שיעור בוקר 26.06.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן- אחרי עריכה

ספר תלמוד עשר הספירות, כרך א', חלק ג, עמ' 123, דף קכ"ג,

דברי האר"י, אותיות ב' – ד'

אות ב'

הכתר, לפעמים נמנה בין הע"ס, ולפעמים אינו נמנה, ובמקומו נמנית הדעת .

"גם בזה תבין מ"ש, כי לעולם ב הכתר הוא בחינה עליונה, שאינה מכלל העולם ההוא, אלא, דומה אל כתר המלך, שהוא למעלה מראשו ואינו מכללות ראשו, וע"כ, אינה מכלל הספירה, ובמקומו נמנה הדעת, הנזכר בספר יצירה. ועכ"ז, לפעמים אנו מונים אותו בכלל היוד ספירות. והענין יתבאר עם הנ"ל, שיש בחינה אמצעית בין כל בחינה ובחינה, דומה למ"ש חכמי הטבע והביאו הרמב"ן ז"ל בתחילת הפסוק, והארץ היתה תוהו ובוהו, וכתב ג"כ בשם ספר הבהיר, כי קודם שברא הד' יסודות, ברא חומר א' הנקרא היולי, שהוא דבר המוכן לקבל צורת הד' יסודות אחר כך, אבל הוא אינו לובש שום צורה כלל ועיקר. ומה שהוא קודם התהו, נקרא אפס, וכמו מאפס ותהו נחשבו לו."

קריין: אור פנימי, אות ב' מבארת "הכתר הוא בחינה עליונה".

פירוש אור פנימי לאות ב'

"ב) הכונה היא, על ניצוץ בורא המלובש בכתר כנ"ל, שה"ס א"ס ב"ה, ואינו כלל מבחינת הפרצוף עצמו, כמבואר בדיבור הסמוך עש"ה."

שאלה: מה זה אומר ש"לפעמים כתר נמנה" ולפעמים לא?

האמת שיש כמה אפשרויות לספור את הספירות. או שאנחנו סופרים אותן לפי האורות ולפי הכלים, או לפי חלוקה לשלושה שלישים, חב"ד, חג"ת, נה"י, או לפי הט' דאור ישר ואחד דאור חוזר וכן הלאה. לכן כך יש לנו אפשרויות לספור, להביא בחשבון עשרה חלקים בפרצוף או תשעה חלקים, חוץ מכתר או חוץ ממלכות. כתר דאור ישר זה כתר וכתר דאור חוזר זה מלכות וכן הלאה.

אנחנו עוד נברר את זה. אתם רואים שהוא אומר כאן בכללות וזהו.

שאלה: מה הקשר בין כתר לבין בחינת דעת?

כתר הוא כתר, המקור של האור. "דעת" זה כבר האור שנמצא בתוך הפרצוף בין חכמה לבין בינה שהם מייצבים לנו את ההשפעה הפרקטית של הכתר לתוך הפרצוף.

שאלה: מה זה בכלל כתר?

כתר זה כתר על הראש. זאת אומרת שהוא העליון ומאיר לכל הפרצוף מלמעלה. בכתר הזה יש גם קשר עם מה שנמצא למעלה מהפרצוף. את הפרצוף עצמו או מי שנמצא, המלכות לא יכולה להשיג. יש בכתר דבר נעלם, הכתר קשור למה שלמעלה ממנו, ואז כל העבודה של הנבראים, כל המלכות לא יכולה להשיג מה שיש למעלה. מה שהיא משיגה, היא משיגה רק חלק מהכתר שמשפיע עליה, שפונה אליה.

תלמיד: איך הט' ראשונות עובדות עם הכתר?

כן. אנחנו עוד נדבר על זה. עכשיו עוד מוקדם.

שאלה: הנקודה השחורה שבלב, אפשר להתייחס אליה כחומר היולי?

כן. זה הרצון לקבל. אבל הנקודה שבלב זה כבר לא הרצון לקבל נטו. זה כבר רצון לקבל שעבר שבירה והרגיש את עצמו הפוך מהאור, מהבורא. ולכן הוא נקרא "נקודה שחורה".

שאלה: הוא אומר שבין כל בחינה לבחינה יש בחינה אמצעית. מה זה הבחינה האמצעית?

ממוצעת, כך הוא אומר. בחינה ממוצעת. כמו שהוא אומר קודם - יש קוף. קוף זה לא בן אדם וקוף זה גם לא כמו החיות האחרות, אלא היא חיה הרבה יותר חכמה מהחיות והיא בכל זאת פחותה מבן אדם. זה בחינה ממוצעת, כמו שדברנו.

