שיעור צהריים 13.06.2023 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

"אין חכם כבעל ניסיון" – קטעים נבחרים מן המקורות

"אין חכם כבעל ניסיון" הוא משפט ידוע. אנחנו יכולים להסכים עם זה, כי ברור לנו גם מהחיים שלנו, מהניסיון בחיים, ש"אין חכם כבעל ניסיון". לכן נראה מה אומרים על זה הגדולים שלנו, בעיקר בעל הסולם ורב"ש, אנחנו נראה הרבה דברים חדשים שכדאי לנו לממש אותם, ליישם אותם, ובאמת אלו פסוקים מאוד יפים.

"אין חכם כבעל ניסיון", כלומר בעל ניסיון הוא מי שעבר איזשהו שלב בחיים שלו, בניסיונות שלו, וכתוצאה מזה הוא נעשה יותר חכם. אי אפשר להיות חכם אלא אך ורק אחרי שיש לאדם ניסיון.

קריין: קטע מס' 1.

"השגחתו ית' על המציאות, שברא, אינו אלא בדמות של "השגחה מטרתית". מבלי לקחת כלל בחשבון, את סדר השלבות [השלבים] של התפתחות. כי אדרבה, דרכם - לרמאות אותנו ולהעתיק עינינו, מלהבין את תכליתם, בהיותם תמיד במצב ההפכי אל גמר מלאכתם.

ועל דברים כאלה אנו אומרים: "אין חכם כבעל נסיון". כי רק בעל הנסיון, שיש לו ההזדמנות, לראות את הבריה, בכל מצבי התפתחותה, עד ביאתה לשלימותה, הוא יכול להרגיע את הרוחות - שלא להתפחד כלל, מכל אותן התמונות המקולקלות, שהבריה אוחזת בהן במצבי התפתחות, רק להאמין בגמר בישולה היפה וברה."

(בעל הסולם. "מהות הדת ומטרתה")

שאלה: מה זה אומר שכשלאדם יש כזה ניסיון, כזאת התפתחות, הוא יכול לראות את כל שלבי ההתפתחות של הבריאה עד למצב הסופי?

כשאנחנו מתחילים להכיר את המציאות, אנחנו מתחילים להכיר את כל שלבי ההתפתחות של המציאות שלפנינו, מהתכונות, מהדברים, מהחוקים הכי קלים שמגלים לנו בהתחלה, עד ליותר ויותר קשים ומורכבים. לכן רק אנשים שעברו את כל השלבים האלה ומבינים בהם את הציור של ההשגחה המטרתית, הם מבינים גם בשביל מה כל דבר קיים, עד כמה הוא נחוץ, ושהבורא לא ברא שום דבר סתם ללא צורך. לכן אנחנו אומרים על אנשים שהם רואים את הטבע מקצה ולקצה, מתחילתו ועד סופו, ש"אין חכם כבעל ניסיון". כשהוא מרגיש את כל צורות הטבע שעברו עליו, אז הוא מוכן, מסוגל להסכים עם כל מה שקורה לו, וכך הוא מקבל אותן בצורה השלימה.

תלמיד: יש הרבה דברים לא ברורים בעבודה שלנו, הרבה דברים אנחנו מנחשים. אבל מה שכן אפשר לראות ולהתחיל לזהות אלו עליות - ירידות, התקרבות - התרחקות זה מזה, הרגשת חיבור או היעדר ההרגשה הזאת. מה זה אומר שאנחנו יכולים בעבודה שלנו לזהות את הסבב השלם הזה של כל שלבי ההתפתחות?

כמובן שלא. אם היינו יכולים לראות את כל התהליך שאנחנו עוברים, אז לא היינו נמצאים בספיקות. אלא אנחנו מגלים את המציאות בצורה מאוד הדרגתית, ולאט לאט אנחנו יכולים לאסוף בתוכנו תמונה שלמה בהתאם לתיקונים שלנו, עד כמה אנחנו מזדהים עם כל צורות הטבע ומקבלים אותן כמו שהן.

לכן כשאנחנו אומרים "אין חכם כבעל ניסיון", זה אומר שהאדם מקבל את כל צורות הטבע שעוברות עליו ויודע שכולן מתחברות לתמונה אחת שלמה.

