שיעור בוקר 08.02.2020- הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

כתבי בעל הסולם, עמ' 798, הקדמה לתע"ס, אות ק"ל

קריין: "כתבי בעל הסולם", עמוד 798, אות ק"ל, "הקדמה לתלמוד עשר הספירות", טור ב' למעלה.

אות ק"ל

"והזוכים להשיג ולהרגיש השגחתו ית', מבחינת גילוי פנים במדרגתו הראשונה, המכונה תשובה מיראה, כנ"ל ד"ה "והנה", נבחנים במידת בינונים, משום שרגשותיהם מתחלקים לב' חלקים, המכונים "ב' כפות המאזנים": כי עתה שזוכה ל"גילוי פנים" מבחינת "עולמך תראה בחייך", כנ"ל ד"ה "ואומר", הרי כבר השיגו לכל הפחות מכאן ואילך, את השגחתו יתברך הטובה, כראוי לשמו יתברך הטוב, ויש להם על כן "כף זכות".

אמנם כל הצער והיסורים המרים, שנחקקו היטב ברגשותיהם, מכל הימים והשנים שקבלו השגחת הסתר הפנים, דהיינו, מזמן העבר, מטרם שזכו לתשובה האמורה, הרי כל אלו עומדים בעינם, ונקראים "כף חובה".

וכיון שיש להם ב' הכפות הללו, הערוכות זו לעומת זו, באופן: שמרגע תשובתם ולפניהם ערוכה ועומדת בעינה כף החובה, ומרגע תשובתם ולאחריהם, ערוכה ומובטחת להם כף הזכות, הרי עת התשובה נמצאת להם "בין" החובה ו"בין" הזכות. וע"כ נקראים "בינונים"."

אות קל"א

"והזכאים לבחינת גילוי פנים ממדרגה ב', המכונה "תשובה מאהבה", שזדונות נעשים להם אז כזכויות, כנ"ל ד"ה "ולפיכך", נבחנים, שהכריעו את "כף החובה" הנ"ל ל"כף זכות".

דהיינו, שכל הצער והיסורים, שנחקקו בעצמותיהם, בעת שהיו עומדים תחת השגחת הסתר פנים, הוכרעו עתה ונהפכו ל"כף זכות". כי כל צער ועצב, נהפך לתענוג נפלא לאין קץ, כנ"ל ד"ה "וזה דומה". ונקראים עתה "צדיקים", על שם שמצדיקים השגחתו ית'."

שאלה: מה זה נותן, אם בזמן אמת הם מרגישים את כל הייסורים?

זה נותן להם להרגיש את השגחתו שהיא טובה ונצחית. עכשיו אתה מגלה את זה. מה שסבלת, לא סבלת, אלא קיבלת אז טובות, מאפס ועד היום הזה קיבלת רק טובות, רק לא יכולת לפענח, להרגיש אותן כטובות ושבאות מאהבה חלוטה. ועכשיו אתה רואה את זה ומרגיש את זה, מגלה את זה.

תלמיד: אז מה הטעם באותם ייסורים שעברנו?

זה לא ייסורים, זה הכנת הכלים.

תלמיד: מה זה אומר הכנת הכלים?

הייתה לך הכנת הכלים שעכשיו אתה מסוגל, ובלי הדרך הזאת לא היית מסוגל להגיע עכשיו למצב שאתה מגלה את זה כאהבה חלוטה.

תחשוב.

שאלה: הוא כותב "שמרגע תשובתם ולפניהם ערוכה ועומדת בעינה כף החובה, ומרגע תשובתם ולאחריהם, ערוכה ומובטחת להם כף הזכות,". והוא אומר, ומה שביניהם "נקראים "בינונים"." איך יכול להיות מצב ביניים בכלל? או שהוא זכה לתשובה והוא כבר מצדיק, או שהוא לא זכה לתשובה והוא בקו חובה.

עוד מעט הוא מסביר, עד כמה שזכור לי. אבל מצב הבינוני זה מצב מאוד חשוב.

קריין: אנחנו ממשיכים למטה, אות קל"ב.

אות קל"ב

"וצריכים לדעת, שמידת הבינונים, האמורה, נוהגת ג"כ בשעת היות האדם, אפילו תחת השגחת הסתר פנים. כי ע"י התאמצות יתירה באמונת שכר ועונש, מתגלה אליהם, אור של בטחון גדול בהשי"ת. וזוכים לשעתם, במדרגת גילוי פניו ית', במידתם של בינונים. אלא החסרון הוא, שאינם יכולים לעמוד על מידותיהם, שישארו כן בקביעות." זה קורה, וזה יכול לקרות לכל אחד ואחד עכשיו, אנחנו כבר נמצאים בזה. רק הבעיה היא שאנחנו אפילו הגילוי הזה שמגלים, נופלים ממנו. "כי להשאר בקביעות, אי אפשר, אלא על ידי תשובה מיראה, כנ"ל ד"ה "והנה"."

אות קל"ג

"גם יש לדעת, שמה שאמרנו, שאין ענין הבחירה נוהג אלא בזמן הסתר הפנים, כנ"ל ד"ה "וצריכים", אין הכונה, שאחר שזכה להשגחה של גילוי פנים, אין לו עוד שום טורח ויגיעה, בעסק התורה והמצוות, אלא אדרבה, עיקר העבודה בתורה ומצוות כראוי, מתחילה אחר שזכה האדם לתשובה מאהבה, כי רק אז אפשר לו לעסוק בתורה ומצוות באהבה ויראה, כמצווה עלינו. "ולא איברי עלמא, אלא לצדיקי גמירי" [ולא נברא העולם, אלא לצדיקים גמורים] (ברכות ס"א).

אלא הדבר דומה למלך, שחשק לבחור לעצמו, כל אוהביו הנאמנים לו ביותר שבמדינה, ולהכניסם לעבודתו בהיכלו פנימה. מה עשה, נתן צו גלוי במדינה, שכל הרוצה כקטן כגדול, יבא אליו לעסוק בעבודות הפנימיות שבהיכלו. אבל העמיד מעבדיו שומרים רבים, על פתחו של ההיכל, ובכל הדרכים המובילים להיכלו. וציווה אותם להטעות בערמה את כל המתקרבים להיכלו, ולהדיחם מהדרך המוביל להיכל.

וכמובן, שכל בני המדינה התחילו לרוץ להיכל המלך. אמנם, נידחו בערמת השומרים החרוצים. ורבים מהם התגברו עליהם, עד שהצליחו להתקרב אל פתח ההיכל. אלא ששומרי הפתח היו חרוצים ביותר. ומי שהוא שהתקרב אל הפתח, הסיתו אותו והדיחו אותו במזימה רבה, עד ששב כלעומת שבא.

וכן חזרו ובאו ושבו, ושוב התחזקו וחזרו ובאו ושבו, וכן חזרו חלילה כמה ימים ושנים, עד שנלאו מלנסות יותר. ורק הגבורים מהם, אשר מידת סבלנותם עמדה להם, וניצחו את השומרים ההם, ופתחו הפתח, זכו תיכף לקבל פני המלך, שמינה כל אחד על משמרתו המתאימה לו.

וכמובן, שמאז ואילך, לא היו להם עוד עסקים עם השומרים הללו, שהסיתו והדיחו אותם ומררו את חייהם כמה ימים ושנים, בהלוך ושוב על הפתח, כי זכו לעבוד ולשמש מול הדר אור פני המלך בהיכלו פנימה.

