שיעור בוקר 24.11.2021 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה
ספר "כתבי בעל הסולם", חלק מאמרי "שמעתי", עמ' 584
מאמר ע'. "ביד חזקה ובחימה שפוכה"
אנחנו רואים שתיקון האדם, בחלק העיקרי, בשבילנו, בזמן שאדם חי בעולם הזה, התיקון הזה הוא תיקון שנמשך הרבה זמן, כמו שכותב בעל הסולם, עשר, עשרים ואפילו שלושים שנה. זה כנראה גם בתנאי שאדם משקיע כוחות והולך לקראת אותה המטרה, משתדל לפי המצב שלו וככל שיכול, ללא ויתור. זה מצידו. ומצד הבורא, האדם מגלה כל פעם דרך הטבע הפנימי שלו ודרך תנאים חיצוניים הפרעות, בעיות למיניהן בכל מיני רמות ואופנים.
וכל זה למה? כדי שהתיקון שלנו, היינו הקשר שלנו עם הבורא הוא יהיה קשר נכון, טוב, הדוק, קשר רחב בכל הספקטרום של הרצונות, הכוונות, ההבחנות שלנו, כדי שנגיע למצב של דבקות בצורה שווה, שלמה בבורא. ולהגיע לזה אנחנו יכולים אך ורק כשאנחנו מכינים את הכלי הנכון מצידנו. והכלי הוא, שאנחנו כולנו מבטלים את האגו הפרטי שלנו ומתחברים בינינו. לכן יש כאן כמה תנאים עיקריים שאנחנו צריכים לעבוד עליהם כל הזמן ולא להפסיק לטפל בהם, שהם יחס האדם לתוכנית, לתכלית, למטרת הבריאה, והיחס שלו לאמצעי לזה, לחברה, ושמכל זה יהיה לו רצון מתגבר, כוונה מתגברת בינו לבורא, ממנו לבורא. כך אנחנו נתקדם.
מצד הבורא, הוא חייב להביא אותנו להרגשת הנתק האמיתי שיש בינינו לבינו.
ע. ביד חזקה ובחימה שפוכה
שמעתי כ"ה סיון תש"ג
"להבין מה שכתוב "ביד חזקה ובחימה שפוכה אמלוך עליכם". ויש להבין, הלא יש כלל, אין כפיה ברוחניות, על דרך "לא אותי קראת יעקב, כי יגעת בי ישראל". וידוע הפירוש של המגיד מדובנא ז"ל. אם כן מהו הפירוש "ביד חזקה ובחימה שפוכה אמלוך עליכם?".
אמר, כי צריכים לדעת, כי מי שרוצה לכנס בעבודת ה', בכדי להדבק בו באמת ולהכנס בהיכל המלך, אז לא נותנים להכנס כל אחד ואחד. אלא בודקין אותו, אם אין לו רצון אחר, אלא רצון של דביקות. אותו נותנים להכנס.
ואיך בודקין את האדם, אם אין לו אלא רצון אחד? זהו שנותנים להאדם הפרעות, היינו שולחים לו מחשבות זרות ושליחים זרים, בכדי להפריע לו, שיעזוב את דרך זה וילך בדרך כל הארץ.
ואם האדם מתגבר על כל הקשיים, ופורץ כל הגדרים, שעושים לו מחסומים, ועם דברים קטנים לא יכולים לדחותו, אז הקב"ה שולח לו קליפות ומרכבות גדולות, שיטעו את האדם מלהכנס להדבק רק בה' ולא בדבר אחר. וזה נקרא "ביד חזקה הקב"ה דוחה אותו". כי אם הקב"ה לא יגלה יד חזקה, קשה לדחות אותו, משום שיש לו רצון גדול להדבק רק בה', ולא בדברים אחרים.
אבל במי שאין לו כל כך רצון חזק, כשהשם ית' רוצה לדחותו, בדבר קל הוא מדחה אותו, כשנותן לו תאוה גדולה לגשמיות. כבר הוא עוזב את כל עבודת הקודש. לא צריכים לדחותו ביד חזקה.
מה שאין כן כשהאדם מתגבר על הקושיים וההפרעות, אז לא בקלות יכולים לדחות אותו, אלא ביד חזקה. ואם האדם מתגבר גם על היד חזקה, ובשום אופן לא רוצה לזוז ממקום הקדושה, ורוצה דוקא להדבק בו ית' באמת, ורואה שדוחים אותו, אז האדם אומר, ש"חימה שפוכה עליו", אחרת היו נותנים לו להכנס, אלא ש"חימה שפוכה עליו" מצד ה', לכן לא נותנים לו להכנס להיכל המלך ולהדבק בו ית'.
