שיעור בוקר 06.02.2023 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ללכת אחרי הבורא במדבר - קטעים נבחרים מהמקורות

קריין: ללכת אחרי הבורא במדבר – קטעים נבחרים מהמקורות, קטע מס' 6.

"האדם צריך להאמין בהשגחה פרטית, שלא שהאדם קורא לה', אלא הקב"ה קורא לאדם, ואומר לו, שאני רוצה שתדבר אליך. נמצא, שלא הסיבה להתקרבות באה מצד האדם, אלא מצד הבורא. ומשום זה אין להאדם לחשוב, שאין הקב"ה שומע תפלה חס ושלום. אלא כבר קירב אותו עוד מטרם שהאדם פנה לה', שיקרב אותו אליו. וזה נקרא "טרם יקראו ואני אענה"."

(הרב"ש. מאמר 18 "מי הוא הגורם לתפלה" 1986)

קריין: קטע מס' 7.

"הנה כתוב "והיה טרם יקראו ואני אענה, עוד הם מדברים ואני אשמע". והוא זצ"ל פירש, שזה שהאדם מרגיש חסרונו, ומתפלל לה', שה' יעזור לו, אין הסיבה שהאדם מרגיש חסרונו, זה נותן לו מקום להתפלל, אלא הסיבה היא, היות שהוא מצא חן בעיני ה', וה' רוצה לקרבו.

אז ה' שולח לו את הרגשת חסרונו, וקורא אותו שיתחבר אליו. זאת אומרת, שה' מקרבו, בזה שה' נותן לו רצון, שהוא יפנה לה', ושידבר לה'. נמצא, שכבר יש לו עניית התפלה מטרם שהוא התפלל. היינו, שה' קרבו אליו, בזה שהוא נתן לו מקום, שידבר לה'. וזה נקרא "טרם יקראו ואני אענה"."

(הרב"ש. מאמר 18 "מי הוא הגורם לתפלה" 1986)

לפני שאנחנו מרגישים נטייה לבורא באיזו צורה, רצון לפנות אליו, אנחנו צריכים להבין שאת זה הוא עשה לנו. כך אנחנו צריכים להרגיש תמיד, שאנחנו נמצאים בידו, כמו שכתוב, "אני ראשון ואני אחרון", שהבורא תמיד מתחיל את העבודה ואנחנו מרגישים רק תוצאה מפעולות הבורא. לכן אנחנו נקראים "נבראים", לא שפעם הוא ברא אותנו אלא זה בכל רגע ורגע, כמו שכתוב "מחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית", שהבורא כל רגע ורגע מעורר אותנו באיזו צורה אליו, לפנות, לחשוב וכן הלאה.

שאלה: כתוב שהאדם רוצה למצוא חן בעיני ה'. מה מהות הפעולה הזאת למצוא חן בעיניו? האם כל האנושות מוצאת חן בעיניו, או שזה מישהו שעושה משהו מיוחד שמוצא חן בעיני ה'?

אני רוצה לעשות משהו שהבורא ייהנה. או בגלל שהוא גדול ומושל בכל, או בגלל שאני תלוי בו ומי יודע מה הוא יכול לעשות לי, או יכול להיות שאני רוצה פשוט לגרום לו נחת רוח, ואפילו שלא יידע עלי, אני רוצה שיהיה לו טוב.

מתוך זה אני בודק את עצמי, עד כמה אני מסדר את כל הפעולות, המחשבות, הרצונות, המעשים, כך שזה יהיה טוב לבורא. אני יכול לעשות את הפעולות האלה כשאני כביכול מסתיר את עצמי ולא רוצה שהבורא יידע עלי. אומנם אני לא בטוח האם זה אפשרי או לא, אבל כאילו שלא הייתי רוצה שיידע עלי, אני רוצה לעשות לו טוב.

אני מרגיש שקיבלתי ממנו דברים כל כך טובים, ואני רוצה לעשות לו טוב. יכול להיות שאני רוצה לעשות טוב לא בגלל שקיבלתי ממנו משהו טוב, אלא אפילו כשלא קיבלתי טוב, ואפילו כשקיבלתי כביכול דברים רעים, ובכל זאת אני מתכוון לטוב אליו. יש כאן הרבה שאלות והרבה מצבים.