ואחר כך יש אלמוגים שזה ממוצע בין הדומם ובין הצומח. הם צומחים בתנאים מיוחדים. ולכן זה נקרא " צומח". אמנם שלא ממש צומח, אבל לא דומם. וגם כלב השדה הוא בין צומח לחי וזהו. אז יש גם מעברים כאלה בין בחינה לבחינה. הוא רוצה להסביר לנו שברוחניות זה גם קיים, ולא שאכפת לו מהגשמיות, אלא נותן לנו דוגמאות.

שאלה: הוא אומר, "ומה שהוא קודם התהו, נקרא אפס, וכמו מאפס ותהו נחשבו לו". זאת אומרת, התוהו ובוהו כאילו מגדיר אותו לסוג של אפס?

אפס זה מאפסיות הגילוי, שלא יכולים לגלות.

תלמיד: וכשהוא אומר, ד' היסודות "המוכן לקבל צורת הד' יסודות אחר כך", איך הגיעו ד' היסודות מכלום, מאפס, מה הכוונה?

זה כל העניין, מדובר כלפי האדם. אם כלפי האדם היסוד של כל הטבע הוא רצון להשפיע של הבורא, אז ההבחנה נעלמת. אנחנו לא מרגישים, לא משיגים, כי אין לנו אפשרות להשיג את הרצון להשפיע, להיות בו.

אלא אחר כך, אחרי התיקונים אנחנו מסדרים את עצמנו, את הרצון לקבל שלנו, שעל ידי המאור המחזיר למוטב - הרצון לקבל מקבל את צורת הרצון להשפיע, צורה. לא שהוא בעצמו הופך להיות למשפיע. ואז במידה הזאת שאנחנו משתנים אנחנו יכולים להשיג את הבורא, רצון להשפיע באמת לפי השתוות הצורה. והצורה שלנו יכולה להידמות לרצון של הבורא. הוא רצון להשפיע ואנחנו רק צורה שמשפיעה.

תלמיד: פעם אמרת לנו, "תהיו אפסים אז תתקדמו"? הוא כותב פה ש"קודם התהו נקרא אפס". יש קשר בין הדברים?

כן. אפס, זאת אומרת שמתחיל ממש מאפס. אנחנו רק צריכים להבחין, או שמדובר כלפינו, כלפי ההשגה שלנו, או שבעצמו הוא אפס. כל דבר יש לו משמעות שאתה צריך לדעת איך לגשת אליו.

תלמיד: אפס זה גם מספר. נכון?

כן.

קריין: אותה ג', דברי האר"י.

אות ג'

א"ס ה"ס אפס, ואחריו הכתר הנקרא תהו, ואחריו בהו, הכולל ד' יסודות.

"והענין הוא, כי הא"ס נקרא אפס, כי אין בו שום תפיסה, ג שאין שם חומר ד ולא צורה כלל, ואחריו יצא ה התהו והוא הכתר, ואחריו יצא הבהו הכולל ד' יסודות חו"ב תו"מ."

קריין: ג', אור פנימי, מבארת "שאין שם חומר".

4. פירוש אור פנימי לאות ג'

"ג) עי' לוה"ת ח"ב אות כ"ו, שרצון לקבל שבנאצל ה"ס אור שנתעבה, והוא כללות החומר שבנאצל, שממנו נצטיירו ונעשו כלי קבלה שלו. וזה ודאי, שבא"ס ב"ה לא נמצא מבחינת רצון לקבל זה ולא כלום. (כמ"ש לעיל באו"פ ח"א פ"א אות נ' ד"ה וטעם) וז"ש הרב "שהא"ס נק' אפס, כי אין בו שום תפיסא, שאין שם חומר" וכו', דהיינו מבחי' הרצון לקבל הנ"ל, ואין שום השגה באור בלי כלי, כנודע."

קריין: שוב, אות ג', אור פנימי, מבארת "שאין שם חומר".

"ג) עי' לוה"ת ח"ב אות כ"ו, שרצון לקבל שבנאצל ה"ס אור שנתעבה, והוא כללות החומר שבנאצל", זאת אומרת, הרצון לקבל שבנאצל, נעשה מהאור של הבורא שנתעבה. "שממנו נצטיירו ונעשו כלי קבלה שלו. וזה ודאי, שבא"ס ב"ה לא נמצא מבחינת רצון לקבל זה ולא כלום. (כמ"ש לעיל באו"פ ח"א פ"א אות נ' ד"ה וטעם) וז"ש הרב "שהא"ס נק' אפס, כי אין בו שום תפיסא, שאין שם חומר" וכו', דהיינו מבחי' הרצון לקבל הנ"ל, ואין שום השגה באור בלי כלי, כנודע."

