שיעור בוקר 09.03.2025 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", חלק מאמרי "שמעתי",

עמ' 524, מאמר ט' "מהו ג' דברים שמרחיבים דעתו של אדם, בעבודה"

עמ' 524, מאמר י' "מהו, ברח דודי, בעבודה"

עמ' 525, מאמר י"א "ענין גילה ורעדה, בעבודה"

קריין: ספר "כתבי בעל הסולם", עמוד 524, מאמר שמעתי ט', "מהו ג' דברים שמרחיבים דעתו של אדם, בעבודה".

ט. מהו, ג' דברים שמרחיבים דעתו של אדם, בעבודה

שמעתי אלול תש"ב

"הזה"ק מפרש מה שאמרו חז"ל "ג' דברים מרחיבים דעתו של אדם. והם אשה נאה, דירה נאה וכלים נאים". ואומר, "אשה נאה" היינו השכינה הקדושה. "דירה נאה" דא ליביה [זה לבו]. ו"כלים" דא אברים דיליה [זה אבריו]. עד כאן לשונו.

ויש לפרש, שאין השכינה הקדושה יכולה להתגלות בצורה האמיתית, שהיא בבחינת חן ויופי, אלא בזמן שיש לו כלים נאים, שהם האברים הנמשכים מן הלב. זאת אומרת, שהאדם צריך מקודם לטהר את לבו, שיהא דירה נאה, בזה שהוא מבטל את הרצון לקבל לעצמו, ומרגיל עצמו לעבוד, שכל מעשיו יהיו רק בעמ"נ להשפיע, שמזה נמשך כלים נאים. היינו, שהרצונות שלו, הנקראים כלים, יהיו נקיים מבחינת קבלה לעצמו, אלא שיהיו זכים, הנקרא בחינת השפעה.

מה שאין כן, אם אין הדירה נאה, אמר הקב"ה "אין אני והוא יכולים לדור במדור אחד", מטעם שצריך להיות השתוות הצורה בין האור להכלי. לכן, בזמן שהאדם מקבל על עצמו את בחינת אמונה בבחינת הטהרה, בין במוחא ובין בליבא, אז הוא זוכה לאשה נאה, היינו שהשכינה הקדושה מתגלית אליו בבחינת חן ויופי. וזה מרחיב את דעתו של אדם. היינו, שע"י התענוג והשמחה, שמרגיש אז, בא מהתגלות השכינה הקדושה בתוך האברים, וממלא את הכלים החיצונים והפנימים. וזה נקרא "הרחבת הדעת".

ולזכות לזה הוא ע"י "הקנאה והתאוה והכבוד", ש"מוציאין את האדם מן העולם". שפירושו "קנאה" ע"י הקנאה בהשכינה הקדושה, הנקרא שהוא מקנא קנאת ה' צבאות. "כבוד" פירושו, שרוצה להרבות כבוד שמים. "תאוה" פירושו, בחינת "תאות ענוים שמעת"."

כך כתוב על הכניסה לעבודה, שאנחנו צריכים להיות מוכנים או להכין את עצמנו בקנאה, תאווה וכבוד. את כל היתר אנחנו כבר צריכים ללמוד ממה שיתגלה לנו מתוך השיעור.

תלמיד: בעל הסולם אומר פה שהתנאי הראשון לכל דבר הוא שאדם צריך מקודם לטהר את ליבו.

כן.

תלמיד: ובמילים אחרות, בזמן שאדם מקבל על עצמו את בחינת אמונה בבחינת טהרה.

כן.

תלמיד: מהו אותו טיהור הלב?

לטהר את הלב, זה נקרא שאדם מרגיש שהלב שלו נמשך רק לבורא ואין בליבו שום חיסרון אחר.

תלמיד: איך קנאה, תאווה וכבוד מביאים אותו לזה?

קנאה, תאווה וכבוד הם שלושת הרצונות של האדם, שאם הוא ממלא אותם בזה שמתקשר לבורא אז אין לו יותר כלים, אלא כמו שכתוב הוא כבר נמצא בדבקות המלאה.

תלמיד: הקנאה, התאווה והכבוד האלה צריכים להיות כלפי הבורא?

כן, זה כולל הכול.

תלמיד: מה זה אומר שצריכה להיות השתוות הצורה בין האור לכלי?

ברוחניות ובכלל, תכונת הכלי שמכינים צריכה להיות כתכונת האור שבא וממלא את הכלי. לכן אנחנו צריכים לבדוק את עצמנו בזמן ההכנה, זאת אומרת כשעדיין רק הרצון מגולה, אבל לא המילוי, ולהיות בטוחים שאנחנו מוכנים למילוי המתאים, שהמילוי נמצא ממש באותה התכונה כמו החיסרון שבכלי, וכך אנחנו מתקנים את הכלים שלנו שיהיו מתאימים למילוי האור.

תלמיד: הבדיקה הזאת נעשית באופן פרטי או שאני צריך לבדוק את עצמי בתוך העשירייה בקשר בינינו?

הבדיקה היא בתוך העשירייה בקשר בינינו, כי אפשר להגיד שאנחנו צריכים לבדוק רק את הקשר בינינו ואת המילוי שלו, ולפי זה אנחנו מתקרבים לבורא.