תלמיד: כאן בקטע מדובר על ניסיון כזה שבו האדם כן מבין מעגל מינימאלי שהוא עובר והוא יכול לחזור עליו ולפתח אותו עד גמר התיקון, או שיש לו כבר ניסיון בגמר התיקון.

לא. האדם עובר מתחילת הבריאה, לאט לאט, במשך הרבה שנים, עד שמגיע לראות את הבריאה, לפי כמה תיקונים שעבר, בצורה שלמה. לא נותנים לו מראש לראות סוף דבר אלא עד שהוא מגלה את הדברים האלה בהדרגה מקל לכבד, עד שיכול לסדר בתוכו את כל תמונת בריאת המציאות.

שאלה: כתוב פה שבעל ניסיון רואה את כל הדרך הרוחנית, אבל אנחנו יודעים שההתקדמות הטובה ביותר היא דווקא באמונה למעלה מהדעת. במה המצבים הרוחניים של אדם שהוא בעל ניסיון שונים מזה שהוא בעל אמונה?

זה למעשה אותו דבר שהוא יודע או שהוא מאמין. כי אמונה וידיעה משמשות כאחד למי שעולה בדרגות השגת הטבע.

שאלה: כתוב פה "שלא להתפחד כלל, מכל אותן התמונות המקולקלות". אני מבין שהחכמים הגדולים רואים שאני מתפתח ובסוף יהיה טוב. השאלה שלי היא על ההרגשה שלי. מה זה אומר "לא לפחד כלל מכל אותם התמונות המקולקלות"? מה אני צריך להגיד לעצמי בזמן שאני חווה תמונה מאוד מקולקלת בתוכי?

שכל מה שאתה רואה אתה רואה את הקלקול שלך. אתה לא רואה שזה קורה מבחוץ, מחוץ לך, בחוץ יש רק אור עליון שממלא את כל המציאות שאין בו שום פגם חס ושלום, אבל אתה רואה את זה בכלים שלך, ולכן אתה רואה חושך, קלקולים, עיוותים למיניהם.

תלמיד: אלו צורות מקולקלות בי.

כן.

תלמיד: איך לא לפחד מהקלקולים שאני מזהה בתוכי?

אי אפשר לא לפחד.

תלמיד: אז מה זה שכותבים פה "לא להתפחד כלל"?

שאתה תנסה, תשתדל, אבל בכל זאת הקלקולים הם בך. וודאי שאתה מפחד לגלות אותם גם עכשיו, גם ברגע שהם יתגלו, גם בתהליך שהם יתגלו. אנחנו לא אוהבים קלקולים, זה ברור לנו, עד כדי כך שמאוד מפחדים מהקלקולים שיתגלו.

שאלה: בטקסט כתוב על תהליך שאנחנו לא מבינים. מה זה אומר לא להביא בחשבון את סדר שלבי ההתפתחות?

אנחנו לא צריכים לשים לב כל כך לשלבים שאנחנו עוברים, כי דווקא ככל שאנחנו מתקדמים יותר בהתפתחות שלנו, כך יותר ויותר נגלה את הקלקולים שבנו. כמו שכתוב "כל הגדול מחברו, יצרו גדול ממנו", זאת אומרת שהיצר הרע שלנו מתגלה יותר ויותר ככל שאנחנו נכנסים יותר לרוחניות. לכן אנחנו לא צריכים להתפעל מזה ולהיזהר מזה, אלא להמשיך "כשור לעול וחמור למשא". זאת אומרת, לא חשוב עד כמה אנחנו מתקדמים, איזה שלבים אנחנו עוברים, העיקר בשבילנו רק ללכת קדימה ו"לא לפחד כלל וכלל".

תלמיד: האם המאמץ להתגבר על המכשול הוא הטבה בשבילנו?

כן.

שאלה: אם אנחנו חייבים לראות כל מיני סוגים של שלבי התפתחות הבריאה בטבע, כך הטבע שלנו מאלץ אותנו, אז איך להתייחס נכון לתמונות שמתגלות בפנינו כדי שלא יסיתו אותנו אלא יכוונו אותנו דווקא נכון?

אנחנו צריכים בעיקר להסתכל על סוף הבריאה, ולא להסתכל על המצבים שאנחנו עוברים. כי מה שאנחנו עוברים אלה מצבים מקולקלים שאנחנו צריכים לעבור אותם, להתפתח על ידם, עד שמגיעים לשלבים יותר ויותר מורכבים ושלמים.