לכן אין לנו כביכול השגה באין סוף.

קריין: אות ד', אור פנימי, מבארת "ולא צורה כלל".

"ד) הד' הבחינות חו"ב תו"מ, מכונות "ד' צורות", להיותן שיעורי מדרגות זו למטה מזו, המצטיירות בחומר של הנאצל, (כמ"ש באו"פ ח"א פ"א אות נ' ד"ה עתה) שכ"ז אינו בא"ס ב"ה, כמבואר בדיבור הסמוך, ובאו"פ שם."

קריין: אות ה', אור פנימי, מבארת "התהו והוא הכתר".

"ה) דהיינו אמצעי בין מאציל לנאצל, משום שבו כבר נמצאים כלולים שורשי ד' הצורות של הנאצל "בכח" אבל לא בפועל." זאת אומרת, הכול כלול בכתר.

שאלה: מה המשמעות של תהו ומה המשמעות של בוהו?

אלה שני החלקים שיש לנו בכתר. חלק אחד אנחנו לא משיגים וחלק שני ניתן לנו בהשגה. אנחנו עוד נדבר על זה.

שאלה: מהו הרצון לקבל בנאצל שאין אותו באין סוף, שבגללו אי אפשר לתפוס את האין סוף?

אין רצון בנאצל שלא מתממש מחוסר תפיסה באין סוף. אלא מה שיש עוד באין סוף אנחנו לא יודעים, ולא יכולים לכנות בשמות, ולדבר על זה ולהשיג את זה. כי ההשגה היא בתוך הרצון. אנחנו סך הכול נמצאים בתוך הרצון, כלולים בו וכל מה שמושג בתוך הרצון אנחנו יכולים לדבר ולא יותר.

תלמיד: למה הוא אומר שאין סוף נקרא "אפס"?

מכמה כיוונים. קודם כל, נקרא "אפס" בגלל שחוץ ממנו אנחנו לא משיגים כלום. הכול נמצא בתוכו. הוא נקרא "אפס" מפני שההשגה שלנו היא בו בלבד, וחוץ ממנו לא משיגים. ויש עוד כמה הגדרות. גם מה שמשיגים - לא משיגים אותו, אלא את הבחינות שיוצאות ממנו.

העיקר כאן להבין שהכול מגיע מהבורא. איפה מהבורא יוצא הרצון לקבל, עד איזה גבול כלפי הבורא אנחנו יכולים להתקרב לבורא? זאת השאלה. לכן תמיד הדיבורים שלנו הם כאלו אווריריים.

תלמיד: הוא אומר שיש אפס, יש תוהו ויש בוהו. מה הן שלושת הדרגות האלה?

אפס הכי קרוב לבורא, תוהו ובוהו אלה שני החלקים בכתר. הוא מסביר את זה נדמה לי בחלק י"ג בתע"ס, אפשר להיכנס למילון ושם לקרוא ולקבל שם את ההכוונה.

שאלה: מה זה שהאור נתעבה וכאילו שהאור עבר שינוי ונעשה עבה יותר?

כן, כאילו האור משתנה, כך אנחנו אומרים. כי כשהאור עובר את הכלים אז מקבל את הצורות של הכלים.

תלמיד: ומה גורם לזה, זה קשור להזדככות המסך או לא?

זה נגרם על ידי חיבור האור עם הכלי.

קריין: אות ד', דברי ההאר"י

אות ד'

בתהו יש שורש ד' יסודות שבנאצל, בכח ולא בפועל.

"וביאור הדבר, כי הנה בהכרח הוא, שתהיה מדרגה אמצעי בין המאציל אל הנאצל, כי יש הרחק ביניהן כרחוק השמים מן הארץ, ואיך יאיר זה בזה, ואיך יברא זה את זה, שהם ב' קצוות, אם לא יהיה דבר ממוצע ביניהן ומחברם, ויהיה בחינה קרובה אל המאציל וקרובה אל הנאצל. והנה בחינה זו, הוא כתר הנקרא ו תהו, כי אין בו שום יסוד, כי על כן אינו נרמז בשם הויה כלל, רק בקוצו של יוד, אמנם הוא בחינת אמצעי כנ"ל. והוא, כי הנה כתר, הוא דוגמת החומר הקודם הנקרא היולי, שיש בו שורש כל הד' יסודות, בכח ולא בפועל, ולכן נקרא תהו, כי הוא מתהא מחשבות בני אדם, באמרם, הנה אנחנו רואים, שאין בו צורה כלל, ז ועכ"ז אנחנו רואים שהוא נאצל, ח ויש בו כח הד' צורות".