תלמיד: איך כל אחד בעשיריה מברר שהמילוי הוא נכון ואנחנו מקבלים אותו בקשר נכון עם הבורא?

אנחנו צריכים לראות עד כמה הרצון לקבל הכללי שלנו רוצה להתקרב לבורא, רוצה להתמלא בבורא, ובמידה שהבורא ימלא אותו, במידה הזאת אנחנו מתקרבים לגמר המילוי, וזו בעצם מטרת החיים שלנו.

תלמיד: זאת בדיקה שצריכה להיעשות בכל יום מחדש?

כן.

תלמיד: מבחינתי המילוי המלא מהבורא הוא שכל החברים נמצאים באיזון מלא בתוך הקשר הזה בינינו לבורא?

כן.

תלמיד: השכינה הקדושה יכולה להתגלות בצורה אמיתית שהיא מבחינת חן ויופי אלא בזמן שיש כלים נאים שהם האיברים הנמשכים מהלב. מהם האיברים הנמשכים מהלב, יותר נכון מהי ההימשכות הזאת, מה נובע מהלב?

הלב הוא מקום שבו צריכים להרגיש את הבורא שממלא את הלב. הלב הוא המקום שבו אנחנו בודקים עד כמה אנחנו מקורבים או עדיין מרוחקים מהבורא, הכול שייך להרגשה שבלב.

תלמיד: המעשים נמשכים מהלב כך או אחרת, כלומר אם הלב שלי טמא, נמצא ברצון לקבל, אז המעשים שלי יהיו אגואיסטים, ולהיפך?

נכון.

תלמיד: זאת אומרת, כל האחריות על טוהר הלב היא עלי או שהבורא יצר אותי כך? איפה עובר הגבול בין האחריות שלי למחשבות שלי ולמי שאני, אם אני בקבלה או בהשפעה, לבין האחריות של הבורא?

אנחנו צריכים לבקש שתהיה לנו אפשרות לבדוק את עצמנו, ואחרי שעושים בדיקה, אז מקבלים את התוצאה מהבדיקה כדברים נכונים.

תלמיד: והקריטריון של הבדיקה הוא תמיד הבורא, זו תמיד ההשפעה המוחלטת?

כן.

תלמיד: בהמשך בעל הסולם אומר, "בזמן שהאדם מקבל על עצמו את בחינת אמונה בבחינת הטהרה, בין במוחא ובין בליבא, אז הוא זוכה לאשה נאה,".

אם בכוח הרצון שלי בלב ובמוח אני מקבל את גילוי הבורא ומגיע אליו בכלי שלם שלי, אז אנחנו מגיעים למצב שיש לנו חיבור שלם עם הבורא ואנחנו לא זקוקים יותר לכלום, אין לנו עוד כלים, זה גמר התיקון והמילוי.

תלמיד: איך בבית המשותף שלנו, ברצון, בלב האדם, יכולה להתגלות השכינה?

אם נרצה להרגיש את היחס של הבורא כלפינו, אז לא יכולות להיות על זה שום הגבלות, וכך נרגיש אותו, במידה שאנחנו משתוקקים לבורא ורק רוצים שהוא ימלא את כל הרצונות שלנו.

תלמיד: איך אנחנו מארגנים את הבית המשותף שלנו בעשירייה בצורה נכונה כך שהשכינה תתגלה שם?

בשביל זה צריך פשוט להתחבר בצורה נכונה בינינו. בחיבור הנכון בינינו אנחנו תומכים זה בזה ובכללות מגיעים לכך שכל הרצונות שלנו מתחברים לרצון משותף אחד להשיג את הבורא.

תלמיד: איך להשתמש נכון בקנאה, תאווה וכבוד כדי להגדיל את חשיבות המטרה?

בסופו של דבר יוצא מהמאמר, שרק אם אנחנו מכוונים את הקנאה, התאווה והכבוד לבורא, רק בצורה כזאת אנחנו יכולים להתמלא בתכונות של קנאה, תאווה וכבוד בצורה שלמה.

תלמיד: בסוף הפסקה הראשונה כתוב, "שהרצונות שלו, הנקראים כלים, יהיו נקיים מבחינת קבלה לעצמו, אלא שיהיו זכים, הנקרא בחינת השפעה". האם נקיות מקבלה לעצמו ובחינת השפעה אלו שני דברים שונים או שזה אותו דבר?

יכולים להיות כאן ניואנסים שונים, אני לא יכול לומר. כעיקרון, אם אנחנו ממלאים את הרצונות האגואיסטים שלנו בתכונת ההשפעה, אז לא נותר בהם שום מקום פנוי לכל סוג של קבלה מהבורא, כך שזה צריך להספיק לנו.

תלמיד: במאמר מדובר בצורה ברורה על קנאה וכבוד, אבל לא ברור מה זו תאווה.

"תאווה" זה רצון בשל מהאדם כלפי הבורא, רצון שהבשיל לקבל את הבורא בתוך הכלים של האדם, להתמלא בבורא, להכיר אותו, להרגיש אותו, ובצורה כזו להודות בכך שרק גילוי הבורא יכול להביא את האדם לשלמות.

