שיעור בוקר 02.08.2021 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "תלמוד עשר הספריות", כרך ג', חלק י', הסתכלות פנימית

אני חושב שכדאי לנו קצת לקרוא מזה, להכיר גם כמה עניינים ששייכים לעיבור. ודאי שלא באותו מצב כמו שאנחנו נמצאים בעיבור. אבל ככל שלומדים אנחנו מעוררים על ידי זה את האורות המקיפים, כמו שאנחנו קראנו ב"הקדמה לתלמוד עשר הספירות". אפילו שלא מבינים מה שלומדים ולא נמצאים בזה ולא מבינים, אבל בכל זאת על ידי הלימוד מעוררים אורות מקיפים, והאורות המקיפים פועלים עלינו ומקרבים אותנו. הוא כותב, מקרבים אותנו מאוד לאותם המצבים שאנחנו רוצים להגיע, היינו לעיבור.

אז אנחנו נקרא ונחשוב לא בשכל, אלא נחשוב איך אנחנו רוצים להיות בזה, שזה ייכנס בנו כי רק "ממעשיך הכרנוך"¹. זאת אומרת, רק מתוך המעשים שיעברו עלינו אנחנו נכיר את הדברים.

שאלה: כרך ג', "תלמוד עשר הספירות", עמוד 956, הסתכלות פנימית, אות א'.

אות א'

"הנה הרב מחלק את ז' המלכים שירדו לבריאה, על ג' בחינות שהם : אורות, ניצוצין, וכלים." זאת אומרת, ז' המלכים שנשברו, כמו שאנחנו דיברנו שהיה לנו בעולם הנקודים, שבירת הכלי וכל חלקי הכלי נפלו מהקדושה, מעולם האצילות למטה מפרסא לעולמות בי"ע. ומה אז קורה? "גם מיחד להם ג' מקומות מיוחדים לתיקונם : שביסוד התבונה, מתקנים הכלים, ובמקום החתך, מתקנים הניצוצין וביסוד בינה עלאה, מתקנים האורות. (דף תתקמ"ז אות קנ"ב ע"ש) וצריכים להבין ענינם. ובעיקר צריכים להבין ענין הניצוצין, אשר כל ענין הבירורים, והעלאת מ"ן, ועבודת הצדיקים להעלות מ"ן, סובבים עליהם. וע"כ צריכים להבין אותם היטב, א' מה מהותם של אלו הניצוצין. ב' מה ענין מספרם. ומה גם שמוצאים לכאורה סתירות בדברי הרב בדבר המספר, כי לפעמים אומר שמתבררים ועולים ש"ך ניצוצין, ולפעמים אומר שהם רק שט"ו ניצוצין, ולפעמים שהם רפ"ח ניצוצין. שכל אלו המספרים המה עיקרים גדולים וצריכים להבינם במקורם."

זאת אומרת, שמעלים ניצוצין, אלה חלקים מהנשמה השלמה ומתחילים לחבר אותם לאט לאט על ידי האור העליון עד שהאדם מרגיש שזה הופך להיות בו לאיזו התרשמות פנימית, שנעשה בו משהו, מתעורר בו משהו, וזה כבר השגה בעולם הרוחני.

אות ב'

