שיעור בוקר 18.08.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 28, מאמר "תורת הקבלה ומהותה"

קריין: אנחנו קוראים בספר "כתבי בעל הסולם", בעמוד 28, מאמר "תורת הקבלה ומהותה", אנחנו בכותרת "סוד היחוד".

סוד היחוד

"ועיקר הפלא שבחכמה זו, היא ההתכללות שבה, כלומר, שכל פרטי המציאות הגדולה הולכים על ידה, ומתכללים ומשתלבים ומתיחדים, עד שבאים בדבר אחד - הכל יכול וכללם יחד.

כי מתחילה מוצאים בה אשר כל חכמות תבל שקופים בה, ומסתדרים בה, על פי סדריה ממש. ואחר זה אנו מוצאים, שכל העולמות והסדרים שבחכמת האמת עצמה, שריבויים הוא לאין ערך, הנה מתיחדים תחת עשר מציאויות בלבד, שנקראים עשר ספירות. ואחר כך עשר ספירות אלו מסתדרים ובאים, בארבעה דברים, שהם ארבע אותיות שם בן ד'. ואחר כך כל ארבעה דברים אלו, מסתדרים ובאים ונכללים בקוצו של יוד, הרומז על אין סוף ב"ה, באופן שהמתחיל בחכמה, מחוייב להתחיל בקוצו של יוד, ומשם לעשר ספירות שבעולם הראשון הנקרא עולם אדם קדמון ומשם רואה ומוצא איך כל הפרטים הרבים לאין ערך, הנמצאים בעולם האדם קדמון כולם נמשכים ויוצאים, על סדר החיוב, של קודם ונמשך, באותם החוקים שאנו מוצאים באסטרונומיה ובפיזיקה, כלומר, חוקים קבועים מתחייבים זה מזה בהחלט, חוק ולא יעבור, שמשתלשים זה מזה, מקוצו של יוד עד לכל הריבויים שבעולם האדם קדמון ומשם נחתמים והולכים זה מזה, מארבע העולמות, על דרך חותם ונחתם, עד שאנו באים לכל הריבויים שבעולם הזה, ואחר כך חוזרים חלילה להכלל אחד בחברו, עד שכולם באים לעולם האדם קדמון, ואחר כך לעשר ספירות, ואחר כך לשם בן ד', עד לקוצו של יוד.

ואין לשאול, אם החומר הוא בלתי ידוע, איך אפשר לעסוק בו בדרכי ההגיון? הנה אמנם תמצא כיוצא בהם בכל החכמות, למשל, בעת שעוסקים באנטומיה, באברים נפרדים ופעולתם זה על זה, הרי אין לאברים האלו שום דמיון, אל הנושא הכללי, שהוא האדם השלם החי, אלא שבהמשך הזמן, כשיודעים את החכמה על בוריה, אפשר לעשות יחס כללי של כל הפרטים, אשר הגוף הכללי מותנה מהם. כן הדבר הזה: הנושא הכללי הוא דבר התגלות האלקיית לנבראיו, בסוד התכלית, כמ"ש: "כי מלאה הארץ דעה את ה'".

אמנם המתחיל בה, ודאי שאין לו שום ידיעה, בנושא הכללי הזה המותנה מכללות כולם, ומוכרח משום זה לרכוש לו כל הפרטים, וסדר פעולתם זה על זה, וגורמיהם בדרך קודם ונמשך, עד שגומר כל החכמה. וכשיודע הכל על בוריה, אם בעל נפש מזוכך הוא, בודאי יזכה בסופו של דבר לנושא הכללי.

ואפילו אם לא יזכה, סוף סוף זכיה גדולה היא, לקנות איזה תפיסה מחכמה רבה גדולה זו, שיתרה מעלתה על שאר החכמות, כערך הנושאים שבהם, וכפי שמעריכים היתרון של הבורא ית', על נבראיו, כן החכמה הנשואה עליו ית' חשובה ועולה על החכמה הנשואה על נבראיו.

ולא מטעם הבלתי נתפס, נמנעים העולם להגות בה, כי האסטרונום אין לו שום תפיסא בכוכבים ופלאנטין, אלא במהלכים שהם עושים, בחכמה נפלאה מתוקנת ונערכת מראש, בהשגחה נפלאה. ואם כן גם הידיעות שבחכמת האמת, אינו נעלם יותר מזה, כי המהלכים מתבארים היטב אפילו למתחילים, אלא כל המניעה היתה משום שהמקובלים העלימוה מהעולם בחכמה גדולה."

שאלה: הסעיף הזה נקרא "סוד היחוד". הוא כותב כאן על עשר הספירות כעל מבנה אוניברסאלי עבור הכול. למה כך נקרא הסעיף הזה, "סוד היחוד"?

מפני שיש מקור אחד שממנו יוצא האור העליון, השפעה, וההשפעה הזאת עוברת דרך עשר הבחנות, ואותה השפעה מתחלקת בעשר ההבחנות האלה לעשר השפעות פרטיות, וכך זה מגיע לחומר הרצון לקבל שהן מייצבות, ומתוך הרצון לקבל הזה הן בונות את כל המציאות. לא מדובר על העולם הזה, על כל מיני פלנטות וכוכבים ועל מה שיש כאן, דומם, צומח, חי, מדבר, אלא מדובר בעיקר על דרגות והבחנות רוחניות. כל זה נבנה מתוך עשר הספירות העיקריות שמהן יוצאים כוחות שבונים את כל המציאות ואת כל החוקים שהמציאות הזאת מקיימת.

שאלה: זה שהמקובלים הסתירו את חכמת הקבלה בחכמה גדולה, האם זה קשור לשלב הזה בדרך של אדם שמתחיל רק ללמוד?

