שיעור בוקר 17.09.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

להיות צינור ללב החבר – קטעים נבחרים מן המקורות

קריין: נושא השיעור שלנו, להיות צינור ללב החבר.

מערכת אדם הראשון היא מערכת שלמה, שבה הרצון לקבל שהבורא ברא מתגלה ומתנוצץ בכל החיבורים שבו, כאשר כל אחד מספק כל מה שצריך לאחרים. כל מה שהאחרים רוצים, הוא חייב לספק להם, וכך הקשר במערכת הפנימית. לעבודה כזאת, להשפיע לכולם, בכוונה שלנו, ברצון שלנו, כל אחד מאיתנו צריך להגיע, וזה נקרא "הכלי המתוקן". אנחנו נמצאים במצבים שהכלי הזה מתחיל להתעורר בכללות וזה נקרא "הדור האחרון", שמסיים את כל התיקונים בזה שמתקשרים כולם עם כולם ברצון ונגד הרצון, בכל מיני מצבים וחילופי מצבים, וכך אנחנו מגיעים למצב שכולם יהיו כאיש אחד בלב אחד.

העולם יצטרך לגלות את זה בהדרגה, ונקווה שהוא יגלה זאת מתוך הבנה ועל ידי הסבר מאיתנו לפני כל המצבים שיכולים לבוא ולהיראות כשבירה הדרגתית. ואז אנשים יבינו, וכבר מתחילים להבין, שלא המלחמה, לא הכוח צריך לעזור כאן לשכנע, להכניע, להתקשר ולהתחבר, אלא רק ההבנה וההכרה בזה שאנחנו נמצאים במערכת שלמה כללית, שבה כולנו תלויים זה בזה. לכן החוק בכל המערכת הזאת הוא שכל אחד צריך לדאוג לספק לכל המערכת את המילוי - "להיות צינור ללב החבר". זאת אומרת, כל אחד מאיתנו חייב להיות כצינור המעביר לכל העולם, לכל חלק ממנו, לכל אדם, את מה שהאדם זקוק לו כדי להתקדם לתיקון.

זה נקרא "להיות צינור", שהצינור הזה בדיוק מחבר דרכי כל אדם ואדם לבורא. והפוך, הבורא מתחבר לכל אדם ואדם דרכי. ואני מוכן להיות גם צינור מהאדם לבורא, וגם צינור מהבורא לאדם. וזה מה שאנחנו צריכים להשתדל לקיים בתוך הקבוצות שלנו, בתוך העשיריות שלנו, שכל אחד לא עובד לעצמו, אלא רק כדי לספק מהבורא לכל החברים, ומכל החברים לבורא, ולהיות כצינור. זה נקרא "להיות צינור ללב חבר". וודאי שבצורה כזאת אנחנו מתחברים בצורה הנכונה, אינטגראלית, ואנחנו נגיע לגמר התיקון, שבו כולנו נמצאים בקשר הדדי זה עם זה, ובהתאם לזה הבורא יוכל להתגלות בנו ולשמוח מאיתנו.

קריין: להיות צינור ללב החבר, קטעים נבחרים מן המקורות, קטע מספר 1, כותב בעל הסולם.

"אין אדם חי לצורך עצמו, אלא לצורך השלשלת כולו, באופן שכל חלק וחלק מהשלשלת, אינו מקבל את אור החיים לתוך עצמו, אלא רק משפיע אור החיים, לכללות השלשלת."

(בעל הסולם. "הקדמה לספר פנים מאירות ומסבירות", אות כ"ב)

זאת אומרת, בסופו של דבר כל אחד מאיתנו נשאר ריק בעצמו, וכל העבודה שלו היא להרגיש צורך של החבר, ולפי הצורך הזה לפנות לבורא כמ"ן של אותו אדם, לקבל מהבורא מילוי, להעביר את המילוי הזה לחבר שצריך אותו. ואז האדם תמיד נמצא באמצע כמעלה מ"ן של החברים ומוריד מ"ד מהבורא אליהם. וכך כל אחד ואחד, לא מקבל ולא נותן, אלא רק מעביר. זה התפקיד של כל אחד במערכת, ולכן המערכת נעשית מקושרת כולה, כולה מעבירה את כל האורות ואת כל החסרונות, את כל הכלים ואת כל המילויים מכל הנבראים דרך כל אחד לבורא, ומהבורא בחזרה לכל הנבראים, ואז המערכת הופכת להיות שלמה כמו הבורא שהוא שלם.

כי אף אחד לא עושה כאן בעצם שום דבר מעצמו ולצורך עצמו. למה לא מעצמו? כי הוא תמיד פועל עם חסרונות של הזולת ועם חסרונות של הבורא, איך הזולת רוצה לקבל מהבורא כדי לעשות לו נחת רוח, ואיך הבורא רוצה למלא את כל הזולת כדי לעשות לו נחת רוח, ואז כל אחד מאיתנו הופך להיות בזה שלם, גם בחסרונות של כל הכלי הכללי, של כל האדם הראשון השבור, וגם במילוי של כל הכלי הכללי שזה הבורא בעצמו. ואז יוצא שכל אחד מרוויח בזה גם את כל הכלי השלם, וגם את המילוי השלם, וכך כל חלק וחלק מכל חלקי הנשמה השבורה.

לכן כל אחד ואחד הופך להיות בזה כבורא בעוצמתו, במילוי שלו, בהשגה שלו. זה בתנאי שהוא לא חי בשביל עצמו, אלא רק כדי למלא את האחרים, להתקשר עם החסרונות שלהם, ודרכו למלא את החסרונות האלה במה שמעביר להם מהבורא.

שאלה: אמרת שכל חבר צריך להרגיש את לב החבר, ואחרי זה להעלות מ"ן עבור החבר, ואחרי זה להעביר מ"ד חזרה לחברים מהבורא. מה זה אומר שאני מעביר מ"ד לחברים?

כל אחד מאיתנו מקשר את כל הכלי הכללי של אדם הראשון לבורא, לאור העליון. בסופו של דבר זה מה שאני צריך לעשות. לכן אני צריך לקחת חסרונות מכולם ולהעלות אותם אחד אחד לבורא, לקבל מהבורא תגובה, את המאור המחזיר למוטב עם מסך ואור חוזר, ואת הכול להעביר דרכי לאותו המקום שממנו קיבלתי חיסרון, לאותו החבר החסר, וכך אני נמצא באמצע בין כל נשמה ונשמה, והבורא. אני מעלה את המ"ן שלהם, ומוריד מהבורא מ"ד אליהם, לכל אחד ואחד, ובזה כל אחד הופך להיות עובד ה' בצורה השלמה, מצד הנבראים, ומצד הבורא. זו העבודה שלנו.

תלמיד: לא כל כך מובן מה זה אומר שאני מקבל תגובה מהבורא על החיסרון הזה של החברים.

אני מקבל מ"ן מהחברים, ומעלה אותו לבורא, עושה עימו זיווג דהכאה. מה זה מ"ן? גילוי החיסרון, אור חוזר, ועל זה אני מקבל מהבורא תגובה, מילוי לפי החיסרון שאני מעלה. אני עושה דרכי את הפעולה הזאת של קבלת האור על מנת להשפיע, קבלת האור מלמעלה, מהבורא, על מנת להשפיע לתחתון, לחבר שצריך לקבל ממני, ואז יוצא שאני באמצע נעשה כמקשר בין זה לזה, וכך כל אחד מאיתנו. לכן הכלי בסופו של דבר הופך להיות אינטגראלי, כולנו מתחברים עם כולם, כולנו מעבירים לכולם, כל אחד דומה לבורא, וגם כולנו דומים לבורא.

