שיעור בוקר 06.08.18 – הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

ספר "תלמוד עשר הספירות", כרך ב', חלק ו', עמ' 460, דף ת"ס,

"עשר הספירות של עולם הנקודים", "סדר סבה ומסובב", אות ל"א

קריין: אנחנו קוראים ב"תלמוד עשר הספירות", כרך ב', חלק ו', דף ת"ס, עמוד 460, "עשר הספירות של עולם הנקודים", "סדר סבה ומסובב", אות ל"א.

אות ל"א

"והנה אנו מוצאים כאן שלש עשרה פעולות: הא' הוא חיבור ב' הההין ה"ר וה"ת. הב', התכללות המסך בהרשימות של ב' פרצופים, שהם מפרצוף ס"ג ומפרצוף גלגלתא דא"ק. הג' שנעשה הזווג רק על בחינת ה"ר לבד. הד', ירידת המסך לאחר התכללותו בב' הזווגים של ראש, ובא למקום הטבור דא"ק הפנימי. הה', הוא ראש הא' שנקרא ישסו"ת. הו' הוא הראש הב' הנק' ג"ר דנקודים. הז', הוא יציאת הבינה וזו"ן מכל המדרגות לחוץ מהמדרגה. הח', הוא שהוכן המקום לג' עלמין דפרודא הנק' בריאה יצירה ועשיה וקו הא"ס שנפסק מקודם בנקודה האמצעית שהיא נקודה דעוה"ז ובחינת מלכות דנה"י דא"ק הפנימי, נתעלה למעלה לנקודת צמצום חדשה, במקום הבינה דנה"י דא"ק הפנימי. הט', התחלקות ראש הב' עצמו לגו"ע ולאח"פ, שה"ת בעינים ויה"ו באח"פ. הי', הוא תיקון הפרסא. הי"א, הוא התיקון דגדלות וקטנות. הי"ב, הוא הורדת ה"ת למטה מאותיות יה"ו, שזה היה לצורך הגדלות ופב"פ דג"ר של הנקודים. הי"ג, ביאת ה"ת לתוך האותיות שזה היה לצורך אצילות של הז"ת דנקודים."

קריין: שוב אות ל"א.

"והנה אנו מוצאים כאן שלש עשרה פעולות: הא' הוא חיבור ב' הההין ה"ר וה"ת." זה הצמצום ב' בעצמו, "חיבור ב' הההין ה"ר וה"ת". "הב', התכללות המסך בהרשימות של ב' פרצופים, שהם מפרצוף ס"ג ומפרצוף גלגלתא דא"ק." הרשימות שלהם שהן מתערבבות ומצטמצמות, ואז יוצא לנו ב'/א' מצומצם מנקודות דס"ג וד'/ג' מגלגלתא. "הג' שנעשה הזווג רק על בחינת ה"ר לבד." על ב'/א' מצומצם. "הד', ירידת המסך לאחר התכללותו בב' הזווגים של ראש, ובא למקום הטבור דא"ק הפנימי." זאת אומרת, כבר בנה מנקבי עיניים דראש דס"ג את ראש הא' שזה נקרא ישסו"ת, שהפה שלו נמצא בטבור הכללי. "הה', הוא ראש הא' שנקרא ישסו"ת." שהתייצב מטבור הכללי עד נקבי עיניים דראש דס"ג. "הו' הוא הראש הב' הנק' ג"ר דנקודים." שיצאו לנו כתר ואבא ואמא, שבפני עצמם זה ראש. כי ישסו"ת זה ראש שעובד ממטה למעלה, וכתר ואבא ואמא הם כבר כאח"פ שלו. גלגלתא עיניים זה נקרא ישסו"ת. אח"פ שלו, אוזן חוטם פה, זה כתר אבא ואמא שהם נמצאים מטבור הכללי ולמטה וכבר החשבון שלהם כלפי הגוף.

