שיעור בוקר 27.12.20 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

נושא: חוק האהבה

חוק האהבה במערכת אדה"ר – קטעים נבחרים מהמקורות

קריין: "חוק האהבה במערכת אדה"ר", קטעים נבחרים מהמקורות, מקטע מס' 31.

זה חוק מאוד מיוחד, ואמנם הוא העיקרי והבסיסי ביותר בכל המציאות, אבל אנחנו לא מבינים אותו. קודם כל, מפני שאנחנו רגילים לדבר על המילה האהבה כעל משהו בהמי, גשמי, סקסי, כאיזה דבר שקורה בין זכר ונקבה בכל מיני רמות של חיות או בני אדם, וזה לגמרי לגמרי לא כמו שאנחנו מדברים כאן. חוק האהבה הוא חוק החיבור, וחיבור בין החלקים שהם מגלים את עצמם כשונים, שזה לא חלק אחד אלא שניים, ושניים זאת אומרת שבכל אחד ואחד יש אגו משלו ולכן מתוך טבעו הוא שונא את השני, לא אוהב את השני, דוחה את השני.

וזה רק בתנאי שהוא מבין שהוא חייב להתגבר על הדחייה שלו כלפי השני, שזה לא בין גבר ואישה, ואפילו לא בין חברים שיש ביניהם איזה קשר, זה פשוט בין אדם לאדם נגיד, שאין לי שום דבר אליו, אבל עד כמה שאני מתקרב אליו אני מרגיש איזו דחייה, וכאן חל עלי חוק האהבה. נגיד חוק ממשלה שאני חייב לבצע את זה, ואז אנחנו באים למצב שאני חייב לבצע את החוק הזה.

זאת אומרת, לא יכולה להיות אהבה אלא זה היחס הזה שמתגלה על פני הדחייה, שנאה, ריחוק, אי הבנה, אי הסכמה. אני פשוט לא רוצה לקבל אותו, לא יכול לקבל אותו, לפי הטבע שלי לא רוצה לנגוע בו, לא רוצה להסתכל עליו, נראה לי שזה משהו שיותר טוב שלא יהיה בחיים שלי. ואז לפי זה, אני חייב לפתח בי מעבר להרגשה הזאת, כוחות החיבור, נחיצות לחיבור, נטייה לחיבור, למה, בשביל מה וכן הלאה.

זאת אומרת, תתארו לעצמכם מה זה נקרא להיות באהבה בצורה רוחנית, אני צריך להסביר לעצמי למה אני צריך להתקרב אליו, למה אני צריך להסתכל עליו. בצורה אינסטינקטיבית אנחנו דוחים כאלו אנשים, כאלו תכונות, כאלו התנהגויות. וכאן אני חייב דווקא לגלות לאט לאט, בהדרגה, על ידי עזרה מבחוץ יכול להיות, אני חייב לגלות את היחס שלי אליו כנטייה, כמשיכה, כקבלה של כל דבר שיש בו יותר ויותר כדבר הרצוי, וזה נקרא ש"על כל פשעים תכסה אהבה".

אם מגיעה אלי סתם נטייה למישהו זו לא אהבה וזו לא נטייה וזו לא רוחניות בכלל. זאת אומרת, כל הרוחניות מתגלה אך ורק על פני דחייה, שנאה, דחייה, ריחוק, אי קבלת הזולת. לכן חוק האהבה כמו שכתוב כאן "חוק האהבה במערכת אדה"ר" יכול להתפתח, להתגלות אך ורק כשבמערכת הזאת דאדם הראשון מתגלה השנאה, ואז המערכת הזאת מוכנה להתפתחות כוח האהבה על פני כוח השנאה.

לכן העיקר שהבורא עשה, שהוא ברא את מערכת אדם הראשון מחוברת ואחר כך שבר אותה, ואז ברגע שזה שבור, אנחנו מתחילים להתפתח. ואז אחרי כל מיני צורות התפתחות של מיליארדי שנים, מדומם, צומח חי מתחיל להתפתח קוף, ומקוף מתחיל להיות האדם, ובתוך האדם מתחילות להיות בהתפתחות כל מיני כאלה נטיות בעד ונגד, שנאה, אהבה, שהן כבר תלויות גם ברגש ושכל של אותו הקוף שבזה הוא הופך להיות לאדם.

