שיעור הקבלה היומי29 апр 2021(בוקר)
שיעור בוקר 29.04.2021 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה
"הגישה ללימוד חכמת הקבלה - קטעים נבחרים מהמקורות
קריין: שיעור בנושא – הגישה ללימוד חכמת הקבלה, קטעים נבחרים מן המקורות. כותרת: החיוב בלימוד חכמת הקבלה.
אנחנו לומדים את חכמת הקבלה וצריכים קודם לברר למה, בשביל מה, מה הסיבה שאנחנו לומדים ולאיזו מטרה אנחנו לומדים. מה היא נותנת לנו, ועד כמה זה חיוב לכל אחד ולכולם יחד שאנחנו צריכים בה לעסוק.
ושוב אנחנו חוזרים לאותה נשמה שהבורא ברא, "הנברא" מה שנקרא, או "אדם". אותו אדם, אותה מערכת היא עברה שבירה והחלקים שלה הם אנחנו, ואנחנו צריכים בחזרה להתאסף למרות האגו שהתפרץ בינינו כתוצאה מהשבירה. אותו כוח החיבור שהיה בינינו הוא הפך להיות לכוח הריחוק, ואנחנו צריכים לעסוק בו כדי לתקנו ולהחזירו לחיבור. ככה זה צריך לעבוד.
כדי להביא את זה לחיבור אנחנו צריכים להשתמש באותו אור שהיה בפנים, בתוך הנשמה, יצא מתוך הנשמה, ואחרי השבירה הוא נמצא כאור מקיף סביב החלקים השבורים האלה. זה נקרא "גלות", שאותו אור שהיה כפנימי נעשה למקיף. וגם אותו כמקיף אנחנו לא מרגישים, עד כדי כך הוא נעשה רחוק ונסתר. אנחנו צריכים לעורר אותו, וכשאנחנו נשתדל למשוך אותו, שיעזור לנו לקרב את עצמנו זה לזה, אז הוא ישפיע עלינו יותר, כך אנחנו נתקרב, והאור המקיף הזה הוא יותר ויותר יהפוך לאור הפנימי. זו כל המגמה שלנו שצריכה להיות. וכך אנחנו צריכים ללמוד איזה פעולות אנחנו צריכים לעשות כדי לעורר את האור המקיף ודווקא לדחוף אותנו חזרה לחיבור, לבצע את החיבור בינינו. אנחנו לא יודעים איך אנחנו צריכים להיות מחוברים, באיזו צורה, ממי ואיך, את כל המכניקה הזאת, את כל התהליך הזה האור יעשה. אבל איפה כאן ההשתתפות שלנו? בזה שאנחנו מעוררים אותו.
הוא מעורר אותנו מפני שיש בו רצון כללי להחזיר לאותו כלי אחד נשמה אחת, שהוא היה ממלא אותה. הכלי הזה זה נקרא נשמה, נשמת אדם הראשון, מפני שיש חמישה אורות שממלאים את הכלי שנקראים נפש, רוח, נשמה, חיה ויחידה. נפש, רוח, נשמה, זה שהאור מאיר מתוך הכלי כשהכלי נמצא בתכונות או במגמות נתינה, זאת אומרת השפעה מחוצה לו. ויש עוד שני אורות מיוחדים, חיה ויחידה, שהם מאירים אם הכלי נמצא במגמה לקבל על מנת להשפיע, זאת אומרת זו כבר עבודה עוד יותר גבוהה, מיוחדת מאוד. אבל מפני שסך הכול מה שהיה בנשמת אדם הראשון העיקר היה אור הנשמה, נפש, רוח, נשמה, לכן אנחנו מדברים על הכלי הזה שנקרא נשמה.
העיקר בשבילנו זה לגלות על ידי איזה פעולות, כשאנחנו נמצאים אחרי שבירת הכלי בעולם המדומה, שנדמה לנו שזו המציאות, אמנם זו מציאות שהיא נראית לנו במצבנו השבור, איך אנחנו יכולים בחזרה לחזור למצב המתוקן. המצב המתוקן זה נקרא שאנחנו נתחבר. בגלל שעברנו שבירה, יש לכל אחד רצון לקבל שונה מהשני, אנחנו מרגישים את עצמנו מנוגדים זה לזה, שונאים זה את זה, דוחים זה את זה. רואים את זה בבני אדם, רואים את זה בכל השטחים שאנחנו עובדים, לומדים, מתקיימים, עד כמה אנחנו נמצאים בשנאה פנימית הדדית זה לזה ולא יכולים להתגבר על זה. כמה שאנחנו נדבר על זה, אין לנו שום אפשרות וסיכוי להגיע לחיבור, אפילו לא מבינים מה צריך להיות ואיך צריך להיות. אלא המקובלים מסבירים לנו. מקובלים הם אותם האנשים שכבר השיגו איך להתחבר, במידת מה כל אחד ואחד. הם מסבירים לנו על ידי מה אנחנו יכולים להתחבר, על ידי שאנחנו נמשוך אותו המאור שהיה בתוך הנשמה הכללית הזאת ויצא החוצה מפני שנעשתה הרחקה בין החלקים, ולכן אותו האור שהיה בתוך כלי אחד, שנקרא "נשמת אדם הראשון", הוא עכשיו נמצא מחוצה לחלקים האלה השבורים והמרוחקים זה מזה, ואנחנו צריכים לעשות פעולות כדי לקרב זה לזה את החלקים האלה.
מי יכול להשפיע לחלקים האלה כדי שיתקרבו? ודאי שאותו האור. אין יותר חוץ מרצון ואור. אז האור שיצא מהרצון על ידי זה שהרצון נעשה אגואיסטי ולא רוצה להיות מחובר עם רצונות אחרים, לכן האור יצא ממנו, אנחנו יכולים לעשות רק דבר אחד, לעורר את המאור הזה, האור שנמצא מחוצה לכלים, שהוא ידחוף את הכלים בחזרה. זאת אומרת, כמו שיש לנו רצונות שהם דוחפים את כל הכלים האלה להתרחק זה מזה, רצון אגואיסטי, כך אנחנו צריכים לעורר את הכוח השני, רצון להתחבר, כוח אלטרואיסטי, כוח נתינה, וכך אנחנו יכולים שוב לחזור לאותה מערכת של אדם הראשון שבה אנחנו נרגיש את עצמנו בשלמות. כל הפעולות שלנו שאנחנו צריכים לבצע הן לעורר את המאור הזה, זה נקרא "מאור המחזיר למוטב" שמביא אותנו בחזרה לחיבור, שיעשה את הפעולה. שהאור המקיף ייכנס בנו בחזרה וימלא אותנו ויהיה כאור הפנימי.
זה בעצם בקיצור כל מה שאנחנו צריכים לעשות ולכל מה שמיועדת חכמת הקבלה. להסביר לנו איזה פעולות אנחנו צריכים לבצע ואיזו תופעה אנחנו צריכים להשיג.
שאלה: אמרת שהאור המקיף הופך לאור פנימי כתוצאה מהעיסוק שלנו. רציתי לדייק, איך זה קורה?
במידה שכלים שבורים מתחברים ביניהם, למרות שיש ביניהם דחייה, שנאה אחרי השבירה, למרות הדחייה הם מתחברים ביניהם, אז האור שהיה מאיר בהם לפני השבירה ויצא החוצה על ידי השבירה, עזב אותם, הוא חוזר על ידי העבודה שלהם להתחבר, וחוזר כבר פי תר"ך פעמים בעוצמה ממה שהיה קודם.
אנחנו יכולים להגיד כך, שהאור היה אותו אור ויהיה אותו אור, אלא כלפי הכלי, שהכלי עובד עליו כדי להשיג אותו, כדי להידמות לו, אז הכלי נעשה יותר מרגיש, יותר רגיש, יותר מבין, יותר מחובר עם האור, ולכן מגלה אותו פי תר"ך פעמים יותר גדול. זאת אומרת זה לא שיש שינוי באור, אלא יש שינוי בכלי.
שאלה: איך שאנחנו מחברים את הכלים שלנו האם זה התנאי המרכזי להידמות לאור, או שצריך עוד משהו כדי להידמות לו ויוכל לשכון בנו?
אנחנו לא צריכים לעשות שום דבר חוץ מחיבור בינינו למעלה מההפרעות, למעלה מהדחייה, למעלה מהשנאה, למעלה מהאגו שלנו. אנחנו לא יכולים למחוק את הדחייה ההדדית שהיא נולדה משבירת הכלי דאדם הראשון, אבל אנחנו צריכים להתגבר עליה ולהתחבר מעליה, זה נקרא "על כל פשעים תכסה אהבה".
ואז בהתאם לזה האור שחוזר, הוא יחזור פי תר"ך פעמים יותר גדול ממה שהיה קודם בכלי דאדם הראשון, ואז אנחנו נקבל במקום נר"ן שהיה באדם הראשון לפני השבירה, נקבל אור נרנח"י. כי אנחנו חוזרים על ידי האגו שלנו שאנחנו גם רוצים לצרף לחיבור בינינו, ולכן האור שחוזר הוא חוזר הרבה יותר גדול, אור כזה שאנחנו מבינים בו מי אנחנו, מי הבורא, איך אנחנו דבוקים בו, זאת אומרת אנחנו משיגים את כל הבריאה מתחילתה עד סופה.
שאלה: בזמן ההכנה עכשיו דיברת על שורה של שאלות שהאדם צריך לשאול את עצמו לפני שהוא מתחיל ללמוד, למה? בשביל מה? לאיזו מטרה? מה זה נותן לי? למה זו המחויבות שלי? אם תוכל לתת דוגמה, לומר לנו איך אתה עונה לעצמך על השאלות האלה.
איך אני עונה? קודם כל אני עונה על זה פשוט, יש מספר אנשים בעולם ויותר ויותר בכל יום ויום שמרגישים שיש להם דחף לגלות למה חיים, בשביל מה חיים, מה מהות החיים, מה מטרת החיים, יש צורך לחיות יותר מלהתקיים. התפתחות כזו נמצאת בנו, בתוך הטבע שלנו, ואם אנחנו לא עונים על השאלות האלו אנחנו מרגישים את עצמנו אומללים, לא יודעים בשביל מה מתקיימים, מה התועלת, בשביל מה אני חי.
זה משפיל את האדם עד דרגת חיה, כי החיה לא שואלת בשביל מה היא חיה. אדם שמתפתח, לא מרגע שנולד, שאז הוא גם בדרגת חי, אלא אחר כך כשמתפתח יותר ויותר, הוא מתחיל להרגיש שהוא שואל את עצמו, בשביל מה חיים, למה חיים, לשם מה חיים? אם החיים הם בין לידה למוות, מה התועלת מזה?
אנחנו ממלאים את התקופה הזו בכל מיני שנאות זה לזה, תחרויות, כל מיני עסקים מדומים שהם לא לצורך נצחי אלא סתם כדי לשחק בהם ולשכוח מהחיים שלנו. לכן אנחנו צריכים להבין שאלו השאלות שעליהן מדברת חכמת הקבלה, ובעצם ממנה נובעת כל יכולת האדם לענות על מהות החיים. ממנה יוצאות הדתות, האמונות, השיטות, אנחנו אחר כך נראה איך זה קורה בכל המערכת הכללית של הטבע, אבל הכול יוצא מאותו מאור שיצא מהכלי דאדם הראשון, וכשהוא מאיר מרחוק הוא מעורר באותם הכלים השבורים, כל מיני נטיות לחזור בחזרה לתוך הכלי הזה, לחבר את הכלים ולחזור להאיר בהם.
בכלים האלו ישנן דרגות עביות, זה כמו עיגולים, שורש, א', ב', ג', ד' ועוד כל מיני סוגים, סקטורים כביכול באותו הכלי. לכן לכל חלק וחלק יש כביכול תורה משלו, שיטה משלו איך להיות קצת בקשר עם המאור. כל השיטות האלה עוברות גם קלקול ותיקון עד שחוזרות להיות חכמת השגת האור בצורה אחידה, שזה כבר נקרא שבדור האחרון זה יתגלה.
אנחנו נדבר על זה, העיקר שתהיה לנו גישה נכונה ללימוד חכמת הקבלה, כי אנחנו בעצם צריכים להגיע אליה, ועכשיו מה שאנחנו לומדים זה ממש הקדמה ללימוד תע"ס.
שאלה: מה היחס בין יחיד לרבים, בין ישראל ואומות העולם, אחד והעשירייה. מה היחס בין היחיד לרבים?
