שיעור בוקר 29.06.2021 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 432, מאמר: הקדמת ספר הזוהר,

אותיות ז' – י'

קריין: כתבי בעל הסולם, עמ' 432, מאמר "הקדמת ספר הזוהר", אות ז'.

אות ז'

"ואחר שידענו זה, כבר הגענו, להבין חקירה הב', עד סופה, בבירור מוחלט. כי חקרנו לדעת: מה היא המציאות, שאפשר להחליט עליה, בבירור, שאינה מצויה, ואינה נכללת, בעצמותו ית', עד שנאמר, שהיא בריאה מחודשת, יש מאין?

ועתה, שידענו בבירור, שמחשבת הבריאה, שהיא, בכדי להנות לנבראיו, בראה בהכרח, מדת רצון לקבל, ממנו ית', את כל הנועם והטוב הזה, שחשב בעדם. הנה, הרצון לקבל הזה, ודאי, שלא היה כלול בעצמותו ית', מטרם שבראו בנשמות. כי ממי יקבל? הרי, שברא דבר מחודש, שאינו בו ית'.

ויחד עם זה, מובן, על פי מחשבת הבריאה, שלא היה צריך כלל, לברוא משהו, יותר מהרצון לקבל הזה, שהרי בריאה מחודשת הזו, כבר מספקת לו ית', למלאות כל מחשבת הבריאה, שחשב עלינו, להנות אותנו.

אבל, כל המלוי, שבמחשבת הבריאה, דהיינו, כל מיני הטבות, שחשב בעדנו, כבר הן נמשכות, בהמשכה ישרה, מעצמותו ית'. ואין לו ענין לברוא אותן מחדש, בעת שכבר הן נמשכות יש מיש, אל הרצון לקבל הגדול, שבנשמות. והנה נתברר לנו, בהחלט, שכל החומר כולו, מתחילתו עד סופו, שבבריאה המחודשת, הוא רק "הרצון לקבל"."

זאת אומרת, ברור לנו שיש בורא הנותן, יש נברא המקבל, הנברא המקבל לא צריך יותר חוץ מרצון לקבל, אבל שיהיה מסודר נכון כדי לקבל מהבורא מה שהבורא רוצה לתת. ואז כשיש ביניהם קשר כזה שכל אחד יכול לתת לשני, הנברא נותן לבורא כלי, חיסרון, רצון לקבל, והבורא נותן לנברא מילוי, מה שהרצון לקבל דורש, אז יש ביניהם קשר והכול בא ומשלים זה את זה.

שאלה: לגבי שאלות על החומר הזה, המילים של בעל הסולם, אפילו שהן בעברית זה ממש סינית, אני לא יכול לגשת לאף מילה. יש לי שאלות אולי רק על דברים שהרב פותח, מברר, מסביר לנו. האם זה יחס נכון ללימוד הזה?

אני לא יודע, אתה צריך לקרוא כמה פעמים מה שכותב בעל הסולם ואז אפשר לדעת אם אתה מבין את העברית או לא, או בכלל את השפה שלו. אני לא רואה במה שעכשיו קראנו שיש כאן משהו קשה. מה קשה תגיד לי? מה הוא הסביר לך? שהבורא שהוא רצון להשפיע, כדי לממש את הרצון שלו לא צריך שום דבר חוץ מרצון לקבל, ולכן ברא בנברא רצון לקבל, שזה כל הטבע של הנברא, ולכן כל הבריאה כוללת שני דברים, רצון להשפיע של הבורא, רצון לקבל שבנברא.

עכשיו השאלה, מה הבורא רוצה מתוך זה שהוא ברא, על זה הוא ידבר הלאה, אחר כך. אבל הרצון לקבל שבנברא צריך להיות כנראה בצורה מיוחדת, שהנברא ירגיש, יקבל מזה קשר עם הבורא, יגיע לדרגת הבורא, להכרת הבורא וכן הלאה. זאת אומרת רצון לקבל לא סתם כך בדרגת דומם, צומח או חי שהוא פשוט מקבל ונהנה ממה שמקבל.

ואפילו נגיד, בצורת הדומם הוא לא מכיר שום דבר חוץ ממה שמרגיש את עצמו. בצורת הצומח יש לו כבר איזה יחס למי שממלא אותו. בצורת החי הוא כבר מתקשר אליו ורוצה להידבק בו ורוצה לעזור לו אבל עדיין קשור מתוך הרצון לקבל שלו וחוץ מזה כלום. בצורת המדבר הוא כבר רוצה להידמות ממש לבורא ולכן כדי להידמות לבורא הוא כבר הופך את עצמו לגמרי למשהו אחר, הוא רוצה להשתמש ברצון לקבל שלו על מנת להשפיע.

לכן דרגות דומם, צומח, חי הן נמצאות בעולם הזה, אבל דרגת המדבר, דרגת האדם הדומה לבורא, זה כבר העולם הרוחני, זו כבר מדרגה אחרת לגמרי. כי הנברא כביכול משתמש בדרגות דומם, צומח וחי אך ורק כדי להידמות לבורא, לדרגת המדבר.

על זה הוא מסביר לנו, סך הכול מה שכולנו יודעים ומבינים. אל תגיד שהשפה קשה, היא לגמרי לא קשה.