ואז בבני אדם גם יש כאלה דברים אינסטינקטיביים, אבל הוא כבר מבין קצת, יותר מרגיש את זה, אצלו זה נקרא פסיכולוגיה, פסיכולוגיה מטריאליסטית שגם בעל הסולם כותב על זה, וכך אנחנו מגיעים ללימוד מה זה נקרא שנאה ואהבה. אבל אחר כך אנחנו מגיעים למצב של המערכת שמתגלה כניתוקים בינינו, והיא מביאה אותנו לכאלו התרחקויות, ניתוקים ושנאה, שאנחנו חייבים לחשוב אז איך אנחנו יכולים להתקיים.

נגיד כמו בזמננו, שבמה שהתפתחנו עד כה התפתחנו סך הכול כחיות, כולל כל ההצלחות שלנו בטכניקה ומסחר, תעשיה ובכל דבר ודבר, מדע, זה לא חשוב, התפתחנו כמו חיות. עכשיו אנחנו צריכים להתפתח כבני אדם, בני אדם זה מה שאנחנו מגלים על פני דרגת חי, דרגת המדבר, אדם הדומה לבורא, שאנחנו מרכיבים על הנטיות האגואיסטיות שלנו מערכת של השפעה ואהבה וחיבור.

ולכן כל המערכת הזאת רק עכשיו באה לתיקון, מה שנקרא ב"דור האחרון", וכל מה שהתפתח לפנינו, הכול היה כהכנה כדי שאנחנו נוכל עכשיו להביא את כל המערכת הזאת להתפתחות נכונה שהיא תקרא "אדם".

שאלה: מה כל סיפור האהבה הזה ברוחניות?

חיבור של כל חלקי אדם הראשון, לחבר אותם יחד, ועל ידי זה אנחנו מתחילים לגלות עד כמה כל אחד ואחד שייך רק למקום המיוחד שלו, עד כמה כל אחד ואחד שייך לתפקיד שלו כלפי כל המערכת, ודרך כל העבודה הזאת של חיבור והפעלת המערכת אנחנו נכיר את הכוח העליון שנמצא לפני כל המערכת, וגם אנחנו בחיבור ובהפעלת המערכת עולים לדרגת הכוח העליון ונעשים כמוהו, שזאת פסגת ההתפתחות שלנו.

שאלה: אנחנו מדברים כל הזמן על כך שבדרך הרוחנית אהבה ושנאה הולכות זו בצד זו, וככל שמתגלה יותר שנאה בינינו כך גם אהבה. ואילו בעולם החיצוני משום מה זה לא קורה, משום מה מתגלה רק יותר שנאה ואין אהבה שמתגלה עם השנאה. למה זה כך?

זה מפני שאין להם, לעולם, שום קשר לתיקון, אלא רק בזה שהם מתחברים אלינו מאין ברירה הם צריכים לראות שיש בנו תרופה איך להגיע לחיים טובים, ורק לחיים טובים הם משתוקקים. אנחנו משתוקקים לגלות שורש לכל המציאות, להם לא אכפת מהשורש הזה, אכפת להם רק מה שיש בכיס מה שנקרא. זאת אומרת, להרוויח ולהצליח בכל דבר וזהו. אנחנו צריכים אידיאולוגיה, אהבה, חיבור, מהות של הדברים, בשביל מה ולמה זה קיים, ואצלם לא, אצלם זה לחיות טוב, זה הכול.