תלמיד: אמרת שאנחנו צריכים כל הזמן לבדוק את הקשר בינינו. איך לבדוק את הקשר הזה?

אני חושב שעקרונית נלמד על זה בהמשך, מפני שזה מהווה את עיקר העבודה שלנו בתיקון. לכן נתקדם הלאה ונראה.

תלמידה: כתוב שבזכות השמחה והתענוג האדם ממלא את הכלים החיצוניים והפנימיים, וזה מרחיב את דעתו. מה הם הכלים הפנימיים והחיצוניים שמדובר בהם?

מדובר ברצונות. על הרצונות להתמלא ולהרגיש את הבורא בתוכם.

תלמידה: מה הם הכלים החיצוניים ומהם הכלים הפנימיים עבור האדם?

אנחנו נלמד את זה כעיקרון. הכלים הפנימיים אלה הכלים שנשארים איתי, כל הזמן שייכים לי ואני מרגיש אותם כשלי. הכלים החיצוניים אלה כלים שאני צריך למשוך. עוד נלמד את זה, אני לא יכול עכשיו לסדר את זה בצורה שבה אני יכול לומר משהו קונקרטי על זה.

תלמידה: הלב הוא כמו אוקיינוס ענק, איך מרחיבים את הלב?

איך מרחיבים את הלב? כמו שהוא אומר, קנאה, תאווה וכבוד מרחיבים את דעתו של אדם, שזה אישה נאה, דירה נאה וכלים נאים. כך אנחנו צריכים לראות את עצמנו. "אישה נאה" זו השכינה הקדושה, "דירה נאה" היא ליבו, ו"כלים נאים" אלה האיברים, תכונות שאני מרגיש בתוך הלב. הכול בעצם שייך לרצונו של אדם לקבל מהבורא את כל מה שהבורא הכין לו.

תלמידה: מהו רצון האדם השותק שמגדיל את גודל השכינה?

מה דעתך? מה משפיע יותר? מה מהווה ביטוי של עומק גדול יותר של הרצון, של ההשתוקקות למילוי הבורא?

תלמידה: זו שאלה אלי?

כן, אליך.

תלמידה: אני חושבת שתפילה, דיאלוג פנימי מתמיד עם הבורא, לבטא את המסירות והאהבה שלי דרך עבודה בעשירייה, בקבוצה, דרך כל הכלי העולמי, ולקבוע את גדלותו. כלומר, להרגיש, לדעת, להיות מודעת לגדלותו של הבורא וכל הזמן לבטא את זה בתפילה.

טוב.

תלמיד: הוא מסיים בקנאה, תאווה וכבוד. מה זה לקנא בשכינה?

לקנא בשכינה, זה שהיא מקבלת כל מה שהבורא רוצה לתת לה והיא מלאה בו, ובמילוי הזה אנחנו מקנאים. זאת אומרת, איך אנחנו יכולים להיות במידת רצון כזו ויכולת להתמלא בבורא כמו השכינה.

תלמיד: האם צריך לקנא במילוי שהשכינה יכולה לתת לנו ולנו אין?

כן.

תלמיד: ומה זה אומר כבוד שמיים? מהו הכבוד שנותנים לשמיים?

זה נמצא בבורא ואנחנו יכולים לקבל את זה רק לפי השתוות הצורה עמו.

תלמיד: אני ממש צריך לכבד את תכונת ההשפעה של הבורא.

כן, נכון.

תלמיד: ומה זה "תאות ענוים שמעת"?

נלמד את זה.

תלמיד: הוא מדבר על קנאה בשכינה. מהי השכינה?

שכינה אלו כל הכלים שהבורא ברא, והם כולם נמצאים כמקבלים בהתגלות. כל הכלים האלה שמתגלים בנבראים נקראים שכינה.

תלמיד: האם קנאה, תאווה וכבוד אלו הרגשות שהאדם מקבל מהבורא, או שיש לו אפשרות לעורר את זה בעצמו?

קנאה, תאווה וכבוד, את הכלים האלה בוודאי שמקבלים מהבורא, אלא ממי עוד? אין עוד מלבדו. מתקנים אותם בעל מנת להשפיע, ואז ממלאים אותם באור העליון שמגיע לאותם הכלים לפי השתוות הצורה.

תלמיד: הוא כותב, "בזמן שהאדם מקבל על עצמו את בחינת אמונה בבחינת הטהרה, בין במוחא ובין בליבא, אז הוא זוכה לאשה נאה". כשהוא כותב "בזמן שהאדם מקבל על עצמו", מה הוא מקבל על עצמו? זו כאילו התחייבות, הוא מסכים למשהו. מה זו אותה אמונה?

הוא מסכים לזה שיתגלו בו הכלים, שיוכלו להתמלא במילוי שנקרא "אישה נאה".

תלמיד: זה גבוה מה שאמרת, אם אני קם בבוקר ואני רוצה להתחיל להסכים למשהו, ללכת לכיוון הזה שאני מקבל במשהו אותה אמונה טהורה, למה אני צריך להסכים, מה לרצות?

