שיעור בוקר 01.01.2019 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 28, מאמר: "תורת הקבלה ומהותה"

סוד היחוד

"ועיקר הפלא שבחכמה זו, היא ההתכללות שבה, כלומר, שכל פרטי המציאות הגדולה הולכים על ידה, ומתכללים ומשתלבים ומתיחדים, עד שבאים בדבר אחד - הכל יכול וכללם יחד.

כי מתחילה מוצאים בה אשר כל חכמות תבל שקופים בה, ומסתדרים בה, על פי סדריה ממש. ואחר זה אנו מוצאים, שכל העולמות והסדרים שבחכמת האמת עצמה, שריבויים הוא לאין ערך, הנה מתיחדים תחת עשר מציאויות בלבד, שנקראים עשר ספירות. ואחר כך עשר ספירות אלו מסתדרים ובאים, בארבעה דברים, שהם ארבע אותיות שם בן ד'. ואחר כך כל ארבעה דברים אלו, מסתדרים ובאים ונכללים בקוצו של יוד, הרומז על אין סוף ב"ה, באופן שהמתחיל בחכמה, מחוייב להתחיל בקוצו של יוד, ומשם לעשר ספירות שבעולם הראשון הנקרא עולם אדם קדמון ומשם רואה ומוצא איך כל הפרטים הרבים לאין ערך, הנמצאים בעולם האדם קדמון כולם נמשכים ויוצאים, על סדר החיוב, של קודם ונמשך, באותם החוקים שאנו מוצאים באסטרונומיה ובפיזיקה, כלומר, חוקים קבועים מתחייבים זה מזה בהחלט, חוק ולא יעבור, שמשתלשים זה מזה, מקוצו של יוד עד לכל הריבויים שבעולם האדם קדמון ומשם נחתמים והולכים זה מזה, מארבע העולמות, על דרך חותם ונחתם, עד שאנו באים לכל הריבויים שבעולם הזה, ואחר כך חוזרים חלילה להכלל אחד בחברו, עד שכולם באים לעולם האדם קדמון, ואחר כך לעשר ספירות, ואחר כך לשם בן ד', עד לקוצו של יוד.

ואין לשאול, אם החומר הוא בלתי ידוע, איך אפשר לעסוק בו בדרכי ההגיון? הנה אמנם תמצא כיוצא בהם בכל החכמות, למשל, בעת שעוסקים באנטומיה, באברים נפרדים ופעולתם זה על זה, הרי אין לאברים האלו שום דמיון, אל הנושא הכללי, שהוא האדם השלם החי, אלא שבהמשך הזמן, כשיודעים את החכמה על בוריה, אפשר לעשות יחס כללי של כל הפרטים, אשר הגוף הכללי מותנה מהם. כן הדבר הזה: הנושא הכללי הוא דבר התגלות האלקיית לנבראיו, בסוד התכלית, כמ"ש: "כי מלאה הארץ דעה את ה'".

אמנם המתחיל בה, ודאי שאין לו שום ידיעה, בנושא הכללי הזה המותנה מכללות כולם, ומוכרח משום זה לרכוש לו כל הפרטים, וסדר פעולתם זה על זה, וגורמיהם בדרך קודם ונמשך, עד שגומר כל החכמה. וכשיודע הכל על בוריה, אם בעל נפש מזוכך הוא, בודאי יזכה בסופו של דבר לנושא הכללי.

ואפילו אם לא יזכה, סוף סוף זכיה גדולה היא, לקנות איזה תפיסה מחכמה רבה גדולה זו, שיתרה מעלתה על שאר החכמות, כערך הנושאים שבהם, וכפי שמעריכים היתרון של הבורא ית', על נבראיו, כן החכמה הנשואה עליו ית' חשובה ועולה על החכמה הנשואה על נבראיו.

