שיעור בוקר 17.02.23 – הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

ספר "זוהר לעם", כרך א', עמ' 380, "הקדמת ספר הזוהר", מאמר "המצווה השתים עשרה", סעיף 245

המצווה השתים עשרה

[פקודא תריסר]

.245" המצווה השתים עשרה, להביא ביכורי האילן. כמ"ש, ואת כל העץ, אשר בו פרי עץ זורע זרע. כל מה שראוי לי, אסור לכם לאכול. התיר להם, ונתן להם כל המעשר שלו וביכורי האילן. כמ"ש, נתתי לכם. לכם, ולא לדורות שאחריכם.

סובב על הפסוק, שסיים בו את המצווה האחת עשרה, שכתוב, וכל מעשר הארץ מזרע הארץ מפרי העץ, לה' הוא. ואומר, כי כאן כתוב, ואת כל העץ, אשר בו פרי עץ זורע זרע. כמו ששם ביכורים, אף כאן ביכורים. ואומר, כל מה שראוי לי, אסור לכם לאכול. כלומר, שלאו דווקא מעשר, אלא גם לרבות ביכורים, מפסוק, מפרי העץ לה' הוא. כי לה' הוא, משמע, כל מה שראוי לי, גם ביכורי העץ.

ומכאן, שגם הכתוב, ואת כל העץ אשר בו פרי עץ זורע זרע, עוסק ג"כ בביכורים. ע"כ נאמר שהתיר להם, ונתן להם כל המעשר שלו וביכורי אילנות. כי הכתובים עוסקים רק במעשר ובביכורים.

ואל תתמה במה שהכתוב, מפרי העץ לה' הוא, נאמר במצווה האחת עשרה, ולא במצווה שכאן. כי באמת כך ערבב אותם הזוהר יחד, תכף בתחילת המצווה האחת עשרה. שאומר שם, כאן יש ב' מצוות. אלא שהמדפיס חילק אותם לשניים. ונמצא, שחתך אותם באמצע, והניח הפסוק של ביכורים במצווה האחת עשרה.

ועוד דייק, שהכתוב מדבר במעשר ובביכורים, משום שכתוב, נתתי לכם, שמשמע, ולא לדורות שאחריכם, אלא רק לכם נתתי לאכול, ולא לדורות שלאחריכם. וא"כ אי אפשר לומר, שהכתוב מדבר בתבואת הארץ סתם, המותרת גם לנו לאכול. אלא שמדבר רק במה שאסור לנו לאכול מתבואת הארץ, שהוא בהכרח המעשר והביכורים."

שאלה: בחברה שבה כולם מקיימים את התנאי שכל אחד נותן לפי יכולתו ומקבל כפי צרכו, האם גם שם יהיה צורך בתשלום מעשר של כל אחד?

שם כבר לא צריכים בכלל להתחלק לפי המעשר, כי כל אחד מקבל כפי שהוא צריך וכל אחד נותן כפי שהוא צריך ויכול לתת.

המצווה השתים עשרה

[פקודא תריסר]

.245" המצווה השתים עשרה, להביא ביכורי האילן. כמ"ש, ואת כל העץ, אשר בו פרי עץ זורע זרע. כל מה שראוי לי, אסור לכם לאכול. התיר להם, ונתן להם כל המעשר שלו וביכורי האילן. כמ"ש, נתתי לכם. לכם, ולא לדורות שאחריכם.

סובב על הפסוק, שסיים בו את המצווה האחת עשרה, שכתוב, וכל מעשר הארץ מזרע הארץ מפרי העץ, לה' הוא. ואומר, כי כאן כתוב, ואת כל העץ, אשר בו פרי עץ זורע זרע. כמו ששם ביכורים, אף כאן ביכורים. ואומר, כל מה שראוי לי, אסור לכם לאכול. כלומר, שלאו דווקא מעשר, אלא גם לרבות ביכורים, מפסוק, מפרי העץ לה' הוא. כי לה' הוא, משמע, כל מה שראוי לי, גם ביכורי העץ.

ומכאן, שגם הכתוב, ואת כל העץ אשר בו פרי עץ זורע זרע, עוסק ג"כ בביכורים. ע"כ נאמר שהתיר להם, ונתן להם כל המעשר שלו וביכורי אילנות. כי הכתובים עוסקים רק במעשר ובביכורים.