לפי מה שמתגלה לך מתוך הכלים שלך, אתה הולך לקראתם ומגלה אותם, ומתחבר איתם.

תלמיד: מה זה נקרא שמתגלים הכלים, זה דברים שקורים לי במציאות, זה סיטואציות?

"כלים" זה רצונות שאתה יכול למלא אותם בנוכחות הבורא.

תלמיד: אז רצון שמתגלה לי, אני עכשיו מחפש איך לקשר אותו לבורא? זה מה שאני צריך לחפש ביומיום, איך לקשור את הרצונות שמתגלים לי לבורא?

כן.

תלמיד: נאמר ששלושת הדברים האלה "אישה נאה, דירה נאה, וכלים נאים", מגיעים מהבורא. מה תלוי בנו כדי להשיג את שלוש ההבחנות האלו?

בנו תלויה ההליכה לקראת זה. הכלים עוד לא מוכנים, הרצונות עוד לא מוכנים, לא מלאים, לא מורגשים, אלא אנחנו צריכים להכין אותם למפגש עם הבורא שמופיע מתוך הכלים האלו.

תלמיד: האם הכלים האלה הם מחשבות שלי? ואם כן, המחשבות מגיעות מהבורא ותמיד הדעת שלי מוסחת. מה אני יכול לעשות כדי להגיע לכלים הנכונים, למחשבות הנכונות?

אתה צריך כל הזמן לחשוב על מה חסר לך בתוך הכלים האלה, ואז תתחיל להרגיש אילו תכונות עוד חסרות לך לגלות כדי שאחרי כל התכונות האלה יתגלה הבורא.

תלמיד: הסברת שתאווה זו דרישה שהיא כבר בשלה לדרוש מהבורא. מה זה אומר להגיע לרצון שהוא כבר בשל כדי לגלות את הבורא? איך הרצון משתנה? איך מגיעים לסוג כזה של רצון שהוא כבר בשל לגלות את הבורא, כמו שהסברת על תאווה?

רצון שיכול לגלות את הבורא זהו רצון שקיים בתוך הבורא. אנחנו עוד נעבוד על זה ונראה. על סוגי הרצונות, אני לא חושב שאנחנו צריכים לדון עכשיו.

תלמיד: קודם הסברנו על קנאה תאווה וכבוד, מה זה התאווה הזאת שהיא כבר בשלה כדי לגלות את הבורא בצורה נכונה?

שאדם מרגיש שיש לו תאווה לבורא, שהוא מאוד רוצה להתחבר עמו ולהתקשר.

תלמיד: יש איזה תהליך שזה קורה שמתפתח באדם הרצון הזה בצורה נכונה שהוא מבשיל?

זה נכון. יש תהליך מסוים, אלה רצונות שעוד לא נגלו כולם באדם, ולכן אדם צריך לעבור כאן איזו התפתחות פנימית.

תלמיד: מהו התהליך הזה?

התהליך הזה שהאור מאיר על הרצון, והרצון לאט לאט על ידי האור הזה משתנה עד שמגיע למצב שאפשר לעבוד עמו כבר בעל מנת להשפיע. זה תיקון הרצון.

תלמיד: אדם מרגיש שהגאווה שלו יום יום יותר גדולה. איך במצב כזה אדם יכול להעביר, להרגיש, שהוא בדרך הנכונה לרצון ה' במעשים שלו?

מתוך זה שאדם פועל בלהתקרב לבורא ברצונות יותר גדולים, בתהליך הזה הוא מקבל כלים יותר גדולים, אורות יותר גדולים, וגם התפתחות הרצונות היא מרצון קטן לרצון יותר גדול, גם מילוי הרצונות הם ממילוי קטן למילוי יותר גדול, בכך הוא מתחיל להרגיש שהוא נמצא כאן בתהליך שכולו עובר דרכו, ואז צריך לתת על התהליך הזה השתתפות משלו וכך הוא מתקדם.

תלמיד: יש לי גם התרשמות נוספת שהגאווה היא הכי חשובה, כי אני צריך להגן על הגאווה שלי מרצונות זרים. אני מרגיש שאני לא רוצה לאבד את הניצוצות שלי, כי רק לפי הניצוצות האלה אני יכול להתקרב לבורא. זה נכון?

אם אתה מרגיש כך, אז זה כך.

תלמיד: אז איך אתה מרגיש?

עוד אין לי תשובה?

תלמיד: מתי יש תשובה?

מתי שיהיה לי, עכשיו אין.

תלמיד: כתוב "היינו שהשכינה הקדושה מתגלית אליו בבחינת חן ויופי. וזה מרחיב את דעתו של אדם. היינו, שע"י התענוג והשמחה, שמרגיש אז, בא מהתגלות השכינה הקדושה בתוך האברים, וממלא את הכלים החיצונים והפנימים." איך זה קורה? תוכל להסביר את המשפט?

זה מגיע מתוך זה שאדם נמצא בהשתוות הצורה, בדביקות, בכלים האלה, ואז בהחלט יש לו בזה ענין של הדביקות לדרגה יותר פנימית של הבורא. וכך הוא הולך ומקדם את עצמו יותר ויותר.