שאלה: אמרת להשתדל לא לפחד כשאתה מרגיש את הקלקול שקורה בך. איך אני משתדלת לא לפחד ממה שאני מרגישה?

תשתדלי. תגידי לעצמך שאת נמצאת בהתפתחות, ובזמן ההתפתחות אנחנו רואים כל מיני דברים מקולקלים שמופיעים בנו לפני שאנחנו רואים אותם כמתוקנים. הם קודם כל מתגלים לי כמקולקלים, ואחר כך מתגלים בי כמתוקנים, וכך כל אחד, בזה אחר זה, מקל לכבד.

תלמידה: האם לא לפחד אם יש לי כל מיני הרגשות שנאה גדולות?

אני לא נכנס עכשיו לבירורים, כתוב לא לפחד.

שאלה: לא לפחד משום דבר, זה לא לפחד על עצמך, לא להתפעל ממלחמות או ממה שקורה מסביב. כלומר למקובל אסור לפחד, הוא חייב להרגיש יראה. האם אנחנו צריכים לגמרי לבטל את הפחד ולעורר יראה?

כן.

שאלה: המשפט "אין חכם כבעל ניסיון" לא מסתדר עם התופעה שאדם שנמצא נגיד שנתיים, שלוש בלימוד בבני ברוך, משום מה יש לו בירורים עמוקים יותר מאדם שנמצא 20 שנה. למה זה כך?

לא, זה כך נדמה לך, אחר כך זה יתברר יותר.

שאלה: האם אנחנו יכולים להשתמש בפחד שיעזור לנו?

בטוח שכן. על ידי הפחד הזה אנחנו צריכים להשתדל לשנות את עצמנו ולקרב את עצמנו לבורא כל פעם כשהוא מופיע.

שאלה: במה אדם מקבל ניסיון אם הוא כמו שור וחמור משתדל לא לשים לב על העולם הזה?

זה לא שהוא לא צריך לשים לב על העולם הזה, הוא צריך לשים לב, אבל להבין שאלו שלבי ההתפתחות שלו.

שאלה: אם בעשירייה לא מורגשת אווירה של אהבה, יש ריחוק קל, האם זו התפתחות נכונה של העשירייה או לא?

לא. אם חברי העשירייה לא עובדים כל יום על התקרבות ביניהם, אז הם לא יצליחו בשום דבר.

שאלה: אם הניסיון עושה את האדם חכם, אז האם אנחנו פשוט צריכים להעדיף את המצבים שבהם אנחנו פועלים מתוך אהבה, להתקרב לחברות, בלי לפחד לעשות טעות?

כן.

תלמידה: האם זה מאוד חשוב לפתוח את הלב שלנו בלי לחשוב מה יהיו ההשלכות?

כן.

שאלה: איך אני יודע שתיקונים שאני עושה הם באמת תיקונים? משהו שיכול להיראות אהבה בשבילי בשביל החבר שלי זה יכול להיות משהו אחר לגמרי. איך אפשר לחצות את המחסום הזה?

אנחנו לומדים חוקים של יחסים רוחניים ולפי זה אנחנו בודקים.

שאלה: בעל הסולם כותב "אין חכם כבעל ניסיון". האם הוא מתכוון לשילוב של ניסיון שכלי וניסיון באמונה? האם יכול להיות ששני אנשים מנוסים בצורה שונה?

אני מכיר רק ניסיון אחד, כשאנחנו מתקדמים ומנסים להיות מקובלים, אז הניסיון שאנחנו מקבלים בדרך הוא הניסיון.

שאלה: האם אנחנו יכולים בעשירייה להשתמש בניסיון אחת של האחרת? ואם כן, אז איך?

כן, אנחנו יכולים להשתמש בעשירייה בניסיון אחד של האחר. איך לעשות זאת? לשתף בהתרשמויות, בהתפעלויות, ללמוד יחד, לדבר זה עם זה. זה מאוד נכון, כך צריך להיות.

תלמידה: נגיד שחברה חוותה משהו, יש לה ניסיון מסוים בעשירייה, והיא אומרת "אני הרגשתי משהו וזאת התוצאה שקיבלתי". אבל האחרות לא הרגישו, לא חוו ולא הגיעו לאותה תוצאה, הן לא מסוגלות להרגיש את זה בתוכן. איך אנחנו כעשירייה נוכל להרגיש שהניסיון שלה הוא משותף לכולן?

