שיעור בוקר 06.01.2021 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

נושא: ביטול והכנעה

ביטול והכנעה – קטעים נבחרים מהמקורות

הבורא ברא רצון לקבל ההפוך מעצמו שהוא כולו רצון להשפיע. כדי שנהיה נבראים, אנחנו חייבים להיות הפוכים ממנו מהקצה אל הקצה. זאת אומרת באותה עוצמה שהוא נמצא בעצמו ברצון להשפיע, באהבה חלוטה, הוא ברא בנו רצון לקבל ואנחנו בהתאם לזה צריכים להשתדל להפוך את הרצון לקבל שלו שנתן לנו, זה רצון לקבל שלו שנתן לנו, ולהידמות לרצון להשפיע שלו, לעשות עבודה הפוכה, כפולה. זו העבודה שלנו, התיקון שלנו. ולמרות שאנחנו הפוכים לו אנחנו צריכים להבין שאנחנו צריכים להפוך את עצמנו להיות דומים לו, אז במידה הזאת ניקרא בשם "אדם", לפי מידת ההתאמה לבורא.

בדרך לתיקון להידמות לבורא אנחנו עוברים שני שלבים עיקריים, בשלב הראשון, אנחנו מבטלים את הרצון לקבל לעצמנו ומגיעים למצב שלא רוצים לעצמנו כלום, זאת אומרת לצמצום ולדרגת הבינה, רצון להשפיע פסיבי. ואחר כך בשלב הבא, השני, מהקטנות, מרצון להשפיע הפסיבי אנחנו מגיעים לרצון להשפיע האקטיבי, כשאנחנו עובדים עם הרצון לקבל שלנו כדי להפוך אותו לרצון להשפיע. כמו אצל בעל הבית והאורח שאומר בהתחלה, לא, לא, על כל הכיבוד שבעל הבית מציג בפניו, רוצה לתת לו, והוא לא רוצה ולא רוצה ושוב לא רוצה, כי בזה הוא לפחות לא המקבל לעומת בעל הבית ומגיע לדרגת הבינה, שרוצה להיות רק בהשפעה. ואחר כך כשהוא בטוח שגמר את כל התיקון הזה על הרצון לקבל שלו להיות בלהשפיע על מנת להשפיע, הוא מתחיל את השלבים של לקבל על מנת להשפיע, כשהוא כבר לא דוחה את הרצון לקבל שלו אלא ההיפך, אז העבודה מתחילה מחדש, קודם הוא לא השתמש ברצון לקבל שלו, התעלה מעליו, ועכשיו הוא נכנס לתוך הרצון לקבל ומשתמש בו יותר ויותר כדי למלא אותו, כדי ליהנות לבעל הבית.

וזה מה שאנחנו לומדים, איך לעשות את זה בתוך הקבוצה, כי כלפי הבורא אנחנו לא יכולים לבצע את זה. קודם כל אין מושג כזה "בורא" עד שאנחנו לא משיגים, לא מרגישים אותו, הוא פשוט לא קיים כלפי הנברא. במקום זה קיבלנו מערכת, הבורא בכוונה הכין אותה, כך שבמקום רצון לקבל אחד אנחנו לומדים שהוא שבר אותו להרבה סוגי מיני רצונות, דומם, צומח, חי, מדבר, ואת דרגת המדבר בכל דרגה ודרגה הוא שבר לעוד הרבה מאוד רצונות, והם התחלקו כך לפי עד כמה שהאורות מנוגדים לרצונות, עד כמה הרצון לקבל והרצון להשפיע מנוגדים. ואז צריך לראות איך אנחנו מתקנים את היחסים שלנו לבורא, מעמידים אותנו מול הבורא דרך זה שאנחנו משתתפים בקשר בינינו, בעשיריות כמו שאומרים לנו המקובלים, אלו שכבר השיגו את התיקונים האלה וכך ממליצים לנו לעשות.

לכן כל העבודה שלנו מההתחלה ועד גמר התיקון, היא אך ורק כדי להחזיר את עצמנו למערכת אדם הראשון. שכולנו [נגלה את] השנאה והדחייה ההדדית, על כל הרצונות וכל המקרים שעוד יתגלו לפנינו, כי עוד לא התחילו כמעט להתגלות, [מתגלים] רק במישור העולם הזה בצורה האגואיסטית הפשוטה ביותר, ועד כמה שבינינו נגלה את היחסים המנוגדים בינינו ונתגבר מעליהם כדי להיות מחוברים, אז נגלה כאן תופעה מאוד מעניינת. הרצונות שלנו האגואיסטיים נשארים כמו שהם, ועוד מתווספים אליהם עוד ועוד רצונות שמתגלים כעוד יותר ויותר גדולים ועוד יותר אכזריים הייתי אומר, "כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו", לכן אנחנו כל יום ויום מרגישים את עצמנו כקמים כביכול מחדש ונמצאים בדחייה חדשה כלפי החברים וגם כלפי הבורא, ואנחנו לא רוצים את החיבור ולא רוצים את הדרך ועושים כל מיני תכניות איך להפוך, איך לברוח, איך לעשות כאן משהו לפי הרצון לקבל שלנו. עד שאנחנו איכשהו מקבלים השפעה הדדית דרך הקבוצה הגדולה העולמית שלנו, מהשיעור, מהעשירייה הפרטית, ואז אנחנו שוב חוזרים לעניין שאין ברירה, שחייבים, ואחר כך אפילו ברצון, שאנחנו צריכים להתחבר למעלה מהאגו שלנו.

כל העבודה שלנו אם כך מתבצעת בסך הכול בחיבור בינינו על פני הדחייה. ואלה כל התיקונים. לכן אנחנו רואים את התוצאות האלה גם בחברה האנושית, אמנם בדרגה הנמוכה ביותר, בדרגת החי, בלי הכרה, בלי הבנה למה ואיפה הם נמצאים, ככה האנושות נמצאת עד שאנחנו נתערב ונשפיע לה את שיטת התיקון, את ההכרחיות לתיקון ונצטרך להשתתף גם בתיקון שלהם, גם לפי דוגמה שלנו וגם יותר מזה. זה בעצם הכול. מה שכן, חסר כאן מרכיב מאוד חשוב, להיות בשמחה, מפני שאחרת אנחנו לא מזדהים עם הבורא, לא מזדהים עם הבריאה, לא מזדהים עם התכנית שלו, זה רק אם אנחנו מבינים את כל התהליך שאנחנו צריכים לעבור, עד כמה הבורא מתוך אהבה, מתוך הכרחיות, הביא אותנו ממצב ההפוך ממנו, השבור, למצב הדומה לו, שאותו אנחנו צריכים לגלות. האמת שאנחנו נמצאים בו, בגמר התיקון, אבל אנחנו צריכים לגלות את זה, הכול תלוי בנו. זו בעצם העבודה שלנו ואליה אנחנו צריכים כל הזמן להימשך.

לזה בעצם הייתי רוצה להגיע, לכן העבודה שלנו בעיקר היא בהכנעה, ביטול והכנעה. כי אם אנחנו נמצאים ברצון לקבל אז אין לנו פעולה יותר חשובה מלהתחיל כל פעם את העבודה שלנו, כל צעד קדימה יכול להיות אך ורק בתנאי שאנחנו עושים ביטול על הרצון לקבל שלנו שעכשיו מתגלה והכנעה כלפי פעולת הבורא עלינו, רצון להשפיע. ואז אם כך אנחנו עושים ועושים דרך הקבוצה, יוצא שאנחנו בפועל כבר עושים מעשה רוחני. זאת אומרת, עכשיו אם אני מבטל את הרצון לקבל שלי ומתבטל כלפי העשירייה, אז בפועל אני כבר עושה פעולה כלפי הבורא. ודרך אותה פעולה, כנגד אותה פעולה, בצורה הפוכה, ממרכז הקבוצה אליי אני בעצם מזמין את השפעת הבורא עליי, זה נקרא, "המאור המחזיר למוטב". וכך מתקדמים.

שאלה: מה אני מבטל ברגע זה מול החברים?

אני לא יודע באיזה מצב היית, אני לא יודע מה אתה צריך לבטל, אבל נניח שאני נמצא במצב של חוסר אונים, לא בא לי לעשות איזו פעולת השפעה, אני לא מבין בשביל מה זה ולמה לי. אני לא יודע בכלל מה זה נקרא להשפיע, מה זו תכונת הבורא, היא הפוכה ממני אבל אני לא מרגיש את זה, ועובדה, הוא נסתר. נסתר זה תוצאה, הסתרה היא תוצאה מהפכיות הרצון בינינו, ביני לבינו, ואז אני לא מבין, לא מרגיש אותו. לכן אני צריך לבצע כאן פעולה כלפי הקבוצה, לבטל את עצמי קודם כל כלפי הקבוצה ואז אראה שכתוצאה מהפעולה שלי אתחיל להרגיש את הבורא באיזו הארה קטנה שפועלת עליי ממרכז הקבוצה. זאת אומרת, עד כמה שאני מתבטל כלפיהם אני מתחיל להרגיש שמהקבוצה יש בהתאם לזה השפעה אליי. וההשפעה הזאת כבר נותנת לי רגש חדש, שכל חדש, במקצת, ואני כבר מתחיל להיות כאילו קשור לשני יחסים, שתי רמות, המקבל והמשפיע.

