סדרת שיעורים בנושא: בעל הסולם - undefined
שיעור בוקר 03.12.2024 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה
ספר "כתבי בעל הסולם", "מאמר לסיום הזוהר", עמ' 477
קריין: "כתבי בעל הסולם", עמ' 477, "מאמר לסיום הזוהר", ד"ה: "ובזה תבין הכתוב".
"ובזה תבין הכתוב: "ברוב עם הדרת מלך". כי ערך הרוממות בא מן הסביבה בב' תנאים:
א. במדת ההערכה של הסביבה.
ב. במדת גדלה של הסביבה, וע"כ ברוב עם הדרת מלך.
ובשביל גודל הקושי שבדבר, יעצו לנו חז"ל: "עשה לך רב וקנה לך חבר". דהיינו, שהאדם יבחר לעצמו, אדם חשוב ומפורסם, שיהיה לו לרב, שממנו יוכל לבוא לעסק תו"מ, ע"מ להשפיע נ"ר ליוצרו. כי ב' הקלות יש לרבו:
א. שמתוך שהוא אדם חשוב, הרי התלמיד יכול להשפיע לו נ"ר, על בסיס רוממותו של רבו, כי ההשפעה נהפכה לו לקבלה, שהוא חומר דלק טבעי, שיוכל להרבות מעשי ההשפעה בכל פעם. ואחר שהתרגל, בעסק ההשפעה אצל רבו, הוא יכול להעבירו, גם לעסק תו"מ לשמה, כלפי הקב"ה, כי הרגל נעשה טבע.
ב. כי השואת הצורה להקב"ה, אינה מועילה, אם אינה לנצח, דהיינו: "עד שיעיד עליו, יודע תעלומות, שלא ישוב לכסלו עוד". משא"כ השוואת הצורה לרבו, מתוך שרבו הוא בעולם הזה, בתוך הזמן, מועילה השואת הצורה אליו, אפילו היא רק זמנית, שאח"כ ישוב לסורו.
ונמצא, בכל פעם שמשוה צורתו לרבו, הוא מתדבק בו לשעתו. ומתוך כך, הוא משיג ידיעותיו ומחשבותיו של רבו, לפי מדת דביקותו. כמו שבארנו במשל האבר, הנחתך מהגוף, וחזר ונתדבק בו, עש"ה.
וע"כ, התלמיד יכול, להשתמש מהשגת רוממות השי"ת של רבו, המהפכת ההשפעה לקבלה, ולחומר דלק, מספיק למסירת נפשו ומאודו. ואז יוכל גם התלמיד, לעסוק בתורה ומצוות לשמה, בכל לבבו ונפשו ומאודו, שהיא הסגולה, המביאה לדביקות נצחית בהקב"ה.
ובזה תבין, מה שאמרו חז"ל: "גדולה שימושה של תורה יותר מלימודה, שנא' פה אלישע בן שפט, אשר יצק מים, ע"י אליהו. למד, לא נאמר, אלא, יצק" (ברכות, ז ע"ב).
שלכאורה תמוה, איך מעשים פשוטים, יהיו גדולים מלימוד החכמה והדעת. ובאמור מובן היטב, כי השמוש ששימש לרבו, בגופו ומאודו, ע"מ לעשות נ"ר לרבו, מביאהו לדביקות ברבו, דהיינו להשוואת הצורה. ומקבל עי"ז, ידיעותיו ומחשבותיו של רבו, בסוד פה אל פה, שהיא דביקות רוחא ברוחא, שעי"ז זוכה, להשיג רוממותו ית', בשיעור, שתהפך ההשפעה לקבלה, להיות לו חומר דלק, מספיק למסי"נ ומאודו, עד שיזכה לדביקות להקב"ה כנ"ל.
מה שאין כן, לימוד התורה אצל רבו, כי היא מוכרחת להיות לתועלת עצמו, ואינה מביאה לידי דביקות, והיא נבחנת מפה לאוזן. באופן, שהשמוש מביאו להתלמיד מחשבותיו של רבו, והלימוד - רק הדבורים של רבו. ומעלת השמוש גדלה על מעלת הלימוד, כשיעור חשיבות מחשבת רבו על הדיבורים של רבו. וכחשיבות פא"פ, על מפה לאוזן.
אמנם, כל זה אמור, אם השימוש לרבו, הוא ע"מ להשפיע אליו נ"ר. אבל, אם השמוש, הוא לתועלת עצמו, ששמוש מעין זה, אינו מסוגל להביאהו לדביקות ברבו. ודאי שהלימוד אצל רבו, חשוב יותר משמושו."
תלמיד: מה זה להשפיע נחת רוח לרבו?
לבצע פעולות בלימוד, בחיבור, בהפצה, לפי מה שרבו חושב.
תלמיד: ומה ההבדל בין השפעת נחת רוח לרב או לבורא?
לבורא זו דרגה נצחית, אחרת זו לא השפעה, ולרב זה יכול להיות זמני.
תלמיד: הוא אומר שהוא מקבל את כל מחשבותיו וידיעותיו של רבו מהשתוות הצורה.
כן.
תלמיד: אפשר לומר שכמו שמקבלים את ידיעותיו, אז אם דבוקים אליו דבוקים במחשבותיו של רבו.
כן.