ואל תתמה במה שהכתוב, מפרי העץ לה' הוא, נאמר במצווה האחת עשרה, ולא במצווה שכאן. כי באמת כך ערבב אותם הזוהר יחד, תכף בתחילת המצווה האחת עשרה. שאומר שם, כאן יש ב' מצוות. אלא שהמדפיס חילק אותם לשניים. ונמצא, שחתך אותם באמצע, והניח הפסוק של ביכורים במצווה האחת עשרה.

ועוד דייק, שהכתוב מדבר במעשר ובביכורים, משום שכתוב, נתתי לכם, שמשמע, ולא לדורות שאחריכם, אלא רק לכם נתתי לאכול, ולא לדורות שלאחריכם. וא"כ אי אפשר לומר, שהכתוב מדבר בתבואת הארץ סתם, המותרת גם לנו לאכול. אלא שמדבר רק במה שאסור לנו לאכול מתבואת הארץ, שהוא בהכרח המעשר והביכורים."

הרבה פרטים לא מובנים לנו, יש כאן עוד הרבה שאנחנו צריכים ללמוד ולהוסיף. זה חלק גדול מהתורה ומהתלמוד ששם מסבירים מה זה בדיוק מעשר וביכורים ואיך לחלק את התבואות והמעשרות, וזה לא פשוט.

אל תחשבו שזה שייך לחקלאות, למי שעובד בשדה, אלא זה שייך לכל אדם שכל החיים שלו בעולם הזה הם כמו עבודה בשדה. איך הוא מתייחס לכל מה שקורה סביבו כשהוא יוצא לשדה, איך הוא לוקח, אוסף, מוסר, קונה, מוכר, איך הוא יכול להישאר אחרי כל הפעולות והחשבונות שלו בצורה נקייה, לא בגניבה ולא בעבירה ולא בשום דבר, אלא הוא יודע להתייחס לכל הדברים האלה בצורה אמיתית באמת. זה מאוד מאוד לא פשוט, לכן סביב זה מסתובבים הרבה דברים.

שאלה: איך אנחנו עובדים עם המצוות האלה ומקבלים מהן תובנה?

ביחד. תמשיכי את החיים, תלמדי את מה שאנחנו לומדים ותביני יותר ויותר איך להסתכל על החיים, איך להתייחס, וניכנס עוד ועוד ללימוד.

שאלה: כתוב בטקסט שכל מה שטוב עבורי אסור לך למאכל. למה הוא משתמש דווקא בסגנון כזה של הצגת הדברים?

כי כאן אנחנו כביכול יכולים לחשוב שהחלוקה למעשר חייב או למעשר לא חייב היא האם היא לטובתי או לטובתי מה שהרווחתי בתבואה. אז זה לא כך, זה שייך לכל העבודות ולכל התבואות שאנחנו מקבלים.

תלמיד: כתוב ש"כל מה שראוי לי, אסור לכם לאכול". למה הוא מציין את הדברים כך, למה הוא משתמש בסגנון הזה?

כי אם זה ראוי לבורא, אז האדם חייב לעשות על זה צמצום ולא להשתמש בזה.

שאלה: האם המושג של "ביכורים" ולבקש עבור החבר את מה שאתה אוהב, את מה שמוצא חן בעיניך, הם קשורים זה לזה?

אנחנו עוד נלמד כלפי מי אנחנו בודקים את הביכורים. שאלה נכונה.

שאלה: כתוב "נתתי לכם, שמשמע, ולא לדורות שאחריכם". מה המשמעות של זה?

אנחנו צריכים לממש את זה בדור שלנו, זאת אומרת ביחסים בינינו, ולא להעביר את זה לשלב הבא.

תלמידה: יש כאן משפט חידה כזה, כתוב "כאן יש ב' מצוות. אלא שהמדפיס חילק אותם לשניים. ונמצא, שחתך אותם באמצע, והניח הפסוק של ביכורים במצווה האחת עשרה." מה זה אומר שהוא הפריד אותם באמצע?

אני לא יכול להסביר את זה, את צריכה לפנות לאותו אחד שעשה את זה.

שאלה: מדוע הוא מדבר בלשון רבים - "לכם", כשהמצווה הזאת מוצגת כמצווה אישית? האם לא היה צריך להיות "לך"?

כן.

תלמיד: אז מדוע הוא אומר, "נתתי לכם" ולא "נתתי לך"?

כנראה שזה שייך ל"לכם". יש מצוות שכתובות "לך" ויש מצוות שכתובות "לכם".

