאוד רוצה, מצד שני זה נותן לו אפשרות למיין את הדברים שלו, לבדוק, ולהתחיל לעבוד בצורה הפוכה. בלי צמצום מצד הנברא לא יכול להיות שום דבר, לכן אנחנו חייבים לסגור את הרצון לקבל שלנו, ורק אחרי זה להתחיל לעבוד בעל מנת להשפיע, באיזו צורת התקשרות עם הבורא. ואז ההתקשרות שלנו עם הבורא תהיה כבר בסגנון אחר, בהשפעה ולא בקבלה.

תלמיד: אז מה אומר החוק של "ערך הפוך אורות וכלים"?

החוק בין אורות לכלים הוא בתוך הנברא, שהנברא משפיע לבורא במקום העבה ביותר, ברצון הגדול ביותר, כמה שהוא מפעיל אותו, הוא יותר משפיע לבורא, הוא מציג לבורא את הרצון שלו הכי גדול שאותו הוא מוכן להעמיד לצמצום ולעל מנת להשפיע, ולקבל מהבורא. אבל מה שמגיע מהבורא, לא נכנס לאותו מקום, איפה שהנברא צמצם את עצמו ויצר את האור חוזר, אלא איפה שהנברא נמצא בהשתוות הצורה עם הבורא. זאת אומרת איפה שהנברא נמצא בזכות יותר גדולה.

לכן משפיעים בכלים כמה שיותר עבים, ומקבלים את האורות מהבורא, בכלים כמה שיותר זכים. וזה הבלבול הגדול. לכל המקובלים וגם לבעל הסולם זה היה כך, עד שהוא גילה והסביר את זה. הבעיה היא לא הסבר מילולי, אלא כול עוד אנחנו לא בנויים ולא עובדים לפי השיטה הזאת, לפני החוק הזה, אז אנחנו לא יכולים להבין אותו. אם כי אנחנו משתמשים בזה. ככול שאדם מתקן את עצמו בכלים היותר גסים שלו, הוא יכול להבין דברים יותר גבוהים. אבל לא באותם הכלים שתיקן, אלא בכלים היותר גבוהים שלו.

צריך עוד ועוד לדבר על זה, ערך הפוך אורות וכלים הוא תמיד בעייתי להסברה, במילים פשוטות אפשר להגיד, כי אין כל כך בעיה להגיד כלי דכתר, אור הנפש וכן הלאה, כאלו דברים, אבל בצורה אישית, איך שאדם מגלה זאת, צריך לעבוד עד שזה יתגלה ובאמת אז רק ממעשיך הכרנוך אפשר להבין.

שאלה: האם ביטול שלם כלפי העשירייה ורק לרצות להשפיע שזה החיבור בינינו, הם הכלי של הכתר שלנו?

הכלי דכתר שלנו, הוא הכלי הכי קטן שאנחנו מסוגלים להעמיד בעל מנת להשפיע, או אפשר להגיד אחרת, שממנו אנחנו מתחילים עם עביות שורש ואז אנחנו מקבלים בו רק אור הנפש. או אנחנו יכולים להגיד, זו העביות הכי גדולה, עביות ד', שעליה אנחנו יכולים לעשות צמצום, מסך ואור חוזר ולהגיע באור חוזר הזה עד דרגת הבורא. זאת אומרת תלוי למה אנחנו מתכוונים, אם אנחנו מתכוונים לזכות הכלי, אז זה עביות דשורש, אם אנחנו מדברים על העבודה של המלכות להיות כמו כתר, זו דרגה ד' דעביות עם צמצום, מסך ואור חוזר עד הכתר. אנחנו תמיד צריכים להסביר איפה אנחנו נמצאים, וכול זה בגלל ערך הפוך אורות וכלים.

שאלה: דיברנו על כך שבהשפעה אנחנו ממשיכים להרגיש את המלכות, אבל נכנסים באיזה אופן לבינה, כלומר מרגישים גם את הבינה וגם את המלכות, האם זה קשור לכך שבערך הפוך אורות וכלים יש את המלכות, אבל אור נפש נכנס לכתר ובגלל שהוא נכנס בינתיים רק לכתר, זו הסיבה שממשיכים להרגיש את המלכות, או שזה לא קשור?

לא, זה בלבול קטן, זה לא קשור אבל זה יתברר. מה שכן, אנחנו צריכים לאט לאט להתייחס לעניין הזה ערך הפוך אורות וכלים, עד שהרגש והשכל שלנו יתאזנו ויתחברו ויתנו לנו צורה פנימית נכונה של התמונה הזאת, ואנחנו נבין את זה. ראיתי את זה בהרבה תלמידים, שבמשך הזמן קולטים, סופגים את זה, בצורה נכונה. אומנם שבאמת המצב משתנה במיוחד בכניסה להרגשה הרוחנית.

שאלה: איך אפשר להסביר את המצב של אורח ובעל הבית בעשירייה?

כל אחד כלפי העשירייה יכול להציג את עצמו כאורח ובעל הבית. תתארו לעצמכם, תשחקו בזה שפעם כל אחד מכם הוא אורח ובעל הבית זו העשירייה, פעם כל אחד מכם הוא בעל הבית וכל העשירייה אורח. בבקשה תנסו, זה משחק תפקידים שמאוד עוזר, הוא נותן גמישות לרצון לקבל שבאדם, כי אחרת הרצון לקבל שלנו הוא כזה מוצק, אי אפשר לעבוד איתו, הוא לא גמיש, חסר בו מים, תכונות הבינה. ועל ידי משחקים כאלו אנחנו נמצאים בתפקידים שונים, אני, החבר, הבורא, וכך זה עוזר לנו להיות יותר גמישים, ולפי הגמישות אנחנו קולטים תכונות השפעה, תכונת הבינה שנכנסת בסדקים בינינו.

