שיעור בוקר 31.03.22 – הרב ד"ר מוכאל לייטמן – אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", מאמר "אהבת ה' ואהבת הבריות"

קריין: ספר "כתבי בעל הסולם", מאמר "אהבת ה' ואהבת הבריות", כותרת "מדוע לא ניתנה התורה לאבות".

מדוע לא ניתנה התורה לאבות

"ובזה בארנו שלושת השאלות הראשונות, אבל נשאלת השאלה איך אפשר לקיים את זה, שלכאורה הדבר הוא מהנמנעות. אולם תדע כי על-כן לא ניתנה התורה לאבות, אלא לבני-בניהם - אומה שלמה שמנו שש מאות אלף איש מבני עשרים שנה ומעלה, שנשאלו אם כל אחד ואחד מוכן לקבל על עצמו את העבודה והתכלית הנשגבה הזאת. ולאחר שכל אחד ואחד אמר "נעשה ונשמע", אז נעשה הדבר לאפשרי, כי זה ברור בלי שום ספק, כי אם שש מאות אלף איש לא יהיה להם שום עסק אחר בחייהם, רק לעמוד על המשמר שלא יחסר שום צורך לחברו, ולא עוד, אלא שיעסקו בזה באהבה אמיתית בכל נפשם ומאודם. אז ודאי בלי ספק כלל, שלא יהיה שום צורך ליחיד מכלל האומה לדאוג בשביל קיומו עצמו, שהרי יש לו שש מאות אלף איש אוהבים ונאמנים אשר משגיחים עליו שלא יחסר לו כלום מצרכיו."

אנחנו רואים כאן שאין כוח לאף אחד לעשות שום דבר, אלא הכול הוא בזה שמחזיקים זה את זה, רק בכוח הערבות, רק בכוח החיבור.

"ובאמור מתורצת הקושיה מדוע לא ניתנה התורה לאבות הקדושים. כי במספר קטן של אנשים אין התורה עומדת לקיום כלל, כי אי אפשר להתחיל בענין עבודה לשמה כמבואר לעיל, ולפיכך לא ניתנה להם התורה."

קריין: שוב.

מדוע לא ניתנה התורה לאבות

"ובזה בארנו שלושת השאלות הראשונות, אבל נשאלת השאלה איך אפשר לקיים את זה, שלכאורה הדבר הוא מהנמנעות. אולם תדע כי על-כן לא ניתנה התורה לאבות, אלא לבני-בניהם - אומה שלמה שמנו שש מאות אלף איש מבני עשרים שנה ומעלה, שנשאלו אם כל אחד ואחד מוכן לקבל על עצמו את העבודה והתכלית הנשגבה הזאת. ולאחר שכל אחד ואחד אמר "נעשה ונשמע", אז נעשה הדבר לאפשרי, כי זה ברור בלי שום ספק, כי אם שש מאות אלף איש לא יהיה להם שום עסק אחר בחייהם, רק לעמוד על המשמר שלא יחסר שום צורך לחברו, ולא עוד, אלא שיעסקו בזה באהבה אמיתית בכל נפשם ומאודם. אז ודאי בלי ספק כלל, שלא יהיה שום צורך ליחיד מכלל האומה לדאוג בשביל קיומו עצמו, שהרי יש לו שש מאות אלף איש אוהבים ונאמנים אשר משגיחים עליו שלא יחסר לו כלום מצרכיו.

ובאמור מתורצת הקושיה מדוע לא ניתנה התורה לאבות הקדושים. כי במספר קטן של אנשים אין התורה עומדת לקיום כלל, כי אי אפשר להתחיל בענין עבודה לשמה כמבואר לעיל, ולפיכך לא ניתנה להם התורה."

שאלה מהו התנאי הזה "מעל גיל 20"?

זה נקרא שמגיל 20 ומעלה האדם נכנס למצב שיש לו עשר ספירות דאור ישר, עשר ספירות דאור חוזר, והוא יכול לעבוד בלקבל על מנת להשפיע. כך זה נקרא. אל תשימו לב אף פעם למספרים.

שאלה: המצב הזה של ששת אלפים שנה של הנשמה מביא אותי לחשוב על משהו שהוא קצת אוטופי לעומת הסביבה שאני חי בה. איך להתגבר על זה שזה נראה לי בלתי אפשרי להגיע למצב כזה?