המקובלים הסתירו את חכמת הקבלה לא מפני שהם רצו להסתיר אותה, אלא ההיפך, מפני שהם לא רצו שהאנושות תתבלבל בזמן שהיא לא מבינה כלום, אפילו עם מה שיש בה קצת, בתוך האנושות, להתפתחות הפנימית הרוחנית שלה לפני שהיא מגיע לחכמת הקבלה. ואנחנו רואים מה הם עשו, קמו דתות ואמונות למיניהן, הרגו זה את זה בכל מיני מלחמות דת, וכולי. לכן מקובלים הסתירו את חכמת הקבלה ולא היה למי להגיש אותה, והם חיכו עד שהאנושות תתפתח.

שאלה: בכל השנים שאני עוסק ברפואה הבנתי שבזה שאני מתחיל להבין את חכמת הקבלה אני משיג הרבה יותר, רוכש יותר. אבל למה זה כל כך קשה להסביר את זה בהפצה שלנו?

מפני שזה לא עובר בצורה אגואיסטית על בני אדם, אנשים לא מבינים מה ייצא להם מזה. אלא ההיפך, הם מרגישים שזה נגד הרגש והשכל שלהם ולכן הם לא רוצים את זה. ואם הם מתעניינים קצת, אז זה רק בגלל שזה קצת מעניין אותם, אבל ברגע שזה מגיע למצבים שהם חייבים בעצמם להשתנות, אז עד כאן, הם לא רוצים, מפסיקים ובורחים. זה כל העניין, ברגע שהם נמצאים כבר בצורה שהם חייבים להחליט אם הם הולכים לעל מנת להשפיע או לא, אז על זה כתוב "אלף נכנסים לחדר ורק אחד יוצא להוראה".

שאלה: כשבעל הסולם כותב "העולם שלנו", האם אפשר להגיד שהוא מתכוון לעולם שהוא תוצאה מאדם קדמון שכולל בתוכו את עולם בי"ע?

צריכים לראות על מה הוא כותב. לפעמים הוא כותב על העולם הגשמי, ולפעמים הוא מתכוון אולי למשהו אחר.

תלמיד: כאן, בקטע הזה, הוא כתב העולם שלנו, זאת אומרת כל מה שמתחת לעולם קדמון, האם אפשר להגיד שזה העולם שלנו עם כל החוקים?

ודאי שאנחנו תוצאה מהעולם הרוחני, אבל לא תוצאה ישירה, אלא יש כאן היפוך בדרך.

שאלה: הוא כותב "שבהמשך הזמן, כשיודעים את החכמה על בוריה, אפשר לעשות יחס כללי של כל הפרטים, אשר הגוף הכללי מותנה מהם". ובסוף הוא כותב "כי מלאה הארץ דעה את ה'". למה הוא מתכוון?

הוא מתכוון שנגיע לתיקונים והבורא יתגלה בכל הדברים האלה גם הישרים וגם ההפוכים.

נתינת רשות

"שמח אני שנבראתי בדור כזה, שכבר מותר לפרסם את חכמת האמת. ואם תשאלוני מאין אני יודע שמותר הוא? אשיב לכם, משום שניתן לי רשות לגלות, כלומר, שעד עתה לא נגלו לשום חכם, אותם הדרכים שאפשר לעסוק עמהם בפרהסיא בפני כל עם ועדה, ולהסביר כל מלה ומלה על אופנה, כי גם אנכי נשבעתי לרבי, שלא לגלות, כמו כל התלמידים שקדמוני. אבל שבועה זו, ואיסור זה, אינם חלים זולת על אותם הדרכים הנמסרים בעל פה, מדור דור, עד הנביאים ומעלה, כי הדרכים האלו, אם היו מתגלים להמון העם, היו מביאים הפסד רב, מטעמים הכמוסים לנו.

אמנם אותו הדרך, אשר אני עוסק בספרי הוא דרך המותר, ואדרבה נצטויתי מפי רבי להרחיבו כמה שאפשר לי, ומכונה אצלינו דרך התלבשות הדברים. ועיין במאמרי רשב"י, שלדרך הזה מכנה נתינת רשות. וזהו שהעניק לי ה' במדה שלמה, אשר מקובל אצלינו, שזה אינו תלוי בגאוניות של החכם עצמו, אלא במצב הדור, על דרך שאמרו ז"ל "ראוי היה שמואל הקטן וכו' אלא שאין דורו זכאי לכך", ועל כן אמרתי שכל זכייתי בדרך גילוי החכמה, הוא מסבת הדור שלי." שהוא הדור המוכן כבר לעלות לדרגה יותר עליונה. ולכן בעל הסולם קיבל רשות מהשמיים לגלות את חכמת הקבלה לדור.

שאלה: האם יגיע מצב שהאנושות תבין את הקשר שבין הצרות, הבעיות, אסונות הטבע, לבין החיבור בינינו?

האם הכוונה לחיבור בינינו או באנושות עצמה?

תלמיד: חיבור בין האנשים, תופעת החיבור.

ודאי שעל זה אנחנו צריכים לכתוב כל הזמן. אני מדבר על זה כל הזמן עם הכתבים שלנו, וזה העיקר.

תלמיד: השאלה היא, האם האדם הפשוט יבין שזאת הבעיה, שיש רק בעיה אחת?

כן, ודאי שעל זה צריכים לכתוב. אני בכלל רוצה שכולם יצטרפו לשיחות שפעם בשבוע אני מקיים עם הכתבים, וכולם ישתדלו לכתוב במקומות שלהם את ההתרשמות שלהם, איך הם מבינים את התקדמות האנושות בימינו. אני מזמין את כולם. אני לא רואה שמכמה כתבים ששומעים אותי יש מזה תוצאה גדולה.

(סוף השיעור)