תלמיד: יכול להיות שזה בגלל שאני מנסה להבין בשכל במקום להרגיש מה שהוא כותב?

לא, אין כאן מה להרגיש, צריכים להבין את זה בשכל. ההקדמה כתובה לאנשים שהם באמת רוצים רק להיכנס לתוך חכמת הקבלה.

שאלה: בקטע שקראנו כתוב רצון לקבל בנשמות. איך להתייחס לרצונות לקבל בעולמות, ומה ההבדל ביניהם? או שרצונות לקבל בעולמות זה רק חלקים של הרצון לקבל בנשמות?

זה לא כתוב כאן, אבל אין רצון לקבל חוץ מנשמה. מה שנברא, מה שבא, מגיע מהבורא, זה רצון לקבל שהוא נקרא "נשמה". למה נשמה? כי הדרגה העיקרית שאליה הוא צריך להגיע היא הנשמה, נפש, רוח, נשמה. חיה, יחידה, זה תוספות אבל לנשמה חייבים כולם להגיע.

העולמות, כל הדברים האלה חוץ מהאדם, מה שנראה לאדם שכביכול קיים, זה מידות ההתקשרות שלו לאור, להשפעת הבורא.

שאלה: איך הוא ברא אותנו, איך מובדלת הבריאה החדשה הזו ממה שהוא?

הוא ברא אותנו יש מאין. זו פעולת הבורא, שרצה ועשה. ואנחנו כשניכנס לרוחניות גם נראה איך אפשר לעשות את זה, שמאפס, מכלום אפשר לעשות משהו שקיים. בינתיים נקבל את זה כמו שיש. זה נקרא "יש מאין".

שאלה: בעל הסולם אומר פה "אבל, כל המלוי, שבמחשבת הבריאה, דהיינו, כל מיני הטבות, שחשב בעדנו, כבר הן נמשכות, בהמשכה ישרה, מעצמותו ית'". על איזה הטבות הוא מדבר פה?

הוא רוצה להגיד שהרצון לקבל מגיע מהבורא בצורה בלתי ישירה, והרצון לקבל הזה, מה שהוא מקבל בתוכו, המילוי, זה מגיע מהבורא ממש בצורה ישירה. זה הכול.

שאלה: אז למה הוא אומר, "ואין לו ענין לברוא אותן מחדש"? מה העניין פה?

כי הכול נברא בפעם אחת, במחשבה אחת הכול נברא. נברא רצון לקבל וחוץ מרצון לקבל הבורא לא צריך שום דבר כי כל היתר זה תיקונים על הרצון לקבל, להביא אותו למצב שהרצון לקבל יוכל לקבל את המילוי שלו בשלמות.

שאלה: זאת אומרת, שיתוף של האדם במשחק הזה. בלי המשחק של האדם אי אפשר לעשות שום דבר בעצם.

נכון.

שאלה: בעל הסולם כותב פה שכל הרצון לקבל זה חומר. למה דווקא המילה הזאת, "חומר", השם הזה?

יש לך גזים, נוזלים, מוצקים, יש לך פלזמה, יש לך הרבה דברים, מי יודע. "מַטֵריה" הכוונה כל מיני צורות של רצון לקבל שרק יכולות להתגלות, הן נקראות "החומר". ככה זה.

קריין: אות ח'.

אות ח'

"ומכאן באנו, גם לסוף דעתם של המקובלים, שהבאנו בחקירה הג'. שתמהנו עליהם: איך אפשר לומר על הנשמות, שהן חלק אלקי ממעל, בהשואה אל האבן שנחצבה מהר, שאין הפרש ביניהן, אלא שזה "חלק" וזה "כל"?

ותמהנו: תינח, האבן שנפרדה מההר, שנעשית חלקו, על ידי גרזן, מוכן לכך. אבל בעצמותו ית', איך יתכן לומר כזה? ובמה נחלקו הנשמות מעצמותו ית', ויצאו מכלל בורא ית', להיות נבראים?

ובהמתבאר, מובן הדבר היטב, כי כמו שהגרזן, מחתך ומבדיל, בדבר גשמי, לחלקהו לשנים, כן שינוי הצורה, מבדיל ברוחני, לחלקהו לשנים.

למשל, כשב' אנשים, אוהבים זה את זה, תאמר, שהם דבקים זה בזה, כגוף אחד. ולהיפך, כשהם שונאים זה את זה, תאמר, שהם רחוקים איש מרעהו, כרחוק מזרח ממערב. ואין כאן ענין של קרבת מקום, או ריחוק מקום, אלא הכונה היא, על השתוות הצורה: שבהיותם, שוים בצורתם איש לרעהו, שאוהב, כל מה שחברו אוהב, ושונא, כל מה שחברו שונא, וכדומה, נמצאים אוהבים זה את זה, ודבוקים זה בזה.

ואם יש ביניהם איזה שינוי צורה, דהיינו, שאוהב דבר מה, אע"פ שחברו שונא הדבר, וכדומה, הרי בשיעור שינוי הצורה הזה, הם שנואים ורחוקים זה מזה.

ואם, למשל, הם בהפכיות הצורה, דהיינו, כל מה שזה אוהב, נמצא שנוא לחברו, וכל מה שזה שונא, נמצא אהוב לחברו, הרי אז רחוקים זה מזה, כרחוק מזרח ממערב, דהיינו מקצה אל הקצה".