תלמיד: אז כל ההשגות שלנו, כל התיקונים שאנחנו עוברים, כל מה שאנחנו עושים זה רק בגלל שנדבקנו בשעתו ברב, או שיכול להיות שגם בצורה אחרת אקבל תיקון, כשאתפלל לבורא, או שכול מה שהתלמיד יקבל זה רק לפי מה שיש ברבו, ולא יכול לקבל מה שאין ברבו?
לא, זה לא כך. על ידי זה שהתלמיד רוצה להידבק בבורא, אז מתוך זה הוא מתחיל לעבוד על מנת להידבק ברבו, כי זו המדרגה שלפני דבקות בבורא. וכך זה מתקדם.
תלמיד: הוא כותב פה, "ומעלת השמוש גדלה על מעלת הלימוד, כשיעור חשיבות מחשבת רבו על הדיבורים של רבו. וכחשיבות פא"פ, על מפה לאוזן." מה זה אומר, מעלת השימוש?
מעלת השימוש של תלמיד ברבו, היא יותר חשובה מהלימוד עצמו.
תלמיד: מה זה אומר שימוש?
שהתלמיד עושה הכול כדי לבצע רצונות הרב.
תלמיד: הוא משווה את זה לחשיבות של פה אל פה, על מפה לאוזן?
כן.
תלמיד: זאת אומרת שחייב ללכת בדרך של הרב, לא רק להקשיב אלא ממש ללכת בדרך.
כן
תלמיד: איך מקבלים את מחשבות של הרב?
מתוך שמקיימים מה שכתוב בתורה. זאת אומרת, כשהתלמיד רואה לפניו כל פעם קושיות והוא רוצה לעלות למעלה מהן, אז זו העבודה שלו.
תלמיד: ומה בדיוק פה השימוש?
שימוש זה שהוא משתמש בסביבה, בלימוד, בכל מה שיש לפניו בצורה פרטית וכללית, כדי להתקרב לבורא ולהכין לו מקום לגילוי.
תלמיד: ואיך השימוש ברב הופך את ההשפעה לקבלה ונותן לאדם כוח בכלל לעסוק בתורה לשמה?
שימוש ברב זה נקרא שכל מה שהרב רוצה לבצע בתלמידים, תלמיד שמבין את זה הוא תומך בזה ומבצע גם מצידו פעולות כאלה.
תלמיד: ואם התלמיד לא מבין?
אם התלמיד לא מבין אז אין מה לעשות עד שיבין.
תלמיד: אם התלמיד אולי מבין ולא מסכים?
אז יעשה לפי מה שהוא חושב, עד שיתברר שהכיוון שלו הוא לא נכון.
תלמיד: מה בשביל הקבוצה שלנו נקרא לשמש את הרב בשונה מלימוד מהרב?
הקבוצה חייבת להיות כחיבור אחד של כל החברים ולעזור לרב לבצע את פעולות התיקון.
תלמיד: במה אנחנו עוזרים לך, כשאנחנו עכשיו נמצאים בלימוד?
עכשיו בלימוד.
תלמיד: אז איך אפשר להפוך את הלימוד לשימוש?
הדבר הוא פשוט. אם אתם רוצים שהלימוד הזה מטרתו תהיה שנוכל להתחבר בינינו ולגלות מקום שהבורא יכול לשכון שם.
תלמיד: הרב שלנו הקנה לנו דרך ועבודת הקבוצה, זה מה שנתת לנו ומשאיר לנו. כיום יש פער בתפיסה בין לשמש את הרב לבין לשמש את הקבוצה. אם הרב יבקש קפה, אין כאן אחד שלא היה משתוקק לרוץ להביא לרב קפה. ואם אני צריך ללכת לתורנות קפה, יש עכשיו כבר פער וקושי בעבודה, ברצון. איך אנחנו מצמצמים את הפער הזה?
גדלות וחשיבות של הרב, של הקבוצה, של הבורא, של החברים, לזה אנחנו צריכים תמיד לדאוג שיהיה בגובה חדש יותר ויותר.
תלמיד: המילים ברורות, אני לא חושב שיש אחד שלא מסכים ולא שמע את זה מיליון פעם, שמה שצריכים לעשות זה תמיד להעלות את החשיבות ואת הגדלות. אבל עדיין תמיד נוצר איזה פער בתפיסה הפנימית של האדם בין השימוש של הרב ושימוש הקבוצה, יש שתי סאגות שונות, שתי ישויות שונות. איך אתה מקבל על עצמך, שמה שהרב נתן לך, זה לעבוד בקבוצה זה לשמש את רבו?
זה הכול עניין רק בהערכה. עד כמה שאני מעריך שאני עושה משהו לפי פקודות הרב, המורה, ולפי זה אני מתקדם.
תלמיד: זו אחריות של הקבוצה עצמה לעשות את זה או של היחיד?
הקבוצה עצמה חייבת להעלות חשיבות של קיום הפעולות האלו, שהיא מרגישה שהן באות מהרב, והקבוצה צריכה לתמוך בזה.
תלמיד: היום נוצר עוד פער בין לשמש את הקבוצה לבין לשמש את העשירייה. יש לי עשירייה, אני דואג לחלק הקטן הזה שלי, ולכל החברה זה כבר פחות. איך אנחנו משנים את התפיסה הזאת?
זאת העבודה שלנו. אני צריך להעריך את החברה, החיבור של חברה, מטרת החברה, כדבר החשוב במציאות.
תלמיד: מה ההבדל בין הקבוצה, החברה שלנו הקדושה הזאת, לבין העשירייה הפרטית שלי?
אתה שואל על כל החברה?