זה לא חשוב אם זה אפשרי או בלתי אפשרי, כי מה שאתה עושה אתה בזה נותן לבורא הזדמנות לעזור לך. לא שאתה בעצמך צריך לעשות משהו, אלא עליך לתת לבורא הזדמנות לעשות ממך כלי נכון ולא שאתה עושה בעצמך כלי נכון. לכן עליך רק לבצע את הפעולות הנדרשות ממך, על כל היתר כתוב "ה'" הבורא "יגמור בעדי".

שאלה: אם אנחנו לא צריכים לשים לב למספרים, וכתוב פה שבהתחלה הם היו קצת ואחר כך הם נהיו הרבה, "ששת מאות אלף", אז מה מייצגים המספרים האלה?

אנחנו נלמד על המספרים. המקובלים מכנים כך מדרגות, אורות, כלים, אור חוזר, אור ישר, רשימות, זה כדי לתת להם בכל זאת איזה כינוי. אבל לא כדאי לנו להתחיל להשוות בין כל הכינויים האלה, שש מאות, שישים ריבוא, ששת אלפים, עשרים וארבע, עשר, חמש ושתיים, מספרים יש מלא. אני לא חושב שכדאי לנו לנגוע בזה כי חשוב לא מה שאתה מכנה במספר, אלא מה המספר בעצמו מסמל, ומפני שאנחנו עוד לא יודעים את זה לכן לא כדאי לנו להתבלבל. לאט לאט זה יתגלה, מתוך שיתגלה תראה עד כמה זה משמעותי.

שאלה: מה הם ה"אבות" בעשירייה? איך אפשר להבין זאת בשפה שלנו?

ה"אבות" הם כתר, חכמה ובינה, אברהם, יצחק ויעקב, ומעליהם הכוח העליון, הבורא. הכתר מחולק לכמה חלקים, האבות הם "כתר, חכמה ובינה" ואחר כך ה"בנים" שהם חסד, גבורה, תפארת. וכן הלאה.

תלמיד: מה מביא את התורה לאדם?

התורה מגיעה לאדם על ידי זה שהוא מתחבר עם החברים, ויחד עם החברים רוצה להתחבר לכוח ההשפעה העליון, ואז הם מתחילים לקבל מתוך זה תיקונים ומילויים.

שאלה: הביטוי "נעשה ונשמע", האם זה כדי להיאחז נכון בכוונה?

קודם עלינו לבצע את מה שהתורה דורשת, ואחר כך לקוות שנקבל על זה תשלום, והתשלום יתבטא בזה שנרגיש שכוח ההשפעה גדל בנו.

שאלה: הבורא ברא רצון, כלי שנקרא "ישראל", ויש שני רצונות ישראל וארץ ישראל. איך זה הולך יחד? מה הקשר? איך להבין את זה נכון?

ישראל זה נקרא ישר-אל, כלומר, מכוון ישר לבורא. אם האדם הולך לקראת זה, רוצה להגיע בהבנה, בהכרה ובהשגה לבורא, אז הוא נקרא ישראל, כל אחד שיש לו את הכיוון זה. לא להתבלבל עם כל מיני פילוסופיות אחרות.

שאלה: למה לקיום הערבות צריכים אומה שלמה?

כדי שיתקיים חוק הערבות צריך כלי שלם, שכולם מחזיקים את כולם, ואם יחסר, אז הכלי לא יהיה שלם ולא יהיה בו כוח ערבות. הערבות, הכוח הזה מגיע מהבורא, זה האור העליון שמתגלה בין כולם. אם שש מאות אלף מתחברים ביניהם, וזה לא לפי מספר בני אדם אלא זה כוח שכך הוא נקרא, אם הם מתחברים ביניהם, אז יש ביניהם כוח שנקרא ערבות, כולם מחזיקים את כולם.

שאלה: האם בעוד 50 שנה יהיה אדם שיהיה בדרגה לפרש את התורה במונחים קבליים?

