שיעור בוקר 10.08.18 – הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

שיעור בנושא: "מתחתית הסולם לדבקות תמידית"

בעצם כל חכמת הקבלה לפי המימוש שלה היא איך אנחנו מצרפים לעצמנו את כוח האור, כוח הבינה, והמאור המחזיר למוטב, והוא כבר קובע לנו את כל מצבי העלייה. לכן אחרי שאנחנו מתארגנים נכון בקבוצה ומבינים שכל המימוש של חכמת הקבלה הוא להגיע למרכז הקבוצה ב"ואהבת לרעך כמוך" במדרגה, במצבים, בהדרגה להגיע ל"ואהבת לרעך כמוך", אבל זו המטרה, מתוך זה נובעת כל פעולה ופעולה.

ברור לנו שאנחנו לא עושים את זה בעצמנו אלא על ידי המאור המחזיר למוטב, הכוח העליון. לכן צריכים לשים לב לכמה תנאים הכרחיים שאם נקיים אותם, נתקדם. ואם מתפזרים לכל מיני פעולות ומטרות שלא בדיוק קשורות למטרה, אנחנו מאריכים את הזמן, אם בכלל מגיעים למה שצריך.

לכן עד כמה שאנחנו לומדים במסגרת הזאת, בשיעור הבוקר הראשון שלנו, צריכים לתת תשומת לב איך אנחנו אחר כך במשך היום נממש את זה, שהדברים האלה יכנסו בנו בצורת מימוש ברורה שיחד עם זה נבין, נרגיש, נקלוט ונממש אותו. כך כל יום ויום תהיה לנו עוד תוספת ועוד תוספת בבירור השיטה ובמימושה. כך צריכים לראות "והיו בעיניך כחדשים" ו"כל פרוטה ופרוטה מצטברת לחשבון גדול", הכוונה שאנחנו מבררים אותה המטרה רק בצורה יותר מדויקת, ברזולוציה יותר גבוהה, ואת האמצעים ששייכים לאותה המטרה בודקים ומחדדים. כך רואים איך על ידי כל האמצעים, זמן, לימוד, בירורים בקבוצה, שיחות, עצות הרב עוד ועוד, אנחנו מחדדים את הגישה שלנו בכל מצב כדי לברר את המטרה ולהשיגה.

קריין: קטע מספר 46 מתוך רב"ש א', "מהו, רועה העם הוא כל העם, בעבודה".

"צריך להאמין באמונת חכמים, בזה שאמרו, שמטרת הבריאה היא בכדי להטיב לנבראיו. וכשהאדם מתחיל להסתכל על הבריאה בעיניים שלו, כלומר איזו צורה של טוב ומטיב הוא רואה, שהנבראים מקבלים ממנו יתברך, ומה מתראה אז להאדם - דבר הפוך. שהוא רואה, שכל העולם סובל יסורים, וקשה למצוא אדם, שיכול לומר, שהוא מרגיש ורואה איך שהנהגתו יתברך היא בבחינת טוב ומטיב. ובמצב הזה, כשהוא רואה עולם חשוך, והוא רוצה להאמין בה', שהוא מתנהג עם העולם בהשגחה פרטית בבחינת טוב ומטיב, הוא נשאר עומד על נקודה זו, וכל מיני מחשבות זרות נופלות לו אז במוחו. והוא צריך אז להתגבר למעלה מהדעת, שהשגחה העליונה היא בבחינת טוב ומטיב. אז הוא מקבל צורך, שהקב"ה יתן לו את כח האמונה, שיהיה בידו כח ללכת למעלה מהדעת ולהצדיק את ההשגחה העליונה."

(רב"ש - א'. מאמר 13 "מהו, רועה העם הוא כל העם, בעבודה" 1988)

סדנה

איך אנחנו משכנעים את עצמינו, מגיעים להבנה, להכרה, לידיעה שלעולם אין צורה? לא שאני פותח את העיניים ורואה שהעולם כביכול קיים, אלא שכך הבורא רוצה שאראה איזו מציאות מדומה, ואקבל אותה כדי לעבוד, כדי להפוך אותה לעולם רוחני, לאין סוף.

קודם כל איך שאנחנו פותחים את העיניים ורואים את מה שרואים, מבינים שזה הסרט שמקרינים לנו וממנו אנחנו צריכים להגיע לצורה המושלמת. וכל פעם, בכל יום אנחנו צריכים להשיג את הצורה המושלמת, ומהי הצורה המושלמת?

א'. להגיד לעצמי מה שאני רואה זה מה שהבורא רוצה להציג לי, אין לזה שום תמונה, אין לעולם שום צורה, אלא זה מה שהוא רוצה לתת לי. ואני צריך לקבל את זה כמקום, כחומר לעבודה, ואני צריך להביא אותה לשלמות.

ב'. על ידי מה אותה הצורה הופכת להיות שלמה? איך אנחנו על ידי העבודה הפרטית והקבוצתית שלנו, מגיעים לשינוי המציאות?

*

איך האדם בכל מצב מגיע לדביקות תמידית? לא מחכה שיהיה טוב אלא במצב שהוא נמצא, הוא חייב להיות בדביקות תמידית, לא חשוב איזה מצבים עוברים עליו, הוא נמצא בדביקות. איך מגיע לזה? איך תופס את עצמו, איך נועל את עצמו על התנאים המיוחדים ולא עוזב אותם, אוחז בהם וכך ממשיך מרגע זה והלאה, לא תלוי באף אחד בשום דבר חוץ ממנו?

*

שאלה: שמעתי שלהגיע למצב של דביקות תמידית זה לא תלוי באף אחד, רק באדם בלבד.

ודאי, אין חוץ מהבורא ומהאדם אף אחד. זה שאנחנו צריכים לעבוד כלפי הקבוצה, כלפי האנושות, זה בסך הכול כי אנחנו צריכים לעבוד, בזה אני מתקן את הכלים שלי. ומה שאני רואה מקולקל זה בי מקולקל עד שאני מתקן את זה ואז אני רואה שזה מתוקן מחוצה לי.

תלמיד: תמיד אנחנו אומרים שזה תלוי בקבוצה, זה תלוי בבורא, יש כל מיני תנאים שהאדם צריך לתקן?

האדם צריך לסדר אותם ואז זה נקרא שהוא יהיה מתוקן. הקלקולים שלך הם מחוצה לך.

גם הערבות שאתה צריך להשיג מהקבוצה, גם זה חלק מהתיקון שלך. כי אתה לא תלוי בהם, באף אחד. אתה צריך לסדר אותם בצורה כזאת, לתקן את היחס שלך אליהם בצורה כזאת שהם הופכים להיות למלאכים טובים.

שאלה: מה קורה אם החברה הזאת שאנחנו משתוקקים אליה, נמצאת רק בחיבור בינינו, מה קורה אז עם העולם שחיינו בו קודם, למשל התרבות ומושג היופי שהיה לנו קודם?

זה הכול התנאים הפנימיים שיש לאדם, לא יותר מזה. הוא נמצא באיזו עטיפה שהוא רואה את העולם הגדול, קרובים, רחוקים, שונאים, אוהדים, לא חשוב מה. אלה כל התכונות הפנימיות שלו שכך מוצגות לו מבחוץ כדי שזה יבלוט לעיניו, כי בתוכנו אנחנו לא מרגישים את זה. עד כמה שאתה רואה את העולם דומם, צומח, חי ומדבר, אלה התכונות הפנימיות שלך.

שאלה: מצד אחד כתוב, "אל תאמין בעצמך עד יום מותך", מצד שני אני שומע שאדם צריך לעשות פעולות שהן כאילו תלויות בו.

"אל תאמין בעצמך עד יום מותך"¹, זאת אומרת אין לך אמת לא בקביעת המצב ולא במעשה ולא בהשגה, בכלום, עד שאתה ממית את הרצון לקבל שלך. אתה תמיד רואה שקר בכל מיני אופנים. אבל כשמגיע יום מותך, כשמגיע יום וזה כבר כשהרצון לקבל שלך מת, אז אתה [מאמין].

תלמיד: עד שנגיע למצב הזה, אני שמעתי עכשיו שיש דברים שתלויים באדם, שהאדם יכול לעשות.

נמצא אני, הבורא והעולם בינינו. העולם שבינינו, בסנדביץ' הזה, החלק האמצעי שביני לבין הבורא, הוא מציג לי את כל העל מנת לקבל שלי, את כל הקלקולים שלי. אם אני מנטרל אותם או אפילו הופך אותם בעל מנת להשפיע, זאת אומרת מגביר את הקשר שלי עם הבורא, אדרבא, כך אני מתקן את עצמי. זאת אומרת, אין לי מה לעשות אלא מה שנקרא לתקן את היחס שלי לעולם.

תלמיד: במה העשירייה, במה החברה שלי יכולה להשפיע עלי שאני אבין שאני עושה נכון את מה שאנחנו קוראים לו "אמונה למעלה מהדעת"?

מכל העולם, מכל המציאות יש לי תשעה חברים, אני העשירי, שאיתם אני יכול לעשות פעולות כאלו שאפילו כשהחברים האלה נמצאים מחוצה לי, הם פועלים בעדי. זאת אומרת זו עבודה הדדית כזאת, שכמה שאני משפיע להם טוב, כמה שאני משקיע בהם, אני יכול להשתמש בכוחות שלהם וכך להתקדם. מה שאין כן, כל יתר העולם, אני יכול רק בצורה חד סטרית להתייחס אליהם טוב וזה בלבד. זאת אומרת, על הקבוצה אני לומד איך אפשר להיות בהשתוות, בחיבור, בהדדיות כמו עם הבורא.