נמצא, שמטרם שהאדם לא רוצה לזוז ממקומו, אלא הוא מתפרץ ורוצה להכנס, לא שייך לומר שמרגיש, ש"חימה שפוכה שורה עליו". אלא אחרי כל הדחיות, שדוחים אותו, והוא לא זז ממקומו, היינו שכבר נגלה עליו את היד חזקה וחימה שפוכה, אז יקויים "אמלוך עליכם". כי רק ע"י התפרצות והתאמצות גדולה, מתגלה אליו את המלכות שמים, וזוכה להכנס פנימה בהיכל המלך."
ע. ביד חזקה ובחימה שפוכה
שמעתי כ"ה סיון תש"ג
"להבין מה שכתוב "ביד חזקה ובחימה שפוכה אמלוך עליכם". ויש להבין, הלא יש כלל, אין כפיה ברוחניות, על דרך "לא אותי קראת יעקב, כי יגעת בי ישראל". וידוע הפירוש של המגיד מדובנא ז"ל. אם כן מהו הפירוש "ביד חזקה ובחימה שפוכה אמלוך עליכם?"." איך הבורא, שמטפל בנו, שאנחנו בשבילו כל כך קרובים, וכולו נמצא באהבה, כל התכונות שלו הן תכונות האהבה, איך יכול להיות שמגלה יד חזקה בטיפול בנו. זה לא כמונו, שאנחנו מאין ברירה מפעילים כוח וגזירות על הילדים כדי לחנך אותם, אלא הבורא שהוא כל יכול, למה הוא בחר שדרך ההתקדמות שלנו והטיפול בנו יהיו בצורה כל כך קשה, כך שביד חזקה הוא צריך להיות ביחס כלפינו.
הוא מסביר. "אמר, כי צריכים לדעת, כי מי שרוצה לכנס בעבודת ה', בכדי להדבק בו" בבורא "באמת ולהכנס בהיכל המלך," בכל סוגי הקישורים לבורא, "אז לא נותנים להכנס כל אחד ואחד." לא לכל אחד נותנים להיכנס, כביכול. יש לנו גם כזאת הרגשה, יש כאלה יותר, יש כאלה פחות, לא כולם כמשה או כרבי שמעון, "אלא בודקין אותו, אם אין לו רצון אחר, אלא רצון של דביקות. אותו נותנים להכנס". רק עם רצון חזק להיות דבוק בבורא. ודבקות היא לפי אותן התכונות שאנחנו צריכים לפתח בנו, לגלות בנו, כי הדבקות היא השתוות הצורה בין אדם לבורא, לכן רק בצורה כזאת אנחנו יכולים להתקדם.
"ואיך בודקין את האדם, אם אין לו אלא רצון אחד?" רק להידמות לבורא בכל וכל, בכל מצב ועד הסוף "זהו שנותנים להאדם הפרעות, היינו שולחים לו מחשבות זרות ושליחים זרים," הבורא עושה את זה," בכדי להפריע לו, שיעזוב את דרך זה וילך בדרך כל הארץ." "ארץ" זה רצון. שבכל הרצונות של האדם הוא יראה שיש לו עוד בעיות ועוד דברים, והוא צריך לעסוק בהם ולתת להם תשומת לב, מחשבות וכוחות. בצורה כזאת בודקים את האדם, האם הוא יכול להתגבר על כל ההפרעות ולהיות רק במחשבה אחת, דרך כל האמצעים להיות דבוק בבורא.
"ואם האדם מתגבר על כל הקשיים, ופורץ כל הגדרים, שעושים לו מחסומים, ועם דברים קטנים לא יכולים לדחותו," שיתקרב לבורא, "אז הקב"ה שולח לו קליפות ומרכבות גדולות," כדי שהאדם לא יתקרב אליו. הוא עושה הפוך. "שיטעו את האדם מלהכנס להדבק רק בה' ולא בדבר אחר." זה כמו שאנחנו מלמדים את הילד הקטן ללכת, אנחנו שמים אותו לפנינו ומזיזים את עצמנו, נותנים לו הפרעות, והוא עומד ובוכה ולא יודע איך לעשות צעד אחד. וכך לאט לאט, כשאנחנו אפילו מזיזים את הרגליים שלו, נותנים לו אפשרות להתקדם, להבין מה רוצים ממנו. אבל בכל זאת המצבים האלה הם מצבים מאוד לא נעימים כביכול, כי נראה לילד שאנחנו עוזבים אותו, שזה לא משחק, שזה ממש לא טוב.