שאלה: מה זו השפעת השלשלת הרוחנית בתוך הכלי?

השפעת השלשלת הרוחנית בתוך הכלי היא שכולנו בסופו של דבר מתחברים כדי להביא מילוי לאיזה חבר, לאיזו נשמה. יש שישים ריבוא נשמות, אם אנחנו מדברים על הכלי הכללי, וכולנו מתחברים בשביל לספק מילוי שלם לכל אחד ואחד. על ידי זה שמתחברים, אנחנו מתקנים את הכלי.

תלמיד: איך נוצרות שש מאות אלף נשמות?

אלו כבר שאלות שתשאלו אחר כך. תשאלו לפי מה שאני מסביר, אחרת אתם מבלבלים בזה את כולם.

שאלה: לאור מה שהסברת, איפה השלב שהעשירייה מתחברת כאיש אחד בלב אחד?

עשירייה צריכה להתחבר כאיש אחד בלב אחד בכל פעולה ופעולה. זה לא חשוב אם זו פעולה גדולה או קטנה, באיזו מדרגה, או טיב השאלה, אלא להשתדל להיות בזה. נניח שהחבר עכשיו שואל משהו, אז אני צריך להשתדל להתכלל בפעולה הזאת ככל שאני מסוגל. להחיות את הפעולות האלה, את השאלות האלה, את התשובות עליהן, אני צריך להכניס את עצמי לזה. זה כל העניין של הסדנאות.

מה זה סדנאות? שכולנו יחד דנים על איזו שאלה ששייכת לכולם, ואז כולנו רוצים להתכלל באותו החיסרון, ואחר כך גם לקבל את התשובה, את המילוי לאותו החיסרון כולנו יחד. לכן הסדנה צריכה להיות כמו פעימות הלב - להרגיש חיסרון, להרגיש מילוי, להרגיש חיסרון, להרגיש מילוי, כולנו יחד. ולכן הכול תלוי במידה שאתם נכללים זה מזה.

אני, גם מתוקף התפקיד שלי וגם מפני שאני מבין עד כמה חשוב להתכלל עם כל החסרונות של האחרים ולהשתתף בכל המילוי שלהם, מאוד מרוויח מזה. כי השאלות והתשובות של החברים הם כלים מוכנים למילוי של הנשמה שלי, אז איך אני לא אקבל אותם? אדרבא, אני רוצה להתכלל בהם ולשמוע שאלות ולשמוע תשובות ולחיות בזה בכל הלב והנפש, כי אלו ממש חלקים של הנשמה שלי, של הכלי הגדול שלי, אז למה שאני אפספס את זה?

לכן כואב לי מאוד שאתם לא נכללים מספיק גם מהשאלות וגם מהתשובות של החברים. זה שייך לכלי הכללי שלנו, ולכל אחד ואחד, וזה יחסר לכל אחד אם אנחנו נזלזל בזה. לכן אני מכניס גם את השאלות של הנשים כדי שנשתתף גם בהן. יש שם הרבה שאלות לעניין ואנחנו חייבים להיות כלולים גם מהן.

שאלה: האם אנחנו יכולים להעלות מ"ן גם עבור העולם החיצוני כדי לקבל תגובה מהבורא?

עבור העולם, כן. כדי שהעולם יתקרב לחיבור, אנחנו כן יכולים להעלות מ"ן וזה מ"ן טוב. זו שאלה טובה ומאוד אקטואלית ולכן כדאי לנו לעשות את זה. זאת אומרת, עבור החסרונות של העולם, אפילו החסרונות הגשמיים של העולם, אנחנו יכולים להעלות חיסרון פנימי רוחני. כי כל העולם סובל מגשמיות ואנחנו מביאים את זה כחיסרון לרוחניות.

שאלה: ברגע שאתה מקבל את המ"ד מהבורא, איך אתה מעביר אותו לחברים, האם זה דרך תפילה?

לא, קודם כל אתה צריך להיות מקושר עם החברים, ולהתקשר אליהם לא באותו הקשר כמו מ"ן, אלא בקשר של מ"ד. זאת אומרת, יש צינור שמקבל את החיסרון וצינור שמביא את המילוי. אלה שני צינורות שונים, ולכן אתה צריך לעבד את המ"ן שקיבלת מהם ולהעלות אותו לבורא, ועם המ"ד שאתה מקבל מהבורא בהתקשרות עימו, בדביקות אליו, אתה צריך לעשות את הקשר הזה לזולת או לחברים או לכל העולם, זה תלוי באיזו דרגה אתה נמצא, ואז אתה מעביר להם את המ"ד על ידי זיווג דהכאה.

אתה כעליון והעולם או החברים או מישהו אחר כתחתון, ואתה נכלל עימו, אתה צריך לכלול אותו בך, ועל החיסרון שלו ועל המ"ד שיש לך מהבורא לעשות זיווג דהכאה. אתה בסך הכול כמקשר, כאיזה מנגנון שבו נעשה הקשר, ההתאמה בין התחתון לעלי עליון, ואתה כעליון.

אנחנו עוד נלמד איך עושים את הדברים האלה, הם כבר מתחילים להיות יותר ויותר קרובים לפעולות שלנו.

תלמיד: איך אתה רואה את הזיווג דהכאה בתוך התהליך הזה, מה עושים כדי לקבל את הזיווג דהכאה?

עובדים על החיסרון של התחתון ומתקשרים לעליון. ההתקשרות לעליון כדי לסדר את התחתון והעליון ואתה באמצע, זו העבודה. תנסה ותראה שיש לך כאן שאלות, ואני חושב שבדרך כלל מקבלים תשובות במקום. אם אתה תלך עם זה ותחשוב על זה, אז אתה תראה שאפשר לקבל ממש תגובות, תשובות במקום.

שאלה: השאלות של החברים הן כלי מוכן עבור הנשמה שלי, אם כך מהי הנשמה שלי?

חיסרון שלך להשפיע לזולת נקרא "נשמה".

שאלה: מה בדיוק אני מבטל בעצמי כאשר אני הופך להיות צינור בין הבורא לחברים, ומה בדיוק אני מבטל בי כאשר אני הופך להיות צינור מהחברים לבורא?

אתה מבטל את עצמך בזה שאתה נכלל פעם עם הרצון של החבר שלך כשאתה מקבל ממנו חיסרון, מ"ן, ופעם אתה נכלל עם החיסרון של הבורא כדי להעביר ממנו מ"ד, ואתה באמצע כל הזמן נמצא בביטול עצמך. אבל בביטול עצמך אתה מבטא את עצמך, אתה בזה בונה את עצמך.

שאלה: מה החיסרון שיכול לעורר אותנו להיות יותר קשובים ורגישים לחסרונות החברים?

הרצון שלי להיות ממש כמקשר בין התחתון לעליון ואני באמצע, ובזה אני ממש רוצה להיות כצינור, ללא שום מחשבות על עצמי, רק להיות כצינור. צינור זה תפקיד מאוד מיוחד ברוחניות, כי כולנו בסופו של דבר נעשים צינורות בין הבורא, מקור האור, לבין אותו החיסרון, "בראתי יצר הרע", וכולנו צריכים להיות בחסרונות לתקן את הרצון לקבל על מנת להשפיע ולמלא אותו בעל מנת להשפיע. לכן אנחנו צריכים להיות ממש באמצע כפועלים ונכללים על ידי זה מהחיסרון הגדול שהבורא ברא ומהמילוי, התיקון הגדול שזה הבורא בעצמו.