היה גוף אחד, רצון אחד, על ידי השפעת האור עליו, המילוי בו, הרצון הזה התחיל להרגיש שהוא כלול מהרבה רצונות בדידים, מנוגדים, עוינים זה לזה. הם עד כדי כך התרחקו, בפיצוץ כזה זה מזה, לפי הרצון שהתגבר על אותו האור החלש שמילא אותו, והרצון נעשה יותר גדול מהאור, ולפי הרצון שהתגלה שרוצה לשלוט, אז החלקים האלו מאותו רצון אחד שהיה התרחקו זה מזה.
זו בעצם מערכת דינמית, לפי כמה שהם שונאים זה את זה, מתרחקים, ולפי כמה שרואים תועלת בלהתחבר, מתקרבים. המצב הזה שהם התרחקו בהתגלות ההפכיות, השנאה ביניהם, הפעולה הזו נקראת "שבירה", או "חטא אדם הראשון". זה לא חטא בעצם, זו לא מערכת שפועלת בבחירה חופשית לכן אי אפשר לשייך לה איזו פעולה שלילית אלא כך המערכת פעלה. עם הפעולה שלה החלקים התרחקו לפי מידת השוני ביניהם וכך הם נמצאים בהתרחקות הזו. זה כל מה שאני יכול להגיד, אם אני מבין נכון את השאלה.
שאלה: לגבי הגישה, אמרת שבסופו של דבר אנחנו פונים לבורא, לאור שיכול לחבר אותנו, לתקן אותנו, לחבר את הנקודות של הכלי השבור. אבל הפנייה הזו, זו עבודה גדולה, אנחנו רואים שאנחנו רק משתדלים במשך שנים ארוכות להתחבר ולא מצליחים להגיע בסופו של דבר לבקשה כלשהי. האם הגישה היא שכל אדם צריך ללמוד את חכמת הקבלה, או צריכה להיות גישה שונה לכל אדם?
קודם כל אנחנו רק נמצאים בתחילת התיקון הכללי, ולפנינו, אפשר להגיד, לא היו תיקונים אלא היו נשמות בודדות מיוחדות בכל דור ודור שהם נקראו "מקובלים גדולים", אנחנו יודעים אותם אפילו לפי השמות שלהם. היו בסך הכול לא הרבה, ממיליארדים שעברו את דרגת החיים בעולם הזה, אותם הרצונות שהשתוקקו לחיבור, להשגת הבורא, לעל מנת להשפיע היו ממש כמו שכתוב "ראיתי בני עליה והם מועטים". מה שאין כן בזמנינו זה צריך להיות הרבה יותר. אנחנו אולי לא מבינים כל כך באיזו צורה זה צריך להיות, אבל אנחנו גם לא כל כך רחוקים מהתיקונים, כי זה לא עניין כמותי אלא איכותי, כמו כל דבר ברוחניות.
לכן כמה שאנחנו מתחברים בינינו, משתדלים להתחבר בינינו זה מספיק, כי אנחנו לא מבינים איזה פעולות אנחנו כקטנים מעוררים בדרגות עליונות במבנה הכללי של הנשמות. כמו תינוק קטן שנולד מה יש לו? שניים שלושה ק"ג בשר, לא מבין כלום ורק צורח, אבל כל העולם מסתובב סביבו וכמה עושה כדי שהתינוק הזה יחיה ויתקיים. זה גם מה שאנחנו עושים, אנחנו לא מבינים איזה מנגנון אנחנו מפעילים, אפילו על ידי כל מיני שטויות שאנחנו עושים. כי זה שאנחנו קצת שייכים לתיקון, באיזו מחשבה קטנה שיש לנו, ומקולקלת אפילו, אבל היא כבר יוצאת מגדר העולם הזה, מגדר החי, שלא חושבים רק על הבשר החי שלנו אלא גם על משהו למעלה מזה, על מקור החיים בשביל מה חיים, למה חיים, אפילו בצורה אגואיסטית, אבל חושבים במשהו על מהות החיים, אז כבר על ידי זה אנחנו מפעילים כוחות רוחניים עליונים והם כבר פועלים בכל הבריאה.
לכן העבודה שלנו היא מאוד חשובה, היא בעצם מפעילה את כל המערכת העליונה ואנחנו מתקדמים מאוד ומקדמים מאוד את כל הכלי השבור דאדם הראשון. אפשר להגיד אפילו כך, כל הדורות שהיו לפנינו עם כל אותם המקובלים האלוהיים, הגדולים מאוד שעסקו בזה בכוחות אדירים, השקיעו בזה כל מה שרק אפשר, הם היו רק הכנה לזה שאנחנו נעשה תיקונים.
גם אנחנו כשנעשה תיקונים, מה שנצליח, אחרינו יבוא הדור הבא וגם יעשה תיקון משלו על פנינו, וכך כמה שצריך. אבל בכל זאת כל דור צריך לעשות את התיקונים האלה. אנחנו מקווים לפי מה שהמקובלים מבטיחים לנו, שאנחנו כבר נמצאים בשלבים האחרונים של התיקון הכללי. אנחנו לא יודעים כמה ניתווסף שם בכלי דאדם הראשון, כמה עוד צריכים לעשות תיקונים, אבל הם אומרים שזה כבר השלב האחרון.
שאלה: איזה שינוי איכותי מתרחש בכלי ולמה הוא מתחיל להיות מסוגל לקבל אור גדול פי תר"ך?
אנחנו כשמתחברים יחד, הכלים האלה הכבדים, האגואיסטים, שפועלים מתוך העשיריות שאנחנו מחברים אותן ממש על רקע שאין לזה כביכול שום הכנה מצד הטבע, כולנו מגיעים במקרה כביכול לחיבור מכני, חיצון, זה עם זה, כמו שעכשיו אנחנו רואים את עצמנו לפנינו בכלי שלנו העולמי, אז הנטייה הזאת, אפילו קטנה שאנחנו מעוררים את המאור שהוא יחבר בינינו שיתייחס אלינו כמו לכלי אחד, זאת נטייה מאוד מאוד חשובה ועוצמתית.
שוב אני אומר זה כמו שאותו תינוק שנולד הוא מחייב את כול העולם שיעבוד בשבילו, כך אנחנו על ידי זה שאנחנו במקצת רוצים להתקיים בצורה רוחנית, אפילו שזה לגמרי רחוק מרוחניות, אנחנו לא על מנת להשפיע, אנחנו לא למעלה מהדעת, אבל בכל זאת הנטייה לזה היא כבר מעוררת אורות מקיפים גדולים. כמו שבעל הסולם מסביר לנו בהקדמה לתלמוד עשר הספירות באות קנ"ה, שאנחנו על ידי זה מבררים מעוררים את האורות העליונים המקיפים, הם פועלים עלינו והם כבר עושים את העבודה, זה נקרא "ה' יגמור בעדי". אני רק צריך לדרוש, לבקש, כמה שאני יכול לצעוק, לצרוח יותר בצורה חכמה להשפיע עליו כמה שאפשר יותר.
גם יותר ויותר להשתדל להראות לו עד כמה אני רוצה להדמות לו, להתקרב זה נקרא, להדמות, להיות יותר בזה. וכך אנחנו נתקרב. זה הכול לפנינו. בואו אנחנו נתחיל לקרוא את הקטעים האלה שיש לנו חיוב בלימוד חכמת הקבלה, אבל בעצם לפי התוכנית שלנו זה צריך להיות כבר השלב האחרון לפני שאנחנו נכנסים ללימוד התלמוד.
קריין: אנחנו קוראים קטעים נבחרים מהמקורות על הגישה ללימוד חכמת הקבלה כותרת "החיוב בלימוד חכמת הקבלה", קטע מס' 1 באמת בעל הסולם כותב בהקדמה לתלמוד עשר הספירות באות קנ"ה.
"למה זה חייבו המקובלים, לכל איש, ללמוד חכמת הקבלה?" לכל איש שימו לב מה שהוא כותב, אצל בעל הסולם אין מילה סתם לכל איש חייב להיות. "אמנם יש בזה דבר גדול, וראוי לפרסמו: כי יש סגולה נפלאה לאין ערוך, לעוסקים בחכמת הקבלה," זאת אומרת יש בחכמת הקבלה סגולה, כוח מיוחד, תכונה מיוחדת שמאוד חשובה לנו, לבני אדם שקיימים כאן בעולם הזה, והתכונה הזאת שאנחנו יכולים לקבל מלימוד חכמת הקבלה היא נקראת "סגולה". "ואע"פ שאינם מבינים מה שלומדים, אלא מתוך החשק והרצון החזק, להבין מה שלומדים, מעוררים עליהם את האורות המקיפים את נשמתם."
(בעל הסולם. "הקדמה לתלמוד עשר הספירות", אות קנ"ה)
זאת אומרת, העיקר התוצאה מהלימוד הנכון זה לעורר את המאור, אותו אור שהיה בתוך הכלי שלנו שהיה אחד ויצא מתוך הכלי שהתגלה הרצון לקבל האגואיסטי שנאה, ריחוק, דחייה הדדית, ואז בהתאם לזה האור יצא מהכלי ונמצא מסביבו.
ואז אנחנו צריכים לעשות את כל הפעולות כדי בחזרה לעורר את האור הזה המקיף שישפיע עלינו, יעזור לנו שוב להתחבר, ואז במידה שאנחנו מתחברים הוא נכנס לתוך הכלי, ממלא אותו, וזה נקרא גילוי הבורא לנברא בעולם הזה, שאנחנו כך מתחילים להשיג את הבורא. במידה שהאור נכנס לתוך הכלי כך אנחנו מרגישים שאנחנו מגלים את הבורא, מתקרבים אליו או שהוא מתקרב אלינו. ואז אותו הכלי שהיה בנשמת אדם הראשון לפני השבירה ונעשה למקיף, הוא שוב חוזר להיות אור הפנימי.
שאלה: האור שהיה בנשמת אדם הראשון אנחנו מעוררים עכשיו בעשירייה אבל העשירייה זה רק חלק קטן ואילו נשמת אדם הראשון זה כל הנשמה, איך אנחנו מעוררים בחלק הקטן את האור הגדול?
אבל האור הזה שהיה בתוך אותו חלק קטן שעכשיו נקרא עשירייה שלנו, האור הזה הוא בכל זאת יכול להאיר עלינו יותר ויותר, הוא יכול לעזור לנו אותו האור שאנחנו נתחבר בחזרה לכלי אחד. המיוחד בחיבור שלנו שאנחנו כולנו נהיה עשרה אגואיסטים שלא היו קודם השבירה, ועשרה האגואיסטים האלו כשהם מתחברים, אז בתהליך החיבור ביניהם הם עוברים כל מיני פעולות שנקראות "הכבדות הלב", תוספת האגו גדול, יותר, ויותר, שנעשה בהם על ידי האור דווקא שמאיר מבחוץ, ואז מעורר בהם עוד יותר דחייה, עוד יותר שנאה, עוד יותר ריחוק, אבל בהתאם לכמה שהם יכולים להתקרב זה לזה יותר ויותר.
ואז יוצא שאנחנו פועלים כדי להתחבר, האור פועל כדי להרחיק, האור כאילו שזה הבורא הוא פועל עלינו כדי להרחיק בינינו, אבל בצורה כזאת, במידה כזאת, שאנחנו בכל זאת משתמשים בו כדי להתחבר, והוא מרחיק בינינו, ואנחנו שוב רוצים להתחבר, והם העליות והירידות שאנחנו מרגישים בינינו, וכך יותר, ויותר, אנחנו מתחילים לשלוט בשני המצבים האלו, גם בעליות וגם בירידות, ואז אנחנו יודעים לאט לאט, איך להיות שותפים לבורא.
האור הזה זה הבורא והרצונות שלנו שאנחנו מעוררים, גם תוצאות מהאור אבל הם תוצאות מהשבירה שהאור עשה בנו, אז אנחנו על ידי זה סך הכול מתחילים להשתמש נכון באור שמחבר ובאגו שלנו שמרחיק, והידיעה הנכונה בשני המצבים הללו, בנטיות, במגמות הללו, הנטייה הנכונה כל פעם לא לפחד מריחוק, ואגו, וייאוש, וכל מיני דברים שאנחנו מרגישים, ואנחנו בחזרה שוב רוצים להתחבר, אנחנו מבינים שזה התהליך ואנחנו צריכים להיות למעלה ממנו, לא ליפול בזמן שהאור יוצא, עוזב, כאילו מתרחק, ולא להיות בשמחה ללא הגבלה כשהאור מאיר ומביא לנו הרגשת ההתעלות.
