שיעור בוקר 30.06.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 18 מאמר "מהותה של חכמת הקבלה"

קריין: ספר "כתבי בעל הסולם", "מהותה של חכמת הקבלה", כותרת: "שפת המקובלים היא שפה של ענפים".

שפת המקובלים היא שפה של ענפים

"פירוש, על פי הוראתם של הענפים הללו, על שרשיהם, שהם הדוגמאות שלהם, הקיימים בהכרח בעולם העליון. כי אין לך שום מציאות בעולם התחתון, שלא יהיה נמשך ויוצא, מעולם העליון ממנו. וכמשפט החותם עם הנחתם, כמפורש לעיל."

מה שמעניין בחכמת הקבלה, שהיא חכמה שהתגלתה לאדם הראשון, זאת אומרת כמעט לפני ששת אלפים שנה, ומאז החכמה הזאת מתגלה יותר ויותר, וגם השפה שזו "שפת הענפים" שמגיעה מהחוקים העליונים. ואיך שאנחנו מבטאים אותם וכותבים אותם, גם זה לא משתנה, כי החוקים הם מוחלטים, אלה חוקי הטבע, שאומנם כלפינו ולידנו הוא משתנה במשך השנים, אבל היסודות של הטבע, הם לא משתנים.

ולכן מעניין מה שקורה לנו בשפה. הרבה שפות משתנות, ואם אנשים היו יכולים לדבר ביניהם, כאלה שחיו לפני אלפיים שנה, או אפילו אלף שנה, ואלה של היום, הם היו מתקשים להבין זה את זה, מה שלא כך בעברית.

למשל ה"תלמוד" נכתב לפני אלפיים שנה, ולפני זה "תהילים", ועוד כל מיני כתבים מבבל העתיקה, ומעוד מקומות. מקורות הכתבים האלה אומנם נכתבו לפני אלפי שנים ובכל זאת אנחנו קוראים אותם. וגם אם היינו נפגשים עם אדם מלפני אלף, אלפיים, או שלושת אלפים שנה, היינו יכולים לדבר עימו, ולהבין זה את זה כמעט כמו שעכשיו אנחנו מבינים זה את זה, כי מדברים באותה שפה, העברית, מה שלא כך ביתר השפות, כי הן לא קשורות לשורש, לחוקי הטבע.

לכן השורשים הם שורשים קבועים, גם המילים, גם חוקי הכתיבה, כולם קיימים. יש ספר שנקרא "כתב סופר" ושם כל חוקי השפה מוסברים היטב, ואתה לא יכול להחליף זה בזה, כמו שעושים ביתר השפות. בעברית אנחנו לא מסוגלים לעשות כך.

מלכתחילה השפה העברית הייתה מיועדת רק להשגת הבורא, ולכתיבת ספרים שקשורים להשגת הבורא, לכן לא השתמשו בה כל כך בחיי היום יום ואנחנו רואים את זה במשך ההיסטוריה.

שאלה: העברית זו שפה מאוד חשובה ללימוד חכמת הקבלה, מה משמעות החיבור בין המילה "עברית" ו"לעבור" מבחינה רוחנית?

אות נקראת "סימן". כל היחס שלנו לבורא הוא כמו אות, סימן, צורה של חיבור בין הרצון של האדם והבורא. סך הכול יש לנו עשרים ושתיים אותיות שבהן מדובר, מדרגות בינה, זעיר אנפין ומלכות, כי שם הרצון לקבל מתחיל מז"ת דבינה, זעיר אנפין, ומלכות, ולכן יש לנו שלוש קבוצות אותיות ויש עוד חמש אותיות השייכות למלכות, שהן חמש צורות של אותיות הנקראות מנצפ"ך, מ, נ, צ, פ, ך.

סך הכול לא הרבה אותיות, אבל זה מספיק. בשפות האחרות בדרך כלל יש הרבה יותר אותיות. גם הכתיבה בעברית היא ללא ניקוד, כי מובן מה צריך להיות. עוד נלמד זאת.

אבל העיקר בשבילנו עכשיו ללמוד, ששפת המקובלים היא שפה של ענפים, ועם החוקים שיש למעלה, ברוחניות, אנחנו יכולים להשתמש בהעתקה לגשמיות.

"אשר משום זה, השורש, שבעולם העליון, מטיל ומחייב את הענף שלו, שבעולם התחתון, שיתגלה בו כל צורתו ותכונתו. על דרך שאמרו ז"ל, שהמזל שבעולם העליון, המיוחס להעשב שבעולם התחתון, מכה על אותו העשב, ומכריחו להגדל, על מתכונתו, כנ"ל. שמתוך זה, נמצא כל ענף וענף, שבעולם הזה, מגדיר היטב את הדוגמא שלו, העומד בעולם העליון.