שאלה: האם דווקא באמצע הזה שתיארת היום, נמצא הבורא, וכל פעם שאנחנו מנסים לעשות את זה, אנחנו מגלים את תכונת הבורא בתוכנו?

כן, ודאי. מתי שאנחנו מצליחים לחבר את עצמנו בין הבורא והמשתמש, בין מקור האור למקור החיסרון, אז אנחנו באמצע מרגישים את עצמנו כפועלים במעבר.

שאלה: למה התכוונת בהקשר להעלאת החיסרון של החברים כשאמרת שנגיע לאיזה ריק, לגבי משהו שחסר לנו?

אנחנו באמצע תמיד מרגישים את החסרונות של עצמנו, ואנחנו צריכים על פני החסרונות של עצמנו לבנות חיסרון לבורא שרוצה למלא את התחתונים, וחיסרון של התחתונים כדי להתמלא מהבורא. אני צריך להתכלל משניהם, ומשניהם אני בונה בתוכי את מרכז הקשר שמעביר חיסרון ממטה למעלה ומילוי ממעלה למטה.

שאלה: האם בזה שהופכים לצינור מאבדים את התכונות שלנו, או שכל צינור צריך להוסיף משהו אישי משלו?

כל אחד בונה וכל פעם אנחנו בונים צינור חדש לפי החסרונות של הבורא והחסרונות של המקבלים, של התחתונים, המשתמשים. ולכן אנחנו עושים מעצמנו כלי שמחבר את כל האור אין סוף עם כל המלכות אין סוף בסופו של דבר, וכולנו כך יחד.

שאלה: איך אני יכול להיות בטוח שאני לא אאבד משהו כשאני מבקש מ"ד ומעביר את המ"ד?

אתה צריך להיות בטוח רק בזה שאתה דבוק לחברים ודבוק בבורא. בדבקות לשניהם אתה נעשה רק כמעבר, רק כצינור.

שאלה: מה ההבדל בין זה שאני מלא חסרונות של החברים, שכמובן המטרה שלי פה היא להתחבר, לבין זה שאני בחוץ, ובכל מקום שאני נמצא בו אני רואה חסרונות ואני מעלה אותם לבורא?

אנחנו לא מדברים על מה שיש בחוץ וממה שאתה נכלל בחוץ, אין לנו שום עניין בזה.

תלמיד: כלומר עם מה שיש בחוץ אני לא נכלל, אלא רק עם מה שבתוך העשירייה, בתוך הכלי שלנו?

נכון. תהיה רק בזה.

שאלה: איך אני מתחיל את העבודה כדי להיות צינור, האם אני צריך קודם לקבל חיסרון מהחבר?

ודאי. איך יכול להיות שתהיה צינור אם אין לך חיסרון ממישהו שאתה מעביר לו?

תלמיד: איך לזהות את החיסרון אם החבר לא מספר עליו?

אנחנו מלכתחילה נמצאים בקבוצה שכולם צריכים להגיע לאיזו מטרה, לכל אחד ואחד יש חיסרון להשגת המטרה. לכן על ידי מה משיגים את המטרה, על ידי מה מתחברים למטרה, על ידי מה מתחברים למקור המילוי, את כל הדברים האלה אנחנו צריכים לסדר במוח והלב שלנו, ואז בצורה כזאת נוכל להיות צינור.

תלמיד: אבל איך לזהות את החיסרון של החבר? האם החבר חייב לספר על זה שחסר לו, או שזה לא חובה?

מלכתחילה אנחנו נמצאים בחסרונות דומים, ולכן איכשהו אני יכול לייצב לעצמי את החיסרון של החבר, מה הוא רוצה, כי לי יש חסרונות דומים. כך אנחנו צריכים להתחיל, אבל אחר כך אנחנו נכללים עוד ועוד.

תלמיד: האם אני צריך לקבל רושם חזק כך שהחיסרון שלו יהיה כמו החיסרון שלי, או שלא משנה אם שמעתי או הבנתי מה הוא צריך, אלא אני צריך לבקש?

לא, אתה לא צריך לבקש. אתה צריך לקרוא את מאמרי רב"ש על החברה, שם הוא כותב כמה מותר וכמה אסור לחברים להעביר חסרונות מאחד לאחר. אני לא מתכוון להסביר את זה עכשיו, דיברנו על זה וקראנו, אם שכחנו, אז תחדשו את זה.

קריין: כותב "אהבת שלום",

"המתפלל על חברו הוא נענה תחילה. פירוש, כי האדם המתפלל על חברו נעשה צינור ההשפעה, להשפיע לחברו, שעל ידו הולכת השפע, וע"כ הוא נענה תחילה, כיוון שעל ידו הוא עובר ההשפעה. ובזה יובן "המברך מתברך". כי המברך נעשה צינור ההשפעה, וע"כ הוא מתברך."

("אהבת שלום". ר' מנחם מנדל מקוסוב)

לא שהוא רק כצינור כמו בעולם שלנו, שאין בו שום דבר, לא בהתחלה, לא בסוף ולא באמצע הצינור, וכשהשפע עובר לא נשאר בצינור כלום, הוא נשאר ריק. אלא "צינור" ברוחניות זה אומר שהוא מתחבר בשינויי המצבים שלו, שינויי התכונות שלו, למקור השפע, ובסופו הוא מתחבר למשתמש בשפע. הוא מתחבר על ידי השתוות החסרונות עם הבורא, שרוצה להשפיע לנבראים, ומתקשר לנברא שאליו הוא מעביר, עם החיסרון שלו ועם המילוי שלו.

בקיצור, הצינור הוא לא סתם צינור, אלא בקצה שלו, כשהוא מתחבר לבורא, הוא נעשה כבורא, או כעליון, כי הוא לאו דווקא מתחבר לבורא, אלא סך הכול רק לעליון שלו, ובקצה התחתון הוא מתחבר לחסרונות של התחתון ומעביר לו את השפע. זאת אומרת, הצינור הוא צינור מאוד מאוד מורכב ומשוכלל, וכל השבירה הייתה כדי לבנות את הצינורות, ולא סתם לרוקן את החסרונות שהיו בכל הכלים ואחר כך למלא אותם שוב, אלא הבורא מתכוון שדווקא על ידי חיבורים, במספר ממש אינסופי ביניהם, בין כולם לכולם, דווקא הצינורות האלה, הם ימלאו את החלל של אדם הראשון, והם יעבירו התקשרויות בין זה לזה.

אם קודם היה נדמה לנו שחשוב לנו כל כלי וכלי והחיסרון שלו, אז עכשיו צריך להיות לנו מובן יותר שבכל הכלי דאדם הראשון החשוב ביותר זה הקשר ומידת הקשר, מידת המילוי, מידת ההתקשרות, הרחבת הצינורות וכולי, זה העיקר. אם חשבנו קודם לראות את אדם הראשון ככולל, נכלל מכל מיני חלקים, רצונות שמתקשרים ביניהם על ידי צינורות, עכשיו בגמר התיקון, אנחנו צריכים לראות את האדם הראשון שכולו כצינורות, צינורות, צינורות אינסופיים. ההתקשרויות זה העיקר, ולא המקומות שמקבלים על ידי התקשרויות ומילויים.