אנחנו צריכים להיות למעלה מהדעת, למעלה מהכלים, למעלה מהאורות שאנחנו מושכים בשתי המושכות הלאה, בקו ימין ובקו שמאל, וכך מביאים את עצמנו, שאנחנו באמצע, לתיקון, והתיקון הזה שאנחנו עם כל הרצון שלנו רוצים להיות דבוקים בבורא, עם כל הרע וכל הטוב, עד שכל הטוב וכל הרע פועלים כאחד, זו המטרה, מטרת התיקון.
ואז אנחנו כמו שכתוב "ותהיו כאלוקים יודעי טוב ורע"1.
שאלה: בעל הסולם כותב כאן "אע"פ שאינם מבינים מה שלומדים, אלא מתוך החשק והרצון החזק, להבין מה שלומדים, מעוררים עליהם את האורות", מהו אותו רצון והשתוקקות חזקה להבין את החומר הנלמד, שעל ידו, באמצעותו, מעוררים מאור?
האור שמאיר, כשהוא אור מקיף, הוא מעורר בנו כל מיני סוגי רצונות, נטיות, ואנחנו נמצאים על ידי האור הזה, על ידי השינוי שלו, נמצאים בכל מיני מצבים, בכל מיני רגשות, מ"סם החיים" עד "סם המוות" מה שנקרא, וכך אנחנו מתקדמים.
סך הכול כל הפעולות שלנו הם על ידי האור, זה מאוד דומה לטיפול בתינוק, מילד קטן, והילדים הקטנים, עד שהם גדלים, ואנחנו כבר פחות ופחות יכולים להוסיף להם, הם בעצמם עושים משהו, מגיע הזמן שהם דוחים אותנו ואומרים "אנחנו בעצמנו", "אני ככה רוצה", "אל תפריע לי", וכן הלאה, וכך אנחנו גדלים.
זאת אומרת כל המגמה שלנו היא צריכה להיות לזה שאנחנו נהיה כעצמאים ובזה נעשה שמחה, נחת רוח לבורא.
שאלה: מה פירוש "לכל איש"? הדגשת את זה גם.
לכל איש שמקבל התעוררות על ידי האור המקיף. זאת אומרת חכמת הקבלה מיועדת לכל רצון ורצון בכלי השבור שהוא התעורר לחיבור, לתיקון, זה נקרא "איש". יש דרגות, אנוש, איש, אדם, ישראל זה כבר מי שמכוון ישירות לבורא וכן הלאה, יש הרבה שמות לאותו הרצון לקבל שישנו במין האנושי.
"לכל איש" הכוונה היא שעדיין הרצון הזה.. אבל כתוב "לכל איש מישראל", זאת אומרת, כל פריט ופריט מהרצון לקבל שבכל זאת במשהו מתעורר לגילוי הבורא, הוא נקרא "ישר אל", "ישראל", ולכל רצון שמתעורר בצורה כזאת יש לו כאילו חיוב מוחלט לעסוק בחכמת הקבלה, שהיא מדברת על התיקון.
שאלה: בנושא שהמקובלים אמרו שכל האנשים יצטרכו ללמוד קבלה, הייתי רוצה לדעת מה מתגשם בינינו בזמן שאנחנו לומדים את הטקסטים הגדולים האלה של המקובלים?
בינינו על ידי לימוד נכון של חכמת הקבלה, "לימוד" זה נקרא שאנחנו לומדים על עצמנו, וזה לימוד פרקטי שאנחנו לומדים על עצמנו, שאנחנו נעשים בזה כחומר שהאור פועל עלינו. זה לא לימוד חיצון שאנחנו לומדים איזה גאוגרפיה או היסטוריה, אלא אנחנו לומדים איך להשתנות על ידי זה שאנחנו מעוררים אור מקיף, הוא נקרא "אור העליון", או "בורא", בורא זה נקרא "בוא וראה".
סך הכול אנחנו צריכים לעורר את האור שנמצא בתוך הכלי דאדם הראשון ויצא ממנו, אז באיזה פעולות אנחנו יכולים למשוך אותו עלינו בחזרה, כך שאותו האור יכול לדחוף אותנו זה לזה, לחבר בינינו, ולפי עוצמת החיבור שלנו להיכנס בפנים ולהיות כאור הפנימי, וזה נקרא "גילוי הבורא לנברא".
שאלה: מה הפעולה של האור מקיף על הרצון שלנו?
האור המקיף מעורר אותנו להשתדל לעשות איזה פעולות שאנחנו נתחבר בינינו ואז המקיף יכנס בנו ויהיה כאור הפנימי.
שאלה: זאת אומרת שהחובה ללמוד להתעסק בחכמת הקבלה מגיעה לכל איש שהאור המקיף מביא אותו לשאלה מה מטרת החיים?
כן.
שאלה: האם מה שהסברת לפני רגע זה התהליך של ההתכווצות וההתרחבות, ובעצם בין לבין זה גילוי הבורא?
אני לא יודע. לא למדנו, אני לא יודע. אל תפריע לי ללמד, חכם.
שאלה: כל אחד זה מי שמתגלה בו הרצון. האם אנחנו יכולים וצריכים לעורר, להשפיע כך שהרצון הזה יתעורר בעוד ועוד אנשים?
ככל שאנחנו יכולים לפעול על הכלים האחרים מנשמת אדם הראשון, לעורר בהם רצון לתיקון, בזה אנחנו גם מתקנים את עצמנו. ופעולת ההפצה בזה צריכה להיות מובנת לנו כפעולה החשובה ביותר.
כי אם אני מעורר כלים אחרים להתקשר ביניהם ולהפוך את האור המקיף לאור הפנימי, זאת אומרת, להביא אותם לגילוי הבורא לנברא, אני בזה עוזר לעצמי. כי המערכת היא מערכת אחת, ואם אני אגרום לאיזה חלק מהמערכת להשתדל לקרב את הבורא אליהם או אור מקיף לאור הפנימי, אז אני בזה מתקן את הנשמה שלי פי כמה וכמה יותר.
לכן כתוב "מכל תלמידי השכלתי". מאיפה באה ההבנה, ההשכלה לאדם, זאת אומרת לחלק מהכלי? בזה שהוא מלמד אחרים, "מכל תלמידי", וגורם שהם גם ימשיכו את האורות מחיצוניות, ממקיף לפנימי, והכול עובר דווקא לאותו האדם שמעורר אותם. כמו שלמדנו ברבי יוסי בן קיסמא, באותו המאמר של בעל הסולם.
שאלה: עד כמה עוזר ללימוד חכמת הקבלה כשיש לך תלמידים, ואיך זה משפיע על העשירייה, כשבעשירייה יש מרצים?
ללמד זה מאוד חשוב כי זה מעורר אותנו יותר לדעת, יותר להתקשר לחומר. זה מעורר אותנו בכל זאת להשפיע על אחרים בכל מיני רמות, וזה מאוד חשוב. יש בזה סכנה שאדם יכול להתגאות, ופתאום לראות את עצמו כגדול, כמיוחד.
אני זוכר ששאלתי על זה את רב"ש, אמרתי לו שאחרי שאני מלמד את הקבוצה הזאת שהגיעה אלינו ללמוד, אני מרגיש על עצמי כשאני הולך הביתה, שאני יותר חשוב כשאני הולך. כאילו הולך אדם יותר חשוב, ממש הייתה הרגשה כזאת.
הוא שמח מאוד. קודם כל שבאמת הרצון לקבל גדל. שנית, שאני מזהה אותו בצורה כזאת. ושלישית, שיש לי עכשיו על מה לעבוד, אפילו בדברים כאלה.
זה לא צריך לעצור אותנו. אנחנו צריכים בכל זאת לעשות, העיקר לשמור שאנחנו גם נהיה כל אחד בעשירייה שלנו, ואז כל הדברים האלה יתאזנו. ככל שיותר ויותר נצא כל חבר וחבר מהעשירייה ויבנה לעצמו עוד קבוצה, עוד עשירייה, על ידי זה דווקא אנחנו מרחיבים את הכלים.
ואז אפילו על ידי האורות הקטנים, סך הכול האור שיצטבר הוא יהיה אור גדול ויהיה יותר גילוי הבורא לנבראים. כי בשביל מה שבר את הכלים? דווקא לזה שאנחנו יכולים לאסוף אותם להגיע להתכלל עימו יותר.
שאלה: לפנינו היו הרבה מאוד קבוצות של מקובלים וגם קבוצות גדולות מאוד, מה ההבדל בשיטת ההוראה בין הקבוצות שהיו לפנינו למה שאנחנו עושים כעת?
אני לא חושב שהיה הבדל במטרה. כל המקובלים, אני עברתי גם כן כמה מהם, ואין הבדל ביניהם, אלא המטרה היא אחת, גילוי הבורא לנברא בעולם הזה. אבל ההבדל הוא שיש סוגי נשמות, כמו סוגי בני האדם שאתה רואה. יש שורש, א', ב', ג', ד', ארבעה סוגי בני אדם, אפילו באופי, סנגויני, כולרי, מלנכולי, פלגמטי. וככה זה לא רק בעביות, אלא מתוך עביות שונה יש תכונות רוחניות שונות.
ולכן יש הרבה אנשים שמתעסקים בחכמת הקבלה וכל אחד בכל זאת מבין בצורה קצת שונה, מתקרב בצורה שונה לבורא, מגלה אותו בסגנון שונה. וכך זה צריך להיות. אנחנו צריכים רק להתאזר בסבלנות, לעזור זה לזה, ההתכללות שלנו זה בעצם יהיה הפתרון לגילוי הבורא בעוצמה הרצויה.
קריין: קטע מספר 2.
"והינך רואה חיוב המוחלט, המוטל על כל ישראל, יהיה מי שיהיה," זאת אומרת, כל מי שמשתוקק לבורא, לא חשוב מאיפה הוא ומה הוא. כל מי שמשתוקק לבורא כמו שהיה בבבל העתיקה, שהגיעו לאברהם מכל אומות העולם שהיו שם בבבל אז מרוכזים. אז מוטל על כל אחד ואחד שיש לו איזו השתוקקות לבורא "יהיה מי שיהיה לעסוק בפנימיות התורה ובסודותיה, שלא תושלם באדם כוונת הבריאה זולתה. ולסיבה זו אנו מתגלגלים, דור יוצא ודור בא, עד דורנו זה שהוא השארית של הנשמות, שעדיין לא נשלמה עליהן כוונת הבריאה, מפני שלא זכו להשיג בדורות שעברו עליהן את סודות התורה.".
(בעל הסולם. "הקדמת פי חכם")
זאת אומרת, אנחנו הנשמות הכי כבדות שלא היו יכולות להיתקן קודם בכל התהליך. אנחנו הנשמות האלה שייכות דווקא לדרגת האדם, לבחינה ד' דעביות, גרועות ביותר. ואנחנו לכן מסיימים את כל התיקונים.
ותראו מה שהוא כותב, "והינך רואה חיוב המוחלט, המוטל על כל ישראל,", על כל מי שמרגיש שיש לו איזה רצון, קשר, שאלה בקשר לתכלית האדם בעולם הזה. יהיה מי שיהיה," לא חשוב מי ומה, לא חשוב, הוא חייב "לעסוק בפנימיות התורה ובסודותיה, שלא תושלם באדם כוונת הבריאה זולתה.". זאת אומרת, רק אנחנו משלימים את זה לכל הדורות הקודמים שגם כן עברו משבירת האדם. "ולסיבה זו אנו מתגלגלים, דור יוצא ודור בא, עד דורנו זה שהוא השארית של" כל "הנשמות,", זאת אומרת, כל הדברים הכבדים שלא יכלו להתגלות קודם, להיתקן קודם, אז הם מיתקנים עכשיו, לכן זה נקרא "הדור האחרון". זאת אומרת המצבים הכי גרועים, העביות הזאת הכבדה ביותר בכלי דאדם הראשון "שעדיין לא נשלמה עליהן כוונת הבריאה," זאת אומרת, לחבר אותם ולהגיע להזדהות עם הבורא "מפני שלא זכו", לא הגיעו לזכות "להשיג בדורות שעברו עליהן את סודות התורה.".
זאת אומרת, לא יכלו על ידי האורות שהיו בדורות הקודמים להשיג את התיקונים. כי מדור לדור האור יותר מאיר, ואז כלי יותר גרוע יכול להתעורר לתיקונים.
שאלה: למה זה צריך להיות על דרך החיוב ולא על דרך הרצון, כפי שהוא כותב פה "והינך רואה חיוב המוחלט"?
