שיעור בוקר 13.05.21 – הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

תפיסת המציאות - קטעים נבחרים מהמקורות

אנחנו אומרים ש"אין עוד מלבדו", שקיים רק איזה כוח, שכלפינו אנחנו קוראים לו "האור העליון", "הכוח העליון" והוא קיים בלבד. רצונו לברוא נבראים, וברא את הנבראים, ונתן להם יכולת להשיג אותו לפי חוק השתוות הצורה. זאת אומרת, ככל שהם יכולים לקבל תכונות כמוהו, במידה הזו הם ירגישו כמוהו, ואז יגלו אותו, יתקרבו אליו לפי התכונות שלהם, ובזה יש לנו את כל חכמת הקבלה. זאת אומרת גילוי הבורא, עלייה רוחנית, חכמת הקבלה, כל זה בסך הכול שינוי, תיקון התכונות שלנו, עד שהן יהיו ממש דומות לתכונות הבורא.

תכונת הבורא שמתגלה כלפינו, אנחנו לא יכולים להגיד על שום דבר אחר, אבל מה שאנחנו יכולים לגלות, מה שהמקובלים מסבירים לנו כי הם כבר השיגו את זה, תכונת הבורא כלפינו היא טוב ומטיב, השפעה, אהבה, וזה מה שאנחנו צריכים להשיג. בזה עוסקת חכמת הקבלה, איך לקבל מהבורא את כל הטוב שהוא רוצה להביא לנו, למלא אותנו.

אנחנו צריכים מצידנו להבין שאת כל הדברים האלה אנחנו משיגים כשאנחנו יוצאים מהמסגרת שבה אנחנו עכשיו קיימים בהכרח. כי המסגרת הזו היא בסך הכול "תפיסת העולם הזה" מה שנקרא, זאת אומרת אנחנו מרגישים את עצמנו בעצם, חיים בתוך התכונה שלנו, הרצון לקבל, הפוך מהבורא, תופסים מציאות מאוד מוגבלת, פנימית, שקרית, אבל בינתיים קיימים בה. כל זה ניתן לנו כדי שאנחנו נייצב, נסדר את עצות המקובלים ונוכל לצאת מהתפיסה הזו שלנו, של "העולם הזה" מה שנקרא, לתפיסת העולם האמיתי.

לכן כל חכמת הקבלה היא כדי שאנחנו נשנה את התפיסה שלנו. במקום להשיג כל מיני תופעות בתוך האגו שלנו, בתוך הרצון לקבל שלנו, נשיג בתוך הרצון להשפיע, שזה נותן לנו אפשרות לצאת החוצה מתוך המצב שלנו, החיים שלנו, העולם שלנו המר, החשוך והצר ולהתחיל להרגיש את הבורא. כל המציאות מחוצה לנו היא הבורא, שאנחנו לא סגורים בתוך הרצון לקבל שהוא ברא בצורה מיוחדת כדי לתת לנו נקודת קיום ראשונה. וחוץ מזה אנחנו רוצים לרכוש את הצורה להשפיע, להידמות לבורא, אז אנחנו יוצאים מתפיסת המציאות שלנו למציאות יותר רחבה ואמיתית שקיימת, באמת קיימת.

לכן אנחנו אומרים בחכמת הקבלה שקיים רק אור, בורא, כוח השפעה, ואנחנו הנבראים, נבראנו וקיימים דווקא בתוך הרצון לקבל, קיימים ומרגישים רק את עצמנו בלבד. כמו שכתוב בספר הזוהר, שהעיניים שלנו מכוונות לתוכנו. חכמת הקבלה, שיטת הקבלה היא איך לקבל נכון את המציאות האמיתית, זאת אומרת לסובב את עצמנו לא לתוכנו אלא מחוצה לנו. ומחוצה לנו ישנו רק האור העליון, היינו הבורא, כוח ההשפעה בלבד.

לכן יוצא שחכמת הקבלה בניגוד לכל יתר השיטות, גם המדעיות, הדתיות, הפסיכולוגיות, לא חשוב איזו, היא מדברת רק על דבר אחד, על תפיסת המציאות שמחוץ לרצון לקבל, שזה הבורא. חכמת הקבלה היא חכמה על גילוי הבורא לנברא בעולם הזה. לזה אנחנו צריכים לשנות את התכונות שלנו לאחרות, להפוכות, מלקבל ללהשפיע. יוצא שגילוי הבורא או עלייה רוחנית, גילוי חכמת הקבלה, הם אותו הדבר, זה שינוי של התכונות שלנו עד לתכונת הבורא, מקבלה להשפעה.

אנחנו צריכים להכין את עצמנו נכון לתפיסת חכמת הקבלה, לכן אנחנו צריכים היום לדבר על תפיסת המציאות, תפיסת המציאות הנכונה. כי שינוי תפיסת המציאות זה בעצם מה שאנחנו צריכים בפועל שיקרה לנו. שבמקום להרגיש את המציאות הנוכחית שאנחנו מרגישים, ואנחנו מרגישים אותה רק בתוך הרצון לקבל שלנו, בתוך התכונות שלנו, אנחנו צריכים להחליף אותן לתכונות השפעה, ואז כמו שכתוב "עולם הפוך ראיתי". כך נתחיל לגלות את העולם של הבורא, שזה בעצם חכמת הקבלה האמיתית. אנחנו נלמד פעולות, תכונות, מה שקורה בתכונת ההשפעה, שזה בעצם חכמת הקבלה.

בואו נתחיל לקרוא פסוקים, לפרש אותם וללמוד מהם משהו.

שאלה: תפיסת המציאות הזו, התפיסה האחרת של המציאות, היא בתכונת האהבה לחברים?

כן, אבל לא רק זה. אנחנו מתחילים בפועל להתקרב לרצון להשפיע, והאמצעי לזה, איך אנחנו רוכשים רצון להשפיע במקום רצון לקבל, זה על ידי זה שעושים פעולות בקבוצה. קבוצה היא האמצעי כדי לשנות את התכונות שלי דקבלה לתכונות דהשפעה.

תלמיד: כשאני מרגיש את האהבה לחברים, אז אני מגלה עוד רובד?

אם אתה באמת תגיע לאהבה לזולת, אתה מיד בזה תתחיל לגלות מציאות אחרת ממה שאתה מרגיש בחוש האגואיסטי הטבעי שלך.

תלמיד: מה זה הרובד הנוסף הזה?

זה נקרא העולם הרוחני.

תלמיד: במה מתבטאת התפיסה הזאת של העולם הרוחני?

בזה שכל מה שאתה שם מרגיש ומגלה, זה הכול רק בתפיסת ההשפעה מחוצה לך, מחוצה לרצון לקבל שלך, ברצון להשפיע. שינוי בתפיסה הזאת יכול להיות רק על ידי השפעת המאור המחזיר למוטב, שיבוא האור העליון, כוח השפעה שזה הבורא, וישנה לך את תפיסת המציאות.

קריין: קטע מס' 1.

"כל העולמות העליונים והתחתונים כלולים כולם בהאדם, וכן כל המציאות הנמצאת בעולמות ההם, אינם, רק בשביל האדם."

(בעל הסולם. "הקדמה לפתיחה לחכמת הקבלה". אות א')

זאת אומרת הכול תלוי, הכול כלול, הכול נמצא בתוך התפיסה שלי. ואיך שאני מרגיש את המציאות, אני מרגיש אותה, ובתוך הרצון שלי הכול מתרחש. אומנם נראה לי שיש גלקסיות וכדור הארץ ומיליארדי אנשים, אבל כל זה מתרחש בתוך הרצון שלי בלבד, ומחוצה לרצון שלי אני לא רואה ולא מרגיש.

וברצון שלי יש כל מיני שינויים, לכן נראה לי שאלו יותר קרובות, התופעות האלה, ואלו יותר רחוקות, והכול מתחלק לדומם, צומח, חי, מדבר, לזמנים ולמרחקים, לכל מיני צורות התפיסה, אבל זה הכול בתוך הרצון לקבל שלי. ואם אני משנה את הרצון לקבל שלי, אני משנה ממש את המציאות, ואני לא זקוק לכל מיני אמצעים גשמיים שיתרחשו ברצון לקבל, אני יכול להשפיע על הרצון לקבל שלי על ידי האור העליון, ואז על ידו אני אשנה את המציאות וכך אני אנהל את העולמות.

קריין: קטע 2.

"חוש הראייה שלנו, שאנו רואים לפנינו, עולם גדול ענקי, וכל מלואו הנהדר. הרי באמת, אין אנו רואים כל זה, אלא רק בפנימיותנו עצמה. כלומר, במוח האחורי שלנו, יש שמה, כעין מכונה פוטוגרפית (צילום photographic), המציירת לנו שמה, כל הנראה לנו, ולא כלום מחוץ לנו.

ועל כל זה עשה יתברך לנו, שם במוחינו, כעין ראי מלוטש, המהפך לנו כל דבר הנראה שם, שנראה אותו מחוץ למוחינו, מול פנינו. ואעפ"כ, מה שאנו רואים, מחוץ לנו, אינו עניין אמיתי, מכל מקום כמה יש לנו להודות, להשגחתו יתברך ויתעלה, שעשה במוחינו את הראי המלוטש הזה, לאפשר לנו לראות ולהשיג, כל דבר מחוץ אלינו. כי בזה, נתן בנו כוח, להשכיל כל דבר, בדעת ובהשגה ברורה, למדוד כל דבר, מבפנים ומבחוץ וכדומה. ולולא זה, הייתה נעדרת לנו מרבית השכלתנו."

(בעל הסולם. "מבוא לספר הזוהר". אות ל"ד)

היינו מרגישים משהו בפנים, אבל אף פעם לא היינו יכולים ללמוד את הדברים האלה, להשתדל לשנות אותם וללמוד משינויים, להיות באיזושהי צורה אובייקטיבית כלפיהם, אמנם זה לא אובייקטיבי אבל בכל זאת איכשהו מבחוץ, אלא תמיד היינו רק מרגישים את זה בפנים. אפשר לדמות את זה לתינוק, הוא מרגיש רק את עצמו, הוא לא מרגיש שום דבר מחוצה לו וזה לא נכנס לתפיסת המציאות שלו, אלא מה שהוא מרגיש, הוא מרגיש רק את עצמו, טוב לו, רע לו, רק את זה הוא מרגיש. עדיין לא תופס שישנו משהו מחוצה לו אלא בתוך עצמו נמצא.