ומתוך זה אני כבר מתחיל ביניהם לגדול. פעם להיות ברצון לקבל שלי כמו שהיה ואפילו יותר, מבולבל, לא יודע איפה אני נמצא בדיוק, ופעם נמצא בשני, אני רוצה להיות דרך הקבוצה קשור לבורא ולהשפיע לו. ואז אני מרגיש בהתאם לזה אולי איזו מין השפעה ממנו אליי. וכך מתקדמים.

תלמיד: הביטול הזה בפני החברים, צריך להיות מוחלט? אני צריך כאילו לבטל הכול, לוותר על הכול?

בכמה שאתה מסוגל, לא יותר מזה. לא דורשים מאדם את מה שהוא לא מסוגל. אני לעת עתה, בכמה שאני מסוגל לבטל את עצמי כלפי העשירייה כדי לקבל ממנה בהתאם לביטול שלי, בהתאם לעוצמת ואופי הביטול שלי, אני אז אקבל דרך העשירייה את השפעת הבורא. זה הכול. זו העבודה שלי מצדי, הפעולה שלי והתוצאה ממנה. ולכן אם אני עושה פעולה נכונה, וזה לא בבת אחת אלא על ידי הרבה פעולות, גיחות כאלו, בסופו של דבר אתחיל להרגיש שמהמאמץ שלי אני מגלה את הבורא, את האור העליון, את יחס העליון, יחס היקום כאילו, של משהו שסביבי, שמעליי ועוד ועוד יותר.

שאלה: באיזו צורה אני מגלה את יחס הבורא כלפיי, בקשר בין החברים?

ודאי. לבורא אין שום דמות וצורה, אלא זו תכונת ההשפעה שמתגלה. ואיפה היא מתגלה? היא מתגלה ביני לבין החברים, ביני לכל העולם. אבל לתכונה הזאת ישנה צורה, שאני לפי התכונות שלי, עד כמה שאני יכול לשתף את הרצונות שלי בעל מנת להשפיע, לפי זה אני בונה את דמות הבורא, "אתם עשיתם אותי", כמו שהוא אומר.

שאלה: בזה שאנחנו מגבירים את הביטול, זה משהו שנותן לנו את האור המחזיר למוטב, או שהבקשה צריכה לעבור תמיד דרך החבר לעשירייה?

הבקשה שלי והיחס שלי לבורא הם צריכים לעבור דרך העשירייה. זו התבנית היחידה שאני דרכה קשור לבורא.

שאלה: דיברת על לקבל על מנת להשפיע. האם זה הביטול האקטיבי? ואם כן, איך אפשר לעבוד בביטול אקטיבי?

אנחנו עוד לא מדברים על לקבל על מנת להשפיע, זה מאוד רחוק מאיתנו. אנחנו מדברים רק על איך אני מבטל את האגו שלי בכל מצב ומצב בקבוצה שאני נמצא. על המצב הזה אני מדבר. הכול עושים בהדרגה. אז המצב הנוכחי הוא, שאני הולך לבטל את האגו שלי כך שאני נכלל בקבוצה. וכמו שאנחנו מדברים בנושא הזה, זה ביטול והכנעה. זה הנושא של השיעור שלנו, ונדמה לי שהיום זה כבר היום הרביעי. בואו נעשה את זה קודם.

לקבל על מנת להשפיע זה דבר מאוד מאוד גבוה ועוד רחוק מאיתנו. לקבל על מנת להשפיע, זה שאתה עוד משתמש, כבר משתמש ברצון לקבל שלך כדי להשפיע. זאת אומרת עד כדי כך אתה שולט בו, עד כדי כך הוא כבר נמצא תחת השפעת הכוונה על מנת להשפיע, שאתה יכול אפילו ברצון לקבל להשתמש בעל מנת להשפיע. זה עוד רחוק. אנחנו בינתיים מתקנים את עצמנו רק בצמצום והשפעה.

שאלה: כמו שאמרת היום, כל העבודה שלנו היא בחיבור מעל הדחייה בינינו. וגם הוספת שיש כאן עבודה בשמחה, שזה מרכיב חשוב. המצב הזה של השמחה, מה זה בכלל, זה פנימי או שמחה חיצונית? האם יש לך ביטויים חיצוניים או לא? זו שמחה מהתגברות או שמחה מעזרת הבורא?

שמחה יכולה להיות מהרבה סיבות, שכל הסיבות האלה הן נמצאות בדרך לתיקון. ולכן יש לנו שמחה מזה שאנחנו קיבלנו מהבורא התעוררות, ובכלל נמצאים באיזשהו קשר. אפילו שקיבלנו קשר אליו מתוך הרצון לקבל שלנו שאנחנו לא מרוצים מהחיים שלנו, אבל לא מרוצים זה לא כמו כל העולם, אלא אנחנו גם מבינים למה זה כך קורה לנו, וזו העזרה מהבורא שהוא מראה לנו כמה שאנחנו מנוגדים עדיין מצורת ההשפעה ועוד ועוד.

זאת אומרת, צריכה להתגלות שמחה על כל מצב ומצב שבו אנחנו נמצאים. אנחנו צריכים להרגיש את המצב ולתקן את היחס שלנו אליו, שזה מ"אין עוד מלבדו", מ"טוב ומיטיב", דרך הקבוצה, ואני צריך להרגיש את עצמי שאני נמצא בתיקונים. ואז להביא עצמי למצב שאני רוצה את התיקונים האלה, שאני מכבד אותם, אוהב אותם, מתחבר אליהם בדרכם לבורא. כתוצאה מזה אני צריך להרגיש שאני נכלל מהשמחה.

כי אני קשור כבר לתהליך, אני קשור כבר לאור העליון, אני קשור כבר לבורא דרך העשירייה, אז יש לי את כל המערכת שלפניי. כל המערכת כבר נמצאת, רק אני צריך לגלות אותה. אני אגלה אותה בעזרת הכוח העליון במידה שאני אוכל להשתמש בה בצורה הנכונה. זאת אומרת, יש כאן איזה פקק, שסתום, מערכת הגנתית, שאני לא אגלה שום דבר במה שאני יכול להזיק לעצמי ולאחרים. כמו שאנחנו עושים כך עם הילדים, אנחנו לא נותנים להם לשחק בדברים שהם מסוכנים.

ולכן אני מודה לבורא שאפילו בהסתרה שאני נמצא, ואולי מהרצון לקבל שלי אני ודאי שלא מסכים להסתרה, אבל מטעם טיפול הבורא, מטעם הרצון להשפיע, אני כן מסכים להסתרה ומודה לו על זה, מפני שהאהבה שלו אליי כך מייצבת לי את כל המציאות. במה שאני מסוגל אני מבין ומרגיש ויכול להשתמש, ובמה שאני לא מסוגל אני אפילו לא רואה. במקום זה אני מרגיש את העולם הגשמי, שהוא העולם המדומה, אבל בינתיים אני צריך להיות בזה, מפני שיותר ממנו, מהעולם הרוחני אני לא יכול לראות, וכך הוא מצטייר לפניי כעולם הגשמי.

שאלה: למה אנחנו לא תמיד מקבלים תענוג מהעבודה שלנו?

אנחנו כל פעם בתחילת העבודה לא מקבלים ממנה שום תענוג, אלא ההיפך, אנחנו נמצאים ברוגז, בניתוק מהמציאות האמתית, וגם לא יודעים שאנחנו נמצאים באיזו אמיתיות. אנחנו נמצאים במצב רוח, הייתי אומר, לא טוב, וזה ניתן לנו מלכתחילה כדי שאנחנו נעלה את עצמנו לדרגת החשיבות איפה אנחנו נמצאים.

הבורא שברא את כל המציאות הזאת, והוא מייצב אותה לפנינו כך, הוא מייצב לנו גם אותם המצבים שאנחנו יכולים מכל המציאות הזאת להפוך מעל מנת לקבל לעל מנת להשפיע, הוא מייצב לנו אותם בהרגשה לא נעימה. ולכן אומנם אנחנו קמים ורוצים להיות בשמחה זה עם זה, אבל זה לא נכון, בתוך תוכנו אנחנו לא כל כך שמחים, אנחנו מתוחים, אנחנו לא יודעים בשביל מה ולמה ואיך וכך הבורא מקיים אותנו.