לא, לא. אם זה לפי הרצון אז היינו נשארים ברצון לקבל בלבד. השאלה שלך היא נכונה ויפה, אלא יש כאן התעוררות מצד הרצון שהוא מחפש מילוי, ומיד יש לו כביכול הגבלות. אתה רוצה את המילוי אחרי השבירה? אז אתה צריך להתאים את עצמך לאותו המילוי, אתה יכול לקבל את המילוי לא לפי הרצון שלך, אלא לפי הכוונה שלך.
איך תשתמש במילוי, על ידי זה האדם מעלה את עצמו מדרגת דומם, צומח, חי, לדרגת האדם הדומה לבורא. הוא ממש עושה מעצמו היפוך שפועל בהשפעה כמו הבורא, ולא בדרגות דומם, צומח, חי, שמתפתח בהם רק ברצון לקבל בעצמו.
תלמיד: המילה חיוב מדברת על איזו כפיה.
ודאי שכפיה, איפה אתה לא רואה את הבריאה ככפיה? מישהו שאל אותך, "אתה רוצה להיוולד או לא, לאיזו מטרה, באיזו צורה"? שום דבר, אין. יש לך בחירה חופשית רק אחר כך, אנחנו עוד נלמד איך להגיע אליה.
אבל בינתיים גם מה שאתה עושה עכשיו זאת כפיה. אתה יושב כאן עכשיו בשיעור בגלל שאתה רוצה? זאת אשליה, אתה משקר לעצמך שאתה רוצה, שאתה מגיע. משחקים איתך האורות, כוחות, ומייצבים אותך כך.
תלמיד: ומתי נגמר החיוב ובאמת מתחילה ההשתתפות?
מתי שאתה בעצמך תוכל לנהל את עצמך נכון, זה נקרא "בחירה", ובינתיים אין לך בחירה. ככה זה בעולם הזה צריך להיות גם כן עם התפקוד שלנו. שאנחנו צריכים לתפקד בצורת חוקים מוחלטים כמו שצריכים להיות, עד שאנחנו מבינים ומייצבים את החוקים האלה מתוכנו בעצמנו. שאני מסכים עם מה שקורה בעולם, במציאות, בחברה, ויכול להיות פועל בהכרה, בהבנה וברצון נכון בחברה. זה נקרא "קודם באונס ואחר כך ברצון".
תלמיד: כרגע אין בחירה, אבל בכל זאת יש אנשים שנשארים, אנשים עוזבים, נראה שהם כן בחרו, איפה פה החיוב מלמעלה?
אנחנו לא רואים, אנחנו נמצאים בהסתרה, לא ניתן לך לראות. אלא תשמע מה שאומרים מקובלים, תשתדל להבין עד כמה אתה בובה בכוחות הטבע, ובכל זאת במה שיש לך בחירה חופשית תשתדל להתקרב להיות אדם הדומה לבורא, במה שניתן לך.
תלמיד: אז בסוף החיוב הוא שאני מחייב את עצמי?
אתה לא יודע, אתה לא מבין מה שקורה. ההסתרה פועלת בצורה כזאת שאתה מבלבל את עצמך עשר פעמים. ואפילו שכאילו אתה מחליט, אתה לא מבין כמה שאין לך בזה שום החלטה. איך יכול להיות שתינוק שכולו מוטל, ממש נמצא תחת שליטת כוחות הטבע, שיש לו איזו בחירה? כלום. חכה עד שיבוא שכל ורגש אלוקי, לא בהמי. בינתיים אתה כבהמה שהיא מנוהלת על ידי כוחות הטבע ורק ההסתרה של הבורא, של האור, של הכוונה שלו, מטרה שלו, היא נותנת לך אשליה לחשוב שאתה פועל במשהו.
שאלה: הודות לכוונה, לא לרצון אנחנו מתעלים. אם כך, איזו כוונה אנחנו צריכים כדי שנוכל לעלות למדרגה הרוחנית הקרובה ביותר?
להשפיע זה לזה. להפוך את הנטייה שלנו מלקבל כל הזמן ללהשפיע. שאני רוצה לאבד את עצמי בקשר עם החברים, לצאת מחוצה לי.
תלמיד: אנחנו מנסים לעשות את זה כל הזמן בעשירייה, אבל פיתוח הכוונה הזאת והעלייה במדרגות, איך זה קורה, כתוצאה ממה?
מימוש נכון בשימוש ברצון זה אך ורק על ידי כך שאנחנו משתדלים לבקש מהבורא, מכוח עליון התקדמות, התקרבות אליו. אין שום דבר חוץ מזה. זה דבר מאוד פשוט, רק צריכים לבצע את זה בהדרגה ובקפדנות, בהתמדה. אבל בעצם הנוסחה הזאת, הנוסחה עצמה היא פשוטה.
תלמיד: מצד אחד אנחנו מודים בכך שעכשיו המצב בעולם הוא מצב קריטי, גם האגואיזם הפרטי של בני אדם הוא גדול מאוד, ומצד שני אמרת אתמול לגבי התיקון, זמני התיקון, שזה יכול לקחת גם עשרים ארבעים ושישים שנה. לכן אני מוטרד, לפעמים יש לי ספק האם אחיה עד גיל ארבעים כדי לקבל את אותו תיקון שיגיע נניח בעוד עשרים שנה או ארבעים שנה.
אתה לא צריך לדאוג לזה, כי אם אתה באמת רוצה לעבוד על מנת להשפיע, אתה מתעלה כבר עכשיו מעל הדאגה הזאת, מה יהיה לך? מה יהיה איתך? וכבר אתה נמצא ברוחניות. תנסה לעשות את זה גם עכשיו, לרצות עד כדי כך להתחבר עם החברים ולהיות בהם, ואז לא חשוב איפה אתה נמצא, באיזה עולם, באיזה מצב, אתה חי, אתה מת, אתה קיים, לא קיים. אתה צריך להגיע למצב שאתה הופך להיות בזה ממש כרוחני ואז לא יהיו לך הבעיות האלה עם השנים, ארבעים שנה, שישים שנה. זה הרבה יותר קל וקרוב אלא אנחנו מדברים על המספרים האלה כדי להראות לאדם עד כמה החשבונות שלו הם לא נכונים. ברוחניות אין זמן.
שאלה: אם אנחנו רק כמו בובות בינתיים אז מהי אותה התעוררות מלמלטה?
אפילו מבובות יש התעוררות מלמטה והבורא מאוד מאוד רגיש לזה. הוא מעורר בנו רצונות ואנחנו צריכים על הרצונות האלה לעורר כוונות. נגיד אתה נוגע בתינוק והוא מתחיל לבכות, עכשיו השאלה, האם בתינוק הזה יש גם אפשרות בכל זאת, על ידי זה שנגעת בו, להתקשר אליך בחזרה. איך הוא משפיע אליך בחזרה? זה מה שאנחנו צריכים לעשות. כל רגע אנחנו מקבלים טיפול מהבורא, אז עד כמה אנחנו מגיבים לטיפול שלו. לטיפול שלו, זאת אומרת, זו כבר הכוונה, שאני מתייחס לא למה שאני מקבל, אלא ממי אני מקבל, בשביל מה אני מקבל, מה יכולה להיות תגובה הרצויה שלי וכן הלאה. וזה יכול להיות כבר מעכשיו, לא צריכים לחכות למשהו.
שאלה: האם הכלי זקוק לאור החסדים לפני שהכלי יכול לעורר את האור המקיף?
אנחנו עוד נלמד את זה. תשאלו במסגרת שאנחנו מדברים ולא יותר. לא למדנו על אור החסדים, איך מעוררים את האורות בדיוק, אני לא יכול לדבר על זה.
קריין: קטע מספר 3.
"מתוך שחכמת הקבלה כולה, מדברת בסוד התגלות ה', מובן מאליו, שאין לך חכמה חשובה ומוצלחת לסגולתה, כמותה. ואל זה כוונו בעלי הקבלה, לסדרה שתהיה ראויה להתעסק בה. וכן ישבו ועסקו בה, עד זמן הגניזה (ומסיבה ידועה הוסכם לגנזה), מכל מקום היה זה רק לזמן ידוע ולא חס ושלום לתמיד, כמו שכתוב בזוהר: "עתידה חכמתא דא לאתגליא בסוף יומיא, ואפילו לטליא דבי רב (עתידה חכמה זו להתגלות בסוף הימים, ואפילו לתינוקות של בית רבן)"."
(בעל הסולם. "תורת הקבלה ומהותה")
"תינוקות של בית רבן" זה אנחנו שמתחילים ללמוד. זה מושג כזה. "מתוך שחכמת הקבלה כולה, מדברת בהתגלות ה'," בהתגלות הבורא לנבראים, זה בעצם היסוד של חכמת הקבלה. "מובן מאליו, שאין לך חכמה חשובה ומוצלחת לסגולתה, כמותה." סך הכול בזה אנחנו צריכים לעסוק, שבעסק הזה אנחנו מגלים את כל המציאות ופותרים את כל בעיות הקיום שלנו ומגיעים למטרת הקיום שלנו. זאת אומרת, אין יותר במה לעסוק לאדם בעולם הזה חוץ מהחכמה הזאת "ואל זה כוונו בעלי הקבלה, לסדרה שתהיו ראויים לעסוק בה. וכן ישבו ועסקו בה, עד זמן הגניזה ומכל מקום היה זה רק לזמן ידוע ולא לתמיד". זאת אומרת הייתה תקופה שחכמת הקבלה נגנזה כדי לתת לדורות להתפתח. אנחנו גם רואים שעד הדור הזה בעצם חכמת הקבלה הייתה בגניזה אפשר להגיד, למרות שהבעל שם טוב והאר"י כבר פעלו מלפני 500 שנה כדי לפתוח אותה, ודיברו על זה, וכתוב בכל ההקדמות של האר"י, עד כמה כבר חייבים לעסוק בחכמת הקבלה ולגלות אותה, אבל בכל זאת אנחנו רואים שעד בעל הסולם עדיין לא היה מי שפתח לנו את החכמה הזאת וגילה לנו מה המטרה שלה ולמה היא מחויבת לכל אחד שיתעסק בה.
לכן הגניזה הזאת הייתה לזמן ידוע ולא לתמיד, כמו שכתוב בזוהר "עתידה חכמה זו להתגלות בסוף הימים"2. אבל כשהגענו לדור האחרון, כבר עכשיו אנחנו נמצאים במצב שיכולים וגם חייבים, מחויבים, לגלות את חכמת הקבלה לכולם, שיהיה ברור לכולם שישנה החכמה הזאת לכל האנושות, לכל אחד ואחד, במיוחד עכשיו.
עברנו עכשיו עם הפנדמיה את המכה הראשונה, עוד לא עברנו, זה עוד רחוק, אבל עוברים מכה סביב כדור הארץ לכל האנושות, זו מכה שלא הייתה כמוה אף פעם, והיא מעוררת בנו, בכל האנושות כבר איזו מגמה אחת, נטייה אחת. אנחנו עוד לא רואים את זה, עוד מעט זה יתגלה, עוד חצי שנה, עוד שנה, עוד שנתיים, זה יתגלה, זה לא עוזב אותנו, אנחנו נשארים עוד הרבה [זמן] עם הווירוס הזה, עם הווירוסים אחרים, אנחנו עוד נשאר.
ומה שכן יהיה, שהאנושות תרגיש אחרי כל המכה הזאת, עד כמה היא לא רוצה לחזור למה שהיה לפני המכה. כל מיני כאלו עשירים, מנהלים, כל מיני בעלי עסקים גדולים, הם רוצים שאנחנו נחזור לחיים כמו שהיו, אבל האנושות לא תרצה לחזור לזה. לא תרצה. ההיפך, נתרגל לשבת יותר בשקט, צריכים דברים פשוטים, רק שיהיה לנו לכל אחד במה להתקיים ובסופו של דבר אנחנו נרצה לדעת בשביל מה אנחנו חיים. ואז נגיע למצב שחכמת הקבלה, לא נקרא לזה אולי חכמת הקבלה לכולם, אבל החכמה על תיקון העולם, על מטרת החיים, תידרש לכל אחד ואחד.
שאלה: עד סוף ההסתרה הכוונה היא עד שנגלה את ההסתרה?
לא, זה לא עד סוף ההסתרה, זה ממשיך כבר עד גמר התיקון.
שאלה: העדר חופש הבחירה מציב אותי בנקודה של מתבונן וזה אפילו קצת מרגיע, אולי אפילו מעט מרדים. איך להתייחס לזה נכון, לזה שאין לנו חופש בחירה?
אין לנו בחירה חופשית בשום דבר בחיים שלנו, חוץ מדבר אחד, להיות כל הזמן מכוונים לקשר עם הבורא דרך הקשר בינינו. לחזור למצב כמו לפני השבירה, זה בעצם החיוב. זה הכול.