זה שאנחנו בנויים בצורה כזאת שאנחנו יכולים להיות בתפיסת מציאות יותר רחבה מחוצה לנו, וזה נמצא בדרגות דומם, צומח, חי, מדבר, ומדבר זה שהוא יכול להיות כביכול מנותק מעצמו עד כדי כך להרגיש מציאות שמחוצה לו, לכן יש לנו אפילו בצורה אגואיסטית פסיכולוגיה וכל מיני כאלו, אמנם זה לא מדע, כי אנחנו מבינים שבזה אנחנו לא יכולים להיות אובייקטיבים, אבל בכל זאת אנחנו יכולים משהו ללמוד, שכביכול נמצאים מחוצה לנו בצורה שאנחנו מתנתקים כביכול מעצמנו. וְודאי שזה לא שייך למדע שלנו אבל בכל זאת יש איך להשוות את ה"אני" ומה שמחוצה לי, אומנם הכול ברור גם לבעלי החכמה הזאת שזה לא אמת.

ככה זה גם בחכמת הקבלה, מה שאומר לנו בעל הסולם. אנחנו מרגישים את עצמנו, אנחנו מרגישים את העולם שמחוצה לנו, העולם שמחוצה לנו הוא מתואר לנו בתוך הרצון לקבל שלנו, הרצון לקבל יכול להיות יותר גדול, רחב, יותר מצומצם, ואנחנו בהתאם לזה תופסים את המציאות, וכך לומדים אותו, מתייחסים אליו, חוקרים אותו, וזו בעצם המציאות שבה אנחנו קיימים.

שאלה: מה במה שאנחנו רואים לא אמיתי? מה הנקודה המדומה?

שום דבר לא אמיתי. אפילו ברצון שלנו אנחנו רואים הכול בצורה אגואיסטית, הפוכה, ואת ההפכיות הזאת אנחנו גם לא יכולים בדיוק לחקור עד כמה זו הפכיות מהבורא.

תלמיד : מה זה נקרא "לא אמיתי"? כשאתה אומר לא אמיתי, מה לא אמיתי?

לא אמיתי, זאת אומרת שזה לא קיים באמת. זה לא קיים.

תלמיד: אז למה אני רואה את זה?

אתה רואה את זה מפני שזה מתואר בתוך הרצון לקבל שלך.

תלמיד: למה עשו לי את זה ככה?

כדי שאתה תגיע לראייה אמיתית בכוחות שלך, בהשגה, בהבנה שלך, ואתה תלמד אותה ותשיג אותה בעצמך.

תלמיד: אז השקר הזה הוא ישרת את האמת כביכול?

נכון, זה נקרא "שפחה שמשרתת את גבירתה".

שאלה: מצד אחד בעל הסולם אומר שכל העולמות העליונים באדם, ומצד שני כל המציאות שאנחנו רואים מבחוץ אין בעולמות העליונים. איך אפשר לקשר בין שני הדברים?

אנחנו לא יכולים לקשר את הדברים האלה. אנחנו רואים מה שרואים ברצון לקבל על מנת לקבל. אם אנחנו עושים מאמצים בינינו, בחברה, כלפי הבורא, בתפילה, כדי לקבל מאור המחזיר למוטב שיבנה לנו תכונות חדשות, אמיתיות, רוחניות, אז בהן אנחנו נתחיל לאט לאט לזהות מציאות שהיא קיימת בתכונת על מנת להשפיע. בצורה כזאת אנחנו נתעלה מעל התפיסה שלנו לתפיסה רוחנית.

תלמיד: אז מה זה נקרא שכל העולמות העליונים באדם?

שגם אז זה יתרחש ברצון לקבל שלנו אבל מתוקן. רצון לקבל נמצא בנו, ומחוצה לנו נמצא רק האור העליון, אם אפשר כך להגיד עליו, אור אין סוף.

תלמיד: רצון לקבל מתוקן זה חיבור בעשירייה?

לרצון לקבל המתוקן אנחנו מגיעים על ידי עשירייה, כן. ומחוצה לאדם זה רק הכוח העליון, הבורא, שאנחנו לא יכולים לדבר עליו כי זה מחוצה לתפיסה של הכלים שלנו. אנחנו צריכים בנו, בתוכנו, בגבולות שלנו, לשנות תכונות מקבלה להשפעה ואז בהן אנחנו נתפוס את הבורא והעולם העליון.

תלמיד: זה בתכונה פרטית של כל אדם או תכונה שאנחנו מגלים בחיבור בעשירייה?

לא, תכונה פרטית של כל אחד, אבל בהתאם לכמה שהוא מתקשר לעשירייה. זו ההזדמנות שהבורא נתן לנו על ידי שבירת הכלי דאדם הראשון, ולכן אנחנו יכולים בצורה כזאת, כשאנחנו מתחברים בינינו, להידמות לבורא בתכונת ההשפעה. ולפי זה גם אצלנו, בתוכנו, ברצון לקבל שלנו, תהיה יכולת לתפוס את המציאות בעל מנת להשפיע, זאת אומרת כמו הבורא.

שאלה: מה זה לבדוק את עצמי, כשאני בודק, בוחן בפנימיות של כל תחושת המציאות?

רק כלפי עשירייה אתה יכול לבדוק את עצמך. אתה משתדל לגמרי לצמצם את עצמך ולראות את העשירייה וכמה אתה יכול להתכלל בהם, לפי מה שרב"ש כותב לנו על החיבור בקבוצה. על שום דבר אחר אין לנו מה לדבר.

תלמיד: בכל זאת אני צריך לבחון את עצמי, אני צריך להכליל את עצמי בתוך העשירייה?

כן.

שאלה: האם בזה שאנחנו מגיעים להשתוות הצורה עם הבורא אנחנו רואים את המציאות האמיתית?

כן. המציאות האמיתית היא מציאות שאנחנו מגלים בתכונת השפעה, מחוצה לנו, מחוצה לאגו שלנו שהוא מגביל אותנו בתוכו. ותכונת ההשפעה עוזרת לנו לתפוס את המציאות שמחוצה לנו, שזה הבורא. יוצא שאדם יכול לתפוס רק שתי צורות מציאות, או את האגו שלו, את עצמו, או את הבורא שמחוצה לו. חוץ מזה אין שום דבר, או זה או זה.

תלמיד: אם כך השאלה היא, האם העולם הזה הוא נברא רק בכדי שאנחנו נוכל להבין מה באמת אנחנו צריכים לתקן בתוכנו בכדי שאנחנו נוכל להידמות לבורא?

כן, ודאי.

תלמיד: וכל עוד אנחנו תופסים את המציאות, את העולם שסביבנו דרך העיניים הגשמיות שלנו, אנחנו רואים את הבעיות ואת כל מה שאנחנו רואים עכשיו. וככל שאנחנו מיתקנים כך אנחנו נהיים קרובים יותר לבורא ולתכונות שלו, וכך אנחנו רואים עולם יותר מושלם?

כן. אתה רואה את העולם בתכונות שלך. בתכונות מקולקלות אתה רואה עולם מקולקל, בתכונות המתוקנות אתה רואה עולם מתוקן.

שאלה: האם החיבור עם החברים הוא אמיתי?

הוא חיבור במידה ובצביון שאתה מקיים אותו. ניתן לך כל פעם לעשות את החיבור הזה יותר ויותר איכותי, ולפי זה דרכו, דרך החיבור שלך עם החברים, תתחיל לגלות את הבורא יותר ויותר. ככל שאתם עשרה תהיו כאחד, זה נקרא "חד מקבל חד", אז אתם תגלו את הבורא.

שאלה: אנחנו יצורים של הרגשה. ההרגשה עצמה זאת תחושה פרטית, או שזו תחושה של הבורא שהוא מעביר אלינו?

ההרגשה שלנו היא מה שאנחנו מרגישים בתפיסת המציאות. וודאי שההרגשה הזאת מגיעה אלינו מזה שהבורא מנהל אותנו.

שאלה: איך נמדדת איכות החיבור בין החברים?

לפי עד כמה שאנחנו נדחים זה מזה ועד כמה שאנחנו למעלה מזה בכל זאת עושים מאמצים להתקרב זה לזה, כך זה נמדד, לפי דרגות הדחייה, העביות, ולפי דרגות החיבור.

שאלה: כל מה שקורה פה בעשרים וארבע שעות האחרונות זה הכול בגללי, בגללנו, בגלל משהו שאנחנו לא עושים, נכון?

כן נכון.

תלמיד: ומה אנחנו צריכים לעשות, איך אנחנו מתקנים את זה?

צריך לקרוא מה שכתוב בספרים ולעשות.

שאלה: יש לנו חבר, שכל מה שהוא מדבר בסדנה זה רק אהבה, רק חברים. של מי המציאות הזאת שהוא יוצר, שלי, של העשירייה?

זה מה שהוא מייצר לעצמו, או בצורה מלאכותית או בצורה טבעית.

קריין: קטע מספר 3.

"אע"פ שכל אלו השינויים, נעשים בפנימיות הנשמות, המקבלות, מכל מקום הן רואות, את הכול, במשפיע עצמו. כי רק בדרך הזה, הן זוכות לקבל, כל המושכלות וכל הנועם, שבמחשבת הבריאה.

וכמו כן, תשפוט מהמשל הנ"ל: אע"פ שבפועל, אנו רואים, הכול ממול פנינו, מכל מקום, כל בעל שכל יודע בברור, שכל הנראה לנו, אינו אלא בפנימיות מוחינו בלבד.

כן הנשמות, אע"פ שכל הדימויים, הן רואות במשפיע, מכל מקום, אין להן ספק משהו, שכל אלו הם רק בפנימיותן עצמן, ולא כלום במשפיע. ".

(בעל הסולם. "מבוא לספר הזוהר". אות ל"ד)

למרות שנראה לנו שישנם שינויים בעולם, ישנם שינויים בעולם העליון, לא חשוב איפה, אפילו בחברים, אפילו בעשירייה, אנחנו צריכים להגיד שזה שינויים שקורים בי ולכן אני רואה את המציאות שהיא ככה משתנה.

ולכן, אם אני רואה את כל הדברים האלה שמתרחשים סביבי בכל מיני צורות, אני צריך להגיד שזה הכול מתוך השינויים שבי בלבד. רק אני משתנה וסביבי אין מה שמשתנה. זה ודאי לא איך שאנחנו מתנהגים בעולם שלנו ביום יום, אבל כך אנחנו נגלה את זה במציאות הרוחנית.

שאלה: אם הכול נמצא בי, האם זה אומר שגם מרכז העשירייה נמצא בתוכי וגם הבורא? ובכן, האם זה אומר שלרצון לקבל יש את היכולת גם להשפיע?

לא. אתה מתבלבל כאן בין הרבה דברים. קודם כל, אתה יכול להגיד, "אז הבורא נמצא בי, והעולם נמצא בי, והכול נמצא בי, אז מה צריכים עוד לעשות"? אתה צריך להבדיל בין מה שאתה מגלה עכשיו בתכונות שלך, ואם תשנה את התכונות שלך, אז איך אתה תרגיש את המציאות, היחס אליה, ואיך אתה צריך אז להפעיל את עצמך לשינוי התכונות שלך, כדי קודם כל לגלות מציאות כל פעם יותר ויותר אמיתית. זה מה שחשוב לנו.