תלמידה: מדוע אמונה נחווית כקפיצה לתוך ריק או תהום, וכיצד אנחנו יכולים להישאר בזה ולהחזיק בתחושה של ביטול? למה האמונה מורגשת כקפיצה לתהום, איך למרות ההרגשה הזאת ממשיכים להישאר בביטול?

במידה שאני משתמש נכון באמונה, אז אני לא משתמש ברצון לקבל שלי, אלא ברצון להשפיע, ולכן אני יכול להיות בתוך הכלים שנמצאים עכשיו במילוי האור.

תלמידה: שמעתי שאמרת עכשיו שנגיע לחיבור הנכון כשנרגיש את הרצון המשותף להשיג את הבורא, ענית קודם שהכלים הפנימיים אלה כלים שתמיד נמצאים אתי, והכלים החיצוניים אלה כלים שאני צריכה למשוך מבחוץ. אז האם חיבור נכון עם החברים גם נכנס ככלים חיצוניים או ככלים פנימיים?

בעיקרון כן.

תלמידה: אמרת שהכלים החיצוניים אלה כלים שאני מושכת מבחוץ, אז איך למשוך נכון את הרצונות האלה בתוך הקשר עם החברים?

בקשר עם החברים, הקשרים הנכונים והמילוי שלהם, אנחנו עובדים עם הרצונות האלה, מחברים אותם, ממלאים אותם אחד באמצעות השני. וזה תלוי רק בנו עצמנו, במידה שבה אנו רואים את החיבור ברצונות האלה.

תלמידה: זה לא כל כך מובן, כי כל הזמן צריך לעבוד עם ההפרעות, כדי לראות את גדלות החברים. אז ההשתוקקות לעבוד מעל כל ההפרעות אלה כלים חיצוניים או פנימיים?

לא לפנימיים, ולא לחיצוניים אלא לאלה שמתגלים. מתגלים בי רצונות, ואני רוצה לעבוד בתוכם, כלומר איתם, או מעליהם או מתחתיהם.

תלמידה: איך אפשר לזהות אם הלב שלנו מטוהר, ומוכן להפוך לדירה יפה שתאפשר את גילוי השכינה הקדושה?

זה לפי התרגילים שלנו. ככל שאנחנו משתדלים ללכת עם כל השאלות שאנחנו שומעים מהחברים שלנו, ולתת לכל השאלות חיבור בין הכלים, כזה שכל אחד יתמלא בחיסרון שלו.

תלמיד: לפי מה שהבנתי קודם השכינה הקדושה זו היכולת לקבל את המילוי בלב שלם, בלי שום אשמה. אז הקנאה ביכולת הזאת זה שלב אחד של מה שאנחנו בונים, והשלב השני זה קנאה בכבוד, זאת אומרת להרבות כבוד שמיים כלומר למי שנותן את השפע. את שני השלבים האלה הבנתי, אבל לא הבנתי מה זה תאוות ענווים, ולמה הקנאה בתכונה הזאת מקדמת אותנו?

אני לא חושב שיש עכשיו זמן לדבר על זה, אנחנו לא מוכנים לבירורים כאלה.

תלמידה: התכונה של הקנאה באה לידי ביטוי כהרגשת קנאה בעוצמה שיש לבורא, ואז זה הופך לקליפה. וזו יכולה להיות הפרעה מאוד גדולה שלא הרבה אנשים יכולים להתמודד איתה. ואם הבורא שם את האדם בפני הבחירה, והאדם עושה טעות בשלב ההכנה, למה מתגלה קליפה כזו שהאדם לא יכול להתמודד איתה?

זה נמצא תחת שליטת הבורא, מה שהוא רוצה, זה מה שמתגלה. מה שהוא רוצה לתת לאדם כדי שיתעלה או ייפול, כדי שיזוז מהמקום, ממדרגה אחת למדרגה אחרת, כל זה תלוי בבורא, ובתוכניות שלו לגבי המדרגות הבאות של האדם. לכן אנחנו לא יכולים לדבר על זה בצורה פשוטה כזו, חופשית.

תלמידה: לפי הכלים האלה, קנאה, תאווה וכבוד הגשמיים, כל מה שפועל עלי, זה הכול כדי שאני אראה מאחוריהם אותו, את הבורא. כלומר אלה בעצם כלים שבזכותם אני יכולה להגיע ללשמה?

כן, כמובן.

תלמידה: כלומר אלה כלים עוצמתיים ביותר, זה ממש כמו שער שמאחוריהם אני יכולה לראות את אחדותו?

כן, כל הכבוד.

תלמידה: האם יכול להיות שעצם האפשרות להרגיש את צער השכינה זו בעצם מתנה של הבורא שמאפשרת לנשמה לראות שהיא לא מוכנה לקבל את האור עדיין?

כעיקרון לא. אנחנו כל הזמן עושים תרגילים כאלה עם האור שמאפשרים לנו לראות עד כמה אנחנו יכולים להיות דומים לו, ולעבוד עם רצונות כאלה.

תלמידה: האם יכול להיות שאדם מרגיש את צער השכינה ואת חוסר התיקון של עצמו בו בזמן?