ולא מטעם הבלתי נתפס, נמנעים העולם להגות בה, כי האסטרונום אין לו שום תפיסא בכוכבים ופלאנטין, אלא במהלכים שהם עושים, בחכמה נפלאה מתוקנת ונערכת מראש, בהשגחה נפלאה. ואם כן גם הידיעות שבחכמת האמת, אינו נעלם יותר מזה, כי המהלכים מתבארים היטב אפילו למתחילים, אלא כל המניעה היתה משום שהמקובלים העלימוה מהעולם בחכמה גדולה."

אין לנו שום בעיה עם חכמת הקבלה, היא כמו כל יתר החוכמות ואפשר להתייחס אליה ממש בצורה כזאת, רק אתה צריך בהתאם לזה לדעת בצורה ברורה מה אתה הולך לגלות, אתה צריך להכין לעצמך כלים לזה. אבל באמת הגישה היא אותה גישה רציונאלית, ואין כאן שום דבר שנמצא למעלה מהטבע. בטבע יותר גבוה, נכון, אבל לא יותר מזה.

שאלה: למה ספירה נקראת "מציאות"?

זה רצון לקבל שיש לו תכונה מיוחדת שהיא רצון לקבל, רצון ליהנות, כוח ספיגה, כוח משיכה, שזה רצון, וחוץ מזה יש לו כוח הפוך מזה שקיבל מלמעלה, שזה כוח ההשפעה, כוח הדחייה, כוח הפליטה, ולכן זה נקרא "ספירה", שמאיר בגלל שפולט, שלא רוצה לקבל חלק. זאת אומרת על החלק שנכנס בו הוא עושה מסך, צמצום, אור חוזר וכן הלאה ובצורה כזאת הוא מאיר ולכן נקרא "ספירה". הוא משתתף עם האחרים, הוא לא בולע בתוכו את הכול, אלא דווקא נקשר עם האחרים ומאיר, לכן הוא ספירה. זה רצון לקבל שכך עובד.

ללא רצון לקבל אנחנו לא יכולים לדבר על שום דבר, אין לנו שום תופעה שאנחנו יכולים לראות אותה אלא אם כן על פני הרצון לקבל. כשהרצון לקבל מדמה את עצמו לאיזה תכונות שלמעלה ממנו אז אנחנו מדברים על הרצון לקבל שהוא רוחני. כשהרצון לקבל לא יכול להידמות למשהו בטבע שהוא יותר למעלה ממנו, אז זה רצון לקבל הגשמי, אבל תמיד זה רק רצון לקבל. גם ספירה זה רצון לקבל שקיבל יכולת להיות המשפיע, אז הוא מאיר.

תלמיד: ובזמן שהם עשר מציאויות, אין עדיין קשר בין הספירות?

איך זה שאין קשר?

תלמיד: הוא אומר שיש עשר מציאויות שמתייחדות אחר כך.

לא, אלה נקראות בחינות ולא ספירות, לכן הוא קורא לזה "מציאויות".

שאלה: אפשר להסביר מה זה "קוצו של יוד"?

אי אפשר להסביר מה זה קוצו של יוד, כי זה לא נתפס. קוצו של יוד זה המגע של הכלי עם האור שלמעלה מהכלי.

בצורה פשוטה, זו מחשבה של הבורא שמתחילה להתגשם בתוך הרצון לקבל. מולידה רצון לקבל ומתחילה להתגשם בו, זה נקרא "קוצו של יוד".

תלמיד: יש השגה לאדם קדמון? אנחנו הרי לא משיגים את אדם קדמון.

מה זאת אומרת "לא משיגים"? אנחנו משיגים את עצמנו, את המבנה שבנו. יחס הבורא אלינו מתבטא בנו בכל מיני צורות שנקראות "ספירות", "פרצופים", "עולמות", וזה מה שאנחנו משיגים. זה לא מחוצה לנו אף פעם, אלא רק בתוך הרצון לקבל שמקבל כל מיני צורות.

תלמיד: המקובלים אומרים שאנחנו לא משיגים אדם קדמון? למה?