ולכן אנחנו צריכים להביא להם את העובדה שרק כשהם יתחברו אלינו הם יגיעו לחיים טובים, והם ידחפו אותנו קדימה כאח"פ לגלגלתא ועיניים וכך אנחנו נעלה יחד. אבל בינתיים אנחנו צריכים לעשות מעצמנו גלגלתא ועיניים, והם צריכים לקבל עוד תוספת האגו שלהם בהתפתחות עד שיהיו אח"פ, ואחר כך אנחנו נתחבר יחד ונעלה יחד גם גלגלתא עיניים, גם אח"פ, עד לגילוי הא-לוהות לכולם.

שאלה: אבל לאנשים בעולם יש איזשהו סיכוי לגלות אהבה או לא? כי אני רואה שהם מגלים רק יותר ויותר דחיות ושנאה.

זה גם טוב. זה שמתגלה יותר ויותר שנאה וחוסר יכולת להגיע לאיזה חיבור, זה כבר הבחנות נכונות. הבחנות נכונות. מצד אחד הם מבינים שאין מה לעשות, מה אנחנו יכולים לעשות, להרוג זה את זה? שיהרגו, הרוסים יהרגו את האמריקאים, האמריקאים את הרוסים, ומה הלאה? אנחנו בזה לא פותרים שום בעיה. לאט לאט האנושות מגלה את הדברים, שהיא נמצאת ממש לפני מבוי סתום. אתה רואה שכולם מפחדים מהמצב הזה. כולם גם מפחדים שאיזה משוגע פתאום יפוצץ איזה פצצת אטום שישנה היום בהרבה מקומות, ומה יהיה אז? אף אחד לא מאמין לשני.

העולם נמצא במצב מאוד מתוח, ועד כמה זה יהיה מתוח? עד כמה שאנחנו נשתדל מהר מאוד להגיע לכלים דהשפעה. ואז כשאנחנו נצא לעולם ונראה לו את הכלים דהשפעה, הוא יראה בהם, בעזרת העליון, בעזרת הכוח העליון, הוא יראה שבאמת יש בזה דרך להגיע לחיים בטוחים, מאוזנים, ושהחיים האלה עונים על כל התשובות שלהם. אנחנו נוכל בזה להרגיע את האגו שלהם, שהם לא יעמדו זה מול זה כמו שני ילדים שרוצים להרביץ זה לזה, ואין להם שכל לעשות את זה בצורה אחרת.

תלמיד: אבל אתה רואה בכלל שתהיה איזושהי הקלה לאנשים בעולם, שכתוצאה מהלחץ הזה הם ירגישו איזה קשר, איזו אהבה אפילו לרגע?

בשביל מה? הם צריכים לראות יותר ויותר שאין להם שום פתרון, לא מלמעלה, שזה מגיע מהטבע ולא מצידם. אסור להם לראות שיש איזו הקלה, ההיפך, זה צריך להיות יותר ויותר גרוע. והכול תלוי בנו מתי אנחנו נגיע לבניית גלגלתא עיניים, כלים דהשפעה, שנוכל באמת להזמין אותם לעליה רוחנית יחד.

תלמיד: עד לאיזה רגע המתח הזה יגדל?

עד שאנחנו לא נרכיב גלגלתא ועיניים, כלים דהשפעה, עד שלא נגיע לדרגת הבינה. ואז אתה מדרגת הבינה תפנה אליהם ותגיד, "בואו יחד, אנחנו יכולים לעלות לחיים שהם למעלה מכל גבולות החיים, למעלה מחיים ומוות, קדימה". תגיד להם את זה והם יבינו כי יהיה בך כוח השפעה.

שאלה: מה זה אומר לבנות אהבה מעל השנאה?

זה לבנות אהבה מעל השנאה, פשוט מאוד. כל דבר שאני רואה בשני, אני רואה שזה ההיפך מהטבע שלי ולכן אני שונא את התכונות האלה. ומצד שני אני אוהב אותו בגלל שזה שאני שונא אותו זה נותן לי אפשרות לפתח אהבה. עד שאני מכסה את השנאה שיש לי אליו בצורה טבעית, על ידי אהבה שמצאתי, שפיתחתי אותה בצורה על טבעית. ואז אני נמצא בשני תיקונים, למטה שנאה או עביות, למעלה מזה צמצום, מסך ואור חוזר, זכות. ושתי התכונות האלה הן נמצאות בי כסנדוויץ', וכך אני מתייחס לכולם, וכך כל אחד.