תלמיד: זה מה שיש לנו בידיים, נשאר לנו אחר כך, הקבוצה הזאת.
כן.
תלמיד: אם אני עובד רק בתור תא קטן, איך אני משמש את רבי, איך אני אחר כך ממשיך את דרכו אם אני לא דואג לשלמות הזאת?
אנחנו צריכים לדאוג לשלמות הקבוצה הגדולה.
תלמיד: אז מה ההבדל בין התפיסה של חשיבות הקבוצה, לבין חשיבות העשירייה? איך לא הופכים להיות תא סרטני בקבוצה?
צריכים ללמוד זה מזה ולהחזיק את עצמנו יחד ולהשפיע זה לזה, וכך אנחנו יכולים להתקדם לחיבור במרכז הקבוצה.
תלמיד: כתוב, "בכל פעם שמשוה צורתו לרבו, הוא מתדבק בו לשעתו."
כן.
תלמיד: מה זה אומר, להשוות צורתו לרבו?
רבו נמצא כרב הקבוצה, והוא מוביל את הקבוצה ונותן לקבוצה כל פעם ערכים ושאלות יותר ויותר גבוהות, כביכול קשות. ואז כל אחד רוצה לפתור את השאלות האלו ועל ידן להידבק לאותן המדרגות שהרב מתקשר, חושב עליהן.
תלמיד: ומה זה אומר "מתדבק" ברבו?
שעל ידי שהוא מבצע את הפעולות האלה, הוא רוצה לעלות ולהידבק ברבו.
תלמיד: מה זה לעלות, מעל מה?
לעלות בפעולות השפעה.
תלמיד: כתוב פה שאם הוא משמש לרבו על מנת לקבל, אז עדיף לימוד משימוש. למה?
כי הלימוד לפחות נשאר לו. אבל אם הוא דבוק ברבו, אז שיגדיל את הדבקות ויעשה פעולות מתוך הדבקות. זה יותר מועיל מאשר פעולות מתוך השכל.
תלמיד: הוא כותב, "אבל, אם השמוש, הוא לתועלת עצמו, ששמוש מעין זה, אינו מסוגל להביאהו לדביקות ברבו. ודאי שהלימוד אצל רבו, חשוב יותר משמושו." מה זה שימוש לתועלת עצמו?
הוא מתכוון שעל ידי הלימוד הזה הוא יהיה יותר חכם, פיקח, חשוב וכן הלאה.
תלמיד: כלומר אני מסתכל על העניין הגשמי הפרטי יותר מאשר על החיבור עם הסביבה?
כן.
תלמיד: האם כשאנחנו משמשים את רבנו, מממשים את העצות שהוא נותן לנו, אנחנו צריכים לעשות את זה בכוונה שאנחנו משמשים אותו, עושים לו בזה נחת רוח?
כן.
תלמיד: אז כשאנחנו מתחברים בינינו ואחר כך מתחברים לכוח העליון, בכוונה שלנו אנחנו שמים גם את הרב בתוך התמונה?
נניח שכן.
תלמיד: איך אפשר לבדוק שהוא משמש את רבו שלא על מנת לקבל?
אולי עוד לא עכשיו, אבל עוד מעט תוכלו להבדיל האם אתם חושבים לטובת עצמכם, לטובת החברים או לטובת הבורא.
תלמיד: ואם תלמיד מגלה שהוא משמש לתועלת עצמית, האם עליו לעבור ללימוד כמו שכתוב או להמשיך?
להמשיך. להמשיך והלימוד בעצמו, החיבור עם החברים, זה בעצמו יתקן אותו.
תלמיד: אם תלמיד מביע ספקות בהחלטות רבו בצורה פומבית וזה פוגע בליבם של שאר החברים, שומעים דיבה נניח. איך להוציא זאת מהלב או שזה יישאר לכל החיים?
לא, זה לא יישאר לכל החיים, אבל נצטרך לתקן את זה.
תלמיד: באיזו צורה מתקנים?
זה נקרא חזרה בתשובה. הוא מצטער על כך שעשה את הפעולות האלו והפריד בין החברים, דיבר עליהם בזלזול וממשיך בזה. הוא גם לא חושב לתקן אלא לא מסכים שהוא לא צודק.
תלמיד: אני יותר שואל על החברים ששמעו ולא על התלמיד.
החברים ששמעו גם נפגעים מזה, זה פוגע בהם וזו בעיה גדולה, הם יצטרכו בצורה כלשהי לנתק את עצמם ממה שחשבו, שמעו. זו בעיה.
תלמיד: איך עושים זאת בפועל?
יש תיקונים, כמו שאנחנו עכשיו משתדלים לעשות, להתחבר, להתעלות למעלה מהאגו שלנו, להתחבר עם החברים, אז יש גם פעולות כאלה כדי לתקן את זה.
תלמיד: לעשות סעודה למשל על גדלות הרב, להתאסף יותר, ללמוד משהו?
לא, לעשות סעודה זה עוד לא בשבילנו. אנחנו לא יכולים על ידי סעודה להביא תיקונים.
תלמיד: אז מה כן? איזו פעולה יכולה להוציא מהלב דברי דיבה שתלמיד שמע?
קודם כל לדבר עם האדם שדיבר כך ולראות כמה אפשר באמת לתקן את זה.
תלמיד: זה שהוציא דיבה פחות מעניין, האנשים ששמעו, איך להוציא זאת מליבם?