יכול להיות.

תלמידה: האם אני מבינה נכון, שאם אדם העביר את האור והאור הזה מכה בכלים הלא מתוקנים של אדם אחר, אז האדם האחר יוכל להרגיש את צער השכינה, ואם יש לו רצונות שעוד לא מתוקנים הוא ירגיש גם את זה?

לא, זה לא עובד כך.

תלמידה: אמרת קודם, שמתוך זה שהאדם פועל בלהתקרב לבורא מרצונות גדולים יותר, בתהליך הזה הוא מקבל כלים גדולים יותר, אורות גדולים יותר, התפתחות של הרצונות מרצון קטן לרצון גדול יותר, וגם מילוי הרצונות. לגבי "להתקרב לבורא מרצונות גדולים יותר", מה מאפיין את הרצונות הגדולים יותר שאיתם הוא מתקרב לבורא?

הרצונות הגדולים יותר הם לפי הרצון, והמילוי שלהם הוא לפי מה שקורה ברצונות האלה, אז גם המילויים גדולים יותר.

תלמידה: האם מדובר ברצונות שהם גדולים יותר בזה שמתגלה בהם התנגדות גדולה יותר, או שלא?

יכול להיות.

תלמידה: אבל לא בהכרח?

בהכרח, ודאי שיכולים להיות עוד כל מיני דברים. אבל ברצונות גדולים יותר מתגלה אור גדול יותר, ואז תלוי איך אדם מרגיש את זה.

תלמידה: כלומר הוא יכול להרגיש את זה כהתנגדות, או שיכול להרגיש את זה לאו דווקא כהתנגדות.

בדרך כלל כהתנגדות.

תלמידה: ביחס לעבודה עם עביות. במקום שבו אני מבקשת מהבורא לרצות את מה שהוא נותן, אני מגלה שיש רצונות שאיתם אני לא מסכימה, אני חושבת שהם לא לגיטימיים, והם רצונות חזקים מאוד. האם להסכים עם הרצונות שלי זה מה שהבורא נותן לי? ובאיזו מידה אני יכולה לא להסכים עם הרצונות שמתגלים, או לרצות להשפיע ללא כוונה, זה מה שאני יכולה לעשות במקרה הזה?

כל השינויים שיהיו באדם ביחס לרצונות שלו הם כתוצאה של השפעת האור העליון. ולכן אנחנו צריכים לעקוב אחרי זה בצורה טובה מאוד. אם מתרחשים שינויים ברצונות שלנו, אז השינויים האלה מוכתבים על ידי השינויים שעורך האור העליון על הרצונות האלה. או שיש שם יותר חסדים, או שיש שם יותר חכמה, זה תלוי במיקום היחסי של האחד כלפי השני. כך אנחנו גדלים.

תלמיד: בטקסט כתוב "בזמן שהאדם מקבל על עצמו את בחינת אמונה בבחינת הטהרה, בין במוחא ובין בליבא, אז הוא זוכה לאשה נאה". מה זו בחינת הטהרה?

בחינת הטהרה, זה כשהוא נמצא באותו גל עם הבורא, מקבל את מה שהבורא מקבל, מגלה את מה שהבורא מגלה, וכך היא ההשגה שלו. האדם והבורא משיגים אותו דבר.

קריין: נמשיך למאמר י' בספר "כתבי בעל הסולם", ב"שמעתי", עמ' 524, "מהו, ברח דודי בעבודה".

י. מהו, ברח דודי, בעבודה

שמעתי תמוז תש"ד

"יש לדעת, כי בזמן שהאדם מתחיל ללכת בדרך, שרוצה להגיע לעשות הכל לשם שמים, הוא בא למצבים של עליות וירידות. ויש לפעמים, שהאדם בא לידי ירידה כל כך גדולה, שיש לו מחשבות לברוח מתו"מ. כלומר, שבא לו מחשבות, שאין לו חפץ להיות ברשות הקדושה.

אז, האדם צריך להאמין, שהדבר הוא להיפך. היינו, שהקדושה בורחת ממנו. והטעם הוא, כי בזמן שהאדם רוצה לפגום בקדושה, אז הקדושה מתקדמת ובורחת מקודם ממנו. ואם האדם מאמין בזה, ושהוא מתגבר בזמן הבריחה, אז מה"ברח", נעשה "ברך", כמ"ש "ברך ה' חילו ופועל ידיו תרצה"."

תלמיד: אני מבין שבעל הסולם מדבר על מצב שבו אדם מזהה שהוא בירידה, הוא לא רוצה את הקדושה. ברור שזה בא אליו מלמעלה, זה לא הוא שהחליט להיות בירידה. אז מה זה משנה אם הוא בורח מהקדושה, או שהקדושה בורחת ממנו? למה זה שהוא מזהה שהקדושה בורחת ממנו זה פתרון?

כי הוא מזהה מי בעצם בעל הפעולה של הירידה, זה הבורא או הוא. ואז בהתאם לזה הוא כנראה שממשיך.

תלמיד: הוא מזהה שעכשיו מלמעלה גורמים לו שהוא לא ירצה רוחניות. איך זה הופך להיות ברך? האם הוא מסכים עם זה שהעליון עשה לו כך, או לא מסכים? מה עכשיו היחס שלו לזה?