"הז', הוא יציאת הבינה וזו"ן מכל המדרגות לחוץ מהמדרגה." שאי אפשר לעבוד עם כלים דקבלה. "הח', הוא שהוכן המקום לג' עלמין דפרודא הנק' בריאה יצירה ועשיה וקו הא"ס שנפסק מקודם בנקודה האמצעית שהיא נקודה דעוה"ז ובחינת מלכות דנה"י דא"ק הפנימי, נתעלה למעלה לנקודת צמצום חדשה, במקום הבינה דנה"י דא"ק הפנימי." שאם בגלגלתא ע"ב ס"ג קו אין סוף נמשך עד הנקודה דעולם הזה, עד הסיום של פרצופי א"ק, עכשיו הסיום הזה עלה לפרסא, עד נקודת הצמצום ב'.

"הט', התחלקות ראש הב' עצמו לגו"ע ולאח"פ, שה"ת בעינים ויה"ו באח"פ." יש לנו ישסו"ת, יש לנו כתר ואבא ואמא, יש בהם חלוקות בפני עצמם. "הי', הוא תיקון הפרסא." שאי אפשר לעבור אותה, זה איסור, כלים דקבלה אסור להשתמש בהם, נִתקן הסיום החדש. "הי"א, הוא התיקון דגדלות וקטנות." שיש אפשרות להיות בקטנות וגדלות, אבל יכול להיות שקטנות זה שימוש בכלים דהשפעה בלבד, עביות שורש וא'. וגדלות זה שימוש באח"פ, ב' ג' ד'. אבל השאלה היא, במקומם או בעלייה?

"הי"ב, הוא הורדת ה"ת למטה מאותיות יה"ו, שזה היה לצורך הגדלות ופב"פ דג"ר של הנקודים." זאת אומרת, ביטול הצמצום ב'. "הי"ג, ביאת ה"ת לתוך האותיות שזה היה לצורך אצילות של הז"ת דנקודים." שאבא ואמא דנקודים גם מקבלים גדלות, עושים זיווג על הגדלות, ואז יוצא לנו פרצוף הנקודים דגדלות שזה כבר נקרא "עולם הנקודים", כי הוא הולך להישבר ובשבירה שלו הוא מוציא סדרת הפרצופים.

תלמיד: לפחות בחלק מהשלבים, החל משלב ד', יעזור מאוד שרטוט והסבר המעברים, אם אפשר.

נחשוב.

שאלה: מה זה ג"ר דנקודים פנים ופנים?

ג"ר דנקודים, זה נקרא כתר אבא ואמא.

תלמיד: הספירות?

כן. הם אפילו לא ספירות אלא פרצופים בפני עצמם, אבל בינתיים נגיד ספירות, שהם נמצאים בקטנות. קטנות, זאת אומרת שיכולים רק לא לקבל כלום, כך מחזיקים את עצמם. כי אם יתחילו לקבל, זה יהיה על מנת לקבל.

תלמיד: הספירות יתחילו לקבל?

יקבלו על מנת לקבל ולכן הן נמצאות בקטנות.

תלמיד: אז מה התיקון פה?

יש להם תיקון שהם לא מקבלים, כי אסור להם לקבל. אם יקבלו, זה יהיה על מנת לקבל, הם יתחילו ליהנות מהקבלה הזאת. נניח עכשיו מביאים לך איזו כלה יפה עם נדוניה של מיליון דולר, ואתה מתחיל להשתולל. אתה כבר לא עובד במפעל בטון שלך ולא כלום. אתה תקנה את החברה שלך ותהיה מנהל גדול, עד שתפשוט רגל ודאי, וזהו. לכן לא נותנים לך גדלות, נותנים לך קטנות, זה כך לכל אחד מאיתנו. זה נקרא קטנות וגדלות.

שאלה: למה הוא מתכוון כשהוא אומר, "לג' עלמין דפרודא הנק' בריאה יצירה ועשיה וקו הא"ס שנפסק מקודם בנקודה האמצעית שהיא נקודה דעוה"ז"? מה זה "עולם הזה"?

"עולם הזה" הוא מתכוון שהלאה נמצא הרצון לקבל על מנת לקבל, זה לא העולם שלנו.

שאלה: התיקון של הקטנות זה צמצום?

לא. תיקון של הקטנות זה אור מיוחד שמשפיע על הרצון לקבל ומחזיק אותו בחפץ חסד.

תלמיד: והגדלות זה צמצום?