"ותחלה נבאר את מהותם של הניצוצין, שעליהם אומר הרב שנפלו עם הכלים הנשברים לבי"ע כדי להחיותם. והנה באמת כבר פירש אותם הרב היטב עוד בעולם עקודים (דף רכ"ט אות י') שאומר שם, שהרשימות והאור חוזר היורד, מכים זה בזה, ואז נולד מביניהם ניצוצות של אור, מבחינת אור חוזר, שהוא דין, והוא גרוע מאור הרשימו שהוא רחמים. עש"ה. ונתבאר שם באור פנימי, כי האור מניח אחריו רשימו בתוך הכלי אחר הסתלקותו משם, למשל אם הוא קומת כתר, מניח הוא רשימו בתוך הכלי מן בחי"ד, שהיא קומת כתר, והנה אח"כ כשנעשה הזווג על העביות הנשארת בהמסך שהוא בחי"ג, ויוצא עליו קומת חכמה, הנה אותה הקומה שיצאה עתה כיון שהיא חשובה הרבה מן הרשימו, מבחינת מה שבאה מהארת זווג, משא"כ הרשימו, הגם שמדת קומתה גבוה מן קומת חכמה שבאה עתה, אמנם כבר נסתלק הארת הזווג שלה, ואין בה אלא הארה מועטת, ע"כ האור דקומת חכמה מכה בהרשימו, כלומר, שנכנס ומאיר בכלי שלה, שמכח זה מוכרחת הרשימו להסתלק מהכלי, ולעלות ממעל לכלי בסוד תגין החופפים על האותיות, ואז נופלים ניצוצות מן הרשימו, כי הרשימו כוללת ב' מיני אורות : אור זך, ואור עב. כי כמו שכללות האור כולל אור ישר, ואו"ח. דהיינו בחי' או"ח המתהפך ממעלה למטה ונעשה כלי ומלביש האו"י, כן הרשימו שנשאר מאור הזה, כלולה ג"כ מאו"י ואו"ח, שהאו"י נקרא אור הזך, והאו"ח נקרא אור העב, כדברי הרב (דף רכ"ב אות י') אמנם אור העב הזה, הנעשה לבחינת כלי ומלביש על או"י, הנה עדיין אינו כלי גמור, כדברי הרב (דף רמ"ו אות ב') כל עוד שהוא מחובר עם האור ישר. אלא אחר הסתלקות אור הזך למעלה, ונשאר אור העב למטה. כי אור העב, שהוא או"ח אינו יכול לעלות לעולם, אלא שנשאר למטה, ואז נעשה אור העב בחינת כלי. עש"ה. והנה זה אמור, בכללות אור העב שהלביש לכללות האור ישר. אמנם זה החלק של אור העב שנפרש מהרשימו ונשאר בכלי, מחמת הכאת הקומה של אחורים בו, כנ"ל. הנה הוא עדיין לא נחשב לכלי ממש, כמו אור העב של כללות, והוא, משום שיציאת הרשימות לחוץ מן הכלי בסוד תגין, אינו נחשב ליציאה גמורה ולהסתלקות, כי זה הכלל, שרשימו אינה מסתלקת לעולם, אלא אע"פ שיצאה ממעל לכלי, הרי היא עוד מאירה לבחינת אור העב שלה, כי ע"כ נבחן בסוד תגין על האותיות, כלומר שמחוברת בו ומאירה אותו, וע"כ אין אור העב של הרשימו נעשה עוד לבחינת כלי ע"י יציאת הרשימו מן הכלי, ונחשב עוד לאור גם עתה. וזה שמדייק הרב לכנותם תמיד בשם ניצוצות של אור, להורות שאין עליהם שם כלי כמו על האור העב של כללות הנ"ל, כי האו"י של כללות הקומה נסתלק לגמרי ועלה לשורשו, ונשאר אור העב למטה בלבדו בלי שום הארה ממנו. מה שאין כן אור העב שנפרש מהרשימו מחמת ההכאה הנ"ל, ונשאר לבדו בכלי, הנה אור הרשימו עדיין דבוק בו, וכיון שהוא דבוק בו, הוא נחשב עוד לבחינת מעורב עמו, כנ"ל (דף רמ"ו אות ב') כי כל זמן שהאור חוזר דבוק עם אור הישר, מטרם שנסתלק, הנה האו"ח מעורב עם או"י בלי שום הכר ביניהם. עש"ה."

שאלה: מה זה אומר שהרשימו יוצא מגבולות הכלי? קראנו בחלק האחרון שהרשימות יוצאים מגבולות הכלי והופכים לתגין.

אנחנו מדברים סך הכול על רצון לקבל ורצון להשפיע, שני הכוחות ישנם בטבע. ואם אנחנו מדברים על הרצון לקבל אז מצד הנברא יש כמה סוגים של רצון לקבל, שורש, א', ב', ג', ד' לפי העביות. הוא קשור לאור בכל מיני צורות עביות, והאור קשור לרצון ואז האור מתחלק גם לחמש דרגות. וכשהאור והרצון יכולים להיות יחד, זה נקרא כבר שנמצאים יחד בפרצוף. וכשהאור והרצון לא יכולים להיות יחד, הם נפרדים מתוך זה שהרצון נעשה הפוך מהאור ולא יכול, לא רוצה לקבל את האור, אז נמצאים רשימות למיניהן. רשימו מאור ישר שרצה להשפיע לרצון, רשימו מאור חוזר שהרצון רצה להשפיע להאור, וכל מיני כאלו נתונים.

תלמיד: מה זה אומר שהרשימות יוצאות מגבולות גדר הכלי והופכות לתגין?

הן כבר לא יכולות לעבוד כמו הרשימות. יש לנו טנת"א, טעמים, נקודות, תגין ואותיות. ארבעה סוגי התפעלות הכלי מהאור.