קריין: קטע מס' 4.
"עיקר עבודת האדם הוא שיתבונן בגדלות ה'. היינו שהוא צריך להסתכל בספרים המדברים מגדלות ה', ובזמן שלומדים צריכים לצייר לעצמו, באיזה שיעור היו חז"ל, התנאים והאמוראים וכו', מרגישים את גדלותו של הקב"ה.
ויתפלל לה', שיאיר להרגיש את רוממותו יתברך, בכדי שיוכל להכניע לבבו, ולהתבטל לפני הקב"ה, ולא להיות נמשך אחרי זרם העולם, הרודף אך ורק למלאות תאוות בהמיות. רק שה' יאיר לו עיניו, שיוכל לעסוק כל חייו בתורה ועבודה, ו"בכל דרכיך דעהו", היינו אפילו שעוסקים בדברים גשמיים גם כן יהיה לטובת הקדושה."
(הרב"ש. אגרת ס"ב)
זאת אומרת, מה שאנחנו צריכים לסדר בחיים שלנו, שבכל רגע ורגע נהיה מכוונים להעלות בעינינו את גדלות הבורא, יותר ויותר. וזה ודאי על ידי חיבור שלנו בעשיריות, אדם בעצמו לא יכול לעשות את זה. אבל כשמדברים על זה ומתחברים לקראת זה, זה עובד מהר מאוד.
שאלה: מה הייתה הסיבה, שאפשרה לחכמת הקבלה שהייתה מוסתרת, להתגלות. מה הגילוי הזה?
גילוי זה שהמקובלים שבאו לפנינו, סידרו לנו את האורות שיוכלו להתקרב לכלים השבורים שלנו, הם סידרו לנו גם ספרים, את מערך הלימוד, ואז על ידי כל ההכנות הגשמיות והרוחניות הללו, אנחנו יכולים להתחיל את ההתקדמות שלנו לבורא.
שאלה: למה החכמה הזאת מושכת אותנו אפילו כשאנחנו לא רוצים אותה, מאיפה זה מגיע?
חכמת הקבלה מסבירה לאדם כל דבר ודבר שקיים בבריאה. אין לך חכמה, מערכת לימודית, שמסבירה לך מהו הכוח העליון, איך הוא פועל עליך, איך אתה משתנה על ידו, ואיך אתה יכול להשפיע אליו בחזרה? איך אתה יכול להגיע בזמן החיים שלך לפקיחת עיניים, זאת אומרת שאתה מתחיל לגלות את המציאות האמיתית שבה אתה נמצא. אמנם גם עכשיו, אתה נמצא בה, אבל אתה לא מרגיש, לא רואה אותה, עד שאתה מגלה את הכוחות ואז הכול נפתח.
זו חכמה שמסבירה לך את הכול, וודאי שהיא חשובה ביותר, כי על ידי החכמה הזאת אתה מתעלה למעלה מגבול של חיים ומוות, מהעולם הזה, העולם העליון, הגורל, והמקרה, בעזרתה אתה יכול לסדר ולגלות כל דבר בחיים שלך.
אבל, זה בתנאי שאתה מקבל תכונות של העולם העליון, ואז הכול נעשה לך מגולה וברור. מה שאינו כן, אם אתה עדיין קורא את ספרי הקבלה, אבל מתוך הכלים האגואיסטיים שלך, אז אתה לא רואה מה כתוב שם. כי אתה קורא, אבל בפנים אתה צריך לתאר את הדברים שאתה קורא, ואז התיאור שלך נשאר תיאור אגואיסטי. זאת אומרת בעצם הפוך ממה שכתוב שם. וזה מה שמבלבל את האנשים.
לכן אנחנו צריכים לעזור אחד לשני ויחד כולם, כמה שיותר מהר להגיע לזה שפורצים לעל מנת להשפיע, לרוחניות, ואז נלמד על המציאות העליונה, האמיתית.
קריין: קטע מספר 5.
"אומר לך, אשר שמעתי, מהאדמו"ר מקאלשין. שבימים הראשונים היה צורך להקדים להשגת ה' כל שבע החכמות החיצוניות, המכונים "שבע נערות המשמשות לבת מלך", ולסיגופים נוראיים. ועם כל זה לא הרבה היו זוכים למציאת חן בעיניי הבורא. אולם, מעת שזכינו ללימוד האר"י ז"ל, ולעבדות הבעש"ט, הוא באמת דבר השווה לכל אדם, ואינם צריכים עוד הכנות הנ"ל."
(בעל הסולם. אגרת ל"ח)
זאת אומרת, בתהליך של התפתחות האנושות בעולם הזה עברנו כל מיני שלבים. היה שלב עד אדם הראשון, לפני 5,700 שנה. שלב נוסף מאדם הראשון, דרך אברהם, עד רשב"י, עד לפני אלפיים שנה, אלף שמונה מאות שנה. שלב מרשב"י עד האר"י, שזה לפני חמש מאות שנה. וליד האר"י היה את הבעל שם טוב, שייסד לנו את היחס, והגישה, של האדם ללימוד חכמת הקבלה בעבודה הפנימית. ושלב מהבעל שם טוב עד בעל הסולם ורב"ש. כך אנחנו צריכים לראות את התהליך.
דיברנו על זה הרבה פעמים, כבר כתבנו על זה כמה מאמרים, גם בעיתון שיצא, אני זוכר שכתבנו על שלבי התפתחות של חכמת הקבלה בעולם. ככה זה.
שאלה: רב"ש כותב בציטוט 4, "אפילו שעוסקים בדברים גשמיים גם כן יהיה לטובת הקדושה". איך אנחנו יכולים לממש את זה ביום יום?
על ידי הכוונה, כוונה אנחנו יכולים להוסיף לכל מצב ומצב. אם אני רוצה להשתמש בכל רגע כדי להועיל להתקדמות הרוחנית שלי, אז אני צריך לצרף לכל פעולה, כוונה, בשביל מה אני עושה את זה, מה התועלת שאני רוצה שתהיה לי ממה שאני מבצע עכשיו. אפשר לעשות את זה לגבי כל דבר ודבר, חוץ מאם אני מזיק לסביבה. לדומם, לצומח, לחי ולבני אדם, אם אני מזיק, אני לא יכול לצרף לזה כוונה רוחנית. אבל אם אני לא מזיק להם, או אפילו מועיל להם, אז ודאי שאם אני מוסיף לזה כוונה על מנת להשפיע, אז כל פעולה כזאת מקרבת אותי לתיקון.
תלמיד: איך לא להזיק אם יש לי עסק?
אפילו אם יש לך עסק, היו הרבה מקובלים, כבר לפני אלפיים שנה שהיו סוחרים, היו להם עסקים, והם היו עשירים, זה לא חשוב. אם בכל זאת הכוונה שלהם בזה הייתה להיטיב לבריאה, אז העסק לא מפריע. העסק הוא לא נגד, כי אתה לאו דווקא עוסק בו כי אתה רוצה להזיק לבני האדם, הוא יכול להיות עסק חיוני. למה לא?
שאלה: איך זה עוזר לאדם אם הוא מתאר לעצמו באיזו מידה האבות שלנו הרגישו את גדלות הבורא?
איך הם הרגישו את גדלות הבורא? כמו שאנחנו רוצים להרגיש ,ונקווה שעוד מעט נרגיש.
שאלה: מדוע כשמגיעים לחכמת הקבלה אין רצון לדת שגדלנו בה. אפילו שאנחנו יודעים שהדת היא תרבות, פה כאילו מתנתקים לגמרי, אין לנו צורך בזה ממש. איך זה קורה פתאום?
לא, אסור לנו לבלבל בין דת לחכמת הקבלה. חכמת הקבלה זה מדע, ודת זה דת. זו אמונה שאנשים מאמינים במשהו שכאילו קיים או כאילו לא, וזה עניינם. אנחנו לא שייכים לדת, לשום דת, לא חשוב איזו. בעולם יש מאות דתות ואמונות, אנחנו שייכים למדע. רק המדע שאנחנו עוסקים בו, הוא מדע מיוחד, שאנחנו צריכים לפתוח את הכוח הנסתר הזה שבטבע, ומשם אנחנו כבר מגלים את כל הטבע הנסתר שנפתח יותר ויותר.
גם במדע הרגיל אנחנו עוסקים בכל מיני דברים שאנחנו עוד לא יודעים בדיוק, ולאט לאט הם נעשים גלויים לנו. אז חכמת הקבלה גם עוסקת בזה, אבל בכוח הכללי שכולל בתוכו את כל המציאות. אבל אין שום קשר בין חכמת הקבלה ובין הדתות, אתה יכול אם אתה רוצה לעסוק בכל דת ודת ואין לזה קשר לחכמת הקבלה.
שאלה: בעל הסולם קורא בכל מאמר שקראנו לחכמה "עסק" והוא גם מדבר על העוסקים בחכמה?
כן.
תלמיד: מתי זה נקרא שאנחנו התחלנו "לעסוק" בחכמה?
מתי שתתחיל לעסוק זה נקרא שאתה "עוסק". עוסק זאת אומרת שאני רוצה על ידי זה שאני משתמש בידיעות הללו להגיע לאיזו הצלחה. זה נקרא "עסק".
שאלה: הוא אומר שבימים הראשונים היה צורך בכל שבע החכמות החיצוניות וגם בסיגופים נוראיים, ועם כל זה לא היו מגלים את הבורא, עם כל הסיגופים וגם עם החכמות. אז מה ההבדל, מה קרה בתקופה האחרונה שלא צריך את זה?
כי אנחנו הגענו לאורות גדולים יותר שעומדים מעלינו ולכן אנחנו יכולים, על ידי זה שאנחנו מעוררים את האורות האלה, להתקדם לגילוי הבורא, לתקן את עצמנו כך שאנחנו נגלה את הבורא בתוכנו. הגילוי הוא תמיד בתוך הכלי. הכלים שלנו היום יכולים להיתקן הרבה יותר ממה שקודם, כי אנחנו יכולים לעורר אורות יותר גדולים.
תלמיד: היום נראה לך שלא צריך סיגופים?
סיגופים גופניים? ודאי שלא.
תלמיד: ונפשיים, פנימיים?
לא, אלה דברים רגילים. "סיגופים" זה נקרא שהאדם עושה על עצמו כל מיני הגבלות כאלה שהוא לא אוכל, לא שותה, "פת במלח תאכל ומים במשורה תשתה, על הארץ תישן", וכן הלאה.
שאלה: כל דור או כל התפתחות מביאים אתם איזה שדרוג של השיטה, שיטת חכמת הקבלה?
כן.
תלמיד: מה אנחנו מביאים?
לפי העביות שמתגלה, לפי חכמת הקבלה שאנחנו לומדים על עצמנו, אנחנו מתקנים את עצמנו ומגישים את הכלים שלנו לתיקון הכללי של העולם. אנחנו דווקא נמצאים במצב שהעבודה שלנו היא עבודה פרקטית. שאנחנו מביאים את הכלים שלנו ומגישים אותם לכל הנשמות, והן יכולות להתחבר אלינו ודרכנו כמו דרך גלגלתא עיניים לאח"פ, לקבל את האורות וליהנות מגילוי הבורא כלפיהן גם במשהו, דרכנו.
תלמיד: את זה אני מבין, זה כאילו הסטטוס שלנו בהתפתחות.
הסטטוס שלנו זה לעשות מעצמנו גלגלתא ועיניים כלפי כל האנושות, כל יתר הנשמות שלא עברו תיקון, שהן כאח"פ.
תלמיד: אני מבין אבל אני שואל נניח על אברהם, רשב"י, האר"י, הבעל שם טוב כמו שאמרת, וגם בעל הסולם והרב"ש, הם כאילו פיתחו את השיטה בצורות מסוימות.
כן.
תלמיד: מה אנחנו עכשיו יכולים להוסיף על זה?
רק פרקטיקה, רק שימוש נכון. אחרי שיש לנו את כל אלו והרב"ש מסיים אותם, אין לנו מה להוסיף חוץ מעבודה פרקטית. ומתוך העבודה הפרקטית כמה שאנחנו נוכל להסביר בצורה נכונה וקונקרטית לכל האנושות איך שהיא יכולה להצטרף לאותו התיקון.
תלמיד: אז רק על ידי הדוגמה שאנחנו ניישם אצלנו, זה כבר יהיה בעצם מה שאנחנו מעבירים לכל העולם?