האנשים ששמעו קיבלו ממש קלקול גדול ויצטרכו גם לתקן. לכן כתוב "אשרי האוזן שלא שמעה"1. הם אומנם לא עשו, אבל לא במקרה הם נכחו ושמעו, נכללו.
תלמיד : האם שימוש הרב ושימוש בני ברוך זה כדי להביא את בני ברוך במהרה לדבקות עם השורש הרוחני שלו?
כן.
תלמיד: האם תוכל להגיד את שם השורש הרוחני של בני ברוך?
לא. עוד לא ברור, עוד לא התגלה.
תלמיד: ואם כל החברים היו יכולים להתחבר בתפילה משותפת לדבקות בני ברוך עם השורש הרוחני הזה? כי כולנו חלקים של בני ברוך וזה יכול להיות טבעי.
זה עדיין מוקדם. אנחנו עדיין לא בזה.
תלמיד: הוא כותב, "ואחר שהתרגל, בעסק ההשפעה אצל רבו, הוא יכול להעבירו, גם לעסק תו"מ לשמה, כלפי הקב"ה". רק על זה אפשר לבסס את ערך הסביבה, כמה האדם בלימוד מגדיל את הנטייה להשפיע?
כמו שכתוב. תקרא שוב.
תלמיד: "ואחר שהתרגל, בעסק ההשפעה אצל רבו, הוא יכול להעבירו, גם לעסק תו"מ לשמה, כלפי הקב"ה". מזה מבוססת ההערכה של הסביבה? כי הוא כותב, "ערך הרוממות בא מן הסביבה בב' תנאים: ... ובשביל גודל הקושי שבדבר, יעצו לנו חז"ל: "עשה לך רב וקנה לך חבר"."
כן. בסדר.
תלמיד: בעל הסולם עושה הבחנה בין השוואת הצורה לקדוש ברוך הוא לבין השוואת הצורה לרבו. בסעיף ב' הוא כותב "כי השואת הצורה להקב"ה, אינה מועילה, אם אינה לנצח, דהיינו: "עד שיעיד עליו, יודע תעלומות, שלא ישוב לכסלו עוד"." מה זה השוואת הצורה שאינה מועילה לקדוש ברוך הוא אם אינה לנצח?
האדם רוצה להישאר בקשר עם בורא, בנטייה לבורא בצורה נצחית.
תלמיד: אבל אנחנו כל הזמן משתדלים לעשות השוואת הצורה לקדוש ברוך הוא וזה לא לגמרי מושלם.
תלמיד: האם זה לא מועיל?
זה מועיל במקצת.
תלמיד: ואחרי זה הוא כותב אל רבו "משא"כ השוואת הצורה לרבו, מתוך שרבו הוא בעולם הזה, בתוך הזמן, מועילה השוואת הצורה אליו, אפילו היא רק זמנית, שאח"כ ישוב לסורו". למה הוא מתכוון?
כלפי רבו זה לא כמו כלפי בורא, הדבר הזה מועיל זמנית, תיקון זמני גם פועל.
תלמיד: זה נשמע שהשוואת הצורה לרבו היא יותר אפקטיבית, יותר מועילה.
היא יותר קלה.
תלמיד: איך יוצא שלגודל החברה יש משמעות בהגדלת איכות הבורא?
"ברוב העם הדרת המלך". כך כתוב. לכן צריכים לקבל את זה.
תלמיד: למה אני צריך עשירייה אם אני יכול להשיג דבקות עם הבורא על ידי שימוש הרב?
לא. אתה לא יכול. לברר את כל התנאים, אפילו את התנאים לדבקות, אדם לא יכול לברר את זה לבד.
תלמיד: כתוב בכל פעם שמשווה צורתו לרבו הוא מדבק בו לשעתו. מה הכוונה "לשעתו" כאשר מתייחסים לדבקות?
לזמן מה. ואחר כך יש לך שינויים ברשימות שמוציאים את האדם ומעמידים אותו בתנאים חדשים.
תלמיד: איך תלמיד יכול לבדוק את עצמו אם הוא באמת משמש את רבו ולא משלה את עצמו?
לפי מה שאנחנו עכשיו קראנו. אין בדיקה אחרת. אלא במידה שהוא רואה את עצמו מקבל שינויי תנאים, אז לפי זה הוא יכול גם לראות את עצמו אם הוא מתאים יותר או פחות.
תלמיד: אמרת שכשומעים משהו רע על הרב אנחנו מקבלים שבר גדול. האם אותו דבר קורה כשאנחנו שומעים משהו רע על החבר?
ודאי. אין הבדל.
תלמיד: מה תלמיד יכול לעשות כדי לעשות נחת רוח לרב שלו?
כמו לבורא וכמו לחבר. אותו דבר.
תלמיד: מה זה המושג של נחת רוח?
נחת רוח זה כשאתה נהנה ממשהו ולא נשאר לך מקום ריק.
תלמיד: האם אנחנו צריכים לכוון את עצמנו שאתה תהנה בצורה מלאה מאיתנו?
נגיד.
תלמיד: האם ההכוונה היא במחשבה ובלב?
כן.
תלמיד: איך אנחנו יכולים לכוון את עצמנו לנחת רוח?
אתם רוצים שככה זה יקרה.
תלמיד: אתמול בשיעור צוהריים אמרת שזה הרצון לעשות נחת רוח. איך מבררים אותו ומגבירים אותו, ומה זה אומר השלב הבא בנחת רוח, שיהיה יותר ויותר?