עם הזמן תרגישו גם אם רק אדם אחד חווה את זה.

שאלה: האם אנחנו יכולים לשנות את הפחד לביטחון בזה שנראה אותו דרך הנקודות שבלב בעשירייה?

יכולים, ודאי שכן.

שאלה: האם אפשר להגיד שניסיון הוא היחס הנכון שלנו כלפי ההתעלות מעל האגו שלנו?

כן.

שאלה: בזמן האחרון אני מרגישה שהגוף חי באיזה חיים משלו, לא מקבל מילויים מבחינה גשמית אלא תלוי מאוד במילוי רוחני, מהעליות, מהירידות. אבל כשהגוף לא מרגיש מילוי רוחני, אז הוא מתמלא בפחד משתק או מתמלא בכעס. אני מבינה שאי אפשר להתמודד עם הפחד, עם האגו הזה שבגוף. איך להתמודד עם זה כשהפחד אוחז בך חזק, משתק אותך ואתה חסר אונים?

לקרוא יותר את החומרים של רב"ש ובעל הסולם, וכך תעברו את הכול נכון.

שאלה: האם נכון להגיד שרק כשנגיע לאמונה שלמה לא נפחד כלל?

כן, ודאי. אבל בינתיים אנחנו נמצאים ביכולת להתקשר לחברות ועל ידן לקבל ביטחון ולא לפחד.

תלמידה: האם לפי מידת הפחד מגלים את מידת הריחוק שלנו מהבורא?

גם נכון. אבל בשביל מה לנו למדוד בצורה כזאת את המקום שלנו. עלינו להגיע למצב שיש לנו ביטחון שלם בעשירייה ובבורא ולכן אנחנו לא מפחדים מכלום. כל אחד צריך להרגיש שהוא נמצא בתוך הקבוצה שלו כמו תינוק על ידיים של אימא, כך אנחנו צריכים להרגיש.

שאלה: האם הניסיון מתייחס לזה שאנחנו מסתכלים על כל פרט של המצבים הגשמיים והרוחניים שקורים לנו בחיים, או שאנחנו צריכים ללכת לחפש עוד חוויות וניסיונות בעולם?

לא צריכים לחפש שום חוויות. הכול יבוא לכל אחד במידה ובצורה שהוא צריך כדי להתקדם. אנחנו רק צריכים לעבור על השיעורים וכך נתקדם.

שאלה: כתוב שהבורא לא לוקח בחשבון את כל שלבי ההתפתחות, מה הכוונה?

הבורא מסתכל על ההתפתחות שלנו מנקודת המבט שלו, ולכן אנחנו צריכים לחשוב רק איך אנחנו מרגישים, ואיך אנחנו מתקדמים.

קריין: קטע מס' 2.

"אין חכם כבעל ניסיון, לכן איעצך, לעורר בקרבך יראה מקרירות אהבה שבנינו, והגם שהשכל מכחיש ציור כזה. אבל הגע עצמך, אם יש תחבולה להוסיף באהבה, ואינו מוסיף גם זה לגריעותא [לפגם] תחשב: בדומה לאיש הנותן מתנה גדולה לרעהו, האהבה המתגלה בלבו בשעת מעשה, אינה דומה לאהבה הנשארת בלב, לאחר מעשה, אלא היא הולכת ומתקררת יום יום, עד שאפשר לבא לכלל שכחה בברכת האהבה, ומחויב מקבל המתנה להמציא תחבולה בכל יום להיות בעיניו כחדשות."

(בעל הסולם. אגרת ב')

שאלה: לגבי הקטעים שקראנו. קודם נאמר לנו שהרוחניות והגשמיות בכלל לא קשורות, ולכן אנחנו לא צריכים לקשור ביניהן, ועכשיו באים כאלה מצבים והבנות שבמידה שבה אנחנו מתקרבים לקבוצה, בין החברים, אז או אתה רוצה או שהסביבה הקרובה שלך מאלצת אותך להתייחס אליהם באותו אופן כמו לחברים בקבוצה.

זה בסדר, יש לזה איזה תוצאות? אני לא יודעת איך זה יוצא מעצמו. זאת אומרת האור שאתה מקבל מתוך החיבור עם החברים, בכל זאת משפיע גם על סביבתך המשפחתית, והחברתית הקרובה?