כן, ודאי, כתוב "כל דור ודורשיו"¹. בכל דור ודור קמים אנשים שהם מפותחים ברוחניות יותר מהסביבה והם מסבירים לסביבה מה תפקיד האנשים בעולם הזה, מה הם צריכים לעשות. כך זה בכל דור ודור. אנחנו נמצאים בסוף הדורות, כמו שכותב בעל הסולם, בדור של גמר התיקון, כלומר אנחנו כבר מסוגלים להיות בכלי שהוא מתקדם לתיקון הכללי, לזה שאנחנו ואיתנו כל האנושות נזכה לזה שהאור העליון יתקן אותנו, יחבר בינינו, ימלא אותנו וכולנו נהיה בדבקות בבורא.

שאלה: מה זה לדאוג לחבר "בכל נפשו ובכל מאודו"?

כמו לעצמו, אין לנו דוגמה אחרת.

שאלה: במאמר כתוב שהתורה לא יכולה להתקיים במספר קטן של אנשים, לעומת זאת אנחנו רוצים להגיע לערבות בעשירייה, איך זה מסתדר?

אנחנו צריכים להתחיל בחיבור בעשירייה, ואחר כך לפי ההשתדלות שלנו הבורא יסדר לנו כלי יותר גדול.

כל ישראל ערבים זה לזה

"ועם האמור נבין מאמר מפליא בחז"ל שאמרו: "כל ישראל ערבים זה לזה"." ישראל הכוונה למי שמכוון להגיע לבורא. כל האנשים שמשתוקקים להגיע לבורא, לגילוי שלו, הם נקראים "ישראל", ואם הם באמת מכוונים כך, אז הם נמצאים בערבות, "ערבים זה לזה"." - ולא עוד, אלא שרבי אלעזר ברבי שמעון מוסיף: "שהעולם נידון אחר רובו". אשר לפי זה אנו ערבים גם בשביל כל אומות העולם, אתמהה. - שלכאורה הוא דבר שאין הדעת סובלתו כלל. כי איך יערב לחטאים של אדם שאינו מכירו כלל? והרי מקרא מפורש "לא יומתו אבות על בנים, ובנים לא יומתו על אבות איש בחטאו יומתו".

ובאמור מובנים הדברים בתכלית הפשיטות, שהרי נתבאר, שאי אפשר כלל שהתורה ומצוות יבואו לכלל קיום, אם לא בהשתתפות כל האומה. נמצא, שכל אחד נעשה מאליו ערב לחבירו. כלומר, שפורקי עול גורמים לשומרי התורה שישארו בזוהמתן, כי לא יוכלו להשתלם באהבת זולתו ובהשפעה לזולתם בלי עזרתם, כמבואר. נמצא שאם חלק מהאומה חוטאים, הרי הם גורמים לשאר האומה לסבול בגללם.

וזה שכתוב במדרש: "ישראל אחד מהן חוטא וכולן מרגישין". והמשיל ע"ז רשב"י "משל לבני אדם שהיו יושבין בספינה, נטל אחד מהם מקדח והתחיל קודח תחתיו, אמרו לו חביריו מה את יושב ועושה, אמר להם, מה אכפת לכם לא תחתי אני קודח? אמר לו שהמים עולין ומציפין עלינו את הספינה". והיינו כפי שבארנו לעיל, שמתוך שפורקי העול משוקעים באהבה עצמית, הרי הם עושים במעשיהם גדר של ברזל, המעכב על שומרי התורה, מלהתחיל אפילו בשמירת התורה והמצוות על היכנם.

ועתה נבאר מאמרו של רבי אלעזר ברבי שמעון שאומר: "לפי שהעולם נידון אחר רובו, והיחיד נידון אחר רובו, עשה מצוה אחת אשריו שהכריע עצמו ואת כל העולם לכף זכות. עבר עבירה אחת אוי לו שהכריע את עצמו ואת כל העולם לכף חובה. שנאמר וחוטא אחד יאבד טובה הרבה".

אנו רואים שר"א בר"ש, מפליג יותר בדבר הערבות, שהרי אומר: "שהעולם נידון אחר רובו". וזאת, משום שלדעתו, אינו מספיק אומה אחת לקבלת התורה והמצוות, ודעתו זו למד או מהמציאות שלפנינו, שהרי אנו רואים שסוף סוף עדיין לא הגיע הקץ, או שקבל את זה מרבותיו.