אנחנו לא משיגים אדם קדמון בינתיים כי הוא צמצום א' ואנחנו משיגים רק במסגרת צמצום ב'. אבל לעתיד, אנחנו נגיע גם דרך אדם קדמון למלכות דאין סוף. וקוצו של יוד אי אפשר להסביר, זו ממש תחילת מחשבת הבריאה כלפי הנברא העתידי. אין מילים, זה מה שבא מהבורא ומתחיל להתייצב כנברא.

אני לא רוצה לגשם את זה אבל בכל זאת. ראית את הציור של מיכלאנג'לו איפה ששתי האצבעות [כמעט נפגשות]? למה אני אומר את זה, זה הרי מאוד גשמי וזו עבודה זרה, אבל האדם שרוצה להשיג את הבורא, סוף האצבע של האדם זה קוצו של יוד.

שאלה: הוא כותב שהחכמה היא באותם חוקים כמו שאנחנו מוצאים באסטרונומיה ובפיזיקה, כלומר "חוקים קבועים מתחייבים זה מזה בהחלט, חוק ולא יעבור".

גם אסטרונומיה זה חלק מחכמת הקבלה, כל המדעים.

תלמיד: אנחנו גם אומרים שחכמת הקבלה היא חכמה שמטפלת מהרמה הא-לוהית לרמת האדם, לכן היא יכולה בעצם להבחין ולקבוע בצורה מוחלטת את החוקים שהם בדרגה האנושית. מה ההבדל בצורה מהותית בין החוקים בטבע בדרגה האנושית, בדרגת האדם, לבין הדומם, צומח, חי שהם שאר החכמות? מה משתנה בחוקיות?

בשאר החוכמות אתה לא זקוק להשתנות, אתה לא זקוק להיות שווה לבורא, דומה לו, אתה יכול להיות בצורת בהמה כמו שנולדת ולהישאר כך. לא צריך לשפר שום תכונה, אתה רק ממלא את תאי הזיכרון שלך ומעבד אותם ואז יש לך חכמה. אתה לא מעלה את עצמך מדרגה לדרגה, אלא אתה באותו מישור רק יותר חכם. מה שאין כן, חכמת הקבלה לא תלויה בכמה אתה תמלא את עצמך, את התאים שלך בידיעה, אלא היא תלויה בכמה תעלה את עצמך למעלה מדרגת האנוש לרצון לקבל, רק בזה. בוא נגיד כך, אם היית יכול להתפלל טוב לבורא, אז היית מקבל את החכמה מיום ליום יותר ויותר ונעשה יותר ויותר מקובל, יותר ויותר חכם, ללא שום מאמץ בחכמה עצמה אלא רק בתכונות שהיית משתנה. לכן כתוב "לא החכם למד". אתה לא צריך חוכמה כדי להיות מקובל, אתה צריך כל הזמן לעבוד על הלב שלך. ישנם אנשים שמשקיעים אלפי שעות ושנים ומה לא כי חושבים שהם יכולים לרכוש את חכמת הקבלה בצורה כמו שאת יתר החכמות.

שאלה: אז מה זה השינוי הזה שהאדם צריך להשתנות, צריכה להיות איזו דרישה פנימית לזה?

זה שאדם צריך להשתנות, את זה רק הבורא יודע לעשות, כמו שהוא ברא. האדם מגלה שבצורה שהוא נברא, לא יכול לגלות את הבורא. כי סך הכול מהי חכמת הקבלה? השגת הבורא. ואדם לא מסוגל כי הוא הפוך. מה לעשות? לבקש מהבורא. תבקש, לא צריך יותר.

תלמיד: ומה ההבדל בין שאר החכמות ברמה האנושית, כי יש פסיכולוגיה, סוציולוגיה?

שם אתה צריך לעבוד בשכל שלך, כאן אתה לא צריך לעבוד בשום שכל. בוא נגיד כך, בצורה פשוטה, אם היינו מקבלים אנשים, מושיבים אותם בעשירייה, מסבירים להם שהם צריכים לבקש מהבורא והם היו מבקשים ביחד כולם, היו מעלים את עצמם. זהו. בלי ללמוד שום דבר, ללא תע"ס ולא פתיחה וללא זוהר וללא שום דבר, רק תבקש מהבורא ותקבל עליות. והעלייה פותחת לך את העיניים.