זאת אומרת הרצון לקבל שהוא רק רצון לקבל, מתוך זה שהוא רצון לקבל יש לו גם כל מיני אופנים. הוא רוצה לקבל את זה, רוצה לקבל משהו אחר, כך כל הרצונות לקבל הם שונים זה מזה ולפי זה הם רחוקים או קרובים זה אל זה. זה עוד לא אומר שהם על מנת לקבל או בעל מנת להשפיע, אלא מדובר על שוני בתוך הרצון לקבל עצמו, ולכן גם בזה יש הבדל.

בינתיים בעל הסולם מסביר לנו מה קורה עם הנבראים, במה הם שונים ביניהם, אבל שהם לא שונים בסגנון לקבל או להשפיע, אלא כולם בעל מנת לקבל כמו שאנחנו מכירים, וכל ההבדל ביניהם זה הבדל ברצון לקבל בלבד. אחד אוהב את זה, השני את זה, השלישי את זה וכן הלאה וכן הלאה, בכל מיני אופנים של הרצון לקבל שיש בכל אחד ואחד. בזה הם סך הכול נבדלים זה מזה.

שאלה: שאלתי את עצמי איך זה שהבורא נתן רק לחלק מאיתנו את היכולת לתקן את הרצון לקבל? מאיזו סיבה מישהו משיג את הדבר הזה לתקן את עצמו, ואחרים לא קיבלו את ההזדמנות הזו?

כל אחד נמצא ברצון לקבל הכללי. נצייר אותו אולי באיזושהי צורה (ראו שרטוט מס' 1), זה הרצון הכללי שהבורא ברא. בתוך הרצון לקבל הזה יש דרגות, וצריכים לתקן ולמלאות את הרצון לקבל הזה. אז יש רצון 1, 2, 3, 4, כך זה ברצון לקבל הכללי שזה נקרא הנשמה. אם אני לוקח איזה חלק ממנו, הוא גם מתחלק לארבעה חלקים, וזה גם נקרא י-ה-ו-ה, וכך בכל מקום. יוצא שכל הרצון לקבל הוא מחולק לארבעה חלקים, זה נקרא י-ה-ו-ה, וכל חלק גם כן מתחלק ל-י-ה-ו-ה, זאת אומרת לכל ארבעת החלקים. כי לא יכול להיות שיהיה רצון לקבל, אם אור נכנס בו, והוא עובר כל מיני שלבים, עד שבסופו של דבר הוא מגיע לרצון לקבל ב-100%, שזה אגו, רצון לקבל אגואיסטי. ולכן יש הבדלים.

שרטוט מס' 1

כשאנחנו מדברים על דומם, צומח, חי, בני אדם, כולם גם מתחלקים לכל מיני כאלה רמות. גם בתוך האדם עצמו, גם בכל בני האדם ובכל הקבוצות של בני אדם, וכן הלאה, אלפי אלפי הבדלים. אבל כולם הם בעצם נכללים ומתחלקים לפי הסגנון הזה של הרצון לקבל שנברא על ידי האור וכך הוא מחולק לארבעה חלקים.

לכן יוצא שיש אנשים שהם נמצאים למעלה, ויש כאלו שהם נמצאים למטה ויש ביניהם קשר. איזה קשר יש ביניהם? הקשר הוא פשוט, שאחד נותן לשני על ידי התכללות (ראו שרטוט מס' 2). התחתון נותן לעליון רצון והעליון נותן לתחתון כוח לתקן את הרצון, זה מה שקורה. ותמיד יש כאלו וכאלו כאלו וכאלו שמשלימים כל אחד את השני. עד שמגיעים בסופו של דבר לעיגול, שבעיגול הזה כולנו שווים, כי כל אחד נתן מה שיש לו לאחרים על מנת להשפיע. מפני שאנחנו נהיה בעל מנת להשפיע, יוצא שאין לנו שום בעיה, כל אחד נותן משלו לפי מה שהוא נברא מהבורא, ולפי מה שהוא צריך לתת לאחרים הוא עושה. ולכן כולנו נמצאים בצורה שווה בקומה שווה, ואין כאן מישהו יותר גבוה ויותר נמוך. עכשיו ישנו הבדל, גבוה, נמוך, חכם, טיפש, עשיר, עני, כל מיני כאלה דברים, אבל אחר כך כשאנחנו מתחברים יחד אין שום הבדל, כי כל אחד נותן לשני, סך הכול לקופה הכללית, מה שיש לו וכולנו בשווה.

שרטוט מס' 2

שאלה: יוצא שיש לנו שתי מטרות. מצד הבורא זה למלאות את הנברא ומצד הנברא זה השתוות הצורה ולהידבק בבורא. מה הקשר בין שני אלה? איך הקשר נוצר?

בצורה הדדית שהם משלימים זה את זה.

קריין: אות ט' בטור ב' באמצע.

אות ט'

"והנך מוצא, שברוחניות, פועל שינוי הצורה, כמו גרזן, מפריד בין הגשמים. וכן, שיעור ההרחקה, כפי שיעור הפכיות הצורה. ומכאן תשכיל, כיון שנטבע בנשמות, הרצון לקבל הנאתו כנ"ל, אשר הוכחנו בעליל, שצורה זו, אינה נמצאת כלל בהבורא ית', כי ח"ו ממי יקבל, הרי שינוי צורה הזה, שהשיגו הנשמות, פועל להפרידם, מעצמותו ית', כדמיון הגרזן החוצב האבן מן ההר.