כן הוא הדבר בעבודת הצדיקים הגמורים, שהבחירה, הנוהגת בעת הסתר פנים, ודאי אינה נוהגת עוד, מעת שפתחו הפתח להשגת ההשגחה הגלויה, אמנם מתחילים בעיקר עבודתו ית', שמבחינת גילוי פנים, שאז מתחילים לפסוע על המדרגות הרבות, ש"בסולם המוצב ארצה וראשו מגיע השמימה", בסו"ה: "וצדיקים ילכו מחיל אל חיל". וכדרז"ל, ש"כל צדיק וצדיק נכוה מחופתו של חברו", אשר העבודות הללו מכשירות אותם לחפץ ה', שתתקיים בהם מחשבתו ית' שבבריאה, שהיא "כדי להנות לנבראיו", כידו ית' הטובה והרחבה."

שאלה: הוא אומר פה בקטע, "ורק הגבורים מהם, אשר מידת סבלנותם עמדה להם, וניצחו". בחלק הראשון היום למדנו על זה שאנחנו צריכים להגיע לייאוש מכוחותינו עצמנו. איך מסתדרים שני הדברים האלה?

איזו קושיה? אין כאן שום קושיה.

תלמיד: בחלק הראשון, אני צריך לעשות כל מה שאני יכול ואני מתייאש ואני לא יכול, ואז כביכול אני מבקש. כאן הוא אומר שאני צריך לנצח את השומרים.

איך אתה עובד או עובר בדרך? אני לא תופס את הראש שלך. מה לא מובן?

תלמיד: שכאן הוא אומר שצריך לנצח את השומרים שמנסים להסית.

מתי?

תלמיד: בדרך שעולים להיכל המלך.

שעומדים לי בדרך. איזה שומרים? הרצונות לקבל שלי שהם רוצים להחזיק אותי בכל צעד ושעל, שאני אהיה על מנת לקבל וכל הזמן לעצמי ובלבד. כן?

תלמיד: כן.

כן, יופי. אתה לא חייב להסכים.

תלמיד: אני לא הבנתי למה השומרים הם הרצונות לקבל שלי.

אלא מי הם?

תלמיד: הם שומרים שאני אכנס רק ברצון להשפיע.

שומרים הם התנאים שאתה צריך לעבור מאחד לאחד, מאחד לאחד, שהם עומדים בדרך. הם מעמידים לך תנאים, האם אתה יכול להיות למעלה מזה או לא, למעלה מזה או לא, למעלה מזה או לא.

נגיד שנתנו לך תנאים שאתה יכול לקום בשמונה בבוקר, אחר כך בשבע, בשש, בחמש, בארבע, בשלוש, בשתיים. עכשיו אתה עומד בשתיים. אלו השומרים. עכשיו לעבור לישיבת חברים פעם ביום, פעמיים, שלוש פעמים ביום, חמש, שש, שבע פעמים בשבוע. לחשוב לעשות עוד כל מיני דברים כאלו ועוד ועוד. אלו תנאים שהמקובלים, בעל הסולם וכך הרב"ש, הציבו לפניך בחיבורים שלהם. אלו כוחות שמסדרים אותך בצורה נכונה להגיע להיכל ה'.

תלמיד: אני לא מצליח לקשר בין לנצח את הכוחות האלה, שהוא קורא לזה "אשר מידת סבלנותם", כאילו אני לא מתעקש על סבלנות ויכולת לסבול ולקבל את התנאים האלה עלי.

אתה מכניע את הראש שלך וכך מקבל על עצמך מה שנקרא "עול מלכות שמים". יש לך עוד אפשרות?

תלמיד: אבל כאן אני מכניע את עצמי ומקבל עלי "עול מלכות שמים", אני לא נכנע.

מכניע זה לא נכנע? אלא מה? אני הולך לפי הרצון שלי או לפי מה שאומרים לי?

תלמיד: אבל זה אני הולך, אני לא הגעתי לייאוש מכוחותיי.

זה עוד לא ייאוש. למה אתה קופץ? זה לא ייאוש. נותנים לך תנאים, תנאים, תנאים, תמלא, תמלא, תמלא. כשאתה ממלא, ממלא, ממלא, אתה מרגיש שאתה סחוט. אין לי יותר כוח, אין לי מחשבה, אין לי כוונה. בהתחלה היה לי מרץ כזה גדול, ממש הגעתי מלא כוחות, עכשיו אין לי שום דבר. חשבתי שכאן מלמדים חכמת הקבלה, איך לקבל, איך להבין, להרגיש. ומה? אומרים לא, שום דבר, אפס בשבילך, תיתן הכול לאחרים. מה זה? זו חכמת ההשפעה אם כן, אבל לא חכמת הקבלה. בקיצור, אתה מגיע לייאוש. זה לא נכון?

תלמיד: אני לא מבין איך לקשר בקשה, שאני מיואש מכוחותיי ומבקש, לגיבורים "אשר מידת סבלנותם עמדה להם,".

שאם אתה עומד עד הסוף וממשיך, מה שלא יהיה, וזה לפני כל אחד ואחד, אז אתה מגיע למצב ש"טוב לי מותי מחיי", אני את זה חייב. אני מוכן למות, בבקשה, אין בעיה. אני לא יכול להשפיע, וזה מה שאני דורש, כי זה למעלה מהטבע שלי. אבל מה שבטבע שלי, קח את הכול.

תלמיד: אני לא מצליח לקשר בקשה למידת הגיבורים, יש כאן כאילו שני הפכים.

לא, עזוב את הפילוסופיה. אני מוכן להתגבר על כל מכשול ומכשול עד שאני מגיע למצב שאני לגמרי סחוט. הגיבורים ש"מידת סבלנותם עמדה להם", הם מגיעים למצב שאפסו כוחותיהם.

שאלה: בעל הסולם כותב, אבל לא מובן בעצם מה זה גילוי פנים. איך יכול להיות מצב כזה בכלל של גילוי פנים?

גילוי פנים זה מצב מאוד לא טוב.

תלמיד: כך זה נשמע.

כן. כלפי הרצון לקבל שלנו האגואיסטי זה מוות, זה מוות. זה כאלו תנאים לעבודה שזה לא יאומן. איך אפשר? נעשה ברור לפי הזמן, תנועה, מקום, לפי הטבע מה קורה. לא נשאר לך מה להוסיף, אתה נמצא במצב שאתה מתפוצץ. ומה לעשות? וכאן אתה מחפש. קודם חיפשת איך אני יכול קצת להחיות את נפשי, לקבל. עכשיו אתה מחפש איך אני במקצת יכול להחיות את נפשי בטעם להשפיע, זה הרבה יותר קשה.

אות קל"ד

"ורצוי לדעת החוק העליון הזה, שאין לך שום גילוי, אלא במקום שהיה ההסתר, כמו בעניני העוה"ז, אשר ההעדר הוא קודם להויה, כי אין צמיחת החיטה נגלית, אלא במקום שנזרעה ונרקבה.

וכן בדברים העליונים, אשר ההסתר והגילוי יש להם יחס, כפתילה והאור, הנאחז בה. כי כל הסתר, אחר שבא לתיקון, הנה נגלה בסיבתו, האור המיוחס למין ההסתר הזה. והאור שנתגלה, נאחז בו, כמו אור בפתילה. וזכור זה על כל דרכיך."

אות קל"ה

"ועם זה תבין מ"ש חז"ל, שכל התורה כולה הם שמותיו של הקב"ה. שלכאורה הדבר תמוה, כי מצינו הרבה דברים גסים, כמו שמות של רשעים: פרעה, ובלעם, וכיוצא בהם, ואיסור, וטומאה, וקללות אכזריות שבב' התוכחות, וכדומה. ואיך אפשר להבין, שכל אלו יהיו שמותיו של הקב"ה?