תלמיד: כתוב, "שה' מקרבו, בזה שה' נותן לו רצון, שהוא יפנה לה', ושידבר לה'. נמצא, שכבר יש לו עניית התפלה מטרם שהוא התפלל". האם הבורא פונה לכולם, או שיש איש מסוים או קבוצה מסוימת שהוא דווקא פונה אליהם?

הבורא רוצה להביא את כל בני האדם לבירורים ולתיקונים. קודם כל לבירור, מי אני, מה אני, בשביל מה, למה? איך אני קשור לכוחות הטבע שבסך הכול זה נקרא בורא, איך הוא משפיע אלי, איך אני יכול להשפיע אליו, דרך חברים, בצורה ישירה? וכן הלאה.

אחרי שאדם עושה חשבונות, מחשבות, רצונות, הוא מבין שלבד הוא לא יכול לעשות כלום, אלא זה פלא שהבורא עשה כך, שעל ידי השבירה הוא הכין לנו כלי, הזדמנות להתחבר בצורה מכנית בתלות הדדית, שמתוך זה אנחנו מגיעים לקשר רוחני.

תלמיד: בני ברוך שהם קבוצה לא גדולה מדי בכל העולם, למה דווקא הם יותר רגישים משאר העולם?

זה לא חשוב לי, אני גם לא יכול לענות על זה, יש לי פרוטקציה.

שאלה: האם הרגשת המדבר היא התחלת הקשר האמיתי שלנו עם הבורא?

הרגשת המדבר היא כבר הרגשת הקשר. שלילה, חושך, קשר לא מתוקן, אבל זאת כבר הרגשת הקשר. כלומר, שתהיה לך אפשרות להתקדם רק במידה שאתה מתחבר, זאת בעצם ההליכה במדבר. אתה יכול לעשות כל צעד רק במידה שאתה מתחבר עם אחרים. זאת עזרה מאוד גדולה מהבורא, לכן כתוב, "לך אחריי במדבר".

שאלה: איפה בסעיף הזה יש קשר עם העשירייה? נראה שיש כאן קשר אישי שלי עם הבורא, אז איפה העשירייה?

אנחנו צריכים תמיד לתאר את הדברים שהם שייכים וקשורים רק לעשירייה. בלי עשירייה אין איתנו שום חשבון, אנחנו לא קשורים, אין קשר, אין שום דבר. "רוחניות" זה מערכת שאם אין עשירייה אין מגע, אין אפילו מגע.

שאלה: מהי התגובה הנכונה שלנו להשפעת הבורא עלינו? ומה זה אומר לעשות טוב לבורא?

התגובה הנכונה שלנו להשפעת הבורא היא בזה שאנחנו מודים לו כל הזמן, על כל דבר ודבר, זאת התגובה הנכונה. אני כל הזמן נמצא בהודיה, ועם זה במקביל אני יכול להיות בבקשה שאני רוצה להתקרב אליו עוד ועוד, אבל בכל זאת אני נמצא בהודיה.

שאלה: אם האדם ראה חיסרון ולא התפלל נכון, לא הכין את עצמו מראש לזה, האם יש טעם לעשות את החשבון שהבורא הוא זה שנתן לו לראות את החיסרון הזה כדי להתקשר איתו, או שפשוט צריך כבר להתכונן למצב הבא?

המצב הבא לא יהיה אם אתה לא תסיים את המצב הנוכחי, העכשווי. ולכן אתה חייב לגלות מה יש בך, איזה מצבים אתה עובר, למי אתה צריך לפנות ובמה אתה צריך להשתנות. אחרי שפחות או יותר ברור לך מה קורה איתך, אז אתה יכול לחשוב על המדרגה הבאה.

תלמיד: מה אם את כל החשבון שמתואר כאן עשיתי אחרי, ולא הכנתי את עצמי לפני כדי לקבל את החיסרון בשמחה?

לא נורא, אתה לומד, העיקר ללמוד. עבור הבורא אתה כל הזמן תהיה בכל זאת ילד קטן ואין לך במה להתבייש. אז תנסה ללמוד, זה הדבר הכי חשוב. אל תתבייש לבקש שיסלח לך, תראה לו שאתה מבין את המעשים שלך.