באופן, שע"י שינוי הצורה הזה, יצאו הנשמות מכלל בורא, ונבדלו הימנו, להיות נבראים. אמנם, כל מה שמשיגות הנשמות, מאורו ית', הרי הוא נמשך יש מיש מעצמותו ית'. א"כ נמצא, שמבחינת אורו ית', שמקבלות תוך הכלי שבהן, שהוא הרצון לקבל, אין הפרש כלל, ביניהן לעצמותו ית', שהרי מקובל להן, יש מיש, ישר מעצמותו ית'.

וכל ההפרש, שבין הנשמות לעצמותו ית', אינו יותר, אלא במה שהנשמות, הן חלק מעצמותו ית'. דהיינו, ששיעור האור, שקבלו תוך הכלי, שהוא הרצון לקבל, כבר הוא חלק נבדל מאלקי, בהיותו נשוא, תוך שינוי הצורה, של הרצון לקבל, ששינוי צורה זה, עשה אותה לחלק, שעל ידו יצאו מבחינת "כל", ונעשו לבחינת חלק. הרי, שאין ביניהם, אלא שזה "כל", וזה חלק, כאבן הנחצבת מהר. והתבונן היטב, כי אי אפשר להאריך יותר, במקום גבוה כזה."

אני חושב שצריך לקרוא שוב, זה לא נקלט מפעם אחת.

קריין: שוב אות ט'.

אות ט'

"והנך מוצא, שברוחניות, פועל שינוי הצורה, כמו גרזן, מפריד בין הגשמים. וכן, שיעור ההרחקה, כפי שיעור הפכיות הצורה. ומכאן תשכיל, כיון שנטבע בנשמות, הרצון לקבל הנאתו כנ"ל, אשר הוכחנו בעליל, שצורה זו, אינה נמצאת כלל בהבורא ית', כי ח"ו ממי יקבל, הרי שינוי צורה הזה, שהשיגו הנשמות, פועל להפרידם, מעצמותו ית', כדמיון הגרזן החוצב האבן מן ההר." זה שיש בתוך הנברא רצון לקבל, זה הרצון לקבל הוא שמרחיק אותו, חותך אותו מהבורא, ואין שום דבר חוץ מזה. הרצון לקבל הוא הפוך מהבורא שהוא רצון להשפיע, ולכן לא מרגישים זה את זה, לא מבינים זה את זה, אין קשר ביניהם. "באופן, שע"י שינוי הצורה הזה, יצאו הנשמות מכלל בורא, ונבדלו הימנו, להיות נבראים. אמנם, כל מה שמשיגות הנשמות, מאורו ית', הרי הוא נמשך יש מיש מעצמותו ית'. א"כ נמצא, שמבחינת אורו ית', שמקבלות תוך הכלי שבהן, שהוא הרצון לקבל, אין הפרש כלל, ביניהן לעצמותו ית', שהרי מקובל להן, יש מיש, ישר מעצמותו ית'.

וכל ההפרש, שבין הנשמות לעצמותו ית', אינו יותר, אלא במה שהנשמות, הן חלק מעצמותו ית'. דהיינו, ששיעור האור, שקבלו תוך הכלי, שהוא הרצון לקבל, כבר הוא חלק נבדל מאלקי, בהיותו נשוא, תוך שינוי הצורה, של הרצון לקבל, ששינוי צורה זה, עשה אותה לחלק, שעל ידו יצאו מבחינת "כל", ונעשו לבחינת חלק. הרי, שאין ביניהם, אלא שזה "כל", וזה חלק, כאבן הנחצבת מהר. והתבונן היטב, כי אי אפשר להאריך יותר, במקום גבוה כזה."

שאלה: אני לא הבנתי את שתי הפסקאות האחרונות, אם אפשר להסביר אותן?

מה זה שני פסקאות אחרונות? סך הכול יש כאן שלוש פסקאות.

תלמיד: כן, אז שתיים מתוך שלוש לא הבנתי.

אז אני חוזר על אות ט'.

אות ט'

"והנך מוצא, שברוחניות, פועל שינוי הצורה, כמו גרזן, מפריד בין הגשמים." זאת אומרת, בין הגשמיים יש גרזן שהוא חותך אחד לשניים. כך ברוחניות יש לנו משהו שנקרא "שינוי צורה", שהוא מגיע ומגלה ששני החלקים האלו לא שייכים אחד לשני. נגיד שמגיע אור ואנחנו רואים שדבר אחד הוא ירוק והשני אדום, ולכן לא שייכים אחד לשני. גם ברוחניות יש דבר כזה שהוא מפריד בין הדברים. "כמו גרזן, מפריד בין הגשמים. וכן, שיעור ההרחקה," אחד מהשני. חוץ מזה שהוא מפריד אז יש ביניהם גם הרחקה. כמה הם רחוקים זה מזה? הוא אומר "כפי שיעור הפכיות הצורה." שיש ביניהם. זאת אומרת ככל שהם הפוכים זה מזה, הם יותר רחוקים. זה הגיוני. "ומכאן תשכיל, כיון שנטבע בנשמות, הרצון לקבל הנאתו כנ"ל," מהבורא "אשר הוכחנו בעליל, שצורה זו, אינה נמצאת כלל בהבורא ית'," בבורא אין רצון לקבל, "כי ח"ו ממי יקבל, הרי שינוי צורה הזה," שיש בנשמות "שהשיגו הנשמות, פועל להפרידם, מעצמותו ית', כדמיון הגרזן החוצב האבן מן ההר." זאת אומרת, מה ההבדל בנשמות שהן נבדלות מהבורא? אותו רצון לקבל שיש בנשמות. הוא מבדיל ומפריד אותן, מרחיק אותן מהבורא. אז מה לעשות? אין מה לעשות. ככה הנשמות נמצאות נבדלות מהבורא, רחוקות מהבורא.