אות קל"ו

ולהבין זאת צריכים לידע, שלא דרכיו דרכינו. היות שמדרכינו הוא, להגיע מהבלתי מושלם אל השלימות, ומדרכו ית' באים לנו כל הגילויים, מהשלימות אל הבלתי מושלם. כי מתחילה נאצלת ויוצאת מלפניו השלימות הגמורה. והשלימות הזו יורדת מפאת פניו ית', ומשתלשלת בצמצום אחר צמצום, דרך כמה מדרגות, עד שמגיעה לשלב האחרון, המצומצם ביותר, המתאים לעולם החמרי שלנו. ואז מתגלה הדבר לנו, כאן בעוה"ז.

אות קל"ז

ומהאמור תשכיל לדעת, אשר התורה הקדושה, שלגובה מעלתה אין קץ, הנה לא נאצלה ויצאה מלפניו תיכף, כמות שהיא מצויה לעינינו כאן בעוה"ז, שהרי נודע, ש"אורייתא וקוב"ה חד הוא", ובתורה דעוה"ז לא ניכר זה כלל.

ולא עוד, אלא שהעוסק בה שלא לשמה, נעשית תורתו לו סם המות, כנ"ל ד"ה "וז"ש". אלא כנ"ל, שמתחילה כשנאצלה מלפניו ית', הנה נאצלה ויצאה בתכלית השלימות, דהיינו, בבחינת "אורייתא וקב"ה חד הוא" ממש. וזה שנקרא "תורה דאצילות", שאיתא בהקדמת תיקוני זוהר דף ג: "דאיהו וחיוהי וגרמוהי חד בהון".

ואחר כך ירדה מפאת פניו ית', ונצטמצמה דרך המדרגה בצמצומים רבים, עד שניתנה מסיני, שנכתבה כמות שהיא לעינינו כאן בעוה"ז, בהתלבשותה בלבושים הגסים שבעולם החומרי.

אות קל"ח

אמנם תדע, שאע"פ, שהמרחק שבין לבושי התורה שבעוה"ז, עד הלבושים שבעולם האצילות, הוא לאין ערוך כנ"ל, עם כ"ז, התורה עצמה, כלומר, המאור שבתוך הלבושים, אין בו שום שינוי כל שהוא, בין תורה דאצילות לתורה דעוה"ז, שזסו"ה "אני ה' לא שניתי" (מלאכי ג', ו').

ולא עוד, אלא הלבושים הגסים הללו, שבתורה דעשיה שלנו, אינם ח"ו שום פחיתות ערך אל המאור המתלבש בה, אלא אדרבה, שחשיבותם עולה בהרבה לאין ערוך, מבחינת גמר תיקונם, על כל הלבושים הזכים שלה, שבעולמות העליונים.

והוא מטעם, שההסתר הוא סיבת הגילוי. שההסתר, אחר תיקונו בעת הגילוי, נעשה לגילוי, כמו פתילה לאור הנאחז בה, כנ"ל. וכל שההסתר הוא גדול ביותר, דרכו בעת תיקונו, שיתגלה ויאחז בו האור הגדול ביותר.

הרי, שכל אלו הלבושים הגסים, שהתורה התלבשה בהם בעוה"ז, אינם כלל שום פחיתות ערך, כלפי המאור המתלבש בה, אלא עוד להיפך, כמבואר.

אות קל"ט

ובזה ניצח משה למלאכים, בטענתו: "כלום קנאה יש ביניכם, יצר הרע יש ביניכם?" (שבת פ"ט ע"א), עש"ה. דהיינו כמבואר, שההסתר היותר גדול מגלה את האור היותר גדול. והראה להם, שבלבושים זכים, אשר התורה מתלבשת בהם בעולם המלאכים, אי אפשר שיתגלו על ידיהם האורות היותר גדולים, כמו שאפשר בלבושים דעוה"ז, כמבואר.

אות ק"מ

הרי נתבאר, שאין שום שינוי ח"ו במשהו, מתורה דאצילות, ש"אורייתא וקב"ה חד הוא", עד התורה שבעוה"ז. אלא, כל ההבחן הוא בלבושים. כי לבושים שבעוה"ז, המה מעלימים להקב"ה ומסתירים אותו, כנ"ל ד"ה "וז"ש".

ותדע, שעל שם התלבשותו יתברך בתורה, הוא מכונה בשם "מורה", להודיעך שאפילו בעת הסתר הפנים, ואפילו בבחינת ההסתר הכפול, כנ"ל ד"ה "והסתר", הרי הקדוש ברוך הוא שורה ומלובש בתורה, כי הוא יתברך "מורה", והיא "תורה".

אלא שלבושי התורה הגסים לעינינו, המה בחינת כנפים, המכסים ומסתירים את המורה ית', המלובש ומסתתר בהם. אמנם, כשזוכה האדם לגילוי פנים, בתשובה מאהבה בבחינתה הד' (כנ"ל ד"ה מידה וד"ה ולפיכך), נאמר עליו "ולא יכנף עוד מוריך והיו עיניך רואות את מוריך" (ישעיה ל', כ'), כי מאז ואילך, אין לבושי התורה מכניפים ומסתירים עוד את ה"מורה", ונתגלה לו לנצח כי "אורייתא וקוב"ה חד הוא"."

שאלה: מדובר פה ממש על השלב האחרון של הכניסה לרוחניות, מה הצעד הבא לכניסה הסופית?

הצעד האחרון לכניסה לרוחניות, לכניסה הסופית, זה להגיע לאהבה חלוטה מעל כל ההפרעות שמגלים השוטרים.

תלמיד: אני רואה שמלבד הישראלים, הרוסים ואולי התורכים כל יתר הכלי אין להם טקסט כתוב אלא הם רק מקשיבים.

אתה מתכוון שאין טקסט לפניהם. איך לעשות את זה? אני לא יודע. איך לעשות שיהיה טקסט באיטלקית? אבל יש תרגום? אז למה הם לא יכולים להביא את זה לעצמם על המסך?

טוב, זו כנראה כבר בעיה לא מהיום. מישהו מכיר את הבעיה הזאת? מי מכיר את הבעיה?

תלמיד: אני חושב שאני מבין למה הוא מתכוון, אני חושב שהוא לא מדבר על הבעיה של חוסר טקסטים, הוא מדבר על זה שיש טקסטים באנגלית, ואם אני מבין אותו נכון, יש חברים בכל העולם שאין להם את הספר מולם על השולחן.

אבל זה נמצא אצלנו.

תלמיד: הספר קיים. אני חושב שהוא מדבר על חשיבות. פה לכולם יש ספרים, יש ספרים באנגלית, רוסית וכו', אבל לא כל החברים יושבים עם הספר מולם.

מה הוא ממליץ?

תלמיד: אני ממליץ שכל החברים שיש להם תרגום בשפה שלהם ייקחו את הסמארטפון ויקראו את הטקסט מהטלפון, בצרפתית, בארמנית, בספרדית.

אני חושב שכך עושים. יש כאלה שיש להם טקסט אבל הם לא משתמשים. מה אפשר לעשות? מה אתה רוצה שאני אעשה להם, ארביץ להם? עכשיו הגיעו אלינו חברים לכנס מרוסיה, הם יושבים, קודם כל הם מסתכלים גם בספרים בעברית, וחוץ מזה יש להם ספרים ברוסית, וחוץ מזה יש להם גם טקסטים בטלפון והכול, זאת אומרת הכול תלוי באדם, מה אני אעשה? אני רואה אתכם במסכים, שאתם מסתכלים עלי במקום להסתכל בספר, וזה לא טוב, כדאי לראות את הטקסט. מה לעשות, לא יודע, כמה אני יכול להגיד, ובכל זאת זה נשאר אותו דבר.

שאלה: לגבי הכנס, ביקשו לעשות אתך בירור קטן בנוגע לאיך יראו העשיריות בכנס. אנחנו נגענו בנושא הזה בשיחה אתך ביום ראשון, אבל קבוצות רבות בכלי הישראלי לא הספיקו לראות את השיחה הזאת, ולכן ביקשו לשאול חלק מהשאלות שוב.