קודם כל הוא קובע שמה שנעשה בו זה נעשה מיד העליון. ו"יש לו מחשבות לברוח מתו"מ. כלומר, שבא לו מחשבות, שאין לו חפץ להיות ברשות הקדוש". זה המצב כרגע.

"אז, האדם צריך להאמין, שהדבר הוא להיפך. היינו, שהקדושה בורחת ממנו". הקדושה מתרחקת, ולא שהוא מתרחק מהקדושה. "והטעם הוא, כי בזמן שהאדם רוצה לפגום בקדושה, אז הקדושה מתקדמת ובורחת מקודם ממנו. ואם האדם מאמין בזה, ושהוא מתגבר בזמן הבריחה, אז מה"ברח", נעשה "ברך", כמ"ש "ברך ה' חילו ופועל ידיו תרצה"."

יוצא שעל אף שהוא יורד בכוח ההשפעה, אבל בכוח האמונה הוא מעלה את עצמו, הוא מתגבר בזמן הבריחה, אז מ"ברח" נעשה "ברך". הכול תלוי איך האדם מקבל את אותה פעולה שעוברת עליו עכשיו.

תלמיד: הוא כותב ש"הטעם הוא כדי שלא יפגום בקדושה, לכן הקדושה בורחת ממנו". אבל הסיבה שהוא רוצה לפגום בקדושה היא שהקדושה בורחת ממנו. אדם לא סתם כך רוצה לפגום בקדושה. לא ברור מה הסיבה ומה התוצאה כאן.

הסיבה היא, כמו שכתוב, שאפשר להבין שהקדושה בורחת ממנו.

תלמיד: אז למה הוא אומר, "מטעם כדי שלא יפגום בקדושה"?

האדם בא לירידה כל כך גדולה שיש לו מחשבות לברוח מתורה ומצוות. "כלומר, שבא לו מחשבות, שאין לו חפץ להיות ברשות הקדושה." זאת אומרת, כתוצאה מזה שנמצא בירידה באה לו כזאת מחשבה, "שהאדם בא לידי ירידה כל כך גדולה, שיש לו מחשבות לברוח מתו"מ. כלומר, שבא לו מחשבות, שאין לו חפץ להיות ברשות הקדושה."

תלמיד: האדם בירידה ובאות לו מחשבות לברוח מתורה ומצוות, והוא צריך לראות שזה בא מלמעלה, ולברך, להבין שזה לטובתו. מאיפה בא לו עכשיו הכוח הזה לא לברוח, אלא באמת לברך, להחזיק בזה שזה לטובתו?

אם בא לו עכשיו להתנתק מזרימת האור, מהתהליך, אז מאיפה הוא יכול לקבל כוח? הוא לא יכול. מה כתוב על זה הלאה בטקסט?

תלמיד: "אז, האדם צריך להאמין, שהדבר הוא להיפך. היינו, שהקדושה בורחת ממנו. והטעם הוא, כי בזמן שהאדם רוצה לפגום בקדושה, אז הקדושה מתקדמת ובורחת מקודם ממנו. ואם האדם מאמין בזה, ושהוא מתגבר בזמן הבריחה, אז מה"ברח", נעשה "ברך", כמ"ש "ברך ה' חילו ופועל ידיו תרצה"."

מה גורם לאדם להתגבר בזמן הבריחה, מאיפה יש לאדם כוח להתגבר בזמן הבריחה? זאת השאלה.

ודאי שזה הבורא נותן. זאת לא שאלה. אנחנו תוצאה מהפעולות העליונות, ואם האדם מרגיש שיש לו עכשיו כוחות להתעלות ולברוח, או לעשות עוד משהו, הכול בא מלמעלה.

תלמיד: אז מה תלוי באדם, אם בירידה שתהיה לו הוא יהיה בורח או מברך?

הכול תלוי במה שקורה לו.

תלמיד: ברור שמלמעלה כך רוצים, שעכשיו יהיה לו כך או אחרת. אבל מה האדם יכול לעשות כדי שיברך ולא יברח, מה תלוי בו בכלל?

אם האדם רוצה לברוח מהקדושה, אז ברור שהקדושה בורחת ממנו, והוא מרגיש רק את התוצאות ממה שקורה. "ואם האדם מאמין בזה, ושהוא מתגבר בזמן הבריחה, אז מה"ברח", נעשה "ברך", כמ"ש "ברך ה' חילו ופועל ידיו תרצה"." אז מה השאלה?

תלמיד: גם אותו כוח להאמין, גם הוא בא מלמעלה. השאלה היא, מה האדם יכול לעשות פה בכלל, מה תלוי בו, שאפשר להגיד שזו בחירה שלו או הצדקה שלו?

להתחזק. שגם עכשיו בזמן שהוא נמצא בבריחה, לא לחשוב שהקדושה בורחת ממנו, אלא שהוא יכול לגרום לזה לבד.

תלמיד: איך, מאיפה יהיו לו כוחות להתחזק באמונה דווקא במצב הזה?