שאלה: האם ללא הרגשה של אהבה וטוב מצד הבורא, האדם יכול להגיע איכשהו להשפעה כלפיו?

לא, אנחנו בכל זאת צריכים לשאוף לאהבה, להשפעה, לקבלה למען האהבה, לקבלה על מנת להשפיע. הבורא רוצה שאני אקבל – אני אקבל, אני רק צריך לבדוק האם אני מקבל את זה בשביל עצמי או לא.

תלמיד: ענית לחבר מהן הסיבות שהאדם משפיע לבורא, יכול להיות שאולי כאן זה רק כדי להנות לו?

כן.

שאלה: אנחנו שבועיים וחצי לפני הכנס במדבר, והתקבלו מספר פניות מחברים שהמצב הבריאותי שלהם לא מאפשר להם להגיע למדבר בגלל התנאים בשטח ומחשש שהמצב הבריאותי שלהם ייפגע יותר. גם צוות הרופאים שלנו שביקר במתחם המליץ למי שהמצב הבריאותי שלו לא מאפשר לו לא להגיע.

האם מי שמשתתף באופן וירטואלי בכנס יכול להשיג פחות ממי שמשתתף פיזית במדבר?

מהלימוד שלנו אנחנו רואים עד כמה הבורא מתחשב במצבו הפרטי של כל אחד. לכן אני לא יכול להגיד לאדם להישאר כאן או אם יש לו פתק מהרופא שלא יבוא. אני בעצמי בכל כוחי מתכוון לבוא ולהיות עם כולם בנגב. נקווה שיהיו תנאים טובים, נכונים, ונוכל לעמוד בזה.

אני חושב שהקהל שלנו במשך עשרים השנה האחרונות קצת הזדקן באותן עשרים שנה, לכן כנראה שהשנה נצא בפעם האחרונה בחורף למדבר. מה יקרה בשנה הבאה, אלוהים גדול, נחיה ונראה. נצטרך לחפש תנאים אחרים, יותר נוחים, יותר טובים, המתאימים לנו. לא שאנחנו מחפשים נוחיות, אלא הבעיה שזה יכול להיות מסוכן לבריאות, לכן אסור לנו לעשות זאת כי זו עבירה אם אתה מסכן את הבריאות שלך. הבורא נתן לך גוף כדי שתחיה בו, תשמור עליו וממנו תגיע לגמר התיקון.

לכן הפעם כבר אין מה לעשות, אנחנו יוצאים למדבר, אבל אני חושב שזו תהיה פעם אחרונה בחורף ובתנאים כאלה. בפעם הבאה נצטרך לחשוב איך לעשות זאת, ויותר נכון לא לסמוך על אותם אנשים שהיו צריכים לחשוב על זה ולהזהיר אותנו. אני לא כל כך נמצא עם הקהל שקשור ומרגיש, אבל חבל שהפעם אנחנו כבר נמצאים באמצע הדרך ואסור לנו לפנות. בחורף הבא כבר לא נצא למדבר, ואולי נקיים את זה בזמן אחר, בין הזמנים מה שנקרא, בין חורף לקיץ, במקום יותר נוח, יותר טוב.

אנחנו רואים שגם המקום הזה לא כל כך זול ולא כל כך מיוחד. האנשים שאחראים על זה צריכים להשקיע בזה יותר, ובמיוחד האנשים שמכינים לנו את המקום שידאגו קצת יותר למקום מתאים. כנראה שהאנשים האלה אצלנו נמצאים במצב שלא אכפת להם, הם יכולים להיות בכל מקום ומצב, וזה לא בסדר, הם לא יכולים להבין שאנשים אחרים צריכים תנאים אחרים.

תלמיד: האם מבחינתך היית עושה כבר עכשיו שינוי, לקראת הכנס הקרוב?

אני לא יודע אם אנחנו יכולים, נראה לי שאנחנו לא יכולים לשנות את הדברים, אבל לשנות לצורה טובה, למה לא? על עצמי אני מרגיש שאני לא נמצא במצב שאני יכול לישון כמו בצבא באיזו שלולית, כך שאני שוכב ומצפה קצת להתחמם, אנחנו לא נמצאים במצב הזה, ולכן הפעולה היא לא נכונה. אני חושב שזה בגלל שהאנשים שלנו שדואגים לזה לא כל כך ערים לזה.