שאלה: עם כל מה שקורה עכשיו בעולם, אנחנו מתחילים להרגיש את הלחץ וזה מביא לנו חשיבות, איך לשפר כל הזמן את ההכנה לכנס, כמו ספורטאי מקצועי שכל הזמן מנסה לשפר את הביצועים שלו, איך נוכל להיות במצב של שיפור מתמיד?

חשיבות, אם אנחנו נמצאים בקבוצה שעומדת לגלות את הבורא, לגלות את כול המציאות, זה אפשרי רק אם אנחנו מתקנים את עצמנו ומעמידים את עצמנו לתיקון המציאות כולה. אחרת לא נתקדם ברוחניות. לכן אנחנו צריכים פחות או יותר לדעת מה קורה בעולם ואיך אנחנו בכוונות שלנו, בכל זאת משתדלים להיות קרובים לאנושות ולהשפיע לה, את התכונות, לפחות הסבר על מה שהיא צריכה לקבל על עצמה כדי להינצל מכל המכות, אתם יודעים את כל המילים האלו, מה יש לי כאן להגיד, העולם לא יודע עד כמה הוא זקוק להסבר שלנו וגם אנחנו לא מעריכים את מה שיש לנו ועד כמה בהסבר שלנו אנחנו יכולים לעזור לנו, לעולם והעיקר לבורא. וזו העבודה שלנו. ולכן אם נשפיע מבינינו לעולם ונבקש את הבורא כשותף, כולנו נתקדם עד שנתכלל כולנו יחד, אנחנו, האנושות והבורא. זה כבר צריך להופיע בזמנינו ומותר שזה יופיע בזמנינו כי מלמעלה כל המערכת הזאת התגלתה. הכול תלוי עכשיו בדחף שניצור מלמטה, מאיתנו.

שאלה: האם בכל מדרגה הנברא משפיע לבורא רק לפי מידת ההערכה שלו לבורא, בכמה שהוא מוערך יותר?

לפי המאמץ שלנו יותר נכון, כי גם עכשיו אנחנו משפיעים, אם כי אין לנו עדיין שום השתוות צורה עם הבורא, אחרת היינו לפחות ביום הראשון של העיבור הרוחני. לכן אין לנו ברירה אלא לעשות מהמקום שאנחנו נמצאים, אבל ככול שנצטער על מה שקורה עם העולם ונרצה לתקן זאת על ידי התקרבות הבורא לעולם, ואת זה אנחנו בלבד מסוגלים לעשות, בכל האנושות, אנחנו המחברים את הדברים האלה, אז ככול שנדאג שזה יקרה, בזה אנחנו באמת מקרבים את עצמנו לבורא ולגמר התיקון ואת כל העולם לבורא ולגמר התיקון.

לכן כדאי לנו לעבוד על זה ומתוך זה גם לחשוב על הכנס, שהוא יהיה מקום המפגש, מקום חיבור הלבבות. ועל ידו נעשה עוד צעד אחד קדימה לתיקון העולם. אנחנו רואים לפי מה שקורה בעולם וזה לא ייגמר זה ברור, זה בטוח ייגמר במשהו טוב שנקרא גמר התיקון, אבל בדרך יהיו עוד ועוד גילויים או בצורה טובה או בצורה רעה, הכול לפי המאמץ שלנו. כל דבר יכול להופיע או בצורה מתוקנת או בצורה מקולקלת שאנחנו נתקן אותה. אם מראש אנחנו כבר מגלים את המצבים המקולקלים ודורשים לתקן אותם, אז אנחנו וכל האנושות אחרינו נלך בדרך סלולה ויפה עד גמר התיקון. הכול תלוי בנו, אם לא, אז אותם קלקולים ישפיעו עלינו יותר חזק מאשר על כל האנושות כי אנחנו אחראים על זה שהם מופיעים בצורה כזאת, ונצטרך לתקן את הקשר בינינו ולהזמין את הבורא שיתקן את כל הכלי הכללי.

שאלה: מהו התנאי המקדים בעשירייה, שהתהליך שקראנו עליו, שאור נפש מתחיל להתלבש בכלי דכתר יתחיל לקרות בתוכנו?

שיהיה חיבור בעביות דשורש. חיבור לפחות בכל אותה עביות שיש בנו, שנרצה להתחבר. וודאי שאנחנו לא נוכל לעשות את זה, אבל נבקש מהבורא שיעשה.

(סוף השיעור)

---

1. "כל הגדול מחברו יצרו גדול הימנו" (סוכה נ"ב ע"א).↩

2. "באים אז כל האורות בכלים המיוחסים להם. כי אז נמשך אור היחידה אל הפרצוף, ואור הנפש יורד מכלי דת"ת לכלי המלכות, ואור הרוח יורד מכלי דבינה ובא לכלי דת"ת, ואור הנשמה יורד מכלי דחכמה ובא לכלי דבינה, ואור החיה יורד מכלי דכתר ובא לכלי דחכמה, ואור היחידה בא ומתלבש בכלי דכתר."↩

3. "אני לדודי ודודי לי, הרעה בשושנים." (שיר השירים, ו', ג').↩