איך אנחנו עובדים עם רצון לעשות נחת רוח לבורא?
תלמיד: כן.
על ידי זה שאנחנו מגבירים את הרצון שלנו להשתתף בחיבור. ואז אנחנו מחברים את כולם יחד ברצון יותר גדול, בחיבור יותר גדול, בכמות באיכות, ומשתדלים להגיע לחיבור. אין יותר מה להגיד.
תלמיד: אמרת שאנחנו צריכים להפוך להיות למקום שהבורא יכול לשכון בו? למה זה עושה לו נחת רוח?
כי בצורה כזאת אנחנו מגיעים עימו לחיבור, לדבקות, שאנחנו הכלי והוא האור השורה בכלי.
תלמיד: ואנחנו צריכים לשאוף להרגיש שאנחנו מבצעים נחת רוח?
כן.
תלמיד: האם יכול להיות מצב שתלמיד משמש את הרב שלו מתוך הרגל?
כן.
תלמיד: ומה הוא עושה במצב כזה, מה קורה, הפעולות האלה פועלות עליו למרות שהוא פועל בלי כוונה, מתוך הרגל, בטבע שני אולי?
כן, מה לעשות? הכול תלוי עד כמה החברה כוללת אותם יחד, מודאגת מזה, ועושה פעולות.
תלמיד: איך מחדשים את כוונת השימוש?
כוונת השימוש מחדשים על ידי למשל מכה. על ידי נפילה, על ידי כל מיני כאלה פעולות.
תלמיד: יש פעולות חיוביות?
חיובית לא כל כך. אבל זה חייב להיות כך.
תלמיד: אז הדיוק שלשימוש הרב הוא יגיע דרך מכה? המכות בעצם ידייקו את האדם איך לשמש את רבו נכון?
למה רבו?
תלמיד: זו הייתה השאלה.
לרבו או לבורא?
תלמיד: מרבו לבורא, היינו הך.
בסדר.
תלמיד: ואת רבו?
גם כן.
תלמיד: להמשיך את מה שהחבר התחיל קודם לשאול, ברשותך. אם אני שומע עכשיו מחבר שמוריד בעיניי באוזניי את הרב ואת החברים, מה לעשות, לסתום אוזניים? להגיד לו תשתוק? להיות סבלני ולשמוע אותו עד הסוף ואז להסביר לו שהוא טועה?
להשתדל להסביר לו שהוא טועה.
תלמיד: אם יש גם בי דעה, "הנה אולי החבר הזה הוא דווקא אמיץ הוא אומר את האמת, גם אני במשהו מרגיש כמוהו", הרי בכל אחד מאיתנו יש גם ספקות, אז אני אומר איזה יופי טוב שהוא מדבר הוא אומר את האמת. מה לעשות עם הדעה הזאת שנמצאת בתוכי?
בסדר, אבל מה אתה עושה עם הדעה הזאת.
תלמיד: כלום, אני שמח שמישהו אומר את האמת, שגם אני חושב כמוהו, גם בעיניי יש משהו שאולי הוא קצת פנימי נגד הרב, נגד החברים, אז "איזה יופי זה משמח אותי שמישהו אומר את זה"?
הכול לגיטימי חוץ מדבר אחד - תגובתך.
תלמיד: אני באתי לעולם בשביל להגיע לגדלות ולהשגה לא בשביל שמישהו יוריד אותי. אז אני מרגיש במצוקה. זאת ממש מצוקה, כי כבר נכנס לאוזן ועכשיו אני לא יודע מה לעשות עם זה?
זאת אומרת השאלה היא פשוטה, אם אני שומע ביקורת על הרב על החברים, מה אני עושה? זאת השאלה?
תלמיד: מה אני עושה וגם איך להתייחס לזה?
אתה צריך לעצור את זרימת השיעור ולקרוא לכולם להשתתף בבירור הזה.
תלמיד: זה יכול להיות גם לא בשיעור. יכול להיות אחרי השיעור בא מישהו אומר לי.
יכול להיות אז יש עוד ישיבת חברים, יש עוד כל מיני, כן.
תלמיד: זאת אומרת צריך לשים את התופעה על השולחן ולדבר עליה?
כן.
תלמיד: לא להתעלם ולחשוב שכאילו כלום לא קרה?
לא.
תלמיד: ואז איך מתייחסים לתופעה?
דנים. דנים מצד הבורא, מצד המורים, מצד התלמידים, מצד החברים, מצידי.
תלמיד: ואיך דואגים שהדיון לא יגלוש, כי "דנים" זה כמו לפתוח מוגלה, אז יכול להיות שהדיון יוריד אותנו עוד יותר. איך לדאוג שהדיון באמת יביא למטרה גבוהה?
ככל שהחברה מתקדמת, היא שומרת על עצמה לא לבטל את עצמה. ושכל הבירורים יהיו לעניין.
תלמיד: זאת אומרת אפשר לומר כמו כללי רב"ש שקודם רוממות ואחר כך ביקורת?
כן.
תלמיד: יש כזה דבר שאני יכול מראש להיות מוכן עם איזה מחסום על כזה דבר בכלל? שאי אפשר להפתיע אותי. למה משנה מה מישהו יגיד? יש דבר כזה שאני יכול לא לשמוע את זה לדחות את זה ממני?
למה?