תלמיד: האם אפשר לתקן כבר עכשיו?

אני לא מכיר ולא מבין. אי אפשר להביא לכאן את כל הגברים כי יהיו כאן כמאתיים נשים ואפילו יותר, לכן הגברים לא ייכנסו לבניין ולא טוב כך לחשוב. ניסע ונעשה מה שאפשר. נקווה שבימים האלה יהיה חם וטוב, לא יהיו גשמים ואנחנו נחמם את עצמנו.

תלמיד: אנחנו יוצאים למדבר, הולכים על זה, ואמרת שאתה הולך לזה בכל הכוח, אתה מגיע.

אני הולך ומגיע בלי שום מחשבות אחרות.

תלמיד: חברים שמרגישים שהתנאים לא מאפשרים להם.

מי שמרגיש שבשבילו זה יכול להיות מאוד חמור, אז הוא צריך להישאר, "חי בהם ולא שימות בהם". אבל אני לא נותן אינדולגנציה¹, כתב מחילה לאף אחד. אלא אתה רוצה לכסות את עצמך בפתק מהרופא, בבקשה לך לרופא, לא אלי.

תלמיד: מבחינה רוחנית, האם יש פגם כלשהו אם אני אשב ואצפה בכנס מהבית כי התנאים לא נוחים או כי מצבי הבריאותי לא מאפשר את זה?

יש הבדל בין מצב בריאותי שהוא מלמעלה לבין זה שאני יושב בבית בגלל שבבית יותר חם ונעים ולכן אני נשאר. אני לא יכול להגיד לך מה לעשות.

אני גם לא יודע מה קורה עם החבר'ה שלנו מחו"ל. אני חושב שבישראל פחות או יותר כולנו היו בצבא והיינו בכל מיני מצבים כאלה, לכן אנחנו רגילים, כי אותה גישה לצאת למסע נשארת לכל החיים. אבל מי שבא מחו"ל ולא רגיל לזה, אנחנו נסדר לו הכול, נחמם אותו.

שאלה: כשאנחנו יוצאים להליכה במדבר, מה המשמעות של הליכה? במה שונה התפילה שלי בזמן ההליכה?

המשמעות של הליכה היא הליכה, "לך אחריי במדבר"².

שאלה: מה זאת אומרת שאדם מרגיש יראה? האם הסיבה לזה היא רק שהבורא גדול?

לא, יש כמה יראות, תקרא בזוהר. בזוהר כתוב על מצוות יראה, יש יראה מעונשים בעולם הזה, בעולם הבא, יש כל מיני יראות.

שאלה: אמרת שהאדם יכול לרצות לעשות משהו נעים לבורא כך שהבורא לא ישים לב לזה. איך אדם יכול להסתיר את מעשיו כלפי הבורא? האם אפשר לממש את זה?

זה נקרא "מתן בסתר". בדרך כלל אנחנו מפרשים את זה כך שאדם לא יודע אם הוא עושה או לא עושה דברים נכונים, טובים, לבורא. אבל זה שהבורא לא יודע קשה לנו לתאר זאת. אבל בהחלט על ידי צמצום, מסך ואור חוזר, אנחנו יכולים לעשות דברים כאלה אפילו כלפי הבורא, זה במסגרת "נצחוני בניי".

תלמיד: אם החלטתי שאני לא אסתכל לכיוון הבורא אלא רק אעשה את מה שהחלטתי לעשות בשבילו, אז האם זה בסדר?

בסדר, נפלא, נהדר.

שאלה בקשר לכניסה למדבר. האם אני צריך ללכת לשם כמו לוחם כדי להשיג, או הפוך, אני צריך ללכת כדי לקבל אור, שמחה, כולם מתבטלים, תהיה השפעה? איך אני צריך להכין את עצמי לפני הכניסה למדבר?

אני בא לכנס כדי להתכלל עם המרכז של הכנס, של הכינוס, ורק על זה אני חושב. אני צריך להיות דבוק בתוך העשירייה שלי ככל שהיא נמצאת שם, יכול להיות שהיא נמצאת חלקית, יכול להיות שהיא לגמרי לא נמצאת, זה לא חשוב, אבל אני הולך להיות דבוק למרכז הכנס וכל הזמן להיות דבוק אליהם.