אני לא חושב שאנחנו צריכים להיות כדוגמה כל כך, רק חלקית, כי העניין הוא שאנחנו גלגלתא עיניים וכל העולם הוא כאח"פ, והעבודה בגלגלתא עיניים היא הפוכה מהאח"פ. ולכן זה לא דוגמה ממש ישירה אליהם. אבל הם ילמדו איך להתקשר אלינו, אנחנו נלמד איך יותר לעורר ולהתקשר אליהם, ואז שני חלקי הכלי האלו, שזה גלגלתא עיניים ואח"פ, יוכלו לעזור זה לזה. אנחנו נקבל מהם חסרונות ונעלה אותם מעלה. נקבל משם את האור ונחזיר להם למטה.
תלמיד: אז לאנושות בעצם אין מה ללמוד או לקחת דוגמה ממישהו בכלל, אלא הכול תלוי רק בנו. כך יוצא?
אנחנו נלמד אותם, כן.
תלמיד: מה אנחנו צריכים ללמד אותם, אם אנחנו צריכים להתכלל בחסרונות?
איך להיות האח"פ הנכונים כדי להתחבר אלינו ולקבל דרכנו את המאור המחזיר למוטב גם כן. הם צריכים להיתקן, רק התיקון שלהם זה לא על ידי זה שהם יעשו עבודה פנימית, עצמאית כמו שאנחנו משתמשים ומשתוקקים לעשות, אלא רק בהתחברות ביניהם ואלינו. עוד נדבר על זה.
קריין: קטע מספר 6.
"הקב"ה מצווה אותנו שנדע השגחתו, והרי אנו רוצים ללמוד מה שיודיענו השגחה זאת. ומה שיודיענו השגחה זאת, אינו אלא חכמת האמת, שהיא העיון באלוקותו. אם כן, הרי אנו רואים בלא ספק חובה ללמוד חכמת האמת."
(הרמח"ל. "שערי רמח"ל")
כן. זאת אומרת הבורא רוצה שאנחנו נדע את הטבע שלו, את היחס שלו לכל האנושות. שנסביר לכל אלו שלא יכולים להיות עימו בקשר ישיר כמונו, שהוא לא מעורר אותם אליו כמו שאנחנו משתוקקים לגלות אותו, אלא הוא מעורר אותם על ידי זה שהוא מעביר להם וירוסים, מעביר להם כל מיני דברים כאלה, וודאי שכל זה מגיע גם מאין עוד מלבדו. אז אנחנו צריכים ללמד אותם שבהתחברות ביניהם, בהתקשרות אלינו, הם יקבלו דרכנו את המאור המחזיר למוטב וזה יחבר אותם, ואז יתגלה בהם גם אותו הכוח העליון, והם ידעו מאיפה הם, ולמה הם, ולאן הם, וכך ישיגו גם את החיים הנצחיים.
שאלה: האם התפילה המשותפת, זאת הדרך היעילה והטובה ביותר למשוך אור מקיף לכלי של העשירייה?
למשוך אור לכלי זה אפשרי, או על ידי זה שאנחנו מתחברים בינינו ופונים לבורא בתפילה ישירות, או שאנחנו מתחברים בינינו ולומדים את חכמת הקבלה ובזה גם כן מתחברים לבורא ומבקשים ממנו. זאת אומרת, או בחיבור בינינו ופנייה לבורא, או בחיבור בינינו ולימוד ופנייה לבורא. אבל גם זה וגם זה, שני אלו עוזרים להשיג את המאור המחזיר למוטב וכך להגיע לגילוי הבורא. שזו בעצם כל המטרה שלנו, אין יותר.
שאלה: באיזה כלים לבנות בתוכנו תשוקה לעבודה רוחנית?
בכלים דהשפעה כמה שאפשר, או לפחות בכלים האגואיסטים, אבל שרוצים להתחבר ביניהם.
שאלה: אנחנו רק מלמדים את האנושות ומתוך זה סופגים חסרונות, ויש לנו עבודה משלנו. אבל אנחנו מלמדים את האנושות, מסבירים להם וכו', אבל אנחנו לא משמשים דוגמה לאנושות?
לא, אנחנו לא יכולים להיות דוגמה לאנושות, הם לא יכולים להיות כמונו. הם פשוט צריכים להיות כ"גלגלתא עיניים". מקבלים מאיתנו דרך כל מיני צורות חיצוניות. נגיד, דרך היסטוריה, גאוגרפיה, דרך חכמת החברה, דרך סוציולוגיה, דרך כל מיני דברים שאנחנו נותנים להם הסבר, אבל הוא מכוון מלמעלה, זה מגיע מהכוח העליון, מהבורא.
ואז אנחנו מסבירים להם את ההשגחה, את ההנהגה העליונה הכללית. וכדי להתחבר להנהגה הזאת הכללית, הם צריכים להיות מחוברים אלינו.
על ידי ההסברים האלה, אנחנו מחברים אותם אלינו ומזה הם מקבלים מאיתנו את ההשפעה, שאנחנו מעבירים להם דרכנו ואז גם הם לאט לאט מהחיבור הפאסיבי אלינו, כמו אח"פ שמתחבר לגלגלתא עיניים, הם מקבלים כל מה שאפשר, כי הם לא מסוגלים ליותר, זו עביות הכלים שכך קובעת.
האמת שהאורות הגדולים מתגלים בכלים הגבוהים, אבל על חשבון, על תנאי או בזכות, של הכלים התחתונים העבים.
תלמיד: אנחנו יודעים שההתקדמות היא דרך דוגמה וכל החינוך הוא כשהקטן מתפתח מדוגמה שהוא רואה. ופה אתה מדבר רק על השכלה, על הסברה, איך להעביר להם, אבל איפה הדוגמה האישית שהם סופגים ועושים כמונו?
אתה אף פעם לא מעביר לתחתון מה שאתה עושה, אלא "חנוך לנער על פי דרכו", מה שהוא צריך, עד כמה הוא צריך להיות מתוקן, עד כמה אתה יכול לייעץ לו להתקדם, להתנהג, זה מה שאתה מעביר לו, ולא מה שאתה. אתה לא רוצה לעשות ממנו קופי שלך, זה לא אונס, אלא הכול לפי טובת התחתון.
נגיע לזה, ונקווה שעד אז תוכל להרגיש את התחתון, ולהרגיש מה לטובת התחתון. וכך זה יתקיים. זה נקרא חנך הנער על פי דרכו.
שאלה: איך אנחנו יכולים להשיג עוד פריצה בלימודים, שתהיה עוצמתית כמו תחילת העבודות בעשירייה?
יש לכם הכול חוץ מלהיטיב למערכת, בזה שאתם מתחברים ביניכם ולבורא. לתאר לעצמנו שלא יהיו הבדלים בין איך שאנחנו מחוברים, ובין שאנחנו מחוברים לבורא, זה אותו הדבר, שהכול יהיה כגוף אחד.
שאלה: אנחנו מנסים לבנות מסגרת בעשירייה, האם זה יהיה ביטוי של תאכל לחם?
לא, אנחנו לא צריכים את זה. אנחנו לא צריכים סיגופים, אנחנו צריכים רק המאור המחזיר למוטב.
שאלה: כתוב בקטע 5, "שבימים הראשונים היה צורך להקדים להשגת ה' כל שבע החכמות החיצוניות". האם זה אומר שמי שמגיע לחכמת הקבלה היה מדען, או בקיא בחכמות העולם?
הם היו במצב שלהם, ואנחנו לא צריכים לזה להיכנס, הם בהם ואנחנו בנו, זה תיקון אחר של הכלים. אנחנו צריכים להבין, שכל דור ודורשיו. זאת אומרת, שאם אני שייך לאיזה שכבה מתוך נשמת האדם הראשון, אז באותה שכבה, באותו קשר, אני צריך לתקן את עצמי וכמה שפחות להיכנס לדברים האחרים. אני לא יכול להבין אנשים שחיו לפי אלף שנה, מקובלים שחיו לפני אלפיים, שלושת אלפיים, חמשת אלפיים שנה.
את גילוי הכלים האחרים אנחנו לא יכולים להבין אפילו בעולם הזה. אני לא יכול להבין איך השכנים שלי מסתכלים על המציאות, את הילדים שלי אני לא יכול להבין, אז איך אני יכול להבין מקובלים שחיו לפני אלפי שנים? זאת אומרת, שאין להם הסתכלות היסטורית, לא התפתחות אנושית, אלא הם היו מהכלים של נשמת האדם הראשון הכללי. הכלים האלה מנשמת אדם הראשון, הם היו אחרים, שכבה אחרת, ולכן אני לא מעז להבין אותם ועל זה כתוב, "כל דור ודורשיו".
שאלה: כתוב בקטע 4 "ובזמן שלומדים צריכים לצייר לעצמו, באיזה שיעור היו חז"ל, התנאים והאמוראים וכו', מרגישים את גדלותו של הקב"ה." זו הפעם הראשונה שאני שומע שעלינו לתאר את גדולתו של הבורא באותו שיעור שחז"ל הרגישו אותו.
כן, זה אנחנו כן יכולים, להשתוקק לזה יכולים, אנחנו רוצים להגיע למצב כזה. הם גילו את האור העליון בכלים המתוקנים שלהם, אני רוצה להגיע לגילוי האור העליון בכלים שלי. אז אני רוצה בשביל זה להבין, להרגיש, כל מה שקורה, כל מה שאני מסוגל. אבל להתלבש בכלים שלהם, אני לא יכול.
תלמיד: אז איך בדיוק עושים את זה?
מה שניתן לנו לעשות, לעשות. אחרת אתה תיכנס עכשיו למה שהם כתבו ותתחיל לפנטז, לדמיין לעצמך שכאילו שאתה מבין מה ששם כתוב, אלא מה שאתה מבין אתה מבין, מה שהם כתבו הם כתבו, אתה לא יכול להתלבש בהם.
קריין: קטע מספר 7.
"לימוד חכמת האמת, הוא לימוד הקבלה, הוא ראש לכל התיקונים, כמו שאמר הרב הקדוש רבי שמעון בן יוחאי ז"ל, בפה מלא: בזכות לימוד הקבלה ייצאו ישראל מן הגלות."
(הרמח"ל. "דרך עץ חיים")
כן. זאת אומרת רק לשבח של הלימוד הזה. שרק על ידי לימוד חכמת הקבלה, האדם מתעורר, מתעלה מעל העולם הזה לעולם הרוחני, לגילוי הבורא.
קריין: קטע מספר 8.
"ידוע ומפורסם הוא גודל החיוב המוטל על האדם ללמוד חכמת האמת שהיא חכמת הקבלה וסתרי התורה, כמבואר בספרים קדמונים."
(רבי ברוך בן אברהם מקוסוב. "עמוד העבודה")
קריין: קטע מספר 9.
שפת המקובלים
"מצאו להם חכמי הקבלה, אוצר של מילים, ערוך ומפורש לעיניהם, די ומספיק, לבחינת שפה מדוברת ביניהם, המצוינת להפליא. שיוכלו לשאת ולתת זה עם זה, בשורשים הרוחניים שבעולמות העליונים. דהיינו, על ידי שמזכירים לחבריהם, רק את הענף התחתון, המוחשי, שבעולם הזה, המוגדר היטב לחושים הגשמיים." זאת אומרת, מדברים במילים מהעולם הזה וכאילו על אנשים, צמחים, קרקע, שמיים, כל מיני כוחות שאנחנו רואים אותם בעולם הזה, שאנחנו מכירים אותם מהעולם הזה. "והשומעים, מבינים מדעתם, את השורש העליון, אשר ענף הגשמי הזה, מראה עליו. מפני שהוא מיוחס אליו, להיותו נחתם ממנו.
באופן, אשר כל פרטי הוויות הבריאה, המוחשית, וכל מקריהם, נעשו להם, כמו מילות ושמות מוגדרים ומוחלטים, על השורשים הגבוהים, העליונים הרוחניים. ואע"פ שבמקומם הרוחני, אי אפשר להתבטא בשום מילה והגה, להיותם למעלה מכל דמיון, מכל מקום, קנו להם זכות ביטוי שפתיים, על ידי ענפיהם, המסודרים לחושינו כאן, בעולמנו המוחשי."