"באופן, שע"י שינוי הצורה הזה," שיש בין הרצון לקבל שבנשמות לרצון להשפיע שבבורא "יצאו הנשמות מכלל בורא, ונבדלו הימנו, להיות נבראים." זאת אומרת, מי זה נברא? נברא זה מי שפועל בו רצון לקבל. בורא זה רצון להשפיע. "אמנם, כל מה שמשיגות הנשמות, מאורו ית', הרי הוא נמשך יש מיש מעצמותו ית'." מהבורא עצמו. זאת אומרת, האור מגיע מהבורא ונכנס לנשמות. "א"כ נמצא, שמבחינת אורו ית', שמקבלות" הנשמות "תוך הכלי שבהן," תוך הרצון שלהם "שהוא הרצון לקבל," הרצון שלהם "אין הפרש כלל, ביניהן לעצמותו ית'," שאותו אור שיש בבורא גם נמצא, נכנס לנבראים. "שהרי מקובל להן, יש מיש," מהבורא "ישר מעצמותו ית'." זאת אומרת, אל תגיד שבבורא יש משהו אחר, אלא אותו אור שיש בבורא גם נכנס לתוך הנבראים וממלא אותם, ובאור אין שום שינוי. יש רק שינוי ברצון שבבורא וברצון שבנבראים.

"וכל ההפרש, שבין הנשמות לעצמותו ית'," יש הרבה חלקים של רצונות לקבל שונים. אז מה ההבדל ביניהם לבורא? "אינו יותר, אלא במה שהנשמות, הן חלק מעצמותו ית'." מה זה חלק? "דהיינו, ששיעור האור, שקבלו תוך הכלי," שכל נשמה ונשמה מקבלת בתוכה איזה אור, מחזיקה, "כבר הוא חלק נבדל מאלקי," הוא כבר יצא מהבורא ונכנס לתוך הנשמה "בהיותו נשוא, תוך שינוי הצורה, של הרצון לקבל, ששינוי צורה זה," שיש בנשמות לעומת הבורא "עשה אותה לחלק, שעל ידו יצאו מבחינת "כל"," שזה הבורא "ונעשו לבחינת חלק." שזה הנבראים. "הרי, שאין ביניהם, אלא שזה "כל"," הבורא "וזה חלק," הנבראים כאבן הנחצבת מהר."

זה כול מה שהוא מדבר כאן. מה כל כך לא מובן, אני לא יודע מה להגיד לכם.

שאלה: כאילו שהבורא הוא אחד שלם, ואחר כך זה מתחלק גם לכלי וגם למילוי, אבל גם הכלי וגם המילוי זה חלק מהבורא. זה לא כל כך מסתדר?

מי אמר לך שזה כך, אני לא רואה את זה כך. אני רואה שיש בורא, שזה האור העליון, והאור העליון הזה ברא רצון לקבל. והרצון לקבל יש לו הרבה מאוד צורות שונות. במידה שהרצון לקבל שונה זה מזה ומהבורא, כך הוא מתמלא עם האור שמגיע לו מהבורא. זה הכול.

תלמיד: הרצון לקבל הוא לא חלק מהבורא? זה לא אבן שנחצבת מההר?

אתה [תלמיד] מתחיל או מי אתה?

תלמיד: אני לומד חמש שנים.

רצון לקבל זה לא חלק מהבורא. זה נקרא "יציאת יש מאין", שהבורא החליט שהוא בורא רצון לקבל וזה טבע המהות של הנברא. אתה צריך ללמוד, אתה לא למדת יסודות. אתה רואה, לכן אני רוצה עכשיו להביא את כולם לאיזושהי רמה שאיכשהו אנחנו נבין כל אלו ואלו כדי שכל חברי בני ברוך הם איכשהו יהיו בידיעה אחת, ברמה אחת. אתה רק מחזק את ההחלטה שלי שהחלטתי ללמוד את ה"הקדמה". נמשיך והכול יהיה בסדר. זה בשבילך, אתה רואה?

שאלה: אני רוצה להמשיך את השאלה, כי באמת כתוב פה כאילו שהנשמות היו חלק מההר ואז הם עברו שינוי צורה, "באופן שע"י שינוי הצורה הזה, יצאו הנשמות מכלל בורא, ונבדלו הימנו, להיות נבראים". זה לא מובן, כביכול בהתחלה הם כן היו חלק מהבורא, ואז שינוי הצורה הרחיק אותם מהבורא, זה נשמע אחרת מאשר יש מאין?