תלמיד: כי הגישה שלי היא מסוימת, ואם אני אתן לדבר הזה להיכנס, אז זה כמו שהחבר אמר, זה יוריד מהחשיבות של החברים, של הרב. את זה אני לא מוכן לשמוע. לא משנה אם זה חבר גדול או לא. זה לא העניין, אלא אצלי זה יתבטא בצורה כזאת שהחשיבות תרד.
אני לא חושב, יש עניין של לשמוע דבר רע, אבל אני לא חושב שכדאי לנו להסתתר מזה.
תלמיד: אז לקחת את הסיכון ולדאוג שיהיה תיקון?
כן.
תלמיד: כל אחד שומע את הרב בעצמו, בתוך הלב שלו. אז משהו נקלט בתוך הלב שלי מהרב, ואולי אצל החבר זה נקלט בצורה הפוכה לגמרי. הוא אומר, "צריך להרוג אותו" והוא אומר, "לא. רב אמר שצריך לתת לו לחיות, לדבר איתו". ההוא חושב שאמר הרב, "להרוג אותו". מה אני צריך לעשות? אני אולי אבטל את מה שהרגשתי מהרב ואני רק עם החבר, ואז תמיד תהיה דעת החבר. ויכול להיות שדעת הרב אף פעם לא תצא מתוכי, כי תמיד זה אולי לא תואם את דעת החבר.
מה אתה רוצה לשמוע?
תלמיד: מה אתה מציע?
אני לא יכול להציע כאן כלום. שום דבר.
תלמיד: אז מה, נמות ככה?
לא, להמשיך ובמשך הזמן נבין מה צריכה להיות כאן התגובה.
תלמיד: איך נוכל לקבל, לשמוע את דעת הרב, שאולי כרגע פתאום אני שומע משהו חדש, לא איזה קונצנזוס כפי שהיה נדמה לי? ובהתחלה זה כמו דבר חדש שמתעכל, וגם שזה לא יגרום לאיזו מחלוקת, אלא דווקא שנוכל להתאחד סביב זה? כי אז דעת הרב הופך לפינה פרטית של כל אחד, מה שהוא מרגיש זה בכיס, ואולי אנחנו אז לא משתמשים במה שאומר בעל הסולם. אם הוא הכניס את זה למאמר, כנראה שזה חלק מהדרך שלנו להשתמש ברוממות הרב בצורה פרקטית בחברה.
כן.
תלמיד: כי עכשיו אנחנו משתמשים במידה סבירה ברוממות החבר, ברוממות החברה, רב"ש אומר לנו "תתעסקו בזה בפרהסיה", זה ברור. אבל ב"מאמר לסיום הזוהר" בעל הסולם מתאר לאורך המאמר שלבים של תהליך, כמו גדלות הבורא, השוואת הצורה, והוא הכניס את הנושא של גדלות הרב, רוממות הרב, כמשהו שצריך לעבוד איתו.
אבל זה נשאר כפינה אישית, אנחנו לא עובדים עם זה בצורה בולטת, כדבר שמחייב אותנו מהטעם שזה בא מהרב. אולי אם היינו מקיימים אפילו רק מטעם זה שהרב חייב, זה כבר היה עוזר לנו לפרוץ עוד שלב קדימה, אפילו רק מטעם שהרב אמר, חייב אותנו.
נראה. בינתיים אין פתרון לזה.
תלמיד: בחכמת הקבלה יש מקום לביקורת כלפי הרב והחברים?
כן.
תלמיד: איך עושים את זה ובאיזה מצבים?
את כל הביקורת כלפי החברים, כלפי הרב, כלפי הבורא, צריך לקבץ יחד, וקודם כל להתייחס לזה באהבה. באהבה. זה נקרא שאני נמצא במסלול שהוא מכוון לטיפול, מכוון לאמת. אחר כך, אני לא יודע, מה עוד אתם רוצים לשמוע?
תלמיד: הביקורת שעכשיו דיברת עליה זו ביקורת עצמית, כי אני מדבר על ביקורת בצורה פומבית. אנחנו יודעים שבחברה יש כאלה שחושבים שצריך ללמוד יותר תע"ס, יש כאלה שחושבים שצריך יותר סדנאות, יש כאלה חושבים שצריך לצאת לרחוב לעשות מעגלים ועוד ועוד. יש אלף דעות, והרב חושב בכלל אחרת. זה שאני חושב משהו בפנים זה ברור, אני חושב ואיכשהו עובד עם זה. אבל אם אני מביע את זה, זו בעיה? אני שאלתי לגבי ביקורת חיצונית, לא פנימית.
יש לנו הרבה מאוד חברים, ברוך ה', ולכל אחד יש דעה משלו. כך נולד, כך התחנך וכן הלאה. לכן אנחנו לא יכולים לראות כאן דעה אחת. מה אתה רוצה לשמוע ממני?
תלמיד: האם זה לגיטימי שכל אחד מביע דעה? או שיש לי דעה, אבל אני לא מביע אותה.
זה לא חשוב מי מביע ומי לא, האם מביע או לא. חשוב איך אדם מתקדם לאמת, ואז הוא יראה עד כמה הוא היה צודק בנקודה ההתחלתית כשהתחיל להתעורר או שלא היה צודק.
תלמיד: איך אני עושה את הביקורת באהבה?
יש לך ילדים?
תלמיד: כן.
אז תסביר איך אתה מתייחס אליהם בביקורת ובאהבה.