אני שואל אותך בחזרה, איך יראו העשיריות בכנס? אני שואל אותך, כי אני לא שייך לזה. תגיד לי, בכנס בולגריה אני עשיתי סידור בעשיריות, או באיזה כנסים אחרים, מה אתם שואלים אותי?

תלמיד: אנחנו יודעים איך לעשות את זה, אבל בכל זאת כדאי לשאול אותך. בכנס הגדול מקובל כבר שנים שהחברים הראשונים שיושבים לפנייך הם החברים מהכלי העולמי ובשורות הראשונות ממש אלה החברים שמגיעים מהארצות הכי רחוקות, אוסטרליה, סין, יפן, אפריקה, דרום אמריקה. למה אנחנו עושים את זה בצורה כזאת?

יש כלל, "כל הרחוק קרוב". אם אדם בא מרחוק, כמו בר בי רב דחד יומא, והוא בכל זאת הגיע והשקיע בזה המון זמן, כסף, מאמץ וכולי, אז בשבילו זה העיקר, ולכן אנחנו צריכים לכבד כאלו אנשים. הוא מגיע מאיזה מקום שם, מאוסטרליה או מדרום אמריקה, זה לא כמו שחבר מגיע ארבע שעות בטיסה ממוסקבה ונוחת. ההוא מגיע, ואין לו שפה, אין לו כלום. כן, מכבדים אותו יותר. הוא גם צריך לראות שמכבדים אותו, הוא צריך לראות שהוא חשוב לנו, ובאמת הוא חשוב לנו. אני לא מבין מה השאלה.

תלמיד: זו אפילו לא שאלה, כל כמה זמן השאלה הזאת צפה בחברים, וכדי להקדים את השאלה אז שאלנו. אנחנו עושים את זה רק בכנס הגדול, אבל בכנס הערבה תמיד רצינו להיות במצב יותר מעורבב, בהתכללות. האם לחזור על הסכמה הזאת גם בכנס הערבה?

בערבה זה משהו אחר, שם מלכתחילה כולם רוצים להתחבר, להיות יחד, בעיגולים, ולא בשמיניות או עשיריות. זה משהו שמרגישים יותר יחד, ולכן זה לא כל כך חשוב. זה לא רשמי, אלא סך הכול כולם גברים, וכולם רוצים להתחבר. מה שאין כן בכנס הגדול שם זה קצת אחרת. אבל שוב, אני לא יודע, תקבעו מה שאתם רוצים. אבל אני חושב שזה נכון שאנחנו נותנים לאלו שמגיעים מרחוק מקום יותר קרוב לבמה, לכל הדברים ששם, שירגישו שהם נמצאים במרכז. את זה אני לא קובע דרך אגב, אני מבין שכך זה צריך להיות אבל אם אתם תחליטו אחרת שיהיה אחרת. רק תחשבו טוב טוב.

שאלה: עד כמה אני צריך לשלוט בשפה מסוימת כדי שאוכל להתיישב בסדנה עם חברים שמדברים באותה השפה. לדוגמה אם אני מדבר רוסית ובמידה מסוימת מבין אנגלית, באיזו מידה אני צריך להבין אנגלית כדי שאני אוכל בשקט לשבת עם החברים דוברי האנגלית?

כך שאתה לא תפריע להם בבירור של הנושא שעליו אתם תדברו כולם בעשירייה. זה לא חשוב שאתה מדבר עם מבטא, אלא שאתה מבין על מה שואלים, על מה מדברים, ואתה תוכל להשתתף איתם בבירור. זה הכול. אתה צריך לקחת על עצמך אחריות, להגיד "אני מוכן ומגיע לי גם לשבת בעשירייה נניח באנגלית, למרות ששפת האם היא רוסית". אבל תצטרך לשכנע את המארגנים שזה כך. השפה שלך לא צריכה להיות הכבדה לעשירייה שאתה נמצא בה.

תלמיד: הכנס במולדובה לדוגמה, היה כנס של דוברי רוסית, והגיעו הרבה חברים מישראל. לפי אחת העצות שנתת, במשך מספר סדנאות החברים הישראליים התיישבו בעשיריות דוברות רוסית עם איזשהו מתרגם. האם כדאי לנסות זאת?

אני נתתי כזאת עצה? אמרתי כך? אולי מאין ברירה היה שם משהו.

תלמיד: אני חושב שאנחנו הישראלים שהיינו שם הרגשנו שזה מאוד חשוב שנעשה את זה, ושאלנו אותך והתייעצנו ואז באמת נפלה כזאת החלטה ועשינו.

אני לא הייתי ככה מחליט. אני הייתי מגרש את הישראלים מחוץ למתחם. לא להפריע, לא להתערב בין אלו. אם הכנס הוא לדוברי רוסית ממש אז תשתדלו, תביאו איזה מתרגם, משהו אוטומטי, מקסימום, או שתשבו לחוד. אבל לא להיכנס. אני בעצמי לא הייתי נכנס לאנשים שהיו מדברים איזו שפה שאני כל הזמן הייתי עוצר אותם ושהם יטפלו בי, זה לא ייתכן. אנחנו רוצים להתעסק בכנס לא בלימוד שפה. וזה לא תורם לחיבור, זה פשוט מכביד עלינו מאוד בלהבין נושא ולהתחבר לנושא.

תלמיד: העשיריות בכנס יתחלפו כל הזמן, והמלצה חמה לכל החברים להשתדל לא להתיישב בעשירייה עם חברים שאיתם אתה נמצא בעשירייה באופן קבוע, פרט לאותן הארצות שמשם מגיעים נגיד חברים שמספיקים לעשירייה אחת או שתיים בלבד.

יפה מאוד. נכון. ברור.

תלמיד: בהמשך לשאלה מרומא, שלא לכל החברים יש הזדמנות לקרוא טקסט. אני לא יודע עד כמה זה אפשרי, אבל בשידור יש כזאת אופציה שאפשר להראות את השאלה במספר שפות. כשיש טקסט בעברית אז לאותו האזור שלשם משדרים את זה שיהיה הטקסט בשפה המיועדת, שזה מה שיהיה להם על המסך. כיוון כשמגיעים לפתח תקווה אי אפשר לקחת ספרים, אז אם היה את זה על המסך, זה היה ממש עוזר אם היו רואים את הטקסט על המסך, עד כמה שאפשר.

אני לא מבין בזה, אבל אם ישנה כזאת אפשרות, תבדקו. זאת אומרת שהטקסט לפניי יהיה בעברית ואני שומע שפה אחרת, או מה?

תלמיד: הוא שומע עכשיו ברוסית והוא מקבל טקסט בשפה שהוא שומע על המסך. אני לא יודע על איזה מסך, כנראה במסך של הסמארטפון, שישדרו לו את זה דרך השידור ישירות אליו בשפה המותאמת.

תלמיד: לא בסמארטפון, אלא על המסך. נאמר יש מסך שבסדנה מראים את הטקסט.

תלמיד: הוא אומר פשוט, הצופה מקבל טקסט בעברית על המסך. נגיד שאני בחרתי בשידור האינטרנטי שלנו שאני רוצה לקבל שידור לא בעברית אלא ברוסית או באנגלית או בספרדית, האם אנחנו יכולים לפתח כזאת פונקציה שבזמן שבחרתי שפה אחרת שהיא לא עברית, הטקסט שאני אראה על המסך יהיה בשפה שאותה בחרתי לשמוע את המתרגם.