זאת אומרת, אנחנו צריכים להבין שמה שאנחנו עכשיו רואים, אנחנו רואים תוצאה מהתכונות הפנימיות שלנו, כי העולם זה העתקה מהתכונות שלי. כך אני רואה. לכן כתוב, "כל הפוסל במומו פוסל".

ואם אני אשנה את עצמי, אני אשנה את העולם כולו. למה? כי העולם זה העתקה מהתכונות שלי. אם הייתי עכשיו [רוצה] לתקן את עצמי לגמרי לגמרי, אני לא יכול בעצמי לבד לתקן את עצמי, כי כל יתר בני האדם זה גם כן תוצאה מהתכונות שלי.

ולכן אני צריך כביכול, לתקן את כל העולם. אבל אם אני מתקן את זה, אני מתקן לגמרי את הנשמה והעולם כולו הופך להיות לעולם אין סוף. ואין סוף זאת אומרת, אין הגבלה, אין סוף לגילוי הבורא בו.

ולכן אנחנו צריכים להבין, שכשאנחנו רוצים לשנות את העולם, אנחנו מבחוץ לא יכולים לשנות אותו. צריכים כבר להבין את זה ולהפסיק לשחק עם כל השטויות האלו, אנחנו צריכים רק לתקן את עצמנו. ואז מחוצה לנו אנחנו נראה את עצמנו מתוקנים וזה יהיה העולם המתוקן, העולם הטוב.

וזאת צריכה להיות הגישה הנכונה, האמיתית והריאלית לשינוי המציאות, לשינוי העולם, לשינוי החיים שלנו. רק על ידי זה שאנחנו משתנים.

האדם שמשתנה מבפנים הוא בזה משנה את העולם שמחוצה לו. לכן כתוב על זה, "כל הפוסל במומו הוא פוסל." כי לפי מידת התיקון או הקלקול שבי אני רואה את העולם יותר מתוקן או יותר מקולקל, סך הכול זו העתקה ממני.

ולכן כל כך חשובה לנו חכמת הקבלה כי על ידה אנחנו לומדים איך לשנות את התכונות שלנו. איך לפתוח אותן, איך לסדר אותן נכון, ללמוד מי אנחנו, ואיך לשנות את זה. זאת אומרת, חכמת הקבלה היא בעצם חכמה שעל ידה אני באמת משנה את המציאות, את עצמי ודרכי אני משנה את העולם שנראה לי.

ולכן חכמת הקבלה זה האמצעי היחידי לשינוי האדם ולשינוי העולם.

שאלה: במה עוזר לנו שאנחנו חיים בתוך התפיסה האגואיסטית, השקרית הזאת, ואיך אנחנו יכולים לצאת ממנה?

אנחנו חיים בתפיסה אגואיסטית שקרית, והבורא עשה את זה בכוונה. כתוב, "בראתי יצר הרע". עוד יותר כתוב, ש"לא הייתה שמחה לפניו יותר מיום שברא שמים וארץ", שתי התפיסות האלה. "שמים" זה תפיסת השפעה ו"הארץ" תפיסת הקבלה.

וכך אנחנו צריכים לתפוס את המציאות ודווקא בין זה לזה אנחנו יכולים להתקיים. כי אם לא הייתה לנו תפיסת המציאות האגואיסטית, לא היינו יכולים לאתר מה זה ההפך ממנה, תפיסת המציאות על מנת להשפיע, האלטרואיסטית.

בלי שנאה אין אהבה. אנחנו לא יכולים לאהוב בלי שיש לנו השגה במשהו מה זה נקרא "לשנוא". "יתרון אור מתוך החושך", לא יכול להיות שיתקיים זה בלי זה, כי אנחנו נבראים ואנחנו קיימים רק בפער בין אור וחושך. כך אנחנו מתקיימים.

שאלה: אם קיימת מציאות נוספת מלבד מה שאני תופס, מה אני יכול להרוויח מזה שאני דוחה את מה שאני קולט בתפיסה שלי?

אתה לא צריך לדחות, אתה צריך לרכוש תפיסה אמיתית ואתה בזה לא שוכח ולא נעלם ממך גם העולם הגשמי. אתה יכול לדבר אתנו ולהיות יחד עם זה בתפיסת העולם העליון ביותר.

אלה שתי צורות תפיסה, בעל מנת לקבל ובעל מנת להשפיע ואתה לא צריך בשביל זה להפטר מהתפיסה האגואיסטית. רק שזה כבר לא יהיה אגואיסטי, אבל אתה תהיה יחד אתנו, אתה תוכל יחד עם זה להבין אותנו ולהרגיש אותנו ואנחנו לא יכולים להבין ולהרגיש אותך מעבר לתכונות שלנו. כך זה קורה.

נשתדל לשנות את התפיסה שלנו ולהרגיש את העולם העליון ואת עצמנו, העולם הנצחי. להרגיש מה זה נקרא "למעלה מהחיים בתוך הגוף". מה זה בכלל נקרא "הגוף הבהמי", "הגשמי" שלנו וכן הלאה.

את הדברים האלה צריכים לאט לאט לגלות, אחרת זה מאוד יבלבל את האדם. לא מן הסתם הם נסתרים מצד הטבע, מפני שהתפיסה צריכה להגיע לנו במידה שאנחנו יכולים לשלוט בה וסתם להתחיל לגלות משהו שמחוצה לתפיסת האדם, זה רק יבלבל אותו, זה רק יגרום לו נזק.

שאלה: האם ניתן לומר שהטעות בתפיסה האגואיסטית היא בכך שאנחנו רואים את הצורה החומרית במנותק מהרוחניות?

כן, אפשר כך להגיד.

שאלה: מאיפה מגיעה התמונה הזאת לאחורית המוח שלנו אם אין שום דבר מחוצה למוח שלנו?

אני לא יכול להסביר לך את זה. עוד מעט, עוד מעט זה יהיה יותר ברור. אין לנו מוח, אין אחורית המוח, אין אנחנו, אין הגוף שלנו, זה הכול מה שאנחנו מתארים בתפיסת המציאות שלנו האגואיסטית. זה איזה מין רצונות לקבל שכך הם נותנים לנו את הרגשת המציאות, ובתוכם אנחנו מקבלים את תפיסת המציאות הזאת, זה הכול.

אחורית המוח זאת אומרת, שהוא רוצה להגיד לנו שאני רואה אתכם לפניי, אבל איפה אני רואה אתכם? אני רואה אתכם באמת לפניי? לא, אלא אני רואה אתכם שם באחורית המוח, שיש כאילו מסך, על המסך הזה מגיעות כאילו קרני האור, ואז אני רואה בי בתוכי את הצורות שלכם, כך כביכול מתרחשת תפיסת המציאות, אבל זה לשם משל לא שזה אמיתי.

תלמיד: האם יש תמונה מיוחדת עבור כל אחד ואחד מאיתנו?

כן, כל אחד ואחד תופס את המציאות בצורה אחרת, כמו שפרצופיהם לא שווים גם כן מחשבותיהם. וודאי שכל אחד לפי הרצון לקבל שלו שהוא אצלו אישי, אינדיבידואלי, כחלק נפרד ממערכת אדם הראשון.

שאלה: עד כמה אנחנו צריכים להשתמש בתפיסת המציאות שאנחנו לומדים, והאם היא צריכה לעזור לנו לתיקון?

תפיסת המציאות היא כל הזמן מלווה אותנו, שאנחנו מרגישים את עצמנו חיים באיזו מציאות. אז ככול שאני יותר ויותר מתקדם לתפיסת המציאות האמיתית שמחוצה לי, שזה בעצם הבורא מחוצה לרצון לקבל שלי, כך בהתאם לזה אני לפי הרגשת תפיסת המציאות יכול להגיד שאני מתקדם.

תלמיד: אבל בינתיים אנחנו צריכים להשתמש בה בזמן ההכנה שלנו מידי פעם במחשבות שלנו? כי היא די מפורסמת בעולם, לא בדיוק כמו חכמת הקבלה אבל המדענים מאז תורת הקוואנטים מדברים על תפיסה סובייקטיבית שאנחנו מייצרים כביכול את המציאות.

אנחנו גם כן אומרים שתפיסת המציאות היא סובייקטיבית, שאת מה שכל אחד רואה הוא רואה בתוך הרצון לקבל שלו, נכון. עוד לפני תורת הקוואנטים מדברים על זה מקובלים כבר אלפי שנים.

תלמיד: נכון, המקובלים דיברו על זה ראשונים, אבל האם זה עוזר לנו בדרך להשתמש בה במחשבה הזאת?

כן, זה עוזר מאוד כי אז אנחנו מבינים שרק את הרצון לקבל שלנו אנחנו צריכים לשנות כדי להתקרב לתפיסת המציאות האמיתית. וכל תפיסת המציאות היא בכל זאת תהיה ברצון לקבל שלנו, וככול שהוא יהיה מתוקן אז תפיסת המציאות תהיה יותר אמיתית.

שאלה: אנחנו צריכים להכיל את מה שאנחנו לומדים עכשיו על תפיסת המציאות אך ורק על העשירייה ושם לחפש את זה, או על כל המציאות שאני מרגיש?

העיקר זה בעשירייה, ואחר כך נלמד את כל המציאות גם כן.

תלמיד: אומרים שמקובל שמגיע להשפעה ולהשגה רוחנית הוא עדיין ממשיך לחיות בעולם הזה, והוא חי בעצם את אותה מציאות כמו אנשים רגילים. אז לדוגמה, כשמקובל נמצא בהשגה ויש במציאות סיטואציה של טילים, של מלחמה, הוא רואה את אותם הטילים והוא פשוט מבין את כוונת הבורא מאחורי הטילים, או שהוא ממש לא רואה את הטילים האלה?

ודאי, אבל אין שום צורך לדבר על זה. ודאי שכן, כמו שתינוק ואדם גדול נגיד, להבדיל אבל בכל זאת.

שאלה: ענית לאחד החברים שלנו שכל מה שאני רואה הוא נקודת מבט כמו איזה סרט, האם הנקודה הזאת שאני מביט ממנה זאת הנקודה המדויקת של הרצון לקבל שלי בסרט הכללי?

כן.

שאלה: איך אנחנו יכולים להשתמש במציאות המדומה הזאת בשביל להשיג את המציאות האמיתית?

אנחנו משתמשים במציאות המדומה שבינתיים זאת המציאות האמיתית שלנו כביכול, ומשתדלים לשנות את הקשר בינינו, להביא את עצמנו מתפיסת המציאות האינדיבידואלית לתפיסת המציאות של הקבוצה. ועל ידי המאמצים האלו אנחנו משנים את תפיסת המציאות. ואז אנחנו בעשר ספירות יכולים כבר להתחיל לתפוס את האור העליון בצורת האור, וכך יש לנו כבר תפיסת מציאות רוחנית.

שאלה: האם עלי קודם כל לעשות חשבון בשכל ואז להיכנס לעבודה שבלב, כדי להיות כלול ברוחניות?