"ואיך בודקין את האדם, אם אין לו אלא רצון אחד? זהו שנותנים להאדם הפרעות, היינו שולחים לו מחשבות זרות ושליחים זרים, בכדי להפריע לו, שיעזוב את דרך זה" שמכוונת אותו לבורא "וילך בדרך כל הארץ." "ארץ" מהמילה רצון. עם כל הרצונות שלו שיפזר את עצמו לכל דבר.
"ואם האדם מתגבר על כל הקשיים, ופורץ כל הגדרים," ובכל זאת מכוון רק להידבק בבורא, רק למצוא אותו, להיות קשור אליו, "שעושים לו מחסומים, ועם דברים קטנים לא יכולים לדחותו, אז הקב"ה שולח לו קליפות ומרכבות גדולות, שיטעו את האדם מלהכנס להדבק רק בה'" שזה העיקר. כל ההפרעות שלנו הן הפרעות כדי שלא נידבק בבורא, והן מגיעות לנו בכוונה מהבורא עצמו "ולא בדבר אחר. וזה נקרא "ביד חזקה הקב"ה דוחה אותו". כי אם הקב"ה לא יגלה יד חזקה, קשה לדחות אותו, משום שיש לו רצון גדול להדבק רק בה', ולא בדברים אחרים."
על זה אנחנו צריכים לעבוד. איך אנחנו מגדילים את הרצון שלנו להידבק רק בבורא ולא בשום דבר אחר? רק על ידי הקבוצה. זאת אומרת, יש לנו שני דברים, הבורא והקבוצה. ואם אנחנו לא יכולים לפנות לבורא בצורה ישירה, אז פונים דרך הקבוצה. אנחנו בכל זאת פונים לקבוצה, מכינים את עצמנו בקבוצה, פונים לבורא ומבקשים ממנו.
לכן בינתיים בשלבים האלו הקבוצה צריכה להשפיע על האדם שהעיקר זה להגיע לרצון להידבק בבורא. ולממש את הרצון הזה אפשר רק בתנאי שאנחנו נמצאים בתוך הקבוצה, ובתוך הקבוצה אנחנו צריכים כל פעם לבנות את מרכז הקבוצה, ששם כל הרצונות והמחשבות שלנו יהיו מחוברים בצורה כזאת שאנחנו מוכנים רק לדבר אחד, להיות דבוקים בבורא, לגלות אותו כדי להיות דבוקים בו.
"אבל במי שאין לו כל כך רצון חזק, כשהשם ית' רוצה לדחותו, בדבר קל הוא מדחה אותו, כשנותן לו תאוה גדולה לגשמיות." נניח "כבר הוא" האדם, "עוזב את כל עבודת הקודש. לא צריכים לדחותו ביד חזקה".
"מה שאין כן כשהאדם מתגבר על הקושיים וההפרעות," בכל זאת מתגבר, על ידי הקבוצה, על ידי לימוד, התמדה. "אז לא בקלות יכולים לדחות אותו," מלהתקרב לבורא "אלא ביד חזקה." זאת אומרת, לא שעוזבים אותו, ו"טוב, תבוא", אלא נותנים לו קושיות והפרעות עוד יותר גדולות. "ואם האדם מתגבר גם על היד חזקה, ובשום אופן לא רוצה לזוז ממקום הקדושה," מהבורא, מהשפעה, מאהבה, דרך כל החברים, דרך כל העולם להגיע "מאהבת הבריות לאהבת ה'", ומשתדל לרכז את כל מה שהוא מבין, מרגיש ולומד, ולשייך לדבקות בבורא, אז לא יכולים להזיז אותו. "ואם האדם מתגבר גם על היד חזקה, ובשום אופן לא רוצה לזוז ממקום הקדושה, ורוצה דוקא להדבק בו ית' באמת, ורואה שדוחים אותו, אז האדם אומר, ש"חימה שפוכה עליו", אחרת היו נותנים לו להכנס, אלא ש"חימה שפוכה עליו" מצד ה'," לא סתם "חימה שפוכה עליו", אלא האדם כבר מבין שהחימה הזאת, ההפרעות האלה באות מהבורא. "לכן לא נותנים לו להכנס להיכל המלך ולהדבק בו ית'." כי זה רצון הבורא, לתת לו עוד הפרעות. לא שהבורא לא רוצה אותו, אלא רוצה שיתקרב אליו במדרגה יותר גבוהה.