אני לא יודע, כנראה שכן. אני לא מבין בזה. תדברו על זה ותטפלו בזה. אלמטה, מוסקבה, כולם כולם, תלחצו על החברים שלנו, על האחראים כאן, ובעצמכם תשתתפו איתם יחד כדי לבנות את כול האפשרויות האלו. בבקשה, אדרבה, מצידי הכול פתוח, חייבים לעשות שהכול יהיה נוח וטוב. רק הלב צריך לעבוד, כל היתר שיהיה מוכן, חוץ מהלב, הלב תלוי בנו.

שאלה: שאלה לגבי הסעודות שבין הכנסים ואחרי הכנס הגדול, כאשר כולנו נפגשים במרכז, ברחוב רב"ש 12, והכלי העולמי מתיישב קרוב לבמה והכלי הישראלי יושב קצת יותר רחוק, לכיוון הנשים. ההמלצה היא שדווקא הכלי העולמי יהיה ליד הבמה והכלי הישראלי קצת יותר רחוק. בשנה שעברה היה לי רצון גדול לשבת עם הכלי הישראלי והתיישבתי שם, אבל הישראלים ממש ביקשו ואמרו שהכלי העולמי צריך לשבת ליד הבמה, ואני דווקא רציתי לשבת ליד הכלי הישראלי, ואפשר להגיד שהם ממש דחפו אותי משם, וזו הייתה ממש הרגשה לא נעימה. מה לעשות?

הם רצו לחבק אותך אבל אתה הבנת שדוחפים אותך. ככה זה. אני לא יודע מה לעשות, תסכמו אתם, אתם לא רוצים כבר כך, אתם מעורבים כבר מספיק, שלא חשוב איפה יושב כל אחד, תעשו מה שטוב לכם. אבל לא טוב אם אני פתאום יושב בין אנשים שהם מדברים באיטלקית, ואלו בגרמנית, ואלו בספרדית ואני, המסכן הרוסי יושב ביניהם ולא מבין חוץ מזה שום שפה, זה לא טוב. צריכים איזה סדר, כך נראה לי.

אבל אני שוב אומר, כל מה שאתם אומרים לנו עכשיו כאן, אם אתם לא פונים ולא מובילים את הדברים האלה עד שהם יסתדרו, שאתם יודעים מי האחראי ומי צריך להכין, והוא הבין את הדבר וזה התקבל אצל כל מארגני הכנס, עד שזה לא יסודר בצורה כזאת, זה לא טוב. סתם ככה לדבר באוויר, תפסיקו עם זה, זה לא עובד. תהיו בבקשה עקשנים להביא את זה לביצוע.

שאלה: לומדים שהבורא הוא כוח ההשפעה, זה זכר. במאמר, התורה זה נקבה, היא התורה. מה זה?

כל שיטת החיבור בין אדם לא-להים נקראת תורה, הוראה, מורה. זה כל הקשר בין אדם לא-להות. תקרא לזה גם בצורת זכר וגם בצורת נקבה, זה לא ישנה. הקשר הוא כולל בתוכו את הכול, גם עביות, גם צמצום ומסך ואור חוזר, כי הקשר הוא בין שני המנוגדים, בין הרצון לקבל והרצון להשפיע, אדם ובורא, ולכן אין כאן התייחסות לזכר ונקבה.

אבל התייחסות יש לנקבה מפני שאנחנו כולנו נקבות, אנחנו כולנו רצון לקבל, והזכר זה נקרא כוונה על מנת להשפיע. לכן צריכים לחבר אותם יחד, ובמידה שהם יהיו כאחד אז יש קשר בין האדם לבורא.

קריין: אנחנו ממשיכים באות קמ"א עמוד 800, טור ב' למטה.

אות קמ"א

"ובזה תבין דברי חז"ל, על הכתוב: "אותי עזבו ותורתי שמרו", שפירשו: "הלואי אותי עזבו, ותורתי שמרו, המאור שבה, מחזירן למוטב" (ירושלמי חגיגה פ"א ה"ז). שלכאורה תמוה. אמנם כונתם, כי המה היו צמים ומתענים למצוא גילוי פניו ית', כמ"ש: "קרבת אלקים יחפצון" (ישעיה נ"ח, ב'). ואומר להם הכתוב בשם ה', שאומר להם: "הלואי שתעזבו אותי", כי כל יגיעתכם לריק וללא הועיל, משום שאינני נמצא בשום מקום, אלא בתורה. לכן שמרו את התורה, ושם תחפשו אותי. והמאור שבה, יחזירכם למוטב. ותמצאונני, כמבואר (ד"ה ובזה) בכתוב: "ומשחרי ימצאונני", ע"ש."

אות קמ"ב

ועתה אפשר לבאר, מהות חכמת הקבלה באפס-מה, באופן שיספיק למושג נאמן בטיב החכמה ההיא, שלא להטעות את עצמו בדמיונות כוזבים, שההמונים למרביתם מדמים לעצמם.

וצריך שתדע, שהתורה הקדושה, מתחלקת לד' בחינות, המקיפות את כל המציאות:

כי ג' בחינות - נבחנות בכלל המציאות שבעוה"ז, שנקראים: עולם, שנה, נפש.

ובחי"ד היא - דרכי קיומם של אותם ג' חלקי המציאות, דהיינו, הזנתם והנהגתם וכל מקריהם."

אות קמ"ג

פירוש, כי:

א. החיצוניות של המציאות - כמו השמים והרקיעים והארץ והימים וכדומה, הכתובים בתורה הקדושה," לא שהם קיימים סתם סביבנו, אלא הכתובים בתורה. "כל אלו מכונים בשם "עולם".

ב. והפנימיות של המציאות - דהיינו האדם והבהמה והחיה והעוף למיניהם וכדומה, המובאים בתורה, אשר ישנם במקומות הנ"ל, שנקראים חיצוניות, הם מכונים בשם "נפש".

ג. והשתלשלות המציאות לדורותיהם - בשם סיבה ומסובב. למשל, כמו ההשתלשלות של ראשי הדורות, מאדם הראשון עד יהושע וכלב באי הארץ, המובאת בתורה, שהאב נבחן ל"סיבה" אל בנו ה"מסובב" על ידו, הנה בחינת ההשתלשלות הזו של פרטי המציאות, בדרך סיבה ומסובב האמורה, מכונה בשם "שנה".

ד. וכל דרכי הקיום של כל המציאות, הן מהחיצוניות והן מהפנימיות הנ"ל, לכל דרכי הנהגותיהם ומקריהם, המובאים בתורה מכונים בשם "קיום המציאות".

אות קמ"ד

ותדע, שד' העולמות הנקראים בחכמת הקבלה: "אצילות", "בריאה", "יצירה", "עשיה", בעת שנשתלשלו ויצאו, הנה יצאו זמ"ז, בבחינת חותם ונחתם, כלומר, כמו שכל מה שנמצא רשום בחותם, מתגלה בהכרח ויוצא בדבר הנחתם ממנו, לא פחות ולא יותר.

כן היה בהשתלשלות העולמות, באופן, שכל ד' הבחינות, שהם עש"נ וקיומיהם כנ"ל, שהיו בעולם האצילות, יצאו כולם ונחתמו ונתגלו דוגמתם, גם בעולם הבריאה. וכן מעולם הבריאה לעולם היצירה, עד לעולם העשיה.

באופן, שכל ג' הבחינות שבמציאות שלפנינו המכונות עש"נ, עם כל דרכי הקיום שלהם, הערוכים לעינינו כאן בעוה"ז, הנה נמשכו ונתגלו כאן, מעולם היצירה, והיצירה מן שלמעלה ממנו. באופן, שמקור כל הפרטים המרובים הללו שלעינינו, הם בעולם האצילות. ולא עוד, אלא אפילו אותם החידושים, המתחדשים ובאים היום בעולם הזה, הנה מוכרח כל חידוש להתגלות מקודם מלמעלה בעולם האצילות, ומשם בא ומשתלשל ונגלה לנו בעוה"ז.