לא, זה חייב להיות במקביל, כמה שיותר במקביל. תפיסת המציאות באמת היא חלק בחכמת הקבלה, אם אפשר בכלל להגיד שזה חלק, שהוא יותר שכלתני נראה לנו כביכול, אבל הוא כך נראה לנו מפני שהוא יותר רחוק מהרגשות שלנו. איך אני קושר את התכונות שלי עם תפיסת המציאות, זו בעיה. אבל לא, אנחנו לא עובדים בשכל, אנחנו צריכים תמיד להבין שכל הכלי שלנו זה כלי רגש, זה רצון. ובשכל אנחנו לפעמים רק משתמשים כדי לקשור כל מיני רצונות, לתת להם איזה מדידות, אבל לא יותר.

שאלה: המסך שיש באחורית המוח זה עניין אבסטרקטי. אבל אנחנו רואים דבר אחר לגמרי, כל מה שאנחנו רואים בעינינו יוצא שזה כמו חלום, כי כשאנחנו ישנים הרי המציאות הזאת נעלמת, אז יש איזה העתק של החלום. זה אומר שאנחנו חיים בתוך חלום?

אני לא יכול להסביר את זה בדיוק, אלא כשנתעורר אז נבין איפה היינו ואיפה אנחנו נמצאים, אבל בשביל זה צריכים להתעורר. זאת אומרת, צריכים להגיע לכוח השפעה, ואז אנחנו כנגד זה נראה גם כן מה זה כוח הקבלה שאנחנו היינו בו.

שאלה: איזו רמה של מסירות נפש נדרשת מאיתנו כלפי העשירייה, כדי להשיג את תפיסת המציאות האמיתית?

רמות מסירות נפש זה דרגות רוחניות, כל פעם על פני הרצון לקבל שמתעורר בך. אי אפשר להגיד איזה, נפש רוח נשמה חיה יחידה, או עביות שורש א' ב' ג' ד' וכן הלאה, בכל 125 המדרגות, זה הכול רמות של מסירות נפש, שאתה הולך למעלה מהנפש, מדרגת המלכות שבך.

שאלה: איך האדם יכול לשנות את התכונות שלו אם הבורא הוא זה שאחראי על התכונות האלה?

האדם יכול רק להתפלל, לבקש. והעניין הוא לבקש, שבזה הוא נעשה יותר ויותר קרוב לבורא, קשור לבורא, שזה בעצם העניין. זה לא העניין שהאדם מבקש, ולא העניין שהוא רוצה לעשות איזה פעולות, איזה תיקונים, העניין הוא שכשהוא מבקש מהבורא הוא מתקשר לבורא, ועל ידי זה נעשה עוד יותר ויותר קרוב אליו.

שאלה: הגענו למפתן של העולם האמיתי, מה אנחנו צריכים לעשות עכשיו כדי להיכנס לעולם האמיתי הזה?

בואו נמשיך ללמוד את הפסוקים. אתם כל הזמן רוצים יותר ויותר לשאול, ואני אומר שזה לא בסדר כל כך, צריכים גם כן להתאפק. תרשמו את השאלות האלו, תרשמו אותן, ואז אחר כך אם לא נברר אותן במשך השיעור אז תוכלו לשאול. אחרת אתם עוצרים את השיעור ואנחנו לא יכולים כל כך להתקדם.

קריין: קטע מספר 4.

"התולעת, שנולדה תוך הצנון. והיא יושבת שם, וחושבת, שכל עולמו של הקב"ה, הוא כל כך מר, וכל כך חשוך, וכל כך קטן, כמידת הצנון, שהיא נולדה בו.

אבל, ברגע שבקעה את קליפת הצנון, וחוטפת מבט מבחוץ לצנון, היא תמהה, ואומרת: "אני חשבתי, שכל העולם הוא, כמידת הצנון, שנולדתי בו. ועתה, אני רואה, לפני עולם גדול, נאור, אדיר, ויפה להפליא"!"

(בעל הסולם. "הקדמה לספר הזוהר". אות מ')

העיקר בשבילנו להבין שהמציאות שבה נמצאים בני אדם היא מציאות זמנית, מוגבלת מאוד, שקרית, ואנחנו צריכים לעבור אותה ולהכין את עצמנו למציאות חדשה, להשתדל לפתוח אותה, לגלות אותה, בכוחנו באמת לבצע את זה אם אנחנו מייצבים את כל האמצעים, את כל ההמצאות שהמקובלים מוסרים לנו. ואז נראה את עצמנו באמת כאותה תולעת היוצאת מהצנון, אנחנו עוזבים את תפיסת המציאות, אנחנו לא עוזבים את העולם בצורה גשמית, אלא משנים את תפיסת המציאות, מתפיסה אגואיסטית לתפיסת מציאות רוחנית, אלטרואיסטית. ובזה אנחנו רואים עולם חדש נאור יפה מתוק.

שאלה: אם קיימים רק אני והבורא, האם אני יצרתי את הדרגות של הדומם הצומח החי והמדבר או שאותם הבורא ברא?

ודאי שהם מהבורא, אתה צריך לקרוא עוד חומר בחכמת הקבלה, איפה שמסבירים לנו איך נוצרו כל הדרגות האלו. זה נובע מארבע בחינות דאור ישר בעולם אין סוף וכן הלאה. חברים, אתם צריכים לקרוא הרבה דברים, אני לא יכול בזמן השיעורים שלי לתת לכם את כל החומר. זה ישנו בתורכית, בעברית, באנגלית וברוב השפות, בבקשה תקראו איך נוצר העולם וכל הדרגות ומאיפה זה נובע, הכול מוסבר.

שאלה: איך אנחנו יכולים לעזור אחד לשני לחדד את תפיסת המציאות?

אם אתרגל להסתכל על המציאות, על הבורא, על העולם, דרך העשירייה אז אני מכוון את עצמי לתפיסת המציאות הרוחנית הנכונה. זה מה שאנחנו צריכים לעשות. כי אם לא זה, אז אין לי פשוט שום אפשרות לשנות את המציאות שלי, אני אשאר בעולם הזה. לכן, העיקר בשבילנו הוא לשנות את תפיסת המציאות, אחרת נלמד כל הזמן על העולם העליון, אבל ייראה לנו כאילו הוא נמצא כאן אצלנו בעולם התחתון, ואז בסופו של דבר נקבל במקום את העולם הרוחני את העולם הגשמי.

שאלה: איך אני יכול להידבק לתפיסת המציאות של המקובל של המורה?

תעשה מה שאומרים לך.

שאלה: איך מקבלים את החושים הרוחניים בכדי להגיע למציאות האמיתית?

מתוך זה שאנחנו מקיימים את מה שהמקובלים אומרים לנו. איזו שאלה. אתם צריכים לראות מה המקובלים אומרים ולקיים את זה. להיות תלמידים טובים.

שאלה: אולי השאלה קצת ילדותית. אם העולם שלנו הוא עולם מדומה, למה מקובלים גם אחרי שהם עוברים את כל התיקונים עדיין מתקיימים בשני העולמות גם בעולם העליון וגם בעולם הזה. למה הגשמי לא נעלם להם?

מאיפה אתה יודע אם הוא נעלם או לא נעלם. הם צריכים להיות בעולם הזה כדי לקיים את התפקיד שלהם כלפינו. אך ורק.

שאלה: בעבודה בעשירייה אני בדרך כלל מתאר את הדמויות של החברים. איפה אני צריך לשים את הדמויות האלו בפנים או בחוץ?

אתה צריך לקשור את החברים שלך מכוח ההשפעה שביניכם כמו שאתה מתאר אותו, ודרך הכוח הזה, השפעה ביניכם, אתה צריך להתייחס לבורא. כך בעצם זה צריך להיות "מאהבת הבריות לאהבת ה'".

תלמיד: במידת בניית הקשר הזה הם עדיין נמצאים מחוצה לי החברים ואני משתדל להעביר אותם מהחוץ פנימה, ככה העבודה?

אני לא יכול עכשיו לדבר על זה, כי מה זה נקרא לתפוס אותם בתוכי, בתוך הרצון האגואיסטי שלי? הפוך, אני צריך לצאת מעצמי אליהם ולהתכלל בהם.

קריין: קטע מספר 5.

"אותם, המשוקעים, בקליפת הרצון לקבל שלהם, שבה נולדו, ולא ניסו לקבל התבלין המיוחדים, שהם תורה ומצוות מעשיות, המסוגלות לבקוע קליפה קשה הזו, ולהפכה לרצון להשפיע נחת רוח ליוצרו. ודאי הוא, שהם מוכרחים להחליט, על אפסותם וריקנותם, כמו שהם באמת. ולא יוכלו להעלות על הדעת, שכל המציאות הגדולה הזו, לא נבראה אלא בשבילם.

אם היו עוסקים בתורה ומצוות, להשפיע נחת רוח ליוצרם, בכל הטהרה הנאותה, ויבואו לבקוע קליפת הרצון לקבל, שנולדו בה, ויקבלו הרצון להשפיע, הלא תיכף היו עיניהם נפתחות, לראות ולהשיג, את עצמם ואת כל המדרגות, של החכמה והתבונה והדעת הבהירה, החמודות והנעימות עד לכלות נפש, שהוכנו להם בעולמות הרוחניים."

(בעל הסולם. "הקדמה לספר הזוהר". אות מ')

שאלה: איך אפשר למשוך יותר מאור כדי שמה שהוא אומר בקטע הזה יתקיים במציאות?

רק על ידי התכללות עם החברים. אין לך שום אפשרות אחרת.

תלמיד: זה שאנחנו קוראים את המקורות או מקורות מסוימים, ביחד, יכול להשפיע יותר?

כן, המקורות יהיו אז בהתאם לזה מקורות יותר ממשיים. אבל מאיפה אתה לוקח את הרצון הזה כדי להוציא מהמקור יותר? על ידי זה שאתה מתחבר יותר לחברים. אחרת לא יהיה מתאים זה לזה.

מתרגם: איך כל המציאות תתבטא בראייה הרוחנית שלנו?

אני לא יכול להסביר את זה. אבל היא תתבטא בצורה שאנחנו נראה אותה באור של השפעה ולא באור של קבלה. זה נקרא "עולם הפוך ראיתי"¹, שבמקום תפיסת המציאות בצורת קבלה נראה תפיסת מציאות בצורת השפעה. זה נקרא "עולם הפוך ראיתי".

שאלה: הוא אומר "אותם, המשוקעים, בקליפת הרצון לקבל שלהם, שבה נולדו, ולא ניסו לקבל התבלין המיוחדים," במי זה תלוי שהם לא קיבלו לנסות, מדוע הם לא מקבלים לנסות?

הכול תלוי בבן אדם.

תלמיד: בבן אדם עצמו, ברשימו שלו?

רשימו, ודאי, אבל אחרי זה איך הוא מממש את הרשימו?