וכן הכתוב מסייעו שמבטיח לנו לעת הגאולה: "ומלאה הארץ דעה" וכו'. וכן "ונהרו אליו כל הגויים". ועוד הרבה פסוקים. ועל-כן תלה הערבות על כל העולם כולו, לומר לך, שגם היחיד אי אפשר לו לבוא לגמר הנרצה, מקיום התורה והמצוות, זולת בסיוע של כל בני העולם, כמבואר.

ועל כן: כל מצוה ומצוה שהיחיד עושה, נמצא מכריע את כל העולם. והוא, בדומה לאדם השוקל קטניות במשקל מסויים, אשר כל קטנית וקטנית שהוא נותן על המאזנים גורם להכרעה הסופית הרצויה - כן כל מצוה שהיחיד עושה בטרם שתמלא הארץ דעה, הריהו גורם שיתפתח העולם ויבואו לכלל זה.

וזה אמרו "וחוטא אחד יאבד טובה הרבה", כי על-ידי החטא שהוא עושה, הריהו גורם להפחתת המשקל, כמו שאחר עומד ונוטל חזרה אותה הקטנית שהוא הניח על המאזנים. ונמצא מחזיר את העולם אחורנית."

שאלה: למה אמרו "נעשה ונשמע"?

כי אנחנו צריכים לעשות את מה שעלינו לעשות כדי לפתוח את כוח ההשפעה שנקרא "בינה" או "שמיעה".

שאלה: האם אנחנו "בני ברוך" נמצאים במצב של "נעשה ונשמע"? מה חסר לנו כדי להיות "ערבים זה לזה"?

אנחנו עוד לא נמצאים במעשה הזה ככלל, אבל יש כאלה שכבר נמצאים בזה במקצת או קרובים לזה.

שאלה: כתוב "שש מאות אלף איש מבני עשרים שנה ומעלה, שנשאלו אם כל אחד ואחד מוכן לקבל על עצמו את העבודה והתכלית הנשגבה הזאת.". אדם כשהוא מסכים או מוכן לעבודה זאת, האם הוא כבר בשלב שהוא רואה ומרגיש שהוא לא לבד אלא עם חברים? איך מגיעים למוכנות כזאת?

זה מה שאנחנו משתדלים לעשות. אנחנו צריכים כוח ערבות כדי להגיע למצב שכל אחד מחזיק את האחר, ואז אנחנו מתקרבים זה אל זה, נכללים זה עם זה, ומההתכללות שלנו, כשכל אחד נכלל מהכוחות של האחר, כל אחד מאיתנו הוא מתוקן במשהו, וכולנו יחד הופכים להיות פרצוף רוחני שלם וגדול, וזה כבר פרצוף של גמר התיקון.

שאלה: אם יהיו שש מאות אלף שידאגו לי, אני אוכל להשפיע. האם כל עוד אין לי אז אני לא יכול? האם עליי לבקש מהבורא שיהיו שש מאות אלף שידאגו לי?

המערכת מסודרת בצורה כזאת שיש לך את שש מאות האלף האלה, לזה אין לדאוג. עליך לדאוג עד כמה אתה נכלל בהם ועוזר להם, ובמידה הזאת אתה אוטומטית מקבל מהם תמיכה.

שאלה: לא ברור מדוע לא ניתנה תורה לאבות? גם השאלה וגם התשובה לא מובנות.

לא היה להם מספיק כוח לזה מפני שהם היו מספר קטן של אנשים, ובמספר קטן של משתתפים אי אפשר לקיים ערבות. לכן לא היה להם כלי מוכן לפי כמות האנשים שהיו בחיבור כדי לגלות את הכוח העליון, את הבורא, הוא חייב שיהיו "שש מאות אלף", כי זה כלי שלם. לכן לא ניתנה תורה לאבות.

שאלה: מי הם "פורקי העול"? ואיך ניתן להיות ערבים לכל העולם?

"פורקי העול" הם אלה שמלכתחילה מוכנים לערבות ומביאים אותם לקבוצה כדי שיקיימו את הערבות, אבל הם לא רוצים להוסיף כוחות משלהם ולכן מפריעים לאחרים להגיע לערבות.

אני מודע לזה שהשיעור היה כזה שנתקענו בו מפעם לפעם, יש לזה סיבות, נשתדל להחיות אותו מחר ולברר דברים נוספים.

(סוף השיעור)