אני ראיתי את רב"ש איך שהוא היה קם, כרגיל נגיד ב 02:00 בלילה, כשהיינו קמים והיינו מתחילים ללמוד, אם היינו נוסעים יחד לטבריה או לאיזה מקום אחר. אז יצא שלא ראיתי אף פעם שהוא קם בשמחה, בהתעוררות, במצב רוח טוב, מלא בכוחות, לא. הוא היה קם בקושי, מתעורר, הולך להתרחץ, ולאט לאט כך קם, מתיישב ליד השולחן ואומר "תביא כוס קפה", ולאט לאט כך מתאושש. הוא היה עושה הרבה מאמץ כדי באמת להגיע למצב שהוא כבר יודע איפה הוא נמצא, מי אני, מה אני, בשביל מה אני, למה, מה עליי לבצע, מהו העולם שאני בו עכשיו מרגיש את עצמי. את כל הדברים האלה ראיתי שהוא בכל בוקר ובוקר עובר אותם מחדש. וכך זה נכון, כי האדם כל פעם שהוא קם הוא אדם חדש, יש לו רצונות חדשים שמתגלים, מחשבות, ואז מתוך זה הוא צריך לסדר אותם נכון למטרת הבריאה וכך לייצב את עצמו.

לכן אנחנו צריכים להבין שהעבודה שלנו היא תמיד מתוך הרצון לקבל השבור שרוצה רק דבר אחד, לא להיות שבור, זאת אומרת להרגיש מילוי במה שהוא רוצה. וכאן זה העניין של תמיכת הקבוצה שצריכה להיות, אותה הרוח שהקבוצה צריכה להשיג ולהרגיש ולהחזיק אותו, ושזה ממש יהיה לנו כגלגל ההצלה שלנו. וזו לא כל כך בעיה לסדר את זה, זה הכול בידינו. אם אנחנו עושים כך אז אין שום מקרה בעולם שיכול להזיז אותנו, אלא ההיפך, אנחנו כל הזמן נתקדם ונתקדם למטרה על ידי הכוחות שלנו, וכך אנחנו נהיה בעלי הבתים על הדרך, על התיקונים.

שאלה: מורגש שאני יכול לשחק רק שמחה למרות שאני לא שמח באמת ממה שקורה. האם המשחק עצמו הוא האמצעי היחיד לעורר שמחה?

כן, מתחילים כמו שאנחנו לומדים בסיפור של הבעל שם טוב ועוד מקובלים שהם כותבים אפילו קצת על זה, עד כמה שהם מתחילים ממצב מנותק, רחוק מהרוחניות ואפילו בקושי מבינים את עצמם שנמצאים באיזו מציאות גשמית. הוא ממש הבלבול הזה, הוא מגיע למצב שאדם, לא מכיר את עצמו, לא מכיר את העולם, הוא לא יודע בדיוק איפה הוא נמצא, ככה הוא מבולבל, עד שהוא מייצב את עצמו. וכך זה קורה לו, יכול להיות שיום יום וכמה פעמים ביום. ואנחנו צריכים להבין שכל זה, כדי שאנחנו כל פעם מהמצב השבור, נגיע למצב המתוקן.

אנחנו עובדים על התיקון של מערכת אדם הראשון וכל אחד מתקן משורש הנשמה שלו, את היחס שלו הנכון לכל המערכת. ואז יוצא, שאני חייב כך לקבל כול פעם מערכת שבורה, ולהתחיל להתייחס אליה בצורה כזאת, שהיא תתחיל להיתקן בעיניי.

זאת אומרת, שאני מבטל את עצמי, קודם כל הכנעה וביטול, ואז דרכי משפיע המאור המחזיר למוטב על הקבוצה. ואת הקבוצה אני צריך לראות, כאותה מערכת שבורה, ואז אני מגלה אותה יותר ויותר. ואם אני לא מגלה את הקבוצה כמערכת השבורה, אז אני מגלה את עצמי בקבוצה כחלק ממערכת שבורה. ואז במידה הזאת, אני צריך לתקן או את עצמי או את הקבוצה או את שנינו יחד. עוד יש בזה כל מיני וריאציות, כאלו וכאלו.

שאלה: ביטול עצמי בעשירייה זו עבודה עם כל חבר בנפרד?

בדרך כלל לא, בדרך כלל אני עובד עם עצמי. איך לבטל את עצמי כלפי העשירייה, כדי להתכלל בה ולתמוך במה שהם. זאת העבודה שלנו, בינתיים, בשלב הזה והיא עבודה הכי חשובה, ביטול.

שאלה: עד כמה הביטול תלוי בי, עד כמה בעשירייה, ועד כמה בבורא?

כן, נכון אמרת. שהפעולה, גם פעולת הביטול במקרה הזה שאתה שואל, היא תלויה בג' גורמים בבורא, בעשירייה ובי. הבורא תמיד מזמין את המצב, הוא לפני כולם, כמו שכתוב "אני הראשון ואני האחרון". עוד לפני כל המצבים שאנחנו מרגישים, הוא נמצא ומייצב את המצבים האלה. ואחר כך זו הקבוצה, שדרכה אני מקבל, רוצה או לא רוצה, אבל דרכה אני מקבל את הרגשת החיים, את הרגשת החיות, איפה אני מתמצא.

הוא מייצב אותי כך, אפילו שאני לא מרגיש עשירייה, אבל אני מקבל דרך העשירייה, דרך כל הנשמות, דרך כלל מערכת אדם הראשון, זה מה שאני מקבל מהבורא. וכך אני צריך לייצב את עצמי, ולהרגיש שהבורא מייצב אותי כלפי העשירייה, אפילו שאין לי שום קשר איתם, אני עכשיו לא נמצא בהרגשה כזאת, אבל חוסר קשר איתם, זה גם מה שמייצב לי את המצב הזה וכך אני מתקדם. זאת אומרת, כל פעם כמו שאמרת נכון, אני, בורא, קבוצה.

תלמיד: החבר שואל כשאני מבטל את עצמי אני מתבטל עד כמה זה קורה?

אם הבנתי נכון, שאני שואל את השאלה, עד כמה שאני צריך לבטל את עצמי, כשאני רוצה לשאול שאלה. אני קודם כל צריך לחשוב, עד כמה השאלה הזאת, היא לא שייכת לי אישית, אלא לקבוצה בצורה כללית. וכמה שהיא יכולה לעלות את הקבוצה, לצורה יותר מתוקנת ואז אני שואל ואז השאלה שלי היא באמת, לתועלת שלנו של כולנו.

שאלה: פחות אנחנו מרגישים את עצמנו ויותר אנחנו מרגישים את החברים בתוכנו ויותר אנחנו מרגישים את החברים בתוכנו ופחות אנחנו מרגישים את עצמנו בתוכנו אנחנו מרגישים את הבורא יותר בתוכנו. איך אנחנו יכולים כולנו להתבטל בעשירייה? איך אנחנו יכולים להגיע לרמה כזאת?

אנחנו עוד מעט נקבל את ההרגשה הזאת. אם כל אחד ואחד יעשה מאמצים אישיים להתבטל כלפי העשירייה, אז תתגלה ההרגשה והמאמץ של כולנו יחד. ואנחנו נרגיש, שיש לנו מאמץ משותף ומטרה משותפת ובורא משותף, זה מתוך המאמצים.

זה כמו שיש איזו קבוצת כדורגל שבהתחלה, כשהיא מתחילה לשחק, אין ביניהם שום הבנה איך לשחק זה עם זה. לאט לאט, במשך המשחקים, במשך המאמצים שהם עושים, הם מתחילים להרגיש זה את זה וכך מגיעים למצב שכל אחד ואחד, מבין מה קורה עם השני, הוא אפילו לא מסתכל עליו, הוא יודע כבר, יש לו דמות של החבר בתוכו וכך הוא כביכול משחק, לא עם החבר שמבחוץ, אלא עם החבר שבפנים, בתוך כל אחד ואחד.

ולכן כל אחד בונה את העשירייה שלו בפנים וכך הוא עובד, וכך גם אנחנו מתוך זה שאנחנו נעשה מאמצים של ביטול כל אחד כלפי האחרים, אנחנו נתחיל בזה להרגיש, בכל אחד ואחד, את העשירייה, דמות העשירייה. ואז, לא יהיה לנו קשה לעבוד ממש יחד בסנכרון, בהתאמה השלמה בינינו.

שאלה: נראה שבביטול הזה אני כל הזמן צריך לברוח מעצמי, מהמחשבות שלי. לאן אני בורח בעצם?

בביטול שלי, אני מתעלה מעל עצמי לקבוצה. אין מציאות אחרת חוץ מ"אני וקבוצה", אם מדובר על רוחניות. אז או אני או הקבוצה, או אני בתוך הקבוצה, זה הכול. ואחרי זה עומד כוח העליון. בצורה כזאת אני צריך לבטל את עצמי, כדי שבכל הפעולות, המחשבות, הרצונות, מה שלא יהיה, אני אהיה כמה שיותר קשור עם הקבוצה. וכאן, ודאי שההכנעה, היא קודם כל. ואחר כך אני מרגיש שבפעולות האלה, יש לי קשר לא עם הקבוצה, אלא שיש לי קשר עם המערכת שהבורא מייצב אותה בכל רגע ורגע.