"נמצא, שמטרם שהאדם לא רוצה לזוז ממקומו, אלא הוא מתפרץ ורוצה להכנס," בכל זאת לבורא, לא חשוב עד כמה דוחים אותו, "לא שייך לומר" לפני זה "שמרגיש, ש"חימה שפוכה שורה עליו". אלא אחרי כל הדחיות, שדוחים אותו, והוא לא זז ממקומו," בכל זאת, הוא נחרץ להיכנס להיכל המלך, למגע עם הבורא, לדבקות בורא "היינו שכבר נגלה עליו את היד חזקה וחימה שפוכה," שמוותר על הכול "אז יקויים "אמלוך עליכם". זאת אומרת, כשלא עוצר את האדם שום דבר ובכל זאת מתקדם, זה הגבול, זו הבדיקה, זה המבחן שאחריו הוא נכנס להיכל המלך. "כי רק ע"י התפרצות והתאמצות גדולה, מתגלה אליו את המלכות שמים, וזוכה להכנס פנימה בהיכל המלך."
שאלה: אמרת פעם שאנחנו לא עוסקים בחיפוש אחרי הבורא, אלא עלינו לחקור את דרכיו ואת המטרה שלו כלפי הבריאה.
התכוונתי שאנחנו לא מחפשים את הבורא בצורה מדעית, אלא אנחנו מחפשים אותו בצורה רגשית. "רגשית" זה נקרא לפי השתוות הצורה. שאנחנו רוצים להשיג תכונות כמו בורא, השפעה, אהבה, חיבור, ואז בתכונות האלה אנחנו כן צריכים להשיג את הבורא. אבל לא שאנחנו הולכים בדרך של המדענים שרוצים לגלות את הבורא דרך חוקי הטבע. זה לא ייתן לנו כלום.
שאלה: אחרי כל המאמצים שהאדם משקיע, אם הוא בכל זאת לא זז ממקומו ורוצה להידבק בבורא, וזה הרצון היחיד שלו, אז הוא מתחיל להבין שהבורא עושה לו הכול. מהו הרגע הזה, שהאדם נלחם, נאבק, עומד במקומו ואז מתחיל להבין?
זו כבר מידת גילוי הבורא לאדם, שאדם מתחיל להרגיש שכל מה שקורה עימו זה הבורא. גם זה נעשה בהדרגה. דרך החברים, דרך הקבוצה, דרך הלימוד, דרך השתתפות בכל מיני פעולות שלנו הוא מתחיל לקבל יותר ויותר סוגי מאור מהבורא דרך כל מיני חיבורים כאלה, ואז מתחיל להרגיש, להבין שכל זה מגיע ממקור אחד. ואחר כך, זה לוקח שנים, הוא מתחיל להרגיש, אחרי נפילות, ירידות, כל מיני בעיות שמתגלות, "ביד חזקה ובחימה שפוכה", כמו שכתוב כאן, ובכל זאת מגיע לזה ש"ימלוך עליכם".
האדם מתחיל להרגיש בכוח, להבין בכוח שמה שקורה לו קורה לו מהבורא בלבד, מ"אין עוד מלבדו". ואפילו שמסתובבים לפניו מיליוני אנשים, וקורים לו כל מיני דברים שונים שהם ללא שום קשר כביכול לכוח העליון שהוא אחד, הוא מתחיל לאתר שהכול בא מהבורא.
איך הוא עושה את זה? מפני ששייך לקבוצה והוא משתדל לראות את כל הקבוצה כאחד, אז לאט לאט, על ידי המאור מחזיר למוטב שמגיע לו דרך הקבוצה, הוא מתחיל לבנות בתוכו יחס לכל המציאות, לאין סוף התופעות שמזהה בה, שזה מגיע ממקור אחד.
כי העבודה שלו בעשירייה, מכינה אותו לזה שכך יתייחס לכל הבריאה, לכל המציאות, ועל ידי זה כך יתגלה לו הבורא. זאת אומרת, ככל שאנחנו משתדלים לקבל את הקבוצה כדבר אחד, בהתאם לזה אנחנו לומדים ומכינים את הכלי שלנו לקבל את המציאות כמציאות אחת, וכך מתקדמים.
שאלה: מדוע משתמשים במושג "חימה", ומה ההבדל בין "חימה שפוכה" ל"יד חזקה"?