ולפיכך, מצאו להם חכמי הקבלה, אוצר של מלים, ערוך ומפורש לעיניהם, די ומספיק, לבחינת שפה מדוברת ביניהם, המצוינה להפליא. שיוכלו לישא וליתן, זה עם זה, בשרשים הרוחניים שבעולמות העליונים." אם לא הייתה "שפת הענפים", אז לא היינו יכולים לדבר על רוחניות, כי רוחניות זה כמו עולם אחר לגמרי שלא מוכר לנו, ואנחנו לא יודעים איך לכנות כל דבר שיש בעולם ההוא, במעשים, ובקשרים שיש בין כל הפרטים שבו, ולא היינו יודעים מה לעשות. אבל לא כך המצב, כי המקובלים מסרו לנו את שפת הענפים ואנחנו מבינים שבצורה כזאת אנחנו יכולים לדבר במילים של העולם הזה, אבל המילים האלה קשורות לעולם העליון.

"דהיינו, על ידי שמזכירים לחבריהם, רק את הענף התחתון, המוחשי, שבעולם הזה, המוגדר היטב לחושים הגשמיים. והשומעים, מבינים מדעתם, את השורש העליון, אשר ענף הגשמי הזה, מראה עליו. מפני שהוא מיוחס אליו, להיותו נחתם הימנו, כנ"ל.

באופן, אשר כל פרטי הויות הבריאה, המוחשית, וכל מקריהם, נעשו להם, כמו מלות ושמות מוגדרים ומוחלטים, על השורשים הגבוהים, העליונים הרוחניים. ואע"פ שבמקומם הרוחני, אי אפשר להתבטא בשום מלה והנה, להיותם למעלה מכל דמיון, מכל מקום, קנו להם זכות ביטוא שפתים, על ידי ענפיהם, המסודרים לחושינו כאן, בעולמינו המוחשי, כמבואר."

שאלה: איך המקובלים היו יכולים לגלות את שפת הענפים ולקשור בין שורש וענף? אנחנו לומדים שהכול מושג באמונה למעלה מהדעת, כביכול בהתעלות מעל לחומריות, מעל לעולם הגשמי.

בעליה מהעולם הזה, היכן שנמצא המקובל וכמה שהוא מתקשר לאנשים ומהם עולה לבורא דרך כל דרגות ההשגה, אז הוא רואה עד כמה הדברים האלה קשורים יחד. הוא כאילו מושך חוט מעצמו דרך האנשים, ובכלל דרך דומם, צומח, חי ובני אדם עד הבורא.

ולכן הוא רואה עד כמה כל השלבים האלה, כל המדרגות האלה הן קשורות, ונמצאות זו תחת זו, או זו מעל זו, ולכן אין לו שום בעיה לדבר על שפת הקבלה בכל מצב. הוא יכול לדבר בשפת הציפורים או הדגים, הוא יכול כביכול לדבר בשפת האבנים והעצים, הוא יכול לדבר גם בשפת העננים, הכוכבים, לא חשוב מה. דרך כל ההבחנות האלו הוא עובר בקשר לבורא.

תלמיד: מה זה אומר שהוא יכול לדבר?

הוא מכיר את ההבחנות שנמצאות בכל הבריאה, כי הוא נמצא בדרגה התחתונה של כל הבריאה והבורא נמצא בדרגה העליונה. ולכן כל הטבע נמצא בין הבורא לאדם הנברא, כי מבחינת הבריאה האדם נמצא בדרגה הנמוכה ביותר. זה נקרא שהוא נברא אחרי כולם. אחרי הדומם, הצומח, החי והמדבר.

שאלה: האם ניתן להבין בשכל הרגיל שלנו בכלל בשפת הענפים, בטכניקה מסוימת?

לא. אנחנו לא כל כך יכולים להבין את זה ולהרגיש את זה, אבל אנחנו יכולים להשתמש בזה במשהו כדי לקרב את עצמנו לגילוי האלוהות, שנבין עד כמה המילים שאנחנו לומדים הן מילים חשובות, ואיך להתקרב. בכל זאת, השפה היא שפה מיוחדת, לכן היא נקראת "שפת הקודש", מפני שקושרת אותנו עם הבורא.

תלמיד: זו שפה שברגש? צריך להרגיש אותה?