"טעמים", זה שהכלי מרגיש איך האור נמצא בו כאור פנימי, טעמים.

"נקודות", איך הכלי לא יכול להחזיק את האור בפנים ואז מסתלק האור. ולכן הסתלקות האור מהכלי על ידי זה שהכלי לא יכול להחזיק אותו, כאילו מגרש אותו, זה נקרא שבתוך האור נכנסים רצונות לקבל ואז האור מסתלק. האורות האלה נקראים נקודות.

"תגין", אלה אותם האורות שנמצאים למעלה מהכלי, שהם יצאו מהכלי ונשארים בדרגה יותר גבוהה מהכלי ומאירים לו מלמעלה.

ו"אותיות" זה כבר כלים. אותם הרצונות עם הרשימות שיכולים להיות כלים אמיתיים לאורות ושם, זה מה שקורה לנו בכל התהליך הרוחני. זאת אומרת, מה שאנחנו מגלים, אנחנו מגלים את זה באותיות.

לכן גם אצלנו בכתיבה שלנו, נגיד האותיות ממש ברור לנו מה זה. מה שאין כן, טעמים, נקודות ותגין, עדיין לא נותן לנו מידע על מה שקורה. האותיות זה העיקר. כי האותיות הם הכלים, האותיות באות מדרגת המלכות.

שאלה: למה אין בנו כלים להבין את תהליך הרשימו?

הרשימות זה אותם האורות. איך אתה יכול להחזיק אותם, איך אתה יכול להרגיש אותם? מאיפה? אין לך כלים להחזיק את הרשימות.

תלמיד: אבל איך אני מחזיק את האורות האלה בתוכי?

אם יש לך מסך ועביות אז ודאי שאתה יכול להחזיק את האורות האלה והם מאירים לך או מלמעלה או בפנים או מבחוץ כאור מקיף בכל מיני צורות.

שאלה: בעל הסולם אומר "כי הרשימו כוללת ב' מיני אורות : אור זך, ואור עב. כי כמו שכללות האור כולל אור ישר, ואו"ח."

אמרת שיש קשר בין מה שקראנו עכשיו לעובר, האם הרשימות האלה משפיעות על העובר?

קודם כל אתה רואה, אנחנו לומדים חלק י' ב"תלמוד עשר הספירות" שנקרא "עיבור א'", עיבור, עוּבר. על זה הוא מסביר מה קורה.

תלמיד: כן, שאלתי מה הרשימות, האם הרשימות, מה שכתוב פה, זה משפיע על העובר, על כיוון ההולדה שלו או ההתפתחות שלו?

כן, אנחנו לקחנו "הסתכלות פנימית" מאותו חלק שמדבר על העובר, על העיבור.

תלמיד: מה ההשפעה שלנו על הרשימו בעצם? אפשר להשפיע על הרשימו הזה או לא?

כן.

תלמיד: איך?

הרשימו קובע את המצב שלנו ואנחנו משפיעים על הרשימו על ידי הפעולות שלנו. כל הרשימות שיש לנו הן רשימות משבירת הכלי דאדם הראשון, כולנו שבורים, ואז אנחנו צריכים לסדר את עצמנו וכך אנחנו מעלים את הרשימות ומתוך הרשימות מרכיבים, האור העליון מרכיב, את הפרצוף, וזה נקרא שאנחנו בונים את "בית המקדש" נניח, בונים את ה"נשמה" מהשבירה.

תלמיד: זאת אומרת הרשימות כביכול זה לא משהו קבוע שאני יכול להשפיע עליהן בהתנהגות, בחיבור שלי?

אתה לא משפיע על הרשימות שנמצאות כאילו מחוצה לך וזה לא קבוע, הרשימות מתעוררות בך לפי העבודה שלך לתיקון.

תלמיד: כן, אבל אני משפיע עליהן בהתנהגות שלי?

כן.

שאלה: בקטע הזה שקראנו הרבה פעמים הוזכר שהאור החוזר זה אור עב ויש הסבר מאוד מפורט לזה, אבל בכל זאת אני לא מצליח להבין את המהות של זה, למה האור החוזר הוא עב?