ואז יוצא, שאני לא קשור עם איזה אנשים או האופי שלהם, אלא שאני ממש רואה שאחרי כל אחד עומד הבורא ואני קשור עימו. ואם אני באמת רואה לפניי אוסף אנשים דרך האופי, דרך כל מיני תכונות שאני מגלה בהם, אז אני מתחיל דרכם לגלות, שאלה לא דמויות ולא חברים ולא בני אדם, אלה ממש צורות, שכך הבורא מייצב לפניי, שאני כלפיהם אתבטל ואז אני אגלה אותו, כוח אחד שמפעיל אותם.

ככה אני צריך לעשות, ריכוז על ההסתכלות שלי, שהיא הסתכלות פנימית. ואז אני אראה במקום העשירייה, את הבורא, שהוא מקבל צורות של החברים, שהם כך מייצגים אותו כביכול. ואם אני מתבטל כלפיהם, אני רואה אותו. זאת אומרת, הביטול שלי כלפי החברים, כלפי הקבוצה, זה התשלום שלי, כרטיס הכניסה שלי להיפגש, לראות, לזהות את הבורא.

שאלה: מה זה המצב הזה של שמחה בעבודה רוחנית?

אם אני עושה פעולה רוחנית, היינו לכיוון להשפיע, ואני מכוון אליה נכון, אז אני מרגיש שמחה. אם אני עשיתי פעולת השפעה, פעולת תיקון כזה, שאני ביטלתי את עצמי והתקשרתי לאיזו מערכת, שם הבורא מגולה יותר, אז אני מרגיש מזה שמחה. זאת אומרת, שמחה היא תוצאה ממעשה טוב, מעשה נכון, מעשה תיקון.

שאלה: אם יצאה לי הזדמנות להיות קשור לעשירייה ואני שמח מזה. אבל באותו רגע יש לי גם צער על אנשים שהם לא באותו מצב, שהם נמצאים בייסורים. אז יש פה שני מצבים שיש להם ניגודיות כזאת.

תנסה להשפיע לאנשים האלו הזרים, אם יש לזה זמן ומקום ויכולת, שגם הם יתקרבו לתיקונים. אנחנו נמצאים בזמן, שכולם יכולים להיות בזה, אין שום בעיה. אבל אין שום קשר בין העבודה שלך בעשירייה, שזו הנשמה שלך והעסק שלך הפרטי, עם כול העולם. ושם מי יודע, איזה חוגים שאתה רואה אותם בצער וצר לך מזה. גם זה וגם זה קיים. זה כמו במערכת גדולה, יש לך חלק מהמערכת שזה אתה, זו העשירייה. אתה לבד, בכלל לא נחשב, וכל העולם, העשירייה הכללית, זה שאתה צריך לדאוג לה, אבל זה דרך הפצה בינתיים.

אנחנו נמצאים עכשיו במצב, שהעולם מקבל עכשיו סיבוב חדש בפנדמיה ועוד כול מיני בעיות וצרות שעומדות בדרך כדי לעורר את כולנו. אנחנו מתוך זה, נגלה מצבים יותר נוקשים, יותר קשים, כדי לדחוף אותנו קדימה. כי אנחנו עדיין לא כל כך מגלים את הנכונות להתקדם, לעל מנת להשפיע. ולכן העולם כולו, הוא ימשיך בכל הערבוביה הזאת, בכל גילוי הדברים הרעים, ובמיוחד בישראל יתגלה מצב מאוד לא טוב, מאוד קשה, מאוד מסוכן, כדי לעורר את ישראל להתקדם לתיקונים. ובאמת זה מקום הכי גרוע, הכי מקולקל שיכול להיות. כמו שבעל הסולם אומר על ישראל ועל ירושלים שזה מקום הקליפות.

שאלה: כשאנחנו שואלים שאלות בשיעור אנחנו לא תמיד חושבים על העשירייה, אבל כן חושבים על החברים מהכלי העולמי. כשאנחנו שואלים שאלה יותר טוב לחשוב על העשירייה או על הכלי העולמי, מה יותר טוב להתקדמות?

יותר טוב להתקדמות לחשוב על העשירייה. ואתה לא חושב על העשירייה מפני שזה מחייב אותך לעבוד, להשתנות, להתחבר אליהם בפעולה אקטיבית, ולכן אתה לא חושב עליה. הכוח ההגנתי האגואיסטי שלך דוחה את העשירייה ואומר אני אתעסק במשהו גלובלי, בעולם, בכל הדברים האלה, ובעשירייה איכשהו. וזה מפני שהאגו שלך לא נותן לך להיות קרוב למצב שאתה חייב לתקן, ואתה חייב להשקיע שם כוחות. אז תשתדל דווקא עד כמה שאפשר לייצב את העשירייה. קודם כל העשירייה, לפי החוקים הרוחניים שרב"ש מייצב לנו.

שאלה: אתה אומר שצפויים לנו זמנים קשים, איך אני יכול לדאוג לעשירייה שלי, לקבוצה?

אני צריך עוד להסביר לך איך אתה יכול? אתה לוקח את המאמרים של רב"ש על הקבוצה, ואתה קורא שם מה אתה צריך לעשות כדי לייצב את הקבוצה בצורה הנכונה. ואז כל דבר ודבר שיבוא הוא רק יקדם אותך בצורה יפה ברוחניות.

שאלה: אנחנו נהנים לעבוד, לעשות כסף, אנחנו רואים את החשיבות של הפנדמיה, אבל למה כל כך קשה לנו לראות מטרה כמו לשרת מלך כל כך גדול, העבודה הזאת של חיבור ולכסות את הכול באהבה, כמשהו שבאמת מועיל לנו?

העניין הוא שבעבודה רוחנית מעורב רצון לקבל והוא נגד העבודה הרוחנית, ובכל הפעולות האחרות שאתה עושה בעולם הזה הרצון לקבל לא מתנגד. אלא שם אתה בוחר מה כדאי לי יותר או מה כדאי לי פחות. אבל כלפי עבודה רוחנית, לא שכדאי יותר או כדאי פחות אלא לא רוצה, לא רוצה, פשוט מאוד.

ולכן אתה אפילו לא רואה עד כמה שאתה דוחה פעולות רוחניות, ומחליף אותן בכל מיני פעולות גשמיות כדי להיות עסוק בהן רק לא להגיע לפעולות רוחניות, רק לא זה. זו הבעיה, כי הרצון לקבל הוא מסית אותך מכל הדרך הרוחנית וכך אתה כל הזמן נמצא בו, נשאר בו.

שאלה: איך עשירייה כמערכת שבורה יכולה לראות ולהרגיש יום יום שהיא בהתקדמות הנכונה?

אם היא עובדת נכון לפי כללי רב"ש אז היא רואה את זה, זו לא שאלה בכלל. אני מבקש מכם להביא לנו שאלות, זו לא שאלה. אם יש לנו את כל אוסף המאמרים ואנחנו משתמשים בהם אז אנחנו יודעים מה לעשות.

שאלה: התבטלתי מול העשירייה, התכללתי, קיבלתי גדלות, אבל עדיין אני לא מרגיש את השמחה במצבי. איך לבקש מהבורא והעשירייה להרגיש את השמחה, איך לשמוח איתה?

צריכים לעבוד על החשיבות, עם מי אתה קשור, איך אתה קשור. אתה לא קשור לעשירייה אם אתה לא מרגיש שמחה, אתה לא קשור לכלי העולמי אם אתה לא מרגיש שמחה, כי דרך זה אתה מקבל הארה מלמעלה שהיא מביאה שמחה. שמחה לא סתם באה לך מתוך הבטן, לא מדברים על שמחה גשמית, מדברים על שמחה כתוצאה ממעשים טובים.

אם אתה נכלל בחברים, אם אתה נכלל איתם יחד בכלי העולמי, אז למרות שהבורא מעורר כל מיני מצבים לא נעימים בכל הכלי העולמי, וגם כן אפילו קרוב אליך, אתה מבין שכל הדברים האלה מביאים אותנו ואת כל האנושות לתיקון, ולכן באה לך מתוך זה שמחה. צריכים לברר את המצבים, ואז השמחה היא כבר התוצאה מהבירור הנכון.

שאלה: האם המלכות תשתנה ברגע שאנחנו נקבל את הרצון להשפיע מלמעלה?

אנחנו לא מקבלים רצון להשפיע מלמעלה, אנחנו מקבלים השפעה מלמעלה שהיא מתקנת אותנו והופכת את הרצון לקבל שלנו בעל מנת להשפיע. רצון להשפיע זה הבורא, אנחנו רק יכולים לקבל כוח עליון כדי להשתמש ברצון שלנו לקבל שיהיה בעל מנת להשפיע, רק בצורה כזאת אנחנו עובדים.