תלמיד: האם יש כאן מחלוקת?

אני לא יודע, אבל תקבל את זה כמו שזה. למה לך להיכנס לבירורים כאלה שהכתוב לא מברר אותם.

שאלה: מאחר ומנגנון של שאלה הוא כלי תקשורת מאוד חשוב בלימוד שלנו, בחיבור שלנו עם האחר בעשירייה ועם הקדוש ברוך הוא, האם אפשר להתייחס לשאלה כהעלאת מ"ן?

לא, שאלה היא לא העלאת מ"ן.

שאלה: בסופו של דבר מגיעים למסקנה שהכול מגיע מהבורא, כל המחשבות, כל מה שאתה מרוויח ובכלל כול מה שבעולם הזה. למה הבורא עשה סיבוב כזה שגם צריך להחזיר לו חלק?

כדי שנתחבר כולנו יחד כאיש אחד בלב אחד, עם גוף אחד, עם ארנק אחד, שהכול יהיה אחד, ושנבין שכך אנחנו צריכים לחיות. והאמת, שכל הזמן הרצונות האגואיסטיים ימשיכו לעלות בנו ולהפריד אותנו ואנחנו נרגיש יותר ויותר רחוקים זה מזה.

זה בעצם התיקון, שאנחנו נהיה חלקיקים נפרדים לחלוטין זה מזה של הרצון הכללי המשותף, וכל אחד יהיה נגד האחרים, אומנם הוא יהיה מורכב מכל החלקים בדיוק כמו כל השאר, אבל בכל זאת נצטרך לעבוד על התקרבות מעל עצמנו, על החיבור המלא, המוחלט.

תלמיד: איך אני מגלה בעצמי רצון אגואיסטי כלשהו? ומה אני צריך להבדיל פה כדי להתחבר עם החברים והבורא?

להפריד?

תלמיד: לא להשתמש.

רק את ה"אני" שלך. קודם כל כאילו הוא לא קיים, ואחרי זה לאט לאט להביא אותו בחשבון, ועל פניו לבנות את ההתקרבות.

תלמיד: האם את הדבר הזה אני מפריש בכל הפעולות, בכל המחשבות על "האני", וצריך לחתוך אותו?

כן.

שאלה: המעשר זה החלק העשירי של הרצון. מה הקשר שלו לכוונה, והאם לכוונה אין מעשר?

כוונה או רצון זה כמעט אותו דבר, אנחנו לא מבדילים ביניהם. בהתאם לכוונה שלי, כך אני משתמש ברצון.

שאלה: האם זה נכון שהבורא נותן לי מצידו משהו שלם, את הכול, ואז הוא מאפשר לי לפתוח את הדלת להשפעה, על ידי זה שאני אתן מזה מעשר?

ודאי שכן.

שאלה: איזה רצונות בנו שייכים לדרגת הצומח, ואיך להבין בצורה ברורה שפה זו דרגת חי, דרגת צומח, או דרגת דומם? זה תלוי באורות שנמשוך?

בינתיים זה לא מחויב. אחר כך נצטרך לברר, ולמיין את כל הדברים האלה.

שאלה: מה ההבדל בין תשלום מעשר לצדקה?

"מעשר" זה משהו שאתה חייב לבורא, כך בנויה מערכת הקשר בין הנשמות. וצדקה אתה לא חייב לתת, זאת החלטה פרטית שלך. לכן אתה צריך להחליט כמה, ולמי לתת צדקה.

שאלה: האם יש זמן ספציפי לתשלום מעשר, כל חודש, פעם בשנה, או כאשר מקבלים את הכסף? והאם יש הבדל לגבי מעשר בין גברים לנשים?

ישר כשאני מקבל כסף, אני צריך להפריש ממנו מעשר, ולהעביר אותו למי שצריך. האם יש הבדל בין גברים ונשים? אין שום הבדל בין גברים לנשים בתשלום המעשר.

שאלה: אני זוכרת שבעבר אמרת שרק גנבים וזונות לא משלמים מעשר, מדוע זה ככה?

מפני שהם עוסקים בכסף ואין בהם שום כוונה על מנת להשפיע.

שאלה: יש כאן דגש על הפירות הראשונים, הביכורים, ועל נושא המעשר. בושא המעשר היה ברור, אבל נושא הביכורים לא ברור. מה זה?