לכן מכאן אנחנו נבין יותר מהו הצורך לשבירה, שסך הכול הבורא רוצה לראות את כל הכלי הרוחני שלו כעוד ועוד צינורות השפעה, צינורות התקשרות, צינורות של מילוי, זה העיקר. הסוג של הכלי, המהות של הכלי, הופכים להיות לקשר הדדי בין כולם לכולם, וזה מה שאנחנו רואים בעיקר, ולא את הכלים האלה שנעשו בדידים, מנותקים זה מזה, לא בהם העניין, אלא בצינורות שבאים ובעצם מחליפים, אם אפשר כך להגיד, את הכלים. זאת אומרת, לא הכלים, החסרונות הם העיקר, אלא צינורות ההשפעה וההתקשרות ההדדית בין הנשמות השבורות האלה הם העיקר, ועל ידם דווקא ומתוכם, מתוך החיסרון להעביר את השפע, מתוך השפע עצמו מתגלה הבורא לנבראים.

שאלה: האם לצמצם את המרחק אל החברים ולהידבק בהם זה בדיוק כמו להיות במגע עם הבורא?

כן, ודאי, בסופו של דבר זה כך.

שאלה: האם החסרונות שאני רואה קיימים למעשה, או שזאת רק מתנה מהבורא שמראה לנו כדי שנוכל לעשות את העבודה?

החסרונות שלנו קיימים מהבורא, כי הבורא בעצם הפך את הרצון להשפיע שלו, את האהבה שלו לההיפך, לשנאה, לדחייה בינינו, כדי שעל פני הדחייה והשנאה הזאת אנחנו נגלה אותו, זאת אומרת, את תכונת האהבה. הבורא עצמו לא קיים, הוא מתגלה בנו בהתחברות ובאהבה בינינו.

שאלה: האם כשאנחנו רוצים להשתוות עם הבורא באהבה והשפעה, ואנחנו רוצים להעביר את זה כדי שלחברים יהיה את הרצון הזה, ואנחנו נותנים להם את גדלות המטרה, גדלות הבורא, האם בזה אנחנו הופכים להיות צינור ומעבירים את אור הבורא לחברים?

כן, כמובן.

שאלה: יש חסרונות מסוגים שונים, יש חסרונות של העולם, יש חסרונות של החברים. איך אני צריך לעבוד עם התגובה שלי לחסרונות האלה?

זאת שאלה נכונה, אבל אנחנו עוד נלמד את זה.

שאלה: גם במצב מתוקן אנחנו בעצם כולנו צינורות, עדיין אינדיבידואליסטים, שמשפיעים אחד על השני. מתי כולנו מתקשרים כצינור אחד לבורא, לא נשארים כפרטים אלא כאחד?

אנחנו אף פעם לא מתקשרים בצינור אחד. אלא בכוונות שלנו, ברצונות שלנו, אנחנו כביכול, "כביכול", נעשים כצינור אחד. אבל אף פעם זה לא הופך להיות לאחד, תמיד שישים ריבוא נשמות ותמיד אורות וכלים, ומלא מלא מלא פעולות בין כולם לכולם. כמו במחשב גדול, נגיד עם מיקרופרוססורים, עם כל מיני דברים כאלה, אנחנו לא הופכים אלפי צינורות בינינו לאחד. ההיפך, כל אחד שנכלל מאחרים, נכלל מכולם, אז הוא הופך להיות בעצמו כמו מיני עולם ממש, ודווקא בזה יש יכולת לגלות את כוונות הבורא, מטרות הבורא, בצורה השלמה.

תלמיד: אז מה אני במערכת, פרט שמתכלל עם כל המערכת כולה או עשירייה שמתכללת בכל המערכת?

זה אותו דבר. פרט בעשירייה וכל העשירייה כפרט זה אותו דבר. בסופו של דבר אין שום הבדל. זה עניין של הרגשה, אני לא יכול להעביר את זה. כל אחד ישיג שככה זה, האדם הוא עולם קטן וכל העולם סך הכול אדם אחד, וכל אחד צריך להגיע לדרגת אדם הראשון.

שאלה: אמרת שהעיקר בלהיות צינור זה החיסרון של הכלים. איך זה קשור?

צינורות ההתקשרות הם הכלים. אלא מה זה? כלים. רצונות עם כוונות, עם המסכים, עם כל מה שיש בהם, אלה הצינורות. הרצונות שכך הם מחוברים, מחברים כל אחד עם כולם. אנחנו אומרים להיות כאיש אחד בלב אחד או שכל אחד צריך להתחבר עם ליבו של חברו, וכן הלאה, אנחנו מדברים על בניית הצינורות האלה.

שאלה: בעשירייה יש ריכוז של חסרונות מאוד בסיסיים, מה אני יכול לבקש מהבורא?

מה שאתה יכול לבקש מבורא אתה צריך לקבל מהעשירייה. תנסה להתקשר אליהם כדי באמת לגלות את החיסרון שלהם האמיתי.

תלמיד: איך אני יכול לבקש מהם להתחבר אם חסרים להם הדברים הבסיסים ביותר, למשל פרנסה?

אתה צריך להתפלל שתהיה להם פרנסה, זה נקרא שאתה מתחבר. הבורא לא צריך שום דבר מאיתנו, יש לו כל המילויים שאנחנו צריכים. רק השאלה, האם אנחנו יכולים לבקש ממנו שימלא את כל החסרונות של החברים? אז דרכנו יעבור אליהם.

אנחנו לא צריכים להעביר לחברים כעיקרון, לא כסף או מזון או משהו, אנחנו צריכים להעלות לבורא בקשה עבור החברים שלנו, שהוא באמת ימלא אותם במה שחסר להם.

שאלה: האם החיסרון של החבר זה מה שהוא רוצה או שאלה הפגמים שאני מגלה בחבר?

לא. החיסרון של החבר זה מה שהוא כביכול מעלה לבורא. החיסרון שלו לעלייה, חיסרון לחיבור, חיסרון להתעלות רוחנית, ואז אתה נכלל מזה וכך אתה עוזר לחבר להעלות את החיסרון הזה לבורא, רק בכלים שלך.

תלמיד: החיסרון שלו לקשר, מה זאת אומרת בכלים שלי?

מה שהחבר שלך רוצה זו גם עלייה רוחנית, מסך, דבקות, חיבור. אז אתה מבקש עבורו, אתה נכלל במה שחסר לו, ומבקש עבורו וזה עובר דרכך אליו. לכן המתפלל עבור החבר זוכה תחילה.

תלמיד: אבל איך אני מגלה את זה בתוכי, באיזה צורה זה מתגלה בתוכי?

אתה מגלה את זה כחיסרון שלך ומקבל על זה מילוי מהבורא, ואחר כך מעביר ממך לחבר. כמו תחתון, עליון ועלי עליון.

תלמיד: האם זה מתגלה כחיסרון שלי לקשר עם החבר?

זה מתגלה - כמו שיש בחבר שלך חיסרון לבורא, כך מתגלה בך אותו חיסרון, אם אפשר כך להגיד, לבורא. ואתה מקבל את זה מהבורא ומעביר לחבר.

שאלה: אפשר להגיד שצינור זה מידת השוואת הצורה, השתוות הצורה?

צינור זה מידת השתוות הצורה עם המקבל או עם הנותן.

תלמיד: ביחס שלי להתקשרות בין החברים, אני רוצה שהחבר גם יבנה את מידת השתוות הצורה ולכן אני ניגש לעבוד עם החיסרון שלו?

לא. אני בינתיים רוצה רק להיות המעביר מהבורא אליו. אני רוצה לעזור לו בקשר שלו עם הבורא.

תלמיד: ולכן הקשר שלו עם הבורא גם חייב להיות בנוי על מידת השתוות הצורה?

עוד לא. אחרת בשביל מה אני?