תלמיד: אתמול במפגש עשירייה אמרת שהאדם צריך כל הזמן להתפלל למרכז הקבוצה.

כן.

תלמיד מאז אני כל הזמן מנסה להבין מה זה להתפלל למרכז הקבוצה.

ישנה נקודה, נקודת החיבור של עשרה אנשים שמגיעים לנקודת החיבור הזאת, ושם הם מבטלים את עצמם, הם נבלעים שם, הם רוצים להתבטל שם, וכלפי הנקודה הזאת הם עובדים. הם מכניעים את עצמם, הם משפיעים אחד על השני כדי להיות בזה. בקיצור, נקודת החיבור זו המטרה שלהם ששם מגיעים למצב שכל אחד מאבד את עצמו, כך שהוא לא קיים. מה זה לא קיים? בצורה רגשית הוא מגיע למצב שהוא לא קיים כלפי תשעה חברים, זה נקרא שהגיע לנקודה המרכזית של העשירייה. ושם כשהוא בעצם מממש כל מה שרב"ש אומר לנו על הקבוצה, הוא מגלה בנקודה הזאת השתוות הצורה שלו עם הבורא.

תלמיד: ולגלות השתוות הצורה עם הבורא זה נקרא להתפלל? מה זה להתפלל למרכז הקבוצה?

שאתה משתוקק לזה, מבקש להגיע לזה, מבקש עזרה באמצעים לממש את הנקודה הזאת, אתה צריך להבין יותר, לאתר אותה. אתה בונה את הנקודה הזאת בתכונות שלך המתוקנות, ביחס לעצמך, ביחס לאחרים, ביחס לעשירייה, ביחס לבורא. סך הכול את הנקודה הזאת אתה מממש. הנקודה הזאת נקראת "עמוד התפילה", שמשם כבר הקשר עם הבורא.

שאלה: אומרים "עד שנמית את הרצון לקבל", אבל אנחנו לומדים שהרצון לקבל לעולם לא ימות?

הכוונה היא לרצון לקבל על מנת לקבל. הרצון לקבל בעצמו הוא לא משתנה, אלא רק הכוונה מעל מנת לקבל לעל מנת להשפיע היא צריכה להשתנות, כלומר איך אנחנו מממשים את הרצון לקבל. הרצון עצמו נברא על ידי האור העליון והוא חי וקיים, הוא בעצמו לא פסול, אלא הפסול הוא רק בעל מנת לקבל שבתוך הרצון לקבל. אבל הרצון לקבל בעצמו הוא כוח ניטראלי, הוא כמו בדומם, צומח וחי, הוא רוצה להחזיק את עצמו ללא שום יחס לזולת, רוצה להחזיק את עצמו, להתקיים, ובזה הוא לא רע.

הרע שבו זה כשהוא מתחיל להתייחס לזולת כנגד מטרת הבריאה, כנגד "ואהבת לרעך כמוך". לכן דומם, צומח וחי הם אוכלים זה את זה, ואצלנו החיידקים וכל מיני חלקים בגוף, כל מיני מיקרובים, הכול במלחמה, הכול נמצא במינוס ופלוס וכל הזמן נלחמים, וזה לא נוגד את חוק האהבה. העולם בזה לא משתנה, "עולם כמנהגו נוהג" כמו שרמב"ם כותב. אלא מה שנעשה כאן זה השימוש בדרגת האדם, שהוא אוהב להזיק לזולת ומזה ליהנות. זו הדרגה האמיתית של הרצון לקבל על מנת לקבל האגואיסטי, לזה אנחנו קוראים "אגו", ואותו צריכים לתקן בלבד.

שאלה: איך מילוי היומן מדי יום יכול לעזור לנו להגיע לבורא מכל מצב?

אתמול הייתה לי שיחה עם נשים, והן סיפרו לי שזה דווקא מאוד עוזר להן למלא יומן. איך זה עוזר, אתם צריכים לראות את זה מהמציאות. זה מחייב אתכם לחזור לנקודת אמת, לברר אותה שוב, להבין מה בדיוק אתם צריכים להרגיש, ומה אתם מרגישים זה לעומת זה, רצוי ומצוי, ולהתקדם לשעה או לחצי שעה הבאה. זה כדי להחזיר את האדם לעבודה, זה מאוד חשוב.

כתוב, "שוטרים ושומרים תעשה לך בכל שעריך", זה אחד מהם. יבואו עוד אחרים שאנחנו נפעיל גם אותם, אמצעים אחרים. כמה שאנחנו יותר חוזרים, כי זה בעליות וירידות, בכניסה ויציאה, "כי מציון תצא תורה", אנחנו צריכים לצאת כדי להיכנס שוב, לצאת ולהיכנס שוב, מכאלו גיחות אנחנו מגיעים למטרה יותר מהר.

שאלה: מתוך הנקודה הזאת כמו של הסנדויץ', אנחנו, הבורא ובאמצע מה שהמציאות מביאה עלינו. בקשר מול נשים, אני מסיק מזה שאסור להתגרש כי זה התיקון.

על זה אנחנו לא מדברים, אנחנו מדברים על עשירייה. תתחתן עם העשירייה.

שאלה: אמרת שהמציאות היא ההשתקפות של הפנימיות שלי, של התכונות שלי.

כן, כך כתוב ב"מבוא לספר הזוהר".

תלמיד: אבל אני עצמי תוצר של הסביבה שלי.

את זה אני לא יודע, לא שמעתי על זה.

תלמיד: כך למדנו, בעל הסולם אמר שאנחנו תוצר של הסביבה שלנו.

אני יכול להיות תוצאה מהסביבה שלי, אבל אני הוא אותו המרכיב שחייב לשנות את עצמו על ידי היחס שלו לסביבה. תחשוב, כתוב על זה הרבה.

שאלה: לאן אנחנו מתקדמים, לתלות מוחלטת בבורא או לעצמאות ממנו?

זה אותו דבר. אנחנו עוד לא מבינים את זה, אבל ככה זה.

קריין: קטע מספר 47 מתוך רב"ש ב' "מהו, "להזהיר גדולים על קטנים" בעבודה".

"בזמן שהאדם עוסק באמונת ה', שהאדם צריך לתת זמן מסוים, ולצייר לעצמו, איך האדם היה מרגיש אז, בזמן שהיה זוכה לקרבת ה', והיה רואה בעיניו את הטוב ועונג הנמשך לו ולכל הנבראים, איך האדם היה אז נמצא במצב רוח מרומם. ואיך שהוא היה שש ושמח. והציור הזה הוא צריך המשך, שגם האמונה שלו תהיה כדוגמת ידיעה וראיה. כלומר, ששיעור האמונה צריך להיות כדוגמת ראיה וידיעה. וזוהי עבודה גדולה, היות שזוהי דרך של אמת. וזהו כמו שכתוב "אמת ואמונה", שפירושו, שאמונה שלו תהיה על דרך האמת, הוא דוקא כעין ציור הזה, שהוא צריך להאמין בשיעור גדלות האמונה, כאילו היה רואה את זה, שהוא מאמין בעיניו. היינו באותו שיעור התפעלות, שהיה לו בזמן שהוא היה רואה, כך צריך לקבל התפעלות, בזמן שהוא לא רואה, רק שמאמין שכך הוא. לכן נקרא זה "אמונה בדרך אמת"."

(רב"ש - ב'. מאמר 28 "מהו "להזהיר גדולים על קטנים" בעבודה" 1990)

אנחנו נמצאים ברצון לקבל, זאת הידיעה, דעת, ואנחנו צריכים להגיע לדרגה למעלה מהדעת. מה זאת אומרת למעלה מהדעת? דרגת דעת זה שאני פועל לפי הרצון לקבל שלי. ואנחנו צריכים לעבוד, לראות את המציאות דרך תכונת השפעה במקום קבלה. זאת אומרת, מה שאני תופס בתכונת הקבלה נקרא "דעת" או "מלכות" או "העולם הזה", ואני רוצה בתפיסתי לעלות לדרגת הבינה, השפעה, על מנת להשפיע, עולם הבא, א-לוהים, יש עוד הרבה כינויים,

בין שתי הדרגות האלה אני נמצא כל הזמן, עד כמה שאני יכול להתעלות ללמעלה מהדעת מתוך הדעת, ועד כמה שאני לא יכול. אני עולה לדרגת הבינה, נופל, עולה, נופל, אבל כל הגיחות, כולן, נרשמות בי ופרוטה ופרוטה מצטברת לחשבון גדול עד שאני מקבל את תכונת הבינה בקביעות, אמונה בקביעות.

זאת העבודה שלנו. ולזה אנחנו צריכים, גם קבוצה, גם מורה, גם לימוד, מאור המחזיר למוטב. שאני מעלה לדרגת הבינה חסרונות, שאני רוצה להיות בה, החסרונות שאני מעלה נקראות מ"ן, מי נוקבין, נוקבא זה המלכות, מים זה בינה. אני רוצה להעלות את תכונות המלכות לדרגת הבינה, ואז אני מקבל מלמעלה מ"ד, "מי דכורין", שתכונות הבינה מגיעות אלי ונותנות לי תכונות דלהשפיע.

כך הכול קורה, זאת העבודה שלנו, אין יותר מזה. כי להגיע לדרגת הבינה זה להשפיע על מנת להשפיע, אחר כך גדל כל פעם הרצון לקבל וזה הופך להיות בלקבל על מנת להשפיע, עד שמגיעים בעבודה הזאת מבינה לכתר. זאת העבודה.

קריין: קטע מספר 47.