תמשיכו. תמשיכו ללמוד את המצב שלכם, אחר כך תתחילו להגיע למסקנות, ואז הכול יהיה בסדר. לכן כתוב שאין חכם כבעל ניסיון, רק מישהו שעבר את הכול על עצמו.

שאלה: מה זה אומר לבנות את האהבה?

כשאני כל פעם רוצה להראות אהבה לעשירייה, לכל קבוצת בני ברוך, במקום שיכולים להבין אותי. ואני יום יום צריך לבדוק את עצמי, האם אני מוסיף באהבה.

תלמיד: האם המאמץ שאני עושה הוא אגואיסטי או אלטרואיסטי?

זה לא כל כך חשוב, העיקר שאתה נותן מאמץ ומתקדם. אחר כך בחלק תקבל תיקון, ובחלק תמשיך הלאה להתפתח. זה לא חשוב, העיקר שיש לך קשר עם מה שאתה עובר. ואפילו אם הקשר הזה לא בדיוק נכון, בכל זאת אתה מתקדם.

שאלה: איך נוכל לעשות כך שכל יום נראה את העשירייה כחדשה?

תשתדלו, תשתדלו לראות את העשירייה כחדשה, את עצמכם כחדשים, את העולם כחדש ואת הבורא כחדש. תראו הכול כחדש.

תלמידה: זה קשור איכשהו לאמונה למעלה מהדעת?

כך צריך לעשות עוד לפני כן.

שאלה: העשירייה שלנו כבר הרבה שנים בדרך יחד, וכתוב שצריך לתת מתנות, אבל כולם מכירים את החברים, ואת מה שהם נותנים, כך שכל הפעולה שנתנה קודם התפעלות גדולה, עכשיו כבר לא נותנת התפעלות כזאת, כי זה כמו הרגל. איך אפשר לתת מתנות שזה יעבוד כמו בפעם הראשונה?

רק לתת דוגמה.

שאלה: בחיים שלנו ובעבודת העשירייה רואים שברים שלפעמים חוזרים על עצמם. האם זה אומר שכשזה קרה בפעם בראשונה לא תיקנו תכונה מסוימת, או שבכל זאת זו מדרגה חדשה שמתגלה כדי שנהיה עוד יותר חכמים, ובעלי ניסיון.

בדרך כלל נותנים לנו מדרגה חדשה למרות שנראה לנו שהמדרגה הזו כבר היתה.

שאלה: בכל דרגת התקדמות האדם מגלה שהניסיון שלו לא עוזר לו, שהכול כל כך חדש. זאת אומרת, אי אפשר להישען על הניסיון. אז איך לקשור את עם "אין חכם כבעל ניסיון"?

גם את זה תלמדי מניסיון.

קריין: קטע מס' 3.

"אין שום דבר קטן או גדול, מושג רק בכח התפלה, וכל ענין היגיעה והעבודה שאנו מחוייבים, אינם אלא לגלות את מיעוט כחותינו ושפלותנו, שאין אנו ראויים לכלום מכחנו עצמנו, כי אז אנו מוכשרים לשפוך תפלה שלמה לפני יתברך.

ואין לטעון על זה, אם כן, אני מחליט מראש בלבי שאינני ראוי לכלום, וכל הטרחא והיגיעה למה לי? אמנם חוק הוא בטבע, שאין חכם כבעל הנסיון, ובטרם שאדם מנסה בפועל לעשות כל מה שבכוחו, אינו מוכשר בשום אופן לבוא לשפלות האמיתי, בשיעור האמיתי כאמור.

ולכן אנו מחויבים להתיגעות בקדושה וטהרה, כמ"ש: "כל אשר תמצא ידך לעשות בכוחך עשה וכו'". והבן זה, כי עמוק ואמת הוא."

(בעל הסולם. אגרת נ"ז)

שאלה: מה זה אומר גדול וקטן?

לפי איך שהאדם מתרשם.

שאלה: מה זו חכמה שמגיעה מתוך הניסיון, האם אלה המאמצים שלנו להגביר באהבה לאחרים שדרכם אנחנו מקבלים כוח, וחופש פעולה לבורא?

כן, זה מה שמתגלה על ידי המאמצים שלנו.

שאלה: חצי מהעשירייה שלנו תיסע לגרמניה לקונגרס, והחצי השני יישאר בספרד. איך נוכל לשמור על קשר בינינו כעשירייה?