שאלה: איך לעשות כדי לא לקבל מ"ד לעצמך אלא להעביר אותו לחברים?

מלכתחילה אתה צריך להיות מכוון כך. אתה לוקח חיסרון של החבר שזה לא החיסרון שלך, ואתה מקבל את החיסרון הזה כמו החיסרון שלך ואתה מעביר אותו לבורא כמו החיסרון שלך, אומנם שאתה נכלל מהחבר. ולכן החיסרון הזה כבר לא נקרא מ"ן שלך, אלא מ"ן של החבר, ומקבל מהבורא מ"ד על החיסרון שלך שקיבלת מהחבר, ואז זה הופך אותך להיות כצינור שדרכו מה שאתה מבקש מהבורא עובר לחבר.

מה יש לך מזה? כך אתה בונה פרצופים נוספים לנשמה שלך. נכלל עם החיסרון של החבר, נכלל עם החיסרון של הבורא ונכלל עם החיסרון של השפע שמקבל מהבורא ומעביר אותו לחבר. כך בנית מערכת, מנגנון חדש של התקשרות תחתון עם העליון דרכך.

שאלה: כדי להעלות מ"ן עליי לדבר עם כל אחד מהחברים ולזהות את החיסרון שלהם או לעשות זאת בצורה משותפת?

אפשר לדבר גם כך וגם כך, אבל העיקר בכל זאת זו העבודה הפנימית בתוך האדם.

שאלה: יש חיסרון שאני יכול להציג לבורא או החסרונות של החברים הם התיקון שלי?

החסרונות של החברים זה התיקון שלך. אתה צריך לכלול בתוכך את כל החסרונות של כל העולם ולהעביר אליהם את כל האור העליון, לכל מי שצריך.

שאלה: איך החסרונות הפרטיים של החברים נכללים בחיסרון הכללי של העשירייה ועל מה צריך להתפלל עבור כל אחד בנפרד?

זו שאלה מורכבת. כל אחד צריך להתפלל עבור החיסרון שהוא מרגיש מהחברים כלפי הבורא, כל אחד צריך להתפלל לבורא שיקבל ממנו מילוי עבור כל החסרונות שהוא מקבל מהחברים, והכול נגמר בתפילה.

שאלה: מה לעשות עם כל החסרונות שלי?

אם אתה עובד עם החסרונות של הזולת, החסרונות שלך הם כבר מקבלים מילוי מעצמם. מפני שאתה עובד, אתה בצורה אוטומטית, פנימית, כולל את החיסרון שלך בחסרונות שלהם, וכך זה נתקן.

שאלה: מהו אותו מילוי שאותו אנחנו רוצים להעביר?

מה שהחבר נגיד דורש. מאיפה אני יודע מהו המילוי? קשר בדרך כלל, מה שחסר זה קשר עם הבורא ואני מעמיד לו את הקשר הזה, מרכיב לו את הקשר הזה דרכי.

קריין: קטע מס' 3.

""ברכה" הוא לשון "בריכה", היינו צינור ההשפעות טובות. והנה זהו דווקא אם המברך והמתברך אוהבים זה את זה, ויש להן אחדות אמיתי ובשלמות, אזי הם מעוררים הצינור עליון, שיוכל להשפיע דרך הצדיק, שהוא השביל." 

("אהבת שלום". ר' מנחם מנדל מסאסוב)

שאלה: בחודש האחרון פתאום הבנתי שהחיסרון של החברים זה הכוח שלי להתקדמות הרוחנית, וזאת הדרך היחידה להתקדם ברוחניות. זה דבר מאוד לא נעים שקודם איכשהו דחיתי אותו, האם אני צריך בכלל לראות שהחיסרון של החברים מתמלא?

על כל דבר שעבר ביום אתמול, אתה חייב להגיד "כך היה צריך להיות, אין עוד מלבדו" ולא להצטער, אחרת אתה הופך להיות לקליפה, אתה ממש שקוע בעבר. להבא אתה צריך פשוט להמשיך כך לעבוד, להעלות חסרונות ושהבורא שיפתור אותם, ולא יותר, תמשיך ותראה. לא במקום איפה שאתה עומד עם השאלה, אתה מגלה את התשובה, אלא אם אתה נשאר עם השאלה, אז אתה מקבל תשובה כעבור זמן מה.

שאלה: כתוב "המברך והמתברך" הם "אוהבים זה את זה,".

כן, שיש ביניהם קשר.

תלמיד: אצלנו בחברה זה מאוד ברור שהסיפור הזה יכול לעבוד, אבל איך זה יכול לעבוד מאיתנו לשאר העולם? הם צריכים לאהוב אותנו, הם צריכים להיות באיזו עבודה אקטיבית?

אנחנו צריכים לאהוב אותם, אפילו שאין בהם שום דבר בהשתוות הצורה איתנו, אלא למפרע, שבאמת זה צריך להיות וכך צריך להיות מתוך הכלי הכללי שלנו.

אני חייב בצורה פוטנציאלית, בוא נגיד כך, להתייחס לכולם באהבה, למרות שהיום אם אני מסתכל עליהם, אז אין לי כל כך אהבה ואין לי כל כך נטייה אליהם, אבל צריכים לראות בהם את אותן הנשמות שהולכות ומתחברות יותר ויותר. ובאמת כל יום ויום, יש הרבה תיקונים בעולם שהם גורמים לחיבור יתר בין האנשים, בין הנשמות יותר נכון, לכן אנחנו לא רואים כל כך מה שקורה.

תלמיד: ובסופו של דבר היכולת שלהם לקבל מאיתנו גם תהיה תלויה בעד כמה הם מעריכים או אוהבים אותנו?

כן, אבל כאן אנחנו נמצאים כבר בשאלה האם אנחנו יכולים לראות את זה או לא, זאת אומרת לא מה היא האמת ומה שנראה לנו. אז יכול להיות שנראה תמונה הרבה יותר גרועה ממה שהיא באמת קיימת ומהי התמונה שנמצאת בתוך המציאות, זו כבר שאלה אמיתית, נכונה. נו, נראה.

תלמיד: אני לא סומך על עצמי שאם אני אקבל מהבורא אז אני אעביר את הכול לחברים, אני מרגיש שזה מונע ממני לבקש בצורה אמיתית. מה לעשות?

קודם כל למה לא לבקש? אם אני, עם כל החיסרון האמיתי שלי הקטן ביותר, יכול לעורר בבורא שמחה בזה שדורשים ממנו, שמבקשים ממנו, שמקבלים ממנו, אז למה שאני לא אבקש. אני לא צריך להיות נודניק או לבקש ללא חיסרון, אלא החיסרון צריך להיות בלב. אבל אם יש לי כזה חיסרון אני צריך לתת לו להתפרץ ולהפעיל את עצמו ולקבל מילוי, ואפילו מילויים של הרשעים, אנחנו קוראים על זה גם הרבה סיפורים של מקובלים, בכל זאת, אם הם פונים לבורא ומבקשים מילויים, אז הבורא גם את השאלות האלה משתדל למלאות, אם אפשר להגיד כך.

כל החסרונות שיש לנבראים אם הם מפנים אותם לבורא, הבורא ממלא אותם איכשהו ובשמחה. אם אין להם כוונות נכונות, אז את הכוונות הוא ידרוש אחר כך, אבל זה שפונים אליו, מייצרים, מייצבים, מעמידים קשר עימו, זה טוב, במיוחד אם זה מגיע מחיסרון אמיתי, אסור להפעיל תפילה ללא חיסרון.