וז"ש חז"ל: "אין לך כל עשב מלמטה, שאין עליו מזל ושוטר מלמעלה, שמכה עליו ואמר לו, גדל" (בראשית רבה פ"י). וז"ס: "אין אדם נוקף אצבעו מלמטה, עד שמכריזין עליו מלמעלה" (חולין דף ז' ע"ב). והבן."

שאלה: אתה יכול להסביר את כל המושגים האלה? מה ההבדל בין כתובים בתורה למובאים בתורה? עולם, שנה, נפש?

זה הכול שייך למדרגות. אין יותר. לא יכול להסביר. יש לנו את שלושת המדרגות, כדי להביא את דבר הקדושה לבני אדם. זה כמו תורה, נביאים, כתובים. גם בכל פרט שאתה לוקח יש לו גם כן ג' מדרגות והמקבל. או שלוקחים מקור המציאות ואז המציאות עם כל הלבושים. אין בזה כל כך מילים, כשמתחילים להשיג אז הכול מתברר.

ככה כמו שאתה תופס עולם, תנסה להסביר למישהו שלא נמצא בעולם שלנו משהו על העולם. אתה לא תוכל לעשות שום דבר, זה בשבילו יהיה משהו [לא מובן], על כל פרט ופרט הוא לא ידע על מה אתה מדבר. לכן רק אחרי ההשגה אפשר להתחיל, במידה שאתה משיג, אפשר להבין מה אתה משיג.

תלמיד: איך להבין מה שהוא אומר שכל החידושים שמתגלים בעולם הזה הם מופיעים קודם בעולמות עליונים. על איזה חידושים מדובר? המציאו את המיקרוגל? על מה מדובר?

גם זה. זאת אומרת, לא מיקרוגל, אלא כל ההמצאות, כל החידושים אפילו בצורות גשמיות, זה הכול מתגלה מלמעלה. אנחנו מבינים שזה הכול מתגלה, אבל איך מתגלה? לפי ההתפתחות האגואיסטית שבתוך האנושות. עד כמה שהרצון לקבל יותר גדול אז יש לו אפשרות יותר לגלות את הדברים.

תלמיד: מה עומד מאחורי זה, מה קובע את הקצב?

האגו של האדם עומד אחרי זה, לכן היהודים מצליחים.

תלמיד: מה גורם לזה שיש חידושים בעולם הזה? מה עומד מאחורי התהליך שבו אנחנו רואים כל פעם חידושים?

רצון לקבל שכל הזמן מתגלה. האגו שכל הזמן גדל.

תלמיד: כן, אבל מה קובע שעכשיו איזו פאזה חדשה ברצון הזה תתגלה באיזו צורה מסוימת?

זה התחיל כבר מלפני זמן. איזה תקופות עברנו? דיברתי היום על זה שעברנו את התקופה אהובה עליך מאוד הדמוקרטיה, ברוך ה' אפשר לקבור אותה היום. זהו. מתה. ועוד ועוד.

תלמיד: והסיום של כל תקופה זה כי הרצון לקבל בדרגה הזאת מיצה את עצמו?

כן. ודאי. אחרת איך? אנחנו עכשיו דווקא נמצאים במעבר מאוד מיוחד, רב גווני ששום דבר לא יעבוד. עוד מעט נראה. שום דבר לא יעבוד. זה מעניין מאוד איך אנשים יוכלו בכל זאת למצוא משהו כדי לנהל את הדברים, את זה אני לא יודע. כי לא במשפחה ולא בעבודה ולא במדינה ולא בשום חברה ולא בשליטה על ילדים, על בתי ספר, ימנים, שמאלנים, לא חשוב מי ומה, פתאום נגלה שאין לנו שום יכולת להגיע לשום דבר ואיכשהו לנהל, לסדר. אין.

זה יהיה עוד מעט. דבר מעניין. איך אנחנו נפעל אז, אני לא יודע. כי אנחנו כנראה מוכנים לזה אבל קשה לי להגיד מה שיהיה. אנחנו נראה שזה כמו בפירוק הגוף, שהגוף מתפרק, גם כך המערכות במדינה, במשפחה, בכל דבר מתפרקות ואתה לא יכול לשלוט בהן. מה שתגיד לאנשים הם לא שומעים, לא רוצים לשמוע, הם מבינים שהם יכולים לא לשמוע אותך, אז מה תעשה? זה מה שעכשיו מתחיל. דבר מעניין.

אני לא יכול להגיד שאני בטוח תופס את זה, וזה שזה יקרה עכשיו זה ברור לי, אבל איך להתגבר על זה, איך האנושות תתגבר על זה, איך אנחנו יכולים כאן משהו לעשות, לא יודע. אבל קודם כל הכול בורח בין האצבעות. אין שליטה על שום דבר, על כאלה מיקרים כמו עם הווירוס הזה, ההוריקנים, כמו כל הדברים אלה, אני לא יודע מה שיהיה.

תלמיד: צורה קודמת יכולה להיעלם לפני שהצורה החדשה מוכנה?

ככה זה קורה. כן.

תלמיד: כלומר יכול להיות שרואים שהכול מתפורר והשאלה אם ההתפוררות הזאת יכולה לקרות בלי שיש כבר צורה חדשה?

לא. על ידי מלחמות, על ידי מהפכות על ידי כאלו דברים אתה מגיע לצורה חדשה. לא שזה ברור לך, אלא מאין ברירה נכנסים לכסח ואז מתברר.

תלמיד: אז איזו מהפכה אמורה לקרות עכשיו?

אני חושב שהמהפכה הכי גדולה תהיה מהפכה בשכל, בתפיסה, שאנחנו עם הטבע שלנו לא יודעים לנהל את עצמנו. הכרת הרע.

תלמיד: ואז מה?

ואז מה? תלוי בך ובחברים שלך. אני אומר בשיא הרצינות. אני לא רואה בעולם יכולת אחרת לנהל את העולם. זה חייב להתגלות עכשיו בצורה שברור לכולם שהצורה האגואיסטית גומרת את העולם ואי אפשר להשתמש בה יותר. הכול מתפורר. [והשאלה] איך להביא במקומה צורה אחרת של חיבור. כמו שבעל הסולם כותב ב"דור האחרון". אנחנו נצטרך שוב לחזור על זה וללמוד יותר לעומק ויכול להיות שאנחנו נראה שם דברים חדשים. אבל זה מה שעומד לפנינו ממש.

שאלה: תיארת את המגמה של ההתפרקות, ההתפוררות שמתחילה.

אנחנו רואים את זה. ברוך ה' נגמרה התקופה של הדמוקרטיה. עכשיו, אחרי טראמפ, הוא קבר אותה ממש. הוא עשה דבר טוב. אין דמוקרטים יותר. הם יכולים לצעוק ולעשות כל מיני שמיניות באוויר, זה לא יעזור. כבר גמרנו עם כל הבלגן שזה מביא, כולם כבר מתחילים להבין שכל השטויות האלה, כל הצבעוניות הזאת וכולי, שהכול מותר והכול כך, אי אפשר עם זה להתקיים.

תלמיד: תיארת שגם זה ועוד מערכות ניהול של העולם מתפרקות.

כן. זה גם הרפובליקנים, גם הם לא יוכלו לשלוט אבל הדמוקרטים יותר. אלו כבר עכשיו. והרפובליקנים לאט לאט יתחילו לגלות את ההתפוררות שלהם.

תלמיד: אתה רואה את זה גם קורה בכלכלה?

וודאי. קודם כל בכלכלה. בכלכלה כבר הגענו למצב שהכול מלאכותי ומוכן להישבר בכל רגע. כלכלה זה בטוח מלאכותי, תראה במה הם מחזיקים אותה.