ואז אנחנו מתחברים בזה יחד, ומשתמשים בכוח האגו הכללי שהבורא ברא אותו, שכבר יש בתוך האגו הזה הרגשה שזה מגיע מהבורא, מ"אין עוד מלבדו", ואחר כך שכח האהבה מגיע מהבורא שזה הוא בעצמו. וכך אנחנו מגלים גם את זה וגם את זה יחד, כי לא יכול להיות אחד ללא שני.

שאלה: התנאים שבאמצעותם שני חלקי הבריאה האלה מגיעים לאיחוד, מי אחראי להעלות את המודעות לתנאים ששני החלקים האלה צריכים לעבור כדי להתאחד, הנותן או המקבל או שניהם?

הזירוז שלנו בהתפתחות. עד כמה שאנחנו מזדרזים לעשות את ההתפתחות הזאת לכיוון האהבה. אנחנו בסופו של דבר אחראים על הכול.

שאלה: אמרת שאנשים ירגישו יותר ויותר גרוע, וכל עוד לא נהפוך לגלגלתא עיניים לא נרגיש שיש בינינו את תכונת הבינה. כמה זמן יש לנו כדי לעשות את זה כדי שאנשים לא יבואו אלינו ולא ישאלו את השאלה, "אנחנו סובלים ואתם לא הופכים להיות לגלגלתא עיניים, בואו נפתור איכשהו את המצב"?

הם לא יכולים לבוא אליך ולהגיד לך שהם מצפים ממך [להיות] גלגלתא ועיניים, הם פשוט יתחילו לגלות שהם שונאים אותך, כמו ששנאו את היהודים. זה לא היה פעם, פעם זה היה עם כמו כל העמים שחי נורמאלי, עד שהתגלה יותר ויותר אגו בבני אדם, עד שהיהודים בעצמם התחילו לגלות במקום מטרה רוחנית גם מטרות גשמיות, ואז התחילו כל הדברים האלה ואנטישמיות וכן הלאה.

ככה אנחנו נרגיש, עד כמה בכל מקום לא מקבלים אותנו, שונאים אותנו. אתה יכול להגיד "אבל אנחנו רוצים אהבה, אנחנו רוצים חיבור, תנו לנו איזו דוגמה שאנחנו עשינו משהו רע לשני?". יגידו לך "לא, אתה גנב, אתה שקרן, אתה מסובב את כל המציאות, יש לך שם איזו ממשלה נסתרת שהיא מסובבת את כול המציאות, את כל העולם, את כל העמים. אתם עושים את זה בכוונה" וכן הלאה. יגידו, אל תדאג, עוד מעט זה יבוא.

תלמיד: אני מבין מה זו ההרגשה של אדם כשהוא הולך ברחוב וכולם מתייחסים אליו לא משהו. מצד שני בכל זאת השאלה כמה מהר זה יקרה? עד כמה אנחנו זקוקים עכשיו למאמצים האלה כדי שלא נקבל עלינו את אותו היחס כתגובה שלילית?

עכשיו בינתיים הכול תלוי במידת האהבה שאנחנו נפתח בעשיריות, לא בעולם, תן להם להתפתח גם בשלהם, באגו שלהם, במכות הקטנות שלהם, תן להם בזה להתפתח. המכות שבינתיים האנושות עוברת הן מכות קטנות אבל מכות כוללות, זאת אומרת זה כלל עולמי, זו מכה שעוברת על כל העולם. חכה, יהיו כאלה מכות כמו שהיו במצרים, דם, צפרדע, כינים, שזה צריך לעבור על האגו שלנו, של האנושות, זה נקרא מצרים, האגו שלנו נקרא מצרים. ואז ברצונות האלו האגואיסטיים אנחנו צריכים להרגיש מכות, וכנגד זה נרצה לצאת.