מפני שהוא מגיע מהמלכות ובצורה כזאת הוא משפיע ממטה למעלה, זה אור ההשפעה שמגיע מהמקבל למשפיע, מהאדם לבורא, ולכן הוא הרבה יותר עב מהאור ישר שמגיע מהבורא למטה לנברא. אבל במידה שהאדם יכול להפעיל את האור החוזר, באור חוזר מתלבש אור ישר ואז שני האורות האלה, אור ישר ואור חוזר הופכים להיות אור פנימי, ובצורה כזאת כל האור מתפשט בתוך הנשמה, במידה שהאור הישר יכול להתלבש באור החוזר. במידה שאנחנו רוצים להשפיע זה לזה ולבורא, שזה נקרא "אור חוזר", במידה הזאת בהשפעה שלנו מתלבשת השפעה של הבורא אלינו, ואז כשזה מלובש בזה יחד שניהם מתלבשים בנו, בתוך החיבור בינינו שנקרא "נשמה".

תלמיד: מהו השורש של המושג "עב"?

"עב" זה מפני שזה מגיע מהעביות, שהאגו שלנו, העביות שלנו, כמה שאנחנו דוחים, במידה הזאת אנחנו נמשכים קדימה. לכן אור עב, אומנם שזה עב, זאת אומרת עבה, אבל הוא מאוד חשוב כי דווקא הוא קובע איזה פרצוף יהיה לנו, באיזה גובה, באיזו עצמה, באיזה מילוי. פרצוף זה נקרא "נשמה" שאנחנו בונים.

שאלה: כתוב פה "כי כל זמן שהאור חוזר דבוק עם אור הישר מטרם שנסתלק, הנה האור חוזר מעורב עם אור ישר בלי שום היכר ביניהם" מה זה אומר בלי שום היכר ביניהם?

כי שני האורות האלה, אור ישר שזה השפעת הבורא לנשמה ואור חוזר שזה השפעת הנשמה לבורא, שניהם מתלבשים זה בזה והופכים להיות לאור פנימי, לאור אחד. וכשכבר מסתלק האור החוזר אז לפי זה גם האור הישר מסתלק. הבורא לא מאיר לאדם יותר ממה שהאדם רוצה להשפיע לבורא.

לכן כמה שהאדם מתלבש בעשירייה לפי זה הוא יכול לגלות ששם בתוך העשירייה נמצא הבורא.

שאלה: אם הבנתי היטב, שמעתי ממך שהאור חוזר יותר עב כי הוא חוזר לקראת הבורא, זה מהאדם לבורא, מה זה אומר שהאור הוא מהאדם לבורא אם הכול נקלט בעשירייה, הכול נתפס בעשירייה, האם זו שפה של התקשרות?

כן, כשהבורא משפיע מלמעלה למטה זה נקרא "אור ישר" והוא מגיע מזך לעב. מה שאין כן האור החוזר שמתעורר בנברא הוא משפיע מהחלק העב, שזה הרצון לקבל שבנברא, על ידי דחייה מהעב לזך, מלמטה ללמעלה. ולכן שני האורות האלה, האור הישר והאור החוזר הפוכים זה מזה, אבל שניהם רוצים להשפיע זה לזה, ולכן הם מתקשרים ומתלבשים זה בזה, כך שהאור הישר שמגיע מלמעלה למטה מתלבש באור חוזר שעולה מלמטה למעלה.

שאלה: ניצוצין שהוא כותב זה בעצם שילוב של תגין ונקודות?

יש לנו טעמים, נקודות, תגין ואותיות. ניצוצין זה התוצאות מההתנגשות שיש לנו בהסתלקות האורות מהכלי. על זה אנחנו עוד נלמד, יש הרבה מה ללמוד על זה. ניצוצין הם בעצמם הכלים, אותיות הם הכלים, ועוד נלמד על זה. זה לא כל כך חשוב, כשאנחנו נתקרב לזה אתם תראו שאלה דברים לא כל כך מסובכים, גם אנחנו בעולם הזה, אם היינו יודעים טוב טוב את מבנה האדם, היינו גם מזהים את כל ההבחנות הללו. כן, גם היינו מזהים את זה, אבל לא, אנחנו לא מבינים את עצמנו, האדם לא מכיר את עצמו, מה קורה בו, אבל בנו קורות בדיוק כמו ברוחניות, בהעתקה גם בגשמיות, אותן ההבחנות.

שאלה: אולי נשאל שאלה לסיום כי עברנו השיעור הזה הרבה, מכוח מצייר למידת האמת, איגרת י"ט, עיבור א'.

כן.

תלמיד: עם מה אנחנו יוצאים היום לעבודה בעשיריות?

אנחנו יוצאים לעבודה בעשיריות עם השאלה איך אנחנו מתקרבים בינינו עד כדי כך שהופכים להיות כאיש אחד בלב אחד ומזה נעשה עיבור.

(סוף השיעור)