כדי באמת לקרב את האדם אליו, הבורא צריך לפעול כנגד כל היצר הרע שיש באדם. לכן הוא נותן לאדם כל מיני הפרעות בדרגות קטנות או גדולות וככל שמתקדמים אז ההפרעות יותר גדולות וכך אנחנו מתקדמים. אין מה לעשות, כך הבורא פועל. זה כמו בבית הספר ואחר כך באוניברסיטה ואחר כך בחיים שלנו, ככול שאנחנו מתקדמים למצבים יותר גדולים, אנחנו עובדים יותר חזק ולומדים דברים יותר קשים. זה טבעי וכך גם במדרגות רוחניות.
שאלה: האם אדם יכול להבדיל בין הפרעות שהבורא נותן לו ביד חזקה לבין הפרעות קלות וחלשות?
בינתיים אנחנו לא יכולים לדרג את ההפרעות המגיעות מהבורא לפי דרגות עביות ומסך אבל יבוא הזמן שכן נדרג אותן בצורה כזאת.
תלמיד: אנחנו לומדים שעל כל הפרעה המגיעה מהבורא, האדם יכול להתגבר, כי אם לא, ההפרעה לא הייתה מגיעה אליו. אבל כאן בעל הסולם כותב שהבורא נותן הפרעות על ידי תשוקה לגשמיות המסיתה את האדם.
אבל זה בכוונה כדי שתדע איפה אתה יכול ואיפה לא, כמה אתה נמצא בידי הבורא וכמה בכל זאת אתה חייב להתגבר ולהתנגד לזה. כך קורה, זה טבעי בלימוד. כל הלימוד מגיע מתוך כך שמסבירים לכם מאמר קטן כלשהו, ואחר כך אתם צריכים במשך זמן רב ואפילו במשך כל החיים ועד סוף החיים הגשמיים וסוף החיים הרוחניים לשמור את המאמר ולעבד אותו במדרגות יותר ויותר גבוהות.
תלמיד: אני אשאל אחרת, האם יש לפחות הפרעה אחת המגיעה מהבורא שאדם לא מסוגל להתגבר עליה?
ודאי שכן, כי רוצים להפיל אותו. או שאולי אתה חושב שאתה נופל מפני שלא התגברת, לא רצית, לא, גם זה נעשה על ידי הבורא. כל הדברים האלה נעשים על ידי הבורא אבל חשוב כמה אתה משתתף בזה. בסופו של דבר ודאי שיקרה כול מה שהבורא החליט מראש, אבל זה לא צריך לקרר ולבלבל אותנו, כי אנחנו צריכים להראות כאן כמה אנחנו מסוגלים, כמה למרות זאת אנחנו רוצים להיות בעל מנת להשפיע.
שאלה: בעל הסולם כותב, שרק לאדם שאין רצון אחר מלבד להידבק בבורא נותנים להיכנס. מה זה התנאי הזה שאין לך אף רצון אחר חוץ מדבקות?
אני לא מבין אותך, אתה כבר לא ילד קטן שיש לו הרבה רצונות והוא קופץ מרצון לרצון, את זה ואת זה ואת זה לא. ככל שאדם מתבגר, אז הוא לא שרוי בהרבה רצונות ולא קופץ מרצון לרצון, הוא נעשה יותר יציב.
תלמיד: איך לתאר לעצמי שיש רק רצון אחד כלפי הבורא, בפועל יש הרבה רצונות ששולטים עליי, איך לבנות את עצמי נכון?
עדיין זורקים אותך מרצון לרצון, אבל בסופו של דבר תגיע עוד מעט לרצון אחד, רק דבקות בבורא, יותר מזה לא תרצה. כל יתר הדברים פתאום ייעשו לא כל כך חשובים, פתאום יסתדרו מעצמם, ולא תצטרך לשים לב אליהם, כך קורה, זה יבוא.
שאלה: למה קשה לחבר את כל ההפרעות שאנחנו מקבלים עם זה שהבורא הוא טוב ומיטיב, האם אפשר לעשות את זה רק בלמעלה מהדעת?
זה מפני שאתה לא נמצא בקבוצה בצורה חזקה. אם היית מסתכל על הקבוצה, היית רואה שהחברים מצליחים ואז על ידי קנאה, תאווה וכבוד היית מקנא בהם מאוד והיית גם מצליח.
שאלה: באילו כלים הבורא משתמש כדי לעורר הפרעות, איך מתבטאת "יד חזקה"?