נראה את הדברים האלה, אני לא רוצה לפרש את זה בדיוק. זה יבוא, אנחנו נראה את זה בדרך.

שאלה: רציתי לשאול על אהבה בתוך העשירייה. לא כל החברים בעשירייה מרגישים בצורה שווה את האהבה במרכז העשירייה. אנחנו קוראים מאמרים, ואנחנו באמת עשירייה שבה אנשים ותיקים בדרך. איך להילחם על כל חבר ובאמת שכל אחד ירגיש את האהבה, את החום? איך לשבור את זה כלפי כל חבר ולא לאבד אף אחד?

אני לא יודע. אתם צריכים להשתדל ביניכם לדבר ולהגיע לאיזה פתרונות. אתם קוראים מאמרים, אתם מכירים את הכול, אני לא יכול יותר להיכנס לזה. יותר להיכנס, זה להיכנס כבר לפעולות של הקבוצה, למצבים שבקבוצה ולהתחיל להיות מעורב בזה, אני לא יכול, אסור לי.

תלמיד: בתקפה החדשה, הווירטואלית הרבה אנשים איבדו את התפקידים הפיזיים שהיו להם ולא מוצאים את ההשלמה וזה משפיע מאוד על התפקוד שלהם וגם ביחסים שהיו מאוד קרובים לרב, היו מעורבים ועכשיו זה כאילו נעלם. ואיך אנחנו בעשירייה משלימים את זה? אנחנו פשוט מבקשים ממך עזרה.

אני לא יודע. אדם צריך לחפש לעצמו איך שהוא יכול להוסיף את המאמצים שלו בשירות לעשירייה, כל אחד ואחד.

תלמיד: כן, אבל לכל אחד יש אופי שונה וכל אחד יש לו מנטאליות שונה, איך עשירייה למרות שהיחס לא כל כך חם מחבר, עוזרת לחבר?

אני יכול רק להמליץ על הפצה, שום דבר חוץ מזה. כי אם בעשירייה תתחיל ללחוץ על כולם אז זה יצא לך ההפך, תוצאה הפוכה. אבל ההפצה כלפי העולם הרחב בצורה נכונה אם תעשה, יש שם ים של אפשרויות ותעשו מה שאפשר. לא יודע יותר מזה לענות.

שאלה: אז אנחנו המקובלים היהודים האמיתיים צריכים לצפות לזה שאנחנו הולכים להיות נרדפים?

ודאי. יהודי נקרא מי שמשתוקק לאיחוד. איחוד. ישראל נקרא מי שמכוון ישר א-ל. ואנחנו כולנו כמו הקבוצה שיוצאת מבבל, מכל האנושות ורוצה להתקרב לחיבור ביניהם ועם הבורא. כן, בזה בדיוק ההיסטוריה חוזרת. כן. אין בזה שום דבר מיוחד. אנחנו חייבים את זה לבצע ואחר כך מה שיהיה, יהיה. אני לא יודע, אבל זאת דרכנו.

שאלה: להשיג אהבה מעל השנאה, איך משיגים את זה סוף סוף ובכלל מה מנע מאיתנו להשיג את זה עד היום?

האנושות לא הייתה מוכנה, בשלה לזה. אנחנו גם לא היינו בשלים. התהליך הזה שעברנו בכל אלפי שנות ההתפתחות שלנו, והתהליך שהקבוצה שיצאה מבבל עברה ואיכשהו מסרה לנו את שיטת התיקון, תראה באיזו צורה זה הגיע לנו. עוד אנחנו נגלה למה בצורה כזאת משונה זה הכול יוצא. למה לא באותם בני בבל שיוצאים מבבל ונקראים יהודים מהלידה ומההשתוקקות ומהדתיות שלהם החרדית או האחרת, למה ככה זה הולך? אנחנו לא יודעים. אנחנו רק מסתכלים על בני אדם לפי הרצון הפנימי שבהם, האם הבורא מכוון אותם לתיקון והם כן מוכנים לבצע את התיקון, מקבלים את זה וממשיכים הלאה.