גדלות זה אור מיוחד שמשפיע על הרצון לקבל ונותן לו אפשרות לקבל על מנת להשפיע, באמת לעשות פעולת השפעה אקטיבית.

תלמיד: ומה זה הצמצום הזה?

צמצום, שאין כלום, זהו. אור שמשפיע ונותן לרצון לקבל הרגשה כזאת שהוא צריך להצטמצם. אבל זה לא שמצמצמים אותי מלמעלה, אלא מגיע האור ונותן לי הבנה, הכרה, הרגשה שאם אני לא משתמש ברצון לקבל שלי, אני שייך לקדושה, לבורא, להשפעה, ואז נקרא שאני מצומצם. אף אחד לא מצמצם אותי מלמעלה, "אין כפיה ברוחניות". אלא רק הארה מיוחדת משפיעה עלי ואני בעזרתה מחזיק את הצמצום. זה לא בכוח מלמעלה, זה בהכרה, בהבנה ממני שזה מה שאני רוצה.

אולי לא דיברנו כך על הנקודה הזאת, אבל זה מאוד חשוב. זה הכול על ידי ההארה, האור מאיר ועושה את זה.

שאלה: לפי הפעולה "הי', הוא תיקון הפרסא." מהו תיקון הפרסא?

שלא יכול לבוא אור החכמה למטה ממנה.

תלמיד: ולגבי סעיף י"א, מהו תיקון הקטנות? הוא לא מתוקן כבר?

לא. "קטנות" זה נקרא שמגיע האור העליון לרצון לקבל. רצון לקבל הוא רצון לקבל בכל מקום, בכל דבר. אבל האור שמאיר לרצון לקבל, הוא אומר לרצון לקבל, מסביר לו, משכנע אותו, פועל עליו בצורה כזאת, שאתה צריך לוותר על כלים דקבלה, כי בהם אתה לא יכול להשפיע. אפילו שבא לך, אתה לא יכול בהם להשפיע, תגביל את עצמך, אבל בכלים דהשפעה אתה כן יכול להשפיע, ותישאר בהם, כדאי לך. ואם הרצון לקבל מסכים עם השכנוע הזה של האור, אז הוא מחזיק את עצמו בזה ומבקש מהאור בחזרה שהאור כן יחזיק אותו בצורה כזאת, ואז הוא נכנס למצב שנקרא "קטנות".

לכן אני מעדיף להסביר בצורה כזאת ולא בצורת שרטוט, כדי שיהיה יותר רגשי וקרוב לביצוע. אחרת, על השרטוט, אפשר לבצע את הכול.

שאלה: אחרי עליית המלכות לבינה, מה גורם לה לחזור למקומה?

אחרי עליית מלכות לבינה גורם לה לחזור למקומה רק האור העליון שמביא לה, למלכות, תוספת רצון, והיא יורדת. ואז השאלה, באיזו צורה היא יורדת, האם היא ביקשה בעצמה להיות בגדלות או שהאור העליון מביא לה גדלות? אם האור לא מביא לה גדלות אז זה החושך, שהיא תוותר עליו ותגיע לקטנות עוד יותר גבוהה. אם היא בעצמה מבקשת גדלות, אז יכול להיות שהיא עושה מזה אח"פ דעליה. זו שאלה יפה, אבל עוד לפנינו.

שאלה: האם קיים עולם הנקודים בגדלות או לא?

עולם הנקודים קיים גם בקטנות וגם בגדלות, אבל בגדלות הוא נשבר.

שאלה: לגבי "ד', ירידת המסך לאחר התכללותו בב' הזווגים של ראש". ב' הזיווגים של ראש, הכוונה לזיווג דעביות והתלבשות?

כתוב "הג' שנעשה הזווג רק על בחינת ה"ר לבד. הד', ירידת המסך לאחר התכללותו בב' הזווגים של ראש, ובא למקום הטבור דא"ק הפנימי."

הזווגים היו על הנקבי עיניים דראש דס"ג ולכן הייתה ירידה ובניית הישסו"ת. ופה דישסו"ת נמצא בטבור הכללי וממנו ומטה מתחיל להיות כבר עולם הנקודים.

תלמיד: "הח', הוא שהוכן המקום לג' עלמין דפרודא הנק' בריאה יצירה ועשיה", מה גרם בעצם לזה?