יד חזקה היא לא לאנשים חלשים, אלא כמו שכתוב "כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו". לכן הבורא מעורר רצונות גשמיים למיניהם יותר חזקים ותנאים גשמיים כאלה כך שאנחנו מתחילים להתבלבל, לסטות מהדרך. אני רואה את עצמי כצודק בכך שאני לא אוהב את החברים, שאני לא רוצה להיות איתם ובצדק, שהם כאלו וכאלו, ולא כדאי להיות איתם וכן הלאה. בקיצור, ה"יד החזקה" מתגלה יותר ויותר, אבל באנשים חזקים. בואו נגיד כך, אחרי שיש לנו את החיבור הראשון בעשירייה, אבל הוא לא פשוט ואני לא חושב שהעשיריות שלנו נמצאות בזה, אבל אחרי שאנחנו מגלים את הקשר בינינו בעשיריות, אז למה שקורה אחר כך באותה עשירייה שהגיעה לקשר הדדי נכון בין החברים, אפשר נגיד לקרוא "יד חזקה". כי אז הם מתחילים לגלות שהם מתפרדים ביניהם על ידי ההפרעות וזו "יד חזקה", שאת זה הבורא עושה להם.
שאלה: איך עשירייה יכולה לעזור לאדם להתנגד לקליפות ולמרכבות?
על ידי זה שמחזיקה את כולם. כל העשירייה חייבת להיות "כאיש אחד בלב אחד" ולא לתת לאף אחד לברוח, ולכבד כל חבר וחבר וזה שיש לו מקום בעשירייה, זה דבר גדול מאוד. וכולם אוהבים אותו ומצפים ממנו שגם הוא יאהב את כולם. וכאן אנחנו גם צריכים להביא בחשבון ש"כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו"1, ההפרעות הן בהתאם למידה שהאדם גדול.
באיזו מידה הנשמה שלו צריכה להיות גדולה בסוף, כך היא עכשיו באמצע הדרך כבדה בעביות. ולכן כשהעביות תתוקן היא תהיה כנגד זה בזכות גדולה. עביות הופכת להיות לזכות על ידי המאור המחזיר למוטב, ואז יוצא ש"כל הגדול מחברו" בהשגה הרוחנית, אז "יצרו גדול ממנו" ביצר הרע שלו. אבל הוא יוכל לעשות עליו צמצום, מסך, אור חוזר, להפוך אותו לעזר כנגדו.
שאלה: מה זה אומר שיש באדם גם רצון לבורא וגם רצונות אחרים בו זמנית?
זה מה שיש לנו. כל מיני רצונות עוברים בלב האדם, כל מיני מחשבות עוברות במוח של האדם והוא צריך למיין את הכול וקודם כל לחבר אותם למקור אחד שזה בא מהבורא. זאת פעולה ראשונה, כי בפעולה שהוא קושר לבורא, אפילו שלא מרגיש ממש, אבל בפעולה הזאת כבר הוא מבטיח לעצמו שבדרך כלל יפתור את הבעיה בצורה נכונה כי מכוון כבר לבורא ומכוון דרך הקבוצה, ואז ככל שינסה אחרי זה לברר את הבעיה עצמה, כבר בזה יקבע את המקום בקבוצה ובבורא, אם לא ממש בגילוי אז לפחות בהתקדמות לגלוי.
שאלה: מיום ליום אני מגלה כמה הרצון שלי קטן וחלש ובדברים קטנים ושפלים אפשר לדחות אותי מהעבודה. האם יש לי סיכוי להגיע להיכל המלך?
קודם כל סיכוי יש לכל אחד, ולא רק סיכוי, לכל נברא ונברא יש מקום בהיכל המלך, לכל אחד ואחד. ואפילו שירצו לברוח מזה, לא יוכלו. אלא ככל שלא רוצים, אז תהיה עוד מכה, עוד מכה וירצו. לכן אין לנו ברירה, אנחנו חייבים להתקדם ולגלות בהקדם את מקומנו בהיכל המלך. להיכל המלך נותנים להיכנס רק עם מניין, זאת אומרת בעשירייה. לא צריך להיות עשר, אבל קבוצה. לא לבד. לבד לא נותנים להיכנס. היכל המלך נקרא כבר "אצילות". גם בבריאה כבר מתחיל להיות עניין, אבל בעיקר זה בכל זאת אצילות.
לנשים בדרך כלל יש שני דברים. מצד אחד יש להן התמדה, כי אישה לפי הטבע שלה מסוגלת יותר לסבול מגבר ולכן יותר יציבה בדרך. לעומת זאת, כמו שכתוב "נשים דעתם קלה", כי הן לא רוצות להתעמק במהות הקשר בין הנבראים ואחר כך מהנבראים לבורא, אלא נותנות לזה להיות בקלות ראש. אני מבין את הדברים האלה ובינתיים אנחנו צריכים להתקדם במידת האפשר. אבל עם זאת להרגיש, להבין שאנחנו שייכים כולנו למערכת אחת.