קריין: אור פנימי, אות ו' מבארת "תוהו".

פירוש אור פנימי לאות ד'

"ו) כלומר שד' בחינות חו"ב תו"מ נקראות ג"כ ד' יסודות, שבתוהו אין בו שום בחינה מהם, כנ"ל."

כן, ז'.

קריין: אות ז' אור פנימי מבארת "ועכ"ז אנחנו רואים שהוא נאצל".

"ז) כלומר, שכבר יצא מכלל מאציל שהוא א"ס המכונה אפס, והבן." והוא כבר משהו.

קריין: ח' מבארת "ויש בו כח הד' צורות".

"ח) היינו הד' בחי' חו"ב תו"מ, שנק' ג"כ ד' צורות, כנ"ל בסמוך. אמנם הן בו רק בכח" ולא בפועל, כנ"ל. אמנם "בוהו", שה"ס ניצוץ נברא כנ"ל, כבר יש בו שרשי הד' צורות בפועל ממש, שה"ס התפשטות הא"ס לעשות כלים בהכאה על המסך, (כנ"ל בדברי הרב ח"ג פ"א אות א') שכבר ד' בחינות דאור ישר שנתפשטו מא"ס, מלובשות באור חוזר העולה ממטה למעלה, ועצמות א"ס כבר מלובש באו"ח זה, בסוד "ראש" מדרגה. אמנם הכלים האלו, נקראים שרשי כלים, ואינם נגמרים, אלא אחר התפשטותם ממטה למסך כנ"ל."

זאת אומרת אנחנו רואים כאן איך מתהווה מהנקודה שהיא הבורא. אפילו אין נקודה, מגיע לנקודה ואחר כך מתוך הנקודה הזאת מתחיל להתפשט למטה ד' בחינות כלפיי הנברא העתידי.

שאלה: למה הוא קורא לכתר בחינת אמצעי, הרי כתר זה קצה ההשגה של הנאצל.

קודם כל אל תגיד כך, כי אם אתה אומר ככה, אתה כבר חותך את עצמך מההמשך. אם אתה אומר איזושהי עובדה אז גמרנו, עם העובדה הזאת אתה לא יכול להמשיך.

כתר זה משהו שיש בו הרבה מאוד הבחנות.

תלמיד: אז למה הוא קורא לה בחינת אמצעי?

זה בדיוק. כי אם גמרת בכתר, בבחינה עליונה אין כלום, אז גמרנו. אלא זה אמצעי בין מה שאנחנו אולי אפילו לא יכולים לכנות בשמות, אבל יש עוד כוח נעלם למעלה ממנו. וכתר מדובר רק כלפי הפרצוף, רק כלפיי הנברא. ובצורה כזאת אנחנו סוברים שזו הנקודה העליונה שבפרצוף, וגם בה יש הבדלים, יש הרבה שמות והרבה הבחנות בכתר, וממנו והלאה יש התפשטות הפרצוף.

אז לא כדאי לנו מיד לקבוע לפי מה שפעם שמענו. יש כתר וממנו ד' בחינות חו"ב תו"ם, ובכתר יש גם חלק עליון מהכתר וחלק תחתון לכתר - והכתר גם הוא לא העליון. העליון אני לא יודע בכלל מה זה, אלא זה עליון כלפיי הפרצוף שלו.

שאלה: יש הרגשה, כאילו שום דבר לא תלוי בנו ואנחנו צריכים פשוט להתבטל ולקבל את זה. האם זה כך?

חכמת הקבלה מסבירה לך מה שהמקובלים השיגו, אלה בני אדם שעל ידי עבודה מיוחדת על עצמם, הם השתנו והתחילו לגלות בחינות עליונות שבטבע, וזה מה שהם מספרים לך.

תלמיד: נראה כאילו אנחנו צריכים להגיע לרגע הזה?

אנחנו צריכים להשיג את הדברים האלו ואיך להשיג על זה הם כותבים במאמרים שלהם. ואיך אנחנו יכולים לעשות את זה? על ידי חיבור בקבוצה, על ידי מאמצים כשאנחנו עולים לקראת הבורא, לקראת השפעה.

שאלה: "שתהיה מדרגה אמצעי בין המאציל אל הנאצל, כי יש הרחק ביניהן כרחוק השמים מן הארץ, ואיך יאיר זה בזה, ואיך יברא זה את זה". מה זה אותו אור אמצעי שהוא מדבר עליו, זה משהו שאנחנו צריכים לבנות?

יש הרבה אורות אמצעיים בין מדרגה למדרגה, בין בורא לנברא, וכן הלאה. נלמד את זה אחר כך.