תלמיד: אנחנו יודעים שבדרך כלל ביקורת, גם אם אנחנו לא רוצים, היא נכנסת לאגו שלנו, היא פוגעת לנו באגו. השאלה איך אנחנו עוקפים את זה ובאמת עושים ביקורת שהיא ביקורת בונה ולא באה מתוך הפגיעה באגו, אלא באמת מתוך חשיבות המטרה.
כן.
תלמיד: איך אנחנו עושים את זה? כי אני חושב שאחד הדברים החשובים בעשיריות הוא לעשות בירור נכון ונקודתי שבאמת יקדם אותנו ולא יפגע בחברים.
לכן אנחנו רוצים קודם כל להיות מחוברים בעשירייה, שאז כל אחד ואחד יהיה מעורב בכל העשירייה, וכשהוא נמצא בתוך העשירייה הוא יכול לעשות ביקורת.
תלמיד: מה הכוונה מי שמעורב בעשירייה?
שהוא נמצא בעשירייה ושהעשירייה מחזיקה אותו והוא מחזיק בהם.
תלמיד: זאת אומרת, הוא שותף פעיל בעשירייה בכל המצבים, לא משנה במה, הוא נמצא עם החברים.
כן, בטח.
תלמיד: איך אנחנו לוקחים את הגוש הזה של החברים שנמצאים יחד כל הזמן ועולים מדרגה, שהבירור בינינו יהיה כל יום יותר ויותר מדויק, יותר נכון, ובאמת נרגיש שהבירור בא מתוך האמת, לא חלילה לפגוע באף אחד, אלא כדי לקדם אותנו למטרה שאליה אנחנו רוצים להגיע.
כן.
תלמיד: איך אנחנו עושים כך שהבירור בינינו יהיה מטרתי?
על ידי כך שלא נצא מתוך העשירייה ונעלה אותה יותר ויותר באהבה.
תלמיד: זאת אומרת המטרה היא קודם כל לראות את החיבור של הקבוצה, את מרכז הקבוצה.
כן.
תלמיד: לא כל אחד באופן אישי?
ודאי שלא.
תלמיד: אם הרב מבקש ממישהו לתת לו שירות במשהו והחבר מבין מכל הלב שמישהו אחר יכול לעשות את זה יותר טוב, הרבה יותר טוב, מה לעשות?
לתת למי שיודע לעשות יותר טוב.
תלמיד: וזה לא משנה אם החבר מרגיש שהרב הבין, כל עוד הרב מקבל את השירות הכי טוב.
כן.
תלמיד: בנקודה הזו האדם מרגיש יותר ויותר מרחק מהרב, כי אולי הוא פגע ברב בלב שלו, כי הוא דחה את השירות.
אתה מדבר בעברית חוץ מאשר בשיעור?
תלמיד: אני מנסה אבל זה קשה לי לתקשר בגלל המוח שלי.
אתה לא יכול. אני מבין, גם אני אותו דבר.
תלמיד: אני מנסה, אבל משהו לא עובד, אני לא מבין.
לא, זה לא יכול להיות. אם היית כל הזמן מדבר בעברית היית כבר מדבר.
תלמיד: אני אשאל שוב. הרב מבקש שירות מחבר, והחבר אומר לא, יש מישהו אחר שיכול לעשות את זה טוב ממני.
כן.
תלמיד: אבל אז החבר מרגיש בליבו שאולי הוא פגע ברגשות הרב, והוא מרגיש יותר ויותר מרוחק מהרב. מה החבר אמור לעשות במצב כזה?
אני לא יודע. אני לא יכול לענות לך, אני לא מבין אותך.
תלמיד: אני אתן דוגמה, בעבר שימשתי את הרב בכך שעשיתי לך תספורת. בפעם הראשונה, הבורא בירך אותי ועשיתי את זה יפה מאוד, אבל בפעם השנייה סידרתי את הזקן של הרב בצורה מאוד לא מוצלחת.
אז מה?
תלמיד: ואז בזמנו בתקופת הקורונה הוזמנתי להמשיך לעשות את זה, אבל היה לי ברור שסיפרתי אותך בצורה לא מוצלחת. אני מבין שאולי זה טיפשי, או נראה מגוחך וניסיתי, אבל אני חושב שהספר השני עושה את זה בצורה טובה יותר. אבל מאז לא שמעתי ממך, ונראה לי שכחת את שמי.
אני בטוח שזה רק הדמיון שלי, כי יש לך הרבה מאוד תלמידים, אבל אני לא יודע מה לעשות, אני מרגיש מאוד מרוחק ממך בעקבות המקרה הזה, ושאולי פגעתי ברגשות שלך.
לא, אתה לא פגעת בי אף פעם, אף פעם לא הרגשתי ממך איזה יחס לא יפה, או לא טוב. לא. ואני מבין אותך, כי גם אני נמצא כלפי העברית בבעיה כמוך, שלא הולך, ואני לא יודע מה לעשות, וזה לא צחוק כי כבר כמה שנים אני בארץ, ובכל זאת.
אני רוצה להגיד לכולם, בואו נעשה הסכם, לא מדברים בשום שפה חוץ מעברית, פשוט מאוד, אחרת באמת בחברה שלנו, זה משהו שלא בסדר. סיכמנו?
תלמיד: כן.
מי בעד, מי נגד? אין נגד. זהו, מרגע זה והלאה, רק עברית.
תלמיד: מה חבר עושה אם הוא מרגיש שהוא מרוחק מהרב, ומתרחק יותר?