תלמיד: ואז הוא כותב ש"תורה ומצוות מעשיות, המסוגלות לבקוע קליפה קשה הזו," מה זה אומר "תורה ומצוות מעשיות"?

שיעשה כול מה שמקובלים כותבים כלפי העשירייה, מה שהוא יכול לעשות.

תלמוד: מה זה מצוות?

מצוות תמיד אלה פעולות שעל ידם אני מתקן את הרצון לקבל שלי שיהיה בעל מנת להשפיע. ואני עושה את זה על ידי האור העליון שנקרא "תורה".

תלמיד: אבל לא לעשות את זה לבד אלא עם החברים.

ודאי שאני צריך לעשות את זה לבד ובעזרת החברים. אבל הכול מתחיל מהאני.

קריין: קטע 6.

"כתוב בזוהר הקדוש, "לית אתר פנוי מיניה". וזה שלא מרגישים הוא מטעם שחסר לנו כלי הרגשה.

כמו שאנו רואים, שמכונת הרדיו, שקולט כל הקולות שישנם בעולם, כי מכונת הקליטה לא עושה את הקולות, אלא שהקולות ישנם במציאות העולם ומטרם שהיה לנו מכונת הקליטה, לא היינו מרגישים את הקולות, אף על פי שהיה במציאות.

כמו כן יכולים להבין ש"לית אתר פנוי מיניה", אלא למכונת הקליטה אנו צריכים. ומכונת הקליטה נקרא בחינת דביקות והשתוות הצורה, שהוא רצון להשפיע. וכשיש לנו מכונה הזו אזי תיכף נרגיש, שלית אתר פנוי מיניה, אלא "מלוא כל הארץ כבודו"."

(הרב"ש. 645. "ממעשיך היכרנוך")

שאלה: למה יגיעה וצער בעולם המדומה ראויים לקבל שכר אמיתי?

כי אנחנו בזה מתעלים מעל הרצון לקבל שלנו וזו כבר יגיעה אמיתית. אני רוצה, אפילו שאני לא מבין, כמו תינוק שעושה מאמצים ולא יודע למה ומה בדיוק, אבל מתוך המאמצים שלו הוא מתפתח. כך אני, על ידי המאמצים שלי קצת לעלות במשהו, לעבוד עם הרצון לקבל שלי, אני מתפתח. זה מספיק כדי לעורר את המאור המחזיר למוטב. לא שאני עושה בזה משהו, אבל את המאור אני מעורר. וזה בדיוק אותן הפעולות כמו שתינוק עושה. וכך אנחנו מתפתחים.

שאלה: האם מכונת הקליטה זה העשירייה, החיבור עם החברים?

אני לא הייתי מתבלבל. יש עשירייה שדרכה אני משפיע לבורא. כי עשרה זה כאחד ברוחניות, ואותם הוא מרגיש, אז אני מתחבר לעשירייה ודרכה אני משפיע לבורא. אם אני צועק לבורא לבד זה נקרא "צעקה במדבר". כמו אדם שעומד באמצע המדבר וצועק, אף אחד לא שומע. אבל אם אני פונה לעשירייה ומתוך העשירייה אני צועק לבורא, הוא שומע אפילו אם אני אומר בשקט.

שאלה: אמרת שלא לומדים את החכמה בשכל, אבל מה שאני מרגיש ברגשות שלי זה לא משהו ודאי. איך אפשר לברר את הלימוד בצורה כזאת?

אנחנו לומדים גם בשכל, אבל אחר כך אנחנו צריכים לממש אותה ברגש. אבל ללמוד בשכל ולממש ברגש. כי סך הכול אנחנו פועלים ברצון. רצון זה רגש.

שאלה: האם הבחירה החופשית תלויה באיכות היכולת שלנו לקלוט את המציאות ולהתעלות לדרגת אדם?

כן. אנחנו בשביל זה עובדים כדי לעלות בתפיסת המציאות בדרגות האדם הדומה לבורא. כמה שאני יותר נכלל בעשירייה ופונה לבורא, בזה אני מתקרב אליו.

קריין: קטע מספר 7.

"התפשטות אור עליון מלובש בכל המציאות ונקרא מחייה המציאות. ומתגלה בכל מיני הלבושים שישנם בעולם, היינו בכל דברים הגשמיים הנראים לעינינו. הכול הוא אור ה', בין בלבושיי תורה, היינו באותיות התורה, ובין באותיות התפילה, ובין בדברים בטלים. וכל ההבחן בזה הוא רק אצל המקבלים, היינו המרגישים. יש אנשים שמרגישים שאור ה' מלובש רק בתורה ותפילה. ויש אנשים שמרגישים את אור ה' גם בצירופי אותיות של דברים בטלים. ויש שאינם מרגישים אפילו בצירופי אותיות של תורה ותפילה, שזהו אור ה' מבחינת ממלא את כל המציאות."

(הרב"ש. מאמר 236. "מלוא כל הארץ כבודו")

כל ההבדל הוא רק אצל המקבלים, המרגישים, במה שהם מרגישים. ובזה יש לנו את כל חכמת הקבלה, כל אחד תופס בצורה משלו. ואז המקובלים כותבים, ומתחילים לחבר מה שכל אחד מהם תופס, ומבין ומכיר ומגלה, ומזה יש לנו חכמה שלמה. בסופו של דבר, פעם, מתישהו, היא תגיע למצב שאנחנו נראה את כל המציאות, והמציאות הזו תתגלה לעיני כל ו"כולם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם", כך כתוב.

שאלה: כמה זמן נשאר תינוקות בעבודה הרוחנית?

כמה זמן? עד שתגדל. כאן אתה קובע. אין זמן ברוחניות, אתה קובע את כל הדרגות של ההתפתחות שלך.

שאלה: כשאדם עובר שינוי פנימי נכון יותר ויותר, איך כל פעם הוא תופס את מציאות העשירייה בצורה שונה?

איך שתופס. איך אני יכול להגיד לך, איך? ודאי שבכל מצב ומצב הוא מקבל את העשירייה בצורה אחרת, בעוצמה יותר, בבירור יותר. עד כמה שהם רחוקים זה מזה ולמעלה מזה עד כמה שהם מחוברים זה עם זה, עד כמה שיכולים לפי מידת הריחוק ומידת החיבור, זה סך הכול עוצמת הקבוצה, הם יכולים לגשת לבורא ובפער, בקונטרס הזה בין הפירוד לחיבור, יכולים לתפוס אותה. כי כך הם יכולים לגלות אור על פני חושך. זו האומנות של המקובלים.

תלמיד: השינוי הפנימי שעובר אדם, תמיד גם משפיע על התפיסה שלו את ההכרחיות?

הכרחיות ודאי שזה דבר זניח, מה זה הכרחיות? כמה שהמקובל יותר מתקדם, הוא פחות זקוק. מהי הכרחיות, דברים גשמיים? הוא צריך לבהמה שלו. אנחנו יודעים שבהמה מתמלאת בדברים שהיא צריכה ולא יותר. אתה לא תביא לסוס או לפרה איזו בונבוניירה. הם צריכים עשב, מים. החמור חייב גרעיני חיטה וכן הלאה, אבל יותר מזה לא. הבהמה הרגילה לא צריכה יותר, לכן הכרחי זה "לא יגונה ולא ישובח", כך צריך להיות בסופו של דבר לכל אחד מאיתנו, וזה באמת דבר הכי בריא.

שאלה: מצד אחד אנחנו אומרים שהעיניים שלנו מופנות כלפי פנימה, מצד שני הוא אומר פה שהכול זה לבוש הבורא. אז איך זה מסתדר?

למה זה לא מסתדר? אם אנחנו יכולים לעשות את לבושי הבורא, אז אנחנו תופסים אותו. "אור חוזר" זה נקרא לבוש הבורא.

שאלה: האם כדי להתקדם רוחנית אנחנו יכולים לבקש מהבורא לשנות את תפיסת המציאות של החבר אם הוא סובל ממשהו?

לא. אנחנו צריכים לתת כל מיני דוגמאות לכל החברים, כאלו שזה לא יפריע להם יותר ממה שהם יכולים לקחת את זה לתפילה שלהם לבורא. אני צריך להיות דוגמה, לא יותר מזה.

שאלה: כתוב "להשפיע נחת רוח ליוצרם, בכל הטהרה הנאותה". מה זה אומר?

כמה שאנחנו יכולים להתעלות בצורה הרוחנית, בזה אנחנו יכולים לעשות נחת רוח. בקיצור לענייננו, כמה שנתחבר יותר ויותר בינינו, כך נעשה נחת רוח לבורא. זהו. פשוט.

שאלה: האם אפשר לומר שהצמצום הוא על תפיסת המציאות הגשמית?

לא, אנחנו לא צריכים לצמצם את תפיסת המציאות הגשמית, אנחנו צריכים לצמצם שימוש בעל מנת לקבל.

תלמיד: מה ההבדל בין צמצום ללא להשתמש?

כי אם תהיה לי הסתכלות בעל מנת להשפיע, אז אני יכול לראות גם את העולם הזה. גם המקובלים חיים בעולם הזה, זה לא מפריע להם.

תלמיד: איך?

איך? אני לא יכול להסביר. אם אני אשתדל לענות לך, אני אבלבל עוד אלף איש, אני לא יכול.

שאלה: האם יש דרך לדעת את הבירור של הרוחניות שלך, איפה אתה ברוחניות, בלי לדעת ובלי להכיר את התע"ס?

סך הכול כתבי מקובלים הם אמצעי להתקרבות בינינו ומביננו לבורא, ולכן אנחנו לא חייבים ללמוד תע"ס או "עץ חיים". אבל בכל זאת, אם אנחנו לומדים אותם בצורה נכונה, שרוצים לתאר את כל מה שכתוב שם בצורה רוחנית, אז הלימוד שלנו הופך להיות תפילה. כי אנחנו רוצים להיות במקום הנכון, בתפיסה הנכונה, ולכן אנחנו צריכים להפוך את התורה לתפילה, לימוד התפילה לבקשה לתפיסה הנכונה, כמו שכתוב בספר. אבל סתם ללמוד כמו איזה ספר לימוד בבית ספר, כך ללמוד גם את חכמת הקבלה, זה ממש פסול וזה רק מזיק.

לכן המקובלים לא כל כך מושכים אנשים ללימוד הזה, אלא רק לכאלו, זה נקרא "שלבו דואג בקרבו", שהוא דואג להגיע לגילוי הבורא, זאת אומרת, לגילוי כוח ההשפעה.

קריין: קטע מספר 8.