תלמיד: מה השוני בין האהבה שאנחנו מדברים עליה כאן לבין אהבה שמדברים עליה כל הזמן, "אני אוהב את אשתי, אני אוהב את הילדים?

אני אמרתי לך, האהבה שמדובר בה בחכמת הקבלה זה החיבור שבא על פני הפירוד או אהבה שבאה על פני השנאה. אם אין שנאה, אין אהבה. אם אין פירוד, אין חיבור. זהו.

תלמיד: מה השורש?

השורש זה מערכת אדם הראשון. אין לי יותר מה להוסיף. כשאתה שואל על זה אני בכלל נמצא במבוכה, כמה פעמים אתה שומע ולא שומע.

תלמיד: כדי להשיג אהבה צריך קודם שנאה. אני אהרוג אותו, אחרי זה אני יאהב אותו?

כי אנחנו מדברים על אהבה כחיבור הכי נכון וחזק שיכול להיות בין החלקים השבורים. השבורים. אז שבור קודם כל מגלה שהוא שבור, שהוא מרוחק, מחולק, מנותק מהשני, אפילו מנוגד לשני, ואז צריכים לחבר.

תלמיד: כל הסיפור זה להדביק בחזרה את כל החלקים?

נכון. תסתכלו עליו, זאת דוגמה יפה מאוד עד כמה שאנחנו עוד רחוקים מהתיקון, שהוא עכשיו שומע ואומר "אז אנחנו צריכים להדביק זה את זה"? ובלנסות להדביק זה את זה, אז אתה מתחיל לגלות עד כמה שאתה שונא זה את זה.

תלמיד: עכשיו אני מתחיל להבין על מה אתה מדבר, מה זו השנאה הזאת. השנאה מחוסר היכולת להדביק אחד את השני.

שנאה זה כבר אחוריים של הבורא. זה כבר דבר גדול, מי שמגיע לשנאה.

תלמיד: זו השגה? אחוריים?

השגה, ודאי. אני משיג מה שבורא עושה. אני משיג את עומק הבריאה. שהוא ברא אותנו בצורה כזאת שאנחנו שונאים זה את זה. זה דבר מיוחד מאוד.

תלמיד: לא ידעתי שהשגה זה אחוריים.

צריכים להשיג את האחוריים ואחר כך פנים. אין אור אלא מתוך החושך, כמו שכתוב בזוהר.

תלמיד: התחלתי להבין. תודה רבה.

נקווה. מחר נשמע שוב את הדברים האלה, אבל זה טוב. אנחנו לומדים הרבה ממך. אתה יודע, כמו שפעם היה מלך שהיה לו ילד קטן, לא שלו, שהוא [היה] נותן לו מכות במקום לתת מכות לילדים שלו. אז אתה אצלנו כזה "ילד למכות".

שאלה: איפה עובר הגבול שבו הקבוצה יכולה להתערב בתוך חייו הפרטיים של האדם? נגיד יש איזה חבר שעומד להתגרש. האם זה עניין אישי, או שאנחנו יכולים להשפיע איכשהו? איך לעשות את זה?

אתם לא יכולים להגיד להם כן, או לא. המילה האחרונה זה אצלם, ביניהם. אבל להשתדל להביא לשלום בית זה מצווה גדולה. תנסו לעשות את זה, אבל בצורה עדינה. זה צריך להיות באמת אולי עבודת פסיכולוג, אולי דרך קרובים שלהם, הורים משני הצדדים, ככה תשתדלו.

תלמיד: אולי דרך הנשים בעשיריות?

אני לא חושב שנשים יכולות להשפיע על אישה. אני לא בטוח. גברים כן יכולים להשפיע על אישה יותר, אבל נשים לא. כל אישה מרגישה משהו שמנוגד לה ממש ביסוד. אז יותר טוב גברים. גברים לאישה זה יותר אוטוריטה. תשתדלו, זה דבר טוב. להביא שלום משפחה זה דבר טוב.

(סוף השיעור)