הפרות הראשונים נקראים "ביכורים", כי אתה רואה מה נותן לך הבורא כלפי אותם המאמצים שאתה משקיע. לכן צריך לברך את הבכורים, את אלו שנולדו ראשונים. יש ברכות מיוחדות שצריך לברך את הנבטים, את פירות הראשונים, את הילדים שנולדו ראשונים, וכן הלאה.

תלמיד: זאת אומרת, זה לגבי משהו שבצעת לראשונה.

כן, עוד נלמד את זה, זה עוד יגיע.

תלמיד: ומה לגבי החלק הרוחני של העבודה?

לגבי החלק הרוחני של העבודה, זה אומר שאתה צריך לשים לב כשאתה מתחיל מדרגה רוחנית חדשה. זה מאוד חשוב.

שאלה: האם תוכל לתת עצה, האם עדיף לשמור מצוות בצורה חיצונית או לא?

על זה אנחנו לא מדברים, אנחנו מדברים על לקיים מצוות בתוך הרצון, איך נוכל לקבוע נכון את הרצונות שלנו, לעשות ביניהם דיפרנציאציה, לברר אותם, להבין איזה רצונות אלה, ואיזה הם יכולים להיות, איך הם מכוונים, כלפי מי, וכן הלאה. ואחר כך להחליט מה אנחנו יכולים לעשות איתם, זה הדבר הכי חשוב בשבילנו.

שאלה: איך אפשר לסדר את המעשר בתור גבר נשוי בלי ליצור בעיות? האם יש לך עצה איך להתנהל מול בני הזוג הגשמיים שלנו בעניין הזה.

צריך לעבוד על עצמו, ועל הקשר עם האישה כדי שהיא תסכים, כדי שהיא אפילו תעזור לך לברר את המעשר ולשלם אותו. כן, זה לא פשוט. זה בתנאי שאתם נמצאים יחד ככלי אחד.

אם אתה עובד, והאישה עובדת, היא יכולה להגיד "אני לא רוצה לשלם מעשר מהכלי שלי", ואתה לא יכול לעשות את זה בכוח. אז אתה עושה את החשבון שלך בנפרד, ואם היא רוצה שתעשה את החשבון שלה בנפרד. זה הכול.

שאלה: הביכורים, הפירות הראשונים של העץ הם לבורא. איזה פעולות אלו בתוך העשירייה?

עדיין לא למדנו את זה. אני חושב שזה כבר לא להיום. תארו לכם שאתם מתקשרים יחד לכלי אחד, אתם אוספים את הכול נגיד לארנק אחד, ומחליטים יחד מה לעשות עם כל הסכום הזה ואיך לנהל אותו. זה לא שכל הכסף משותף ביניכם אלא המעשר משותף ביניכם, הוא שייך רק לעשירייה, רק לאלה שעובדים בקבוצה, בעשירייה.

שאלה: כתוב, "נתתי לכם, לכם ולא לדורות שאחריכם". האם החטא של דור שחוטא גדול יותר מהחטא של הדורות הבאים, כי הם כבר לא יכולים להימנע מהחטא שהדור הקודם יכול היה להימנע ממנו?

הם נמצאים כבר בחטא על פני הדור הקודם, זה כבר דבר אחר. אנחנו נגיע בהדרגה למצב שנראה את העולם הזה דרך כל הרשת שהתורה מביאה לנו ותהיה לו הסתכלות אחרת על עצמנו, על בני האדם, על הקשר ביניהם, על כל דבר.

שאלה: אדם פוגע בהתקדמות הרוחנית שלו אם הוא לא משלם מעשר, האם הוא פוגע בעשירייה שלו אם הוא לא משלם?

אם הוא לא משלם הוא פוגע בעשירייה, הוא לא נמצא איתם ברשת אחת. הוא לא יכול לסגור את הפעולות שלו איתם יחד, זה פשוט לא שייך. חייבים לסדר את הדברים האלה.

שאלה: מה זה מעשר לעשירייה? זה מקום כמו כלי?

מעשר בעשירייה זה הכלי הרוחני.

שאלה: כשאדם מקבל משכורת פעם או פעמיים בחודש הוא משלם מעשר כשמקבל את המשכורת. אם הוא יזם עצמאי ולא מקבל כסף כמשכורת, האם זה נכון לשלם כל יום מעשר?

זה לא נוח אולי אבל יכול להיות שכן, כך זה יותר טוב.