לא רק להרגיש, בסופו של דבר השפה הזאת הופכת לשפה. מה זה שפה? הרי כל מה שאתה מקבל מהבורא, אתה מקבל דרכה.

תלמיד: ולמה הוא מתכוון כשהוא כותב פה "מזל" ?

זו הרגשה. בינתיים קח את זה בצורה פשוטה. כל מה שהאדם מקבל מהבורא מגיע לו דרך השפה, זו שפת הקבלה. רגש ושכל.

תלמיד: צריך להיות לי מזל כדי שאני ארגיש את זה?

כן. "מזל" זה נקרא שהאורות העליונים שבאים לאדם, באים אליו בצורה נזילה, נוזלים אליו טיפה אחר טיפה.

שאלה: אנחנו יודעים שהמקובלים השתמשו בארבע שפות כדי לבטא את ההשגה הרוחנית שלהם. למה הם לא השתמשו רק בשפת הקבלה של הספירות וכך היו מונעים כל מיני בלבולים והגשמה של הרוחניות?

הבעיה היא שהאדם צריך לקבל את הביטויים האלה בצורה שלמה, בצורה מלאה ובארבע שפות. זאת אומרת, חכמה, בינה, תפארת ומלכות, י-ה-ו-ה. הוא צריך לקבל את זה כדי להיות כלי שלם לגילוי הבורא, אבל יחד עם זה גם בצורה ההפוכה, אחרת הוא לא יגלה את הבורא בצורה מלאה. לכן אנחנו צריכים את כל השפות, ויש לנו את שפת האגדה, את שפת ההלכה וכן הלאה.

תלמיד: הוא כותב שכל הקושי לבטא את ההשגה הרוחנית הוא שאין לה ביטוי, ולמזלם הם מצאו את שפת הענפים. שיש פה הרבה הוויות שהן בעצם כמו העתקה. אבל הנה אנחנו רואים שיש שפה שמנותקת מהעולם הזה, שפת הספירות. אין פה הבחנות, זעיר אנפין, אריך אנפין. אז מה הבעיה לבטא השגות רוחניות רק בשפה הזו?

זה נכון, אבל שפת הספירות היא לא שפה. היא לא מקשרת את האדם לעולם העליון. בזמננו יש הרבה חכמים בעולם הזה שלומדים על הספירות, פרצופים, עולמות, ויודעים היטב כל מה שכתוב.

ראיתי אותם גם אצל הרב"ש, לפעמים היו מגיעים אליו כל מיני חכמים כאלה, שיודעים טוב מאוד מה כתוב ואיפה זה כתוב בין כל הדפים של כתבי הקבלה וה"זוהר". אבל אין להם השגה, לא הייתה להם השגה. כשאדם לומד את הדברים האלה ולא משיג אותם, זה נקרא שהוא "סופר את האותיות".

שאלה: כתוב שהבורא ברא את העולם בדיבור, ובמאמרים כתוב שכשצדיק מברך וממלמל את הדברים, מסוגל לשנות את המציאות של האדם אותו הוא מברך. מה מיוחד בשפת הקודש, שהיא מסוגלת לברוא מציאות חדשה?

שפה היא לא כוח שבורא, השפה היא בסך הכול סימנים. אבל אם אנחנו מקבלים את הסימנים האלו ביחס מתאים, ויכולים להתלבש בהם, לבנות את עצמנו, את הכלי שלנו כמו הסימנים האלו, לייצב את עצמנו, לפרמט את הרצון לקבל שלנו, כך שנהיה מותאמים לאותו אור שצריך להתפשט בתוך הכלי. האות היא סך הכול תבנית שהאור העליון חייב למלא, ואז זה באמת נקרא שעל ידי השפה אנו מתחברים לבורא ומדברים עימו בשפה אחת.

שאלה: לכל מקובל יש את סגנון הכתיבה שלו. יש את בעל הסולם שכותב בשפה מדעית, רב"ש שכותב בצורה חברתית, הרב קוק בכותב בשפה ציורית, ודוד המלך כתב שירה. מה אומר סגנון הכתיבה של המקובל, מה הוא בא להגיד לנו, מה אפשר ללמוד ממנו?

אלה דברים חיצוניים ששייכים לזמן, לחינוך של המקובל, ולא הייתי מתעמק בזה כי זה לא כל כך שייך אלינו. היו גם מקובלים שלא כתבו בעברית, למשל הרמב"ם כתב בערבית, והיו עוד כאלה.

תלמיד: מה הקשר בין סגנון הכתיבה של מקובל לשפת הענפים?