אנחנו לא משנים את הטבע שלנו, אנחנו משנים רק את הכוונה איך אנחנו משתמשים בטבע שלנו. לכן אנחנו עושים צמצום על כל הטבע שלנו, כי זה הבורא עושה, מכין לנו, ואחר כך בהתאם לכמה שאנחנו יכולים לקבל את כוח התיקון שישנה את הכוונה שלנו על הרצון לקבל שלנו שיהיה על מנת להשפיע, בהתאם לזה אנחנו עובדים עם הרצון לקבל.

אבל הרצון לקבל נשאר רצון לקבל, אלא הכוונה ששורה עליו היא תהיה על מנת להשפיע. זאת אומרת, איך אני עושה את זה? כלפי עשירייה זה קל מאוד להבין, אני משתתף בעשירייה עם הרצון לקבל שלי כדי לתמוך בהם, כדי להשפיע להם, כדי לעשות להם, זה נקרא שאני משתמש ברצון לקבל שלי בעל מנת להשפיע, זה הכול. בתוך העשירייה אלה דברים קלים, נראים לעין, בוא נתחיל מהם.

תלמיד: בתהליך הביטול וההכנעה אני מגלה אצלי תכונות כמו שליטה, זלזול, ניצול, כלפי הזולת בתוך העשירייה. את התכונות האלה גם קיבלתי מהבורא. מה זה אומר שאני מבטל, או עושה צמצום על הטבע שקיבלתי מהבורא? כי אני לא יכול סתם להתנער מזה, כנראה שהעבודה עם זה צריכה להיות יצירתית.

אתה עושה עבודה יצירתית עם כל מה שקיבלת מהבורא, ואותם הרצונות לקבל שהם היו בכוונה על מנת לקבל, אתה עושה בהם פעולה בעל מנת להשפיע, זה הכול.

תלמיד: הפעולה הזו לא ברורה, מה זאת אומרת פעולה על מנת להשפיע?

נגיד שיש לפניך חתיכת חימר, ואתה כמו פסל עושה מזה כל מיני צורות. אז אתה לא עושה את הצורה שאתה רוצה לעשות לפי הרצון לקבל שלך, אלא מה שטוב לבעל הבית. אבל החימר, הרצון לקבל, נשאר כמו שהיה, רק הצורה שאתה עושה עליו, אתה מביא את הצורה הזאת מזה שרוצה להידמות לבעל הבית. זאת בסך הכול העבודה שלנו, החומר נשאר אותו חומר, הצורה היא במקום על מנת לקבל על מנת להשפיע.

תלמיד: מאיפה אני יודע איזו צורה לבנות?

כלפי הקבוצה, מה שטוב לחברים, מה שטוב לקבוצה, את זה תעשה. זה כבר מחוצה לך, אפילו תגלה עוד מעט שאתה לא רוצה את זה, שאתה שונא את זה, שאתה שונא את החברים, שונא את הקבוצה, דוחה אותם וכן הלאה. וכמה שיותר תתקדם תראה עד כמה שממש האש בוערת ביניכם, ואתה מהאש הזאת יכול לעשות אש אהבה. ושוב אש של שנאה ושוב אש של אהבה, וככה זה כל פעם יותר ויותר.

תלמיד: הפעולה הזו כשהטבע הזה מתגלה, החימר הזה, אני לא סתם עושה פעולה, זה יוצרות כאלה ואין לי על זה שליטה בכלל, זה יותר גדול וחזק ממני.

תתכלל מהקבוצה ותקבל משם כוחות להיות למעלה מעצמך, ואז תדע שזה אפשרי. אם הקבוצה תהיה חשובה ממך, בעינייך, אז תוכל לבצע את זה. אני אומר לך חוקים, אין כאן מה לעשות, אבל להתקרב לחוקים האלה אתה צריך לעשות מאמץ.

שאלה: איך טבע שהוא לקבל לעצמו יכול לעבוד בהשפעה, זה לא מובן לי. אני משתמש בנטיות הטבעיות שלי שהן מאוד אכזריות, אני חושב רק על עצמי, לא רואה אף אחד ממטר, רק אני, איך נטיות כאלו יכולות להיות בהשפעה? זה או השפעה או קבלה.

דרך הצמצום אתה עושה את זה. אנחנו קודם כל צריכים לעבור את מקרה הצמצום, שלעצמי לא, לעצמי לא. חוץ מדרגת דומם, צומח, חי, שאז אני חי פשוט בגוף שלי, זה לא יגונה ולא ישובח, אני נותן לגוף שלי כדי להתקיים. אבל מעבר לזה, רק לטובת הקבוצה.

ואז אני רואה שהבורא ייצב לי איזו מערכת, שאני דווקא כלפי המערכת הזאת יכול לבטא את עצמי בצורה נכונה, אין לי ברירה. ודווקא לאנשים שיש להם רצון לקבל גדול, אכזרי, שזה אומר על נשמה גדולה, מקולקלת מאוד, וגם היא תהיה פעם מתוקנת מאוד, כמוך, אז קשה להם להבין את זה, קשה להם להרגיש את זה, לבצע את זה בכלל כמעט בלתי אפשרי. ואז הם מגיעים מכל מיני מאמצים למצב של הצילו, אז "ויאנחו בני ישראל מן העבודה", ואז מתגלה כוח עליון ומציל אותם. כך צריכים לעשות, אבל רק כלפי עשירייה.

תלמיד: זה עדיין לא מובן לי, איך אני מגלה בעשירייה שאני באמת חושב רק על עצמי, אין לי שום דבר חוץ מההסתכלות שלי, וזה נראה גם שאת התמונה שמצטיירת אי אפשר לשנות, זה טבע והוא תמיד יישאר ככה. אז כשהסברת לחבר שזה כמו חֵמר שעושים איתו צורה חדשה, זה לא נתפס איך המחשבה על עצמי הופכת להשפעה?

דרך הצמצום כשאתה מבטל את עצמך מכל התופעה הזאת, שאתה מעמיד את האני שלך מחוצה לרצון, ומתחיל להשתמש ברצון שלך כמו במשהו זר, ויכול אז לפסל ממנו צורה חדשה. זה נקרא "אדם חדש" שנמצא כבר מעבר למחסום, ואת זה אתה עושה, יחד עם הבורא כי ודאי שאתה משתמש בכוח שלו. אין מה לעשות, אבל קרובים לזה, גם לפי זה שלא מבינים איך זה אפשרי, אז עוד יותר ויותר קרובים לזה. עד שתהיה התהפכות, "ונהפוך הוא".

שאלה: היה משל כזה שאומר שהבן אדם היה בגן עם המלך, וכל כך התלהב שמצא את עצמו מחוץ לגן, המלך נשאר מאחוריו.

כן.

תלמיד: אולי לפני שעושים פעולה, אפילו שהפעולה עלולה לגרום לחיבור, אני צריך לעצור רגע ולתת זכות קדימה לבורא, להודות לו.

זה בכל מצב ככה, ואם אתה מפסיק את הקשר עימו, אז כבר זהו, אתה יוצא מהגן אפילו שאתה לא יודע מתי זה קורה. כי אנחנו בדרגה אחרונה בד' הבחינות, ורק במעשה שקורה לנו אנחנו מגלים שאנחנו יצאנו מהמעשה. אבל באמת זה התחיל עוד כמה דרגות לפני זה. לכן צריכים כל הזמן להיות בעשירייה, כי שם, רק שם אני כל הזמן מחזיק בהם, ואז אני בטוח גם מחזיק בצורה הנכונה שלי. כי בצורה הנכונה שלי אני אף פעם לא יכול להיות בטוח שאני נמצא בה, ועוד לא יצאתי ממנה. לכן יש לנו מערכת חיצונה שכשאני אוחז בה, אני מתאים את עצמי נכון לבורא. כי רק "בתוך עמי אנוכי יושבת", אתה לא יכול לאחוז בבורא אלא דרך זה המערכת של העשירייה.

קריין: קטע מספר 11 מתוך מאמר "מהו מבול מים, בעבודה" של הרב"ש.

"לזכות לבחינת בינה, הוא עבודה גדולה עד שמשיגים בחינה זו. כלומר, שיהא מסתפק במועט, בהרגשה שיש לו, ובשכל שיש לו, אלא הוא שמח בחלקו, במה שיש לו. ואדם הזה יכול להיות תמיד בשלימות, מטעם שהוא שמח בחלקו. 

אולם מה יש לאדם לעשות, שעדיין לא הגיע לבחינה זו, והוא רואה שאינו יכול להתגבר על הרצון לקבל. אז הוא צריך להתפלל לה', שה' יעזור לו, שיהיה ביכולתו ללכת בעבודה בעינים עצומות, ולא יהיה נצרך לשום דבר, אלא שיהיה בידו לעשות הכל לשם שמים, אף על פי שהגוף מתנגד לזה. 