תלמיד: מה משתנה בחכמת הקבלה שלא משתנה נניח בשינוי חברתי בתהליך סוציולוגי או כזה שרוצים לשנות את החברה, רוצים לעצב אותה?

אני לא רוצה לעצב את החברה, אני לא רוצה להיות סוציולוג, לא אכפת לי משום דבר שקורה, אני הולך להשיג את הבורא, להידמות לבורא. ואם אני צריך לעשות את זה על ידי זה שאני יושב עם כולם ומתפלל יחד איתם, בסדר, אז נעשה. אני לא הולך לבנות חברה חדשה, לעשות מהפכה בעולם, לא זאת המטרה. תבדיל בין אמצעי למטרה.

תלמיד: אז מה המטרה, כי בסופו של דבר אני כן משנה את האדם, משנה את החברה.

לא, זו לא המטרה, זה האמצעי. המטרה היא להגיע לדבקות בבורא. אם אני יכול להשיג דבקות בבורא באיזו קפיצה מיוחדת, אז תלמד אותי איך לעשות קפיצה.

תלמיד: מה שם המטרה? למשל בסוציולוגיה או בכל מיני חכמות הם כן רוצים להגיע לאיזה חיים טובים.

חיים טובים זה משהו אחר. זה לא להשתוות לבורא, זה חיים טובים, זה חיי בהמה טובים.

שאלה: אפשר להגיד שסוד היחוד זה השלמה?

סוד היחוד זה סוד ההתפתחות שלנו, זו המטרה הסופית, להגיע ליחוד עם הבורא, להשיג יחודו שבזה אנחנו גם נכללים. ואז אנחנו רואים שיצאנו מהיחוד כדי להשיג אותו, כי אחרת אנחנו לא מסוגלים להבדיל, להבחין.

תלמיד: אבל זה קורה בזכות זה שאנחנו משלימים אחד את השני?

כן. כי על ידי זה שיצאנו מהבורא, במידה שאנחנו מתרחקים ממנו אנחנו מתרחקים זה מזה, כשאנחנו מתקרבים בינינו, אנחנו מתקרבים אליו וכך אנחנו משיגים את היחוד. והשגת היחוד זאת המטרה.

תלמיד: ומה קורה כשאנחנו מתאספים בעשירייה, עשרה אנשים לגמרי שונים, כל אחד עם אותה מטרה אבל עם אופי והבנה שונים?

הבורא יודע איך לסדר אותם.

שאלה: אבל איך אנחנו משלימים? במה אנחנו משלימים אחד את השני?

אני לא יודע. אני צריך להתפלל, מאיפה אני יודע לפני שאני משיג את היחוד איך זה עובד? לא עליי לעשות את זה. עליי להעלות מ"ן, חיסרון, והתיקון בא מלמעלה.

תלמיד: אז השלמה בתפילה כולם עבור כולם?

כן. אני חייב להתפלל לעשירייה שהבורא יחבר אותנו למעלה מהאגו שלנו.

תלמיד: ומה מבקשים? מה הבקשה לבורא?

זה נקרא להתקשר בתכונת היחוד.

תלמיד: ובבקשה לבורא, מה מבקשים?

חיבור בינינו, שנתבטל, נִבלע שם בתוך החיבור. כשאנחנו מגיעים לזה אנחנו באמת נבלעים שם בתוך היחוד, אבל אחר כך מתחילים להרגיש שלא, לכל אחד מאיתנו לא נאבד ממנו כלום ועוד ועוד.

תלמיד: אז יוצא שכמה שיש יותר דעות, יותר טוב, יש על מה לבקש חיבור.