תלמיד: אם יש מגמה של התפוררות בכל הרבדים של החיים, של ניהול העולם, האם הניהול החדש לא צריך להתייצב במקביל? האם חייב להיות קודם כל פירוק ואחר כך הקמה מחדש או שאלו תהליכים מקבילים שצריכים לקרות יחד?

נראה לי שאחרת זה לא יהיה. הבעיה היא שהמערכת הפיננסית תפסה את הכול והביאה את החברה האנושית למצב שאפשר לחיות מאחוזים, מבונוסים, מכל מיני דברים, בזה הם הורסים את הכלכלה. אם פעם זה היה 2%, 3% שאתה יכול להרוויח מהשקעה, היום 50%, 70%, אני לא מומחה גדול בזה, אבל זה הסוף.

תלמיד: השאלה אם אתה רואה את זה מתפרק כליל?

אני לא יכול להגיד משהו על זה. אני גם לא יודע באיזה קצב זה יהיה. כשזה יכנס אז אוכל להגיד למה אני נוטה, כמו עם טראמפ נניח, אבל בינתיים לא. זה קורה כבר עכשיו מבפנים. תראו מה שהאמריקאים רוצים לעשות עם הווירוס הזה, עד כמה שהם רוצים בזה לפגוע בסין. תראה מה שג'ונסון עשה עם היציאה מהשוק האירופאי, הוא ממש שבר את כול הכללים, זה לא סתם שהבריטים יצאו, הוא הראה להם שהוא עושה פעולת החייאה לאנגליה, כי הם נשארים ועוד יישארו קשורים זה בזה בצורה אגואיסטית, עד שבאמת יהיו שם מאבקים כאלה עד שזה שיתפורר ויתפרץ ויתפרק. אין שם מישהו שמוכן לוותר, אין שם מגמה לוויתור, במקום הזה ממש הם יגלו עד כמה שהם עשו לעצמם קבר.

תלמיד: הזכרת את המתיחות בין ארצות הברית לסין, אתה רואה שזה יכול להתפתח למלחמה ממש?

לא, לא נראה לי. הם מאוד פרגמאטיים, גם אלו וגם אלו. זה לא הרוסים שהם גאוותנים, "אנחנו מוכנים ומיד נכנסים למאבק של מלחמות עם נשק". לא האמריקאים ולא הסינים לא כאלו. יש להם קודם כל חשבון. אצל הרוסים הגאווה במקום הראשון, אצלם זה הכיס במקום הראשון. וזה טוב.

תלמיד: אני שואל בשם אשתי ואימא שלה, ששמעו דברים שאמרת בשיחת כתבים ונוצר איזשהו פחד שצריך אולי אפילו להתחיל לחשוב קצת קדימה, לראות מה יש בבית, כאלה דברים.

מה אתה מרמז לי?

תלמיד: דיברת על מה שקורה עם סין, עם הווירוס וכן הלאה, יכול להיות שזה יוביל לכזאת פגיעה בכלכלה שאנחנו נרגיש אותה סביב העולם ויהיה קושי גם בלהשיג מוצרים מסוימים וכן הלאה?

עכשיו אני שומע שיש כבר בעיות בגלל הסחר הבינלאומי, שסין שהייתה ממש מכולת של כל העולם, והמכולת הזאת נסגרת לאט לאט, מה תעשה? האמריקאים מאוד מעוניינים בזה.

תלמיד: זה יכול להתפתח עד למצב שעכשיו יעלו מחירים בכל העולם?

אני לא יודע, אני לא כלכלן. אבל הבורא ילמד אותנו. אני לא חושב. אבל אנחנו צריכים להבין שגורלנו רק בנו תלוי. רק בנו. העולם לא הולך לשוק המשותף, אלא ההיפך, לסגירה כבר. ככה אני חושב.

שאלה: אנחנו רוצים לעבור לבירור לגבי הערב השלישי בכנס. הערב השלישי בכנס מיועד לאנשים שאיתנו באינטרנט, לתלמידים של קמפוס וגם לחברים של חברים. זאת אומרת כל שנה הרבה מאוד תלמידים מהכלי הישראלי, חברים שלנו, מביאים חברים ובני משפחה לערב. לערב הזה יצאנו עם איזשהו בירור שרצינו לעשות אותו בסגנון "חיים חדשים" סביב נושא של אהבה. אתמול הייתה חזרה יחד עם הצוות של התוכן. חברים שמביאים חברים ובני משפחה לקראת האירוע רוצים קצת להבין יותר איך אתה רואה את זה, מה אתה מרגיש בערב הזה?

אני לא רואה את זה נכון שאני אופיע בצורה כזאת. אני אוכל להופיע באיזה נאום של עשר דקות, רבע שעה אפילו, על משהו שאתם תראו לנכון שאני אדבר, אבל בצורה כזאת אני לא חושב. שאתם סוחבים אותי לדברים כאלה, לא נראה לי. גם שמעתי מכמה אנשים שראו את זה מהצד, שלא כדאי.

תלמיד: זה שאתה תהיה לרבע שעה, אני אומר מתגובות שקיבלנו מעבר, זה לא מספק. אם אני מביא חבר או בן משפחה או שמגיעים תלמידים מסמסטר א' או ב', או אפילו אנשים שמכירים אותנו מהאינטרנט, הם מצפים לראות אותך, לשמוע קצת על חכמת הקבלה.

אז אני אספר על חכמת הקבלה, ואחר כך תרוצו שם עם המיקרופונים ואני מוכן לשמוע שאלות ולענות עליהן. בבקשה, אני מוכן. אבל לדבר על אהבה, על כאלו דברים, זה לגמרי לא קבלה.

תלמיד: כשיצאנו לדרך עם כל הערב הזה, אמרת שאתה רוצה שיהיה חיבור דרך שירים או איזו הפעלה של הקהל.

שירה תמיד זה טוב. אני לא מבין מה אתם רוצים ממני, אתם צריכים לארגן את הערב, אתם צריכים להרגיש מה טוב לקהל, איך לעורר אותם. אני בסך הכול יודע לדבר, עד כמה שיודע. אם תראו לנכון, אני אדבר, לענות על שאלות, אני אענה.

תלמיד: אנחנו יודעים שקיבלנו פניות מחברים שהביאו בשנים קודמות בני משפחה, חברים, ויש להם הצעות, הערות, כלפי הערב הזה, אז עכשיו זה הזמן אם מישהו רוצה לחלוק.

תלמיד: אם אפשר לשאול פשוט, נגיד שאפשר להזמין אנשים מהקהל החיצוני, ולערב על קבלה יבואו מאה איש ולערב על אהבה יבואו אלף איש, מה עדיף?

אתה רוצה שאני אדבר על אהבה?

תלמיד: אני חושב שצריך לדבר על קבלה, אבל אני שואל אותך מה עדיף.

מה שאתם תחליטו אני בהתאם לזה אוכל לפעול. הם עשו את זה על אהבה, אני לא ראיתי שאני יכול כל כך להתכלל. עם שירה, עם בנות, לא יכול.

תלמיד: אנחנו צריכים למשוך כמה שיותר אנשים.

אני מבין אתכם. אז תעשו את זה בלעדיי אם כך. בלעדיי, זאת אומרת אני יכול לפני זה, אחרי זה, לצאת, לדבר, אני מוכן לענות על שאלות ודאי, אני יכול לתת להם שיעור בפני עצמו עם שאלות ותשובות, עם שירה באמצע, בבקשה. אבל לא שאני כשחקן על הבמה עוסק בזה. אני לא הרגשתי טוב בזה.

תלמיד: מה צריכה להיות המטרה של ערב פתוח כזה?