כלומר, שאין לו לתת עצות להבורא, איך שיעזור לו. אלא הוא צריך להכניע עצמו, ולהתבטל לה' בלי שום תנאים. אלא, היות שהוא לא יכול להתגבר על הגוף שלו, לכן הוא מבקש מה', שיתן עזרה לנצח את מלחמות היצר, היות שהוא מבין את שפלותו."

(הרב"ש. מאמר 4 "מהו מבול מים, בעבודה" 1989)

אבל אנחנו צריכים להבין שלבקש מהבורא אנחנו יכולים להתחיל מעכשיו. לצעוק "תעזור, תציל", או לבכות וכמו ילדים קטנים, אף אחד לא ישים לב אלינו ואנחנו לא נגיע לבורא בבכי שלנו, כי זה בכי לא רציני. איך להגיע לבכי רציני? כשאנחנו משתדלים בתוך העשירייה, להגיע לפעולת ההשפעה ההדדית כלפי הבורא, כי אנחנו צריכים כלפי הבורא לעשות פעולה. כאחד, אם אני עושה זה כלום, אנחנו צריכים לעשות רק בקבוצה, אם אנחנו רוצים להגיע לבורא.

כל אחד ואחד חייב אז להיות בקבוצה, כל [חברי] הקבוצה חייבים אז להתקשר ביניהם כדי להשפיע לבורא. הם צריכים לדבר ביניהם, הקבוצה צריכה לייצב את הפעולה הנכונה, המחשבה, הרצון, המילים אפילו, שידברו בצורה דומה זה לזה, ואז כשאנחנו מייצבים בצורה כזאת פנייה לבורא, אז יש לנו סיכוי שאנחנו פונים נכון ושהוא ישמע, אחרת לא.

זאת אומרת טעות ראשונה זה שאני פונה לבד, טעות שנייה שאנחנו לא מחוברים בקבוצה בתפילה משותפת, ושאנחנו חייבים להגיע לבורא, שתהיה לנו ההרגשה שאנחנו פונים אליו, שהוא נמצא בינינו, ואז כתוצאה מזה בטוח שאנחנו נקבל תגובה.

כי סך הכול הבורא זה הכוח העליון שנמצא במערכת, והכול תלוי בנו. זה שאנחנו אומרים "הבורא רוצה, לא רוצה לעשות, כן עושה, לא עושה", זה הכול לפי ההזמנה של המערכת, ואם אנחנו לוקחים על עצמנו את פעולות המערכת, אין שום בעיה, אנחנו מתחילים לקבוע את הכול. לכן "אתם עשיתם אותי" הוא אומר, והוא יבצע מה שאנחנו נדרוש, נבקש, בתנאי שהדרישות שלנו, התפילות שלנו יהיו בהתאם למצב, לטבע שלנו, לכל מה שאפשר לדרוש ולבקש. זה הכול יהיה. אנחנו נקבע את הכול. בשמחה הוא יעשה את זה, רק אנחנו צריכים להשתתף בינינו נכון, לבנות פנייה בינינו אליו, ואז אנחנו באותה הפנייה אליו, נקבל תשובה.

שאלה: בני ישראל לא יצאו בכוחות עצמם ממצרים, אז למה אנחנו עם ההרגשה הזאת שאם לא תקבל סיוע מהשמיים שום דבר לא ישתנה, לא הטבע, לא הכוונות, לא כלום?

יש לך כוחות בלי לקבל סיוע מלמעלה לעשות משהו? בעולם הזה כן, אתה יכול, יש לך כוח, אתה יכול לעשות הרבה דברים, אבל זה בעולם שלנו. בעולם הרוחני, שהעולם הרוחני זה מערכת השפעה, אתה לא יכול לעשות שום פעולת השפעה, כי אין לך את זה מלכתחילה. לכן אתה חייב לקבל כוחות דלהשפיע, כוחות דלהשפיע אתה יכול לבקש בלבד, ולא לבד אלא דרך העשירייה, כי אז זה נקרא שאתה אומר שאתה כן מסוגל לעבוד עם כוחות השפעה.

אם אני מתבטל בקבוצה ומבקש כוח השפעה, אם אני התבטלתי אז אני לפי זה יכול לקבל כוח השפעה. התבטלתי יותר, בטלתי את עצמי יותר, מקבל יותר כוח השפעה בהתאם לזה, וכן הלאה. אחרת זה יוצא שאני עוד לא מוכן להשתמש בכוח השפעה. איך אני יכול לקבל כוחות כאלה, הם כוחות גדולים מאוד כוחות ההשפעה, הם כולם למעלה מכול הכוחות שבעולם הזה. אם אני לא יכול להתגבר על עצמי אפילו בדרגה הראשונה, של כוח הקבלה שעליו אני מתגבר, אני לא אקבל כוח השפעה, אחרת אני אהרוס את כל המציאות. זה יהיה להשפיע על מנת לקבל, זאת כבר קליפה שיכולה להרוס את כל העולם.

שאלה: מה זה תפילה משותפת, זה כאשר אנו בשעה קבועה, בצורה מסונכרנת מתפללים?

זה גם, אבל תפילה משותפת זה כשאנחנו כולנו מבינים על מה אנחנו מתפללים, שאנחנו רוצים להתחבר בינינו כדי לגלות את הבורא בינינו, כדי לעשות נחת רוח לו, ולכן כל הנטיות שלנו, המחשבות שלנו, הפעולות שלנו, זה רק לחיבור כדי לגלות בו את הכוח העליון המשותף, הבורא, ולעשות לו בזה נחת רוח. וזה הכול מחוצה לי, אני תומך בחברים ודרך החברים אני בונה את המקום לבורא שיתגלה וייהנה. כמה שיותר בהשפעה, בהשפעה ממני, וכך כל אחד מהעשירייה. אם נעשה את זה יחד, אנחנו נרגיש שכן מצליחים וכן הבורא מתגלה.

תלמיד: אני שואל בדיוק על הביחד הזה, איך עושים את זה ביחד? זה צריך להיות בשעה קבועה, באופן מסונכרן, או שכל אחד לעצמו?

לא, זה לא חייב להיות דווקא בשעה, ובמילים דומות ובמשהו, אלא זה מכל הלב, שאני כל הזמן חושב, כל היום, ממש כל העשרים וארבע שעות אני הולך עם המחשבה הזאת, עם הכבדות הזאת בלב, שאני רוצה להתבטל כלפי החברים, כדי להזמין את הבורא שיתגלה בינינו, וייהנה מאיתנו, ולא אכפת לי שאני אגלה אותו או לא אגלה אותו, אלא אני רוצה להשפיע לו נחת רוח, ואני, אפילו שלא אהיה בתוך זה, זה ביטוי של הרצון להשפיע שלי.

שאלה: הפעולה לבטל את עצמי, זה משהו שאני עכשיו צריך להבין? מה זה אומר לעשות?

לבטל את עצמי, כן ודאי, תקרא מאמרי רב"ש על הקבוצה, מה שהוא אומר שם על ביטול, שכל אחד ואחד כמה שמבטל את עצמו, [נמצא] כאפס כלפי החברים, בזה הוא מתחיל להתקרב לרוחניות.

תלמיד: אבל המילים האלה עדיין לא אומרות לי כלום, הן מילים גבוהות מאוד, מה זה אומר לעשות?

המילים האלו הן גבוהות, נכון, הן לאורך כל הסולם עד גמר התיקון, אבל מה זה גבוהות, זה גבוה מאוד אני מבין אותך, אבל לבטל את עצמי כלפי העשירייה בפועל, כמו שכותב רב"ש, אז בפועל תתחיל לעשות כמה שיותר תכניע את עצמך, תנסה לפרגן להם בכל מה שאפשר, תעזור להם להתארגן, תכין חומר ללימוד, תהייה יותר אחראי על העשירייה, כל מיני דברים כאלה. תנסה לעשות את זה ככה בכוח, בכוח, בכוח, מהפעולות הגשמיות תגיע למחשבות רוחניות.

תתחיל בפעולות גשמיות, כמה שיותר תשקיע בקבוצה, בהכנה שלה לשיעור, בחיבור ביניהם, לעשות משהו שהם רוצים, משהו שהם צריכים, אתה רץ לעשות את זה בלי שיגידו לך. תנסה. אבל העיקר בכל זאת שאתה תרגיש אחר כך שכל העבודה היא בפנים, בתוך הרצון שלך, למרות שהמעשים גם עוזרים מאוד לייצב את הרצון הנכון.

שאלה: "אני ה-ו-י-ה לא שניתי", מה מפעילה התפילה כדי שהתנאים שניתנו מלמעלה ישתנו?