הנשמה כוללת שני חלקים, רצון לקבל שזה "גוף" של הנשמה ומילוי שזה האור העליון. האור העליון שנמצא בנשמה זה מגיע לה מהבורא, ואין הבדל בין אור שנמצא בבורא לזה שנמצא בנשמה. מה שאין אין בבורא ויש בנשמה, זה הכלי, הקליפה שהיא מחזיקה את האור בתוכה. זה הכול. אז יש לך כלי, שזה רצון לקבל. ואור שזה בתוך הכלי שזה בא מהבורא. במידה שהכלי דומה לבורא בעל מנת להשפיע, אז האור שמגיע מהבורא ממלא את הכלי. אין כאן שום דבר חוץ מזה.

שוב אני חוזר, הנשמה כוללת שני חלקים, כלי ואור. כלי מגיע מהרצון לקבל, שאם הרצון לקבל הוא על מנת להשפיע, הוא הופך להיות לכלי המתאים להחזיק את האור. והאור שמגיע הוא כבר מגיע "חלק אלוק ממעל" מה שנקרא, מהבורא.

שאלה: במה שקראנו עכשיו משתמשים הרבה במושג "עצמותו" וגם "בורא". אנחנו למדנו שהבורא זה תכונת ההשפעה והאהבה שמרגישים המקובלים בדרגות הגבוהות וכן הלאה. מה הכוונה לעצמותו והבורא מה הקשר?

יש הבדלים שעדיין אנחנו לא נכנסים לזה. אתה תלמד מה שהוא רוצה להגיד לך, ולא מה שאתה רוצה לחטט בפנים בין המילים.

שאלה: בדימוי שהוא נותן פה, שיש הר, יש גרזן ויש אבן, אז איפה זה האני? האני האבן? מי זה ההר? מי זה הגרזן? מה זה הגרזן?

הרצון לקבל הכללי זה ההר. גרזן זה שינוי צורה שיש בין בורא לנבראים. הגרזן חותך את הנבראים לחלקים, שבכל נברא ונברא יש צורה אחרת של רצון לקבל. לפי ההבדל בין רצונות לקבל, הנבראים נבדלים זה מזה. לפי הכוונה על מנת להשפיע הנבראים נבדלים מהבורא. עד כמה שהרצון לקבל בנברא מצויד בכוונה על מנת להשפיע, הנברא יותר קרוב לבורא, עד כדי כך שמתחיל להתמלאות מהבורא. הבורא ממלא את הנברא. זה נקרא "האור הפנימי שבנברא".

תלמיד: אבל מה הפעולה שאני צריך לעשות, להחזיר את האבן להר?

אתה צריך לעשות פעולת ההשוואה שלך לבורא לפי הכוונות. אתה לא להחזיר את האבן להר, אתה צריך לתקן את עצמך. את הרצון לקבל שלך אתה צריך לתקן בעל מנת להשפיע. איך אתם מבולבלים בזה אני לא יודע, זה משהו נורא. טוב שהתחלנו את "הקדמת ספר הזוהר", אבל אתם צריכים לקרוא בבית עשר פעם כל קטע וקטע. זה יסודות. בלי זה אתם לא תצליחו להרגיש את העולם הרוחני.

קריין: אות י' בעמוד 433.

נשמע את זה בצורה רצינית ונרצה להתכלל עם זה, כי בכל זאת יש בזה מפתח להשגה רוחנית.

אות י'

"ועתה, נפתח לנו הפתח, להבין החקירה הד': איך אפשר, שיתהוה מקדושתו ית', ענין מרכבת הטומאה והקליפות, אחר שהיא רחוקה מקדושתו ית', מקצה אל הקצה? ואיך יתכן, שיפרנס אותה ויקיימה?

אכן, יש להבין מקודם, ענין מציאות מהות הטומאה והקליפות. מה היא? ותדע, שזה הרצון לקבל הגדול, שאמרנו, שהוא עצם מהותן של הנשמות, מבחינת עצם בריאתן. כי ע"כ הן מוכנות, לקבל כל המלוי, שבמחשבת הבריאה. הוא לא נשאר, בצורתו זו, בנשמות. כי אם היה נשאר בהן, היו מוכרחות להשאר תמיד, בפרודא ממנו ית'. כי שינוי הצורה שבהן, היה מפרידן ממנו ית'.

ובכדי לתקן, דבר הפירוד הזה, המונח על הכלי של הנשמות, ברא ית', את כל העולמות כולם. והבדילם, לב' מערכות, בסו"ה "זה לעומת זה עשה אלקים". שהן, ד' עולמות אבי"ע דקדושה, ולעומתם ד' עולמות אבי"ע דטומאה.

והטביע את הרצון להשפיע, במערכת אבי"ע דקדושה.

והסיר מהם, את הרצון לקבל לעצמו.