בזמן הכנס את לא צריכה לעשות שום מאמצים גדולים כדי לשמור על הקשר כי בכל זאת כולנו קשורים. אחר כך כשתחזרו למצב הנורמאלי שלכם, אז תתחילו להתקשר, ואפשר גם עכשיו להתערבב.

שאלה: כתוב "וכל ענין היגיעה והעבודה שאנו מחוייבים, אינם אלא לגלות את מיעוט כחותינו ושפלותנו, שאין אנו ראויים לכלום מכחנו עצמנו, כי אז אנו מוכשרים לשפוך תפלה שלמה לפני יתברך." האם זה המצב שאנחנו בסופו של דבר צריכים להגיע אליו אחרי ניסיונות מרובים בבירורי תפילה, ובירור החיסרון המשותף?

כן, שאת הכול עושה הבורא, ואנחנו רק צריכים לעורר אותו, ולהתקרב אליו.

תלמידה: איך אפשר לזרז את זה, והאם זה בכלל אפשרי?

להשתדל, זו עבודה שבלב. אבל זה יוצא לך, את מתקרבת, כן.

תלמידה: אני מרגישה שאני מתרחקת.

לא, אני מבטיח לך שלא. רק לא לפספס שיעורים.

שאלה: אנחנו לומדים בחכמת הקבלה שאסור לשתף בהשגה הרוחנית שלנו בקבוצה, אז איך לעשות את זה בצורה נכונה כדי שהניסיון שלנו יועיל לקבוצה?

להתפלל אחד עבור השני.

שאלה: האם להזדכך או להתנקות כדי להבין את השפלות שלך, וגם לדעת שלא תצליח להגיע לשפלות כזאת כדי שתוכל מתוכה לצעוק לבורא, זה מעגל סגור?

תמשיכי ותראי שאפשר לצאת מתוך המעגל הסגור הזה.

תלמידה: אז איך להזדכך, להתנקות?

בשום צורה לא צריך לנקות או לטהר את עצמך, פשוט לחשוב על האחרים.

שאלה: מכל מה שדיברנו אני מבין שאם נבנה בעשירייה הרגשה כזאת שאנחנו ממש צריכים להתחבר כדי להתעלות ולהגיע לדבקות עם הבורא, וגם נהיה בהרגשה שעשינו את הכול בשביל זה, וכבר אין לנו כוח להמשיך, האם זאת תהיה תפילה או שצריך עוד משהו?

יותר לא צריך כלום, רק את זה.

שאלה: מה יש בחכמה שאנחנו מדברים עליה? ממה היא מורכבת? האם הרצון שלנו מחוזק על ידי השכל? איפה החכמה הזאת נשארת? איך לאחוז בה?

אלה הרצונות המתוקנים שלכם על ידי האור העליון, וברצון הזה אתם מקבלים השגה רוחנית בהדרגה.

שאלה: הנטייה הטבעית של האדם היא לדעת, להבין, הוא רוצה שיהיה לו ביטחון. נראה שהצורה שבה הבריאה בנויה היא בדיוק ההיפך, אין לנו יכולת להבין את מה שאנחנו רואים, אנחנו רואים קלקולים ואנחנו צריכים לחשוב שזה לא כך אלא מטרתי. אנחנו מרגישים התקררות ביחס הבורא ואנחנו צריכים לחשוב שזה לא כך, אלא צריך להגדיל את הבורא בעינינו ולחשוב שהוא נמצא שם. למה זה בנוי בצורה הפוכה לגמרי מהצורך שלנו בידיעה?

כי אנחנו לא צריכים את הידיעה, אנחנו צריכים אמונה.

שאלה: איך אנחנו יכולות להשתמש בניסיון הפרטי שלנו בהכנעה כלפי הבורא כדי לבנות יראה כוללת בעשירייה?

רק על ידי חיבור. אין שום תיקון אחר ולא יכול להיות.

שאלה: איך לא לפחד מטעויות של אחרים?

אם אתן קשורות ביניכן ומחפשות כל הזמן את החיבוק של החברה, אז שום דבר לא יהיה מפחיד, כי בהתאם לחיבוק ביניכן, במידה הזאת, גם הבורא מחבק אתכן.