אם התפילה פועלת בצורה נכונה ממני דרך העשירייה, אז היא בטוח פועלת על הבורא, על הכוח הכללי שנמצא בתוך העשירייה בצורה נסתרת, זה נקרא "בתוך עמי אנוכי יושבת", ואז אתה פועל בצורה ישירה על הבורא. אם אתה עם החברים שלך מארגנים את העשירייה, ודרך העשירייה אתם רוצים להגיע לבורא, אתם בטוח מגיעים אליו בתנאי שאתם יחד. עד כדי כך שיש כאלה סיפורים של מקובלים שאם עבריינים מתחברים יחד ופונים לבורא, הבורא עונה להם, הוא אוהב אותם. למה הוא אוהב אותם? בגלל שהם מחוברים ומבטלים את האגו שלהם כל אחד כלפיי השני. יש כאלה סיפורים שאתה יכול לקרוא אותם, זה נכון. נגד החיבור אין מה לעשות, "עיר הנידחת אי אפשר להחריב". זאת אומרת, עיר שכל התושבים מחוברים יחד, למרות שהם עבריינים אבל הם מחוברים יחד זה עם זה, אתה לא יכול לעשות איתם שום דבר. לכן אומנם כולנו עבריינים כלפיי הרוחניות, אבל אם אנחנו נתחבר בינינו, אנחנו נוכל לחייב את הבורא לעזור לנו ולקרב אותנו אליו.

שאלה: לפי מה הדרגות השונות של עוצמת הרצון מותקנות בנו על ידי הבורא? בהתאם למה?

בהתאם לחיבור שלנו והביטול שלנו. אנחנו כך לומדים מחכמת הקבלה, עד כמה שמלכות יכולה על כל דרגת העביות לבטל את עצמה, כך היא בונה מט' ראשונות את הפרצוף.

קריין: קטע 12 מתוך "מאור ושמש", פרשת עקב.

"העיקר הוא שכל אחד ואחד, אל יחשוב לעצמו כלל שהוא נחשב לצדיק או לאיזה דבר בין החברה הקדושה, רק שידאג, שלא יפגום החברה על ידי מעשיו, והגם שלפי הנראה הוא אדם גדול, אף על פי כן יפשפש במעשיו ויחשוב, כי במה נחשב הוא, ויבטל את עצמו לגמרי. וזה ידוע שבכל עשרה השכינה שורה, והוא קומה שלימה כידוע, ובקומה שלימה יש ראש וידים ורגלים ועקבים כידוע. נמצא שבהיות כל אדם נחשב את עצמו ל- אין בהחברה, אזי נחשב לעצמו שהוא עקב בבחינת החברה והם בבחינת הראש והגוף והאברים העליונים, ובהיות כל אחד חושב את עצמו לכך, אזי המה פועלים שיפתח להם שערי שפע וכל טוב שבעולם, והעיקר נמשך על ידי האיש שהוא נחשב יותר ל- אין ועקב."

(מאור ושמש. פרשת עֶקֵב)

קריין: קטע 13, מאמר "עניין הגבלה" של בעל הסולם מ"שמעתי".

"כתוב "ויתיצבו בתחתית ההר", (הר פירוש הרהורים), שמשה הוליכן לסוף המחשבה, והבנה, ושכל, שאין מדרגה למטה הימנו." זאת אומרת שהיו לגמרי לגמרי מבוטלים כלפיי המצב, בלי הבנה, בלי הרגשה, בלי כלום, לגמרי אפס בתחתית ההר. שהר זה הרהורים, בעיות, ספקות, בלבול בראש, שום דבר לא ברור מהדרך, ממש, כך מגיעים לתחתית הר סיני.

"ורק אז, שהסכימו על מצב כזה, ללכת בו בלי שום נדנוד ותנועה," זאת אומרת שמוכנים להמשיך אפילו שכך ירגישו. אז אני מרגיש, מה יש? העיקר שאני בכל זאת הולך ומבצע מה שאומרים לי מקובלים. כי הכול למעלה מהשכל שלי, למעלה מהרגש שלי, הכול תכונות מהעולם העליון, אז איך אני אקלוט אותן? אני מוכן להרכין את הראש שלי ולהמשיך. ואז "אלא להישאר במצב כזה, כאילו היה להם גדלות הכי גדולה, ולגלות על זה שמחה." על המצב הזה, הכי גרוע, שלא מבינים, לא מרגישים שום דבר, חושך, אין שום דבר בקיצור, מהמצב שלנו, שכאן בעצם הנקודה שהיינו צריכים ממש להתנפל על משה ולצעוק "לאן הגענו, מה עשית לנו?" וכן הלאה, כמו שזה היה אחר כך במדבר. אבל הם הסכימו שאנחנו נהייה "כאיש אחד בלב אחד", זאת אומרת קבוצה גדולה שאנחנו דווקא מחוברים מזה שאין לנו כלום, כי עדיין נמצאים בכלים דקבלה שלנו, ברצונות לקבל, ואין לנו בזה כלום, ואנחנו דווקא עוד יותר מחוברים במצב החושך הזה. "שזה סוד "עבדו ה' בשמחה". היינו, כי בזמן הגדלות, לא שייך לומר, שנותן להם עבודה שיהיה בשמחה. כי בזמן הגדלות, השמחה בא מאליו. אלא על הזמן הקטנות ניתן להם עבודה של שמחה. ואז, בזמן הקטנות, שיהיה להם שמחה, אעפ"י שהם מרגישים קטנות. זהו עבודה גדולה.

וזה נקרא "עיקר אצילות של המדרגה", שהוא בחינת קטנות. ובחינה זו צריך להיות בקביעות. והגדלות הוא רק תוספת. וצריכים להשתוקק על העיקר, ולא על התוספות."

(בעל הסולם. "שמעתי". נ"ג. "ענין הגבלה")

זאת אומרת, כאשר אנחנו באמת לא רוצים שום דבר לקבל לעצמנו אלא מסכימים לאפס, לביטול, לצמצום של הרצון לקבל שלנו שלא דורשים בו כלום, זה המצב שאנחנו נמצאים בתחתית הר סיני, ואז מתחילים לקבל מלמעלה אורות כדי לתקן את הרצונות שלנו על מנת להשפיע, ומזה כבר מתחילים לבנות את פרצוף הנשמה. זו נקודת מעמד הר סיני, כולם צריכים לעבור את זה.

קריין: שוב קטע 13.

"כתוב "ויתיצבו בתחתית ההר", (הר פירוש הרהורים), שמשה הוליכן לסוף המחשבה, והבנה, ושכל, שאין מדרגה למטה הימנו.

ורק אז, שהסכימו על מצב כזה, ללכת בו בלי שום נדנוד ותנועה, אלא להשאר במצב כזה, כאילו היה להם גדלות הכי גדולה, ולגלות על זה שמחה. שזה סוד "עבדו ה' בשמחה". היינו, כי בזמן הגדלות, לא שייך לומר, שנותן להם עבודה שיהיה בשמחה. כי בזמן הגדלות, השמחה בא מאליו. אלא על הזמן הקטנות ניתן להם עבודה של שמחה. ואז, בזמן הקטנות, שיהיה להם שמחה, אעפ"י שהם מרגישים קטנות. זהו עבודה גדולה.

וזה נקרא "עיקר אצילות של המדרגה", שהוא בחינת קטנות. ובחינה זו צריך להיות בקביעות. והגדלות הוא רק תוספת. וצריכים להשתוקק על העיקר, ולא על התוספות."

(בעל הסולם. "שמעתי". נ"ג. "ענין הגבלה")

שאלה: יש משפט שאני לא מצליח להבין. כתוב "כי בזמן הגדלות, השמחה בא מאליו", זה ברור. "אלא על הזמן הקטנות ניתן להם עבודה של שמחה". ואז כתוב "תתייצב בתחתית ההר", כלומר תהיה "על הפנים" עד הסוף. איך אני מתרומם ממצב כזה?

לא חשוב באיזה מצב אתה נמצא בגלל שיש לך כוח אמונה, כוח השפעה, כוח בינה, אז לא אכפת לך באיזה מצב להיות, העיקר שתהיה תמיד קשור לבורא ולא חשוב לך מה אתה מקבל ממנו. אתה תמיד נמצא בשמחה שיש לך קשר עם הכוח העליון. ודווקא ההיפך, מתי שהאגו שלך לא מקבל מהבורא שום מילוי כאילו, שאתה מרגיש שאתה נמצא בתחתית ההר, אז אתה נמצא בשמחה, כי הבורא נותן לך ממש את כל ההזדמנות להיות בו, בחושך, ואתה מברך את המצב הזה. כי כל המצבים אחר כך יהיו יותר ויותר קשים, ואתה תצטרך גם על כל המצבים הקשים יותר, שלא תראה ברצון לקבל שלך שום פיצוי, גם לגלות שמחה ואמונה.