"בזמן שהאדם עוסק באמונת ה', שהאדם צריך לתת זמן מסוים, ולצייר לעצמו, איך האדם היה מרגיש אז, בזמן שהיה זוכה לקרבת ה', והיה רואה בעיניו את הטוב ועונג הנמשך לו ולכל הנבראים, איך האדם היה אז נמצא במצב רוח מרומם. ואיך שהוא היה שש ושמח. והציור הזה הוא צריך המשך, שגם האמונה שלו תהיה כדוגמת ידיעה וראיה. כלומר, ששיעור האמונה צריך להיות כדוגמת ראיה וידיעה. וזוהי עבודה גדולה, היות שזוהי דרך של אמת. וזהו כמו שכתוב "אמת ואמונה", שפירושו, שאמונה שלו תהיה על דרך האמת, הוא דוקא כעין ציור הזה, שהוא צריך להאמין בשיעור גדלות האמונה, כאילו היה רואה את זה, שהוא מאמין בעיניו. היינו באותו שיעור התפעלות, שהיה לו בזמן שהוא היה רואה, כך צריך לקבל התפעלות, בזמן שהוא לא רואה, רק שמאמין שכך הוא. לכן נקרא זה "אמונה בדרך אמת"."

(רב"ש - ב'. מאמר 28 "מהו "להזהיר גדולים על קטנים" בעבודה" 1990)

שאלה: מה זה אומר להקדיש זמן, לתאר כאילו כבר השגת את גדלות הבורא?

לפני האדם צריכה להיות איזו מטרה שהוא מתאר אותה איך שהוא מתאר, לזה ניתנה לנו עשירייה שאנחנו נצייר את זה בצורה גשמית, ובכל זאת שיהיו שם אלמנטים כביכול רוחניים. אני אוסף עשרה אנשים, מה יש לי? אבל כלפיהם יש לי רגש אגואיסטי. אז אם אני מבטל בכל מיני צורות את הרגש האגואיסטי שלי, אז אני כבר יכול להגיע כאילו לאיזו תכונה רוחנית, זה כאילו ודאי, אבל בכל זאת המאמץ שלי נכון. כך אנחנו עובדים, ולכן צריכים לחפש כאלו עצות.

מה זה "ואהבת לרעך כמוך"? אני לא אוהב, אבל תנסה לעשות כל מיני פעולות חיבור. למה? כי אהבה נקרא, ודיברנו על כך לא פעם, שאני מרגיש את החיסרון של הזולת. או אפילו שאני לא מרגיש, אלא אני שומע על החיסרון שלו, שהוא רוצה כך וכך. הוא רוצה כרית, הוא רוצה כיסא, אז אני מביא לו כרית, כיסא. אני נכלל מהחיסרון שלו, אני משפיע מילוי לחיסרון שלו. זה נקרא שאנחנו מתקדמים, מתקרבים.

אז מהפעולות הגשמיות האלה אנחנו משתדלים לעשות פעולה רוחנית. כך עובדים, זה כל העניין "ואהבת לרעך כמוך", ועל ידי זה מזמינים מאור המחזיר למוטב והוא עושה את הכול. משחק, תיאטרון, ה' מביא לנו טיפול מלמעלה.

שאלה: לא פעם שמעתי ממך שיש שוני בין חכמת הקבלה לבין שיטות אחרות. אמרת שקבלה אומרת, אל תאמין לעובדות, תוודא שמה שאתה שומע זה לא ככה. וצריך להאמין לשיטה, להאמין שאם אני אלך לפי עצות מקובלים, אני יכול להגיע להרגשה הזאת ולעובדות שאני לא רואה, אבל אני אראה בעתיד. ומה שקראנו כביכול הפוך.

אני לא מבין אותך. זה לא מדעי? אתה מדען, לכן אני שואל אותך.

תלמיד: זה נראה כמו מדיטציות, ש תדמיין שזה ככה ויהיה ככה.

הרבה שעות עבדתי באוניברסיטה במעבדת פיזיקה, בחשמל, באלקטרוניקה, כל מי שלמד עבר את זה. אתה מגיע, נותנים לך תכנית, אומרים לך תעשה את זה. ואתה צריך לאסוף כל מיני חלקים, לסדר מהם איזו סכמה, מערכת, להפעיל אותה, לבדוק מה פועל ואיך פועל, ולמה זה ככה ולא ככה ולרשום את הנתונים. כך אתה בודק, עושה את הדברים.

אותו דבר כאן, גישה מדעית לגמרי. יש נתונים מוקדמים שאתה הולך לבדוק, אתה לא צריך להאמין. כמו שאתה לא מאמין בהוראות שנתנו לך כדי לחבר חלקים למערכת, אתה בודק ורואה שזה נכון או לא.

יש לפניך מערכת שבורה, הנקראת העולם הזה, אתה משתדל להתייחס אליה כמו שממליצים מקובלים. ואז אתה בודק, האם הם צודקים במה שהם אומרים לך, שתראה שהמערכת תלויה בך, "כל הפוסל במומו פוסל"², אתה משנה את ההסתכלות שלך, המערכת משתנה.

זאת אומרת, אין למערכת הזאת שום צורה משלה, אלא היא רק מקבלת את הצורה שלך כל הזמן יותר ויותר. פיזיקה קוונטית, אינטרפרנציה, איך עוברים גלים דרך החורים, החריצים ואז יש אינטרפרנציה, התהפכות. אתה גם לא מבין איך שזה קורה, אבל אתה רואה שזה קורה.

עוד יותר, אתה בודק בעולם שלנו בפעולות מעבדה ואתה מתחיל לגלות שהחומר פועל בתנאי, אתה רואה אותו או לא רואה אותו, הוא כאילו הוא עושה אתך איזה משחק. במילים שלנו, שאתה מייצר את החומר, אתה מייצב את המצב ולא שזה קיים מחוצה לך. כך כל העולם, אנחנו אומרים, הוא לא קיים מחוצה לך.

חכמת הקבלה מדברת על דברים מאוד מודרניים וחדישים כאלה. היא אומרת, זה העולם. תבדקו, תיכנסו לתוך הפיזיקה, תיכנסו לתוך המדע ממש, לתוך תפיסת המציאות ואתם תראו שככה זה עובד. וכל הדברים האלה, אפילו בעולם שלנו, יש להם איזה שהן הוכחות. בינתיים חלשות, קטנות, התחלת התפיסה, אבל בכל זאת כבר ישנן. אנחנו צריכים להשתמש בהן כדי להסביר את הדברים.

תלמיד: אז כל המדענים שמנסים לתת פירוש לתוצאות כאלה, ויש שם אנשים מאוד גדולים, אומרים שתורות המזרח אומרות בדיוק את אותו דבר. ולפעמים בתוצאות אין הבדל בין פיזיקאי שהיום כותב על תפיסת המציאות לבין תורות המזרח.

יכול להיות שיש קרבה בין מה שמסבירים תורות המזרח, לא למדתי אותן, אני לא מומחה בהן. אבל ודאי שיש התקרבות בין הגישה הרוחנית לגישה הגשמית, לפיזיקה. אם הן מדברות על משהו למעלה מהטבע, אפילו שלא משיגים את זה ממש בחוש, אבל במשהו יש להן אחיזה, אי אפשר להגיד שלא. יש הרבה תורות שמביאות את האדם לניתוק מהאגו שלו, אפילו מי שנכנס לעינויים, לכל מיני הגבלות, גם מתוך זה. "פת במלח תאכל, מים במשורה תשתה ובתורה אתה עוסק"³ וזהו? אתה יכול את זה לעשות? אנחנו לא.

היו זמנים שהרצון לקבל היה קטן ועל ידי העינויים האדם היה מתנתק ממנו, בלי מאור המחזיר למוטב והיה מגיע למגע עם הבורא, עם תכונת ההשפעה. כי הוא היה ממש פיזית מבטל בגישה ישירה, חומרית, את הקשר שלו עם החומר, זה אפשרי, תורות המזרח הן בדרך כלל כאלה. רק לאלו שיש להם או בכלל היום שיש רצון לקבל כל כך אכזרי, מוגבר, אז אין לנו ברירה, אנחנו חייבים מאור המחזיר למוטב. הוא כותב על כך בהקדמה לתע"ס ממש בהתחלה.

שאלה: מדברים הרבה על איך ממצב ירידה שבו אנחנו לא מרגישים את חשיבות הבורא להשקיע מאמצים. איך האדם צריך לפעול אם הוא מרגיש חשיבות, אם הוא נמצא בעלייה? איך הוא יכול לתת לבורא נחת רוח במצב כזה?

כתוב "דיברה תורה בלשון בני אדם". החוק הכללי של כל המציאות נקרא "בורא", פשוט מאוד. חוק כללי שכולל בתוכו את כל חוקי הפיזיקה, הכימיה, הביולוגיה, הזואולוגיה, מה שאתה רוצה, כל החוקים של הטבע יחד נקראים בורא. למה נקרא בורא? בוא וראה. תבוא, תשיג, תבדוק, תראה. לזה אנחנו צריכים להגיע. אז לא להתייחס לזה כמו לאיזה קדוש, אלא זה ממש החוק הכי נכון כלפי הבורא, להעמיד את הגישה הזאת שזה החוק הכללי.

החוק הכללי נקרא "התקשרות של כל חלקי החומר יחד". ההתחלקות, התכללות של כל חלקי החומר יחד, הנטייה הזאת להתכלל, להתחבר, נקראת אהבה. שאנחנו מקיימים את החוק הזה בינינו כדי להגיע לטופ של הטבע, נקרא ש"אנחנו נמשכים לאהבה".