"תיכף בהמחשבה לברוא את הנשמות, הייתה מחשבתו יתברך, גומרת הכול, כי אינו צריך לכלי מעשה כמונו. ותיכף יצאו ונתהוו כל הנשמות וכל העולמות, העתידים להבראות, מלאים בכל הטוב והעונג והרוך, שחשב בַּעַדַן, עם כל תכלית שלימותן הסופית, שהנשמות עתידות לקבל, בגמר התיקון. דהיינו, אחר שהרצון לקבל שבנשמות, כבר קיבל כל תיקונו בשלימות, ונתהפך להיות השפעה טהורה, בהשוואת הצורה הגמורה אל המאציל יתברך. והוא מטעם, כי בנצחיותו יתברך, העבר והעתיד וההווה, משמשים כאחד. והעתיד משמש לו כהווה. ואין עניין מחוסר זמן, נוהג בו יתברך. ומטעם זה, לא היה כלל עניין הרצון לקבל המקולקל, בצורה דפרודא (של פירוד), באין סוף ב"ה. אלא להיפך, שאותה השוואת הצורה, העתידה להיגלות בגמר התיקון, הופיעה תיכף בנצחיותו יתברך."

(בעל הסולם. "הקדמה לספר הזוהר". אות י"ג)

שאלה: לגבי נושא שינוי תפיסת המציאות, תפילה והשתוות הצורה, האם אני צריך להיות משה, דוד, רב"ש וכן הלאה, ואם כן, אז מהן התפילות שאנחנו מתפללים, האם אנחנו צריכים להתפלל כמו שרב"ש מתפלל ומשבח את הבורא?

אנחנו לא צריכים להיות במקום כל המקובלים כמשה, דוד, אברהם, יצחק, יעקב וכן הלאה, לא, אנחנו צריכים להיות אנחנו, אבל להשתדל להגיע למימוש שלנו, כל אחד לפי הרצון שלו, לפי שורש הנשמה שלו, לממש את עצמנו בלהידמות לבורא. כל אחד מתוך הרצון שלו, לא יותר מזה. זה מספיק לך, כי בזה אתה מקיים את הנשמה שלך, מקשר את הנשמה שלך לכל יתר הנשמות, ואתה משיג את הכול אבל מתוך הנשמה שלך.

אתה גם לא יכול לעשות אחרת, כי רק זה ניתן לך, אבל דרך חיבור הנשמה שלך עם כל יתר הנשמות, אתה משיג את כולן ובזה נעשה דומה לבורא.

שאלה: בשביל מה נוצר זמן בעולם שלנו? ובקטע שקראנו כתוב, "אין עבר ועתיד כלפי האור העליון", מה אנחנו משיגים כשאנחנו מדלגים על הזמן?

אנחנו נמצאים בכמה צירים מיוחדים זמן, תנועה ומקום, שהם מייצבים לנו את תפיסת המציאות. אתה יכול לתפוס את המציאות, לתאר את המציאות מחוצה לזמן? הזמן משתנה. מחוצה למקום? אז מהי בכלל התפיסה? זמן ומקום זה הדבר העיקרי, וחוץ מזה התנועה ששייכת לזמן. אז שינויי תפיסת המציאות מייצבים בנו, נותנים לנו הרגשת הזמן וכך אנחנו תופסים את המציאות.

זה נעשה על ידי הרשימות שמתגלות אצלנו כל פעם יותר ויותר, מהקל אל הכבד לאחר שבירת הכלי דאדם הראשון, וכך אנחנו מתפתחים. רוצים להתפתח? אז ממהרים את הרשימות האלה ומתפתחים בקצב ובהרגשה טובה כי אנחנו רוצים את ההתפתחות בעל מנת להשפיע.

לא רוצים להתפתח? אז אותה ההתפתחות עוברת עלינו כמו מכבש ההתפתחות ואנחנו מרגישים את עצמנו שמאין ברירה אנחנו חייבים להשתנות, כמו האנושות עד היום. לכן המקובלים אומרים שאנחנו יכולים לזרז את הזמנים אז בואו אנחנו נבקש את זירוז ההתפתחות.

שאלה: למה אנחנו אומרים שתפיסת המציאות ברצון לקבל היא לא אמיתית וברצון להשפיע התפיסה היא אמיתית, הרי בשני המקרים אנחנו תופסים את המציאות בכלי ולא מחוץ לכלי, אז מה ההבדל, למה ברצון לקבל זה לא אמיתי וברצון להשפיע זה אמיתי?

ברצון לקבל אתה מרגיש רק את מה שמתרחש ברצון לקבל הקטן שלך, האינדיווידואלי וזו לא תפיסת האור, תפיסת פעולות הבורא, אלא זו תפיסת הרצון שלך בלבד בעצמו. מה שאין כן תפיסת המציאות האמיתית היא שאתה מתעלה מעל תפיסת הרצון לקבל שלך, ואתה רוצה לתפוס בניגוד לרצון לקבל שלך, בעל מנת להשפיע, ואז אתה תופס את האור העליון, את הבורא. זה הבדל גדול ביחס לשינוי בתפיסת המציאות, זה לא אותו דבר בכלל. כי בתפיסת המציאות הגשמית אתה תופס את עצמך, את הרצון לקבל שלך וזהו, ובתפיסת המציאות הרוחנית אתה תופס פעולות השפעה של הבורא.

שאלה: אמרת שצריך להיות דוגמה בחיבור עם החברים, איך אפשר להימנע מלהזיק על ידי דוגמה שאתה יכול לתת?

אתה צריך כל הזמן לדאוג, בכמה שאתה מסוגל, להיות קשור עם החברים, להיות קשור עם הבורא ולהיטיב לקשר ביניהם, אתה קבוצה בורא ולקשר ההדדי הזה אתה רוצה תמיד לגרום רק טוב. ולבקש בזה על הקבוצה ועל הבורא, להתפלל דרך קבוצה לבורא ואז אל תפחד זה יצא טוב.

שאלה: הרבה חברים צריכים להיות במקלטים ולא מגיעים לשיעור, איפה מחברים את הנקודה הזאת ברשימות שלנו שאנחנו צריכים לעלות מעל מה שקורה ושלא ישפיע עלינו מה שקורה במציאות הזאת, או שצריך להתייחס אל הכול כמו שזה?

אני לא בטוח שאני הבנתי את השאלה שלך. אנחנו צריכים להמשיך כרגיל ללמוד, כל הזמן להרגיש את עצמנו יותר ויותר תלויים זה בזה. גם מפני שזה משפיע על ההתקדמות הרוחנית של כל אחד ואחד וגם כי זה משפיע על התיקון הכללי של כל העולם וכך נתקדם. אני לא רואה שום שוני בין כל מיני מצבים, כשלמדנו לפני הפנדמיה, אחרי הפנדמיה, לפני התקפת הטילים בישראל או עכשיו שיש התקפת טילים, אני לא מרגיש שזה כל כך שונה. העבודה שלנו היא אותה עבודה והיא צריכה להיות מכוונת ממש רק לחיבור בינינו ועם הבורא. גם בעולם הגשמי, גם בעולם הרוחני, אל תדאגו זה אותו דבר גם בעולם הזה, גם בעולם הבא. אותה העבודה.

תלמיד: זה מסמל משהו ל"בני ברוך" בצורה מיוחדת, או שאנחנו פשוט צריכים להמשיך, האם יש איזו משמעות למה שקורה עכשיו?

אנחנו צריכים להמשיך. היום לפני השיעור כבר הייתי כמה פעמים במקלט כשהייתה התקפה ואפילו בפתח תקווה לא רחוק מאיתנו נפלה פצצה, טיל והיו שם שריפות וכל מיני דברים, ממש לא רחוק, בקו אווירי זה כמה מאות מטרים מאיתנו. אז מה? מפני שאנחנו עדיין לא מסוגלים לתקן את זה בדרך בזמן הנכון, לכן אנחנו מזמינים כאלו אירועים לא נעימים עלינו, אולי מזה נתעורר כולנו. אם לא על ידי פעולות טובות אז על ידי ייסורים, מה לעשות.

אבל אתם לא צריכים לשים לב לזה כל כך, אלא לדעת שככה אנחנו, אלה החיים שלנו, ונקווה שזה יעבור ונוכל עוד לעשות כנסים וישיבות יחד וכן הלאה. אני מסתכל על הדברים האלה שזה גם תיקונים. אמנם זה כרוך בהרבה סבל אבל זה תיקונים. אם אתה לא יכול להשקיע בצורה נכונה אז תשקיע בצורה לא נכונה אבל בכל זאת החשבון הוא חשבון.

שאלה: האם מתיחת הזמן זה מה שקורה בקליפה כשמופיעים יום חודש שנה?

נגיד.

שאלה: בעל הסולם אומר ככה "בנצחיותו יתברך, העבר והעתיד וההווה, משמשים כאחד. והעתיד משמש לו כהווה", מה אומר המשפט הזה?

כן, זה מפני שאין שם זמן. בוא נגיד כך, כשאתה מסתכל על אדם אחר ואתה כבר יודע מה יצא לו על בטוח והוא עדיין לא יודע, אז אצלו יש עבר הווה ועתיד ואצלך אין, כי אתה כבר יודע מה שיקרה, סוף מעשה במחשבה תחילה.

תלמיד: זאת אומרת עכשיו שעושים עבודה, אנחנו משחזרים כבר את מה שקרה או שלא?

אנחנו צריכים לתת יגיעה כדי לגלות את הסוף וההבדל בין הווה ועתיד זה רק יגיעה. עד כמה שאנחנו ניתן יגיעה אנחנו נקצר את הזמן, אנחנו נביא עכשיו מה שיכול להיות בעוד אלף שנה, העיקר לתת יגיעה.

תלמיד: זאת אומרת בעצם כשנכתב הזוהר כבר לפני 2000 שנה, כבר ידעו את כל מה שיקרה בעתיד על פי הנוסחה הזאת?

ודאי שכן, ודאי שהמקובל נמצא בעתיד. תלוי איזה מקובל, תלוי באיזו דרגה הוא נמצא, אבל ודאי שבשבילו עבר הווה ועתיד הם כבר לא כמו מה שבשבילך.

תלמיד: זאת אומרת מקובל יכול לראות את העתיד לפי מה שאתה אומר לי?

בכללות אנחנו מבינים את העתיד ויודעים מה צריך לקרות, גמר תיקון וכן הלאה, אבל אתה יכול לשאול, האם הוא יודע גם את כל השלבים להשגת העתיד? כאן השאלה, זה תלוי בו או זה תלוי בבחירה חופשית של מיליוני אנשים, והם עוד לא מימשו את הבחירה החופשית ולכן הם אחראים, הם בעלי הבית שזה יתגשם בצורה זו או אחרת. אז המקובל יודע ומשיג גם את זה או לא?

תלמיד: זאת שאלה.

זאת שאלה, אני לא רוצה לפתור אותה. אז אתה תגלה מה זה נקרא ניתן רשות ובכל זאת.. בקיצור, עוד נגיע לזה, עד כמה אנחנו חופשיים בבירור שלנו, בבחירה שלנו, ועד כמה בזה אנחנו בעצם לא פועלים ולא מפעילים כלום אלא הכול נכתב מראש.

תלמיד: זאת אומרת זאת תפיסת המציאות בעצם, כל הסרט הזה?