תלמיד: למה התכוונת שאמרת שכל עוד אני אהיה קשור לבינה אני באמת ארגיש יותר טוב? זאת אומרת שכרגע אני לא מרגיש את בינה, אני לא מרגיש כלום.

לא, למה, באיזה כוחות הם נמצאים בשמחה? באיזה כוחות האדם מוכן לקבל על עצמו את כוח התורה, שזה המאור המחזיר למוטב?

תלמיד: זה מה שאני שואל אותך.

בזה שכבר יש לו איזה כוח, אנחנו פועלים רק על ידי האור שמפעיל אותנו. כל העבודה שלנו היא רק להזמין את המאור המחזיר למוטב, אבל התוצאה שלנו, המצב שלנו, הוא תמיד במידת המאור שמאיר.

תלמיד: אבל איך אתה אומר לי שאתה תבטל את עצמך, תהיה לגמרי אפס, ואז תרגיש שאתה כאילו עולה. מה זאת אומרת אני שאבטל את עצמי ואני אהיה אפס, ועוד אני ארגיש שמחה? זה לא ברור לי.

למה לא ברור?

תלמיד: איך אני אבטל את עצמי, אני אהיה אפס, ואני ארגיש בזה כוח?

כי אתה מקבל מלמעלה כוח, אור, שמשפיע עליך, ואתה לא דורש לרצון לקבל שלך שום דבר, אז כבר אתה נמצא במצב שמכאן והלאה אתה יכול להתקדם לעל מנת להשפיע.

תלמיד: כלפי מי אני אהיה אפס? מה זה להיות אפס? כלפי מי אבטל את עצמי?

כלפי הקבוצה, אין לך יותר הבחנות אחרות. איך תמדוד את עצמך? כלפי העשירייה.

תלמיד: איך זה מתבטא שאני אבטל את עצמי ואהיה אפס כלפי הקבוצה? איך אני צריך להתנהג? מה אני צריך לחשוב? זה לא ברור.

אתה צריך לחשוב, להיות כלפיהם כמו אימא כלפי התינוקות, שהיא מבטלת את עצמה לגמרי. אמנם היא גדולה ויש לה מלא כוחות והכול אבל היא מבטלת את עצמה לגמרי. היא מקבלת כל מה שיש להם, את החסרונות שלהם, ואת עצמה מרגישה שהיא משרתת אותם בנאמנות בלתי גבולית.

תלמיד: אתה אומר שהאמא מרגישה שהיא כביכול לא קיימת ורק הם קיימים. אני לא קיים אני אפס.

כן, זו דרגת הבינה, בדיוק.

תלמיד: אם אני מבין נכון כל עוד ההרהורים שלנו לא עזבו אותנו, אנחנו לא יכולים לבנות את התיבה. כל עוד לא התנתקנו מהתפיסה האגואיסטית לא תהיה התקדמות.

כן.

קריין: קטע מס' 14, מתוך מאמר "מהו האדם ומהו בהמה בעבודה", של הרב"ש.

"דוקא אלו, שרוצים ללכת בבחינת להשפיע, הם מרגישים את הריקנות שבהם, והם זקוקים לגדלות ה', והם יכולים למלאות את הריקנית הזו, דוקא עם רוממות, הנקרא מלאים מצות, כשיעור, שהם מבקשים, שה', שיתן להם כח, שיוכלו ללכת למעלה מהדעת, שזה נקרא רוממות. היינו, שהם מבקשים, שה' יתן להם כח ברוממות, שהיא למעלה מהדעת, בגדלות וחשיבות ה', ולא רוצים שה' יתן להם זה להשיג, היות שהם רוצים להכניע את עצמם, בכניעה ללא תנאי, רק שמבקשים עזרה מה', בשיעור זה הם יכולים למלאות את המקום של ריקנות עם מצות. וזהו "מלאים מצות כרמון"."

(הרב"ש. מאמר 7 "מהו אדם ומהו בהמה, בעבודה" 1991)

מה זאת אומרת "מלאים מצות כרמון"? יש לי תרי"ג רצונות, בסך הכול הרצון לקבל שלי כלול מתרי"ג רצונות, 613 רצונות, אם אני יכול לקיים את הרצונות האלה בעל מנת להשפיע, זה נקרא שאני "עושה 613 תרי"ג מצוות", "מצווה" מהמילה "ציווי". ועל ידי זה אני גם מייצב את עצמי בדומה לבורא. על ידי כל פעולה ופעולת תיקון כזו אני מייצב את עצמי קרוב לבורא.

כל העניין של התורה זה המאור המחזיר למוטב, כך זה נקרא, "תורה" מהמילה "אור", והמצוות זה לפי הציווי, וכדי לתקן את עצמי בעל מנת להשפיע, ובכל הרצונות שלי שבהם אני נמצא בסך הכול במערכת אדם הראשון, בכל אחד ואחד מאיתנו יש תרי"ג רצונות, וכולו מחובר לאחרים, אז אם אנחנו מתקנים את היחסים שלנו בינינו, בעל מנת להשפיע, זה נקרא שאנחנו "עושים את המצוות", זה נקרא "לעסוק בתורה ומצוות". וזה מה שקורה לפנינו, סך הכול לתקן את המערכת שלנו. אין יותר מזה.

שאלה: מה זה בדיוק לתקן את הרצון? מה קורה לרצון אחרי שהוא מתוקן?

"רצון מתוקן" זה נקרא כשמשתמשים בו בעל מנת להשפיע.

תלמיד: וזה מצב רצון קבוע? הוא לא יחזור להיות בעל מנת לקבל?

לא, בכל מדרגה ומדרגה הוא יתחדש בצורה יותר גרועה, ואז אתה תתקן אותו בעל מנת להשפיע באותה המדרגה, עד שהרצון מגיע למדרגה העליונה ביותר, ושם מתקנים את כל הרצונות האלה שיהיו מתוקנים בעל מנת להשפיע, אבל בכל מדרגה ומדרגה יש אותם תרי"ג הרצונות רק שחלק מהם מתגלים וחלק מהם לא מתגלים ובמה שהם מתגלים אתה חייב לתקנם בעל מנת להשפיע.

שאלה: לגבי הקטע הקודם. לא מובן לי מה זה אומר שמשה הביא אותם למדרגה התחתונה?

"משה" זו תכונה כזאת שיש בכל אחד ואחד, התכונה הזאת נקראת "משה" מהמילה למשוך ממצב למצב, ממדרגה למדרגה, לכן זה נקרא "משה", זה כוח שיש בכל אחד ואחד, אז אותו הכוח מושך אותם לדרגה יותר עליונה, ועכשיו הוא מביא אותם לדרגה יותר עליונה וזה נקרא "לתחתית ההר", שלפניך כל האגו שלך, ואתה נמצא למטה, ומזה מתחילים כבר התיקונים.

תלמיד: זה אומר שכל מעשי בעשירייה מביאים אותנו למצב הזה?

כן, כל אחד ואחד כך ירגיש את זה.

שאלה: אמרת שהרצונות כל פעם מתוקנים להשפעה. נניח יש לי רצון שממלא את כל הלב והשכל שלי, אני מצמצם אותו ומתכלל בחברים עד כדי כך שאני מרגיש רק אותם. מה זה אומר שאחרי זה אני מתקן את הרצון הזה להשפעה?

לא, [כבר] מההתחלה אתה לא מדבר נכון. מאיפה לקחת את הרצון הראשון שלך? אתה צריך לקבל את הרצונות האלה מהקבוצה, מהעשירייה, וכלפי הרצון הזה אתה צריך לעבוד. לא אתה בוחר ברצונות שלך, מה שאתה צריך לעשות איתם, איזה רצונות יש לך? "אוכל", "מין", "משפחה", "כסף", "כבוד", "מושכלות". אלה לא רצונות רוחניים. "רצונות רוחניים" זה שאני לוקח את הרצונות של השני אפילו שהם גשמיים אבל אני עובד כדי למלא אותם, ואז הם הופכים להיות בשבילי לרוחניים, כי אני עושה מזה פעולת השפעה.

תלמיד: האם אני מצמצם את הרצונות שלי?

לא, את הרצונות שקיבלת מהקבוצה אתה רוצה לממש, אתה עושה צמצום על כל מה שאתה כדי לממש את הרצונות של הקבוצה. הכול כתוב במאמרי רב"ש, אני אומר לכם אתם צריכים לגלות את מה שכתוב שם, צריכים לחזור על זה כל פעם יותר ויותר, ולעשות סיכום מכל מאמר. תנסו לעשות את זה, תמצאו לזה זמן, יש לכם זמן, אם תירצו יש.

שאלה: האם בסך הכול אנחנו עושים את כל הפעולות שאנחנו חוזרים עליהן של מ"ן צדיקים וביטוש וכך בכל פעם ופעם?

כן, כל פעם, כל פעם אותו דבר.

(סוף השיעור)