חכמת הקבלה אומרת, האמצעי הכי נכון, המהיר והריאלי להגיע לדרגת הטבע הגבוהה ביותר זה "ואהבת לרעך כמוך". מה זה ואהבת? להתכלל זה בזה כמה שאפשר למעלה מהאגו, ובזה אתה מגיע לחוק העליון. הכול חוקים, "חוק נתן ולא יעבור"⁴, "אני ה-ו-י-ה לא שיניתי"⁵.

לכן חכמת הקבלה, ולא אמונה שחושבים על אמונה כך, שבסגירת עיניים אני הולך ומבצע משהו. זאת אומרת, אנחנו עוסקים במדע. יבוא זמן שכל חוקי הטבע, הפיזיקה, הכימיה וכולי, יתכללו עם החכמת הקבלה ואנחנו נרגיש שזה מדע אחד, כמו שכתוב כבר מלפני אלפי שנים בזוהר, שכל החכמות העולם כלולות בחכמת הקבלה.

אולי נראה לנו שזה כתוב ככה כאילו כדי לכבד את החכמת הקבלה, עד כמה שהיא יפה, עד כמה שהיא רחבה, אבל לא, זה באמת כך. וזה גם חוק שכל חוקי העולם, כל המדע זה סך הכול חלק מחכמת הקבלה. חכמת הקבלה מדברת גם על השורשים של החכמות, של כל החוקים, שבסופו של דבר את כל החוקים האלה אתה יכול ללמוד מעשר הספירות, שם הם נמצאים. תלוי על איזו דרגה אתה מדבר, שורש א' ב' ג' ד', דומם צומח חי מדבר, ולכן אין הבדל. נקווה שאנחנו עוד נוכל לפתוח, אמנם אין לנו זמן לכל זה, אבל אולי אפשר לעשות על כך כמה שיחות.

תלמיד: איך אנחנו צריכים לעבוד במצב שאני לא מרגיש בו חשיבות, אלא אני צריך לבנות סביבה, להשקיע, לעשות מאמצים, אבל איך אני צריך לפעול אם פתאום לא נתנו לי את החשיבות הזאת? במה העבודה שלי ואיך אני יכול להפגין באמצעות העבודה הזאת באופן קונקרטי שעכשיו אני משתדל, מראה במעשים שלי מסירות לבורא, במה זה יכול לבוא לידי ביטוי?

מסירות שלי לבורא נקראת במילים אחרות לקיים את החוק העליון שבטבע, שאני חייב לפי החוק הזה להגיע לחיבור בין כל חלקי המציאות. וזה בתפיסה שלי, זה לא שאני צריך לחבר את הכול החלקים האלה.

כל החלקים האלה נמצאים בי בלבד, כל העולם נמצא בי, אם אני אוסף אותם בתפיסה שלי, מתייחס אליהם כמו למערכת אחת, זה נקרא שאני מגיע לגישה נכונה לכל המציאות. ואז אני בתפיסה הזאת כולל את כל המציאות, מרגיש אותה, מגלה את כל החוק הכללי ששורה בכל המציאות ומקיים אותו, החוק הזה נקרא "בורא". זאת העבודה שלי, זאת אומרת, לכן אני מגיע במאמצים שלי, בעבודה שלי לדרגת הבורא.

תלמיד: מה לעשות בפועל?

מכל קיום החוקים שיש לנו בפיזיקה, בכימיה, בביולוגיה, בזואולוגיה, לא חשוב מה, אומרים לנו צריכים להתעסק בפסיכולוגיה, בפסיכולוגיה מטריאליסטית בעל הסולם אומר, שלמעלה ממנה חכמת הקבלה. זאת אומרת, אני לא צריך להתעסק עם החלקיקים המתים שמסתובבים שם, עם האטומים ולא עם המולקולות, ולא עם הכול הצורות שנמצאות בתוך גוף האדם, ואפילו בין הגופים, לא. אני צריך להתעסק ברמה הגבוהה ביותר, אם אני עוסק בה כל יתר הרמות מסתדרות לפי זה.

אני צריך להגיע למצב שבני אדם, שזו הפסגה של התפתחות הטבע, יהיו מחוברים ביניהם, ואז אנחנו מגיעים לזה שמתקנים את כול הטבע, מתקנים את כול העולם ומגלים בתוך החיבור הנכון בינינו, כוח אחד מחבר בדרגה למעלה מאיתנו שמתלבש בנו וכך מקיים אותנו הנקרא "בורא".

זו העבודה שלנו, לכן לא להתעסק בכל החלקיקים או המיקרובים, או בוטניקה, או זואולוגיה, אין צורך, רק בדרגה העליונה ביותר, איפה שמוח ולב האדם. על ידי זה נכללים בדרגה הזאת כל הדרגות הקודמות לזה, היותר נמוכות.

שאלה: איך לבדוק מתי הרצון לקבל למען עצמו מת?

רצון לקבל על מנת לקבל מת מתי שאני מפסיק לחשוב על עצמי ועובר לחשוב רק על הזולת. רצון לקבל נמצא שייך לי חי וקיים, רק אם על מנת לקבל התהפך לעל מנת להשפיע. אם על מנת לקבל מתהפך רק לניוטרל, לא לאף אחד, זה נקרא להשפיע על מנת להשפיע, דרגת בינה.

אם הרצון לקבל מקבל כוונה על מנת להשפיע, זאת אומרת, משתמש עם עצמו עוד כדי להשפיע לזולת, הוא צריך בתנאים כאלה לספוג חסרונות מהזולת כדי לדעת מה לתת לזולת, ואז בזה הוא הופך להיות מקבל על מנת להשפיע, זה נקרא "דרגת כתר". כך אנחנו לומדים.

תלמיד: זה אומר שהרצון למלא את האחר גדול יותר מהרצון למלא את עצמי?

ודאי. נכון.

שאלה: בעבר שמעתי שבשביל להגיע לכוונה על מנת להשפיע צריך עבודה למעלה מהדעת.

כן.

תלמיד היום שמעתי שעבודה למעלה מהדעת היא כשיש כוונה על מנת להשפיע.

כן.

תלמיד: האם עבודה למעלה מהדעת וכוונה על מנת להשפיע אלה שני דברים שונים או שזה אותו הדבר?

שני דברים שונים, אני צריך להשיג כוח שזה יהיה כוונה על מנת להשפיע, ואז במידה שיש לי כוונה על מנת להשפיע אני יכול לעשות עבודות עם הרצון לקבל שלי על מנת להשפיע, שזה נקרא כבר עבודה למעלה מהדעת.

תלמיד: אז מה צריך קודם?

קודם צריך להיות כוח על מנת להשפיע, שזה כוח הבינה, לכן קודם אנחנו צריכים לקיים את התנאי של צמצום ב'. אני לא עושה שום דבר לעצמי, אלא אני רוצה לקבל כוח השפעה מלמעלה על ידי התכללות בחברה. תראה איזה אמצעים יש לנו, עד כמה שאני מסור לחברה, עד כמה שאני מקבל את החברה כמתוקנת, זאת אומרת, הבורא עשה לי דימוי כזה, דמות קבוצה שנמצאת בתיקון. הם לא מתוקנים, כן מתוקנים, אני לא יודע, אבל אמרו לי שכל העולם דמיון, ומכל העולם יש לך עשירייה, יש כתם לבן מיוחד, לבן שהוא מתוקן, אתה חייב להתייחס אליו, וזה לא חשוב מה נראה לך, נראה לך שהם הכי גרועים, אתה חייב להתייחס אליהם כמו לקדושים. הם מתוקנים, אתה מקולקל, הם גדולים, אתה לא, הבורא בחר בהם והביא לך את המתנה הזאת, כך אתה צריך להתייחס אליהם.

ומה הלאה? אם תתייחס אליהם כמו לבורא, אתה לאט לאט תגיע על ידי כל מיני תרגילים, כי הבורא משנה לך כל פעם את הרצון לקבל, כל פעם תראה את הקבוצה הזאת מקולקלת בכל מיני אופנים. רק עד שאתה תעבור אותם, אתה תגיע למצב שבאמת תתקן את עצמך.

תראה מה נתנו לך, העולם המקולקל זה התכונות הפנימיות שלך שאתה רואה אותן מבחוץ, הקבוצה שאתה חייב לתאר אותה כלא מקולקלת, אמנם היא כך נראית לך לפי הקלקול שלך, אבל אתה צריך לאתר אותה, לראות אותה כמתוקנת ולהתייחס אליה למעלה מהדעת. בדעת שלך אתה מחסל אותם, עושה עליהם ביקורת, למעלה מהדעת אתה צריך להתייחס אליהם שהם ממש מלאכים, ואז תראה את מה שיש לפניך.

העולם המקולקל תעזוב אותו, אמנם שגם עליו אתה לומד שזה הכול העתקה שלך. אבל קבוצה, ממש נתנו לך אפשרות לראות, זה תחילת הנשמה שלך, הנקודה המתוקנת, שיכולה להיות מתוקנת, מהנשמה שלך, יסוד של הנשמה, כי עשר זה אחד בסך הכול, וכך אתה מתקדם. אנחנו ממש לא מבינים איזה המשך יש לנו כאן.

שאלה: בתחילת השיעור דיברנו על זה שכול מה שאתה רואה זו תמונת המציאות שלך, אתה קובע את היחס כלפי זה. מה נותן אמונה למעלה מהדעת?

אתה קובע את המציאות עצמה?

תלמיד: כן.

זה כמו בניסוי הזה בפיזיקה.

תלמיד: זה נקרא "ניסוי הסדקים".

ניסוי הסדקים?

תלמיד: כן.

החריצים האלה.