שאלה: האם עלינו לראות כל הפרעה כדאגה מיוחדת מהבורא עלינו, וכיצד נוכל לעזור זה לזה להתייחס נכון ל"יד חזקה" של הבורא עלינו?
אנחנו עוד לא מגיעים ליד חזקה לכן אני לא רוצה לדבר על זה. כשנגיע אז אתם תראו מה זה. אנחנו צריכים העיקר להתחבר בינינו ומבינינו לבורא. אבל מה זה מבינינו לבורא, למה יש תנאי "מאהבת הבריות לאהבת ה'"? כי בחיבור בינינו אנחנו מגלים אותו התנאי, אותו מקום איפה שאנחנו יכולים לאתר אותו. אותם התנאים ששם הבורא מתגלה.
אם יהיו לנו כמה אנשים שמוכנים לוותר זה לזה, שמוכנים להתחבר זה לזה על פני כל ההפרעות, והעיקר זה הדבקות בבורא וכל היתר לא מביאים בחשבון, אז אנחנו בזה מאתרים את המקום לגילוי הבורא, מרכז החיבור שלנו ששם אנחנו מצפים שהוא יתגלה, והוא מתגלה. אם אנחנו עובדים על המקום הזה, על מרכז העשירייה, הוא מתגלה.
זאת אומרת, העבודה שלנו צריכה להיות איך בינינו להתחבר וליצור מקום לגילוי הבורא. ואז כלפי המקום הזה אנחנו צריכים להשתדל כל הזמן להיות, ולמרות שידחו אותנו ב"יד חזקה ובחימה שפוכה אמלוך עליכם". אם אנחנו רוצים לגלות את הבורא שהוא המלך, הוא ימלוך, אז רק בצורה כזאת כשהוא דוחה אותנו ואנחנו כן רוצים. אתם רוצים, נכנסים לדבקות.
שאלה: איך האדם צריך להתמודד עם הפרעות גשמיות שהבורא מציב לפניו?
אדם צריך לפתור אותן אם הבעיות הגשמיות הן הכרחיות. אין ברירה. אנחנו חיים גם בעולם הזה. אבל לא להפריד בין בעיות גשמיות ובעיות רוחניות. הכול מגיע ממקור אחד ואנחנו צריכים בכל זאת להשתדל גם את זה וגם את זה לפתור.
שאלה: החֵימה, אני מבין שזו מדרגה גבוהה כרגע בשבילנו, בכל זאת אפשר לשאול על זה?
כל הדברים האלו מתגלים בקשר שבין האדם לחברה. זה לא שבצורה אישית הבורא דוחה אותו. הבורא דוחה אותו מאותה הסביבה, מאותו המודל, מאותה התבנית שאדם חייב להיות בה כדי לגלות את הבורא. אם אתה משתוקק סתם לבד זה לא מספיק.
רק תבינו שיש כאן בדרך מערכת שאתה חייב להתכלל בה כדי להיות קשור לבורא. כמו שאנחנו עכשיו מתקשרים לאיזו מערכת, ודרכה מתקשרים אליכם. ככה זה בטבע ומגיע לנו כך מלמעלה, מהמבנה של אדם הראשון. לכן לא מדובר על אדם אחד, אלא מדובר על מהות הקשר שלו בחברה, ורק בזה דנים את האדם. זה כמו שרב"ש כותב בהסברים ולכן כך אנחנו צריכים לראות את עצמנו.
תלמיד: אני שואל לגבי החימה. אני מבין שזה כעס, למה אדם מרגיש שהבורא כביכול כועס עליו, על מה הכעס?
האדם כועס על הבורא, הבורא כועס על האדם, הכול כלפיי האדם כך האדם מרגיש מחוסר הבנה שלו בהשגחה העליונה.
שאלה: בתחילת המאמר כתוב ש"אין כפייה ברוחניות" ואחר כך כתוב שהבורא פועל ביד חזקה ואחר כך בחימה שפוכה, איך להבין את זה אם אין כפייה רוחנית?
כל עוד אדם לא אומר "רוצה אני" לא מגלים לו, לא מקרבים אותו, לא מושכים אותו. אבל כדי שירצה יש כל מיני תרגילים, כי בזה הוא נמצא רק ברצון לקבל ואז יכולים לפעול עליו דרך הרצון לקבל בלבד. זה לא נקרא שעוזבים את האדם. ההיפך, אם הוא נמצא רק ברצון לקבל, אז דרך הרצון לקבל הבורא מנהל אותו, משפיע עליו. זה לא שלא מטפלים באדם. מטפלים ועוד איך.