אני לא חושב שיש קשר, סגנון זה סגנון, וכתב זה כתב. הסגנון שייך לזמן הגשמי בו המקובל חי, בו הוא מדבר על הידע, מעביר אותו לאנשים שנמצאים בזמנו. המקובל מעביר להם את הידע, ושפת הקבלה היא השפה של מסירת החכמה עצמה, לפנימיות שמשיגים.

תלמיד: שפת הקבלה צריכה לבוא לידי ביטוי בכתב או שלאו דווקא באותיות ובכתב?

השפה של הקבלה משתמשת באותיות ובכתב, ודאי שיש לך טעמים, נקודות, תגין ואותיות, ודרך ארבע צורות הסימנים האלו המקובל מעביר את מה שהוא משיג למי שיכול להבין ולהשיג.

שאלה: והסגנון הוא הביטוי של אותו דור ואותה תקופה?

הסגנון הוא שפת הדיבור, ואת שפת הדיבור אנחנו צריכים ללמוד. גם בשפת הדיבור יש מסר מאוד מיוחד, יש לנו זרשצ דטלנת, אותיות שקשה להגות, וכן הלאה, יש לנו את צורות האותיות, ובאיזו דרך צורת האותיות האלה מבוטאת בפה. מהשפתיים, החך, הלשון או הגרון, איך דרך חמשת חלקי הפה אנחנו מעבירים דברים אחד לשני. אבל זה לא שייך להעברת החכמה, זה שייך למבנה הפנימי הרוחני של הנשמה, ולצורה שבה אנחנו יכולים להתקשר בינינו.

יש לנו מה ללמוד, ויש הרבה דברים שגם אם לא נלמד אותם, במידה שנעלה בצורות ההשפעה, אנחנו נגלה שככה זה בטבע.

שאלה: לגבי המזל. האם המקובל יכול להשפיע על אותן טיפות המזל?

בבקשה, אין שום בעיה. אם יש לך צמצום, מסך ואור חוזר אתה יכול לשלוט על כל דבר, במידה שיש לך כוח השפעה.

תלמיד: גם בזה יש חוקיות? הטיפות האלה מצטברות לפי המאמצים שאני משקיע?

ודאי. הן נמצאות כ"מים" זה נקרא אור החסדים שנמצא בדרגת חסדים בעולם האצילות, ומשם האור הזה משתלשל ומגיע למי שיכול להתאים את עצמו אליו.

שאלה: אני מבין שהשפה העברית מייצגת את היחסים שלנו עם הבורא, הכלים והאורות. אם כך, האם מומלץ לנו שלא דוברים עברית, שזו לא שפת האם שלנו ללמוד עברית עבור ההתקדמות הרוחנית שלנו או שזה לא משפיע?

קצת עברית אתם תדעו, תרצו או לא תרצו, משהו בכל מקרה אתם תדעו. אנחנו מבינים שמוזיקאים חייבים לדעת משהו מהשפה האיטלקית, רופאים צריכים לדעת משהו מהשפה הלטינית, למרות שהשפה הזאת כבר לא בשימוש .

לכל מקצוע יש שפה משלו. השפה של חכמת הקבלה היא עברית, אבל עד כמה אנחנו צריכים לדעת עברית? אתם תדעו, כמה מילים פה ושם, זה לא הרבה, אבל מספיק. אם תרצו יותר בבקשה, אני חושב שיש לנו קורסים כאלה, נכון?

קריין: כן, יש שיעורים כאלה דרך ראשי השפות.

אז דרך ראשי השפות אתם יכולים להתקשר ולמצוא לעצמכם איזה קורס בעברית יותר מתאים לכם.

שאלה: האם בלי לדעת עברית, בלי לכתוב ולקרוא, אפשר להגיע להשגה?

כן. כדי להשיג את הכוח העליון ובכלל לתקן את עצמו, אדם לא חייב לדעת את השפה העברית. נקודה. אז תירגעו. אבל בכל זאת אתם תדעו אותה קצת. כי אנחנו משתמשים בכל מיני סימנים, א', ב', ג', ד', שמות, כינויים של הפעולות - אור ישר, אור חוזר וכולי, אז משהו תדעו. אבל לא שאתם צריכים את השפה המדוברת.

שאלה: מה אתה מייעץ לנו כשיש דברים שקורים בעשירייה ואין מילים לבטא אותם, איזה מערכות יחסים, דברים שנרקמים בינינו ואי אפשר למצוא מילים?