תלמיד: אני רוצה להבין עד כמה זה תואם לחוקים הרוחניים, עד כמה זה הרמוני עם הבורא למשל בסוף הערב שהוא יישאר נקי ויפריש את החלק העשירי. אני זוכר שאמרת על בעל הסולם שהיה מוסר את הכול בערב ונשאר בלי כלום.

זה משהו אחר לגמרי. בעולם של היום זה לא פשוט, אדם צריך לדעת להתנהל מול ההכנסות שלו, ההוצאות, הפרשת מעשר, הוא צריך לדעת איך לנהל את החשבון.

תלמיד: אם אני איש עסקים וקיבלתי מזומן, אני יכול להפריש היום מעשר ולישון רגוע.

אתם יכולים בלב שקט לשים במשרד או בחדר שינה, איפה שאתם רוצים, איזה שק או תיבה או כספת, ולהכניס לשם את המעשר שלכם.

שאלה: דיברת קודם על חשיבות החינוך. מערכות החינוך בארץ ובעולם מן הקשות והמורכבות ביותר ליישום. עם זאת, ברור לנו שזאת המערכת החשובה ביותר. מה החשיבות לחינוך מבוגרים ובמה זה מתבטא? ואיך אנחנו, כמערכת של "קבלה לעם" יכולים להגביר את העוצמה שלנו בחינוך ומה אנחנו יכולים לעשות כדי להשפיע ולשנות אותה?

זה לא אלי. כדאי שתפנו למי שאחראי על זה.

קריין: צריך לפנות לראשי ההפצה שלנו, יש מחלקות הפצה בכל שפה. אפשר לפנות תמיד למייל הכללי של בני ברוך, והם מנתבים את המיילים למי שאחראי על המחלקה בהתאם לנושא.

זה לא אליי.

תלמידה: אבל מה אנחנו צריכים לעורר בעם בנוגע לחינוך?

גם את זה יסבירו לכם, כי יש בזה הרבה דקויות. אולי לא כדאי לעורר נושא שאתן חושבות שהוא חשוב כדי לא לגרום לדחייה של העם מאיתנו. יש ויש.

שאלה: כתוב בפסוק "לכם יהיה לאוכלה". "לכם" כתוב לאדם הראשון ולא לדורות שאחריו, כלומר האדם הראשון היה אוכל את המעשר והדורות שאחריו לא היו אוכלים? מה ההבדל בין האדם הראשון לדורות שאחריו?

לא למדתי ולא קראתי את זה, לא התעניינתי בזה, לכן אני לא יכול לענות.

שאלה: האם נכון להתייחס למעשר כך שאני מקבל בפועל עשרה אחוז יותר ממה שאני אמור, והחלק הזה הוא החלק של הבורא, הוא לא שלי. זה נכון? אפשר להתייחס לזה כך?

אבל אתה לא מקבל חלק אחד וחלק שני ורק מוסר את החלק השני, את המעשר למישהו.

תלמיד: אבל אני יכול להתייחס מראש שאני אקבל עכשיו משכורת ועשרה אחוז הם לא שלי.

נכון.

תלמיד: איך נכון יותר להתייחס לתשלום, או שאני שמח כי אני לא חייב ויש כסף להפצה או שאני באמת חותך חלק משלי?

זה לא שלך, מלכתחילה כתוב בתורה שזה לא שלך.

שאלה: כתוב "האכילה היא בירור הניצוצין הקדושים מתוך הקליפות, שע"י האכילה מתחברים הניצוצין הקדושים שבמאכל אל נפש האדם". איך זה מגדיר את השורש הרוחני הגבוה של סעודה?

אם כולם חושבים כך, בזה הם מעלים את דרגת הסעודה עד לדרגת תיקון אותם הניצוצות.

שאלה: אנחנו לומדים במטרה להשיג את הפרי הרוחני הראשון. איך אפשר לרכז את הכוונה שלנו?

אנחנו יכולים לרכז את הכוונה שלנו אם יש לנו כלי אחד, מטרה אחת, מאמץ אחד. אנחנו כולנו שייכים להרגשה להיות יחד, ואז בכל המאמצים האלה נתחבר עוד ועוד עד שנרגיש שאנחנו עושים מאמץ אחד ומגיעים לפעולה אחת. בפעולה הזאת אנחנו נגלה את ניצוציי החיבור, האהבה, וכך נתקדש.