שאלה: אמרת לי אתמול שאני צריכה לצלול ולהגיע מתחת לעניין, והייתה לי הרגשה שהתכוונת לביטול. ביטול מצד האגו הוא ממש קשה. אבל אם הביטול הוא מצד האהבה, אז לצלול לעומק נראה ממש כמו אבן חן, יהלום, ויש רצון לצלול עמוק יותר כדי למצוא שם מתנות ולהביא אותן לעשירייה. איך אפשר להפוך את המצבים האלה לאבן חן, יהלום, שאני מביאה מאהבה לקבוצה?

זה משהו שאת יכולה רק לדבר עם החברות שלך, ולהבין.

שאלה: איך לחפש את החיבוק של החברה יחד עם הרגשת השפלות, שאני באמת מרגישה שאני לא אצליח לעשות את החיבור הזה? מה זה החיבוק הזה בכלל?

אם את מרגישה בשפלות כלפי החברות ואת רוצה בכל זאת להיות איתן בדבקות, אז ככל שאת מבטלת את עצמך, כך את מתקשרת אליהן ויכולה יחד איתן לעלות לבורא.

שאלה: איך תהיה התחדשות אם האדם מגיע להרגשת הקיר והקיר הזה לא נעלם?

טוב מאוד. תעמדו ליד הקיר הזה ותבכו, תבקשו. רק שיהיה לכם ברור מה אתם מבקשים.

תלמידה: האם זה יכול להיות קשור לחוסר חיבור או חסרה רק תפילה?

תמיד חסר חיבור.

קריין: קטע מס' 4.

"מי שהוא חכם, והוא רוצה להרויח זמן, אין הוא מחכה עד שיקבל ירידה מלמעלה. אלא, בזמן שהוא נמצא בזמן עליה, ורוצה לקבל את החשיבות של המצב של התקרבות לה', אז הוא מתחיל לצייר לעצמו, מהו מצב של ירידה. היינו, איך הוא קיבל יסורים, מזה שהוא היה מרוחק מה'. ועתה, איך הוא מרגיש, שהוא מקורב לה'. נמצא, שגם בזמן עליה, הוא לומד את ההבחנות, כאילו הוא היה במצב הירידה, ויכול אז לעשות חישוב, להבחין בין עליה לירידה. והוא יקבל אז תמונה של היתרון בין אור לחושך. "

(הרב"ש. מאמר 8 "מהו, ואברהם זקן בא בימים, בעבודה" 1991)

שאלה: כשאנחנו אחרי ירידה נמצאים בעליה ומצדיקים את הבורא ומבינים את ההכרחיות בכל מה שעברנו, זה די מובן לנו. אבל לפי מה שכתוב בקטע יוצא שבזמן העלייה אנחנו צריכים לתאר לעצמנו את הנפילה העתידית ולהתכונן אליה. זה נכון?

כן.

תלמיד: זה פשוט מדהים לדעתי, בפעם הראשונה אני שומע את זה.

עכשיו אתה בעצם מבין את זה יותר, שכל הדרך מורכבת מעליות וירידות כמו ברכבת הרים.

תלמיד: יוצא שאנחנו מסתכלים תמיד קדימה ולא אחורה, על אף שאנחנו עוד לא יודעים מה צפוי לנו בעתיד, אבל אנחנו מתכוננים לזה. יוצא "יתרון החושך מתוך האור".

תודה.

שאלה. זה קטע מאוד מעניין ומאוד אופטימי. האם בכלל אפשר להתחיל את העבודה בעשירייה מהקטע הזה? אנחנו מגיעים ומתחילים מזה ובהמשך כבר עושים את כל השאר. מה זה ייתן לנו אם כך נעשה?

אני לא מבין מה זה "מזה".

תלמיד: מהמצב האופטימי שהיינו בירידה ועכשיו יוצאים ממנה, ואחר כך אנחנו עושים את שאר העבודה.

אפשר. תנסו.

שאלה: סיפרת לנו בשיעור הקודם שנפגשת עם סופי והוא אמר לך שהדבר החשוב ביותר הוא שתאהב אותו. איך העשירייה יכולה להפגין כלפיך אהבה?

אני לא יודע. זאת הרגשה כזאת שאסור יותר מדי לדבר עליה, אי אפשר, אלא כל אחד לפי התעוררות הלב שלו. ככה זה יוצא.

תלמידה: אנחנו אוהבים אותך מכל הלב והולכים למטרה המשותפת שלנו יחד.

אני מרגיש את זה ממך ומכולכם.

(סוף השיעור)