אותו מקום שנמצא למטה מפרסא הוא מקום ששם לא יכול להופיע אף פעם האור העליון. הצמצום עלה מסיום רגלי א"ק לפרסא. אבל הסיום הזה הוא סיום על תנאי. אם יהיה לך מסך אתה יכול להיות שם, להשפיע על מנת להשפיע ודאי, כמו בגלגלתא. גם לקבל על מנת להשפיע יכול להיות שבעתיד יהיה לך איזה כוח. מאיפה, לא ידוע, אבל זה לא איסור. כי למטה מפרסא, מפרסא עד הסיום, אין כלים דלקבל על מנת לקבל, עוד לא היה צמצום, אלא שם הכלים הם כאלה, שאין עליהם מסך. אם אני אקנה מסך אני אוכל לעבוד עם הכלים האלו על מנת להשפיע.

תלמיד: מה יש בזווג של הקטנות שבונה את המקום לעולמות מתחת לפרסא?

אנחנו לא לומדים את זה. אנחנו נלמד. יש ברוחניות מושג "כנגדו". כי כמו שיש לנו מבנה של העולם, שזה חייב להיות גלגלתא, ע"ב, ס"ג, מ"ה, ב"ן או כתר, חכמה, בינה, זעיר אנפין, מלכות, חמישה פרצופים, כך בכל עולם ועולם חייבת להיות אותה התבנית, חמישה פרצופים.

כמו שיש לנו דרגות עביות שורש, א', ב', ג', ד', כך אם היה לנו מבנה דשורש, א', אז צריך להיות גם בב', ג', ד'. ולכן אותו מקום למטה מפרסא הוא כבר מראש, בגלל שיש שם עביות ב', ג', ד' מתחלק למקום שיבואו אחר כך לשם עולמות בי"ע. כמו שלמקום שלמעלה מפרסא, אנחנו קוראים לזה ''עולם האצילות'' על שם העתיד, אבל זה מקום לעולם האצילות. החלוקה הזאת עוד נעשתה בצמצום ב'.

זה לא שנבראו עכשיו העולמות, אלא מקום לעולמות. אפשר לראות ב"פתיחה לחכמת הקבלה", יש שם קטע שלם, שמעביות שורש וא' יש לנו מקום לעולם האצילות, מעביות ב' מקום לעולם הבריאה, עביות ג' מקום לעולם היצירה ועביות ד' מקום לעולם העשיה.

שאלה: ובזמן זווג דגדלות, האם גם חייב להיות זווג דקטנות?

לא יכול להיות זווג דגדלות בלי קטנות, שקודם לו.

תלמיד: האם הם קורים ביחד?

לא. קודם קטנות, אחר כך גדלות.

תלמיד: קודם קטנות ואליו מצטרף גדלות או שמחליף אותו גדלות?

לא, זה תהליך שלם. אחד בא כתוספת לשני. הקטנות לא נעלמת, שום דבר לא נעלם.

שאלה: לגבי פעולה א', חיבור בין ה' ראשונה לה' תתאה, למה מחויב שיהיה שם צמצום ב'?

מחויב שיהיה צמצום ב' מפני שמלכות דורשת מבינה לעבוד עמה, להתכלל בבינה, לקבל ממנה כוחות. היא מצמצמת את הבינה. בינה באה למלכות לטפל בה. נקודות דס"ג ירדו למטה מטבור, הן רוצות למלא נה"י דא"ק, הן רוצות לספק להם כוחות? בבקשה, תספקו, אבל תראו מי אנחנו. אנחנו רצון לקבל דבחינה ד'. האם יש לכם כוחות, יש לכם מסכים דבחינה ד'? לא, אין, אנחנו ''חפץ חסד''. 'חפץ חסד' זה גם בסדר, תביאו לנו תיקון של ''חפץ חסד''.