תלמיד: אז מה זה אומר שאני עכשיו קובע שהמציאות היא למעלה מהדעת, אני אראה משהו אחר?

המציאות שאתה רואה בכלים דקבלה היא מציאות כמו שאתה רואה אותם, שאתה עושה ביקורת על כולם. מציאות שאם היית מסתכל עליה, על המציאות, בכלים דהשפעה, איך היית רואה אותם? כולם מתוקנים, כולם אהובים, כולם "לבנים", לכולם אין כתם, אין אגו, אין כלום באף אחד. זו המציאות שהיית קובע בעיניים המתוקנות, כי כל הפוסל במומו פוסל, אם אתה מתוקן אז אתה רואה את המציאות המתוקנת. אז אומרים לך עזוב את המציאות, זה יותר מדי בשבילך, זה כלי גדול, אבל יש לפניך קבוצה, והבורא מביא אותך לקבוצה, שם את ידך עליה ואומר "קח לך", זאת אומרת, אתה בנוי מצד הנשמה עכשיו כלפי העשירייה הזאת לעבוד ולהשיג תיקון לנשמה, אז תתאר אותם מתוקנים.

זאת אומרת, אתה כבר כביכול מתחיל מזה שיש לך בפנים תיקון על עשר הספירות, אבל אומרים לך זה יהיה בתנאי שאתה תקנה אותם, את הקבוצה הזאת, "קנה לך חבר", תתכלל איתם, וכן הלאה, ואז בצורה כזאת אתה מתחיל לרכוש את העולם הרוחני, מציאות הרוחנית, אתה מתחיל להכניס את כל המציאות בפנים. ואז זה נקרא שאתה לומד את פנימיות התורה, שכל המציאות אין באף מקום, לא מחוצה לי. אתה, שמייחס הכול אליך, לרצון לקבל שלך, זאת אומרת, זה דבר פנימי שלי, רצון לקבל, אז כל המציאות זה רצון לקבל. חוץ ממנו מה יש? אור מקיף, הבורא, תכונת הבינה, השפעה, ואז אתה ממש צריך לתאר כל פעם את הצורות האלו.

תלמיד: מבחינת התמונה שאני רואה, עכשיו אני רואה תמונה שיש לי עליה המון ביקורת ואני רואה הרבה פגמים. ברגע שאני משנה איזה משהו בתוכי, לא יודע מה, התמונה הזאת הולכת להשתנות, או אני עדיין אראה הכול עם ביקורת?

התמונה הזאת הולכת להשתנות אם אתה מתקן את עצמך. "כל הפוסל במומו פוסל", היא הולכת להשתנות.

תלמיד: איך זה ישתנה? מה, הם ינהגו פתאום אחרת מחוצה לי? כל מה שאני רואה מחוצה לי.

אותם חלקיקים אלקטרונים שם שעוברים דרך החריצים, הם יתנהגו אחרת. מה זה נקרא, "כל הפוסל במומו פוסל"? אם אתה רואה פגמים, זה פגמים בך. ומבחוץ? אין בחוץ כלום. כמו שזוהר מתאר, שכל העיניים שלנו זה ככה בפנים רואים.

תלמיד: אז כשאתה מסתכל על תמונה מקולקלת, מה עכשיו אתה יכול לעשות כדי לראות משהו אחר?

לא, אל תראה משהו אחר.

תלמיד: לא, כאילו שהיחס נכון, זו הכוונה.

היחס הנכון, שזה הכול תלוי בך. זה הכול בך נמצא.

תלמיד: מה למעלה מהדעת בזה?

למעלה מהדעת בזה שיש לך כאן מחוצה לך, מתוארת לך קבוצה ועולם, ואתה צריך כלפיהם לעשות תרגולים כדי לתקן את התפיסה שלך. סך הכול כל חכמת הקבלה זה שינוי תפיסה.

תלמיד: אז למעלה מהדעת זה למעלה מהתפיסה הנוכחית שלי?

כן, ודאי. שאתה מסתכל לא דרך כלים דקבלה אלא כלים דהשפעה.

מה זאת אומרת, אם עכשיו אני אומר, "ואהבת את עצמך במקום כל העולם", זו תכונת המלכות האמיתית הבריאה. חכמת הקבלה אומרת, "ואהבת לרעך כמוך", אתה צריך לאהוב את מה שאתה רואה מבחוץ כמו שאתה אוהב את עצמך. ואפילו יותר מעצמך, אבל הם אומרים לפחות דרגת בינה, כמוך. זה לא סוף הפסוק, סוף הפסוק הוא "ואהבת את ה' א-לוהיך", זו דרגה למעלה מזה.

תלמיד: הבעיה, שאני לא חוויתי את אותה בינה, אז אני לא יודע בדיוק מה זה אומר.

לא, אל תגיד. אל תגיד, נתנו לך אפשרות לדעת איך אתה אוהב את עצמך ולכן דורשים ממך כמוך. כמוך, די ברור מה שדורשים.

תלמיד: כמו שיש לך יחס על עצמך, פשוט אותו דבר תעתיק לאחרים.

כן.

תלמיד: זה מאוד בעייתי לעשות כזה דבר.

ניסית?

תלמיד: כן.

ומה קרה?

תלמיד: רואה שזה בלתי אפשרי.

ביקשת?

תלמיד: כן.

רב: ביקשת. ולא קיבלת. הפסקת?

תלמיד: לא.

לא. אז תמשיך. אין עצה אחרת, אני לא יכול. אני לא מוכר עצות, אני רק מעביר לכם עצות האלה בכמה שאני מבין. כל המקורות לפניכם. זה האמצעי.

תלמיד: דיברנו שחכמת הקבלה היא השורש לכל החכמות וגם לכל החוקים בעולם.

אם אנחנו נייצב את עצמנו נכון לתפיסת המציאות, כל החכמות יתגלו לנו בצורה ככה, על כף היד.

תלמיד: אם היא השורש להכול, למה לא כל החכמות וכל השיטות, כל החוקים לא מובילים אותך לתכונת ההשפעה, אלא מובילים לההיפך?

יש נתק בין על מנת לקבל לעל מנת להשפיע. הבסיס הכללי המשותף בין כל החכמות, זה על מנת לקבל הכללי, וחכמת הקבלה היא מדברת אפילו לדרגת על מנת להשפיע. שם באמת לא העתקה לעל מנת לקבל, אלא שם כל הכוחות האלה הם קיימים בבחינת העביות, מסך, אור חוזר וכל הנרנח"י וכח"ב זו"ן וכן הלאה. ואם אתה רוצה לתאר את זה בתוך דומם, צומח, חי, מדבר, אז אתה מקבל את כל המדעים.

תלמיד: אבל אם חכמת הקבלה היא השורש שלהם, המכנה המשותף לא צריך להיות תכונת ההשפעה?

באמת כן. ואז אתה מגלה שהכול קיים בתכונת ההשפעה.

תלמיד: אז למה התוצאה היא הפוכה? למה הם מובילים לקבלה?

כי אתה רואה את זה. אתה רואה את החוקים האלה. הם לא קיימים החוקים האלה בצורה כמו שאתה רואה. אתה תשתנה לעל מנת להשפיע, אתה תראה שכל החומר עד הפרט האחרון שלו, הוא קיים רק בכוונה על מנת להשפיע. בצורת הדומם, צומח, חי. אתה יכול להגיד, איך אני אראה שזאב אוכל את הכבש, על מנת להשפיע? אז אתה תראה שכן, על מנת להשפיע.

תלמיד: אז תכונת ההשפעה למעלה מהדעת זה כאילו שמשנה את הכול.

כן.

תלמיד: כל המציאות לחלוטין משתנה.

אז אתה רואה את כל החוקיות הנכונה, ולא המדומה שעכשיו אתה מזהה אותה. זאת אומרת, כולנו כולנו נגלה שכל המדע שלנו הוא מדע רק ברצון לקבל המדומה. שזו אמת, כי אני קיבלתי כך רצון לקבל הזה המדומה, על מנת לקבל. ומה שאני מגלה בו זה נקרא מדע דעולם הזה, אבל הוא מדומה. ולכן לכל המדע הזה אין לו עתיד. שתתגלה חכמת הקבלה, שאנשים משתנים, טוב, זה מדובר על המערכת הכללית, שהעולם הזה יעלה לדרגת העולם הבא, אז איפה יתקיימו החוקים האלה שלנו, של היום? הם לא יתקיימו, אין להם מקום. הכול ישתנה רק לחוקים עביות, מסך, אור חוזר, אור ישר וזהו. בכל פרט ופרט.

תלמיד: במאמר "החרות" אומר בעל הסולם, ש"אין ... כל פתרון מדעי, איך אפשר לעצם רוחני, שיהיה לו איזה מגע כל שהוא, עם אטומים הגשמיים בגוף, שיוכל לגרום לו איזה תנועה. וכל חכמתם והתעמקותם, לא הועילה להם, למצוא כאן איזה גשר מספיק, לעבור על הבקיע הרחב והעמוק הזה, הנמצא בין עצם רוחני לאטום גשמי. ולפיכך לא הרויח המדע ולא כלום, בכל השיטות המטפיזיות הללו.

וכדי להוסיף כאן איזה פסיעה קדימה בדרך מדעית - רק לחכמת הקבלה אנו צריכים! כי כל החכמות שבעולם כלולות בחכמת הקבלה."

יש נתק בין כל החכמות לחכמת הקבלה. במה? בעל מנת להשפיע, שרק בתוך האדם זה קיים. לכן כל המציאות היא רק בתוך האדם, רק כלפי האדם. כל מה שאתה רואה וכל מה שעוד תראה, כולל כל העולמות הרוחניים, הכול קיים בתוך הנשמה.