זו הזדמנות מאוד מיוחדת, נדירה. בשנים האחרונות זה הזדמן לנו ומי יודע לעוד כמה שנים קדימה. עלינו להשתדל להיות יחד, להתקבץ לקבוצה אחת, להידבק אחד לאחר, וכך נעבור את המדבר. עיקר הכוחות במדבר הם כדי להרחיק אותנו, לנתק אותנו זה מזה, ולמרות זאת אנחנו צריכים להיות יותר ויותר מחוברים זה לזה. לכן כשאני מגיע למדבר אני מסתכל איפה אני יכול להיות קרוב יותר לכולם, בין מי אני רוצה לחיות, זה מה שאני רוצה.

זו פעולה מאוד יפה, מאוד מיוחדת, אסור לנו לדבר שטויות ולהיות בקלות ראש, אלא דווקא ההיפך, עלינו להחזיק זה את זה, לחבק זה את זה, וכך להמשיך, ואז בטוח נגיע לתוצאות טובות, יש לנו הכנה גדולה.

שאלה: לגבי המצב הזה שתיארת שאני רוצה לעשות טוב לבורא בלי שהוא יידע עליי. איפה נמצא הקשר ההדדי עם הבורא?

במרכז הקבוצה.

שאלה: אנחנו בקזחסטן באלמטה עושים כנס מקומי, יש חברים שלא רוצים להגיע לכנס המקומי, הם אומרים שגם בווירטואלית הם יתחברו כמו שצריך. איך להתייחס ליחס כזה של אנשים?

אני לא יכול להגיד. איפה הם יהיו, באלמטה?

תלמיד: אנחנו עושים שם כנס מקומי גם לגברים, גם לנשים, ומזמינים חברים מהמדינות השכנות.

איך שאתם תחליטו כך צריך להיות, אבל רצוי שכולכם תקבלו דעה אחת.

שאלה: להמשיך את החבר מקזחסטן, הוא הסביר שהם כבר החליטו, הם עושים כנס לכל האנשים באזור. הוא אומר שלמרות שכולם יתאספו לכנס פיזי יש חברים שמעדיפים להישאר לבד בביתם ולהתחבר וירטואלית, כי גם בהתקשרות הווירטואלית הם מרגישים שהם יכולים להשיג אותו דבר או יותר. מה דעתך?

נתאר מצב שאין קשר עם בני ברוך העולמי, זאת אומרת עם מה שיש כאן בפתח תקווה, ובכלל אין קשר, האינטרנט נפסק, אין קשרים בין כולם, אז ודאי שבצורה כזאת יש נטייה לכל הקבוצות במצב שהן נמצאות להתחבר יחד בגבולות המדינה. לכן אני חושב שזה מה שצריך לעשות קודם כל.

אתם צריכים להרגיש שיש לכם מדינה, גבול, ושאתם מחוברים שם יחד, יש לכם שפה משותפת, מקום משותף, קופה משותפת, דברים כאלה שמחזיקים אתכם כמשפחה. אני מאוד מאוד ממליץ לעשות את זה. זה יהיה הרבה יותר בטוח וטוב ולא כמו שעכשיו, חושבים כך וחושבים כך.

שאלה: אמרת שאנחנו מגיעים לכנס כדי להתכלל במרכז הכנס. מהו מרכז הכנס?

יש לנו קבוצות שבעינינו נקראות הקבוצות המייסדות, הקבוצות המרכזיות, שמייצגות את הכנס ואת ההנהלה, וכך אנחנו מגיעים.

תלמיד: כשאני מגיע לכנס, נמצא בכנס, מה אני צריך לחשוב? מה אני צריך לחפש?

אתה צריך לחפש את העשירייה שלך ואיך דרך העשירייה אתה מתקרב ומתחבר לכנס כולו. זה מה שאני חושב.

שאלה: בהקשר לזה יהיו מצבים שחלק מהחברים מהעשירייה יהיו במקום אחד, חלק יטוסו לישראל, חלק יישארו פיזית באיזה מקום, או יישארו בבית. מה זה לחפש את העשירייה שלך?

אם אין את העשירייה שלי או חלק ממנה במקום, אז אני פשוט מתחבר לכולם.