(בעל הסולם. "מהותה של חכמת הקבלה")
זאת אומרת, שפת הענפים זו באמת שפה מאוד מיוחדת. אנחנו מדברים, שומעים, קוראים, לומדים בכינויים של העולם הזה, אבל אנחנו לא מתכוונים לאותם החפצים או כוחות שאנחנו מגלים אותם כאן בעולם הזה, בחושים שלנו האגואיסטים, אלא אנחנו מתכוונים לשורשים של התופעות הרוחניות ששם הם נמצאים בכוחות על מנת להשפיע, כוחות ההשפעה. זאת אומרת, העולם הזה אלה כוחות הקבלה. העולם הרוחני זה כוחות ההשפעה. אבל יש קשר בין העולם הרוחני לבין העולם הגשמי ואנחנו יכולים לדבר על הדברים בעולם הזה ולהתכוון לשורשים שלהם בעולם העליון. ולכן השפה הזאת נקראת "שפת הענפים". כשאנחנו מדברים על הענפים בעולם הזה, מתכוונים לשורשים בעולם העליון.
ולכן כל דבר ודבר שאנחנו יכולים לדבר אפשר לפרש שאנחנו מדברים במסגרת העולם הזה ברמה הגשמית, או שאנחנו מדברים באותן המילים אבל ברמה הרוחנית. ורק אלו שמבינים על מה מדובר, הם מבינים שמדובר על רוחניות ולא על גשמיות. ולאדם הרגיל ששומע מבחוץ, נגיד מה שמדברים מקובלים, הוא לא יכול להבין שמדובר על הרוחניות כי כל השמות הם שמות מוכרים לכל אחד ואחד מהעולם הזה, של דומם, צומח, חי, בני אדם – מדבר. ורק אם אנחנו מתכוונים לשורשים שלהם אז אנחנו מכוונים את עצמנו לרוחניות.
שאלה: אם המילים של העולם הזה מתארות את הקשרים שיש בעולם הרוחני אז מה כבר משיגים שהוא שונה, איפה השוני?
השוני הוא לא בין העולמות. אני לא מתכוון בין העולמות. בין העולמות יש קשר כענף ושורש. אני רוצה רק מתוך זה שאני משתמש במילים של העולם הזה, כי ברוחניות אין מילים, להשיג את השורשים של הדברים האלה, חפצים, כוחות, פעולות. אז אני רוצה כך להעלות את עצמי לדרגת העולם העליון ושם להיות בזה. אבל השמות הם אותם השמות. אם אני אכתוב לך איזה סיפור, אתה יכול לקרוא אותו ולחשוב שזה קורה במישור העולם הזה, ומי שמבין יפרש אותו שזה קורה בעולם הרוחני.
תלמיד: אני מרגיש שאנחנו עושים את זה לפעמים, כשאנחנו לומדים סיפור יציאות מצרים למשל.
כן, ודאי.
תלמיד: אבל זה רק בהבנה שהתרגום הוא שונה, שהפירוש הוא שונה.
את הפירוש שאתה נותן.
תלמיד: אני מבין שיציאת מצרים זה לא סיפור היסטורי אלא זה משהו שעובר על האדם בחיבור בעשירייה. איפה השימוש בביטויים האלה מקרב להשגה?
כי אתה רוצה להיות בכוחות ובכלים הרוחניים ולא להישאר ברמה הגשמית.
תלמיד: וזה מושך את המאור המחזיר למוטב, שמכוונים להבין את זה?
כן, מזה שמשתוקקים לשורשים, מהענפים הגשמיים רוצים לעלות לשורש הרוחני, בזה אתה מושך את המאור המחזיר למוטב.
קריין: קטע 9.
"מצאו להם חכמי הקבלה, אוצר של מילים, ערוך ומפורש לעיניהם, די ומספיק, לבחינת שפה מדוברת ביניהם, המצוינת להפליא. שיוכלו לשאת ולתת זה עם זה, בשורשים הרוחניים שבעולמות העליונים. דהיינו, על ידי שמזכירים לחבריהם, רק את הענף התחתון, המוחשי, שבעולם הזה, המוגדר היטב לחושים הגשמיים. והשומעים, מבינים מדעתם, את השורש העליון, אשר ענף הגשמי הזה, מראה עליו. מפני שהוא מיוחס אליו, להיותו נחתם ממנו.
באופן, אשר כל פרטי הוויות הבריאה, המוחשית, וכל מקריהם, נעשו להם, כמו מילות ושמות מוגדרים ומוחלטים, על השורשים הגבוהים, העליונים הרוחניים. ואע"פ שבמקומם הרוחני, אי אפשר להתבטא בשום מילה והגה, להיותם למעלה מכל דמיון, מכל מקום, קנו להם זכות ביטוי שפתיים, על ידי ענפיהם, המסודרים לחושינו כאן, בעולמנו המוחשי."
(בעל הסולם. "מהותה של חכמת הקבלה")
נראה לי שזה מאוד פשוט. יש שפה, בעולם הזה יש לכל דבר שם, תופעה, כוחות, מקרים, כל מה שרק יכול להיות, אנחנו נותנים לזה שמות. אם אנחנו יודעים בדיוק למה השמות האלה שייכים, לאיזה שורשים רוחניים, אז אני משתמש באותה שפה ואני מסביר לך באותה שפה מה קורה בעולם הרוחני. לא רק בעולם אחד אפילו, גם בעשיה, יצירה, בריאה, אצילות, אני יכול לספר לך על כל עולם ועולם, והסיפור שלי יהיה במילים של העולם הזה.
שאלה: אם מילה בעולם הזה מתארת את כל השורשים העליונים, אז מה זה שאין שם מילים?
היא לא מתארת מה יש שם, היא אומרת לי על איזו תכונה או פעולה בעולם הרוחני היא מרמזת, היא מכוונת, ואם אני יודע, אם אני נמצא בעולם הרוחני אז בשבילי מספיקה המילה מהעולם הזה, ואז אני מיד מרגיש את השורש הרוחני שלה.
תלמיד: כלומר אם אני מסתכל על המילים שמספרים לנו עליהן בפילטר של העולם הרוחני, אז אני מבין על מה המילים מדברות באמת?
בטח, לכן זה נקרא "שפה". גם השפה בעולם הזה, מאיפה לקחנו את המילים האלו בכל מיני שפות? בעברית אנחנו נלמד שזה נובע מהכוחות שמייצבים את התכונה או החפץ וכן הלאה, אבל ביתר השפות, אנחנו נלמד איך זה.
אבל ככה זה, אנחנו קוראים בשמות של העולם הזה, אנחנו נמצאים ברוחניות ואנחנו מבינים על איזה כוח רוחני השם של איזה חפץ בעולם הזה מרמז, ואז אנחנו נמצאים בשפה השלמה. אחרת לא היתה לנו שפה, אתה מרגיש כך, ואני מרגיש כך, והוא מרגיש כך, מה יש לנו מזה שאנחנו מרגישים? אם אנחנו מדברים על ההרגשה, יכולים בדיוק לייצב אותה נכון, לתת לה משקל וצבע ואופן וכן הלאה, אז יש לנו כבר שפה.
לכן בעולם שלנו יש לנו בעיה, בפסיכולוגיה, בדברים כאלה ששייכים לרגשות, קשה לאנשים להבין זה את זה. אבל חוץ מרגשות, אם זה חפצים, כוחות, אין שום בעיה, לכן מקובלים דווקא משתמשים בזה. ובלי העולם הזה לא היה לנו קשר, כי העולם הזה יוצא כתוצאה מכל העולמות הרוחניים ואז יוצא שאומנם הוא נמוך אבל הוא מושג לכולם, אז אנחנו על ידי העולם הזה יכולים להיות מקושרים עם כל הנבראים שבכל העולמות. עוד נדבר על זה, זה דבר מאוד ארוך.
שאלה: אם הבורא הוא השורש היחיד לכל המציאות, מה זה אומר שלכל ענף יש שורש משלו?
הבורא הוא שורש לכל המציאות אבל ממנו יוצאים כוחות ומתפצלים לכל הנבראים ולכל הרמות ולכל העולמות, והוא שורש אחד הכולל לכולם.
שאלה: האם בכל עולם קיים שורש וענף, ואם כן כיצד זה מתקשר להשגה של הנברא?
בכל רמה שאנחנו נמצאים יש לרמה הזאת רמה יותר גבוהה ורמה יותר נמוכה, ולכן אנחנו נמצאים תמיד כמקשרים בין רמה יותר עליונה לרמה יותר תחתונה, ולהיות בקשר עם הרמות האלה זה נקרא "להשתמש בשפת הענפים והשורשים".
שאלה: האם החיוב ללמוד את חכמת הקבלה חל על נשים כמו על גברים?
אנחנו נלמד את זה לחוד. על מה שלא כתוב אל תשאל, זה לא צריך להדאיג אותך, אתה גבר ותלמד כמו שצריך.
שאלה: אפשר להגיד שבעבודה שאנחנו עושים בעשירייה לפי כתבי רב"ש, אנחנו משתמשים בשפת הענפים?
לא, אתה לא משתמש בשפת הענפים מפני שאתה לא נמצא בשני העולמות. כדי להשתמש בשפת הענפים אתה צריך להיות בשני העולמות, העולם הגשמי והעולם הרוחני, ואז אתה מדבר על העולם הרוחני בשפה של העולם הגשמי.
תלמיד: אז כל הפעולות שאנחנו עושים כמו למשל מתנות לחברים, העלאת מצב רוח, אין לזה שורש רוחני?
אלה פעולות ולא שפה. שפה זה נקרא שאני מסביר לך על כל מיני תופעות ברמה אחת אבל משתמש בשפה בהסבר במילים מרמה אחרת. בעולם שלנו אין דבר כזה אבל אתה יכול לראות מתרגמים משפה לשפה, אבל לא מרמה לרמה.
שאלה: מה זה העולם הרוחני, איפה זה נמצא? מה זו תופעה רוחנית?
העולם הרוחני זה עולם הכוחות שכולם מצטברים לכוח אחד שנקרא בורא, כוח עליון, והכוחות האלה פעילים על הרצונות שהם כולם תוצאה מרצון אחד שנקרא "אדם", ואז הפעלת הכוחות על ידי הרצונות זו בעצם כל המציאות. המציאות הזאת כדי להגיע לתיקונה היא מתקיימת, נפעלת בארבע רמות שנקראות "העולמות", אצילות, בריאה, יצירה, עשיה, ואנחנו בעולם הזה, שזו הדרגה האחרונה שהיא בעצם פחות מעשיה כולה, אנחנו משתמשים במילים של העולם הזה כדי להסביר את כל התופעות שנמצאות בעולמות למעלה מהעולם הגשמי שלנו.
ולכן אנחנו יכולים לדבר על כל עולם ועולם בשפה ארצית, גשמית, אבל אנחנו צריכים לציין באיזה עולם, באיזו רמה אנחנו מתכוונים. זאת אומרת, יכול להיות שהסיפור שלי, שאני מסביר במילים של העולם הזה, הוא בעצם בא כדי להסביר תופעות בעולם העשייה, יצירה, בריאה וכן הלאה, אני צריך גם לציין לאיזו רמה אני מתכוון. וכך אנחנו מתקדמים.
שאלה: רב"ש כותב שלא ניתן לתאר את השפה בשמות הגבוהים העליונים הרוחניים, וכשאנחנו לומדים תע"ס כהכנה לזה, אנחנו כן משתמשים בשפת הספירות וכביכול בשמות העליונים הרוחניים לפי איך שהבנתי.
שפת הספירות היא לא שפת הענפים. אבל חוץ מהשמות של הספירות, דרגות עביות, כל מיני דברים כאלה, חוץ מזה משתמשים במילים ומונחים מהעולם הזה. אנחנו נגיע ללימוד תע"ס עוד מעט ואז תראה איך זה מתחלק ומתחבר.
תלמיד: אז אפשר לתאר את השורשים בשמות מוחלטים או שאי אפשר?
איך אתה יכול לתאר אותם אם אתה לא נמצא בדרגה הרוחנית? מה זה נקרא לתאר? תסביר לי.
תלמיד: זאת השאלה, אז כשאנחנו קוראים בתע"ס "זעיר אנפין, מלכות, אריך אנפין", מה בעצם אנחנו קוראים?
אנחנו נשתדל אבל בצורה הגיונית, רציונאלית לתאר לעצמנו על מה מדובר, על איזה תכונות, ואז בזמן הלימוד תרצה להשיג את התכונות האלו, כמו שבעל הסולם כותב בהקדמה לתע"ס, אות קנ"ה.
שאלה: תמיד פונים אל הבורא או כשמדברים על הבורא אנחנו מדברים כמו על איזו דמות עם אינטליגנציה, עם רצון, שהוא מחליט, וזה בהכרח מעורר בי רשמים ילדותיים כמו עבודת אלילים. אם כך, כל פעם כשאני שומע על הבורא, אני צריך להבהיר בראש שאנחנו מדברים על מערכת נצחית, או לא צריך להקדיש לזה כל כך תשומת לב?