תלמיד: מה יש בכוונה, שהיא משנה את הכול?

השפעה במקום קבלה. כוונה היא כלפינו, שהרצון לקבל נשאר ומעל מנת לקבל מגיעים לעל מנת להשפיע. אבל מהות הפעולה היא אינוורסיה, היא מתהפכת מלעצמו לזולת, מקבלה להשפעה.

מה אני קונה בזה באמת? אני קונה את הבורא. לבורא הייתה בעיה כביכול, איך לברוא את הנברא כך שיתפוס אותי, יקלוט אותי, יתייחס אלי, שנהיה יחד כמו בספר "הקוסם", איך לעשות זאת? צריכים לעשות אותו מרצון לקבל ושעל ידי כוונה על מנת להשפיע הוא יוכל להיות כמוני. זה הכול, זה מה שנַעשה.

לכן אנחנו לא משנים את הרצון לקבל, לא נוגעים בו ואסור לנו. אסור לנו לעשות שום דבר עם הרצון לקבל, רק עם הכוונה. מה שמגיע אלינו, שאנחנו פתאום מקבלים, נטיות, דחפים למשהו, אל תעשה חשבון עם הדחפים עצמם, עם הרצונות, רק עם הכוונה. זה נקרא שאתה עושה מצווה או עבירה, שאתה בודק לא את המעשה אלא את הכוונה.

בגשמיות, בדת, בודקים את המעשה. כאילו ברור שהכוונה היא על מנת להשפיע, איך יכול להיות שביהודי זה לא כך? לעומת זאת בחכמת הקבלה בודקים את הכוונה. המעשה לא חשוב לנו, אלא הכוונה קובעת אם זו מצווה או עבירה.

תלמיד: לגבי הכוונה, אם אני מבין נכון, יש כוונה על מנת לקבל שאותה צריך לתקן והיא מתגלה אצל מקובל שרוצה לנצל את הבורא, זו הכוונה שצריך לתקן.

לא, לנצל את הבורא זה טוב, תלוי לְמה. זה יכול להיות טוב.

תלמיד: לטובת עצמו. זה מה שצריך לתקן.

כן.

תלמיד: בתקופת ההכנה אצל אנשים שרוצים להיות מקובלים, מתגלה כוונה לנצל אחד את השני, להשתמש אחד בשני. את זה צריך לתקן, את הכוונה נגד חיבור?

את זה תמיד רצוי לתקן לפי כמה שמבינים. אבל זה כמו ילדים קטנים, צריכים לתת להם להתקשר זה עם זה, וההתקשרות היא רק על מנת לקבל. אלה מתחילים, אז שיהיו ביניהם כאלו יחסים, העיקר שיבינו, יכירו זה את זה ובאיזו צורה ישחקו בארגז חול. עד שתרבה דעתם ויקבלו חכמה יתרה⁶ וכן הלאה. עד שיגדלו. אבל בהתחלה, מה לעשות, בהתחלה לא שמים לב בכלל על כל היחסים, זה מתגלגל.

תלמיד: יש עוד מעגל אחד שנקרא האנושות, שגם להם אין כוונה על מנת לקבל, הם פשוט משתמשים אחד בשני, ואנחנו אומרים שאת האגו הזה לא צריך בכלל לתקן.

אנחנו צריכים כלפי האנושות, כמו שמסביר לנו בעל הסולם, לפזר את החומר שלנו בדרגה שהם יכולים לא לממש אותו, אלא להבין שאין לנו ברירה אלא להגיע לחיבור. לא על מנת להשפיע ממש ולא באמונה למעלה מהדעת, בלי כל הדברים האלה, אלא "יהיה לנו טוב רק אם אנחנו נתחבר", זה מה שאנחנו צריכים להסביר להם, וששיטת החיבור נמצאת בישראל. שני דברים צריכים לפזר בציבור העולמי, וכל היתר זה רק עבודה בתוך אלו שיש להם נקודה שבלב.

תלמיד: אני מבין שיש שלושה סוגים של אגו. אגו אחד הוא באנושות, שאותו לא צריכים לתקן, צריכים רק להתחבר.

ב"הקדמה לספר הזוהר" או ב"זוהר" עצמו הוא אומר, "ואלו הם כאלו, ואלו הם כאלו".

תלמיד: יש גם אגו שמתגלה בין אנשים שנמצאים בתקופת ההכנה, שזה אגו כנגד החיבור. ויש אגו שמתגלה אצל מקובלים, לנצל את הבורא, שאותו באמת צריכים לתקן, זה התיקון האמיתי. האם זה נכון או שבכל רמה זה גם נקרא תיקון?

גם בכל רמה, אבל זה נכון ויש עוד כמה שלבים. אבל לנצל את הבורא, ודאי. זה המצב שאנחנו נמצאים בו. אבל לנצל את הבורא זה טוב, זה "נצחוני בני", תשתמשו בי. זה שאני דורש ממנו, שאני מבקש ממנו, שאני מצפה ממנו, זה שימוש, אני מנצל אותו, אבל הוא רק שמח מזה.

תלמיד: אם אני רוצה שהוא ישרת אותי זה נקרא טוב?

כן.

תלמיד: זה לא נקרא שאני צריך לתקן את הכוונה?

אבל בשביל מה אתה רוצה שישרת אותך?

תלמיד: שיהיה לי טוב.

איזה טוב? סתם טוב או שיהיה בעל מנת להשפיע?

תלמיד: לא, אני מדבר על תיקון.

אם מדובר על תיקון [זה טוב], וגם לא תיקון, קשר עם הבורא מביא לתיקונים.

שאלה: האם דבקות היא חלק מהבחירה החופשית שלי כחלק מסך הכוונות שאני צריך לכוון כדי להגיע לחיבור?

כן. אחרי שבבחירה החופשית שלך אתה קובע שדבקות זאת המטרה שלך, אז אתה כבר נמצא בקו הנכון.

שאלה: איך בן אדם יודע שהוא נמצא בתכונת ההשפעה בצורה אמיתית, מעל הדעת, ולא בצורה אגואיסטית כזאת?

אם הוא נכלל ברצונות של הזולת והם מפעילים אותו. זה הכול, נכלל מחסרונות הזולת ומבצע אותם. זה כמו בדוגמה של הכיסא והכרית, שאם הוא מרגיש אהבה למישהו, אז הוא דואג לזה. זה ביטוי של אהבה.

תלמיד: אם הבנתי נכון, אנחנו אמורים להתייחס לסביבה לפחות כמו שאנחנו מתייחסים לעצמנו, "ואהבת לרעך כמוך".

כן.

תלמיד: אני לא ממש דוגמה ליחס טוב, כי אני רואה בעצמי המון פגמים, אני מאוד שיפוטי וביקורתי כלפי עצמי. לכן ברגע שאני נותן את עצמי כדוגמה ליחס לאחרים אני בעצם עושה את אותו דבר.

אז אתה צריך לבדוק עד כמה אתה אוהב את עצמך. זה לא לפי הביקורת שלך, שאתה מבקר את עצמך, כי אתה אוכל את עצמך מפני שאתה רוצה להגיע להישגים, וזה סימן של אהבה עצמית.

שאלה: אמרת היום שצריך לתאר לעצמנו שהקבוצה מתוקנת ולהתייחס אליה כאל מתוקנת. כבר חודשיים אתה מדבר על לתאר את הקבוצה כמתוקנת ולהתייחס אליה כמתוקנת. השאלה, איך זה עובד? זה מעורר את המאור המחזיר למוטב? למה לעשות את זה? למה אתה אומר לנו כבר חודשיים ברצף לתאר ולהתייחס זה לזה כאל מתוקנים?

פעם אני צריך לראות אותה מתוקנת, פעם אני צריך לראות אותה מקולקלת. כי זה נותן לי שתי נקודות, רצוי ומצוי מצידי, איך אני מסתכל על המציאות. כשאני רואה אותם מתוקנים, רוצה לראות אותם מתוקנים, זו הנטייה שלי לאמת. וזה שאני רואה אותם מקולקלים זה אומר על מידת הקלקול שלי.

נניח יש איזה מכשיר שמודד את המשקל של כל אחד, אז אני מעלה למשקל הזה חבר מסוים ויש לו 150 קילו יצר הרע, החבר שלידו, יש לו 15 גרם יצר הרע, וכן הלאה וכן הלאה. כך אני מודד את כולם. את זה אני מודד, זה לפי דעתי, מצד אחד.

מצד שני, אני חייב להתייחס אליהם למעלה מהדעת. למעלה מהדעת אני צריך להתייחס אליהם כמו מלאכים, כולם מתוקנים, ואסור לי לטשטש את זה. זאת אומרת גם בתוך הדעת, גם בלמעלה מהדעת אני חייב להיות כמה שיותר מדויק. אני צריך לדעת למה אני עושה את זה, על ידי מה אני עושה את זה, מה זה נותן לי. מה ההבדל בין המדידות האלה, למה זה צריך להוביל אותי. אני צריך להיות ממש בזה, זאת העבודה שלי.

מכאן, מהפער בין המצוי והרצוי שכך אני מתייחס לקבוצה, אחר כך אני הולך לבורא. שם אני מוצא אותו, משיג אותו.

שאלה: יש רצון לקבל וכוונה על מנת להשפיע. המעבר למדרגה הבאה מתאפשר על ידי תפילה נכונה. התפילה בעצם תשתנה בכל מדרגה? מה משתנה בסופו של דבר, יש 125 גוונים של תפילה להשפעה?