ונתן אותו במערכת העולמות אבי"ע דטומאה. ונמצאו בגללו, נפרדים מהבורא ית', ומכל העולמות דקדושה. ומטעם זה, מכונות הקליפות בשם "מתים" כמ"ש: "זבחי מתים". וכן הרשעים, הנמשכים אחריהם. כמ"ש חז"ל: "הרשעים בחייהם, נקראים מתים". כי הרצון לקבל, המוטבע בהם, בהפכיות הצורה מקדושתו ית', מפרידן מחיי החיים. והן רחוקות ממנו ית', מקצה אל הקצה. כי הוא ית', אין לו שום ענין של קבלה, אלא רק להשפיע לבד. והקליפות, אין להן שום ענין של השפעה, רק לקבל לעצמן להנאתן בלבד. ואין הפכיות גדולה מזה. וכבר ידעת, שהמרחק הרוחני, מתחיל בשינוי צורה במשהו, ומסתיים בהפכיות הצורה, שהיא סוף המרחק בדיוטא האחרונה."

מה בעל הסולם רוצה להגיד לנו כאן? הבורא ברא מערכת. המערכת היא גדולה, מורכבת, מחולקת מלמעלה למטה לעולמות, לרמות כאלה, עולמות, עולם אדם קדמון, אצילות, בריאה, יצירה, עשייה, חמש דרגות. זה מצד אחד. מצד שני, המערכת מחולקת נגיד לימין ולשמאל, לטומאה ולקדושה, ובצורה כזאת היא מתקיימת. היא נמצאת ודאי בקשר הדדי בין כל העולמות וכל החלקים האלה של קליפה וקדושה. כולם שייכים לבריאה, למערכת שהבורא ברא, וכולם נמצאים תחת הכוח שלו. וכל מה שקיים, קיים כדי להביא את בני האדם שנמצאים בתוך המערכות האלה לגמר תיקון.

אנחנו צריכים להגיע למצב שבתיקון הפרטי שלנו, בחלקים קטנים, לכן אנחנו נמצאים כמו הרבה הרבה יחידים קטנים כאלה, אנחנו יכולים כך כל אחד ואחד לתקן את עצמו על ידי זה שמתחברים עם כולם, ואז כולנו נתחבר יחד במנגנון אחד, ואז כל הבריאה חוזרת להיות עיגול אחד או כדור אחד גדול וזהו.

לכן המערכת היא מאוד מורכבת, יש לה שם הרבה מאוד חלקים שאנחנו כאן לא לומדים אותם, אבל סך הכול צריכים להבין שמה שיש בה, אנחנו צריכים את הכול, אנחנו צריכים להתכלל עם הכול. במידה שאנחנו נתפתח, אנחנו נכלול בתוכנו את כל המערכות, את כל העולמות, את הכול, נגיע בזה יחד, יחד כולם לנברא אחד שהוא דבוק בבורא. זה מה שיהיה.

שאלה: לגבי שאלה קודמת, התשובה שלך הייתה שההר הגדול הוא הרצון לקבל הכללי והגרזן זה חוסר השתוות הצורה. איפה נמצא חוסר השתוות הצורה בין הרצונות לקבל?

בכל אחד ואחד מהם, בכמה שכל אחד הוא שונה מהשני. אני אוהב מתוק, אתה אוהב מלוח, השלישי אוהב מר וכן הלאה. כולם רצון לקבל, אבל יש הבדל בינינו.

שאלה: יש הבדל בין נשמה לבין רצון לקבל?

הרצון לקבל זה הכללי, הרצון, המהות של הנברא, הרצון לקבל. הרצון לקבל לא נעלם, לא נעשה עמו כלום, הוא רק עובר כל מיני שינויים במה שהנברא רוצה להשתמש בו. הנברא מתחיל מזה שהוא לא נכלל בתוך הרצון לקבל כמו הדומם, הצומח והחי, הנברא מתחיל מזה שהוא מבדיל את עצמו מהרצון לקבל, מוציא את עצמו מהרצון לקבל, והוא אומר "זה הרצון לקבל וזה אני", ואז "אני" זה נקרא "נקודה שבלב", "לב" זה הרצון לקבל, והנברא משייך את עצמו לנקודה, זאת אומרת זה חלק אלוה ממעל. ואז הוא אומר, "אני זה לא רצון לקבל, אני עומד מחוצה לו ובכלל אני רוצה לקבוע לרצון לקבל איך הוא יתפקד. אני, יש לי קשר עם הבורא ועל ידי הקשר שלי עמו, אני אשלוט על הרצון לקבל שלי ואני אקבע לו איזה צורה הוא יצטרך לקבל". ומרגע זה והלאה הוא נקרא "נברא", לפני זה לא, דומם צומח וחי לא נקראים "נבראים". האדם יוצא מתוך דרגות דומם, צומח וחי, בזה שהוא אומר "אני רוצה להידמות לבורא", לכן הוא נקרא "אדם", הדומה.

תלמיד: אז הנברא הזה כבר נקרא "נשמה"? שכבר יש לו בחירה?

זה תלוי, יש דרגות. "נברא" זה נקרא שהוא מרגיש עד כמה הוא עדיין מנותק מהבורא או שייך במשהו מאוד חלקי לבורא מצד אחד, מצד שני כלפי זה הוא מודד את עצמו.

שאלה: הבורא בנה מערכות, נשמות, מערכי תיקון, ויש לנו עשירייה. האם העשירייה זה תת מערכת של כל המערכת הזאת, איזו מערכת אנחנו צריכים לעשות בעשירייה?