שאלה: איך להתייחס בצורה נכונה לתחושה של הבושה שמרגישים כאשר אנחנו רואים שאתה משקיע את כל כוחות הנפש שלך, ואת כל מה שאתה עושה עבורנו כדי להעביר לנו את החכמה הזאת, וכשמרגישים שזה אפילו הרבה יותר מלשלם את המעשר?

אני לא יודע מה לענות לך. כל אחד משתדל כמיטב יכולתו לתת לקבוצה ודרכה לבורא, וכך הוא מכוון את תרומתו למערכת הכללית של כל הנשמות. אני מאוד מקווה שאנחנו נגיע למצב שהתרומה מכולנו, מכל הנשמות והרצונות, תגיע לממדים שהבורא ירצה להתלבש בה, בתרומה הזאת, באור חוזר הזה. ואז אנחנו נגיע להיות לו לכלי הנכון, כאיש אחד בלב אחד.

שאלה: לא הצלחתי להבין למה לא נותנים לבורא יותר מעשרה אחוז?

הוא לא צריך יותר. כל המערכת שלו בנויה על ש"מלכות" היא העשירית, וכך הוא לא דורש לעצמו כלום. כדי לעשות פעולת השפעה אמיתית אנחנו חייבים רק להפריש עשירית ממה שמקבלים. ולא שאת תשעים האחוזים הנותרים אנחנו יכולים לקבל, אלא רק אם אנחנו יכולים לקבל בעל מנת להשפיע, זה משהו אחר. כך שלעצמנו אין לנו כלום.

שאלה: איך החברים החדשים שהצטרפו אלינו לפני כשנה, יכולים לעשות חשבון נכון בכדי להתחיל לעשות את הפעולה הזאת? האם זה תהליך? האם עליהם להבין לשם מה הפעולה הזו, ואז נעבור כולנו ביחד את תהליך ההבנה?

תבנו קופסה יפה, שתשמש קופה, תאספו בה כל חודש את הסכום שחישבתם שצריך ל'שים בצד' ותשתמשו בכסף הזה לטובת הקבוצה, העשירייה, מה שתחליטו. כל זה שלכם. כך תמיד היו נוהגים בבית המקדש, ובית המקדש אצלכם זה הקבוצה, זה הכול.

שאלה: בעשירייה שלנו לא עומדת שאלה כזאת, אנחנו משלמות מעשר, כל אחת מול הבורא. אבל איך לעזור בהחלטה למי שלא מזמן הצטרף לדרך, איזה חשבון הוא צריך לבצע בשביל להחליט? האם זה קורה בבת אחת, להחליט ולעשות את זה?

בהתחלה זה משהו שעושים מתוך איזו התפרצות גדולה, רצון גדול, ואחר כך היחס כלפי זה מתקרר, ולאחר מכן זה נכנס לצורה כזאת מאוזנת. בהתחלה יש מעשר מאוד מאוד גדול, אחרי זה הוא קטֵן כמעט לאפס ואחר כך מתיישר, מתאזן, יש כאלה תנודות, אתם תראו את כל זה. תתייעצו עם החברים, אני מבין בזה מעט מאוד.

שאלה: האם ניתן לומר שמעשר היא מצווה שעברה את כל הזמנים והשנים וקיימת ונשארה כך תמיד?

כן.

תלמיד: היחידה?

אני לא יודע אם היא המצווה היחידה אבל זו מצווה שלא משתנה.

תלמיד: האם זה מאפשר לנו כתלמידים שלך ליצור בסיס גשמי שיהיה קשור לרוחניות?

כן.

שאלה: למה כאשר חבר שתורם מעצמו בכל כוחו זמנו וממאמציו לטובת החברה, במקום שיכול היה להשקיע ולהתקדם בעבודה ובחיים, זה לא נחשב כמעשר?

אי אפשר לחשב את זה. ומדובר על כך שמעשר צריך להתבטא בכסף.

תלמיד: האם חוץ ממעשר יש לנו אפשרות לתרום למשל ב "Help Hver"?

אני לא יודע בנושא הזה, תפנו לשם ותבררו.

שאלה: האם כשאני תורם שם, אין הגבלה של עשרה אחוז?

בעיקרון אין הגבלה, אבל לא צריך להגזים בהשקעה ולתרום יותר מידי, אלא לתרום בצורה נורמלית. אנחנו בכל זאת לא נוכל לענות על כל השאלות בנושא, ונסיים לדבר על המעשר, על "המצווה השתיים עשרה", ונמשיך את זה בפעם אחרת.

(סוף השיעור)