תלמיד: האם כל אחד צריך להתחבר לאותה נקודה מרכזית של בני ברוך העולמי, או כלפי אותם חברים שאיתם הוא בחדר במקום או בחדר הווירטואלי?

חדר וירטואלי וחדר במקום זה לא חיבור. אומנם זה יכול להיות, אבל קודם כל אני צריך בכל זאת להיות קרוב וקשור ככל האפשר לחברים שלי שבמשך השנה אני מחובר איתם, ואז דרכם אני מתחבר לכנס.

תלמיד: כלומר לא משנה איפה אני יושב, דבר ראשון אני מתחבר פנימית לעשרה החברים שאיתם אני מחובר במשך השנה ודרכם למרכז הכנס.

כן. אבל אם אין אף אחד מהם בכנס, אז אני לא מתחבר איתם, אני צריך להתחבר פיזית עם אנשים אחרים שנמצאים לידי.

אתם למדתם מספיק מאמרים ופסוקים שמהם אתם יכולים להרגיש איפה המקום שלכם, איפה אתם צריכים להיות דבוקים ברעיון של הכנס כדי להגיע למרכז החיבור שלו, ובצורה כזאת להשתלב עם כולם. את זה אתם צריכים כבר להרגיש.

שאלה: רציתי לשאול על המדבר הפנימי. כשהגעתי לחכמת הקבלה הייתה לי הרגשה שאני בעצמי המדבר. כרגע אנחנו שוב נכנסים למדבר ויוצא שהמדבר זה מצב שעושה אותי חיה, זה מצב כל כך חשוב. האם עלינו לעורר מצב של מדבר פנימי כדי שיהיה לנו צימאון ענק לקראת הקשר?

כן, אבל קודם כל אתם צריכים להתחבק, להתקרב זה לזה, וכשתהיו קצת אפילו עם מאגר כוחות פוטנציאלי, כוחות שהם ביניכם, אז תתחילו להרגיש את הריקנות שבכם ולהכיר בה, למלא אותה, להחיות אותה, עד כדי כך שתרגישו שאתם קיימים בתוך הקשר ביניכם. זה מה שצריך להיות לכם.

שאלה: בשיעור הזוהר נאמר על יראה שהיא הכניסה, השער. אנחנו עומדים לקראת הכנס, האם עלינו לבקש על יראה כזאת? הרי הכול בידי שמיים חוץ מהיראה?

ודאי שכן, כבר דיברנו על זה.

שאלה: אני רוצה לחזור לנושא של כנס וירטואלי ופיזי. יש חברים שאומרים שבבית יותר נוח להם, כי כשהם מגיעים פיזית יכולים להגיד להם משהו לא טוב, יש כל מיני מעשים חיצוניים שיכולים להסית את הדעת, ובבית הם יכולים באמת להתפלל כמו שצריך, להתכלל טוב יותר בכנס, לעשות הכול נכון יותר.

איך להתייחס לכל זה, האם מנקודת מבט שאני באמת מצדיק את אותם החברים, סומך עליהם, או יש כאן פגם ואני צריך לתת דוגמה אישית, לפרסם, להתפלל עליהם?

אף אחד מאיתנו לא רוצה שיהיה לו חוסר נוחות, כולנו אוהבים שהכול מוכן, הכול נמצא ואתה עוסק במה שאתה אוהב או במה שאתה צריך והולך קדימה בקלות. הכול מתקיים בחברות, בשמחה, עם שירים, אתה שותה משהו, אוכל קצת עם החבר'ה, שר איתם מחובק. בבית אתה לא ממש יכול לעשות את כל זה, אומנם אפשר, אבל זה מאוד מוגבל.

אני לא מבין אנשים. זה שהם רוצים להיות בבית, את זה אני מבין, אני בעצמי אוהב לשבת בבית. אבל זה שבמקום לנסוע לכנס, למדבר, לחוסר נוחות, הם מעדיפים להישאר בבית, בחום, במקום נוח, זה פספוס גדול מצידם, אני לא מציע לעשות זאת.

(סוף השיעור)

---

1. כתב מחילה, "כפרת עוונות" (בכנסיה הקתולית)↩

2. "לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה" (ירמיהו ב', ב')↩