רצוי שאנחנו נתאר את הבורא ככוח שמחזיק בתוכו את כל היתר. כל מה שאתה יכול לתאר, חוץ מהכוח הזה, נמצא בתוכו. והבורא זה כוח אחד שתכונתו היא רק להשפיע, זה הכול, וכולל בתוכו את הכול.
שאלה: איך אנחנו יכולים להרגיש בעולם שלנו את הפנימיות של הענפים, איך אנחנו יכולים להקדיש תשומת לב לעניין הזה?
אנחנו נלמד תע"ס ונשתדל.
קריין: קטע מספר 10.
"אין הקבלה משתמשת בשמות ובכינויים, זולת מבחינת הריאליות והממשיות שבהם. וזה כלל ברזל אצל כל חכמי הקבלה: כל מה שלא נשיג, לא נגדירהו בשם ומילה.
וכאן צריך שתדע, שמילת "השגה" פירושה המדרגה הסופית שבהבנה. והוא נלקח מלשון: כי תשיג ידך. דהיינו, טרם שהדבר מתבהר לעיניים בהחלט הגמור, כמו שהיה תפוס בידיים, אין המקובלים מכנים אותו בשם "השגה", אלא בכינויים אחרים, כמו "הבנה", "השכלה" וכדומה."
(בעל הסולם. "מהותה של חכמת הקבלה")
ההשגה הרוחנית היא צריכה לבוא בחושים, בהרגשה פנימית, הפנימית ביותר, זה נקרא השגה. כל מה שפחות מזה, פחות מהשגה, זה לא מתרחש בחושים שלנו אלא בשכל. לכן הוא אומר שזה "הבנה", "השכלה", זה כבר שכלי.
לכן ישנם חכמים, יכול להיות, המבינים, גם יכול להיות, זאת אומרת אלה שעובדים עם השכל, וישנם מקובלים, מי שמשיג ברגש. לכן כתוב "לא החכם לומד". אלא חכמת הקבלה לומדים מזה שמגיעים לתכונות פנימיות, בכוחות הפנימיים, בנתינה, בהשפעה, מגיעים לתכונות כאלו שבהן מתרחשות פעולות רוחניות. ואז מתוך פעולות רוחניות אנחנו משיגים, זאת אומרת השגה, משיגים את המהות של הבורא שכך הוא מתבהר בנו. לכן ישנה השגה וישנה הבנה, אלו שתי רמות. הבנה יכולה להיות בכל מיני חכמות, בכל מיני חכמים, והשגה זה מה שאנחנו משיגים בחושים המתוקנים.
שאלה: אפשר להגיד שמקובל לא יכול להיות בהשגה אלא אם הוא בגמר תיקון?
למה? לא. יש השגות חלקיות, עולם עשייה, יצירה, בריאה, אצילות, אלה כל 125 מדרגות של השגה.
תלמיד: ברגע שעולים מעולם עשיה לעולם יצירה, לא משתנים המושגים?
לא, אתה רק מגיע למושגים יותר גבוהים, אבל הם אותם המושגים.
קריין: קטע 11.
"אותם שעוד לא נפקחו עיניהם במראות השמיים, ועדיין אין להם אותה הבקיאות של יחסי ענפי העולם הזה אל שורשיהם בעולמות העליונים, המה נמצאים כאן כעיוורים מגששים בקיר, כי לא יבינו אף מילה אחת כמשמעה האמיתי. שהרי כל מילה היא שם של איזה ענף ביחס שורשו, זולת, אם שיקבלו הפירוש מפי חכם מובהק, הממציא את עצמו להסביר העניין בשפה המדוברת, שהוא בהכרח כמו מעתיק מלשון אל לשון, דהיינו משפת הענפים לשפה המדוברת. כי אז יוכל להסביר את המושג הרוחני, איך שהוא."
(בעל הסולם. "תלמוד עשר הספירות". "הסתכלות פנימית", חלק א')
אנחנו צריכים כאן מורה דרך, שלאט לאט יוכל להסביר לנו, כנגד מה שיש לנו בעולם הגשמי כלפי העולם הרוחני, קשר בין ענף ושורש. הוא כותב, "אם שיקבלו הפירוש מפי חכם מובהק, הממציא את עצמו להסביר העניין בשפה המדוברת, שהוא בהכרח כמו מעתיק מלשון אל לשון".
שאלה: האם לענף יש משמעות בפני עצמו או שהוא רק מראה דרך לשורש?
לענף אין משמעות חוץ מזה שהוא מצביע על השורש.
תלמיד: כדי לקבל השכלה מהענף על השורש מה האדם צריך לעשות?
הוא צריך לעלות מענף לשורש. אין לו מענף לקבל השכלה לבד, אין בענף כלום. אתה יכול לראות בענף כל מיני תופעות, אבל אתה לא יודע למה הן, בשביל מה הן ולמה, אתה צריך כל הזמן להשתדל לעלות לשורש.
שאלה: האם העשירייה היא בעצם המעבר מענף לשורש, ואם כן איך המנגנון הזה פועל, איך זה מעביר אותך מענף לשורש?
כל הזמן אנחנו כך צריכים לראות את עצמנו, מעלים את עצמנו מענף לשורש, להשתוקק לשורשים.
תלמיד: המעבר הזה, הוא מתבצע רק דרך העשירייה?
כן. כי מה שיש לך 10 במדרגה תחתונה זה הופך להיות ל-1 במדרגה עליונה. אתה מגיע למדרגה יותר עליונה, מה שהיה נראה לך כ-1 שוב מתפצל ל-10 ושוב אתה צריך לחבר אותם ל-1. וכך כל פעם. כך אנחנו משיגים את הרזולוציה, הדיוק בכל מושג ומושג רוחני ממדרגה למדרגה, שדווקא בחיבור 10 ל-1, אתה משיג מהות של 1 בדרגה יותר עליונה.
שאלה: האם זה פגם שלי, שאני רואה שיש חברים שנמצאים הרבה זמן בדרך אבל הם עוד לא מתקדמים?
אני לא מבין אותם, אני גם לא מבין את הגורל שלהם, והגורל שלי. יש כאלו שנראה לי שהם תקועים, אבל אני לא יודע מה קורה באמת בנשמה שלהם, ועד כמה האדם הזה צריך להתעכב. יש אנשים שמגיעים מהר מאוד לאיזה גילוי, אבל זה גילוי די חיצון, פרטי. מה שאינו כן, אנשים שיש בהם נשמות מיוחדות, גבוהות, אז יש להם לימוד ארוך, גדול, וטיפה, טיפה עד שהיא מתאספות לחשבון גדול עם הטיפות האחרות, פרוטה לפרוטה, אז יש להם עבודה גדולה, אבל אחר כך הם מקבלים דברים גדולים.
נשמות כבדות, שקשות לתיקון, הן נשמות גדולות וגבוהות. זה כמו שאנחנו לומדים בעולם הזה אפילו בתהליך ההיסטורי, ככול שאנחנו מתקדמים יותר, יש לנו יותר מדע, יותר חכמה, יותר כלים, יותר שפה לזה, וכן הלאה.
קריין: קטע מספר 12.
"כל אלו שהשיגו את אור ה' על ידי עבודתם, ורצו שכל אלה הבאים אחריהם גם הם יהנו, ממה שהם כבר גילו, לכן נתנו שמות על כל השגה והשגה, כדי שהם יוכלו להבין את כוונותיהם והשגותיהם מה שהשיגו, ועל ידי זה יהיה שפה משותפת אחד עם השני."
(הרב"ש. אגרת י"ט)
שאלה: לא ברור לְמה נכתבו כל כך הרבה ספרים אם אנחנו גם ככה לא מבינים אותם. לא מספיק שיהיה ספר אחד, וכשנבין אותו, נבין הכול גם ככה?
אף ספר לא נכתב סתם אם הוא מגיע מבעלי השגה. נכתבו הרבה ספרים, ובאמת כל ספר וספר בדרך כלל פעל לאותו הדור שכתבו אותו. חוץ מספר הזוהר, ספרי האר"י, ספרי בעל הסולם ורב"ש, חוץ מהם כל יתר הספרים התאימו יותר לדור שבו הם יצאו. אבל הספרים האלו, ספר הזוהר, כתבי האר"י, כתבי בעל הסולם, ורב"ש ממש נמצאים למעלה מהזמן. למעלה מהזמן.
שאלה: לא ברור מה החידושים, כלומר כשקוראים את הספרים רואים את ההבדל אבל מה החידושים בהשגות שיש הבדל ביניהם?
איך אתה יכול לשאול כך? מה אתה יכול להבין, מה אתה יכול להגיד אפילו בהבחנות רוחניות מה ההבדל בין הבעל שם טוב, האר"י, רבי שמעון ורב"ש? איך אתה יכול להבחין ביניהם?
אתה יכול להגיד יותר גדול, יותר קטן, מי אתה שאתה מבין? אתה יכול להגיד סגנון אחר, גם מה הסגנונות? אנחנו עדיין לא מבינים כלום, איך אפשר לשאול על זה?
תלמיד: לא זה מה ששאלתי, הוא כותב שכל אלה שכתבו, רצו שגם אחרים יהנו, אז הם נתנו שמות על כל השגה והשגה. אבל הם, כולם, השיגו את אותם הדברים, אז איזה שמות אחרים הם נתנו?
הסגנון, הסגנון בכל זאת שונה, כמו בעולם שלנו, יש לך המון מילים להביע דברים. ברוחניות זה פחות, ברוחניות השפה יותר מוגבלת, אבל בכל זאת בציורים שלהם, כמו שכתבו נגיד בספרי חסידים, שם יש לך מלא, כל מיני סיפורים מהעולם, סיפורי של רבי נחמן וכן הלאה. יש הרבה שהיו מיוחדים בזה שהם סיפרו כאילו אגדות, אבל שיש בהן הרבה מאוד השגות ושכל פנימי.
אנחנו עוד נלמד, אני שמח שחרשנו הכול ככה בפנים, וכך התקדמנו. נעשה כן, ונגיע להמשך מחר.
בינתיים נסיים את השיעור, ואתם יכולים לקרוא ולהשתמש בכל הפסוקים האלה, לקרוא אותם אפילו קדימה אחורה, לא חשוב, העיקר שנברר אותם יותר ויותר לעומק, כי זה מאוד חשוב לגישה הנכונה לחכמת הקבלה. אחרת הבעיה היא שמי שלא מבין נכון איך המקובלים כותבים, זה כאילו הוא קורא ספר יפה, נכון, אמיתי, אבל מבין אותם לא נכון. לכן אנחנו צריכים לכוון את עצמנו, לכייל את עצמנו לאותו הגל, לאותו הסגנון שאליו המקובל מתכוון.
שאלה: אז היום כשנקרא את הקטעים אחורה וקדימה, מה אנחנו צריכים לעשות בעשיריות, איך לכייל את עצמנו באמת לקראת שיעור הבוקר של מחר, מה בדיוק לעשות כשנקרא?
להתפעל עד כמה המקובלים נתנו לנו את הגישה, עד כמה הם דאגו שאנחנו נבין נכון ונקבל מפתח לעולם העליון, לגילוי הבורא, כדי לעשות לו נחת רוח. מה בדיוק השפה, וכמה שאפשר לתאר מה זו שפת הענפים, כי אפילו שאנחנו נמצאים בעולם הזה, אנחנו יכולים לתאר לעצמנו את השפה העליונה, וכך להתרשם. בקיצור להתרשם יותר ויותר מכל הדברים האלה, ומחר נמשיך כבר בסגולת הלימוד.
(סוף השיעור)
-
"כי ידע אלהים כי ביום אכלכם ממנו ונפקחו עיניכם והייתם כאלהים ידעי טוב ורע" (בראשית, ג', ה')↩
-
"מתוך שחכמת הקבלה כולה, מדברת בסוד התגלות ה', מובן מאליו, שאין לך חכמה חשובה ומוצלחת לסגולתה, כמותה. ואל זה כוונו בעלי הקבלה, לסדרה שתהיה ראויה להתעסק בה. וכן ישבו ועסקו בה, עד זמן הגניזה (ומסיבה ידועה הוסכם לגנזה), מכל מקום היה זה רק לזמן ידוע ולא חס ושלום לתמיד, כמו שכתוב בזוהר: "עתידה חכמתא דא לאתגליא בסוף יומיא, ואפילו לטליא דבי רב (עתידה חכמה זו להתגלות בסוף הימים, ואפילו לתינוקות של בית רבן)".:
(בעל הסולם. "תורת הקבלה ומהותה")↩