תיקון של חפץ חסד שמתרחש בכל הנה"י דא"ק, הוא בסך הכול פועל רק על כתר, חכמה וג"ר דבינה, על כלים דהשפעה, כלים שורש, א' וקצת ב'. על כלים של אח"פ, בכל מדרגה ומדרגה, לא. אז כל הכלים דגלגלתא ועיניים מתקבצים למעלה מטבור עד הפרסא, כל הכלים דאח"פים מתקבצים למטה. ואז יש למעלה גלגלתא עיניים, למטה אח"פ. למעלה גלגלתא עיניים זה מקום לעולם האצילות. עולם האצילות הוא חפץ חסד, רק יש בו אח"פ דעליה, תוספות. וגם לא על חשבונו, אלא מפני שעולים אליו כלים מיוחדים מבי"ע. וכלים דבי"ע זה כלים דקבלה, שעליהם יש תיקון של רק שלא לקבל.

תלמיד: למה לא מספיק צמצום א' כדי לחבר את המלכות לבינה?

כי מלכות מצמצמת את הבינה. צמצום א' הוא במלכות, אסור לקבל על מנת לקבל. צמצום ב' הוא כבר לא במלכות, הוא בבינה. שבינה לא יכולה להשפיע יותר למלכות, היא מרגישה את עצמה כך, שהיא לא יכולה להשפיע למלכות יותר מלתת לה כלים דהשפעה. זה גילוי חולשת הבינה, שהיא כן חפץ חסד אבל זה חפץ חסד בלבד, "אין לי חולצה, אני לא צריך". אתה לא צריך אבל אני צריך, ולי אתה לא יכול לספק, מה עושים?

ואז ממשיכים לעבוד יחד. כי יש עוד כתר, ממנו אפשר לדרוש. ואז הם מתחילים דווקא בחיבור בינה ומלכות לפנות לבורא ולדרוש ממנו, "אתה בראת אותנו, רצית בנו, ספק לנו".

תלמיד: אבל בינה ברגע שהיא חפץ חסד, היא לא ממתינה להשפיע? ברגע שמלכות דורשת ממנה אז יש לה הזדמנות?

היא יורדת, כן, נקודות דס"ג יורדות להשפיע לנה"י דא"ק.

תלמיד: אז למה צריך לצמצם אותה?

כי בינה לא יכולה לספק כוח המסך לבחינה ד'. רק לגלגלתא עיניים היא יכולה לספק כוח, לא לכלים דאח"פ. לכן היא מצטמצמת. אנחנו קוראים לזה ''צמצום נה"י דא"ק''. כתוצאה מהשפעת הבינה, שבינה נותנת את כל הכוח שלה למטה מפרסא, הכוח הזה מספיק רק כדי לעבוד עם כלים של גלגלתא עיניים, עם כלים של אח"פ לא.

תחשוב איך זה אפשרי. לכלים דקבלה יש להם רצון לקבל קטן, שהוא יכול לעבוד, יכול להיות בסיפוק בזה שהוא משפיע על מנת להשפיע. רצון לקבל שיש בו שורש, א', ב', ג', ד', בכלים שלו שהם כלים דקבלה, שורש, א' וב' ברצון לקבל, הם מקבלים תיקון והם יכולים להסתפק, ויכולים לעבוד כמו כלים דהשפעה. כי זה רצון קטן. אני מקבל ברצון הזה, אבל בקבלה שלי אני לא מרגיש שאני רוצה, שאני מושך, אלא זה כאילו אני מזדהה עם הנותן לי. ממש כמו אימא עם התינוק. הוא מקבל, הוא נהנה, אבל מטבע הדברים שהוא בעצם מהנה לה, בגלל שהרצון שלו הוא זך.

תלמיד: למה מלכות מחליטה על הצמצום שאמור לקרות בבינה? למה זו לא החלטה של בינה לעשות צמצום על עצמה?

בינה לא יכולה להחליט על שום דבר. מלכות שמתערבת עם הבינה היא עושה צמצום בבינה. במלכות כבר היה צמצום לא לקבל על מנת לקבל, עכשיו יש צמצום, זה צמצום בשילוב, שלא עובדים עם כלים דאח"פ. אבל גם כלים דאח"פ, גם כלים דגלגלתא עיניים, הם כבר כלים שבהם בינה ומלכות מעורבים.

תלמיד: אז מלכות שולטת על המערכת אחרי שהיא מצמצמת את עצמה?

היא תמיד שולטת על המערכת בגלל שכל המערכת בנויה בשבילה.

(סוף השיעור)