אני לא חושב שהוא יכול להתחזק, אבל לא להיות שמח, לא להסכים עם זה שהקדושה בורחת, את זה הוא כן יכול. לזה יש לו זמן, כוחות.

תלמיד: זאת אומרת, ברגע שהוא מזהה את זה הוא צריך פשוט לא להסכים לזה?

כן, זה מספיק.

תלמיד: אחרי שהוא מסכים לזה, אז הוא מחזיק בהרגשה שזה בא ממנו, בזה כל ההסכמה שלו בראש שלו?

כן.

קריין: ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 525, מאמר "שמעתי י"א "ענין גילה ברעדה, בעבודה".

יא. ענין גילה ברעדה, בעבודה

שמעתי תש"ח

"שמחה נקרא בחינת אהבה, שהיא בחינת ישות. וזה דומה למי שבונה לו בית ולא עושה בקירות הבית שום חסרון. נמצא, שאין לו שום אפשרות להכנס להבית, כי אין מקום חלל בקירות הבית, שיהיה לו מקום להכנס להבית. ולכן צריכים לעשות מקום חלל, שעל ידי החלל הזה הוא יכנס להבית.

לכן, במקום שיש אהבה, צריכים לעסוק ביראה גם כן. כי יראה היא החלל. היינו, שיש לו לעורר את היראה, אולי לא יוכל לכוון בעמ"נ להשפיע. לכן, בזמן שיש שתיהם, אז יש שלימות. אחרת כל אחד רוצה לבטל את השני.

לכן צריכים להשתדל, ששניהם יהיה במקום אחד. וזה ענין, שצריכים אהבה ויראה. שאהבה נקרא ישות. מה שאין כן יראה נקראת חסרון וחלל. ורק שתיהם ביחד יש שלימות. וזה נקרא ב' רגלים. שדוקא שיש לו ב' רגלים, האדם יכול ללכת."

תלמיד: איך אנחנו מעוררים את היראה כל הזמן?

או שאתה נמצא בדבקות בבורא, או שאתה נמצא בניתוק ממנו ובהרגשת היראה.

תלמיד: אבל אם אני כבר נמצא באהבה, אז אני צריך לראות את היראה הזאת גם כשאני נמצא באהבה, האם אהבה ויראה לא באים ביחד?

אהבה ויראה יחד, מה זה נותן לך?

תלמיד: לא לאבד את הקשר בינינו לבורא, כי אהבה זה כוח של הבורא. אני לא רוצה לאבד את הכוח הזה, ואם אני נמצא באהבה הזאת אני לא רוצה לאבד אותה בשום רגע. אז תמיד אקבל את היראה הזאת, והיא כבר עובדת עלי כך שכל פעם שהאהבה גדלה, גם היראה גדלה. אז למה אני צריך לעורר אותה באופן מלאכותי?

לא הבנתי.

תלמיד: אם אני נמצא באהבה, אני כבר באהבה השלמה.

באהבה שלמה אין לך חיסרון.

תלמיד: אם אין חיסרון אז איך אני בונה את היראה מול האהבה? זה לא הולך ביחד, או שזה דבר שאני צריך לעורר אותו כל הזמן?

אתה חייב לאהוב אותו כל הזמן אם השגת אהבה.

תלמיד: אם אני נמצא באהבה מול החברים בקשר כל הזמן עם הבורא, ואני רוצה לבנות את זה כל יום מחדש, האם זה לא מגיע מתוך זה שאני נמצא ביראה ולא רוצה לאבד את הקשר הזה?

אבל מה זה שייך לאהבה?

תלמיד: כי הוא אומר פה, שרק כשיש אהבה אני צריך לעורר את היראה, אבל אני שואל, אם יראה לא מגיעה ככלי אחד עם אהבה. או שזה לא קשור אהבה ויראה?

לא קשור, אתה רואה.

תלמיד: מה האדם צריך להוסיף לרצונות שלו בכדי שגדלות הבורא לא תיתן לו לברוח מהדרך?

הכול מגיע מהבורא.

תלמיד: איפה לקבל את הראייה הזאת, איך לבקש ממנו את העיניים האלו? ואם זו לא חוצפה מצידי לבקש את זה?

את הראייה הזאת הוא מקבל מלמעלה וזה מוחזק בו כל עוד הוא רוצה להיות לגמרי תחת שליטת הבורא.

תלמיד: במאמר מדובר על חלל בקירות הבית. מה הצורך ליצור חסרון נוסף ומה מוסיפה היראה לאותה אהבה שהאדם כבר נמצא בה? ומה זה החלל שעליו מדובר כאן?

אדם יכול לפעמים להתקשר לאהבה ולפעמים להתקשר ליראה, ואז יוכל להשתמש בשניהם.

תלמיד: מה הכוונה להשתמש בשניהם, כי לכאורה נראה שהאדם כבר נמצא בבחינת אהבה ובשמחה, הוא נמצא כבר בהשתוות הצורה, אז מה התוספת של היראה?

הוא מפחד שהוא יכול לברוח מהבורא, ואז אין לו ברירה, הוא רוצה לגלות את הקשר שביניהם ולאחוז בקשר הזה.

(סוף השיעור)