בעשירייה, אנחנו צריכים כביכול בכוח ההשפעה של הבורא, לברוא, לבנות את עצמנו שאנחנו מחוברים כאילו שכוח הבורא פועל בנו. אנחנו צריכים בניגוד לכל העולם הזה, לכל מה שקורה מסביב, אנחנו רוצים בתוך העשירייה לקבוע תנאים, כללים, כאילו שהבורא שולט בנו. זה משחק, מן משחק כזה, שאנחנו נמצאים במשחק שלנו כך שבתוכנו, בקשר בינינו שורה הבורא, כוח הבורא.

תלמיד: והתיקון השלם זה שנהיה עשירייה אחת גדולה?

והתיקון השלם הוא שאנחנו מגיעים לחיבור בינינו, בין כל בני האדם, שהבורא, הכוח שלו, האור שלו תגיד, לא חשוב, הוא בעצמו, נמצא בינינו. לכן אנחנו בונים את הבורא בינינו, אנחנו עושים את זה מצד הרצון לקבל שלנו, הופכים את הרצון לקבל שלנו לסגנון כזה בעל מנת להשפיע שמתגלה שם תכונת ההשפעה הכללית, שזה הבורא.

תלמיד: נניח העשירייה הקטנה שלי, היא משפיעה על כל התיקון, להתקדמות התיקון הגדול הזה?

כן, ודאי, כי אנחנו נמצאים במערכת עם כל הנשמות, רוצים או לא רוצים אנחנו נמצאים, אנחנו לא בורחים משם, לא יכולים לצאת משם, ואז אנחנו משפיעים זה על זה.

שאלה: יש לי את הרצון לקבל הזה שהבורא הטביע בתוך הכלי שלי, בתוך הנשמה שלי, אבל איך אני יכול להפוך את הרצון לקבל הזה לרצון להשפיע, אם הרצון לקבל הזה לא שייך לבורא?

אני לא מבין את השאלה, אני מצטער, אתה צריך לחשוב, אתה צריך לרשום ואחר כך לקרוא לנו.

תלמיד: אולי השאלה היא, אם אנחנו הפוכים מהבורא ולא מרגישים אחד את השני אז איך הבורא בכלל יכול להשפיע עלינו?

לא, הבורא יכול להשפיע, זה לא שייך לנו, הוא יכול להשפיע לרצון לקבל, הכול נמצא "בידיים שלו" מה שנקרא, בהשפעה שלו, על זה אין שאלה. לא, הוא צריך לחשוב בדיוק על הביטוי שלו, אני לא מבין, לא רואה שם שאלה.

שאלה: האם הנשמה היא חלק מהרצון לקבל או שהיא כל הרצון לקבל?

"נשמה" זה רצון לקבל. הרצון לקבל יכול להיות מקולקל, זו נשמה מקולקלת, היינו על מנת לקבל, הוא יכול להיות בעל מנת להשפיע, אז הנשמה מתוקנת, הוא יכול להיות מתוקן או מקולקל בצורה חלקית, אבל בקיצור אנחנו קוראים ל"נשמה" רצון לקבל שעומד לתיקון.

שאלה: האם לכל אחד ואחד יש נקודה שבלב?

כן, אבל יש כאלה שבהם הנקודה שבלב היא יותר מגולה ואז לפי הרצון הזה של הנקודה שבלב הם מרגישים שיש להם שייכות למטרת הבריאה, לגלות בשביל מה חיים ולמה חיים וכן הלאה. זו לא נטייה לדתות, לטקסים וכן הלאה, זו נטייה להרגיש למה אני חי, בשביל מה אני חי, מי ברא אותי וכן הלאה.

שאלה: מהם הניצוצות של הנשמות ומה הרצונות שלהם?

בנשמות יש הרבה רשימות, הרשימות האלו גם כוללות בתוכן הרבה חלקים מהרצון לקבל ומהאור, וזה מה שאנחנו לומדים כבר בחכמת הקבלה, כאן אין לזה מקום. מה שאני מבקש מכם, תקראו כמה פעמים את מה שכתוב כאן באות ט' ו-י', ותעשו את זה אפילו בקבוצה ותחברו שאלות ותנסו לברר את השאלות האלה כי יש שאלות כאלה שאני בכלל לא מבין אותן, ואנחנו נעבור עליהן, נענה עליהן ונמשיך.

אין ברירה, אנחנו חייבים לברר את הדברים האלה. אתם מבינים למה התחלתי את ההקדמה הזאת? כי בלי שאנחנו נעלה את כל הדברים האלו ואיכשהו נברר אותם לעצמנו, אנחנו נמצא במצב שזה לא כלי, לא קבוצה. שכל אחד, מי יודע איך הוא תופס את המציאות, את הבריאה.

אז בבקשה, תנסו להיות מוכנים למחר שמה שעברנו היום, אתם יודעים מה שכתוב, אולי אתם לא מבינים מה שכתוב אבל מה שכתוב אתם יודעים. אז בבקשה, כי בלי זה אי אפשר ללמוד. כמו שבבית ספר נתנו לכם נניח ללמוד חרוזים, אז אתם למדתם את זה, כך גם כאן צריך להיות, כתוב כך וכך, אז כך וכך. מה כתוב, זו כבר שאלה, אבל שזה כתוב אתם צריכים לדעת.

(סוף השיעור)