אם אני סתם פותח סידור בבוקר ומתחיל בצורה אוטומטית להתפלל, "אשרי יושבי ביתך" ועוד כל מיני פסוקים לומר ואין לי בלב שום דבר חוץ מאוטומטיות, זה לא כל כך טוב. יותר טוב להעלות חיסרון ללא מילים, כמו סיפורי החסידים - ילד שורק ובזה הוא נכנס לקשר עם הבורא. השריקביצע החיסרון על לבבו.

שאלה: האם נכון להגיד, שחסרונות החברים הם תרי"ג הרצונות של הנשמה ורק אותם עלינו לתקן ולא שום גשמיות?

נכון.

תלמיד: והאם נכון שברגע שאני ממלא את רצון החבר אני מרגיש שהחבר כבר מתוקן והוא הממלא את הרצון שלי?

נכון.

שאלה: האם בעבודה הזאת עלינו להשתתף בסבל ובשמחה של האחרים או להתאמץ לקבל את כל מה שקורה באופן פסיבי כי כל זה מגיע מהבורא?

תנסו להרגיש חיסרון בחבר ואת החיסרון הזה תנסו להרגיש כחיסרון שלכם. את החיסרון שתרגישו עכשיו תנסו לקשור לבורא ולבקש ממנו. יוצא כאן, שהחבר לא יכול לבקש כי זה יהיה קליפה ואתם יכולים לקבל ממנו את החיסרון כדי להעלות אותו לבורא ולבקש עליו מילוי, אבל אתם לא מקבלים מילוי לפי הרצון שלכם אלא לפי רצון החבר. לכן אתם יכולים לקבל, להרגיש את המילוי, הוא יכול לעבור דרככם ואתם מוסרים אותו לחבר.

תראו כמה פעולות יש כאן והן כבר רוחניות, פעולות של השפעה. קיבלתם חיסרון מהחבר, אתם צריכים להרגיש אותו כחיסרון שלכם, להעלות אותו לבורא ולבקש ממנו מילוי, המילוי הוא לא לעצמכם אלא לחבר, ואתם מעבירים לו אותו, מרגישים איך אתם נותנים לו, ממלאים אותו ואתם מתמלאים מהפעולה, מההשפעה. אתם עשיתם טובה לבורא בכך שקיבלתם ממנו מילוי, כי כמו שאומרים מקובלים, יותר משהעגל רוצה לינוק הפרה שסובלת מעודף חלב רוצה להניק, כך הבורא, וכשאתם מעבירים את מה שקיבלתם מהבורא לחבר, אתם מרגישים זאת כי מהמילוי שעובר דרככם, לא בכלים שלכם, החבר מקבל ונהנה, והוא מקבל בכלים שלכם, באור חוזר שלכם, ויש בזה באמת תענוג גדול לכולם. כבר יש לבוש על אור עליון.

שאלה: בשיעור אנחנו מדברים על כך שאנחנו צריכים לבנות קשר בין רצון החברים לבורא, וגם דיברנו על כך שאנחנו צריכים לבנות קשר בין החברים, כלומר לחבר אותם. איך קשורות העבודות האלה?

אנחנו צריכים להשתדל להכין את עצמנו לקשר עם החברים, ואחר כך מהחברים לבורא. זו בעצם אותה עבודה אבל היא מתחלקת לשתיים. הכנת הכלים היא בקשר בין החברים, והפעלת הכלי היא כבר בקשר לבורא.

תלמיד: כתוב שכל הזמן צריך לקשור את הרצון האינדיבידואלי של החבר, אבל לחברים המחוברים כבר יש רצונות אחרים, אז מה החיסרון שאני צריך להעלות לבורא?

מה שאתה מרגיש את זה אתה צריך להעלות, ואל תחשוב שאתה מתחיל עכשיו מנקודת אפס, יש לפני זה עוד אלפי פעולות שבהן כל החסרונות שלהם השתנו ואתה לא יכול בצורה מדויקת מתמטית להיות בכל רגע ורגע. אני מבין את האופי שלך אבל זה לא יעזור, תתחיל ממה שאתה מרגיש עכשיו.

שאלה: המשפט האחרון בציטוט "אזי הם מעוררים הצינור עליון, שיוכל להשפיע דרך הצדיק, שהוא השביל". הצדיק הוא הצינור, הוא המעביר?

כן.

שאלה: החיסרון לרוחניות שיש לי מגיע כנראה מחברים, אבל אף פעם לא הבנתי מה זה אומר לזהות את החיסרון של החבר בתוכך, איך אני מזהה חיסרון כזה ועובד איתו?

מה זה חשוב? אני לא מזהה בדיוק את החיסרון של החבר כי אני עדיין לא נמצא עימו בכזה קשר ובגילוי רוחני שבדיוק אזהה שמכל החסרונות שלו זה החיסרון המסוים אותו אני רוצה להעלות לבורא, לקבל עליו מ"ד ולהעביר אותו בדיוק לאותו חבר. זה לא חשוב לנו עכשיו, זה יתברר אחרי הרבה פעולות שנעשה, יהיו לנו יותר ויותר מצבים מורכבים ואז נתחיל לברר אותם. זה יבוא מעצמו, זה כמו ילד שלא מסתדר עם העולם סביבו ולא יודע בדיוק מה קורה ומה הקשר של זה עם זה, אבל אחר כך לאט לאט זה מגיע, לכן נמשיך במה שאפשר והעיקר להשתדל בכל פעם לעשות הרבה פעולות כאלה.

תלמיד: איך נכון לזהות, להבדיל, בין החיסרון הלא נקי, הלא טהור שלי, לחיסרון של החבר שהוא טהור?

כמה שאתה יכול תשתדל להבדיל ביניהם, וכמה שלא, אז לא, זה עדיין כך, זה בדיוק כמו שאנחנו גדלים בגשמיות, אנחנו מבולבלים ולא יודעים בדיוק מה קורה.

שאלה: המצב שאנחנו מתארים עכשיו לעצמנו, שהעולם המתוקן הוא כמות כל הצינורות המחוברים יחד, האם הוא גמר התיקון או שזו בכלל מטרת הבריאה?

לא, זה תיקון הבריאה.

תלמיד: זאת אומרת זה מצב גמר התיקון?

לא, איזה גמר תיקון? אנחנו רק מרכיבים קשרים בין הכלים שנפרדו. היה לך כדור אחד גדול, הכדור הזה התפוצץ וממנו נעשו מיליארדי כדורים קטנים, אנחנו רוצים עכשיו לבנות צינורות בין כל הכדורים האלו כך שהם יחד יתחברו לכדור אחד, כמו שהיה בהתחלה. עכשיו, העניין הוא לא בכדורים עצמם, הם כפי שנפרדו בשבירת אדם הראשון, בשבירת הכדור הראשון הגדול, כך נשארו, אבל כול הנבראים הם בעצם הצינורות והם צריכים לסדר ביניהם קשר, קומוניקציה הדדית, שהמילוי ההדדי שהם יעבירו לכל אחד ואחד יהיה כמו בכדור הגדול של אדם הראשון. יוצא שבצינורות האלו בהם הם מעבירים מילויים זה לזה, שם יהיה כל הסוד, כל המהות של האדם הראשון שהבורא ברא. עוד מעט נתחיל לעסוק בזה. בעצם זה כבר משהו שמקובלים מדברים עליו כמערכת עולם האצילות.