זה דווקא מה שאנחנו למדנו במאמר "החרות". ודאי. לכן העולם צריך להתפתח עד דרגה מסוימת ואחר כך להתחיל לעבוד על החיבור. תראה כמה עברנו שעכשיו במאה עשרים ואחת אנחנו מגלים שכל אירופה רוצה להתאחד. לא ילך לה. זו דוגמה כזאת בולטת שהעולם כבר מסכים, "בואו אנחנו נעשה את זה". אתה עוד תראה, גם עם הרוסים, הסינים, עם כולם, כולם יגידו כן, אנחנו מוכנים. אם לוותר על הכול, נוותר. זה לא ילך. למה? זה חייב להיות בקשר נכון עם הבורא, אחרת זה יהיה חיבור, איחוד למען עצמם. זה עוד חסר. יהיה מצב קשה, אנחנו נהיה אשמים.

שאלה: מה זה אומר שכל המדעים האלה מגיעים מהקבלה? זה כל כך הפוך ממה שאנחנו לומדים, למה זה ככה אם אנחנו לומדים שכל המדעים הגיעו מהקבלה?

למה הכול מגיע מחכמת הקבלה, מפני שחכמת הקבלה זה גילוי הא-לוקות לנבראים וכל המדע זה חלק מגילוי הא-לוקות. ולכן הוא אומר ככה, כי הוא רואה שככה שזה מתגלה בשבילו. מי מתגלה? הא-לוקים מתגלה. א-לוקים זה הטבע שמתגלה כמשפיע, כקושר כל הדברים האלה יחד, מזה יש לנו חוכמות, מזה יש לנו מדע. זה הכול גילוי הא-לוקות.

תלמיד: אבל זה כל כך שונה, כל כך הפוך, זה לא קשור בכלל ל"ואהבת לרעך כמוך".

נכון. זה חלק שיכול להתגלות אפילו בלי מאמץ מצד האדם. מתגלה לך פיזיקה, כימיה, אסטרונומיה, ביולוגיה, לא חשוב מה, ללא מאמץ אישי של האדם, ללא חיבור מצד האדם. זה נכון, כי זה יכול כך להתגלות בינתיים, זה כנגד עביות שורש ו-א'. נפש רוח יכולים כך להתגלות. אבל לְמה זה? כדי שתתקרב למצב שאתה תבין מה שיש לפניך, שצריכים לתת משהו.

כשהאורח יושב מול בעל הבית, הוא צריך להיות כבר אורח שיודע מה נמצא לפניו, איזה אוכל, איפה התבלינים, מה קורה כאן, הוא צריך לדעת את זה, להכיר. לכן יש חכמה דעולם הזה ובכלל את כל העולם הזה, כדי להכין אותנו לאיזו התקשרות לא-לוקות.

שאלה: נניח שיש חבורת פושעים שמנסים להתחבר, מה מתגלה ביניהם ומה הם מרגישים?

חבורת פושעים מסוגלים להתחבר ביניהם בתנאי שיש לפניהם בטוח רווח גלוי, שהם כבר יכולים לראות אותו, וכדאי להם לעשות את זה, כי הולכים לסכן את עצמם, ולכן הם מוכנים להתחבר. אומנם יש שם אנשים שמובילים, אבל כולם מבינים, או שהם מצליחים או שיהיה להם רע. או שאתם תקבלו או ש"כאן יהיה מקום קבורתכם"¹. זה כמו קבלת התורה רק בצורה אגואיסטית קרובה להם ולכן אפשר לקנא בחיבור שביניהם.

תלמיד: איזה חיבור זה?

חיבור אגואיסטי למען השגת המטרה. הולכים לשדוד משהו.

תלמיד: זאת אומרת, יש בזה כוח מסוים, רק בעניין של הנטייה לחיבור.

ודאי. כוחות גדולים מאוד. מקובלים משתמשים בזה בהרבה מקומות כדי להסביר את העניינים. בטח. בין פושעים יש מסירות נפש, הם מוכנים להרוג את עצמם. זה אופי מאוד מיוחד, אלה אנשים לא פשוטים. הם לא עמך, לא איזה איכרים.