כן. תפילה זה שאני כל פעם מגלה עד כמה יש פער בין הרצוי והמצוי. עד כמה אני מתאר את הקבוצה והבורא בצורה ביקורתית, ועד כמה אני צריך לתאר אותה בצורה המתוקנת, ואני מבקש מהבורא שייתן לי כוח המסך, שאני אוכל להתייחס אליהם בצורה הנכונה. זאת אומרת, כמו שאני מתאר לעצמי מה זה נקרא להיות מתוקן. ואני מקבל מהבורא את כוח המסך הזה ומתקן את היחס שלי על ידי כוח המסך, עושה פרצוף חדש, זאת אומרת זיווג דהכאה והכול, יחס חדש לקבוצה ובתוכה עם הבורא. זו העבודה.

שאלה: מה לעשות אם תלמיד ותיק שלך לא רוצה להיות חלק מהעשירייה ורוצה להיות בקבוצה לפי העקרונות שלו. האם זה יכול להשפיע עלינו כקבוצה?

אם הוא לא רוצה להיות בקבוצה שייצא מהקבוצה, מה אפשר לעשות? אין כפייה ברוחניות, אני לא יכול לקשור אותו לכיסא, אלא צריכים איכשהו לעזור לו לצאת מהמצב. זה קורה, אנחנו תמיד נמצאים בעליות וירידות ובמיוחד בהתחלה אנחנו עוד לא יודעים מה קורה לנו. אדם נכנס לירידה, הוא לא יודע, זה כאילו נתנו לו פטיש על הראש, מכה כזאת שהוא לא יודע מה קורה. הוא מרגיש לא טוב, הוא לא מבין, הוא נעלם, הוא נאבד, הוא כאילו מסתובב בעולם הזה ולא יודע מה זה. יש כל מיני סוגי ירידות. ואחר כך ההיפך, נותנים לו עלייה אז הוא שמח כמו טיפש. שמח, רוצה לצחוק או מוכן לקפוץ.

לאט לאט המצבים האלה מתעצבים באדם והוא מבין שכל הדרך היא כזאת, בגלים, ויודע איך להשתמש בהם. ציירנו לא פעם גשר וילסון, מיישר מתח AC ל- DC, וכך אנחנו צריכים לעשות.

שאלה: אם אני צריך לראות את הרצונות של החברים שמחוצה לי כמתוקנים, זה אומר שאני צריך לדמיין שהם מלאים, שהם משפיעים נחת רוח לבורא?

כולם. כל העולם זו השכינה הקדושה חוץ ממך.

תלמיד: מה בי צריך להשתנות?

צריכה להשתנות הראייה, שאתה תראה שכל העולם נמצא בצורה המתוקנת כשכינה הקדושה, ואז נקרא שתיקנת את עצמך. כי "כל הפוסל במומו פוסל", אם תיקנת את המום, אז אין לך במה לפסול. זאת אומרת מחוצה לך עכשיו זו השכינה, הבורא בכבודו ובעצמו ממלא את כל המציאות.

תלמיד: אבל יש שני דברים. דבר אחד זה שהרצונות שלהם הם זרים לי, אני נדחה מהם, מהרצונות שלהם.

מה זה חשוב איזה רצונות? אם אני רוצה להשפיע להם, אכפת לי איזה רצונות, אם הם זרים או לא זרים? אם הוא אוהב כרוב ואני שונא כרוב, אז אני לא אשפיע לו כרוב? למה לא? אני תמיד נכלל מהחיסרון של הזולת שהוא חיסרון זר לי. ואני מבקש על החיסרון הזר הזה מלמעלה אור, כדי לעשות אצלי עוד זיווג דהכאה ולהעביר את האור הזה אליו. זה כמו אח"פ דעליון וגלגלתא עיניים דתחתון. תמיד מה שאנחנו מתרשמים מאחרים זה זר לנו.

תלמיד: בתוך הפעולה הזאת מה נקרא "אמונה למעלה מהדעת"? כי זה מרגיש שאני מבקש עבורו, ממלא את החבר, מה נקרא בזה אמונה למעלה מהדעת?

כי במקום למלאות את עצמך אתה ממלא אותו, זאת אומרת יש לך כוח השפעה כלפיו. כוח השפעה זה אמונה. אתה פועל בניגוד לדעתך, לרצון לקבל שלך, זה נקרא שאתה עושה פעולה שהיא אמונה למעלה מהדעת.

תלמיד: מה זה נקרא שכותבים לנו לתאר ולצייר ציור כזה כאילו כבר נמצאים בזה? מה אני אמור לעשות?

שאתה עושה כאלה פעולות כמו הילדים שרוצים לגדול, ואז הם משחקים בגדולים.

תלמיד: אני מתאר לעצמי שיש לי כוח למלא את החבר? שיש לי יכולת למלא את החבר?

כן, רוחנית. אתם צריכים לשחק בעולם הרוחני, כאילו.

שאלה: בנקודה שנותנים לאדם להבין שיש בחושך הזדמנות להידבק והוא מחזיק את זה ונצמד לקבוצה, ומרגיש שיש כוח שמרים אותו מעל המצב הזה, בשלב הזה שהוא נמצא בין החושך לאור והוא מבין שהוא לא קשור לכלום אבל בכל זאת הוא באמצע, בנקודה הזאת איך האדם פועל?

נכלל בקבוצה, מתבטל. אם הוא לא יודע איך לפעול, המצב הכי בטוח הוא להיכלל שם כמו תינוק שיושב על הידיים של הגדול. ותראה עד כמה שאתה בזה קונה את השכל שלהם, את הרגש שלהם, את הכול ולאט לאט יורד מהידיים שלהם ומתחיל לפעול.

שאלה: כשחבר תקוע בהפרעות שמונעות ממנו להשתתף בשיעורי בוקר, ואני מתפלל עבורו אבל אפילו כשאני מתפלל אני מגלה שליבי שקוע בהכרחיות שלי, האם תפילה כזו שפיו וליבו לא שווים יש לה תוקף בכלל?

כן.

תלמיד: מה התוקף?

אני לא יכול להגיד לך מה, אבל יש לה תוקף, כי אתה יודע שהלב שלך עסוק במשהו אחד אבל אתה חייב לפי ההתקדמות ברוחניות לעשות נחת רוח לבורא, לקבוצה וכן הלאה, אתה חייב לחשוב על משהו אחר. אז אתה נמצא בפיצול, זה בסדר גמור.

תלמיד: אז להמשיך כך בתפילה?

כן. עוד יותר מזה, יכול להיות שהראש שלך והלב שלך כולם בטרדות, בדאגות והכול, קח דף נייר, יותר טוב דף, לא מחשב, ותתחיל לכתוב מכתב לבורא. תרשום למעלה תאריך ואחר כך "בורא יקר", ותכתוב לו כל מה שיש לך, תמלא את הדף.

תלמיד: לכתוב את התפילה?

תכתוב מה שאתה רוצה, אבל תכתוב. אל תקלקל, תכתוב, שפוך מה שיש לך על הנייר. ואל תעשה תיקונים, תמחק ושוב תכתוב, אלא פשוט ישר מהלב, בלי ביקורת שכלית, כמה שיותר תשפוך על הדף.

שאלה: בעולם האמת הזאב אוכל את הכבש באהבה גדולה, ועושה בזה נחת רוח לבורא, והכבש שמח שאוכלים אותו וגם הוא בזה עושה נחת רוח לבורא.

למה אוכלים? הם משחקים יחד, הם לא אוכלים. בפיטר היה בגן החיות מגרש משחקים לגורים. היו שם גורים של אריה וחזיר, אפרוחים קטנים, והם שיחקו כולם יחד. זה היה מעניין מאוד לראות ומאוד מרגש. אני זוכר אפילו איך הם היו שם בתוך המעגל וזה היה מאוד יפה. זה היה לא רחוק ממקום הלימודים שלי, והייתי לפעמים עובר שם כדי לראות את זה. אז זאת דוגמה.

תלמיד: זאת דוגמה כשהם קטנים.

קטנים, אז מה?

תלמיד: כשהם גדולים הם רוצים לאכול אחד את השני?

כן. זה הטבע.

תלמיד: זאת אומרת אני צריך לתאר שכל מה שקורה בעולם הזה שכולם נמצאים בהשפעה לבורא, ואותו הדבר גם בקבוצה, כאילו לבנות את התמונה שכולם בהשפעה.

אם היית רואה את העולם בצורה אמתית כמו שהבורא מחזיק אותו, היית רואה תמונת פוזיטיב, שהכול בפלוס. כך אתה רואה תמונת נגטיב, שהכול במינוס, כי אתה מקרין את היחס שלך האגואיסטי לכן אתה רואה שהכול מקולקל. כשאתה מנטרל את היחס האגואיסטי שלך, אז אתה רואה את הכול מתוקן.

תלמיד: אז בעולם ההשפעה הייתי רואה שאף אחד לא אוכל את השני?

ודאי. "וחי זאב עם כבש".

תלמיד: ובקבוצה כולם נמצאים גם בהשפעה הדדית ובהשפעה לבורא.

כולם. כי לא חסר לאף אחד דבר, כולם מעבירים לכולם את האור העליון כולל הזאב והכבש. כולם נמצאים במערכת שהאור העליון שורה בכולם, ואין לאף אחד רצון להשתמש בשני, אלא ההיפך, להעביר לשני מה שהשני צריך. וכשיש איזון בין כל חלקי המערכת, כי כולם מאזנים את כולם, אז האור העליון ממלא את כולם לפי הקיבולת של כל אחד ואחד.

תלמיד: אז מה שאני רואה זה את התכונות שלי שמקלקלות את התמונה כי כולם נמצאים באמת בהשפעה?