תחשבו על זה, מעניין מאוד איך שהקונסטרוקציה, ההרכבה הזאת של הצינורות, פועלת באופן כזה שהם רוצים להרכיב מערכת שתעבוד כמו אותה מערכת של האדם הראשון לפני השבירה, שהיה סתם כדור אחד ועכשיו הוא מיליארדי כדורים, אבל על ידי מיליארדי צינורות שירכיבו את כול המערכת היא תעבוד בעוצמה של פי תר"כ פעמים. זאת אומרת, לברר את פנימיות המערכת, סיבת המערכת, מטרת המערכת.

זה יתגלה לכולם, מה יתגלה לכולם? שכל אחד יהיה כל כך קשור בכל מיני הצינורות האלו לכולם, והוא יבין וירגיש וישיג את מהות הקשר. זה נקרא בוא וראה, בורא. זאת אומרת, הבורא הוא לא בכדורים, הבורא יתגלה דווקא בצינורות, באור ישר, באור חוזר, בכל צינורות האור שיקשרו וירכיבו את הכדורים האלו, את הנשמות הפרטיות. וכל נשמה ונשמה פרטית כבר תבליט את עצמה, תגלה את עצמה, בכך שתדאג לכולם, תהיה אחראית על כולם וכן הלאה. זה דבר שלא היה קודם, קודם זה נבלע בכדור אחד.

שאלה: אנחנו צריכים להפוך לאותו כדור של שלמות, וזו לא רק העבודה שלי לקחת חסרון מהחברים, אלא צריך גם לראות את החלק של עבודת החבר, האם גם החלק הזה נמצא בי ואם כן, איך לא לפספס אותו?

אנחנו מגיעים למצב שכל העבודה של כל הנשמות הפרטיות מורגשות על ידי כל נשמה, כי כולנו נכללים בכולם. ולכן אין בנשמות האלה גדולות, קטנות, ראשונות, אחרונות, ואמנם אנחנו בדידים, כל אחד בפני עצמו, אבל כולנו, כל אחד מאיתנו גם מרגיש את כולם. אולי אפשר לדמות את זה למכשירי הטלפון הניידים, שאנחנו יכולים להתקשר לכולם ואם רוצים אז אפשר גם לראות את כולם, לעקוב אחר כולם, וכן הלאה. נגיד שפעם זה יהיה ככה.

זה מה שדווקא מאפשר לנו שבירה, ותיקון של השבירה. שכל אחד יכול להיות כמו הבורא, שולט בכולם, ויש לפניו מערכת שלמה שנמצאת תחת ההשפעה שלו והוא שולט עליה, הם מבקשים ממנו והוא מעביר את החיסרון שלהם לבורא, הוא מקבל ממנו ומפזר לכולם. כך בעצם אנחנו נגלה את המערכת לאחר התיקון, מאוד פשוט לנו להבין את זה היום, אנחנו כבר חיים בעולם שכמעט מוכן לזה.

שאלה: כשאנחנו דורשים מהבורא עבור החברים, האם אנחנו צריכים להקדים בדרישה את הבקשה על החברים, שאיתם אנחנו נמצאים בשיעור הבוקר?

כן, ודאי. לפי החוק אתה חייב קודם כל לדאוג לקרובים, לחברים הקרובים אליך, לעשירייה שלך. אחר כך לעשיריות שנמצאות קרובות לעשירייה שלך, נניח, באותה המדינה. אחר כך לעשיריות אחרות שדוברות אותה שפה. ואחר כך לכל העשיריות בכל השפות בכל העולם. חייבת להיות היררכיה במערכת ההתקשרות. כך כתוב, זה נובע מ"עניי עירך קודמים"

שאלה: איך מעבירים את מה שקיבלנו מהבורא, הלאה לחברים. האם בפנימיות, בחיצוניות, או ברובד אחר?

אני לא יודע, אני מלמד אתכם את החוק הכללי ואתם תנסו לממש אותו עכשיו ביניכם, בדיבור, בפועל בהפעלת המערכת.

שאלה: הפעולה הראשונה, כדי להיות צינור, היא להתחבר לחסרון של החבר. מהי הפעולה הזו של חיבור לחסרון של החבר, איך אני עושה את זה?

אתה צריך לקבל את חיסרון החבר ללב שלך ולתאר לעצמך כאילו אתה נמצא ממש בחסרון שלו לבורא, לקבוצה, לחיבור, לכל מיני דברים. אתה לא צריך להיכנס לפרטי פרטים, אבל בסך הכל להרגיש שאתה פועל עכשיו עם החיסרון של החבר, ואת התפילה הזאת עבור החבר אתה צריך להשתדל להעלות לבורא. לבקש מהבורא שייתן מילוי, שייתן תשובה לחיסרון של החבר דרכך, שאתה מוכן להעביר את זה לחבר, וסך הכול אתה כאן המעביר, הצינור, השביל, כך אתה רוצה לעבוד. וכך גם עם עוד חבר, ועוד חבר, וכן הלאה, ואתה רוצה לעבוד בשבילם, ולעצמך אתה לא רוצה כלום, חוץ מלהיות צינור השפע אליהם, עבורם.

שאלה: איך אני לא מתבלבל עם החסרונות שלי, ובאמת מכניס אל תוך הלב חסרון של חבר?

זה התרגיל, מתרגלים, אין מה לעשות. ככל שאתה רוצה להתחבר עם החברים, כך אתה תעשה את זה.

קריין: בקטע 4 מאור עיניים כותב:

"נאות ויפה לו לצדיק, שיהיה ממוצע בין הבורא ברוך הוא ובין העולם ומלואו, לקשר הכל בו יתברך, שעושה שביל ומסילה, מעבר השפע, והחיות וצינור, להריק לכל הנבראים, שהוא המייחד שמים וארץ, שמקשר כל העולם ומלואו להבורא ברוך הוא, שלא יהיו מופסקין ממנו יתברך."

("מאור עינים". פרשת יתרו)

שאלה: האם בפעולת הצינור אל חסרונות החבר אני רוכש את תכונות החבר החסרות לי, כדי להיות בקשר טוב יותר עם הבורא?

יותר מזה, מכך שאני נכלל משאלות החבר והתגובות של הבורא, בזה אני בונה את הנשמה שלי. את הנשמה שלי שאין לי אותה מלכתחילה כי היא נבנית רק מהחברים, רק מכל העולם שמחוצה לי, מהכלים האלה, מהחסרונות שלהם, ורק מאותו מילוי שהבורא נותן להם על החיסרון שלהם. לכן גם את הכלי של הנשמה, וגם את האור של הנשמה, אני מקבל מבחוץ. ומי אני בעצמי? אותה הנקודה שהבורא ברא.

שאלה: בכל יום אנחנו מקיימים שתי תפילות בכלי העולמי. איך להשתמש בהן, כדי להעלות את החסרונות של כולם, ולקבל מ"ד עבור כולם?

בתפילות האלה תנסו להרכיב את החסרונות של העולם, ואת החסרונות שלכם עבור העולם. תעשו את זה בכמה משפטים, ותראו, צריכה להיות מזה תועלת גדולה.

שאלה: מדוע עלי להעביר מילוי דרכי ולא לבקש שלחבר יהיה צינור ישיר משלו עם הבורא?

אם החבר היה יכול הוא היה מעלה לבד צינור ישיר לבורא, אבל כאן זה עניין ש"איש את רעהו יעזורו" כי הוא לא מסוגל לבד. רק אני אעשה עבורו את העבודה, וכך כל אחד עבור כולם. כל אחד ירכיב קשר אלטרנטיבי בין אותו חבר לבורא, ובאופן זה כל החברים יהיו עבור כל אחד, וגם האנושות תרכיב עבור כל אדם תעלות קשר כאלה בהעלאת מ"ן, ובהורדת מ"ד. וזה התיקון של העולם, מכך שהבורא יצר אותו כעיגול אחד, פירק ורוקן אותו, ואנחנו מרכיבים אין ספור צינורות מתוך הקשר בינינו, הדאגה ההדדית בינינו, ואז ממלאים את עצמנו באותו המילוי, אלא שבהרגשה שלנו זה פי תר"ך פעמים ממה שהיה קודם לשבירת האדם.