נחיה ונראה, אתה תדאג רק לגמור את המלחמה האישית שלך עם השרץ שבך.

שאלה: עבר הווה עתיד, האם התפיסה שלי היא להסכים שהכול הכי טוב כי זה מגיע מאין עוד מלבדו, ואם כן איך אני מעביר את התחושה הזאת הלאה לחברים?

צריך להשתדל להיות גם בזה וגם בזה.

שאלה: יש לנו את החובה להסביר לעולם את החכמה וזה ברור שאנחנו עדיין לא מצליחים לעשות את זה בצורה הכי טובה. איזו יגיעה אנחנו צריכים לעשות, איפה אנחנו צריכים להשקיע בעשירייה בשביל לעשות את זה בצורה הכי טובה כדי שלא יקרו יותר דברים כמו שקורים היום?

העולם, כל המציאות מתחלקת לפנים וחוץ. אנחנו צריכים בפנים להיות אני, עשירייה ובורא יחד, כמה שיותר לקרב את שלושת הדברים האלה, ההבחנות האלה יחד להבחנה אחת. וחוץ מזה יש לי עוד אנושות, ואני צריך להפיץ כמה שאפשר יותר את היכולת לתקן ולהגיע לגמר התיקון בדרך קצרה ונעימה. כל זה בשבילנו, הכול תלוי בנו. אז יש לנו את העבודה הפנימית שלנו, אני, עשירייה, בורא, ויש את העבודה החיצונה שלנו שהיא אני, האנושות והבורא, זה חיצון. כמה שנוכל לתקן גם כלי פנימי וגם כלי חיצון הם יתקרבו זה לזה ויהיה תיקון.

שאלה: כשבעל הסולם כותב על תפיסת המציאות שאנחנו קופסה עם פתחים שהיא תופסת בצורה כלשהי, מה ההבדל בין התפיסה הרוחנית לבין התמונה הזאת?

התפיסה הרוחנית היא גילוי הבורא לנברא. זה הכול.

תלמיד: מה זה אומר גילוי הבורא לנברא?

אני לא יודע איך להסביר את זה. אבל תדע שזה קודם כל העיקר ולזה אנחנו צריכים כל הזמן להימשך. ואיך להסביר? לפי השתוות הצורה, אני יכול להגיד לך אלף מילים, אבל מה זה אני לא יכול להגיד כי אתה שואל על התופעה עצמה. אני יכול להגיד לך מה הנושאים של אותה התופעה, שאנחנו צריכים להיות בעל מנת להשפיע, להתחבר בינינו, להגיע לסכום היגיעה שנקראת "סאה" ואז הבורא יתגלה במאמץ הזה שלנו וכן הלאה.

תלמיד: נגיד עכשיו אני רואה את החברים שלי בעשירייה כנראה עם התכונות האגואיסטיות שלי, אז אנחנו אומרים שעכשיו מתחברים כולם יחד ואז לתכונות האגואיסטיות שלי נוסף מסך כלשהו שבו אני תופס את הבורא?

נגיד שכן.

תלמיד: אז יוצא שאיזו הרגשה מתווספת לחושים הרגילים?

כן, ודאי שאתה לא מתפטר מחמשת החושים הגשמיים שלך ראיה, שמיעה, טעם, ריח, מישוש, אלא אתה רוכש בנוסף לזה ראיה, שמיעה, טעם, ריח, מישוש רוחניים, שהם נקראים "עביות" ברצון לקבל שאתה יכול להשתמש בו בעל מנת להשפיע, ו"ספירות" שאתה הופך אותם למאירים, לספיריים.

תלמיד: מה זה אומר ראיה ושמיעה רוחניים?

זה נקרא תכונות ברצון לקבל שנעשו דומות לבורא, לרצון להשפיע.

תלמיד: מה ההבדל ביניהן, אתה אומר שזה נקרא "עביות", מה זאת אומרת?

השימוש ברצון לקבל הוא הפוך.

תלמיד: לפי הדרגה?

לפי העוצמה.

תלמיד: אז יש איזה כוח של רצון שאנחנו יכולים לקרוא לצורה המתוקנת שלו ראייה?

ודאי. ספירת חכמה זה ראייה, ספירת בינה זה נשימה.

תלמיד: איך אנחנו בונים אותן בינינו?

הן נבנות על ידי המאור המחזיר למוטב מתוך הרצון לקבל שלנו שאני רוצה לעבוד בו בעל מנת להשפיע.

תלמיד: יוצא שמתגלה בנו בעשירייה רצון לקבל, איך מתוכו אנחנו בונים ראייה או שמיעה רוחניים?

פשוט מאוד, אני רוצה להשפיע ואז אני מקבל יכולת להשפיע.

שאלה: האם קיים עולם פיסי, האם קיימים אבן, עץ?

ודאי שקיים. אנחנו רואים את זה, אנחנו מרגישים את זה, לכן זה קיים. אלא מה השאלה, האם זה קיים מחוצה לתפיסה שלי? לא, אני לא יכול להגיד, אני יכול להגיד רק בזמן שזה נמצא בתפיסה שלי. צריכים לחשוב על זה, אבל זו בעצם תפיסת המציאות. זה יתגלה לנו כאשר נתחיל לגלות את העולם הרוחני, אז מיד יהיה לנו ברור הפער בין התפיסות וכל ההבחנות הללו יתגלו אז באמת בצורה קלה.

קריין: אנחנו ממשיכים לקטע מספר 9.

"באין סוף כבר קבועים וקיימים, כל המציאות וכל הבריות הראויים שיבואו בעולמות, עם כל הרחבתם ותכלית תפארתם ושלימותם, העתיד להתגלות בעולמות בשבילם, והרי לך בעליל, אשר עוד באין סוף, כבר יצאו ונגלו כל הרצונות העתידים להתגלות, וגם התמלאו על שלימותם ומילואם הסופי, והשלימות והמילוי, שהוא בחינת האור העליון, הוא שהוליד וגילה את הרצונות הללו."

(בעל הסולם. "תלמוד עשר הספירות", חלק ב', פרק א', אות ה')

שאלה: אנחנו נולדים בתפיסת מציאות אחת, אחרי זה לומדים את חכמת הקבלה, רוכשים עוד תפיסת מציאות וחיים בשתי מציאויות. מתי מגיעים למציאות האחרונה שאין שם שתי מציאויות, אלא הכול מציאות אחת?

מתי שתהיה ראוי לזה. שתעשה מעצמך להיות ראוי לזה.

שאלה: בעל הסולם אומר שיש רק אני והבורא. האם זה אומר שהעולם הזה קיים רק במציאות שלי ואם לא הייתי קיים אז המציאות הזאת לא הייתה קיימת?

ודאי, והמציאות הרוחנית הייתה קיימת או לא? זאת אומרת, כל עוד אנחנו לא משיגים את האמת אנחנו לא יכולים להגיד כלום. אבל על המציאות שלנו אנחנו יכולים להגיד רק דבר אחד, המציאות הזאת מתקיימת בתוך הרצון לקבל, אם אנחנו מתקנים את הרצון לקבל הזה והופכים אותו בעל מנת להשפיע אז המציאות הזאת, זאת אומרת העולם הזה מה שנקרא צריך להיעלם, וכל החומר שלו יהפוך להיות לעל מנת להשפיע ומזה יהיה העולם הרוחני.

שאלה:. השאלה היא לגבי קטע 8 על עבר, עתיד, הווה. למעשה אנחנו מדברים על 6000 שנה עד גמר התיקון. בעל הסולם כותב שצריך להביא אותנו לגמר תיקון וזו המציאות היחידה האמיתית בעולם. זאת אומרת, המושג של זמן עבר הווה ועתיד למעשה מוטעה, כל מה שאנחנו צריכים לעשות זה שינויים ערכיים וזה לא שייך לזמן. האם זה נכון? בגלל זה אנחנו לא קולטים ונמצאים בערפל, כי אנחנו מתייחסים לזמן הגשמי ולא לזמן הרוחני, לשינוי הערכי?

אין זמן גשמי, הכול זמן מדומה כמו שכל העולם הזה מדומה. אין דבר כזה עולם גשמי וכל ההבחנות שלו, זמן, תנועה, מקום הכול בתוך העולם הדמיוני, הכול דמיון. והכול קיים רק כדי שנצא ונתעלה מעל הדמיון הזה. לכן כתוב עליו "היינו כחולמים", שאנחנו צריכים לקום כמו מחלום ולהגיד "איזה חלום נוראי עברתי ועכשיו אני רואה שברוך ה' אני קם ומאיר לי האור הנצחי, השלם ואני נמצא בין נשמות נצחיות ושלמות, ואנחנו כולנו קשורים זה לזה בצורה שלמה, והאור העליון השלם ממלא אותנו". וכל עוד אנחנו נמצאים בחלום, אנחנו מרגישים את עצמינו שנמצאים בעולם הזה עם מושגים של זמן, תנועה, מקום.

שאלה: "אין עוד מלבדו", האם זה נאמר כלפיי או ש"אין עוד מלבדו" זה שאני כביכול לא קיים?

"אין עוד מלבדו" זה נקרא שיש רק כוח אחד, כמו שכותב בעל הסולם במאמר שלו "אין עוד מלבדו" בספר "שמעתי". שאין כוח אחר, אין שליטה אחרת, רצון אחר שיכול לעשות משהו נגד הבורא, אלא רק כוח אחד הפועל בכול. הבורא בלבד. ומהו האדם? האדם נברא בצורה כזאת שהוא הפוך, שונה מהבורא והוא צריך לעשות כל מיני מאמצים כדי להביא את עצמו להזדהות, להידמות לבורא. לא להיות שונה ממנו אבל הבורא שולט בכל זאת ו"אין עוד מלבדו".

זאת אומרת, האדם צריך לאתר לעצמו איפה הוא כביכול לא מסכים עם הבורא, איפה הוא מפר את הייחודיות של הבורא ושם הוא צריך לבטל את עצמו, ואפילו מהביטול שלו לעשות עוד פעולה בעד הבורא, זאת אומרת צמצום, מסך, אור חוזר ופעולות, "פרצופים" מה שנקרא, עד שימלא את כל התפקיד שלו שזה ממש תיקון נשמת אדם הראשון.

שאלה: האם כל המציאות וכל הבריאה תמיד היו במלוא תפארתן ושלמותן?

ודאי ששום דבר לא משתנה, אין תנועה ושינוי באור אין סוף, בבורא, חס ושלום, אלא הכול זה כלפינו, כלפי התפיסה שלנו שישנה הסתרה זו או אחרת, יותר או פחות, ואנחנו צריכים על ההסתרה הזאת לעבוד ולהביא אותה לגילוי הבורא, דווקא על ידי ההסתרה.

שאלה: איך אנחנו יכולים לקחת בצורה נכונה את מה שלמדנו כאן בשיעור הזה לקראת לימוד התע"ס?