תלמיד: ואם העולם לאט לאט מתחיל לגלות שבחיבור יש רווח מסוים, אבל בלי הידיעה שלנו, זאת אומרת הם מקבלים את זה דרך ניסוי וטעייה עד היום, והם רואים "הולך לנו, אם אנחנו מתחברים יוצא לנו טוב". מה יוצא מהדבר הזה?

יוצאות מזה עוד הרבה מפלגות למיניהן שאחר כך נשברות, כי הם לא יכולים להיות קשורים זה לזה אלא על ידי האור העליון, והוא לא יגיע אליהם על ידי שיטת העבודה שביניהם. תראה מה שיש היום בישראל, יהיו לך עוד מפלגות אולי, אני לא יודע עד מתי עוד אפשר לקבוע מפלגה, אולי עוד שלושה חודשים, ומה קורה אחר כך אנחנו רואים.

המטרה היא לשלוט. כל אחד הוא חושב שהוא יודע איך לנהוג, תן לי הגה ואני יודע לסובב. זו לצערנו בעיה גדולה, כי אני לא רואה כל כך הרבה אנשים שיכולים לעשות את זה. אבל תגיד לכל אחד מחברי הכנסת ולעוד כמה אלפים, אז כולם יגידו "תביא תביא, אני יודע, יש לי, יש לי".

זה דבר אחד, ודבר שני שאני באמת לא חושב שהוא נכון, שאנשים שמצליחים בצבא יכולים לנהל מדינה. זה לגמרי לא נכון. זה שהוא היה טוב שם, והיה במסירות נפש והכול, בזה אין לי ספק, אבל לנהל מדינה זה מקצוע אחר לגמרי, ולכן הם לא מוכנים לזה. אני חס ושלום לא רוצה לנקוב בשם של אף אחד ואני מכבד אנשי צבא, אבל לא בתור מנהלי המדינה. זה מאוד שונה.

אתה יכול לראות בכל העולם שחוץ מלאחר מלחמה, שאנשים כמו דה גול ועוד תפסו מקומות בניהול המדינה, שזה לא טוב. כל האנשים האלה מהצבא, מהק.ג.ב, מכל מיני מקומות כאלו, הם הורסים, הם לא יכולים לנהל.

שאלה: אנחנו רואים שלכל אחד הפתרון שלו, בין שזה יוצא מתוך שליטה או מכל כוח אחר. ואנחנו באים ואומרים "חבר'ה, לנו יש את הפתרון". למה שהם ישמעו לכמה משוגעים שאומרים שיש להם פתרון אם בכל מקום בעולם אומרים כך?

כן. יש לי, יש לי.

תלמיד: יש שלושת אלפים דעות, דתות בעולם שאומרות אם תלך בדרך שלי יהיה טוב.

נכון.

תלמיד: ואנחנו גם אומרים.

אז קודם כל מותר גם לי להגיד.

תלמיד: נכון.

עכשיו השאלה היא עד כמה אני מדבר במשך הזמן אותם הדברים, כמו קהלת, אנחנו זוכרים את הסיפור, ועד כמה על פניהם אני ממשיך לדבר והם לאט לאט נופלים. אפילו במשך ההיסטוריה, אני לא מדבר על חיי האדם הקצרים. וחוץ מזה עד כמה אנחנו מתארגנים נכון, שבזה אנחנו מזמינים כוח עליון. זה העיקר.

לכן מה שהם אומרים, שיגידו. אני לא חושב שיש בדרך האמת מישהו שמפריע למישהו. אם מישהו מפריע למישהו, הוא לא באֶמת, הוא לא בדרך, לא יכול להיות. בדרך האמת או שמצטרפים יחד כולם ומחזקים בזה את דרך האמת, ולא על ידי ויתור, אין כאן ויתורים כמו בגשמיות, או שנופלים.

היה לנו שיר פעם, "הדרך לאמת היא קו דק מאוד".

(סוף השיעור)

---

1. "ואמר להם אם אתם מקבלין את התורה מוטב ואם לאו שם תהא קבורתכם" (סדר נזיקין, מסכת עבודה זרה, דף ב', ב' גמרא(.↩