לא תמונות, אלא האגו שלך מקלקל את השורה, מקלקל את התמונה. אתה צריך לתקן את האגו שלך ואז התמונה תהפוך להיות אמתית. הנגטיב לאט לאט הופך לפוזיטיב.

אפשר לעשות סרט שכולם אוכלים זה את זה ופתאום פתאום הכול הופך להיות גן עדן.

תלמיד: כשאדם נמצא בעליה ובמטרה, הוא יכול לתאר ולהיות בזה, אבל כשהאדם נופל ונמצא בירידה ולא מרגיש כלום?

אז אין מה לדרוש ממנו, אסור, אלא רק לחכות. "למתים חופשי", זאת אומרת אתה לא יכול לדרוש ממנו שום דבר. הבורא משחק איתו ככה שעכשיו הוא לקח ממנו את רוח החיים, הוא מת ואז הוא חופשי, שיעשה עם הרצון לקבל שלו מה שיעשה. אין לו עכשיו אור עליון, מסך, משהו, כלום, אז הוא חופשי.

תלמיד: אבל לפי מה שכותב הרב"ש, דווקא במצב הזה האדם צריך להאמין.

לא, במצב כזה האדם לא יכול לעשות כלום, במצב הזה האדם חופשי. ומה הוא יכול לעשות? הוא צריך "חברה קדישא" שתקבור את הגוף שלו, את הרצון לקבל שלו, כמו בבית קברות, כי הוא בעצמו לא מסוגל לזה, ואז הוא ייוולד מחדש.

תלמיד: במצב כזה האדם צריך רק להידבק בחברים?

הוא לא יכול אפילו להידבק בחברים. אם הוא מת, מה אתה רוצה ממנו?

תלמיד: אז למי זה שייך מה שהוא כותב שהאדם לא רואה ולא שומע ובכל מקרה צריך להיות למעלה מהדעת?

אז יש לו כנראה עדיין משהו, כי פיזית הוא נמצא עדיין בקבוצה, אז הוא צריך להתכלל בהם, והם צריכים להשפיע עליו, לעזור לו לקבור את הרצון לקבל שלו, את הכוונה "על מנת לקבל", כדי שייוולד אדם חדש, גלגול חדש.

שאלה: אפשר להגיד שקליפה זה מסך הפוך?

כן. צודק.

תלמיד: ואחר כך אמונה למעלה מהדעת, זה משהו דומה לעבודה עם אור חוזר?

כן.

שאלה: קודם כל התפעלות מכמה בירורים שהיו אתמול בשיעור, זה מדהים.

בשיעור נשים או שיעור גברים?

תלמיד: גם בגברים וגם בנשים.

אני ממליץ לכולם לראות את שיעור הנשים. באמת, היה קצת אחרת. כשאני מסתכל עליהן אני כאילו נותן אחרת את הנושא..

תלמיד: יש שלושה גורמים שדרכם הבורא מפעיל את התוכנה שבנו. יש את הרצון לקבל שבו שאנחנו מקבלים את המציאות המעוותת. יש את הנקודה שבלב שזה הקשר הישיר שלנו לכוונה דלהשפיע. ויש את הגוף החלבוני שבו צריכה להיכלא כל הניגודיות הזו וכל הקושי שלנו להתאים את עצמנו למציאות השלמה ולעבור למעל הדעת ולהתקרב ולדבוק בבורא.

נדמה לנו שיש לנו גוף. החלבון הזה לא קיים, זה רצון לקבל.

תלמיד: רצון לקבל?

כן. כך הוא מתראה לנו.

תלמיד: זאת אומרת שהגוף החלבוני הוא למעשה חלק מההדמיה שהוא מפעיל לנו בתוך הרצון לקבל.

כן. גם הפסיכולוגיה שלנו, גם הזיכרון שלנו, הכול זה רצון לקבל בכל מיני דרגות שונות.

תלמיד: איך אנחנו על ידי שינוי כוונות מצליחים להשפיע על כל מה שנעשה בעולם, ביקום. איך בזה שאנחנו משנים את הכוונות והיחס, גורמים לאותו שינוי שנשמע כל כך ענק?

אנחנו פקק בדרך של האור מהבורא לעולם. ברגע שאנחנו משחררים את הדרך, האור מגיע לעולם ועושה תיקונים. אז כל העבודה שלנו היא להתכלל עם קצת חיסרון שבעולם, להבין כמה אנחנו אחראיים על זה שהבורא יתקרב לכל בני העולם, ולסייע לזה. רק אנחנו עושים זאת, או בצורה אחרת כמו שבעל הסולם מתאר זאת, אם אנחנו נעסוק בחיבור, בזה ניתן לאור להשפיע דרכנו לכל המציאות כמו בפירמידה. כך הוא מסביר בסוף ההקדמה לספר הזוהר.

הגיע הזמן שאנחנו נדאג מאוד לעתיד, חייבים לפתוח את העניין הזה לכולם. אני לא יודע אם יש לנו התארגנות מספיק נכונה דרך כל הרשתות חברתיות כדי להביא לפחות לעם ישראל את הידיעה שכל העתיד הטוב תלוי בנו. אחרת לפי הסימנים עומדים לבטל אותנו.

עכשיו כשכל העולם מתחלק בין טראמפ וכל יתר העולם שנגדו כולל אירופה, רוסיה, סין וכן הלאה, ואנחנו כאן באמצע. תראה מה הבורא עשה, אנחנו באמצע. עוד יגידו בכל העולם שאנחנו מסובבים את טראמפ נגד האיחוד האירופי, נגד רוסיה וכנגד כל הדברים האלה. שהיהודים מסובבים אותו. אתה רואה שסביבו כולם יהודים, זו הכנה מאוד לא טובה, מאוד מאיימת.

האירופאים מהיום למחר מוכנים לסגור אותנו, להפסיק איתנו את כל צורות הקשר, אני אומר לך. לזרוק את כל הנציגים שלנו, השגרירים שלנו, להפסיק את כל הטיסות, להפסיק הכול. אין, כמו שאתה לא יכול לטוס לכווית, לאמירויות לכל מיני מדינות, כך לא יקבלו באירופה מטוס מישראל, לא יקבלו אף אחד עם דרכון ישראלי.

תלמיד: יצא לי לשבת עם קהל חדש שהתחיל ללמוד קבלה. יש קושי להעביר להם את מה שאנחנו יודעים. ולא מדובר רק עלי, אלא על כל החבר'ה וותיקים, הקושי להעביר את זה לשפה שהם יכולים להכיל, הם כל כך רחוקים. מה צריך לעשות כדי לרכז את המסר בצורה כזאת, לרדת לרמה כזאת שיהיה להם הרבה יותר קל להכיל אותנו, שנוכל להוביל אותם בעדינות?

אני לא יודע, את הספרים הראשונים שלי כתבתי מזמן, ברוסית, בצורה קלה מאוד, כמה שיכולתי. אולי אפילו אפשר לכתוב עוד יותר קל. אני חושב שאתם צריכים לכתוב או לתרגם ספרים כאלה, לעבד אותם לקהל המודרני ואותם ללמד, לא להגיד מעצמכם.

אתם מעצמכם לא יכולים לדבר קל, לא יכולים, כי אצלכם בראש יש כל מיני בעיות ובלבולים שלכם וכן הלאה. כדי לדבר קל אתה צריך לפתוח טקסט ולקרוא אותו בצורה קלה, ואז בצמוד לטקסט אתה יכול להוסיף באותה צורה קלה וככה זה יהיה טוב. אבל שום דבר מעצמו, מאוד קשה להם לקבל את זה, הם בורחים מזה ובצדק.

תלמיד: אתמול היו הרבה אירועים בדרום, של נפילות טילים ואזעקות. נכנסתי לקבוצת דיון וראיתי שם שלושים, ארבעים תגובות. חשבתי להגיב להכניס משהו משלנו. אבל ראיתי שהתגובות כל כך מנוגדות אחת לשנייה וכל כך קיצוניות, שאמרתי לעצמי כל מה שאני אעשה פה רק יזיק. המקום שניראה לנו פשוט, אם הייתי כותב, אם נתחבר זה יועיל, אני לא יודע מי היה שומע את זה בכלל, הם כל כך מנוגדים

לא, אי אפשר לשמוע את זה. זה כמו שאתה מגיע לאדם שנמצא ממש לפני ניתוח קשה ואומר לו שבמקום ניתוח נעשה לך תפילה וזה יעזור. זה לא נשמע, צריך להביא אך ורק פתרון שניראה הגיוני.

(סוף השיעור)

heb_o_rav_2018-08-10_lesson_dvekut_n1_p1_Xp52m3Up

---

1. הלל אומר, אל תפרוש מן הציבור, ואל תאמין בעצמך עד יום מותך, ואל תדון את חברך עד שתגיע למקומו, ואל תאמר דבר שאי אפשר לשמוע וסופו להישמע (מסכת אבות, פרק ב',ה')↩

2. "שכל הפוסל, במומו הוא פוסל" (ספר קדושה, הלכות איסורי ביאה, פרק ט"ז)↩

3. "כך הוא דרכה של תורה:  פת במלח תאכל, ועל הארץ תישן, וחיי צער תחיה, ובתורה אתה עמל" (משנה תורה להרמב"ם, ספר המדע, הלכות תלמוד תורה, פרק ה')↩

4. "חוק נתן, ולא יעבור" (תהילים, פרק קמ"ח, ו')↩

5. "אני ה-ו-י-ה, לא שָניתי" (מלאכי, פרק ג', ו')↩

6. "עד שתרבה דעתן ויתחכמו חכמה יתירה"↩