אנחנו מתקדמים לקראת לימוד התע"ס, ו"תפיסת המציאות" שאנחנו לומדים היום צריכה לכוון אותנו במיוחד נכון ללימוד התע"ס. כי בסך הכול בשביל מה אנחנו לומדים, כולל לימוד התע"ס? הכול כדי לשנות את תפיסת המציאות שלנו, לראות את העולם האמיתי שהוא בסך הכול הבורא ששורה ושולט בכל המציאות. אנחנו רוצים לגלות אותו על ידי המאמץ שלנו ובזה אנחנו לומדים את המציאות כולה, שזה נקרא לימוד התע"ס. איך אנחנו מתקנים את הכלים שלנו בהדרגה, צמצום אחר צמצום, מסך אחר מסך וכן הלאה בכל הפעולות הרוחניות. בסך הכול מה זה תע"ס? זו סדרת פעולות שהרצון לקבל רוצה לעשות על עצמו כדי להידמות לאור העליון, זה נקרא תע"ס, זה כל הנושא שלו.

שאלה: אנחנו מדברים היום כל השיעור על זה שהעשירייה היא הכלי הרוחני שלנו לתפיסת המציאות. אמרת שבתוך עשר תכונות רוחניות, עשר הספירות, שם אני מתחיל לתפוס את המציאות הרוחנית. מתי העשירייה הופכת להיות אותן עשר ספירות שבהם אנחנו מגלים את המציאות הרוחנית?

זה לא חייב להיות עשרה אנשים, אבל חייב להיות קשר ביניהם, מאמץ לקשר ביניהם, השתדלות כזאת שהם באמת רוצים להיות כאחד, כמה שיותר להידמות לבורא למרות האגו שביניהם, למרות כל ההפרעות שנותנים להם, לכן הם צריכים להשתדל להתחבר.

תלמיד: אבל כל החברים בכלי העולמי מתאספים ועושים גם זום ואנחנו בשיעורים כל הזמן, אז מה חסר במאמץ הזה כדי שזה באמת יתגלה כעשר ספירות?

חסרה דאגה לחיבור פנימי להיות "כאיש אחד בלב אחד". וצריכים הרבה תפילה, בקשה שיבוא האור מלמעלה ויאיר עלינו ויראה לנו איפה אנחנו עדיין לא מרגישים אפילו שאנחנו טועים.

תלמיד: איזו תפילה צריכה להיות עכשיו, כשאנחנו יוצאים למהלך היום?

אני לא יכול לחבר לך תפילה, כי אם היא לא תצא ממך ומתוך הלב ומתוך הלחצים והחיפוש והרגשת חוסר ההתמצאות, אם זה לא ייצא משם, אז זו לא תהיה תפילה. אלה לא סתם מילים יפות שאכתוב לך עכשיו, הן חייבות לצאת מתוך הלב, מתוך התסכולים, מתוך חוסר האונים. אתה מבין? זה לא שאתה שר יפה או יודע להגיד מילים יפות, המילים האלה צריכות לצאת מתוך תסכול גדול. לכן אין כל כך מה ללמוד, כן לכוון ולהזכיר את זה, אבל ללמוד איך להתפלל אתה יכול בכל מיני מקומות שמתפללים אנשים, לך לשם ותראה עד כמה הדברים האלה מלוכלכים, לא אמיתיים.

שאלה: האם אנחנו צריכים בעשירייה לעשות מאמצים לשחק או לתאר שאנחנו כבר נמצאים בעולם הרוחני על מנת לפתח לזה חיסרון?

תעשו מה שאפשר. "כל מה שבידך ובכוחך לעשות תעשה".

שאלה: מה מעביר את האדם מהבנה של תפיסת המציאות הנכונה, אנחנו כבר לומדים, מבינים, לתסכול פנימי של אי יכולת להגיע לשם?

תסתכל על החברים ותקנא בהם ואז תעשה מאמצים להגיע לאותו מצב כמוהם, זה מה שמביא לך חיסרון וכאב וצער.

קריין: קטע 10.

"אין שום מציאות בעולם חוץ מאלקות, אלא כל ההסתרה היא רק בהרגשת האדם."

(הרב"ש. 236. "מלא כל הארץ כבודו")

ואנחנו חיים בהרגשה הזאת. למה? כי ככול שהבורא נסתר, אני יכול עם הרצון לקבל שלי האגואיסטי לקבוע משהו, לשלוט, לחיות, ואם הבורא היה מגולה הייתי מבוטל לגמרי, לא הייתה לי מציאות בעולם, לא הייתי מרגיש את עצמי אפילו כפירור. לכן אנחנו קיימים רק בגלל שהבורא נסתר ולא מתגלה, ורק בתנאי שהגילוי שלו לא ישפיע עלינו לרעה, לא יבטל אותנו, אז הוא יכול להתגלות. לכן הוא דואג לנו שתהיה לנו מציאות בעולמו. וכשאנחנו רוכשים מציאות שבה הגילוי שלו לא יבטל את המציאות שלנו, אז במידה הזאת הוא מתגלה. צריך לחשוב על המילים האלו, ואם תשאלו אז נדבר על זה גם.

שאלה: ההרגשה הזאת של ההתקרבות לבורא קשורה לתפיסה ש"אין עוד מלבדו"?

ודאי שכן. זה נובע מ"אין עוד מלבדו". אנחנו יכולים להצטמצם וכאילו שאנחנו לא קיימים, ואז אין עוד מלבדו, אבל הבורא רוצה שאנחנו נתקיים במלוא האגו שלנו וגם הוא יהיה עוד אין עוד מלבדו, זאת אומרת שאנחנו נתקן את האגו שלנו כך שהאגו שלנו עוד מגביר את מציאות הבורא פי תר"ך פעמים. ואז אנחנו מגיעים לתיקונים גדולים האלו שהבורא נעשה באמת למלך על כל המציאות, על כל הרצון לקבל. זאת העבודה שלנו.

לעשות סתם צמצום על הרצון לקבל, לא יוצאת מזה תועלת. התועלת בזה שאנחנו נעשה רצון לקבל בעל מנת להשפיע ואז אנחנו מגבירים נוכחות הבורא בעולם, זה נקרא שאנחנו עושים ממנו מלך.

שאלה: בשיעורים הקודמים למדנו שאנחנו צריכים לתאר לעצמנו את המצבים העתידיים המתוקנים שלנו. כשאנחנו תופסים, מתארים לעצמנו אותם המצבים העתידיים המתוקנים, האם זה יהיה הדבר הנכון? כי אפילו המצב הנוכחי שלנו מדומה ולא נכון, לא אמיתי. אז מאיפה לקחת את היסוד לבנות את המצבים העתידיים שאנחנו כאילו צריכים לתאר לעצמנו?

בינינו. בינינו אנחנו צריכים לבנות את היחסים הנכונים על מנת להשפיע. ואז, מתוך זה שאנחנו נכין כאלו תשתיות הבורא יתלבש בהן. ויהיה למלך על כל הארץ, על כל הרצון.

שאלה: אמרת עכשיו שהבורא יכול להתגלות לנו רק במידה שהוא לא יזיק לנו. מה זה אומר?

שהבורא מוכן להתגלות בנבראים אך ורק בתנאי שיהיה לנבראים חופש בחירה ושהם מרצונם יבקשו ממנו שייתן להם כוח השפעה. ואז הם ימלאו את כל הרצון לקבל שלהם בכוח השפעה ואז הבורא בכוח ההשפעה הזה, יתגלה.

קריין: קטע 11.

"אין אנחנו יכולים להשיג שום מציאות כפי שהיא לעצמה, אלא הכול אנו משיגים רק לפי הרגשותינו. והמציאות, איך שהיא לפי עצמה לא מעניינת אותנו כלל. לכן התורה, כשלעצמה, אין אנו משיגים כלל, רק אנו משיגים הרגשות שלנו. וכל ההתפעלות שלנו היא רק לפי הרגשותינו."

(בעל הסולם. "שמעתי". ס"ו. "עניין מתן תורה - א'")

בסופו של דבר אנחנו משיגים מה שנכנס לתוך הרצון לקבל שלנו והוא צריך להיות בזה עם הכוונה בעל מנת להשפיע, זה ברור, אחרת אנחנו לא נרגיש את הבורא, כל היכולת שלנו להשיג משהו זה להשיג את הבורא, לפי מידת הכוונה שלנו בעל מנת להשפיע. אז זה מה שאנחנו עושים.

מה הוא אומר? "אין אנחנו יכולים להשיג שום מציאות כפי שהיא לעצמה," זאת אומרת, מציאות בפני עצמה אי אפשר. אנחנו נבראים, אנחנו יכולים לקלוט משהו, "אלא הכול אנו משיגים רק לפי הרגשותינו. והמציאות, איך שהיא לפי עצמה לא מעניינת אותנו כלל." אנחנו לא מסוגלים, אין לנו אליה שום גישה, לא תופסים אותה בכלום, באיזה חוש. "לכן התורה, כשלעצמה, אין אנו משיגים כלל," זה האור שהוא מחוצה לנו "רק אנו משיגים הרגשות שלנו. וכל ההתפעלות שלנו היא רק לפי הרגשותינו."

מה שאנחנו משיגים, מה שנכנס בכלי שלנו, לפי זה ההשגה שלנו, לפי זה ההרגשה שלנו, לפי זה הרגשת החיים, החיות. ככה זה.

קריין: 12.

""כל העולם כולו לא נברא אלא לשמשני".

לפי מה שפירש אאמו"ר זצ"ל, הכוונה, שכל החסרונות שהאדם רואה אצל אחרים והוא מאמין שהם שלו, לכן יש לו מה לתקן. נמצא שכל העולם משמשים אותו, בזה שממציאים לו את החסרונות שלו, והוא לא צריך לחפש בעצמו, אלא הם עושים לו טובה גדולה, בזה שממציאים לו החסרונות שלו."

(הרב"ש. 124. "לשמשני")

אני ממליץ לכם תעברו על החומר שהיה היום, תפיסת המציאות, זה שייך, זה מאוד חשוב וקשור למה שאנחנו רוצים שיתגלה בנו. ותראו את השאלות. אני חושב שעל השאלות שאתם תשאלו, אם אתם תעברו ברצינות על החומר הזה, כדאי לנו לענות. כי זה בכל זאת עוד יותר ירחיב את הכלי שלנו.

אז סיימנו בזה את השיעור, אתם יכולים להמשיך ולדון על אופן השיעור ומחר תבואו עם שאלות על תפיסת המציאות, על מה שאתם רואים כאן לפי הפסוקים ובכלל, אפילו לא לפי הפסוקים, יש לנו הרבה חומר על תפיסת המציאות בארכיון. בבקשה תקראו ותגלו. תגיעו.

(סוף השיעור)

---

1. עולם הפוך ראיתי עליונים למטה ותחתונים למעלה (עץ חיים, שער כ"ב פרק ג'; תלמוד בבלי, סדר מועד, מסכת פסחים, דף נ').↩