למשוך את הקהל ולהראות להם שחכמת הקבלה מביאה לאדם פתרון לכל השאלות שלו שבחיים.

תלמיד: אם זו המטרה, לא עדיף שבאמת יהיה פשוט זמן שלך עם הקהל, אנשים יודעים שלזה הם באו וישאלו שאלות.

אני חושב שצריך להיות פאנל, פאנל של אנשים שלנו שיודעים לדבר, יחד עם זה לשיר. ושאנחנו נעשה כזאת הופעה, מהי חכמת הקבלה, למה, בשביל מה, לקהל הרחב, עד כמה העולם מתחיל לגלות שאין לו שום יסוד וכן הלאה. זה אני מבין, ועם זה אני יכול להשתתף. אבל סתם אהבה. אמנם המילה יפה ומושכת אנשים, אני מבין שאלף במקום מאה יכולים לבוא למילה אהבה, אז תנו לי איזו פינה, אם אתם רוצים שאני בכל זאת אהיה, וכל היתר תמלאו אתם. כך אני חושב.

אני מקבל את כל העבודה שכל הצוות עשה יפה, אבל לא נראה שזה טוב.

תלמיד: לפני שנה כל החברים שבאו אמרו לי שאהבו שבני ברוך זה משהו בינלאומי. הם אהבו את זה שראו אנשים מכל העולם, ואיך הם מדברים על עם ישראל. וביום השלישי אני ראיתי שאנשים חיכו לד"ר מיכאל לייטמן, ושהם באמת רוצים זמן איתך.

לפי מה שהוא אמר אני לא יודע מה אני צריך לעשות.

תלמיד: הוא אמר שני דברים שבדרך כלל עולים לא מעט. שאנשים שמגיעים אלינו מתרשמים מחברים מחו"ל וגם שאנשים מחפשים זמן איתך.

אז תעשו, אני מוכן. תעלו נציגים של כל העמים על הבמה ותעשו מזה מופע יפה, אני מוכן יחד איתם להיות על הבמה, ואחר כך אם אתם רוצים לשמוע ממני משהו אני גם מוכן לדבר. בבקשה, אין לי שום בעיה. הכול נמצא בידיכם, תעשו.

תלמיד: בהמשך לשיחות שהיו לנו, אנחנו רוצים להזמין קבוצות להשתתף באופן פעיל בהפסקות בכנס.

תלמיד: במהלך כל הכנס בהפסקות תהיה במה פתוחה, ומהבירור שהיה פה בשבוע שעבר הבנו שהבמה זה מקום הביטוי של הקבוצות. פרסמנו בסביבה טובה בכל השפות דף להרשמה לכל הקבוצות ויוצרים גם קשר עם כל הקבוצות. אנחנו מזמינים את כולם להתחיל לחשוב, לברר איך בהפסקה כל קבוצה יכולה לתת את המתנה שלה לכלי העולמי.

על הבמה העיקרית, לא הבמה שבחצר.

תלמיד: על הבמה הפתוחה בחצר. זה יהיה מופע מוזיקלי משולב עם הקבוצות, קבוצות יכולות לעלות, לשיר שירים, לתת התפעלויות.

זה היה תמיד.

תלמיד: היו תמיד להקות שהעלינו, עכשיו הקונספט הוא שונה, לאו דווקא להקות אלא דווקא קבוצות שיעלו ויתנו את עצמן.

יפה. אבל האם זה יהיה מעניין, האם ישמעו? כי להקה זה משהו אחר. להקה היא מושכת להשתתף, והקבוצה שמספרת משהו על עצמה, לך תדע איך הם ידברו שם.

תלמיד: אני רק אוסיף שהקונספט הוא שכן קבוצות ישירו שירים. הם יגידו איזה משהו קצר, אבל בעיקר ישירו שירים וידאגו לאווירה מאוד חיובית, שמחה ומחברת.

אתם צריכים לבדוק. אמנם זה בחצר ולא כל כך רשמי שבא מטעם הכנס, אבל בכל זאת שזה לא יהיה משעמם. אין לנו שם שחקנים בקבוצות, אלא אנשים רגילים, צריכים להכין אותם. אבל אני לא מתנגד, ודאי.

שאלה: אני רוצה לשאול על משהו ששאלו קודם ממוסקבה. באים אנשים מכל העולם לפה לישראל, לכנס. נגיד שאני באתי מרוסיה או מאוקראינה ואני יודע לדבר רק רוסית. מה יקרה איתי בכל הימים שאני אהיה פה? כשאני אגיע לפה אני אשב בשולחן שיהיה כתוב עליו רוסית, בעוד שבוע יהיה עוד שולחן שיהיה כתוב עליו אנגלית או ספרדית. אחר כך אני אלך לכנסים, בכנסים אני אעשה שיעור במעגלים שהם בשפה שלי, נגיד אני מדבר רק רוסית אז אני אשב במעגל שמדבר רק רוסית. אני אחליף אותו, כי יש הרבה אנשים, אבל אני אדבר רק עם אנשים שמדברים רוסית. בסעודות יגידו לי הסדרנים, כי כך הם רגילים משנים קודמות, "אתם מהכלי העולמי תשבו קדימה". יוצא שאני באתי לפה, לישראל, עם עוד אנשים מכל העולם, אבל בגלל שהרב אמר שבסדנאות אני צריך לדבר בשפה שלי, אז בשיעורים אני אהיה רק עם דוברי רוסית. בגלל שיגידו בסעודות אתם יושבים רק קדימה, אז אני אשב רק עם אנשים מחוץ לארץ. יוצא ששני הגושים הגדולים, של אנשים שבאו מחוץ לארץ ואנשים שגרים בישראל, אין להם כמעט אפשרויות ממשק.

יש מכשיר, אני רואה באינטרנט, כל פעם מפיצים שיש איזה מכשיר שמתרגם לארבעים שפות. זה עובד?

תלמיד: אנחנו הבאנו פעם כזה מכשיר, ניסינו אותו, זה לא עובד.

אז למה הם מפרסמים כל כך?

תלמיד: זה עובד בימים רגילים. נגיד שאדם הולך לשוק גדול, קונה משהו, אדם מזמין משהו, זה עובד. אבל אם אדם רוצה לספר מצבים פנימיים או משהו מיוחד, זה לא עובד.

מה אתה ממליץ?

תלמיד: אני ממליץ ככה. פחות לתת הוראות לאנשים מה לעשות ויותר לתת לאנשים מה שהם רוצים.

אתה לא יכול. עם אלפי אנשים אתה לא יכול.

תלמיד: אז נבדיל את השיעורים לחוד ואת כל מה שהוא לא שיעור לחוד. הבנתי שבשיעור, הסברת קודם בעמקות רבה, עד כמה זה אנטי רוחני שאדם יישב ויצור הכבדה למעגל. יופי, מובן, אז נגיד ששיעורים יהיו לפי שפות. בסעודות, יש לנו עוף וכוונות. מה הבעיה שאני אשב ולידי ישבו דוברי איטלקית.

על זה לא אמרתי שום דבר.

תלמיד: קודם התייחסו גם לסעודות.

בסעודות לא אכפת לי.

תלמיד: אז אולי בסעודות נחליט אסטרטגית שאנחנו לא מפרידים כך שהכלי העולמי מקדימה והישראלים מאחורה והסדרנים מכוונים אותך ימינה, שמאלה, כי אנחנו בזה מונעים מאנשים את האפשרות להתערבב.

אני לא קובע, הלאה תעשו אתם. אבל בסדנאות אתם צריכים להסכים ששם צריכה להיות אותה שפה. רצוי לא מאותה קבוצה, אפילו אולי לא מאותה מדינה, אבל אותה שפה איכשהו.

(סוף השיעור)