שאלה: כתוב "כתר הוא אמצעי בין הבורא לנברא", אז כשאנחנו מדברים על כתר של אור חוזר, כאשר מלכות הופכת להיות לכתר, איך זה מסתדר?

כתר זה מה שאנחנו בונים בינינו לבורא, ויש שם גם אור חוזר ואור ישר ושניהם מתחברים יחד ובונים את המושג שנקרא כתר. דרך זה אנחנו משפיעים לבורא ודרך זה אנחנו מקבלים מהבורא.

שאלה: כתוב, "גם בזה תבין מ"ש, כי לעולם ב הכתר הוא בחינה עליונה, שאינה מכלל העולם ההוא". מה זה עולם ההוא?

מהעולם ששייך. זה אותו העולם שמדברים עליו, הכתר הוא העליון, בחינה עליונה, שאינו נכלל מהעולם ההוא, כי הוא מקשר בין העולם ששייך אליו ובין עולם יותר עליון.

שאלה: כדי לתקן בי תכונה אגואיסטית מסוימת, מספיק רק להכיר ברע, או שצריך לעשות עוד איזו פעולה?

חוץ מהכרת הרע לא צריכים כלום. הכרת הרע מביאה אותנו אחר כך לטוב.

שאלה: האם האני שלי והאגו שלי זה אותו דבר?

כן. חוץ מהאגו אין בך כלום.

שאלה: במושג לראות את הפגמים, מדובר על מערכת יחסים בעשירייה, או על העולם החומרי בחוץ?

על העולם החומרי בחוץ לא מדברים, אין שם על מה לדבר, זה דומם, הכול דומם. אנחנו מדברים רק על היחסים בעשירייה.

שאלה: אמרת שהיכן שאני רואה חסרונות זה נקרא שאני מקולקלת, אבל אנחנו גם אומרים, שאנחנו צריכים לתקן רק את היחסים בינינו ולא את עצמנו, אז אני רעה, או היחסים רעים?

מה שאני רואה, כך אני קובעת וזה מה שיש. "אין לדיין אלא מה שעיניו רואות".

תלמידה: אם אתה אומר שאנחנו צריכים לתקן רק את היחסים בינינו, אז זה נוגע בי, או לא? מה נותנת לי הלמידה שאני רעה?

את מה שאת מגלה עכשיו בעצמך כרע, תשדלי להפוך אותו לטוב.

שאלה: האם אדם יכול להיות רגיש יותר לאגו של עצמו מאשר לאגו של אחרים, ואיך לעשות את זה?

הוא צריך להסתכל רק על עצמו ולהשתדל לתפוס את עצמו בכל מיני צורות אגואיסטיות.

שאלה: מאיפה אנחנו לוקחות ומקבלות כוחות ללחוץ ולפרוץ את המחיצות שבינינו?

מקריאת חומר קבלי ועל ידי הלימוד מעוררים את המאור המחזיר למוטב. מתוך קריאת החומר מקבלים גירוי והתעוררות בזמן השיעור. תנסו בזמן השיעור להסתכל אחד על השני כדי לברר דברים טובים בלבד, וחס ושלום שום דבר רע. תעשו ביקורת על עצמכם לא לראות רע בחבר ואז תראו כמה זה עוזר לכם.

שאלה: נתת תרגיל בחמישיות, האם כדאי לעבוד בחמישיות בתור העשירייה, כדי לפקס את העבודה?

תנסו.

שאלה: איך אנחנו בני ברוך יכולות להבטיח לכל העולם דרך תורה?

בכך שאנחנו עצמנו מגיעות לגמר התיקון, נמשכות לגמר התיקון, בזה מאירים לכולם את אותה הדרך, אותו הקשר.

תודה רבה לנשים, אני רואה אתכן עכשיו ממש ממלאות את כל המסך הגדול שיש כאן לפניי, ובאמת שיהיה לכן כל טוב. אני מאוד מקווה שבעבודה הרוחנית שלנו נשתדל להמתיק את התפתחות העולם הזה, שבגלל האגו שמתגלה בכל באי העולם הוא יותר ויותר בירידה, ועוד יותר מגלה את האגו שלו. אז נקווה מאוד שאנחנו נחזיק אותו והעולם הזה, האנושות לא תיפול לגמרי, ולא יתחילו במלחמת עולם ועוד כל מיני אירועים. בואו נבקש יחד עם התיקון שלנו, שהתיקון הזה יהיה למען לתקן את כול העולם, שיהיה טוב לכולם.

אז בהצלחה לכם ועד מחר.

(סוף השיעור)