שאלה: אם אנחנו מוצאים את עצמנו במצב של בלבול מהתשוקות או מהרצונות האגואיסטים הגשמיים שהבורא נותן לנו, מה הדרך הטובה ביותר להיכנס לעשירייה ולהבין את הכיוון הנכון שהבורא נתן לנו, איך לעשות את זה נכון?
צריכים לחפש עשירייה, כותב על זה גם רב"ש, ולהתכלל בה, לבדוק את עצמו ולסגור את העיניים וממש לקפוץ עד הסוף. להשתדל לבטל את עצמו לגמרי ולראות האם מסוגל או לא. אם לא מסוגל לבדוק למה לא מסוגל. אבל כל ההכנה שלנו לגילוי הבורא, למגע עם הבורא, היא על ידי זה שנכנסים לעשירייה ופשוט נעלמים שם כביכול.
שאלה: בהמשך הבירור בנוגע על החימה של הבורא, האם נכון להגיד שהחימה של הבורא זה גילוי שנאת חינם בין החברים בעשירייה?
את זה אתם תגלו לבד. אני לא רוצה להגיד לכם את זה. זה לא שייך. אם נגיע לדברים כאלה אתם תראו מה זה.
שאלה: כל ההפרעות האלה המקדימות כמו למשל תשוקה לגשמיות וכן הלאה, נועדו כדי שנגיע ל"יד החזקה" עם איזו מידה של ערבות?
בסופו של דבר וודאי שכן, כי החיבור ההדדי הזה שאנחנו משיגים על ידי הערבות אומר לנו על הכלי שתיקנו אותו ואז לפי השתוות הצורה במידת התיקון מתגלה בתוך הכלי הזה הבורא.
שאלה: אם המקובלים מרגישים את הבורא רק כטוב ומיטיב, ואם יש אדם שלא מרגיש את הבורא בכלל, אז איזה אדם זה שמרגיש את הבורא ככועס?
כנראה מי שכתב והיה בהכרה.
חברים, אנחנו נסיים בזה את השיעור להיום. אני ממליץ אולי לקרוא עוד פעם את המאמר, אם תרצו לשאול אז ממש לפי עומק המאמר. סך הכול על מה שכתוב כאן דיברנו בהמון מאמרים, הרבה פעמים, על זה בעצם אנחנו כולנו שואלים, למה הבורא דוחה, למה אני לא מגלה, מה קורה וכן הלאה, סביב עניין אחד יש לנו תמיד בירורים, מה חסר בנו כדי שהבורא יתגלה וילווה אותנו בצורה בגלויה.
אנחנו אף פעם לא באים בצורה גלויה אגואיסטית, אלא אם אנחנו מבטלים את עצמנו זה כנגד זה ובמקום הביטול שלנו בינינו אנחנו מגלים נכונות ללכת אחרי הבורא, אז ממקום הביטול, ממרכז הקבוצה, אנחנו יכולים להיות קשורים אליו וכך להתקדם.
שאלה: אם ההפצה היא עבודה עבור הבורא אז הבורא גם בודק אותנו אם אנחנו באמת עובדים עבורו בהפצה כמו בחיבור בינינו?
כן ולא. העיקר זה החיבור בינינו וההפצה היא במקום שני. אבל יכולים להיות לפעמים זמנים אחרים, שהעיקר זה ההפצה, והחיבור בינינו כביכול נופל בחשיבותו. אז אני לא יכול להגיד מה יותר ומה פחות. וודאי שחיבור בינינו הוא תמיד חשוב ביותר, אבל גם ההפצה לעומתו יכולה לעלות בחשיבות.
אני חושב שבזה אנחנו נסיים מצידנו את השיעור ואתם תשתדלו להמשיך. מחר יהיה לנו גם שיעור מאותו המקום ונמשיך.
תכתבו, תחשבו, תדברו, העיקר תתחברו. כי כל מה שכתוב כאן "ביד חזקה ובחימה שפוכה" זה הבורא נותן לנו כהתנגדות לחיבור בינינו ואחר כך לחיבור עימו ואנחנו צריכים להתגבר על זה.
ואין לנו עבודה אחרת בחיים שלנו, בכל המציאות שלנו, חוץ מהעבודה הזאת, להתגבר על היד החזקה של הבורא שלא נותן לנו להתקרב ואנחנו בכל זאת כן רוצים להתקרב.
בהצלחה וכל טוב.
(סוף השיעור)
"כל הגדול מחברו יצרו גדול הימנו" (סוכה נ"ב ע"א(.↩