שאלה: לכולנו בחברה יש חסרונות דומים אז מה ההבדל אם אני מעלה מ"ן את החסרונות שלי או את החסרונות של החברים?

לא, החסרונות לא דומים. לכל אחד יש חיסרון משלו, נקודה משלו, ובהחלט אנחנו לגמרי לא דומים. כמו שהפרצופים לא דומים גם החסרונות, המחשבות לא דומים, ודאי, כל אחד מנקודה אחרת של אדם הראשון.

שאלה: למה בעצם אני צריכה להיות צינור?

למה את צריכה להיות צינור? מפני שבצורה אחרת את לא יכולה להחיות את עצמך ולא יכולה להחיות את האחרים. בזה שאת מחיה את האחרים את לא מחיה אותם, את בעצם בונה את הנשמה שלך וממלאה את הנשמה שלך באור הבורא. ואז יוצא שאם את גומרת למלא את כולם, להחזיק את כולם, את בעצם בונה את הבורא, זאת אומרת את מעבירה את כל הדמות של הבורא לתוך המערכת שלך שנקראת "נשמה".

שאלה: ברגע שאני מחברת את החבר עם הבורא אז מה הייחודיות של הביטול בפני הבורא והייחודיות של הביטול בפני החבר?

היגיעה שלי. סך כול מה שאנחנו מוסיפים כלפי אדם הראשון לפני השבירה וכלפי גמר התיקון, אחרי הכול - אנחנו נותנים באמצע את היגיעה שלנו. והיגיעה הזאת, היא מה שמכפילה את המילוי שהיה באדם הראשון כנר מאוד דק, נר דקיק לאור של האין סוף בגמר התיקון. אחרי היגיעה שלנו - זה מה שקורה.

שאלה: האם אנחנו צריכים להגיע שהחיסרון של החברים זה החיסרון שלי שנוכל כל הזמן לבקש עבורם?

כן. כולנו בסופו של דבר נכללים מחסרונות של כולם. החסרונות האלה לא נעלמים אלא הם מחזיקים את אור האין סוף בתוך הכלי שלנו.

שאלה: אם לחברה שלי יש חיסרון גשמי איך אני יודעת מה לבקש מהבורא כדי למלא אותו, והאם זה בכלל יהיה לטובתה?

אנחנו על חסרונות גשמיים של החברים לא מדברים. יכולים להתפלל אם אנחנו רואים שבאמת חסר לה חיסרון גשמי הכרחי, אבל זה לא שייך לגשמיות כל כך אלא זה נקרא "להחיות את הנפש". אבל אנחנו לא צריכים לבקש עבור חסרונות גשמיים ולא צריכים לדאוג עבורם.

שאלה: מה אנחנו בדיוק מעבירים לחבר, איך זה מתבטא, באיזה מילים?

אנחנו מעבירים לחבר את כל הכוחות מלמעלה שהוא צריך כדי לגדול בנשמה שלו, בכוח ההשפעה שלו.

שאלה: אם אנחנו בעשירייה לא מתמזגות כולנו לצינור אחד אז מה ההבדל בין זה שאני אהיה צינור לחברות שלי בעשירייה לבין זה שאני אהיה צינור לחברות שהן מחוץ לעשירייה שלי?

לא, אני לא יכולה כך להתנהג. בעל הסולם כתב ב"מתן תורה" וב"ערבות", ש"הבורא שם ידו של האדם על הגורל הטוב ואומר קח לך", ואנחנו צריכים את זה לקחת ולא יותר. אז אני צריך לעבוד במסגרת העשירייה שלי ורק שם אני צריך למצוא את הייעוד שלי וגם את סוף העבודה שלי.

שאלה: אם אני נמצאת באמצע בין הבורא לחברה אבל אני יכולה להגיע לבורא רק דרך החברה איך משתלבים שני הדברים?

אם את מעלה חיסרון של חברה לבורא, אז את כבר נכללת בחיסרון של החברה ונכללת בבורא.

שאלה: האם רק אדם שהוא בהשגה רוחנית יכול לקשר בין הבורא לנבראים?

כן, אחרת אין לו רצון באמת לקשור נבראים לבורא, כמה שירצה, את זה אין לו.

שאלה: מה צריכה להיות הבקשה לבורא כשאנחנו מתפללות עבור החברות ורוצות להיות צינור עבורן?

שהבורא ימלא אותנו כדי שאנחנו נעביר דרכנו את כל מה שהוא נותן לנו לחברות, ולנו, אנחנו לא צריכים כלום חוץ מלשמש אותן בזה.

שאלה: האם החבר צריך לדעת שאני מעביר את החיסרון שלו לבורא?

לא.

שאלה: כשאדם מתפלל עבור מילוי החיסרון הרוחני של החבר, האם זאת בקשה שהבורא ימלא את החיסרון האישי של אותו חבר, או שצריך לבקש שדרך החבר הזה כל העשירייה תקבל עלייה רוחנית?

אם כך צריך להוסיף לבקשה שלו גם בקשה עבור כל העשירייה.

שאלה: איך להיות מרוכז כל הזמן בחיסרון של החברים בכל רגע כשהכול מסודר דווקא כדי להסיח את הדעת שלנו מהעבודה הזאת?

צריכים לעשות תרגילים.

שאלה: איך להתגבר על מצב שהחיסרון של החברות לא כל כך חשוב לי, שאני לא מקבלת את המקום הזה דווקא כעבודת התיקון שלי?

לחשוב על זה יותר, לתת לזה חשיבות, וזה רק על ידי מחשבה.

שאלה: יוצא שכדי להיות צינור נדרשים ממני שני ביטולים, ביטול בפני החברים כדי להרגיש את החסרונות שלהם, וביטול בפני הבורא. אז השאלה היא מה נותן לי כוח ואנרגיה לעשות את העבודה הזאת? זה נראה כאילו אני ממש מוחקת את עצמי בזה.

קודם תנסי כמה שבועות אחר כך נדבר.

שאלה: האם החיסרון של החברות זה מה שאני רואה שחסר להן או שאני צריכה לנסות להבין את המקור, את השורש האמיתי של החיסרון שלהן, ואת זה לעלות לבורא?

לא, את צריכה להלביש את החיסרון של החברה בחיסרון שלך כדי לעזור לה ושלא יהיה שם בכלל שום חיסרון שלך אישית, ואז להעלות אותו.

שאלה: האם כשאנחנו מעלות תפילה על החסרונות של החברים בעשירייה, אנחנו עושים בזה גם תיקונים בכלי העולמי ואולי גם בכל העולם?

במשהו כן, כשאנחנו נכללים אז אנחנו עושים את זה.

שאלה: כשאני חושבת על למלא את החסרונות של החברות יש הרגשה שהאני שלי נעלם, ככה זה צריך להיות?

כן.

שאלה: התפילה שאני מעלה היא בעצם תוצאה מהרגשה שאני מקבלת מהחברות, לכן זה כל כך חשוב שאני אוהב אותן?

לא "לכן" אלא בכלל זה חשוב מאוד לאהוב את החברות מפני שבזה את בונה את הכלי של הנשמה שלך.

(סוף השיעור)