עדיין אתם לא יכולים, לא מבינים איך לשייך. כמו תינוק. יש הרבה דברים שהוא רוצה להגיד, פותח את הפה ואין לו מה להגיד. כן, טבעי. נתקדם ותמצאו שפה ותראו מאיפה נובעת כל ההרגשה והמצב, ואחר כך הכול יתחבר לפעולות שלכם ביניכם ועם הבורא. סך הכול יש לנו כאן שלושה - האדם, הקבוצה והבורא.

תלמיד: האם חשוב למצוא מילים בכלל או פשוט להיות בזה?

מילים זה חשוב. מילים והגדרות חשובות מאוד מפני שזה מראה באיזו מידה אתם נמצאים בבירור נכון, אפילו בירור סופי.

אני לא כל כך אוהב לדבר על דברים שאנחנו עוד לא עוברים ממש, עוד לא נמצאים בהם. אולי זה נראה שלפעמיים אני לא יודע או נמנע ממשהו, אני נמנע כדי לא ליצור בלבול.

"וזהו כל אופיו, של השפה המדוברת בין חכמי המקובלים. אשר על פיה מגלים את השגותיהם הרוחניים, מאיש לאיש ומדור לדור, הן בעל פה והן בכתב. ומבינים זה את זה בסיפוק גמור, כפי כל השיעור המדויק, המחוייב לצורך משא ומתן במחקרי חכמה. דהיינו בגדרים מדויקים, שאי אפשר להכשל בהם. מפני, שכל ענף וענף, הנה יש לו הגדרה טבעית, מיוחדת לו בהחלט. וממילא, שמראה גם כן על שורשו, שבעולם העליון, עם הגדרתו זו המוחלטת.

ותדע, אשר שפת הענפים של תורת הקבלה הזו, הוא יותר נוח להסביר מושגי החכמה, יותר מכל הלשונות שלנו הרגילים. כנודע מתורת הנומינליזם, אשר הלשונות נשתבשו הרבה בפיות ההמונים. כלומר, שמתוך ריבוי השמוש, שמשתמשים עם המלות, הרי הם הולכות ומתרוקנות מתוכנם המדויק. ועל כן נעשו קושיים גדולים, למסור סברות מדוייקות, מאחד לחבירו, על ידי המבטא והכתב, כנודע.

מה שאין כן, ב"שפת הענפים של הקבלה", הנלקחת משמות הבריות ומקריהם, הערוכים ועומדים לעינינו, מוגדרים בחוקי הטבע, שאינם מקבלים שינוי לעולם - אף פעם לא יארע להשומעים ולהקוראים, שיטעו בהבנת המלות, המוצעות להם, מפני שגדרי הטבע מיחלטים למדי, חוק ולא יעבור."

מפני שחכמת הקבלה מגיעה אלינו מחוקי הטבע העליון ששם אין שינויים, גם אצלנו, בעולמנו, כשאנחנו משתמשים בחכמת הקבלה לא יכולים להיות בה שינויים. ולכן השפה הזאת והחכמה הזאת, הם ללא שום שינוי במשך אלפי שנים ויהיו כמה שכל המציאות מתקיימת, השפה הזאת שפת הקבלה, שפת המקובלים, שפת הענפים, תישאר כמו עכשיו.

שאלה: אתה חושב שעם הזמן ועם הדורות הבאים שיבואו ואנשים כל כך משתנים, תיוולד איזו הכלאה של כל השפות, כאילו שפה חמישית או משהו כזה שתהיה לנו? כתוב שהתורה צריכה להיות דבר פשוט, אז יהיה איזה ענף מיוחד לדיבור עם הדורות הבאים?

אני חושב שבמשך הזמן אנחנו - אלה שלומדים ומלמדים את חכמת הקבלה - נתפתח יותר, ובמשך הזמן העולם יתפתח ויתקרב אלינו להשגת הבורא ויפתח את האוזן יותר ואת העיניים, ולכן יהיה לנו יותר קל להגיע לבני אדם ולהסביר להם במה כדאי לנו לעסוק, לכול בני האדם, ומהי מטרת ההתפתחות האמיתית שלנו - להתחבר בינינו ולחזור למצב של אדם הראשון ואז לגלות את הכוח העליון שממלא אותנו ובזה להשיג את כל המציאות בצורה אמיתית בפעם אחת, בבת אחת וכך האנשים יבינו אותנו.

שאלה: האם האדם צריך לקשור את השאיפה שיש לו בלב עם השאיפות, ההשתוקקויות של אלו שהוא פונה אליהם?

כן. אם אדם פונה למישהו ורוצה להסביר להם משהו, הוא צריך לרדת לדרגה שלהם ולהשתדל שיהיה להם ברור מה שהוא רוצה למסור.

(סוף השיעור)