קודם כל רב זו לא המדרגה האחרונה, יש עוד בורא. אז שיפנה לבורא, ויבקש לשנות לו את המצב.
תלמיד: מה לעשות אם נראה כאילו יש חברים שיותר דבוקים ברב, יש חברים שמעבירים ביקורת על הרב, והוא איפה שהוא בין הטווח הזה, לטווח הזה?
נניח יש כל מיני חברים, וכך כל אחד נראה כלפי כולם ,כלפי האחרים, נו אז מה?
תלמיד: כי לאורך שנים לפי חוסר השתוות הצורה, חבר לא יכול להישאר בחברה אם אין לו השתוות הצורה עם דעת הרב.
לא יודע, באמת לא יודע.
תלמיד: חבר יכול להישאר בקבוצה אם הוא לא מסכים עם כל מה שקורה תחת הרב?
עם כל מה שקורה אני לא יודע, אבל בעצם זו לא סיבה לעזוב את החברה.
תלמיד: איך להגיב לביקורת פנימית שמתעוררת באדם כלפי הרב?
הוא צריך לדבר על זה בתוך הקבוצה שלו, לשאול אותם האם הוא צודק, לא צודק, וככה להמשיך.
תלמיד: מה עליו להגיד "חברים יש לי ביקורת כלפי הרב, אני חושב שהוא לא מעביר נכון את השיעורים"?
כן, האם אני צודק?
תלמיד: ככה לשאול "האם אני צודק"?
כן.
תלמיד: ואם החברים יגידו לו "באמת אתה צודק, הרב צריך לענות על פחות שאלות יותר לפתוח מעצמו, צריכים ללמוד יותר תע"ס"?
אז שידברו כבר מתוך הקבוצה כלפי הרב, וגם להציע לו פחות לדבר, ויותר ללמוד.
תלמיד: ואיך פעולה כזו תתקן את היחס של האדם לרב?
מה זה לתקן, מה יש כאן לתקן? הוא דיבר אמת, ואמר מה שנראה לו.
תלמיד: זאת אומרת, אתה אומר שהביקורת לגיטימית, והיא נכונה?
יכול להיות שלא, זה לא חשוב, אבל היא קיימת, והוא הביע אותה.
תלמיד: אבל דיברנו בתחילת השיעור על זה שביקורת שאני אומר בפומבי, דווקא מזיקה לחברים.
יש ויש.
תלמיד: מתי האדם מזיק לחברה, ומה זה נקרא שהוא מזיק לחברה?
כשהוא עושה ביקורת על כל דבר שיש בחברה.
תלמיד: שמענו ממך לא פעם, ולא פעמיים וגם מרב"ש שאם מישהו מזיק לחברה, החברה צריכה להוציא אותו.
נו, זה לא מיד.
תלמיד: ואיך יודעים מתי כן, ומתי לא?
הבעיה שיש אנשים שנמצאים בחברה, ומביאים ביקורת על החברה, על החברים, עליי, לא חשוב על מי בעצם, ולא שומעים שהחברה לא מסכימה עם הדעה שלהם. הם לא שומעים, וזו בעיה.
תלמיד: אם חבר עושה נזק לא רק לעשירייה או לקבוצה, אלא נזק עולמי, זה לא נקרא מזיק?
כן. מה לעשות.
תלמיד: אולי הקומבינציה הזאת שאדם עושה רב וקונה חבר, האם זה משרת אותו בעצם בגדול לעבוד למעלה מהדעת עם הבורא?
כן.
תלמיד: הרי זה עניין של מסירות, האדם מוקף בחברים חלק מסורים יותר, חלק מסורים פחות. חלק יכולים לעבוד עם עצמם בביטול, חלק פחות, איך אדם מנווט את עצמו עם החברים בשביל להיות דווקא בכמה שיותר במסירות?
הוא נכלל איתם, עם אלה שהוא רואה שהם באמת מכוונים להשתוות, למסירות.
תלמיד: ואיך הוא דואג לחלק הפחות מסור שיש בכל עשירייה?
הוא מקווה שגם הם יראו מה צריך להיות.
תלמיד: אז איך הוא רואה את עצמו, כעומד איפה?
כעומד כל הזמן בין הרעים והטובים, ורוצה להיות שייך לטובים.
תלמיד: אם יש אבא שגידל 15 ילדים, וגידל אותם יפה, לתפארת, כולם גדולים חכמים ויפים, ויש לו גם ילד קטן אחד בן שנתיים שקורא לו "אבא רע" כי הוא לא קיבל סוכרייה על מקל, זה הופך את האבא לרע בעיניי 15 הילדים הגדולים?
לא.
תלמיד: מסתכלים על הילד הזה, הוא קטן, לא קיבל סוכרייה, שמים אותו בגן עם גננת מתאימה שתחנך אותו, עם מישהו שינהל אותו, וממשיכים הלאה. הילד הזה יגדל, והדוגמה של הילדים הגדולים תשפיע עליו בסופו של דבר.
כן.
תלמיד: אם כך, אני לא מבין את הדיון הזה. תראה איזו חברה לתפארת, אז מישהו אמר משהו, מה קרה? שעה שלמה אנחנו מבזבזים על הבירור כי אולי נעלבנו?
אתה צודק. טוב.
(סוף השיעור)
-
אֹטֵם אָזְנוֹ מִשְּׁמֹעַ דָּמִים, וְעֹצֵם עֵינָיו מֵרְאוֹת בְּרָע. (ישעיהו לג טו) ?↩